חוזרים לארץ

יכול להיות שאני מתפרצת לדלת פתוחה.
האם את יודעת שלבעלך מגיעות זכויות עולה גם אם הוא לא יהודי מפני שאת יהודיה?
זה לפי תיקון חוק השבות מ - 1970. קבלת זכויות עולה אינה דורשת ויתור על אזרחותו הגרמנית, לעומת זאת היא עוזרת בצד הכלכלי של הישיבה בישראל.
יכול להיות שזה ידוע לכם וגם הסדרתם את זה, אבל אם לא, תפנו לשגרירות ישראל בגרמניה כדי לקבל הדרכה. כדאי שמייד כאשר תגיעו יקבל תעודת עולה.
אם אתם כבר כאן תסדרו את זה במשרד הפנים.
אשמח לדעת אם הגעתם וכיצד אתם מסתדרים. בהתחלה זה תמיד קשה אפילו כאשר יש משפחה תומכת.
לנו לא היתה בעייה עם חתן דני. אנחנו לא דתיים וגם הוא לא דתי - אינו שייך לכנסייה. גם אימי ושאר המשפחה מדרגה ראשונה קיבלו אותו יפה כולם אינם דתיים, אבל למרבית הפלא גם בני הדודים הדתיים שלי...
גם משפחתו קיבלה את ביתי ואותנו יפה ואני התארחתי אצלם גם כאשר בני וחתני היו בארץ וארחתי אותם כאשר באו לבקר כאן.

ברוכים הבאים לדף הזה...
אני ואישי ובתנו הקטנה והאהובה מתכוונים בקרוב לחזור ארצה (בעזרת אלוהים ומלאכיו...)..
מעבר דירה הוא יכול להיות קשה קצת, גם מעבר מעיר לעיר אחרת מצריך הסתגלות, לא כל שכן מעבר למדינה אחרת רצוי ככל שיהיה, עשוי להראות קשה למדי.
המעבר, מכאן ועכשיו- למרות הרצון הרב שלי שיקרה בקרוב- נראה לי סיפור קצת גדול ומאיים, הרבה בירוקרטיה, הרבה החלטות, ועשייה.
ולכן אני פותחת דף זה על מנת ש:

אוכל לשתפכם בפעילות הבירוקרטית והכללית שאנו עוברים.
אוכל ללמוד מאנשים שעברו או עוברים תהליך דומה (עיצות, הצעות, סיפורים, עידכונים וכו, יתקבלו בשמחה רבה).
נוכל ביחד אולי לעזור לאנשים שמתכוונים לחזור לארץ, והמעבר נראה להם סיפור, כמו שלי הוא נראה מעכשיו.. בעזרת כל העידכונים שנביא.
גם עידוד הדדי יעזור כאן... אולי אני טועה? אולי זה לא כזה סיפור? אני פתוחה לדעותיכם..

אז ככה, החלטנו אישי ואני לחזור ארצה בסביבות ינואר. אישי הוא גרמני ואנו חיים כעת בברלין כבר כמעט 3 שנים. בקצרה:
היה לנו כיף, קשה, מעניין, מטורף והזוי... וגם הבאנו לעולם את איה הקטנה כאן. ועכשיו רוחות של שינוי מנשבות בחיינו... אנחנו, או יותר נכון- אני- מתגעגעת קשות לביתי , למשפחתי וחבריי, ובכלל להרגשה של בית, של לא להיות זרה, להכיר הכל, להתמצא, לדבר בשפה שהיא שלי, להגיד בבירור ובדיוק את מה שאני רוצה להגיד ולא לתמרן ליד מה שבא לי להגיד...ובכלל, אני יותר צוחקת בארץ, וזה ברור. באופן פרדוקסלי, למרות המצב העגום לפעמים..
למזלי אישי שותף להרגשה של שינוי ואוהב את הארץ, כך שבנתיים הוא נלהב למעבר. (מי יודע מה יהיה שנגור בארץ 3 שנים...)
דירה:
הוחלט שאני אבוא ראשונה (עם איה), ואחפש לנו דירה- (האיש יצטרף כשאמצא, הוא יעבוד עד לרגע האחרון) לא ברור עדיין איפה- רצוי לנו מאוד- קרוב לים על מישור החוף בין הרצליה לחיפה. בעבר גרנו בת"א, אך נדמה לנו שעברנו כבר את התקופה הזו. בא לנו יותר ירוק.. או גם יותר זול אך אנו כ"כ לא סגורים בנושא שאם יציעו לנו פתאום משו מדהים בת"א, אולי נקבלו...גם על חיפה חשבנו הרבה בזכות הים ובזכות חברים אהובים שלנו שם, גם קיבוץ יכול לבוא בחשבון, אני נחלאית לשעבר שתמיד חלמה לגדל ילדיה בקיבוץ. ובין 3-4 חדרים או 2 גדולים..
עבודה:
האיש שלי אמן ולכן יעבוד מהבית או מסטודיו שימצא להשכרה, אולי עם עוד חברים למקצוע, כך זה קורה כאן לפחות, וזה עובד עד עכשיו די טוב. זה זול ונעים, ויש מסגרת לעבודה. אך אולי ברוח השינוי כבר בא לו לעבוד בבית או במין מסגרת אחרת... הכל באי ודאות, אך בהרגשה שיצוץ משהו בטח..
באשר לי- אני אצטרך בד בבד עם חיפוש דירה, אוטו זול, טיפול באיה, וכו וכו גם לחפש עבודה... אבל כאן עוד אפרט בהמשך, וגם אכתוב מה בדיוק אני מחפשת, אציין בנתיים רק שאני מאיירת, ועבדתי גם בצביעת קירות ורהיטים, חידוש קירות ורהיטים, חדרי ילדים, טיח ועוד, נותנת עיצות לגבי צבעים וטכניקות ועוד ועוד..
רכב:
נצטרך רכב אם נגור באמת במקום שקשה להגיע אליו מהכביש... לא ברור איזה, העיקר שזול אז כנראה גם קטן..

סידורים: (בקרוב לינקים לכל אתרי המוסדות... צכה לקרוא איך עושים..)
קופ"ח- המשכתי כל הזמן לשלם מכאן שאני וביתי זכאיות לשירות, אך ידוע לי על כאלה שלא שילמו ולכן אמורים לחכות 6 חודשים (?).
ביטוח לאומי- שילמתי כל הזמן מופחת, כמה לשלם מרגע ההגעה לא ברור לי, לחפש באתר שלהם
העברת הציוד- לא שאנו קשורים לחפצינו אך לאיש יש ספרים רבים שחייבים לחזור איתנו, ספרות מקצועית, ולכן ניקח שירות שעלותו המופחתת- כלומר 2 ארגזים ולא מכולה יכול להגיע ל- 2500 יורו... אנחנו עדיין בשוק ומנסים לעכל... לא ברור מאיפה יגיע הכסף אבל אופטימיים...
מישהו מכיר דרכים להוזיל? מוזמן לשתף מידע וניסיון.
טוב, מאוחר, מחר אוסיף לרשימה ויש מה להוסיף (בקול של טל פרידמן...) בהצלחה לכל מי שעובר חויה דומה... לילה טוב

קיבלת בשגרירות תשובה לא נכונה.ייתכן שהם לא מתמצאים. לכל בני הזוג הלא-יהודים של העולים היהודים מחבר העמים יש זכויות עולה. לך אין מפני שאת באמת אינך עולה. בתעודת העולה של חתני כתבו האישה ישראלית כדי שיהיה ברור שהזכויות הן רק שלו. אפילו את שכר הלימוד שלו מימנו. היו זכויות שלא מימש כמו הזכות לקניית דירה בתנאי עולה או למכונית בלי מיסים מפני שהצטרפו לקיבוץ, אבל היתה לו השתתפות בשכר הדירה בתקופת הלימודים וגם קנה אופנוע בלי מיסים ומוצרי חשמל לבית - מקרר. טלוויזיה, תנור אפייה וכו'.
תיכנסי ב-GOOGLE ל"חוק השבות" ותראי מה כתוב שם. ייתכן שההבדל בין המקרה של הבת שלי לבין שלך הוא בזה שהיא שהתה בחו"ל פחות משנה אבל זה לא צריך לשנות.
תפני למשרד הפנים או למשרד הקליטה.

חשוב שתשימי לב בזמן קריאת החוק לתיקון משנת 1970.

הגמד חיוכון - אני חושבת שאכן החוקים השתנו מאז 1970.. כשבן זוגי הגיע לארץ ב-1983 הוא אכן קיבל מייד את כל זכויות העולה, כולל אפשרות לבקש אזרחות מיד או לאחר שנת תושב ארעי. כמה שנים אחר כך הסתבר שהתקנות השתנו, והיה צורך לעבור ביורוקרטיה די רצינית כדי לעבור לתושבות קבע (כולל כמובן אבדן התיק במשרד הפנים ואיתור מחדש של מסמכים). גם אני שמעתי שכיום לא ניתנות זכויות עולה חדש מיידית, בגלל עולים שהגיעו, מימשו, מכרו ועזבו, ועכשיו יש איזושהי תקופת בדיקה לפני כן. אני לא בדיוק מעודכנת בפרטים. כדאי לברר בסוכנות היהודית, לפחות בתקופה שאנחנו הגענו הם היו הכתובת. ודאי אפשר למצוא את החוקים גם באתר של משרד הפנים באינטרנט, או באתר הסוכנות. בהצלחה!

ענת צודקת. התקנות השתנו אבל לא החוק. פשוט מחמירים יותר בבדיקות מפני שהיו גם הרבה מקרים של נישואים פיקטיביים.
בררתי כאן - הכתובת לטיפול היא הסוכנות היהודית בגרמניה. אין מה להיכנס לאתר, צריך לפנות אליהם ישירות. להלן הפרטים:
The Jewish Agency for Israel
Joachim/strasse 13
Berlin 10719
email: [email protected]

Berlin
The Jewish Agency for Israel
Joachimstaler/strasse 13
10719 Berlin
Tel: (030) 881-9425
Fax: (030) 886-81930
Email: [email protected]

Frankfurt
The Jewish Agency for Israel
Hebelstrasse 6
Frankfurt/Main I
Germany 60318
Tel: (069) 943-3340
Fax: (069) 943-33420
Email: [email protected]

העברתי לך את הנתונים יותר מדוייקים כפי שהם כתובים באתר של הסוכנות. מה שמפליא אותי שהמספרים של הפקס ארוכים יותר ממספרי הטלפון. בישאל הם באורך שווה.

אם את רוצה בכל זאת להכנס לאתר של הסוכנות הכתובת היא:
www.jafi.org.il

סבתא תודה, ממש מרגש איך כולם רוצים לעזור... החל מחלומות ועד לבירוקרטיה... תודה כנה!
פתחתי דף חוזרים לארץ ושם אפשר לעדכן את כל התקנות שיש להוסיף בענין החזרה ארצה. אני אנסה להעתיק את כל זה לשם גם.

יש ישוב חדש בין עתלית לקיסריה שנקרא חופית- הדירות זולות יחסית ומאד יפה שם. כדאי לך להתעניין, אם אינני טועה זה פרוייקט של אפריקה-ישראל ומן הסתם יופיע מידע באינטרנט. כשאנחנו העניינו המחירים לבית (לא דירה) היו מאד אטרקטיביים אבל בסופו של עניין זה לא היה רלוונטי עבורי... בהצלחה!

הרעיון לפתוח את הדף חוזרים לארץ הוא מצויין.
כבר ראיתי הצעות. ביחס לזכויות עולה החשדנות היא בדרך כלל כלפי מי שמגיע מארצות עניות ואולי רוצה לנצל את החיים הטובים יותר בשראל. אני מניחה שלסוכנות יהיה ברור לגמרי שהמניע של אזרח גרמני לבוא לישראל איננו שיפור רמת החים לעומת גרמניה ולכן לא יעשו לכם יותר מדי בעיות.

טוב, אני ממשיכה את הרשימה לעצמי.. זה בטח לא הכי מעניין הרשימות האלה אבל לי זה מאוד עוזר. האורחים כאן, אם יהיו... הם רק בונוס.
דברים שנצטרך בארץ:
כאן יש רשימה ארוכה כי הצרכים משתנים איה תהיה בת שנה וגם לא הכל כדאי להעביר חזרה. אז:
מכונת כביסה, ארון,+ ארון לאיה, 2 שולחנות עבודה, מיטה לאיה, שולחן מטבח וכסאות, מדפים לאמבטיה\ארון קטן, כסא אוכל לאיה, יש עוד אני אזכר וארשום.
מטפלת\משפחתון:
אני עדיין מתלבטת בנושא, לא ברור איפה נגור וכמה עזרה נקבל בהתאם, אבל ברור שאצטרך לעבוד ואז איה תהיה כמה שעות ביום אצל בייבסיטר או במשפחתון.. המחשבה על כך מעוררת בי אי שקט גדול, אז אם למישהו יש רעיונות או ניסיון בנושא-מוזמנים לפרט.

תודה פלוני!
אנחנו לא בעינין קניית דירה או בית אלא בענין השכרה- האם מדובר שם גם על השכרה? בכל אופן תודה!

טוב קוראים לזה חופים ולא חופית... Project]תמונה ID[/po]=425

בוודאי יהיה לך נפלא, לדברים יש נטיה להסתדר באופן מפתיע וזה מאד עוצמתי להיות לבד עם הקטנים שלנו, הקשר מקבל מימד אחר.
רציתי לחלוק איתך מניסיוני לגבי אבא שחוזר אחריך- אצלינו זה לא פשוט בכלל לפעוט המתוק שלי, שחי איתנו ועלינו מיום הוולדו. ועכשיו, כשהוא בן שנתיים, אחרי 14 חודשים של טיול מחוץ לארץ, הוא הגיע והתחיל להפליק ולנשוך. לא באופן נורא ואיום, אבל מאד לא מאפיין את הנושנושון.. החרדה לגבי אביו ברורה ומעציבה.
מה שיש לעשות זה לדאוג למסגרת- לקביעות בסדר היום, חברה קבועה וכייפית, לא לעבור ממקום למקום וכו'.. דיבור במצלמה באינטרנט גם עשוי להועיל. ותשתדלי להגיע עם כוחות.. במידה ואת מגיעה רצוצה מתה- תדאגי לארגן לך כמה ימי חופשה והסתגלות אצל חברה טובה או הורים ושיטפלו בקטנה לידך. חשוב!!
היום אני כאן שבוע, הגעתי ממסע נורא קשה מהודו לבדי והוזמנתי לקרוס אצל חברה טובה עם ילדים מקסימים אנטרופוסופיים... לא כדאי לקבוע יותר מדי לשבוע הראשון- פשוט להיות. תהני.

תודה למי שסידר את הדף הזה

הגמד חיוכון,
את הבית את יכולה לסדר בעזרת פורום תרומה והתנדבות בתפוז
זה יעלה לך מכסימום הובלה של חלק מהדברים

ניתן להוזיל את משלוח הדברים אם תארזו לבד. זה אולי קשה, וזה גם גורם לבעיה בקשר לביטוח (תבררו עם החברה) אבל אם אתם מוכנים לספוג את הבעיות האלה, תוכלו להוזיל.
מעבר לזה, כדאי מאוד לסגור מראש באופן ברור מה בדיוק כלול במחיר של המשלוח. אצלנו, למשל, היה ויכוח כשהגענו לארץ לגבי התפקיד של המובילים. לנו נאמר במפורש בארץ המוצא, שיפרקו לנו את הדברים מהארגזים (במקומות שנגיד להם, אבל לא בתוך ארונות, כך סוכם במפורש), ויקחו את הארגזים איתם (זה המון ארגזים וחמרי אריזה לזרוק לבד). בפועל , כשהדברים הגיעו, מסתבר שמי שמטפל בזה בארץ זה מתייחס לאלה שבחו"ל כאל "הם" ואלה שבארץ זה "אנחנו" (כלומר - כאילו זו לא אותה חברה). והתחילו ויכוחים מה הובטח ומה לא הובטח. היה מאוד לא נעים ולא הוגן. כדאי לסגור מראש ובכתב כמה שיותר פרטים.

אני מניח שהטיפ הזה טוב לכל דבר, לא רק למשלוח (למשל בנושא זכויות עולה שדוברו כאן).

בכל אופן - ברוכים הבאים ושתהיה התאקלמות קלה. @}

עירית_לוי

_מטפלת\משפחתון:
אני עדיין מתלבטת בנושא, לא ברור איפה נגור וכמה עזרה נקבל בהתאם, אבל ברור שאצטרך לעבוד ואז איה תהיה כמה שעות ביום אצל בייבסיטר או במשפחתון.. המחשבה על כך מעוררת בי אי שקט גדול, אז אם למישהו יש רעיונות או ניסיון בנושא-מוזמנים לפרט._
במה את עוסקת? מה תהיה העבודה שלך?
האם יש סיכוי שתוכלי לעבוד מהבית?
אם כן - תוכלי לקחת מישהי שתהיה אתכן בבית, והיא תהיה עם איה בזמן שאת עובדת. כך לא תצטרכי לעזוב אותה ולהתנתק ממנה לגמרי.

אם תרצי להרחיב ולתת יותר פרטים - נוכל לחשוב יחד על פתרונות יצירתיים שיאפשרו ליצור מצב כזה.

תודה לענת, לסבתא, ענוה, נאוה עודד, ופרח! אני אתיחס לכל נקודה בנפרד
ענת:רציתי לחלוק איתך מניסיוני לגבי אבא שחוזר אחריך אמנם זה נשמע שאצלכם הייתם ביחד הרבה ולכן היה קשה לה להסתגל למציאות בלי אבא...
אצלינו אני מקוה שזה יקח מקסימום חודש חודשיים, והיא די רגילה כי אבא הולך לעבודה כל יום ואנחנו שעות לבד.
תודה לענוה ולסבתא על הלינקים לסוכנות ולמשרד הפנים, זה מידע חשוב ואני אעדכן כאן בנוגע לכל הנושא- את התשובות שאקבל.
עודד: מאיפה חזרתם? האם גם מגרמניה? אנחנו היינו בקשר עם חברת העברה וזה נראה שהם ממש דואגים להכל. כנראה שיהיו דברים שנארוז וחלק אחר שנרצה שהם יארזו כמו ספרי אומנות רגישים שיש לנו כאן באלפים (אני לא מגזימה) (כמעט רק בגלל הספרים אנחנו רוצים לעשות העברה...)
בכל מקרה תודה רבה על הטיפ, אני מיד רושמת לי לדאוג לכל הפרטים האלה.
פרח יקרה, בתשובה לשאלתך, כתבתי כאן: אציין בנתיים רק שאני מאיירת, ועבדתי גם בצביעת קירות ורהיטים, חידוש קירות ורהיטים, חדרי ילדים, טיח ועוד, נותנת עיצות לגבי צבעים וטכניקות ועוד ועוד.. מכאן שכנראה לא תהיה לי אפשרות לעבוד מהבית, אבל האיש שלי יעבוד מהבית! אז תודה על הרעיון של להביא מטפלת ושהוא יהיה שם איתן... כמה שזה יתאפשר, זה לפחות לא ניתוק מושלם מאיתנו... אז תודה!

עירית_לוי

אה! אני רואה שפיספסתי את המשפט הזה

שאלה (אם אפשר

) - בכל מקרה תצטרכי להתחיל מההתחלה. זה לא שאת חוזרת למשרה שכירה שעזבת.
אז למה בעצם לא להתחיל כעצמאית במקום כשכירה, ולנתב את העבודה כך שתהיה ברובה מהבית?
למשל, לכוון ליותר עבודות של איור או צביעת רהיטים ופחות לצביעת קירות. אני מבינה שבכל מקרה אתם מתכננים לפתוח סטודיו בבית.

אני מכניסה כאן את הדעה המאוד אישית שלי. אם זה לא מתאים לך - תגידי.
אני יכולה לשתף אותך שאחת הסיבות העיקריות להפיכתי לעצמאית לפני כמה שנים, היתה כדי שבבוא העת אוכל להיות עם ילדי בבית.

או פרח, את נורא מעוררת השראה..
שכחתי לציין שאני קצת רוצה לצאת מהבית לקצת... למעט שעות, אני אדם של עבודה בחוץ, עם צוות...
איך בחרתי לעסוק באיור? לא ברור.. אני כ"כ אוהבת לאייר אבל קשים שעותיה של המאיירת לבדה בשולחן העבודה... האיש שלי יכול להיות שעות בסטודיו עם עצמו ועם מוסיקה, זאב בודד... ואילו אני עם קוצים..! רק תני לי דלי שפכטל לכסות בו את הקיר ולהתלונן אח"כ על יבלות...

אני היום ביום קצת מעוך... אולי יש מקום לרגשות האלה גם כאן בדף הזה, כי המעבר הזה הוא גם המון התמודדויות עם פחדים, תקוות וכאוס..
אם היית תופסת אותי ממש לפני כמה ימים הייתי מריעה ואומרת יאללה בטח ומתחילה לגלגל רעיונות איתך ביחד. ואני יודעת שאחזור לשם בקרוב... אז למה היום הכל דרמטי וקשה? למה היום אני בורחת מהפחדים או מהיוזמות במקום ללכת לקראתם?
אין לי תשובה, כמו שכתבתי בדף של עצמי אולי אני ב-pms? אני לא יודעת כי אני מניקה...ואין... אבל אין ספק שהמצב הזה מריח חזק מהתקפת הורמונים!
"לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב"... אני מזמזמת לעצמי.

עירית_לוי

שכחתי לציין שאני קצת רוצה לצאת מהבית לקצת... למעט שעות, אני אדם של עבודה בחוץ, עם צוות...
על מנת לצאת מהבית את לא חייבת להיות שכירה.
יותר מזה - כעצמאית תהיה לך יותר שליטה והשפעה על איך זה יראה.
את יכולה לשלב בין עבודה ליד השולחן לבין עבודה עם שפכטל (נשמע מדליק

) במינונים שמתאימים לך (ולאיה) בדיוק.

ואני יודעת שאחזור לשם בקרוב
כשתרצי - אני פה.

אולי יש מקום לרגשות האלה גם כאן בדף הזה, כי המעבר הזה הוא גם המון התמודדויות עם פחדים, תקוות וכאוס..
אני מתארת לעצמי.
למרות שאת חוזרת לארץ המוכרת שלך - את בעצם צריכה להתחיל הכל מחדש, לוותר על כל מה שהתרגלת אליו בתקופה האחרונה. זה לא פשוט ודורש אומץ.

אנחנו עברנו כמה פעמים. החזרה לארץ היתה מארה"ב.
כמובן שהמובילים רוצים לעשות הכל, כי הם מרוויחים מזה הכי הרבה. אבל זה גם עולה לכם כסף, כמובן. אז כדי להוזיל אפשר לארוז לבד.

תודה עודד, זה ברור לי לגמרי. אנחנו אורזים רק מה שחשוב לנו נורא ושחייבים..
פרח, תודות על התמיכה הנעימה... את גורמת לי לראות פתאום את עצמי בעיניים חדשות.. גמד העצמאית! גמד עם שפכטל ביד...! ומכחול ביד השניה!
זה ממש נשמע טוב. אני מנסה להתגבר על הפחד- נראה שאצטרך ליסד לי קליינטורה ולדאוג לי לשם בעסקי הצביעות האומנותיות...
מצד שני בעסקי האיור, תמיד זכרתי שהמצב קשה בתחום הזה בארץ אבל זה לא חייב להיות כך. גם שם יהיה צורך לדפוק על דלתות רבות ולהזכיר שאני עדיין כאן... מצד שני, יש לי חברה שהיא עדיין בשטח של הצביעות, ועוד בוסית, אז אני מקוה שאוכל איכשהוא להשתלב בעזרתה...
אבל אכן עסק עצמאי קורץ לי. מעולם לא ממש העזתי שם, ואולי זה הזמן!
הלואי שיהיה לי אומץ... אמן.

עירית_לוי

אבל אכן עסק עצמאי קורץ לי. מעולם לא ממש העזתי שם, ואולי זה הזמן!
מוזמנת לקרוא בדפים:

פתיחת עסק עצמאי

ביתי:חינוך ביתי ועבודה מהבית

חוצמזה, אשמח לתמוך ולתרום לך מנסיוני אם יש לך שאלות ספציפיות

הו פרח את לא יודעת איזה דיון פתחת לנו, לאיש שלי ולי...
בין כה וכה התקופה הזו ממש טעונה באמוציות... והנה אנחנו דנים הרבה בכל מיני רעיונות שהעלת לי למורת רוחו של האיש...
בכל אופן זה ויכוח שנוצר בעקבות יחסים, פער תרבויות וכו וכו, והוא נפתר כבר...(פרטים בקרוב) אבל בכל מקרה קוראת בעיון את הדפים שהבאת,
כל רעיון נקרא ומעלה דברים על פני השטח כך שזה בריא לנו... אז כן ירבו...ושוב תודה!

לכל המעוניינים בכלל לגמד חיוכון בפרט.
בחיפוש דיור, רכב לשכירות ולמכירה היכנסו לאתר החינמי וללא מתווכים:
www.homeless.co.il
יש סיכוי טוב למצוא שם הצעות מתאימות.

לגבי ההובלה-
כשאני חזרתי מאיטליה כמעט כל החברות שפניתי אליהן הסבירו לי שהם אורזים בעצמם משום שאם אני אורזת לבד הם לא יפצו אותי במקרה של חפצים שישברו או ייפגעו. כלומר הם אחראים על נזקים רק על מה שהם ארזו (ובצדק). אני לא חושבת שבכלל היתה אפשרות לארוז לבד ולשלם פחות. היתרון כשהחברה עצמה אורזת הוא חסכון עצום, קשה לתאר עד כמה, בזמן ובבלגן. זו לא היתה הפעם הראשונה שעברתי דירה בין ארצות ואני יודעת מה זה לארוז לבד... העלות הגבוהה היא בגלל ההובלה עצמה, ביטוחים ומסים ומה לא, לא בגלל האריזה ע"י החברה. האריזה ארכה בסך הכל שעתיים, וקשה לי להאמין שהמחיר היה יורד בהרבה אילו הייתי מתעקשת לארוז לבד. גם אני לא הובלתי מכולה אלא ארגזים בלבד, בעיקר בגדים וספרים וקצת כלי בית.
חברים שחזרו לארץ לפני המליצו לי בחום לקחת חברה שעושה הובלה מבית לבית, כלומר הארגזים נלקחו מהדירה ברומא וחברה בארץ שעובדת בשיתוף פעולה עם החברה האיטלקית דאגה לשחרר אותם במכס ולהוביל אותם אלי הביתה בארץ. כל זה נסגר מראש מול החברה ברומא בצורה מסודרת וחסך לי המון כאב ראש (הבנתי שלהגיע לנמל לשחרר ארגזים זה סיוט, ובכל מקרה צריך לדאוג להובלה בתוך הארץ, כך שהחסכון הכלכלי לא גדול וכאב הראש עצום ורב). כל מה שהייתי צריכה לעשות בארץ היה לגשת למשרדי החברה הישראלית באשדוד ולמלא שם כמה טפסים, ענין של חצי שעה.
אגב אני מניחה שאתם עושים הובלה דרך הים? כי זו הדרך הזולה ביותר, אני משערת שאתם יודעים אבל למקרה שלא... וכדאי לבקש כמה הצעות מחיר מחברות הובלה שונות, ולא להסתפק באחת, ולבדוק מראש איך החברה עובדת, איך נראה הנייר שתחתמו עליו, האם הכל יהיה סגור וקבוע מראש... בקיצור שווה להשקיע זמן ומאמץ בבחירת חברת ההובלה, ואז אפשר להיות שקטים ורגועים עד שהארגזים מגיעים הביתה לארץ.

לגבי קופת חולים וביטוח לאומי לא צריכה להיות שום בעיה אם המשכת לשלם כל התקופה שחיית בחו"ל, את צריכה ליצור אתם קשר ולהודיע שחזרת לארץ והם יודיעו לך כמה את צריכה לשלם מרגע שחזרת.
בשגרירות הישראלית יש עלוני מידע לתושבים חוזרים עם כל המידע הבירוקרטי שצריך.

בסך הכל זה לא נורא, בהתחלה יש מליון סידורים אבל מהר מאד הכל נרגע. אני חושבת שתוך חודש- חודשיים גג כבר הייתי מסודרת (ואז התחלתי לשפץ דירה, סאגה בפני עצמה, והרבה יותר מתישה מהמעבר

).

תודה לכן אורית וסבתא!
אורית, אחלה שנתת פירוט שכזה. אצלינו יש אפשרות לחסוך ולארוז חלק לבד. כך שמה שלא הכי חשוב לנו יארז על ידינו.. או יותר נכון ע"י אישי, כי הוא מגיע אחרי ורק כשאני מודיעה לו שיש דירה, הוא מתקשר מיד לחברה. אבל אכן אנחנו ניקח הצעות מעוד חברה, עוד לא עשינו זאת עד עכשיו...
ציינת שיש עלונים לחוזרים בשגרירות... ובכן אצלינו כנראה איכשהוא אין...! מעניינות אותי מאוד זכויות לתושבים חוזרים ואני לא ממש מצליחה להבין הכל באתר של המכס, צריך להתקשר וכשניסיתי לא ממש הצלחתי לתפוס אותם. אז אנסה שוב ושוב עד שאצליח וגם אשאל שוב בשגרירות, אולי לא שמתי לב..
אז תודה על כל הפרטים.
היום כתבתי אי מייל לסוכנות, בנוגע לזכויות של אישי לעולה חדש, אז פרטים על תשובתם בקרוב.

אם בסוכנות לא יענו מהר, כמו הרבה מוסדות אצלנו, צריך להתקשר טלפונית ולהכריח אותם לענות. אם המרחק ממקום מגוריך אליהם סביר כדאי אפילו לגשת ולדבר באופן אישי אחרי שמבררים שעות קבלת קהל.

מוזר מאד שאין מידע בשגרירות! צריך להיות מידע גם על תושבים חוזרים וגם על עולים חדשים. כדאי לברר שוב.
נסי ליצור קשר עם משרד הקליטה, אם אין מידע באינטרנט אולי כדאי אפילו להתקשר אליהם.

לגבי ההובלה- זה ענין של חודש וחצי בערך מרגע שלוקחים את הארגזים ועד שהם מגיעים הביתה- ככה היה אצלי לפחות. בררתם כמה זמן זה לוקח? כי צריך להתארגן בהתאם.

אם אני לא טועה, תושב חוזר זה מעמד שניתן למי שחוזר אחרי שהות של ארבע או אפילו חמש שנים לפחות, כך שזה לא רלוונטי עבורך אם חיית בחו"ל 3 שנים. (מצד שני, לא כזה הפסד ענק, הנחה במסים על קנית מספר מוצרי חשמל מתוצרת ישראלית בלבד - נחמד, אבל יותר זול לקנות יד שניה).
אנחנו חזרנו לפני כשנה מגרמניה.
לגבי ההובלה, היה יקר ואולי גם מיותר... הובלנו את כל רהיטי האיקאה המאפנים שלנו כי לא הצלחנו להחליט אם יותר יקר להוביל או לקנות חדש... בכל מקרה, את הארגזים ארזנו לבד, אני מכירה את ההפחדות על הביטוח אבל סך הכל אם עברת דירה פעם פעמיים בחיים זה די ברור איך אורזים חפצים. את הרהיטים הם אמרו שכדאי לנו שהם יארזו כי זה מסובך להסביר בטלפון איך. כמובן שזה ייקר את הסיפור. בסופו של דבר באו שני מובילים, עטפו כל רהיט בכמה שכבות של פלסטיק פצפצים וסגרו עניין. זה היה די מרגיז. אבל זה כלום לעומת ארבעת החודשים שלקחו לדברים שלנו להגיע, בגלל שביתות בנמל ובמכס ואח"כ סתם כי איבדו לנו את הדברים.
שווה לבדוק אפשרות של אחסון החפצים - זה די זול יחסית לכל המשלוח ובמשלוח שלנו היה נדמה לי חודש של אחסון חינם (שלא הצטרכנו מן הסתם, אחרי 4 חודשים כבר ממש התגעגענו לשטויות שלנו).
אנחנו הגענו יחד ושכרנו בזול דירה מבחורה שנסעה לחודשיים. כך גרנו קרוב להורים (עזרה) ויכולנו לחפש בית בשקט. וגם לא נפרדנו. אז זו גם אופציה ששווה לבדוק.
לגבי ביטוח לאומי - אם שילמת מיסים כחוק בגרמניה מגיע לך החזר מהם, כיוון שבין גרמניה וישראל חתומה "אמנה סוציאלית" (את משלמת שם וזה נחשב לך כאן כתשלום רציף). אם אינני טועה, זה תקף גם לגבי ביטוח בריאות - למעשה לא היית צריכה לשלם בכלל אם היית מבוטחת שם, אבל יכול מאוד להיות שאני לא זוכרת נכון. בענין ביטוח לאומי אני כן בטוחה וגם יש על זה באתר שלהם.
רכב: קשה בישראל בלי. בהתחלה היינו בלי וגם מצאנו בית ממש קרוב לתחנת רכבת, אבל אין פה תחבורה ציבורית נוחה כמו שהורגלת אליה, וקשה קשה בלי אוטו.

ובאופן כללי:
אני חזרתי פעמיים לארץ, פעם ראשונה אחרי לימודים ופעם שניה לפני שנה. נורא קשה לחזור, יש פתאום פער כזה גם בין ציפיות למציאות, גם בין עולמך לעולמם של הסובבים. לעתים מתברר שאנשים שחשבת לחברייך הטובים ביותר השתנו להם או את השתנית או כולם - ולא שמתם לב בגלל המרחק ועכשיו זה מכה בך. בהתחלה תמיד היתה לי אופוריה של כמה ימים ואז פתאום החידוש נגמר ופתאום החיים של כולם נמשכים ורק שלך התהפכו וצריך איכשהו להתחיל. לא יודעת, לא מצליחה לנסח. בגדול אני מרגישה שאת הגעגועים שלנו היה אפשר לפתור בביקורים תכופים יותר, אבל הייתי מעדיפה לא לחזור. אבל זאת אני כמובן.
גם כלכלית קחי בחשבון שמאוד מאוד קשה פה לחיות, הרבה יותר מברלין אני בטוחה (למרות שלא חיינו בברלין). אני לא מנסה לייאש או לדכא חלילה, רק שתהיי מוכנה גם לדברים האלה. אם לא מתאים לך התעלמי / מחקי.

נזכרתי בעוד משהו בענין ההובלה: חברים שלי עברו מהולנד לארה"ב ונסעו בעצמם עם החפצים שלהם לנמל, קיבלו ארגז וארז לתוכו את הדברים. זה הוזיל משמעותית את ההובלה, גם בגלל האריזה אבל בעיקר כי החלק הכי יקר עד כמה שאני זוכרת מאצלנו היה ההובלה בתוך גרמניה - אצלנו ממינכן להמבורג. אכן רחוק ויקר ביותר. אני זוכרת שניסינו לברר אופציה של חברת הובלה רגילה עד המבורג וגם זה היה יקר. אם היינו שוכרים משאית ומובילים לבד זה היה הרבה יותר זול, אבל לא היה רלוונטי עבורנו (עם תינוק ובית שצריך לעזוב בתאריך מסויים וכו'). וגם כמו שאורית ציינה, הובלה מדלת לדלת חוסכת את הכאב ראש בארץ.
עוד משהו שלא לקחנו בחשבון: כשהדברים מגיעים לארץ צריך לשלם עליהם גם מכס. מילאנו טפסים של כל התכולה שלנו, ונדרשנו לשלם מכס לפי שווי מוערך על ידנו (כמובן שכותבים כמה שיותר זול, במסגרת ההגיון). אבל נדרשנו לשלם גם על ספרים בעברית, גם על דיסקים שנקנו בארץ, גם על מחשב שנשלח מישראל. רצוי אם יש לכם חשבוניות שמראות שחפצים נקנו בישראל, לשמור אותן בנפרד מהמשלוח - אצלכם, ובכל מקרה להבין מראש שקשה מאוד להתווכח עם המכס, קודם משלמים ואח"כ אפשר לערער וזה די בעייתי.

לגבי המכס- נדמה לי, אבל אני ממש לא בטוחה, שהטפסים שמלאתי בחברת ההובלה הישראלית אחרי החזרה לארץ היו קשורים להצהרה על חפצים שנקנו בארץ או משהו כזה, כדי שהחברה תוכל לשחרר אותם מהמכס בלי תשלום. בכל מקרה לא שלמתי כלום מעבר לתשלום הראשוני לחברת ההובלה באיטליה. אם לוקחים חברה שמובילה מדלת לדלת צריך לשאול אותם לגבי המכס, כי הם אמורים לטפל בזה (וזה כמובן אחד היתרונות הגדולים של הובלה מדלת לדלת).

לגבי ארגזים שהולכים לאיבוד- בחברה שלקחתי הסבירו לי מראש מה תהיה הפרוצדורה במקרה שחלק מהארגזים אובדים או מגיעים עם נזקים. היה פרק זמן מוגדר מרגע שהארגזים מגיעים אלי הביתה שבמהלכו הייתי אמורה להגיש תביעה במקרה כזה, והסבירו לי מראש למי אני מגישה אותה ואיך ועם איזה מסמכים והכל. שוב, הכל היה מוסדר מראש וכל אפשרות נלקחה בחשבון. גם זה דבר שחשוב לבדוק היטב מול החברה.

נזכרתי בעוד משהו- יש אפשרות לבטח את המטען, כאשר ככל שמעריכים את שוויו בסכום גדול יותר, הסכום שמשלמים עבור הביטוח עולה. ההחלטה בכמה להעריך את המטען היא בידכם כך שאפשר לשלוט בכמה ביטוח משלמים. נדמה לי שחישבתי כמה בערך יעלה לי לקנות הכל מחדש בארץ ולפי זה קבעתי את הסכום.

בזמנו גם אני התלבטתי אם להוביל רהיטים וכל מיני דברים שיכולתי לקנות יותר בזול באיטליה מאשר בארץ. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שעדיף לקנות הכל בארץ כי קשה להעריך את העלות הכוללת של ההובלה+ בלתי צפויים למיניהם כמו רהיטים שיינזקו או יאבדו וכן הלאה+ האפשרות שחלק מהדברים שאני חושבת שאצטרך לא יהיו נחוצים בסופו של דבר, וכן הלאה. אז את מעט הרהיטים שהיו לי מכרתי, והובלתי רק חפצים אישיים וממש מעט פריטי ריהוט, ובדיעבד הייתי מאד מרוצה מההחלטה הזאת.

הובלה עצמאית לנמל בארץ המוצא- גם אני שקלתי לעשות זאת, אבל זה כרוך בכל כך הרבה בלגן שירדתי מזה די מהר. אני לא בטוחה אם בסופו של דבר זה באמת יוצא הרבה יותר זול. צריך לקחת בחשבון את המרחקים באירופה, שזה אומר לינה בעיר הנמל כי היא רחוקה מדי כדי לחזור באותו יום+דלק+אגרת כבישים וזה עוד לפני שמשלמים על שכירת המשאית, לכל זה צריך להוסיף את עלות ההובלה באנייה, וכמובן אחר כך צריך לשלם על ההובלה בתוך הארץ... בסופו של דבר קשה מאד לחשב את העלות הכוללת.

לגבי זכויות תושב חוזר- כדאי לברר בדיוק במה מדובר. חוץ מההנחות על מוצרי חשמל שאין להן שום ערך (יש לי סוד- במחסני חשמל כל אחד יכול לקנות מכשירי חשמל מכל תוצרת שהיא מתי שהוא רוצה באותם מחירים שמקבלים תושבים חוזרים על מוצרים תוצרת הארץ בלבד כשנה אחרי החזרה), למיטב זכרוני יש גם הטבות שקשורות בלימודים או בפתיחת עסק, שוב, לא ממש זוכרת את הפרטים, אבל כדאי לבדוק ולודא שהן באמת חסרות ערך (מה שבהחלט יתכן) ולא לגלות מאוחר מדי שהגיעה לכם הטבה שיכלה באמת לעזור לכם.

אורית, כנראה עבדת עם חברה יותר ידידותית למשתמש מאיתנו... לנו הסבירו ש"אין ברירה, ככה זה המכס ואי אפשר להתווכח איתם" וגם ששביתות נמל זה משהו בלתי צפוי שהביטוח שלהם לא מכסה או משהו כזה. כבר לא זוכרת. סך הכל זו היתה חוויה בלתי נעימה ביותר שאכלה לנו כמעט את כל מעט הכסף שהיה לנו. כשנסענו שלחנו חמישה ארגזים עם ספרים ותקליטים בדואר הכי איטי שיש, תוך חודשיים הם הגיעו וזה היה זול בהרבה, אם כי עדיין יקר באופן מפתיע.

ייתכן שלא תהיינה לכם זכויות של תושב חוזר אבל אם אישך יקבל מעמד של עולה יש הנחות הרבה יותר גדולות כולל מענק כספי לתקופה הראשונה ולימוד עברית באולפן.אינני בטוחה אם המענק הכספי הוא לכל עולה או רק לעולים שהגיעו מחבר העמים ואתיופיה. את זה תצטרכו לברר.
ייתכן שיהיו דברים שאפילו לא כדאי יהיה לכם להעביר אלא למכור ולקנות כאן חדשים. למיטב ידיעתי עולה פטור לא רק ממכס אלא גם ממס קנייה ומחיר כזה לא תקבלו גם במחסני חשמל.

וואו, איזה יופי כל הפירוט הזה!
תודה כנה לכן אורית איבי וסבתא על הסבלנות שלכן לשתף אותי בהתנסויות הרבות עם המעבר הפרטי שלכן.
באשר אלי: אני נוטה קצת להססנות ולהמתנה שוב בנושא המעבר, זה קצת לוקח בריאות הענין הזה... אני מבררת הכל נורא לאט אבל בקונסיסטנטיות...
וזה בסדר כי יש לי עוד זמן. הצלחתי כבר לסדר את ענין הבריאות לי ולבתי (באשר לאיש- זה כאמור תלוי בזכויותיו, אזרחותו המתחדשת בארץ, האם הוא עולה חדש וכו וכו..) וגם הזמנו איש שיעריך את עלות ההעברה של החפצים עם חברה מדלת לדלת- כמו שקראה לזה אורית. אגב, אצלינו זה נשמע חברה מאוד ידידותית למשתמש, מה שלא סותר לקבל עוד הצעות כמו ההמלצה פה.
הם נתנו לנו שתי הצעות, אחת של מכולה שזה משו בסביבות 3500 יורו (שנינו נשנקנו וירקנו את הקפה), והשניה, שני ארגזים 5 על 5 ששם העלות יותר זולה- 2600יורו (לא נשנקנו, אבל החלפנו מבטים משמעותיים...)משהו כזה. לא משהו שקל לעמוד בו אמנם, אבל הכרחי כי אנחנו פשוט חייבים להעביר את כל הספרים של בנזוגי היקר- ספרות מקצועית ויקרה, הרוב ספרי אומנות כבדים ואוסף קומיקס מכובד שלא יפרד ממנו בחיים האלה.
בנתיים, בחיים שלנו פה גם קורים דברים שמצריכים התערבות כספית כמו מחשב שגוסס.. או עוד דברים שקשורים לעבודתו של האיש, ופתאום נראה שבאמת אולי נצטרך לדחות את החלום לפחות בכמה חודשים, ואני מציינת שדירתינו קטנה מאוד ואם אנו מחליטים להישאר אפילו לקצת, אנחנו פשוט חייבים לעבור דירה! מה שממש לא מתאים עכשיו אבל עדיף.
תודה לך איבי על ההסבר על ההתפכחות שהיתה לך בשובך ארצה. אני באמת קצת חוששת מהענין הזה של המהפך בחיים, האכזבה והמציאות הקשה בארץ לעומת מה שאני רואה בראשי בחיים שלנו שם. ולכן משתדלת לא לצפות כ"כ. למרות זאת אני יודעת שאני בתוכי כן מצפה מאוד לשיפור בהרגשה של הבית וזו הסיבה שאני חוזרת לארץ, אז מקוה לפחות שם לא להתאכזב, אם בא לך תפרטי יותר בדיוק מה ציפית ומה היה, ואם יש למישהו עוד ניסיון בכך, מוזמן מאוד לשתף.
אני לא חושבת שביקורים תכופים יפתרו לי את בעיית הגעגועים והזרות כאן. לאחותי היקרה לי יש עכשיו בת! בת דודה של איה שלי... אני רוצה להיות איתם, ולאכול איתם גחנון נראה לי מכאן כמו מהות החלום...

... מסכנה שכמותי...

איבי- בהחלט, החברה שעבדתי אתה היתה מאד ידידותית למשתמש. לא סתם בחרתי בהם. לכן הדגשתי את החשיבות של לבחור את החברה בקפידה, בהובלה בינלאומית חברה לא טובה יכולה להיות ממש קטסטרופלית... וכן, זה יקר, איך שלא מסובבים את זה מאד קשה לעשות הובלה מארץ לארץ בלי לעשות חור רציני בבנק.

לי היתה חוויה מאד חיובית של חזרה ארצה. קודם כל בחו"ל הייתי סטודנטית ולכאן חזרתי כבעלת מקצוע והתחלתי מיד לעבוד, כך שלא ממש יכולתי להשוות בין רמת החיים שלי כאן ושם. שם חייתי על חשבון ההורים, כאן אני חיה על חשבוני. כאן היתה דירה משלי שחכתה לי, שם גרתי בשכירות- בדירות סטודנטים. לאורך כל השנים שמרתי על קשר רציף עם כמה חברות טובות וקרובות, כך שלא הגעתי לואקום חברתי. הייתי באה לביקורים תכופים- למעשה, אחת הסיבות שהחלטתי לחזור היתה שהבנתי שאין טעם לחיות בחו"ל אם אני לא מסוגלת להיות שם יותר מארבעה חודשים רצופים בלי להזדקק נואשות לביקור בארץ- והביקורים האלו, כמו שאיבי ציינה, אכן עזרו לי לא להרגיש מנותקת, להיות תמיד בענינים וכשחזרתי להרגיש שאני יודעת פחות או יותר לאן אני חוזרת. לא שלא היה לי הלם תרבותי בהתחלה- היה גם היה, אבל בסך הכל חזרתי לעולם המוכר של המשפחה והחברים, והייתי עסוקה בשיפוץ הדירה ובהתבססות במקום העבודה ובלהכיר אנשים חדשים ונחמדים, ומהר מאד בניתי לי פה קן נעים וחמים.
אבל נראה לי שזו חוויה כל כך אינדיוידואלית, כל כך הרבה תלוי במה שמניע אותך לחזור ובמה שאת משאירה מאחור. אם הייתי חוזרת בלב לא שלם, מתוך אילוצים, מאד יתכן שלא היה לי כל כך קל. במקרה שלי לא היה לי שום ספק שאני רוצה לחיות פה ולא היה שום מקום לגעגועים או צער.
אני מאד מזדהה עם הרצון שלך להיות עם המשפחה! גם אצלי אחד הטריגרים שגרמו לי להחליט על החזרה לארץ היה כשנודע לי שעומדת להוולד לי אחיינית.

אורית, איךזה שהיתה לך דירה כבר לפני שהגעת? האם פשוט מצאו לך והשכירו\קנו? נשמע ממש כיף.
אחד הדברים שנראה לי שיהיה לא קל הוא נושא מציאת הדירה. לא ברור לנו בכלל איפה... שלא לדבר על כמה חדרים, עלות, ואם בכלל בעיר או בכפר...
זה יהיה נתון בסופו שך דבר לשיקול דעתי, כי אני מגיעה לפני ומחפשת. ההחלטה תהיה תלויה בעבודה, בעלות, ובהרגשה באופן כללי.
אולי אולי זה רעיון טוב לבקש ממישהו עזרה לבדוק לי דירה, אבל אולי זה לא רלונטי כי אני צריכה ממילא להגיע ולראות. איך זה היה אצלכם?

גמדית אני אשמח לבדוק בשבילך בתים בטבעון אם זה מעניין אותך, עברנו לכאן לא מזמן וכיף לנו פה מאוד!
מחכים לכם בסבלנות...

הי לכלן!
יש שאלה ב זוגות מעורבים שאולי אחת מכן תוכל לענות עליה.
תודה!

הי גמדה,
לגבי ההתפכחות או האכזבה, זה די אישי אני מניחה וכל אחד חווה את זה אחרת. אבל נדמה לי שמכל השיחות שהיו לי עם חוזרים אחרים היה משהו משותף, אולי איזה אובדן של תחושת הבית שהיתה בזיכרון, תקופה של הסתגלות מחודשת, אולי זה נבע מאיזו ציפיה ששינוי מקום יעשה שינוי בחיים בכלל...? כשחזרתי מארבע וחצי שנים בהולנד ציפיתי למצוא עבודה צ'יק צ'ק, כי בניגוד לאמסטרדם זה "המקום שלי" והשפה שלי והכרתי אנשים בתחום שלי. אבל זה לקח המון זמן ומצאתי עבודה בסופו של דבר שהיתה מתחת לכישורי. לקחו לי כמה חודשים לאסוף את עצמי ולהסתדר יותר טוב. זו היתה מין הבנה כזאת שאין לי יותר בית ברור ומוחלט. נורא התגעגעתי לאמסטרדם, היו לי שתי מערכות חיים שאין ביניהן קשר, חברים טובים בכמה מקומות. היתה ציפיה שאחזור והחברויות הישנות שנשמרו באמצעות מכתבים, טלפונים וביקורים פשוט ימשיכו מאיפה שהן נעצרו. אבל בניגוד לי שהייתי "חדשה" פה, בלי חיים מסודרים עדיין, ולכן מאוד זקוקה לחברים, החברים שלי חיו את חייהם ולא חסרתי להם באותה מידה שהם לי.
והיו עוד דברים. למשל, שלמדתי אמנות וקיוויתי להמשיך לעסוק בזה כאן, ומהר מאוד הבנתי שמי שלמד במקום אחר ולא בבצלאל ואין לו קשרים- אין לו הרבה סיכוי. חבר אמן אפילו סיפר לי על מכרה שלו שלמדה בחו"ל וכשחזרה נרשמה ללימודי ההמשך של בצלאל רק כדי שידעו מי היא. אני מציינת את זה כי כתבת שבעלך אמן. זה קשור כמובן גם לאיך שאני ולאמביציות שאין לי.
ובפעם השניה הכל היה שונה כי היינו זוג עם ילד. אבל לקח זמן להסתדר: בית, עבודה. אני זוכרת שהיתה לי תחושה מצד אחד מאוד חמימה ונעימה לחזור, אבל מצד שני גם הרגשה של אובדן של איזשהו שקט פנימי שנוצר לי בגרמניה מתוך הבדידות ומתוך חוסר הבנת השפה והמנטליות. כשאני גרה במקומות אחרים העצבים שלי חשופים יותר ואני מרגישה את הנשמה שלי בצורה צלולה יותר. זה יותר קשה אבל גם מתגמל.
זהו. כמו שאמרתי זה מאוד אישי ולא חייב להיות דומה אצל אנשים אחרים ובסיטואציות חיים אחרות.

איבי כ , רציתי רק להוסיף, זה לא כל כך קשור לדף, אבל בתור משהי שלמדה בארץ ועזבה בשביל להתעסק באמנות, רציתי רק לומר שזה גם עובד הפוך... אני גם בתחושה שבשביל לעשות פה מה שעשיתי בארץ אני חייבת ללמוד פה...

איבי, תודה על מילותייך הצלולות.
זה נשמע שאנחנו מאוד דומות. גם אני
כשאני גרה במקומות אחרים העצבים שלי חשופים יותר ואני מרגישה את הנשמה שלי בצורה צלולה יותר. זה יותר קשה אבל גם מתגמל.
וגם: איזשהו שקט פנימי שנוצר לי בגרמניה מתוך הבדידות ומתוך חוסר הבנת השפה והמנטליות ומצד שני, כשאני גרה בארץ ונמצאת בקשר ובדיבור עם ככ הרבה דמויות בחיי, נוצרת בי גם מין אובר מודעות לגבי החיים ולגבי הדברים שאני עוברת... בגלל שהכל כל כך מדוסקס עם חברות וקרובים בכלל.
וזה לא בלתי נעים... אני מתגעגעת לזה. אבל יכול מאוד להיות כפי שאת מתארת, שאתגעגע לכאן, לשקט ולצלילות... אין לדעת. מנסה לא לצפות ליותר מידי..
אז מה עכשיו?< את מתגעגעת לחו"ל אבל טוב לך בארץ? זה המצב?.... אנא שתפי עוד..

אנחנו חזרנו לארץ לפני כ- חודשיים. עברנו את החלק המתיש של המשלוח לארץ, שבהחלט עלה הרבה.... ארזנו לבד ופרקנו לבד, במטרה להוזיל כמובן.
בארץ ידענו באיזה אזור אנחנו רוצים לגור, ולקח לנו חודש בערך למצוא דירה להשכרה, לצערנו בשכר גבוה ממה שתכננו.
עכשיו אנחנו מתחילים להיקלט בארץ. כיף להיות כאן, כיף להיות קרובים למשפחה, יש המון התחלות חדשות....
עכשיו אני נמצאת בשלב חיפוש עבודה. קשה ומתיש! לא ממש רוצים אמא ל-2......
מקווה שהמעבר שלכם יעבור בקלות! אשמח לעזור אם יש שאלות.

שמש,תודה על השיתוף, מזמינה אותך למצוא גם בית בדף הזה לספר ולתאר את כל מה שעובר עלייך, עליכם! מאוד אשמח לשמוע הכל...
איפה גרתם בחודש שחיפשתם דירה? איך הסתדרתם עם זה? כמה זמן הייתם בחו"ל? האם אתם מקבךים עכשיו זכויות תושב חוזר?... ועוד ועוד...
רק אם בא לך...
ובכל מקרה המון בהצלחה גם לכם במציאת עבודה ובהסתגלות החדשה.

לכל משתתפי הדף באשר הם
שנה טובה @}

שנה טובה גם!
אני חוזרת אחרי כל הימים האלה שאי אפשר היה לכתוב. אז בהתחלה התבשלתי קצת עם השאלות שלך ופתאום הבנתי שלמרות הקיטורים יש לי פה נוחות שקשה לי לוותר עליה. יש לי פה את האפשרות לא לעבוד ולהיות בבית עם הילד שלי, שזה המון המון ושווה יותר מכל הנעימויות הקטנות שאני יכולה להעלות בדעתי. אני יכולה לעשות דברים בתוקף היותי אזרחית, שבמקום אחר מסובכים או בלתי אפשריים (כמו נגיד לפתוח עסק שעוד לא עשיתי למשל). וחשבתי שאולי הרצון התמידי להיות במקום אחר, רצון שלא עוזב אותי מאז גיל 12 בערך (ביקור ראשון בארץ אחרת), הוא מצב נפשי נוח של חוסר הסכמה וחוסר התמסרות לחיים שיש לי. כלומר, ברור ואני יודעת את זה, אבל טוב להיזכר מדי פעם, לצאת מהאוטומט החשיבתי של הקיטורים.
אז כן, אני תמיד מריצה בראש את האופציה לזוז, ובמקביל אין לי כבר כוח להתחיל מהתחלה במקום חדש, על כל הבלגן והקושי והקריעה הכלכלית שכרוכים בזה. ויחד עם זה, מספיק שאני אראה איזה תמונה של גן שעשועים בארץ אחרת בשביל שאני אתחיל שוב להתעצבן על איפה שאני חיה ולמה הילד שלי צריך לשחק על צעצועים שבורים במגרש חול מלא חרא של כלבים ואיזה עולם שלישי וכמה לא אסתטי פה וזה סתם הדברים שקרובים אלי, עוד לא נכנסתי לפוליטיקה וכאלה...
אז כנראה שתמיד אני אהיה איפשהו בין לבין.

ול נסיכת השום : בטח, זה כך בכל מקום, ככה זה עובד. רק רציתי להזכיר את זה כמו שכתבתי בגלל ש הגמד חיוכון כתבה שבנזוגה אמן. מקווה שאת מצליחה בכל זאת!

ודוקא אני חשבתי שרק כאן אני יכולה להיות עם הבייבי שלי בבית כי בארץ אהיה חייבת לעבוד בגלל המצב והכסף- יוקר המחיה וכו וכו...
אני כבר אזרחית כאן (נשואה לאזרח) ולכן די יכולה לעשות מה שאני רוצה. רק השפה היא סטגנציה. למרות שמדברת כבר די טוב.

שוב שלום....
בחודש בו חיפשנו דירה, גרנו אצל ההורים. חלק מהזמן אצל ההורים שלי וחלק מהזמן אצל ההורים של בעלי. היתה כמובן גם אפשרות לגור במלון, אבל זו אפשרות יקרה....
התקופה אצל ההורים היתה הרבה יותר קשה משתיארתי לעצמי. היה חם ולח מאוד באותה תקופה, היה צפוף אצל ההורים וממש סבלתי. כל כמה ימים נסענו שעתיים הלוך ושעתיים חזור כדי לחפש דירה, והחיפוש עצמו היה מלחיץ, כי רצינו למצוא דירה מהר, לפני שבעלי מתחיל לעבוד.
ברגע שעברנו לדירה שלנו התארגנו ממש מהר. תוך כ- 3 ימים פרקתי 32 ארגזים. הסתובבנו קצת בחנויות וקנינו רהיטים לא יקרים מידי. קיבלנו מיטות לנו ולילדים מה שחסך הרבה, וכל מיני דברים קטנים אנחנו עדיין קונים כל הזמן.
היינו בארה"ב 4 שנים, ואנחנו נחשבים "תושבים חוזרים" אבל לא עולים חדשים. מבחינת הזכויות אין הרבה.... יש דברים שקשורים למשלוח, יש היתר לקחת 3 מזוודות לבן אדם במקום 2, ויש הנחה בכרטיס טיסה באל-על. עזרה במציאת עבודה לא ביקשנו, כי לבעלי היתה הצעת עבודה. אני עדיין מקווה למצוא לבד, לכן עדיין לא ניגשתי ללשכת התעסוקה.

הבנתי שהעניינים אצל הגמד חיוכון מתעכבים קצת.....
בכל אופן אשמח לענות על עוד.....
שנה טובה.

לטובת הסדר וההגינות אני מודיעה בדף זה שאכן אצלינו העינינים מתעכבים קצת...
אנחנו לא חוזרים לארץ עדיין... בנתיים... אנחנו כאן לעוד סיבוב, כנראה לשנה נוספת. זה הזמן שאנחנו רואים מול עינינו .
זמן לחסוך כסף, זמן לתכנן עוד את החזרהP-:, זמן להעזר בקצבת ילדים שניתנת כאן ביד רחבה יותר מהארץ, זמן להנות מברלין, זמן לאישי להתבסס במקצועו, זמן נוסף להתארגנות... ואני עד עכשיו לא מבינה אם בחרנו בדרך הקלה או הקשה... כל מחשבה בנושא מביאה אותי להרגשה, אולי אני עושה טעות נוראה. אחותי מנסה לעזור לי באומרה: בחרת משהו, יאללה תזרמי עם זה. אין טעם להסתכל שוב ושוב לאחור בצער ובבילבול. זה מה שיש כרגע. תהני.
היא צודקת מאוד, כך נראה לי... אבל לפעמים אני מרגישה לחרדתי שאני הולכת נגד האינטואיציות שלי... כי אני עכשיו במצב כ"כ מבולבל ולא ברור עם עצמי...
מקוה שהשנה הבאה תחכים אותי ותשפוך יותר אור על החזרה הטעונה הזו.
תודה לכל הכותבים, אשמח להמשיך ולעדכן כאן נקודות ענין נוספות בנושא. וכולכם מוזמנים לעשות כן. בהצלחה לכם ולנו..

הפעם אכן חוזרים? מתי? לאן?
פרטים בבקשה...

ומחזירה לחיים את הדף המצחיק והיקר הזה...
וואו... עברו ביעף כמעט 5 שנים. ועכשיו אנחנו באמת באמת חוזרים...
לא יאומן, אותן התלבטויות, אותם שיקולים, אותן הבנות.. גם הלב והגעגועים נשארים בדיוק באותו מצב.
קראתי את הדף הזה כמעט כולו. כל כך מעניין להבין מה עבר עלי אז ועל עוד אנשים במצב הזה.
כרגע החזרה היא ודאית. אני עוזבת עם 2 הילדים בסביבות סוף אוגוסט.
אגור אצל אימי בהרצליה, מקוה שלא יותר מחודש חודשיים גג... מחפשת בזמן הזה עבודה ודירה לי ולקטנים. בנזוגי יצטרף כעבור כמה חודשים.
גן אני מקוה למצוא כבר מכאן. כרגע זה בתהליך. לא קל. יש להרשם לעיריה לגן חובה וכבר נסגרה ההרשמה כמעט. אני מקוה להצליח למצוא משהו בקרוב.
בנזוגי מעדיף שאת הקטן נרשום לגן בינלאומי. שלא תאבד האנגלית והבינלאומיות... זה הדבר היחיד שמתעקש מאוד. הורדתי אותו כבר מהענין של הבת הגדולה. כי היא בחובה והבינלאומי לשניהם הוא ממש יקר.
כאן בברלין הם שניהם באותו גן וזה די מושלם ככה.
אבל מקוה למצוא דרך קלה וטובה שתכין את איה ללימודים בשפה חצי עילגת לה כרגע...
אם יש כאן עוד שחוזרים או חזרו לאחרונה אשמח לשמוע על כך. תודה!

רשימת שאלות חלקית שיש לי בראש כרגע...
מי מכיר את נוף ים? שכונה ליד הים בהרצליה.? האם אפשר לגור שם בנוחות עם ילדים?
האם זה מידבר לילדים ונורא יאפי ויקר? נראית לי מאוד הקרבה לים, אבל האם זה הפלוס היחידי שם?... אחותי טוענת שכן. מישהו מכיר?
אפשר להביא אופניים בטיסה חזרה לארץ? כמה זה עולה
יש לי אישור זכאות לתושבת חוזרת. אני יודעת שמקבלת הנחה, כמה מזוודות אם כן מותר לי לקחת איתי ועם שני הילדים?... כי מגיעה לי איזו הנחה
האם יש מפגשי באופן בהרצליה?
סתם.. עלה לי בראש עכשיו וקצת שתיתי יין וזה מפריע לי בראש.. אז משחררת..
תשובות או מחשבות יתקבלו ברצון ובשמחה אמיתית. לילה טוב

לגבי תושבת חוזרת, האם נמשך המבצע של משרד הקליטה? אנחנו חזרנו במסגרת מבצע השישים למדינת ישראל (שהוארך מאז מספר פעמים ולכן אולי עדיין בתוקף). אם כן, אז יש מספר הטבות, כמו הנחה בכרטיסי הטיסה (אם תטוסו באל-על), מזוודה נוספת לכל אדם בטיסה (אנחנו חזרנו 4+תינוק עם 13 מזוודות ו-4 תיקי עלייה למטוס, ללא תשלום על המזוודות!).
אני יודעת שאפשר להביא אופניים, זה נחשב "מטען חורג" אבל אפשרי. לא יודעת עלות.

http://www.toshav-hozer.co.il/page.php?PageID=113
לא הצלחתי למצוא מידע שיענה על השאלות שלך.
אני חושבת ששווה להתקשר לאל על ולשאול. בטח יהיה קל יותר להשיג אותם מאשר מענה ממשרד הקליטה.....
באמת שלא זוכרת איך עשינו את זה בזמנו. כלומר -איך ידעו באל על שאנחנו באמת תושבים חזורים?
מה שבטוח - קיבלנו כתושבים חוזרים זכאות להטסת מטען כאילו אנחנו נוסעי פלטינום. 3 מזודות גדולות מהרגיל לכל אחד מאיתנו.

בהצלחה וקליטה נעימה.

תודה מרפסת ולימונדה(שילוב מנצח..) על העובדות המאוד מעודדות האלה.
זה אומר שאוכל להגיע עם הקטנים והמון מזוודות. נשמע ממש טוב! כל הספרים/משחקים/צעצועים שלהם והאופניים שלהם ושלי.
(צופה אולי בעיה קלה באיסוף כל הדברים בעודי משגיחה על שני שדונים משוגעים שישבו בטיסה וקיבלו פתאום מרחבים לרוץ בהם... אבל בטח ימצא פתרון)
בלה, תודה שחיפשת מידע!
דוקא נעשה לא ככ קשה לאחרונה להשיג את מרכז הקליטה היות ויש להם עכשיו מרכז מענה מיוחד שמספרו: 972-3-973-3333
ואדם נחמד מאוד בשם זאב שלח טופסי זכאות לי ולבנזוגי וגם טופס לאלעל, איתו מזמינים את הכרטיס ומקבלים את ההנחה.
למישהו היה איזה ניסיון עם הביטוח הלאומי? ועם התשלום לביטוח בריאות?
אם כן אשמח לשמוע. תודה על האיחולים והעזרה!

היי חיוכון (גם שלך ניק מדליק!),
אנחנו לא שמרנו על זכאות בביטוח לאומי אלא להיפך, הודענו על ניתוק תושבות כשעזבנו.
כשחזרנו, ניגשנו לביטוח לאומי עם מכתבים מהרשות המקומית המוכיחים שאנחנו גרים ביישוב בארץ (משלמים ארנונה) ושילדינו רשומים לגן / בי"ס בארץ (מה שמעלה את התהייה, מה עושים מי שבחינוך ביתי? הממממ...) -- כל זה כסוג של הוכחה שמרכז חיינו חזר לארץ -- וקיבלנו פנקס תשלומים חדש. בנוסף, היינו צריכים לשלם את ה"כופר" של ביטוח הבריאות כדי שלא נצטרך לחכות חצי שנה לפני שנהיה זכאים לשירות רפואי, וקיבלנו החזר על התשלום הזה ממשרד הקליטהת שוב במסגרת מבצע השיבה לארץ.
הילדים זכאים לקצבה מהיום הראשון לחזרתכם. שימי לב שאם המשכת לשלם יכול להיות שאין צורך שתגשי כלל לבטל"א כיוון ששום דבר לא השתנה בסטטוס שלך מבחינתם.

כיום ניתן לשלם לבט"ל בתשלום אחד, ואז את מבוטחת מרגע התשלום, בלי תקופת המתנה.
לפעמים זה קריטי.

כן רק צריך את הכסף שאותו יש לשלם(משו כמו 9200 ש"ח) ואני מסודרת..

ערב נעים. ואחד הערבים האחרונים בעיר המדהימה/מצחיקה/קשה/הזויה/ ומעניינת הזאת...
רואה לנכון לציין כאן מה נפתר ומה לא ואיך מתקדמת החזרה לארץ...
כבר רואיינתי לכתבה בעיתון מרוב שאני אייטם מעניין.. בתור חוזרת לארץ בניגוד לתנועה לכיוון ברלין מהארץ דוקא...
בנוגע לסידורי החזרה, כבר מצאתי גן לבתי הגדולה. אבל עוד רושמת לי לבדוק אותו יותר לעומק, היות וכל הצוות יצא כבר לחופש כשאחותי ביקרה שם. לקטן אחפש כשנגיע.
אני מחפשת עבודה וכבר בדקתי לי כמה אפשרויות של עבודה בצביעה. הם מצפים שאצור קשר כשאגיע. זו הקלה לחשוב שאולי יש סיכוי למציאת עבודה בכלל.
מה עוד? מנסה לנשום עמוק...
יודעת שיהיו קשיים בהתחלה. רוצה מאוד ללמוד לא להיפגע או להתרגש או לאבד את המרכז שלי מדברים שאנשים אומרים לי..
אני אחווה המון משפחה בהתחלה ויש שם נטיה גדולה לדעת יותר טוב, להעיר, להתערב ולהציק... רואה אותי מחייכת בסלחנות ובלי לאבד שלוה.. אמן.
מקוה למצוא לנו קן חם ונעים בלי להיטלטל הרבה בחיפושים.. אמן.
ולאט לאט לחזור לעצמי ולתחושה הטובה שלי בארץ רבת הניגודים והמטורפת הזאת.
תודה על המקום.

רוצה לכתוב לך שאנחנו חזרנו לפני 12 שנים עם ילד בן שנתיים וחצי ממדינה אירופאית. בעלי, לא ישראלי ולא יהודי, כבר אחרי שנה- שנתיים רצה לחזור אבל מכיוון ששנינו היינו מסודרים בעבודה ובארץ מולדתו כבר לא חיכה לו כלום- לא חזרנו.
עד היום, עד לרגע זה הוא רוצה לחזור. אני עד לרגע זה משנה את דעתי מידי יום לגבי מה שייטיב את מצבינו.
אני לא יכולה להגיד לך שאני מצטערת לחלוטין שחזרתי, כי הייתי צריכה את החזרה הזו להמשך ההתפתחות האישי שלי. אבל מבחינת הקושי שעברתי איתו כאן - זה כמעט בלתי נסבל. כמעט קטלני עבור היחסים שלנו, עבור הבריאות שלנו.
למרות שאנחנו כביכול נראים כבר מושרשים, אני מרגישה עדיין בהשרדות תמידית.
מי אמר שהחיים אמורים להיות קלים? אבל אם את מצפה שהם יהיו לך נעימים וזורמים עם חזרתך איתו לארץ- תשכחי מזה.
קשה מאוד לזרים במנטליות שלנו. מצד אחד אנחנו מאוד מערביים ודומים להם בהשקפה הליברלית ומצד שני, יש כאן מנטליות לבנטינית, מפתיעה בתככנותה, וברבדיה הנוספים, הסמויים מהעין התמימה, האירופאית.

לא מכירה את בעלך אבל הייתי מציעה לך ללכת איתו לייעוץ זוגי לפני החזרה לארץ כדי לבחון עוד היבטים עליהם לא חשבת.
אולי אפילו טיפול ע"י מטפל ישראלי שמכיר את המנטליות.
בהצעה גורפת בלי להכיר אתכם אישית- לא לחזור ! למלא את החוסר בישראל ע"י ביקורים מרובים.

בהצעה גורפת בלי להכיר אתכם אישית- לא לחזור ! למלא את החוסר בישראל ע"י ביקורים מרובים.

עולם, תודה על ההצעה אבל את אכן לא מכירה אותנו ולא יודעת בדיוק במה מדובר.
הייתי שמחה מאוד למלא חסכים בביקורים מרובים... ממש אין וכבר זמן רב לא היתה אפשרות כזו.
ואני מסכימה איתך אולי אם כן היתה אפשרות כזו, באמת זה היה משנה מעט את התמונה. אני מדברת על כ שלעולם אין לאישי זמן לבוא איתנו לארץ.
תמיד עלי להתמודד לבד עם שני הקטנים ואצל אימי ועם כל האי ניידות הזו, פשוט לא מתאים לי לבקר ככה. מה גם שזה נעשה יקר יותר ויותר.

מצער אותי לשמוע על הסבל שלך/שלכם. כמה קשה ומאתגר זה לחיות כזוג מעורב. במיוחד כשנכנסים ילדים לתמונה. זו עוד התמודדות.
בשנתיים האחרונות גם אנחנו לא ליקקנו דבש... משם הגענו לכך. זו החלטה משותפת ודוקא די חיובית.
זה נכון, אני מצפה להמון בעיות וקשיים בהתחלה. אבל לפחות כשרע וקשה לא ארגיש כל כך רחוקה ובודדה, ולא אשאל את עצמי מה לעזאזל אני עושה פה... לפחות כך אני מקוה.
אישי כבר חי בעבר 3 שנים בארץ והאמת היא שהוא בא בהרבה פתיחות לענין.
אולי גם יתאפשר לו איזה פרויקט חדש בארץ וזה בכלל יהיה מעולה. יכול להיות שאני אופטימית מידי לעיניך..
אני אעדכן כאן מה עובר עלינו ואיך ההסתגלות בארץ. ימים יגידו.
תודה על הכנות והשיתוף.

חיוכון , קבלי מבט שונה מעולם. . יש כל כך הרבה מעבר לשיקולים חומריים ושיקולי נוחות מאחורי החלטה לחזור, כשזוג מחליט על חזרה .
ובשורה התחתונה ההרגשה של האישה , יותר מאשר אבי המשפחה , היא זאת שנותנת את הטון. כך מנסיוני.
ברוב המקרים , היא זו שבמצבים קשים חס וחלילה, מחזיקה את הקירות שלא יפלו . ובשביל זה היא צריכה להרגיש שיש לה עוגן כלשהו.
והארץ שנולדנו בה לטוב או לרע , היא עוגן. בוודאי בהשוואה לעולם בחוץ.

הקשיים לא חייבים להתממש את יודעת . תקווי לטוב. יהיה טוב.
ברוכים השבים..

תודה יפה!
ריגשת אותי.

היי
לא יאומן אבל אנחנו כאן.
כל כך הרבה דברים חדשים ישנים יפים וקשים בבת אחת.
הצפה...

ברוכה הבאה

אהלן גמד וכולם
גם אנחנו מצטרפים לחזרה לארץ, גם בעלי אירופאי וגוי השם ירחם
אין לנו ילדים עדיין אז המעבר יותר קל, אבל מזדהה עם הרבה ממה שכתבת, גמד... החששות מובנים
היינו כל הקיץ בארץ, לבדוק אם זה מתאים, ועכשיו אנחנו בהונגריה לארוז דברים ולחזור עוד חודש.
באמת ישראל זה מקום מטורף, נורא נורא מהיר ואינטנסיבי, יהיר ברמות, קשה.
אבל גם, בשבילי, למרבה ההפתעה, הכי נוח כרגע, וכשלי נוח, גם לבעלי טוב, מה גם שהמוטיבציה להצלחה בארץ מאד מדרבנת את שנינו בתחום המקצועי.
העגבניות הן הכי טעימות שיש, מזג האויר נהדר, פה רק 12 מעלות כרגע. אמנם האויר פה נפלא ומרענן, אנשים מדברים יותר לאט, נוהגים בשפיות מה זה נעימה, אפשר רק לחלום על זה בארץ.
זוגות כמונו, לעולם אין לדעת לאן נגיע, למשל חינוך ביתי בטוקיו
בכל מקרה, ברוכים הבאים, והיקלטות נעימה לשורשים העתיקים...

בהצלחה בכל!!!
כמעט והינו גם אנחנו בדרך (אחרי 3 חודשים עם השבט בנוה איתן)
זה כנראה לא יקרה בסיבוב הזה

מאחלת לכם רק טוב
דניה (לשעבר בניו זילנד ועכשיו בצרפת)

תודה למברכות
לא התפניתי להציץ פה לאחרונה ורק עכשיו גיליתי אתכן.
בהצלחה גם לכם נטע. אין ספק ללא ילדים, בלי להגזים לפחות 80 אחוז מהקושי יורד..
כל הקשיים שלי כאן מתרכזים בלמצוא גנים סבירים, לעזור לילדים להיקלט בגן או בארץ בכלל. אנחנו חווים לא מעט התפרצויות וחוסר שיתוף פעולה...
אני נושמת עמוק ונושמת.. אבל גם לי מידי פעם משתחררים ברגים. מחליטה לעגל פינות, לוותר, ןהמון המון לתמוך.
לפני כמה ימים היה דיסקוס לא קל ביני לבין בתי על חגורת הבטיחות באוטו, היא לא ממש רגילה לזה ושונאת את זה..
בסוף עוד זכיתי לשמוע בבכי את המשפט אני בכלל לא רוצה לחיות.. בסדר.. לקחתי בפרופורציה אבל גם זה מחלחל איכשהוא ושובר בפנים.
לא פעם חלף בי המשפט הזה וואט וואז איי טינקינג.. אבל לא. נרגעתי כשנזכרתי בכל מיני דברים שלא שימחו אותי שם. אני עכשיו במרכז המעגל הזה של השינוי.
ופשוט שוחה שוחה במים הקפואים שקפצתיאליהם... מתישהוא אגיע אל החוף.
אכן! זוגות כמונו, לעולם אין לדעת לאן נגיע
דניה, אין ספק ששלושה חודשים עם השבט ממלא מצברים טוב טוב.. לי בכלל לא היו מצבים לכאלה ביקורים... אני בטוחה שהיה לכם כיף.
הרבה פעמים חושבת על איכות החיים שאולי אני מונעת מהם או מחסלת להם. המ-ון רגשות אשמה ובילבול.
בפעמים אחרות, אני יותר שלימה עם עצמי וחושבת שאולי גם נתתי להם מתנה. זה משתנה. אני יודעת שכשאני קרובה לעצמי ומקשיבה לי ולא לאנשים ולעיצותיהם וכוונותיהן הטובות.. אז אני יכולה לכל. אני העוגן של בתי ואני היא מה שהיא צריכה כעת. החיפוש הזה של הגבולות או המבחנים בהם היא מעמידה אותי הם אולי מתוך חוסר הודאות שלה ואני רוצה לשדר לה גב איתן, וכשקשה לאמא היא משוחחת ומספרת, מדברת מתחבקת וצוחקת... לפחות לנסות ככה..
גם לי היו כמה סיבובים עד שזה קרה. רק בקפיצה זה יכל לקרות אצלי כנראה.
בנתיים הראש מעל המיים.. חותרים חזק חזק! הופ.
שנה טובה ובהצלחה לכולם ולכל החוזרים!

גמד יקרה, זה באמת נשמע מורכב ומבלבל לעיתים להיות זוג מעורב וכל השאלה הזו של איפה לחיות ומה לעשות ומה זה עושה לילדים...
ומצד שני יש בחיים האלה גם המון קסם, אלה חיים של התחדשות, הרפתקה ועניין - לכולכם, גם לילדים. חיים שמהותם היא הדרך ולא התוצאה.
תמשיכי להיות עוגן עבור עצמך ועבור משפחתך, עוגן של יציבות פנימית במציאות משתנה... סומכת עליכם שתסתדרו! ותעדכני...

תמשיכי להיות עוגן עבור עצמך ועבור משפחתך, עוגן של יציבות פנימית במציאות משתנה..._

גמד, אני נוטה להאמין שאיכות החיים לא נמדדת רק במשכורת ואולי אפילו לא במצב הבטחוני... אבל בן הזוג לא מסכים.
בסופו של דבר הכל זמני. (אמרה זו שנצמדת באופן נואש כמעט לכל מצב של שגרה ונדהמת מאנשים שחיים כבר 20 שנה באותו מקום ומקנאה בהם...)

אמרה זו שנצמדת באופן נואש כמעט לכל מצב של שגרה ונדהמת מאנשים שחיים כבר 20 שנה באותו מקום ומקנאה בהם...
ויש הרבה שיקנאו בך על שהסתובבת בעולם וחיית במקומות שונים, ושהחיים שלך כל כך לא שגרתיים...
אני מאמינה שבסופו של דבר כל אחד מזמן לעצמו את הקומבינציה המשקפת את השילוב של מה שהוא רוצה בעומק הנשמה ושל מה שהוא מסוגל להסתדר איתו. ותמיד יש מקום לקנא בקונסטלציות חיים אחרות

מזל שיש יותר מגלגול אחד! <אשרי המאמין

>

תודה לכן הולכת ודניה..
באמת הכל זמני דניה.
אני זוכרת כמה קינאתי גם אני באנשים שיכולים לנטוע עץ ולהישאר לידו ולראות אותו צומח לאט, עד שילדהם יכולים לשחק עליו...
או לפחות לחיות במקום אחד ולא להיות בידיעה המטרידה הזו שיום אחד נעבור הלאה למקום אחר, כך שאי אפשר ממש להיקשר לדברים..
אבל אני כרגע מנסה לבנות כזה דבר בדיוק.. אני מחפשת את היציבות.. חג שמח לכןלם

הי גמד חיוכון
אינני יודעת אם ממשיכה את

הי הגמד חיוכון,
כפי הנראה אין את ממשיכה לעדכן ולהתעדכן בדף זה אם משום שחייך עלו על דרכי המלך ואינך זקוקה לו יותר ואם משום שנוספו לך עיסוקים מחשמלים ומהנים יותר...
היום כמעט שנה מאז כתיבתך האחרונה נקראתי במקרה לדפך ואני מאוד רוצה להודות לך על שיתופך אותנו בתהליך שעבר עלייך עד הגעתך ארצה...
היום אני עומדת במקומך ומנסה להתארגן לקראת חזרה לארץ מגרמניה וכאשר אני אומרת חזרה הרי זה בדיעבד כך שכן אני שוהה כאן למעלה משלושים שנה!

בכל תיאורך חסר לי מידע אחד שכן אין את מציינת אם אישך לא ישראלי ולא יהודי זכה לקבלת תואר עולה חדש ואם כן עד כמה היה זה בעזרכם? אישי גם הוא אומן וצייר די מוכר בגרמניה וכמוכם רוצה להמשיך את עיסוקו כצייר ופסל בארץ, האם תוכלי לאמר דבר מה בעיניין התפתחותך כאומנית בישראל?
אם וכאשר תכנסי שוב לאתרך אשמח לשמוע ממך!
עלי והצליחי
רחל

היי רחל
תודה על דברייך! נעים להכיר.
את מאוד מוזמנת להיכנס לדף הבית שלי ולהציץ בקורותיי. הרבה דברים קרו וקורים.
נכון, הפסקתי לעדכן כאן, היות ואני מתמודדת עם הרבה דברים במקביל וכותבת על כך בבלוג שלי.
חייך עלו על דרך המלך זה עוד לא ממש...
נדמה שמאז לקחתי את ההחלטה הדרמטית לעלות ארצה, חיי נכנסו לרכבת הרים מטורפת משולבת עם רכבת שדים פלוס היכל מראות ומבוך...

לא הייתי רוצה שתקבלי שוק תרבותי וכלכלי כמוני ולכן אזהיר אותך מראש...
החיים בארץ ממש שונים בתכלית מהחיים שהיו לנו בברלין.
אישי, שכבר אינו אישי הוא גרמני ולא יהודי, ולכן אין לו הרבה זכויות כתושב. הוא אינו עולה חדש. הוא מחדש את ויזת התייר שלו וזה לא זול ושואב זמן.

יש כאן מחירים שונים ודומים למחירים בגרמניה אך המשכורות ממש נמוכות. איני יודעת במה א עוסקת, אך עדיף לתכנן הכל מראש ולנסות לארגן לעצמך עבודה מיידית.
אולי המשאבים שלכם קצת יותר בנמצא.. בעצם, סביר שכך... כי נמוך ממה שאנחנו נמצאנו בו קשה לי להאמין שיבחרו לעשות כזה מהפך בלתי כלכלי בעליל.
יש גם בארץ סוג של לחץ מתון על כתפי האזרח... ולאומיות מהדהדת מכל פינה, בעיקר בחינוך של ילדיי אני פוגשת בה.

אני זוכרת שהזהירו אותי בענין הכלכלי אך לא שעיתי לדברים שאמרו לי וימים יגידו אם טוב עשיתי או לא.. לצערי אני עדיין לא יודעת.
סליחה שאני מעט עצובה היום... יש הרבה דברים שאני נהנית מהם בארץ, הקרבה לחבריי, למשפחתי. אך אני חשה שאני גם מעמסה קצת עליהם כרגע. ומשתדלת לא להיות.
יש חברים נפלאים שעוזרים ושסתם שם כד לתמוך ולכייף וזה אוצר גלום, יש מקומות שהתגעגעתי אליהם ואני נהנית כל כך לבקר בהם שוב.
כנראה שמשום שחיי הזוגיות והנישואים שהיו לי נהרגו עם המעבר הזה, אני מעט מכה על חטא וחושבת שטוב היה אם הייתי מתקנת עוד שם ועולה לארץ עם שותף תומך ולא לבד.
אני אשמח מאוד לענות לך על כל שאלה ולדבר איתך בפרוטרוט על ההבדלים ועל היתרונות.
חשוב מאוד לבוא מוכנים ככל הניתן.
כמה חברים שלי שבאו לארץ אחרי מגורים בברלין נמלכו וחזרו חזרה. המעבר קשה. בשלושת החודשים הראשונים רק רציתי לחזור ולהחזיר את הגלגל לאחור. אבל התגברתי..
הבנתי שאין לי לאן לחזור.
אפשר לנסות לבוא ארצה לכמה חודשים אם ניתן, ואז לחשוב ולהבין טוב טוב מה באמת רוצים.
סליחה על המילים השפופות, הייתי שמחה לתת קול יותר אופטימי. לפני שהגעתי הייתי מאוד מאוד אופטימית.
כרגע אני חווה קשיים שיודעת שאעבור אותם בסוף בבטחה ואהיה שמחה ואולי הם לא הכי קשורים למעבר.
אני אעדכן וארים כוסית כאן בדיוק, כשהיום הזה יגיע...
בהצלחה באמת בכל שתבחרו.

שלום לגמד חיוכון
אני מקווה שיש לך כוח לעזור לי. אני במצב מאד דומה למצב בו היית לפני כמה שנים. נשואה לגבר שאינו יהודי וגרה בנוחות כלכלית בגבול בין גרמניה לדנמרק. אנחנו רוצים לחזור לישראל תוך חודשים שלושה ואני צריכה עזרה לגבי המשלוח. האם את זוכרת לאיזו חברה פנית ומה היתה הפרוצדורה? אני מאמינה שההובלה תעשה מגרמניה היות ואנו גרים קרוב יחסית להמבורג.
ולאחר מכן מה הייתה הפרוצדורה עם המכס? אני חיה כבר מעל 4 שנים בדנמרק כך שלפי החוק העמום של משרד הפנים אני תושב חוזר. איך מקבלים אישור להביא את הציוד שלנו ללא תשלום מכס?
אני מקווה שהקשיים עליהם דברת מאחורייך, אני מאמינה שגם שם אצטרך עזרה מאוחר יותר.

אני חיה כבר מעל 4 שנים בדנמרק כך שלפי החוק העמום של משרד הפנים אני תושב חוזר. איך מקבלים אישור להביא את הציוד שלנו ללא תשלום מכס?
פני למשרד הקליטה, ושם ידריכו אותך. למיטב זכרוני, זה היה פשוט. מורידים טופס מהאתר, ממלאים ושולחים. אחרי לא הרבה זמן מקבלים תשובה על זכאות למעמד תושב חוזר. מאחר שאת תגיעי ארצה לפני הכבודה שלך, תוכלי מייד עם הגיעך להוציא תעודת תושב חוזר במשרד הקליטה ולפתוח תיק במכס. עד שהכבודה תגיע ותידרשי לשלם מכס, העניין יהיה מסודר. גם חברת השילוח תדע להדריך אותך בנושא.
באשר לשאר הדברים -- קשה לי לייעץ למישהו מה לעשות.

שליחה על ידי yarnon50* » 23 מרץ 2015, 10:39

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנו זוג שחי בהולנד אישתי הולנדית שעוברת גיור רפורמי פה ואני מעל חמש שנים בהולנד מעוניינײַם לחזור לארץ בסוף השנה 2015
אם שני בנות קטנטנות אני מנסה לברר זכויות תושב חוזר זה לא קל אבל הבנתי שמעל חמש שנים זה מקסימום הזכויות לא שאני בונה על זה הרבה כי ניסיתי לפני שנתיים לברר וקיבלתי רק זכויות של כשלוש שנים תושב חוזר וזה היה ממש עלוב שלושה חודשים מענק אבטלה
לגבי הובלה ימית אני מתלבט לאחר שקראתי כאן מה עדיף מחירים נקבע במדד של משקל נפח ביטוח ומכס נראה סיפור לא קטן
לגבי רכב יש זכות לעול לישראל אם רכב בעל ארבע שנים על הכביש וזה קושייה לא קטנה לדעת מה כדאי להביא מכאן או לקנות בארץ מאוד קשה לקבל נתונים באינטרנט
אם למישהו יש ניסיון במעבר לאחרונה אשמח לקבל טיפים כישראלי ביין ישראלי למען מזעור הנזק הכספי
אתר מעולה ותודה ליוזם הרעיון

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף אני בדילמה,אמא חד הורית לשני ילדים,אין קשר רציף וקובע עם האבא גם ישראלי.משפחתי לוחצת שאחזור ואסיים את הגירושים,אבי מאס בהחלטות שלי וכולם שמים לי מראה שלא הצלחתי ואני מבזבזבת את חיי.אבל משהו לא יושב לי טוב לחזור. נכון אני לבד והחברים זה לא אותו דבר. ומשפחה אין...אבל אני רוצה להצליח כאן ואני תוהה עם כולם אומרים לי את זה אולי הם צודקים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הם צודקים.
כישלון רודף כישלון.
אני חי כבר מעל 20 שנה בגרמניה והדרך חזרה כמעט בלתי אפשרית.
אני לא מתגעגע לארץ אלא מרגיש שבגדתי בחברת הגורל שלי.
גם להקים בית כמו שצריך לא הצלחתי והתגרשתי.
לא שזה לא היה קורה בארץ, אבל בארץ היה לי קשר הרבה יותר חזק לחברה.
חזרי הביתה כל עוד יש בית ואת יכולה.

אני ערן הייתי שם, בחו"ל במשך 12 שנים, לא הצלחתי לקיים זוגיות נורמלית כל פעם לפני שהקשר הפך לרציני מצאתי תירוץ לעזוב, יש לי חברים טובים שנשארו שם וממש טוב להם, לא לכולם מתאימה הגלות, ברגע שיש לך שורש אמיתי בארץ קשה מאוד לעקור בלב שלם לחו"ל, תמיד תהיה גולה או יורד. למי שיכול לעזוב בלי שום חרטה או געגוע לגבי הארץ, ברור שיותר קל, החיים בחו"ל כלכלית, בטחונית ואכפתית קלים יותר בכל מקום בחוץ לארץ.