<t>... תגובה מאוחרת...לא הייתי... אהבת עולם, תודה שתיקנת את דברי בקשר למכתב לרופא, אני מסכימה עם כל מילה ולא היתה לי כוונה שישתמע אחרת.<br/> תודה על הדיוק. (עדיין לא למדתי איך לצטט)<br/> <br/> ובחזרה להווה... הכל מבולבל לי כרגע בראש בלי קשר לדיון המרתק שכאן, אז אולי אכתוב בזמן אחר,<br/> רק רוצה מאד ...

<t>@}<br/> <br/> (הנה, גם אני לומדת בזכותך, והפעם- על אייקונים)<br/> <br/> המכתב שכתבת לרופא הוא הדבר הכי טוב שיכלת לעשות במקום שהיית בו, ואם את מבינה היום שהיה לו תפקיד בלמידה שלך- תפקיד שהיה לך קשה מאד להתמודד איתו והיום את אפילו מודה עליו- אל תמעיטי בערך התפקיד שלך בלמידה ובהתפתחות שלו.<br/> משהו...

<t>זה נשמע לי אפשרי. אני מכירה אישית מצבים כאלה, זה יכול לקרות גם עם אנרגיות של כעס, צחוק, עצב... אם הוא יבחר ללמוד מזה, הוא יכול לתרגל להיות בתשומת לב מאיזה אנרגיות הוא פועל ומופעל, פנימיות או חיצוניות. כי האחריות עדיין שלו על מה שהוא עושה ואפילו על מה שהוא משדר.<br/> <br/> ואם את תבחרי ללמוד מזה, ...

אני עוד לא ממש מנוסה באייקונים אז קבלי חיזוק וחיבוק!

טל

<t>שלום מתמודדת<br/> <br/> היום הגעתי לדף שלך וקראתי את כולו ברצף. את מדהימה בעיני ואמיצה, ובזכותך התאספה כאן הרבה חכמה נשית רכה ותומכת, גם בזכות המגיבות הנפלאות. בזמן הקריאה היו לי המון דברים לכתוב לך, החל מתודה על הכנות והפתיחות- ולא אין מבוכה בתיאורים שלך- ודרך חיזוק לאסרטיביות שלך כמו גם לרגישות...