בלי חיתולים עם אכילת קקי

[יוליקו*]

בת שנה, בלי חיתולים חלק מהיום, עשתה פיפי בסיר בהתעוררות ועכשיו מתנגדת, ואני מציעה מידי פעם, אבל לא מתעקשת.
ניגוב שלוליות אינו בעייתי, אבל קשה לי עם אכילת קקי - אם אני לא מונעת ממנה, ועם המתח והמעקב אחריה.
היא הולכת ומעט מדברת ומאוד עצמאית, יונקת ואוכלת.

יש רעיונות?
חוץ מלהמתין.....
תודה

[יוליקו*]

אני משתדלת להוריד מתח - זה קקי ולא ציאניד.....

[שביל_בצד*]

אני לא הייתי מאפשרת בכלל! פשוט לוקחת את זה ושופכת לאסלה.
כדאי לברר על אילו חוסרים זה יכול להעיד ולהשלים אותם.
בעיני כל הקטע שאומרים שהילדים רואים בזה חלק מעצמם ואסור להגעל מזה זה בולשיט (תסלחו לי) של פסיכולוגים, וסתם מכניסים להורים ולילדים רעיונות לראש.
אם הייתי נחרצת מדי- סליחה

[סוסת_פרא*]

ולי דווקא נדמה שזה בסדר

[פלוני_אלמונית*]

אני לא הייתי מאפשרת בכלל! פשוט לוקחת את זה ושופכת לאסלה.
ברור. מה, לשבת ולהסתכל עליה אוכלת את הפרשותיה?

[ניצן_אמ*]

לנו היו שתי אפיזודות שטופלו בלי לעשות עניין. ניקיתי, חייכתי, אמרתי "בפעם הבאה תגידי לי כשאת מרגישה שיש לך קקי." וזהו.
(שכחתי שקודם צילמתי. זה היה נורא חמוד )
בגיל הזה לא היה מצב שאשאיר אותה לבד, אז זה פשוט לא קרה שוב כי הייתי יותר עירנית.
אבל אם מתעקשים - אני לא חושבת שזה בעייתי בכלל. זה קקי ולא ציאניד

[חגית_ל*]

כן, גם לנו זה קרה כי אמא הייתה עסוקה בדיוק באותו הרגע מאז אני לא נותנת, לוקחת ושמה לה קופסה אחרת שיכולה להכניס ולהוציא דברים.

[פלוני_אלמוני*]

קודם בלי חיתולים כי הם צריכים להיות רחוקים מההפרשות שלהם ואח"כ זה לא קקי לא ציאניד?
מילא אם פעם אחת אבל כהרגל?!

[ניצן_אמ*]

אה. אם קוראים את זה ככה זה באמת נשמע קצת דבילי.
אבל אם קוראים את זה ככה:

• הגוף מרחיק את ההפרשות כדי שלא נהיה מרוחים בהם באופן קבוע. רב התינוקות מגיבים בחוסר נוחות כשהם מרוחים בקקי או יושבים בתוך רטיבות.
• קקי זה לא טינופת זוועתית רעילה ומחליאה (בשני המובנים) שצריך ללמד תינוקות להזהר ממנה כמו מסכנת נפשות מרגע שהם מביעים עניין.

אז התמונה נראית קצת אחרת.
אם זה עדיין לא ברור, אני אשמח להמשיך להבהיר.

[תזמורת_הים*]

בגיל שנה היא ממילא אמורה להיות תמיד בטווח ראיה, לא? וקקי קל לזהות מראש או לפחות תוך כדי- לוקח קצת עד שזה יוצא. פשוט תהיי ערנית ותאספי לפני שתספיק לגעת בו.
לא צריך להגעל ולהזדעזע וקקי זה לא רעל, אבל לדעתי חשוב ללמד שקקי זה לא משהו שנוגעים בו. זה לא הגייני, זה אנטי חברתי, ויש מספיק דברים אחרים שאפשר להתמרח בהם ולאכול אותם (כמו אוכל, למשל).

[ניצן_אמ*]

אני חושבת שזה לא בעייתי שהיא שיחקה בזה, זה מאד טבעי. לא צריך להלחץ מזה שזה קרה. מסכימה עם תזמורת בקשר למה שיקרה. (כלומר, עבר לעומת עתיד. זה מה שניסיתי להגיד.)
ללמד בנועם, בלי ליצור טראומות, מדוגמה אישית, שקקי מנקים ומפנים אחרי שעושים. ולא להגיב כאילו שזה ציאניד.
יותר ברור?

[ורד_לב*]

ניצן, מקריאת דברייך לפתע לא בטוחה שהתייחסת למה שהתכוונה יוליקו.
לי זה לא היה ברור, אז אני מבררת איתך- האם התכוונת שמבחינתך זה בסדר שבתך תאכל את הקקי שלה? או שאם זה קרה פעם- פעמיים מבלי לשים לב זה בסדר?
אנא קיראי ללא שיפוטיות או ביקורת, אני פשוט מתעניינת, כי בעיניי זה מרגיש ממש לא מתאים, אבל אולי יש כאלה שלא מרגישים כמוני.
>ורד מוכנה לשמוע על דברים חדשים, כך למדה על הרבה מהנושאים המדוברים פה באתר<

[ניצן_אמ*]

התכוונתי לשני. אם זה קורה פעם פעמיים, זה לא סוף העולם. זה לא רעל ויש לא מעט יונקים שאוכלים את צואתם וצואת צאצאיהם, אז אני לא מוטרדת מזה שזה קרה.
לא תראי אותי מגישה לה סכין ומזלג, אם לזה את מתכוונת. אני לא חושבת שצריך לעודד את זה, ובאופן אישי לא עשיתי את זה ולא חושבת שאתחיל לעודד אכילת צרכים בעתיד.
אלא מה? אם מישהי תגיד לי פה שזה לא קרה פעם-פעמיים, אלא חמש עשרה? האם אז זה סוף העולם? לא יודעת. לא חשבתי על זה מספיק.

במקרה כזה, של אדישות לעניין, הייתי מתחילה לבדוק כמה דברים -
אחד - מה ההשפעה של התזונה על הצואה (האם למשל, אכילת מוצרים מעובדים עושה צואה יותר "נפיצה"? יותר נתונה לקלקולים?)
שניים - מה קורה באמת אצל יונקים אחרים? (ראיתי פעם גורילה מקיאה ואוכלת את הקיא שוב ושוב. איזה עשרים פעם. זה מעניין. למה זה קורה? האם זה נפוץ? מה קורה בשבטים?)
שלושה - מה לזה ולחיברות? (מה שתזמורת העלתה)
ארבעה - מה לזה ולתרבות ולמדינה שחיים בה? זה ממין הדברים שאם קוראים עליהם אח"כ בעיתון ככתבה סנסציונית על "אמא שהאכילה את התינוק בצואתו" ואח"כ על זה שהילד נמסר לשירותים הסוציאליים... מה אגיד לך. גם אם הייתי חושבת על כל השאר בחיוב, זה עדיין לא נשמע לי שווה את הסכנה שיקחו אותו... (אמרה מי שישנה בעירום עם הילדה, לא נותנת לה לאכול לחם, חלב, ביצים, מזון מעובד, לא נותנת לה ללכת לגן, לא מחסנת, כמעט ולא מקלחת וחופפת... ויש עוד. ממש אמא מזניחה...)

[תמי_גלילי*]

פחד מחיידקים
למחבר הספר WE WANT TO LIVE (שאת שמו קשה לי לזכור, לאיית ולבטא...) יש טענה שאכילת צואה יכולה להיות בריאה. מצאתי לה אישוש מסויים במחקר שהראה שחיידקי אי קולי לוחמים בסרטן. הוא עצמו מספר על אישה שחלתה בסרטן והבריאה אחרי שמילאה את הוראתו לאכול צואה של חיות בר. שוין.

להמון הורים יש סיפורים על ילד שאכל צואה. זה לא דבר כזה חריג. וכמו שניצן אמרה, זה בהחלט קורה בטבע (אני עוד זוכרת את התגלגלתי מצחוק מהתיאור של ניצן לגבי הכלב שניקה את הקערה של הילדה... הזכיר לי את הכלב שלי, עליו השלום). אם ככה, אולי יש כאן איזה צורך שטרם זיהו - אצל ילדים בכלל, או ספציפי לילדה הזו (סוג של PICA אולי?). לפחות אפשר כנראה להגיד שזה לא כל כך נורא... ושזה יעבור.

[תזמורת_הים*]

זה בהחלט קורה בטבע
הרבה דברים קורים בטבע. נקבות של גמלי שלמה אוכלות את בני הזוג שלהם, קוקיות מטילות ביצים בקנים של צפרים אחרות וכלבים אוכלים קקי (אבל חתולים ממש לא). מה כל זה אומר על בני האדם?

ואגב- הבן שלי נורא נורא נעלב כשקרה פעם שכלב אכל לו את הקקי. ממש עד כדי בכי.
<הבן שלי מעולם לא ניסה לגעת ובטח לא לאכול את הקקי שלו>

[בן_עמי*]

בס"ד
_ניגוב שלוליות אינו בעייתי, אבל קשה לי עם אכילת קקי - אם אני לא מונעת ממנה, ועים המתח והמעקב אחריה.
היא הולכת ומעט מדברת ומאוד עצמאית, יונקת ואוכלת.
יש רעיונות?
חוץ מלהמתין....._
אני משתדלת להוריד מתח - זה קקי ולא ציאניד.....

תגובה:
_אני לא הייתי מאפשרת בכלל! פשוט לוקחת את זה ושופכת לאסלה.
ברור. מה, לשבת ולהסתכל עליה אוכלת את הפרשותיה?_
ו...
_קודם בלי חיתולים כי הם צריכים להיות רחוקים מההפרשות שלהם ואח"כ זה לא קקי לא ציאניד?
מילא אם פעם אחת אבל כהרגל?!_

או שלא טרחתם לקרא את הפניה, או שיש פה בעיה בהבנת הניקרא.
זה לא ציאניד נאמר כי האם משתדלת להוריד מתח, לא כי היא רוצה לומר שהדבר טיבעי ולא מזיק.
לא כי היא רוצה לשבת ולהסתכל על הילדה אוכלת את הפרשותיה.
אלא עם המתח והמעקב אחריה.
זה לא לשבת ולהסתכל.
ברור מהפניה שהאם כן מחפסת דרך שזה לא יחזור על עצמו, וכן מתוחה מהמצב.
כי היא שואלת אים למישהו יש ראיון, איך להפסיק את זה חוץ מלהמתין.
היא לא כותבת שהמתנה שיעבור זה רעיון טוב.
היא לא שאלה אים לדעתכם זה טיבעי, מזעזע, או נחמד.
היא תארה בעיה שכנראה מאוד מכניסה אותה למתח, ומבקשת עזרה בהצעות איך להגיע למצב שזה יפסק.


בין שתכתבו שזה מזעזע או טיבעי לדעתכם- זה לא רלוונטי. כי היא רוצה שזה יפסק.
היא לא פתחה דף על
"אכילת צואה ע"י ילדים - האים זה מזעזע, באופני או טיבעי..."
היא ביקשה רעיונות. לא מתקפת טילים.
במקום תמיכה והצאות איך להתמודד עים זה, פתחתם בדיון על התופעה...

[ניצן_אמ*]

שטופלו בלי לעשות עניין. ניקיתי, חייכתי, אמרתי "בפעם הבאה תגידי לי כשאת מרגישה שיש לך קקי." וזהו.

בגיל הזה לא היה מצב שאשאיר אותה לבד, אז זה פשוט לא קרה שוב כי הייתי יותר עירנית.

כן, גם לנו זה קרה כי אמא הייתה עסוקה בדיוק באותו הרגע happy מאז אני לא נותנת, לוקחת ושמה לה קופסה אחרת שיכולה להכניס ולהוציא דברים.

ללמד בנועם, בלי ליצור טראומות, מדוגמה אישית, שקקי מנקים ומפנים אחרי שעושים. ולא להגיב כאילו שזה ציאניד.

בגיל שנה היא ממילא אמורה להיות תמיד בטווח ראיה, לא? וקקי קל לזהות מראש או לפחות תוך כדי- לוקח קצת עד שזה יוצא. פשוט תהיי ערנית ותאספי לפני שתספיק לגעת בו.

[בן_עמי*]

בס"ד
5 משפטים בול לעיניין, כל השאר - מיותר.
או בדף דיון עים קישור?

[תבשיל_קדרה*]

אצלינו בכל פעם שפגשתי את הילד אחרי שעשה קקי ומיד לקח אותו ליד (לפעמים גם לפה), לקחתי אותו לאמבטיה, רחצתי קודם את הידיים שלו, ואז את כולו, ואז את האמבטיה מהקקי.
אחרי איזשהו זמן - איפשהו סביב גיל שנה, אני רואה שהוא עושה ששי, ולא שולח יד. רק מסתכל.

מה אני מציעה?
לטפל מיד, להרחיק את הילדה מהקקי, אבל בלי שום לחץ בכלל. כמו שאמרו - זה לא ציאניד.

אגב, לשאלה: בגיל שנה היא ממילא אמורה להיות תמיד בטווח ראיה, לא?
לא. בכלל לא.
כלומר, לא אם יש לה אחים גדולים.
אנחנו לא חיים באופן ספייס, וילד בן שנה מסתובב ברחבי הבית והחצר - מדדה/זוחל אחרי אחיו (שמזעיקים אותי כשהוא עושה קקי, אבל לא מטפלים בזה, ולא מנעו ממנו לגעת/לאכול).

[ניצן_אמ*]

בן עמי, מה שניסיתי להגיד בציטוטים האלה, זה שהיתה גם התייחסות מאד עניינית לסוגיה שהועלתה.
אבל זה דף שמעניין כמעט כל אמא (רציתי להגיד בלי חיתול, וגם בתהליך הורדת החיתול. אבל זה בעצם פשוט כמעט כל אמא.) והדיון מתפתח וזה בסדר גמור. אני חושבת שאם ליוליקו יש עוד שאלות ספציפיות, אפשר לכתוב אותן ולקבל תשובות מתשובות שונות של אנשים מאנשים שונים. אבל כדיון וכדף - זה לא דף פרטי ואישי, בטח שלא כשמדובר בנושא נפיץ קלות (ובוודאי שריחני) שנוגע לכולם. אם את עוקבת אחרי לגדל ילדים בלי חיתולים, שמת לב בוודאי שהנושא עלה לכותרות כמה פעמים לאחרונה.

תבשיל, אני מסכימה לגמרי. אני אישית בגיל הזה הייתי עוד 100% עליה. אבל אילולא הייתי, מה שניסיתי לומר, שגם אז זה לא היה סוף העולם. יכול להיות שזה היה עובר אחרי יותר מפעמיים במצב כזה. שוין. אז יותר מפעמיים.

[חוה_בת_חיים*]

_בעיני כל הקטע שאומרים שהילדים רואים בזה חלק מעצמם ואסור להגעל מזה זה בולשיט (תסלחו לי) של פסיכולוגים, וסתם מכניסים להורים ולילדים רעיונות לראש.
אם הייתי נחרצת מדי- סליחה_
שביל בצד ,
האמת , היית נחרצת מאוד . אבל אני ממש מבינה אותך לאור ההקשר של 'אסור להיגעל '

כל כך הרבה כתבו על איך שבני אדם רואים את ההפרשות שלהם כ"תוצרת עצמית" .. כך שאי אפשר ככה סתם לזרוק את התובנה הזאת לפח.
לדעתי ממש ראוי לעיין בה.

מצד שני זה באמת טבעי שהקקי מגעיל הורה ו/או גם ילד אבל נראה לי רצוי מאוד לא להפגין שנגעלים . הייתי אומרת שאסור להפגין גועל .
אני מסכימה עם אלה שבטאו כאן גישה מאוזנת . זה באמת לא ציאניד !

נהפוך הוא ! (כאן מתעוררת חוה לתחיה ..) גם הפיפי וגם הקקי הם החומרים הגרפיים הראשונים שהאדם פוגש . ההתעסקות עם הקקי מרתקת מאוד מכל כיוון שמסתכלים עליה .
לא שמעתי מספיק על ערך תזונתי שיש לצואה .
בהנחה (לצורך הדיון) שאין לה ערך תזונתי , בהנחה שאני ממש לא רוצה שהילד שלי יתמיד בהתעסקות עם הקקי , - זה בדיוק הזמן לנקות בסמכותיות אוהדת , בצורה מכובדת אך חד משמעית ולאפשר תחליף הולם.
תחליף הולם יהיה אם אאפשר לילד שלי למרוח ואולי גם להתמרח עם גבינה למשל . מה הכוונה ? שבניגוד לקקי שהסרתי בסמכותיות מכובדת , לגבי גבינה או בוץ אעלים עין ואניח לילד לחקור את המריחות שלו. ואז אם הוא מכניס לפה - לא קרה כלום.
כאשר הילד גדל עוד וכבר לא מכניס כל דבר לפה אפשר למרוח צבעים עם האצבעות .

• זוהי מהות הסובלימציה . מה שאסור עם צואה , מותר עם צבעים.

[פידג'ט*]

אני באמת אשמח אם יהיו פה תובנות בנושא של הסבר לילדה.

אצלנו יש דבר דומה עם הפיפי - הוא אמנם לא טעם אותו, אבל נהנה להתפלש ולהשתכשך בו, וכל הניסיונות שלנו לשפוך לו מים על מיני משטחים כדי שישחק בהם לא עזרו. (אולי עם קקי תחליף לאכילה ומריחה דווקא יעזור?...)
אה, וגם ההסבר ש"פיפי עושים רק בשירותים" לא עזר.

[תזמורת_הים*]

גם ההסבר ש"פיפי עושים רק בשירותים" לא עזר.
יעזור. תני לו זמן.
אני לא מסבירה יותר מדי. בטח לא בגיל שנה.
פשוט אומרים "עם זה לא משחקים", ובמקביל עושים- לוקחים את הקקי/מנגבים את הפיפי ובכך מונעים את המשחק. רצוי לשתף את הילד- שילך להביא סמרטוט, שיעזור בניגוב, שיוריד את המים באסלה אחרי שזורקים לשם את הקקי (או ישפוך את המים מהקנקן- תלוי באיזו שיטה מורידים את המים ) וכן הלאה.

[ניצן_אמ*]

פידג'ט, ברגע שיהיה לך הסבר טוב בשביל עצמך, יהיה לך הסבר טוב בשביל הילדה.

[ניצן_אמ*]

טוב, אני אסביר.
פיפי לא עושים רק בשירותים.
עובדה.
הוא עושה על הרצפה.
ולפעמים בסיר. או בעץ.

הסבר אחר לדוגמה יהיה "אנחנו משתדלים להשתין באסלה." כ"שאנחנו" מתייחס למשפחה, לתרבות, לחברים.. ו"משתדלים" מעיד על כוונה, שעל אף שלפעמים מתפספסת, היא עדיין שם מכוונת לפעם הבאה.
אפשר להוסיף "הנה, אתה יכול להתפלש במים אם אתה רוצה." כלומר - לא חייב. יכול, אם רוצה. ולהתכוון לזה. לא לצפות ממנו להתפלש רק כי שפכת.

[פידג'ט*]

אנחנו מנסים את עניין המים מיד אחרי שהוא עושה את הפיפי ומתחיל לשחק, כמובן, ואומרים לו "הנה, בזה אפשר לשחק במקום הפיפי".
אני לא אשפוך לו מים על הרצפה בלי קשר לכלום ואגיד לו "הנה! תשחק! עכשיו!"

אני חושבת שההסברים שיש לי מצוינים דווקא, כמו למשל : "אנחנו לא עושים פיפי על הרצפה כי מישהו עלול לא להבחין בשלולית ולהחליק עליה, כמו שקרה לאמא פעם..." , אבל לא נראה לי שהם אומרים הרבה לגוזל בן שנה ושליש... אני מנסה לשמור על הסברים פשוטים, אבל אולי באמת הגיע הזמן להרחיב?

[ניצן_אמ*]

אנחנו לא עושים פיפי על הרצפה כי זה מריח לא נעים כבר (עניין של כמה שבועות :-\) וכי לא נעים לנו כל היום לנגב פיפי, ומה זה משנה למה עוד?
אני מאמינה שהוא יכול להבין את ההסבר, או לפחות להבין שמבחינתך יש הסבר - אבל הוא מבין את זה מעצם זה שיש לך הסבר ואת לא שרירותית בקשר לזה. לדעתי אין צורך להכביר מילים.
חיקוי זה כלי רב עוצמה. הוא רוצה להיות כמוכם. מספיק שתגידי "כולנו עושים פיפי וקקי בכלי מתאים." (אם הוא לא עושה באסלה)
אני אישית לא הייתי מחזקת את הקשר בין "עשיתי פיפי" ובין "עכשיו אני מתפלש בנוזלים" בפעם הבאה שלא תהיי, הוא ישתין ואז יחפש שלולית להתפלש בה. יו! בדיוק יש פה אחת!

[יוליקו*]

שיואו, אני לא מאמינה, אני פתחתי את הדף הזה ואפילו לא ראיתי את התגובות.
היא גדלה, והיום היא כמעט בת 7, ונגמלה לאחרונה מהרטבות לילה, לשמחתה ולשמחת מכונת הכביסה שלנו, בדיוק לפני טיול של שבוע של כתתה.
עם שני אחיה, שגם הם היו המון בעירום, לא היתה משיכה לטעום את הקקי, ושחררתי אותם להתרוצץ בכיף (היתה לנו גינה חלק מהזמן, ואני באמת לא פוחדת מפיפי או קקי) .
איתה זה היה רק כשיכולתי להשגיח (עד שהדחף להכניס הכל לפה עבר).