אלה נולדת באלוף שדה

אנונימי

^דף סיפור לידה
דף סיפור לידת בזק
דף סיפור לידה ללא ליווי^

פרולוג

בלידה הראשונה התחלתי בחדר הביתי בליס, אבל לאחר שעות ארוכות של כאבים, חוסר התקדמות וחוסר תמיכה של אדם מקצועי ( לא הייתה איתי מיילדת תשעים אחוז מהזמן- החדר הטבעי הוא פיקציה! ליולדת בלידה ראשונה, העדר הליווי מקשה מאד על הצלחה בלידה טבעית), עברתי לחדר רגיל וקיבלתי אפידורל. הלידה הזאת נרשמה אצלי ככישלון אישי ואכזבה. בנסיון לעבור חוויה מתקנת, החלטנו הפעם להירשם למרכז הלידה בתה"ש, ולשלם על מיילדת צמודה.

בסוף ההריון כבר ממש סבלתי. הייתה לי צרבת קשה שלא עזבה לרגע, כאב לי האגן, ולא ישנתי בלילה כמו שצריך כבר הרבה זמן. גם תמר לא ממש שתפה פעולה עם המגבלות שלי, והסבלנות שלי שאפה לאפס.
היה ברור לי שהלידה תתעכב ותתרחש הרבה אחרי התאריך, כי אני עדיין לא מוכנה אליה. אני פוחדת מחוסר השינה שרק יגדל, אני פוחדת מהכאב, אני פוחדת שלא ילך כמו שתכננתי ואני פוחדת שלתמר יהיה קשה.

בשבוע שלפני הלידה הצלחתי לפתור כמה דברים:

הגעתי למצב שאני לא פוחדת מהכאב. אני כבר מכירה אותו, וזה בסך הכל כאב. אני יודעת שהוא עובר ברגע שהלידה נגמרת.
מצאתי מנטרה- "אחרי הלידה יהיה יותר קל!"

תהיה לי יותר סבלנות לתמר, לא תהיה לי צרבת, אני אשן באיזו תנוחה שתתחשק לי, לא יכאב לי הגב. אחרי הלידה יהיה יותר קל!

קיבלתי החלטה קשה- שהגיע הזמן להפריד את השינה המשותפת. הבנתי שהאידיאולוגיה צריכה גם להתאים למציאות, תמר ישנה מאד מאד קל, והלילות הם פשוט סיוט. מגיע לכולנו לישון כמו שצריך. ההחלטה הזאת עודדה אותי מאד.

בבוקר הלידה כתבתי מייל ל מנג בין , שבו פרקתי את הכל. התגובה שלה היתה מאד קולעת, והייתה לי תחושה של "התנקות", וקבלה של השינויים שעומדים לקרות.

היי, סוף סוף

סיפור הלידה הקצר ביותר בבאופן !

<ממתינה במתח למרות שהסוף ידוע>

הנה הנה נולדה לה אלה במזל טוב!
קראתי את המשחק המקדים, מחכה לתכל'ס

ממתינה במתח למרות שהסוף ידוע
הלו! לא קראתי את הספר עדיין, בלי ספוילרים!

סיפור הלידה הקצר ביותר בבאופן? !
נראה לי שבשביל לידה כזאת קצרה הסיפור יוצא לי די ארוך...

(כמו שמישהו אמר פעם על טיטאניק: למה עשו סרט של 3 שעות על אוניה שלקח לה רק שעתיים וחצי לטבוע?!)

הלידה

ב- 17/4 , יום לפני התל"מ, שכבתי לישון צהריים יחד עם תמר. בערך בשלוש היא התעוררה לרגע והעירה אותי, ושמתי לב שההתכווצויות שיש לי כבר שבועיים שלושה פתאום מלוות בכאב. אבל הכאב היה רק בבטן, והרגיש יותר כמו שלפוחית מלאה, כך שהתעלמתי ממנו וחזרתי לישון.
אחרי כשעה קמנו מהשינה, ושמתי לב שעדיין יש לי התכווצויות ושהן סדירות יחסית, כל 3-4 דק' למשך 20 שניות. אמרתי לבעל שיכול להיות שהתחילו צירים, אבל לא בטוח. עדיין לא כאב באופן שזכרתי- כלומר כאב שמגיע מהגב קדימה.

התקשרתי לאמא שלי, וביקשתי ממנה שתבוא להיות עם תמר אחה"צ, כי יתכן שהלידה מתחילה. היא היתה באמצע משהו, ואמרה שתגיע מיד כשתסיים. לא שידרתי דחיפות...
בחמש הבנתי שאלו באמת צירים וכנראה שהם לא הולכים לשום מקום. ישבתי על הכדור עם תמר על הברכיים וקפצנו ביחד.

התקשרנו לביה"ח לברר מי המיילדת התורנית במרכז, וקיבלנו את הטלפון של סיגל. הצירים עדיין באותו הקצב, לא כואבים יותר מכאבי מחזור. אני מדברת עם סיגל, הצירים אפילו לא מפריעים לי לדבר. אני שואלת אותה מי תורנית אחריה בלילה (למודת נסיון מהלידה הראשונה...). הכל בשליטה. גם סיגל לא מתרשמת שיש דחיפות.

נווווווו........
רוצים המשך!
(מכורה לסיפורי לידה)

נווווווו........
פתאום שמתי לב שאני במתח כאילו שאני לא יודעת את ההמשך

רוצים המשך!

_נווווווו........
רוצים המשך!_

נווווווו........

טוב, טוב! איזה לחץ! (סתם... איזה כיף שאתן קוראות)

אמא שלי הגיעה בשש ולקחה את תמר לטיול.
פתאום הצירים מתחזקים. י' מעסה לי את הגב ומזכיר לי לנשום אל הבטן. אני מדמיינת את צוואר הרחם נפתח. הדימוי שלי הוא מהפתיחה של סרטי ג'יימס בונד, של המבט שעובר בתוך קנה האקדח ויוצא החוצה, לא יודעת מאיפה זה בא לי...
אנחנו מחליטים להכנס למקלחת כדי למשוך זמן ולהקל על הכאב.
זה לא עוזר בכלל. אני חוששת שיהיה לי קשה לעבור את הנסיעה ורוצה לצאת עכשיו. מתקשרים שוב לסיגל, שעה אחרי השיחה הקודמת, היא כבר שומעת אותי נוהמת ברקע, ומציעה שנצא.
הבעל רץ להכין את התיק, ואני מתלבשת. בזמן ציר אני נעמדת על ארבע ומתנועעת קדימה ואחורה, תוך שאיפות ונשיפות ארוכות והשמעת קולות. הצירים באים בזוגות- שני צירים קרובים אחד לשני ואז הפסקה.

אני מרגישה שבכלל אין לי כח וחשק לכל זה, מה אני צריכה את הלידה הזאת עכשיו, תעזבו אותי מזה (בדיעבד, יאוש אופייני לשלב המעבר...).
אני מודיעה חגיגית שאם אנחנו מגיעים לבי"ח ואומרים לי שיש פתיחה של ס"מ, אני מיד מבקשת אפידורל.
אנחנו עומדים בדלת, ואני רוצה רק לעשות פיפי לפני שהולכים. הפקק יוצא, עם עוד דם טרי. אני שמחה, יש פתיחה!
המעלית מגיעה לכניסה, אבל אני באמצע ציר, מתנדנדת בתוכה כמו מתפלל ונאנחת.

נכנסים לאוטו, אני מאחורה על ארבע, נשענת על כסא הבטיחות של תמר.
שבע בערב, שיא הפקקים. אני שומעת את י' מהבהב למישהו באורות, אבל אני בעיניים עצומות, מתמודדת עם הצירים המתחזקים, מנסה לזכור לנשום. אנחנו מתקדמים לאט, אבל אני לא יודעת את זה, אני מכונסת בעצמי, מרוכזת בכאב, מדמיינת את קנה האקדח שלי.

פתאום שיטפון. אני אומרת "המים, המים", הוא מרגיע אותי "זה בסדר, זה בסדר". אני חושבת, מה בסדר, זה שהלך הריפוד או זה שכואב לי?!
הכאב מתחזק, אני צועקת כואב! תעצור! סע! סע! כואב!
י' אומר שזה מתקדם מהר. אני מסכימה ומנסה להתחבר לתחושה הזאת, לחשוב חיובי. אני חוזרת אחריו, כן, זה מתקדם מהר...

כל הרמזורים אדומים. י' נאבק בתנועה ובינתיים מדבר עם סיגל בטלפון. הוא מסביר לה איפה אנחנו, היא קצת מאחורינו. היא מתקשרת לתה"ש שיכינו את החדר ויפגשו אותנו בחוץ. אני בקושי שומעת אותה, אבל היא מזכירה לי לנשום.
י' נוהג עם יד אחת על ההגה, ויד אחת עלי. זה מאד מרגיע. זה לא באמת עוזר לכאב, אבל כשהוא מוריד את היד, מרגישים היטב בחסרונה.

קוראת בשקיקה

קוראת בשקיקה

שליחה על ידי אסנת* » 14 מאי 2007, 22:36

קוראת בשקיקה

בחיאט, תהיי נחמדה, אל תשאירי אותנו ככה כל הלילה.

נו...............................................
ואז?.........

אני כותבת הכי מהר שאני יכולה... טוב, עוד קצת. חוט, על מצפונך שעוד לא הלכתי לישון!

אנחנו על אלוף שדה והכביש תקוע. הלידה לעומת זאת, מתקדמת בקצב. אני צורחת בצירים צרחות מלאות אוויר. האינטימיות של האוטו מאפשרת לי את זה.
אני מרגישה לחץ וצועקת לוחץץץץ! זה מרגיש כאילו תקוע לי תפוח עץ בתחת... סיגל שואלת אם לוחץ גם בין הצירים ואני עונה שלא. אני משתדלת לא ללחוץ.
הכביש פתוח ואני שומעת את הטורים של האוטו צורחים. ואז שוב פקק.
אני מרגישה לחץ אדיר על פי הטבעת. היא יוצאת! תעצור! היא יוצאת! י' מחפש מקום לעצור, אבל אנחנו על הגשר של אלוף שדה, בתוך פקק. אנחנו עוד דקה מגיעים, הוא אומר. להמשיך? לא! תעצור! היא יוצאת! הוא עוצר על אי תנועה אחרי הפניה לבר אילן, יוצא מהאוטו ופותח את הדלת האחורית. מאחורי גבו מזדחלות המכוניות על הכביש.
הוא מפשיל לי את המכנסיים במשיכה אחת, ואני מתפלאת באיזו קלות הם יורדים.

השאר- עד הסוף- מחר. אני אשה אחרי לידה, אני צריכה לישון!
לילה טוב.

יש לי צירים מלקרוא אותך!
אם הייתי בהריון עכשיו בחיי שהייתי יולדת!
(אשמור את הסיפור ב"מועדפים" הישר בתוך מוחי)

הדימוי שלי הוא מהפתיחה של סרטי ג'יימס בונד, של המבט שעובר בתוך קנה האקדח ויוצא החוצה, לא יודעת מאיפה זה בא לי...

וואי וואי מאיפה זה בא לך באמת? אהבתי את הראש שלך! P-:

הכאב מתחזק, אני צועקת כואב! תעצור! סע! סע! כואב!

יואו יואו יואו אני מרגישה שזה קרובבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!
המשך המשך פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הלו שום לישון! גמני אמא מניקה (הלו!), איך אני אשן בלי לקרוא את הסוף?

זה מרגיש כאילו תקוע לי תפוח עץ בתחת...

איזה מזל יש לך!
לי הייתה תקועה בתחת אשכולית אדומה בגודל בינוני +

עכשיו מפני שלא קראתי את הלידה עד הסוף אשהה כל הלילה בשלב האנלי!

זה ממש מרגיש לי לידה חלומית! מתה לחבק אותך כשתהיי אחרי! את מרגשת בטירוף!

הלו שום לישון! גמני אמא מניקה (הלו!), איך אני אשן בלי לקרוא את הסוף?
חוט, על מצפונך שעוד לא הלכתי לישון!
ואני רציתי לומר לך בדיוק אותו דבר.

יש למה לצפות בבוקר (ועל הדרך אהלן חוט- ברוך שובך ציפורה נחמדת -בטח חזרתם מזמן ורק אני שלא ידעתי..

)

קוראת בשקיקה

_השאר- עד הסוף- מחר. אני אשה אחרי לידה, אני צריכה לישון!
לילה טוב._
תגידי, השתגעת לעשות את זה לאנשים? ככה משאירים במתח? אני לא נושמת כבר כמה שעות...
צריך לשלוח אותך לכותבים של LOST... תוכלי ללמד אותם פרק בהלכות CLIFF HANGERS

יש למה לצפות
מקווה שישנת טוב הלילה.
@}

_השאר- עד הסוף- מחר. אני אשה אחרי לידה, אני צריכה לישון!
לילה טוב._

אצלי כבר בוקר והסקרנות מכרסמת בי...
מזל טוב

נשרפו לי הטוסטים כי לא יכולתי להפסיק לקרוא...

מקווה שישנת טוב הלילה

לא ממש.... ברגיל , הנקות לילה ...

בוקר טוב לכל הממתינות , מקווה שהמתח לא יימשך עוד זמן רב.... @}

מפרגנים לך שינה והנקות, אבל אל תשכחי אותנו

@}

מפרגנים לך שינה והנקות,
אבל למה לייבש??!!

_מפרגנים לך שינה והנקות,
אבל למה לייבש??!!_

אפילו אני במתח נוראי (ואני כבר שמעתי את הסיפור...)

טוב, ישנתי דווקא לא רע. מה אפשר להגיד- עדיפה תינוקת יונקת על פעוטה שבועטת לך בפרצוף חצי לילה ברגליים שלא ראו מספרי ציפרניים כבר חודשים.
הנה, כל השאר במכה, וסליחה על ההמתנה:

אני צורחת, הראש מכותר. הציר עבר, אבל הכאב עצום. אני מרגישה שריפה ומתיחה חזקה, ומשתדלת לא ללחוץ. מישהי מלטפת אותי ומרגיעה אותי שהכל בסדר. הידיים שלה קרירות ונעימות ואני אסירת תודה על המגע.
עוד ציר, אני צורחת והראש בחוץ. י' שואל את סיגל בטלפון אם צריך לסובב אותה. היא אומרת שלא יעשה כלום, היא תסתובב לבד.
הפסקה בין הצירים. כולנו שקטים. אני נושמת, ואין כאב.
עוד ציר והגוף מחליק החוצה.אבא שלה מקבל אותה.
היא בוכה, הכל נגמר.

אני מתהפכת לשכיבה, וי' מעביר לי את התינוקת בין הרגליים והמכנסיים המופשלות, אני מניחה אותה על הבטן. האשה הזרה שעומדת לידי עוטפת אותה במעיל של תמר שבמקרה היה באוטו. אני מתפנה להסתכל עליה, היא בלונדינית ויש לה צעיף כתום. אני אומרת לה תודה, והיא נעלמת.

אלה שוכבת עלי, הכל נגמר ואנחנו רגועים לגמרי. אני ממלמלת "כן, כן, כמו שרציתי..."

בשבוע שלפני הלידה הצהרתי בפני כמה אנשים (ותעיד חוט השני ), שלא אכפת לי ללדת באוטו, זה אומר שיהיה מהיר וקל.
נו, אפשר להזמין הזדמנויות...

סוף הלידה

אנחנו ממשיכים בנסיעה, תוך 5 דק' אנחנו עוצרים מול ביה"ח. לא הספיקו לצאת ולחכות לנו, אז הבעל נכנס פנימה ומבקש כסא גלגלים או מיטה.
ולמה אתה צריך מיטה? שואלת האחות בטון חוקרני, בשביל אשתי, היא באוטו.
והיא לא יכולה לבוא לבד...? לא, היא ילדה.
באוטו?! מזדעקת האחות, ומיד מגיעה עם כסא גלגלים וערכה סטרילית לניתוק חבל הטבור. היא חותכת את החבל, ומנחה את י' להסתיר אותי עם סדין בזמן שאני יוצאת מהאוטו. הוא מגחך, כל המחלף כבר ראה אותי...זה מה שיעשה את ההבדל?
סיגל המיילדת מגיעה אלינו בריצה.
אני מתישבת בכסא. שארית חבל הטבור עם מלחציים בקצה משתלשלת מתוכי. האחות עוטפת את אלה בסדין, אני מושיטה אליה ידיים. זה בסדר, היא אומרת לי. תני לי, אני אומרת. זה בסדר, היא עונה, אני אקח אותה.
י' מאותת לסיגל שתתערב. תני לה אותה, היא אומרת, והאחות מוותרת בסוף ומחזירה לי את התינוקת.

אנחנו נכנסים למרכז הלידה, אוספים בדרך מבטים מתפלאים וברכות מקהל היולדות בחדר ההמתנה, העיקר שהבאת תיק... צוחק מישהו על הבעל.

בחדר אני נשכבת על המיטה, אלה עלי. היא כל כך נקיה, אפילו דם יש עליה ממש מעט.
אין צירים. השילייה התנתקה כבר והיא מחכה לצאת. אני לוחצת קלות והמיילדת מושכת בחבל, והיא בחוץ, יפה, שלמה. כולנו בוחנים אותה בסקרנות...
המיילדת בודקת אותי, ומגלה כמה קרעים. טוב, אני אומרת לה, אי אפשר לקבל הכל...
אלה יונקת במרץ, מה שגורם להתכווצויות קשות. ידעתי שבלידה שניה ההתכווצויות חזקות יותר ומתחילות מוקדם יותר, אבל לא ציפיתי לצירים ממש!
(טוב, יהיה לי כבר את כל הלילה להשתמש בנשימות שתירגלתי כל כך יפה)

אחרי הלידה

התקלחתי, אני אדם חדש. אני לא מרגישה שעברתי לידה. אחרי הלידה הראשונה הרגשתי ונראיתי כמו סמרטוט. הפעם בקושי הספקתי להזיע.
מהחדר הסמוך נשמעת הדהרה של מוניטור עוברי. אני לא מאמינה שכל התהליך הזה נחסך ממני. תארו לעצמכם, אפשר ללדת בלי מוניטור, מי היה מאמין?! אני כל כך מרוצה מעצמי...

מגיע רופא הילדים לחדר, לבדוק את הקטנה. נו, על זה שילמנו... אף אחד לא לוקח אותה לשום מקום, אבא שלה לא צריך לרוץ אחרי הרופאים ואמא שלה לא נשארת לבד במיטה. היא שוקלת 3.600, בריאה לחלוטין. בגלל שההפרדה הייתה סטרילית, גם לא מאיימים עלינו באנטיביוטיקה ומעקב.

מגיע גם רופא הנשים כדי לתפור אותי. הוא בוחן את הנזק, נוגע בלי עדינות. הי, אני בלי אפידורל! הוא מתלונן על התנאים – הוא רגיל למיטות המתכווננות בחדר לידה. אם אני יכולה ללדת באוטו, אני אומרת, אתה יכול לתפור על מיטה נמוכה. זה לא מצחיק אותו, אבל הוא יושב על המיטה ותופר. אוף! זה כואב! רק מזה יתפסו לי השרירים ברגליים למשך שבועיים.

אנחנו נשארים במרכז עוד כמה שעות ואח"כ עוברים למחלקה (טעות, טעות! אבל כבר 12 בלילה ואני מתכננת ללכת הביתה על הבוקר). אני צועדת במסדרונות, לבושה בבגדים רגילים, כשאלה בזרועותיי. במציאות של בי"ח, בה יולדות תשושות בחלוקים מורשות לגלגל את תינוקותיהן בעגלות בלבד, זה מראה שגורר מבטים משתאים, מהיולדות האחרות ומהצוות כאחד. המיילדות של המרכז מאד אוהבות להדגיש שהיולדות שלהן לא נראות כמו יולדות אחרות, והצעדה הזאת באה להמחיש את זה לכו-לם...

הלילה במחלקה היה סיוט! המיטות המחורבנות האלה כל כך חורקות, שצריך לחשוב פעמיים אם שווה לזוז בכלל. בבוקר כבר נראיתי כמו כל יולדת סטנדרטית- עייפה, מרוטה ומדובללת.
לא ישנתי לשניה, כי חוץ מהצירים שהיו לי כל הלילה, גם הייתי בחרדות שהאחות תיכנס ותתפוס אותי על חם ישנה עם הקטנה במיטה (בליס נזפו בי על זה כמה פעמים). אבל זה לא קרה, אף אחד לא פתח את הוילון שלי אפילו פעם אחת, בעיקר בגלל שהיה להם בלגן ברישום והם לא ממש ידעו שאני שם...
בשש בבוקר באה אחות בקריאות: להחזיר תינוקות! להחזיר תינוקות! אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. מה, לקחנו אותם בהשאלה ועכשיו צריך להחזיר?!
האחות מגלה אותי- את באה להחזיר? לא, אנחנו בביות מלא. היא עוזבת אותי בשקט.

בבוקר אני מנסה להשתחרר מביה"ח. רופאת הנשים בודקת אותי ומאשרת שהכל בסדר. לקבל אישור מרופא הילדים זה כבר סיפור אחר. אני יושבת בתינוקיה ארבע (!) שעות ומחכה להתייחסות. לא מומלץ לזקנים, חולי לב ולנשים בהריון ואחרי לידה. חוויה מחרידה .
התינוקיה מזעזעת. יש שם בערך 60 תינוקות, חצי מהם בוכים (החצי השני פשוט התיאש כבר), הצוות אפילו לא שומע אותם. בשני מקרים כמעט הלכתי בעצמי למחלקה לקרוא לאמהות, אבל בסוף אחרי מספר פעמים שהפניתי את תשומת ליבן של האחיות, איזו מתנדבת הואילה לעשות את זה.
כמעט נתפס לי הצוואר מרוב נדנודי ראש המומים. אני מתקשה להאמין שההורים שמשאירים את התינוקות שלהם יודעים מה הולך שם.

רופא הילדים שמסתובב שם הוא טיפוס דוחה שפשוט מפנה את הגב ומתרחק ממני באמצע משפט (הוא עושה את זה גם לאחיות). האחיות אומרות לי שהוא לא מתייחס להורים שמחזיקים את התינוק על הידיים (?!?!). אני בשוק.
בצהריים סוף סוף אני מצליחה ללכוד רופא אחר. משם השחרור עובר די חלק. אנחנו מבטיחים לבוא למחרת ל-PKU.
עכשיו כשאני חושבת על זה, פשוט היינו צריכים ללכת הביתה. מה נותן לי המכתב שחרור הזה?! בכל מקרה חסרים בו רוב הפרטים (ציון האפגר שלה הוא 10/10... כאילו מישהו היה שם כדי לבדוק).

זהו. אנחנו בדרך הביתה. באוטו יש ריח של המלטה... הוא כבר אחרי שטיפה, אבל יידרש פירוק כולל כדי להחזיר אותו למצב נורמלי. אל תרצחו אף אחד באוטו!!! הדם מגיע למקומות שקשה לתאר, בחיים לא תצליחו לחמוק מעונש...
ואם כבר מוכרחים, ללדת רק באוטו מליסינג! (סתם, ברור שהלידה הבאה בבית)

הבית נקי, יש פרחים על השולחן. תמר מקבלת אותנו בהתלהבות, מתעלמת ממני ומיד רוצה לבדוק את היצור החדש. זאת התינוקת החדשה שלנו, אנחנו אומרים לה. איך נקרא לה? ותמר עונה: בואי!
נו, ברור...
אנחנו כבר לא זוג עם ילד, אנחנו משפחה של ארבע נפשות. החיים ממשיכים מכאן. תודה על הלידה הזאת.

ווואווווו..... @}

וואווו

המון המון מזל טוב...
סיפור מרגש...

ומנסיון של חברה שילדה באוטו קולה ומגבונים הותירו את האוטו אח"כ נקי לגמרי.

החיים ממשיכים מכאן. תודה על הלידה הזאת.
תודה על הסיפור הזה

כולי דמעות התרגשות ושמחה מהסיפור המקסים שלכם.

תודה על הלידה הזאת

תודה ששיתפת

לידה מדהימה (!!) זימנת לעצמך!!!!
כל הכבוד לך!!!!!!!!!!! חיבוק גדווווווווווווווווווול!!!!

המון המון המון מזל טוב
בריאות ונחת
אושר אושר ואושר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@

וואו!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט מדהים

מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פשוט אין מילים!
שיהיה לך גידול כיף ונעים!מזל טוב!
וחיבוק ענק

איזה קוּלית את!!

_מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פשוט אין מילים!_

{@{@

החיים ממשיכים מכאן. תודה על הלידה הזאת.

תודה ששיתפת בסיפור המדהים שלך!
איך נקרא לה? ותמר עונה: בואי!

@}

יו... מקסים.
איזו לידה. לגיבורות בלבד. סחתיין גם על אבא של אלה.
תגידי, אתן תקבלנה איזה מחלף על שמכן? או הקלה בפקקים?(-:

איזה סיפור מדהים!!! תודה על הסיפור המרגש ויוצא הדופן הזה @}
שתהיו בריאים ושמחים
איך נקרא לה? ותמר עונה: בואי!

תהנו מהמשפחתיות

@} @} @}

תודה ששיתפת בסיפור המדהים שלך!
(מי שנכנסת אחרונה חייבת לצטט כי כבר כתבו הכל...

)
@}

תודה על כל הברכות והתגובות. איזה כיף לי.

תגידי, אתן תקבלנה איזה מחלף על שמכן? או הקלה בפקקים? אולי עמידה בפקק חינם לכל החיים

איזה קוּלית את!! כולם משבחים אותנו על הקוליות... אני אומרת, תגידו כל הכבוד לי', אני הייתי חייבת להיות שם, אבל הוא יכול היה לברוח בצווחות ובחר להשאר...
וברצינות- אני לא יודעת אם סתם היינו בשוק, או שבאמת קיבלנו את זה בשיא השלווה, אבל לי באותו הרגע זה הרגיש הכי סביר והגיוני בעולם שככה הלידה הסתיימה. רק כשהתחלנו לשמוע תגובות של אנשים, הבנו שאולי יש כאן משהו קצת יוצא דופן...

ומנסיון של חברה שילדה באוטו קולה ומגבונים הותירו את האוטו אח"כ נקי לגמרי. יקירתי, חברתך לא יודעת מה מתחבא מאחורי הריפוד! בעלי ואביו פרקו את המושבים וגילו נחלי דם שזרמו על השילדה עד לפרונט! את הכרית של המושב היה צורך להשרות 3 ימים באמבטיה עד שכל הדם שנספג בה יצא.

תהנו מהמשפחתיות תמר כנראה לא ממש הפנימה שהתינוקת הזאת לא באה רק לבקר, אלא גם נשארת. בבוקר שלאחר הלידה היא התעוררה, טיפסה עלי (ישנתי בסלון) עדיין מנומנמת, וכשגילתה את אלה שוכבת לידי שאלה בטון מזלזל: מי זאת?!

וזה המקום גם לשני עיניינים "טכנים" :

אם במקרה מישהי שמעה איכשהו על האשה שעצרה לידנו בכביש וליטפה אותי, אני מאד אשמח ליצור איתה קשר ולהודות לה. לא היינו כל כך מאופסים והיא פשוט נעלמה לנו.

אחרי הלידה סבלתי מכאב גב נוראי, שלמעשה התחיל להתפתח עוד בהריון. הייתי בטוחה שזה הולך ללוות אותי כל החיים. הלכתי לטיפול אצל אסנת שטיינברג , אוסטאופטית שמתמחה בהריון ושיקום אחרי לידה. אחרי טיפול אחד של שעה, שבו היא עשתה כל מיני מניפולציות עדינות ובלתי מורגשות וגם טיפול אנרגטי, קמתי כמו חדשה! פשוט לא יאומן. הייתי כל כך סקפטית בהתחלה, ועכשיו אני ממליצה עליה לכל מי שמעוניין לשמוע.
היא מקבלת באמא אדמה בהוד השרון. מומלץ!

_תודה על הסיפור הזה
כולי דמעות התרגשות ושמחה מהסיפור המקסים שלכם._

את מדהימה, ול י' כל הכבוד, וכל כך ריגשה אותי האישה
הזרה שעומדת לידי עוטפת אותה במעיל של תמר שבמקרה היה באוטו. אני מתפנה להסתכל עליה, היא בלונדינית ויש לה צעיף כתום. אני אומרת לה תודה, והיא נעלמת.

היא פשוט הופיעה כמו מלאכית ונעלמה לה. קסם!!

תהנו מהמשפחתיות ומקווה להתראות בקרוב. מזל טוב והרבה מנוחה.

שליחה על ידי אורית* » 15 מאי 2007, 18:27

מזל טוב, זה הסיפור לידה הכי שונה ומרגש שיש.

כולי דמעות התרגשות ושמחה מהסיפור המקסים שלכם
שההמשך יהיה בדיוק כזה: קל, זורם מלא קסם, ולא נזקק למערכת

נשיקות..

צחקתי בקול רם, דמעתי בהתרגשות, והלב שלי רוקד אתכם.
מעורר השתאות, התפעלות, קנאה ותענוג.
נשיקות. אחת לכל אחד.

מצטרפת לכל אחת מהברכות שנאמרו @}

לידה מדהימה (!!) זימנת לעצמך!!!!

ברכות, סיפור מקסים.

עדיפה תינוקת יונקת על פעוטה שבועטת לך בפרצוף חצי לילה ברגליים שלא ראו מספרי ציפרניים כבר חודשים.
אין ספק, אך עדיף בפרצוף שלך ולא של הנסיכה... כי אצלנו גם זה הגיע.
לא חס וחלילה לא בועטת היא רק בודקת אם זה נעים לו

_איזה סיפור מדהים!!! תודה על הסיפור המרגש ויוצא הדופן הזה
שתהיו בריאים ושמחים_ @}

היא פשוט הופיעה כמו מלאכית ונעלמה לה. קסם!!

שוב כולי דמעות התרגשות ושמחה מהסיפור המקסים שלכם.
את מדהימה!! שניכם!
_(ותעיד חוט השני ), שלא אכפת לי ללדת באוטו, זה אומר שיהיה מהיר וקל.
נו, אפשר להזמין הזדמנויות..._
רק שאני זכרתי שאמרת שככה את רוצה, ללדת באוטו, (בניגוד לסתם "לא אכפת לי ללדת באוטו")
בהזמנה,אין ספק!

{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@

מעריצה את האומץ, החוכמה וחוש ההומור שלך! בהצלחה בהמשך ותודה על הסיפור.

איזה סיפור נפלא!
היה כיף לקרוא. תודה.

אני חייבת להראות לבעלי שהיה מבועת מפחד שמא אני אלד באוטו [אני ביליתי את הצירים האינטנסביים של הסוף לפני צירי הלחץ (ציר של דקה וחצי כל 3 דקות בערך) במכונית. היה זוועה].

את פשוט מלכה!

שליחה על ידי Manty_T* » 17 מאי 2007, 04:12

ואוו, סיפור מהסרטים! בעצם לא. לחלוטין הפוך. צריך לעשות ממנו סרט.
ובאמת ברור שהלידה הבאה בבית

איזה סיפור נפלא!

מצטרפת לכל אחת מהברכות שנאמרו
מזל טוב! @}

שליחה על ידי ב_דרך* » 17 מאי 2007, 10:36

מזל טוב!

סיפור מרגש.

את באמת מלכה.
המון המון מזל טוב...

(פעם אחת בחיי נשארתי נאלמת ונטולת אייקונים. קבלי זאת כמחמאה)

שליחה על ידי מכשפה* » 17 מאי 2007, 13:35

מצטרפת לכל הברכות והשבחים וגם מלאת התפעלות מי'. לדעתי הוא עשה ניקוי קארמה עם אחריות לכל החיים ויכול עכשיו לבנות על מקום טוב בגן עדן.

שליחה על ידי שיריק* » 17 מאי 2007, 19:41

אני בוכה . ממש. ריגשת אותי.

מזל טוב .מדהימה ,את והבת .כל הכבוד.שיחקת אותה.

שליחה על ידי מיה* » 18 מאי 2007, 00:13

היום עברתי באלוף שדה ודמיינתי אותך ובכיתי וצחקתי

איך נקרא לה? ותמר עונה: בואי!

נזכרת בזה כל פעם ושוב נשפכת מצחוק:-D

וכשגילתה את אלה שוכבת לידי שאלה בטון מזלזל: מי זאת?!_

את אלופה בתיאורים

ואו!!!
אני לא מאמינה...בוכה מהתרגשות

וואו, תודה לכולן על הברכות!
אתן מרגשות אותי בתגובות שלכן...
תודה

שליחה על ידי שרה_ק* » 22 מאי 2007, 08:02

I found your story only now! congratulations!!! you are right, - next time at home! Home sweet Homebirth

וואו !!! גרמת לי למרר בבכי (איזה כיף, איזו התנקות). מ-ד-ה-י-ם !!! מרגש ומצחיק עד דמעות !!! סחתיין על י' הגבר גבר שהפשיל לך ת'מכנסיים ככה בצומת ותפס אותה. ועל האישה שהופיעה פתאום. והתיאורים של הבי"ח - זה באמת מצחיק כמה שזה עצוב....ד"ש לתמר (אם זוכרת בכלל) ונשיקות, ותודה שבאתם היום.

שמונה חודשים עברו מאותו ערב שכנראה ישנה את חיי.. שבע וחצי בערב ממהרת עם חברה לסדנת נשימות אצל רישי ברמת אפעל,אני נוהגת ואנחנו לחוצות בזמן, על מחלף אלוף שדה ממש לפני הרמזור מכונית חונה על אי תנועה, הרמזור לפנינו אדום דבר שמחייב אותנו להאט את הנסיעה, במכונית על האי תנועה נראית דמות חצי עירומה שגבר עומד לידה.. מוזר, מוזר מאוד, שבע וחצי בערב על גשר אלוף שדה, קצת מפחיד.. בהחלטה של רגע אני מחליטה לעצור את המכונית ועולה על האי תנועה, בתור פחדנית גדולה אני שולחת את חברתי לראות מה קורה ואם צריך שם עזרה, ועוד מדבדחת שבטח אישה יולדת בדרך לתל השומר...נשארת על ההגה ומסתכלת במראה, אחרי שניה היא חוזרת בריצה ואומרת לי " היא יולדת , היא יולדת" מבלי לחשוב, אני אומרת לה שתשמור על האוטו ורצה אליהם.. י' כפי שלמדתי היום, לחוץ מאוד ועסוק בלהקשיב להוראות שניתנות לו בטלפון, אני שואלת אותו אם הם צריכים עזרה, הוא כועס לרגע כי אני מפריעה לו לשמוע את ההנחיות,אני רואה שהתינוק בהכתרה, יש לי תפיסה מהירה , הבנתי אסור לי להפריע, רצה מיד לצד השני של המכונית פותחת את הדלת וניתקלת בכיסא של תינוק שתקוע במושב, בחצי הנותר, תקועה עם הראש בחלון האחורי היולדת.. כל כך יפה היא נראתה , כל כך בטוחה במה שהיא עושה, וכאילו כך היא רצתה שתהיה הלידה שלה.. אני מלטפת את שערה ואומרת לה כמה היא מדהימה, היא באמת מדהימה, הנה מגיעה ציר ואני מעסה לה את האגן, הכל קורה מהר , עוד שתי לחיצות ויוצאת לאויר העולם תינוקת קטנה , נקייה , חלקה וכל כך יפה.. בטלפון מסבירים לי' איך להעביר את התינוקת לבטן של היולדת, הם פועלים כצוות למופת.. מעיל קטן בצבע בורדו שהיה באוטו הוא הדבר הראשון שאני מוצאת כדי לכסות את התינוקת הקטנה הזאת, שניה כולם נושמים ונררגעים מתפעלים מהרגע, והם צריכים לטוס לבית החולים.. אני חוזרת לאוטו שלי וי' רץ אחרי ומבקש משהו לנקות את הידים.... ניגב.. ונסעו.... שניה אחרי שהם נעלמו ברמזור, אמבולנס מגיע לצד השני של הכביש.. אני צועקת לו שהם ילדו ונסעו לתל השומר...נכנסת לאוטו כולי רועדת.. מסתבר שעברו אולי 10 דקות מהרגע שעצרנו.. אנחנו מגיעות בזמן לסדנא.. כולם מאוד נרגשים מהסיפור...
למחרת , אני מחליטה לשלוח משהו קטן לזוג המדהים הזה שנתן לי מתנה כל כך גדולה, אני מתקשרת לתל השומר מספרת את הסיפור , מנסה לאתר אותם , מפעילה קשרים בערוץ 10, וכשכל הפרטים בידיי שולחת פרחים , שוקולד ומכתב קטן,, השליח כועס שאין יולדת כזאת בבית החולים ומסתבר שהיא השתחררה לפני שעה הביתה. הם לא מסכימים לתת לי את הטלפון או הכתובת שלה. צודקים.
ב-144 אני משיגה 4 טלפונים של נשים עם השם הזה, אני ובעלי מנסים להתקשר לכולם - אף אחת לא ילדה במחלף אלוף שדה - "מוזר באמת!" . אחרי יומיים של חיפושים, אני מחליטה לעזוב, כנראה שכך צריך להיות...
הסיפור מלווה אותי כל הזמן, אני חולמת שלתינוקת שנולדה קוראים תמר, אין לי הסבר מדוע.. ממשיכה בחיים..

אני אמא לשלושה ילדים מדהימים את כולם ילדתי בבית חולים מאיר בכפר סבא בלידות טבעיות בעזרתו המדהימה של בן זוגי . ליוויתי את גיסתי ואחי בלידת בנם הראשון ואת האחיינית של בעלי בלידה שלה.

שבועייםלפני ה"תקרית" במחלף,נפטרה דודה שלי ממחלת הסרטן, הייתי עם ילדיה ובעלה בנשימתה האחרונה..

מישהו הזמין אותי להיות בחודש אפריל 2007 ברגעים גדולים ומשמעותיים בקיום שלנו - הנשימה האחרונה והנשימה הראשונה..ואני בסדנת נשימות...

שמונה חודשים עברו, אני לומדת בקורס דולות ומספרת חלק מהסיפור על הערב הקסום ההוא באפריל במחלף, מדריכת הקורס מכירה את הסיפור הזה , היא שמעה אותו חצי שנה קודם מהיולדת ...

ערב שישי, אנחנו מדברים בטלפון בפעם הראשונה, היא שולחת אותי לכאן לקרוא את סיפור הלידה שלה, אני קוראת על תמר, מי זו תמר, היא אמרה לי שלתינוקת קוראים אלה, אני חושבת שאני בסיפור הלא נכון, אני מבינה לאט לאט שזה הסיפור הנכון, מתרגשת מאוד...
, ואני חשבתי כל הזמן שלתינוקת שנולדה באותו ערב קוראים - תמר...

נפלא ומרגש! זכות לקרוא ולהשתתף במפגש כזה! הרבה טוב לכולכן!!!

וואו (-:

מצמרר!
איזה יופי!

כתבת שזה שינה את חייך ( או ישנה). בא לך לפרט?

כמה משמח ומרגש!

@}

איזו צמרמורת! מקסים ומרגש

הנשימה האחרונה והנשימה הראשונה..ואני בסדנת נשימות...
וואוו !! כמה משמח ומרגש!

איך חיכיתי לסגירת המעגל הזה. מאוד מרגש.

מקסים מקסים מקסים

ווואו,
וווואו,
ווווווואאאאווווו!!!!
@} @} @}

איך חיכיתי לסגירת המעגל הזה. מאוד מרגש.

איזה דף מרגש !

איך חיכיתי לסגירת המעגל הזה. מאוד מרגש.

באמת מרגש. פתאום ראיתי את הדף קם לתחייה במה חדש והצצתי כי הסיפור אז כל כך ריגש אותי והיום פשוט דמעתי מול הסיום המהמם שלו!! נפלא!!

יווו.... איזו סגירת מעגל נפלאה! מדהים! מקסים! מצומררת לגמרי

אוי יקירתי! תכננתי להכנס ולספר על הסיום הקוסמי המדהים של הסיפור הזה והקדמת אותי! (יש לי ממש מעט זמן מחשב בימים אלו...) שוב רוצה לומר תודה על התמיכה המדויקת שלך. בקרוב ניפגש...

יווו.... איזו סגירת מעגל נפלאה! מדהים! מקסים! מצומררת לגמרי

קוסמי בריבוע

{@{@

וואו, גם אני נכנסתי לראות מה קורה שיש פתאום שוב פעילות בדף - מרגש כל כך!

כבר כמה ימים שלא טרחתי להיכנס לדף הזה כי תהיתי מה כבר יכול להתחדש בו..
מדהים...
מרגש...
נראה לי שזה הדף הכי שווה פה באתר!
"אצבע אלוקים היא.."

מדהיםםםםםםםםםםםםםםםם