אשתי לא בעניין שלי יותר

[פלונית_שכזאת*]

בתחילת הדף לא נטיתי לצידך, נשמעת לי מעיק ותובעני כלפי אשתך
אני מאוד בעד ציפור וחושבת שהוא גבר רגיש ואוהב. אבל חשוב לי להדגיש שאנחנו כל הזמן שומעים רק את הצד שלו, וזו לא התמונה השלמה.
יחד עם זה, התובנות שעולות מהדף, עם ההתייחסות לצד שלו במקרה הזה, חשובות ביותר. ומתאימות לכל אדם. ועל כך תודה לציפור ולצפריר, בעיקר.

[צוויליך*]

הי בשמת,
זהו שבדיוק בגלל זה ביקשתי לא להכנס לזה בדף שאין זה מענינו. יש המון מידע על "עשה ואל תעשה" משפטיים בזמן פרידה, ברשת, גם אם לשואל לא התחשק להקליד בגוגל אלא בבאופן. הנושא מורכב מאד ואכן תלוי מקרה ספציפי. מה שאת כתבת לא נוגע בדינמיקה (אשר היא דומה ברוב המקרים) של פרידה מכוערת בנוסח עורכי דין, ואשר אליו היתה כוונתי . בכ"א אי אפשר לתת הסבר מפורט בלי להכנס לדיון לא קצר וזה לא נכון לדף זה, גם במקרה של תסמונת עצלות הגוגל הכרונית. צר לי שהשואל לא כיבד את בקשתי. אבל ככה זה.

צוויל - שוב לא מבינים אותו. מה יהיה.

[ציפור_נחמדת*]

צר לי שהשואל לא כיבד את בקשתי. אבל ככה זה.

?!?!
צוויליך מה רע בידע משפטי חשוב, חיוני, פוקח עיניים דווקא במקום שמתנקזים אליו כל מיני במשבר .
ולמה להתערב לנהל סקרנות טבעית של אנשים... אם יש מי ששואל ויש מי שעונה מה לך כי תלין...

[שקטה*]

צוויליך -

בלי כל קשר לדף ולנושאו ולמה שכתבת או לא כתבת, רציתי לומר לך שכיף לי תמיד לקרוא אותך, אתה משב רוח רענן תמיד בעיניי. אין לך דף בית אז כותבת פה.
יום טוב לכולם

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף צוויליך, אתה ממש מבאס

זהו שבדיוק בגלל זה ביקשתי לא להכנס לזה בדף שאין זה מענינו.
עובדה שהעניין עלה, והשאלה רלוונטית לסיפור.

גם אם לשואל לא התחשק להקליד בגוגל אלא בבאופן.
ממש לא עניין של עצלות או חסר חשק, אלא רצון לשמוע מה יש לאנשים המסויימים, שכאן בבאופן, לשתף בנושא.

אי אפשר לתת הסבר מפורט בלי להכנס לדיון לא קצר
ממש לא נכון. בשמת בנדיבותה הרבה ענתה תשובה עניינית ומפורטת, ובכך נסתם הגולל על השאלה (פרט לפרצוף עצוב נוסף)

צר לי שהשואל לא כיבד את בקשתי
אם היית פותח הדף - היתה סיבה מיוחדת לכבד את בקשתך. כיוון שאתה אחד מני רבים בדיון הזה, בדיוק כמוני, אפשר לומר שאתה לא כיבדת את בקשתי... אז בחייאת, מה נדלקת על זה בכלל? ממש לא ברור לי... אולי אתה בטוח שאני סוג של טרול (אני לא).

אתה משב רוח רענן תמיד בעיניי
בדפים אחרים - בהחלט.. פה במקרה הזה, סתם ביאסת (אבל גם לך מותר).

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי הכול, למדתי ונעזרתי אז תודה
אולי בגלל שאני קצת דומה לאשתך. תשמע, כמניפולטורית קונטרול פריקית ופרפקציוניסטית תן לי רק לציין שסוג ואופי הבגידה שבחרה אשתך - כן נשיקות לא נשיקות - מרתקת, וממנה ומכל שאר הדברים שכתבת לא ניתן אלא לגזור שהיא בהחלט בעניין שלך עדיין. גם אני לא הייתי יוצאת לחופש במקומך. אבל כשבעלי נסע לשבוע זה בהחלט עזר לשנינו. מה כן? מהמרת שהעדר הקריירה דפק לה את המוח. אם היה לה את שלה הגלגלים לא היו מסתובבים על עניינים אחרים. כמה זה מדובר בינכם? לבנאדם מבריק ויתור כזה - זה בור של כעס אינסופי. טיפול זוגי זה טוב. ברור שיש משהו שאתה לא רואה אבל זה בהחלט יכול להיות בגלל שהיא עצמה עוד לא רואה אותו ואי אפשר להכריח אותה! אני יודעת כי אותי מכריחים כל הזמן וזה איום ונורא ביותר. להגיד בכל מקרה אני בעדך ואני חבר שלך גם עוזר. אבל להתנהג ככה חשוב יותר. כולנו זקוקים לחיבוק אומרת פה התבונה המלאכותית - וזה מזכיר לי את מה שסיפרת על בית החולים ועליה מחבקת אותך שם. זה נראה לי רגע קריטי בהיסטוריה שלכם.

[ציפור_חופש*]

אתמול כששכבנו שנינו במיטה, היא העלתה שוב את הרצון שלה לממש את עצמה באופן אינדיבידואלי. שהזוגיות כרגע איננה מה שהיא רוצה או צריכה. שהיא רוצה להתנסות בדברים ובחוויות חדשות. להכיר אנשים חדשים. לחיות. שהזוגיות בינינו לא מעניקה לה דברים מסויימים שהיא צריכה. היא אוהבת אותי היא אומרת. היא לא רוצה לחיות עם אף אחד אחר אבל היא זקוקה להפסקה. הפסקה שלמעשה כבר החלה די מזמן, ויציאה מהקשר אל קשר חדש שלא התממש במלואו.
הקשבתי, כאב לי אבל גם זה עזר לי להחליט שמה שהוצע לה לפני כחודשיים ( בהשראתו של צפריר) הוא כרגע הדבר היחידי שאני רוצה לעשות. לא לדגמן זוגיות. את החלק האינטימי היא מתקשה לממש איתי. היא לא רוצה בי כבן זוג אלא יותר כשותף. אולי בעתיד כשנתקרב אמרה. היא מבקשת שחרור. חותמת הכשר לקשר שנרקם לו מחוץ לנישואים ועשה לה כל כך טוב וכל-כך הרבה פרפרים בבטן. אל הקשר הזה היא עורגת, ואותו היא תנסה להשיג ויהי מה.
זה הזמן שלי עכשיו לצאת לפסק זמן ( הזמן הזה כבר היה מזמן) לא מתוך מטרה לשוב אל הקשר הזה. אני רוצה להתנתק רגשית ולצאת אל מקום חדש שבו אני אחזור להיות מי שהייתי, בלתי כבול, חופשי משוחרר והלוואי גם מאושר.
אני לא רוצה להתפשר על אינטימיות בזוגיות. אני רוצה בת זוג שתאהב ותרצה בי כגבר עם מכלול הרגשות שקשר כזה מביא. אמרתי לה שזהו תנאי הכרחי עבורי, ושנים רבות עברו מבלי שהצלחנו לממשו. וגם עכשיו, אחרי כל מה שעברנו, עם הטיפולים והיועצים היא לא יכולה ואני לא יכול להעניק לה מה שכל כך חיוני לנו כבני אדם. היא אמרה שהיא טיפוס רציני וסגור ורק סוג מסויים של אנשים מסוגלים לשחרר אותה - ואני לא אחד מהם. וזה נכון, במידה רבה אני רק סגרתי אותה וכבלתי אותה עם ביקורת וחוסר שביעות רצון מרמת האינטימיות. אולי זה עניין מגדרי. אולי זה יכול להתממש רק עם אשה. אולי היא בארון. ואולי זה הדינמיקה שבינינו. זה לא חשוב עכשיו. מה שחשוב זה להכיר בעובדה שלשנינו מגיע טוב יותר. ששנינו רוצים משהו שלא ניתן לפחות כעת להגשים בקשר בינינו. היא הייתה אמיצה יותר ופחות מתפשרת והלכה ומצאה לה את גלגל ההצלה שלה. היא לא תשמוט אותו כי היא יודעת שאחרת היא תחזור ותטבע בקשר שלא מעניק לה את החיים שהיא גילתה. אולי זה גיל התבגרות שני שמגיע לקראת גיל הארבעים. כל הסיבות והתירוצים לא ישנו את המסקנה שצריך להיפרד. נתחיל עם פרידה זמנית. אולי לכמה שבועות או חודשים. אולי נס יקרה והאש תבער בינינו שוב. אבל תקוות מהסוג הזה מסוכנות לי כי הם מונעות ממני את השחרור שכל-כך אני צריך וממנו אני כל-כך מפחד.

[פלוני_קורא*]

קורא. נשמע מאוד קשה, ואני מאוד מעריך, אולי אפילו מעריץ,
את היכולת שלך להיות עם כל כך הרבה כאב, ולהמשיך לכתוב ולהתבונן.
אני מרגיש שאני הייתי מתמוטט מזמן.
אני מאחל לך רק זוגיות אינטימית וברוכה כפי שמגיע לך.

[פלוני_אלמונית*]

אני אחזור להיות מי שהייתי, בלתי כבול, חופשי משוחרר והלוואי גם מאושר.
לפעמים העבר נצבע לנו בצבעי הקשת בענן. הזכרון המתעתע מוחק את כל גווני השחור והאפור. האם מישהו מאיתנו חווה באמת מצב כזה חוץ מפיסת טיול בעברו?
ויש לזכור כי ילדים מעורבים כאן ולפיכך תישאר קשור אליהם וגם אליה.
בתגובה האחרונה שלך נמחקו, כמדומני, כל עקבות דברי צפריר.

[צפריר_שפרון*]

הודיה עמוקה עולה ממך אל אהובתך הזו.
על אומץ לבה. על הכנות הבלתי מתפשרת. על סגירת הלב והדלת (לא נעילת הלב והדלת - רק סגירתה.

בזכותה, בעיקר בזכותה הנך מצליח לצאת ממי שנדמה לך שאתה ולהתחבר לעצמך.

צא מהבית.
זה לא קשור אליה.

צא מתפישת הבית אל תפישת ה "הביתה".
חזור הביתה, אל עצמך, אל מי שאתה הוא.
ללא תנאים מוקדמים, לטובת הבירור העצמי.

היא, באשר היא, תהיה היא מי שהיא חושבת שהיא, איננה רלוונטית כלל. רגשותיה, רצונה, דבריה - כל אלה לא רלוונטיים כלל.
במובן הזה גם היא במסע הזה של בירור עצמי.
בהכרח - בדיוק כמוך - עולה הניסיון לוותר על הזיוף העצמי, ולגלות מי היא עצמה.

לעתים קרובות נדרש העצמי להנכיח את עצמתו - הדרך הטובה ביותר היא דרך הרגש. זה מה שקורה לשניכם, זעקת הרגש איננה נתונה להתעלמות. בדיוק כמו כל כאב - שזה בדיוק תפקידם.

כאמור, להעלות הודיה זה הקל ביותר.

לפיכך, הצעד הראשון לבירור עם העצמי - הוא הודיה עצמית.
הודה לעצמך על כל מגרעותיך.
העלה הודיה אל עצמך - על נפלאותך.|

התכנס אל הפנימיות - שם רבוא דמויות - מהנפלא המתחשב והשמח ועד הרודן והאכזר והנודניק - כולם מתכנסות לאחד. אתה קורא לאחד הזה "אני". כמו כולם.
כאשר כולן כאחד מקיימות הודיה - נפתחים שערי שמיים - והנך מגלה את האור הפנימי -
זה שאיננו מטיל צל, איננו כבה, איננו זקוק להזנה,
איננו תלוי בדבר.
כמו אהבה.


תודות

[קוראת*]

אני רוצה בת זוג שתאהב ותרצה בי כגבר עם מכלול הרגשות שקשר כזה מביא.
ציפור חופש יקר, זה מגיע לך! כשנמצאים בתוך הקשר קשה לראות איך זה אפשרי. אבל זה אפשרי בהחלט.

מה כל זה אומר על החזרה לארץ?

[עתליה*]

כאשר כולן כאחד מקיימות הודיה - נפתחים שערי שמיים - והנך מגלה את האור הפנימי -

אמן ואמן, תודה צפריר, המילים האלה מדברות אלי, ואל רבים מהקוראים בדף הזה.
שיעור חשוב הדף הזה. כל טוב,

[ציפור_חופש*]

עבר יותר מחודש מאז שכתבתי כאן. במהלכו עברנו יחד ובנפרד מספר רב של פגישות עם פסיכולוגים בנסיון למצוא קרקע משותפת שממנה אפשר לצעוד שוב פעם יחד.
האיום המיידי של הרומן עם ק', חלף לו לאחר שהאחרונה הבהירה שאיננה מעוניינת להמשיך את הקשר הרומנטי למורת רוחה של אשתי. אולם בהדרגה, אשתי עושה מאמצים לשוב ולמצוא את האיזון, מבלי לוותר על השאיפות האישיות שלה לחירות ולמפגש עם אנשים חדשים. אני לעומתה, מנסה לאחות את השברים ולהשיב את האמון בנו כזוג. לראות את חלקי בכישלון ולנסות לתת לעצמנו הזדמנות חדשה. כמה שזה קשה, בחי אלוהים כמה שזה קשה.
היא מצידה מתוודה שיש לה קושי להתקרב אלי לאחר מסע המעקבים ותחושת הכליאה שהפעלתי עליה ביודעין ושלא ביודעין. אני מתגבר על פחדים שנטועים עמוק בעברי שמעלים בי את חרדת הנטישה במלוא עוצמתה. היא מצידה מגיבה לפחד ולנזקקות שלי ברתיעה ובחשש מפני גל נוסף של מחנק ממנו ברחה. אנחנו אולי הזוג הכי לא מתאים שיש, ואולי דווקא בשל כך בחרנו להיות אחד עם השני. אולי זו הדרך שלנו להתעמת עם השלדים שבארון, בניסיון להשתחרר מרגשות שאין להם כבר מקום בארסנל שלנו כשני בני אדם בוגרים.
היא לא נמשכת אלי כרגע. ייתכן והמשיכה אבדה מבלי לשוב. אני לעומתה נמשך אליה, מעצם היותה בלתי מושגת, ומאווירת החופש שהיא משדרת. היא חזקה יותר, יפה יותר ובלתי תלויה יותר מתמיד.
ואת כל זה אני מבין קוגניטיבית, אבל רגשית אני עושה טעויות של ילד קטן ומאוהב.
כשביקשה השבוע להעביר את לימודי הגיטרה אל דירתו של המורה שלה - הגבתי בחריפות ואמרתי בשום פנים ואופן. אל קשר חדש שייצרה עם בחורה שמשדרת את אותה סוג של עצמאות מינית דחיתי והגבתי באותו סוג של רתיעה וחשש. אשתי, מצידה הבהירה לי שהיא איננה מעוניינת לבגוד בי או לפגוע בי. כל מה שהיא מבקשת זה לצאת, לרקוד, להשתטות, לשתות, להכיר אנשים ולעשות את כל זה לא איתי. למה לא איתי? כי אני כובל אותה. כי איתי היא לא משוחררת. כי אני רואה אותה יותר מדי והיא זקוקה להיות עם אנשים שאין לה את כל מערכת הכבלים הזו שהזוגיות שלנו מביאה איתה. אנחנו כבר לא שוכבים 4 חודשים. גם לפני זה זה היה לא אותנטי מצידה. היא אמרה שהיא לא רוצה לשכב איתי בשלב הזה כי היא לא מרגישה קרבה. היא למעשה מרגישה, היא אומרת חומה גדולה, שאין לה מושג איך אפשר למוטט. אבל היא לא אמרה נואש. היא רוצה להמשיך את הטיפול, היא רוצה לתת לזה הזדמנות. היא רוצה שנשאר יחדיו בבית ונדאג לילדים.
אני לעומת זאת, רוצה זוגיות, קרבה, חום אתה - אני בטח לא מעוניין להישאר על תקן של פרטנר לבית ולגידול הילדים.
אבל אני ממתין. לא עד אין סוף. אבל התהליך עדיין לא מוצה. זה לא נראה טוב, זה מרגיש מאד לא בטוח. תחושה קשה של חוסר אונים וחוסר שליטה, אבל זה מה שיש.
אילו יכולתי הייתי נעלם כמה שבועות - זה פשוט לא אפשרי. אבל עוד כמה שבועות היא תיסע עם הילדים ויהיה לנו כחודש זמן בנפרד. זמן שהוא לא יסולא בפז.
אז אלו העובדות היבשות פחות או יותר. וכאן הניתוח שלי למצב ומה שאני שואף וחושב שנכון עבורי לעשות.
שחרור רגשי ממנה הוא צו השעה כבר שלושה חודשים. אני מאד מתקשה לעשות את זה אבל אני לא חושב שזה בלתי אפשרי עבורי. אני חייב לחשוב על עצמי כיישות נפרדת, להתעסק בעצמי ובילדי ולהניח לה לנפשה. אם היא מעוניינת היא זו שתבוא ותיצור מגע. חודשים אנשים אומרים לי את זה, ואז כשקצת מפשיר בינינו, אני נמס ומבקש קרבה אמיתית שהיא איננה בשלה אליה. מפחיד אותי לחשוב עליה עם אחרים. זה מעצים את תחושת הנטישה, אבל אני צריך להפסיק להתמקד בזה והעביר את הפוקוס אלי. לילדים. לחשוב על עצמי ביום רחוק שבו אני שוב מוצא אהבה, איתה או עם מישהי אחרת. היא חוששת לאבד אותי. אני העוגן שלה. המקום הבטוח שמספק לה את הקרקע להתפרפרויות שלה. היא יודעת שזה מנדט מוגבל מאד, אבל היא תיקח כל טיפה ממנו. גם אם סימנתי את הגבולות, כל עוד היא יודעת שחצייתן לא כרוכה באובדני היא תמשיך לנסות.
בינתיים אני מסתכל על כל האפיזודה הזו יותר ויותר כהדמנות שלי, להתגבר על התלותיות שלי בה ובאהבתה. להיות מסוגל לחשוב על עצמי חי חיים בלעדיה. לא להזדקק לה. להיות שלם בזכות עצמי. לאהוב את עצמי.
הלוואי ואצליח - שבת שלום

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}



לא פשוט.

תמצא ידידה. תשומת לב נשית לא מהסוג המיני אבל מספיק מעניינת לך ושבהחלט תעורר באישה שאיתן תחושות שאתה לא מובן מאליו.

פסיכולוגים ותהליכים זה יופי ולא בא במקום, אבל לפעמים שינוי באנרגיה עושה את הכל. ואל תמיד יש זמן לבנות שינוי כזה שנים, וממה שאתה מתאר התסכול עצום. לישון עם האוייב. אתה אוהב ונמשך והיא לא זמינה ולאחרים דווקא כן (רגשית). זה קשה.

כשתכניס לחייך ידידה או ידידות, לא בקטע של בילויים ליליים או חציית גבולות, בוודאי שלא לשתף בעניינים הפרטיים שלך עם זוגתך -- אלא לאכול יחד בארוחת הצהריים בעבודה, לזרוק הערות על דברים שהידידה אמרה ולחייך מהן ועוד. לומר כמובן שזה סתם קשרי עבודה או תחביב משותף , לא לייצר קנאה נוראית או חשש אלא לתת לזה לשנות בך את האנרגיה, ולה את התחושה שאתה מובן מאליו.

אם קשה במסגרות שלך לייצר משהו כזה, חוג אחר הצהריים יכול לסגור את זה. חוג של יין, או בישול, אולי שוקולד? משהו ספורטיבי, שחייה, טניס, מכון כושר, או סדרת הרצאות בנושא חושני. עצם העובדה שיש לך חלק שלם בעולם שאתה בוחר להנות בו (שלא כמו עבודה) והוא נעלם מעיניה, ומשם אתה חוזר מרוצה, מסופק, משוחרר - יעשה משהו. ואם תהיה גם ידידה בכלל. וגם היא עוברת דברים במקביל.

בקיצור - בשלב הזה את הצריך בעיקר להפנות את האנרגיות ממנה למשהו אחר. לא פלא שאתה לא מצליח כי אתה בוואקום. אתה מנס להשתחרר ממנה רק כי אתה אומר לעצמך, זה לא עוזר. אי אפשר לומר למישהו להתנזר משוקולד בלי לספק לו תחליף, בילוי, משהו "שימלא" אותו מכיוון אחר וישכיח את הצורך או ימנן אותו. . והתלות שלך בה היא שוקולד, התמכרת. בצדק, לרודף לנזקק, למחכה, וזוגתך ולנוכח כל חרדות הנטישה שהיא יוצרת שם כשהיא לא זמינה לך - לא פלא שקשה להסיט את הפוקוס. לכן ממליצה בחום - תעביר את מיקוד האנרגיה שלך ממשהו מעשי אחד למשהו מעשי אחר. מעיסוק בה ובבילויים שלה לבילויים משלך. תלך כרוטינה לחוג או שניים שקבעת או למפגשי חברים רק שלך ותראה מה קורה אחרי חודש.

[קוראת*]

שחרור רגשי ממנה הוא צו השעה כבר שלושה חודשים. אני מאד מתקשה לעשות את זה אבל אני לא חושב שזה בלתי אפשרי עבורי. אני חייב לחשוב על עצמי כיישות נפרדת, להתעסק בעצמי ובילדי ולהניח לה לנפשה.

זה לא יהיה אפשרי כל עוד אתה בתוך הנישואין. המצב של הנישואין כעת הופך אותך לקורבן להתעללות. לאט אבל בטוח הוא הורס את הביטחון העצמי שלך בגבריות שלך וביכולת המשיכה שלך.
אתה צריך לצאת משם ולמצוא אישה שתחשוב שלהיות איתך זה הכי נפלא בעולם ושתרצה מאוד מאוד את המגע שלך. אין שום סיבה בעולם שתוותר על זה.
אני מתקשה להאמין שאשתך תחזור להרגיש את כל זה. ממש חבל על הזמן. כואב הלב.

[קוראת*]

ובנוסף, היא דו מינית, או אפילו יותר לסבית מסטרייטית. ולזה אין "פתרון". תמיד בן זוג גברי ייראה לה לא מספיק מסעיר ומושך. וזה מיתרגם לכך שאתה כאילו לא מושך. אבל זה לא כך. היא פשוט נמשכת לנשים. זה הורס אותך. חבל מאוד. תקופות כאלה יוצרות נזקים לעתים בלתי הפיכים. חבל על כל דקה.

[צפריר_שפרון*]

ציפור,
ברשותך מוצע לך הכוון הבא.
בימים הקרובים, מעת לעת, חשוב על עצמך במונחים של משוחרר מכל זיקותיך -
ללא משפחה, ללא חברים, ללא שום דבר שקושר אותך.

זהו מקום מאוד נקי, יש אומרים לבן ויש שחור.
יש אומרים צלול ויש עכור
אפל ומואר.

זה מקום שבו אתה עצמך נוכח, ומשחרר את המושכות שנדמה לך שאתה אוחז.

---

דמה את עצמך פקק צף על מים,
אין בידך לומר לאן להיסחף, היכן להיתקע ומה יהיה מזג האוויר.

---

דמה עצמך כאבקנים ברוח.

---

דמה עצמך נטו.
הזמן את בן הברית האולטימטיבי, זה שתמיד נוכח והוא קרוב ומלא חיים תמיד - המוות.

---

דמה את עצמך פוסע לאט לחופי הדימוי הזה,
רגליך נוגעות לא נוגעות בפני האדמה,
ובכל פעם שאתה מרים את רגליך מעקבותיך - אלה מוארות.
כולך אדם כולך אדמה.

---

נשום לשם. קח אוויר פסגות ונשוף אוויר מחילות, הנח לרוח לנשב על לחיך.
אמור תודה.

---

אחר כך תחזור להתקוטט עם עצמך
בעודך מפעיל ומופעל על ידי הדמות הנקבית,
האנימה, הפונקציה הנקבית -
זו שתמיד מגולמת בדמות אחת בלבד ומופיעה כאחת,
זו היתה אמך ואחר כך עברה לנשים שבחייך.

כרגע הנך עבד נרצע לאנימה, הנקבה נוקבת בך את צריבותיה.

זה לא אישי, בת הזוג שלך היא לא עושה את זה על מנת לפגוע בך,
אבל בהחלט עשויה להיעזר בתחושת נקמה או לבוא אתך חשבון בשביל עצמה-
וזה לאו דווקא הדמות הפיזית, בת הזוג הנוכחית -
אבל בהחלט באמצעות פרשנותך אתה את המתרחש
תוך הלקאה עצמית מתייסרת, מתחסדת ומצטדקת - של התנהגותה.

---

זו לא משימה להציל את הנישואים. זו לא משימה "לכבוש" אותה. זו לא משימה בכלל, אין כאן עניין של ניצחון או הפסד.
זה הסכסוך הפנימי בינך לבין ההיבטים הנקביים שבך.

---

ובמובן הזה, בתואם מושלם - היא מבקשת לאחוז בך ולהשתחרר ממך בו בעת -
מבחינתך - לא כי זה משרת מישהו אחר,
אלא כי זה בדיוק מה שאתה מבקש באופן פחות מודע,
לאחוז בה ולהשתחרר.
התבונן באלה.

---

תודות.

[רק_מה*]

קוראת, לדעתי בדיוק הפוך מה שכתבת
בנוסף, היא דו מינית, או אפילו יותר לסבית מסטרייטית. ולזה אין "פתרון". תמיד בן זוג גברי ייראה לה לא מספיק מסעיר ומושך. וזה מיתרגם לכך שאתה כאילו לא מושך


כשנמשכים למישהו/י נמשכים אליו לא למינו ה״כללי״. זאת אומרת דו מיני בהחלט יכול להימשך לאדם ספציפי ולא להרגיש חסר את המין האחר, לא ?

חוץ מזה לי אישית צורמת האג׳נדה שלך לעיתים (לומר בפסקנות שחבל על הזמן וצריך לחתוך קשרים לבנאדם שמעריך אותך וכו׳) ובעיקר כאשר יש תמונה משפחתית עם ילדים.
לא שצריך ״להישאר בכל מחיר״ אבל באינטרנט הדברים הם כה חד צדדיים וחלקיים, אם את רוצה ארחיב בדף הבית שלי מהניסיונות שהיו לי בייעוץ שקיבלתי כאן.
ועם הרבה הערכה לכתיבתך בכל מקרה.

ציפור חופש מאחלת לך כוחות לדרך בה אתה הולך.

[פלונית*]

_ כשנמשכים למישהו/י נמשכים אליו לא למינו ה״כללי״. זאת אומרת דו מיני בהחלט יכול להימשך לאדם ספציפי ולא להרגיש חסר את המין האחר, לא ?

חוץ מזה לי אישית צורמת האג׳נדה שלך לעיתים (לומר בפסקנות שחבל על הזמן וצריך לחתוך קשרים לבנאדם שמעריך אותך וכו׳) ובעיקר כאשר יש תמונה משפחתית עם ילדים.
לא שצריך ״להישאר בכל מחיר״ אבל באינטרנט הדברים הם כה חד צדדיים וחלקיים, ועם הרבה הערכה לכתיבתך בכל מקרה._

מוסיפה רק שלו אשתו של ציפור, אקרא לה ציפורה, הייתה פה, יכול מאוד להיות שהייתי מייעצת לה לעזוב את ציפור בהקדם האפשרי. בוודאי אחרי שהוא תיאר תיאור על גבול האונס.

[קוראת*]

כשנמשכים למישהו/י נמשכים אליו לא למינו ה״כללי״. זאת אומרת דו מיני בהחלט יכול להימשך לאדם ספציפי ולא להרגיש חסר את המין האחר, לא ?

למרבה הצער, זה לא נכון.

_חוץ מזה לי אישית צורמת האג׳נדה שלך לעיתים (לומר בפסקנות שחבל על הזמן וצריך לחתוך קשרים לבנאדם שמעריך אותך וכו׳) ובעיקר כאשר יש תמונה משפחתית עם ילדים.
לא שצריך ״להישאר בכל מחיר״ אבל באינטרנט הדברים הם כה חד צדדיים וחלקיים_
נכון. מסכימה ולוקחת לתשומת לבי המלאה.
עם זאת, מי שקורא גם לוקח את הדברים בהקשר הזה, וגם יש יתרון להתבוננות מהצד ללא כל המורכבות. זאת הסתכלות לפעמים מרעננת, בעוד שההקפדה על ראיית המורכבות עלולה לתקוע אנשים ביחסים איומים. פה זה סיפור של המון זמן עם דברים נורא קשים.
שואלת בכנות: האם את חושבת שיש סיכוי מישהי שהתאהבה כל כך באישה ורואה את כל הריגושים שלה מחוץ ליחסים ולא רוצה לשכב עם בעלה כל כך הרבה זמן, תחזור להתאהב בו ולחשוב שהוא הגבר של חייה ושהוא מושך מאוד? לדעתי, אין שום סיכוי. ואז ציפור חופש הורס לעצמו את הביטחון הגברי שלו.
צריך לזכור שלתקופות שבהן רואים אותנו בצורה לא מושכת יש נזקים גם.
ברור שיכול להיות שאני טועה. מאוד אשמח לשמוע את דעתך.

_אם את רוצה ארחיב בדף הבית שלי מהניסיונות שהיו לי בייעוץ שקיבלתי כאן.
ועם הרבה הערכה לכתיבתך בכל מקרה._
מאוד רוצה! וגם אני מאוד מעריכה אותך וגם, שוב, לוקחת לתשומת לבי מה שאמרת. אולי אני צריכה לעדן את הדברים. צריכה לחשוב על זה.

[בשמת_א*]

וואיי קוראת, איך אהבתי את התגובה שלך שאפו.

[ציל_צול*]

רקמה, כל הכבוד. כתבת דברים שגם אני רציתי לומר לקוראת ולא כל כך מצאתי אומץ ודיוק.
קוראת - כל הכבוד ענקי גם לך על הפתיחות לקבל ברכות כזו. מפעים ממש ומעורר השראה.
אני אהיה סקרנית מאוד לקרוא את השיחה שלכן אם היא תתקיים באתר.

ציפור, אני חושבת שלא בכדי הדף הזה מוציא מאנשים הרבה טוב.
הכנות שלך והאומץ נוגעים מאוד. אני קוראת כאן מהתחלה ועוקבת אחרי הדרך היפה שלך.
יש לי דברים לומר שלא מתאימים למדיום הזה ולכן אני לא מרבה לכתוב. אבל אתה בראשי הרבה מאוד. מלמד אותי על עצמי ועל האיש שאיתי.
לעתים נדירות גברים כותבים באתר הזה בפתיחות של ממש. אני מוצאת בכל הזדמנות כזו ברכה גדולה.
תודה.

[רק_מה*]

קוראת!
קראתי ואהבתי ואכתוב אצלי, אבל בזמן קצת פחות עייף...
אני בהחלט מסכימה שהדברים האלה (בגידה, דחייה/ משיכה עזה) הם גבולות שמרגע שנחצו קשה עד בלתי אפשרי לגשר עליהם. אני גם מחזיקה באמונה (אישית) שקשר ש״נחתך״ לא צריך לחזור אליו (פרידה/ איום אמיתי בפרידה/ עזיבת הבית...), בעיקר בגלל שעולם תהיה שם ״הליכה על ביצים״, שיפוטיות, פחד.

ואני עדיין חושבת שדו מיניים יכולים להיות מונוגמיים... זה נראה לי טריוויאלי כמו התובנה שלא את כל מאוויי (מיני רגשי וכו) אוכל לקבל מבן זוגי תמיד...ועדיין אני בוחרת בו
אבל זה לא הדיון של הציפור.
לגופו של עניין,
הבגידה היא ההסתרה חוסר השיתוף והניסיון לפתור את בעיות הקשר מחוצה לו. ואז זה כבר משני והנטיות המיניות- רק תירוץ

[קוראת*]

תודה רקמה, בשמת וציל-צול היקרות,
גם אני חושבת על הדף הזה הרבה.
מעניין כמה אפשר להתאושש ממשברים קשים בקשרים. אני מכירה זוג אחד שהתאושש באמת. אבל אני חושבת שתמיד נשמרה איזו הערצה הדדית מתחת לפני השטח גם בזמן המשבר.
אבל אני כנראה באמת חותכת מדי. אולי בגלל שעברתי קשר עם התעללות מילולית, אז נראה לי שחבל על כל דקה בקשר שיש בו הקטנה של אחד הצדדים. אני גם מודעת לשריטות שמשברים גורמים לנפש. זה קצת כמו שמי שננטש סובל קצת מחרדות נטישה גם בקשר מצוין.
אבל אולי כן אפשר להתאושש ולעלות ממעמקים? למה לי נראה שאם מפסיקים להימשך למישהו והוא לא נראה מרגש, אז אי אפשר לראות אותו שוב ככזה? אולי אני טועה?

[שאלה*]

צפריר,
אתה מוכן להתייחס לדברים של רק מה?
במיוחד לעניין הבגידה ושאי אפשר לחזור חזרה.
תודות
אני בהחלט מסכימה שהדברים האלה (בגידה, דחייה/ משיכה עזה) הם גבולות שמרגע שנחצו קשה עד בלתי אפשרי לגשר עליהם. אני גם מחזיקה באמונה (אישית) שקשר ש״נחתך״ לא צריך לחזור אליו (פרידה/ איום אמיתי בפרידה/ עזיבת הבית...), בעיקר בגלל שעולם תהיה שם ״הליכה על ביצים״, שיפוטיות, פחד.

הבגידה היא ההסתרה חוסר השיתוף והניסיון לפתור את בעיות הקשר מחוצה לו.

[צפריר_שפרון*]

ציפור,
לבקשתה של 'שאלה', הדברים נוגעים גם בשולי גלימת ייסוריך.
_אני בהחלט מסכימה שהדברים האלה (בגידה, דחייה/ משיכה עזה) הם גבולות שמרגע שנחצו קשה עד בלתי אפשרי לגשר עליהם. אני גם מחזיקה באמונה (אישית) שקשר ש״נחתך״ לא צריך לחזור אליו (פרידה/ איום אמיתי בפרידה/ עזיבת הבית...), בעיקר בגלל שעולם תהיה שם ״הליכה על ביצים״, שיפוטיות, פחד.

הבגידה היא ההסתרה חוסר השיתוף והניסיון לפתור את בעיות הקשר מחוצה לו._


במובן הזה אלו אמונות שתוקפן אמת.
אין כל אפשרות לערער על קושי של אדם. שלעולם החוויה היא פנימית.
זה מצטרף למשנה הכללית באלו הדברים.

שהרי מבחוץ אין שום דבר
למעט מציאות
נתונה לפרשנות אישית הנתמכת ונובטת על מצע האמונות הפרטי.

עם זאת על פי המשנה הזו ממש טוב לציין שאין בגידה אלא בגידה עצמית.
כלומר, הזיוף העצמי בא לידי מימוש,
האדם מסרב לדון עם עצמו לגבי חייו,
במובן הזה של הזוגיות בינו ובין עצמו
אז הוא יוצא כנגד, מתחבא, מרמה – את אהבת חייו.
בפועל אינו מרמה את אף אחד מלבד את עצמו.
כאשר עולה הזיוף בינו ובין עצמו, מתרחשת בגידה. בגידה פנימית.
במובן של בגידה מינית או זוגית כזו המתפרשת להיות הפרת בלעדיות ביחסי המין, ביחסי הרגש, בתשוקה ובהשתוקקות, בהבאת צאצאים משותפים לעולם או בכל הסכם כפי שמתפרש אצל כל אחד מבני הזוג על פי
א מ ו נ ו ת י ו / ה.
כאן ברשותך,
אמונות אלה נבטו על מצע מסוים שכרוך שזור בנסיבות החיים:
מקור החיים במובן של ההורים הביולוגיים של האדם
ובמובן של ההסכמה להחיל שם גם את אלוהים,
הסביבה בה גדל – הסביבה הפיזית
וסביבת הקהל שמריע או סוקל את האדם בתחנות חייו.
גרעין האמונות יהיה אם כך הטמפרמנט האישי
ויחסי הטמפרמנט עם דרישות הסביבה -
או ההתנהגות האופיינית לדמות הספציפית.

כאן, כאשר הזוגיות של האדם עם עצמו שלמה, כלומר, נמצאת מיושרת.
יקשה על האדם להתמיד בזיופו, שכן המבט הישיר
מלמד את עדינות המבט ומשם נשמט הזיוף
בחוסר טעם ועניין.

אז, כאשר מגיע למישור הזה בו אמת אינה מותרות
ומבט נוקב אינו מחורר אלא מאפשר בהירות
מתגלה לו לאדם שבכל מקום בו הוא מאמין
אמונת המון שנטועה היטב אצל רבים – מטבע הדברים,
על פיה יש בידיו בעלות ובלעדיות
על אהובתו, על ילדיו, על הוריו וחבריו
בעלות מכל סוג.
הוא זיוף.

אז, שייכות והשתייכות לעולם הם וולונטריים -
אדם בוחר להיות שייך לזולתו ואינו יכול להפוך את זולתו שיהיה שייך לו.
כאשר ישחרר האדם את הבגידה העצמית הזו
שכולה דרישת בעלות ובלעדיות מאהבות חייו

ימצא חירות בלתי נתפסת
משמנת את צירי אהבתו החלודים.

---

באשר לשאלה האם ניתן לשקם יחסים
ולהחזיר אמון לאחר נתק או מרחק רב או
כאב רב שעולה נוכח הבגידה העצמית -
בהחלט כן.
זה רק עניין של החלטה.

---

תודות

[עתליה*]

_אשר לשאלה האם ניתן לשקם יחסים
ולהחזיר אמון לאחר נתק או מרחק רב או
כאב רב שעולה נוכח הבגידה העצמית -
בהחלט כן.
זה רק עניין של החלטה._
תודה צפריר. מחייכת עם תקווה שאכן כך

[ציל_צול*]

_אשר לשאלה האם ניתן לשקם יחסים
ולהחזיר אמון לאחר נתק או מרחק רב או
כאב רב שעולה נוכח הבגידה העצמית -
בהחלט כן.
זה רק עניין של החלטה._

תודה צפריר. מחייכת עם תקווה שאכן כך

עתליה, מניסיוני זה ממש כך. אני מכירה בהיכרות אישית שיקומים כאלה, חלקם אחרי פגיעות ממש עמוקות.
מה שכן פעם ראשונה - יוצאים מהשיקום אחרת. כבר אין אמון תמים אלא אמון אחר. הוא לא בהכרח פחות טוב, רק אחר.
מה שכן פעם שנייה - זה דורש המון המון עבודה. עמוקה, משמעותית, מרתקת. לא מכירה מקרים שבהם זה פשוט קרה מעצמו בלי הסכמה של שני בני הזוג לצלול לתוך עצמם ולתוך הביחד שלהם.

[צפריר_שפרון*]

כבר אין אמון תמים אלא אמון אחר.
לעולם אמון הוא החלטה.
אדם מחליט לתת אמון בחברו.

זה לא קשור למעשי החבר וזה לא קשור לשום דבר מלבד להחלטה של האדם - לתת אמון.
לעולם נתינת האמון היא למרות.
חרף היותך כזו וכזו האמון ניתן.

משבר אמון הוא ההחלטה להפסיק לתת אמון.
זה יכול להיות כי הפרשנות המקומית מדברת על הפרת אמון - אני נתתי אמוני בך שתהי החברה הכי טובה שלי ואת הלכת להיות חברה של מישהו אחר.
זה יכול להיות תחושת אשמה שלי - שאני עצמי לא ראוי לאמון שלך במובן הזה שאת החלטת לא לתת בי אמון ולכן אני מחליט לא לתת את אמוני בך.

הנה כי כן אמון הוא אמון הוא אמון.
על פני אמון תמים או מפוכח - אמון עיוור שזה כבר מתובל באמונה ואמון כולל שזה כבר מתובל בניסיון חיים.
זה - האחרון כל כך רחב שהוא עשוי לכלול את האמון הכללי באדם וברמה האישית האמון עשוי לכלול שאת בכל מקרה -
ראשית דבר ואחריתו - תהי נאמנה לעצמך.

ובזאת דייני.

תודות.

[קוראת*]

זה לא קשור למעשי החבר וזה לא קשור לשום דבר מלבד להחלטה של האדם - לתת אמון.

ממש לא נכון. פעמים רבות זה לא עניין של החלטה. יש בתוך מערכות יחסים רבות הבנות בנוגע למה נחשב להפרת אמון. יש אנשים שחשוב להם להיות ראויים לאמון ושיהיה אפשר לסמוך עליהם. יש אנשים שפחות אפשר לסמוך עליהם. גם יש בני זוג או חברים/חברות שיימנעו מלעשות דברים שברור שפגיעתם רבה מאוד בבן הזוג או בחבר/ה. יש כאלה שמוכנים יותר בקלות להקריב רווחתו הנפשית של אחר ולהפר אמון.

לבן שלי יש חבר טוב שכבר כמה פעמים גילה סוד שסופר רק לו. יש הבנה בין הבנים שכשמגלים דבר בנושא הזה, לא מעבירים הלאה. בפעם האחרונה זה היה סוד סודי ביותר.
אמרה לו חברה שלי "מה אתה לומד פה? שאי אפשר לסמוך עליו. אל תספר לו יותר. ספר למי שאפשר לסמוך עליו שיכבד את הפרטיות שלך כשאתה מבקש." אין פה עניין של החלטה. החבר הזה הוא טיפוס שאי אפשר לתת בו אמון.

[צפריר_שפרון*]

הציפייה למשהו מוחלט, נאמר לשמירת סוד - באה על מנת להאדיר את האשליה שהאדם יכול להפסיק להיות אנושי - כי הבטיח.
שכן, אין אף אדם שיכול לשמור סוד בכל הנסיבות.
אין אף אדם שיכול לעמוד בכל הפיתויים בכל הנסיבות.
נחמד הרעיון לחשוב שיש כאלה, נחמד יותר אפילו להאמין שזה אפשרי.
זה לא.

לכן עולה הרעיון הזה בדבר נתינת אמון כהחלטה.
ההחלטה הזו, מעצם שורש המלה החלטה - שמה אמון מוחלט באדם - לאו דווקא במעשיו.
כאן, זה דק מאוד ולכן נדרשת תשומת לב מיוחדת -
זה שאדם מספר סוד שהתחייב לא לספר - לעולם קשור בנסיבות.
עדיין האמון בו כאדם שלם - לא הופר.
גם אם אדם מרגיש נבגד כי בת הזוג שלו קיימה יחסי מין עם חברו הטוב
(משום מה זה תמיד חברו הטוב או חברתה הטובה בהתאמה) -
גם אם מאמין בכל לב שהחליט לא לתת בה אמון יותר לפחות עד שתשקם את לבו הפצוע או בכלל,
עדיין לא איבד את אמונו בה כאדם.
כלומר, שאם חס וכרפס ייפגע - הוא יודע סמוך ובטוח שהיא תחלץ לעזרתו.
ואם עולה פולמוס כלפי המשל הזה טוב להעבירו לדימוי הזה כשהאדם נפגע ממכונית
ובת זוג הבוגדת שלא ראויה לאמונו עוד, תהא שם בסביבה - יודע הוא ומלא אמון לגביה - שתושיט לו יד.

גם אם הילד - מספר הסודות הסדרתי - לא ראוי לאמון בדבר הפקדת סודות אצלו,
ניתן לתת בו אמון מלא כשרוצים להפיץ שמועה.

וגם אז, זו החלטה לתת בו אמון שיפיץ את השמועה,
גם אם במקרה זה יכזיב וישמור את העניין לעצמו.

---

האמון שמתקבל מתוך החלטה מודעת - כולל בתוכו את אנושיות האדם - במובן הזה שבכל מקרה האדם זוכה לאמון - גם אם מעשיו נלוזים, פוגעים או לא מתאימים.

לעתים כולל האמון הזה גם התרחקות.

---

ברמה האישית, יש לפחות דמות אהובה אחת בחיי שההחלטה לתת בה אמון לוותה בהחלטה להתרחק ממנה לשארית חיינו.
אין סתירה.

---

הנאמנות המוחלטת, כמו האהדה המוחלטת, כמו ההתאמה המוחלטת -
כולן שייכות לאשליית הרומנטיקה המככבת בתרבות האנושית
גם בתקופה זו
על פיה ניתן בכל לספר על איזשהו זוג -
מאז חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אגדות ילדים.

---

תודות.

[ציפור_חופש*]

_דמה את עצמך פקק צף על מים,
אין בידך לומר לאן להיסחף, היכן להיתקע ומה יהיה מזג האוויר._
_אז, שייכות והשתייכות לעולם הם וולונטריים -
אדם בוחר להיות שייך לזולתו ואינו יכול להפוך את זולתו שיהיה שייך לו.
כאשר ישחרר האדם את הבגידה העצמית הזו
שכולה דרישת בעלות ובלעדיות מאהבות חייו

ימצא חירות בלתי נתפסת
משמנת את צירי אהבתו החלודים._

אני מתהלך כבר כמה ימים בלב עם המשפטים המצוטטים לעיל באדיבותו של צפריר.
ש ח ר ו ר - היכולת להתבונן במצב שבו אני נמצא במבט מנותק. ההכרה שאין לי שליטה או בעלות על ליבה של אשתי יותר. שלא משנה מה אני אבקש או ארצה, לעולם היא תהיה נאמנה לעצמה קודם שתהיה נאמנה אלינו. להבין שכפיית הרצון שלי על המצב היא סיזיפית וגוזלת אנרגיות. אבל יותר מכל ההכרה שבעצם האחיזה שלי במושא אהבתי היא בגידה עצמית בי וביישותי. שהרי היא איננה פנוייה רגשית כעת. היא רוצה להיות עם מישהי אחרת, והנסיבות לא מאפשרות לה את זה. זה כוח חזק מכל ראציונאל או תעולתנות - למרות הפצרותי הקשר נמשך ומתחדש בימים אלה. הבנתי שלא באמת חשוב לי האם היא בוגדת בי כרגע פיזית או לא. עצם העניין שהיא ממשיכה להסתיר ולשקר בנוגע עם מי היא הולכת להליכות בערב, ועבור מי היא מתגנדרת ומתייפה מספיקות. עצם הקושי שלה להתקרב ולרצות בי שוב פעם כגבר מספיקה. זה לא שאני עוזב את הבית חלילה. אני נשאר שם עבור ילדים אבל לא עבורה עוד.
אני ראוי לאהבה ולבת זוג שתכבד אותי ואת צרכי מתוך רצון אמיתי וכנה שיהיה לי טוב. זהו הרי עומד בבסיס הברית בין בני אדם שבוחרים להיות יחדיו. אז המשיכה שלה אלי הסתיימה ועברה אל מושא אהבה אחר. ימומש או לא, זה כבר לא משנה, מה שמשנה זוהי ההכרה שלי אין מה לחפש שם יותר. שאני לא צריך לחכות על מפתן הדלת ככלבלב מאוהב ומיוסר שבעליו יזכו אותו במנת תשומת לב.
זוהי חובתי כלפי עצמי, ובמידה מסויימת גם כלפיה אם כי היא יודעת לדאוג היטב לעצמה, כך שאני משחרר את עצמי גם מהצורך הזה - ולהתמקד ברווחתי. אני לא רוצה להעביר עוד אחה"צ אחד אומלל עם ילדי, כשמחשבותי נודדות על היכן היא עכשיו, מה היא עושה וכו' בעוד ילדי תולים בי עיניים משועממות ותוהות מה קרה לשמחת החיים של אבא, ולמה כבר לא כיף לצאת איתו לסיבוב.
אני משחרר את עצמי מהתלות באהבתה ובתגובותיה. אני מאמן את עצמי לראות את יופיה ומשיכתי הפיזית כאל דבר הרסני שאין בו כעת דבר עבורי. היא איננה שלי עוד, ועל כן הנסיגה שלי צריכה להיות בהתאם. זה לא הזמן לחיזורים, ולהבעת האהבה. זה רק מרחיק אותה וגורם לה רתיעה. יש לי חבר שטוען שבחורות שלא נמשכות אליו גורמות לו אוטומטית לדחייה. זה נשמע לי כל-כך יותר בריא מהמצב שבו ההסתייגות היא זו שגורמת למגנט לפעול.
אני רוצה להתרחק לאט לאט. לא בברוטאליות. לא בטריקות דלת. לא בכעס. לא מתסכול. אלא מבחירה חופשית שבו אני בוחר לעצמי עתיד טוב יותר. ללא משקולות מיותרות של זוגיות עם רצונות וסטנדרטים לא תואמים.
עבור אשתי, האידיאל בשלב זה בחייה אולי הינו שתוכל להמשיך את הפריחה שלה בחוץ בעוד יש לה עוגן בטוח בבית. אולי אפילו תוכל בעתיד להחזיר מעט האהבה עבור העוגן הזה, ולו רק על מנת שישאר שם. אבל העוגן הזה איננו יכול להישאר לעולם גוש ברזל תקוע אי שם עמוק בקרקעית הים החשוכה והקרה. לעוגן הזה יש מכלול רגשות, ציפיות ורצונות שאינן נענות זה זמן רב כל-כך.
אני משחרר את עצמי מהרצון להיות נאהב על ידה. מהביטחון המזוייף שאותו היא מעניקה בעצם זה שהיא חוזרת לישון איתי כל לילה במיטה. מה ההבדל אם תחזור או לא תחזור? הרי בליבה היא רוצה להיות במיטה אחרת.
מה זה משנה עם היא שומרת לי אמונים עכשיו ולא תתייחד איתה בדירתה כי כך ביקשתי כתנאי להישארותי? אם זה מה שהיא חפצה ורוצה ויכולה להשיג - למה לא? אני בטח שלא אדחף אותה לכך אבל גם לא אמנע עוד או אגיב על כך.
ויש מנגד את חששה לאבד אותי, את התהיה מאמש- מה קרה? למה אני לא מלווה אותה בעיני האוהבות עוד. מדוע אני לא רץ לחבק אותה. היא נצמדה אלי במיטה, לא דחיתי אותה, אבל גם לא עודדתי או הגבתי. גם הבוקר, נפרדתי מהילדים ולה נתתי ביי לא מחייב. ואת הטיעונים לגבי הצורך שלה לצאת מעט החוצה מהמחנק של הזוגיות איתי, למלא מצברים, להיראות טוב ולהיחשק, לרקוד, להשתטות, לחיות - אבל לא איתי. כי אני מגביל. כי אני מכיר אותה טוב מדי. כי איתי כבר לא בא לה לשחק.
זה לא לצמיתות, אבל כרגע זה מה שאני מרגישה. וכרגע זה מה שאני רוצה. אבל לא במחיר של לאבד אותך, את שולחן השבת, את הביטחון הכלכלי ואת שירותי הבייבי סיטר. ואולי גם היא לא רוצה לאבד אותי כי היא עדיין אוהבת, אבל אחרת. כל זה עיכב אותי עד היום, גרם לי להרגיש אחראי ומחוייב כלפיה, ולו רק בגלל שישנם עדיין חוטים שקושרים בינינו. אבל עכשיו אני מרגיש שהחוטים האלה הם כבלים על נשמתי ועל אושרי. שלא אוכל עוד לתת את כל זה עבורה.
עייפתי. אני רעב לאהבה. אבל קודם כל צריך עכשיו לרפא את הפצעים. לחדש את הברית עם עצמי. לאהוב את מי שאני. להאמין בעצמי וביכולתי לחזור ולחיות מחדש חיים טובים ומאושרים.
אני מתפלל על כל זה. אני מתפלל שליבי יתמלא שוב פעם באהבה ויפנה את הכעס, עלבון קנאה ופחד בהן התמלא.

[צפריר_שפרון*]

לעולם היא תהיה נאמנה לעצמה קודם שתהיה נאמנה אלינו.
ברשותך,
טוב שכך.
ראה איך לאורך השנים שמת אתה את נאמנותך העצמית לפני נאמנותך הזוגית.
לא באופן הזה של "בגידה" על פי איו הגדרה שתבחר, אלא באופן הזה שהצרכים שלך קדמו לצרכים של שניכם ושל אהובתך.
זה לא בא להקטין אותך או להאשים אותך, מילים אלה באות שכן כאשר יש התנגשות בין הנאמנות העצמית לבין הנאמנות הזוגית - יש מקום לבדיקה והתבוננות.
בכל מקרה, עם יד על הלב התבונן האם היית רוצה בת זוג שנאמנה לזוגיות על חשבונה...

כאן, על פני להתכרבל במסכנותך המוזנת תדיר על ידי התנהגותה.
צא.
צא לבלות, צא עם חברים. צא לכל מה שיביא לך שמחה.
קח לך שלושה ימים בשבוע וצא מהבית כשאין עליך ילדים ואשה וכן הלאה...

עניין שני מומלץ בעבורך - ואין זה חשוב כלל מה היא מרגישה בקשר לזה - עבור לישון במטה נפרדת אם ניתן בחדר אחר. אתה זקוק לזה.

---

כאן, מבחינתך פרק זה הסתיים. אין באמתחתך עוד כוחות להתמודד עם היותך מונח על אש קטנה לטובת עתיד עלום.
לכן, התחל לבחון את חייך לאחר פרידה.
זה לא אומר שתהיה פרידה בהכרח, זה כן יניח לך מעט שקט.

---

שים לב, אם היא תבקש אחריך מכל הבחינות, המינית והזוגית והרגשית
אם זה יקרה וכאשר זה יקרה -
קרוב לוודאי שאתה לא תהיה מעוניין עוד באלה.

---

כאן, טוב אם תתבונן באופן כללי האם אתה מעוניין להמשיך לשחק משחקים של ילדים קטנים - שכן שניכם במשחק,
או להתגבר ולהתבגר -

טוב, כפי שכבר נאמר פעם או פעמיים - שתצא מהבית לשבוע שבועיים - תיעלם (בגלוי לגמרי תוך הבהרה מראש) ותהיה עם עצמך בלבד.
אתה יכול לטוס לחו"ל אתה יכול למצוא את עצמך במצפה רמון.
אתה יכול ללכת לכל מקום שבו - חייך הנוכחים - לא מאיימים עליך.

כאמור. הנח. התבונן פנימה.
הנך ראוי לטוב, לטוב יותר ולמצוין.

---

תודות.

[אל_הלב*]

_עייפתי. אני רעב לאהבה. אבל קודם כל צריך עכשיו לרפא את הפצעים. לחדש את הברית עם עצמי. לאהוב את מי שאני. להאמין בעצמי וביכולתי לחזור ולחיות מחדש חיים טובים ומאושרים.
אני מתפלל על כל זה. אני מתפלל שליבי יתמלא שוב פעם באהבה ויפנה את הכעס, עלבון קנאה ופחד בהן התמלא._
וואו ציפור, מילים חזקות ביותר, איזה עומק רגשי, איזו תבונה ובגרות, ועוד מגבר...מרגש!
מאחלת לך שאכן תהיה נאמן לעצמך דבר ראשון ותמצא את האושר שלך.
ההתנתקות ההדרגתית יכולה להיות יותר קלה עבורך אך בו בזמן גם מאוד מבלבלת ומאתגרת.
תשאר עם יד על הדופק לבדוק האם זו אכן האסטרטגיה הטובה ביותר עבורך.
בא לי לחבק אותך, אתה כל כך ראוי וזכאי לחיבוק אוהב.

[קורא*]

ציפור חופש יקר,
אתה אולי אינך מכיר אותי אך מקריאת מילותיך דומני כי אנו אחים.
היית במחשבותי רבות ודאגתי הייתה נתונה לך מאז החודש שעבר.
מצבי איננו מצבך (אני בחצי הראשון של גיל ה-20, סטודנט ללא ילדים) ועצם ההשוואה עלולה להחשב כטיפשית, אך אולי תיקח מזה משהו.
עד לפני חודש הייתי בקשר של כ-8 חודשים עם אישה בגילי שדומה לאישתך.
אני, כמוך, רעב לאהבה. רוצה אישה שתגרום לי להרגיש חי, נחשק, גברי, מושך, חיוני. צריך זאת כמו אוויר לנשימה.
מצידה היא קרה יותר, מחושבת, חדורת מטרה, מצליחה בכל מעשי ידיה ולא אוהבת "פוצי מוצי".
במבט לאחור, כמוך, ידעתי וראיתי את כל סימני האזהרה. היא אמרה לי שהיא כזאת. אפילו בתחילת הקשר כשאמרנו להתראות היא פשוט הלכה ממני, בלי נשיקת פרידה, בלי כלום.
כמה שנמשכתי אליה ורציתי בה יותר, כך היא התרחקה ממני. הרצון העז שלי להיות איתה דחה אותה.
כמה שפחות התייחסתי אליה, כך היא ניסתה להשיג את תשומת ליבי ורדפה אחרי.
המשחק הזה לא עובד בשבילי. אני לא רוצה להיות פחות ממי שאני (או שונה, או אחר). אני מי שאני וטוב לי כך. אני לא רוצה להשתנות.
הבנתי שהאהבה שהייתה בינינו לא הייתה אהבה עם הנאה אלא אהבה שצמחה מתוך קשיים, רצון להרגיש לא בודדים, ניחום, ניגוב דמעה.
לא הייתה בינינו התאמה. כמו חלקים בפאזל, כל ניסיון להתאים חתיכה אחת שלא מתאימה לחברתה, סופה כישלון.
תדירות הסקס הייתה בלתי נסבלת והמעשה לעתים הרגיש מכאני. כשהיינו באותו החדר ובאותה המיטה, לפעמים היא הרגישה שנות אור הרחק ממני.
כמה שניסיתי לכבות את התשוקה שלי, לא הצלחתי. כמוך, רק הרגשתי מסורס יותר, רעב יותר, ההרגשה הייתה בלתי נסבלת.
כמוך, הגעתי להבנה שלא רציתי לתלות בה את הרגשתי, את עול סיפוק כל צרכי שהיו מרובים. המשא הזה כבד מדי.
כמוך, לא רציתי לחנוק אותה עם "אני רוצה, אני צריך". הרגשתי שאני לא הוגן כלפיה.
בניתי לעצמי רשימת צרכים. מה אני באמת צריך? התשובה הראשונה לא הייתה סקס אלא חום, אהבה, חיבוק.
אז נתתי לעצמי אישור בראשי לחפש את מה שאני צריך במחוזות אחרות, והכוונה היא לאו דווקא לסקס אלא מקום להפיג בו את הבדידות. חברים טובים, ידידות.
התרחקתי ממנה והתקרבתי יותר לידידות. לא הייתה בגידה או הפרת אמון אבל אם משהו היה קורה זה היה בסדר.
הזמן עבר והרגשתי יותר ויותר כבוי בגלל הקשר הזה, שהפך מזמן לעבודה ומטלה שלא ברורה לי הסיבה לדבוק בה.
אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף אחת אחרת, ונמשכתי אליה כפי שלא נמשכתי לאף אחת אחרת.
הידיעה שרוב הקשרים מתקררים הטרידה אותי ביותר.
אם הטמפרטורה קרירה עכשיו, מה יקרה עוד שנה? שנתיים? אם נתחתן, אם נוליד ילדים..
אף על פי שאתה כבר בשלב הזה, אתה חייב לחשוב על העתיד. אתה חייב לחשוב על עצמך כי חייך רחוקים מסופם. מה הלאה, מה השלב הבא בקיפאון?
עבורי, כשאין תשוקה ואין הנאה ונותרים רק קשיים, ריבים, כעסים - הקשר הופך למחלה והנשאים סובלים..

התבונן בעצמך ורשום מה חסר לך בחייך. תשאל את עצמך אם הציפייה שלך ממנה לספק את כל הצרכים האלו הוא הוגן.
שאל את עצמך איך אתה מספק את הצרכים האלו במקום שהוא לא הקשר שלך איתה, ואם זה בכלל אפשרי.
אני, למשל, גיליתי שאני פשוט צריך חבר טוב שיפיג לי את הבדידות בצורה אמיתית, כנה, ממקום לא שופט, לא קשה, אוהב.
גיליתי שאני צריך מישהו ש"יהיה שם בשבילי". לאו דווקא קשר מיני. פשוט הייתי בודד מאוד.
עצרתי את הקשר בסימן הפסקה. לא יכלתי להמשיך עוד.

יצאתי לטיול. הכרתי אנשים חמים ואוהבים שהרגישו לי כמו משפחה. כמה אהבה, כמה חום, כמה חיבוקים.
כמו פרח משכתי אלי פרפר שבאופן זמני, רק לכמה ימים, התארחה על עלי הכותרת שלי.
המגע, הנשיקות, הכרכור הבלתי פוסק סביבי. הסקס שהיה מלא בתשוקה. הרעב שהיה לה אלי.
ככה מגיע לי להרגיש. ככה אני אמור להרגיש.
רווי ולא בצמא תמידי.
ברור לי שלשממה הקפואה אני לא אחזור.

אחי, אחי היקר. אני יודע שאינך במצבי. נישואין, רכוש, ילדים, רגשות. אתה מושקע בה במובנים רבים.
תעשה לעצמך טובה וברח ממנה. למען עצמך, למען ילדיך, למען שארית חייך.
מגיע לך יותר! מגיע לך מישהי שתגרום לך לחייך ולהוקיר כל רגע בו בחרת לחלוק איתה את חייך, ולא להצטער.
אחת שתגרום לך להמריא.

אהבה רבה. אמן שתמצא את האושר.
אתפלל עבורך. מחכה לעדכונך..

[פלונית_שכזאת*]

גם אני, כמו קורא, אחות רחוקה, רחוקה מאוד. קוראת את הדף הזה בשקיקה. את התובנות הכנות והמצמררות של ציפור, ושל אנשים אחרים ואת החוכמה של צפריר שאני בולעת אותה.
כל מי שחווה קשר חדצדדי, אם מההתחלה או רק בהמשך, מוצא עניין בדף הזה.
הסיפור שלי הוא ממש לא דומה לזה של ציפור. הדמיון היחיד הוא בהרגשה שהאיש שהיה לי בקשר (העלוב יש לומר) הוא מישהו שאני נורא רוצה בו, והוא לא רוצה אותי יותר. ואני בטוחה שהוא טועה, ולא רואה כמה יכול להיות לנו טוב ביחד.. אני מוצאת את עצמי נאחזת בו, מתקשרת אליו לפרקים, מנסה להיות נחמדה אליו. והוא אדיב, ומאוד מאוד מרוחק. שומר על נימוס ועל קרירות. ובכלל לא מתעניין בי.
בינתיים, כל הזמן, אני מחפשת קשר אחר כדי להתנתק ממנו, ועדיין ברור לי שאני צריכה קודם למצוא את עצמי. זה מה שאני מנסה להבין מהדברים כאן. ובזה אני מאוד מתקשה...

[קורא*]

המילים הבאות נכתבו מתוך מקום אמיתי של כעס. יתכן ומי שימצאו אותן אלימות. תתייחס אליהן בהתאם או תמחק אותן, כרצונך.

כתבת "מהביטחון המזוייף שאותו היא מעניקה בעצם זה שהיא חוזרת לישון איתי כל לילה במיטה."
למה אתה עדיין יושן איתה? למה אתה מבזבז עליה שניות יקרות מחייך?
אמרת בעצמך, היא לא נמשכת אליך יותר. היא לא אוהבת אותך בצורה שאתה אהבת אותה, לא רוצה אותך בצורה שאתה רוצה אותה.
בשבילה אתה בייביסיטר, אתה תפאורה. חלק מהבית שהיא מתייחסת אליו כמובן מאליו.
היא בטח צוחקת בינה לבין עצמה, "מה הוא עדיין עושה איתי?"
היא כבר לא מכבדת אותך כגבר והיא אמרה את זה מזמן - "אתה לא הגבר שלי". אלו מילים שיצאו ממקום אמיתי וכל חרטה עליהן באה ממקום של פחד לאבד את הביטחון שבך.
ההתנהגות שלה כלפיך, ההתנהגות שלך כלפי עצמך, כמו שאמרת "כלבלב". נשים לא אוהבות כלבלבים. נשים זורקות כלבלבים. היא ממשיכה להתעלל בך ואתה אוכל את זה.
כתבת על הרצון שלה לשקם את מערכת היחסים, להמשיך בטיפול ופסיכולוגים וכל סאגת החרטא הזאת.
דיבורים בצד ומעשים בצד.
היא בגדה באמונך והייתה ממשיכה לקיים מערכת יחסים עם אישה אחרת אם זה היה תלוי בה.
לא בשבילך היא מתגנדרת. אתה לא זוכה להנות מטיפה אחת מהיופי שלה והמשיכה שלך אליה היא בזבוז אנרגיה.
היא ממשיכה לחפש איך להתרחק ממך לזרועות אחר בשיעורים אצל מורה, איך היא רוצה להיות בדירה שלו, איך היא מחפשת את הרומנטיקה והתשוקה בכל מקום אחר.
אתה חושב שכשעמדת על שלך ואמרת שבשום פנים ואופן לא עשית מעשה? להזכירך, גם אמרת לה לא להפגש עם האישה הקודמת והיא צפצפה עליך. כי היא לא רואה אותך ממטר.
אני בטוח שבינך לבין עצמך אתה ממשיך לחשוד, אולי היא שוכבת איתו, אולי יש אחר? אולי יש אחרת?
זרוק אותה לכל הרוחות. בשביל מה אתה צריך את זה? בשבילה הפסקת להיות בן זוג מזמן. דמיין רגע חבר או ידידה שבאים אליך עם אותו מצב. מה היית מייעץ להם?
אמרת שאתה רוצה להתרחק לאט לאט.. כמה זמן המצב הזה כבר נמשך? לא מספיק איטי בשבילך?
תפסיק לפחד ותפסיק לראות את הצד שלה בסיפור. כתבת על החשש שלה לאבד אותך.. היא באופן אקטיבי יוצאת למסע משלה תוך כדי השארת פירורים.
אישתך היא כמו חייל בטיול אחרי צבא שכל כך רוצה את החופש ששולח אי מייל לאמא שלו פעם בשלושה שבועות כדי שתרד לו מהגב.
תתחיל ללכת, לרוץ, להתאמן. תאכל בריא. תשתזף. תפעיל את הגוף שלך, תשפר את ההרגשה, את המראה. תיזכר מה זה להרגיש כמו גבר.
באתר הזה יש מנטרה מנחמת אם לא תמיד נכונה ש"אתה מזמן לעצמך שיעורים שאתה צריך ללמוד". זה נורא נחמד לחשוב ככה.
אם אני דורך על קוץ, אני מזמן לרגל שלי שיעור להתחספס ולהתחזק, או שמה אני פשוט צריך לעקור את הקוץ מהרגל שלי ולהרגיש שוב כמו שצריך?
תאמר לעצמך שדי, זהו. סבלת מספיק. זמן לעבור הלאה. תמצא את הגבר שכלוא בך, תשחרר אותו החוצה וצא משם.

<עד כאן כעס>

[פלונית_שכזאת*]

קורא, סליחה שאני מתערבת. אתה יכול להיות הבן שלי מבחינת הגיל אבל אני לוקחת כל מילה גם לעצמי. תודה.

[קורא*]

אל תצטערי לרגע, פלונית.
כשסיפרתי לשכנתי על הפרידה היא אמרה לי "אהבת אותה מאוד, לא? אני סובלת עם חבר שלי כבר 3 שנים, כי אהבה זה לא משהו שמוצאים בקלות"
זאת גישה וותרנית, פשרנית ופחדנית שאני פשוט לא מסכים איתה.
מגיע לנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבים. אני עובד קשה, קשה מדי, כדי להתפשר על משהו שהוא לא בשבילי.
הזמן שלי, היחס שלי, האהבה שלי, המגע שלי, כל אלה מוצרים יקרים. מי שלא רוצה, לא צריך. סיימתי לבזבז אותם.
מאחל גם לך את כל האושר שבעולם.

[בשמת_א*]

הזמן שלי, היחס שלי, האהבה שלי, המגע שלי, כל אלה מוצרים יקרים. מי שלא רוצה, לא צריך. סיימתי לבזבז אותם

[פלונית_שכזאת*]

הזמן שלי, היחס שלי, האהבה שלי, המגע שלי, כל אלה מוצרים יקרים. מי שלא רוצה, לא צריך. סיימתי לבזבז אותם
בהחלט!

[צפריר_שפרון*]

הזמן שלי, היחס שלי, האהבה שלי, המגע שלי, כל אלה מוצרים יקרים. מי שלא רוצה, לא צריך. סיימתי לבזבז אותם
אשרי המאמין.

ראו,
הבחירה את מי לאהוב היא רק לכאורה.
הרעיון לאהוב מישהו על פי יחס נכון, כבוד, רגישות וכן הלאה נחמד אבל לא שייך למציאות.
אנחנו אוהבים, מתאהבים ואוהבים למרות מי שהאדם ממולנו או לצידנו, לא בזכות אופיו אלא למרות אופיו, לא בזכות תכונותיו אלא למרות תכונותיו.

שהרי האהבה איננה הגיונית, אין בה שום רציונל והיא איננה תלוית פוליטיקלי קורקט.

---

עם זאת, בבגרותנו אנחנו יכולים לבחור - האם האהבה הזו מתאימה לי או לאו.
תחושת נבגדות, דחייה או כל שאר עניינים ששזורים כרוכים באופי האישי שלנו, רגישותנו וצרכינו הפסיכולגיים - בכל מקרה יהיו שכן אלה עולים מתוכנו בלי שום קשר להתנהגות הצד השני. נקודה.
מה לו ציפור ומה לו לקורא להתעקש לאהוב את מי שגורם להם לחוש דחויים?
האם הצורך לכבוש את הנקבה - צורך זכרי בבסיסו?
האם הצורך לחוש את עצמך חי דרך הסבל שבדחייה?
גם וגם. וגם עוד קשת שלמה של רגשות שמתמלאים בעקבות אהבה שכזו.

הרעיון שניתן לשים את האהבה בסד כלשהו נראה נחמד אבל בבסיסו הוא אינו אלא ניסיון להבטיח הישרדות רגשית.

שכן, דווקא האהובה והאהוב הבלתי נסבלים - הם שיכולים להעביר אותנו את משוכות הפחד, הדחייה והנטישה - לגלות את הזוגיות הבסיסית -ביני ובין עצמי.

גם ציפור, גם קורא וגם פלונית מוזמנים להתבונן היטב כיצד הקשר הזה מנווט אותם לעבודה אישית.

---

קורא,
בהחלט יש מקום לכעס ולמרירות כלפי מי שלא עומדת בציפיות שלך. עם זאת מצבו של ציפור שונה לחלוטין משלך.
לציפור יש בת זוג לכל החיים - ולו מבחינת הורות משותפת.
זה שונה בתכלית השינוי ולכן על אף הזדהותך - אין הדבר דומה כלל ועיקר.

מבחינתך - עוד קשר ועוד קשר ועוד זוגיות ארוכת טווח אפשר שילמדו אותך דבר או שניים לגבי עצמך ויהוו מנוף לעבודה אישית.
עם זאת, קשר שכורך בתוכו גם את היצירה המשותפת האלוהית - ילדים משותפים - הינו שונה בתכלית השינוי - ולא תוכל להתכונן אליו מראש. קח זאת בחשבון.

---

וטוב אם נזכור להעלות הודיה גדולה למי ששם לנו מראה כואבת- מראה לנו את עצמנו בכיעורנו - לדעתנו,
טוב שיש מי שעומד מולנו ומלמדנו שאין דבר כזה בעלות - על שום דבר - בשום מקרה.

גם הבעלות על האדמה ועל רכוש - אשליה גמורה שמבטיחה מעמד, אישור חיצוני ושאר ירקות.
בפועל ריק מכל תוכן.

---

תודות.

[ברבאבא*]

נשים לא אוהבות כלבלבים. נשים זורקות כלבלבים

צרם לי. זו לא מלחמה על כבוד. אני מאחל לציפור שימצא בת שיח לשיח אחר, של אהבת אמת, של שיתוף וכנות, ושל כבוד לחוזקות ולחולשות. תהיה מי שתהיה בת השיח הזאת.

[בשמת_א*]

בבגרותנו אנחנו יכולים לבחור - האם האהבה הזו מתאימה לי או לאו
בדיוק.
ואם האהבה חד-צדדית, או גורמת לי סבל מתמשך, אז היא עשויה להיות שיעור מצויין לדברים שכדאי לי ללמוד על עצמי, אבל אני יכולה לבחור לא להיות שם יותר.

הדברים לא אמורים בציפור חופש, כי הסיפור שלו לא רק כולל ילדים אלא מאוד מורכב ומסובך וקטונתי מלחזות מה יקרה איתו בעתיד. קשה ומורכב עד בלתי אפשרי לחוש מה קורה פה באמת רק משמיעת הצד "שלו", בעיני הכל פתוח בסיפור הזה. מה שאני רואה יותר מכל דבר אחר הוא - ההזדמנות הגבוהה לציפור חופש להתעלות על עצמו ולהיענות לקריאה לצמיחה וגדילה אישית.

[צפריר_שפרון*]

אהבת אמת

אין אהבת שקר.
אין באמת ביזוי באהבה. אין באמת בוז באהבה.
הכל מצגת שווא של מי שמזהה את מחלות האהבה - בעקר קנאה וצרות עין ובעלות דמיונות - כמרכז האהבה -
בעוד מחלות האהבה שייכות למחלקת ההישרדות על פיה אהבה ניתן לקבל רק מבחוץ, אישור ניתן לקבל רק מבחוץ -
כאמור - "האושר אינו תלוי בדבר רק בנכונות לאושר" (לבן).

---

תודות.

[צפריר_שפרון*]

ואם האהבה חד-צדדית, או גורמת לי סבל מתמשך, אז היא עשויה להיות שיעור מצויין לדברים שכדאי לי ללמוד על עצמי, אבל אני יכולה לבחור לא להיות שם יותר.
אהבה חד צדדית מדברת על אהבה לאחר על פני אהבה עצמית.
האהבה החד צדדית לעצמיות, לעצמי, כמובנת מאליה - מאפשרת להמיר סבל ללמידה וקושי לצמיחה, לא רק כסיסמאות אלא כהתבגרות של עמידה מול עצמך.
בריחה במובן הזה תוך הצדקה של התנהגות הצד השני איננה יותר מהישרדות רגשית של הילד הקטן שמסרב לקחת אחריות על חלקו ומשם לצאת לדרך.
כאשר הפרידה מזוגיות אינטימית מותירה אותי שלם, רגוע וללא כל כעס וטינה כלפי הדמות הזוגית או כלפי עצמי - זו התבגרות. כאשר נותר ולו שמץ בקורת, טינה, מרירות או האשמה - הילד מושל.
זה לא נורא, אבל טוב שזה יהיה מודע.

---

תודות

[פלונית_שכזאת*]

כאשר הפרידה מזוגיות אינטימית מותירה אותי שלם, רגוע וללא כל כעס וטינה כלפי הדמות הזוגית או כלפי עצמי - זו התבגרות. כאשר נותר ולו שמץ בקורת, טינה, מרירות או האשמה - הילד מושל.
כל כך פשוט. כל כך נכון.

[בשמת_א*]

_ואם האהבה חד-צדדית, או גורמת לי סבל מתמשך, אז היא עשויה להיות שיעור מצויין לדברים שכדאי לי ללמוד על עצמי, אבל אני יכולה לבחור לא להיות שם יותר.
אהבה חד צדדית מדברת על אהבה לאחר על פני אהבה עצמית.
האהבה החד צדדית לעצמיות, לעצמי, כמובנת מאליה - מאפשרת להמיר סבל ללמידה וקושי לצמיחה, לא רק כסיסמאות אלא כהתבגרות של עמידה מול עצמך._
כאשר הפרידה מזוגיות אינטימית מותירה אותי שלם, רגוע וללא כל כעס וטינה כלפי הדמות הזוגית או כלפי עצמי - זו התבגרות
בדיוק לכל זה התכוונתי, חוץ מההבדל הקטן שאני מעדיפה לקרוא לזה "צמיחה" או "גדילה" ולא להשתמש במלה "התבגרות", רק מפני שאני מרגישה שהכיוון "ילדותיות לעומת בגרות" יש בו מימד שיפוטי שאני מעדיפה שלא יהיה בדיון (גם אם התבוננות מעמיקה תגלה ש"גדילה" חייבת להיות "התבגרות", עדיין, אני מעדיפה להמנע מאוצר המלים שעלול להישמע יותר שיפוטי ולבחור באוצר מלים יותר נייטראלי).

בריחה במובן הזה תוך הצדקה של התנהגות הצד השני
התכוונת "בריחה ממערכת היחסים כאשר הצד הבורח תולה את ההצדקה לבריחתו בהתנהגות הצד השני"?

לקחת אחריות על חלקו ומשם לצאת לדרך
אכן, לזה התכוונתי במלים "שיעור מצויין לדברים שכדאי לי ללמוד על עצמי".
כי כאשר אדם בוחר באהבה חד צדדית,
זה אומר לעניות דעתי שאיננו אוהב את עצמו.
ולכן השיעור הראשון והחשוב שעליו ללמוד מתוך הסבל,
הוא ללמוד לאהוב את עצמו. קרי: אהבה עצמית, קבלה עצמית, חמלה עצמית, ערך עצמי, ידיעה שהוא ראוי.
אהבה חד צדדית וסבל באהבה חושפים את היעדרם של כל אלה.
ולמעשה, אהבה חד צדדית היא "אהבה" רק לכאורה. בפועל מדובר לדעתי במין מצבור של רגשי תלות, חרדת נטישה, משיכה, אולי במיוחד משיכה לכאבים ולפחדים, והזמנה תלויה ועומדת לגעת בפצעים ולרפא אותם.
בתהליך הצמיחה והלמידה, אפשר ש"אהבה" תהפוך לאהבה. כי האדם שעובר את התהליך, למד לאהוב.
למד להיות אדם אוהב.
כלפי עצמו, ומכאן - כלפי הזולת.
ומי שיצא ממערכת יחסים חד צדדית או שגורמת סבל מתמשך תוך
שיעור מצויין לדברים שכדאי לי ללמוד על עצמי
אינו יכול להרגיש כעס או טינה כלפי הדמות הזוגית, כי מה שהוא מרגיש יותר קרוב להכרת תודה על המפגש עם אותו אדם, שבאמצעות הסבל עזר לו לצמוח ולהפוך להיות אדם שלם יותר.

<לא ממצה, חצי אפוי>

[צפריר_שפרון*]

התכוונת "בריחה ממערכת היחסים כאשר הצד הבורח תולה את ההצדקה לבריחתו בהתנהגות הצד השני"?
בהחלט כן.

שאני מעדיפה לקרוא לזה "צמיחה" או "גדילה" ולא להשתמש במלה "התבגרות", רק מפני שאני מרגישה שהכיוון "ילדותיות לעומת בגרות" יש בו מימד שיפוטי שאני מעדיפה שלא יהיה בדיון (גם אם התבוננות מעמיקה תגלה ש"גדילה" חייבת להיות "התבגרות", עדיין, אני מעדיפה להמנע מאוצר המלים שעלול להישמע יותר שיפוטי ולבחור באוצר מלים יותר נייטראלי).
ובכך שמת שיפוטיות מלאה על מנת להצדיק משהו שנראה לך שיפוטי. אין כל נטרליות במלה צמיחה לעומת התבגרות - זה לא בהכרח אותו דבר ואין האחד תלוי בשני. צמיחה עשויה להיות גם צמיחה של עשבים שוטים למשל.
ילדיות או ילדותיות אינה חייבת להיות לא טובה או כן טובה, כך גם התבגרות.
זו הפרשנות שלך והשיפוטיות שלך.
המדויק הוא ילדיות או ילדותיות מול התבגרות כאבחון לא כנכון או לא.
זו התנהגות ילדותית - שזה המאפיין את רוב האוכלוסייה שמסרבת להתבגר ויש לכך אינספור חיזוקים תרבותיים.
וזו התנהגות בוגרת - שזה מה שכל כך צמאים אליו רבים.

_כי כאשר אדם בוחר באהבה חד צדדית,
זה אומר לעניות דעתי שאיננו אוהב את עצמו._
אדם לא בוחר במודע באהבה חד צדדית - זה מטעה לחשוב שכך הוא וזה שיפוטי לעילא ולעילא. אדם שמגדיר את אהבתו כחד צדדית טוב אם יבדוק מדוע הוא עצמו לא ראוי לאהבה.

_ולכן השיעור הראשון והחשוב שעליו ללמוד מתוך הסבל,
הוא ללמוד לאהוב את עצמו. קרי: אהבה עצמית, קבלה עצמית, חמלה עצמית, ערך עצמי, ידיעה שהוא ראוי._
לאו דווקא מתוך הסבל.
אין כל חובה ללמוד שום דבר מתוך הסבל.
הסבל הוא אחלה פלטפורמה לשהות בה לשם תחושת הקיום או סתם על מנת להתפנק.
הסבל הוא הפלטפורמה הנפוצה ביותר להתענגות עצמית ויכולת להישאר במקום הילדי, הילדותי, הקורבני. זה לגיטימי.
הסבל הוא סימן ומופת לבריחה מהמערכה על מנת לשרוד רגשית.

עם זאת, הסבל לאו דווקא נעלם כאשר מתרחש תהליך של התבגרות.
השהיה בסבל והאפשרות למשוך אותו עוד ועוד, כקרבן או בכל דרך משמשים כלי מצוין בידי הנפש -
למשיכת התחושה (כל תחושה) במובן הזה של משך
ולהפרדה - במובן הזה של בחירה בכל מה שמעלה סבל והעלאתו למרכז הבמה.

כלים אלה אם כך נדרשים ונחוצים בהחלט על מנת למשוך ולהאדיר את הטוב הטוב יותר והמצוין - זה אחד, ולהפריד את הטוב הטוב יותר והמצוין לשם משך הזמן המוקדש לאלה.

---

ולמעשה, אהבה חד צדדית היא "אהבה" רק לכאורה. בפועל מדובר לדעתי במין מצבור של רגשי תלות, חרדת נטישה, משיכה, אולי במיוחד משיכה לכאבים ולפחדים, והזמנה תלויה ועומדת לגעת בפצעים ולרפא אותם.
אין אהבה לכאורה.
הכל אהבה.
אין רגש שאינו אהבה. כל רגש הוא אהבה שמבוטאת בדרך מסוימת. אפשר שדרך הביטוי עקומה לדעת כולם.
עדיין - זו אהבה.
_בתהליך הצמיחה והלמידה, אפשר ש"אהבה" תהפוך לאהבה. כי האדם שעובר את התהליך, למד לאהוב.
למד להיות אדם אוהב.
כלפי עצמו, ומכאן - כלפי הזולת._
אין כל אפשרות ללמוד לאהוב "נכון". זו אשליה, היא שייכת לאגדות הילדים.
האופן שבו אנחנו אוהבים הוא ייחודי - מה שמתקבל אצל דמות אחת כביטוי של אהבה לגבי הדמות השניה הוא גסות וחדירה לפרטיות.
אין שום מתכון או נכון ולא נכון באהבה.
זה אישי, זה שייך למערכת האמונות של האדם ואין כל אפשרות לומר לו - כך לא אוהבים.
ניתן לומר בהחלט ואף רצוי - כך לא אוהבים אותי.


אינו יכול להרגיש כעס או טינה כלפי הדמות הזוגית, כי מה שהוא מרגיש יותר קרוב להכרת תודה על המפגש עם אותו אדם, שבאמצעות הסבל עזר לו לצמוח ולהפוך להיות אדם שלם יותר.
זה בשכל.
בפועל דווקא הטינה וההרגשה הילדותית כלפי בן/ת הזוג לשעבר מצביעים בעבור האדם שהתהליך עדיין לא הסתיים.

כל קביעה מה נכון ומה לא באהבה שבין שניים - איננה רלוונטית. זה לעולם בין בני הזוג ואין אף אחד שמבחוץ יכול לקבוע מה נכון ומה לא.

---

תודות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התבלבלתי.
"אהבה חד צדדית"?
אולי הכוונה לזוגיות/מערכת יחסים חד צדדית?
"אהבה חד צדדית" נשמעת לי... שגרתית?
יש הרבה אנשים שאני אוהבת, ללא קשר ל"האם הם מחזירים לי אהבה".
אני לא אוהבת אדם בשבילו או בגללו, אני אוהבת אותו בשבילי ובגלל מה שהוא עבורי.
אשמח להסבר, אם השאלה ברורה.

[לב_שומע*]

אני מרגישה שטינה היא רגש מאוד מקדם עבורי במערכות יחסים.
כשהיא מופיעה, היא מסמנת לי שמשהו לא בסדר.
הרבה פעמים, דיאלוג איתה (שבדרך כלל כולל ניסיון הדיפה ראשוני, כי הרי זה רגש "לא יפה" ואפשר כבייכול להשיג אותה תוצאה גם ללא טינה) מגלה לי שהיא סיפרה לי משהו חשוב.
באופן כללי אני מאוד מחבבת חלקים ילדיים שקופצים מידי פעם. לחלק הבוגר לא תמיד יש ניסיון חיים מספיק כדי לשפוט מצבים, כאשר ישנם רגשות ילדיים טבעיים שנחסמו בילדות, שלא היה להם מקום, ולכן כל ניסיון החיים הבוגר הוא בשביל-עוקף-פצע. רק המפגש עם החלק הזה ודיאלוג איתו יכול ליצור ניסיון בוגר עשיר יותר, עם פרספקטיבה.

זאת שאלה מאוד עמוקה בעיני, מה פחות שיפוטי: להגיד לאדם: "מה שאתה חווה זה לא אהבה, זה מערכת יחסים פוגעת", או להגיד לו: "זו הדרך שלך לאהוב, ולעולם זו תהיה הדרך שבה תדע לאהוב, עד שתעשה עבודה עם עצמך. ואהבתך היא אהבה תמיד".
זאת גם שאלה מבלבלת, כי נדמה לי שהיא משלבת יחד גם את השאלה איזה אופן התבוננות על האדם הוא פחות שיפוטי, וגם את השאלה האם המציאות היא תמיד פנימית בלבד והשינוי האפשרי הוא פנימי בלבד או שהמציאות היא גם פנימית וגם חיצונית, וששינוי יכול להיות פנימי בלבד, חיצוני בלבד או שילוב בין השניים.
זו שאלה שמזכירה לי כל מיני נקודות שינוי בחיי, ומה יצר אותן.
נקודות שבהן היתה הסכמה להכיר בכאב ולתת לו שם, ספציפי.
בדיעבד אני יודעת שקרתה שם צמיחה, מהמקום שנתן שם לכאב ואמר: זה - כך.

אני זוכרת בבהירות את הרגע, בו אחרי ארבע וחצי שנות נישואים עם אדם שהיה לי רע מאוד איתו, כשמה שהזין את מערכת היחסים היה אמונה מוטעית שלי שממילא אני לא מסוגלת לאהוב אף אחד ולכן אסבול עם כל אחד, ואמיתות מקבעות-לתוך-זוגיות בלתי נסבלת כמו "ממילא הלבד תמיד קשה יותר מהביחד הכי גרוע" ועוד כל מיני קרובי משפחה של חכמת-חיים לכאורה מהסוג הזה, אני זוכרת את הרגע שבו מתוך כל המיקס המעורבב הזה משהו בתוכי הרים את ראשו, צייץ ואמר: אולי באמת יש לי בעייה ואני לא מסוגלת לאהוב אף אחד, אבל אין שום סיבה בעולם שאני אעבור את הסבל הזה דווקא א-ית-ו, עם האיש המסויים הזה שהחיים איתו כל כך היו רעים לי. יש חלקים שלו שלא קשורים אלי, שלא קשורים ליכולת שלי לאהוב או לא לאהוב.

אני חושבת שאחת הזוויות המפתיעות שעזרה לי לפלס את דרכי-שלי בתוך ים-האמיתות והתפיסות על המציאות ואיך היא עובדת שהייתי רוויה בהן היה כשלרגע שאלתי את עצמי: טוב, אי אפשר לדעת מי צודק. אבל לו יכולת לברוא עולם, מי היית רוצה שיצדק?? הצורך והכמיהה בתוכי באישור מבחוץ לצעד שעשיתי היו עצומים, אבל המערכת הפנימית ידעה לזהות מצויין איזה קולות היא היתה רוצה לשמוע עוד - למי מן הקולות היא לא מאמינה כי לימדו אותה לא להאמין לקולות כאלה, לקולות שאומרים לה שאפשר, אבל כל-כך כל-כך היא היתה רוצה לשמוע "עוד!" מהסוג הזה - הקולות שמראים לה את הדרך החוצה.

לקח לי עוד עשור בערך להבין למה בכלל התחתנתי עם גבר שכל כך לא אהבתי ואיך זה קרה. ואני חושבת ששינוי חיצוני ללא שינוי פנימי נותר ריק. אבל גם חושבת שלנשמה יש הרבה שפות לדבר בהן, ואחת מהן היא שפת המעשים. אחרת היא שפת התודעה. הנשמה שלי, לפחות, מאוד אוהבת לדבר בכמה שיותר שפות עם מקסימום שילובים ווריאציות.

ציפור חופש, באשר תפנה, מאחלת לך כמויות גדולות של חופש.
אני קוראת בדף הזה בהרבה עניין כבר הרבה זמן, ובהרבה אהדה לסיפור שלך.

[צפריר_שפרון*]

כאן מדובר על אהבה זוגית, אינטימית, גם מינית וגם רגשית וגם במובן הזה שותפו גורל בשל קשר דם שהזוג יצר וגם אלוהים היה שם.
כמובן שניתן לאהוב כל מיני אנשים בעלי חיים וצמחים ללא קשר לתגובתם.
אפשר לאהוב מרחוק.

עם זאת במובן הזוגי, מי שמתלונן על כך שרק הוא או היא משקיע בקשר, אוהב, מרעיף אהבה בעוד השני קר כצנון ולבבי כדרדר
קרוב לוודאי שמסרב לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו ולכן יוצא החוצה.
זו בגידה עצמית מלאה שכוללת זיוף והסתרה.

---

תודות

[אל_הלב*]

_עם זאת במובן הזוגי, מי שמתלונן על כך שרק הוא או היא משקיע בקשר, אוהב, מרעיף אהבה בעוד השני קר כצנון ולבבי כדרדר
קרוב לוודאי שמסרב לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו ולכן יוצא החוצה.
זו בגידה עצמית מלאה שכוללת זיוף והסתרה._
צפריר, תוכל להסביר את המשפט הזה? תודה מראש.

[צפריר_שפרון*]

ראי,
הסירוב העיקש לאהוב את עצמך אינו עולה מתוך טיפשות או כוונות מטופשות.
זרעי הפורענות זרועים בכל אשר תפני -
במובן הזה של בחירות החברה האנושית בתקופה זו,
עד כדי כך שדמויות רבות ובמובנים רבים
נסחפות אל נהר עכור בו קורבנות היא הצלחה
והתבגרות מוקצית מחמת התאשרות.

יש לא מעט תרבויות שרואות באושר פתח לאסונות אפשריים.

כך, שמתוך כך שהכל בפנים,
ונמצא האדם הפשוט מפנים את האג'נדה האווילית
שמתקיימת בשלטי חוצות ובתפישה כללית על פיה קיים משהו מבחוץ בכלל,
ומה שקיים שם בחוץ - הוא הקובע, והוא שיביא לה לנפש נחמה -
נמצאת הנפש כבר מגיל צעיר למדי שבויה ברעיונות האלה
ומחפשת בחוץ את אושרה, את האישור להיותה נאהבת.

אז, בתיבול מרשים של האיוולת הכרוכה בהפיכת אגדות ילדים למטרות ראויות
ופתפותי רומנטיקה שבאה לתבל אהבת אמת בחיוך ועדנה ונמצאת הופכת לעיקר העיקרים,
נמצא האדם משליך את כל כולו החוצה,
נמצא אז מרעיף אהבה ותשומת לב -
לא כאהבה נקייה ללא תנאי - זו המסכימה גם לקבל -
אלא אך ורק לתת ומתוך הנתינה להיות זכאי לקחת.

כמו מזניח האדם את עצמו ושוכח
שדבר ראשון במעלה,
השלב הראשון בסולם,
המדרגה הראשונה באכסדרת החיים,
הרגב הראשון בשדות הפריון והמרחבים
היא קבלה עצמית, אהבה עצמית ושיח עצמי.

אז, נמצאת הדמות הזו המרעיפה תשומת לב וחונקת - פשוטו כמשמעו -
את מושא אהבתה שהוא בפועל תחליף -
בוגדת בעצמה, מסתירה את עצמה מעצמה וחוטאת בחטא הזיוף.
חטא הזיוף אינו כל כך נורא,
שהרי יש הרבה הנאה בזיוף העצמי,
הרבה הנאה בחטא כשלעצמו - מים גנובים יימתקו -
עם זאת, המחיר של הזיוף העצמי לעולם חתום במחר.

שכן באיזשהו מחר ייבש מקור מעיין הרעפת האהבה על האחר,
חוסר בתשומת לב יעלה את האגו אל מרכז הבמה,
והאגו, זה שמוזנח על ידי האדם עצמו - יתבע את עלבונו.

אז, יואשם מושא האהבה - זה, התחליף -
בכך שאינו מחזיר אהבה אל האדם הזה - כשהוא עצמו - מסרב לקבל מראש.

עם זאת, סירובו לקבל הוא כללי - מסרב לקבל ממושא אהבתו
כמו שמסרב לקבל את עצמו
ועדיין הוא זכאי לדעתו לקחת - במובן הזה של לדרוש:
היות ואני אוהב אותך כל כך עלייך להיות רק שלי,
לתמוך בכל רצונותיי... וכן הלאה...

---

הצד השני, זה שנכפית עליו תשומת לבה ואהבה מטרידה ניתן לומר,
גם הוא נתרם ותורם לריקוד הזה וליחסים האלה,
שכן,
או שבעברו היה כרוך אחרי דמות אחרת וחווה דחיה -
וכעת "מחזיר" ל'קרמה' את גמולה,
לומד את הצד השני
או שזה עשוי לבוא בעתידו.

---

וניתן להרחיב אם עדיין יש תמיהה באלו.

---

תודות

[אל_הלב*]

צפריר, אני מרגישה שיש גרעין של אמת בדבריך, רק שלא יורדת לסוף דעתך.
אתה בעצם אומר שאנו מחפשים את האהבה האישור והקבלה מהאחר, מבן הזוג במקום לתת אותה לעצמנו.
ושכל אכזבה מהצד שלא נותן לנו את תשומת הלב הראויה מובילה את האגו שלנו להרגיש פגוע ולחפש תשומת לב בחוץ, מאדם אחר.
אך שזהו זיוף עצמי כי בעצם אנו שמונעים מעצמנו לקבל את האהבה והקבלה מעצמנו?
האם בכל רצון וכמיהה למגע, תשומת לב והערכה מבן הזוג שלנו אומר בהכרח שאנו לא נותנים לעצמנו אהבה וקבלה עצמית?
למה זה סותר בעצם?
אני באופן אישי מרגישה מאוד אגואיסטית, ושאכן אני מאוד שמה את עצמי ורצונותי בסולם סדר העדיפויות וזה מתבטא בלקיחת זמן ומרחב לעצמי ללמוד, לשחות, לבהות, לצאת עם חברות, לתכנן תוכניות של קידום עצמי גם במחיר שלעיתים זה בא על חשבון הזמן שלי עם משפחתי. האין זו אהבה עצמית?
אני גם מאוד מקבלת את הפאקים שלי ושואפת לשיפורם ומשתדלת לומר לעצמי כל יום שאני אהובה וראויה לטוב שביותר.
יחד עם זאת החוסר והרעב שלי בתשומת לב מבעלי מאמללת אותי לא מעט וגורמת לי למחשבות מפחידות האם עלי לפרק את המשפחה שלי ולמצוא לי אדם שמביע אהבה בצורה יותר אינטימית ורציפה.

האם אני מבינה נכון את מה שכתבת? התכוונת שאם באמת הייתי אוהבת ומקבלת את עצמי באמת, לא הייתי זקוקה לחום ויחס אנושי מבעלי, כי הייתי מקיפה את עצמי באהבה שנחוצה לי?
האם לעולם הצורך בחום הכרה ואהבה מאדם אחר מוכיחה שאנו לא אוהבים את עצמנו מספיק?
לא סגורה על זה.
אולי דווקא כשאני אוהבת את עצמי באמת אני יודעת שאני זקוקה לאישורים האלה כדי להרגיש טוב ולכן עדיף לקשור את חיי עם אדם שיכול לספק לי את האישורים האלה רוב חיינו המשותפים?

אשמח מאוד להבהרתך.

[צפריר_שפרון*]

אתה בעצם אומר שאנו מחפשים את האהבה האישור והקבלה מהאחר, מבן הזוג במקום לתת אותה לעצמנו.
בו הזוג זה רק אחד, אנחנו מבקשים הכרה ואהבה מכל מה שזז, מהקולגות בעבודה, מהאיש ברחוב, מהרופא והשוטר ואפילו מהכלב של השכן. זה דפוס. זה דפוס נכוטן והכרחי לתקופת הצמיחה המטאורית - קרי הילדות -
עם זאת, בהבשלת הנפש היא מוצאת שלא חשוב כמה אישורים תקבל מבחוץ - האישור הפנימי הוא היחידי שמניח עדנה.

ושכל אכזבה מהצד שלא נותן לנו את תשומת הלב הראויה מובילה את האגו שלנו להרגיש פגוע ולחפש תשומת לב בחוץ, מאדם אחר.
כל אכזבה היא תוצאה של ציפייה.
הצד שלא נותן לנו תשומת לב לדעתנו בהחלט נותן לנו תשומת לב. תמיד.
גם תשומת הלב היא יחסית.
הילד המושל בכפה מבקש תשומת לב מסוימת, בדרך כלל מיידית ובאופן ספציפי.
אף אחד לא אמור לעבוד אצלו אצל הילד הקטן ולכן - הציפייה מתאכזבת. עם זאת האכזבה ידועה מראש שכן ביתה צפויה.

עולה ציפייה, מתקבלת אכזבה - והכל צפוי מראש.

אך שזהו זיוף עצמי כי בעצם אנו שמונעים מעצמנו לקבל את האהבה והקבלה מעצמנו?
בהחלט.
אבל לא רק מעצמנו - גם מהאחר.
אנחנו לא מוכנים לקבל מהאחר. רק לקחת את מה שמתאים לנו.
בעוד הוא מעוניין לתת ונותן המון דברים מובנים מאליהם, אנחנו נמנעים מלקבל את נתינותיו - אלא אם כן לא שמנו לב - ומתמקדים במה שהוא לא רוצה או לא יכול לתת. לשם האדרת החוסר.

האם בכל רצון וכמיהה למגע, תשומת לב והערכה מבן הזוג שלנו אומר בהכרח שאנו לא נותנים לעצמנו אהבה וקבלה עצמית?
כמיהה למגע אינה מחייבת בן/ת זוג.
כמיהה למגע עשויה לבוא לידי ביטוי במגע בילדים, בעלי חיים, קבלת מסאג' ועוד אלף צורות.

כמיהה למין גם היא במקרים רבים אישור להיות האדם נאהב, במיוחד אצל מי שלא זכה למגע בילדותו או בחייו וגם אלה שלא סובלים מגע אקראי או מכוון, לא מתחבקים וכן הלאה...
עם זאת, מין הוא צורך גופני והוא אינו שונה ממזון או אוויר מבחינת הצורך. לכן, אהבה עצמית וקבלה עצמית מכירים בנטייה המינית והיחס האישי למין, מכירים בצרכי הגוף ודואגים לו - ככה או ככה.
היה ובן/ת הזוג לא מעוניין במין - הפתרונות הם מאוד אישיים ולא יכולה לעלות המלצה. זה באמת עניין שבינך ובין עצמך.

למה זה סותר בעצם?
זה לא סותר.
כפי שנאמר, מחוות רומנטיות בהחלט רצויות במערכת יחסים אוהבת.
האפשרות שאת מניחה לו להרעיף עלייך אהבה ולהפך - הם חלק מהריקוד הזוגי וזה גם קשור במיניות והיבטי הזוגיות המלאים.

עם זאת, השאיפה לחיות תחת אווירה רומנטית או בסדי הרומנטיקה - היא ילדית, טיפשת והיא תוצאה שלחינוך קולקטיבי - שזה היעד: לשבת ראש אל כתף מול השקיעה ואז לעשות אהבה על החוף במזג אוויר מושלם.
זה נחמד כאפיזודה.
זה לא יכול להיות מרכז החיים באמת.

מי שמחפש את זה בורח מעצמו ורץ מהר מהר אל קצווי עולם בלי לשים לב, שעצמך - בתוכך.


אני באופן אישי מרגישה מאוד אגואיסטית
אגואיסטית זה תמיד על חשבון האחר.

שאכן אני מאוד שמה את עצמי ורצונותי בסולם סדר העדיפויות וזה מתבטא בלקיחת זמן ומרחב לעצמי ללמוד, לשחות, לבהות, לצאת עם חברות, לתכנן תוכניות של קידום עצמי גם במחיר שלעיתים זה בא על חשבון הזמן שלי עם משפחתי. האין זו אהבה עצמית?
אם את חושבת שזה על חשבון הזמן שאת חושבת שעלייך להקדיש למשפחתך יש כאן זיוף.
אינך אוהבת את העצמי הזאת באמת. אינך שלמה עם עצמך. קבלה עצמית איננה מקבעת את הדברים, היא רק עוזרת לעצמי - לצמוח.
ואין צמיחה בלי כאבים.

אני גם מאוד מקבלת את הפאקים שלי ושואפת לשיפורם ומשתדלת לומר לעצמי כל יום שאני אהובה וראויה לטוב שביותר.
בהחלט. בהחלט כך אבל למרות זאת את עדיין:
יחד עם זאת החוסר והרעב שלי בתשומת לב מבעלי מאמללת אותי לא מעט וגורמת לי למחשבות מפחידות האם עלי לפרק את המשפחה שלי ולמצוא לי אדם שמביע אהבה בצורה יותר אינטימית ורציפה.
קבלי גם את זאת. הדמות שבורחת מול קושי.
אט אט באמת תהיי ראויה לאהבה - לא רק כמס שפתיים.


התכוונת שאם באמת הייתי אוהבת ומקבלת את עצמי באמת, לא הייתי זקוקה לחום ויחס אנושי מבעלי, כי הייתי מקיפה את עצמי באהבה שנחוצה לי?
כאשר את שלמה עם עצמך, את יכולה לחיות עם אהובך בכל תנאי, שכן הוא תוספת לזוגיות שלך עם עצמך.
יחס וחום ואהבה תמיד נעים לקבל.
כאן, אינך מקבלת מספיק כי את דורשת את אלה, וכשאת דורשת על פני מקבלת - סופך לקבל סטירה.
הניחי לו לאהוב אותך בדרכו - נהגי כלפיו איך שאת רוצה שינהג כלפייך.
עשי בשבילו לא כי הוא צריך אלא כי את רוצה לעשות בשבילו, לא על מנת לקבל פרס, כמחווה שלא מצפה לשום תגובה.
ולמדי לקבל אותו ואת תשורותיו.
זה יניח לך הרבה שלווה.

כל זה גם ובמיוחד בהיבטים המיניים - וזה - נאמר שוב ושוב. מין טוב עשוי להפוך מאצ'ו - לפוסיקט.

האם לעולם הצורך בחום הכרה ואהבה מאדם אחר מוכיחה שאנו לא אוהבים את עצמנו מספיק?
חס וכרפס. הצורך האובססיבי מצביע על כך, מדובר בתהליך שבסופו אתמגלה שרק האישור הפנימי מניח לך באמת שלווה. בדרך כל אישור חיצוני מעלה עונג ושמחה.

למרות שאדם יכול לאונן ולהסתפק בזה מבחינת הסיפוק המיני - זה לא אומר שאסור לו ליהנות ממין טוב עם פטנר/ית.
יתירה מכך - טוב אם יהנה מיחסי מין עם פרטנר/ית.
ראי - לא מדובר על התבודדות וסיפוק עצמי בלבד.
מדובר על חוסר איזון. כאשר את מאוזנת בהיבטי הקבלה העצמית - זה רק מעצים את היכולת לתת ולקבל.
כאשר את עדיין זקוקה לאישורים מבחוץ - הקושי לקבל הוא אבן הנגף - לקבל את עצמך ולקבל את האחר ומהאחר.

אולי דווקא כשאני אוהבת את עצמי באמת אני יודעת שאני זקוקה לאישורים האלה כדי להרגיש טוב ולכן עדיף לקשור את חיי עם אדם שיכול לספק לי את האישורים האלה רוב חיינו המשותפים?
אין אף אחד כזה.
אף פעם לא תשבעי אישורים מבחוץ.
רק מבפנים.

---

"זוגיות יש בינך ובין עצמך - אם יש בן/ת זוג - זה בונוס" - ביירון קייטי.

---

תודות.

[ציפור_חופש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ימים אינטנסיביים עוברים עלי. השבוע עמד בסימן יום ההולדת של ק׳. התכונה לקראת היום החגיגי הציפה את הבית. הסנסורים שלי התחדדו לכדי מקסימום, והנה שוב פעם לאחר תקופה של רגיעה האיום שב בכל הדרו. אשתי שנסגרת בשירותים על מנת לסמס לה, חידוש גוונים לשיער, כושר ושיזוף- הכל על מנת להיראות בשיא עבור רגע השיא. יום הולדת של האהובה. ואז הבקשה המהוססת, כשל ילדה המבקשת רשות מאביה אחרי שקורקעה לחודשיים- לצאת ולבלות את יום ההולדת בחברתה ובחברת בנות נוספות. ובינתיים החיזור שלה אחריה חוזר לדפוסים הישנים והכואבים כל כך. רצון עז להיות יחד, משיכה מינית עזה.
בלילה שלפני היום הולדת לא הצלחתי לעצום עין. לקחתי שלושה כדורי שינה כחולים- אבל המוח צייר לי את אהובתי בכל מיני תנוחות עם ק׳. את יסורי הנפש מאותו לילה אני אזכור הרבה זמן. קמתי בשש בבוקר כהרגלי ויצאתי לרוץ. לא האמנתי שהגוף מסוגל יהיה לשאת אותי שלושה קילומטרים. הרגשתי שאני רץ עם משקולת של טון וחצי בלב. כשהגעתי הביתה שמעתי את השיר של הפו פייטרס
These days - וכשהגיע הפזמון עם המילים הבאות :
Easy for you to say
Your heart has never been broken
Your pride has never been stolen
Not yet not yet

קרסתי. נכנעתי. נשברתי.
מצאתי את עצמי משתטח על הדשא בגינה האחורית שלנו- מתייפח כמו שלא התייפחתי שנים. כל המוגלה יצא שם. פרשתי את הידיים אל על וקיבלתי את הגזירה - אין לי שליטה. עשה בי כרצונך אמרתי. קינחתי את האף ומחיתי את הדמעות והכנתי ארוחת בוקר לקטנים שלי.

אבל אז היצר שב ועלה. עוד הצצה אחת אל מה שנעשה ביניהן. עוד ניסיון אחד לגעת במה שביניהן. קופסה וחצי של סיגריות עישנתי בשמונה שעות. ואז אשתי על הקו - יש לי שיעור גיטרה, זה בסדר שאלך ללמוד אצלו בדירה?
הבקשה הזו פתחה את שערי הגיהינום - שטפתי אותה על כך שאין לי רצון להיות חלק בהתעללות הזו שלה בי. הפלאתי בה את מכותיי. מכות מילוליות צורבות - על חוסר נאמנותה המתמשך, על כך שאני כבר לא מסוגל לישון בגלל הקשר שהתחדש, ושאני י ו ד ע שהיא מנסה שוב פעם להשכיב את ק׳.
כשהגעתי הביתה, כל שנותר לי הוא לקצור את זרעי הסופה שזרעתי. טבעות הנישואין עפו לחצר בליווי הבטחה מצידה שלעולם לא תענוד אותם עוד. בכי על כך שאני כולא אותה - המזוודה יצאה מהבוידעם - ״אני לא אשן איתך הלילה ולא שבאחריו- אני עוזבת את הבית. זהו זה לא רוצה יותר...
התנצחתי איתה, וגם התנצלתי - ראיתי אותה שולפת בקבוק יין לבן וקר, לובשת ג׳ינס צמוד וזקט - משאירה בהפגנתיות את הטבעות על השיש ( חיפשנו את הטבעות יחדיו בגינה במשך כשעה - מחזה סוריאליסטי) והולכת לה אל הלילה שממנו חששתי.
אבל אז, דווקא אז- ההבטחה שלי מהבוקר נכנסה לתוקף. עשה בי כרצוני. שחררתי אותה. הלכתי לי לישון מבלי להקדיש לעניין תשומת לב מיוחדת. מה שיהיה יהיה. זה לא בשליטתך. לא הלילה הזה יכריע את המערכה.
אם היא תחזור בשש או באחת עשרה זה יהיה אותו הדבר אמרתי לעצמי אבל גם הרגשתי ככה. ככה כנראה מרגיש השחרור. ללא כדורי שינה נרדמתי. התעוררתי כשחזרה שיכורה בשתיים וחצי. לא שאלתי דבר. לא עניין אותי.
בבוקר מיהרתי לצאת לעבודה, לא נפרדתי לשלום. הטלפון ממנה הגיע לקראת עשר בבוקר.
לא אמרת שלום.
נכון- אבל אמרתי לילדים.
אני רוצה להשתדל יותר. אני מוכנה לוותר על הקשר עם ק׳ - אני רואה כמה שזה קשה לך.
את לא צריכה אבל לוותר.
אני רוצה אבל.
יעוד כהנה וכהנה, מבלי להתחייב יותר מדי- אשתי נשמעה כרוצה לשוב אל המסלול הזוגי והבטוח.

אנחנו כעת בחופשה משפחתית קצרה כשעה מהבית. לא הרגשתי את נוכחותה של ק׳ ביומיים שעברו מאז. כאילו נמחקה מעל פני האדמה. לא יודע מה קרה, לא רוצה לדעת. מתרחק מספקולציות כמו מאש עכשיו.
ישנה התקרבות פיזית מצידה- מגע ביד, היצמדות לקראת שינה. לא מעבר לזה.
נשיותה ויופיה בשיא חסר תקדים. זה כמו מלח על הפצעים.

קראתי בעניין רב את הדיון שהתעורר כאן על אהבה עצמית- חד צדדית והמשתמע מכך.
גם אני חושב שהתהליך המייסר הזה אותו אני עובר הינו הזדמנות עבורי לגדילה, אינני עוד אותו ׳בכיין׳ ( כך התחלתי את הדף הזה למי שעוקב לפני שהפכתי לציפור חופש) שהייתי לפני כשלושה חודשים. אני כבר רואה בבירור את אותו ילד רעב המתלונן על היותו קורבן של המכשפה הרעה והקרה כחלק בוסרי באישיותי שלא הבשיל לכדי הגבר שאולי אשתי מחכה ומצפה לו.
אני מבין שהלבשת הצרכים שלי על בת הזוג היא בריחה מהאחריות שלי כלפי עצמי לספק את צרכי הנפש שלי בעצמי. לתלות את אושרי, הנאתי ובטחוני בה הם משענת קנה רצוץ.

צפריר - מאד הזדהיתי עם התובנה ששיתפת אותנו בה לגבי האגו הפגוע והמוזנח שדורש את עלבונו, וסוגר אותי ואת בת זוגתי בפני כל קבלת חום ותשומת לב שכן משעה שנזנח והברית נפגמה כביכול, רשאי האגו לתבוע את עלבונו בכל עת בשם האהבה ללא תנאי שידע להרעיף עד לא מזמן. זוהי בדיוק הדינמיקה שלי ושלה, מה גם שהחלק השני של דבריך על הקרמה ועל חווית הצד השני נכונה כאן שוב. אשתי התאהבה מספר פעמים במושאי אהבה לא מושגים וחוותה דחיות כואבות על בשרה, אותם לא שחררה לחלוטין עד היום.
אני חש יותר ויותר שלא במקרה שנינו תקועים אחד עם השני. ישנה כאן הזדמנות אדירה לצמיחה. צמיחה שקורית ברגעים אלה ממש.
ובכל זאת, הנה הוא האגו שב ודורש את מיניותו. ומה אם היא כבר לא בעניין שלי כפי שהכותרת של הדף גורסת? כלומר אם מינית זה נגמר עבורה. הרצון לאינטימיות בחוץ היא שם ללא ספק, ואין לי כוונה לעבור גל נוסף כשאנחנו תחת קורת גג אחת. אני לא מעוניין בחיי זוגיות ללא מין וללא משיכה.
החלק המשוחרר והבוגר אומר לי עכשיו : שוועייה שוועייה- סבלנות, שליטה עצמית, פעולות בונות אמון יביאו אותנו למפגש מיני מחודש. וגם אם לא, תדע לסיים בזמן את הקשר הזוגי, ללא כעס ועם הרבה אהבה והודאה בלב.
לעומתו הצד הילדותי כועס, חסר סבלנות, ספקני ובעיקר חרד מגל ׳פיגועים׳ חדש. אני יודע שצריך לבחור למי מהם להקשיב - זה עומד להיות קרב איתנים...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תראה.

אתה כותב מאוד יפה. מאוד פיוטי.
אבל החיים שלך עמוק בזבל.

תנאי הכרחי לשיקום יחסים זו החייבות הדדית לרצון והשקעה.
אם אין את זה אין עלמה לעבוד.

כשקראתי לאורך התקופה שאתה כותב כמה היא מזגזגת בינך לבינה ומאשימה אותך בכליאה קראתי גבר שמתנהל כקורבן. גם אוכל חרא וגם חושב שזה מגיע לו באדיבותה כי רבה של זוגתו.
מילא היתה מתנצלת.
מילא היתה חוזרת הביתה ופורצת בבכי קורע לב על כך שלא עמדה במחוייבות ונפגשה עם ההיא.
אבללא.
היא הולכת ומבל הומתייפייפת וכשאתה דורש את המובן מאליו וגם זה אחרי רמיס הודריסה וכתישה - היא נובחת.

כל התהלכים שאתה עובר ומייצר הפשטות של המצב והסברים ורציונליזציות לא יכולים לטשטש את העיקרון הבסיסי שפתחתי בו. בשביל טנגו צריך שניים. גם במהלך משבר, גם בתוכו, גם כשאתה מלא בסבלנות ומבין שהיא רחוקה וי שלה דרך גם מתוך הריחוק הזה משהו אחד ודאי צריך להתקיים וז המחוייבות שלה ורצון שלה לשקם.

שום כלואה ושום נעליים. מי שכלוא שיפתח את הדלת ויילך ולא ישרוט ויסדוק חריצים בדלת המשותפת שלכם עד שתעוף ברוח לעזאזל.

עכשיו, אני כותבת את כל זה דווקא עכשיו כי הנה מגיעה האישה ומסיבה לא ברורה רוצה כאן ועכשיו לשקם, לבנות, לנתק את הקשר עם ההיא. ואתה עומד ואומר לה כמה שלא צריך. מה זה"את לא צריכה לוותר"? למה מה? למה מי? כמה נמוך תגיע? כמה כדורים תשתה ויבבות תפריח לאוויר העולם? כמה סבל תרגיש בכל נים בגוף שמשתוקק וכמה ועורג? מה זה הבולשיט הזה?

אני כותבת לך עכשיו כי זה הזמן. ראית שדווקא התפרצות שלך והאשמות מצידך גרמו לה להתנער. זה רק זה יקיר ולא משהו כזה או אחר שקרה באותו ערב. זה אתה שקמת ותבעת את המ שאיש שיש לו ביטחון עצמי והבנה של מה שמגיע לו עושה. עכשיו הבעיה היא שהבטחון הזה אצלך שביר . סיכוי גדולש הוא ביר בגלל שהיא ריסקה אותו יופי כל הזמן הזה.

ונכון שאתה לא מלאך ונכון שהכל התחיל משבר בזוגיות שגם אתה שותף לו ונכון שהתעלקת עליה כשהיא רצתה אוויר. יופי. זה לא המצב עכשיו.
עכשיו המצב הוא מצב חרום ואם היא לא תעשה את מה שאתה עושה - תתחייב למרות כאב, למרות קושי למרות חסכים שגם אתה חווה מהם והרבה - להשקיע בזוגיות. אתה אמור לקחת את הרגליים וללכת.

ואם היא תסכים להשקיע זה רק בתנאי שהיא דואגת בכל יום ובכל שעה להילחם בשדים שלה, מולה, מולך יחד עם מטפל. אבל לאל סירוגין. זו התחייבות שאם היא קצת תצא ממנה החוצה אבוד לך. ולה.

אתה גבר שעבר התעללות. ייתכן שגם היא בעבר,א בל הזגזוג בים החיים שם בחוץ לאלו שבבית זו התעללות לשמה. ואתם בזוגיות. היא לא מחוייבת רק לילדים ולמבנה. היא מחוייבת לך.

ובמקומך לא הייתי רואה יותר מדי פתרונות ביניים עם כל הכאב.

או- או. לא באמצע.

שנית יש תחושה כשנמצאים בעיצומה של כמיהה לבן זוג מסויים שגם אם ניפרד האובססיה תישאר. שעד שלא נקבל ממנו את האישור את האהבה את המשוב - לא נירפא.
זה לא נכון. וכתבו לך כבר למעלה.

כשיוצאים מקשר כזה לא מאמינים כמה מהר, כמה מהר, ושו ב- כמה מהר מבינים את מקומנו, מה מגיע לנו, כמה אנחנו שווים ואהובים. אל תחשוש מכאב עתידי של פרידה. תחשוש מהכאב של עכשיו שלא אתפלא אם יוצר נזקים של ממש באישיותך. דווקא בקשרים כאלה הרסניים כשיוצאים מהם מתרחבת הנשמה וכל הצמיחה שייחלת לה מתרחשת בחוץ פי כמה.

אני לא ממליצה להיפרד, יש ילדים. יש רצון ממך ונשמע שיש רצון גם ממנה אבל שונה. אני כן אומרת שצריך לשים על השולחן את האופציות האלה ולהבין שכל אחת טובה בדרכה היא.

בהצלחה...

[צפריר_שפרון*]

ציפור
זה לא ילך ללא צד ג. כלומר אתם כזוג צריכים יועץ. מלווה. מדריך.
כל אחד מכם במקביל טוב אם יעבוד על עצמו בעזרת לווי אישי.
אתה בהחלט מרשים בהסכמתך לקבל כאן אבל נדרשת עבודה אישית עם לווי ממשי ללא כל העולם שמציץ מאחורי הכתף שלך לראות מה קורה.
לך באופן אישי יהיה מאוד מעניין לחוות מסע מודרך בתודעה.
בעבורה מתבקש לווי אישי מאשה.
וטוב בכבור שניכם מסאג'ים. אתה מגבר והיא מאשה.

---

הבטחה - המין ביניכם לא יהיה כפי שהיה. יותר טוב פחות טוב - לא אותו דבר.
הצלחה - לעתים יש להעמיד את האהוב/ה על מקומו במובן של לא לעולם חוסן - בתנאים האלה אני מתפוצץ.
בהירות - מה שקרה לה הוא דחייה מהסוג שאתה מכיר. האויבת שלך הפכה להיות האויבת שלה גם.
כמו כן וזה מאוד משמעותי - יצאת בלי לומר לה שלום והדגשת באוזניה שלילדים אמרת - בפועל אמרת כך: גם אם ניפרד המחוייבות ההורית לא נפגעת. זה הרעיד את נימי נשיותה וברית האהבה שלכם נכתבה באותיות זהב מול עיניה.

תודות

[קוראת*]

_אתה גבר שעבר התעללות. ייתכן שגם היא בעבר,א בל הזגזוג בים החיים שם בחוץ לאלו שבבית זו התעללות לשמה. ואתם בזוגיות. היא לא מחוייבת רק לילדים ולמבנה. היא מחוייבת לך.

ובמקומך לא הייתי רואה יותר מדי פתרונות ביניים עם כל הכאב._

מסכימה מאוד מאוד.

_שנית יש תחושה כשנמצאים בעיצומה של כמיהה לבן זוג מסויים שגם אם ניפרד האובססיה תישאר. שעד שלא נקבל ממנו את האישור את האהבה את המשוב - לא נירפא.
זה לא נכון. וכתבו לך כבר למעלה.

כשיוצאים מקשר כזה לא מאמינים כמה מהר, כמה מהר, ושו ב- כמה מהר מבינים את מקומנו, מה מגיע לנו, כמה אנחנו שווים ואהובים._

כמה שזה נכון. לפעמים כשיוצאים מקשר שבו לא נאהבים אל כזה שבו כן מבינים איזה בזבוז זמן היה זה לכמוה לאהבה ויחס ממי שלא מסוגל לתת אותם. פתאום כל מיני בעיות נעלמות, ומבינים שהן היו בעיות שקשורות בקשר ולא בך. יש קשרים שהופכים בנאדם לחרד ותלותי ואובססיבי, ויש קשרים שאפשר לפרוח בהם. החוכמה בחיים זה לבחור את הסוג השני.
יש סיכוי עצום שתהיה עם מישהי שתאהב אותך ותימשך אליך מאוד, ואז פתאום תראה שאתה בכלל לא כובל ולא מדכא ולא קנאי. להיפך, אתה בטוח ורגוע.
איך חבר שלי אמר לי לפני כמה ימים? "איתך אני מספיק המון, נורא מתקדם בעבודה, נורא נינוח." זה לא היה ככה עם בת זוגו למשך המון שנים ואם ילדיו. למה? היא לא אהבה אותו מספיק. אני חושבת שהוא פשוט נפלא ומאמינה בו ונמשכת אליו, והוא פורח. אנחנו פשוט יותר מתאימים. התכונות אופי שלו נתפסות אצלי כנפלאות, והיא לא התעניינה בהן. גם לה לא היה טוב איתו. אז איתה הוא היה מדוכא. זה לא שאני נפלאה דווקא. אנחנו פשוט מתאימים ואני רואה בו גבר גברי ביותר.
מול ההתנהגות של אשתך בשנה האחרונה כל אחד היה מתחרפן. ממש חבל עליך.

[צפריר_שפרון*]

שכן משעה שנזנח והברית נפגמה כביכול, רשאי האגו לתבוע את עלבונו בכל עת בשם האהבה ללא תנאי שידע להרעיף עד לא מזמן.
במובן הזה היחס ותשומת הלב הנדרשים לאגו הם רק לכאורה באים מבחוץ. בפועל אין לו לאגו עדנה אלא מתוך האיזון בינך ובין עצמך. וכאשר אינך משקיע בעצמך, בגופך, בנפשך, בהווייתך וברגשותיך - הנך נוח ביותר לברוח מכל אלה ולהשליך אותם על זולתך.
עם זאת זולתך או אהובתך לא יכולה למלא את מקומך. אף אם תרצה מאוד - ואינה.
מכאן, שכאשר אתה כופה את אהבתך הכבירה על זוגתך - כמפלט מעצמך, ואינך מוכן לקבל את עצמך ואת חוסר התוחלת של הניסיונות לשנות אותה ולהפוך אותה לתחליף לעצמך -
אין לה ברירה אלא לברוח ממך.
עם זאת, היות והדפוס של השלכת השיח הפנימי החוצה נמצא תקף גם אצלה - משליכה את רגשותיה ותשומת הלב הנדרשת - הלאה... אל אהבה מדומינת לאשה אחרת או לכל מה שיניח לה קונטרה - במובן הזה - מי שלא ישיתץ לבו לדרישותיה ויחייב אותה במובנים רבים - להתחיל את השיח העצמי.
מכאן שבגדולתה לדחוף אותך לזרועות עצמך - נמצאת גדולתה אף שבעתיים - כשבוחרת את הדחיה החיצונית שתבריח אותה חזה לעצמה.
זה, איש יקר, הברית האמיתית ביניכם. זו הלא כתובה - שלא חשוב מה יהיה המחיר -לא תניחו האחד לשניה ולהפך לברוח מעצמכם רחוק מדי.
ואם המחיר יהיה תעללות - הרי שכך יהיה.
להזכירך שאתה התחלת (לא שזה חשוב) אבל הדינמיקה של ההתעללות ה"לגיטימית" כבר מזמן שם, ביחס שלך אליה.
לכן גם כל כך 'קל לך להתגבר, כי מצאת שם חוסר תוחלת, חוסר טעם. מיותר, כמעט ניתן לומר משעמם.
_זוהי בדיוק הדינמיקה שלי ושלה, מה גם שהחלק השני של דבריך על הקרמה ועל חווית הצד השני נכונה כאן שוב. אשתי התאהבה מספר פעמים במושאי אהבה לא מושגים וחוותה דחיות כואבות על בשרה, אותם לא שחררה לחלוטין עד היום.
אני חש יותר ויותר שלא במקרה שנינו תקועים אחד עם השני. ישנה כאן הזדמנות אדירה לצמיחה. צמיחה שקורית ברגעים אלה ממש._
בהחלט. בהחלט. והסט מבטך אל כל קול שקורא לך לוותר על ההזדמנות הזו, התבונן בגובה העיניים וקבל החלטה אמיצה - להתבגר.
זוגתך אתך. למרות הכל. היא אתך (היא לא יכולה לפספס את האדם הרגיש הזה, שיכול להעניק לה הערכה עמוקה - גם באופן המיני וגם בעצם היותו. תזכור את זה.

במובן הזה של כל קול - מדובר על הקולות הפנימיים, שכן אם יש משהו שקורה וקרה, התחלת בשיח פנימי, עם דמויות שונות בתוכך.
אלה משתקפים באופן מלא כאן, בדעות השונות ובעמדות השונות.
לפיכך תרומתך לזוגות רבים, בחשיפת עצמך והזמנת הקולות השונים לומר את דבריהם.
ובמובן הזה של המילים מילים הזורמות משום מקום דרך הצפריר, גם אלה, לא היו מדובבות כך, ללא מי שאתה הוא, ללא הזמנתך המפורשת וללא כל ההתרחשות המופלאה בדף הזה.




_החלק המשוחרר והבוגר אומר לי עכשיו : שוועייה שוועייה- סבלנות, שליטה עצמית, פעולות בונות אמון יביאו אותנו למפגש מיני מחודש. וגם אם לא, תדע לסיים בזמן את הקשר הזוגי, ללא כעס ועם הרבה אהבה והודאה בלב.
לעומתו הצד הילדותי כועס, חסר סבלנות, ספקני ובעיקר חרד מגל ׳פיגועים׳ חדש. אני יודע שצריך לבחור למי מהם להקשיב - זה עומד להיות קרב איתנים..._
לא בהכרח.
החלק המשוחרר והבוגר יודע שאין כאן מטרה טקטית - להגיע למין. החלק הילדותי יודע שאין לו סיכוי אבל עומד על המשמר שלא ייפגע עוד האגו.
יהיה אשר יהיה - זה ביחד.

---

באופן מפתיע עכשיו יותר מתמיד - סע.
לשלושה ימים, לשבוע. סע.

---

תודות

[ברבאבא*]

קשה מאוד הפוסט האחרון שלך ציפור.
אתה סובל, ואם זה קשה לקריאה, במציאות זה ודאי גיהנום.
כאדם, אני משער שאתה חייב להבין קודם כל איך אתה יוצא מהגיהנום הזה.
אני אומר את זה בלב כבד, אבל זה נשמע לי כאילו אתה חייב להציל את עצמך.
יש לך ילדים, שנשמע שאתה מאוד מחויב אליהם.
נשמע לי שאתה ואשתך לכל הפחות זוג שבאופן התחלתי או בסיסי יש לו הרבה פערים במחשבות וברצונות וברגשות, וגם שאתם לא בתקשורת טובה.
אבל נשמע לי שחוץ מזה אתה בסבל עצמי קשה שהוא אפילו מעבר לצרות שלך עם אשתך.
אני די מסכים עם מה שנאמר. אתם חייבים התחייבות אחד לשני לטיפול ארוך ארוך ארוך. זוגי ומיני.
אם אין נכונות לכך, הייתי בלית ברירה עובר לשלב של להציל את עצמי, ושיידרש מה שיידרש.
מאחל לך רק טוב ושולח הרבה כוחות

[ברבאבא*]

_אז מדוע בעצם אתה מעוניין בשמירת הקשר? רק בגלל הילדים? בגלל המגורים בארץ זרה? אתה אוהב אותה? חושב עליה דברים טובים?
תודה על השאלות.
אשתי בחורה יפיפייה, עדינה למראה ומושכת מאד. מתחת לעור הפנים הרך והבוהק נמצאת ילדה מתוקה שהחיים לא היטיבו עמה, הקשו עליה בשל גירושים קשים, אמא מאד שתלטנית וחרדתית ומבנה אישיות מסובך ומורכב. היא טובת לב, מסורה לאהוביה באופן שלא ראיתי כמותו. כשהכרנו, הייתי מאושפז במחלקת לב בשל טעות באבחון האקג. עוד לא ידענו שזו טעות והתייחסנו לזה ברצינות. היא לא משה ממיטתי. התגנבה בלילה וישנה צמודה צמודה במשך שלש לילות רצופים. אז החלטתי שאני מתחתן איתה. היא אינטליגנטית וחריפה, רקדנית מצויינת, נגנית, ובאופן כללי אחת שמצטיינת בכל מה שהיא נוגעת. יש לה יכולת ארגון של מנהלת. אבל זה בא עם חבילה אחרת. של קוצר רוח לעתים עד גסות. צרות מוחין, עקשנות ודבקות במטרה ללא משים וללא סנטימנטים. יש בה משהו קר ומחושב. היא מלכת המניפולציות. וכאשר תם זמנך אתה תדע זאת טוב טוב כפי שאני יודע היום._

ממה שאתה כותב, זה נשמע שאתה מאוד נמשך אליה, אולי מאוהב בה, ואולי מעריץ אותה אפילו. אני תוהה ביני לביני האם זו אהבה? בשבילי לפחות, אהבה היא מקור לחום, למגע, לשיתוף, לדיבורים אין סוף קרובים ואוהבים.
מאחל לך/לכם אהבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממה שאתה כותב, זה נשמע שאתה מאוד נמשך אליה, אולי מאוהב בה, ואולי מעריץ אותה אפילו. אני תוהה ביני לביני האם זו אהבה? בשבילי לפחות, אהבה היא מקור לחום, למגע, לשיתוף, לדיבורים אין סוף קרובים ואוהבים.
הו כמה נכון.

[צפריר_שפרון*]

מהי אהבה?
כוח מתגבר ומתפרש ('לבן').
ובמובן הזה האהבה היא כל החושים כולם, כל הרגשות כולם בבחינת כל התחושות (שזה הפיזי) וכל ההרגשות (שזה הנפשי).

עם זאת, כל מחלות האהבה או הביטויים של האהבה בכיעורם - מרצח ועד חניקה במובן של חיבוק דוב - כולם משמשים כבולמים.
באים לבלום את האהבה - שאם לא ייבלם הכוח הזה המתגבר ומתפרש מעצמו - הוא עשוי לכלות את כל הקיים, כאש בשדה קוצים.
זו עוצמת הרגש שחשים כאשר האדם יוצא מעצמו להתמזגות עם אחר למשל, גם במובן במיני וגם במובן הרוחי נפשי.

---

כאשר שניים, שנפשם מסוכסכת עם עצמם,
במובן של התיילדות רגשית ובגרות שכלית
כורתים ברית זוגיות הכוללת התחייבות אבסולוטית - בבחינת יצירת ילדים משותפים,
בתוך הברית הזו עשויה להיות גם התבגרות רגשית כחלק מהברית.
עבור שניהם וכל אחד מהם.

לעתים זה מחייב היפרדות.
ואז כאשר מתרחשת התבגרות רגשית מסוימת
היא עשויה להיות מושלכת לזכות בן זוג חדש או בת זוג חדשה.
אלה לא המושיעים, זה האדם עצמו.

במקרה זה שלך ציפור ושל אהובתך - אין לכם יותר מדי ברירות.

אלא להתבגר.

ההתבגרות היא ההבנה שתבלין הרומנטיקה
בבחינת ומאז חיו באושר ועושר מבטיח רק דבר אחד -
היתקעות.
ומאז לא השתנה כלום.

ההתבגרות היא ההבנה שאתה עצמך זה העניין -
שאת בעצמך - זו העניין.

שאתם בעצמכם
ראויים לאהבה - שניכם ביחד
וכל אחד לחוד.

---

תודות

[ציפור_חופש*]

להתבגר זה להפסיק להטיל ספק. זה לשחרר, להיות בעולמי. למצוא מקומות אחרים שימלאו אותי. לא להיות תלותי. לא לפחד. להאמין בטוב. לאהוב. בעיקר את עצמי עכשיו. שם התחוללה רעידת אדמה, וצריך משלחת חירום.
אני צריך להיות שווה נפש לסימנים החיוביים ואלו השליליים. כשהיא נוגעת בי לא להתרגש יתר על המידה, באותה מידה כמו שהיא ברגעים אלו מבלה בלונה פארק עם הילדים יחד עם ק' וילדיה. היא יודעת מה זה עושה לי, ובכל זאת היא הלכה. אני צריך להשתחרר מכל זה. כן הלכה, לא הלכה - בסופו של דבר לא על זה תוכרע המערכה. לא ק' היא זו שתסיים את הזוגיות.. רק אנחנו, בתגובות שלנו ובמעשים שלנו לנוכח המשבר הזה.
צודק צפריר כשהוא אומר שאנחנו שותפים ליציריות אלוהית. שני הילדים שלנו, הם תמצית המתיקות. החמידות בהתגלמותה. התמימות בהתגלמותה. הקולות הצפצפניים בשילוב עיניים חכמות ונבונות שצמאות לכיף, לאהבה, לביטחון, ל מ ש פ ח ה. כל אלו נמצאים על השולחן יחד ולא מאפשרים את הלוקסוס שיש בבריחה. אני לא אציל את עצמי בכך שאברח מכאן. בכך אני בורח מעצמי. זו ההתמודדות שלי, ובריחה איננה התמודדות.
ההתבגרות שלי כאן צריכה להיות ביכולת שלי להשתלט על הילד הנעלב, הכמה, התלותי, החשדן, הפסימי, ה פ ח ד ן.
ההתבגרות שלי מביאה איתה אהבה אל מי שאני. קבלתי העצמית. לשמוח על מי שאני. להיות בזוגיות טובה עם עצמי - שכן זוהי כל הזוגיות כולה.
יש כל כך הרבה נעלמים בסיפור שלי. את חלקם אני לא יכול לחשוף כאן. אבל אכן החיים שלי כביכול בזבל. הרבה מאד מוטל על המאזניים. האמנם? האם הסבל והחיים הנוכחיים שלי הם מה שאני מייחל לעצמי בשבע שנים הקרובות? או שמא הגיע הזמן שהבעיטה הכואבת הזו בתחת תזכיר לי שאסור לתת לפחד לנצח. כי הכל בא מאותו שורש והוא הטוב. וגם הרע היום יתברר כטוב מחר. זוהי תמצית האמונה. ואני נמצא בוואחד מבחן אמוני עכשיו.

בשבילי לפחות, אהבה היא מקור לחום, למגע, לשיתוף, לדיבורים אין סוף קרובים ואוהבים.
גם עבורי. ומשהו מכל זה היה לנו בשלבים מסויימים של הקשר. וחלק מהם בעוצמות גבוהות. אבל כבר הרבה זמן לא.
אני אוהב את אשתי. ראיתי בה עד לא מזמן מבצר. במובן שהיא דואגת לבית, לצרכים השוטפים, לילדים, לחשבונות בכזו אדיקות ורצינות תהומית ששוכנעתי שאין דבר עבורה יותר חשוב מהבית. שאחרת לא הייתה כל-כך משתדלת ומתאמצת עבורינו. אבל רגשית, לפני הילדים היה לנו חיבור טוב, ואכפתיות, ורצון כללי להיות ביחד. לבלות ביחד. אבל אז הפוקוס עבר באופן כל-כך דראסטי אל הילדים, שמהזוגיות האינטימיות שלנו נשארו רק פיסות פיסות שלא טופחו וממילא בהיותי ביקורתי , הפיכתי לדרג ב' לא עברה בהרמוניה. ושנינו נכשלנו בהחזרת הרומנטיקה והתשוקה.
אין מה לנתח מעבר. מה שהיה הוא לאו דווקא שיהיה. אבל הזמן בוודאי הולך ואוזל. ובסופו של דבר אווירת האי וודאות ששוררת בינינו תתברר לכדי ודאות. ואני מאמין שהרבה תלוי באמונה שלי שהמשבר הנוכחי נועד בדיוק בשביל להציל את המצב. ביחד או לחוד.

[ציפור_חופש*]

ובכל זאת למה אני אוהב את אשתי : התשובה מלמעלה איננה מספקת אותי.
הכרתי את זוגתי בים של תל-אביב, בבוקר שלישי אחד. נפגשנו עם ספרים שעוסקים בנפש ובריפוייה מכאבים. פגשתי אשה שעברה היסטוריה משפחתית קשה ודומה לחוויה שלי. החיבור היה ממקום של כאב משותף מוכר של גירושים והורה בחו"ל. משפחתולוגיה סבוכה כמו שלי מעולם לא פגשתי עד שהכרתי את זוגתי.
ומשם הדברים התקדמו די במהרה. יצאנו ערב אחר ערב. התלבשנו יפה אחד עבור השני. צחקנו הרבה, שיתפנו הרבה, ונגענו הרבה. התמזגנו. אבל האפקט התעמעם והשאיר אותנו עם רומנטיקה ותשוקה דועכים, ויותר ויותר רצון להיות בנפרד. לא מייד. אבל עם הזמן המגמה הזו הלכה והתגברה. זוגתי צריכה הרבה ספייס, היא לא מרבה בדיבור, עניינית, ובסופו של דבר גם המין נהיה ענייני וחסר רגש. מצאתי את עצמי עם מאובן שמאבן אותי ואת שמחת החיים שלי. המקום הזה העלה בי כעס, ביקורת, תסכול. לא רק שלא הצלחתי להפשיר אותה, רק החמרתי את ההתרחקות בכדור שלג הולך וגובר של ביקורת קטלנית. לפחות קטלנית מספיק לאהבה.
ועם כל זאת, אני יודע שהמקום הרך והפגיע, הביישן וקצת חסר הביטחון שם עדיין. ייתכן והילדה הקטנה והמפוחדת שכלואה שם, מתבגרת בימים אלו על ידי קבלתם של אישורים עצמיים שמזינים את נפשה ויישותה. אבל המקום הזה שמחפש אותי ורוצה להיות רק איתי קיים שם. הוא מאויים על ידי מקורות משיכה אחרים. אבל הוא לא נדם.
לא בהצהרות אהבים או בהפניית גב אשמור עליו. אבל המקום הזה מחפש גבר. מישהו שמסוגל להתגבר על התלותיות. שלא מפחד.

[ברבאבא*]

בזמן האחרון אנשים טובים אומרים לי שלא לפחד זו עצה רעה. שעדיף למצוא את הכלים כדי להכיר ולהכיל את הפחד איכשהו. אין לי מושג איך אבל מעביר הלאה.
https://www.youtube.com/watch?v=C-bAr0i0YAg

מקווה לטוב בשבילך ציפור, יש גם ציפור בשיר אני נזכר פתאום,

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ציפור שרק יהיה לך טוב.
אבל אתה שוכח שהיא גם לסבית.

האנשים סביבה הם לא דימויים. היא נמשכת מאוד ומאוהבת במישהי. בתור אישה מאוד פתוחה אני אומר לך שזה לא קורה רק כי חסר לה. היא לסבית, או דו מינית עם רצון אדיר בסוג הזה של קשר.
שנית היא מתעללת בך.
שלישית, אני מקווה שאתה בטיפול כי מהודעה להודעה לא נשמע שאתה מתחזק, אלא שאתה לוקח יותר ויותר אחריות מתוך מחשבה שאתה הבעיה ולכן אתה הפתרון.
זה לא נראה ככה.

אתה כותב שהמקום שלה מחפש גבר מישהו שמסוגל להתגבר על התלותיות שלא מפחד.
אתה לא תלותי. אתה גבר אוהב שמסורס.
על מה יש להתגבר?

זה כמו להגיד לאישה מוכה שתהיה חזקה ותלמד לספוג את המכות ולהתחשל כי הגבר שלצידה צריך אישה חזקה לצידו ולא סמרטוט.
והיא באמ עניינת וקרה? אולי תבדוק מה קורה בשיחות שלה עם אותה אישה שהיא מאוהבת בה? תהיה בטוח ששם אין קרירות ואין ענייניות.

אתה מנסה לקחת יותר ויותר אחריות עליך מתוך מחשבה שתצליח לטפל בזה כשבפועל היא לא אוהבת, לא מאוהבת ולא מעוניינת בזה
מצטערת על הבוטות אבל אולי אם תקרא ותשמע את זה מספיק משהו יחלחל ויאזן את האומללות שהיא עוטפת אותך בה.

[קוראת*]

_זה כמו להגיד לאישה מוכה שתהיה חזקה ותלמד לספוג את המכות ולהתחשל כי הגבר שלצידה צריך אישה חזקה לצידו ולא סמרטוט.
והיא באמ עניינת וקרה? אולי תבדוק מה קורה בשיחות שלה עם אותה אישה שהיא מאוהבת בה? תהיה בטוח ששם אין קרירות ואין ענייניות._

נכון .
נשמע שאתה במצב מאוד קורבני עכשיו. אתה לוקח עליך אחריות לדברים שהם קשורים אליה לגמרי.

[פלונית_שכזאת*]

מנקודת המבט הקורבית /שלי, נראה שממש קשה לך לוותר עליה...

[קורא*]

הצפצפניים בשילוב עיניים חכמות ונבונות שצמאות לכיף, לאהבה, לביטחון, ל מ ש פ ח ה. כל אלו נמצאים על השולחן יחד ולא מאפשרים את הלוקסוס שיש בבריחה. אני לא אציל את עצמי בכך שאברח מכאן. בכך אני בורח מעצמי. זו ההתמודדות שלי, ובריחה איננה התמודדות.
אני מאחל לך שהתקווה לבניית המשפחה מחדש תתממש, אך חסר אמונה. בהודעות הקודמות שלך כתבת בצורה ברורה ביותר שהילדים שלך שמים לב למצב שלך וכשיתבגרו עוד יותר יבינו את המצב בין הוריהם.
אולי לטובת הילדים שלך עליך לחשוב על ההשפעות שחוסר כיף, אהבה בין ההורים, חוסר תחושת משפחתיות וביטחון כלפי העתיד ישפיעו עליהם.
האמנם נמצאים הם על השולחן? הם נמצאים בפח האשפה, איפה שמי שהייתה אמורה להיות חברתך לחיים זרקה אותם.
אתה עסוק בלחבר את השברים בלי לשים לב שאישתך כבר יצאה מהדלת...
לא ק' היא זו שתסיים את הזוגיות..
נכון מאוד, לא ק' היא זו שתסיים את הזוגיות, רק אישתך, בכך שהיא היא יודעת מה זה עושה לי, ובכל זאת היא הלכה.
התבונן בזה. יודעת מה זה עושה לך, ובכל זאת הלכה.
רק אנחנו, בתגובות שלנו ובמעשים שלנו לנוכח המשבר הזה. צר לי לבשר לך, אתה לבד במערכה, נלחם במלחמה שאינך יכול לנצח בה לבדך.

מצד אחד, כתבת ש אפילו הילדים נוכחים בפגישות והתבקשו לא לספר לאבא._ ומצד שני כתבת ש _היא אמא מדהימה.
צר לי, אך עירוב הילדים בהרפתקאות האוהבים שלה לא נמצא גבוה ברשימת ה"כיצד להיות אמא טובה".
מדוע אני רושם זאת? היא לא רואה אף אחד מלבדה, במעשיה. התבונן בכך.

אישתך מפחדת מכדי לכתוב את הדף האחרון בספר של שניכם אז בינתיים היא כותבת עוד ועוד פרקים בספר משל עצמה.
היכן זה משאיר אותך? היכן זה משאיר את ילדיך? האם הם לא ירצו שאבא ישוב להיות אדם חיוני, מאושר ובריא במקום קליפת אדם?
אתה חייב להתחשב בהם, כי קליפת נישואיך אינה מקום לגידול ילדיך.
כואב לי עליך. אתה מסרב להכיר במציאות ובעובדה שאישתך למעשה נפרדה ממך כחבר לחיים.
אתה מאשים את עצמך במקום, פונה לטפל ב"בעיות" שבך כשהחטא היחיד שביצעת הוא להיות בעל אוהב ולצפות לאותו דבר בתמורה.
אתה מאשים את עצמך בכך שחנקת אותה ובכך הברחת אותה.
אחי היקר, היא לא יכלה לשבת ולשוחח איתך ולשאול מה אתה צריך ולחשוב כיצד תקבל זאת?
תגובתה איננה של האדם הסביר. היא בחרה לברוח לזרועות אחרת וממשיכה לבחור בלברוח כל יום ויום.
זו היא איננה אשמתך.
ענייניות וקור, הדברים היחידים שנשארו כלפיך. היא משחקת בך, דוחפת ומושכת.
כואב לי עליך.

[אחת*]

מצטערת אבל עליי להצטרף לקודמיי: מבחוץ, לא נראה שאתה רואה את הדברים בצורה מפוכחת.
אם היא באמת הייתה רוצה לשקם את היחסים, היא לא הייתה ממשיכה להתראות עם המאהבת שלה.
גם לי נראה שאתה לבד במערכה וחושב שממך בלבד יבוא הפתרון.
פתרון שכולל אותך בלבד לא יוכל לשקם את הזוגיות.
בהצלחה, נשמע מאוד קשה

[צפריר_שפרון*]

צפור
לך לקבל ייעוץ מצד ג.
נגמרה ההתפנקות של לכתוב כאן. זה טוב לפורקן זמני בלבד.
זה לא מספיק.
הנך חוזר על אותם דפסים ולא זזת מילימטר באמת. לך לייעוץ.

הכל כבר נאמר.

אמא יש רק אחת.

תודות.

[ציפור_חופש*]

רבותיי,
יש בפני מספר אפשרויות במצבי הנוכחי - אף אחת מהן לא פשוטה וקלה לי.
האחת - לשבור את הכלים. לומר עד כאן. או או. מסיבות שאני לא אוכל לפרט כאן - זה עדיין לא הרגע לעשות את זה.
השנייה - להתנתק. לשחרר. להתרחק. להיות אדיש. לבנות את עצמי מחדש בלעדיה. להיות אבא נהדר לילדים, להפסיק ולנסות להחזיר אותה אלי. לתת לה ליזום ולהתקרב וגם אז בבחינת כבדהו וחשדהו. בכל פעם שאשתי חשה שהעוגן שלה התערער היא נזהרה מלשחק באש. אלה מה - הכלי הזה נשחק עד תום שכן היא ראתה שמה שהיא לא עושה, אני שם עבורה. מקבל, סולח, כואב אבל עדיין שם.
שלישית - לצאת מהבית. לא להכריז הכרזות, אבל להתרחק פיזית ממש, ולדאוג למשפחתי מרחוק. גם לשלב הזה עדיין לא הגיעה העת מאותן סיבות שלא אוכל לפרט.

אני נשאר עם האופצייה השנייה. אני מטופל בצד ג ואנחנו כזוג מטופלים על ידי צד ד'. הדבר היחידי שבו אני מרשה לעצמי להאמין הוא שהדברים יתבררו בקרוב מאד מאליהם. אני רוצה להתרחק במהירות מהמקום הכואב והפגוע ולהאטם להתרחשויות מסביבי מתוך אמונה שמה שאמור לקרות יקרה, ושזה דווקא הזמן לפסיביות. שהרי כשיצאתי למלחמה הפסדתי בכל קרב עוד לפני שהחל. כן, בהחלט הייתי רוצה את אשתי חזרה, ואת משפחתי מאוחדת. טעמתי את הטעם הזה שוב בסופ"ש האחרון. אבל זוהי אשלייה וחלומות באפסמיא. אשתי נמצאת בעצמה בתהליך ברור אינטנסיבי, וההחלטות שלה הן החלטות של אדם שנמצא במצוקה. היא מאוהבת בק', אבל ק' לא פנוייה אליה רגשית. אשתי ממשיכה לנסות בכל מיני דרכים להתקרב ולהשיב את מה שהיה ביניהם לפני מספר חודשים, אבל הניסיונות לא עולים יפה. ק' כנראה משחקת איתה במשחק מתיש, ואולי אפילו מנצלת אותה. כל המיטה החולה הזו עושה לי כל-כך רע, ואני מנסה להתרחק מההתרחשויות אבל זה קשה כשזה קורא לי מול הפרצוף.
אנחנו מתכננים לנסוע לחודש ארצה לתקופת החגים. זה יקרה בעוד כחודש. הייתה לי אפשרות לעשות את הנסיעה לבד, אבל בחרתי לעשות אותה יחד איתה והילדים. זו מבחינתי פרשת הדרכים, הרגע שבו נצטרך להחליט על עתידנו המשותף. אני חושב שאשתי מפחדת מאד לאבד אותי, והיא לא מבינה עד הסוף את ההשלכות של המעשים שלה.
אבל אני לא רוצה לעסוק עוד בספקולציות. אני רוצה לעבור את המשוכה האחרונה הזו בשלום. לברוח מתחושות הכעס והעלבון. להתרחק רגשית. לא לנסות להציל דבר. לתת להתרחשויות ולאשתי להכריע. כמו שכתבתם נכון, כפי שהדברים נראים עכשיו, הפרידה התרחשה כבר ואנחנו חיים בקליפה ריקה. זהו דימוי מדוייק ומשקף את ההרגשה הזו. אני כבר לא מדבר על השקרים, על המניפולציות ועל חוסר ההתחשבות ברגשות שלי.
אבל זהו לא מצב רגיל. זהו מצב משבר שבו הזוגיות שלנו לא עמדה בו, ובקרוב מאד אם לא יקרה השינוי המיוחל הסיפור הזוגי בינינו יחדל.
כן, אני מתקשה לשחרר אותה ולאבד אותה. המסרים הכפולים לא עוזרים, המרחק מהבית גם כן מקשה, אבל ברגע שיבשילו התנאים זו תהיה ההחלטה המתבקשת.
אבל אל תטעו - אני לא מפסיק להאמין. למרות הכל.
אני מבין את התסכול שלך צפריר ממני - צעד קדימה שתיים אחורה, לא? אבל זהו חלק מהריקוד, ועל זה נאמר שבע פעמים יפול צדיק וקם. לא שאני צדיק, אבל אני כן אקום מזה. אין לי ספק. תודה על התמיכה שלכם בינתיים. היא חשובה לי.

[צפריר_שפרון*]

אני מטופל בצד ג ואנחנו כזוג מטופלים על ידי צד ד'.
וטוב שכך.

אני מבין את התסכול שלך צפריר ממני - צעד קדימה שתיים אחורה, לא?
לא ולא.
ראה, לצפריר אין ממך שום תסכול. גם למקור העלום של המילים מילים אין שום תסכול.
אינך יכול אפילו אם תרצה לעורר תסכול אצל צד שלישי - זה לא בידך.
תסכול הוא עניין שעולה מאליו ומולבש על הנסיבות.
גם לו זוגתך היתה מתנערת לרגע ורצה אליך בזרועות פתוחות,
אוהבת ונימוחה אל חזך הסוער - התסכול היה מחליף אדרת.
שכן תסכול הוא מה שניתן לכנות - התבגרות במעמד צד אחד.
ואתה מתוסכל כבר לא מעט זמן, כרמז למדרגה הבאה.

ראה,
גבר. שהוא הזכר האנושי, בא מלשון - מתגבר, לגבור, להתגבר.
למעט מקרים בהם הצד הזכרי מאוד דומיננטי אצל נשים מסוימות - ו/או כאלה שהבשילו להעלות את הפן הזכרי במהותו אל המודעות שלהן, בבחינת עבודה שהיא כולה רוחנית -
נשים ברגיל לא יכולות להבין את כל אלה או חלק מאלה -
ההתגברות בבחינת מתגבר והולך עוד ועוד שזה הפן של האהבה הלא מרוסנת, תוכל לראות זאת אצל זכרים צעירים בכל מהותם, עוד ועוד, יותר מהר, יותר חזק וכן הלאה... תוכל למצוא את זה גם אצל עצמך וכאמור אצל נשים שהצד הזכרי שלהן ניכר. (שפה באתר אין הרבה מאוד כאלה אבל יש גם).
לגבור במובן הזה זה לגבור על הנסיבות, על התשוקה והתאווה, לרסן ובמידה לא מועטה לדעת, אם צריך, לסרס את עצמך.
שוב, נשים לא יכולות להבין על מה מדובר, הדרישה היומיומית של הגבר לגבור על ייצרו, על הנסיבות, על זעמו - היא שמניחה לו את הכלי הזה להיות גבר.
ילד במובן הזה, גם ילד מבוגר נאמר, בחור - עדיין לא שולט בריסון העצמי ברגיל כמו גבר.
העולם מזדעזע מאותם מקרים בהם הגבר מתיילד להיות פרא, לא מרוסן, אז, גם היחס לנשים איננו תוך הריסון וגם היחס לחיים באשר הם, התלהמות, אלימות ושאר טובין ומרעין בישין.
עם זאת, זה רק קצה הקרחון, רק המקרים הבודדים.
להתגבר במובן הזה מדובר על להתגבר על מה שלא רלוונטי עוד, ובמידה רבה מדובר על להתבגר.
הילד מקבל את מקומו רק מתוך כך שהוא מוזז הצידה ומאפשר למבוגר להבשיל.
הפן הזה בהחלט מופיע אצל נשים גם, במובן של הבשלה התגברות והתבגרות. עם זאת, לא בתחומים המדוברים אצל הגבר, שכן כוח הריסון אינו נדרש מנשים באותה מדה.

מאידך, ההיבטים הנקביים, במובן הזה של ניקבה נוקבת, גם הם נסתרים מהיבטי הזכר. בהתאמה, גברים שנטייתם להיבטים נקביים מוחמאת - עשויים להבין פחות או יותר על מה מדובר, עם זאת להיבטי המחזוריות הנשיים יקשה עליהם עד מאוד להתחבר.
ובמיוחד – לדבר מהרחם.

---

היות ועל פי דבריך והתייחסותך הנך בעיקר בריסון הגברי (במובן הזה של סירוס עצמי מתבקש ומתקבל ומיושם בעזרתה האדיבה של זוגתך) ובהתיילדות הנקבית (במובן הזה של קורבנות כברירת המחדל - קורבנות ניתן לומר נוקבת),
טוב יהיה אם תתמקד בפן הזה של גבריות.
התגברות והתבגרות.

---

אנחנו מתכננים לנסוע לחודש ארצה לתקופת החגים. זה יקרה בעוד כחודש. הייתה לי אפשרות לעשות את הנסיעה לבד, אבל בחרתי לעשות אותה יחד איתה והילדים. זו מבחינתי פרשת הדרכים, הרגע שבו נצטרך להחליט על עתידנו המשותף.
אתה בחרת לבדך. הא? זוגתך אין לה מלה.
כלום לא השתנה. תאוות השררה מוצדקת.
אני חושב שאשתי מפחדת מאד לאבד אותי, והיא לא מבינה עד הסוף את ההשלכות של המעשים שלה.
אתה מקווה שהיא מפחדת לאבד אותך.
היא לא. היא לא תאבד אותך.
אין מצב שהיא תאבד אותך.
אתה אבי הילדים שלה. אתם ביחד לעולמים - עד לאחר מותכם.
במובן של "לאבד" אותך מבחינת הזוגיות האינטימיות - היא כבר איבדה אותך מזמן. שנים שאתה לא שם.
מי ששם זה ילד קטן שמבקש תשומת לב, שנעלב שילדיה מקבלים יחס עודף, ששכח כבר מזמן את הגבר שבו.
והילד הקטן והצודק, והמתוסכל וחסר היכולת לגבור, להתבגר ולהתגבר טוען בטוב טעם, התנשאות ותקווה לכוח שאיננו בידו – "היא לא מבינה את ההשלכות של המעשים שלה".
אתה מבין?


אבל אני לא רוצה לעסוק עוד בספקולציות.
כולך ספקולציות, פרשנויות והיתקעות באותו מבוך שוב ושוב. זו אמירה מהפה ולחוץ.

אני רוצה לעבור את המשוכה האחרונה הזו בשלום.
זה בהחלט בידך.
עשה שלום עם עצמך.

לברוח מתחושות הכעס והעלבון. להתרחק רגשית.
זה לא לברוח מתחושת הכעס והעלבון.
זה להיתקע בתחושת הכעס והעלבון. התרחקות רגשית היא העצמה רגשית לעילא ולעילא.
קבלת הרגש וצליחתו – זה עניין אחר.

לא לנסות להציל דבר. לתת להתרחשויות ולאשתי להכריע.
ולקוות שההתרחשויות וזוגתך יצילו אותך מעצמך.
זו ציפייה מובנת - תולדותיה - האכזבה - מובטחת.
אף אחד לא יחליט בשבילך.

אני כבר לא מדבר על השקרים, על המניפולציות ועל חוסר ההתחשבות ברגשות שלי.
אתה לא מפסיק לדבר על זה. אתה שואג את זה, אתה מיילל את זה. אתה מרוויח המון סימפטיה בגלל זה.

אבל זהו לא מצב רגיל. זהו מצב משבר שבו הזוגיות שלנו לא עמדה בו, ובקרוב מאד אם לא יקרה השינוי המיוחל הסיפור הזוגי בינינו יחדל.
הנה קבעת שהזוגיות כבר לא עמדה בו, זה כבר קרה.
זהו, הזוגיות כבר נכשלה.
אבל אתה ברוחב לבך נותן עוד צ'אנס, אם יקרה נס, יגיע השינוי שאתה מייחל לו הסיפור הזוגי ביניכם לא יחדל.
הספור הזוגי ביניכם כבר חדל, זה נכון.
השאלה אם תסכים לספור זוגי אחר.
כזה שאתם בונים ביחד. ואם לא, כפי שנראה -
הרי שחבל על האשליות והמשיכה של הסבל - רק על מנת להיות אהוד על עצמך - קורבן. מסכן. חי.

אבל ברגע שיבשילו התנאים זו תהיה ההחלטה המתבקשת.
התנאים הבשילו. כל הדחייה הזו היא תרוצים.
דמיין שבעל כורחך עליך להיפרד עכשיו. לך על זה.
לא? לא עכשיו? אחר כך?
זה לא בגלל התנאים וזה לא להעמיד אותה ואת הזוגיות בעוד מבחן.
זה התבגרות פנימית והתגברות להיות מסוגל לומר לך ולזוגיות באומץ וללא כחל ושרק -
אנחנו חולים וייקח זמן להבריא.
ייתכן שכשנבריא - נחליט להיפרד מתוך חברות והכרה הדדית. ייתכן שהיחסים בינינו יעמיקו, ייתכן שאלמד להיות בלתי תלוי בה ובמשפחה. הכל פתוח.
או לחילופין - לחתוך - אבל בטוב. מתוך הכרה, לא הכרה בכשלון, אין כאן כשלון של אף אחד, אלא בכך שאין עניין להמשיך הלאה שכן הנאמנות העצמית שלך ושלה לא מסוגלות להיכנס בסד הזוגיות הזו.
לפיכך גם החיתוך ככל שיכאב מבקש אחרי החברות שלכם.
כלומר, על פני "להראות" לה, או "לכופף" אותה, או "לנצח" אותה, או להיות צודק - העלה את החברות הבסיסית כשהיא מנוטרלת מכל פן של אהבה אינטימית.
כשתצליחו - תוכלו להיפרד מבלי כל נזק לילדים מחד ומבלי לסחוב את הדפוסים ההדדיים - לקשר הבא.

אבל אל תטעו - אני לא מפסיק להאמין. למרות הכל.
אמון זה עניין של החלטה.
ה "למרות הכל" מצביע על ההחלטה שקיבלת מזמן - לא להאמין בעצמך.
להאמין שיש משהו חיצוני שיסדר לך את החיים.

• תמלא לוטו.

---

אמא יש רק אחת.

זה המסר העיקרי. בבסיסו תפישת הנקבה בעולמו של הגבר, מה שנקרא "אנימה" היא לעולם אחת.
בילדותו יש רק נקבה אחת בעולמו - אימו. בהתבגרותו האנימה עוברת לאשה שאתו/לאחותו או בבוסית שלו בעבודה.
לעולם היא אחת -זה לא אומר שהוא אינו חושק בהרבה או חושב על הרבה נשים - אבל יש דמות אחת מרכזית שממלאת את הפונקציה הזו - סוג של "מינוי זמני".
קרא היטב את כל מה שכתבת כאן וראה כיצד האנימה בעולמך - היא עדיין אמך. היא עדיין האֵם.
ראה כיצד האם מאכזבת את הילד הקטן.
זוגתך היא אם ילדיך, לא אמך.
היא לא צריכה "להתחשב ברגשותיך".
היא לא חייבת לך דבר. היא עייפה ממך. היא יכולה להתגרש ממך.
אמך - לא.
תתבגר.

זה ברור?

---

תודות

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו מתכננים לנסוע לחודש ארצה לתקופת החגים
ציפור, הצעה פרקטית: בתוך החודש הזה, קח לך כמה ימים להיות לבד. אולי תיסע למצפה רמון? אולי תיסע לצפון הרחוק ותיעזר, פנים מול פנים, בצפריר?

אצל נשים שהצד הזכרי שלהן ניכר. (שפה באתר אין הרבה מאוד כאלה אבל יש גם).
מתפקדת

[ציל_צול*]

ציפור חופש יקר,
מציעה לך לא להיבהל מהחזרתיות שלך על אותם דפוסים (ואני מסכימה עם צפריר בעניין הזה, היא ניכרת).
לא להיבהל ולא לשפוט אותה. לא להרגיש נכשל בגללה.
אתה מתמודד עם דבר ענק. עם עצמך, רגע לפני קפיצת התפתחות כלשהי.
ת'אמת, מפחיד.

ולפעמים הפחד מתבטא בדיוק במה שאתה עושה - בהליכה קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, באותם מסלולים בדיוק.
בכל פעם מביטים שוב בתהום החדשה שלמטה ותוהים - כן לקפוץ? לא לקפוץ?
זה בסדר גמור. כך מתנהלים מרבית תהליכי השינוי.

הרווח שלך יכול להיות בכך שתשים לב לכך שזה מה שאתה עושה.
תקטלג את התנועה נכון - כתנועה לפני שינוי, ולא תתרגש ממנה מאוד.
המודעות לפעולה החזרתית הזו חשובה בהרבה מכל מאמץ אקטיבי להילחם בה.
המודעות תפורר את ההיגיון שמאחוריה לאט לאט עד שלא תהיה נחוצה עוד.

וכל הכבוד לך ולכם על ההשקעה בטיפול. אני מאחלת לך שהוא יישא פירות טעימים.

נ.ב -
_אצל נשים שהצד הזכרי שלהן ניכר. (שפה באתר אין הרבה מאוד כאלה אבל יש גם).
מתפקדת :)_
גם

[ציפור_חופש*]

לגבור במובן הזה זה לגבור על הנסיבות, על התשוקה והתאווה, לרסן ובמידה לא מועטה לדעת, אם צריך, לסרס את עצמך.
אני לומד בדרך הקשה לעשות את זה. אני מבין שאותן תחושות נעימות וחיוניות כל-כך כמו תשוקה ותאווה הן כעת צריכות להיות מופנות כלפי פנימה. ברירת המחדל שלי היא להוציא את האנרגיה המינית שלי כלפיה, החוצה. אלא שהן לא רצויות או נחוצות כעת ועל כן צו השעה היא להתגבר עליהן.

להתגבר במובן הזה מדובר על להתגבר על מה שלא רלוונטי עוד, ובמידה רבה מדובר על להתבגר
הקשר הזוגי באספקט המיני עם אשתי לא רלוונטי כעת. נותרו אספקטים אחרים, אבל ההיאחזות שלי ברצון לכבוש אותה מקלקלים את האספקטים האחרים. צו השעה הוא לראותה כאם לילדי, כשותפה לחיים השוטפים, כחברה לא אינטימית. קשה עלי מאד המעבר הזה אבל זוהי ההתגברות וההתבגרות הנדרשת כעת.


הילד מקבל את מקומו רק מתוך כך שהוא מוזז הצידה ומאפשר למבוגר להבשיל

הילד הננטש והמפוחד צריך ללכת. הוא מוחלף באישיות בוגרת שלא חוששת מהאתגר. האישיות הבוגרת שליח לא צריכה את האישור שלה למי שאני. השמחה, הסיפוק, המשמעות מושגים באמצעים מגוונים, אחרים. התלותיות נעלמת ומפנה את המקום ליצירה עצמאית בלתי תלויה.

ייתכן שכשנבריא - נחליט להיפרד מתוך חברות והכרה הדדית. ייתכן שהיחסים בינינו יעמיקו, ייתכן שאלמד להיות בלתי תלוי בה ובמשפחה. הכל פתוח.
אכן הכל פתוח. מה שצריך להתברר יתברר. הסערה הזו דוחפת את שנינו אל קשת חוויות חדשות המעצבות אותנו. החוויה הקשה של דחייה ואובדן הביטחון הכוזב יכולה למוטט או לבנות מחדש.


_זה התבגרות פנימית והתגברות להיות מסוגל לומר לך ולזוגיות באומץ וללא כחל ושרק -
אנחנו חולים וייקח זמן להבריא._

כן, מה שהיה בינינו לא היה טוב, לא לה ולא לי. השינוי היה נדרש. והנה עכשיו שכל הקלפים נטרפים, וענן הסערה המאובק שוקע לו, אבוי לנו אם נמצא שם את הילד האבוד והגלמוד או לחלופין, האישה הקרירה והסגורה. היא כבר לא קרירה וסגורה אלא כדור אש של תשוקה ומיניות שנע בכל הכוח אל עבר המטרה ולא נחה עד שתשיג את מה שליבה חפץ. גם במחיר שריפת כל המוסכמות. זה ראוי להערצה או ראוי לגינוי. תלוי איזה חלק בי שואלים. ואני, בלית ברירה מובס, וטוב שכך. כי מי שמובס הוא אותו ילד קנאי ובודד שרוצה אותה לעצמו. במקומו, עולה הגבר, שנסוך בביטחון, שהמסע הזה הינו מתנה. חבל הצלה. קפיצת מדרגה לקיום עם מודעות גבוהה יותר. הלוואי.

_אמון זה עניין של החלטה.
ה "למרות הכל" מצביע על ההחלטה שקיבלת מזמן - לא להאמין בעצמך_
נכון מאד. אני לא מאמין בעצמי. אני לא מאמין שאוכל להתגבר. לא מאמין שאוכל לשמור על המשפחה שלי שמחה ומאושרת. לא מאמין שאוכל למצוא אישה שאוהב ותאהב אותי. אני מפחד לאבד את מה שיש לי.
אבל זהו הילד שמדבר מגרוני. הילד שחש שאין לו עדיין את הכלים כדי להתמודד עם העולם לבדו. הגבר לא חושש מכל אלו. הוא מתכנן את צעדיו. נלחם. מתקדם בצעדים בטוחים במשעולים החדשים שהחיים זימנו לו. הגבר יודע שהוא לא לבד.

אמש כמידי יום רביעי יצאנו להליכה הקבועה שלנו, ישבנו אח"כ לארוחה במסעדה נטולת אלכוהול. לא דיברתי הרבה. לא שאלתי הרבה. לא הסתכלתי עליה, או על גופה באותו עניין שאני מביע בד"כ. ההליכה שלה ללונה פארק עם ילדי יחד עם ק' ועוד כמה סימנים מקדימים אחרים רמזו לי שאני עומד בפני גל מחודש של חיזורים ופגישות. הדרך היחידה עבורי להתמודד עם עוד חודש כזה הוא לכבות את השאלטר. להשתיק את הילד שכבר ממילא נמצא כבול ואזוק במרתף החשוך. ולהתגבר. קבלת הרגש וצליחתו הכאב שב ועולה בכל פעם שהמחשבה עליה מתענגת עם גופה של ק' עולה במוחי. זה בלתי נמנע. אבל אני מקבל את הכאב, לא נלחם בו, ולא מגיב אליו. מקסימום סיגריה מרגיעה, וגם זה בקרוב לא. לא ניתן לצאת לשלב הבא מבלי לעבור את מסך הכאב ולצלוח אותו. בסופו של דבר הגוף מתרגל, הכאב מתעמם, והעיסוק בעניין הופך להיות תפל.

[ציפור_חופש*]

ביקור אצל צפריר עם האשה והילדים יכולה להיות יופי של סגירת מעגל ( או פתיחתו...) לדף הזה

[צפריר_שפרון*]

אני לומד בדרך הקשה לעשות את זה. אני מבין שאותן תחושות נעימות וחיוניות כל-כך כמו תשוקה ותאווה הן כעת צריכות להיות מופנות כלפי פנימה. ברירת המחדל שלי היא להוציא את האנרגיה המינית שלי כלפיה, החוצה. אלא שהן לא רצויות או נחוצות כעת ועל כן צו השעה היא להתגבר עליהן.
זה בנקודת הזמן הזו.
בכל עת, אתה הרי יודע הנך נדרש לריסון הזה, לא רק כלפי אהובתך.
כלפי אהובות אחרות שאפילו אינך מכיר וברוב חוצפתן עוברות מולך בחיי היומיום ונשיותן וחיוניותן נוטפות חיים אל פניך.
כלפי גברים שיכולים להטריף עליך את דעתך.
ריסון במובן הזה בכל מקרה הוא כלי חשוב שאין כמוהו בחייך, כלי שבנוי בך א-פריורי - כגבר.


אבל ההיאחזות שלי ברצון לכבוש אותה
זה כבר נגמר מזמן, אינך כובש אותה, אינך יכול לכבוש אותך, גם הדון ז'ואן האולטימטיבי - כבר לא כובש.
עם ישראל כובש,
שחחר את הכובש שכן אין לו מה לכבוש. כאשר אתה מדבר על מיניות - גם אם זו עדינה ואוהבת איטית ומטנטרת - גם אם פראית ומהירה - היא איננה לכבוש. אינך משטח את אהובתך, אינך משתמש בה כדרך להגיע לספוק ולפורקן.
הנך אוהב אותה וגופך אוהב את גופה.
בתקופה זו - גופה משומש מדי, היא כביכול חולה מבחינת ההיבטים המיניים, היא משתוקקת למה שאי אפשר היא מנסה לכבוש, היא אבדה את האיזון.
שער בלבך שהיה לה סרטן חס וחלילה וחס וכרפס.
לא היית תומך בה, לא היית ממתין להחלמתה?



הילד הננטש והמפוחד צריך ללכת. הוא מוחלף באישיות בוגרת שלא חוששת מהאתגר. האישיות הבוגרת שליח לא צריכה את האישור שלה למי שאני. השמחה, הסיפוק, המשמעות מושגים באמצעים מגוונים, אחרים. התלותיות נעלמת ומפנה את המקום ליצירה עצמאית בלתי תלויה.

הילד הקטן הננטש והמפוחד לא צריך ללכת.
הבוגר, המבוגר שעולה מתבקש לחבק את הילד הקטן, לערסל אותו, להרגיע אותו על מנת שזה, הילד, יסכים להירדם בנשימה מלאכית - אז, המבוגר יכול להתחזק ולעמוד מול עצמו ולראות הלאה...
האם זה ברור?


החוויה הקשה של דחייה ואובדן הביטחון הכוזב יכולה למוטט או לבנות מחדש.
רק לבנות מחדש.
אין שום אפשרות להתמוטט, אם לא שמת לב - הבית הפך לעיי חורבות למרות שאין פגיעה פיזית ב"בלתי מעורבים".
אפשר רק לבנות מכאן, אם ביחד או לא זה כבר ימים יגידו ולילות יבהירו.



נכון מאד. אני לא מאמין בעצמי. אני לא מאמין שאוכל להתגבר. לא מאמין שאוכל לשמור על המשפחה שלי שמחה ומאושרת. לא מאמין שאוכל למצוא אישה שאוהב ותאהב אותי. אני מפחד לאבד את מה שיש לי.
וזה עיקר העניין,
כאן מתבקש שיקום.
וטוב לנתק זיקה בין להתגבר ולשקם את המשפחה.


על פני להלחם מוצע לו לגבר המדומיין הזה - ללמוד לקבל. לקבל את הדברים כפי שהם. לקבל את עצמו. לקבל את עצמך.

---

מתוך מחזור שירים - קניין, קינה קנאה - בפירוש אהבה - נכתב אי אז ופרוש על חיים שלמים פחות או יותר -

"*
אין איש מגורש מעדן גנו,
והגן מהלל את לכתו.
צלקות דרכו ניכרות בפניו,
צלקות ימיו.
דמעותיו ניגרות על פניו,
חריצים של כאב עתיק
ואינו מבקש לו דבר
אני
איש איני.

מהקיר את יכולה להוריד את סמלייך,
התעודות כבר לא מותירות דבר,
מותרת את ללכת למחוזותייך,
כוונות עבר אל כווני מחר.
הותר הקשר לחלקיו,
חלקך ליד חלקי,
אני איש
איני."

---

ביקור אצל צפריר עם האשה והילדים יכולה להיות יופי של סגירת מעגל ( או פתיחתו...) לדף הזה
ביקור אצל צפריר עם בת הזוג בלי הילדים, שיחה של שעתיים שלוש -
לא יכול להזיק (למעט בהיבט הכספי שהרי כבר ידוע שצפריר איש יקר).

---

תודות

[ציפור_חופש*]

צפריר - אתה אכן איש יקר... ביקור אצלך יהיה שווה מבחינת כל ההיבטים....
תודה על השיר היפה. _מהקיר את יכולה להוריד את סמלייך,
התעודות כבר לא מותירות דבר_
ביום בו גיליתי שאשתי משתוקקת לאחרת, הורדתי את כל התמונות המשותפות שלנו מהקיר והכנסתי אותם למחסן, והם שם כעת ממתינים להכרעה בדבר גורלה של המשפחה.

[צפריר_שפרון*]

ביום בו גיליתי שאשתי משתוקקת לאחרת, הורדתי את כל התמונות המשותפות שלנו מהקיר והכנסתי אותם למחסן, והם שם כעת ממתינים להכרעה בדבר גורלה של המשפחה.
תחזיר אותן.
אינך יכול למחוק את העבר.

ומצא את האיש - שאינך.

---

תודות.

[קוראת*]

_ביום בו גיליתי שאשתי משתוקקת לאחרת, הורדתי את כל התמונות המשותפות שלנו מהקיר והכנסתי אותם למחסן, והם שם כעת ממתינים להכרעה בדבר גורלה של המשפחה.
תחזיר אותן._

אל תחזיר אותן. גם אם אי אפשר למחוק את העבר, אפשר למקם אותו במקום שונה מההווה ואפילו לשכתב אותו במידה.

[ציל_צול*]

_ביום בו גיליתי שאשתי משתוקקת לאחרת, הורדתי את כל התמונות המשותפות שלנו מהקיר והכנסתי אותם למחסן, והם שם כעת ממתינים להכרעה בדבר גורלה של המשפחה.
תחזיר אותן.
אל תחזיר אותן. גם אם אי אפשר למחוק את העבר, אפשר למקם אותו במקום שונה מההווה ואפילו לשכתב אותו במידה._
ואחרי שתסיים להקשיב לכולם בבקשה זכור גם להקשיב לעצמך.
הרגשת משהו כאשר הסרת אותן. רצית משהו כאשר הסרת אותן. אולי למחוק את העבר, כמו שצפריר כתב. אולי סתם להביע באופן גלוי את כעסך ותסכולך? אולי משהו אחר?
אפשר לבחון אותו, את הרצון הזה, לבדוק האם הוא עדיין נחוץ, אולי נחוץ משהו אחר שקשור בתמונות האלה ואולי לא.
הרצון לגיטימי בכל מקרה וכך גם הצורך שמתחתיו. תן להם מקום של כבוד. זו תחילתה של כל דרך משמעותית.

כאשר רע לי בנשמה אני הולכת להביט בשקט בשקט בתמונות המשפחה. זה מחזיר אלי ייצוג של האהבה ועוזר לי. גם כשהן לא תלויות על הקיר ואיש לא רואה אותי מתבוננת בהן.
הקשב לקולות שתומכים בך ורוצים בטובתך. ואז - לעצמך.

[מיכל_צמות*]

_הילד הקטן הננטש והמפוחד לא צריך ללכת.
הבוגר, המבוגר שעולה מתבקש לחבק את הילד הקטן, לערסל אותו, להרגיע אותו על מנת שזה, הילד, יסכים להירדם בנשימה מלאכית - אז, המבוגר יכול להתחזק ולעמוד מול עצמו ולראות הלאה...
האם זה ברור?_
זה כמו הכאב לא ניתן לצאת לשלב הבא מבלי לעבור את מסך הכאב ולצלוח אותו. גם הילד הקטן שבתוכך לא צריך התעלמות. הוא צריך יחס של מבוגר שהוא לא קיבל כילד, כדי שיוכל לגדול. כדי שיוכל להאמין בעצמו. והמבוגר עכשיו הוא אתה - שיש לו את היכולת לחבק את הילד הזה, לספר לו שהוא יכול. שיש לו כוחות להתמודד עם העולם. שאתה מאמין בו.
מזמינה אותך לעשות דמיון מודרך לעצמך - לשכב בשקט עם עיניים עצומות ולדמיין בעיני רוחך את הילד כמות שהוא ולתת לו להיות עם הרגשות שלו - להבין אותם - ואז לערסל אותו בזרועותיך, בחיבוק אוהב - ולהגיד לו את כל מה שאתה רוצה לומר לו - לספר לו על הכוחות והיכולות שלו. ולספר לו שאתה כאן לתמוך בו. להיות בשבילו. ספק לילד את כל הביטחון שהוא יכול להתמודד לבדו, כי בעצם הוא אף פעם לא לבד. תמיד יש לו אותך שתשמור עליו, שתנחה אותו.
מרגיעון: בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום.

[צפריר_שפרון*]

_ביום בו גיליתי שאשתי משתוקקת לאחרת, הורדתי את כל התמונות המשותפות שלנו מהקיר והכנסתי אותם למחסן, והם שם כעת ממתינים להכרעה בדבר גורלה של המשפחה.
תחזיר אותן.
אינך יכול למחוק את העבר.
ומצא את האיש - שאינך._

במובן הזה של אינך יכול למחוק את העבר - זה בעבור היבט ומבט דרך עיני הבוגר.
אינך יכול למחוק את העבר.
לטוב ולרע.
היכנס להתבוננות הזו.
ואז מצא את האיש שאינך -
הבוגר.

---

הבוגר מבין את כעסו של הילד הקטן, את הרמת הסנטר ואת העמידה בפנה עם ידיים שלובות.
הבוגר מאפשר לילד הקטן לא רק להיות שם - ממור מר ועצוב וצודק, אלא במו עצמו - להתבגר.
לעשות מעשה של רצון טוב, מחווה שאין מאחוריה שום ציפייה, אלא בתוך איתות פנימי - במיוחד לעצמך אם כי גם קריצה חברית לבת הזוג עולה כאן.

הבוגר יכול לבוא לכאן, זה לא כל כך קשה, זה לא מוריד מערכו של הילד, להפך.
והילד הזה האהוב כל כך - שכל כך רוצה אהובה ואהבה - דרוך ושמח גם לאפשרות של פיצוץ.
הוא המוביל לשם, הוא המרוויח משם.
שכן אולי ממתינה לו איזו ילדה אחלה שיוכל להמשיך לשחק אתה, כזאת שתיענה לכל גחמותיו או לפחות לאלה שהנוכחית לא נענית אליהן,
להיות לו לאם, להיות לו לאמא. להיות לו לאדמה.

---

תתבגר.
עזוב את כל השטויות. תחליט להתבגר.

זה מידבק. ההתבגרות.
אבל גם ההתעקשות להישאר בעמדת הילד המפונק - עד מתי אתה חושב שתוכל לייבב על עליבותך?

---

תודות

[פלוני_אלמונית*]

ציפור
רציתי להגיד לך שאתה במשבר הכי גדול עכשיו.
יש פה המון אנשים שקוראים אותך,מקשיבים לך ומחבקים (רובם לא מגיבים כמוני),אתה באבל..
כול הדברים שאתה עובר עכשיו אילו דברים שכולם עוברים בעת משבר ובזמן אבל, ערסל את עצמך הכול טוב!
חוסר ההחלטיות הזגזוגים שלך הרצון העז להחזיר אותה לגעת בה הכול נכון הכול ברוך זה יגמר ודיי בקרוב לטוב ולרע בשבילך
אתה צועד אין מצב שאתה תקוע גם אם אתה לא עושה כלום כרגע אתה בתנועה
מורידה את הכובע , אתה כותב כול כך יפה בזמן משבר, אתה חד ומתבונן.
כול הכבוד.

[אדווה*]

צפריר,
אתה יכול להרחיב בבקשה על הילד והבוגר ולמה האינטרס של הילד הוא שלא יהיה טוב. זה לא מסתדר לי כל כך.
תודות!

[צפריר_שפרון*]

על הילד ההורה והבוגר ניתן ללמוד בספר מצוין שנקרא "אני בסדר אתה בסדר" מאת תומס האריס.
עם זאת, כאן ניתן לראות דוגמא ומשל (תסלח לי ציפור שאתה משתפד כאן לרגע על שולחן הדוגמאות הרלוונטיות):
בכל פעם שציפור חוזר על מנטרות מסוימות ועושה זאת מהשפה ולחוץ, (ולא ניכנס כרגע מתי כך הוא ומתי לא, זה לעיניו בלבד) באם נתעכב על אותן דקויות על פיהן המילים הנכונות נאמרות אך הטון לא מתאים למילים,
יש איזה זיוף פנימי, עולה צרימה ברורה - הרי זה הילד המתוחכם שמשתמש בכלי הבוגר ומילותיו כמו תואמות את הבנת הדברים. אבל רק לכאורה.
עם זאת, באופן הזה הילד מצליח להדוף מעליו את הפנמת הדברים, את חווית הדברים, את רוח הדברים.

בהצטנפותו העצמית אם כך, בתמימותו הטהורה ערמומיות הילד הקטן באה לידי ביטוי מבריק.
הילד הקטן פוחד להתגבר, להתבגר.
פוחד לאבד את הפחד.
את ההרגשה החיה של החוסר, של התקווה, של סוכרייה חיצונית שתמתיק את מרירותו פנימית.

זה לא שהוא אינו יכול להתבגר, זה שהוא מעדיף שלא.
הילד הקטן מכיר מצוין את הבוגר, הבוגר קיים בתוכו.
עם זאת, אינו רוצה לאבד את צדקתו, את האמון שהוא מוביל את מהלכי החיים, שיש בידו להשפיע, שהיעלבות היא מקור בלתי אכזב לקבלת תשומת לב, וכן הלאה...

בה בעת נמצא הבוגר מכיל את הילד הקטן.
וטוב אם יניח לו לילד הקטן את כל אותם חרכי ביטוי עצמי, במובן של גילוי, סקרנות, משחק, שובבות, חוש הומור.
בה בעת גם ישכיל הבוגר לקבל את רחמיו העצמיים של הילד הקטן.
יחווה יחד אתו עצב ושמחה, וכל קשת הרגשות יבואו אם כך לידי מימוש שמימי.

הנקודה העיקרית - מי מושל?
מי מוביל את המהלכים?

ברגיל הילד הקטן די מנהל את החיים.

כאן, מוצע לציפור לקחת את המושכות ולהעביר לבוגר.

שכן, הבוגר מכיר בילד הקטן, וכאשר ניתן מאפשר לו לבוא לידי ביטוי ולעתים לא.
עכשיו זה ברצינות וטוב שהבוגר ינווט תהליכים בתוך עצמו.

---

האינטרס של הילד הקטן באופן לא מפתיע - לקבל נחמה מבחוץ. סיפוק מיידי, אישור ותשומת לב.
התבגרות מאיימת עליו מאוד - בבחינת אובדן התמימות לכאורה ובפועל - אבדן כלי התמימות להשגת תועלות שונות ומשונות.

לכן הילד הקטן "מוריד תמונות מהקיר" ומתריס לכל עבר - אם לא אקבל את שאני מבקש - תהיה פרידה כאן - ואני אהיה צודק.
לכן החזרת התמונות היא בראש ובראשונה בעבור הילד הקטן.

---

חילופים מהירים של נקודות מבט, כמו שעושים בתחרויות ויכוחים, באים לידי ביטוי לעתים בחילופי תפקידים בין ילד ובוגר.
בכוונה לא נגענו כאן בעניין ההורה שזה בדיוק הילד אבל הפוך.
אז, ניתן ממש לשמוע איך אדם מדבר בשני קולות - אני אוהב אותה ושתלך לכל הרוחות, אני מבין שעלי לשחרר אבל רוצה לכבוש אותה.
שניים מדברים שם בערבוביה.
ולעתים רבים הקולות משניים.

---

עד כאן.
אם מתבקשת הרחבה ספציפית - מוזמנת לשאול ולדייק בשאלתך כמה שניתן.
תודות.