אבוי!
וירוס האטריות החמור תקף את דפינו האהוב!

נחזור לצימעס!

סיכום הפסח

אני לא אוהב את פסח. אין בכלל איטריות.

אני קניתי ואן.
בגלל זה לא הייתי כאן
וגם גידלתי זקן
ונהייתי מחוצ'קן
וזכתי בפסטיבל סאן רמו!

(סתם. זה היה בקאן)

אני רוצה להקדים מכה לתרופה.
(בום)
ועכשיו תרופה בבקשה!

אינני דואג מן הדף העתיק שהוחזר לחיים, מכמה טעמים:
שוקולד.
שקולד-ווניל
תות
דג מלוח
ביצה קשה
גריסת קונפטי

חוץ מטעמים אלו- ישנו הבדל תהומי בין הדפים. כאן, כל איש הוא איטריה שלמה. שם, חצי איטרית. ללא. וגם בכלל.
כאן בנימין ואן קוגל, אכזיף.

היכן נעלמת לך
שוכנת בין גורדונה לדבורה בארון
חזרי נא, חזרי נא, חזרי נא
לפלשתינה
(בקצב הטםטם)

משמעות הציונות:

אטריות.

הגונג מגנגנג
הפום מפמפמפמפם
הלום מלמלמלם

והחיטה צומחת. שוב.
(כן. אפילו הרגע. עכשיו.)

אני מוחה!
אני מוחק!
אני נוחר!
שטיחים וקרחים הם שידוך מוצלח
האבק מתעופף אל הקרקפת ושם נח
וניתן די בקלות לסלקו מן הפדחת
בשואב אבק ידני ישר אל הצלחת
וכפי שנאמר לא פעם ואפילו לא פעמיים
יש נמר נם בגבעתיים!
נעים זה רק בפיפי.
קביץ קבץ

אח!
חזרתי. היה קשה. אפילו יותר ממלפפון.
מה זה?
מה כתוב כאן למעלה?
שחיתות!
גסויות!
בוארשה זה לא היה קורה!
בגדנסק זה קרה גם קרה.

לוקשים אתם מוכרים לי
תתבישו!
מה רע בקצת תקווה?
למה אין תשובה?
הלו?
מי שם?
אני עוד אחזור.