<t>עכשיו אני מאוד פה. הוא רוצה להתגרש.<br/> בכל פעם שעלו ביננו ויכוחים הוא נהג לאיים עליי בגירושין ובפעם האחרונה שעזב את הבית (בחגים השנה) חזר עם תנאים מסוימים "אם לא אז נתגרש"<br/> התנאים (שאני לא יכולה לפרט בפורום זה מכל מיני סיבות) היו הפוכים לדברים שסוכמו ביננו לפני הנישואין<br/> הסכמתי.<br/> <b...

<t>נחרדת שלום ותודה.<br/> <br/> הנישואין האלו הם שיעור גדול עבורי. חשבתי ואני רואה שהצד החיובי לכאורה של הנישואין האלו הוא ההסכמה של שנינו על הדרך בה צריך לנהוג ולטפל בילדים<br/> אבל התבדתי ואני מתבדה בכל פעם כשהוא מאיים שהילדים ילכו לגן/בי"ס או כשאנחנו רבים והוא מתעלם מהצרכים שלהם כדי לנקום בי<br/>...

הוא מסתובב בבית, רוחש סביבי כמו דבורה, מנסה לקרוא את ה שאני כותבת, מנבל את הפה וממציא סיפורים.
"חכמת נשים בנתה ביתה. אשה שהורסת במו ידיה את ביתה..." כך הוא אומר.
ועוד דברים מתוקים ויפים על הגוף שלי, על צורת הישבן, על הכפכפות. הרגע הוא שלח "יא דאבה".

<t>אני לא מצליחה לכתוב בכנות. אפילו כאן, במקום שבו יכולתי לנוס ממלחמות היום יום, הוא מצא אותי.<br/> יש מרגיעון למעלה - "המבדיל הוא המאחד". האמנם? נראה שאצלנו זה תפס כיוונים אחרים.<br/> למה אני מרגישה במלחמה? אני מחליקה בלי בעיה לנישה הקטנה והנמוכה שהוא נמצא בה. המלחמה.<br/> את שתי ההודעות הקודמות של...

אלה לא מכתבים לבעלי. אני כותבת בגוף שלישי.

נעלמתי מהדף לאחר שבעלי גילה אותו ועשה חגיגה בבית.

הנה אנחנו כאן, באותו מצב. לפני כמה רגעים בעלי סיים להקריא בקול רם את מה שכתבתי בדף זה, בטונים מלגלגלים ותוספות מלאות ארס משלו.

<t>קשה לעשות שינויים בעצמי, ודאי לא בלתי אפשרי. אני עושה כל הזמן, עוברת תמורות לכאן ולכאן אבל מרגישה שמשהו בסיסי ביננו לא מסתדר.<br/> משהו בתקשורת לקוי מיסודו וזה מוזר, כי לפני שנישאנו זה לא היה כך.<br/> <br/> בעצם לא. זה שקר להגיד שלפני שנישאנו זה לא היה כך. התקשורת היתה לכאורה טובה, הבנו אחד את הש...

תודה רבה לך, רומי. את מחזקת אותי.

<t>אני פוחדת. אני פוחדת שזה יקח כ"כ הרבה זמן, כמו אצל רוזמרין. עד גיל 40???<br/> אני אשתגע, הילדים ישתגעו, הוא ישתגע. לא יצא מזה טוב.<br/> ואם זה לא יקרה בכלל?<br/> <br/> זה האופי שלו, לעשות לנו דוקה, בכל פעם שהוא מרגיש קצת קצת מופרע, הוא מפסיק את הכסף לבית,<br/> זה בא לידי ביטוי שכך שאין פשוט כסף ל...

את יודעת מה, אין לי כלים לעשות אותה. או שאני עושה אותה ואני תוך כדי ולא רואה מתי זה יגמר.
אני מרגישה שאין ברירה. כבר מזמן הפסקתי להיות המרכז.

_לעזוב את החבל זה לא לשתוק ולבעור מבפנים.
לעזוב את החבל זה להגיד לעצמך, או בקול רם, חלאס. שחק עם עצמך._

אז אין ספק, יש לי עוד הרבה עבודה.

<t>אני מבינה ואני כואבת ובוכה אחרי התפרצות בלתי נשלטת שלי.<br/> <br/> אני גם מתפרצת ליד הילדים וכל פעם מבטיחה לעצמי שזהו, זו הפעם האחרונה, והנה זה שוב קורה..<br/> <br/> זה כאילו אני באה לקצה גבול היכולת שלי, שותקת ושותקת, עוזבת את החבל עד שפתאום החבל בוער לי בידיים ואני מחזיקה אותו<br/> כמו שלא החזק...

<t>אני מנסה לחשוב כל פעם איך להגיע אליך. עם כל משפט שאני רוצה להגיד, כל תנועה, אני מנסה לחשוב איך זה ישפיע עליך והאם זה נכון לומר או לעשות.<br/> אני מנסה להבין מה רובץ עליך, למה אתה מתנהג כך. כשאני פנויה לזמן מחשבות והגיגים בנו, אני מפנטזת איך אתה מפרגן, תומך, מבין, אוהב ורוצה,<br/> לא מלא רגשות אשם...

<r><U><s>[u]</s>הירידות, הציניות והרמיזות שבתור ילדה זורעים הרבה חוסר ביטחון. הוא גם בנאדם שקשה מאד לפתוח אתו דברים. את כל העבודה אני עושה בתוך עצמי ועם עצמי.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> זה בעלי. ציני, יורד עליי כל הזמן, לא מפרגן, רמיזות בלתי פוסקות וגם דברים שנאמרים באופן מאוד ברור.<br/> <br/> אי אפש...

<r><U><s>[u]</s>אני מאמינה בכל ליבי שיש לנו סיכוי מצויין לחולל שינוי פנימי ולהזמין את הצד שמנגד להצטרף למהפכה.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> אני מנסה, אבל <U><s>[u]</s>הציפייה, הרצון, התקווה שמי שלידינו פשוט יהיה מישהו אחר, או לפחות ישתנה בכמה היבטים מהותיים, היא מקור לתסכול, כעס וכאב.<e>[/u]</e></U><br...

<r><U><s>[u]</s>תנסי לראות כמה זמן את באמת בתוך הכסאח<e>[/u]</e></U><br/> <br/> מנסה בלי סוף - יש נקודה ספציפית שממנה הכל התחיל? נראה לי שכן. אבל משהו קדם לה, ואני מנסה להבין את מכלול ההחלטות שהביא אותנו להיות ביחד וגם להשאר שם אחרי אותה נקודת התחלת כל הריבים והצרות.<br/> <br/> לפעמים אני פשוט צועקת...

<t>כשאני רוצה להעלות את הדברים על הכתב, אני מרגישה משותקת.<br/> <br/> מה יכולתי עוד לרצות? רק משפחה מאושרת.<br/> <br/> ואני מתחילה לפקפק בעובדה שאנחנו מתאימים לחינוך הביתי. הרי במצב הנוכחי, הילדים יצאו מופרעים ומשוגעים.<br/> <br/> איבדתי תקוה שאתה רוצה לתקן משהו. איבדתי אותך ואתה איבדת אותי ואני בספ...

<t>שאלת המיליון: אז מה את רוצה, בעצם?<br/> <br/> אני רוצה בית נורמלי, משפחה נורמלית, להתפרנס בכבוד, ללמוד ולהיות עם הילדים שלי.<br/> <br/> למה זה לא מצליח?<br/> <br/> ניסיתי במשך תקופה ארוכה להבין למה אני כאן ואיך הגענו למצב שבו אנחנו מטיחים אשמה זה בזו, בלי סוף.<br/> מן חוסר הבנה וחוסר תקשורת כ"כ ב...