עונה לנושאים בסדר קריאתם.
בנוגע להקשבה.
אני חושבת שחוסר בהקשבה יכול להיות כמו מינוס בבנק. הולך וגדל, כי הצורך בהקשבה הוא נניח חמש מנות הקשבה בשבוע, ואם הוא לא ממולא, אז החוסר הזה רק גדל.
הוא גם יכול להיות כמו כוס עם תחתית.
זה קשור ליסודות יציבים של אישיות, ליכולת הקשבה עצמית וקבלה עצמית שהיא בחלקה מולדת (לא במובן של גנטיקה, אלא במובן של ידע מגלגולים קודמים, ידע שמוטבע עמוק מכדי להישכח) ובחלקה נרכשת.
במובן הזה, אני כנראה יותר דומה לגוגוס. "חשבון ההקשבה" שלי הוא כלפיי אדם. בסך הכל יש לי מספיק הקשבה מעצמי. אני לא בטוחה שהייתי בוחרת לוותר על חברת בני אנוש לתמיד, אבל לא לדבר במציאות עם אף אחד שנה ורק להתכתב באינטרנט - בהחלט אפשרי, כנראה אפילו בהנאה.
כי אני מספקת לעצימא ת ההקשבה שאני צריכה.
עלה דפנה (04.12.2012 10:55):
אני לא אעתיק את כל ההודעה. ההודעה מתייחסת לקולות פנימיים שונים עם דרישות מנוגדות, למשל לנוח, לטפל בילדות, לעבוד.
התשובה שלי פשוטה - להקשב ולעשות זה ממש לא אותו הדבר. להקשיב זה להראות אמפתיה והבנה. הקשבה כלל לא קשורה לא ליכולת ולא לרצון לבצע את הפעולה המבוקשת.
או, כמו שאמרה גוגוס, זו לא שאלה של הקשבה. הקשבה, כמו שאני מבינה אותה, היא לעצור, ולהתייחס באמפתיה גם לאישה העייפה, גם לאם המודאגת, גם לאשת הקריירה.
מה לעשות - זו שאלה של סדרי עדיפויות
גוגוס
אנחנו מין. למין יש אוכל אופטימלי. בתנאי הישרדות אנחנו יכולים לאכול הכל וזה המזל שלנו. זה לא אומר שהכל באמת מתאים לנו או שאנחנו צריכים לאכול הכל.
לא מסכימה. אין לנו כמין תזונה אופטימלית. תמי גלילי מסבירה את זה בצורה יפה מאוד בכמה דפים אחרים.
אני מצפה שהתוזנה שלי תאפשר לי לכבוש הר בכל רגע נתון. להיות שמחה, מלאת אנרגיה, עירנית וחדה.
זה קשור לתזונה?
אני מצפה להיות מאושרת (מאושרת ולא שמחה, שימי לב להבדל. הוא מהותי) מלאת אנרגיה, ערנית (לישון מספיק! אני חיילת, לא אמא) וחדה. ללא קשר למה שאני אוכלת. גם אם אני אוכל אורז ריק וקציציות בשר בקר (שזה שיא הגועל של חד"א)
אני רוצה לרקוד. יש לי דחף לרקוד. וקל לי להקשיב לזה. זה שלי.
מזדהה. לא אין דחף לרקוד, אבל יש לי דחף לרוץ. ולפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי רצה בלי להבין איך זה קרה. למשל, היום רצתי. וזה אפילו קרה עם תיק גדול עם דברים לשבוע שלם. כי ממש רציתי לרוץ. ברך כלל אני רצה ללא תיקים
זו הסיבה העיקריץ\ת בגללה אני נמנעת מ"פעילות גופנית". זה קול חיצוני. לא לו אני רוצה להקשיב. אני רוצה להקשיב לקול הפנימי.
למה לבחור לעצמך משימה בלתי אפשרית? (הכנסת אוכל לא בריא הביתה ואי אכילה ממנן מוגדרות כלא אפשריות)
זו לא משימה בלתי אפשרית. העצה שלי במקרה הזה הפוכה. לאכול את הפודנט שוקולד. ועוד ממנו. ועוד ממנו. עד בחילה. עד שהרצון לאכול ימולא. עד בחילה. עד שהצורך שעומד בבסיסו יענה, או ההבנה שהשוקולד הוא לא מענה לצורך יטמע בתת מודע. עד שהזיכרון שזה לא מאכל טעים יצרב וייטמע.
החצנה של עוצמה.
???
עוצמה זה לא להשתמש בכוח העומד ברשותך. אפשר להחצין כוח, לא עוצמה. עוצמה, במשמעות שאני נותנת למילה, היא פנימית.
למה את מתכוונת? במה הסכימו איתי ולא איתך?
בהקשבה. כמה נשים באו וכתבו שהן מבינות הקשבה כמוך ומסכימות איתך. לא, שהן
מרגישות הקשבה כמוך.
כי התחושה של הנכוחות או אי הנוכחות של האלימות מסביב היא תחושה. הרגשה.
והנה הדיון המעמיק והמעניין יותר:
_כשאני מנסחת כלל, אני תמיד בודקת את מקרי הקצה. אלגוריתם תמיד צריך לטפל במקרי הקצה. ואני בכוונה מתייחסת אליהם.
אני בדיוק להפך. פחות דחוף לי לנסח כללים לדברים שקורים לי לעתים רחוקות. יותר דחוף לי למה שקורה לי לעתים קרובות ואני רואה שלפעמים התמודדות עם מקרי הקצה פשוט מסיטה את האנרגיה שלי ממה שמועיל לי. תהליך ניסוח קוגניטיבי שיכול לקחת דקה הופך להיות ארוך מאוד בגלל שהוא צריך לכלול ה-כול._
הרעיון של מקרי קצה יותר קרוב לתכנות בניסוח שלו, אבל הוא עקרוני. ברגע שאני יודעת מה לעשות עם מקרי הקצה, אני יודעת מה לעשות בכל מקרה. אם אני מנסחת כלל שמתייחס למקרים נפוצים, אז הוא יעבוד. ואז יבוא מקרה הקצה והוא יתקע. ראיתי יותר מאדם אחד נתקעים בגלל כלל שמתאים לרוב המקרים. יותר מזה,
אני הייתי מקרה הקצה הזה. מישהי שפשוט יוצאת כמעט מכל כלל. ואני יודעת כמה אנשים פשוט מדחיקים, מתעלמים מכחישים את קיומם של מקרי הקצה האלו. זה פיתוי חשק מאוד - הרי זה רק אדם אחד, בגלל לערער את כל הנחות היסוד? מבחינתי לדעת את עצמי זו הנאה גדולה והצעד הראשון לחוכמה. זה לא מאמץ ובטח שלא תהליך קוגנטיבי. זה תהליך רוחני. וככזה, הוא לא יכול להיות ארוך מדי.
אבל אני מודה שזה גדול עלי כרגע.
מבינה ומצפה בקוצר רוח.
עלה דפנה
_אבל יכול להיות שמי שאני זה מגוון של תשוקות (פנימיות) מנוגדות, ולכן כל בחירה היא גם החמצה ואובדן.
כרגע, בהקשבה עמוקה פנימה אני גם רוצה נורא לישון ואני גם רוצה ממש לרקוד_
האור הלבן מורכב מכל הצבעים כולם, אך הוא עדיין לבן.
ההקשבה הפנימית אצלי מעלה לא רק מגוון קולות, אל א גם ידיעה ברורה בנוגע לסדר עדיפויות.
יותר מזה, חלק גדול מהקולות הם בקשות וצרכים שלא מולאו. אחרי שהם ימולאו הם ישתתקו. הם כבר לא יצטרכו לדבר, כי את תשמעי אותם גם בלי מילים.
_כל בחירה היא גם החמצה ואובדן.
אולי מכאן מתחיל הקושי שלך. מהאופן בו את חווה את החיים_
מסכימה ומצטרפת למילותיה של גוגוס, מלבד בעניין ההקשבה. יכול להיות שאני טועה, אבל אני לא מצליחה להאמין שמישהי שמקשיבה עם עצמה נתקעת בלי תשובה לשאלה. התשובה תמיד שם, אם יודעים איך להקשיב לה.
וגם, לי יש תפיסה שונה של קול.
מיכל
ובעצם מעולם, בכל חיי הבוגרים, לא גרתי לגמרי לבד.
זה עצוב. לדעתי השקט הזה הוא הבסיס לכל מסע, המקום עליו חוזרים, בית. והעדרו מחייהם של רוב האנשים הבוגרים בימינו עצוב עוד יותר.
לכן תרשי לי לת לך עצה, בנוגע לאי שביעות הרצון שלך.
תקשיבי לה
פשוט תקשיבי לה.
ממ
אבל אני מודה, אשה במסע? יקרה, שאני חוששת מתגובותייך. מרגישה קצת שיש ללכת מסביבך יותר מדי בזהירות לאור התגובות הקשות שלך לאמירות מאוד מתונות ונעימות מנשים יקרות. נשבעת לך שאני מתלבטת כבר שלושה שבועות אם לכתוב את זה. אבל אולי זה דווקא יהיה חשוב לך לשמוע ולא חשבת על זה. אם לא, התעלמי.
זו אחת הסיבות שאני לא כותבת במקומות אחרים. די נמאס לי מ(א)נשים שמפרשות תגובות שלי כקשות. במיוחד תגובות שכשרשמתי אותן רשמתי אותן עם הרבה חמימות ואמפתיה, בלי שום דבר קשה.
חשוב לשמוע? לא יודעת. לא חשבתי על זה? את יודעת כמה פעמים אמרו לי את זה? כמה פעמים הציעו לי את הבחירה - או לשקר בנפשי, או לוותר על דיאלוג?
יהיה לי חבל אם הפרשנות שלך למילותיי תמנע את הדיאלוג שלך איתי. אבל יהיה לי חבל הרבה יותר אם הרצון שלי בדיאלוג איתך יפגע בדיאלוג שלי עם עצמי. כי אני נפגעת משקרים. נפגעת ממש. וגם כשאני יודעת ש(א)נשים אחרות יפרשו את המילים שלי בצורה שלא התכוונתי עליה, שקר הוא פגיעה עצמית מבחינתי.
ולכן אני מסירה מעצמי מראש כל אחריות על פרשנויות של אחרות. אני לא כותבת בדף הזה עם רגשות שליליים בלי להצהיר על זה בצורה ברורה וחד משמעית. למשל, לכתוב שכואב לי או שאני כועסת.
ואני לא מוכנה לקחת אחריות על פרשנויות של אחרות.
כי האפשרות של להתייחס בכל הודעה לפרשנויות השגויות המצופות לוקח יותר מדי אנרגיה.
ולשקר זו פשוט לא אפשרות קבילה.
אינה עושה שקר בנפשה - לא תוכרע.
אז אני אצטער אם תבחרי להימנע מדיאלוג. אבל אני לא מוכנה לשקר, רק כי זו מוסכמה חברתית. כי זה מנומס, ולהגיד את האמת שלי זה "קשה".
תודה לאלוהים המבורכת, בעולם הזה יש אנשים שמבינים אותי. וכל עוד הם קיימים, אין לי סיבה מספקת לשקר בנפשי למען קשר אנושי.
עלה דפנה
אבל גם הסיכוי שאדם יהנה מסלט של עלים ירוקים בלי שום תוספת הוא קטן.
מפקפקת בזה. לא סלט, פשוט עלים. לאכול חסהף כמו שהיא. כוסברה, כמו שהיא. עלי שום, טריים, מלוקטים זה עתה, ובצל ירוק מלוקט. כמו שהוא. חובייזה מלוקטת. זרעי סרפד מלוקטים. חמציצים. רגלת הגינה. ועוד כל מיני עלים. בלי סלט, פשוט לקטוף ולאכול. ההנאה גדולה
והנה, סיימתי לקרוא ולהגיב, ועדיין יום חמישי.
אני מופתעת
משתמשת