<t>שלום שחף<br/> כמו שאמרתי גם אני הייתי דחויה כזו, וקשה להודותף אבל היתה לי ילדות איומה, מעולם לא האמנתי לאנשים שהתרפקו על הילדות שלהם.<br/> אבל היום אני יודעת שכבר אז, כשהייתי הילדה שבדמיוני היום נראית לי נמוכה בראש מנמלה, מדובללת ומלוכלכת, מגמגמת ומפוחדת, כבר אז היו כאלה שאהבו אותי ורצו בחברתי, א...

_מה הטריגר שעורר את הדיכאון?
עם הזמן צצה תשובה אחרת. כואבת, כל כך קשה לניסוח..
הילדים שלי. הילדים שלי, שהם הדבר הכי חשוב לי בחיים._
רגע, זה הטריגר שעורר את הדיכאון או את הטיפול בדיכאון?

_אותי מעניין מה קרה עם מלכת הכיתה?
זאת היפיפה המושלמת שכל הקיבוץ העריץ_
נראה לי שרואים כאלה (חלקן, כן) בדפים כגון אלה מעלות טענות שדוקא להן היה בסדר וכיף והן קיבלו הרבה מהקיבוץ וכו'

_יש הרבה דברים נערצים בקיבוץ,
נניח
מערכת החינוך טיפחה יצירתיות,
לא מסכימה
חשיבה עצמאית, ביקורתיות
ממש לא מסכימה
אחריות חברתית
עניי עירך קודמים
ועוד הרבה "כאלו",
והיינו מוקפים באנשי רוח
אל תדברו גבוהה גבוהה, יצא עתק מפיכם_

<r>מצטטת את עצמי באתר הזה מהדף <PO><s>[po]</s>מאוכזבת מהלידה<e>[/po]</e></PO> (לא הדף שלי, יש לי נטיה להתעלק על דפים של אחרים:<br/> אני כבר כמה שנים מחפשת אקסטזה, כ"כ נואשת שמוכנה אפילו להתנסות בדכאון עמוק. אבל נאדה, כלום, אני כ"כ פלקאטית שזה פשוט משעמם...<br/> <br/> ול כך שמדובר במנגנון הגנה:<br/> ...

<t>גם אני ניצולת קיבוץ- לא נפגעתי קשה כמוך כי לא היתה לינה משותפת, אבל הייתי השעיר לעזאזל של ה"כיתה" ולכן גם של הבית ילדים.<br/> והיום כשמעתי שקבוצה של חמש בנות מהגן של הבת שלי התארגנה לחוג שחיה וההורים לא הזמינו את ביתי שוב התחלתי לבכות.<br/> אני זוכרת שסבלתי באופן כרוני מכאבי בטן, ואפילו לקחו אותי...