באופן טבעי

<r>אני מקווה שהקישור הזה יעבוד. אם לא, זה מאמר ביקורתי של כנרת להד ואבי שושנה על איך התפיסה הלא הוגנת הזאת של רווקות נתפסת (ונוצרת) בתרבות הישראלית, והם בודקים שם את הסדרה 'בטיפול' כמקרה מבחן. <URL url="https://www.academia.edu/1936017/%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA%5Bu%5D%D7%91%D7%...

<r>file:///C:/Users/User/Downloads/<PO><s>[po]</s>Betipul Lahad Shoshana<e>[/po]</e></PO>-libre.pdf סתם עלה לי לראש -- זו הפניה למאמר על איך טלוויזיה וסרטים יוצרים את ה'תסריט' הזה שלפיו רווקות זה מצב בלתי-שלם. במובן הזה את באמת 'נגד כל העולם'. מצד שני, זה אחלה שאת מודה בזה שזה ...

מה שאתה עושה נשמע לי די הירואי. אין לי מושג אם הוא יביא לתוצאה שאתה רוצה, אבל אני מקווה בשבילך שכן.

אני מטופל בצד ג ואנחנו כזוג מטופלים על ידי צד ד'

אשתך בטיפול גם לעצמה? (על ידי צד ה

לא רק צפריר, נראה לי שכל האתר נסגר ולא יהיה אפשר לכתוב ומה חדש לא יפעל

בהצלחה ציפור, וד"ש מעוד כמה ציפורים טובות

https://www.youtube.com/watch?v=qqsOFvQslms

<r><s>[u]</s>אבל עכשיו אני כן נחוש להתנתק. לתת לה להראות רצון לשיקום ולחזרה. דבר מכל זה לא צריך עוד לבוא ממני. לא עכשיו ולא לעוד הרבה מאד זמן.<e>[/u]</e> זה נשמע שאתה מנסה מעין 'פסיכולוגיה הפוכה' -- אני אעשה כאילו אני לא מעוניין, כאילו אני סוגר את עצמי בפניה, כאילו אני לא רוצה חיבוק ואהב...

ברגיל הילד הקטן די מנהל את החיים.

אם מותר לי לנסות לענות, נדמה לי שצפריר לא התכוון שזה נכון באופן כללי, אלא למצבו של ציפור בזמן הזה.

מנסה לקלוע לדעת גדולים, כמאמר הפתגם.

ותודה גם על השיר היפה...

אמן ואמן. בהצלחה. את נשמעת חזקה מאוד, במיוחד בפוסט האחרון. קורא ומקווה לך רק לטוב.

<r>בזמן האחרון אנשים טובים אומרים לי שלא לפחד זו עצה רעה. שעדיף למצוא את הכלים כדי להכיר ולהכיל את הפחד איכשהו. אין לי מושג איך אבל מעביר הלאה. <URL url="https://www.youtube.com/watch?v=C-bAr0i0YAg">https://www.youtube.com/watch?v=C-bAr0i0YAg</URL> מקווה לטוב בשבילך ציפור, יש גם ציפו...

<t>_אז מדוע בעצם אתה מעוניין בשמירת הקשר? רק בגלל הילדים? בגלל המגורים בארץ זרה? אתה אוהב אותה? חושב עליה דברים טובים? תודה על השאלות. אשתי בחורה יפיפייה, עדינה למראה ומושכת מאד. מתחת לעור הפנים הרך והבוהק נמצאת ילדה מתוקה שהחיים לא היטיבו עמה, הקשו עליה בשל גירושים קשים, אמא מאד שתלטנית ו...

<t>קשה מאוד הפוסט האחרון שלך ציפור. אתה סובל, ואם זה קשה לקריאה, במציאות זה ודאי גיהנום. כאדם, אני משער שאתה חייב להבין קודם כל איך אתה יוצא מהגיהנום הזה. אני אומר את זה בלב כבד, אבל זה נשמע לי כאילו אתה חייב להציל את עצמך. יש לך ילדים, שנשמע שאתה מאוד מחויב אליהם. נשמע לי ש...

נשים לא אוהבות כלבלבים. נשים זורקות כלבלבים

צרם לי. זו לא מלחמה על כבוד. אני מאחל לציפור שימצא בת שיח לשיח אחר, של אהבת אמת, של שיתוף וכנות, ושל כבוד לחוזקות ולחולשות. תהיה מי שתהיה בת השיח הזאת.

מדהים.
נגעת בי ובכל כך הרבה אנשים עם הכתיבה והכמיהה שלך וההומור שלך.
תבורכו, תראו כמה אנשים שמחים כאן, זה מדהים.
שיהיה לכם מזל טוב, תזכו לגדל ולגדול בבריאות ובאהבה.

היו לי תכניות לעבוד הלילה
שעתיים עד עכשיו,
ועוד שעתיים.
יש לי עוד שתי משימות
בטאסקס שלא השלמתי.

אבל אני מקל ראש.
ואין להקל בכך ראש.
לילה טוב שופט אלמוני.
רק שיהיה לילה טוב

<t>אני מנסה לענות למרות שזה כל כך סובב לי את הבטן שבכלל גם נראה לי שזה קצת מבהיל אותי. אולי זה אומר -- אני חייב לסבול, לא רק כדי שזה יצליח, אלא באופן מוזר גם כדי שאני אוכל "לנמק", לתרץ בפני איזה 'שופט' אלמוני שתמיד נמצא לידי, שגם אם, ואמנם, לא הצלחתי, אז לפחות שיורידו ...

תודה אהבת!
זה בדיוק זה. זה בדיוק זה.
את חייבת להיות בלחץ (=לסבול?) - כדי שיגיע לך להצליח".

לא הייתי יכול לנסח את יותר טוב.

אז מה זה לעזאזל? מאיפה התפיסה הזאת באה?

<t>ותודה ששמת לב. נכון, יום ראשון, שכתבתי כבר שאני לא טוב איתו, והנה דווקא היום היה טוב. למה? סוף הסמסטר? ירידת הלחץ? היה סמסטר קשה. אבל אני לפחות מנסה להסיק מסקנות. למה להתחייב, למה לא להתחייב, מה גורם לי לחץ שכבר לא שווה את הניסיון או הכסף. טוב, אמשיך...

<t>אהובה שלי. תודה איזה כיף. כיף שאת רואה את זה, גם את זה... וזה נכון. אתמול היה כל כך מיוחד. איך הוא הגיב, הקטן החמוד הזה. איזה כעס אמיתי, שהיו אולי לדקה עד שהוא המשיך, אבל היו. ראיתי איך כאב גם לך, חמודה שלי. אבל הוא חזק, ראית את המשך היום. הרי בסוף הוא כבר הציע לך ללדת לך...

<t>שאננות. לא שכחתי. אני לא שאנן הרי. מצחיק מאוד. אז כמו שחששתי וכמו שקיויתי. לא ברור מה השורש של שאנן. וגם לא קיימת מקבילה ברורה בשפות אחרות. כך ששורש העניין ייאלץ להיוותר בערפל. כמו כל הדברים הקסומים. לעומת זאת. מה שכן. עוד דבר קסום הוא, שלשאנן יש משמעות בסיסית שהיא רק 'של...

פאום אני מרגיש צורך גם באבות קוראים, לא בטוח שזה המקום

<t>משהו אני עושה לא טוב. אני כבר לא בטוח שהכסף זה מה שמטריד אותי. אני חושב שאולי מה שמטריד אותי זו התחושה שאני צריך להשיג עוד דברים. אני צריך להתקדם בקריירה. כן, אותה קריירה עלובת נפש שאני לועג לה כל כך הרבה. למה אני צריך את זה אם זה כל כך מלחיץ אותי? יש פה עניין של כבוד אול...

<t>ימי ראשון, אני שם לב כבר כמה זמן, הם יותר קשים לי. תחושה שאין לי זמן, שאני רוצה עוד קצת לקחת את הדברים באיזי, ומצד שני הדברים מצטברים, מיילים, מטלות, עניינים. אתה רואה מצד אחד את כל מה שלא הספקת ודחית משבוע שעבר. ומצד שאני אתה רואה גם את כל מה שאתה צריך להספיק ולהכין ולעשות בש...

אני יודע מתי אני פחות דואג.
כשאני עם המשפחה.
יש שהיו מוסיפים. מש"ל

אני חושב שאני יכול ללכת לישון.

מטרות ראויות וחשובות תמיד יהיו.
אני רדוף. אני רדוף דאגות תמיד.
המטרה להפסיק להיות רדוף דאגות בעצמה מדאיגה אותי

שאני לא איתפס לרגע לא מוכן.
שאננות. זה אולי החטא הגדול מכולם.

מטרות ראויות וחשובות תמיד יהיו.
האם אני אוכל, נפשית, כלכלית, רגשית,
לוותר על משהו, אבל על משהו עקרוני, להאט את השאיפה והדחף
המעצבנים והעקשניים האלה תמיד לשפר,
ותמיד לדאוג, ותמיד לייעל, ותמיד למקסם, (לעזאזל עם המילה הזאת כבר),
תמיד לחשוב צריך.

האם זה רק השלב הראשון לקראת זה
שבשלב הבא גם המרכז שלי ייעשה עם המשפחה ובבית?
האם אני באמת רוצה את השלב הבא?
האם אני מוכן לקחת סיכונים ולעשות ויתורים בשבילו? (לפחות בסדר גודל של אלה שהיו בשלב הראשון)
ואם כן ואם לא, מה מה כן ומה לא?

<t>אפשר לומר שראיתי את הדברים כך: המטרה הראשונית היא בכלל לאפשר מצב שבו אום-ילדון יכולה להישאר בבית, ואני יכול לעבוד בצורה כזאת שתשאיר לי הרבה זמן איתם מבלי להיות לחוצים מדי בכסף. אנחנו בעיצומם של שינויים לא פשוטים וגדולים לקראת השגת המטרה הזאת. אם היא תושג או לא זה מתחיל להתברר ...

ואני מוסיף -- גם בשביל לאפשר את המצב הזה,
מבחינה כלכלית אני מדבר,
עשינו ואנחנו עדיין עושים שמיניות באוויר, ויתורים כואבים כמו שאומרים,
ומאמצים רבים.

<t>אבל, יש כאן אבל. העבודה היא עדיין מרכז חיי באיזשהו אופן. אום-ילדון מגדלת את הילדון בבית. אני -- בעצם לא נמצא איתו, איתם, רוב שעות היום. רו הבקרים אני חווה איתם קימה, קצת התארגנות, ארוחת בוקר, וקצת משחקים לפעמים. אחר כך -- אני עובד. גם אם אני קצת בצהריים בבית לארוחת צהריים...

ומה שקרה לי מאז,
אם להרוס ולתאר תהליך מופלא כל כך
במטפורה עלובה כל כך,
זה שהמשפחתיות נעשתה העוגה,
ואני נעשיתי פרוסה כלשהי בעוגה.
ומה שהיה אז נראה לי כמו מרכז חיי --
חיי המקצועיים -- הפך להיות הרבה פחות משמעותי.

<t>כן, לא נראה לי שחשבתי אז על משפחה, על משפחתיות. כלומר, אם בכלל, המובן של זה אז היה נראה לי כמו פרוסת עוגה. וואו. הפגזתי במטפורה הפעם. כלומר, כאילו חשבתי על החיים שלי כמו על עוגה עגולה, חיי הפרטיים הם נגיד רבע עוגה, חיי המקצועיים הם עוד חצי עוגה, וחיי המשפחה הם עוד רבע עוגה. או...

<r>פתאום אני חושב על זה, על הניסוח הזה, 'חתונה, ילדים'. מעניין אם באמת ככה ניסחתי את זה. או שרק עכשיו נזכרתי בזה בניסוח הזה. סביר שלא סתם נזכרתי בזה ככה. אני כמעט זוכר עכשיו שככה אמרתי. כלומר, מה שלא אמרתי. משפחה. על פניו, זה מיותר. חתונה וילדים יוצר לפחות טכנית משפחה. אבל כ...

<t>אני חושב, שמה שהבנתי אז, באינטואיציה רגשית של מודעות רגעית, הבנתי שזו האישה ושאלו המסגרות שבהן אני אוכל לאהוב ולהיאהב. אני חושב גם, שעדיין ראיתי את הדברים בצורה מאוד סכמטית, מתוך מושגים כלליים ואפילו קצת שטחיים של אהבה ומשפחה, ומתוך מודלים של מה שהכרתי מהבית, אבל לא מתוך ...

<r>אני ואום-ילדון, אולי ניתן לשים לב <E>:)</E> די באותו ראש. מאז שאני איתה, ומאז שילדון נולד, קרה לי תהליך הדרגתי של שינוי בהתכוונות. לא, אולי זה לא בהתכוונות, אלא פשוט ברגש. הייתי מכוון גם קודם. בפגישה השנייה שלנו -- לא פחות -- אמרתי לה שאני בקטע של חתונה וילדים אז שתמ...

<t>משהו כאילו קטן עד היום אני זה שקניתי לו בגדים כמעט תמיד. מסתבר שיש לי עין טובה לגודל המשתנה של היבחוש הגדל ומתפשט בזמן האחרון הייתי קצת עסוק מהרגיל, ויצא שאשתי קנתה לו לאחרונה כמה בגדים. ואני פתאום מרגיש רחוק. נורא מוזר לי לא להכיר את הבגדים שלו. להיפגש איתם רק שכבר ...

מי שלא ראה את אשתי מתייפחת
אתמול בזמן שהקריאה לילדון את
ילד הכרובית
לא ראה אשה חמודה ויפה ורגישה מימיו!
ומלאת הורמונים.
להגנתה אוסיף שכבר פעמיים בכיתי
בארנבון בורח מהבית. הקטע עם הגזר בסוף הורס אותי לגמרי

<t>בעניין האוכל דווקא הייתי יותר אקטיבי, אני מבין את זה עכשיו. עשיתי עבודה די גדולה על עצמי ועל הקשר שלי לאוכל, והתוצאה הייתה שהתחלתי לבשל די הרבה, ולמדתי להכין בין השאר אוכל מזין ומפנק לילד. נוצר ביננו חיבור בעניין האוכל, אני חושב. בניגוד למצב כמו שתיארתי לפני שנה שנתיים, אני מכ...

<t>איך הכל התחיל משינה והנקה. התחלתי לכתוב מתוך חוסר שעוד לא הבנתי לאן הוא הולך. חוסר היכולת להרדים אותו, חוסר היכולת להאכיל אותו. זיהיתי חוסר, וכאב. קשה לכתוב את זה, אבל בעצם מאז גיל 8 חודשים ועד היום, בערך שלוש שנים, הוא הולך לישון עם אמא ביניקה. למה קשה לי? לא כי זה ...

<r>אני קורא את עצמי, בלוג שנפתח לפני שלוש שנים. קשה לי לומר שיש לי תשובות ברורות לעצמי. אבל אני מזהה כמה נושאים מרכזיים: (ניתוח מבודח לאקדמיה, היה כותב קפקא) אני מבולבל בין חיי המשפחה והעבודה/קריירה אני אוהב את אשתי אהבת נפש יש לי מצבי רוח שקשורים בעיקר לכסף ולעבודה. אנ...

<t>אני רואה, ברבאבא, שעזבתי אותך לפני שנה קצת עצוב ומבואס. אני נזכר, פעולה שאני לא עושה הרבה. יאלללה, איזו שנה. לא דרמטית באופן מיוחד, ונראה לי שזה מה שעושה אותה דווקא דרמטית. הרבה פעמים אני חושב על זה: אחד האתגרים שלי ושלנו כמשפחה, זה זה שאנחנו מוזרים באופן לא מאוד קיצוני. ...

<r>שנה מאז שכתבתי. ומה השתנה? קודם כל -- יאללה בוא נכנסה להיריון ושמחה את כל באי האתר וגם אותי <E>:)</E> הרבה השתנה. הילדון, אני חושב שכבר אי אפשר להמשיך לקרוא לו ילדון. הוא ילד. האישה -- נעשית יפה ואהובה מיום מיום וכבר אי אפשר לקרוא לה יפה אלא רק יפהפיה... ואני? טוב זה...

טוב פלוני אלמונית עכשיו אני כבר ממש בוכה. איזה כיף. פחות משקל, ותחושה של עייפות-מתיקות לקחת איתי אל השינה. תודה.

<r>פרפקט דיי קמתי בחמש. רצתי. שיחקתי שעה עם ילדון. עשיתי קצת סידורים ויצאתי בתשע וחצי מהבית. עבדתי מעשר עד 4. הלכתי לפגישה אצל הרופא וחזרתי ברבע לחמש. לכאורה, היום המושלם. סדר היום שלכאורה אני יכול רק לחלום שאוכל להמשיך לקיים -- ספורט, זמן לסידורים, עבודה לא של שעות ארוכות, וחזרה...

אוטוטו, שימחת וריגשת אותי מאוד עם התגובה שלך. איזה כיף. ישר עלו לי דמעות בעיניים.
תודה על ההקשבה. אני מאחל לכם הרבה הצלחה והנאה. אולי תכתוב גם אתה.
האמת היא שבזמן האחרון אני מגיע לדמעות ממש מהר, וזה ממש סימן טוב, סימן שאני מחובר.

<t>זה נכון, הדברים מרגישים הרבה יותר טוב מאז שדיברנו. והבוקר ההוא -- זה באמת היה חשוב. תודה שראית את זה. מביך אותי להודות בזה, אבל באמת השתמשתי בהרבה כוחות בשביל לא להתנהג כמו שאני מתנהג בבקרים כאלה -- שאני נעשה לחוץ וזועף, שאני כועס ויורד על עצמי בלב, ונעשה נוקשה ולחוץ וזועף וכועס גם כלפי...

תודה מוריה, זה מאוד מרגש אותי מה שכתבת, עד לרמת הדמעות בעיניים...

<t>אני חייב להפסיק לחשוב שהדיבורים האלה בעצמם הם של אנשים חלשים. אתמול אני חוזר הבייתה בשש בערב. יצאתי בחמש. לאשתי היה יום קשה. היא היתה כל היום עם הילדון, ועבדה תוך כדי, ולילדון היה יום קשה. לא הצליח לישון, בכה הרבה. היא עצבנית ועייפה. הוא לא עוזב אותה. ממש לא זז ממנה וכל רגע בוכה ממשהו. אלי ה...

<t>בזמן האחרון העניינים לא היו טובים כל כך. אני בלחץ. אני בלחץ מהחיים. אני מרגיש עייף, ושאני צריך שנה חופש מהחיים. חופש. עם המשפחה כמובן. והמחשבה שהכל הולך להישאר לחוץ -- הדאגה לכסף, שכולם יהיו מרוצים -- שאשתי לא תעבוד קשה כל כך, שהילד יהיה מאושר, שילך או ילך למסגרת הנכונה -- המחשבה שזה פש...

יש לי וידוי של גבר.
כשאני רואה גברים כותבים בבאופן אני באופן איסטנקטיבי מרגיש קצת בוז.
אני יודע שזה הכי מפגר בעולם (אני יודע שגם אני כותב בבאופן?

)
אני צריך להסביר למה, או שזה ברור?

למה הכתיבה קשה לי -- עוד תשובה.
כי הכתיבה הזאת, כאן בבלוג, היא על נושאים רגשיים.
ואני גבר.
שוב עולה העניין הזה, העניין הרגיש הזה

שאני גבר.

כן, אני עוד פה

תודה,
אני רוצה לכתוב. אני צריך לכתוב. אז למה אני לא כותב?
תשובה מיידית -- כי אין לי זמן.
לא נראה לי.
כלומר, באמת אין לי זמן, אבל אין לי זמן גם לדברים אחרים שאני עושה

תשובה פחות מחמיאה -- כי אני פחות בקשר עם עצמי.
אוף.

<r>אז אני צריך <s>[b]</s>להיות מוכן<e>[/b]</e> התיק שלי מוכן לכל דבר החיים מוכנים לכל תסריט. הבית מוכן ומזומן. וברור לי שזה שטויות ובלתי אפשרי. בימים האחרונים אני חושב על זה, שאני לא אדם שמח. האם זה החרדות שבגללן אני לא שמח? אני לא מתכוון ל...

<r>אבא די לחוץ? אני מניח שאפשר לומר עלי שאני לחוץ דווקא בגלל שהדבר שאני רוצה זה לא להיות לחוץ. מאוד חשוב לי שהדברים יהיו מסודרים, ורגועים. לא אפכת לי שזה יכול להיחשב בעיני מי שיחשוב, כמו משהו משעמם. לחץ עושה לי רע. אם הייתי צריך לתאר את המשפחה שלי, ההורים והאחים כ...

<t>הוא רק בן שנה וקצת כלומר, עברה שנה כבר. שוב עברתי בנקודת התחלה. מה ראיתי? דברים מורכבים, ויפים. ראיתי זוג חמוד וצעיר חמוד וצעיר כמו שרק זוג שנולד לו ילד ראשון יכול להיות חמוד וצעיר. ראיתי אמא נמרה. ראיתי אבא נמר (וגם נמר של נייר) ...

<t>עשר נשיקות. עשק נשיקות רצוף. זה מה שקיבלתי אתמול מהילדון. בלילה לפני השינה. הוא כזה קטנטן. רק בן שנה וקצת. אני על הגב במיטה. הוא עומד על המיטה ונשען עם היידים על החזה שלי. הוא פותח את הפה עם המבט הזה בעיניים ומתקרב עם הראש וככה, בפה חצי פעור נצמד ...

אתמול הייתי גבר
נלחצתי כמו גבר
שתקתי כמו גבר
התעלמתי כמו גבר
דיברתי כמו גבר
אתמול גבר זר השתלט עלי
עד שאישה חזקה ממנו גירשה אותו
אישה חזקה ואהובה וחכמה
מסורה דואגת חרוצה ויפה

<t>יושבים בערב ומדברים. לא דרמה: מה שלום אלה, איך הם מסתדרים ביניהם? לא קל, תקופה לא קלה הם עוברים. את אומרת, את נזכרת: איך מילים לא נכונות, פשוט מילים לא נכונות, יכולות להביא להריסה של קשר. איך במצב של עייפות וקושי גדולים יכולות לצאת מילים מבולבלות, לא מדויקות, לא מתחשבות, פוגעות.<br...

<t>"אני ראיתי את אלוהים. הוא היה עמוק מאוד באדמה. הוא נתן לאנשים הוראות. הוראות מה לעשות איתי" איזה הוראות הוא נתן סבתא? "הוא אמר להם להמשיך לענות אותי. הוא כעס. ואני כעסתי עליו" (שיחה עם סבתא שלי אתמול, אשה בת כמעט מאה, אחרי שבועיים של בין ח...

<t>שקט שקט. 5 בבוקר. אמא ישנה. הילדון משחק עם עצמו במטבח, פותח מגירות, נעמד עם רהיטים. אני שוטף כלים, מנצל קצת את הזמן, לפני שהוא שוב יתעייף וירצה לישון. שקט שקט. ופתאום, צלול, צלול: אבא. מה? אני. רגע, זה אני! קוראים לי! הילדון על 6, מאחורי, נושא את מבטו אלי, ומיד גם את...

<t>הריב היה על לול. ממש קרב תרנגולות. אני רוצה לול. לא אכפת לי שזה יהיה גם פתרון אחר, אבל נראה לי הגיוני שלפעמים יש רגעים קצרים ששנינו עסוקים -- בדיוק יוצאים מהבית, חוזרים מאיפשהו, מסדרים משהו -- ואז נראה לי סבבה לשים אותו לכמה דקות במקום שבו הוא יוכל לשחק, ושאנחנו נוכל כמה דקות להתאפס בלי...

מצאנו מגשר חינם! אפשר לומר, מגשר באופן טבעי...

ווי, מישהו הגיב לי בבלוג!....
אני יודע שנמצא דרך. בדיוק חשבתי אם לפתוח את העניין בבלוג....
נדבר גם על זה, ואני אוהב אותך תמיד
ברבאבא

<t>אני מתאושש (למי שדאג לי בטירוף בשעה האחרונה, שוודאי נדמתה כנצח, מאשר שהכנסתי את הפוסט האחרון.... (-: אבל אני גם לא רוצה להתאושש. לא רוצה לחזור למה שהיה. המחלה הזאת אמרה כל כך הרבה דברים, ואני צריך לזכור אותה, להמשיך להקשיב לדברים שהיא אותתה לי. מאז אני מנסה להיות יותר בבית. ואני מת...

<t>גברים. כבר הזכרתי את העם הזה נדמה לי. בזמן האחרון אני מרגיש כלפיו לשם שינוי קצת צער ורחמים (ולא רק בוז כהרגלו). בתור עם שכבר מגיע מנקודת התחלה נמוכה, מגיעה לו נראה לי קצת יותר תמיכה בכל מה שקשור להתחברות לילדים. לי יש מזל, אני גמיש בעבודה. יחסית, וסביר שגם זמנית, אני יכול לשחק עם ה...

<t>אז אושר. איך כותבים על אושר? כתיבה היא לא על ייסורים? כתיבה היא לא ייסורים בעצמה? אז אושר. אני והילדון מאוד מתקרבים. אולי גם בזכות הבלוג. והקוראות (עד כה!). ובטוח גם בזכות אמא שלו. זה לא עניין מובן מאליו, שאום-ילדון כל כך מקרבת בינינו. אני מרגיש שכל כך הרבה פעמים היא מראה לי ד...

חבר שלי אמר לי לפני החתונה: תדע לך, שזה מאוד קשה לדעת לשאת אושר.
נראה לי שזה משפט כך חכם ומבלבל, שאני עדיין לא יכול לשאת אותו. אבל אולי עכשיו אני נושא קצת.

אני חוגג ואני אבל בו בזמן, כל הזמן. היה יותר קל במידה מסוימת כשרק התאבלתי. לחגוג אני ממש לא רגיל.
אבל הילדון זו חגיגה. חגיגה של יופי, של מתיקות, של תום, של סקרנות, של אהבה. חגיגה של רגשות, של התרגשויות, של שינויים.

<t>פיצוץ של רגשות. רצון להיות כל הזמן איתו, עם המשפחה. לאהוב. להיות רגוע ושמח כמו שאני יכול להיות רגוע רק איתם. לצחוק, לקום מחויך. איש משפחה. פתאום אני איש משפחה. אני, האיש הכי אגוצנטרי בהיסטוריה של האנושות. פתאום אני רוצה רק חום ואהבה. שאר החיים שלי, שאר החיים בכלל, נראים לי תפלים. אני מת...

<t>היום, פתאום, הצלחתי להרדים אותו 3 (!) פעמים (בפעם השלישית גם את אמא שלו על הדרך...) כמה שהתגעגעתי. להירגעות שלו בידיים שלי, לשינה המחובקת איתו. כל היום מרגיש לי יותר קרוב אליו. שאנחנו יותר מחוברים. ושבת היום. ואלה היו הרדמות של יום. בלילה הוא כבר שוב רצה רק את אמא. אני חושב שאולי ב...

<r>למרות ההתקדמות הנאה בשנות העשרים הלא עליזות בתחום הנפש, הרגש והתקשורת -- התקדמות שממש התחזקה והתעדנה אחרי שפגשתי את אשתי, האישה הכי יפה, הכי חכמה והכי רגישה בעולם שפגשתי (הערה אישית: אני לא מתחנף אלייך בגלל שאני יודע שמחר תראי את זה!), עדיין לידת הילדון היא פיצוץ רגשי של ממש. ...

תודה תודה תודה על התגובות. הן עושות לי טוב על הלב ואני מרגיש שהן כבר משמעותיות לי לחיים.

וכל היום אני מנסה לסחוט מאשתי אישורים על כך שאני מיניק אותה מספיק... ומצליח! אין על סחיטה (-:

<t>לפני שאני כותב המשך יבוא, הבהרה. אני לא בטוח וללא זחוח לגבי ההתנתקות או ההשתחררות שלי מאותן תכונות מופלאות שהזכרתי קודם. בעצם, בגלל שאני גבר (לפחות לפי הגדרות מקובלות ובנאליות, הרשו לי לא להיכנס לענייני מינמיגדר בשעות אלה של היום) וככזה יש לי אינסייד אינפורמיישן, כמו שאומרים, אני דווקא תמיד ...

<r>בערך עד גיל 23, 24, הייתי בחור, גבר, פחות או יותר כרוב הגברים. מרוכז בעצמו, קצת דביל, לא מסוגל להקשיב לביקורת או לדברים רגשיים טיפה יותר מורכבים. אני מתנצל מראש, אם יש צורך בכך, על ההכללה הגסה, ועם הגברים הנורמליים סליחה. אבל אני באמת לא מאוד מעריך את המין הזה. רגיש תמיד הייתי, אבל לא ע...

אוי, זה לא פלוני אלמונית, זה אני, ברבאבא (אכן נשמע מגוחך). קשיי הסתגלות טכנולוגיים, באופן טבעי כמובן....

והתגובות מחממות את הלב! תודה! פעם ראשונה שאני כותב בלוג.

נראה לי שאני רוצה שזה יהיה דף בלוג...

<t>הילדון בוכה עכשיו. אמא רצה. הוא יירגע. יינק. הם יירדמו כנראה. אני לא מבין. רק ככה זה עובד? אני מרגיש שאין בכלל טעם שאני ארוץ. בטח לא בלילה. הוא רוצה את אמא. הוא בן 8 חודשים. עד לא מזמן הצלחתי עוד להרדים אותו, ועכשיו כבר לא. וזה מתחיל להיות חסר לי. למה פתאום לא מספיק לו החיבוק שלי? ...

החיפוש הניב 76 תוצאות