הגביע והלהב

[מיכלול_ה*]

ספר מרתק וחשוב עם הרבה מידע ארכיאולוגי והיסטורי על המעבר מחברה המבוססת על שותפות ודת האלה לחברה המבוססת על שליטה גברית באיצטלה דתית בשם אלוהים גברי שוחר קרבות.

הנה תקציר:
http://he.shvoong.com/social-sciences/s ... %95%D7%9C/

ועוד אפשר לקרוא כאן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... mNo=239311
החוקרת אייזנר מראה איך המחקר הארכיאולוגי פורש על פי הפרדיגמה הקיימת של שליטה גברית תוך התעלמות מהמממצאים בשטח, ואיך בתקפות המעבר מחברה של שיתוף לחברה של שליטה גברית היה שינויי מכוון של המיתוסים הנשיים על מנת להקטין את מעמדן של הנשים. שבא לידיי ביטוי בתרבויות שונות כולל התרבות המצרית והיוונית והעברית למשל סיפור הגירוש מגן העדן במקרא.
ספר חשוב מאוד לכל אישה ולכל גבר שמאסו בתרבות המלחמה והשררה.
ספר חשוב כדי להבין שהמורשת התרבותית שלנו לא מבוססת על כח והרג אלא על שותפות וחיבור לטבע.

אני פותחת את הדף כדי להמליץ לכם לקרוא את הספר וגם כדי להעלות שאלות או תובנות מהקריאה.
הספר עשה לי חשק לקרוא וללמוד עוד על הפרהיסטורה ועל מיתוסים קדומים של האלה.
למשל לי חסר מאוד בספר תמונות של ממצאים פרהיסטוריים שהיא מתארת. אם היתה מצגת מלווה לספר זה היה נהדר, אולי מישהו מכיר או יכול לחפש משהו כזה ברשת ולתת קישור אני בטוחה שיש.

ועוד אחת, התנ"ך מקביל ואולי מבוסס למיתוסים קדומים יותר ממסופוטמיה, כמו כן לפי חוקרי המקרא התנ"ך נכתב על ידי כותבים שונים שחלקם היו כהנים שלפי החוקרים שכתבו את התנ"ך כך שיתאים למודל השליטה הגברית. היכן ניתן למצוא מאמרים קריאים וקצרים יחסית על הנושאים הללו?

ועוד שאלה היא עם כל הרצון לשנות את המיתוסים של האנושות המערבית, המיתוסים הללו כל כך מושרשים בנו בעקבות שטיפת מוח של אלפי שנים. למשל סיפור חוה ואדם מלמד אותנו מגיל מאוד צעיר שהאישה חוטאת וכי העונש שלה על התעוזה של להמרות את הצוויי האלוהי הוא גרוש מגן עדן (כלומר תפקיד הנשים הוא להיות כנועות), מלמדים אותנו שצריך למול את התינוקות הבנים (מנהג שהוא ללא ספק ברברי והיום גם מוטלת בספק נחיצותו הרפואית) אחרת הם יוקעו מהעם היהודי.
האם בכלל ניתן לשנות את האמונות הללו כשמסביבנו כל כך הרבה אנשים מאמינים להם כתורה מסיני? ואם כן אז איך?

[אמל_ית*]

אכן ספר מעולה. אני הולכת לעיין בו כדי להצטרף אלייך לכאן...

[פלוני_אלמונית*]

איפה ניתן למצוא את הספר?

[מונו_נוקי*]

אני הזמנתי מהאתר של סטמצקי

[אגמית*]

אני הזמנתי מחנות של צומת ספרים.
ספר מעניין, הביא לי הוכחות שיש דרך אחרת לחיות, שמלחמות הן לא כורח וניתן למגר אותן. שלא, כפי שמקובל לחשוב-כך תמיד היה ולכן גם תמיד יהיה, אלא שהיה משהו אחר, וניתן לחזור וליישם אותו.

וגם, העלה לי את המודעות לכך שגם כיום בחברה המערבית המציאות הציבורית, החוקים וההתנהלות החברתית, מעוצבים לצרכי הגבר יותר מלצרכי האישה, וגם כאשר נשים השיגו שיווין זכויות כביכול וקיבלו את הפריביליגיות שהיו שמורות לגברים בלבד, כמו, זכות הצבעה, שיווין בשכר, וכ"ו, עדיין עליהן לאמץ אורח חיים גברי על מנת לקבל זכויות בסיסיות אלו, החוק מעוצב לפי אורח חיי הגבר, הוא אינו מחשיב את המחזור החודשי, ההריון, הלידה גידול הילדים, הצורך לתנועה חופשית ובטוחה לנשים ולילדיהן, תשלום עבור עבודות הבית ועוד ועוד. אומנם יש שיפורים שמכירים-3 חודשי חופשת לידה, איסור לפטר אישה הרה, אבל זהו רק קצה הקרחון, וצריכה להיות הבחנה עקרונית באורח החיים ובצרכים השונים של נשים וגברים ומכאן לעצב את החוקים מתאימים שיאפשרו להן שיוויון זכויות א-מ-י-ת-י ולא לאלץ אותן לאמץ אורח חיים גברי על מנת להיות יכולות לממש זכויות טבעיות אלו. אני חושבת שהכרה כזו תועיל גם לגברים וגם לנשים ובטח שלחיי המשפחה ולילדים, ומה שמיטיב עם הילדים-מיטיב עם החברה לעתיד כולה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אותי מדהים עד כמה כל התהפוכות ההיסטוריות האלו רלוונטיות לגמרי לעיצוב יחסי המין והתקשורת בתוך מערכות יחסים.
עד כמה 5000 שנה של דמגוגיה של הפיכת הנשים והילדים לרכושו של הגבר והאדרת דמות הגבר החזק האכזרי והשולט היחידי הביאו למצב שהשיח הפנימי הלא מודע של נשים וגברים במיניות ויחסי אינטימיות הוא אלים. קודם כל כלפי עצמם וכלפי הרגשות שלהם ואח"כ גם אחד כלפי השני.
עד כמה אנחנו לא שומרים על הגבולות שלנו, לא אומרים מתי לא מתאים ומה לא מתאים ומונעים מתוך ריצוי, מתוך פחד אשמה ובושה.
ומדהים איך הצליחו למחוק עשרות אלפי שנים של תרבות של שיוויון וחופש שהיתה קיימת לפני כן.
עד כמה הצליחו הדתות המונוטאיסטיות ע"י "ציד מכשפות" להפחיד נשים מלהיות מיניות ולהתענג ולחגוג את הנשיות שלהן.
ועד כמה גברים דוכאו להדחיק ולהעלים כל גוון של פגיעות רגישות ועדינות.
אני באמצע הספר. מקווה שבחצי השני יש רעיונות איך לחזור ליחסים של שיוויון וחופש ולתרבות שחוגגת את עצמנו ולוקחים אחריות אחד על השניה והשלישי.