אחלה דף יקירי. אוהבת את האמפטיה שלך והאמונה היפה בדרך האיטית והקשובה לעצמנו. למדתי מזה... תודה!!! לילה טוב

<r>שלום... , אין לי בעיה שתקראי לי בשמי הפרטי... אני שמחה שגיליתי בזכותך את האתר הנפלא הזה, ושכך אני זוכה להכיר אותך וגם את <PO><s>[po]</s>משה אלבאום<e>[/po]</e></PO>, דרך השירה והשיתוף. תודה!<br/> <br/> דרך אגב, אני מתלבטת אם לפתוח לי דף בית אישי ואם להעביר את השיר "כמו אפרודיטה" לשירי אהבה וזוגיות...

<r>זה דף כל-כך חשוב... מגע הוא צורך אנושי מולד, כמו מזון ושתיה, מתים בלעדיו... למדתי זאת על בשרי וגם דרך לימודי שיטת אלבאום שעזרו לי להטמיע ולעכל את ההבנה הזאת בגוף.<br/> <br/> כשהייתי נערה התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב נסיון אובדני ולאט לאט הבנתי שאני בעצם צמאה למגע, לקירבה ולאהבה כמו החתולים והכלבים ...

כל-כך נרגשת לקרוא את כולכם... ובפרט את משה אלבאום ואת ... שאני קצת מכירה...

אשתף גם משיריי שלי - הנועזים, הפשוטים, האמיצים. באהבה חגית

<r>שלום אדם יקר,<br/> <br/> מעריכה אותך מאוד על גילוי הלב שלך ועל הפתיחות. אני מאוד מבינה מה שאתה כותב, בשנים האחרונות עברתי תהליך של שינוי מאד משמעותי מאישה שרואה את עצמה כלסבית לאישה המנהלת קשר זוגי יציב ונהדר עם איש מזה כשלוש שנים.<br/> <br/> גיליתי במהלך השינויים שבי שככל שלבי נפתח, מתרחב, ככל ש...

<r>בבית בו גדלתי אסור היה להביע רגשות. גם אם נתפסתי בקלקלתי בוכה או עצובה, אוי ואבוי! העונשים היו חמורים...<br/> הוריי ז"ל היו ניצולי שואה וכל רגש שלא מצא חן בעיניהם גרר תגובה אלימה. מדכאת. מסרסת.<br/> יחד עם זאת, גם לשמוח יותר מדי אסור היה. שלא יהיה רעש. שלא תהיה תחושה שאת משתוללת חלילה...<br/> <br...