ארוחות חג יצירתיות ובריאות

[בשמת_א*]

עכשיו, רק תציעו אלטרנטיבה ללחם
אוי, כל כך מתאבן התיאור שלך, שממש אין לי אלטרנטיבה (-:

[ניצן_אמ*]

ממש קשה לי עם לחם בדף הזה <זה לא אומר כלום על מה צריך או לא צריך לכתוב בו, רק על הקושי שלי.>
אלא אם זה לחם שאור ביתי מקמח שיפון וכוסמין, ואוכלים אותו לעתים רחוקות... <במקרה שלי, בכלל לא.>

הנאה משמן זית ומתבלינים טובים אפשר להפיק גם לא דרך לחם. לדעתי הם רק זרזים לאכילת לחם במתכון כזה.
הלא, אם אי אפשר לאכול את זה שלא עם לחם, זה מתכון לאכילת לחם... מתובל, אבל לחם.

אם כבר אוכלים לחם, אפילו בטבילה נדיבה כזו, זה יכול להיות גם לחם איסיי (עובד יופי עם שמן ותבלינים)
שמן ותבלינים הם בעיניי חומרים משמרים טבעיים. הם אפשרו לשמר מזון לאורך זמן. כשלעצמם הם יכולים להיות מזינים מאד או גרועים מאד, תלוי בהקשר ותלוי בכמויות.

<ככה, גירד לי תחת העור. סליחה.>

[תמרוש_רוש]

נו, ברור שאפשר לאכול את זה עם משהו שאינו לחם. תני עוד אופציות, וחייתה נפשך.

(לי היה קשה בדף הזה עם כמות המתכונים שאני לא מתחילה אפילו למצוא את ידי ואת רגלי בהם, שאין לי מושג איך לגשת אליהם. רציתי איזושהי הדרגתיות. הרי זה לא דף טבעונאי פרופר, נכון?)

[בשמת_א*]

זה מתכון לאכילת לחם
נכון, אבל ניצן - דירי באלכ, זה גם בעת ובעונה אחת מתכון ל"איך לא לאכול סופגניות" (-:

האמת, עוד דרכים לאכול שמן זית טרי:
אצלנו,

• סלט ירקות
• ירק יחיד חתוך עם שמן זית (ולפעמים תבלינים): זה בשביל הילדים, שלרוב לא אוהבים סלט אלא ירק יחיד. רצוי כמו שהוא, אבל לפעמים אפשר להגניב שמן זית.
• חומוס ביתי, שעליו מוזגים שמן זית בנדיבות. אני נוהגת להטביע את הבצל הלבן החתוך חי בשמן הזית, ואחרי שהוא סופג טוב טוב את השמן, אני משתמשת בבצל בתוך מה שמנגבים איתו את החומוס (כדי להמנע מפיתה).

<אנחנו בכלל לא טבעונאים, אבל משתדלים להמנע מלחם. והפטנט לאכול חומוס במזלג - ביס חומוס ביס סלט - או בעזרת איזה ירק, בא לנו מלאכול במסעדות, כי ממש לא רצינו לגעת בפיתה מקמח לבן S-: ).

[ניצן_אמ*]

הרי זה לא דף טבעונאי פרופר, נכון?)
ברור.


אבל ניצן - דירי באלכ, זה גם בעת ובעונה אחת מתכון ל"איך לא לאכול סופגניות"
אבל בשמת, דירי בלאכ, אכילת במבה איננה "אי אכילת ממתקים".
אצלנו גם סלט עם שמן וזעתר, חומוס ביתי עם שמן ופפריקה. מיונז ביתי לעתים רחוקות.
השנה זכיתי לאכול מן הסופגניות ה{{}}מדהימות שהכינה מירב. ווווואאאוווווווו

<בשמת? הפרעת סוגריים??? את??)

[בשמת_א*]

<בשמת? הפרעת סוגריים??? את??)
מה, אני מושלמת?!

אבל בשמת, דירי בלאכ, אכילת במבה איננה "אי אכילת ממתקים".
טוב, לחם זה לא במבה. זה בכל זאת דרגה אחת מעל! ואם זה לחם שאור ביתי משיפון, זה שלוש דרגות מעל!

[פלונית_כרגע*]

טוב יש לי שאלה אחרת שאולי מתאימה בכלל לדף אחר..
מה אתן עושות כשאתן מארחות משפחה לארוחה שלחלוטין לא מוכנים לאכול מהאוכל הנ"ל?
זו כמובן שאלה היפוטטית לחלוטין כי הרי הילדים של אחותי אוכלים הכול מכול כול...
(לא יודעת לעשות את האייקון עם הלשון בחוץ..)

[טלי_מא*]

וואו, נראה לי שזו הזדמנות נהדרת לייצר ביקורים שאינם סביב אוכל.
בבחינת - בואו נסכים שיש לכולנו בעית אוכל. אז אנחנו נבוא אליכם למשחק ויהיו שם פירות ומים ואתם תבואו אלינו כנ"ל.

זו כמובן שאלה היפוטטית לחלוטין כי הרי הילדים של אחותי אוכלים הכול מכול כול...
אם את מתכוונת שכך אחותך חושבת, אז אין בעיה שיבואו ותגישי מה שבא לך, לא?

[ניצן_אמ*]

וואו, נראה לי שזו הזדמנות נהדרת לייצר ביקורים שאינם סביב אוכל.
מסכימה לגמרי.

פה בדף דיברנו על זה שהתארח אצלנו ילד שלא היה לו מה לאכול בארוחת החג היצירתית שעשינו. הוא גם בגיל שקשה להפתח, גם מכור ללחם ולפיצה וזה כמעט כל מה שהוא מוכן לאכול (טוסטים עם גבינה) בואי נאמר ככה. הצגנו מגוון רחב של מזונות כולל קינוחים. התאמצנו שהגלידה לא תהיה מאגוזים שהוא רגיש אליהם. והוא לא אכל הרבה והיה קצת מתוסכל. אבל לחם לא הגשנו.
אם אמא שלו היתה מביאה לו מה לאכול, לא הייתי זורקת אותה מכל המדרגות. להיפך. מבחינתי זה ילד שיש לו קושי ואין לו יכולת לבחור מן המונח מולו, אז יש לפתור לו את הקושי. אבל לא במחיר זה שאני אגיש לחם.

[פלונית_כרגע*]

טוב הכוונה היתה שהילדים של אחותי כמעט ולא אוכלים כלום, ואחייניתי עולה על כולם שם.

וואו, נראה לי שזו הזדמנות נהדרת לייצר ביקורים שאינם סביב אוכל
בעייתי משהו מכיוון שאנו דתיים ואני מזמינה אותם לשבת שלמה
וזה שהם יביאו אוכל זה גם לא לעניין כי אז שלי רוצה לאכול את זה וגם כול הפואנטה היא שאני רוצה לארח אותם. ושאצלי אין אוכל לילדים ואוכל למבוגרים, כולם אוכלים אותו דבר!!!!
רק הילדים התארחו אצלי ליומיים בחופש, והגדולה הסתובבה רעבה ואחותי אמרה לי "מה הסיפור אין לך איזה קורנפלקס עם חלב?" זהו שאין. אין גם לחם רגיל אלא רק לחם מלא וכו'.
ואז אמא שלי מצלצלת: "מה הסיפור אז תקני רק בשבילם" וזה מה שקורה בסוף וזה מבאס אותי

[ניצן_אמ*]

למה את צריכה לאכול את מה שהם מביאים? ולמה "לארח" אומר "לספק את כל צרכיהם התזונתיים"?
<אני עכשיו מתארחת אצל לא מעט אנשים. מביאה איתי את האוכל שאני אוכלת לכל מקום. בהרבה מקרים זה ממש מעורר תהייה מה לעשות כשאנחנו באים. ואני אומרת "כלום. אנחנו באים עם אוכל, לא צריך לדאוג.">
למה ישראלים מקשרים הכל להאכלה?
"מה הסיפור?" הסיפור הוא שזה לא נכנס אלייך הביתה. זכותם לאכול את זה, אפילו אצלך. אבל את לא מוכנה לתת את זה לילדים שלך נקודה. מה הסיפור שלהם להכנס לך לצלחת ולקניות?!

[מירב_ב*]

עכשיו, רק תציעו אלטרנטיבה ללחם

• פרוסות קולרבי / צנון / קישוא / שורש סלרי וכדומה, כמעט כל ממרח אפשר למרוח עליהם - טחינה, חומוס, פסטו, מיונז ועוד.

ממרחים מתוקים או ניטרליים (טחינה גולמית) אפשר למרוח על פרוסות תפוח עץ (רעיון נפלא שקיבלתי מ{{}}חוט השני).

• קרקרים על בסיס פשתן, כוסמת מונבטת או גרעיני חמנייה או דלעת יכולים להוות בסיס נהדר לממרחים (שלל מתכונים בדף מאפים נאים).

• לחמניות איסייות על בסיס כוסמת מונבטת (ללא גלוטן). כאן - ארוחות חג יצירתיות ובריאות (2008-10-22T22:21:55)

מתכון שנוסה בהצלחה ומאפשר טבילה נהדרת בשמן זית ובתבלינים.

לי היה קשה בדף הזה עם כמות המתכונים שאני לא מתחילה אפילו למצוא את ידי ואת רגלי בהם
שאלי ספציפית על כל מתכון שמעניין אותך, ונרחיב ונדייק היכן שצריך (-:

השנה זכיתי לאכול מן הסופגניות המדהימות שהכינה מירב. ווווואאאוווווווו
תודה [-:

---

מה אתן עושות כשאתן מארחות משפחה לארוחה שלחלוטין לא מוכנים לאכול מהאוכל הנ"ל?

וואו, נראה לי שזו הזדמנות נהדרת לייצר ביקורים שאינם סביב אוכל.
מסכימה גם כן.
אבל אני מבינה שכאשר מתארחים אצלך לשבת שלמה זה קצת יותר מורכב מביקורים קצרים במהלך השבוע.

אצלנו בבית אני לא מגישה לחם בארוחות משפחתיות מורחבות. מה שכן אני דואגת למגוון רחב של קרקרים נאים מגרעינים שונים, לחמניות על בסיס כוסמת מונבטת, עוגיות נאות שונות, קציצות נאות על בסיס קטניות מונבטות נוסף לשאר המזונות הטריים בבית. בדרך כלל גם הקטנים וגם הגדולים נהנים (ושובעים).


...שלחלוטין לא מוכנים לאכול מהאוכל הנ"ל?
אני מניחה שגם מזונות אחרים הם לבטח לא מוכנים לטעום. כן?

"מה הסיפור?" הסיפור הוא שזה לא נכנס אלייך הביתה. זכותם לאכול את זה, אפילו אצלך
יש לי כמה דברים להגיד לגבי זה, אבל כשמתארחים לימים שלמים זה אכן מורכב יותר מאירוח של כמה שעות.

[אמא_נמרה*]

_רק הילדים התארחו אצלי ליומיים בחופש, והגדולה הסתובבה רעבה ואחותי אמרה לי "מה הסיפור אין לך איזה קורנפלקס עם חלב?" זהו שאין. אין גם לחם רגיל אלא רק לחם מלא וכו'.
ואז אמא שלי מצלצלת: "מה הסיפור אז תקני רק בשבילם" וזה מה שקורה בסוף וזה מבאס אותי_

מזכיר לי שפעם היינו קונים בשביל חמי קולה, כשהיה בא לשבת. בשבתות האחרונות לא קנינו, והוא הסתדר מצוין.

[טלי_מא*]

קורנפלקס עם חלב
אולי גרנולה בייתית?

[פלונית_כרגע*]

טוב, זה באמת מורכב.
א. אני רוצה שיבואו אלי לשבת!
זה לא קורה בתדירות גבוה אבל קורה. אחרת לא ניפגש- אמצע שבוע כולם מאוד עמוסים..
ב. לא נראה לי רלוונטי להזמין אלי ואז להגיד להם תביאו אוכל..

אני מניחה שגם מזונות אחרים הם לבטח לא מוכנים לטעום. כן?
ברור, הם מאוד בררנים גם אמא שלהם לא מאושרת מזה אבל היא לא רואה את הבעיה בפסטה או חלה מקמח לבן.
בקיצור לצערי מאוכל יצירתי אני לא חושבת שתצמח הישועה,
כנראה שאני אאלץ להמתין עם הזמנות עד שהילדים יגדלו,
השמועה אומרת שאז הבררנות נעלמת (ניסיתי להשוות את הנושא לכשרות אבל היא חתכה שזה בכלל לא דומה וזהו!)

[ניצן_אמ*]

לא נראה לי רלוונטי להזמין אלי ואז להגיד להם תביאו אוכל..
נסי לתרגל את זה. צאי מהקופסא.
"אני מאד רוצה שתבואו, אנחנו מאד אוהבים אתכם. יש קצת קושי עם האוכל. אני מעדיפה לא לקנות דברים שאני לא רוצה שהילדים יאכלו. אבל חשוב לי שתוכלו לאכול את מה שאתם רגילים. אז אולי פשוט תביאי לכם משהו שיכול לעזור "להחזיק" את הילדים? אני מבטיחה שאני לא אעלב..."

[ש_י_ר_י*]

ניצן, נראה לי שזה יפספס את הנקודה אם אחותה תביא אוכל "רגיל" בזמן שהם מתארחים אצלם.
הבעיה לפי מה שהבנתי היא שהילדים שלה רוצים לאכול את האוכל הרגיל, לא שהיא עצמה מסרבת לקנות אוכל כזה.

לי אין פיתרון. בינתיים אני לא מארחת, ואם מישהו קופץ אלינו במקרה הוא מסתדר עם מה שיש. לא פיתרון אידאלי בכלל

[כובע_קסמים*]

לא נראה לי רלוונטי להזמין אלי ואז להגיד להם תביאו אוכל..
אני מארחת לפעמים ובהחלט מבקשת שכל אחד יביא משהו. כולם שמחים על כך. לפעמים אני אפילו אומרת לכל אחד מה להכין, כדי שיהיה תואם ולא יהיו כפילויות.

בקיצור לצערי מאוכל יצירתי אני לא חושבת שתצמח הישועה,
דווקא לא הייתי הולכת על אוכל יצירתי, אלא על הכי פשוט, הכי גולמי.
לא כ"כ הצלחתי להבין האם זו א. שבת בצהריים שמוגש בה בשר, תפו"א..... ואז למה צריך לחם?
אני לא מגישה לחם (ואצלנו אוכלים לחם), אם יש ארוחה מלאה, למה לחם?

אבל אולי באמת לא כ"כ הבנתי

[ניצן_אמ*]

שירי, זו עוד פרספקטיבה.
אצלנו למשל, מותר להביא אוכל שאנחנו לא קונים ולא אוכלים. זה לא משפיע על איך שאנחנו אוכלים או על הבת שלנו.
לא בטוחה שזה מפספס נקודה. אני לא חושבת שצריך לקנות מה שלא צורכים. ולא חושבת שמניעה אגרסיבית יכולה "להחזיק מים" כדרך אמיתית לתזונה בריאה, כי מתישהו הילדים נחשפים, גם בבית הכי טהרני. אז הדרך מבחינתי, היא לצייד אותם בכלים להבחין מה בריא להם ומה לא, מה מזין אותם ומה לא. לא למנוע ולהגביל.

[פלונית_כרגע*]

לא נראה לי רלוונטי להזמין אלי ואז להגיד להם תביאו אוכל..
טוב אני רואה שלא הייתי ברורה, ברור שהם מביאים אוכל! לפעמים הם אחראים על ארוחה אחת מתוך 3..
ולפעמים זה רק סלט \פשטידה.

אני אנסה להיות ברורה יותר.
הילדים שלהם אוכלים שניים וחצי דברים ,כאשר המבחר אצל הבת הוא מצומצם עוד פחות..
היא לא אוכלת ירקות ופירות (אולי בעצם תפוחים בצורתם הרגילה ביותר אבל גם בזה אני לא בטוחה..)
היא לא אוכלת פיתה רק לחמניה ועוד המצאות כאלו ואחרות. (אצלי אין לא פיתה ולא לחמניה..)
והנה דוגמא: הילדים קמים ואוכלים משהו לפני התפילה כי עד שיחכו לבוצר הם יגוועו.
האופציות אצלנו בבית- פירות, פריכית עם אבוקדו\ חומוס ולפעמים עוגה\ עוגיה מכול מיני חומרים טבעיים..
הילדה רעבה, נניח שאמא שלה הביאה לה מעדן או קורנפלקס, מה הבן שלי פראייר ולא יאכל?
הוא ירצה גם ואז עולה השאלה למה אני לא קניתי את זה כבר במקום שהם יביאו, כול הנסיעה וכו'..
הכיוון ברור? נראה לי גם שאם אני אבקש כבר ממש להביא את כול הבית הם יוותרו ולא יגיעו, כי זה ממש הפרטים הקטנים וחלק מהכיף בלהתארח זה לא להיות אחראי על הכול..
טוב ,הדבר שעולה לי מהדיון הזה הוא להרפות.
להכין אוכל וזה מה שיש וזהו. לדאוג שמה שהיא אוכלת ומקובל עלי יהיה בשפע. חלות אני אופה ושמקסימום לא תברך "המוציא". ל-ש-ח-ר-ר!!!
תודה.

[אפרת*]

הי ניצן, חייבת להבין (בשביל ללמוד) איך את עושה את זה שהבת שלך נחשפת לאוכל הבעייתי ולא מבקשת?

[בשמת_א*]

מה הבן שלי פראייר ולא יאכל?
אני במקרים דומים אומרת, "זה האוכל שלה שהיא הביאה מהבית, כי היא לא כל כך אוכלת את האוכל שלנו. לנו יש האוכל שלנו". במלים אחרות, מציבה עיקרון ברור: זה לא לשיתוף. כמו שאם היא הביאה קרם פנים מהבית, גם זה לא לשיתוף...

[ניצן_אמ*]

אפרת, מדברים מגיל אפס על זה שאנחנו אוכלים אוכל טרי וחי.
הכי חשוב - נותנים דוגמה אישית - אבא שלה אוכל בול כמוה. אני עוד בתהליכים. כשאני מפשלת, אני מסבירה שאני מכורה ורגילה לאוכל הזה (מתייחסת לזה כמו אל סיגריות)
לא נותנים שמות לכל סוג של לחמניה, הכל "קרקר" לחם, פיתה, מצה, לחמניה, קרקרים... הכל "קרקר מבושל" מילת מפתח - מבושל או חם.
מתייחסים לאוכל לא מזין ולא בריא כמו אל סיגריות. אנשים מכורים לזה, זה לא טוב להם. לא מתביישים להגיד את זה בקול רם.
אם היה לי יחס דו ערכי (אין לי) זה היה עובר אליה. הרגש שלי מאד ברור - זה שאני רגילה לאכול את זה, זה שאני לא יכולה להפסיק (אבל אני נקייה מחיטה ומאורז!) לא אומר שאני חושבת שזה טוב, או בריא, ושמעיניי לא נתונים לכך שאגמל.

[פלונית_כרגע*]

הכי חשוב - נותנים דוגמה אישית - אבא שלה אוכל בול כמוה
טוב זה ההבדל ביננו.
אבא שלהם שותף להחלטה של דרך האכילה בבית.
אבל בחוץ- הורים, אירועים וכו' הוא במקום אחר ואמר שזה לא נורא לפעמים..

[ניצן_אמ*]

טוב, זה הכי חשוב.
האמת היא שאני באמת חושבת שאי אפשר בלי זה. זה בדיוק מה שכתבתי פעם על זה שלילדים נותנים ירקות כי זה "בריא" בעוד שאנחנו לא אוכלים את זה ומעדיפים פסטה? אז המסר שעובר הוא ש"בריא" זה לא טוב. כי טוב זה מה שאנחנו עושים.
זו עצמתה של האבולוציה. אם רותמים אותה לטובתנו, דברים נראים אחרת.

[אפרת*]

לא מתביישים להגיד את זה בקול רם
זה אכן עדיין רחוק ממני, בייחוד שמתארחים אצל חברים טובים שבטוחים שבורקס זו ארוחת ערב ממש טעימה ומזינה...
אני לא יודעת בדיוק בת כמה בתך אבל האם שהייתה קטנה לא התעקשה לטעום מה שראתה אחרים אוכלים, נניח בפיקניק משפחתי?
האם לדרך התזונה שלכם היה גם מחיר חברתי?

[ניצן_אמ*]

בתי בת שנתיים וחצי. אני לא מרגישה שאני משלמת מחירים חברתיים. אם כבר אנחנו מאד חברתיים. מאד.
לא מתעקשת לטעום, כי אני לא מתעקשת לטעום. כי אני לא מתביישת לומר לה שאני חושבת שזה לא בריא ושאנשים אוכלים את זה כי הם רגילים לזה ומכורים לזה ולא כי זה טוב להם.
העניין של חברה=אוכל זה משהו שחייבים לברר עוד עד הסוף. זה כל כך חזק תרבותית בישראל, שמעניין אותי לדבר על זה. אולי בדף אחר.

[ניצן_אמ*]

"מה, אני פראייר שיאכל זבל רק כי זה מה שנותנים לי?"

ובכלל, כל מילה!

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

איזה יופי של אוכל יומולדת אנסה לבקש את זה גם ביומולדת שלי (למרות שלא נראה לי שזה יעבור כ"כ בקלות...) ומזל טוב!
זה מזכיר לי שלפני שבועיים כשחגגנו יומולדת 8 למורן עם החברים שלו חשבנו איזה כיבוד לתת ואיך עושים יומולדת בלי ממתקים לילדים שממש חיים על זה.
אז שמנו פלטת פירות ענקית, פלטת ירקות חתוכים וקערת פופקורן.
הכל נחטף ולא היו תלונות.

[ניצן_אמ*]

שרון מדליק לגמרי!

דניאל, למה שלא יעבור בקלות? זה יום ההולדת שלך, למען השם!
אנשים עד כדי כך מכורים שהם לא יכולים להעלות בדעתם שאנשים יכולים להנות בלי כל אלה? ולהענות לבקשה של כלת יום הולדת?!
את ראויה לזה! מגיע לך! בקשי את זה ככה, ותקבלי את זה בקלות.
<מלא סימני קריאה. שוין.>

[מירב_ב*]

"מה, אני פראייר שיאכל זבל רק כי זה מה שנותנים לי?"
גם אני חותמת על כל מילה.

לאחרונה היה לי יום הולדת, וכנהוג בעדה שלנו אמא שלי שאלה מה אני רוצה שיהיה בארוחה החגיגית. אמרתי - בלי קמח וסוכר, אורז מלא, קינוח פירות ולא עוגה.
מזל טוב!
ובהחלט מדליק מה שסיפרת @}

[פלונית_כרגע*]

מה, אני פראייר שיאכל זבל רק כי זה מה שנותנים לי?"
ברור,זה מה שאני אומרת.
אבל מה לעשות הילד כבר גדול (בן 5) והוא לא רק בבית.
אז אני אומרת שזה לא טוב ואפילו מקלקל, אבל הוא רואה עוד אנשים עם סולם תזונתי שונה משלנו.
לדוגמא היינו אצל חמותי והיא נותנת מעדנים וכו' לנכדים האחרים, אז כן מבחינתו הוא פראייר והוא מבקש גם.
ומסתכל עלי בעיניי עגל ואומר "זה לא טוב אבל לא נורא לפעמים.."
ואני אומרת לו שאני דואגת לגוף שלו ואז הוא שואל אותי אם ההורים של האחרים לא דואגים לגוף שלהם..
קשה!
שרון ס יופי עם היומולדת ומזל טוב!
אצלנו זה עובד חלקית, מכינים לכבודנו המון סלטים וכו' שכולם אוכלים אבל מכינים להם גם דברים רגילים ליתר ביטחון..

[ניצן_אמ*]

בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שאני לא מתביישת להגיד בפרצוף.
אחרי שיודעים את זה, ראוי להתבייש להגיש את זה..

משעשע הסיפור עם אמא שלך. אצלנו הבהרנו שאנחנו לא באים בשביל האוכל, ושאנחנו לא אוכלים אלא את האוכל שלנו. הם התחילו להשקיע באורגני כשאנחנו באים. גם סוג של נס.

[אלטר_אגו*]

כי אני לא מתביישת לומר לה שאני חושבת שזה לא בריא ושאנשים אוכלים את זה כי הם רגילים לזה ומכורים לזה ולא כי זה טוב להם.
אההה...
אני רק רוצה להעיר שאם, כשאכלתם אצלנו, הייתם אומרים שאנחנו אוכלים תירס-קפוא-מופשר כי אנחנו מכורים לזה, הייתי נעלבת. אז טוב שהתאפקת.

[ניצן_אמ*]

הגזמת.
תירס קפוא מופשר? מהבעיה? שיטת שימור לגיטימית.
ואני מדברת על סבתות.
ואמרתי בלי בושה (לבת שלי, לא לילדים שלך) שיוגורט אנחנו לא אוכלים כי זה פחות מזין ומפוסטר.
וווו...
מה את משווה בכלל???? לך אפשר להגיד "אם זה לא מפריע, יהיה לי יותר קל אם לא נוציא זה וזה.."

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הגזמת.
אבל זה נכון, שיש מארחים (כנראה לא הסבים שלכם) שייעלבו אם תגידי לידם לבת שלך שהם מכורים לאוכל זבל, או אם ישמעו מהילדה ש"אמא אמרה שאתם מכורים".
בכלל, אולי הם לא מכורים, סתם נהנים מזה? אולי הם לא מודעים או לא מעודכנים? הרי דור ההורים שלנו גדל להאמין שביצים, חלב, בשר ולחם הם בסיס הבריאות. קשה לשמוע שמשהו שהאמנת בו 50 או 60 שנה הוא מוטעה מיסודו, גם אם אתה מבין רציונלית שזה נכון.

[ניצן_אמ*]

כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.
יכול להיות שזה קשה לשמוע, אבל זה לא מיועד לאזניים שלהם, זה מיועד לאזני בתי.
אני לא אומרת "זבל" אני אומרת "מבושל" או "מפוסטר" או "מלא חומרים משמרים" או "מעובד" או "מבושל" או או או... הכל עובדות שגם מי שמאמין כבר ששים שנה לא יכול להתכחש אליהן. זה כתוב על האריזה עצמה.
אז דור ההורים גדל להאמין. אני מגדלת דור אחר, להאמין בדברים אחרים. מה עדיף? שבשם חוסר העדכון שלהם אני אלמד אותה את מה שהם למדו בכך שלא אומר כלום? לא מתאים לי אישית.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.
יכול להיות שזה קשה לשמוע, אבל זה לא מיועד לאזניים שלהם, זה מיועד לאזני בתי._
בסדר, בסדר... אני רק אומרת: קחי בחשבון שיכול להיות שהמארחים הנחמדים ייעלבו. גם זה בסדר אם זה לא איכפת לך להתארח אצל כל אחד פעם אחת בלבד ולברור אותם על בסיס סינון ראשוני זה.
האם אין הסבר אחר, שגם יהיה נגיש לבתך וגם יניח את דעת המארחים?

וקחי גם בחשבון שבשלב כלשהו בתך תשאל אותם בעצמה "למה אתם אוכלים את האוכל הזה?" והם יענו לה תשובה אחרת, שאינה "אנחנו מכורים":

• "אז מה, לא מפריע לנו שזה לא בריא".
• "זה לא מעניין אותנו, תזונה נכונה וכל הדברים האלה".
• "אנחנו כן אוכלים בריא, הנה - יש ירקות בתוך רוטב השמנת, יש משקה דיאט...".
• "היום חג, היום מותר לאכול מה שרוצים".
• "הבן שלנו אוהב לאכול רק את זה, אז אנחנו מכינים לו".

בקיצור, כשיעלו אמירות כאלה כשגם את וגם הם בסביבה, ובתך תישא אלייך עיניים שואלות, האם תתעקשי לומר לה באוזניהם: "חמודה, אין להם מושג. הם פשוט מכורים"?

[ניצן_אמ*]

וקחי גם בחשבון שבשלב כלשהו בתך תשאל אותם בעצמה "למה אתם אוכלים את האוכל הזה?" והם יענו לה תשובה אחרת, שאינה "אנחנו מכורים"
קרוטונית, את מתעסקת יותר מדי במה יהיה... אני עסוקה במה כרגע. כרגע בתי שואלת מה זה? ואני עונה "זה קרקר אפוי ומעובד שאנחנו לא אוכלים כי הוא לא מזין." כשהיא שואלת את זה, זה ב99.9% מהמקרים ליד אנשים שאוכלים את זה. עד כה מעטים הם האנשים שאכלנו איתם שלא ראו בדרך האכילה שלנו משהו מסקרן שיש משהו ללמוד ממנו. אנחנו לא באים לאכול יחד בגישה של "יו איזה רעל אתם מכניסים לפה שלכם, מזעזע!" כי אז פשוט לא היינו אוכלים יחד. אנחנו בהחלט בגישה שזו הבחירה שלנו, ושהיא מנומקת דיה לדידנו, ושאין סיבה בעולם שאני לא אומר לבת שלי מה הסיבה בגללה אני כן אוכלת דבר אחד ולא אוכלת דבר אחר. גם אם יש לידי מישה שבוחר אחרת בדיוק באותו הרגע.
בקשר להסביר מדוע אנשים אוכלים את זה, זה קורה בתגובה לשאלה. זה קרה כמעט בלעדית איתי, שאני אוכלת מולה דברים שאני חושבת שהם לא מזינים ולא בריאים, לא עבורה ולא עבורי, ושאני מתקשה להפסיק לאכול אותם (ע"ע מכורה) ומעט עם סבא שלה שפשוט גר אצלנו יותר מחודש והיא תהתה מדוע יש את זה אצלנו (פיצה), מי אוכל את זה, מדוע אנחנו לא אוכלים, מדוע הוא כן וכך הלאה.
יותר מזה, ההסבר לגבי אחרים הוא שהם רגילים, ובוחרים בזה. ואנחנו לא בוחרים בזה.
תשמעי, אם מישהו בוחר להעלב מזה (עד כה לא קרה, ואל תתחילי עם זה שאני לא יודעת אם נעלבו או לא.. ) מה אני יכולה לעשות. שידבר איתי ואלבן איתו את המקום שממנו אני אומרת ועושה דברים. אני ממש לא חושבת שמי שאוכל ככה (תעשייתי, מעובד, ממתקים ועוד) הוא דפוק. אני חושבת שמי שמאכיל אותו ככה מגיל אפס ומזין אותו במידע קלוקל שזו תזונה בריאה הוא מנוול.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קרוטונית, את מתעסקת יותר מדי במה יהיה...
ממש לא זו לא שאלה על העתיד, סתם ניסיון לצייר סיטואציה שבה הם ואת תתעמתו עם האמירה שלך ש"הם מכורים".

יותר מזה, ההסבר לגבי אחרים הוא שהם רגילים, ובוחרים בזה. ואנחנו לא בוחרים בזה.
יופי. תסכימי איתי ש"הם רגילים" נשמע לגמרי אחרת מ"הם מכורים"?
ומאמירתך הקודמת: כי אני לא מתביישת לומר לה שאני חושבת שזה לא בריא ושאנשים אוכלים את זה כי הם רגילים לזה ומכורים לזה

[ניצן_אמ*]

אם השאלה מדוע עולה בדיוק ליד אנשים, אני לא אצעק להם בפנים "כי הם אוכלים אוכל גרוע! וקלוקל! וזה דפוק! והם מכורים מסכנים ועלובים!"
אני בהחלט אלך לכיוון של "רגילים". אבל, כאמור, זה לא קרה הרבה בכלל. ואם יקרה, אז יקרה. נענה כשיקרה.

אגב, אני אפילו לא מתעסקת בסוגיות של טעים/לא טעים כי מבחינתה אם זה בפה, זה סימן שזה טעים. בכלל לא שואלים "טעים לך?" כי כאמור, היא אוכלת את זה. לא ייתכן שזה לא טעים לה. אז ברור שזה שאנחנו לא אוכלים דברים שאחרים אוכלים, זה לא כי זה לא טעים, זה כי זה לא מזין. יש הבדלה בין המושגים.

[יעל*]

הדף הזה בהחלט מעורר השראה.

רציתי לשאול את המומחיות שמתארות כאן ארוחת חג עם גלידה חיה.
איך מתפעלים לוגיסטית הגשת קינוח כזה?
כשאני מכינה גלידת בננות (במעבד מזון). זה עניין של מקסימום דקה שבה הגלידה צריכה לצאת מהמעבד מזון לכלי ההגשה ולפה, אחרת זה נעשה מרקם דליל מדיי.
איך אפשר להגיש להרבה אורחים גלידה במרקם אחיד של גלידה?

[ניצן_אמ*]

מכינים על המקום, מגישים אחד אחד.
או שמכינים מראש, מקפיאים לזמן הארוחה, ומוציאים לקראת ההגשה להתרככות קלה.
אישי מקפיא גלידה בתבנית קרח, ונותן לה טחינה אחרונה לפני ההגשה. זו עוד דרך...
כמה זה "הרבה"?

[מירב_ב*]

איך אפשר להגיש להרבה אורחים גלידה במרקם אחיד של גלידה?
יש פירות (מנגו או תותים למשל) שניתן להכין מהם גלידה מראש, והמרקם נותר אחיד בעת ההגשה. לעומת זאת גלידת בננות לאחר ההכנה קצת "מתאבנת" בהקפאה חוזרת...

[יעלפו_מהמושב*]

נראה לי שהגיעה העת להחיות את הדף!

את פסח הנוכחי אני חוגגת אצל (להחזיק חזק ולהתרכז-) אמא של הבעל של אחותי (האחות טסה לאח שלנו שגר בוונקובר, בעלה נשאר עם ארבעה זאטוטים, הוא והם ישמחו לדודה בהישג יד).
בקיצור- אני לא אוהבת את האוכל של האמא-של גם בימות השנה, ותהיתי איך אוכל לחמוק מהעניין. העניין נפתר בקלות ובשמחה כשהיא התקשרה לאמא שלי כדי לברר איזה מנות צמחוניות אני אוהבת, כדי שהיא תוכל להכין במיוחד (אישה טובה, כוונות טובות, יותר מדי שמיר באוכל). אמא שלי מיד הזדרזה והכריזה- אל תתאמצי, אני אביא את האוכל שלה, את תתרכזי בשאר ההכנות.

עכשיו אני רק צריכה לגלות מה יהיה האוכל שלי- רעיונות חיים טעימים?
קדימה, להתפרע - מעבדות לחירות

[ש_י_ר_י*]

ראיתי באיזה דף שאופק פתח גפילטע-פיש מדומה וחי שתמי צרי עשתה, אם אני זוכרת נכון... מאוד מתאים ובטח יעורר שיחה והתלהבות בשולחן!
אולי פשוט תפנקי את עצמך במאכלים החיים שאת הכי אוהבת, אפילו אם לוקח זמן להכין אותם?

[יעלפו_מהמושב*]

תראו מה מצאתי באינטרנט הזה:

שרה נתניהו (לבית בן ארצי) מספרת: "מאז היותי ילדה קטנה, הורי עברו לתזונה טבעונית. אמי החליפה מתכונים מסורתיים ידועים שהכילו דגים או בשר במתכונים שנשאו אופי דומה, אך היו על טהרת הטבעונות ובעלי ערך תזונתי גבוה. מדי ערב שבת אימי נהגה להכין קציצות "גפילטע פיש", מעוטרת בגזר המסורתי, וכל מי שאכל מהם העיד על טעמן הטעים והמיוחד. כשסיפרה אימי שהקציצות עשויות מחמניות, ראית את התדהמה על פניהם ואת ההתפעלות מהיצירתיות, הדמיון וכושר האלתור שלה".

החומרים (10-12 מנות):
1/2 ק"ג גרעיני חמנייה קלופים
1 גזר מגורר
1 בצל מגורר
כפית מלח
כפית פלפל שחור
1 כוס קמח
4-5 ביצים
3 גזרים פרוסים לטבעות
מים רותחים לכיסוי

אופן ההכנה:

1. מרסקים במעבד מזון את הגרעינים, בצל, גזר ותבלינים. מוסיפים קמח וביצים ומעבדים לתערובת אחידה.
2. יוצרים מהתערובת קציצות, מסדרים בסיר שטוח ומניחים מעל כל קציצה פרוסת גזר.
3. ממלאים במים עד למחצית מגובה הקציצות, מתבלים במלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
4. מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-40 דקות.
5. מצננים ומגישים עם פיסת גזר מעל כל קציצה.

[יעלפו_מהמושב*]

וגם-

מתכון ל"כבד"-

_מערבבים אגוזי מלך, אפונה מבושלת ובצל מטוגן-שחום במיקסר, מוסיפים מלח ופלפל.
תמיד קוצר שבחים, אנחנו מכינים כל פסח (-:_

[ניצן_אמ*]

אישה טובה, כוונות טובות, יותר מדי שמיר באוכל
הרסת אותי

הקציצות נשמעות מעניינות, אבל מבחינת התזונה שלנו, להחליף בשר בקמח וביצים זו לא חלופה טובה :-\
אם כן אוכלים דגים, אז אפשר לעשות קציצות חיות מעורבבות כבר ברמת העיסה עם ווסאבי או עם חזרת ולקשט עם גזר מוחמץ בבית.

טוב, חרוסת זה ממש מאכל חי וטעים לעילא, את יכולה להתנדב להכין ואז זה יהיה אורגני וללא תוספות בלמ"זיות.
אני מנסה לחשוב בימים אלה על וריאציות למרק קניידלעך. מבוסס על מרק עוף צח מבושל, אבל ללא דגנים וגלוטן. אולי משהו על טהרת הכוסמת, או שילוב עם אגוזים טחונים לאבקה.
זרוע כנראה נאכל כמו שהיא
אני אשמח לרעיונות למתכון כמו-אורז <נדמה לי שמירב כתבה משהו באזור ראש השנה> בשאיפה לגוונים כתמתמים ולשילוב הפול הטרי האורגני הנפלא שקנינו לאחרונה.
אמא שלי מכינה באופן מסורתי מאפרום לפסח. אפשר להכין קובנייה (קציצות בשר חי) בתוך פרוסות קולורבי שקצת חוממו בחום נמוך ולהגיש עם רוטב אדום מעגבניות מרוסקות ומצומצמות. לחילופין, אפשר להכין לזה רוטב טחינה. עוד כיוון זה ארטישוק ממולא בשר חי ברוטב חריף.

בקיצור, נראה לי שיכול להיות ממש מרגש.
אשמח לשמוע עוד רעיונות.

[יעלפו_מהמושב*]

להחליף בשר בקמח וביצים זו לא חלופה טובה

פספסתי את הקמח! אבל בגדול נראה לי שעם מספיק אלתור, אפשר יהיה להסתדר לגמרי בלעדיו,
אני אנסה ואדווח

[פלוני_אלמונית*]

להחליף בשר בקמח וביצים זו לא חלופה טובה
אולי תפוח אדמה מבושל ומעוך?

[ניצן_אמ*]

אני מסכימה עם יעלפו. אפשר פשוט לוותר על הקמח.
אגב, אני לגמרי נגד תפודים. (גם סולניים, גם ערך גליקמי מאד גבוה (יותר מסוכר?) גם לא ממש אכילים אלא אם מבושלים.)

[טלי_מא*]

אך היו על טהרת הטבעונות ובעלי ערך תזונתי גבוה.
מוזר.
4-5 ביצים זה לא ממש על טהרת הטבעונות...

[יעלפו_מהמושב*]

חרוסת זה ממש מאכל חי וטעים לעילא, את יכולה להתנדב להכין

מתכון?

[ניצן_אמ*]

תמרים ואגוזים בכל יחס שנוח לך, בבלנדר. המהדרין מוסיפים תבלין שונים...

[יעלפו_מהמושב*]

עוד מתכון, לטעמי מסובך הרבה-יותר-מדי, אבל אולי מישהי תמצא בו עניין: (מתוך עכבר העיר)

גפילט בלי פיש

את המתכון לגפילטע פיש המצוין שאכלנו הגתה ופיתחה תמי צרי, המייסדת והרוח החיה של הפרויקט לאקולוגיה עירונית "עץ בעיר" (www.citytree.net). את המתכון היצירתי שלהלן היא מכנה: גפילטע בלי להטריד אף פיש. הכנות של לילה לפני: להשרות במספיק מים כוס זרעי חמניות קלופים, כוס אגוזי ברזיל, חצי כוס צנובר, חופן קטן של אצות ווקמה או ארמה (כל אצה ירוקה תצלח), חצי כוס שקדים קלופים, חצי כוס זרעי פשתן (לא הרבה מים במקרה זה). כמו כן יש להכין בצל "מטוגן": פורסים בצל, משרים ברוטב סויה וחומץ אורז או תפוחים ומייבשים בשמש או בתנור הייבוש.

גפילטע פיש בלי דגים

בבוקר: לקלף ולפרוס גזר לעיגולים דקים. ממה שהשריתם אתמול בלילה - לשפוך את המים (חוץ מהאצות - את מי ההשריה שלהן לשמור בצד) ולשים במעבד מזון או בבלנדר או במכתש, או לטחון במכונת גרין-סטאר את אגוזי הברזיל, זרעי החמניה, הצנוברים והשקדים (ייתכן שתצטרכו לגרוס בשלבים, תלוי במכשור שלכם). להוסיף בצל לבן אחד, בצל "מטוגן", קצת כרישה, אצות, כפית מלח, כף מיץ לימון, חצי כף סירופ אגווה (או ממתיק אחר), הרבה פלפל שחור (הכי טעים לטחון בעצמכם). אפשר להוסיף לתערובת שורש פטרוזליה, או שורש סלרי, או ארטישוק ירושלמי, לפי העונה והטעם. לסנן מעט את התערובת, במיוחד אם יצאה רטובה מדי. הנוזלים העודפים משמשים לרוטב. לגרוס הכל למרקם אחיד - זהו הגפילטע - ולעצב אותו לכדורים בסגנון המקובל במשפחתכם.

הרוטב: להוסיף את מי האצות לפשתן המושרה ולסנן דרך חיתול או שקית סינון - המים ייצאו צמיגיים בדומה לחלבון ביצה טרייה. להוסיף מהנוזלים שיצאו מתערובת הגפילטע, אבל להיזהר שהרוטב לא יהפוך אטום מדי בצבעו. לסדר את הגפילטע על צלחת ההגשה, לשים את פרוסות הגזר לקישוט, לשפוך מעל את הרוטב, לקשט בבצל מטוגן. להגיש.

היה טעים? הנה, כמובטח, תשובתו של הקרניבור התל-אביבי והיא קצרה אך דו-שלבית.

"היה טעים מאוד, אבל".

אבל מה?

"אבל איך לומר בלי להעליב? אחר. אחר לגמרי".

[יעלפו_מהמושב*]

לקראת הסדר הממשמש ובא, סידרתי לי את המתכונים בצורה מסודרת יותר, כדי למנוע פספוסי רכיבים, מצרפת גם לכאן, למקרה שמישהי תמצא בזה עניין:

קציצות גזר של ניצן

ל-30 קציצות:

10 גזרים

1. 5 כוס פשתן

2 עגבניות טחונות לנוזל
1 בצל בינוני
2 שיני שום
1 ראש כוסברה
1 ראש פטרוזיליה

מגררים במגררת עבה או מעבדים קלות במעבד מזון 10 גזרים
משרים בערך כוס וחצי פשתן שלם בשתי עגבניות טחונות לנוזל (זה חומר ההדבקה שלנו) אחרי כמה זמן הפשתן מפריש מין ג'לי דביק כזה
קוצצים בממחה בצל בינוני
קוצצים שתי שיני שום לגודל של סלט
קוצצים חבילה כוסברה וחבילה פטרוזיליה
מערבבים היטב את כל החומרים חוץ מהפשתן ומתבלים כמו שאוהבים קציצות (אצלנו הרבה כמון, מלח, פלפל, צ'ילי אם רוצים, וצריך לעשות תיבול יתר כי הטעם יורד.) ואז מערבבים ידנית את הפשתן פנימה.
עושים קציצות גדולות ועבות (גודל כף יד בלי האצבעות, עובי כף יד בחלק הדק ) ומניחים במייבש או בשמש לייבוש.

פלאפל מצרי אפוי למחצה (טעמייה) של ניצן

1. 5 כוס פול יבש

ראש עלים (פטרוזיליה/כוסברה)
2 שיני שום
2 כפות שמן זית
3 כפות מים
תבלינים

משרים כוס וחצי (בערך 350גרם) פול יבש לילה.
מקלפים בערך חצי (אחרת יהיה גס מדי בתחושה ובטעם, אבל מצד שני לא רוצים להפסיד את כל הקליפה. אז אני ממליצה על חצי בערך.) הכי קל לקלף כשהפּוֹלים עוד מושרים במים, אם הם מתייבשים זה נהיה יותר קשה.
מכניסים למעבד מזון עם כמות של ראש עלים (אפשר רק כוסברה, אפשר חצי חצי עם פטרוזיליה, תלוי בטעם האישי.)
מלח (הכי טעים מלח ים)
פלפל שחור טחון טרי, כמון
ו-2 שיני שום.
כמה תבלינים? לפי הטעם. אז לטעום לטעום! זה ממש בסדר ואכיל גם לפני ייבוש.
מוסיפים שתי כפות שמן זית ושלוש כפות מים. את השמן אני מוסיפה כדי שיפצה על זה שאנחנו לא מטגנים בעצם ומוסיף לטעם האפייני בלי להרעיל אותנו...
טוחנים במידה הרצויה (אני ממליצה לטחון ממש דק בפעם הראשונה, ואח"כ להתאים לטעם האישי.)
מסדרים כדורונים קטנטנים (אם יש את המכשירון של הפלאפל הכי טוב, אם לא, אפשר עם הידיים לעשות גולגולכים כאלה, אבל לא למחוץ יותר מדי ולא להדק. כמו שעושים קציצות - אוורירירירי....) על מגש לייבוש (אני משתמשת במייבש אקסקליבור אז זה יוצא מגש אחד לכמות שנתתי פה)
מייבשים ממש מעט! רק שיקבל צורה ונוקשות מבחוץ. כמו פלאפל מטוגן, הכי שווה כשבפנים זה עדיין קצת משחתי. במייבש שאני משתמשת בו, ב40 מעלות אני מייבשת משהו כמו 6 שעות.
אפשר כמובן לעשות בתנור טורבו על חום מינימלי עם דלת פתוחה קמעא (קצת בזבזבני באנרגיה, אבל כנראה שבמצטבר פחות מלהזמין אקסקליבור מארה"ב. )
והכי אקולוגי בשמש, אבל מזהירה מראש שברחשים משתגעים על פול.

כמו-כבד-קצוץ

אגוזי מלך
אפונה מבושלת
בצל מטוגן

מערבבים אגוזי מלך, אפונה מבושלת ובצל מטוגן-שחום במיקסר, מוסיפים מלח ופלפל.


גפילטע פיש בלי דגים של תמי צרי

להשרות במים לילה לפני:
1 כוס זרעי חמניות קלופים
1 כוס אגוזי ברזיל

1. 5 כוס צנובר
2. 5 כוס שקדים קלופים
3. 5 כוס זרעי פשתן

1 בצל
חופן אצות ירוקות

להמשך:
2 גזרים
1 בצל
כרישה
1 כף מיץ לימון

1. 5 כף אגווה

תבלינים (מלח פלפל)
שורש פטרוזיליה/שורש סלרי/ארטישוק ירושלמי

להשרות במספיק מים כוס זרעי חמניות קלופים, כוס אגוזי ברזיל, חצי כוס צנובר, חופן קטן של אצות ווקמה או ארמה (כל אצה ירוקה תצלח), חצי כוס שקדים קלופים, חצי כוס זרעי פשתן (לא הרבה מים במקרה זה). כמו כן יש להכין בצל "מטוגן": פורסים בצל, משרים ברוטב סויה וחומץ אורז או תפוחים ומייבשים בשמש או בתנור הייבוש.
בבוקר: לקלף ולפרוס גזר לעיגולים דקים. ממה שהשריתם אתמול בלילה - לשפוך את המים (חוץ מהאצות - את מי ההשריה שלהן לשמור בצד) ולשים במעבד מזון או בבלנדר או במכתש, או לטחון במכונת גרין-סטאר את אגוזי הברזיל, זרעי החמניה, הצנוברים והשקדים (ייתכן שתצטרכו לגרוס בשלבים, תלוי במכשור שלכם). להוסיף בצל לבן אחד, בצל "מטוגן", קצת כרישה, אצות, כפית מלח, כף מיץ לימון, חצי כף סירופ אגווה (או ממתיק אחר), הרבה פלפל שחור (הכי טעים לטחון בעצמכם). אפשר להוסיף לתערובת שורש פטרוזליה, או שורש סלרי, או ארטישוק ירושלמי, לפי העונה והטעם. לסנן מעט את התערובת, במיוחד אם יצאה רטובה מדי. הנוזלים העודפים משמשים לרוטב. לגרוס הכל למרקם אחיד - זהו הגפילטע - ולעצב אותו לכדורים בסגנון המקובל במשפחתכם.
הרוטב: להוסיף את מי האצות לפשתן המושרה ולסנן דרך חיתול או שקית סינון - המים ייצאו צמיגיים בדומה לחלבון ביצה טרייה. להוסיף מהנוזלים שיצאו מתערובת הגפילטע, אבל להיזהר שהרוטב לא יהפוך אטום מדי בצבעו. לסדר את הגפילטע על צלחת ההגשה, לשים את פרוסות הגזר לקישוט, לשפוך מעל את הרוטב, לקשט בבצל מטוגן. להגיש.

[פלונית_כרגע*]

החרוסת אצלנו כוללת גם תפוח עץ או אגס, קינמון וכמדומני שגם יין
יש בטח מיליון מתכונים באינטרנט
תכלס הכול במעבד מזון עד למרקם החביב עלייך

[מירב_ב*]

אני אשמח לרעיונות למתכון כמו-אורז <נדמה לי שמירב כתבה משהו באזור ראש השנה> בשאיפה לגוונים כתמתמים ולשילוב הפול הטרי האורגני הנפלא שקנינו לאחרונה.

"כמו אורז"
גרעיני חמנייה
שמן זית
מלח
כורכום/זעפרן
שמיר <אוי...שמיר... אישה טובה, כוונות טובות, יותר מדי שמיר באוכל אפשר להחליף בעשבים אחרים. >

הכנה:
משרים את גרעיני החמניות לכמה שעות במים.
מסננים היטב וסופגים שאריות מים במגבת נקייה.
מפזרים בקערה את הגרעינים שלמים או קצוצים, ומוסיפים שמן זית ותבלינים.
משהים כשעתיים לספיגת הטעמים ומערבבים מדיי פעם.

אפשר לגוון בתבלינים - כמו מג'דרה על בסיס כמון, בצל ושום / שום ושמיר וכיו"ב.

<יש לי גם רעיון ל"כמו בורגול" אה... אבל זה לא מתאים לפסח.>

אמא שלי מכינה באופן מסורתי מאפרום לפסח. אפשר להכין קובנייה (קציצות בשר חי) בתוך פרוסות קולורבי שקצת חוממו בחום נמוך ולהגיש עם רוטב אדום מעגבניות מרוסקות ומצומצמות. לחילופין, אפשר להכין לזה רוטב טחינה. עוד כיוון זה ארטישוק ממולא בשר חי ברוטב חריף.
רעיונות נפלאים!

[יעלפו_מהמושב*]

הכנתי את הקרקר-תפוח של ניצן אמ מראש השנה והם יצאו ט-ע-י-מ-י-ם ממש, אבל מה? בכל פעם שאני מכינה קרקרים הם נדבקים לנייר האפיה ואז אני צריכה לפרק אותם, והם מאבדים כל צורה שדומה לקרקר וזה קצת מבאס. רעיונות ותובנות?

[ניצן_אמ*]

לדעתי הם להיט משו
בכל אופן, גם לי נדבקים פה. ניירות אפייה מחורבנים... בארה"ב עשיתי אותם על רשת במייבש ולא נדבקו לי בכלל. לא זוכרת אם אי פעם עשיתי אותם על עלי בננה (נראה לי שלא) אבל נדמה לי שגם על גליונות טפלקס זה הלך בסדר.