- זמן
- סבלנות (של ההורה)
- לב חזק (של ההורה)
- סביבה תומכת (לא לפגוש עם הילד אנשים לא תומכים בתקופת הגמילה)
- סיוע פיזי של ההורה (לנסות לקחת את הילד לפשפושים בזמנים קבועים, לאפשר לו לשבת בשירותים או על סיר, כמובן בשיתוף פעולה של הילד)
- מתן תשבוחות כנות על הצלחה, והתייחסות קורקטית ולא מעליבה לפספוסים ("אוי, עשית פיפי. לא נורא, בוא ננקה יחד").
- טיפ לשוויון נפש בזמני פספוסים: לחשוב שעדיף שהילד יעשה על הרצפה מאשר יעשה בחיתול או יפתח עצירות (טיפ של אמא נמרה )
- לאפשר תקופה של "פיפי בפרקים" – השתנות קצרות ותכופות (הרגל של ילדים שגדלו בחיתולים, שלוקח זמן להשתחרר ממנו)
גמילה מחיתולים אינה מצריכה:
- המתנה לרשימה ארוכה של סימני גמילה
- המתנה שהילד יבקש בעצמו להוריד חיתול
- המתנה שהילד יודיע מראש על צרכיו
- המתנה שהילד יראה סימנים שהוא מודע לצרכיו (ואיך יהיה מודע אם הוא בחיתול 24/7?)
- המתנה לגיל שנתיים (או כל גיל שהוא)
- חשש מ"טראומה" או "נזק" שייגרמו לילד (אם כבר, הנזק הוא בשהות ארוכה בחיתולים)
- העברת כל האחריות אל הילד בבת אחת, ו"יאוש" או "אכזבה" כשהוא לא עומד בציפיות.
- ציפיות שהגמילה תתרחש בבת אחת
יכולים לעזור:
- תומכים במשפחה המורחבת או בגן, אם הילד הולך לגן (ראו גמילה מחיתולים בגן )
- הדרגתיות - לא חייבים להוריד חיתול אחת ולתמיד וזהו. אפשר להוריד חיתול רק אחה"צ, ואחר כך גם בבוקר, ואחר כך ליום שלם... מתחילים להוריד בבית, ובחוץ מחתלים, ובהדרגה יוצאים החוצה לפרקי זמן קצרים ללא חיתול, שהולכים ומתארכים.
- לשתף את הילד בניקיונות, ברוח טובה, כמשימה משותפת (שיעביר סמרטוט יבש אחרי הסמרטוט הלח, שיביא מכנסיים נקיים וכולי)
- עוד סבלנות של ההורה
- החזרת חיתול לילד לאחר שהחיתולים ירדו לגמרי (משדרת מסר מקטין ומנציחה את התלות בחיתול).
- אמירות מחלישות של הסביבה כמו "הוא צעיר מדי", "זה לא עושה לו נזק?"
- קביעות לא מבוססות של "בעלי מקצוע" (שסבורים שהשמש זורחת בלילה, ושתינוקות/פעוטות לא מסוגלים לשלוט בצרכיהם).
- שיטות תגמולים ו"פרסים" למיניהן ("פיפי-פרס"). הגמילה היא אינטרס מובהק של הילד – לעשות את צרכיו כמו הגדולים, לא לעשות בחיתול. מאבק כוחות עלול להכניס אינטרסים נוספים לתמונה, אבל הנחת היסוד היא שכל ילד רוצה להגיע בסופו של דבר לגמילה. הצעת פרסים ומתנות על עשיית צרכים מנציחה מצב לא בריא שבו לכאורה הילד "עושה טובה" או "נגמל בשביל אמא".
- כפייה והכרחה של הילד לשבת בכוח ("הוא בטוח צריך לעשות עכשיו, שיעשה כבר וזהו").
רגשות שעולים בתקופת הגמילה אצל ההורה (וכנגזרת גם אצל הילד) ומקשים על הגמילה: ( בשמת א )
- ציפיות מוגזמות (להבדיל מידיעה שקטה ובטוחה שסומכת על הילד).
- לחץ ("נו כבר, תיגמל...").
- חרדה ("אוי ואבוי, הילד לא יידע לעולם לעשות בשירותים").
- פרפקציוניזם ("הילד שלי לא מושלם! הוא עושה טעויות! איך זה שברח לו! הרי לימדתי אותו!")
- אשמה ("מה עשיתי?! אני לא יודעת לגמול. בטח עשיתי טעות ולכן הוא מפספס ואף פעם יותר לא יצליח להיגמל!")
- השוואה: ("אבל X כבר נגמל קודם!")
- הלקאה עצמית, Passive aggressive ("מה עשיתי שככה מגיע לי?" "אני מיואשת")
- פחד מביקורת ("מה אמא תגיד, מה החמות תגיד, מה השכנה תגיד"). קשור ברצון להציג בפני הסביבה "ילד מושלם"
ידיעה שקטה ובטוחה
אמון
שיתוף פעולה
הומור...
שלווה (בניגוד ללחץ וכפייה)
- איך להגיב כשנוצר מאבק כוחות מול הילד? ראו רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים וכן עצירות ושליטה ביציאות
- מה קורה כשיש קשיי גמילה נוספים? ראו מה עושים עם הרטבה , גמילה מקקי בחיתול
- איך מתחילים, טכנית?
- איך אדע מתי הגיע הזמן להוריד חיתול לילד?
- האם להוריד חיתול גם בלילה? ראו גמילה מחיתולים בלילה , גמילה מחיתולים במיטה משפחתית
זהו דף ערך @}
(קרוטונית?)