החיוניות שלי חלק רביעי

גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אח, אח, איזה נשמות טובות מסתובבות פה. תודה לשתיכן על המילים החמות.
אני עדיין חושבת שיש לי פה איזו עבודה לעשות אבל באמת שמחה שיש מי שחושב אחרת (אולי כי חלק מהמסרים שקיבלתי מהיקום לא בדיוק היו מהיקום עצמו אלא מאנשים קרובים שלא חסו מאוד על רגשותיי בעניין הזה...).

יש לי יום מקסים וזה תמיד עושה לי חשק לכתוב.
קמנו בבוקר לתוך... שלג! כל הבחוץ היה מכוסה. אומנם בשכבה דקה אבל כזו שמחזיקה מעמד. אלוהים, כמה שזה יפה.
המממ... מהחלון.
כשיוצאים החוצה ורוצים להגיד "אלוהים, כמה שזה י...." הלסת נתקעת באמצע. מהקור :-)
זה עשה לנו מצב רוח טוב מאוד. אולי בגלל שבניגוד לסנאים המסכנים יש לנו בית חמים ונעים.
מסתבר שממש מתחת לאף, בכנסייה שברחוב שלנו, מתקיימים בימי שלישי ורביעי בקרים של משחקושכל הכנסייה הזו היא יותר מתנ"ס מאשר כנסייה.
השעות לא יכלו להיות יותר אידיאליות מזה - 10 עד 12. בדיוק שעה טובה להגיע לאנשהו בלי שום לחץ בבוקר ולעזוב כשמגיע זמן ארוחת הצהריים.
הגענו ומצאנו אוצר. עשרות ילדים עם אמהות, אבות ומטפלות, בסביבות גילאי 3 אבל יש גם כמה גדולים יותר למרכזי שלי.
אגב, החלק המדהים לגבי הכמות הוא שהיה שקט מוחלט. אף ילד לא צרח או בכה (זה כמעט לא נורמלי בעיניי) ואף הורה או מטפלת לא הרימו את הקול. שעתיים עם עשרות ילדים קטנים וכולם רגועים כל הזמן. זה בלתי נתפש בעיניי. מה שתרם עוד לשקט זה שאף אחד לא דיבר בפלאפון ושום מכשיר לא צלצל. הרגשתי שהגעתי לגן עדן, בחיי.

המקום חמים ונעים ועצום בגודלו. הם פותחים לילדים את כל חלל הכנסייה ואת כל החדרים מסביב.
בכל חדר יש פעילות מסוג אחר. באחד משחקים של קטנים, באחד של גדולים, באחד יצירה, באחד משחקי חול ומכוניות.
מהכל יש בשפע גדול ומגוון וכולם כולם נחמדים. היה פשוט מקסים.

באחת הפינות יש כיבוד חופשי. מצד אחד, זה נדיב מאוד מצדם. קפה ותה וכו'. מצד שני, לא הבנתי למה במקום שבו יש עשרות ילדים צריך להגיש עוגיות חופשי.
כל כך מיותר. באופן תמוה ביותר הילדים שלי פספסו לגמרי את הקטע הזה וככה דילגתי בקלילות מעל משוכת העוגיות.
בכל מקרה הבאתי איתי פירות ואני מקווה שגם לפעמים הבאות זה יספיק.
בערך באחת עשרה הזמינו אותנו לשעת מוסיקה. שתי אמהות מארגנות. אחת מנגנת בפסנתר והשנייה מנחה שירה עם תנועות. את הרוב הכרנו.
יש המון כלי נגינה לילדים וזה היה בדיוק במידה. באורך הנכון ובמגוון הנכון. המרכזי המתוק מאוד רצה שיר מסוים שהוא הכיר והמנחה שמחה לשתף פעולה. זה היה יפה מצדה כי היה ברור שזה לא בתוכנית שלה. הוא כנראה פספס את זה שביקשתי ממנה כי כשהיא הציעה את זה הוא נראה המום מהיכולת שלה לקרוא את מחשבותיו. איזה מתוק.

בקיצור, היה לנו אחלה בוקר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הוא שאל אותי בתחילת הקשר בינינו מה אני רוצה וכל מה שעניתי לו היה מה שאני לא רוצה. והוא התעקש והתעקש עד אינסוף, עד שכמעט השתגעתי, רק בשביל להראות לי כמה זה קשה להגדיר איפה שאני רוצה להיות באופן פוזיטיבי, וכמה זה חשוב. זה המפתח להצלחה. הוא גרם לי לראות אחרת לגמרי את כל העיסוק שלי ביוגה ובתזונה ובמידה רבה היווה אבן דרך בהתקדמות שלי לקראת עשייה שהיא ללא מאמץ. אני חושבת שעניין ה"מאמץ" הוא המכשול של כולנו ושכל דבר שעוזר להיפרד ממנו ראוי לתשומת לב מיוחדת.
מוסיפה רגע משהו למקרה שזה לא היה ברור, בנוגע לאיך השאלה הזו קשורה למאמץ.
כשאני הולכת ממשהו, שהוא גם משהו לא נעים ולא רצוי, אני בתהליך של מאמץ. אני בעצם בורחת. תחשבי על לברוח, על כל המשמעות של זה בגוף ובנפש. תחושת החופש והשחרור מגיעה רק כשאת כבר בטוחה שחמקת ובמקרה שלנו, כידוע, זה לוקח לא מעט זמן.
אבל כשאני הולכת לאנשהו טוב ורצוי אני לא מתאמצת. אני רצה לשם בחדווה.
הרעיון הוא שאת לא מפסיקה משהו לא נעים (שזה קשה ומאמץ באופן אבסורדי) כדי להגיע למשהו טוב ורצוי. הלא נעים והלא רצוי פשוט מת. אין. לא קיים. מפסיקים להתעסק בו גם אם הוא נוכח מאוד. במקומו מתעסקים ברצוי, במקום שאליו אנחנו הולכים.
זה מזכיר קצת גם את הסיפור של יעל עם התותים והפונדנט. הפונדנט לא משנה בכלל. הוא שייך לחיים אחרים. התותים, לעומת זאת, הם כאן ועכשיו, רצויים ומשמחים. במקום לברוח מהפונדנט (וכן, גם להתעסק בהימנעות מהלקאה עצמית ובקבלה עצמית זה התעסקות) אפשר פשוט להשקיע את האנרגיה הזו בהתעסקות בתותים.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

ובגלל שאני יודעת שזה נורא קל פשוט להפסיק לעשות משהו שרגילים לעשות אני שמה כאן את זה. מצחיק אותי כל פעם מחדש
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

(ומתי כבר יונת תאפשר לעשות לייק לפוסטים?!?!?!? קצת התחשבות בקהל מכורי הפייסבוק!)
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

גוגוס,
הקטע ששמת כאן פשוט ענק.
אז -
don't stop it!
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

שאלה בענין הפירות:
איזה פירות אתם אוכלים?
כאן המבחר האורגני די מצומצם. עכשיו יש תפוחים ופירות הדר. מדי פעם אני מצליחה למצוא עוד משהו (אגסים), אבל לרוב לא. זה מאוד מגביל.

בענין המתיקות של פירות:
בתחילת דרכי אל הבריאות, אחרי שכבר נגמלתי מגלוטן וסוכר, ניסיתי להוסיף תמרים - שאני מאוד אוהבת. לי זה עבד רע. מיד הרגשתי שה- craving למתוק חוזר אלי, גיליתי שאני אוכלת יותר ויותר תמרים, ומרגישה לא טוב. אחר-כך ניסיתי את זה עם תותים. שוב לא עבד. לכן אני חושבת שיש פירות מתוקים שלא טובים לי.

הנפילות שלי הן מהראש. בכלל בכלל לא מהגוף. וכיום, כשאני יודעת להקשיב ממש טוב, אני גם יודעת בדיוק מה ההבדל בין צורך של הגוף (שיכול לבקש בצורה מפורשת פטרוזיליה) לבין צורך של הראש (שיכול לבקש בורקס).
אבל האם הגוף שלך יכול לבקש פרוסת בקר אוכל עשב?
אני חושבת שגם מה שהגוף שלנו מבקש תלוי במה שהראש שלנו חושב עליו ומאפשר לגוף לבקש. עבורי המון שנים לא היתה קיימת האופציה של הבשר, ולכן גם כשהגוף היה במחסור חמור של בי 12 מה שהוא ביקש היה בורקס. אני חושבת שעבור נשים רבות הראש מבקש פחמימות כשיש צורך גופני בשומנים.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי דפנה. לגבי פירות - אני לא מקפידה על אורגני. גם כי המבחר אכן צומצם וגם כי זה כבד עלי כלכלית. בדיוק אתמול עשיתי משלוח. הזמנתי המון פירות אורגניים וזה הכפיל, אשכרה הכפיל את סך הקנייה שלי. אי אפשר לעמוד בזה בכמויות כאלה. תמיד יש פשרות. אורגני זה דבר חשוב מאוד. לי חשוב יותר שזה יהיה פרי מלא.

התמרים והתותים הם דוגמה נהדרת. רוב האנשים אוכלים תמרים שיובשו. לכן הם מתוקים בצורה קיצונית. אם את הולכת עם הקו שבו אני הולכת כרגע את לא תאכלי פרי מיובש בכלל. תמרים לחים הרבה פחות מתוקים וגם שם צריך לדעת לבחור. בכל מקרה, הסיכוי שלך לשים יד על תמר כפי שהטבע מגיש אותו הוא אפסי ולכן מוטב לוותר. תותים אותו דבר. אין לך שום סיכוי למצוא תותים כאלה בטבע (אלא אם את קונה אורגניים במקומות מסוימים ואז הם קטנים מאוד והטעם שלהם שונה לגמרי). גם על זה כדאי לוותר.
ובכל מקרה, המתוק הוא עניין יחסי. אם כל התזונה שלך לא מכוונת לזה אז המתוק באמת מאוד בולט. אם את אוכלת מבושל ומלוח אז המתוק הוא חריג ולא נעים. אבל אם כל התזונה שלך הולכת לשם המתוק נחווה אחרת. ושוב, רק אם זה מתוק אמיתי ולא מתוק מעובד כמו בפירות יבשים או מהונדסים עד אימה.

אני חושבת שיש פירות מתוקים שלא טובים לי.
למען הסר ספק, אני לרגע לא מחווה את דעתי על המשפט המאוד אישי הזה. אני אומרת אמירה כללית שאולי תמצאי בה טעם או סקרנות ואולי לא.

אבל האם הגוף שלך יכול לבקש פרוסת בקר אוכל עשב?
בטח! וזה קורה ואני נענית. בדיוק אתמול סיפרתי לילדים על השינוי שאנחנו עוברים. הם שמחו מאוד אבל אז הבכור אמר למרכזי שזה אומר שהוא לא יוכל יותר לאכול חביתה. אמרתי לו שמה פתאום והסברתי לשניהם שאני משאירה הזמנה רחבה ופתוחה לבקש כל דבר שמתחשק להם, בגבולות הז'אנר. אם מישהו רוצה בשר או ביצה בבקשה להגיד ונדאג לזה, אבל הבהרתי שזה יבוא ככה כמו שהוא. בלי תיבול או רוטב, בלי פסטה וכו'.
אני לפעמים כמהה לחתיכת בשר טובה ואני אוכלת. זה פשוט קורה לעתים רחוקות והתדירות מושפעת מאוד משאר התזונה שלי. אני אומרת בוודאות שככל שאני אוכלת יותר מבושל ככה אני כמהה ליותר מבושל. ככל שאני אוכלת יותר בשר כך אני כמהה לו יותר. אם אני אוכלת סטייק רוב הסיכויים שמחר יתחשק לי סטייק שוב. אם אני אוכלת חיוני ממש סביר שיתחשק לי סטייק פעם בחודשיים בערך, במקרה הטוב.
אני מאמינה (מאמינה ולא חושבת, כי אין לי שום הוכחה חוץ מהניסיון האישי שלי) שכל מה שמבושל כולל אלמנט מעורר חשק, שלא לומר ממכר. ואיך אני יודעת את זה על עצמי? כי כשאני אוכלת בשר נא, נגיד סטייק טרטר לא מתובל, אני אוכלת בשמחה הרבה הרבה פחות ואין לי שום חשק לזה שוב ביום שלמחרת למרות שזה מאוד טעים לי.

אני חושבת שגם מה שהגוף שלנו מבקש תלוי במה שהראש שלנו חושב עליו ומאפשר לגוף לבקש
מהניסיון שלי את צודקת לגמרי, אבל זה קורה כל עוד התזונה לא נקייה לגמרי. כשאני אוכלת חיוני הקשר הזה נעלם אצלי. הסיבה מאוד פשוטה - אני מבדילה בין החשקים שלי. אז אני בהחלט שמה לב שמתחשק לי צ'יפס/בשר/מבושל אבל אני יודעת להבחין שזה לא מהגוף אלא מהראש ולכן לא עושה דבר בשביל להשביע את החשק הזה. ואם אני מכינה בשר לילדים ורוצה מאוד מאוד לקחת ביס אני יודעת שמה שמתחשק לי באמת באותו רגע זה מלוח או מתובל או חם ולא בשר.

אני חושבת שעבור נשים רבות הראש מבקש פחמימות כשיש צורך גופני בשומנים.
לא בטוחה. יכול בהחלט להיות שאת צודקת (ואין דרך להכריע, זה הכל תחושות בטן שכל אחת מאיתנו מביאה מניסיונה), אבל אני דווקא משערת שהגוף מבקש פחמימות כשהוא רוצה פחמימות אבל הוא לא מנחש שהוא יקבל פחמימות כאלה דפוקות כמו בורקס. אם אנשים היו מסוגלים לחשוב על פירות כאוכל פחמימתי (וזה מה שהוא בעצם) לא היתה להם שום בעיה. הבעיה היא שהרגילו אותנו לחשוב שפירות זה לא בדיוק אוכל ובטח שלא ארוחה בפני עצמה, שלא לדבר על הלך המחשבה שטוען שפירות זה מסוכן בכמות מסוימת...
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

הי גוגוס,
אני אכן מוצאת טעם וענין בדברים שכתבת. מרגישה שאת צודקת בנוגע למתיקות הלא-טבעית של תמרים ותותים.

בעניין הבשר - אני מאמינה בשונות אנושית. אני אכלנית קטנה מאוד של בשר. גם הסטייק המעולה ביותר, חם ועסיסי, מעורר בי חשק לכמה ביסים וזהו. אין שום סוג של בשר ושום סוג של בישול שמעורר בי חשק להמשיך ולאכול אותו. כשאני מרגישה צורך - והיום אני מוכנה לספק אותו גם לעיתים קרובות מאוד - תמיד מדובר בכמויות קטנות, ותמיד אני מרגישה צורך להוסיף ירקות ליד.
לעומתי, בן-זוגי ואחת מבנותי מעוניינים הרבה ביותר בשר, וגם אם הוא נא - כמו סטייק טרטר - הם מסוגלים לאכול ממנו הרבה.

גם תיזת המבושל לא נכונה עבורי. אוכל מבושל (יותר אפוי מאשר מבושל - ירקות אפויים בתנור) לא גורם לי לרצות יותר. הרבה פעמים זה מספק אותי מהר ואני יכולה להמשיך עם ירקות לא מבושלים.
אני מרגישה שזה גיוון חשוב בתזונה שלי (ושל המשפחה) שמונע ממני לחפש מזון רע (כאמור - נפילות).
בענין השומן - שוב, זו התנסות שלי ושל משפחתי. אני חושבת שדווקא המחשבה ששומן מסוכן היא הלך מחשבה מקובל ושגוי - כמובן שתלוי איזה שומן.
ראיתי את זה על עצמי ועל בני משפחתי - הוספנו כמויות גדולות של שומן לתפריט (שמן זית, חמאה, קוקוס, אבקדו) והצלחנו לרדת במשקל באופן משמעותי (לאכול המון שומן ולפרק שומנים), להרגיש טוב, ולהשיג ערכים מצוינים בבדיקות דם. הנקודה העיקרית היתה ללא סוכר, ללא גלוטן ועם מעט מאוד פחמימות.
בעבר (לאורך שנים), ניסיתי להפחית במשקל באמצעות אכילת ירקות בלבד, ובלי שומנים. הייתי נשברת אחרי שבועיים והמשקל לא ירד. התחושה היתה של חולשה גדולה, והפיצוי בסוף התהליך היה רע במיוחד.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

דפנה, מאוד מעניין מה שאת כותבת. גם אני מאמינה בשונות אנושית אבל אני חושבת עליה שני דברים:
1) שהשונות היא משהו שבאופן טבעי מתנהל בתוך שוליים מאוד מוגדרים, כאלה שלא כוללים שום מזון שהוא לא טבעי (בשר מסוים טבעי גם לדעתי).
2) שחלק ניכר ממה שמיוחס כיום ל"שונות" מייצג פשוט את מידת הקלקול שלנו. אני רואה את זה על הילדים שלי. יש ילד שאם נסטה מהתזונה החשקים שלו יישארו זהים ויש ילד שאם נסטה כל המערכת שלו תשובש. כלומר, השונות היא במידה, בפרק הזמן ובעוצמה שבה דברים לא טבעיים משפיעים עלינו ומקלקלים אותנו.

אז לגבי מה שסיפרת, דרך המשקפיים שלי, כל מה שאת אוכלת, לא טבעי ככל שיהיה, לא מצליח למשל לקלקל את מנגנון הרעב והשובע שלך. אצל אחרים כן מתקלקל וזו השונות ביניכם.

אני חושבת שדווקא המחשבה ששומן מסוכן היא הלך מחשבה מקובל ושגוי - כמובן שתלוי איזה שומן.
מסכימה לגמרי אבל מוסיפה משהו שהוא הבסיס של הניסוי הנוכחי שלי. זה לא רק איזה שומן אלא גם כמה שומן. שומן הוא דבר בריא. נקודה. אי אפשר להתווכח על זה. ויש סוגי שומן מעולים ויש גרועים. ברור. אבל כמה מזה אנחנו צריכים? אני לא יודעת.
כרגע אני חשופה לטענה חדשה ואני בודקת אותה. אחרי שנראה איך אני מרגישה אני אומר לך מה דעתי עליה. נכון לרגע זה היא נשמעת לי הגיונית אבל זה לא אומר שום דבר. יכול להיות שזו שטות ויכול להיות שהאמת בשבילי היא משהו באמצע.

הוספנו כמויות גדולות של שומן לתפריט (שמן זית, חמאה, קוקוס, אבקדו) והצלחנו לרדת במשקל באופן משמעותי (לאכול המון שומן ולפרק שומנים), להרגיש טוב, ולהשיג ערכים מצוינים בבדיקות דם
בספר הוא מסביר בדיוק למה זה קורה אבל גם מבהיר שירידה במשקל לא אומרת שום דבר. יש דרכים רבות לאבד משקל, חלקן בריאות מאוד, חלקן פחות וחלקן ממש מסוכנות. התוצאה הסופית נראית אותו דבר אבל הגוף בפנים לא אותו דבר. בנוסף, אם יש לך סבלנות לקרוא את מה שכתבתי בפוסט מעל אז תגלי מה העמדה שלי ביחס לערכים מצוינים בבדיקות דם. הם טובים רק אם את מוכנה להסתפק במה שהעולם המערבי מכנה בריאות. אני כבר מזמן לא שם.

בעבר (לאורך שנים), ניסיתי להפחית במשקל באמצעות אכילת ירקות בלבד, ובלי שומנים. הייתי נשברת אחרי שבועיים והמשקל לא ירד. התחושה היתה של חולשה גדולה, והפיצוי בסוף התהליך היה רע במיוחד.
בטח. כי זה לא מספיק. בלי הפירות זה לא עובד. הגוף צריך דלק כלשהו. המוצלח יותר (לפי 811, אני עוד לא החלטתי, כאמור) הוא פחמימות ואחריו שומנים טובים. אם לא נתת אף אחד מהם התהליך שלך צפוי מראש. בכל אופן, אני שמחה בשבילך שאת לא שם. זו סתם הרעבה. נשמע שעשית כברת דרך ארוכה ומוצלחת וזה נהדר בפני עצמו. אני יודעת שאת זוכרת את זה בעצמך אבל התחשק לי להראות לך גם איך זה נראה מהצד :-)
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

מעניין. רעיון מושך לתבל סלט בפירות במקום בשמנים.

ברור שהערכים המקובלים בבדיקות דם הם בעייתיים.
אבל בי 12 נמוך הוא נמוך וזה מצב מסוכן.
בענין אוכלי בשר - את מכלילה בכותרת שלא אומרת הרבה. נכון, מי שאוכל הרבה בשר גרוע ויחד איתו גם פסטה וכל ג'אנק אחר יכול לבזבז ויטמינים על תהליכי עיכול נוראיים.
אבל אפשר לאכול בשר טוב (וההבדל מבחינת הרכב הבשר הוא עצום) ויחד איתו ירקות בתנור. זה לא אותו הדבר.
הרעיון שעיכול של בשר הוא תהליך קשה ממש לא נכון. זה מיתוס.
ובעניין B12 - אני לא מאמינה (כאמור אמונה) שאפשר לאכול תזונה טבעונית-חיה לאורך זמן ולשמור על רמת בי 12 שטובה לבריאות. נכון שאפשר לקחת תוספים, אבל אז נפרדנו מהטבע.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אבל בי 12 נמוך הוא נמוך וזה מצב מסוכן.
בטח. השאלה היא מה זה נמוך ומתי זה מסוכן. אני לא יודעת בעצמי. אבל אם אכילת בשר לא מעלה אותו אז יש בעיה.

בעניין אוכלי בשר - את מכלילה בכותרת שלא אומרת הרבה.
את יכולה להניח תמיד שכאשר אני אומרת בשר אני מתכוונת למה שאת מתכוונת. כשאני מתכוונת לבשר הרגיל אני מציינת את זה במפורש.

הרעיון שעיכול של בשר הוא תהליך קשה ממש לא נכון. זה מיתוס.
אני יודעת שזו עמדה מקובלת. קראתי על זה הרבה ודווקא השתכנעתי שזה לא מיתוס. לא קניתי את כל ה"נשארות שאירות רעילות וכו'" אבל זה נשמע לי הרבה יותר קשה מלפרק מנגו. כל פירוק של חלבונים ארוכים, איכותיים ככל שיהיו, הוא בזבזני וככה גם פירוק של שומן ולכן מוצע להפחית בשניהם (אבל חלילה לא להעלים אותם). כשאני אומרת קשה זה לא בהכרח משהו רע אלא זה משהו יחסי. זה יותר קשה מלפרק פרי או את חומצות האמינו בעלה ירוק במקום שרשרת ארוכה של חומצות מחוברות שיוצרת חלבון. אם אני יכולה להשיג את אותה תועלת מהפרי והעלה למה לי לאכול בשר?

ובענין B12 - אני לא מאמינה (כאמור אמונה) שאפשר לאכול תזונה טבעונית-חיה לאורך זמן ולשמור על רמת בי 12 שטובה לבריאות.
אני חושבת שזה לגמרי אפשרי אם אוכלים מהטבע ממש. עם כל האדמה והחרקים וכו'. אני אישית אוהבת מאוד אכילה כזו והיא לא מרתיעה אותי בכלל אבל זה לא אפשרי בסביבה שלי. כשאני מקבלת חסה עם חרקים ואדמה אני זורקת אותה לויטמיקס בלי להעביר אותה דרך המים אבל זה לא קורה הרבה. דווקא בישראל כן אבל באנגליה מנקים הכל כמו במעבדה.
במצב שלי אני אכן שוקלת את דרכי. וזו אחת הסיבות לכך שבכל מקרה אין לי כוונה להיות קיצונית רק לשם הקיצוניות (האמת שאני אף פעם לא כזו, רק כשאני עושה ניסוי מוגבל בזמן). אם אני רוצה בשר אני אוכלת בשר. אם ילד שלי רוצה בשר הוא יקבל את מבוקשו. וכמו שאמרתי, ככל שאני אוכלת יותר חיוני כך החשק הזה פוחת משמעותית וגם כשאני אוכלת הכמות מאוד קטנה ולא קרובה בכלל למה שהייתי אוכלת אפילו לפני שנה או שנתיים כשהיה לי חשק.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

דפנה, כתבתי
כשאני אוכלת בשר נא, נגיד סטייק טרטר לא מתובל, אני אוכלת בשמחה הרבה הרבה פחות ואין לי שום חשק לזה שוב ביום שלמחרת למרות שזה מאוד טעים לי.

ואת ענית
בן-זוגי ואחת מבנותי מעוניינים הרבה ביותר בשר, וגם אם הוא נא - כמו סטייק טרטר - הם מסוגלים לאכול ממנו הרבה.

אגב מה שכתבתי לך שהשונות היא במידת הקלקול - שניהם אוכלים סטייק טרטר לא מתובל? אני תוהה כי לרוב גם הסטייקים הנאים ביותר מתובלים. לכל הפחות במלח ולרוב בדברים נוספים. ואפילו אם הם לא מתובלים, אם הם כשרים יש בבשר עצמו מלח חיצוני. ומלח מושך את רוב האנשים לאכילה שאין לה קשר למנגנון הרעב והשובע שלהם. הסיכוי שאדם ייהנה באמת מבשר כמו שהוא, אדום וחי בלי שום תוספת, לא לבשר עצמו ולא לתיבול כשלהו, הוא קטן. אני אישית אוהבת את זה מאוד אבל באמת רק לעתים רחוקות ובכמויות קטנות ממש והבשר צריך להיות משובח על אמת כי מרגישים כל דבר. הרבה זמן לא אכלתי את זה. מעניין אותי אם גם כיום זה יהיה לי טעים. היה פעם ואולי היום, עם כל הרגישות שלי, זה אחרת וגם זה לא יהיה טעים.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

רק על עצמי לספר ידעתי: אכילת בשר העלתה את ה-B12 במהירות וביעילות. ממש לאחרונה זה קרה גם אצל אבי, המבוגר, שתוספי תזונה לא עזרו לו. תוספת של בשר (ואפילו לא איכותי במיוחד), ומצבו השתפר מאוד.
אם אני יכולה להשיג את אותה תועלת מהפרי והעלה למה לי לאכול בשר
אני חושבת על זה כמו על הנקה. התינוק משקיע הרבה מאמץ כדי לינוק, הרבה יותר מאשר המאמץ הנדרש לשתייה מבקבוק. ולא רק שהתועלת של חלב אם היא מובהקת אלא גם התועלת של מאמץ היניקה ידועה כחשובה. לעיתים מאמץ - המאמץ בלעיסה ובעיכול - הוא חיוני, לא משהו שצריך לוותר עליו.
חוץ מזה - אני לא שוכנעתי שאפשר לקבל מפירות את מה שאפשר לקבל מבשר - איך זה יכול להיות כשמדובר ברכב שונה לגמרי של חומרים?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני מרגישה שזה גיוון חשוב בתזונה שלי (ושל המשפחה) שמונע ממני לחפש מזון רע (כאמור - נפילות).
עוד משהו שכתבת בנוגע למזון מבושל ורציתי להוסיף - אם את מסכימה להישאר בתוך דינמיקה של נפילות ומניעתן אז את צודקת לגמרי. ובאמת, כל מה שמזין יחסית ועוזר לך הוא מעולה. אני עצמי בכיוון קצת אחר. אני בכלל לא מוכנה שהגוף שלי יהיה בתוך אחת משתי האפשרויות האלה באופן קבוע - ליפול או למנוע נפילה. אז בשבילי, אם התפקיד של מזון הוא למנוע נפילה, אני יודעת בוודאות שלא כדאי לי אותו. כי מזון אמור להזין אותי במאה אחוז. החלקים של המבושל שאינם מאה אחוז תזונה טובה הם לא רק מיותרים לי אלא אפילו מזיקים. הם אלו ששומרים אותי במו ידיהם בתוך השדה הזה של ליפול או למנוע נפילה ואני לא רוצה להיות שם.
אני רוצה להיות בשדה שבו כל מה שאני אוכלת הוא מאה אחוז תזונה מיטבית ושזה יהיה כל כך יציב עד שגם אם אני אוכל בורקס אחד פעם ב הכל יהיה בסדר. אני אחייך ואמשיך ללכת באותו השדה. אני חושבת שאני ממש בדרך לשם. כלומר, אני מקווה :-)
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

הסיכוי שאדם ייהנה באמת מבשר כמו שהוא, אדום וחי בלי שום תוספת, לא לבשר עצמו ולא לתיבול כשלהו, הוא קטן.
אבל גם הסיכוי שאדם יהנה מסלט של עלים ירוקים בלי שום תוספת הוא קטן.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

אני רוצה להיות בשדה שבו כל מה שאני אוכלת הוא מאה אחוז תזונה מיטבית ושזה יהיה כל כך יציב עד שגם אם אני אוכל בורקס אחד פעם ב הכל יהיה בסדר. אני אחייך ואמשיך ללכת באותו השדה.
מעורר השראה.
ואני ממש איתך. חותמת על כל מילה.
חוסר ההסכמה ביננו נמצא בתפיסה של תזונה מיטבית. לדעתי ירקות בתנור הם תזונה מיטבית. אני לא מרגישה שהם מתפקדים כ"מונעי נפילה". אני מרגישה שכשהתזונה שלי מיטבית אין לי נפילות. ממש שכחתי מה זה. זה לא רק הירק בתנור, זה הסך הכל.
אני גם חושבת שבכל מקרה אם אוכלים בורקס אחד פעם ב - לא יקרה שום דבר נורא. קצת כבדות בבטן. השיגרה היא החשובה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

רק על עצמי לספר ידעתי
בטח בטח. שלא אובן לא נכון. אני וודאית שאכילת בשר תורמת למאגר של B12. אין שאלה בכלל. חיברתי את זה למשהו אחר לגמרי, לבזבוז האפשרי שיש בויטמין הזה כשאוכלים יותר מדי בשר.

התינוק משקיע הרבה מאמץ כדי לינוק, הרבה יותר מאשר המאמץ הנדרש לשתייה מבקבוק
קשה לי עם הדוגמה הזו כי יניקה היא פעולה טבעית בעוד שתייה מבקבוק לא אז אני לא רואה טעם להשוות ביניהן בכלל בכלל.

לעיתים מאמץ - המאמץ בלעיסה ובעיכול - הוא חיוני, לא משהו שצריך לוותר עליו.
מסכימה לגמרי. השאלה היא לא בוויתור בכלל אלא רק במידה. כמה ללעוס וכמה להתאמץ בעיכול. שם ההתלבטות שלי. וכאמור, זה לא שיש לי תשובה. אני לא משווקת כאן משהו שברור לי. אני תוהה ומתנסה.

אני לא שוכנעתי שאפשר לקבל מפירות את מה שאפשר לקבל מבשר - איך זה יכול להיות כשמדובר ברכב שונה לגמרי של חומרים?
לא שונה. מה שאת מחפשת זה את החלבונים. חלבון מורכב מחומצות אמינו. חומצות אמינו יש כמעט בכל מזון טבעי ושפע גדול בעלים הירוקים. כשאת מקבלת אותו מהבשר הגוף צריך לפרק את השרשראות הארוכות עד שהוא מקבל את החומצות הבודדות. העלים מגישים לו את זה כבר מוכן.
גם לגבי שומן יש טענה דומה. השומן בבשר הוא גלוי לך. אבל אם תאכלי רק פירות וירקות ועלים (כך טוען 811, אין לי על זה דעה עדיין) תגיעי לחמישה אחוז שומן מכלל הקלוריות שלך כי בכל אלו יש שומן חבוי. תוסיפי קצת אגוזים והגעת לכמה שהגוף צריך (שוב, לפי דעתו).
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

לדעתי ירקות בתנור הם תזונה מיטבית
כן... בשבילי ירקות בתנור הם הנפילה עצמה :-)

גם הסיכוי שאדם יהנה מסלט של עלים ירוקים בלי שום תוספת הוא קטן.
נכון מאוד. בשביל זה אף אחד לא ממליץ לאכול את זה. אבל בניגוד לבשר, שדורש תוספת של משהו לא טבעי ומזיק כדי להיות טעים במצבו הנא, הסלט יכול להיות טעים עם תוספת של דברים אחרים לגמרי. כמו שאמרתי, אני עדיין בודקת את זה. ובכל מקרה, אני כרגע שוקלת לגמרי את הדרך שלי עם העלים הירוקים. אני יודעת שלפעמים קל לשכוח את זה אבל גם אני בעניין של עיקרון העונג ואני לא אוכלת דברים שלא טעימים לי ליותר מפרק זמן ניסויי מוגבל.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

סיפרת על המשקל,
האם את מוכנה לגלות מה הגובה שלך?
היחס מעניין...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

האם את מוכנה לגלות מה הגובה שלך?
בטח. אני 1.72 מ'
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

סיפורי סלט
אתמול יצאנו לדרך חדשה בנוגע לסלט. גם אני וגם כל היתר בבית. ב 811 הוא מציע לתבל את הסלט בפירות במקום בשומן. אמרתי יאללה, ננסה. הכנתי לעצמי סלט עלים, עגבנייה ופלפל. מעכתי עליו רסק של פטל אדום וסחטתי שתי קלמנטיות. זה היה טעים מאוד אבל השאיר כמיהה עזה לסלט נוטף שמן הזית שלי. הטעם היה מעולה אבל השמן מעוות לעלים את המרקם והופך אותם ליותר רכים. כאילו משהו מתחבר. עם פירות זה לא קורה. עכשיו השאלה הרגילה... האם אני רוצה לאכול סלט ששמן מעוות לו את הצורה או שלא. טרם הוחלט סופית. יש מצב שלעת עתה זו תהיה פרידה קשה מדי ואולי אדחה אותה לזמן אחר, ויש מצב שאזכר שהדברים האלה הם עניין של הסתגלות ושזה כמעט תמיד שווה את המאמץ. אבל הי, מאמץ זה לא טוב. מבינות למה לא הוכרע עדיין?

לילדים ולאיש הכנתי סלט ירקות עם פחות עלים, הוספתי ראש שלם של אננס, שתי כפות שמן זית (על סלט עצום שלרוב אני מטביעה אותו בשמן זית) והשוס - בלי גרגר אחד של מלח. הגשתי להם וסובבתי את הגב כדי שלא יראו שאני מצפה למטר של צעקות. הילדים שלי לא אוכלים כלום בלי מלח. כל פלח בטטה צריך לעבור בדיקה וכל סלט מבקש תוספת מלח. כדרכי בקודש החלטתי לחתוך. עם הילדים לרוב אין לי תהליכים הדרגתיים. זה לא עובד. מחליטים שחותכים אז חותכים.
עמדתי ושטפתי כלים. חיכיתי בעיקר לבכור כי הוא חובב המלח הכי גדול ובלוטות הטעם שלו רגישות באופן חייתי לגמרי. נאלצתי בגלל זה לשטוף כלים המון זמן כי לא באה שום טענה. אף אחד לא אמר כלום.
בסוף לא התאפקתי ועשיתי את מה שתמיד מתגלה כטעות ושאלתי אם טעים (לשאול אם טעים זה של מלצרים במסעדה. אני מאמינה בזה שמלמדים שמותר להעביר ביקורת על כל דבר ולכן אם למישהו לא טעים הוא אמור להגיד בעצמו). אז שאלתי. כולם הנהנו במרץ בפה מלא. וכך באיבחנה חדה אחת, הסתיימו יחסינו עם המלח. תודה שלום ולא להתראות.

סיפורי משקל
מאז כל העניינים האחרונים אני שוקלת כמו ששקלתי בסוף התיכון. 57. שקלתי ככה רק כאשר לפני שלוש ומשהו שנים עשיתי חודש שלם של תזונה חיונית בבת אחת ובתוך הצומות. פתאום זה המשקל והוא לא זז לשום מקום. והאמת היא שזה לא רק המשקל. זה כל הגוף. משהו השתנה בצורה שלו, הכל יושב במקום. ואז שאלתי את עצמי למה חשבתי כל השנים, שבהן שקלתי 60 קילו, שזה המשקל הנכון והמתאים לי. כשאלה, אולי מי שאוכל מלח ומתובל לא יכול בכלל לדעת מהו המשקל הטבעי שלו?
הדברים האלה צוברים לנו כל כך הרבה מים, והסרה שלהם מיידית מכווצת אותנו בכמה קילוגרמים. ב 811 הוא מסביר באיזה קצב אפשר לאבד שומן. זה קצב מאוד מאוד אטי. מי שפוצח בדיאטה ייאלץ לחכות הרבה זמן עד שמה שנושר ממנו יהיה באמת שומן. בהתחלה אלו פשוט נוזלים. לפעמים הרבה מאוד נוזלים. אז אם הורדתי רק את המלח, וכרגע אין מצב שירדו ממני שלושה קילו של שומן, אז מה זה אומר על המשקל הטבעי שלי?
אם הבנתי נכון את הפיזיולוגיה, זה אומר שסחבתי על עצמי שלושה קילו מיותרים בגלל מלח. חבל, לא? כל המפרקים שלי אומרים עכשיו תודה שהורדתי מהגב את התיק הזה.
ויש כאן גם אמירה כללית יותר על המשקל. תמיד היתה לי רתיעה מזה שמישהי מתלוננת על המשקל שלה ועונים לה "אבל אולי זה המשקל המתאים לך?" ברור שיכול להיות שזה נכון וזה המשקל הטבעי. אבל נוכח הקושי שבסחיבת משקל עודף, גם אם קטן, לא שווה לבדוק את זה? לא שווה לה לבדוק קודם אם היא צודקת, לסדר את התזונה עד כמה שהיא יכולה לראות מה קורה? למה לצאת מתוך נקודת הנחה שהמשקל שלא נוח לי איתו, ושהשלד שלי נאלץ לסחוב, הוא משהו טבעי רק כי הוא עקבי? אולי אני עושה גם כמה טעויות באופן עקבי לא פחות?
אין לי תשובות. אני תוהה בגלל שהניסיון הנוכחי לימד אותי משהו חשוב שלא העליתי בדעתי על עצמי. 57 זה המשקל שלי. לא 60. וזה הבדל עצום. אני פשוט סוחבת את עצמי יותר טוב.

סיפורי בדיקות דם
ההצעה של יעל לערוך בדיקות דם לפני ואחרי עוררה אצלי חשק לומר עוד משהו שמסביר למה עשיתי את זה בעבר ולמה אני לא עושה את זה היום. כי בדיקות דם מכוילות לפי אנשים שאוכלים תזונה מערבית כזו או אחרת. מי שאוכל ככה משליך כמויות אדירות של ויטמינים ומינרלים על תהליכי עיכול בזבזניים. מי שלא אוכל ככה לא צריך כל כך הרבה מהכל והטבלאות המוכרות פשוט לא רלבנטיות עבורו.
זה כמו לנסות להשוות את הטבלאות של תינוקות יונקים עם תינוקות אוכלי תמ"ל. ברור שהם לא יתפתחו אותו דבר.

נזכרתי בזה כי ב 811 הוא כותב משהו שמאוד דיבר אלי - הוא נגד האכילה המתמדת של עלים מפוצצי ויטמינים ומינרלים רק כי הם מפוצצי ויטמינים ומינרלים, בעיקר אלו שלא באמת טעימים לנו. כרובים וקייל וכל החבר'ה ממשפחת המצליבים. הוא טוען שמי שאוכל לא נכון באמת זקוק להמון מזה כי הוא צריך לפצות על תהליך העיכול הבזבזני שלו. אבל מי שמעכל יעיל לא צריך כל כך הרבה ויקבל את כל צרכיו מצריכה הרבה יותר נמוכה של עלים ירוקים. אני מקווה שהקשר בין שתי הפסקאות האחרונות ברור.

הדוגמה של ה B12 ממחישה את זה היטב. הרי הוא חסר גם אצל אוכלי בשר מובהקים. יש לזה סיבות רבות אבל אחת האפשרויות היא שזה ויטמין שמשתתף בתהליכי העיכול וככל שהעיכול יותר מורכב יש צורך ביותר ממנו. עולה סברה (קראתי אותה במקום אחר, לא ב 811) שאצל מי שאוכל הרבה בשר מתבזבז יותר B12 ממה שנכנס והתוצאה היא חסר. זה נכון גם לסידן וגם לאחרים.

אגב, גילגלתי את הרעיון הזה על חברה שהיא פנימאית ורופאה מבריקה באופן מיוחד והיא אמרה שאני צודקת. שהבדיקות מכוילות ושיש סיכוי גבוה שמישהי כמוני צריכה טבלאות אחרות לגמרי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

למי שתוהה איך קפצו לכאן הסיפורים - ערכתי כדי לא לחרבש את הדיון עם דפנה.

דפנה, כיף לי מאוד לדבר איתך. הסבלנות והענייניות גורמות לי להתבונן בדברים שאני כותבת ולא רק לכתוב אותם. הדיון איתך החזיר אותי מאוד חזק לזה שאני שואלת שאלות ועדיין אין לי תשובה, גם אם נראה שלמישהו אחר (שאת עמדתו שלו הצגתי כמה וכמה פעמים) יש תשובות מאוד ברורות. תודה.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

גוגוס - תודה לך על התגובות. ועל כך שאת שואלת וחוקרת ומציגה את ההתנסות שלך, זה בהחלט מעורר שאלות גם אצלי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

דפנה, מצאתי משהו מראיון עם מחבר 811 בנוגע ל B12. אולי יעניין אותך. ערכתי קצת דברים שחזרו על עצמם או שלא היו קשורים.
אצלי היה בדיוק אפקט הגומיה שהוא מדבר עליו כאשר התחלתי להיפרד ממזון מהחי. היו לי רמות גבוהות מאוד של B12, אחרי שהורדתי את המזון מהחי זה קרס מאוד נמוך ואחר כך עלה מעצמו לרמה שסביב ה 300 שזה בכל קנה מידה בסדר גמור. מה שחשוב לראות זה שלא רק הורדתי את המזון מן החי אלא שיניתי דברים נוספים שמן הסתם שיפרו את הספיגה של הויטמין באופןמשמעותי.
בכל אופן, הגישה שלו מעניינת, שהבעיה היא בספיגה ולא בחשיפה.

Dr. Graham: There are various approaches, the medical model would be to supplement with B12. This is akin to saying, "I've got a bucket. It's supposed to be full of water, but there's no water in here." The medical model would say, "Let's add water." The hygienic model or the health model would say, "Let's fill the hole. Once you fill the hole your body will refill the bucket automatically."
What I've experienced is people with B12 deficiency are put on a fast. They consume no food of any kind other than pure water, who three to four weeks later test perfectly normal for B12 levels. What this showed is that it was an absorption problem not an exposure problem.
B12 is everywhere. It's in the air. It's in the mucus membranes of your nose. Every time you inhale, you're breathing in B12; every time you swallow your own saliva, you're swallowing B12. It's not an exposure issue. There's no animal that produces B12. It's all bacterially produced, and yet we keep hearing myths.
It has been shown in every diet; there is a certain percentage of people who go B12 deficient. Whether you are vegan, vegetarian, raw fooder, or Standard American Diet, that percentage is the same. B12 deficiency was first discovered in carnivorous or what you would call "people who would eat anything" - kind of a diet. That's where B12 was first discovered and treated.

We're not showing that vegans have higher B12 deficiencies. But we do have to look at the reality that most grain products, especially those that are called "enriched grain products," cereal, breads, and pasta, and whatnots, are typically enriched with B12. So, although you might be eating Twinkees, it's enriched with B12, which means you're taking a B12 supplement every day.
What we call the normal level of B12 is based on testing people who are supplementing with B12 at every meal. This is an abnormally high level of B12 compared to the normal population or compared to a population which isn't supplementing.
We also have to understand that there's always a rebound phenomenon for anything in our body. It's like an over-steering mechanism that says, "If you're very high on something, then you come off of it, you're going to come down before you level out." So if you're high on speed you're going to crash...
before you level out. This is true for all drugs and substances in every way. So we see that if you were eating enriched B12 products or products enriched with B12 with every meal and when you totally stop, you may drop down before you level out. B12 testing is not a bad idea, particularly, but I wouldn't test for B12 until someone was showing me B12 deficiency symptoms.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס, כתבתן פה המון ואני כנראה אדחה את ההתעדכנות למחר, אבל בינתיים

_אני לא מאמינה באלימות שאין לאן לברוח ממנה
מבינה ולא מסכימה. אלימות, כמו מיניות, היא סוג של ישות. אם היא שם היא שם. את יכולה לסתום את האף ככל יכולתך, לעצום את העיניים ממש חזק, לאטום את האוזניים לגמרי הרמטי. ועדיין... תחושי בה._

את נתת דוגמא טובה, ומאוד לא טובה בו זמנית. משום אני מעולם אל חשתי במיניות שהיא שם. מבחינתי המיניות הזו שאת מדברת עליה היא מוסכמה חברתית, לא מורגשת. אני מאמינה שאת תחושי במיניות. אני לא. כי העולם שלי הוא לא העולם שלך, והקשר שלך עם העולם שונה מהקשר שלי.
וכי, לפני הכל ואחרי הכל, אני אשת אמצע.

והכי חשוב - קיבלתי את המכתב עם המד חום ממך!
מחר מתכוונת לנסות אותו.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

העולם שלי הוא לא העולם שלך, והקשר שלך עם העולם שונה מהקשר שלי.
מקבלת!

קיבלתי את המכתב עם המד חום ממך! מחר מתכוונת לנסות אותו.
יש!!! איזה כיף. תהני.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

את מישהו מעניינים דיווחי הסלט שלי? נראה לי שרק אותי. אין דבר, זה בסדר גמור כי זה מעניין אותי מספיק :-D
ניסיתי שוב סלט בלי שמן. לא הצליח לי כמו שרציתי אבל הבנתי את הטריק.
זרקתי פנימה עלים מגוונים שאני אוהבת, גרעינים מרימון שלם, הרבה אוכמניות, עגבניה ומיץ מחצי לימון ומקלמנטינה שלמה.
שמתי לב שיש ביסים טעימים מאוד ויש כאלה שלא. כשהגעתי לתחתית, שבה נתקעו הרבה פירות, הכל כבר היה טעים.
אז הבנתי. יחס יותר טוב בין עלים לפירות/ירקות (קצת פחות עלים) ויותר תיבול (אולי מיץ מעוד קלמנטינה).

מה שכן, אכלתי יותר לאט, בפחות להיטות. ככלל זו נראתה לי אכילה בריאה יותר.
מצד שני, כמהתי עדיין לשמן שלי, גם תוך כדי הכנת הסלט וגם כשאכלתי אותו, אבל... לא אחרי שסיימתי. בגלל שהסוף היה מאוד טעים סיימתי מרוצה.
מחר ניסיון נוסף.

איפה הבעיה? שאני רגילה לכמות השומן הזו. כשסיימתי פשוט הרגשתי שמשהו חסר וזה סימן לארוחה לא מוצלחת (הגודל שלה בטוח מספיק). אכלתי ארבעה תמרים לחים (שמגיעים, מסתבר מישראל!) ושני חופנים נדיבים של מקדמיה. זה לא היה בתוכניות שלי אבל זה בדיוק מה שהיה צריך. אז אני ממשיכה לשים לב ולראות האם אני בשלב מעבר או שיש לגוף איזה צורך חשוב.
משתדלת מאוד לא להיאבק. אני מנסה בלי עד כמה שזה סביר לי אבל אם אני נכנסת ללופ אני אוכלת מה שבא לי. נראה לי מהלך תקין.

קטע קטן - הסופר ששולח החליט להיות "נדיב" והוסיף למשלוח היום רוטב בקופסה שאמור להיות משו משו ולהתאים לתיבול של בשר ודגים. רק מלהביט בו היה לי ברור שהוא הולך ישר לפח אבל בדרך עצרתי, פתחתי ובדקתי. אלוהים, איזה גועל. לשים דבר כזה על בשר זה הדבר הכי אדיוטי שאני יכולה להעלות בדעתי. אפילו על בשר נחות שצריך להסוות את הטעם שלו לא הייתי שמה את זה. ואז חשבתי מחשבה מהזן הנוסטלגי אבל בהפוך על הפוך. שעם כל הגועל אני פשוט יודעת שאם מישהו היה נותן לי את זה לפני כמה שנים הייתי עושה בזה שימוש כבר בארוחה הקרובה. מנגבת בזה חתיכת לחם, שופכת על הבשר ואולי אפילו חלק על הסלט. כי פעם דבר כזה באמת היה לי טעים. ושמחתי בחלקי עד מאוד.
מעניין איך שמוצר נחות תזונתית הצליח להראות לי בהבלחה כזו את הדרך היפה שעברתי. וואלה, מפרגנת לעצמי.
הדס_מצוי*
הודעות: 357
הצטרפות: 17 אוגוסט 2005, 15:02
דף אישי: הדף האישי של הדס_מצוי*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי הדס_מצוי* »

אותי מעניינים דיווחי הסלט שלך.
אני אוכלת סלט בלי שמן בכלל. לא טעים לי.
ופתאום בא לי להכניס אפרסמון...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי הדס יקרה, איך את בימים אלו?

אפרסמון בסלט זה אליפות. בישראל, אם היה לי אחד ממש בשל הייתי פשוט סוחטת אותו פנימה. ואז מוסיפה את השמן :-D
התכוונת שאת לא אוהבת שמן בסלט או שאת אוכלת בלי שמן וזה לא טעים לך?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אכלתי ארבעה תמרים לחים (שמגיעים, מסתבר מישראל!) ושני חופנים נדיבים של מקדמיה
כשאני חושבת על זה לעומק, אולי בכלל הבעיה לא בסלט אלא במה שאכלתי לאורך היום. בהחלט לא אכלתי מספיק. יותר מדי פעמים הרגשתי רעב ואכלתי רק כדי לסתום אותו ולא כדי לשבוע כי לא היה לי זמן. אולי מזה הבעיה. הכל התנקז לי לערב. צריכה לשים לב.
פשוט לפני זה כשזה היה קורה הייתי אוכלת ארוחת ערב ואחריה כמה אגוזים שרציתי. עכשיו זה נראה לי לא הגיוני. אם אכלתי ארוחה טובה ומלאה, מבחינת הכמות וההרכב (כי מקודם כן אכלתי סלט עם שמן ואפליו הרבה) אני אמורה להרגיש טוב. אם זה לא עובד זה אולי סימן שאני סוחבת משהו ממהלך היום ואני צריכה לאזן את זה במקום לחכות לערב ולמלא את החור בשומן.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

עונה לנושאים בסדר קריאתם.

בנוגע להקשבה.
אני חושבת שחוסר בהקשבה יכול להיות כמו מינוס בבנק. הולך וגדל, כי הצורך בהקשבה הוא נניח חמש מנות הקשבה בשבוע, ואם הוא לא ממולא, אז החוסר הזה רק גדל.
הוא גם יכול להיות כמו כוס עם תחתית.

זה קשור ליסודות יציבים של אישיות, ליכולת הקשבה עצמית וקבלה עצמית שהיא בחלקה מולדת (לא במובן של גנטיקה, אלא במובן של ידע מגלגולים קודמים, ידע שמוטבע עמוק מכדי להישכח) ובחלקה נרכשת.

במובן הזה, אני כנראה יותר דומה לגוגוס. "חשבון ההקשבה" שלי הוא כלפיי אדם. בסך הכל יש לי מספיק הקשבה מעצמי. אני לא בטוחה שהייתי בוחרת לוותר על חברת בני אנוש לתמיד, אבל לא לדבר במציאות עם אף אחד שנה ורק להתכתב באינטרנט - בהחלט אפשרי, כנראה אפילו בהנאה.
כי אני מספקת לעצימא ת ההקשבה שאני צריכה.

עלה דפנה (04.12.2012 10:55):
אני לא אעתיק את כל ההודעה. ההודעה מתייחסת לקולות פנימיים שונים עם דרישות מנוגדות, למשל לנוח, לטפל בילדות, לעבוד.

התשובה שלי פשוטה - להקשב ולעשות זה ממש לא אותו הדבר. להקשיב זה להראות אמפתיה והבנה. הקשבה כלל לא קשורה לא ליכולת ולא לרצון לבצע את הפעולה המבוקשת.
או, כמו שאמרה גוגוס, זו לא שאלה של הקשבה. הקשבה, כמו שאני מבינה אותה, היא לעצור, ולהתייחס באמפתיה גם לאישה העייפה, גם לאם המודאגת, גם לאשת הקריירה.
מה לעשות - זו שאלה של סדרי עדיפויות

גוגוס
אנחנו מין. למין יש אוכל אופטימלי. בתנאי הישרדות אנחנו יכולים לאכול הכל וזה המזל שלנו. זה לא אומר שהכל באמת מתאים לנו או שאנחנו צריכים לאכול הכל.
לא מסכימה. אין לנו כמין תזונה אופטימלית. תמי גלילי מסבירה את זה בצורה יפה מאוד בכמה דפים אחרים.

אני מצפה שהתוזנה שלי תאפשר לי לכבוש הר בכל רגע נתון. להיות שמחה, מלאת אנרגיה, עירנית וחדה.
זה קשור לתזונה?
אני מצפה להיות מאושרת (מאושרת ולא שמחה, שימי לב להבדל. הוא מהותי) מלאת אנרגיה, ערנית (לישון מספיק! אני חיילת, לא אמא) וחדה. ללא קשר למה שאני אוכלת. גם אם אני אוכל אורז ריק וקציציות בשר בקר (שזה שיא הגועל של חד"א)

אני רוצה לרקוד. יש לי דחף לרקוד. וקל לי להקשיב לזה. זה שלי.
מזדהה. לא אין דחף לרקוד, אבל יש לי דחף לרוץ. ולפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי רצה בלי להבין איך זה קרה. למשל, היום רצתי. וזה אפילו קרה עם תיק גדול עם דברים לשבוע שלם. כי ממש רציתי לרוץ. ברך כלל אני רצה ללא תיקים :)
זו הסיבה העיקריץ\ת בגללה אני נמנעת מ"פעילות גופנית". זה קול חיצוני. לא לו אני רוצה להקשיב. אני רוצה להקשיב לקול הפנימי.

למה לבחור לעצמך משימה בלתי אפשרית? (הכנסת אוכל לא בריא הביתה ואי אכילה ממנן מוגדרות כלא אפשריות)
זו לא משימה בלתי אפשרית. העצה שלי במקרה הזה הפוכה. לאכול את הפודנט שוקולד. ועוד ממנו. ועוד ממנו. עד בחילה. עד שהרצון לאכול ימולא. עד בחילה. עד שהצורך שעומד בבסיסו יענה, או ההבנה שהשוקולד הוא לא מענה לצורך יטמע בתת מודע. עד שהזיכרון שזה לא מאכל טעים יצרב וייטמע.

החצנה של עוצמה.
???
עוצמה זה לא להשתמש בכוח העומד ברשותך. אפשר להחצין כוח, לא עוצמה. עוצמה, במשמעות שאני נותנת למילה, היא פנימית.

למה את מתכוונת? במה הסכימו איתי ולא איתך?
בהקשבה. כמה נשים באו וכתבו שהן מבינות הקשבה כמוך ומסכימות איתך. לא, שהן מרגישות הקשבה כמוך.
כי התחושה של הנכוחות או אי הנוכחות של האלימות מסביב היא תחושה. הרגשה.

והנה הדיון המעמיק והמעניין יותר:

_כשאני מנסחת כלל, אני תמיד בודקת את מקרי הקצה. אלגוריתם תמיד צריך לטפל במקרי הקצה. ואני בכוונה מתייחסת אליהם.
אני בדיוק להפך. פחות דחוף לי לנסח כללים לדברים שקורים לי לעתים רחוקות. יותר דחוף לי למה שקורה לי לעתים קרובות ואני רואה שלפעמים התמודדות עם מקרי הקצה פשוט מסיטה את האנרגיה שלי ממה שמועיל לי. תהליך ניסוח קוגניטיבי שיכול לקחת דקה הופך להיות ארוך מאוד בגלל שהוא צריך לכלול ה-כול._

הרעיון של מקרי קצה יותר קרוב לתכנות בניסוח שלו, אבל הוא עקרוני. ברגע שאני יודעת מה לעשות עם מקרי הקצה, אני יודעת מה לעשות בכל מקרה. אם אני מנסחת כלל שמתייחס למקרים נפוצים, אז הוא יעבוד. ואז יבוא מקרה הקצה והוא יתקע. ראיתי יותר מאדם אחד נתקעים בגלל כלל שמתאים לרוב המקרים. יותר מזה, אני הייתי מקרה הקצה הזה. מישהי שפשוט יוצאת כמעט מכל כלל. ואני יודעת כמה אנשים פשוט מדחיקים, מתעלמים מכחישים את קיומם של מקרי הקצה האלו. זה פיתוי חשק מאוד - הרי זה רק אדם אחד, בגלל לערער את כל הנחות היסוד? מבחינתי לדעת את עצמי זו הנאה גדולה והצעד הראשון לחוכמה. זה לא מאמץ ובטח שלא תהליך קוגנטיבי. זה תהליך רוחני. וככזה, הוא לא יכול להיות ארוך מדי.

אבל אני מודה שזה גדול עלי כרגע.
מבינה ומצפה בקוצר רוח.

עלה דפנה
_אבל יכול להיות שמי שאני זה מגוון של תשוקות (פנימיות) מנוגדות, ולכן כל בחירה היא גם החמצה ואובדן.
כרגע, בהקשבה עמוקה פנימה אני גם רוצה נורא לישון ואני גם רוצה ממש לרקוד_
האור הלבן מורכב מכל הצבעים כולם, אך הוא עדיין לבן.
ההקשבה הפנימית אצלי מעלה לא רק מגוון קולות, אל א גם ידיעה ברורה בנוגע לסדר עדיפויות.
יותר מזה, חלק גדול מהקולות הם בקשות וצרכים שלא מולאו. אחרי שהם ימולאו הם ישתתקו. הם כבר לא יצטרכו לדבר, כי את תשמעי אותם גם בלי מילים.

_כל בחירה היא גם החמצה ואובדן.
אולי מכאן מתחיל הקושי שלך. מהאופן בו את חווה את החיים_
מסכימה ומצטרפת למילותיה של גוגוס, מלבד בעניין ההקשבה. יכול להיות שאני טועה, אבל אני לא מצליחה להאמין שמישהי שמקשיבה עם עצמה נתקעת בלי תשובה לשאלה. התשובה תמיד שם, אם יודעים איך להקשיב לה.

וגם, לי יש תפיסה שונה של קול.


מיכל
ובעצם מעולם, בכל חיי הבוגרים, לא גרתי לגמרי לבד.

זה עצוב. לדעתי השקט הזה הוא הבסיס לכל מסע, המקום עליו חוזרים, בית. והעדרו מחייהם של רוב האנשים הבוגרים בימינו עצוב עוד יותר.
לכן תרשי לי לת לך עצה, בנוגע לאי שביעות הרצון שלך.
תקשיבי לה
פשוט תקשיבי לה.

ממ
אבל אני מודה, אשה במסע? יקרה, שאני חוששת מתגובותייך. מרגישה קצת שיש ללכת מסביבך יותר מדי בזהירות לאור התגובות הקשות שלך לאמירות מאוד מתונות ונעימות מנשים יקרות. נשבעת לך שאני מתלבטת כבר שלושה שבועות אם לכתוב את זה. אבל אולי זה דווקא יהיה חשוב לך לשמוע ולא חשבת על זה. אם לא, התעלמי.
זו אחת הסיבות שאני לא כותבת במקומות אחרים. די נמאס לי מ(א)נשים שמפרשות תגובות שלי כקשות. במיוחד תגובות שכשרשמתי אותן רשמתי אותן עם הרבה חמימות ואמפתיה, בלי שום דבר קשה.
חשוב לשמוע? לא יודעת. לא חשבתי על זה? את יודעת כמה פעמים אמרו לי את זה? כמה פעמים הציעו לי את הבחירה - או לשקר בנפשי, או לוותר על דיאלוג?
יהיה לי חבל אם הפרשנות שלך למילותיי תמנע את הדיאלוג שלך איתי. אבל יהיה לי חבל הרבה יותר אם הרצון שלי בדיאלוג איתך יפגע בדיאלוג שלי עם עצמי. כי אני נפגעת משקרים. נפגעת ממש. וגם כשאני יודעת ש(א)נשים אחרות יפרשו את המילים שלי בצורה שלא התכוונתי עליה, שקר הוא פגיעה עצמית מבחינתי.
ולכן אני מסירה מעצמי מראש כל אחריות על פרשנויות של אחרות. אני לא כותבת בדף הזה עם רגשות שליליים בלי להצהיר על זה בצורה ברורה וחד משמעית. למשל, לכתוב שכואב לי או שאני כועסת.
ואני לא מוכנה לקחת אחריות על פרשנויות של אחרות.
כי האפשרות של להתייחס בכל הודעה לפרשנויות השגויות המצופות לוקח יותר מדי אנרגיה.
ולשקר זו פשוט לא אפשרות קבילה.

אינה עושה שקר בנפשה - לא תוכרע.

אז אני אצטער אם תבחרי להימנע מדיאלוג. אבל אני לא מוכנה לשקר, רק כי זו מוסכמה חברתית. כי זה מנומס, ולהגיד את האמת שלי זה "קשה".
תודה לאלוהים המבורכת, בעולם הזה יש אנשים שמבינים אותי. וכל עוד הם קיימים, אין לי סיבה מספקת לשקר בנפשי למען קשר אנושי.


עלה דפנה
אבל גם הסיכוי שאדם יהנה מסלט של עלים ירוקים בלי שום תוספת הוא קטן.
מפקפקת בזה. לא סלט, פשוט עלים. לאכול חסהף כמו שהיא. כוסברה, כמו שהיא. עלי שום, טריים, מלוקטים זה עתה, ובצל ירוק מלוקט. כמו שהוא. חובייזה מלוקטת. זרעי סרפד מלוקטים. חמציצים. רגלת הגינה. ועוד כל מיני עלים. בלי סלט, פשוט לקטוף ולאכול. ההנאה גדולה :)

והנה, סיימתי לקרוא ולהגיב, ועדיין יום חמישי.
אני מופתעת :)
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

נו, עד שסיימתי לכתוב את ההודעה כבר הספקתן לכתוב עוד מלא הודעות! (לקרוא עם חיוך) זה פשוט לא הוגן!

גוגוס, סיפורי הסלט שלך מעיינים. מבחינתי תיבול כלשהו לסלט זה ממש לא חובה. לחדר אוכל צבאי יש גם צדדים טובים. העדר כמעט מוחלט של רטבים הוא אחד מהם.
וגם בבית.
מכינים סלט עגבניה-מלפפון. משאירים אותי חצי שעה בחוץ. הירקות במי. של עצמם. וזה מאוד טעים.

קרה לנו נס מידוונטר.
הפסיקו להרעיל מרקים עם אבקת מרק! מהפך במטבח! עכשיו יש מרקים אמיתיים - ירקות ועלים ירוקים, בלי מונסודיום ואבקות רעל אחרות. בתחלה חשבתי שהמהפך זה רק סימון ערכים תזונתיים (של חלבונים ושומנים ועד דברים לא מעניינים) אבל נראה שיש גם תועלת אמיתית.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

עוצמה זה לא להשתמש בכוח העומד ברשותך. אפשר להחצין כוח, לא עוצמה. עוצמה, במשמעות שאני נותנת למילה, היא פנימית.
מסכימה. סתם לא התאמצתי לדייק.

יותר מזה, אני הייתי מקרה הקצה הזה. מישהי שפשוט יוצאת כמעט מכל כלל. ואני יודעת כמה אנשים פשוט מדחיקים, מתעלמים מכחישים את קיומם של מקרי הקצה האלו.
מבינה אותך, אבל דווקא משום שנראה שאת ואני מסתדרות לא רע בכלל אז כנראה שגם הדרך שלי עובדת. אני מגדירה כללים לכלל לא בגלל שאני לא מתעניינת במקרי הקצה. פשוט כשהם מגיעים אני מחליטה במקום ואיכשהו זה עובד.

הפסיקו להרעיל מרקים עם אבקת מרק! מהפך במטבח! עכשיו יש מרקים אמיתיים - ירקות ועלים ירוקים, בלי מונסודיום ואבקות רעל אחרות.
וואו, זו התרגשות אמיתית. במטבח צבאי? אני נפעמת. אחד הריחות שהכי צרובים בי מהמטבח הצבאי זה התוספות התמוהות האלה למרקים ולשאר תבשילים. יישר כוח. וגם... מי היה מאמין?
שיהיה לך בתאבון.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אישה, מעניין אותי לקרוא את ההסברים של תמי בשאלה האם יש או אין לנו מזון מותאם כמין.
זוכרת במקרה איפה ראית את זה?
הדס_מצוי*
הודעות: 357
הצטרפות: 17 אוגוסט 2005, 15:02
דף אישי: הדף האישי של הדס_מצוי*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי הדס_מצוי* »

מכינה בלי שמן. עם שמן לא טעים לי.
רק כשאני עושה רוטב מושקע של ויניגרט כלשהו לסלט יהיה בסלט שלי שמן, אבל זו התעסקות אז לרוב זה רק מלח ולימון.
כן, מלח...
ולגבי אפרסמונים - זו העונה עכשיו בארץ. הם מקסימים, כל אחד כמו שמש קטנה (וזה דימוי של אגי משעול, לא שלי, אבל כבר טבוע בי).

יום שני/ אגי משעול

אז מה היה לנו?

ריחו המתוק של האלמון,

השמש הכתומה, המצויירת, המתגלה לפתע

במטח האור הראשון

כשחוצים אפרסמון לרוחב,

תכלת לפני הצהרים של

פרחי העולש,

השדה כולו

אשכול ברלה

על גבעול של חצב

והייתה גם המלה "נחליאלי".

מה עוד היה לנו?

רקוויאם ציקדות,

כבשים ורודים במדרון השמיים,

והפלומה הרכה, המנשקת,

בתחתית אוזנו של החתול

וזהו, נדמה לי

כל מה שהיה לנו

היום.
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

מישהי כתבה למעלה על פונדו שוקולד...אז סתם זורקת לכן בקטנה מתכון לפונדו שוקולד מהמם בלי שוקולד ובלי חלב...

שקדיה (אפשר גם קשיו מושרה לכמה שעות)
תמרים
כף אבקת חרבים
מיים
ויטמיקס

אפשר גם חצי מקל וניל.
יוצא קרם שוקולד אליפות. בצד אני חותכת המון פירות בשלים ועסיסיים. וזהו. כל אחד מקבלת קערית עם קרם. הפירות בצלחת גדולה משותפת
והנא לכם קבלת שבת מהסוג הטעים ביותר
@}
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

שבתי.
אני כרגע מאמינה בשונות אנושית בגלל הנסיון האישי שלי. אני לא אוכלת בשר 30 שנה. גם לפני זה אין לי שום זכרון של עצמי מפרקת עוף או אוכלת חיה בצורתה. אין לי שום חשק או השתוקקות לכך. זה לא כרוך אצלי בשום מאמץ. להיפך, לפני כעשור הכרחתי את עצמי לטעום בשר וזה נגמר בפירור קציצה וזהו. אני חיה עם בן זוג שהמשיכה הטבעית שלו היא לבשר. הוא מתאמץ בשביל לא לאכול אותו בגלל תפיסות מוסריות ובריאותיות. אני מכירה נשים שמודעות ומקפידות על תזונתן ואוכלות בשר גם בצורתו הטבעית, זו הצורה העדיפה עליהן. אני לא מרגישה שום צורך לנסות לאכול בשר כדי לדעת שזה לא טוב עבורי. זה משהו שאני מרגישה מבפנים, מאז ומעולם. כבר קרה שקיבלתי המלצה טיפולית לאכול בשר אבל כרגע אני לא רוצה. אני מרגישה שזה מנוגד לטבע שלי. בדיוק כמו שאני מכירה אנשים שזה הטבע שלהם, לאכול גם בשר.
אני לא בקיאה בתזונה של בעלי חיים והדוגמא שהבאת על הפילים. אבל קיימים זנים שונים של פילים שגדלים במקומות שונים. האם התזונה שלהם זהה? אולי גם קיימים זנים שונים של בני אנוש? אני לא יודעת. אולי מי שאני מכירה הוא בשוליים והרוב כמוני בבסיסם. אין לי יכולת לדעת ולכן אין לי עניין למצוא תאוריות כלליות.

באשר ל 811. אני קונה תמרים לחים ישירות ממגדל שקוטף אותם בבשלותם מהעץ והם מאוד מאוד מתוקים. גם אגוזים למינהם צומחים כך על העצים. מדוע הם פסולים? ומה הקטע עם הפירות הטרופיים אשמח אם תרחיבי עד שאספיק לקרוא בעצמי... האם הם עדיפים על פירות מקומיים?

באשר לאלימות, גיליתי שהיא קיימת בתוכי וגם במרבית האנשים שמקיפים אותי. ברגע שהתחלתי תהליך של קבלה והסכמה לכך היא פחות ופחות משפריצה ממני כלפי חוץ. אז גם היא פחות מופיעה בסביבה שלי. בכול מקרה, גם אם אבחר להתייחס אליה או לחילופין להדחיק אותה היא קיימת במציאות שלי. כך שהבחירה שלי לא משנה את עצם קיומה. ברגע שקיבלתי אותה בתוכי והסכמתי לחמול את עצמי אני גם יותר ויותר חומלת אותה אצל אחרים. אני חושבת שבפעמים רבות זו התנהגות שלא בוחרים בה אלא תוצר מצער של אילוצים ואוטומטים והרגלים ועוד הרבה דברים. לא תמיד אני יכולה להכיל אותה. לפעמים אני בוחרת להתרחק או לצמצם מגע. חוויתי מצבים שהרגשתי שזה צובע אותי גם, כלומר אחרי שהות בסביבה אלימה הרגשתי עצבנות בתוכי. יכול להיות שזה תלוי בשמירת הגבולות שלי או שמצב כזה מצריך תהליך של ניקוי או שחרור. או שניהם. בבדיקה.

באשר להקשבה, המצב האידיאלי עבורי הוא תהליך בו אני מקשיבה לסביבה ואז לעצמי. התגובה היא אחרי בדיקה פנימית והקשבה פנימה. כלומר כל מה שמגיע אל פתחי עובר בדיקה פנימית ומשם אני מגיבה. זה מתאפשר לי כשאני מצליחה לחיות בקצב פעימות הלב מבלי לתת לאילוצי הסביבה לטלטל אותי. כרגע זה מצריך מודעות, השתדלות ומאמץ. אני יודעת שזו מיומנות שטבועה בי, כרגע היא נרכשת ואני צריכה ללמוד אותה מחדש.

ובאשר לתזונה, אחרי שחייה בביבים תזונתיים החלטתי לאפשר לעצמי פירות ולחזור לתזונה חיונית בעיקרה. עד כה, אור ליום השלישי, זה הולך בקלילות. מקווה מאוד מאוד שימשיך.

זהו לעת עתה. תודה לכול הכותבות בדף על הדיונים המופלאים שבו ועל המרחב הקסום שאנחנו יוצרות פה ביחד. הסיפורים האישיים שפותחים צוהר לעולם הפנימי יפים כול כך. סופשבוע משמח.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הדס יקרה, תודה על השיר. איזו פתיחה נהדרת על הבוקר!

וקוסמת, תודה על המתכון. לא מתה על אבקת חרובים אבל קקאו גרוס דק יעשה לדעתי את אותה עבודה. ננסה בקרוב.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס וחלוקית, תודה לכן. בזכותכן אני מדייקת יותר.

גוגוס, עברתי עכשיו על כמה דפים על תזונה ולא מצאתי מקום מסויים שבו מוגשת התיאוריה של תמי, לכן אספר אותה כמיטב זכרוני. כל טעות שאולי תהיה היא בגלל הזכרון הלא מושלם שלי.

תהליך הסתגלות למזון אצל חיות - אוכלים משהו מזיק כי אין בררה ואין מה לאכול. מי שיכול מסיבה כלשהי לשרוד את זה, שורד, מי שלא - מת. עם הזמן החיה מסתגלת למזון הזה ומצליחה לעכל אותו. המזון עדיין גורר תופעות שליליות, אבל הגוף לומד להפיק ממנו תועלת ומפחית את הנזקים ממנו. עם הזמן החיה מסתגלת למזון הוא נהייה חיוני בשבילה, והנזקים פוחתים ונעלמים.

בני אדם משבטים שונים הסתגלו לתזונה שונה. אבל התזונה לבני אותו שבט הייתה זהה במשך שנים עד אלפי שנים. אנחנו ערבבנו את כל השבטים האלו בנישואי תערובת, ועכשיו אין לנו תזונה אופטימלית.

חלב, נניח. יש אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התסגלות לחלב. רוב מוחלט של האנשים לא ימות מחלב. לחלק מהאנשים חלק יגרום לבעיות עיכול קלות. חלק מהאנשים מפיקים תועלת מחלב (אורגני, לא מפוסטר, כמו אצל היידי בת ההרים).

יש אנשים שעדיין יכולים לחיות על תזונה כמעט טבעונית ולא יהיה להם מחסור ב-B12. יש כאלו שאמהותיהם אכלו מוצרי חלב ובשר יותר מדי זמן והגוף כבר לא יודע לספוג B12 מתזונה טבעונית.

בנוגע לאלימות
שוב תודה לך, חלוקית, על הדיוק

בלחש נגד הפחד של דיונה נאמר
"אעמוד בפני פחדי
אניח לו לחלוף מסביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו"

כשאני במרכז שלי ההבדל בין מה ששלי למה שלא ברור, הפחד והאלימות של אנשים אחרים עוברים מבלי לגעת בי. הם לא שלי, ו"שלי" זה מונח ממוצא לחלוטין, הגדרתי ואמונתי בו היא שנותנת לו את כוחו.
לא תמיד אני נמצאת שם, ואז אני לוקחת חלק מהאלימות הזו לתוכי.
אבל כשאני במרכז שלי ולא מנסה מלכתחילה ליצור קשר עם בני אנוש, אז זה עובר לידי. מה שאנשים אחרים אומרים ועושים לא מגיע לפתחי מלכתחילה.

וגוגס, חום שחר פעם ראשונה נמדד :)

תמי גלילי, בואי לפה!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

שבתי
איזה כיף!

קיימים זנים שונים של פילים שגדלים במקומות שונים. האם התזונה שלהם זהה? אולי גם קיימים זנים שונים של בני אנוש? אני לא יודעת
חלוקית, גם אני לא. הבאתי משהו שמישהו אחר אמר. לי זה נשמע הגיוני אבל אין לי משהו חכם לומר על זה מעבר לכך. יכול מאוד להיות שאם זה היה הגיון שמתנגש עם מה שאני ממילא עושה בחיים זה לא היה נראה לי הגיוני.

אין לי עניין למצוא תאוריות כלליות.
רק למען ההבהרה - גם לי לא. ממש לא. כמו שאמרתי, אני פועלת מתוך עצמי והנטיות שלי וזה משליך על מה שאני חושבת באופן כללי ולא להפך. כשאני באה להסביר מה אני עושה ולמה זה יוצא באיזו רמה תיאורטית כי תמיד יש הגיון שמנחה אותי אבל הפעולה שלי ביחס לעולם בוודאי לא מבוססת על שום תיאוריה כללית.

גם אגוזים למינהם צומחים כך על העצים. מדוע הם פסולים?
הם לא פסולים בעיניו בצורתם הטבעית. רק כשהם מחוממים. לאגוז טרי בקליפה יש מרקם של תפוח ולא מרקם קראנצ'י. הוא נהיה מה שאנחנו רגילים אחרי חימום ארוך ב 160 מעלות ואז, לדעת המחבר, הם פסולים, כי החימום מעוות את ההרכב שלהם וגם מפר את האיזון הטבעי שלהם בין חומר למים. בעיניו המים במזון הם מרכיב חשוב מבחינת הכמות והתכולה ואם הם חסרים העיכול של המזון משתבש.

ומה הקטע עם הפירות הטרופיים אשמח אם תרחיבי עד שאספיק לקרוא בעצמי... האם הם עדיפים על פירות מקומיים?
לדעתו כולנו בעלי חיים טרופיים (הוא מסביר באריכות למה) ונועדנו לאכול את המזון הטרופי. הפירות הטרופיים אמורים להרכיב את רוב התזונה שלנו. הוא לא נגד לאכול פירות מקומיים אבל הוא יוצא כנגד הפסילה של הפירות הטרופיים רק משום שהם לא מקומיים.

מזדהה מאוד עם הדברים שכתבת בנוגע לאלימות. תודה על הכתיבה היפה והמדויקת.

ובאשר לתזונה, אחרי שחייה בביבים תזונתיים החלטתי לאפשר לעצמי פירות ולחזור לתזונה חיונית בעיקרה. עד כה, אור ליום השלישי, זה הולך בקלילות. מקווה מאוד מאוד שימשיך.
נהדר, חלוקית. כמה אני שמחה בשבילך. בטח שימשיך!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אישה, קראתי את הדברים בנוגע למזון ואני משתפת אותך בתחושה שעלתה בי, הציפה אותי ואז שטפה גם את הדברים שהבאתי מ 811 - זה עוד סיפור. הכל סיפורים. הכל נכון והכל שטויות בו זמנית. עוד תיאוריה ועוד תיאוריה ועוד סיפור ועוד סיפור וכל אחת מספרת לעצמה את הסיפור שמאפשר לה לעשות מה שמתאים לה ממילא ברגע הנתון שבו היא נמצאת. ואם מחרתיים יעלה הצורך בשינוי פשוט נבחר בסיפור אבולוציוני אחר. אלוהים, קראתי את זה וחשבתי לעצמי שזה פשוט בדיחה.
זה לא מכוון חלילה נגדך. פשוט האופן הקצרני שבו זה נכתב מפשיט את הסיפור מכל המלל העודף, המחקרים, הטענות הכתובות היטב, כושר השכנוע והרהיטות... ומה נשאר? המלך הוא עירום. זה הכל בולשיט אחד גדול. כל הסיפורים. גם אלה שלי. במידה מסוימת זה פשוט הצחיק אותי והמחיש עד כמה העיסוק הזה מיותר.

_"אעמוד בפני פחדי
אניח לו לחלוף מסביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו"_
איזה קטע מופלא. העביר בי צמרמורת. אהבתי מאוד גם את התיאור שלך אחרי זה. תודה על המילים היפות.
וברכות על חום השחר. בהצלחה בדרך החדשה/ישנה הזו.
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

תודה על ההסברים גוגוסית. אני בהחלט מתכוונת לקרוא את הספר. מודה שכמויות הפירות הרתיעו אותי. קראתי באתר העברי שלהם, 30 בננות ליום.
בנוגע לאגוזים, אני מכירה כאלו שמתייבשים בשמש ואז באמת פחות רכים...אבל עדיין בתהליך טבעי. בכול אופן הבנתי את ההגיון. דרך אגב הם קשים יותר לפיצוח במצב ה"רטוב" שלהם.

תודה אישה במסע על ההסבר ועל הקטע המצוטט.
כשאני במרכז שלי ההבדל בין מה ששלי למה שלא ברור, הפחד והאלימות של אנשים אחרים עוברים מבלי לגעת בי. הם לא שלי, ו"שלי" זה מונח ממוצא לחלוטין, הגדרתי ואמונתי בו היא שנותנת לו את כוחו. מסכימה לגמרי.

אבל כשאני במרכז שלי ולא מנסה מלכתחילה ליצור קשר עם בני אנוש, אז זה עובר לידי. מה שאנשים אחרים אומרים ועושים לא מגיע לפתחי מלכתחילה. אני חושבת שהשונות ביננו משקפת את מידת הרצון שלנו בקשר עם הסביבה. אני תופסת את עצמי כנקודה פנימית מזוקקת וטהורה, הייצוג הנשמתי שלי, שמוקף במעגל שאני משתדלת שיהיה תחום. זה המרחב/שדה שלי. אני במלאות ושלמות והתשובות נמצאות בתוכי. אני שואפת לחיבור ולפעולה מתוך הפנימיות ולא להיפך, כשהסביבה החיצונית משפיעה על התנועה שלי, מה שקורה אם אני לא בתשומת לב.
השאיפה שלי היא לחבור לאנשים בסביבתי, מבלי להתערבב איתם, כלומר במצב אידיאלי, כול אחד יפעל מתוך הפנימיות שלו והאמת שלו, והרצון הנקי שלו, ובין השדות שלנו יהיו תחומים משותפים, כמו עיגולים שהקצוות שלהם נפגשים. אני לא זקוקה לזה בשביל למלא צורך כלשהו, אני רוצה בזה בגלל העושר וההרחבה שזה מאפשר לי. בזכות האירועים שמגיעים לפתחי אני מתקדמת ומתפתחת, הצרימה או החיכוך הללו לרוב עוזרים לי לעלות בספירלת ההתפתחות שלי.
אני חייה כיחידה נפרדת שהיא חלק מעולם רחב יותר שנמצא מחוץ לגבולות המרחב שלי. אני בוחרת למה אני רוצה להתייחס ולעיתים המציאות כופה עלי התייחסות. מה שחשוב בעיני הוא אופן התגובה שלי.

אני מסכימה שהכול בסופו של דבר סיפורים ומה שאני עושה זה להחליף מידי פעם סיפור אחד באחר שאני חושבת שמיטיב איתי עד שיוכח אחרת |L|
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

חלוקית, אני שמה לב לשימוש המצומצם שלך במילה סביבה. את מדברת על הסביבה החיצונית ומתכוונת לבני האדם שמקיפים אותך, בעיקר. כך אני מבינה את דברייך. ורק לפעמים את אומרת אנשים בסביבתך. ממה שאת כותבת אני מסיקה שברור לך שאנשים יבינו שכשאת כותבת על הסביבה שלך את כותבת על האנשים בהץ וזה באמת ברור מההקשר. אבל...
כשאני מדברת על הסביבה, היא כוללת את הכיסא והשולחן והמחשב לכל חלקיו, את האדמה שבחוץ והגינה שלי והחדר ומכונת הכביסה והשמש והחלון שסגרתי. כל זה זה הסביבה שלי כרגע. וכשיחזור אחי מבית הספר אז הסביבה שלי תכלול מחשב ואדמה ורצפה וגרביים ומנור הוסלט ושמש ובן אנוש.
אני לא בטוחה בהיותי יחידה נפרדת, אבל אני בטוחה בסביבה שמקיפה אותי. ובני אנוש הם חלק קטן מאוד ממנה. מה עם השמיים? והאדמה? היא כל כך גדולה! והרוחות, נכדיו של סברוג? זה המרחב שלי.

זה לא שאני מגרשת ממנו בני אדם. אני פשוט נותנת מקום שווה לכולם. לאדם ולשולחן ולתפוח וכיסא ולמחשב ולבצל.

חלוקית וגוגוס:
כל סיפור הוא רק סיפור, למה בכלל להלביש את המלך?
אני אוהבת סיפורים. הם יפים. הם טובים כשלעצמם. לא כדי לעשות משהו. אני לא צריכה סיפור כדי לעשות משהו. ואת הסיפורים אני אוהבת בשביל לאהוב אותם, ומספרת בשביל לספר אותם. מה נחוץ לי הקשר בין סיפור ומעשה?

אם הסיפור הוא סיבה לאכול או לא לאכול משהו - הוא מיותר.
אני מספרת את הסיפורים שלי כדי לספר אותם. פשוט בשביל לספר אותם.

התכוונתי לאכול בננה. ואז נזכרתי במה שאמרת על סלט פירות. אז הכנתי סלט מלפפון-עגבנייה פשוט, לעוד כמה זמן, בשביל המיץ. והיה חסר לי משהו. אז הוספרתי בצל. ואז חתכתי בננה ותפוז ותפוח והוספתי שמנת. ואז נזכרתי שעת השום הגיעה, ויצאתי לחצר וקטפתי קצת בצל ירוק וקצת עלי שום, וראיתי שבנוסף לבצל ולשום שהיה שבוע שעבר, נבטו עוד שני שומים, ואחד גם הוציא עלים.

אחר כך אני אצא ללקט ואאסוף יותר עלי שום, אבל בינתיים הוספתי את מה שקטפתי לסלט. בלי לשטוף.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

מודה שכמויות הפירות הרתיעו אותי. קראתי באתר העברי שלהם, 30 בננות ליום.
ממה שאני מבינה הקטע עם המספר הוא בשביל למשוך את העין. בנוסף, המחבר עצמו מתייחס הרבה מאוד לצורך בפעילות גופנית אינטנסיבית ומסביר שהכמויות שלו נוגעות למי שגם לוקח ברצינות את ההמלצה הזו. למשל, הוא נותןשם דוגמה לארוחת צהריים של 12 בננות אבל מוסיף שמי שלא עוסק בפעילות אינטנסיבית יכול להסתפק בחמש או שש. וגם זה... נוגע לגברים. נשים צורכות פחות קלוריות אז אני מניחה שבשבילי זה אומר משהו כמו שלוש בננות או ארבע לארוחה שזה כל מה שיש בה. בהיותי חובבת בננות מושבעת זה נראה לי סביר מאוד.
ועוד משהו - שימי לב שהוא מתייחס לארוחות. הוא בקטע של שתיים שלוש ארוחות גדולות ביום שאמורות להשביע. בעיניי זה חלק מהארכאיות שלו, בדיוק כמו העיסוק הנוקדני בקלוריות. לא קונה את זה ולא מתאים לי יותר. אז נגיד שיש לי ארוחת צהריים שנפרסת על פני חלק היום שנקרא "צהריים" וכוללת שתי בננות, איזה תפוח ואשכול ענבים. נשמע לי סבאבה. תוסיפי חופן קטן של אגוזים ואני באמת לא צריכה יותר מזה.

מה שאני עושה זה להחליף מדי פעם סיפור אחד באחר שאני חושבת שמיטיב איתי עד שיוכח אחרת
בדיוק! זה מה שאני עושה כבר שנים. הקטע הוא שעד שאני קוראת "סיפור" כזה אני לא מרגישה צורך באחד. אני פשוט עושה מה שנראה לי הכי נכון. ואם אני פוגשת סיפור שפעם התאים והיום לא, או אחד שכרגע לא מתאים, אני במילא פוסלת אותם. אז למה זה טוב? מי צריך את כל זה?
אני לרוב מחפשת רק השראה. אם היא באה באריזה של סיפור אני משתדלת לנפות אותו החוצה ולדבוק בהשראה. זה מה שקרה לי עם ה 80/10/10. כשאני מתחילה להסביר הסיפור חוזר אבל בחיי שלא רק שאין צורך, הוא אפילו מפריע.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני מספרת את הסיפורים שלי כדי לספר אותם. פשוט בשביל לספר אותם.
גם אני. אבל הסיפור של 811 הוא לא שלי. וגם הסיפור שתמי כנראה הרחיבה הוא לא שלי. וכל תיאוריה שמישהו אחר יצר היא לא הסיפור שלי.

מה נחוץ לי הקשר בין סיפור ומעשה?
לא נחוץ. מסכימה.
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

תודה אישה על הדיוק. אני מתכוונת לבני אנוש היות והאינטרקציה איתם נחווית אצלי אחרת מאשר עם כסא, שולחן או חפצים דוממים. כרגע במציאות שלי הם הגורם המרכזי בסביבה שלי. אם אגור בבקתה מבודדת ביער מן הסתם זה ישתנה. ההתייחסות הזו שלי נוגעת לתקשורת וזו מתקיימת בעיני בעיקר עם יצורים חיים באשר הם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

עברתי עכשיו על התפריטים ב 811
מציינת שהוא מאוד מאוד עונתי. זה טוב ונתן לי השראה להיות גם למרות שבבסיס אין לי את האינטואיציה הזו.
מעבר לריכוז של שלוש ארוחות ביום שלא מתאים לי, הוא מציע תפריט מאוד קל לארוך היום וארוחות עם שלוש מנות בערב, דוקא כשאני לא רעבה :-)
אולי כדי להתאים לשגרת החיים של רוב האנשים שלא נמצאים בבית רוב שעות היום.
שמתי לב לעוד שני דברים. בתוך התפריטים המכובדים (שבוע מלא של ארוחות לכל עונה) יש רק חסה לסוגיה וסלרי וקצת כרוב. זהו. אולי ב 2006 פשוט לא אכלו את כל הירוקים הטעימיםשאוכלים היום? לא יודעת אבל זו נראית לי כמו החמצה רצינית.
מה שכן, הסלטים שלו מאוד מאוד פשוטים. שלושה מרכיבים בדרך כלל, חסה ושני ירקות או ירק ופרי לפעמים עם איזה גיוון. הטענה הכללית שלו היא שלא צריך לאכול כל יום מהכל ובטח שלא בכל ארוחה. צריך שבאופן כללי כל המרכיבים החשובים יימצאו בתזונה שלנו. לזה אני מאוד מתחברת ולמרות זאת מכינה סלטים סופר עשירים שיש בהם כל ירק אפשרי. אולי אם אלך בדרך שלו זה יהיה יותר קל (יותר פשוט ומהיר לחתוך הרבה מאותו ירק מאשר לגוון בהמון חיתוכים שונים) ואולי אפילו יותר טעים?
התיבול שלו לרוב כולל טחינה של אחד מרכיבי הסלט למרקם רוטב עם משהו נוסף. זה רעיון מעניין ואני אנסה אותו.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

לדעתי סלט זה לא הדבר הכי טבעי בעולם.
טבעי זה ללכת ולקטוף ירק/פרי ופשוט לאכול אותו.

גם רוטב כלשהו לסלט הוא לא טבעי.

אני לא מתהגדת לא לסלטים ולא לרטבים, אבל טבעי זה לא.

גוגוס, חשבת לגדל גינה? גינה ליד הבית, או לקטות מסדרים די טוב את האינטואיציה של ירקות בעונתם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

לדעתי סלט זה לא הדבר הכי טבעי בעולם.
ברור. מסכימה לגמרי. זה פתרון לבעיה. כמו שייק.

גוגוס, חשבת לגדל גינה?
כן, בטח, הרבה פעמים. ואז פסלתי את זה. בדיוק אותו מספר הפעמים :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

טוב, חשבתי על זה, ה 811 לא בשבילי כרגע. אני עדיין מוצאת טעם רב בהגיון שלו אבל היישום של זה גדול עלי.
ניסיתי את זה כמה ימים ואני רואה שכרגע הוויתור על השומן בא לי במאמץ.
אני כן דבקה בכמה רעיונות שלו. שמה דגש רב יותר על פירות. בלי גרגיר של מלח. תשומת לב לכמות השומן.
אני לא בהכרח מפחיתה אותה אבל כן שמה לב שאני אוכלת המון שומן ושחלקו הלא מבוטל הוא תוצר של שעמום בלי שום קשר לרעב.
אז אני בוחרת כרגע לשמר את השומן שבא עם הארוחות שלי ולנסות לוותר על מה שגם בעיניי הוא עודף.
אני שומרת את האגוזים בשייק של הבוקר אבל מורידה את הכמות ושומרת את שמן הזית בסלט אבל מפחיתה את הכמות. היום שפכתי פנימה חצי מהכמות הרגילה וזה היה לי מצוין.
מוותרת על כל נשנושי האגוזים שלא מודבקים לארוחה. נראה לי שזו דרך טובה ושזה לא דורש מאמץ מצדי.
אולי מתישהו יתעורר בי החשק ללכת עם הרעיון שלו רחוק יותר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הכנתי היום עם הילדים עוגיות טחינה משובחות במיוחד. קמח מלא הוחלף בקמח טף. סוכר הוחלף בסוכר קוקוס (יש חיה כזו בישראל? פגשתי את זה כאן לראשונה וזה מדהים). שמן קנולה הוחלף בשמן קוקוס. על אבקת האפייה ויתרנו והטחינה היתה מישראל מהזן הכי טוב שיש.
הכנו ושלפנו מהתנור והחלטתי לתת ביס. מודה שנתתי ביס גדול...
ועדיין, זה רק ביס. מסתבר שאחרי עשרה ימים בלי שום פחמימה מהסוג הזה ובטח שבלי סוכר הגוף שלי ממש לא האמין שזה קורה לו. וואו, איזו התנגדות הוא הפגין. אשכרה חטפתי כאב בטן ועלה בי חשק עצום לסלט. הכנתי סלט ואכלתי והרגשתי יותר טוב אבל באמת שהופתעתי.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס, למה וויתרת על הרעיון של גינה?

ומה עם טיול לקטות? זה אפשרי באנגליה?

אני יצאתי היום לטיול לקטות.
מסקנות:
יש מספיק שום לכולם. כמות עלי השום שאני אאסוף, ואני קוטפת עלה אחד מכל שום, תלויה אך ורק בכמות הסבלנות והזמן הפנוי שלי.
שום מתורבת הוא בעל טעם יותר חזק משום בר. אפשר לאכול את העלים שלו בכמויות קטנות בלבד, בעוד שאת הטעם העדין יותר של שום בר אפשר לאכול בכמויות הרבה יותר גדולות.
עלים מספיק קטנים של סרפדים אפשר לאכול כי הם לא דוקרים.
חוביזה זה טוב.
עלים של שום מתורבת רחבים יותר וצומחים יותר לגובה בעוד שאצל שום בר העלים מתפרשים לצדדים במעין שמש.

עכשיו זו העונה הכי טובה. במקום להתבאס שאני לא קונה אורגני אני יוצאת החוצה ומלקטת אוכל, לשקית או ישר לפה :)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

גוגוס, למה וויתרת על הרעיון של גינה?
פשוט כי מעולם לא היתה לי חלקה קטנה שהיא שלי ואני יכולה לעשות בה כרצוני. לארגן לעצמי משהו פיראטי תמיד דרש יותר הסכמות ועניינים וכל פעם שחשבתי על זה נגמר לי הכוח עוד לפני שפתחתי בכלל את הפה. יום אחד... אולי...

ומה עם טיול לקטות? זה אפשרי באנגליה?
בטח. אבל לא מספיק מושך אותי. יום אחד... אולי...

העלים הירוקים שסיפרת עליהם הזכירו לי שרציתי לומר עוד משהו בנוגע לעלים ירוקים בתזונת 811. את הטענה העקרונית שלו אני מקבלת - מי שאוכל נקי לא צריך להכניס המון חומרי ניקוי פנימה. אבל... יש דברים שהוא לא לוקח בחשבון ואני כן. למשל, את זה שלא כל התזונה שלי אורגנית. למשל, את זה שאני חיה בסביבה שיש בה זיהום אוויר. למשל, את זה שלפעמים אני בסוג של סטרס. ועוד כל מיני גורמים לא טבעיים שהם חלק מהחיים שלי ועשויים להגדיל את כמות הויטמינים והמינרלים להם אני זקוקה. וכל זה עוד לפני שאמרתי מילה על האהבה שלי לעלים ירוקים בכמות גדולה.
היינו בשבת שעברה אצל אחותי וגיסי הכין לי שייק פירות בבוקר. לא יכולתי לשתות את זה ככה. הייתי חייבת את העלים בשביל שזה יהיה לי טעים. אני מניחה שחלק מהפירות שאפשר להשיג היום בשוק הם פשוט מתיקות מהונדסת גנטית וזה מורגש ולא נעים. כמו הדוגמה של התותים בדיון עם דפנה
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס, אין לך חצר?

ואני לא חושבת שעלים ירוקים הם חומר ניקוי. הם פשוט אוכל. כמו כל אוכל אחר.

בנוגע לפירות - היום שתיתי מיץ תפוזים. המיץ היה מתוק וטעים לטעם המעוות שלי. למרות שהטעם היה טעים, ידעתי שלא כך צריך להיות. למרות שלא טעמתי תפוזים אחרים.

הם פשוט מתוקים מדי, אני יודעת.

ולשום יש טעם עז מדי.
והכל מוקצן.

כך שברור לי שצריך יותר ויטמינים ומינרלים ואוויר נקי וזמן פנוי ושבט.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

גוגוס, אין לך חצר?
לא. ומעולם לא היתה לי.

ואני לא חושבת שעלים ירוקים הם חומר ניקוי. הם פשוט אוכל. כמו כל אוכל אחר.
גם אני. התייחסתי למאפיין בולט שלהם, העושר בויטמינים ומינרלים, אבל אני לא אוכל שום דבר בשביל מטרה מסוימת.
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

שולחת לך מייל. נשיקות...
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

היי כולן.

לפני כמה ימים כתבתן על איך הדף הזה הוא על הקשבה. אני חושבת שהדף הזה הוא על עשייה מבפנים החוצה ולא להפך. אני חושבת שהרבה אנשים, ואני בתוכם, פועלים הרבה מדי פעמים מבחוץ פנימה. ומאוד מאוד קשה לפעול מבפנים החוצה בעולם שלנו, שבו יש כל כך הרבה קולות חיצוניים (ובעלי אינטרסים לעתים, אבל גם כשהם לכאורה נטולים כאלה לחלוטין) שדוחפים אותנו לכיוונים ספציפיים.

אני חושבת שזו גם הלולאה הפנימית של הדף הזה. כי מי שקשובה לעצמה מבפנים החוצה לא ממש צריכה לבוא לכאן ולספר, ולהיות מכוונת שוב בידי קולות חיצוניים- נעימים ועוטפים ומלטפים ככל שיהיו.

(מצד שני, הקבלה וההכלה האינסופית של הדף הזה מזכירים לי את הזרם ההומניסיטי בפסיכולוגיה, ששואף ליצור עבור המטופל סביבה מאוד תומכת כך שבסופו של דבר הוא יוכל להטמיע בתוכו את הקולות התומכים האלה ולהעזר בעצמו, כשמקום לשמוע קולות ביקורתיים ולא מועילים הוא יישמע את הקולות שאימץ בטיפול).

עד כאן פינת הפילוסופיה.

כחלק ממה שאני עושה באקדמיה בימים אלה הייתי אתמול בבלינסון, בפגישה, שנערכה בבניין של מחלקות הסרטן למיניהן (ולא בכדי, נפגשנו עם ראש מחלקה שם). מפחיד שם. אני לא ממש יודעת לפרוט את זה למילים, אבל זו התחושה שאתה מקבל ממש ברגע שבו אתה עובר את סף הכניסה (אל מול שומר שרק נותן בך מבט חומל ובכלל לא מבקש להציץ בתיק. מי ירצה להכנס לכאן אם הוא לא ממש מוכרח). ואז אנשים צועדים לאט מחוברים לאינפוזיות. עליתי לבד במעלית אחוזת אימה. ממש ככה.

וישבנו שם בפגישה ודיברנו על הדברים, אבל לא היה שם ריחוק אקדמי בכלל. והתלבטנו בין מערך ניסוי כזה לאחר לקבוצת נבדקים כזו או אחרת, כשמנהל המחלקה אמר- אני לא יודע למה אתם חושבים שאנשים צעירים יהיו קבוצה מוצלחת יותר. אנשים צעירים זה תמיד טרגדיה. לבוא אל מישהי בת 28, חודש אחרי לידה, שהתגלה אצלה סרטן גרורתי... זה הרבה יותר קשה מלבוא אל בת 55. והשיחה המשיכה (היינו שלושה) ואחרי כמה רגעים פנו אלי שוב, ועניתי- רגע, עוד לא התאוששתי ממה שאמרת. ובראש שלי מתרוצצת אישה צעירה, חודש אחרי לידה, עם סרטן גרורתי. והוא אומר, בכובד ראש, כן, לפעמים מאבחנים סרטן גם באמצע הריון ואנחנו עושים כימותרפיה עם עובר בבטן. ומזל שהיה כיסא תחתי. עד כדי כך.

ואני מרגישה שזה קשור קשר הדוק לכאן. אבל כמו שאי אפשר במאמץ, גם אי אפשר בפחד.

:-( :-( :-(
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

מי שקשובה לעצמה מבפנים החוצה לא ממש צריכה לבוא לכאן ולספר, ולהיות מכוונת שוב בידי קולות חיצוניים- נעימים ועוטפים ומלטפים ככל שיהיו.
בעיקרון אני מסכימה אבל בהסתייגות.

הדף הזה הוא על עשייה מבפנים החוצה ולא להפך
לדעתי הדף הזה הוא על הדרך להגיע למצב שבו עושים מבפנים החוצה. לצערנו הרב אצל רובנו זו דרך ארוכה. אני חושבת ששלי, למשל, תיקח חיים שלמים.

ליצור עבור המטופל סביבה מאוד תומכת כך שבסופו של דבר הוא יוכל להטמיע בתוכו את הקולות התומכים האלה ולהעזר בעצמו, כשמקום לשמוע קולות ביקורתיים ולא מועילים הוא יישמע את הקולות שאימץ בטיפול
מסכימה שזה דומה אבל גם כאן מסתייגת קצת. אני לא חושבת שמישהו יכול להטמיע קול חיצוני או לאמץ אחד כזה. הוא יכול לשמוע אותו ולבחור האם להקשיב או לא. המצב האידיאלי בעיניי הוא שהקולות התומכים מאפשרים לי להקשיב לעצמי ואולי אפילו לגדל בתוך עצמי קול פנימי שלי שמדבר אלי יפה. כי יש אחד כזה אבל אם אני משתיקה אותו הרבה זמן אז הוא נהיה חלוש וקשה לשמוע אותו. בתהליך הארוך הזה אני מאפשרת לקול הפנימי המיטיב שלי להתגבר. אני לא מרגישה שאני מאמצת קולות מיטיבים של אחרים. כשכל הסביבה מדברת בקול מיטיב (שאני מדמיינת כשקט יותר, רגוע, פחות ווכחני, רך, אולי אפילו אטי) אז גם לקול המיטיב שלי יש סיכוי להישמע. כשהסביבה מדברת בקולות ביקורתיים, שיפוטיים (צועקים, מהירים, ווכחניים) הקול הפנימי המיטיב שלי משתתק כי הוא לא יכול בתחרות הזו.

ועכשיו תהייה - בעיניי, כמאזינה מהצד, אם זו המחשבה שעברה לך בראש סביר שאת לא מקבלת כאן מה שאת צריכה. אולי את מקבלת משהו שאת רואה בו גרעין של טוב אבל זה לא מה שאת צריכה כדי לקדם את התהליך שלך. אם את יכולה לחשוב על משהו שאת צריכה (בהנחה שבכלל אפשר לקבל אותו בפורום כזה) אני אשמח מאוד לשמוע.

אבל כמו שאי אפשר במאמץ, גם אי אפשר בפחד.
לדעתי דווקא אפשר. אני חווה פחד כמשוכה. יש הרבה דרכים לקפוץ מעליה, כל אחת והדרך שלה. וברגע שקפצת, זהו זה. אין יותר פחד. יכולים להיות המון קשיים אבל לא פחד. מאמץ זה סיפור אחר. זה כמו רוח חזקה שבאה לך בזרם נגדי. אי אםשר פשוט לחצות אותה. צריך לשבת לחכות שהיא תסיים לנשוב או לסובב את הגב ולתת לה לדחוף אותך ואחרי זה להתחיל מהתחלה.

בעיניי בפחד שווה להילחם. במאמץ לא. ואם לדייק - המאמץ היחיד ששווה בעיניי הוא זה שנדרש כדי להילחם בפחד.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

לדעתי דווקא אפשר. אני חווה פחד כמשוכה.
רק כדי לוודא שאנחנו מדברות על אותו הדבר- במקרה הזה פחד הוא המניע לא איזה חשש ערטילאי. פחד נראה לך כמניע הגיוני?

אם את יכולה לחשוב על משהו שאת צריכה (בהנחה שבכלל אפשר לקבל אותו בפורום כזה) אני אשמח מאוד לשמוע.
אין לי מושג. אני פה כי אני אוהבת את הדף הזה, את הנשים שבו ואת הקולות שנשמעים בו. אבל אני (עדיין) לא יודעת איך להניע את עצמי לשינוי שאוכל להתמיד בו.
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

אין לי מושג. אני פה כי אני אוהבת את הדף הזה, את הנשים שבו ואת הקולות שנשמעים בו. אבל אני (עדיין) לא יודעת איך להניע את עצמי לשינוי שאוכל להתמיד בו
מהנסיון שלי : מספיק שתמשיכי לקרוא, ואז נורא יתחשק לך גם, ואז זה יתחיל להיות חלק ממך, ובלי שתרגישי פתאום גם את תאכלי יותר חיוני ופחות מתועש וההמשך עוד לא ידוע..
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

פחד נראה לך כמניע הגיוני?
כנראה שבאמת לא ירדתי לסוף דעתך כי אפילו את השאלה אני לא מבינה. רוצה לנסות שוב?

אני (עדיין) לא יודעת איך להניע את עצמי לשינוי שאוכל להתמיד בו.
מי דיבר על התמדה? מה רע בשינוי של היום? ומחר? אולי זה המקל שלך בגלגלים, המחשבה ארוכת הטווח, שידועה זה מכבר כמדכאת ביותר.
אם זה מדבר אליך אז אפשר לשאול יותר בצמצום - מה יגרום לך להישאר ב"כאן ועכשיו" במקום לנדוד אל הנצח? אולי משהו קטן כל בוקר, איזו תזכורת, או תכנון של היום, כאשר המחשבה היא באמת על אותו יום בלבד.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני רק באתי לאחל חג שמח ולתהות האם כולן שמו לב עד כמה סופגניותזה דבר ממש מגעיל?

חוץ מזה יש לי ים תובנות, המון מחשבות וזה. אבל די לחפירה! וחוץ מזה, חג אורים שמח לכולן. אני מתה על הקונספט הזה של להביא אור לחורף.
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

גוגוס. גם לי מאוד קשה ליישם את 811 טהור...
למעשה כל העניינים שהיו לי פעם מתנקזים עכשו באמת לשומנים שקשה לי להפרד מהם. קראתי שלשומן יש גם אפקט ממכיר
ולכן קשה לוותר עליו.
אני הולכת כל יום כמעט לחורשת פקאנים קטנה סמוך לבית. כל הילדים כמובן באים איתי ואנחנו אוספים פקטנים מפצחים ואוכלים.
אני שמה לב שבאופן טבעי כדי להשיג שומן אני אשכרה מתאמצת. אני הולכת עד החורשה , נניח 10 דקות ואז מתכופפת ומחפשת בין העלים, ואז מפצחת
וכל זה בשביל אגוז קטנטן - לעומת מה שאני קונה למשל בבית טבע והופ בלי לשים לב אני יכולה אכול 200 גרם אגוזים...
ברור לי שהמלחמה הבאה היא נגד השומן.
ברור ששומן מן הטבע עדיף אבל גם הוא מסמיך את הדם ומונע מחומרים מזינים להכנס.
יש אפילו הסבר הגיוני של גרהאם למה סכרת נגרמת מעודף שומן...בכל אופן לקח לזה זמן להכנס לתודעה שלי...עכשו נראה כמה זמן ייקח לי ליישם...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אבל די לחפירה!
קולות אכזבה בקהל. חג שמח גם לך, יקרה.

קוסמת, תודה על מה שכתבת. מזדהה עמוקות. אצלי יש שני מקורות שומן כאלה. מלא שמן זית (שלו הייתי נדרשת לסחוט אותו בעצמי לעולם לא הייתי מגיעה לכמויות כאלה) ואגוזים (שלו נדרשתי לאסוף ולקלף בעצמי לעולם לא הייתי אוכלת כל כך הרבה מהם). זה המניע שלי להיפטר מהעודפים. כי אלו עודפים לא טבעיים בעליל. ושלא במפתיע הם עונים על צרכים לא טבעיים בעליל.
אני לא רוצה להגיע לרמות שהוא מדבר עליהן. ככה מהבטן זה נראה לי נמוך מדי. אולי עוד אשנה את דעתי. אבל במקרה שלי אפשר להפחית בחצי לפחות את כמות השומן שאני אוכלת ואני מודה שזה מאוד מאוד קשה לי. ככל שזה יותר קשה לי כך אני יודעת שזו משימה ששווה לבדוק אותה. בינתיים לא מצליח לי. היום מתנהל היטב יחסית אבל הערב לא.
קשה גם עם זה שהאגוזים כאן כל כך טובים. אבל מה זה טובים? קראנצ'יים לגמרי ועזי טעם. כלומר... מיובשים מאוד. בדיוק ההפך ממה שטבעי.
לא פשוט העסק הזה... לא פשוט לי בכלל.
תפוזית*
הודעות: 41
הצטרפות: 12 דצמבר 2012, 08:28

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי תפוזית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי גוגוס וכולן...
בתוך כל התכתובת המעניינת שלכן והמחשבות המרתקות על שומנים ופירות וכל הג'אז הזה - רציתי לכתוב את השני גרוש שלי. בעיקר לך, גוגוס, למרות שאין לי כ"כ מה לתרום לדיונים בשלב זה. אני פשוט רוצה לספר את מה שאני עוברת בהשראתך.
אז ככה - כשפתחת את הבלוג החיוני לראשונה הסתקרנתי ונכנסתי אבל זה כנראה היה מעל ומעבר ליכולות ההשגה והרצון שלי בשלב זה ולא נשארתי... לפני כמה חודשים חזרתי לדף שלך, והפעם זה כבר דיבר אלי, אם כי לא חשבתי שאוכל ליישם את זה אי פעם. ואז התחלתי לשמוע על רעיונות דומים מכל מיני כיוונים מסביבי, עד שבוקר אחד, לפני כמה חודשים - פשוט התעוררתי בבוקר והחלטתי שמאותו רגע - אני מפסיקה לגמרי סוכר וגלוטן!
עכשיו, אחד הדברים שעזרו לי מאוד להתמיד היה משהו שבתקופה ההיא דיברת עליו הרבה, וזה שצריך להסתכל על השינוי הזה כעל ניסוי תזונתי. אז זה מה שעשיתי, הכרזתי לעצמי ולסובבים שאני לא מתחייבת בעצם על כלום, ואני בודקת איך ארגיש עם השינוי הזה, והכל פתוח. וזה, בעצם, מה שאיפשר לי להמשיך כך במשך 4 חודשים שלמים, בלי לגעת בכלל בכלל בסוכר ובגלוטן (וידוי נאות - לפני זה הייתי מכורה ממש למתוקים - על אף שיש לי מודעות תזונתית לא רעה, זה היה פשוט חזק ממני...). אח"כ קצת איפשרתי לעצמי לטעום פה ושם (כי היה החופש הגדול וטיילנו הרבה מחוץ לבית), ומאז אפשר לומר שאני עדיין שם, אבל עם סטיות מידי פעם...
בשורה התחתונה - מה שרציתי לומר זה תודה לך גוגוס, על שאת מהווה השראה מעולה ואת תמיד הולכת עוד צעד קדימה ומראה את השביל. וגם - תדעי שהיום, מה שגורם לי הכי הכי שמחה באוכל זו קערת סלט מלאה עלים (לדוגמא - חסה, קייל, מיזונה) עם כל מיני פירות (רימון, תפוח, תפוז, כמה תמרים, אפרסמון) ואגוזי מלך (כמובן עם לימון ושמן זית). אז תודה!
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_פחד נראה לך כמניע הגיוני?
כנראה שבאמת לא ירדתי לסוף דעתך כי אפילו את השאלה אני לא מבינה. רוצה לנסות שוב?_
מה שאני אומרת הוא שלא נראה לי שפחד הוא מניע טוב לשינוי תזונתי (ראיתי מלא חולי סרטן, אני באמת מאמינה שלסרטן יש קשר הדוק לתזונה ולכן אנסה לשנות את התזונה שלי). כאילו, פחד לא יחזיק אותי בזה מספיק זמן. כי זה נשכח, כי אני לא רואה חולי סרטן כל יום, כי פחד הוא לא מניע כל כך מוצלח עבורי להחזיק התנהגות רצויה.

מי דיבר על התמדה? מה רע בשינוי של היום? ומחר? אולי זה המקל שלך בגלגלים, המחשבה ארוכת הטווח, שידועה זה מכבר כמדכאת ביותר.
כן, תיאורטית כן, נחשוב על היום, על עכשיו, על הארוחה הבאה. אבל בתכלס, בראש שלי, הגלגלים רצים קדימה. כי זו לא הפעם הראשונה. באופן אישי אני רזה, אז אין לי סיפורי דיאטות אקורדיאון, אבל ככה אני מרגישה מבחינה תזונתית. כאילו, אני משנה את התזונה שלי, מרגישה מעולה, ואז "נשברת" (יכולות להחליף במילה אחרת, העיקרון מובן) וקורסת לתזונת זבל. והנפילה לתזונת זבל היא קשה תודעתית ומעייפת ומתישה ולפעמים רק המחשבה על הפעם הבאה שזה יקרה גורמת לי פשוט להשאר באותו המקום. כי זה מתיש. כי אני לא יכולה לחשוב עכשיו אני אוכל קערת סלט ענקית ובארוחה הבאה פאדג' בראוני. זה לא מסתדר לי תודעתית. זה לא מתיישב יחד. זה זה או זה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

תפוזית יקרה, איזה עונג!
אני כל כך שמחה בשבילך, אין לך מושג. וזה בלי להכיר אותך בכלל. ראית מה זה?
תודה על השיתוף ועל הנדיבות.
עשית לי את היום.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

מה שאני אומרת הוא שלא נראה לי שפחד הוא מניע טוב לשינוי תזונתי
אה... הבנתי אותך. אצלי פחד אף פעם לא עומד לבד ומכאן כתבתי. תמיד יש משהו נוסף. איזה רצון... איזו כמיהה.... למשהו יותר טוב ממה שיש לי. הפחד מלווה את הכמיהה ושם לה מקלות בגלגלים אבל הוא אף פעם לא לבד אצלי. אני מסכימה שאם יש רק פחד זה לא רעיון טוב אבל אני תוהה אם אנשים באמת נכנסים להרפתקאות כאלה רק בגלל פחד.

כן, תיאורטית כן, נחשוב על היום, על עכשיו, על הארוחה הבאה. אבל בתכלס, בראש שלי, הגלגלים רצים קדימה
מזדהה מאוד. זה אחד הדברים שעבדתי עליהם בשנתיים האחרונות. אבל לא עבדתי בצורה ישירה. פשוט התעקשתי להתנסות שוב ושוב ושוב ככה אלף פעמים עד שזה תפס. יש לי עוד מדי פעם מחשבות על הנצח אבל הן לא מחזיקות מעמד. בדיוק כמו שפעם המחשבות על כאן ועכשיו לא החזיקו מעמד :-) אם מתעקשים האיזון ביניהן משתנה בסוף, ככה בלי ששמים אפילו לב.

רק המחשבה על הפעם הבאה שזה יקרה גורמת לי פשוט להשאר באותו המקום. כי זה מתיש
שוב מזדהה. זה באמת מתיש וזו אחת המחשבות הכי תוקעות. כאילו, מה זה משנה בכלל כי בעוד שבוע אגיע לאותה נקודה בדיוק, נכון?
יעל יקירתי, אני לא יודעת מה מפעיל אותך. לא מכירה אותך מספיק. יכולה לדבר רק על עצמי. ומעצמי אני יכולה לומר לך שאפשר להפסיק לחשוב את המחשבה הזו. לא בכוח, חלילה, זה פשוט בא. קמים ונופלים וקמים ונופלים בלי סוף עד ששמים לב שהנפילות באות לעתים יותר רחוקות ושהן יותר קצרות ושהן גם נראות פחות גרוע מבחינת מה שאוכלים.
קחי בבקשה בחשבון שמבחינת הסטטוס שלך בחיים זו אולי התקופה הכי גרועה בשביל זה, אם זה עדיין בא לך במאמץ. אני מציעה שוב, ברצינות רבה, להתמקד רק ב אני אוכל קערת סלט ענקית
איך אפשר לשכנע אותך שה פאדג' בראוני פשוט לא משנה? הוא באמת באמת לא משנה. עזבי את החשבונות.
אכלת סלט משובח? איזה יופי! אמא טרייה ומניקה שיש לה עוד ילד בבית והכינה לעצמה קערת סלט גדולה וגם אכלה אותה היא בעיניי אלופת העולם בטיפוח עצמי. איך גורמים גם לך לראות את זה ככה? את יודעת כמה קשה מה שאת עושה? כמה כוחות ומחשבה זה דורש? המטרה היא להנות מכל מה שאת מצליחה להשיג ולמתוח חיוך גדול על כל הדברים שהתפלקו לך בדרך.

זה לא מסתדר לי תודעתית. זה לא מתיישב יחד. זה זה או זה.
הרמת לי להנחתה ואני מודה לך על זה. שואלת אותך ברצינות - האם יש נושא אחר בחיים שלך שחשוב לך מאוד שבו את מצליחה לנקוט בעקביות בגישה הזו של "זה זה או זה"? כי אני לא. בשום דבר. יש נושאים שאני מאוד קרובה אבל זה אף פעם לא ממש חד משמעי. ואם בנושאים אחרים שחשובים לי מאוד אני לא מצליחה למה שזה יצליח בתזונה? אולי הרעיון הזה הוא לא מציאותי בכלל וכדאי לבעוט אותו מהחיים בכל תחום כי כמו שאת רואה בעצמך - הוא מכשול. הוא לא מועיל.
את יודעת מה? אולי הוא לא סתם מכשול. אולי הוא ה-מכשול.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אכילת בעלי חיים

אני בדיוק באמצע של הספר המצוין של ג'ונתן ספרן פוייר ולפני הכל חושבת לעצמי על השם שלו Eating Animals. המונח האנגלי עושה את החיים קשים כי המילה הזו animal תמיד מסובכת לנו ומדגישה את יחסי הקירבה/ריחוק שיש לנו לבעלי החיים ואולי לטבע בכלל. בעברית עשו את זה פשוט והדגישו רק את מה שהכי חשוב - שיש בהם חיים. באופן אישי, עלי זה קצת מקשה לאכול אותם וזה בולט מאוד כאשר רוצים לומר את זה במדויק - אכילת בעלי חיים מתים. לי זה עושה תמיד קצת צמרמורת.

הספר הזה מעורר בי המון מחשבה. בפינת הפרגון - יפה שאחרי הכמויות האדירות של חומר שקראתי בנושא הוא מצליח לחדש לי, גם ברמה הפילוסופית וגם ברמת הנתונים ובעיקר באיך שהדברים שזורים זה בזה ומוצגים. מה שנקרא - כזה עוד לא ראיתי.

ומה אני לוקחת ממנו בינתיים? חיזוק נוסף להתנגדות שיש לי מול אכילת בעלי חיים מתים במאה העשרים ואחת. למה? כי הפעולה הזו, שבהחלט יכולה להיות טבעית ברמת העיקרון, לא יכולה להיות טבעית בחיים שלי. בתחושת הבטן הפרטית שלי, התועלת שאני יכולה להפיק מהתוצר הלא טבעי הזה של בעלי חיים מתים בצלחת הוא ממש ממש קטן.

אני שייכת לאלו המאמינים שיש קשר בין הטעם והעיכול של המזון לבין ההכנה שלו וההשגה שלו. אם בדרך יש סבל וכאב וצער וניצול זה לא יכול להזין אותי היטב. אני מאמינה שזה נכון גם אנרגטית אבל לא רק. בעל חיים שגדל תחת ניצול וסבל חייב איכשהו "לזכור" את כל זה בגוף שלו. בדיוק כמוני, לא?

מה שיש בספר זה ניפוץ של כל מיני בועות ומונחים מכובסים שעושים לנו את העסק יותר קל לעיכול (אבל כנראה שלא תרתי משמע). כל מיני "מרעה חופשי", "אורגני", "בר קיימא" וחבריהם. אפילו פוליפייס, החווה המפורסמת מ"דילמת השפע", מקבלת מנה הגונה של ביקורת על כך שהיא מגדלת בתנאים טובים אבל עדיין רוכשת בעלי חיים שהמבנה הגנטי שלהם מעוות לגמרי וכל מטרתו לספק כמה שיותר נפח בכמה שפחות כסף ומאמץ.

המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד. גם ברמת המוסר אבל כרגע גם ברמת הבריאות. לי עצמי אין שום בעיה עם אכילת בשר. אם מישהו יוצא לצוד (לא בשביל השעשוע, בשביל לאכול) וחוזר עם משהו בידיים, אין לי בעיה לאכול את זה. חיים של חופש ומוות מהיר זה משהו שאני מאחלת לעצמי, אז בטח שלבעלי חיים אחרים . אבל אם מדובר בבעל חיים שעקב הנדסה גנטית זוכה בגוף שבעיקר מעיק עליו, ושבחיים שלו יש מנה הגונה של סבל, כמה בריא זה באמת יכול להיות?

אלו מחשבות מאוד מהראש ולא מהבטן. אבל גם הגוף שלי בכיוון, עם דרישה הולכת וקטנה לבעלי חיים מתים ככל שאני אוכלת מהם פחות ובעיקר ככל שאני מתעקשת לאכול אותם כפי שהם, בלי שום תוספת טעם. לא של מלח, לא של תבלינים אחרים ולא של חימום. כל אלו יוצרים מראית עין של "טעים" ומכסים על הטעם האמיתי של המזון הזה. כשהוא כמו שהוא, חשוף לגמרי, יש לו טעם אחר לגמרי ומרקם אחר לגמרי ויש שם דברים שאי אפשר להסוות.
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

כל כך אוהבת לקרוא אותך גוגוס יקרה, תמיד מרגיש מדויק. הדיוק הזה יפה ומענג אותי.
והצהוב מתנוסס מולי - כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון. :-)

יש משהו נקי כל כך באופן הביטוי שלך בדיוק כמו שנשמע האוכל שאת מכינסה לגוף.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

עדינה אהובה... כשאני רואה את השם שלך כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה שאני כזו בת מזל כי אזכה לפגוש אותך בקרוב, אחרי שחשבתי שלא אראה אותך עוד המון זמן.
(למי שתוהה, אנחנו בדרך לחופשה בישראל בגלל עניינים בירוקרטיים של הגירה. למי שתוהה עוד, עדינה היא לא "רק" אשה מופלאה אלא גם מעסה שאין כמותה בעולם כולו ורק מהמחשבה על מפגש עם הידיים שלה הגוף שלי נהיה עוד יותר שמח).

אבל... אני מודה שקצת קיוויתי שכמו בפעמים הקודמות תגיעי רק בעוד הרבה זמן והמסך שלך יראה משהו אחר ולא את זה :-)
אני מפרגנת לך מאוד על התהליך שלך עם הבשר. יש משהו במעבר אצל הבשר (בעיקר כאשר המשמעות היא זניחת הדגנים והקטניות במקביל) שיכול ממש להקפיץ קדימה את המודעות אל הגוף. אני חושבת שזה קורה גם בגלל הפרידה מהדגנים אבל גם בגלל שלהכניס בעל חיים מת לגוף זה משמעותי. זה לא אקט זניח כמו אכילה של בננה. זה עמוק. ומי שרגיל בתהליכי מודעות זה מכריח אותו להרהר ומהרהור יוצאים לרוב דברים טובים. אז בין אם הבשר יהיה בשבילך תחנת מעבר ובין אם הוא יהיה משהו שנשאר לתמיד אני מאחלת לך בעיקר מודעות. ותהליך מעצים.

ותודה על המילים החמות שלך. אני אוהבת אותך מאוד.
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

יש כל כך הרבה לכתוב בעניין הזה ואין לי את הזמן עכשיו (גונבת אותו בקטנה מהקטן) אני מקווה שנצליח לדבר כמה שיותר כאן או במייל לפני שניפגש כדי שלא נמצא את עצמינו שוקעות בשיחה תוך כדי הטיפול. נצטרך להיות חזקות D-:

כשיהיה לי זמן אמיתי לשבת ולהתעמק אפרוס בפנייך את כל מה שעולה לי את כל המחשבות וההרהורים והם בהחלט רבים עד מאד ורק הולכים ומתרבים...

גם אני אוהבת אותך עד מאד.
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

אבל... אני מודה שקצת קיוויתי שכמו בפעמים הקודמות תגיעי רק בעוד הרבה זמן והמסך שלך יראה משהו אחר ולא את זה
אני חושבת שהתהליכים האילו מרתקים, ביחוד כשהם באים ממקום עמוק וכן.
אני רואה בך ובמה שאת עושה ועוברת וכותבת רק יופי על אף ההבדל בין הגישות הנוכחיות שלנו וזה מ עורר בי השראה ושמחה.
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

אין בי פחד או קושי להתעמת עם משהו אחר. להיפך, אני מרגישה סקרנות ופתיחות. אני לא מרגישה צורך להגן על משהו או להוכיח משהו.
יותר ויותר מתבהר ומתחדד לי שהדרך של כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד ואין האחד דומה למשנהו. ובוא בזמן כולנו בסך הכל בדרך וזה מאחד את כולנו.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43436
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

גוגוס
בישראל אסורה הנדסה גנטית. המצב שונה מאוד ממה שקורה בארצות הברית. יותר מזה כשאני שמגדלי עף אורגני אוכל עשב, משני מגדלים מקסימים, הרחוקים מתעשיית הבשר, אני מעודדת סוג כזה של גידול. אני משלמת הרבה כסף כדי שהאפשרות הזה תהיה ריאלית. לדעתי יש בכך התנגדות לתעשיית הבשר.
משהו נוסף: מחסור בבי 12 לא תמיד מורגש לפני שהוא גורם נזק.
עלה דפנה ממחשב אחר
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי דפנה, מה שלומך?

בישראל אסורה הנדסה גנטית
כן, אני יודעת. עשיתי שימוש במינוח לא מדויק וקיוויתי שאובן בכל זאת. הרעיון הוא שמתבצעות במשך שנים הכלאות שכל מטרתן להגיע לחיה מסוג מסוים. זו לא הנדסה גנטית קלאסית אבל התוצאה אותה תוצאה. ואת זה ראיתי במו עיניי בישראל. גם אני רוצה להאמין שבישראל זה עדיין פחות רווח אבל יש לי חשש שהמסלול אותו מסלול. הלוואי ואתבדה.

שאני שמגדלי עף אורגני אוכל עשב, משני מגדלים מקסימים, הרחוקים מתעשיית הבשר, אני מעודדת סוג כזה של גידול. אני משלמת הרבה כסף כדי שהאפשרות הזה תהיה ריאלית. לדעתי יש בכך התנגדות לתעשיית הבשר.
בהחלט! ואני אהיה הראשונה לתמוך בכל מהלך שמקטין את הנזקים של תעשיית הבשר, גם אם הוא בעצם מאפשר לאנשים להמשיך לצרוך בשר (לעתים בכמויות גדולות) כי הם ישנים יותר טוב בלילה. זה ראוי ומבורך. כל דבר שמקטין את הסבל.

מחסור בבי 12 לא תמיד מורגש לפני שהוא גורם נזק.
לא בדיוק... הוא לא מורגש אם את לא מספיק מודעת או לא יודעת מה לחפש. אם את מכירה את הסמפטומים ואת רגישה מאוד לגוף שלך זה די ברור. יש לי חברה שיודעת ברגע שמתחילים לה טיקים קטנים בעין ויש אנשים ששמים לב כשהם נהיים עייפים או סובלים מכאב ראש. ובכל מקרה, אני לא נגד לבדוק. אני כן נגד להתחיל לאכול בשר רק בגלל החרדה שייחסר או לצרוך טבליות מאותה סיבה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

כולנו בסך הכל בדרך וזה מאחד את כולנו.
בדיוק, עדינה, בדיוק. לא משנה מה את אוכלת. משנה שאת מקדישה לזה מחשבה. זה מה שמאחד אותנו וזה מה שעושה את זה מעניין. התנועה.
והנה מחשבה מעניינת על תנועה - שהיא תמיד קדימה. מעצם היותי בתנועה, חושבת, חוקרת ומודעת, אני זזה קדימה. גם אם מה שאני אוכלת נראה כאילו אני הולכת אחורה אני בעצם זזה קדימה.

ובעניין זה, שני דברים לא קשורים:

1) נשברתי. אני מפסיקה לקנות מלפפונים. מספיק כבר עם המפלצת הזו. זה לא טעים לאף אחד מאיתנו והגיע הזמן להודות בזה וללכת הלאה. בישראל נאכל מלפונים טובים כאילו אין מחר ונמלא מצברים.
2) פתאום קלטתי שכבר חודשיים לא אכלתי שוקולד. כשהבנתי את זה אמרתי לעצמי שאין מצב. בטח חיפפתי איפשהו. חשבתי עוד קצת והבנתי שלא, לא נגעתי בשוקולד כבר חודשיים ולא בגלל איזה איפוק או כוח רצון. אני כן זוכרת כמה פעמים שעברתי ליד ת'ורנטון וחלפה לי חצי מחשבה בראש אבל לא השלמתי אותה. היחסים שלי עם שוקולד הולכים אחורה הרבה הרבה שנים. מאמא שלי למדתי לאכול רק מריר ורק את המשובח ביותר. זה תמיד הקל מאוד על המצפון שלי, כשהוא בכלל טרח לפעול :-)
בשבילי לא לגעת בשוקולד, ולא לפנטז עליו, כל כך הרבה זמן, אומר הרבה. איזה שינוי עמוק ברמת הצרכים.
סגולה*
הודעות: 47
הצטרפות: 15 יולי 2007, 12:18

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי סגולה* »

אז אחרי שבוע של חופשה משפחתית מאווררת, חזרתי לפה והפעם בכינוי בדוי ובכוונה להתחיל תהליך, לפני השבוע הזה קראתי פה הרבה ואפילו שאלתי אותך, גוגוס , שתי שאלות קטנות.
החלטתי להתחיל תהליך של מודעות לקשר בין התזונה שלי למצב המנטלי , גם בכדי לטפל בכאבי בטן לא ברורים של הזמן האחרון וגם כדי להכניס לחיים שלי אנרגיה של עשייה , של דיוק, כי אני בשלבי חיפוש ונראה לי שבתהליך הזה אפשר למצוא לא מעט...
כבר היום שמתי לב שאחרי ריב שטותי ביותר עם הבנזוג כל מה שרציתי היה לקחת את התינוק לסיבוב ולקנות לי איזה מאפה, במקום זה הצלחתי לעשות לי תרגול יוגה קצר קולע ומרפא , ולאכול תפוז
לארוחת צהריים אכלתי אורז עם ירקות שבישלתי , וקציצות עדשים למרות שהבנזוג הציע לצאת לצהריים בחוץ (אני?? מסרבת לאוכל בחוץ??) אבל אחרי שהיה אצלנו אינסטלטור שהרס לנו שני ימי חופש (תכניות להיום ומחר) הרגשתי מספיק מסכנה כדי ש"יגיע" לי קינוח מושחת בבית קפה .
זה היה כל כך לא במקום.
בעודי מזמינה אותו חשבתי לעצמי שאני בעצם בכלל לא רוצה לאכול את זה, אבל אני אוכל את זה בכל זאת...
מיד כשסיימתי לאכול (בלווי קפה הפוך) הבטן שלי התחילה לכאוב .אז לפחות עכשיו אני יודעת - כאבי הבטן שלי מגיעים מתזונה לא נכונה.
ואז החלטתי בהשראת כל מה שקראתי כאן , לעשות ניסוי של חמישה ימים - 1. לאכול רק מה שאני בישלתי 2. אם חייבת לאכול בחוץ אז פירות, ירקות אגוזים וכו'... אני ממש מקווה שאעמוד בזה, אני לא רוצה להתחיל להכנס למגבלות על התזונה כי בסה"כ אני אוכלת די טוב , זה נראה לי הגיוני +נניח 2 פרוסות לחם מהלחם הבריא שאני אוכלת ,ליום, אבל כן רוצה להצליח ולהיות קשובה לעצמי , עוד דבר שאני רוצה לנסות ליישם הוא לאכול רק כשאני רעבה. נשמע די פשוט אבל יש ימים שאני בכלל לא חשה רעב פשוט אוכלת ככה, על אוטומט...
עוד דבר הוא שאני מרגישה נגררת אחרי הבנזוג באוכל וכנראה גם בדברים נוספים - בא לו להזמין? אני זורמת , שוקולדים ומתוקים למרות שכבר סיימתי לאכול להיום? בכיף , לא ברור לי מאיפה זה מגיע , נכון, אני מאוד אוהבת לאכול, בעיקר אוכל טעים אבל לפעמים יותר מתאים לי לסגור ערב בלי לאכול משהו כבד או בכלל ואני בכל זאת זורמת...
אני מרגישה שיצאתי קצת מבולבלת ויורה לכל הכיוונים , אבל זה הרעיון,לא? לדייק את עצמי...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

עוד שתי מחשבות על התזונה החיונית מוכוונת הפירות שלי.

1) אני ערה. אני ממש ערה. גם במובן של "עירנית", של לא-עייפה, אבל גם באיזה מובן עמוק יותר שקשה לי להסביר. כל מהלך תזונתי שעשיתי הגביר את העירות/עירנות שלי וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בתהליך הזה. וכל פעם שחשבתי שזהו, שאני הכי עירנית שיכול להיות, בא משהו חדש (או יותר נכון - נעלם מהתזונה משהו נוסף :-) ) ומצאתי שאפשר להיות עוד יותר עירנית. בסוגי העייפות שחוויתי היה משהו לא טבעי שאני יכולה לראות אותו רק בראייה אחורה. קשה לי להסביר את זה.

אני חושבת שאני אמורה להיות מסוגלת לעשות הרבה מאוד בלי להרגיש עייפה. ולא בגלל אדרנלין מבלבל אלא בגלל שלגוף יש סיבולת גבוהה. ואז פתאום כאשר מגיע הרגע הנכון עולה התחושה של העייפות וזהו. הולכים לישון. אני מדמיינת תחושת קצה כזאת. לא אחת שמתגנבת אלא אחת שמנכיחה את עצמה, והיא ברורה מאוד, מספקים אותה וזהו. אחרי שנים ארוכות שחשבתי שעייפות צהריים היא הדבר הכי טבעי שיש גיליתי שלא. אם אני עייפה בצהריים זה לא תקין בעיניי. אם אני קמה מהשינה ועדיין מרגישה עייפה זה לא תקין בעיניי. אני רוצה לקום בבוקר אחרי שינה טובה, להרגיש אנרגטית וחיונית עד שעות הערב ואז ללכת לישון.

נהייתי הרבה יותר עירנית בכל הפעמים כשנפרדתי מהדגנים. נהייתי עוד יותר עירנית כשנפרדתי גם מבעלי החיים והחלפתי אותם בירקות ופירות ואגוזים. נהיתי עוד יותר עירנית כשנפרדתי מהמבושל (זה, אגב, היה ממש ממש בולט. שינוי חד מאוד). ועכשיו, אחרי שחשבתי שראיתי כבר הכל, נהייתי עוד יותר עירנית כשהתחלתי למקד את התזונה החיונית שלי בפירות. הצורך שלי במנוחת צהריים נעלם לגמרי עד כדי כך שאפילו לנוח מעצבן אותי. יש לי מרץ. בערב אני לא מרגישה שאני קורסת בשמונה או תשע. כשאני הולכת לישון באחת עשרה זה כי כבר צריך ואני יודעת מתי אקום למחרת. אני קצת כמו השפן של אנרג'ייזר וזה נעים לי מאוד. אני מרגישה את המימוש המלא של פוטנציאל היום שלי וזה בדיוק מה שרציתי.

2) בכל השנתיים ומשהו האלה השקעתי הרבה מחשבה במגנון הרעב והשובע שלי ואני מרגישה שכיום, אם אני לוחצת על כפתור, אני יכולה להפעיל אותו. זה טוב וזה היה לי חשוב להגיע לנקודה הזו. מה שחסר זה שהוא לא פועל לבד. אם לא לחצתי על כפתור המודעות אני עדיין אוכל כמויות גדולות מאוד של אוכל. והיום, בעודי אוכלת סלט מושלם (תכף יבוא מתכון מרוב התלהבות) תהיתי לעצמי אם זה באמת כל כך חשוב בתזונה שלי. ב 811 הוא מדבר הרבה על זה שהקיבה בנויה להגיב לנפח וממליץ בחום על כמויות עצומות של אוכל. אולי יש בזה הגיון. אולי כאשר אוכלים דברים שהם לא משהו מאוד מרוכז, כמו בשר או אגוזים, לא צריך לשים לב כל כך. השובע מגיע מהנפח שנכנס במקום מזה שנכנסו מספיק קלוריות ואז עוצרים. אני עוד לא סגורה על המחשבה הזו אבל אני משחקת איתה. נעים לי לאכול הר של סלט בגודל משפחתי. אני מרגישה שזה הרבה, אפילו שזה המון, אבל זה נעים לי. וכאשר אני מסיימת אני מרגישה מלאה מאוד אבל לא בתחושה של גועל. לא בתחושה של יותר מדי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

והנה מה שאכלתי לארוחת ערב. זה היה כל כך טעים עד שהרגשתי צורך לשתף.
לתשומת לב הנוסעת יעל - אני מקמצת בתיאורי החסה שלי למרות שהיא היתה... נו... יאללה כבר הצהרתי שאני מקמצת :-)

זרקתי לקערת ענק את החלקים הרכים של חסה ערבית וחסה משי אדומה.
הוספתי בצל ירוק (רק את הירוקים) וצרור רציני מאוד של כוסברה.
כמות מכובדת של תותים קצוצים ומנגו שלם. על גרעין המנגו השארתי קצת מהפרי וסחטתי אותו עם הידיים לתוך הקערה.
הוספתי לימון וממש מעט שמן זית וערבבתי.
אי אפשר היה להפסיק לאכול את זה. עם כל הכבוד לרעב והשובע, פשוט אי אפשר היה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

סגולה, איזה כיף שחזרת, ועוד מלאת סקרנות וחשק לחקור. נהדר לך. והמטרות שלך מעניינות מאוד...
תודה על השיתוף הזה.

אחרי ריב שטותי ביותר עם הבנזוג כל מה שרציתי היה לקחת את התינוק לסיבוב ולקנות לי איזה מאפה, במקום זה הצלחתי לעשות לי תרגול יוגה קצר קולע ומרפא , ולאכול תפוז
מורידה את הכובע! וכל זה על היום הראשון? וואו. גם לזהות וגם להתמודד... מדהים.

עכשיו אני יודעת - כאבי הבטן שלי מגיעים מתזונה לא נכונה.
זה מזכיר לי משהו מצחיק. פעם חברה סיפרה לי שהיתה לה שכנה מבוגרת מאוד (יעני, דור אחר), שיום אחד סיפרה שיש לה כבר הרבה זמן כאבי ראש. חברתי שאלה אותה אם אולי היא לא אוכלת דברים שמתאימים לה. האשה פערה עליה זוג עיניים, ליטפה לעצמה ביד אחת את הראש ובשנייה את הבטן ואמרה לה: הראש זה כאן, הבטן זה כאן, מה הקשר?

לארוחת צהריים אכלתי אורז
אם ימשיכו כאבי הבטן תבדקי גם את האורז. בעיניי הוא חשוד רציני ולפעמים כשמעלימים אותו מהתפריט קורים דברים טובים.

אני מרגישה נגררת אחרי הבנזוג באוכל וכנראה גם בדברים נוספים
הנה לך. זו חיוניות במיטבה. כשרואים שהתזונה מייצגת את החיים ולא עומדת לבדה באיזו מערכה. בהצלחה עם זה.

אני מרגישה שיצאתי קצת מבולבלת ויורה לכל הכיוונים, אבל זה הרעיון, לא? לדייק את עצמי...
אני לא חוויתי כך את הכתיבה שלך. מרגישה דווקא דיוק רב והמון מודעות. ולגבי הרעיון - הרעיון הוא מה שאת חושבת שהרעיון. יש פה הרבה רעיונות שמרוצצים בדף הזה וזה חלק מהחן שלו. לדייק את עצמך זו תמיד אופציה טובה אבל בהחלט לא מחייבת. לפעמים זה פשוט תוצר לוואי של תהליך שהמטרה שלו אחרת.
סגולה*
הודעות: 47
הצטרפות: 15 יולי 2007, 12:18

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי סגולה* »

תודה , גוגוס
כל זה על היום הראשון?
טוב, זה לא שזו הפעם הראשונה שאני חושבת על זה ... אבל בהחלט מפרגנת לעצמי על ההתמודדות

זה מזכיר לי משהו מצחיק. פעם חברה סיפרה לי שהיתה לה שכנה מבוגרת מאוד (יעני, דור אחר), שיום אחד סיפרה שיש לה כבר הרבה זמן כאבי ראש. חברתי שאלה אותה אם אולי היא לא אוכלת דברים שמתאימים לה. האשה פערה עליה זוג עיניים, ליטפה לעצמה ביד אחת את הראש ובשנייה את הבטן ואמרה לה: הראש זה כאן, הבטן זה כאן, מה הקשר?
באמת מצחיק :-) עד עכשיו חשבתי שהכאבים נובעים מענייני רצפת אגן , אבל גם יעל (שוראקי) הסבה את תשומת ליבי לנושא התזונה אצלי וגם הטיפול אצלה לא העלים את הכאבים כמו שבדרך כלל קורה אחרי טיפול אצלה אז כנראה שאני גם קצת באחריותי ולא רק באחריותה...


אם ימשיכו כאבי הבטן תבדקי גם את האורז.
ואו, את צודקת , אבל כל כך קשה להפרד מהאורז... חושבת על זה.

תודה על המילים שלך.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

כל כך קשה להפרד מהאורז...
מה האורז משרת אצלך? זה נשמע כמו משהו שחורג בהרבה מהצורך בהזנה טובה :-)
אם תאתרי את הצורך אולי תוכלי לספק אותו בדרכים אחרות.

בהחלט מפרגנת לעצמי על ההתמודדות
בטח בטח. מפרגנת לך על הפרגון העצמי. כבר התחלה טובה!

עד עכשיו חשבתי שהכאבים נובעים מענייני רצפת אגן
לשמחתך האבחנה די קלה כי כל מערכת העיכול יושבת גבוה יותר.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

גוגוס,
אני עוקבת אחרי הדף שלך, למרות שאני אוכלת מזון מהחי, כי אני מעריכה את הבחינה הביקורתית שלך והרגישות והתקשורת.
אבל בתגובתך לדברים שלי (שיצאו מלאי טעויות וסליחה על כך), אני מרגישה התנשאות לא נעימה.
ואני אהיה הראשונה לתמוך בכל מהלך שמקטין את הנזקים של תעשיית הבשר, גם אם הוא בעצם מאפשר לאנשים להמשיך לצרוך בשר (לעתים בכמויות גדולות) כי הם ישנים יותר טוב בלילה
כשאני קונה עוף אורגני זה לא כדי למרק את מצפוני. מעליב לנסח זאת כך. כשאני קונה עוף אורגני, משני המגדלים היחידים בארץ שעושים את זה באופן כמעט חתרני, אני תומכת - במובן המאוד ממשי ולא רוחני - בהמשך הגידול של עופות בתנאים טובים. ויש הבדל עצום בתנאי הגידול והטיפול של העופות האלה ובין מה שקורה בתעשייה הקונבנציונאלית (בישראל).
אני רואה את זה כחובה מוסרית ואני מקווה שתוביל אי פעם לשינוי כולל בתפיסה ובפרקטיקה של צריכת בשר.
וזה לא גורם לי לאכול יותר בשר. זה בדיוק הפוך - מאוד מאוד יקר העוף האורגני, אי אפשר לאכול הרבה ממנו.
ועוד מילה בענייני מצפון:
את בוודאי יודעת שתעשיית החלקאות - שאת ואני וכולנו צרכניות פעילות שלה- פוגעת באדמה, בסביבה ובבעלי החיים, לא פחות מאשר תעשיית הבשר (יש הטוענים שהרבה יותר). אני יכולה לצרף אינפורמציה על כך. לכן אני משתדלת מאוד לאכול ירקות אורגניים שגידלו אנשים פרטיים, בדיוק כפי שאני עושה עם הבשר. ועדיין אני מודעת לכך שלישון טוב בלילה אף אחת מאיתנו לא יכולה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני מרגישה התנשאות לא נעימה.
צר לי, דפנה. ממש לא התכוונתי. תודה שהסברת כי אני מבינה מאיפה זה בא. מקווה שאחרי שאני אסביר התחושה תיעלם.

ואני אהיה הראשונה לתמוך בכל מהלך שמקטין את הנזקים של תעשיית הבשר, גם אם הוא בעצם מאפשר לאנשים להמשיך לצרוך בשר (לעתים בכמויות גדולות) כי הם ישנים יותר טוב בלילה
לרגע אחד לא התכוונתי למה שאת עושה. מה שאת עושה נאצל בעיניי ואני אומרת את זה במלוא הכנות. ועדיין... מה שאת עושה נמצא על הקצה של איזשהו רצף ואני דווקא כיוונתי אל הרצף ולא אליך.
הרצף מורכב משינויים שאמורים להפוך את צריכת הבשר למזיקה פחות, לעצמנו, לבעלי החיים ולסביבה. וברוב המקרים באמת מדובר רק בצמצום של נזקים איומים, שהפחתתם היא זניחה ביחס לנזק שעוד נגרם. אבל אנחנו כצרכנים ישנים יותר טוב בלילה אם אנחנו עושים משהו להפחית, במקום שנתהפך במיטה בגלל הנזק שעוד נשאר.

אני מעריכה כל חיפוש של כל אדם אחרי דרכים לצמצם את הנזק אבל אני חושבת שמעטים יכולים להתגאות בפתרון שהם מצאו. לאו דווקא בגלל שהם לא התאמצו מספיק אלא פשוט מכיוון שאין פתרונות. כמו שאמרת בעצמך, יש בודדים שמגדלים בעלי חיים באמת כמו שצריך ומוודאים גם שהשחיטה שלהם היא כמו שצריך.
אם מצאת פתרון שממש מניח את הדעת ואת מצליחה להחזיק בו לאורך בו לאורך זמן אני גם שמחה וגם מפרגנת לך מכל הלב.

מזכיר לי שיחה עם אריק, אחד המגדלים של עופות אורגניים רבים ואידיאליסט אמיתי. שוחחנו על השחיטה והוא סיפר בדיוק את מה שסיפר הבעלים של חוות פוליפייס - שלא מאפשרים לו לשחוט בעצמו. שהוא היה רוצה מאוד ללוות את בעלי החיים עד הסוף אבל משרד הבריאות מערים עליו קשיים בלתי אפשריים והוא ויתר. יש לו גם עניינים עם כשרות שסיבכו לו את החיים. בפוליפייס החליטו לעשות מה שבא להם על חשבון כמות העופות שהם יכולים לגדל. אריק ויתר ומוציא את העופות לשחיטה. אני הפסקתי לקנות ממנו, עם כל ההערכה למה שהוא עושה ולחזון שלו, שמדבר אלי מאוד. אני חושבת שזה מאוד מתסכל שאפילו לאנשים שמוכנים לעשות אקסטרא מאמץ ולשלם אקסטרא כסף אין פתרונות שהם הומניים על אמת ושבכל דבר, גם הטובים ביותר, מעורב כל כך הרבה סבל.

וזה לא גורם לי לאכול יותר בשר. זה בדיוק הפוך - מאוד מאוד יקר העוף האורגני, אי אפשר לאכול הרבה ממנו.
בדיוק ככה. ככה זה אמור להיות. להמית בעל חיים ולאכול אותו אמור להיות מאוד מאוד יקר. ממש מותרות. זה סימן בשבילך שאת עושה משהו כמו שצריך.

אני משתדלת מאוד לאכול ירקות אורגניים שגידלו אנשים פרטיים
כנ"ל.

אני מודעת לכך שלישון טוב בלילה אף אחת מאיתנו לא יכולה.
כאמור, לרגע לא חשבתי שצריכה להיות לך בעיה לישון טוב בלילה :-)
אני חושבת שבעיות השינה צריכות להיות מנת חלקם של אלו שמפנים את הראש מהמידע או של אלו שעושים שימוש בתוויות (אורגני, מרעה חופשי, ביצי חופש) כדי שיוכלו לאכול בשפע ממזון שגורם כל כך הרבה סבל ונזק.
וכדי שלא ייראה כאילו אני איזו צדקנית אז אני מצהירה בזאת שאני הייתי כזאת שנים ארוכות. קודם הפניתי את הראש מהמידע ואחרי זה עשיתי שימוש בתוויות כדי שיהיה לי יותר קל לאכול ממה שרציתי. הרגשתי נורא טוב עם עצמי כשקניתי כמה ביצים אורגניות שרציתי וכמה עוף אורגני שרציתי. הסברתי לעצמי שככה אני מקדמת את התעשייה הזו ותומכת בה במקום לראות את כל הסבל שנגרם גם בתוך התעשייה הזו. ואני אומר לך משהו יותר מזה - גם היום אני קצת ככה. וכשיוצא שאני ככה אני חושבת שזה לא בסדר שאני ישנה טוב בלילה. לא מגיע לי.
הפתרון הכי קל שלי הוא לא לקנות. וזה קל אצלי כפליים כי אני מאמינה שזה לא אמור להיות חלק מהתזונה שלנו אם זה לא נקי לגמרי מסבל. לשם אני הולכת. כשאני אמצא את מה שאת מצאת, דפנה, ואני אכיר ואהיה שקטה לגמרי לגבי הטיפול בבעלי החיים, מיומם הראשון ועד הדקה האחרונה, יהיה לי יותר קל לאכול חיות מתות.

אני מקווה שאני מובנת, ובעיקר, שמובן לך שההתנשאות עליך ממני והלאה. אפילו להפך.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי גוגוס* »

ולמען הסר ספק, אני תומכת גם בכל המהלכים שנועדו רק למירוק המצפון כי אני רואה בהם ציון דרך חשוב בדרך למימוש המטרה. אפליו אם זה רק מס שפתיים או מיתוג מחדש של משהו ישן. כל דבר בדרך הוא צעד חיובי.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

גוגוס,
תודה על ההסבר. אבל עדיין לא ממש מבינה אותך.
ראשית, מבחינתי, אני לא מרגישה שמצאתי פתרון שאני שקטה איתו. כי כאמור אין היום פתרון כזה. ואני חושבת שברגע שמודעים למה שקורה בתעשיה - בכל תעשיה - קשה לישון טוב בלילה.
שנית - אני לא מבינה מה זאת אומרת הפסקת צריכה. את צורכת, אומנם לא בשר וביצים, אבל כן תוצרת חקלאית. האם את יודעת כמה בעלי חיים נהרגים עבור החקלאות המודרנית? מהקטנים ביותר ועד הגדולים ביותר. עבור הירקות והפירות ועבור הבגדים והמצעים שלנו. לדעתי זו אשליה - וכן היא צדקנית - שאפשר להפסיק להיות חלק מהשוק הזה. אי אפשר, ובענין הזה אני לא רואה הבדל בין סוגי התעשיות והנזק שהן גורמות.
מה שכן - אפשר לצמצם נזקים - כפי שאת ואני מן הסתם עושות - לקנות כמה שפחות ולהעדיף מגדלים קטנים. ואז מדובר בתמיכה במגדלים מסוימים ובתוויות מסוימות. קשה לי להבין את הביקורת שלך על התוויות. אני מאוד שמחה על התווית "סוחר הוגן" כי היא מביעה מאמץ לייצר עולם טוב יותר שאין בו ניצול. זה לא ציני, זה אמיתי.
ועד: קשה לי להבין את הטענה שלך לגבי התרנגולות של אריק. דווקא כיוון שמדובר ביצורים חיים - הרי צורת הגידול והטיפול שהוא מעניק לתרנגולות הללו כה שונה מזו שבלול תעשייתי - האם זה לא חשוב? האם יש כאן שחור ולבן: או שהכל מושלם או שאני מוותרת לגמרי (וצורכת יותר דברים אחרים שכאמור גם הגידול וההפקה שלהם גורמים נזקים עצומים)?
את צודקת בנושא השחיתה, המצב בארץ מרגיז ביותר - גם המגדלים האורגניים האידיאליסטיים ביותר נדרשים לשחות תחת המונופול של המשחתות הגדולות. אבל ברור הרי שהדרך לשנות את זה היא לחזק את אריק ולא להפסיק לקנות ממנו. ואני לא ממליצה לך להתחיל לאכול בשר (חיוך). אבל כיוון שרובה הגדול של האוכלוסיה אוכלת בשר, וגם אולי אצלכם מדי פעם, אני חושבת שחשוב מאוד מאוד לחזק את המגדלים הקטנים של העוף האורגני. ואני חושבת שגם אם השחיתה לא אצלו העובדה שהוא מגדל בתנאים טובים היא משמעותית מאוד עבור התרנגולות ועבורנו.
ושוב - מה שהכי מפריע לי זה ההנחה שלך שאם את לא אוכלת בשר את לא שותפה להריגת חיות. השותפות של החקלאות כל-כך גדולה שאת לא צריכה לאכול חיות בשביל לסייע בהמתתן.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני חייבת להגיד שאני ישנה די טוב בלילה, אלא אם כן בנז נוחר.

אני חיה בעולם ואני משתדלת להיות טובה אליו כמיטב יכולתי וטובה אליי כמיטב יכולתי ומראש אני יודעת שהיכולת הזו מצומצמת בגלל כל כך הרבה דברים שהם לא באחריותי ובראשם, העובדה שאני רק בן אדם אחד ושיכולת השינוי שלי של האנשים סביבי היא מאוד מצומצמת.
אני משתדלת לקנות אורגני, אבל לא תמיד בטוחה שלקנות מהירקן למטה זה פחות חשוב. אז אני משלבת.
אני משתדלת לאכול פחות ופחות בשר כי זה באמת נעים לי מאוד. אבל אני לא אגיד לא לעוף של אמא שלי שכמויות האהבה שמושקעות בו הן פשוט שערוריות.
ואני נורא משתדלת לצרוך כמה שפחות ג'אנק אבל אז בנז חוזר מקוריאה עם כמויות של שטויות מפלסטיק ובא לי למרוט את שערות ראשי, אבל הוא בסך הכול רצה לחזור עם מתנות.
עלה_דפנה*
הודעות: 29
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*

החיוניות שלי חלק רביעי

שליחה על ידי עלה_דפנה* »

אצל אריק מלמד, שהיום מוכר תחת השם "מעדני הטלה" את האורגני-טרי שלו.
ואצל טעם הזוהר (שגם הם אגב מגדלים, אבל לא שוחטים).
זה יקר, ואין הרבה (שחיטה כל כמה חודשים).

מיכל - אני מסכימה איתך. אין באמת טעם בתחרות מי צרכן הוגן יותר, כולנו נפסיד.
וכנראה שהשאלה אם ישנים טוב בלילה קשורה למבנה האישיות יותר מאשר למה בדיוק צורכים והיכן קונים.
שליחת תגובה

חזור אל “שנת הטבעונאות שלי”