חסרים סימני פיסוק, לא קראתי מספיק לפני ששלחתי
מאחורנו=מאחורינו

<t>אכן כן, ותודה על ההתעניינות. צוואר תפוס לא שכיח כל כך אצל ילדים אבל זה מאחורנו.<br/> אני לא במיטבי, כלפי חוץ הכל מעולה אף אחד לא ירגיש. אני מוצפת בחלומות, לפני השינה ובעיקר כשאני לא עסוקה. אני חוששת מבום גדול שיגיע כי הרי זה נכנס ונכנס ולא יוצא.<br/> למרות התנגדותי הנחרצת בתחילת פתיחת הדף, אני מת...

אז אמרתי שאני לא חרדה לילדים? טעיתי ובגדול. הבן שלי מאתמול עם צוואר תפוס, משיטוט באינטרנט הבנתי שזה לא אופייני לילדים בגיל צעיר וממה שקראתי נלחצתי מאוד מאוד.
אני בהיסטריה כבר מהבוקר, עם כל הסמפטומים של החרדה, אני ממש לא פנויה לכתוב ולקרוא. אני רק מקווה שהכל בסדר

הפחד, אגב, הוא רק לגבי עצמו - לא עלי ולא על הילדים
מדהים, אצלי זה ממש ככה. לפעמים אני חושבת מה זה האגואיסטיות הזאת, רק לי אני דואגת.
אבל אני כל כך לא רוצה להעביר לילדים את החרדה, כך שאיתם אני ממש קולית, לבעלי אגב, אני ממש דואגת.

וזו אני פרח אדום בשם אחר, מצפה להצליח להשתנות

<t>הי איילת<br/> אני קוראת באופן קבוע באתר, ואפילו מידי פעם נכנסת לכאן כדי לשאוב כוחות ממה שכתבו לי בעבר. לפעמים זה קצת מכניס לפרופוציות כשאני בעיצומה של חרדה ואני מאמינה שאף פעם לא הייתי במצב כזה, ואז אני קוראת ומבינה שהייתי ועודאיך הייתי.<br/> אני מגדירה עצמי כנשאית חרדה. מידי פעם היא מתפרצת לעיתי...

וואוו לא ציפיתי לכל עך הרבה תגובות, איזה כייף. אני לא אצליח לענות על הכל ולהגיב בפירוט, רק בערב (גם ביום ראשון אנחנו בחופש).
בערב אקרא הכל ואגיב, תודה רבה

<t>אני ממש במצוקה! ולפני הבעיה קצת רקע<br/> אנחנו גרים בארה"ב כבר שלוש שנים. עזבנו בארץ משפחה גדולה וחמה, חברים טובים, ויצאנו לדרך חדשה. זוג הורים שלושה ילדים מכולה והרבה ציפיות להתחלה מבטיחה ולחוויה מסוג אחר.<br/> ההתחלה היתה לא פשוטה עם הילדים אבל הם הסתגלו די מהר ובנו להם חיים. לי ולבעלי יותר קשה...