בעל מאוד חברותי

[אשת_איש*]

אני לא יודעת אם זה המקום, אבל ראיתי כאן דפים של התייעצויות דומים פחות או יותר לשלי וראיתי עצות כל כך חכמות שהחלטתי להעלות גם את הדינמיקה שלנו בבית.
אני נשואה ואם לשלושה ילדים. בעלי עובד שעות רבות ביום ומגיע הביתה בסביבות שבע בערב.
יש לו הרבה חברים ויש לו תחביב של טיולים בארץ. כשלוש ארבע פעמים בשבוע הוא מגיע הביתה, עוזר לקלח את הילדים ולהשכיב אותם לישון, מתקלח ויוצא לחבר.
אין לי ספק שאין לו אישה אחרת אבל מאוד קשה לי עם היציאות האלה. הם יושבים אצל חברים שחלקם רווקים וחלקם נשואים כמוהו. לפעמים עושים מדורה, שותים בירות, צוחקים.
אני מרגישה לבד. אני לא רוצה בכלל לצאת איתו כי אחרי כל היום עם הילדים אין לי את האנרגיה לזה. אני גם לא אוהבת הרבה אנשים כמוהו. תמיד היו לי חברה אחת או שתיים וזהו.
אבל אני עדיין מרגישה לבד.
בערבים שהוא בבית הוא רוצה סקס ואז לאחרונה אני נרתעת. אני מרגישה כמו ברירת מחדל כשאין לו משהו יותר מעניין לעשות.
פעם בשבועיים שלושה הוא הולך לטיול של יומיים עם לינה בשטח. כל שבוע יש טיול אחד או שניים של כמה שעות כל פעם.
אשמח לעצות! תודה.

[אחת*]

אין לי איזה תובנות מדהימות. אבל יש כמה דברים שנראים לי בסיסיים.
החשוב ביותר הוא תקשורת: כל מה שאמרת כאן, אמרי גם לו בפתיחות וברוח טובה.
חוץ מזה תמיד צריך להתפשר -
לי נראה סביר שאת תלכי איתו לאחד המפגשים האלה בערך פעם בשבוע ואילו הוא יוותר על איזה מפגש פעם בשבוע.
אפשר גם לקבוע יציאה רק של שניכם, או עם חברים אחרים.
תגידי לו שחשוב לך יותר ערבים בבית, איתו (אם אני מבינה נכון מדברייך).
בהצלחה

[אחת_אחרת*]

אני מכירה את התחושה פחות או יותר. אמנם בעלי לא יוצא כמעט לחברים אבל הוא יושב ממול למחשב שלו יומם וליל בחדר העבודה הקטנטן שלו ואני מרגישה כל כך לבד.
היום ממש דיברתי איתו על זה וקבענו יום ללא מחשב, כמובן שזה קשה לו מדי ולכן החלטנו על שעה מסויימת. היום משעה תשע בערב אין מחשב ואנחנו יחד.
לאחרים זה יראה מוזר, אבל אצלנו אין ברירה אלא לקבוע מראש זמן יחד.
לגבי הרגשתך במיטה, כנ"ל אצלי. צריך להסביר לגברים שלנו שהראש של האישה לא עובד ככה (הראש... הראש...) אנחנו זקוקות לקשר אינטימי מסויים כדי להגיע לסקס טוב או לחיבור טוב במיטה. ולכן צריך להשקיע בקשר ולטפח אותו.

<טוב, אני לא רוצה לדבר בשם כל הנשים כמובן>

[אשת_איש*]

תודה תודה על התגובות. לקח לי כל כך הרבה זמן להעלות את ההתלבטויות האלה לאתר ואני כל כך שמחה שיש מי שקורא ומגיב.
הילדים שלנו קטנים. בני חמש, שלוש ושנה. אין לי יכולת להשאיר אותם עם בייבי סיטר ולבוא איתו לשבת עם חברים. הוא אומר: מה את רוצה שאני אוותר על הכיף שלי? ואני באמת לא רוצה שהוא יוותר על הכיף שלו. אבל אני מרגישה לבד. גם אחרי שהילדים ישנים הם מתעוררים לפעמים. נכון שהקטן יונק וצריך בעיקר אותי. אבל היו כבר כל כך הרבה פעמים שהקטן התעורר ובאמצע היניקה האמצעי התעורר ובקש לשתות או לעשות פיפי. הלילות האלה לבד גורמים לי להרגיש כלפיו טינה. הוא מבלה ואני הולכת עם אחד על המנשא להביא מים לשני.
החברים האלה והפעילויות האלה כל כך חשובים לו עד שקרו מקרים שזה יצא מפרופורציה הגיונית. את הפעמים האלה זוכרים וקשה לסלוח עליהם.
פעם הילד האמצעי היה חולה ביום חמישי בערב. התקשרנו לקופת חולים והרופא שמטפל בנו כרגיל לא היה. המזכירה לא הייתה בטוחה אם הוא יהיה מחר או לא. בלילה היה לילד חום ממש גבוה והוא היה חלש מאוד. בבוקר, בעלי התארגן לטיול (בימי שישי הוא בדרך כלל מטייל). הוא יצא בסביבות שבע בבוקר. בשמונה התקשרתי לקופת חולים והרופא היה שם רק עד שתים עשרה.
התקשרתי לבעלי שיבוא להיות עם שני הילדים האחרים. הוא ממש התעצבן וכעס למה אני חייבת "להשבית את השמחה שלו". כולם כבר הגיעו והם כבר כמעט יצאו לדרך. מה עכשיו הוא יחזור הביתה?
ימי שישי הם עוד נושא בעייתי אצלינו. כל יום שישי הוא יוצא לטיול מהבוקר עד הצהריים. הבעיה היא ששנינו רוצים שבת מנוחה. אנחנו מסורתיים ושומרים שבת. אני עומדת עם שלושת הילדים ומנקה את הבית ומבשלת. הוא חוזר מהטיול מלוכלך ועייף ונשכב לנוח. אחרי שהוא קם הוא עוד מספיק לשטוף כלים או לנקות משהו קטן והשבת נכנסת.
קשה לי לעצור אותו בכיף שלו.
קשה לי לגדל ילדים לבד ושהוא נמצא מתי שבא לו.
פעם ביקשתי אותו לדמיין אותי שלוש-ארבע פעמים בשבוע גומרת את החובות עם הילדים ומתקלחת ויוצאת לחברים נקיה וריחנית. הוא אמר שזה לא בא בחשבון.
הוא מבין מה הוא עושה לי ולמשפחה אבל יש לו איזו בעיה להתפשר או לעצור את עצמו. הוא כמו ילד שרוצה את הכיף שלו.

[רוני_בלוני*]

כעת התמונה ברורה יותר. והרבה יותר כואבת.
תקשורת זה הדבר הראשון שצריך לעבוד על זה. לתת לו להבין (בלי לצעוק, ברוח טובה, למרות שזה קשה ומעצבן) שאולי גם לך יש רצונות וחלומות אבל יש לך התחייבויות. באיזה טיול מדובר בימי שישי?? למה שלא יקח את אחד הילדים (את הגדול למשל) איתו??
קשה לי לתת ממש עצות.
נראה לי שאת חייבת לעמוד על שלך ולהציב מן כללים (להבין את הרצונות שלו אבל לא לוותר על העזרה שלו וההתחייבות לך ולמשפחה), כי יש לי הרגשה שאם תכנעי לגמרי את עלולה למצוא עצמך אומללה מאוד. זה כואב באמת.

סתם למשל, אם את זקוקה לעזרה בנקיון בבית (כולנו זקוקות אבל בדרך כלל עושות זאת בעצמנו) אולי תנסי להעביר את הניקיון ליום אחר שבו "השמחה" שלו לא תיפגע (נגיד רביעי אחרה"צ או חמישי) או אולי תציעי לו לקחת את הילדים הגדולים לגן השעשועים ביום רביעי כדי שאת תוכלי לנקות או לנוח!!.

וכך לנסות למצוא זמנים קבועים לכל דבר (תוך התחשבות) כדי ש הוא יוכל לפנות זמן מתאים גם לעזור בבית ולהיות בן זוג ושותף ואוהב וגם למצוא זמן לבלות עם החברים שלו (מן פשרה משותפת).

אל תוותרי כי אחרת תהיי אומללה.
תקחי דף ותכתבי משימות שבהן את זקוקה לשיתוף שלו (כולל זמן זוגי או משפחתי בלי מטלות) ותתאימו לוח זמנים משותף.

זו דעתי, המשיכי לשתף. אני מקשיבה

[אשת_איש*]

תודה רוני
את צודקת מאוד שצריך להתפשר גם עם המציאות. לי חשוב שיהיה נקי ביום שישי. בגלל הילדים הקטנים הבית מתלכלך מהר מאוד אבל אולי צריך באמת לנקות ביום אחר וכך גם לי ביום שישי יהיה יום יותר קל.
אני קצרה מאוד בזמן ורק רוצה לכתוב שאני מרגישה הרבה יותר קל בלעדיו לגמרי מאשר איתו. הרבה פעמים מאוד נחמד בבית עם הילדים ואז הוא בא וישר מתקלקל המצברוח כי אני מצפה ממנו שיעזור ויעשה דברים. הרבה יותר קל וכיף לא לצפות ולא להתאכזב.
מחר הוא יוצא שוב עם חברים לטיול של כמה שעות טובות.
אמרתי לו יום שישי אחד: בשבילך יום שישי זה יום כיף. בשבילי זה יום מאוד קשה. איך אפשר לחיות בזוג אם החיים של כל אחד כל כך שונים מהשני?

[ההולכת_באתרים*]

תסלחי לי אבל נשמע שבעלך סובל מאנוכיות. מה זאת אומרת "את רוצה לקלקל לי את הכיף שלי?" למה הכיף שלו הוא על חשבונך? קודם כל הוא איש משפחה ויש לו התחייבויות כלפי אשתו והילדים ורק אחר כך הוא חבר של החברים שלו. לא מקובל שהוא עוזב כל יום שישי לטיול ומשאיר אותך לעשות הכל לבד עם הילדים. גם 3-4 פעמים בשבוע לצאת עם החברים זה קצת מוגזם. ומה עם שהייה עם האשה והמשפחה?
את צריכה לתפוס איתו שיחה רצינית.

[מאמא_מאוהבת*]

מצטרפת לעצות הקודמות - תקשורת! לדבר איתו על הדברים שמציקים לך. להסביר לו את הקשיים שלך. אם התחתנתם כדי להקים צוות, אז אם אחד מאנשי הצוות לא מתפקד, אז כל הצוות נפגע מזה. ואם המטרות שלכם משותפות - הרי נדרשת עבודה משותפת כדי להגיע למטרות האלה.

ועכשיו מפן אחר - לפי הידע שלי ביהדות, הבעל מחוייב לספק את הצרכים של האשה (מתוקף תפקידו כבעל). צרכים מכל מיני סוגים. אולי תוכלו לשוחח עם הרב או הרבנית שאתם סומכים על דעתם, כדי שיעזרו לכם למצוא את דרך המלך.

מאחלת לכם בהצלחה!
שבת שלום וחג שמח @}

[אילה_א*]

מחוייב
? את לא רצינית מחוייב רק למזונה שארה ועונתה כלומר לאוכל בגדים ואורגזמות שום מילה על חלוקת נטל על עזרה על שיתוף . אם כי אכן נשמע שאולי גוף שלישי ששניכם סומכים עליו יכול לתרום לדיון .

[מאמא_מאוהבת*]

כן, כן - אם מוכנים להתעמק ולהבין מה עומד מאחורי כמה מילים כתובות. המשמעות העמוקה של מחויבות בקשר זוגי היא סיפוק של הצרכים של בני הזוג. בין אם זה בטיפול בילדים או בישולים או ניקיונות או בתחום הבין הסדינים. והעיקר - שיתוף, כבוד הדדי ולעשות את הדברים מתוך אהבה ללא תנאים. כי כשעושים דברים מתוך ציפיה לקבל משהו בחזרה - ברוב המקרים צפויה אכזבה. וחבל.

[אמא_של_יונת*]

אילה א ,
נכון שעל-פי הכתובה הוא מחוייב רק לשלושה צרכים אלה, ואולי בעבר שום אשה לא ציפתה ליותר, אבל -
נראה לך שזה מה שמצופה מבעל בחיים המודרניים? לא מדובר בחברות?בשיתוף פעולה? בשיתוף באחריות?
אחזקת המשפחה היא עסקה הפרטי של בת הזוג? אחריות היא עסקה הפרטי של בת הזוג?

אשת איש,
את מתארת גבר שלא התבגר.
הוא מצפה "ללכת עם (משפחה) ולהרגיש בלי". מבחינתו כל האחריות לבית, לילדים (וגם לטיפול בו עצמו ולסיפוק צרכיו) מוטלת עלייך, ואילו הוא יהיה חופשי לענייניו ולהנאותיו בדיוק כמו בימי בחרותו.
חבל שאין בחינת בגרות ומוכנות להקמת משפחה.

[מיכלונת_פה*]

קודם כל -

ושאלה - מה אתם אוהבים לעשות יחד? האם יש לכם זמן משותף בו אתם פשוט עושים כיף?

[אחת*]

תסלחי לי אבל נשמע שבעלך סובל מאנוכיות

התמונה עכשיו באמת יותר ברורה, וחמורה...
מצטערת, אבל נשמע לי שלא רק התקשורת ביניכם לקויה אלא אין כלל התאמת ציפיות מחיי משפחה ומהחיים בכלל.
אולי כדאי להציע לו משהו קצת יותר קיצוני כמו למלא את התפקידים שלך לכמה ימים?
נשמע שאין לו מושג כמה זה קשה...
המשיכי לשתף אותנו