החיוניות שלי חלק שביעי

אורי, לכי על זה.
בקלות.
ותראי איך זה הולך פעם אחת ואז תחליטי מה מזה מתאים גם להמשך.

אורי

נסי ותהני! המעבר שלי קרה בעצמו, בשיטה אהובה עליי - לשנות ת דעתי כאשר ממילא אין לה השפעה על המציאות, ואז כשהדעה עומדת במבחן המציאות, היא ממומשת כמו מעצמה, כי היא כבר מוטבעת בי.
כלומר, לפני הצבא אכלתי מה שהיה בבית, פחות או יותר. והיה בעיקר קמח ריק ובשר עוף לא טעים.
אחר כך הייתי בצבא ואכלתי מה שהיה בצבא.
אחר כך חזרתי הביתה ואני אוכלת הרבה ירקות ופירות ואגוזים ולפעמים קטניות וחזה עוף שטעים לי וגבינות וביצים ומידי פעם לחם מלא.

גם בעיניי המיךה "אתגר" לא מוצאת חן, אני מעדיפה לסמן מטרות ולהתקדם לכיוונן, בסבלנות ותוך אמונה עמוקה שדברים יקרו בזמנם, גם אם זמן יהיה עוד שש שנים.

לדעתי ירקות כמו שהם עדיפים על פני שייק. ובכלל, אני לא עשיתי ימים חיוניים, פשוט הגדלתי את כמות הירקות בתזונתי וחיפשתי איך לגוון אותם.

אני נמצאת כאן, אני רק לא כותבת כמעט. יש לי ממש רשימה של דפים שאני אכתוב בהם. מתישהו. אחרי שאסיים לחשב אינטגרלים ולכתוב מחלקות.

ובגלל שאין את כל הבצק המושך מאוד, רק מצות מאוד לא מפתות
אוקיי, אז את בטח מעדיפה שלא אחלוק אתך מתכונים לעוגות טעימות מ-א-ו-ד! (אתמול חצבתי לי מהפריזר. P-:)
אני שוקלת לארגן לי יום מיצים מחרתיים, כשאני אמורה להיות בבית למשך היום רק עם הקטנה. יש לי מסחטת מיצים חדשה, אבל היא פושטית, ולכן מקווה שתעמוד באתגר.
דווקא עבורי שייקים מתאימים מאוד, כשאני רוצה להכניס יותר פרות וירוק לתפריט היומי. גם כי נחמד לי ללעוס פחות וגם כי סתם פרי כבר נראה לי משעמם. מצד שני, מנשנשת לא מעט ממה שאני חותכת לילדים די בהתמדה.

אז התחלתי
ובינתים אני שם,בלי רעב בכלל
(רק העוגה הקנויה הסתכלה עליי מהמקרר אבל לא הסתכלתי חזרה וסגרתי את המקרר, וקניתי תמרים שסיפקו את המתוק שלי בהחלט)

אוקיי, אז את בטח מעדיפה שלא אחלוק אתך מתכונים לעוגות טעימות מ-א-ו-ד! (
בכוונה לא הכנתי עוגות, לא רציתי להכנסה לכל הקטע, בחג אכלתי מהעוגות שחמותי הכינה, אבל אני עצמי לא הכנתי. והילדים הסתדרו, אפילו הגדולה אוכלת עוף תפוחי אדמה, קציצות, שניצל. הקטן קצת פחות,ומעדיף קניידלך. ודאגתי שיהיו בננות,תפוחים ותמרים שהם אוהבים, גם תפוזים. הם לא יודעים כל כך שאפשר אחרת, כי יודעים שפסח זה שונה ואנחנו לא מכינים כלום מקמח.
אז בינתים אני מרוצה מהחג הזה יחסית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכוונה לא הכנתי עוגות
הכנתי גם בגלל הילדים, אבל גם כי יש עוגה פסחית שווה ביותר, שחבל לי לא לאכול ממנה.

<תפילה מהחותנת>

אז לא הלך
אחר הצהרים התחלתי להרגיש חולשה וגם בחילה,
התחלתי להוסיף ירקות מבושלים, ואחר כך גם אכלתי תפוח אדמה וגבינה וחביתה
מיד חשבתי שכנראה זה לא בשבילי,לא בשלב זה כשאני כל היום מתפקדת עם הילדים וזה כנראה לא מספיק לי, אחרי כן חשבתי שזה כנראה מה שאכלתי, אכלתי בעיקר אגוזים וקצת פירות כי זה מה שהיה לי הכי קל ונגיש, ובכלל לא אכלתי ירקות כי זה לא עושה לי חשק אם זה לא חתוך לסלט או לא מצטרף אל אוכל אחר מבושל. אבל מה לעשות שאין לי סיכוי להכין סלט באמצע היום, אין לי זמן לזה ובטח לא לשבת ולאכול אותו נורמלי.
אז מסתבר שיום חי זה לא בשבילי ,לא כמו שחשבתי
חבל

היי אורי,

כותבת לך כמעט מבור תחתיות...
זה שלא הלך לך היום לא אומר שזה לא מתאים.
קודם כול, בגרסה שלי, לפחות לפי אחת מהן, גם מה שאכלת נחשב חיוני, גם אם לא "חי". לא כתבת שאכלת לחם/ מצה ועוגה ושוקולד.
ומעבר לזה, אפשר חצי יום חיוני. או שאפשר יום חיוני שאת נערכת אליו מראש במחשבות (מה לאכול לאורך היום, מה האפשרויות שתהיינה זמינות) ובעשייה (לשטוף מראש ירקות, אולי להכין סלט פרות, לחרוץ קליפת תפוז וכו').
לא הלך היום, אז אולי ילך בעוד שבוע ואולי בעוד חודשיים.

ואני התרתי את הרסן במידת מה, אבל מפעילה מודעות מסוימת ומוותרת על כל מיני מאכלים לא חיוניים שהם גם לא אטרקטיביים (בייחוד אצל חמותי). ומזכירה לעצמי שבדיוק בשנה שעברה חזרתי לאכילה חיונית מיד לאחר המימונה, והשנה הזאת בהחלט לא הייתה מושלמת, אבל הייתה בה התקדמות רבה ומשמחת. מתכננת לשנס מותניים בכיף שוב לאחר הפסח, ובינתיים נהנית גם מתותים טריים, משסק ועוד ולא רק מעוגת השוקולד-דבש, שלא ברור למה אני ממשיכה לטחון ממנה עוד ועוד אפילו שכבר הגעתי לשלב הבחילה...

לא כתבת שאכלת לחם/ מצה ועוגה ושוקולד.
זה שלא כתבתי לא אומר שלא אכלתי

אבל באמת אכלתי פחות, ויחסית היה יום שהג'אנק בו היה מועט ביותר
אבל עודף האגוזים של אתמול גרם לי היום לא לאכול בכלל אגוזים, לעומת זאת, כן אכלתי די הרבה סלט (שלא אני הכנתי) אבל גם די הרבה בשר. וכן,גם עוגה ושוקולד
אבל חצי יום חיוני זה גם אפשרות.
זה פשוט איכזב אותי ואני לא כל כך מבינה למה, אולי בגלל התחושה שבאמת כל כך קשה לי להכין אוכל מזין ולכן אני מכניסה לגופי המון שטויות שאוכלת 'על הדרך' . וקראתי משהו שמישהי כתבה (אולי גוגוס) על זה שזה יכול להיות אפילו יותר קל כי לא צריך להכין ולבשל כלום ורק אוכלים חי ממה שיש, ולא, זה לא ככה, לא אצלי.
אולי אני צריכה ללכת לכיוון של גמילה מסוכר, וכל השאר להשאיר, כי אם אחליט להוריד מתוק כמות הג'אנק תרד בצורה דרסטית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דבר מניע דבר,
אולי תתחילי במשהו קטן שממש מתחשק לך לעשות למען עצמך ?

מסתבר שיום חי זה לא בשבילי
מסתבר שיום חי כמו שתכננת, או כמו שיצא, זה לא בשבילך.
יום חי יכול להיות מורכב מאינסוף אפשרויות שונות, וגם מאינסוף כמויות שונות. וגם מאינסוף פחדים שונים או התלהבויות שונות שמשפיעים עלינו.
אני כותבת לך את זה בגלל צומות שעשיתי. היתה השפעה אדירה לציפיות והפחדים וההתרגשות שלי על איך שהרגשתי. יש המון בראש.

אם אחליט להוריד מתוק כמות הג'אנק תרד בצורה דרסטית
נשמע יופי.

יש לי מסחטת מיצים חדשה, אבל היא פושטית, ולכן מקווה שתעמוד באתגר.
אהההההההה! היא לא פועלת!!!
נראה לי שחסר איזה מכל פנימי, ואולי היא מצפה לו על מנת לפעול. אולי הוא נעלם כששלחתי את בעלי ערב החג להטביל את חלקי המתכת.
ואפילו לא שמרתי את חשבונית הקנייה.

<יושבת ואוכלת יוגורט עיזים עם קרם דבש מגובש, כי לא בא לי על התפוח והסלרי החתוכים.

>

הכנתי לעצמי עכשיו מצבריי. כזה גדול וטעים ומפנק, כמו שהכנתי לבן שלי כבר מספר ימים ולא טעמתי בעצמי.
והוא פשוט לא היה לי טעים.
אבל ממש לא.
נזכרתי מיידית בכל חוויות הלפגוש-מאכל-ילדות-אהוב ולגלות שהוא כבר לא, שקראתי עליהן פה או אולי בדפים אחרים... כבר לא זוכרת.
זה היה כל כך ברור, שזה פשוט לא טעים. אפילו קצת.
עד שבאמצע המצבריי עצרתי והעברתי אותו אחר כבוד לפח.
ובנוסף, זה היה מאוד מפתיע לגלות שהוא מרגיש לי ממש כבד בבטן.
זה אחרי כמה ימים שבהם הפחמימה העיקרית אצלי היא תפוחי אדמה.
עברתי מהמצבריי למצה, שדווקא היתה טעימה לי.
ותחושת העושה-כבד בבטן נשארה.
בתקופה שלפני פסח, הופתעתי לגלות פתאום שטוסט מלחם מקמח מלא כבר עושה לי כבד בבטן.
זה היה אחרי תקופה של להעדיף תפוחי אדמה על פני דגנים, בלי לשים לב וממש ממש בלי עודף מודעות.
משולב בתזונה כללית שעל פי אמות המידה שלי - היא על הפנים, כבר תקופה ממושכת.
לרוב אני יודעת איך לצאת מהבור הזה. אבל כרגע הוא סופח אליו יותר מידי דברים שאני מעדיפה שלא ייספגו במערכות אחרות.
אז זה מן מעגל כזה.
על כל פנים, זה השאיר אותי בתהייה:

על זה מדברים פה כולם-כולן? זה תחושת הכבד בבטן?

(כי לתפיסה הבסיסית של בלי דגנים דווקא ממש לא התחברתי, אבל כרגע פשוט כבד לי בבטן לאכול לחם ומצה, לפחות..)

לאן מפה?

כאילו, מה עוד, הלאה?

היא לא פועלת!!!
ברור שכשבעלי חזר הביתה והתבכיינתי לו, היא החליטה כן לפעול.
מתכננת להכין מיץ מחר.

מעניין מה שאת כותבת על תחושת הכבדות, לב. גם אני התחלתי להרגיש את זה לפעמים, אבל בעיקר כשמדובר בכמויות גדולות. העניין הוא שלרוב אכילת קמח מובילה אותי בקלות לכמויות גדולות, כך שאני מצליחה להרגיש את האפקט שלה...

לשאלתך השנייה, אענה לך תשובה א-לה גוגוס (נראה לי):
לאן מפה?
לאן שאת רוצה, בקצב שאת רוצה. והרבה פעמים גם לפי הזדמנויות שתצוצנה.
למשל, אם כשאבקר אצלך בעז"ה, אספיק להכין מראש שייק ולהביא גם לך ותאהבי - אולי תרצי להכניס את השייק לחייך.
או שאולי תנסי קינואה ותראי אם זה נחמד לך.
ובעיקר תנסי לחשוב אם את רוצה לשנות משהו, לנסות משהו (מניחה שכן) ואם כן - את מה. ואז, כמו בנוגע לתמונות בביתך החדש, את יכולה לתלות תערוכה חדשה לגמרי, להתחרט, להוריד חלק, להחזיר, לעקור מסמרים, לקנות כמה תמונות חדשות, לשמור את חלקן בצד וכו'. @}

גם לי יש תשובה א-לה גוגוס_ אבל היא רק בתוספת לתשובה של תפילה לאם _א-לה גוגוס

אפשר גם לא לעשות כלום. להתפעל מהיכולת החדשה לחוש משהו כזה, לקטלג אותה במקום הנכון ולתת לה שם (שזה בדיוק מה שכבר עשית) ולחכות לראות מה עוד יזדמן לך.

ובאופן אישי אני מעניקה לך צל"ש (גוגוס לשבח?) על זה שזרקת לפח אוכל שלא טעים לך.

גוגוס לשבח

גוגוס"ש ?

אבל מה לעשות שאין לי סיכוי להכין סלט באמצע היום, אין לי זמן לזה ובטח לא לשבת ולאכול אותו נורמלי.
מתחברת.

מרגישה קצת כמו משה רבנו שרואה את הארץ המובטחת ולא יכול להכנס אליה. בשונה ממנו אני יודעת שזה זמני ומסיבות טובות ומשמחות. לא תמיד יהיה לי עומס של תינוק וילדים קטנים סביבי בבית.
אז כרגע, כמו תמיד, אני עושה הכי טוב שאני יכולה ברגע הזה...

אז כרגע, כמו תמיד, אני עושה הכי טוב שאני יכולה ברגע הזה...
כמו לכתוב את המשפט הזה, בדף הזה

תזכורת נהדרת תמיד.

(גוגוס לשבח?)
אוה, אהבתי!

אפשר גם לא לעשות כלום. להתפעל מהיכולת החדשה לחוש משהו כזה, לקטלג אותה במקום הנכון ולתת לה שם (שזה בדיוק מה שכבר עשית)
אף פעם לא היה לי קל כך כך! להתפעל מהיכולת החדשה לחוש משהו כזה, לקטלג אותה במקום הנכון ולתת לה שם (שזה בדיוק מה שכבר עשית) זה למען האמת סוג של בדיוק מה שחיפשתי.

לחכות מה עוד יזדמן - זה מתחבר ל לאן שאת רוצה, בקצב שאת רוצה. והרבה פעמים גם לפי הזדמנויות שתצוצנה._ כאשר התשובה הראשונה שצצה במוחי היא: מה זאת אומרת? אבל אני יודעת בדיוק ממה אני לא מרוצה עכשיו בתזונה שלי, וגם יודעת חלקית לאן אני רוצה להגיע. זה גם ברמה של תחושות פנימיות של להרגיש עם עצמי וגם בקריטריונים חיצוניים.
ובעיקר תנסי לחשוב אם את רוצה לשנות משהו, לנסות משהו (מניחה שכן) ואם כן - את מה. ואז, כמו בנוגע לתמונות בביתך החדש, את יכולה לתלות תערוכה חדשה לגמרי, להתחרט, להוריד חלק, להחזיר, לעקור מסמרים, לקנות כמה תמונות חדשות, לשמור את חלקן בצד וכו'. כאן צצה לה התשובה השנייה: מאוד היה בא לי לעשות ניסוי-מותר. אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה מזה פסחים רבים, שהיתרתי לי לאכול מצבריי, ועוד גדול ומושקע, בכייף. (ומה כבר באמת ההבדל האמיתי שבין לטגן חביתה משתי ביצים ולאכול לחוד מצה כדי לשבוע, או להכין לי מצבריי? סתם משקעים מהעבר). זה עשה לי חשק לבדוק מה קורה כשאני מרשה לי לאכול מה שאני רוצה, תוך שילוב בין חשקים ובין פידבקים מהגוף. (נגיד, אתמול דמיינתי שמותר לי מכל הלב לאוכל פשטידות, מאכל מאוד אהוב עלי, וכמה שאני רוצה. ברור לי שהייתי מכינה אחת מושקעת וזורקת אחר כך חלק גדול ממנה, כי זה לא היה עושה לי טוב בבטן. אבל ממקום של גילוי).

טוב, מאז אתמול איכשהו ניצוץ הגילוי של הניסוי נאבד מפני שלהחליט שמותר זה ממש שונה מלבלוס סתם מה שנקרה בדרכי. זו אנרגיה אחרת לגמרי.

אגב, אם מותר לשתף גם בנושאים כגון אלה - רק מעצם הכתיבה פה אתמול (לפי דעתי זה היה הטריגר) חוויתי אחר כך התרוקנות עצומה במימדיה בשירותים, בעיני מכמויות אדירות של ג'יפה שישבה שם. התרוקנויות כאלה כשהן מגיעות מעצמן מאוד אהובות עלי.
(הקריטריון הכי פנימי שאני מכירה לתזונה מלבד מידת הקלות/כובד שאני מרגישה, בצד לא להגיע לחולשה מתזונה "קלילה" מידי, וכמובן הקילוגרמים ומידות הבגדים שאני לובשת - הוא מידת הקלות ובעיקר הריח של הפרשות - בתזונה ממש מדוייקת. אבל להגיע לשם זה דורש.. דיוק).

מסתבר שיום חי כמו שתכננת, או כמו שיצא, זה לא בשבילך.
כן
האמת שמה שאני מחפשת זה משהו שיהיה לי קל והכי פחות עבודה, (לפחות הכי פחות עבודה שצריך לעשות אותה באותו רגע של האכילה), כי רק בזה אני אעמוד כרגע
ובכל זאת מחפשת משהו...

גם שיהיה לי משביע
גם שיהיה לי טעים
גם שיהיה לי בריא
גם שיהי לי נעים בבטן
וגם שהיהי לי קל קל להכנה וזמין
אולי זה לא אפשרי?!

אז כרגע, כמו תמיד, אני עושה הכי טוב שאני יכולה ברגע הזה...
זה נהדר שאת מצליחה. אני ממקום כזה איכשהו מגיעה לשוקולד. אוף

אני ממקום כזה איכשהו מגיעה לשוקולד. אוף
טוב כנראה שלא ממקום כזה אלא ממקום שלא מצליח להיות כזה

לא הבנת אותי. אם עכשו אני מגחעה ל שוקולד, זה כרגע הכי טוב שלי, הרי אם הייתי יכולה יותר מזה הייתי עושה או מגיעה ליותר מזה...

אני ממש בימים אחה רואה איך התזונה שלי לא טובה. לא טובה לי. יש חזה השפעות לא טובות כליי אבל רני מבינה שכרגע זה באמת הכי טוב שאני יכולה. מתבוננת על זה ו מנסה להניח לעצמי, לתת לעצמי חמלה והבנה ואמונה שכשהנסיבות שלי ישתנו אוכל לשנות בהתאם.
שינויים קל יותר לעשות ממקום חומל, מכיל אוהב מאשר מביקורת עצמית בלתי פוסקת (שאצלי מעוררת אכילה רגשית או צורך להתריס דווקא...)

לא הבנת אותי. אם עכשו אני מגחעה ל שוקולד, זה כרגע הכי טוב שלי,
הממ.. אוקי. עכשיו הבנתי
אז גם אני, מסתבר. לרוב משחררת את זה, ומדי פעם עושה איזה ניסיוןצ'יק כשמרגישה שיש בי כוח

אני אחרי הרבה נסיונות להשתלט על התזונה הלא ממש מזינה שלי , הצלחתי פתאום להתמיד בתזונה טובה ומשתפרת למשך שבועיים בינתיים, פתאום זה קרה אחרי הרבה נסיונות שנכשלו.
אז אני רוצה לעודד אתכן אחיותי, שזה מגיע כשבשלים התנאים.
אני מאוד מקווה שהתזונה החיונית ברובה שהתחלתי בה תהיה איתי לתמיד, או עדיף לאמר כל עוד תתאים.

אני מרגישה הרבה יותר קשובה לגוף, יום אחד של מינימום אוכל(ברמת הארבעה פירות), יום אחד עם ארוחה מבושלת מתובלת בטחינה. הכללהיחיד שהחלטתי לעמוד בו בכל מקרה הוא ללא סוכר, גלוטן, או אוכל מעובד(מוצרי חלב ובשר אני לא אוכלת כבר ממזמן)

האמת על קלוריות, על פי ה BBC

סרט מעניין בהחלט לדעתי, למרות שלא חושבת שמביא מידע מהפכני. כולל כמה ניסויים, מעניינים יותר ופחות.
ניסוי מעניין אחד כלל כמה וכמה זוגות של תאומים, והתרחש ביריד מזון. התאומים קיבלו שייק לארוחת בוקר. הם קיבלו את אותו השייק בדיוק, שמכיל כ 400 קלוריות. אחד מהתאומים קיבל את השיק בבקבוק עם עטיפה יוקרתית שמדגישה את העושר של השיק, ומצהירה שיש בו 900 קלוריות. השני קיבל את השייק בבקבוק עם עטיפה באוריינטציה "בריאותית" והיה כתוב שהוא מכיל 200 קלוריות.
הקבוצה הראשונה תיארו את השייק כעשיר, סמיך, ומשביע. הקבוצה השניה תיארו אותו כטעים וקליל מאד.

שתי הקבוצות יצאו להסתובב ביריד. אחרי רבע שעה, רוב חברי הקבוצה השניה התחילו להרגיש רעבים, וקנו להם כל מיני מאכלים. בעוד אנשי הקבוצה הראשונה הרגישו שבעים ומלאים.

באופן מעניין, גם שגילו להם את האמת על תכולת הבקבוקים, הם התקשו להאמין שקיבלו בדיוק אותו שייק.
זה מראה בצורה ברורה איזה עוצמה יש למה שאנחנו חושבים על מה שאנחנו מרגישים, גם מבחינת תחושת הרעב והשובע.

האמת על שומן

האמת על סוכר

שניהם מאותה סדרה של ה BBC, לא צפיתי בשני אלה עדיין.

נוודית, תודה רבה. אצפה בהם מאוחר יותר.

ובינתיים, הנה דוגמה משלי לעניין הטעם והשיווק.
בשנה שעברה בפסטיבל הטבעוני בברייטון קנינו ערימה נאה של גבינות נטולות חלב שעשויות משלל אגוזים.
משהו בחברה שמכרה אותן היה מעורר אמון בצורה בלתי רגילה, וגם התורים שהשתרכו אמרו דרשני.
נהנינו מזה מאוד מאוד וליקקנו את האצבעות. לא קנינו מאז שוב כי זה פשוט נורא יקר.
בפסטיבל השנה חמותי קנתה מבחר גבינות לגיסתי, שלא יכלה להגיע.
הגיסה טעמה ועיקמה את האף שוב ושוב. הכל לא היה לה טעים. תמהתי...
הסתכלתי על האריזות ופתאום נחשפתי לשלל הגועל נפש הבלתי מזוהה שהיה שם בפנים. אלו בכלל לא היו רק אגוזים אלא תערובת ממש לא מעוררת תאבון.
הפלא ופלא - כשטעמתי בעצמי אחרי זה - שום דבר לא היה לי טעים, ואפילו הגעיל אותי ברובו.

ככה המוח שלנו עובד.
ובגלל זה בדיוק, כאשר אנשים אומרים לי - אני לא יכולה לאכול ירקות, זה פשוט לא טעים לי - אני לרוב מחייכת ומסמנת לעצמי - הממ... זה הולך לקחת זמן.
וכמובן שזה פועל לשני הכיוונים. חוש הטעם שלנו הוא נזיל לגמרי. נתחיל מזה שהוא מעורבב לגמרי עם חוש הריח, ונמשיך בעוד כל כך הרבה מרכיבים, עד שהטעם הוא לא משהו שאפשר לסמוך עליו לבדו בבחירות שלנו.

חוש הטעם שלנו הוא נזיל לגמרי
זה שחוש הריח מעורב זה מאד ברור וחזק. אבל הופתעתי לראות הרבה פעמים בכל מיני תוכניות בישול, כשיש אתגרים של זיהוי רכיבים בעיניים עצומות - באיזו מידה אנשים לא מצליחים לזהות.
ואני מדברת על אנשים שהם שפים ובשלנים, מקצועיים או חובבים. ועל רכיבים בכלל לא מסובכים. סוגי ירקות ופירות שונים, וכו'. המראה מחובר מאד חזק לטעם ולריח, ובלעדיו פשוט יש כשל.

אני זוכרת שסיפרת על הגבינות בשנה שעברה. כמה מבאס שהשנה הם התגלו כמשהו אחר ולא טעים.

בינתיים ראיתי את "האמת על קלוריות"
מאוד חסרו לי שם כמה אמיתות מאוד מוכרות בדמות הרעיון של "קלוריות טובות, קלוריות רעות".
המיקוד בקלוריה כשלעצמה היה לי קצת חסר.
מה שעוד צרם לי שם זו ההנחה הממש ממש מופרכת שאנשים אוכלים כשהם רעבים, ושאם הם שבעים הם לא יאכלו.

אחת הבעיות בארגון של ארוחות משביעות, שמושכות את השובע לאורך זמן, זה שהאכילה של רובנו לא מאורגנת בכלל סביב רעב ושובע אלא סביב שעות מסוימות, חברה, נוחות, הרגלים וכו'.
מכל האנשים שעבדתי איתם עד היום, זכורה לי רק אחת שאכלה כשהיא רעבה. כל שאר האנשים שעבדתי איתם, ורוב האנשים שאני מכירה, עוברים בהרבה את מכסת הקלוריות שהם מנצלים בדיוק בגלל זה.
כך שכל הפתרונות שהופכים את הארוחות לדלות יותר בקלוריות בלי להחליף רכיבים יכולים לתרום, אבל רק במעט.
הבחור שבסרט חישב שהוא בזבז 3300 קלוריות ביום ממוצע לגמרי שלו, בגלל שרוב שעות העבודה שלו הן על הרגליים, בהתרוצצות במקום קטן. זה רחוק מאוד מיום העבודה של מרבית האנשים, שנוטים לבלות את מיטב השעות שלהם על התחת.

כל השאר היה מעניין מאוד.
גם הנקודה שנוודית ציינה, גם זה שרוב האריזות של המזון מדייקות בספירה הקלורית סביב הפלוס/מינוס עשרה אחוז, גם כמות הקלוריות שנשרפת במלאכות בית פשוטות.
תכף אצפה בשאר.

_גם שיהיה לי משביע
גם שיהיה לי טעים
גם שיהיה לי בריא
גם שיהי לי נעים בבטן
וגם שהיהי לי קל קל להכנה וזמין
אולי זה לא אפשרי?!_
לנסוע ל... איך קוראים למלון הזה? מצפה הימים? יערות הכרמל?
D-:

גם שיהיה לי משביע
נדמה לי שהייתי מתחילה מלחשוב מה משביע, ואז מתוך זה לחשוב מה מזה קל להכנה.
בזכרון שלי, בבית עם ילדים מתחת לגיל 6-7 זה המפתח הראשוני, טוב אולי כי ברור לי שמה שמשביע (אותי) ברובו בריא במידה סבירה בעיני. (דגנים מלאים, נגיד, ריקים לא היו משביעים אותי..)
כל היתר בעיני זה ספורט למצטיינים כשיש יונקים בסביבה.

אחרי תקופה של חריקות רוצה לחזור בקרוב לאכילה טובה.
מציינת בפני עצמי שצריכה למצוא מה לאכול לארוחת הצהריים, כי ראיתי שזאת הייתה אבן נגף עבורי.
אחת הנקודות המשמעותיות בהקשר הזה היא שבמציאות חיי העכשווית ארוחת הצהריים שלי לא מאורגנת בכלל סביב רעב ושובע אלא סביב שעות מסוימות, חברה, נוחות, הרגלים וכו'.

סיימתי לצפות בסרט על השומנים.
הוא לא רע בכלל, למרות שיש לו שתי מחלות שחזרו גם בסרט הקודם וכדאי לשים לב אליהן:
1) כאשר מפרקים מהתזונה מרכיבים מסוימים ומדברים עליהם בנפרד, מפספסים משהו.
אחת הדוגמאות הבולטות (שגם יוצרת חוסר סנכרון מסוים בין כלל הסרט למסקנות שלו) היא שלכאורה שומנים לא רוויים עדיפים על שומנים רוויים.
לא מדברים בסרט על כך שחלק עצום מהשומן הרווי שהם מציגים (כמעט כולו מבעלי חיים) נאכל בצורה הכמעט שרופה שלו, ולכן ההרכב שלו משתנה והגוף מקבל אותו אחרת לגמרי ממה שהוא היה מקבל אותו בצורה הלא שרופה או מחוממת שלו.
בסוף הסרט יש קפיצה להמלצה על שומנים רוויים צמחיים, בלי שהיתה על כך התעכבות בגוף הסרט. רובנו אוכלים אבוקדו, שמן קוקוס ואגוזים בצורה הלא מחוממת שלהם, ובטח שלא שרופה, וזה מגדיל בצורה ניכרת את היכולת שלהם להזין במקום להזיק.

2) בשני הסרטים מובהרת הכוונה בשלב כלשהו - לגרום לנו להיות לכאורה בריאים יותר מבלי לשנות את מה שאנחנו אוכלים בצורה משמעותית. שינוי תזונה נתפש כמו עונש, לצערי. פרידה ממזונות מסוכנים מסומנת כמעוררת מצוקה ולכן עושים לה מעקף במקום לשוחח עליה בהגיון ולא כחלק מאיסורים ודיאטות נוקשות.

נוודית, תודה גם על זה. למרות שלא חידש לי הרבה זה מוצג בצורה מעניינת ואני לא מצטערת שצפיתי בזה.

ותכף השלישי

יש לי קטע לספר ועדיין קשה לי להגיע למסקנה בעניין.

אני סובלת מנשירת שיער כרונית וזה נורא חבל כי יש לי מעט שיער. בהריון הייתה לי נשירה רצינית וגם אחרי ההריון מעט. אבל, מאז הלידה אני לא מצליחה לאכול חיוני והתזונה שלי באמת מאוד מגוונת והנשירה נעצרה כליל.
אני לא מדברת על הפחתה, אלא על עצירה. חשבתי שאין קשר ואני עדיין מפקפקת, אבל לפני כמה זמן כן הצלחתי לשמור על תזונה חיונית לאיזה רצף מסוים והנשירה חזרה.
הלכה החיוניות - הנשירה עצרה.

כמה מוזר זה? והאם זה באמת קשור? ממש אין לי מושג.

הלכה החיוניות - הנשירה עצרה.
מה????

אכן מוזר ומעניין.
אצלי: נשירה של שנים על גבי שנים. לאחר הפסקה של שבוע מתכננת לחזור לשתות את הסרפד שלי בקרוב, אבל כמה חודשים של התמדה טרם הראו התחלה של מיתון בנשירה.
העניין הוא שהנשירה שלי החלה עוד בימי התיכון העליזים, שאז אי אפשר לומר שנהגתי לאכול חיוני דווקא.
שוקלת לנסות roots hr כשאסיים להיניק.

הסרט השלישי עוסק בסוכרים, ולדעתי הוא הטוב מבין השלושה, על אף שלרוב האנשים כאן הוא לא יחדש כמעט דבר.
הוא היחיד שמכוון לשינוי של ממש בתזונה ולא רק לתחליפים וטריקים של בישול.
מה שחסר בו לדעתי ושווה לשים לב אליו - הוא עוסק רק בסוכר שנוסף למזון אבל לא במזונות שיש בהם תכולה גבוהה של סוכר במהלך העיכול שלהם, כמו הדגנים.
הדיון שלו בתחליפי הסוכר הוא ממש מוטעה וחסר. תחליפי סוכר יוצרים שיבוש בגוף שדומה מאוד לשיבוש של הסוכר ולא נכון לדון בהם רק מהצד הקלורי שלהם.

בנוסף, יש בסרט האדרה מסוימת של כוח הרצון כמכשיר לשינוי בהרגלי צריכת הסוכר, על אף שהסרט עצמו מצביע על הפעילות המוחית האדירה שיש בנוכחות סוכר, שקשורה למנגנוני הישרדות מוכרים. זו אמירה בעייתית, שלדעתי רוב האנשים יגיעו דרכה לתסכול ולתחושה של כישלון.

ועדיין - מעניין ועשוי היטב ברובו ובהחלט שווה צפייה למי שזקוק לעוד מידע או אפילו סתם לדחיפה קלה, בעיקר בשביל להיפרד ממשקאות ממותקים (כולל ההמצאה המקוממת "מים בטעם").

כולל ההמצאה המקוממת "מים בטעם"
אויש, זה נורא. אני משתדלת לזכור לקרוא לזה "מיץ שקוף". ולא העזתי בכלל לטעום.

עדיין לא צפיתי בסרטים על שומן וסוכר, והאמת שקיויתי שגוגוס תצפה ותשים סימנים, לפני הצפיה שלי

גוגוס, תודה על הסימנים וההארות. אני בעד שנעשה החלפות - את תסמני לי, ואני אספור לך

אני משתדלת לזכור לקרוא לזה "מיץ שקוף"
אפשר פשוט לקרוא לזה מיץ. זה מה שזה, וזה הכי ברור ולא דורש הסברים.

אני בעד שנעשה החלפות - את תסמני לי, ואני אספור לך

ומה על האינטגרלים? מי ייחשב לי אותם?

ומה על האינטגרלים? מי ייחשב לי אותם?
בדרך הרגילה - כשיעלה הצורך, נמצא את הפתרון

כשיעלה הצורך
אה... אז הבנת לבד שכרגע אין לי צורך?

לחובבות וחובבי מיצים - בסרט על הסוכר היתה נקודה שהומחשה מאוד יפה לדעתי.
הם ניסו להסביר למה הסוכר שבפירות שלמים לא נספר לטובת חישוב צריכת הסוכר היומית, בעוד שסוכר מיצי הפירות הטבעיים כן נספר.
עשו שם הדגמה יפה והושיבו שתי נשים. אחת מול ליטר מיץ תפוזים סחוטרי והשנייה מול 12 תפוזים, שהם הכמות שנדרשה כדי למלא ליטר מיץ.
בשעה שהראשונה שתתה בקלות ובכיף עד שובע שלושת רבעי ליטר, השנייה אכלה תפוז וחצי ושבעה לגמרי.

מעבר להבדל הברור בצריכת הסוכר של שתיהן, הסוכר של התפוזים השלמים מגיע עם כל אריזת הסיבים, שגורמת לספיגה אחרת לגמרי מסוכר שמגיע בלי הסיבים. בעוד הראשון לא גורם לקפיצה ברמות הסוכר, השני כן.
זו אחת הסיבות לכך שמי שמארגן לעצמו צום מיצים ארוך מכוון לשים בו כמה שיותר ירקות ועלים וגם אגוזים, ולא לבסס את כולו על פירות לאורך זמן.
במקומות שעורכים בהם צומות מיצים בהשגחה, לרוב חלק גדול מהמיצים לא מוגשים כמיצי פירות אלא רק זה של הבוקר, וגם הוא יהיה מבוסס על פירות לא מאוד מתוקים כמו גזר. יהיו מיצי ירקות וגם מן מיצוי של ירקות מבושלים.
המטרה היא להימנע ממכות הסוכר שנותנים המיצים.

עוד נקודה לגבי הסוכר, למי שאוהבת מספרים - ההמלצה, נכון לסרט, היא ללא יותר משישה גרם סוכר ביום, שהם כפית בערך.
האנשים שהתנדבו לשנות את התזונה שלהם לטובת הסרט, הגיעו ברובם למשהו כמו שלושת רבעי כפית של סוכר מוסף ביום, ומה שהם הורידו זה בעיקר את המוצרים המעובדים והקנויים.
ברגע שמשחררים את זה לא נשאר הרבה, ובעיקר כאשר מחשבים את הסוכר על בסיס שבועי ולא יומי, ומאפשרים (למי שזקוק לזה) דברים כמו חתיכת עוגה פעם בשבוע או שוקולד.

אה... אז הבנת לבד שכרגע אין לי צורך?
לבד לבד, אף אחד לא עזר לי (או סייע)

עוד נקודה לגבי הסוכר, למי שאוהבת מספרים - ההמלצה, נכון לסרט, היא ללא יותר משישה גרם סוכר ביום, שהם כפית בערך.

הכוונה גם לסוכר שבפירות ובפירות יבשים או לסוכר מעובד שמוסיפים למזון ומשקאות?
חוץ מזה, מעניין אותי לשמוע מה דעתך על מה שמיכל בז סיפרה לגבי הנשירה.

הכוונה גם לסוכר שבפירות ובפירות יבשים או לסוכר מעובד שמוסיפים למזון ומשקאות?
סוכר בפירות שלמים לא נספר בחישוב הצריכה היומית. על פירות יבשים לא דובר, אבל אם להסיק אז סביר שהם כן נספרים כי גם הם מגיעים בחבילה חסרה יחסית למצב הטבעי. אם מישהו היה מתעקש הייתי אומרת לספור חצי. היעדר המים משפיע פחות מהיעדר הסיבים. כל השאר - נספר ועוד איך. ואם היו שואלים אותי - בריבוע, כדי לחשב את הנזק הממשי.

מעניין אותי לשמוע מה דעתך על מה ש מיכל בז סיפרה לגבי הנשירה
לא הגבתי כי אין לי דברי טעם לומר כאן.
נשירת שיער מתרחשת בגלל המון גורמים, ולדעתי התזונה היא לא הגורם המרכזי. אני מהמרת על סטרס, שלא תמיד אנחנו מודעים און ליין למידה שלו.
אם יש לי חשד להשפעה תזונתית על משהו שחשוב לי אני עורכת ניסויים. שניים מבוקרים זה המינימום בכדי להתחיל לגלגל השערה של ממש. אצל מיכל יש התנסות אחת ואני לא חושבת שהיא מאוד מבוקרת.
אז לו אני מיכל, הייתי מתייקת את זה בתיקייה הנכונה במוח, ושולפת את זה בפעם הבאה ששוב יוצא לי ממש חיוני, ובמקביל שמה לב לגורמים נוספים שעשויים להשפיע.
לכל אחת יש הרגישויות שלה וקשה לדעת מתוך תזונה מורכבת מה משפיע ובאיזה כיוון.
כאמירה כללית, אני אופתע מאוד אם שפע הירוקים, שלרוב מאפיין תזונה חיונית, הוא משהו שגורם לנשירת שיער אצל מישהו. מצד שני, לכל כלל יש חריגים ולכל דבר יש פעם ראשונה.

שבעה אחרי תפוז וחצי? תפוז וחצי זה ממש קצת, אני לא שובעת מזה!
לא שאני אוכלת הרבה תפוזים - זה חומצי לי מידיי.

גוגוס, איך אני אמרה לחשב את כמות הסוכר שיש במוצרים תעשייתיים? נניח, ברסק העגבניות הקנוי שלי? אני לא מוסיפה סוכר לבן כמו שהוא לכלום בערך. אני אוכלת שוקולד קנוי ודברים קנויים אחרים, וכמות הסוכר שיש בדברים קנויים מטרידה אותי, אבל אני לא מכירה דרך נוחה לחשב את כמותו. וזה מסקרן בהחלט. קראתי פעם על תוצאות מטרידות שמתגלות אם מודדים כמה סוכר מוסיפים למוצרים תעשייתיים תמימים למראה.

ואם תצטרכי אינטרלים, או, השם ישמור, דיפרנציאלים, את יכולה לשאול אותי

גוגוס, איך אני אמרה לחשב את כמות הסוכר שיש במוצרים תעשייתיים?
כרגע את לא יכולה לעשות זאת. את יכולה לדעת כמה סוכרים יש באופן כללי וזהו. את לא יכולה לחשב כמה סוכר מתוך זה הוא סוכר מעובד שהוסיפו למזון.
יש היום ברוב המדינות מאבק רציני על שיטת הסימון.
באנגליה, למשל, חברות רבות כותבות על המוצרים כמה סוכר הוסף, וגם מסמנות באופן ברור מה מתוך הרכיבים התזונתיים עובר רף מסוים שנקבע בתקנות לא מחייבות.
בישראל עוד רחוקה הדרך...
המאבק שעדיין לא נוצח בשום מדינה הוא זה שמתמקד בשיטת הכפיות ומוזכר גם בסרט שנוודית קישרה אליו. הרעיון הוא לסמן על המוצרים כמה כפיות סוכר יש במזון, כי זה משהו שאנשים מבינים, בשונה מגרמים.
כאשר מראים לאנשים כמה כפיות סוכר יש במזונות שמוכרים להם הם מצהירים שיפסיקו לקנות אותם כי זה מבהיל באופן ברור. חברות המזון מתנגדות נחרצות לרעיון הסימון הזה, בטענות מכל מיני סוגים, כולן מופרכות לדעתי. עוד לא שמעתי טענה נגד זה שהיה בה ממש. זה פשוט מסכן בצורה ברורה את הרווחים שלהן.

נניח, ברסק העגבניות הקנוי שלי?
על פי חוק, אם הוסיפו לרסק סוכר, זה חייב להיות כתוב בתווית ברשימת הרכיבים, אבל לא חייבים לכתוב כמה. לפי המיקום שלו ברשימה את אמורה לדעת כמה ממנו יש באופן יחסי למרכיבים אחרים. זה נותן לך בפועל מעט מאוד מידע, לבד ממקרים מסוימים בהם את מצפה, למשל, שרוב המוצר יהיה עגבניות, אבל המרכיב הראשון ברשימה הוא סוכר. כך את יודעת שיש יותר סוכר מאשר עגבניות, אבל עדיין לא יודעת כמה.

אחד הדברים שאני עושה במצבים כאלה הוא להשוות בין מוצרים שונים, בהנחה שכמות הסוכר בעגבניות היא פחות או יותר דומה (למרות שזה ממש לא מדויק. בזנים שונים יש כמויות שונות, ובשיטות עיבוד שונות נשארות כמויות שונות של סוכר ביחס לנוזלים. זה קצת מסובך אבל אני מקווה שאני מובנת).
אז אם אני רואה שבבקבוק קטשופ אחד יש איקס סוכרים, ובשני יש חצי איקס, אני מניחה שבשני הוסיפו פחות סוכר.
באנגליה, למשל, יש יחס הפוך, בהמון מקרים, בין היות המוצר אורגני ויקר לבין כמות הסוכר שהוסיפו לו. כמה שיותר יקר ואורגני כך פחות סוכר.
אחרי זה אני הולכת לבדוק שלא המתיקו לי את המוצר בדרכים אחרות שלא מקובלות עלי (כל מה שנגמר ב"טול" או "רוז") ואחר כך מקבלת החלטה.
לשמחתי אני נאלצת להתמודד עם שכאלה לעתים רחוקות מאוד. אני חושבת שאם זה היה נעשה על בסיס קבוע הייתי משתגעת.

שוקולד זו דוגמה די קלה, כי כמעט כל מה שהוא לא קקאו הוא סוכר. שוקולד 70% קקאו הוא כמעט 30% סוכר וזה קל לחישוב.
כפית סוכר היא בערך 5 גרם, אז על חפיסה כזו של מאה גרם יש לך משהו כמו שש כפיות סוכר, שהן הרף העליון של הצריכה המומלצת של סוכר שמוסיפים למזון (ולדעתי גם זה גבוה מדי, בעיקר למי שאוכל דגנים על בסיס גבוה, אבל מי שואל אותי?)

זה מזכיר לי קטע מצחיק מתוך המחקר שאני כותבת כרגע - כשג'יימי אוליבר (השף העירום) החליט לשנות את התזונה של הילדים בבתי הספר באנגליה, הוא הוסיף מלח לתבשילים שלו. נשות המבטחים נזעקו כי בתקנות שלהן כתוב שאסור להוסיף מלא לשום דבר.
כל זה טוב ויפה, אבל כשרואים מה הן בישלו עד אז, כלומר - מה הן חיממו, אי אפשר שלא לצחוק.
ערימות של מזון מעובד שמלא בכל כך הרבה מלח, שלא היה צורך להמליח אותו עוד. הוא כבר מוכן עם קילוגרמים של מלח בפנים, כדי שיהיה ערב לחיכם של הילדים.
אז אוליבר אמר להן - ביום שבו אתן תגישו באמת מזון לא מומלח גם אני אבשל בלי מלח.
זה נותן המחשבה טובה לקושי של רובנו להבחין בין מלח שכבר נמצא למלח שאנחנו מוסיפים. ואותו עניין נכון גם לסוכר.

ואם תצטרכי אינטגרלים, או, השם ישמור, דיפרנציאלים, את יכולה לשאול אותי
ומי יסביר לי את התשובה שלך?

<לא יאומן שפעם עשיתי בגרות חמש יחידות במתמטיקה ואפילו סיימתי עם 89. כלומר, פעם ידעתי את הדברים האלה, כנראה...>

שוקולד זו דוגמה די קלה אם קונים שוקולד פושטי, כמו שלא קניתי מלא זמן. בבשוקולד הקנוי שלי, שקניתי במבצע בעשרה שקלים במקום בשמונה עשרה (ואולי אקנה עוד, עוד לא החלטתי) יש 31% אגוזי לוז. אני אוהבת מאוד אגוזי לוז, לא פלא שבשוקולד שאני מכינה לעצמי בבית (ושאת הדבש שיש בו אני לא סופרת בכלל) המרכיב המרכזי הוא אגוזי לוז. יש מינימום 44% מוצקי קקאו (זה ככולל חמאת קקאו?) ויוצא קצת פחות - 25%. וזה עוד שוקולד לא מריר במיוחד.

אני אסביר לך את התשובה

אבל רוב הסיכויים שלא למדת בבית הספר שום דבר באמת. כלומר, ממה שאני למדתי אני זוכרת שלא למדתנו מה זה דיפרנציאל, למשל. אני, אגב, למדתי את זה בתור סעיף רשות בקורס אינפי1, וגם זה רק כדי שלא נישאר סקרנים לדעת מה זה הדיפרנציאל המסתורי מ"חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי". מה זה האינפיניטיסימל מאינפי למדנו ממש בהתחלה

ואינטגרלים בבית הספר לומדים לחשב בצורה מוגבלת מאוד מאוד מאוד. ובלי להוכיח כלום בערך.
בכל מקרה, אני חושבת שחיפוש קצר בגוגל ייתן לך את התוצאות בחלק מהמקרים. רק בחלק - לחשב אינטרגלים לא מסויימים זו ממש אמנות, אין שיטה אחת, אלא יש הרבה ניחושים ויצירתיות. אינטגרלים מסויימים לפחות אפשר לחשב בקירוב.

<רושמת לעצמי תזכיר: לשאול את תפילה על הילדים שלא בטוח שיהיו לי, לספר על זה שפולי קקאו זה איכסה>

הפואנטה היא שבטבלאות שוקולד, כמעט כל מה שרשום על האריזה תחת "סוכרים" הוא סוכר מוסף. כי בפולי הקקאו והאגוזים אין כמעט סוכרים, רק עקבות של, אם בכלל.

אחרי זה אני הולכת לבדוק שלא המתיקו לי את המוצר בדרכים אחרות שלא מקובלות עלי (כל מה שנגמר ב"טול" או "רוז")
גם מה שמתחיל ב"סירופ", בעיקר אם יש אחרי זה שם של דגן.

אפרופו המתקה ורשימות רכיבים, נזכרתי במשהו שרציתי לשאול אותך מזמן.
חלב אורז-שקדים של vitarez.
רכיבים: מים, אורז (14%), שקדים טחונים (1.2%), שמן חמניות, מלח ים, טעם שקדים טבעי.
ואחרי הרשימה הזאת כתוב בפונט מודגש: ללא תוספת סוכר.
זה מוצר מתוק ביותר. בימים יפים-תזונתית יותר שלי, הייתי אומרת: מתוק להחליא.
ואני שואלת את עצמי מאיפה כל המתוק הזה.
אני לא יכולה אלא להסיק שמהאורז. (יש צורך להסביר?)
אם ככה, לפחות חלק ממנו מעובד בטירוף.
מה, מותר להם להשתמש בסירופ אורז ולקרוא לזה פשוט "אורז"? (גם אם זה רק, נגיד, 11 מתוך ה-14%)
ועוד לכתוב אח"כ שלא הוסיפו סוכר?!

אה, את מתכוונת לרשימה של הפחמימות וכו' על האריזה? אני לא מסתכלת עליה בדיוק בגלל הסיבה הזו, אבל בעצם את צודקת וכדאי להסתכל, לפחות לפעמים. רשום לי 37 גרם. מה זה בדיוק אומר, אם לפי מה שחישבתי יוצא שרק רבע מהשוקולד הוא סוכר? שסוכר שוקל פחות?

באריזת רסק העגבניות שלי רשום שזה 97% רסק עגבניות ו3% סוכר. נחמד מצידם לרשום את זה. אבל הרסק מבושל אז אני לא בטוחה שהסוכר של העגבניות לא נחשב. איזה כייף שאני לא סופרת קלוריות בשום גרסא! זה נשמע לי ממש מסובך כל החישובים האלו...

אישה במסע, רסק עגבניות אורגני של תבואות מכיל לפי הרכיבים 100% עגבניות אורגניות.

לא יאומן שפעם עשיתי בגרות חמש יחידות במתמטיקה ואפילו סיימתי עם 89.
גוגוס, את לא במקרה מהמחזור שהבגרות שלו במתמטיקה נפלה בהגרלה?

על רסקי העגבניות שהפסקתי לקנות כותבים 96% או 97% עגבניות ו-4% או 3% סוכר.

לשאול את תפילה על הילדים שלא בטוח שיהיו לי,
זה היה תזכיר אידיוסינקרטי מדי ומסקרן...
אני פה. מה השאלה?

ורציתי להגיד משהו אחר:
דיברנו בעבר על הצטברות מסה קריטית של חוויות של חוסר סיפוק משוקולדים ושות', שבעקבותיה כבר תפחת המשיכה אל אלה.
אני מרגישה משהו אחר.
אכן אני חווה חוסר סיפוק מהממתקים, לפחות ביחס למה שזכור לי, אבל זה לא גורם לי לחשוב או להרגיש "טוב, אז בעצם לא בא לי בכלל להתחיל לטעום את זה". טוב, משפט כזה כן יכול לעלות לי אל מול קופסת רוגאלאך, נאמר, וטוב שכך, אבל בהקשרים אחרים, שוקולדיים בעיקר, המחשבות תהיינה יותר ממין של "אוקיי. השוקולד הזה כבר לא עושה לי את זה, ולכן אני צריכה לחפש מה כן".
המממ... מהרהרת בעקבות הכתיבה, שאולי כדאי לי להתחקות אחר מהותו של ה"זה" מתוך ה"עושה לי את זה". האם הכוונה, החיפוש הם רק בכיוון של משהו טעים וכיפי ממשפחת המתוק?
כרגע נראה לי שכן. אבל אנסה לגשש אם יש משמעות נוספת מתחת לזאת.
ובינתיים...
מצהירה בזאת על חזרה לחיוניות ממחר/ מעכשיו! <לאחר חופשת פסח שכזאת>

יעל

רסקי עגבניות אורגניים שראיתי באים במנות גדולות, וזה בעייתי <בנוסף למחיר וכו'>. אני לא משתמשת הרבה ברסק עגבניות, ואני רוצה לסיים את הרסק מקופסא אחת לשימוש אחד.

מה זה אידיוסינקרטי ?

רשמתי בדף מסויים <נראה לי של פתח לשינוי אבל אני כבר לא ממש זוכרת> משפט על כך שכשיהיו לי ילדים אני אתחשב במה שטוב להם קונקרטית ולא רק בתיאוריות שלי על מה שטוב באופן כללי <או משהו בסגנון>. לא מצאתי דרך נוחה לנסח את המשפט הזה בצורה שיהיה ברור ממנו שאני בכלל לא בטוחה שיהיו לי ילדים אי פעם, ואת אמרת שתזכירי לי.
וחשוב לי להגיד שאני בכלל לא בטוחה שיהיו לי ילדים אי פעם. אם יהיו לי את מוזמנת בשמחה להזכיר לי את המשפט הזה, אבל אם לא - חשוב לי לוודא שהבנת אותי נכן ולא שהחלטתי פתאום שאני רוצה ילדים.

אוי, רק עכשיו גיליתי מה זה בעצם רוגלעך. תמיד חשבתי שזה משהו שדומה לערגליות איכשהו ולא הבנתי על מה המהומה.

שליחה על ידי תמי* » 12 אפריל 2015, 22:53

יעלי-לה
למה את חושבת שכשיכתוב אורז הכוונה לסירופ אורז? בגלל שזה מתוק?
מה זה סירופ אורז?
אנחנו משתמשים לפעמים במשקה הזה, ולתחושת הבטן של הרגישים במשפחה - הוא בסדר. האם טעינו בשיקול הדעת?

רסקי עגבניות אורגניים שראיתי באים במנות גדולות
נכון, אבל אפשר למצוא גם קטנים. בכל מקרה, לדעתי הם סבירים לשימוש גם אחרי הקפאה-הפשרה.

מה זה אידיוסינקרטי ?
אייי, אופס!
ניסיתי לצאת אינטליגנטית...
אם אני זוכרת נכון מלימודיי, ואולי המילה ספציפית לתחום של רכישת שפה (רסיסים, הושיעי!), הכוונה לצורת ביטוי אישית, שיש לה כוונה ומובן, אך זר לא יבין זאת.

רשמתי בדף מסויים <נראה לי של פתח לשינוי אבל אני כבר לא ממש זוכרת> משפט על כך שכשיהיו לי ילדים אני אתחשב במה שטוב להם קונקרטית
כן, זה היה שם. ב-30.3 כתבת: כשיהיו ילדים אני אמדוד גם לפי התגובות שלהם
למה נזכרת בזה כאן ועכשיו?
בכל אופן, אמנם עניתי לך שאזכור לך שכתבת "כש..." (ולא "אם וכאשר" או משהו כזה), אבל זה היה בקריצה וכוונתך מובנת.

אוי, רק עכשיו גיליתי מה זה בעצם רוגלעך.
ואני הרגשתי את הכמיהה למתוק ממשיכה לגעוש בי לאורך הערב, וההתעסקות והשהות במטבח התארכה והתארכה, כי הבישולים נקטעו לי כמה פעמים בשל התעוררויות הקטנה (שגם עכשיו

). ובכוונה לא הוצאתי את קופסת הרוגאלאך הטריים שקניתי כדי שיהיו לארוחת הבוקר של הילדים, עד שאאפה להם חמץ (מחכה להזמנה מ"על המשקל"). אבל בסוף כשכן הוצאתי, נגסתי באחד מהם נגיסה גדולה, ועד מהרה ירקתי אותה בשמחה לאשפה. זה באמת סתם.
כן נהניתי מאוד מספל גדול שהכנתי לי: כשני שלישים מים רותחים, שהמיסו כפית גדושה מאוד של דבש מגובש (הקטן קרא לזה היום "דבש מדובש"

) ותערובת חווייג' לקפה, והשאר חלב עיזים. פינוק!

מה, מותר להם להשתמש בסירופ אורז ולקרוא לזה פשוט "אורז"?
יעלי, אני לא יודעת איך עובדות התקנות, אבל בהחלט יש מצב שמותר.

רשום לי 37 גרם. מה זה בדיוק אומר, אם לפי מה שחישבתי יוצא שרק רבע מהשוקולד הוא סוכר? שסוכר שוקל פחות?
אולי חלק חישבת באחוזים וחלק בגרמים? יכול להיות?
בכל אופן, במספרים כאלה, אני מציעה פשוט לחשוב לעצמך - "הרבה"
זה באמת משנה אם זה 25% או 37%? בהינתן שאת בריאה וכו'.

אכן אני חווה חוסר סיפוק מהממתקים, לפחות ביחס למה שזכור לי, אבל זה לא גורם לי לחשוב או להרגיש "טוב, אז בעצם לא בא לי בכלל להתחיל לטעום את זה"
ס ב ל נ ו ת
וגם אז, זה בא והולך כתלות בגורמים רגשיים ואחרים. ולכן גם כשזה יגיע אזכיר לך שוב - ס ב ל נ ו ת

בסוף כשכן הוצאתי, נגסתי באחד מהם נגיסה גדולה, ועד מהרה ירקתי אותה בשמחה לאשפה. זה באמת סתם.
עכשיו תגידי לי האם שנתיים אחורה, או אפילו שנה אחורה, חשבת שהסיפור הזה ייראה ככה ושזה מה שתעשי בביס של רוגלעך טריים...

גוגוס, את לא במקרה מהמחזור שהבגרות שלו במתמטיקה נפלה בהגרלה?
נו, מי כמוך יודעת, אחותי למחזור 77?
ברור שנפלה. נראה לך שאחרת הייתי מקבלת 89 בבגרות חמש יחידות במתמטיקה???
זה היה הציון של המגן, ממורה שהחזירו מהפנסיה, והיה כל כך לא מעודכן, עד שלדעתי הוא לימד אותנו חומר לבגרות של 3 יחידות במקום 5. מה שכן, אני וודאית שלמדתי נגזרות, אינטגרלים ודיפרנציאליים. מהם בדיוק? את זה אני בהחלט לא יודעת להסביר.

מצד שני, לא יפה שאני ככה יורדת בקביעות על כישוריי המתמטיים ואפילו הטכנולוגיים. ההיסטוריה שלי מראה שיש לי יכולת מרשימה לקלוט את הדברים האלה (כמות הסטטיסטיקה הסבוכה שלמדתי בתאריי האקדמיים היא ממש מטורפת). פשוט יש לי גם יכולת לא פחות מרשימה לדחוק החוצה את כל המידע הזה ברגע שהוא הופך לבלתי נחוץ וביחד איתו את ההערכה העצמית שלי בעניין.

נו, מי כמוך יודעת, אחותי למחזור 77?
שולחת לך כיף וירטואלי לפני שפורשת (נראה לי שיש לנו כאן תינוקת חולה.

) אני זכיתי ל-85 ב-5 יח"ל...

עכשיו תגידי לי האם שנתיים אחורה, או אפילו שנה אחורה, חשבת שהסיפור הזה ייראה ככה ושזה מה שתעשי בביס של רוגלעך טריים...
שנה אחורה - בהחלט.
ואפילו שנתיים - יש מצב.
עוד אחורה - לא ולא!

רסקי עגבניות אורגניים שראיתי באים במנות גדולות
לא יודעת איפה ראית, אני קונה בקופסאות קטנות בניצת הדובדבן.

_מה, מותר להם להשתמש בסירופ אורז ולקרוא לזה פשוט "אורז"?
יעלי, אני לא יודעת איך עובדות התקנות, אבל בהחלט יש מצב שמותר._
נגיד שכן. איך מותר להם לכתוב אחרי זה "ללא תוספת סוכר" - את זה אני לא יכולה להבין. סירופ אורז הוא סוכר לכל דבר... (?!)

למה את חושבת שכשיכתוב אורז הכוונה לסירופ אורז? בגלל שזה מתוק?
בגלל שזה מתוק הרבה יותר ממה ש-1.2% שקדים טחונים ועוד כמה טיפות תמצית שקדים יכולים להמתיק משהו.
זה מתוק כמו משהו שהמתיקו.
ומכיוון שאורז הוא דגן, ודגן הופך בקלות לסוכר, אני חושדת. מאוד.
מה זה סירופ אורז?
זה
אנחנו משתמשים לפעמים במשקה הזה, ולתחושת הבטן של הרגישים במשפחה - הוא בסדר. האם טעינו בשיקול הדעת?
תלוי מה היה שיקול הדעת שלכם. אם הרגישים במשפחה הם אנשים עם נטייה לסכרת, אז נראה לי שכן.
אם לא, ואתם רק משתמשים לפעמים ולא שותים את זה כתחליף למים, אז נראה לי שהכל בסדר

רק לא לחשוב שזה באמת ללא תוספת סוכר, כי ברור שזה כן. מרגישים.

סירופ אורז הוא סוכר לכל דבר... (?!)
לא. הוא ממתיק לכל דבר, אבל לא סוכר. סוכר זה סוכר.
אבל שלא תחשבי שאני לא מתקוממת יחד איתך. כל המצאת הסירופים מתירס ושאר חברים נועדה לעשות בדיוק את זה - לבלבל. לאפשר תוויות מעורפלות מאוד בזמן שהגוף צועק ואפילו לא מבין על מה.

רגע, רק מה שמעובד מסלק או קנה נקרא סוכר?
דקסטרוז זה לא סוכר?

טוב, אני מבינה. במהות כן, אבל לצורך רשימת רכיבים לא

יעלי, זה לא ממש התחום שלי (סימון תעשייתי) ואני פשוט מתעניינת בזה באופן כללי כחלק מהעיסוק שלי.
ההערכה שלי היא שכל דבר שניתן לסמן בשם אחר מ"סוכר" יסומן אחרת. כלומר, יש מצב שסוכר מתייחס רק למה שהוא סוכר כמו שאת מכירה אותו, בגבישים מרוסקים בגוונים של לבן וחום.
בהרבה מוצרים תוכלי לראות שכתוב "מולסה" למשל, למרות שזה פשוט סוכר ברמת עיבוד אחרת. מי שלא מכיר את זה לא מזהה מה אומרים לו בעצם.

דקסטרוז הוא בוודאי סוכר. הוא בסך הכל השם התעשייתי של הגלוקוז (חד סוכר). ואם ראית אותו על אריזה דעי שפשוט נתקלת בעוד דרך לבלבל את הצרכן ולא לתת לו את מה שהוא באמת צריך.
ולכן אמרתי - אם זה נגמר ב"טול" או ב"רוז", ולא משנה אם זה סירופ או מצב צבירה אחר - זה לא משהו שאת רוצה אלא סוג של ממתיק. אם הוא סוכר אז הוא סוכר, ואם הוא תחליף ממתיק אז יש לו את הבעיות שלו, שברובן לא שונות מאלו שהסוכר יוצר כי הגוף מתבלבל מזה גם אם הערך הקלורי הוא אפס.

שליחה על ידי תמי* » 13 אפריל 2015, 13:06

אבל לכתוב אורז במקום סוכר?
לא יודעת, זו נשמעת לי השערה לא מבוססת. אולי אני תמימה, אבל נראה לי שאורז הוא אורז.
אורז אגב מתוק כשלעצמו.

סירופ אורז הוא בסך הכל דקסטרוז נוזלי...

אורז אגב מתוק כשלעצמו.
הרבה פחות מהחלב של vitarez

תפילה
למה נזכרת בזה כאן ועכשיו?
כי כל הזמן הזה היה לי באחורי התודעה שיש לי מטלה שלא מילאתי, לרשום לך על זה, וניצלתי את ההזדמנות למלא אותה.

יעל, הקניות שלי מסתכמות בחנות הטבע בעירי ובשופרסל בעירי. לא ראיתי שם רסקי עגבניות אורגניים קטנים. אני אחפש שוב בפעם הבאה שאהיה שם.

גוגוס
אני מציעה פשוט לחשוב לעצמך - "הרבה"
אכן, באחוזים זה יוצא בע ובגרמים 37. וזה לא משנה כי אני אכן בריאה והתזונה שלי טובה וכו'.
אבל רבע לא מרגיש לי הרבה ושתי חמישיות - כן.
אני מרגישה ששוקולד קצת מתוק לי מידי, אבל רק קצת, וההרבה הזה לא מתקשר לחוויה שלי. בטח לא מול השוקולד תוצרת בית שלי, שגם הוא מתוק, אבל אחרת.

שליחה על ידי תמי* » 13 אפריל 2015, 16:19

יעלי
הסתכלתי עכשיו במשקה שאנחנו שותים: ויטאריז אורגני. היצרן הוא איטלקי כך שחלות הוראות הרישום האירופאיות.
מצוין במפורש שהאורז הוא מגידול אורגני (לא בכתובית בעברית). כך גם השקדים והשמן. אני לא מאמינה שתחת ציון כזה מסתתר סירופ אורז.
יש הכשר אורגני איטלקי.
חוץ מזה, מצוינים על האריזה הנתונים הבאים (באיטלקית): קלוריות: 157, סוכרים: 20 ג' (22%), שומן 5 ג' (7%), רווי 0.5 ג' (2%), מלח 0.2 ג' (3%).
עם פירוט כזה לא חושבת שיש להם מה להסתיר.
אני מניחה שהסוכר מגיע מהאורז. לאורז יש מדד גליקמי גבוה = מתפרק לסוכר .

אני מניחה שהסוכר מגיע מהאורז. לאורז יש מדד גליקמי גבוה = מתפרק לסוכר
פה אין לנו ויכוח.
אני רק לא מבינה איך זה יכול להיות כל כך מתוק בלי שהאורז יעבור עיבוד.
עם כל הכבוד למדד גליקמי, אורז לא עד כדי כך מתוק.

_מצוין במפורש שהאורז הוא מגידול אורגני
אני לא מאמינה שתחת ציון כזה מסתתר סירופ אורז._
למה? (אולי לקחו את האורז האורגני ועשו ממנו סירופ אורגני)

אני כבר סיפרתי פה כמה אני מאויימת מ"לתמיד"?
אני חושבת שסיפרתי, אבל לא בתור סיפור נפרד, אז זו הזדמנות לחזור על זה.

כשהכנתי את תערבות אגוזי הלוז הטחונים עם אבקת קקאו ודבש, יצא לי משהו שקראתי לו שוקולד. זה לא שוקולד לפי הגדרה רשמית, אבל לא אכפת לי. ואז היה לי ממש טעים. יותר מבשוקולד קנוי. ופתאום הבנתי שנפתחה לי אפשרות חדשה - לא לקנות יותר שוקולד לעולם.
ואז התחלתי לאכול יותר שוקלד ממקודם. לכמה זמן.

פשוט בגלל ה"לתמיד". ובאמת שהלתמיד הקונקרטי הזה לא היה מפחיד. זו הייתה אפשרות שברור כל כך שאני יכולה לבחור אם ללכת בה או לא, וברור שאני משאירה לעצמי את החירות לאכול שוקולד מידי פעם. אבל, לתמיד...
יש משהו שמעורר בי התנגדות ברעיון הנצח.

עדיין לא סיפרתי את הסיפור שלי על שינויים שהבטחתי ב{{}}אתגר 22
וגיליתי שאני בקושי זוכרת את המטרה שלי - ללמוד כל יום. היה יום אחד שבו לא למדתי, ועוד אחד, ואולי שלישי. וזהו. והעובדה שאני לא זוכרת את המספר מעידה על כך שיש בעידכון ובכך שיש נשים אחרות שמעדכנות - כוח.
מצד שני, 3 ימים זה לא הרבה. ושאר הזמן המטרה מושגת בלי מאמץ של "אני מנסה ללמוד כל יום". אולי כי המטרה הזו היא לא מוגבלת בזמן אלא היא שינוי של הרגלים, ואני מורגלת בשינויים הדרגתיים ולא מאיימים בכלל?

דובר כאן רבות בדף על כמויות, אכילה עד לשובע ומתוך תחושת רעב.
אני קוראת עכשיו את הספר "סוד השרירים הטבעתיים" של פאולה גרבורג.
בספר היא מתייחסת לאכילה מופרזת כפועל יוצא של פעילות לא תקינה של אחד השרירים הטבעתיים.
רציתי להביא כמה ציטוטים, אולי זה יועיל למישהו, ובכל מקרה זה מעורר מחשבה:

"מספיק ששריר טבעתי אחד לא עובד בצורה תקינה, כדי להוציא את כל האחרים משיווי המשקל. התוצאה היא שהשרירים אינם עובדים כהלכה, ז.א, הם לא מתכווצים ולא משתחררים מספיק. במקרה כזה השרירים הטבעתיים מתחילים לפעול כמו משאבה, השואבת אוכל ללא כל שליטה והגבלה."

"ע"י תרגול השרירים של הספינקטרים התתונים אפשר להתגבר על האכילה המופרזת.
אם לועסים בצורה נכונה, בשפתיים סגורות, אבל בחלל פה גדול עד כמה שאפשר - מרגישים איך הספינקטרים התחתונים [הכוונה לסוגרי השתן ופי הטבעת] והמעיים עובדים בקצב אחיד וע"י כך מתכווצת הבטן.
כדי לתרגל לעיסה נכונה, יש לפתוח קודם כל את חלל הפה בכל הכוח ובשפתיים סגורות. וזאת כדי לחוש את התגובה לכיוון הספינקטרים התחתונים...."
אלא אשר לועסים רק באופן שיטחי, זאת אומרת שפיהם לא נפתח מספיק מבפנים, ביטנם וכתפיהם נופלות קדימה וכל הגוף צונח איתן."
"ע"י פתיחת פה חזקה בשפתיים סגורות מרגישים איך הספינקטרים התחתונים משתפים פעולה. כאשר ספינקטרים אלה מתכווצים בצורה תקינה, אז באופן אוטומטי מתכווצים גם השרירים הטבעתיים של הקיבה, של הוושט והלוע, ואין יותר דרישה למאכל נוסף. הבטן חוזרת ומתכווצת. זוהי הוכחה שהספינקטרים פועלים שוב בצורה תקינה...
יש רק לפתוח את הפה מבפנים במידה מספקת, כדי שכל השרירים הטבעתיים יחלצו לפעולה...
אם לא נפתח את הפה בזמן הלעיסה במידה מספקת, ולא נשתף בפעולת הלעיסה את יתר הספינקטרים, אז תגדל הבטן גם אם נמעט באוכל."

לסיכום הבנתי מכך שני דברים חשובים:

לעיסה בחלל פה גדול ובשני צידי הפה (מובא בהמשך)
תרגול של הספינקטרים התחתונים עוזר למצב כזה.

אם מסתובבת כאן במקרה מומחית לפאולה, אשמח אם יהיה אפשר להרחיב על זה.

קול פעמונים - תודה! זה מעניין מאד (מצטרפת להזמנה להרחבה)

יה, בדיוק אמש התחשק לי שהדף יתעורר לחיים, אבל לא התאים לי לשוב ולדוש באותן הנקודות שאני מעלה בכל פעם.

כאשר ספינקטרים אלה מתכווצים בצורה תקינה, אז באופן אוטומטי מתכווצים גם השרירים הטבעתיים של הקיבה, של הוושט והלוע, ואין יותר דרישה למאכל נוסף. הבטן חוזרת ומתכווצת. זוהי הוכחה שהספינקטרים פועלים שוב בצורה תקינה...
פרשנות נוספת: אחרי שהסועד העיק על עצמו באכילה כה מאומצת וכה מודעת, כבר לא בא לו להמשיך לאכול. D-:
וברצינות, אאל"ט אמא נמרה היא מומחית לפאולה ואולי גם עשב השדה. נסי לקרוא להן.

פרשנות נוספת: אחרי שהסועד העיק על עצמו באכילה כה מאומצת וכה מודעת, כבר לא בא לו להמשיך לאכול

צחקתי בקול (-:

וגם בעצתך שלחתי קול קורא, נראה מה יגיע.

_פרשנות נוספת: אחרי שהסועד העיק על עצמו באכילה כה מאומצת וכה מודעת, כבר לא בא לו להמשיך לאכול
צחקתי בקול _
גם אני!!!!!

מדהים,קול פעמונים
אני אל נכנסת לבאופן כמו פעם אבל ממש שמעתיקריאה
אני רואה שכתבת היום , כלומר אתמול ועכשיו שתיים בלילה
ובאשר לשיטת פאולה המופלאה (אני מטפלת 18 שנים בשיטה)
הסברה של פאולה גרבורג בספר נכון ומדוייק
אך לפי ראות עיני לא מקיף דיו
ההסבר מתיחס לצד המובנה של השיטה ומסביר איך הספינקטרים קשורים זה לזה ומשפיעים על פעילות מע' העיכול
ואיך שיפור בתנוע אחד מהם עשוי להשפיע ולאזן . זה נכון אבל
והאבל קשור לרבדים נוספים של השיטהשפאולה לא כל כך כתבה או דיברה עליהם
השיטה עטופה בהוראת יסוד לתרגל ולאפשר לגוף להשתמש בתרגיל כגרוי למה שאנחנו קוראים בשיטה " החופשי" של פאולה
פאולה שהיתה ממעטת ללהג (לא כמוני) , הגדירה את החלק הענקי הזה של השיטה במשפט " ותני לגוף לעשות מה שהוא רוצה"
כשהכוונה היא לאפשר ללא בקרה , לגוף (הכולל נפש ודמיון ומילים וקול וזכרונות ומידע שצף ואסוציאציות ועוד) להכנס למצב של תגובה לא מבוקרת וחופשית. במצב זה עשוים לעלות תכנים ותנועות שאינן על פי הסדר המסויים שפאולה תארה בספר, ודווקא הם יהוו פתרון לבעיה שבאים אית וליותר מזה
למשל במקרה של אכילה כפייתית אדם אחד יכול להבחין שהתרגול אמנם חיזק ואיזן את הטונוס של סוגר הקיבה וזה יקנה לו תחושת שובע או אי הזדקקות לאכילה , ואדם אחר יכוללזהות את הפחד מתחושת הריק שעלולה להווצר בהפסקה שבין הארוחות,ושלישי יכול להזכר בחסך בהנקה.... הצפה של מידע כזה שמתרחשת בחפשי של פאולה יכולה להיות נקודת מפנה שאינה דווקא מבוססת תרגול שרירי באופן ישיר
הספינקטרים הם שרירים עמוסי טאבו,רגשות ומידע, והטיפול באמצעותם נוגע בטווח רחב מאד של מטענים ושל הזדמנויות ריפוי בגלל המיוחדות הזו
מקווה שעזרתי מעט
אם תרצי או תרצו להעמיק ולבדוקבגוףאשמח לייעץ בטלפון 03-5289717, 0587882591
ותודה על ההזמנה

עשב השדה,
מה שכתבת מעניין ביותר, הסבר ממש מאיר עיניים לאיך שטיפול בשיטת פאולה מחבר גוף ונפש (מתנצלת על הקלישאה, לא יכולה לחשוב על ניסוח אחר כרגע). ממה שקראתי עד עכשיו על השיטה, גם באינטרנט,
לא ראיתי התייחסות ל"חופשי".
שהכוונה היא לאפשר ללא בקרה , לגוף (הכולל נפש ודמיון ומילים וקול וזכרונות ומידע שצף ואסוציאציות ועוד) להכנס למצב של תגובה לא מבוקרת וחופשית. במצב זה עשוים לעלות תכנים ותנועות שאינן על פי הסדר המסויים שפאולה תארה בספר, ודווקא הם יהוו פתרון לבעיה שבאים אית וליותר מזה

מרתק! הייתי רוצה לחוות בעצמי...
אני בהחלט חושבת להתנסות בפאולה בהמשך, גם בגלל שהקריאה בספר גרמה לי להיות מודעת לאספקטים בגוף שלי שכלל לא העליתי בדעתי לפני.
רק שכהרגלי אני מתבשלת עם תהליכים פנימיים הרבה הרבה הרבה זמן עד שזה יוצא, אבל בסוף זה בא (-:

למען הסדר הציבורי

עשב השדה היא המומחית, ואני גם מורה ב שיטת פאולה (מוכשרת, מוצלחה, אבל עשב השדה הרבה יורת ותיקה ובעלת ניסיון).
עשב כתבה הסבר מעולה, אז אין לי מה להוסיף. כרגע.

אמא נמרה, תודה שקראת.

הרצאה מעניינת בעד הנדסה גנטית בגידולים חקלאיים:

http://www.ted.com/talks/[po]pamela ronald the case for engineering our food[/po]#t-843863

החוקרת טוענת שבזכות ההנדסה הגנטית ניתן להפחית משמעותית הדברה במזון, ולהציל אוכלסיות שלמות מרעב ומחלות.

שליחה על ידי טלי_ב* » 08 מאי 2015, 12:24

מתישהו דובר פה על פולי קקאו, לא?
משתפת שקיבלתי ממישהי תובנה נחמדה עליהם: התרגלנו לחשוב על קקאו כעל משהו מתוק, ווהציפייה הזו למתוק, כשהיא נתקלת בטעם שונה, מיתרגמת הרבה פעמים ל"לא טעים".
אבל למעשה ההמתקה של קקאו היא עניין די חדש וכשמשחררים את הקקאו מרובריקת המתוק, נפתחות כל מיני אופציות מעניינות.
אני למשל התחלתי להוסיף חתיכות של פולי קקאו (ניבס) לסלט וזה ממש מוצלח. גם טעים, גם קראנץ' וגם שומן איכותי (בעיני בכל אופן).
בתיאבון.

מחקר: לאנשים עם עודף משקל סיכון מופחת לדמנציה
אוי ואבוי. גוגוס, הגוגוס!
אנא פרשני, בקרי והרגיעי

נוודית, בלי לקרוא את המחקר אפילו:
correlation is not causation
correlation is not causation
correlation is not causation

(וזה בלי להיכנס לכך שהם מדדו השמנה לפי מדד מטופש כמו BMI, ושהם לא התייחסו בכלל לתזונה, לפחות לפי מה שקראתי בטמקא)

אישה במסע. כן. אני מבינה את כל אלה

אני גם לא באמת לחוצה או מזועזעת. אני מתייחסת למחקרים בספקנות כללית, ובוודאי למידע שבא מוינט (שתרגמו בגריעות ממקום אחר כלשהו).
רק רציתי לעשות קצת מהומה ופרובוקציה כי אני אוהבת לקרוא ביקורת קריאה של גוגוס

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2015, 12:12

נוודית, נתחיל מזה שזו פשוט בושה להגיב על מאמר בלי לכתוב בדיוק מי ערך את המחקר ואיך מגיעים למקור.
לציין את שם כתב העת ממש לא נחשב כהפנייה רצינית. בעיניי, זה כמו להגיד - תסמכו עלי, אני כבר קראתי.
אז התגובה שלי היא רק על המאמר שבעצמו מגיב וזה לא ממש רציני. בשביל לקרוא את המאמר המלא צריך להיות חברים רשומים וכו'...

ראשית, ה BMI הוא באמת מדד מוגבל. אבל... במחקרים רחבי היקף (תרתי משמע?) כאלה הוא מקובל מאחר שאין כיום דרך אחרת לאפיין השמנה של מאות אלפי אנשים. כאשר עורכים מחקר על כל כך הרבה אנשים, סביר שאלו שהמדד לא מאפיין אותם היטב יהיו בקצוות ולא יעוותו את הנתונים.
לאחר שאמרתי את זה, אותי יעניין מאוד לדעת איפה היתה מרוכזת ההשמנה של מי שהיה שמן ושמן במיוחד. היום נוטים לייחס מחלות ובעיות להשמנות מסוימות (בעיקר זו הבטנית) ויהיה מסקרן לבדוק את הקשרים בנושא.

שנית, אכן מתאם הוא כלי בעייתי להסקת מסקנות. מצד שני, שוב, כמות האנשים מאפשרת שימוש סביר בו, ובהחלט מצדיקה קריאה למחקר נוסף, אולי בכלים יותר משוכללים.
כלומר, כל עוד זוכרים שמדובר רק במתאם (אם זה המצב, כאמור, לא קראתי את המחקר כולו), אפשר פשוט לראות בזה חומר מעניין למחשבה. כל חקר של תופעה מתחיל בזה ששמים לב ששני דברים הולכים ביחד.
הניחוש המושכל שלי הוא שעם כזו כמות של נתונים הם עשו יותר ממתאם, אבל באמת שאין לדעת.

במאמר עצמו יש התייחסות להסתייגויות טובות. ואפשר בקלות להוסיף עליהן עוד.
למשל, שמאוד משנה מה אנשים אכלו כדי להשמין. יש כל מיני סוגים של השמנה, ואפשר להיות שמן אבל בריא יחסית או שמן מאוד חולה. אפשר גם להיות רזה חולה מאוד.

בנוסף, אפשר לשים לב שכל ההתייחסות למסת הגוף היא מתחילת המחקר, למרות שצפוי שאנשים ימשיכו להעלות במשקל תוך כדי המחקר, והמדידה של הדמנציה היא מן הסתם בסוף המעקב אחריהם. גם כאן, אני משערת שהיתה התייחסות במחקר למדדי הגוף הסופיים ולא רק לאלו שנמדדו בהתחלה, אבל הכותבת לא מביאה נתונים כאלה אז אי אפשר להתייחס.

עוד אחד אחרון להפעם - עולה שם באופן מרומז האמירה שדמנציה היא לא הדבר היחיד שיכול להדאיג אותנו ביחס למשקל. בעלי מסת גוף נמוכה במיוחד וגבוהה במיוחד פשוט מתו בשיעורים גבוהים יותר. וזו תזכורת טובה לכך שעם מסת גוף קיצונית לכל כיוון אתה עשוי אולי לזכור הכל נהדר או להרגיש קליל אבל לסבול משלל תופעות אחרות שלא ממש רצויות.
גם במקרה הזה אני מוכנה להתערב שנבדקו עוד המון דברים מעניינים (כי עד שמשקיעים כל כך הרבה במחקר כזה רחב כבר שואבים ממנו כל טיפת מידע אפשרית) שהיו יכולים להשליך גם על המסקנה הספציפית של המאמר הנוכחי.