חיים חדשים

מה שאני עושה בחלק מהשאיבות בזמן האחרון,
זה לשאוב משד שמאל עם המכונה, ותוך כדי לסחוט ידנית את שד ימין.
ככה יוצא מימין משמעותית יותר חלב.. במכונה מגרד את ה5 מ"ל... ידנית יוצא 10 ולפעמים כמעט 20. זה תכלס מה שמגביר את הכמות.
לפעמים אני משתמשת במכונה ותוך כדי מעסה ממש הרבה אבל זה עדיין פחות יעיל.
לא ברור לי מה הקטע שלו.
תכלס הייתי עושה ככה כל פעם אבל די הולכת לי היד מזה...

אוף אוף אוף

אחות מבוגרת שאף פעם לא הייתה איתנו עדיין.
באמבטיה היה סבבה, לא התערבה.

ואז אוכל.
אני מאכילה אותו מבקבוק. הוא אוכל סבבה.
בשלב מסוים מתעייף קצת ומפסיק.
דווקא אכל יפה, די ערני.
היא באה ופשוט חוטפת לי אותו מהיד!
אני מנסה להגיד לא, אבל לא מספיק אסרטיבית אז היא מתעלמת ממני ואומרת שהיא תנסה.

לפחות הוא נתן לה להכניס את הבקבוק אז היא לא דחפה לו בכוח... אבל כן שיחקה לו עם זה בפה עד שאכל. רצתה שיאכל את כל הבקבוק.

היא הרימה אותו לגרפס, ובשלב הזה כבר הצלחתי להביא את עצמי לקחת אותו ממנה חזרה, למרות שהיא לא כל כך התלהבה מזה...

הרגשתי שהלב שלי מתכווץ ממש.
כל כך כעסתי.
עד עכשיו כואב לי.

היא כל הזמן רצתה שיאכל הכל.
הוא לא רצה ונשאר 5 מ"ל.
בסוף שמה לו את זה בזונדה.

האוכל ירד יפה בזונדה, אבל בכל זאת היא באה ודחפה את זה פנימה (בד"כ רק כשזה נתקע הן דוחפות קצת עם הפקק של המזרק).
לא ברור לי מה הלחץ שלה שיסיים לאכול... ובכלל למה כל כך היה לה חשוב להתערב לנו.

אני ממש מתקשה להרגע מזה.
למרות שכאילו לא קרה כלום, לולו רגוע, אכל יפה, לא פלט.עכשיו ישן עליי.
אבל לא יכולתי לסבול לראות אותה מחזיקה אותו.
אני פשוט שונאת אותה.

לא מצליחה להרגע

לפחות עברנו את ה2 ק"ג.

078

חיבוק ענק! לולו התינוק שלך והכי טבעי בעולם שתרצי לגונן עליו . ממש בקרוב תוכלו לקחת אותו הבייתה ואף אחד לא יתערב בטיפול ובהאכלה

למרות שכאילו לא קרה כלום
קרה הרבה מאוד. היא נכנסה לתפקיד ההורי למרות התנגדותך, וזה מה שמערער אותך, ובצדק גמור.

אני מתרכזת בחדשות הטובות! מעל שני קילו, תינוק מצטיין!

אחותי ילדה היום והייתי אצלה וכל הזמן חשבתי עלייך. גם במחלקת יולדות, בביות מלא, קשה לברוח מהרעש והאור. כל כך ריחמתי עליו, רק נולד. וחשבתי על לולו שלך...

לא קראתי את התוספות האחרונות אז סליחה מראש על שינוי הנושא, נתקלתי בזה וחשבתי שאולי יעניין אותך. אולי לא לפגישות הקרובות אבל יש קישור שאפשר להתעדכן דרכו גם על המפגשים הבאים (זה בבית זית, יש גם בנטף אם אני לא טועה):

מחר בבית זית
מרחב לאמהות לאחר לידה בשיתוף מועצת מטה יהודה. מחיר מסובסד לסדנאות ממש שוות. לפרטים והרשמה-
מרכז הצעירים במטה יהודה גאים להציג:
מרחב לאמהות לאחר לידה באווירה קסומה במיוחד עבורכן ולמען ילדכן!
המפגשים יכללו סדנאות מגוונות במחירים סמליים בתאריכים:
★ 27.2- טיפול טבעי במחלות חורף
★ 6.3 - אבני דרך והמלצות להתפתחות בגיל הרך
★ 13.3- פיזיותרפיה של רצפת אגן ושיקום הגוף לאחר לידה
לפרטים ולהרשמה היכנסו ללינק: http://bit.ly/2BsNbYr

מעל שני קילו! ייייייש!
אז מה חסר עכשיו כדי שתשתחררו הביתה ביום שישי???? (יאללה שישחררו אתכם, הכל יהיה יותר טוב בבית, הוא ירגיש יותר טוב, עטוף ומחובק ועם פעימות הלב של אמא ולא רעש בית חולימי ובלי צינורות מכאיבים ועם הנקה נו כבר נו כבר... בחיי שמתחשק לי להסית אותך לשאול על מה צריך לחתום כדי לצאת משם... P-: )

תודה לכן.
צריכה עוד הרבה חיזוקים.
מרגישה שאני אפילו לא יודעת מה זה להיות אסרטיבית כרגע...
היא כאילו מאוד נחמדה רוב הזמן, אבל מדי פעם קופצת עלינו ועושה דברים למרות שאני מבקשת שלא.

הוא היה עליי להנקה.
הלך ממש אחלה.
איזה חצי שעה עם הפיטמת סיליקון, מצץ ונח והיה מבסוט.
כמה פעמים אפילו הצליח לכוון את הראש ולפתוח פה ולהכניס את הפיטמה, בלי עזרה שלי.
(לפעמים התעצל ועצר באמצע ומצץ שם, למרות שלא היה מה...).

ואז שקלנו אותו וחזרנו לשים לו זונדה, והוא עדיין חיפש את הפיטמה.
אז שמתי אותו ליד והוא חיפש וניסה.

היא עמדה ליד אז ביקשתי ממנה את הפיטמת סיליקון, ובמקום זה היא לקחה מי סוכר וטיפטפה לי על הפיטמה.
וזה תוך כדי שאני מנסה להגיד לה כמה פעמים שלא צריך ושתביא לי בבקשה את הפיטמת סיליקון.
ויש פתק שכתוב עליו בפירוש שאנחנו מבקשים לא לתת מי סוכר!

מה הייתי אמורה לעשות? לדחוף אותה בכוח? לצעוק?

למה כשאני אומרת במפורש זה לא מספיק?

מזל שלולו אחרי זה הצליח להכניס את הפיטמה והמשיך למצוץ קצת תוך כדי שאכל בזונדה, עד שנרדם.
וזה היה ממש כיף ומגניב כי יצא המון זמן שינק.

מה שצריך עכשיו כדי שנצא מפה -
שלולו יצליח לאכול 35 מ"ל כל ארוחה מבקבוק... ויוציאו לו את הזונדה.
מחכים לזה בקוצר רוח, אבל מצד שני לא רוצים להאיץ בו.

האכלתי היום שתי ארוחות עם הטיפים של המרפאה בעיסוק, והלך ממש טוב.
אכל את הכמות שאוכל בד"כ, אבל נראה שאכל יותר בנחת וברצף ולא פלט בכלל.

אוי, יקרה, האחות הזאת מגזימה!
מה היא מטפטפת על הגוף שלך בלי רשות?
מה היא חוטפת את לולו ממך?
היא בפירוש מחפצנת ומקטינה. אוף.
לנשום עמוק ולהזכר שאת (א) נמרה שמגנה על הגור שלה. כמו שאת. בעצם זה שאת שם, והוא חש את הביחד שלכם שעוטף אותו. עובדה- הוא גדל מאוד מאוד יפה!
(ב) אפילו עם כל האחיות המעצבנות, ולמרות הטיפול הגרוע שלהן, הוא עוד מעט יצא הביתה, ואתם איתו.
(ואם בא לך- מותר לך להשתמש בשוט מההודעות של לפני כמה ימים.)

אני מתכננת ללכת מחר לאחות האחראית, מקווה שאצליח לעשות את זה...
ולא לבקש בקשות, כי אני מבינה שאי אפשר שאבחר בכל משמרת מי תהיה האחות שלנו (למרות שממש ממש חבל שאי אפשר, או שלפחות יהיו כמה אחיות קבועות לכל תינוק ולא כל יום אחות אחרת).

אלא רק להגיד, שהגעתי אתמול כבר למצב של בכי.
ושאני רוצה שהיא תגיד לי מה לעשות כדי שיתחילו להתחייס למה שאני מבקשת...
כי אמרו לנו לכתוב פתק, וכתבנו בצבעים בולטים ותלינו.
ואמרו לי להגיד, ואני מנסה.
אני אומרת שאני אאכיל, אני אומרת שאני אעשה אמבטיה.
ועדיין, יש אחיות שפשוט לא מתייחסות למה שאני אומרת... או שעושות דברים באופן בלתי צפוי בלי לשאול קודם.
ואני רוצה לדעת מה אפשר לעשות כדי שזה יפסיק.
אולי יש לה עצה מועילה.

או שעדיף - שתדבר עם האחיות ותסביר להם שהן אמורות לבקש לפני שהן נוגעות או עושות משהו לבן אדם אחר. ובמקרה של תינוק,לבקש מההורים שלו.

חשבתי על לכתוב פתק קצר - "לא לתת מי סוכר, לא להאכיל, לא להתקרב לי לציצי" ולהדביק על המצח של לולו או שלי. יעבוד? מספיק ברור ובולט?

(())(())(())(())

ולהדביק על המצח של לולו

אבל אין לו עוד הרבה מצח

.

האחות חוצפנית ופולשנית!!
את לביאה מדהימה ומתמודדת מדהים. זה נורא נורא קשה. יש לך המון חזיתות שם להתמודד איתן. נסי גם קצת הומור, כי לפעמים זה עוזר.
ואיזה כיף שהפיזיותרפיסטית עזרה לך.

אוי לאחות!
וכפיים לך וללולו!
טוב שאת כותבת הכל, אח"כ הכל יוכל לשמש במכתב התודה והתלונה.
שיהיה יום נהדר

_לפחות עברנו את ה2 ק"ג.

078_

יששששש!!
איזו התקדמות! אתם מדהימים כולכם@}

היינו באמצע איזו הרצאה פה, והגיעה זמן הארוחה שלו. התלבטתי אם להישאר או להיכנס אליו. היו איתו דודה שלי ואחות ממש אחלה אז חשבתי אולי לוותר.
בסוף החלטתי רק להיכנס להציץ, ובגלל שעוד לא התחיל לאכול נשארתי להאכיל אותו.

ממש שמחה שנשארתי.
כי אכל 35 מ"ל!
ממש יפה, עם הפסקה אחת באמצע. והוציא גרפסים תוך כדי (כשהבקבוק עוד בפה...), אבל לא פלט בכלל!

הבעיה בדיוק היום העלו לו ל40 מ"ל לארוחה...

בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שזה מה שיקרה וככה אף פעם לא נצא מפה... כי עד שיצליח לאכול כמות מסוימת יעלו לו אותה...

אבל מקווה שמחר כבר יאכל בכל ארוחה כמויות כאלה, ואז בשישי שבת ילמד לאכול 40 ובראשון נצא מפה.
ממש מזל שמאתמול התחלתי להצליח לשאוב 40... אחרת גם אני לא הייתי עומדת בקצב...

הבוקר דיברתי עם האחות האחראית.
אמרתי לה שקדה לי להגיד את זה, אבל אתמול כבר הגעתי למצב של בכי.
הסברתי לה את ממצב והקושי שלי.
הדגשתי שברור לי שהו עושות את זה מכוונות טובות ורצון לעזור. וגם זה לא שאני לא מוכנה בכלל לעצות ועזרה, ולא שאני לא מוכנה שהן יתקרבו אליו. אני כן יושבת לפעמים עם האחיות והן האו לי כל מיני דברים שעזרו, שואלת שאלות כשצריכה.

אבל כשעושים משהו בלי ליידע או לשאול, שפשוט לוקחים אותו מהיד שלי בלי להגיד קודם, או מטפטפים עליי משהו בלי הסכמתי, זאת תחושה מאוד לא נעימה ואני יוצאת פגועה.

אמרתי שאני ממש במתח לפני כל החלפת משמרת כי לא יודעת מי תהיה איתנו ואיך תתייחס אלינו.

היא כמובן הציגה את הצד שלהן, שצריכות גם לראות את התינוק בעת טיפול, כדי לראות שהכל בסדר (צבע, חום וכו). אמרתי שאין שום בעיה, ואני אומרת להן לפני ולפעמים הן מצטרפות ולפעמים לא.

אמרה שלפעמים הן ממהרות כי צריכות להאכיל עוד ילדים. אמרתי שבגלל שאנחנו מאכילים אותו אין סיבה שהן עצמן ימהרו...

התגובה שהכי ביאסה אותי זה כשאמרתי לה על ההיא שדחפה לו בקבוק והוא פלט, למרות שאמרנו מראש שכשמנסים להאכיל אותו אחרי שהוא נרדם הוא לא בולע או פולט. היא אמרה שיכול להיות שזה היה חד פעמי ולא כל פעם שידחפו לו בקבוק הוא יפלוט, אז האחות מנסה בכל זאת או משהו כזה.
זה ממש היה סתם להגן עליה, כי לא אמורים לדחוף בקבוק בכלל בכלל. וגם, הרי אמרנו שזה לא חד פעמי אלא קורה כל פעם...

בסך הכל כן התייחסה למה שאמרתי,
אמרה שאני צריכה להגיד בפירוש בתחילת המשמרת מה הציפיות שלי, שאנחנו מאכילים ומטפלים לבד ורוצים רק השגחה/עזרה אם נבקש.
אמרתי לה שאשתדל אבל יש אחיות מסוימות שקשה לי לעשות את זה מולן.
היא אמרה שגם תגיד שאנחנו מבקשים לעשות בעצמנו.

היה לי טוב לפרוק,
יצא שממש בכיתי מולה כי לא הצלחתי לעצור את הדמעות.

חייבת להגיד שאני בספק שזה ישתנה.. אלא אם אלמד ממש להגיד בקול רם ובתקיפות ולא בטוחה שזה יקרה בימים הקרובים... אבל אולי כן אצליח מתישהו.

רק לציין שבסדנה שהייתה היום שהעבירה אחת האחיות, על טיפול בתינוק,
היא דיברה על האכלה - והדגישה את זה שחשוב ללכת בקצב של התינוק ולא להאכיל יותר ממה שהוא מסוגל. לא לדחוף אוכל, לא למלא את הפיטמה כדי שלא יאכל מהר מדי.
כל הדברים שהאחות שעצבנה אותי כן עשתה אתמול...

ואמרה גם שאין צורך לבדוק חום רקטלית.
שבודקים ככה רק אחרי הלידה, אבל מעבר לזה אין צורך ועדיף לבדוק בבית שחי.
אז עכשיו אני יודעת שזאת גם הגישה הרשמית פה.

בעלי הלך אליה אחרי ההרצאה ואמר לה שאין תיאום בין הדברים שהיא אמרה להתנהגות של חלק מהאחיות...
אמרה שהיא יודעת שזה המצב והכן מנסים לעשות שינוי.
האמת שאני רוצה לדבר איתה גם, כי יש דברים מסוימים שלא אמר לה ואני רוצה שהיא תדע ותנסה לקדם אותם ספציפית.

מסתבר שהיא גם יודעת מי אנחנו.
מוזר כל כך שהורים שפשוט נמצאים עם התינוק שלהם ורוצים לטפל בו בעצמם נתפסים כמשהו כל כך שונה שכולם יודעים עליו...

אלא אם אלמד ממש להגיד בקול רם ובתקיפות ולא בטוחה שזה יקרה בימים הקרובים... אבל אולי כן אצליח מתישהו.
ללא ספק את תצליחי בסופו של דבר. לא רק להגיד אלא גם למנוע פיזית.
תשמעי, זה ממש טבעי שכרגע קשה לך. את אמא ממש ממש חדשה, זה משהו שמתפתח.
ולא רק שאת אמא חדשה, אלא גם האמהות שלך אמורה לנבוט בתוך תנאים מאוד מדכאים (עם כל הכוונות הטובות וכו' וכו').
ולכן הבעיה היא ממש ממש לא בך.
את אמא מדהימה, כמו שהיה ברור שתהיי לכל מי שקרא אותך (-:

כל מה שכולן אמרו

(())(())(())(())(())(())(())

מה הייתי אמורה לעשות? לדחוף אותה בכוח? לצעוק?
לצעוק, כן.
אבל מנהמת הבטן.
יש סוג מסוים של צעקה, שכל האנשים משתתקים כשהם שומעים אותה.
שאגה של אריה שעומד על הטרף שלו, ונראה אותך מתקרבת למרחק של חמישה מטר.
המילים לא משנות. זה הטון.
טון של "זהו. עד כאן".
וזה אפילו לא חייב להיות צעקה רמה במיוחד.
טון חריף, נמוך, מהלמטה של הבטן, בפקודה. עכשיו.
טון של המורה שהכי השתיק את כולכם בתיכון. תנסי לזכור אחד כזה ולאמץ אותו.
המבט גם מאוד חשוב. קשר עין ישיר, חזק, בלתי משתמע.
וקצב הדיבור. איטי, ברור, מודגש, מוטעם.
חלאס!

למה כשאני אומרת במפורש זה לא מספיק?
כי היא בהמה.

פרח יקרה,

אני רוצה להציע משהו:
במעט בימים שנשארו לך להיות בפגיה הזאת, אולי תנצלי את ההזדמנות לעשות דברים שאת לא רגילה להם.
דוגמאות (מתוך מה שכתבת שאת לא מעזה לעשות):
להרים קול (אפילו טיפה!) על מישהי שמרגיזה אותך.
לשיר (אפילו חלש) כשיש מבוגר זר נוסף בחדר.
להגיד שלום או ממש לפתוח שיחה עם הורים לפגים אחרים.
ואפילו אם אין לך כחות לבצע ממש, את יכולה לדמיין את זה.
לפעמים לעשות דברים שהם ממש לא האופי שלנו יכול להיות פורץ אופקים. ואת עוזבת בקרוב...

(לא נכתב בבקורת על מי שאת, אלא כעצה למי שאני

).

תכנית באנגליה שבה ההורים אחראים לטיפול בפגים
(רפרפתי, חייבת לעוף)
https://www.bbc.com/news/uk-39444127

ללא ספק את תצליחי בסופו של דבר. לא רק להגיד אלא גם למנוע פיזית.
מקווה.
אתמול בארוחה של 11, הארוחה האחרונה במשמרת שלה, האכלתי אותו ובעלי כבר הגיע, וכשהיא התקרבה אלינו הניח יד כדי לחסום שלא תוכל להתקרב.
האמת שניסיתי לחשוב איך הייתי חוסמת אותה, ממש מבחינה פיזית, וזה די מורכב כי יד אחת מתחת לעורף שלו והשנייה עם הבקבוק. אז אין לי ממש ידיים כדי להתנגד. יכולה רק להגיב אחרי שהוא כבר אצלה...

יוליקו,
לשיר - אין סיכוי...
לדבר עם אימהות אני מדברת לפעמים. אבל מעט יחסית... תלוי עם מי.
להרים קול - הלוואי ואצליח...

רק שמעתי את הקול של המפלצת מאתמול ועברה בי צמרמורת.
אני חושבת שחוויתי את זה ממש כתקיפה. מרגישה ממש רע כל פעם שאני חושבת על זה. לא יכולה להסתכל עליה או לשמוע אותה.

מזל שכמה דקות אחרי שמעתי את הקול של אחת האחיות האהובות עלינו וזה העלה לי חיוך (אני פשוט שומעת הכל מבעד לוילון....).
החזקתי אצבעות לאחות נורמלית, ובסוף קיבלנו אחת שהיא סבבה.
וגם בלילה אמורות להיות כמה שהן אחלה אז מקווה שנקבל אחת מהן.

הנקתי אותו היום והיה אחלה.
הוא מצליח לינוק כמויות ממש קטנות (לפי המשקל 2 מ"ל ב למרות שזה לא מדויק), אבל כבר תופס ממש יפה את הפיטמה, נשאר ככה לאורך זמן ומוצץ יפה עם הפסקות.

אחת מיועצות ההנקה הצטרפה אליי ועזרה קצת עם התנוחה שלו ושלי ואיפה בדיוק לתמוך בו. וגם איך להתארגן עם הפיטמה סיליקון.
באמת היה יותר נוח והצלחנו להישאר ככה לאורך זמן.
הוא כל הזמן מחביא את עצמו עם היד תוך כדי אז אני לא יכולה לראות אותו. מזל שגם היד שלו כזאת חמודה אז הסתכלתי עליה.

תכנית באנגליה שבה ההורים אחראים לטיפול בפגים
בעיקרון גם פה מעודדים הורים לטפל בתינוק. זאת הגישה הכללית, זאת הייתה מטרת הסדנה הזאת, וכן מלמדים איך לעשות כל דבר ומעודדים לנסות.
פשוט - האחיות הותיקות לא אוהבות איך שההורים עושים, אז הן עומדות מעלינו ומבקרות ובסוף מחליטות לעשות בעצמן... זאת לא הגישה הרשמית של המקום, אלא גישה של אחיות מסוימות...

מה שכן, דברים רפואיים כמו זונדה או חמצן לא נותנים להורים לעשות, זה האחיות תמיד עושות בעצמן. לפי הכתבה שם כן מלמדים את ההורים לעשות.

מעניין, כתוב שם שכל הקטע של לערב הורים התחיל בגלל שהיה חוסר בכוח אדם של אחיות... ורק אז ראו שזה עוזר לפגים והתחילו את זה במקומות נוספים.
קצת מגוחך שהיה צריך חוסר בכוח אדם כדי שישימו שתינוק שרק נולד צריך את אמא שלו...

זה הרבה יותר...
שיטת הקנגורו לפגים הומצאה בקולומביה והועתקה במהירות לדרום אפריקה. כפי שסיפרתי פעם, נכחתי בקולומביה בכנס לה לצ'ה שבו אחד משלושת הרופאים שהמציאו את שיטת הקנגורו לפגים בא לספר לנו איך זה היה (מרגש ברמות!!! איזה רופא מלא אהבה, איזו גישה לתינוקות ולבני אדם יש לו!).
זה היה לפני יותר משלושים שנה.
זה נבע פשוט מתת תנאים. אין כסף, אין חשמל, אין ציוד רפואי, אין מה לדבר על אינקובטורים, אין צינורות בכלל. פשוט שמו את התינוקות עור לעור על האמהות ועטפו אותם ביחד (נדמה לי שהבסיס לרעיון מגיע מהטיפול בהיפותרמיה כשאין ציוד - מחממים את האדם הקפוא בזה ששוכבים משני צדדיו בעירום, ושמיכות מכסות את כולם. חייב להיות מגע עור לעור כדי שזה יפעל).
היו חייבים לנסות הנקה מרגע הלידה כי פשוט לא היו אפשרויות אחרות!
ואז ראו שהפגים שרדו והתוצאות היו מאוד יפות! מכל הבחינות, יחסית לטיפול מקביל במקומות שיש חשמל, אינקובטורים וציוד רפואי.
זה התפרסם בכל העולם.
ועדיין, כל בתי החולים שלא היו חייבים ליישם את זה (כי יש להם ציוד רפואי וחשמל ואינקובטורים וכל זה), לא יישמו. כי היתה התנגדות חריפה של הצוות. בדיוק ההתנגדות שאת נתקלת בה: הדבר שהכי הכי קשה לצוות להפנים, זה שהתינוק הוא בן אדם, וההורים הם בני אדם, והם במרכז.
בשיטת הקנגורו, זו הנחת יסוד.
בשיטה הביתחולימית, הנחת היסוד היא שהפג הוא חפץ ושייך לבית החולים, הדרך היחידה היא רפואית שנמדדת במכשירים ומספרים, וההורים סתם הפרעה לעבודת הקודש של האחיות, שמקפידות על הלו"ז הקדוש!

פרח בית יקרה ואהובה, באה לכאן כדי להגיד לך מזל טוב ענקי ולתת לך נשיקה. וחיבוק. ולומר לך איזו אמא מדהימה את, שאין לי מלים.
כשילדת, לא הייתי באתר תקופה, לקח לי זמן לקלוט שזה קרה, עם כל השמחה וההתרגשות. מאז, עקבתי במסירות בדף שלך. (:
את באמת מדהימה, ושולחת לך חיבוק גדול.
אישית מניסיון חיי ממליצה דווקא לא לנסות להיות אחרת ממי שאת בתקופת הזמן הנוכחית שיש בה כל כך הרבה התמודדויות. להישאר כמו שאת - לכבד את זה, לכבד את זה שכמו שאת בדיוק מגיע לך יחס מכבד. אם תרצי בזמן פחות לחוץ לאתגר את זה, זה תמיד יחכה.. (:

פרחוניתי,

אולי תזמינו לכם את ליל שבת במלונית?
ובעז"ה בשבת הבאה תהיו בבית!!!!!

<תפילה>

בשמת, נראה לי שידעתי את זה בגדול (שהקנגורו הומצא במקום שלא היה כסף לאינקובטורים). מעניין מה שכתבת.

לב, תודה

להגיד שלום או ממש לפתוח שיחה עם הורים לפגים אחרים.
היום הלכתי לאכול ארוחת ערב בחדר אוכל (זה קורה לעיתים רחוקות כי אני תמיד מפספסת את השעות המוזרות שלהם).
לולו בדיוק סיים לאכול, ואחרי איזה שעתיים של התפתלויות, לחיים אדומות והעלאת דופק, עשה גם קקי. ונרדם.
אז הרשיתי לעצמי להשאיר אותו קצת לבד, למרות שכרגיל זה קשה לי.
כי שיערתי שלא יתעורר בקרוב.

בחדר אוכל ישבו שתי אימהות מהפגיה וישבתי לידן, שכבר יצא לי לדבר איתן קצת.
אחרי האוכל הן הלכו ל"טיול", לאיזה חדר בבית חולים שיש בו כיבוד למטופלים ומשפחותיהם.
קצת התלבטתי כי כבר רציתי לחזור ללולו, אבל החלטתי ששווה להכיר את המקום.
הלכנו לקצת, אכלנו עוגה ולקחתי כריך לבעלי שיהיה לו ללילה. וחזרנו.
לולו ישן במיטה כמו שהיה כשעזבתי אותו. רגוע ומתוק.

עכשיו אני שואבת.
כבר כואב לי הראש מעייפות...
אחרי שאאכיל אותו אנמנם קצת עם הכורסא עד שבעלי יבוא להחליף אותי.

אולי תזמינו לכם את ליל שבת במלונית?
לא חשבתי על זה... אשאל את בעלי אם נראה לו.

העניין שבשביל שזה יהיה נחמד לנו להישאר יחד, צריך שחמותי תבוא להישאר עם לולו בלילה.
ומאז שהוא אוכל מבקבוק קשה לי שאנשים אחרים נשארים איתו בזמן האוכל...

סוף סוף דיברתי עם העו"ס ואמרתי לה לגבי הדברים שצריך לשפר במקלחת.
אמרתי לה שלעצמי מצאתי פתרונות, וגם בטח עד שיעשו את זה כבר לא נהיה פה. אבל שיהיה לעתיד, לכל שאר האימהות.

וגם, יש כריות גדולות דביליות בחדר אימהות, שאף אחד לא משתמש בהן והן תמיד תקועות באמצע וסתם מזיזים אותן מצד לצד. אז אמרתי לה שאפשר פשוט לזרוק אותן אולי... היא אמרה שתגיד את זה (היא לא האחראית הישירה על הסיפור).

בעיקרון גם פה מעודדים הורים לטפל בתינוק. זאת הגישה הכללית, זאת הייתה מטרת הסדנה הזאת, וכן מלמדים איך לעשות כל דבר ומעודדים לנסות.
אני רואה שהורים שפחות עושים בעצמם, כי חוששים או נמצאים פה פחות - אז די לוחצים עליהם להתנסות, או להישאר יותר.

ואצלנו, שרוצים לעשות הכל ולהישאר כל הזמן, מנסים שיותר "נסמוך עליהן" שיטפלו או שנשאיר אותו איתן.

כנראה יש מינון ספציפי של כמה מתאים לטפל לבד/להשאיר את התינוק, ואם אתה עושה יותר או פחות אז משגעים אותך...

האדון הגאון סיים בקבוק ראשון של 40!

תוך כדי כמובן נהיה אדום ועשה מיליון פרצופים ועשה עוד קקי, 10 דקות אחרי שהחלפתי את הקודם...

סוף, סוף למד לעשות גם גרפסים נורמלי תוך כדי במקום לפלוט.
עכשיו משהק עליי...

היום בכה הכי חזק ששמעתי אותו.
ומתי?
כשהחליפו לו את הצמיד על הרגל...

אז משהו הוא קיבל ממני...

אמרתי לו שאני גם ממש מחכה לצאת מפה כדי להעיף כבר את הצמיד הזה שמשגע אותי...

אישית מניסיון חיי ממליצה דווקא לא לנסות להיות אחרת ממי שאת בתקופת הזמן הנוכחית שיש בה כל כך הרבה התמודדויות. להישאר כמו שאת - לכבד את זה, לכבד את זה שכמו שאת בדיוק מגיע לך יחס מכבד. אם תרצי בזמן פחות לחוץ לאתגר את זה, זה תמיד יחכה.. (:
או בול מה שאני רוצה להגיד כבר כמה ימים ולא מתנסח לי במילים. תודה לב, כרגיל מנסחת רגיש ומדהים.
מניסיון חיי זאת גם ההמלצה שלי...

האדון הגאון סיים בקבוק ראשון של 40!
מברוכ!
נראה לי שמתחילים להריח את הסוף?

מדהים!!!! (-:

אישית מניסיון חיי ממליצה דווקא לא לנסות להיות אחרת ממי שאת בתקופת הזמן הנוכחית שיש בה כל כך הרבה התמודדויות. להישאר כמו שאת
עקרוני זה מה שאני מרגישה, שאין לי כרגע כוחות ספייר להוציא על עבודה פנימית שכזאת. שאני צריכה להיות דווקא במקום הקטן והשקט שלי רוב הזמן ולא לנסות לצאת יותר מדי החוצה.
מצד שני, כשזה נוגע להגן על לולו מאחיות מפלצות אני מרגישה שאני חייבת לפחות לנסות..

היום היה יום של אחיות טובות.
כל היום היה לי מצב רוח, למרות שהייתי עייפה ממש.

גם עכשיו בלילה.
באה אחות ואמרה בשמחה שהיא לא מאמינה שסוף סוף היא איתו.
לא הבנתי מי זאת בכלל.. אבל אז בעלי אמר לי, מסתבר שזאת האחות שהוא מדבר עליה כל הזמן ואני אף פעם לא יודעת למי הוא מתכוון. באמת אף פעם לא פגשתי אותה. היא עובדת בעיקר לילות, ולא יצא לי.
בעלי אמר שהיא הראשונה שעשתה ללולו עירוי והייתה ממש טובה. מאז הוא כל הזמן רוצה שהיא תהיה האחות שלנו.

אז היום היא ממש התלהבה להיות עם לולו, ואמרה לבעלי שייתן לה גם קצת לטפל בו.
זה היה חמוד, כי זה לא היה ממקום של "אתם לא טובים תנו לי לעשות", אלא ממקום שהיא חושבת שלולו כל כך חמוד שהיא רוצה לבלות איתו.

לילה טוב

בארוחה עכשיו הוא אכל 25.
אבל זה די יפה בהתחשב בזה שהוא היה נראה ממש גמור עייפות, היה חצי ישן ובכל זאת משך את הפיטמה של הבקבוק לפה ואכל.
מעניין איך יאכל בלילה.

איזה יופי! משמח (-:
בעיני, (אם מתאים לך, כמובן, זה רק בשביל לא לבזבז כוחות) - כמו שכתבת, לנסות. לא לוותר על הלנסות. ולהאמין שאת בדיוק כמו שאת מגיע לך יחס מכבד, ובדיוק כמו שאת את מסוגלת להגן על לולו שלך. כמו שכבר קרה יותר מפעם אחת. ומכבדים אותך בגלל מי שאת. ויש לך גם את הידיעה מתי האחיות המפלצות גורמות פספוס והחמצה שהם כאב לב גדול אבל לטווח הארוך - זה זמני, נקודתי, ומתי עלול להיות נזק של ממש, כמו עם האחות ההיא, הלא מקצועית, שנתנה הסבר לא נכון על ירידות דופק.
איזה כייף שיש גם אחיות חמודות בעולם, שמרשות לעצמן להביא גם את הצד האנושי שלהן!

אני, אישית, לגמרי בעד לזמן מהיקום מעכשיו עד השיחרור שתמיד תמיד תזכו בכל המשמרות לקבל אחיות מקסימות שאוהבות אתכם ותומכות בכם!
ממש, דברי עם ההוא למעלה או מי שזה לא יהיה שמסדר את הזרימה ביקום - זהו, זו ההזמנה שלי. נתת לי תפריט, היו בו כל האחיות? אני מזמינה את זאת וזאת וזאת וזאת וזאת וגם אם יש מישהי שאני לא מכירה, המאפיינים שלה שהיא דומה לאלה שהזמנתי ואני סומכת עליך שתבחר לי מדוייק. תודה ואמן

אוף היום הזה לא טוב לי.
סך הכל בסדר, שום דבר מיוחד.
אחיות סבבה, הכל כרגיל.
אבל פשוט אין לי כוח יותר.

בלילה וויתרתי על שאיבה אחת כרגיל, אבל גם לזאת שאחריה בקושי התעוררתי.
בסוף קמתי קצת באיחור אבל כן שאבתי.
בבוקר שוב לא קמתי ושאבתי מאוחר יותר, ויצא שוב פער ככה שבעצם וויתרתי על שאיבה נוספת.
כל היום הרגשתי שממש מכריחה את עצמי לשאוב, לא התחשק לי, לא היה לי כוח, הרגיש לי כאילו כל רגע צריכה לשאוב שוב. ורק עכשיו נגמרה השאיבה הקודמת...

כל הזמן עייפה, בקושי מחזיקה את עצמי.

מתה כבר להיות בבית.
מרגישה כל כך חסרת סבלנות כבר.

ולולו, אוכל כמו אתמול. בערך 30 בארוחה.
קצת התפתל מגזים ובשתי הארוחות האחרונות גם השתנק ופלט וקצת התבאסתי שחזרנו לזה, כי אתמול היה לו יום מעולה עם הבטן.
וזה בעצם קצת תוקע את האכילה, כי כשהוא ככה הוא מפסיק לאכול, גם אם עדיין ערני ונראה שיכול היה לסיים את הבקבוק.

בבוקר הרופאה באה עם חדשה מבאסת, שאנחנו הבאים בתור לרדת לתינוקיה.
כמובן בלי להסביר יותר מדי מה מי מו.
אז אחרי קצת בירורים הבנו שהעניין הוא שאין פה עוד מקום, אז אם יגיע תינוק נוסף יורידו אותנו כי לולו הכי יציב פה, והדבר היחיד בגללו אנחנו פה כרגע זה הזונדה.
כמו שהם אוהבים להגיד - זה טוב כי זה צעד לכיוון הבית.
רק חבל שהצעד הוא לא פשוט ללכת הביתה...
ולשבת שישי-שבת בתינוקייה נראה לי מדכא במיוחד...

לשמחנו יש תינוקת שכנראה תשתחרר מחר (מקווה בשבילם!) ואז ירד האיום ונישאר פה עד השחרור.
מה שכן, כל הבוקר קצת התעסקנו בזה וזה היה מעצבן.

ממש מקווה שבשבת כבר יאכל הכל רגיל ובראשון נלך מפה. אני קצת יוצאת מדעתי כבר...
אנחנו ממש משתדלים לא לדחוף ולהאיץ בו, אבל כן מסבירים לו שוב ושוב שממש כדאי לו כי אז יוציאו לו את הזונדה שהוא כל כך לא אוהב, ונוכל ללכת הביתה ושם כיף ואין מלא רעש ואפשר להיות ביחד.

לולו אחרי אמבטיה,
נקי ומתוק.
יושב עליי ואוכל.
מתחשק לי להיות איתו רוגע הזה ביחד.
אבל תוך כדי ברקע -
מלא רשרוש שקיות כי בדיוק מוציאים פחים (יש פה בערך 20 פחים...)
אחות מחליפה מצעים ממש לידנו והעיניים של לולו כל הזמן מכוונות אליה.
תינוק צורח (בהתחלה כי אף אחד לא ניגש, ואח"כ כי עשו לו אמבטיה... זה היה במרווח של חצי שעה בערך בין הזמן שאמא שלו הלכה לזמן שבאה הסבתא...לא איזה תינוק שנטוש כל היום)

ואני משתגעת...

לפחות ביקשתי מהאחות שהחליפה מצעים להזיז קצת את העריסה שלא תהיה ממש צמודה אלינו.

כך כך כואב לי הגוף.
יש איזו נקודה בגב שגומרת עליי.
מחכה כבר להגיע הביתה, ביקשתי מאמא שלי שתזמין לי מסאג כשנשתחרר.

מבאס שעד שנגיע הביתה, אהיה איתו לבד כל היום. כי בעלי כבר יצטרך לחזור לעבודה אחרי החודש הזה...
לא יהיה לנו זמן כיפי בבית יחד.
ובגלל שנהיה אצל אמא שלי בהתחלה, אז בכלל נראה אותו מעט כי לא בטוח שייסע כל יום הלוך חזור.

חוזרת להתבאס על זה שזה בכלל המצב.
שזה כל כך לא כמו שדמיינתי את התקופה של אחרי הלידה.
כל כך הרבה זמן רחוק מלולו.
כל כך הרבה קשיים וכאבים ותסכולים.

שנים חיכיתי לזה, ודמיינתי תקופה רגועה של כולנו יחד בבית, של היכרות איתו, של חיבור.

ופה אני מרגישה שהוא כל הזמן רחוק ממני. שאני צריכה להתאמץ בכ ל רגע כדי להיות איתו.
קשה לי עם זה שההנקה הולכת להיות תהליך כל כך ארוך.

מותשת כבר...
רוצה שיהיה לנו נוח ונעים ולא כואב ומציק ומנג'ס.

הורידו מיום מלולו חלק מהחוטים.
עכשיו הוא רק עם המד סטורציה, הזונדה ומלא צמידים.

עשו לו בדיקת שמיעה והכל סבבה. הוא ישן תוך כדי.

והוא שוקל 2.160

אוי, מרגיש מתיש.
הלוואי שהלילה הזה יעבור בקלות.
מה יקרה אם תסרבו להעברה לתינוקיה ותשתחררו (אם לא יתנו לכם להישאר בפגיה)? אם תאלצו לחזור זה יהיה אישפוז, ואז תהיה לך מיטה לידו, ובכלל לא בטוח שתצטרכו בכלל לחזור.
באמת יותר קשה להאכיל או להניק כשהתינוק נמשך לגירויים שמסביב. בבית (אפילו של אמא שלך) יהיה הרבה יותר רגוע. תשמעי, הוא מתנהג כמו תינוק הרבה יותר גדול, בגיל הזה הם לרוב יותר ממוקדים בטווח קרוב.

לא ברור להם שבבית הוא יתאושש יותר? שיאכל יותר? למה להשאיר אתכם בעינוי הזה עם זונדה כעונש על זה שהוא לא מגיע למיכסה? מי אמר בכלל שצריכה להיות מיכסה לארוחה? זה לא עובד ככה )-: לא יכולים לשקלל את המשקל שלו עם השבוע עם זה שללא ספק יהיה לו יותר טוב בבית ופשוט לשחרר אתכם? למה תינוקיה למה????? אם הוא כבר לא בפגייה אז יאללה, הביתה...
בחיי שקשה לי להכיל את חוסר האנושיות הזה, את הקיבעונות השתלטניים שלהם.
לגבי "בעלך יצטרך לחזור לעבודה" - עבודה לא אנושית? לא יכול לקחת עוד חופש? נו באמת, זה מקרה מיוחד )-:

מה יקרה אם תסרבו להעברה לתינוקיה ותשתחררו
זה מה שבעלי אמר שנעשה.
רוב הסיכויים - שיפחדו לשחרר וימצאו איזה פיתרון כדי שנישאר פה...
אבל כמו שזה נראה עכשיו, התינוקת השנייה תשתחרר ולא יעבירו אותנו.

תשמעי, הוא מתנהג כמו תינוק הרבה יותר גדול, בגיל הזה הם לרוב יותר ממוקדים בטווח קרוב.
אם היית רואה כמה צפוף פה, היית מבינה שזה ממש קרוב P-:
אבל הוא באמת ממקד מבט די יפה כשהוא ערני ורגוע. נגיד כששרים לו.

לא ברור להם שבבית הוא יתאושש יותר? שיאכל יותר?
אני די בטוחה שזה לא ברור להם...

מי אמר בכלל שצריכה להיות מיכסה לארוחה?
הטענה שלהם, שאני לא יכולה להתווכח איתה כי אין לי מספיק ידע בעניין, זה שאצל פגים זה אחרת.
עד 2.5-3 ק"ג הם צריכים לקבל כמות מסוימת של אוכל ונוזלים, והם לא מצליחים לאכול את זה לבד.
בשלב הזה הם טוענים שלא טוב שיהיה פער של יותר מ3 שעות בין ארוחה לארוחה.
בגלל זה אם לא מצליח לאכול את כל הכמות בעצמו משלימים בזונדה.

כשהם גדלים כבר אפשר להאכיל אותם כמו תינוק רגיל, הם קוראים לזה" כרצונו". שזה בעצם כמו הנקה לפי דרישה, רק שעדיין בעיקר מבקבוק...
יש כמות מסוימת שצריכים לאכול ביום, אבל זה יכול להיות מפוזר על פני היממה בהתאם לסימנים של התינוק (מבחינת מרווח בין ארוחות וכמות בארוחה).
וחוץ מזה המעקב הוא כמו אצל תינוק שנולד בזמן, של פיפי ועלייה במשקל.

ובהדרגה מכניסים הנקה, בהתחלה עם מעקב שהם מקבלים מזה מספיק, כי הם באמת מתעייפים מהר ולא תמיד מצליחים לינוק כמויות מספיקות.

רק כשהתינוק כבר יונק יעיל וכמויות ועולה במשקל אז אפשר לעבור להנקה רגילה, בלי תוספות של בקבוקים וכו.

אני כן רואה שהנקה כרגע עוד לא יכולה להיות דרך ההזנה המרכזית שלו. הוא משתף פעולה אבל לא ממש מצליח להוציא חלב...
זה אומר שהוא צריך עוד להתאמן ולהתחזק, ובינתיים אי אפשר שלא יקבל אוכל...

בקבוק לעומת זאת, מרגיש לי שהוא כן אוכל כמה שהוא מסוגל, ואולי אם היינו מחכים שעה/שעתיים ונותנים את מה שנותר, אולי כן היה מסיים את הכמות. אבל הם די מתעקשים על הנקודה הזאת ואני לא באמת יודעת אם זה יעבוד.. ופה חסר לי ידע כדי להגיד אחרת.

הנקתי עכשיו, ויתרנו על השקילה וזה דווקא טוב לי, כי זה סתם להוציא אותו באמצע כדי לשקול ואח"כ הוא לא תמיד חוזר לציצי.

היועצת הנקה ניסתה להכניס צינורית עם החלב שלי, אבל הוא ממש סרב. כל פעם הוציא את הפיטמה מהפה. ניסינו 3 פעמים וויתרנו.
הייתי צריכה "להוכיח" לו שאין צינורית כדי שיסכים להישאר על הציצי...

בסוף שמנו לו בזונדה והוא היה על הציצי עוד קצת תוך כדי, עד שהוציא את הפיטמה מהפה ונרדם עליי.

לגבי "בעלך יצטרך לחזור לעבודה" - עבודה לא אנושית? לא יכול לקחת עוד חופש?
זאת כבר די בעיה, הם סה"כ באמת בסדר ואיפשרו לו להישאר למרות שזה די תקע אותם. קשור לאופי העבודה, זה בעייתי שיחסיר כל כך הרבה.
הוא כנראה לא יילך בתחילת השבוע כדי שיהיה איתנו ביציאה הביתה, אבל מעבר לזה יצטרך לחזור.
חייבת להגיד שהוא האבא היחיד פה שבחופש כל כך הרבה זמן... שאר האבות באים רק אחה"צ כי עובדים כל היום. אנחנו עשינו החלטה כזאת, אבל זה לא משהו שבכלל נראה לרוב האנשים כאופציה (כולם ממש מופתעים מזה...).

היום ביקש מהעו"ס מכתב לעבודה, והביאו לו מכתב יפה שהבן שלו מאושפז והוא נכח לידו כל היום או משהו כזה.
היא גם הייתה ממש יעילה והוציאה לנו את זה תוך דקות בערך.

בשלב הזה הם טוענים שלא טוב שיהיה פער של יותר מ3 שעות בין ארוחה לארוחה
רק לסבר את אוזנך: תינוק בריא שנולד במועד יונק במרווחים של שעה וחצי, שעתיים במשך רוב היממה. זה הנורמלי. תינוקות ש"גרים" על גוף האם (נגיד כמו באפריקה?) יונקים כל 13 דקות בממוצע... 3 שעות זה פער ענק...

כי הם באמת מתעייפים מהר ולא תמיד מצליחים לינוק כמויות מספיקות
בדיוק קוראת ספר של אחד מבכירי יועצי ההנקה בעולם וגם רופא וגם עבד שנים רבות בפגיות: זו טעות. התינוק אינו מתעייף. מה שצריך זה להגביר את אספקת החלב ובמיוחד להגביר על השד (breast compression ועוד). להניק לעתים קרובות. להחליף מצד לצד. להגביר את תפוקת החלב. להגביר את זרימת החלב. לתת לו עידוד לינוק בזה שהוא ירגיש שפע חלב. (וחוץ מזה יש דברים אחרים שמעייפים אותו והחלב מלא בחומרים מרדימים).

איזה יופי שהוא מתקדם יפה כל כך ויציב כל כך (טפוטפו).
מעניין אם בין הריכולים עליהם בחדר הצוות הם גם שמים לב להצלחה של הטיפול המסור שלכם (-:
לגבי התינוקיה, אם זה יתממש, אולי אפשר בתינוקיה של המלונית ואז תוכלו לקחת אותו לחדר בחלק מהזמן? אולי זה רעיון תלוש, אני לא יודעת, אבל חשבתי שלא יזיק להעלות...
בכל אופן להשתחרר ולחזור פחות כדאי לדעתי כי אמנם במחלקת ילדים יש מיטה צמודה להורה אבל גם מחלות של ילדים.
חזקי ואמצי. נשמע שאתם בישורת האחרונה לפני הבית.

רק לסבר את אוזנך: תינוק בריא שנולד במועד יונק במרווחים של שעה וחצי, שעתיים במשך רוב היממה. זה הנורמלי. תינוקות ש"גרים" על גוף האם (נגיד כמו באפריקה?) יונקים כל 13 דקות בממוצע... 3 שעות זה פער ענק...
אני יודעת שזה ככה בהנקה, אבל פה אני משערת שמתייחסים לזה כמו תינוק שאוכל תמ"ל, כי הוא אוכל רק מבקבוק ויודעים איזו כמות הוא אוכל בכל ארוחה.
כמו שכתבתי, זה לא לגמרי נראה לי... אבל מצד שני אני לא מבינה מספיק בפגים כדי להגיד מה כן מתאים. כי באמת יש פה כל מיני עניינים כמו הורדת דופק /סטורציה סביב האוכל, ועניין התפתחות הרפלקסים שאני לא מספיק מכירה.

למשל, אצל תינוק שנולד במועד פשוט נותנים לינוק והוא מצליח (לא תמיד ישר יונק יעיל וכן, אבל כן ימצוץ). אצל לולו בשבועיים הראשונים באמת לא היה רפלקס מציצה. כלומר בקושי הסכים להכניס משהו לפה, וגם כשהכניס סתם נשך אותו ולא מצץ. לקח לו זמן עד שזה התפתח.

אולי אנסה לשאול היום על אופציה של לפצל את הארוחה לפעמיים. מצד שני, הוא ישן לרוב חזק בין לבין ואני לא בטוחה שיסכים להתעורר כדי לאכול שוב...

בדיוק קוראת ספר של אחד מבכירי יועצי ההנקה בעולם וגם רופא וגם עבד שנים רבות בפגיות: זו טעות. התינוק אינו מתעייף. מה שצריך זה להגביר את אספקת החלב ובמיוחד להגביר על השד (breast compression ועוד). להניק לעתים קרובות. להחליף מצד לצד. להגביר את תפוקת החלב. להגביר את זרימת החלב. לתת לו עידוד לינוק בזה שהוא ירגיש שפע חלב. (וחוץ מזה יש דברים אחרים שמעייפים אותו והחלב מלא בחומרים מרדימים).

אבל מה עושים בתקופה הראשונה? עד שמצליח לינוק כמויות? אם אשים על השד, יינק בערך חצי שעה, בהם יוציא כמה מ"ל בודדים. ואז לבד יוציא את הפיטמה מהפה ויירדם.
מה נעשה עד שיצליח לינוק ביעילות? איך יקבל מספיק חלב בתקופה הזאת?
כי לא אוכל להשלים לו מבקבוק, כי אחרי שינק לא יסכים להתעורר.

יכול להיות שאם מהתחלה זה מה שהיינו עושים זה היה עובד, כי אז עוד לא היה צורך בכמויות, וגם היה מקבל הכל בעירוי/זונדה.
אבל גם לא בטוחה, כי כמו שאמרתי לקח זמן עד שהתפתח רפלקס המציצה...

אולי באמת אם הייתי שמה המון המון על השד זה היה מתפתח קודם. אבל זה לא היה פרקטי לעשות את זה כל שעה שעתיים... גם בגלל התנאים הפיזיים בשבילי (לא יכולתי לשבת לידו כל כך הרבה, הייתי צריכה מיטה), אבל גם בגלל כל המכשירים, היה מורכב להוציא ולהכניס אותו בכל פעם, לא יודעת איך היינו עושים את זה 20 פעם ביום...
מה גם שאומרים שכשמוציאים לקנגורו כדאי לפחות לשעה רצופה, כי לוקח זמן עד שגוף התינוק מסתגל לשינוי. אז זה היה עובד רק אם היה צמוד אליי ברצף, לא יוצא וחוזר על פעם.

את מכירה מישהו שזאת הגישה שלו בארץ? כי לא נראה לי שזה משהו לנסות אותו בלי ליווי והכוונה של איש מקצוע, אצל פגים הכוונה.
לא פגשתי אף אחד כזה, לא רופאים ולא אחיות ולא יועצת הנקה

בבית אני חושבת שאנסה לשים יותר על השד, אבל כנראה רק בין ארוחות מבקבוק, כי אחרת לא יקבל אוכל בתקופת הראשונה...
לא בטוחה כמה ימצוץ כי מתעייף מהאכילה, צאבל מקווה שעם הזמן יתעייף פחות.
פה לא מצליחה לשים יותר מפעם ביום, כי זה דורש לשבת איתי בקנגורו על הכורסא ואין לי מספיק אנרגיות...
בבית מקווה שבגלל שזה יהיה על המיטה/ספה זה יקרה יותר.

אתמול בדיוק דיברנו עם האחות על זה שאנחנו עושים פחות קנגורו עכשיו כי הוא לבוש ומסורבל להפשיט בכל פעם.
אז היא הציעה שנשאיר אותו ערום ומכוסה טוב ואז יהיה קל יותר.
עד עכשיו אי אפשר היה כי עוד לא היה שומר על חום גוף, היה עם חימום ואחרת היה יורד לו החום.
ביומיים האחרונות הוא כבר בלי חימום, ואתמול היה ערום ומכוסה בטטרה ושתי שמיכות ושמר יפה על החום.

הבונבון אכל עכשיו ארוחה שלמה מבקבוק.
עם הפסקה אחת לגרפסים (וקצת קולות כאילו הוא עומד לפלוט אבל לא פלט)

כרגיל וויתרתי על השאיבה של 1,
ואז בשאיבה של 4 יצאה לי כמות כפולה!
תמיד יוצא בערך פי אחת וחצי,
ועכשיו יצא 80 מ"ל, בשאיבה אחת של חצי שעה דו"צ.
ועוד בכלל בלי לסחוט ידנית לפני או אחרי כי הייתי עייפה ולא היה לי זמן.

מעניין אם בין הריכולים עליהם בחדר הצוות הם גם שמים לב להצלחה של הטיפול המסור שלכם
כנראה שתלוי מי...
בהחלט יש כאלה שאומרות לנו שרואים שזה משפיע עליו לטובה. אבל לא בטוחה שהמבוגרות המציקות חושבות על זה גם....
מה שכן, כבר הפסיקו לשלוח אותנו לחדר בלילה, כנראה כי כולן יודעות שאנחנו כאן וזהו.

לגבי התינוקיה, אם זה יתממש, אולי אפשר בתינוקיה של המלונית ואז תוכלו לקחת אותו לחדר בחלק מהזמן? אולי זה רעיון תלוש, אני לא יודעת, אבל חשבתי שלא יזיק להעלות...
רעיון מעניין... בספק שהם יסכימו אבל כי אני חושב שהם צריכים לשחרר אותו בשביל זה.

@}@}@}@}@}

היום עובר ממש סבבה.

ישנתי כמעט 5 שעות בלילה, ואז קמתי לשאוב וירדתי אל לולו כי בעלי היה מחוסל מעייפות.

בארוחות של 5 ו8 הוא אכל בקבוק מלא, 40 מ"ל!
ארוחה אח"כ אכל 30, ואז ארוחה של הנקה +זונדה.
ועכשיו עוד ארוחה, גם עשה קקי וגם אכל 40.

ניסינו בקבוק שקנינו לו אבל זה לא ממש עבד. כל הבקבוקים בחנויות גדולים מדי בשבילו... גם הבקבוק מסיבי וגם הפיטמה ביחס לפה שלו. אז חזרנו לבקבוק החד"פ של התינוקייה.

אמא שלי הייתה פה רוב היום.
הביאה לי אוכל, והיתה איתו בין הארוחות. ככה הספקתי להתקלח, לאכול וגם לישון שעה.
אמרה שכבר קשה לה רק לשבת פה. אמרתי לה שככה אני כבר חודש... כל היום יושבת, בערך 14 שעות ברצף...

השכנה פה השתחררה ועכשיו יש לנו סוויטה.
סגרתי את הוילונות ויש מלא מרחב. נחמד ככה.
גם היו בינתיים אחלה אחיות, מקווה שימשיך ככה כל השבת.

יצאה לו הזונדה ולא הכניסה לו בינתיים חדשה.
איך הוא נראה חמוד כה. לא ייאמן כמה היא משנה לו את הפרצוף... בעיקר בפלסטר על הסנטר (שהוא שונא שמורידים לו...).
והוא גם כמעט בלי חוטים, ועכשיו הוא עליי ערום.
אה וסוף סוף נפל לו הטבור.
מרגיש כבר יותר כמו תינוק.
זה כיף ככה.

רק צריך להוריד את המד סטורציה וכל הצמידים האלה...

איזה יופי לשמוע! נשמע שהכל מתקדם מצויין

(())(())
נשמע טוב!
שבת שלום!

יו, נשמע מהמם.
יאללה, יום ראשון הביתה!!!

<ליאור>

מחזיקה לכם אצבעות. אתם נהדרים.
@}

מחזיקה לכם אצבעות. אתם נהדרים.

תודה על ההתלהבות

לצערי לולו פחות שותף לה וחזר להוריד בכמויות.. אוכל 20-30 לארוחה, ופעם אחת לא הסכים בכלל לפתוח את הפה והמשיך לישון.

מבאס אותי שאנחנו במן לחץ סביב האוכל שלו, זה ממש לא טוב, אבל בגלל שאנחנו מתים לעוף מפה זה יוצא ככה...

אני עכשיו לידו.גמורה מעייפות ומתה לנמנם קצת.
אבל הוא כנראה עם גזים, מתפתח במיטה וצריך שאניח עליו יד מדי פעם.
זה גומר אותי לקום כל רגע בשביל זה.. איזה מבאס שהוא לא ציוד אליי ואני יכולה להושיט יד מתוך לחצי שינה...
החזקתי אותו קצת, ברור לי שכרגע זה הכי יעזור לו, אבל כמעט נרדמתי אז החזרתי אותו למיטה.

תכלס היה טוב אם הייתי מסוגלת עכשיו לתת לו קצת ציצי, לא כדי לאכול אלא סתם כי הוא מחפש משהו למצוץ.
אבל זה כל כך מעבר לכוחותי...
אפילו להוריד את החלוק נראה לי כרגע משימה בלתי אפשרית מרוב עייפות...

ודווקא ישנתי בלילה, 4 וחצי שעות בהתחלה ועוד שעה בסוף (זה נחשב לילה מלא בימים אלו...).

הלוואי וזו נסיגה זמנית ובהמשך מיום יחזור לאכול יותר. ונצא מפה תוך כמה ימים. כי אני כל כך כל כך עייפה... ורוצה מיטה ומקלחת וחושך ושקט.

אתמול בערב הצטרפנו פה להורים אחרים לארוחת ערב. ישבנו ואכלנו ודיברנו. הרבה זמן לא עשיתי כזה דבר.

בשלב מסוים כשנכנסנו לולו קצת קיטר, לא ממש בכה אבל לא היה מרוצה וכנראה רצה מוצץ. התבאסתי קצת שהוא היה ככה ולא הייתי לידו (לטענת האחות הוא בדיוק התחיל לקטר ועד אז היה רגוע).
ממש מבאס שלא יכולתי פשוט לקחת אותו איתי, היינו הרי ממש מחוץ לדלת.

אבל בכל זאת היה טוב קצת להתאוורר (לא ממש ארוחת פאר, אוכל של החדר אוכל ותירוש... אבל יותר טוב מכלום).

עזבי תיאוריות... העיקר שלא תניחי הנחות כמו שאם הוא נרדם על השד אז זה כי התעייף מלינוק.
כל השאר לא חשוב.
יש שלוש יועצות הנקה מצויינות באיזור ירושלים שמומחיות בפגים (חוץ מאלה שבבית החולים שלך שאמורות להיות טובות, רק שאני מבינה שאת מקבלת מהן ממש פחות מדי ובכלל התמיכה בהנקה בפגייה שלך היא על הפנים. אני בלי כוחות בכלל כרגע אז לא אפרט). שתיים מהן אני מכירה אישית כבר שנים.
כשיהיה רלבנטי אעביר לך את פרטיהן, שכחתי אם יש לי גישה אלייך במייל או בווטסאפ...

שכחתי אם יש לי גישה אלייך במייל או בווטסאפ
היינו בקשר בווטסאפ (אבל החלפתי פלאפון וחלק מהמספרים נמחקו, אז אין לי את המספרת שלך...) .
ואם את לא מוצאת אז אפשר כאן home flower@walla.co.il

העיקר שלא תניחי הנחות כמו שאם הוא נרדם על השד אז זה כי התעייף מלינוק.
אבל איך הוא יכול להצליח לאכול ככה, אם הוא נרדם כל פעם?

גם עם הבקבוק הוא נרדם, זה לא ספציפית לשד...
רק עם בקבוק עד שהוא נרדם מצליח לאכול כמות גדולה יותר.

אין לי כוונה לא להניק, רק מרגישה שממש לא יודעת איך לנהל את זה. כדי שגם ילמד לאכול, גם יצליח להכניס לגוף מספיק חלב, וגם הנקה.
ועוד עניין זה שנצליח לצאת מפה מתישהו, כי אני יוצאת מדעתי...

בכלל מתוסכלת מכל עניין האוכל.
כל הזמן נראה שהוא סובל בזמן הארוחה וזה משגע אותי...
לרוב הוא אוכל משהו כמו 15-20 מ"ל די בסדר, ערני ורעב.
ואז מתחיל להרדם וגם קצת להשתנק, לשהק, ולהיראות כאילו הוא עומד לפלוט... לפעמים גם פולט ואז בוכה.
אני לא מצליחה לדעת מתי לנסות עוד ומתי לוותר... לפעמים הוא כן ממשיך ואוכל, למשל עכשיו סיים 35. ולפעמים לא, למשל יכניס את הפיטמה לפה אבל לא ימצוץ, החלב ינזל קצת ואז הוא פתאום ישתנק...
ולא תמיד אני מזהה את זה בזמן.

בגדול כל ארוחה נהייתה קצת סיוט מבחינתי, אני כל הזמן דרוכה, מה הולך לקרות.

הוא שוב התעורר בין הארוחות, חסר מנוחה ומחפש למצוץ משהו.
הרמתי אותו ונתתי לו את האצבע שלי, מצץ בהתלהבות רבה.
הייתה עוד שעה עד הארוחה, ואמרתי לאחות שהוא כבר חצי שעה מחפש ואולי אפשר לפצל לו את הארוחה כי הוא משתגע.
היא אמרה שלא, נותנים כל 3 שעות.
אמרתי לה שתראה, הילד סובל. איך אפשר להחזיק אותו ככה עוד שעה??
נתנה לו מוצץ....
מה ההיגיון שיהיה שעה וחצי ער עם מוצץ, וככה גם יגיע לארוחה עייף ולא יאכל מהבקבוק??
היה לי ברור שתכלס זה לא משהו שהיא יכולה להחליט בעצמה אבל השתגעתי כבר. הגעתי לדמעות מחוסר היכולת שלי להבין ולנהל את האכילה שלו. מלראות אותו מסכן בלי לתת לו פתרון.
שאלתי מתי יש רופאה כדי להתייעץ איתה לגבי זה.
אמרה שהיא תגיד לי כשהיא תגיע.

חיכיתי היא תצא הוילון ושמתי אותו על הציצי.
אם הוא כבר מוצץ משהו במשך שעה...
תכלס הייתי צריכה לעשות את זה מוקדם יותר אבל הייתי עייפה. עדיין הייתי עייפה אבל החזקתי את עצמי בכוח והורדתי את החלוק המעיק...

בהתחלה התעצבן כרגיל, עד שסחטתי לו כמה טיפות והוא התלהב. היינו בלי פטמת סיליקון, בהתחלה הוציא והכניס הרבה, אבל אח"כ נשאר די יפה כל עוד סחטתי חלב.
ישבנו ככה חצי שעה בערך, עד שמותר היה לו לאכול...
חשבתי שהוא בטח כבר יירדם וניתן לו בזונדה (גם אחרי שהוא עם מוצץ לאורך זמן הוא הרבה פעמים עייף מדי בשביל לאכול),
אבל הוא עוד היה אף ער והמשיך לחפש, אז נתתי לו בקבוק והוא אכל 35!
כמובן התבאסתי כרגיל שלא סיים... אבל תכלס זה היה מרשים מאוד.

כבר הייתי אמורה לשאוב כדי שיהיה לי מה לתת לו לארוחה אבל החלטתי שנוציא מהמקרר ואשאב אחרי.

קיצר, נראה לי זה מה שנעשה בינתיים. רק שזה -
א. לא משאיר לי זמן לשאוב...
ב. לא משאיר לי לעשות שום דבר אחר (רק לשאוב/לשים אותו על הציצי/להאכיל אותו מבקבוק בלופ אינסופי... 3 דברים שאמורים להיות אחד אם היה יונק... )
ג. לא יודע מה נעשה כשבעלי איתו והוא מתעורר ככה...

בגדול, מתיש ומתסכל ובא לי הביתה.

היא אמרה שלא, נותנים כל 3 שעות.

אפשר להשתגע

שליחה על ידי שקטה* » 02 מרץ 2019, 16:41

מה? כל 3 שעות? לא קצת סותר את השאיפה שיעלה מהר במשקל? את הבן שלי הנקתי בערך כל שעה וחצי בחודשים הראשונים. אולי אפילו יותר לפעמים, לא ספרתי בכלל. טוב, אולי זה אחרת עם בקבוק אבל לא ברורה לי הנוקשות הזאת.

שליחה על ידי שקטה* » 02 מרץ 2019, 16:44

אולי זה בגלל שהוא מקבל חלק מהאוכל בזונדה? אני באמת לא מבינה בפגים.

אכן לא ברור...
אני מבינה את העניין של להעיר ילד לארוחה ולא לתת לו לפתוח פער, וגם את זה שאם הוא לא אוכל הכל אז מוסיפים בזונדה. כי צריך נוזלים ולעלות במשקל וכו.

אבל לא את העניין של לא לתת אוכל גם או הילד מראה סימני רעב... כי לא הגיע השעה.

העניין הוא, שהאחיות מאכילות לפי ההוראות של הרופא. אז כנראה לא יכולות לשנות על דעת עצמן כמויות או תדירות.

כשאראה רופא אדבר איתו על זה.
זה נראה לי די פסיכי... אין לי בעיה לנצל את זה להנקות כשאני שם, אמנם לא יוצא לו יותר מדי חלב אבל הוא מבסוט מזה.
אבל באופן עקרוני זה לא ממש הגיוני שאם הילד רוצה לאכול ישימו לו מוצץ ויגידו לחכות שעה עד הזמן של האוכל...

בגדול אני מבינה שמה שמטריף אותי כאן בימים האחרונים, זה שנפלתי לשיגרה של הלוחשת לתינוקות בעל כורחי. ממש לא הייתה הכוונה שלי, ותכנתו ככה את הילד. ולא רק זה, זאת שיגרה עיקשת במיוחד. וגם כשהוא מתנגד הם לא מוותרים.

ושוב ושוב אני שומעת -
זה טוב שהם בוכים.
לא נורא שהוא בוכה, ככה זה.
אין ברירה, הוא יתרגלו למקלחת...
זה בכי חמוד.

או שעומדים ליד ילד בוכה ומארגנים דברים מסביב עד שמתפנים לגשת אליו, במקום להרגיע לרגע ואז להפתעות לדברים שצריך (כמו לכתוב כמה מספרים בקלסר).

מזל שמדי פעם יש איזו אחות שבאה ומרגיעה ואומרת שלא חייבים מקלחת אם זה לא נעים...

(לא נאמר בהקשר ללולו, כי כשהוא בוכה אני מיד שמה יד והוא נרגע אז לא מספיק להגיע לבכי הזה שהם חושבים שהוא נורמלי, ולא מבינים שזה כי משהו מפריע וכדאי נסות לעזור לפני שזה מתגבר).

אולי זה בגלל שהוא מקבל חלק מהאוכל בזונדה? אני באמת לא מבינה בפגים.
גם אני לא...

אבל אח"כ נשאר די יפה כל עוד סחטתי חלב
מי יודע כמה ינק!!! יכול להיות שינק 30 מ"ל ואחר כך שתה מבקבוק 35?
אני מבינה שהוא בעצם כבר בלי זונדה?
מקבל רק הנקה ובקבוק?

אם זה המצב, אז בחיי שבמקומך, הייתי פשוט מתעקשת להשתחרר.

מי יודע כמה קלוריות מתבזבזות לו על הרעש והאורות וההצקות הבלתי פוסקות שם וכמה זה מעייף אותו ופוגע לו בתיאבון.
אתם ההורים, אפשר לסמוך עלייך שהוא יקבל מספיק אוכל, את תקפידי לשקול ולוודא עלייה במשקל והכל, אבל את לא צריכה להיות יותר בפגייה רק מפני שיש להם איזו מכסה מטופשת שלא מתאימה לו בכלל!
בבית תלבשי מה שנוח לך ותוכלי להניק בקלות.
הרסה אותי עם זה שהיא מרעיבה פג!!!!!!!! בגלל לו"ז תמ"ל שלא רלבנטי להנקה ולחלב אם! הרי זה תינוק שמקבל גם הנקה ישירה וגם אחוז נכבד מהחלב שלו ממך! ודוחפת לו מוצץ במקום לעשות הכל כדי שיינק עוד או יקבל עוד מבקבוק!
כל מה שאת מספרת סותר את מה שידעתי על בית החולים הזה, שהם כביכול תומכים בהנקה לפגים וכל זה. בולשיט!

אבל איך הוא יכול להצליח לאכול ככה, אם הוא נרדם כל פעם?
הרעיון הוא:
א. לעשות בדיוק מה שעשית! לסחוט לו כשהוא על השד וככה הוא מתלהב וממשיך.
ב. להניק לעתים קרובות! כל פעם שהוא רק עושה סימן שהוא קצת מחפש? הופ להניק. ומה פתאום לתת מוצץ כשיש לנו פג שאנחנו רוצים שיינק ויעלה במשקל, אלוהים כמה שזה מתסכל אותי S-:

אני רוצה להדגיש את השורה התחתונה:
אם הבנתי אותך נכון, הוא כבר במשקל ממש נורמלי, לא אוכל יותר מזונדה, לא בסכנת חיים, לא מונשם, כן אוכל ויונק במגמת עלייה ושיפור.
שוב אם הבנתי אותך נכון, הדבר היחיד שעומד ביניכם לבין שיחרור, זה שהוא עדיין לא עומד ב"מכסה" שלהם לכמות ב"ארוחה".
אם מה שכתבתי כאן נכון, אז לדעתי אין שום סיבה רפואית להישאר בבית החולים.
זה לא מבוסס מחקרית וזה מנוגד לפרוטוקולים של בתי החולים המתקדמים בעולם (שכן מבוססים מחקרית!!!).

אני לא אומרת לך מה לעשות, זה לא מקומי, וזה ממילא עניין של הנכונות שלכם להעז (ולא תמיד יש כוחות), אבל לו אני במקומך?
הייתי מתעקשת להשתחרר. עכשיו ומייד.
LET MY PEOPLE GO
אין לי ספק בכלל שהוא ישגשג בבית!
(שלא לדבר עלייך ועל בן זוגך... וזה גם פקטור! את זו שמחזיקה ומזינה, בזמן שהמערכת בכלל לא סופרת אותך ומצדם שתתמוטטי כי מה איכפת, יתנו תמ"ל).

וואו עד ששלחתי כמה הודעות...
זה טוב שהם בוכים?????????????????? די נו באמת. זה ממש ממש רע. ובמקרה לגמרי הסברתי את זה אלפי פעמים בעשרות דפי באופן במשך 17 השנים האחרונות )-:

אוי, מתוקה, נשמע שכבר די די די.
אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

התחושה שלי היא לתת לו לעבור לגור על הציצי, ולינוק כל פעם שהוא רוצה/ יכול, ליום אחד (בנוסף לארוחות), ולראות אם הוא משתין ועולה במשקל. כי אם כן- אז כנראה אפשר להסתדר בבית, גם אם ההנקות יותר צפופות ובמנות קטנות. אני לא יודעת אם המערכת תשתף פעולה עם הצעה כזאת

וגם אחוז נכבד מהחלב שלו ממך
רק לדייק שכבר כמה ימים 100% חלב שלי

מקווה שימשיך ככה ולא נצטרך מטרנה.

_אני מבינה שהוא בעצם כבר בלי זונדה?
מקבל רק הנקה ובקבוק?_
הוא עם זונדה, זאת הבעיה.
כשהוא לא מסיים בקבוק משלימים לו בזונדה.
אבל מעבר לזה, יש ארוחות, בעיקר בערב, שהוא לא מסכים לאכול בכלל ומקבל הכל בזונדה. סוגר את הפה חזק מתוך שינה.
וככה אי אפשר לצאת הביתה, כשהוא מסרב לאכול בערך 2 ארוחות ביום... או אוכל בהן ממש טיפה, נגיד 10 מ"ל...

יכול להיות שינק 30 מ"ל
אני די בספק... הוא גם לא מצץ עד כדי כך הרבה,
וגם אני יודעת כמה יוצא לרוב כשאני סוחטת ידנית, זה לא כמויות כאלה (כלומר יכול לצאת 30 אבל ייקח יותר זמן. אולי בגלל שהוא היה על הציצי יצא קצת יותר, אבל לא עד כדי כך לדעתי. לדעתי יותר לכיוון ה5-10 במקרה הטוב... ) .

אה, בשמת, לא ראיתי שכתבת. כתבתי קודם ולא שלחתי בטעות. אנחנו מסכימות.
אוי, פרח- תחזיקי מעמד. אני מאחלת לכם לצאת מביה״ח מחר בבוקר.

זה טוב שהם בוכים?????????????????? די נו באמת
מה, את לא מכירה שאומרים? כי זה מפתח את הריאות, וכי ככה הם מביעים את עצמם וכל מיני כאלה.
זה פשוט עוזר להגיד ככה כשלא ניגשים מיד כשמתחיל בכי, לחשוב שזה ממש בסדר כי זה לא נורא לבכות.

אני לא אגיד שתינוק לא בוכה אף פעם.
כשיש גזים או כאב בטן או משהו מפריע, תינוקות בוכים לפעמים.
אבל המטרה לנסות למצמם את זה רק למקרים כאלה, שלא מצליחים לעזור.

אבל אם תינוק בוכה כי הוא רעב, כדאי לתת לו לאכול (הן נותנות בסוף, אבל אני נגיד לוקחת אותו עליי כמה שיותר מהר כדי שזה לא יתפתח לבכי, והוא מפסיק).
ואם זה כי הוא לא אוהב אמבטיה, אפשר לעשות בדרך אחרת, או לוותר... לולו למשל תמיד בוכה לרגע כשמוציאים אותו. אבל אני מיד מכסה ומחבקת והוא נרגע.
קיצר, הבכי אמור להיות סימן, ואז נותנים מענה, לא מן שיחה כזאת שהוא בוכה ואומרים לו עוד רגע, או בכלל לא אומרים כלום והוא ממשיך לבכות, יותר ויותר חזק, כמה דקות עד שניגשים.

אני לא יודעת אם לולו תינוק רגוע במיוחד, אבל הוא באמת לא בוכה ליותר מרגע...

אני מאחלת לכם לצאת מביה״ח מחר בבוקר.
איחול מעולה אבל.. לא יהיה כנראה לפני שלישי. צריך 8 ארוחות רצופות, בינתיים הוא לא אכל ארוחות מלאות בכלל היום..

התחושה שלי היא לתת לו לעבור לגור על הציצי, ולינוק כל פעם שהוא רוצה/ יכול, ליום אחד (בנוסף לארוחות)
בעיקרון, הם אמרו הנקה או שתיים ביום.
תינוקות שרואים (לפי שקילה לפני ואחרי ההנקה) שיונקים כמות, אז ההנקות הן במקום ארוחות. את זה הם כן מעודדים.
אבל כל עוד לא נראה שהוא אכל כמות של ארוחה, הם מעדיפים שיאכל את רוב הארוחות מבקבוק, כי אחרת זה יהיה כל פעם הנקה+זונדה.

אם כל ארוחה אניק, כנראה במרבית המקרים לא ייקח בקבוק אח"כ כי יירדם.
ואז ייתנו את האוכל בזונדה - ולא ישחררו אותנו כי בעצם לא יודעים אם הוא מצליח לקבל אוכל דרך הפה (ובאמת יכול להיות שהוא יונק כמות קטנה שלא תספיק לו בבית, בלי ההשלמה דרך הזונדה).

מה שאני התכוונתי לנסות, זה לא להניק במקום ארוחה, אלא במקום הזמנים שכרגע אנחנו נותנים לו למצוץ אצבע או מוצץ.
כשהוא מתעורר בין הארוחות, ונראה חסר מנוחה.
ואת זה אעשה כמה שאצליח.
ומקווה שהוא יגיע מספיק ערני לארוחות.

בסופו של דבר היום עשיתי את זה רק פעם אחת, ולא יודעת כמה פעמים ביום אצליח, כי באמת זה ממש קשה בין השאיבות וההאכלות... אבל אשתדל לפחות פעמיים שלוש ואם אצליח אז עוד.

וגם, כדי שזה ייחשב לו במקום חלק מהארוחה בבקבוק, אני צריכה לשקול אותו לפני ואחרי ולקוות שיראו משהו.
וזה ממש מעיק, בהתחלה כשהוא מחפש ציצי לסחוב אותו למשקל.. ואז אחרי, כשהוא עליי רדום וחמוד לקחת אותו לשקילה נוספת שממש מפריעה לו לנחת...

אוף הכל מסורבל כל כך...

פרח, יש מצב שתמצאי שם את הרופאה הכי נורמלית ותשאלי אותה אם אפשר לעשות ניסוי קטן? להעביר יום בלי זונדה ולפצל לו את הארוחות, כך שיאכל את המכסה היומית?
אוף... זה כל כך קשה.
אני קוראת את התיאורים שלך של הפגיה רק ברפרוף, כי הלב שלי לא עומד בזה ):

זה מדהים שהוא מקבל כל כך הרבה מהחלב שלך, את פשוט אלופה.

<ליאור>

מה, את לא מכירה שאומרים?
בטח שמכירה. רק שזה שקר גס. זה נזק!!!! מרגיז אותי שצוות פגיה אומר דבר כזה. אבל זה מצטרף לידע העלוב האחר שלהן ברפואה. מרתיח.

לא תוכלי לתת לו בבקבוק בבית?
נורא שדוחפים לו בזונדה )-: ומצד שני מחרבים כל אפשרות להגביר בקבוק/יניקה )-:

יש מצב שתמצאי שם את הרופאה הכי נורמלית ותשאלי אותה אם אפשר לעשות ניסוי קטן? להעביר יום בלי זונדה ולפצל לו את הארוחות, כך שיאכל את המכסה היומית?
זה מה שאני מתכננת לעשות מחר בבוקר. פשוט עכשי ושבת אז יש פה רק איזו רופאה תורנית שאני לא מכירה ובכלל לא ראיתי כל היום...
מקווה שמחר תהיה הרופאה שאני אוהבת וסוף סוף חזר מחו"ל.
מה שכן, גילינו שהרופאה שאנחנו לא אוהבים אמורה לא להיות בזמן הקרוב. ממש חדשות משמחות.

רק שזה שקר גס. זה נזק!!!!
לי זה ברור. חצי ממה שאני עושה בעבודה שלי זה להרגיע ילדים בוכים ולהסביר לצוות שהן צריכות לתפוס את זה לפני שזה הופך לבכי היסטרי...

לגבי הבקבוק/הנקה/זונדה, הלוואי והייתי מבינה מספיק כדי לדעת מה לעשות עם זה...
הם אומרים שזה עניין של זמן והוא יאכל הכל. אבל מה שאני מרגישה, שזה לא מה שמתאים לו..
כי גם כשהוא אוכל 30, לרוב ב10 האחרונים הוא כבר עייף וחצי ישן או ישן ממש. ואני לא דוחפת לו פיזית לפה, אבל תכלס הוא כבר לא באמת בעניין...

יש פה אנשים שתקועים כי לתינוק שלהם חסר פחות מ50 גרם במשקל. לפחות אצלנו הסיבה איכשהו נורמלית...
במקרה כזה כבר הייתי באמת קמה והולכת... מה זה השטויות האלה?....

אני מבינה את ההגיון שלהם איכשהו. ככל שהוא יעלה יותר במשקל ככה יהיה לו יותר כוח לאכול. ראיתי את זה על יואב שהיה קטנטן ובאמת היה לו מאוד קשה לאכול בהתחלה, עד כדי כך שהזרקתי לו בשושו בבית החולים. הוא השתחרר 2.200 שזה בערך המשקל של לולך ועם כל עלייה היניקה שלו השתפרה עד שאחרי חודש נפטרנו מהשאיבות האיומות ועברנו להנקה מלאה. אני כל כך מזדהה איתך, זה גומררררררררררר. גם לשאוב, גם להניק, גם להאכיל בעוד דרך. (אצלנו צינורית על האצבע.) אין רגע.

אוי ואבוי, ממש הזדעזעתי.
באמת.
להרעיב תינוק ולא לתת לו לינוק?
התינוקות הסופר-בשלים והסופר-נורמליים שלי היו רוצחים אותי אם הייתי מנסה לפתוח להם פער של שלוש שעות.
בימים חמים- ישבו על השד ולא זזו. מוצצים כל כמה דקות.

בשלב הזה, נשמע שבית החולים פוגע במקום לעזור.
נשמע לי סופר-הגיוני שהוא יינק או ישתה חלב אם מבקבוק כמויות קטנות כל שעה וחצי - שעתיים.

אני מניחה שבגלל הזונדה זה לא אפשרי... אבל מה דעתך לקבל את המספרים של היועצות הנקה של בשמת, המומחיות בפגים, להתייעץ אתן, ואם הן נותנות אור ירוק לניסוי של שבוע אז להשתחחרר על דעת עצמךמבית החולים, לניסיון של שבוע בהדרכה צמודה שלה, ועם שקילות ושינה כמו בנאדם?
תדברו על סימני האזהרה. דברים לא יילכו כמו שצריך, תמיד תוכלו לחזור.
ואז גם אולי יהיו לכם תנאים יותר טובים.

אם בגלל הזונדה אין מצב, אז לא. לפחות תדעי מה המצב.
על העצות של בית החולים אי אפשר לסמוך כרגע.

לחילופין, אפשר לדבר עם הרופאה, אבל בטון אחר. לא לבקש.
להגיד שאת רוצה לתת לו יום שלם של הנקה לפי דרישה שלו, שיגור לך על הציצי ויינק כל פעם שרוצה.
ולפרגן לעצמך את התנאים הכי טובים שם, עם מוסיקה, (תנסי אוזניות גדולות ורכות) וטיפול תומך מאמא והכל, ולילה טוב של שינה לפני כן, שתוכלי לסחוט חלב תוך כדי, שרפלקס שחרור החלב יפעל כמו שצריך (אוח, כמה שבבית הוא יפעל טוב יותר!!!), שכל פעם שלולו קצת מתמסטל את מעסה וסוחטת ומשפריצה לו לפה וממריצה אותו להמשיך, ואז לראות מה קורה.
ותגידי להם, שאם לא - את יוצאת משם. כי הם לא נותנים לך תנאים מינימליים.

אני גם הייתי נמנעת, ביום כזה, מלהאכיל אותו בעצמך. שאמא שלך או מישהו יעשה את זה, ושיהיה לך יותר זמן לענייני ציצי - שאיבות והנקות. כי זה התפקיד הכי חשוב שלך, ואף אחד אחר לא יכול עשות את זה.

_הוא שוב התעורר בין הארוחות, חסר מנוחה ומחפש למצוץ משהו.
הרמתי אותו ונתתי לו את האצבע שלי, מצץ בהתלהבות רבה._
את קולטת כמה מעולה זה?
ואת קולטת איזו הזדמנות פז זו?
את קולטת איזו התנהגות בריאה זו?
הוא מתחיל להיות ערני!! הוא מתעורר כשהוא רעב!
הוא מחפש למצוץ!
הוא רוצה לאכול, מבקש לאכול, מוכן לאכול - והם לא נותנים לו!

נשמע שהוא ממש מוכן ללו"ז של יניקות תכופות והתעוררויות תכופות, ומתעורר בעצמו!
הוא היה צריך לגור לך על הציצי כל הזמן הזה!
ואז הוא היה יכול לינוק!
ולינוק!
ולינוק עוד!
אני מתה. אני יושבת פה ומשתגעת.

עם התנהגות כזאת, אני הייתי דורשת לעבור ליום אחד למחלקה אחרת עם מיטה נורמלית עם סורגים שבה תוכלו לשכב שניכם, עם שמיכות והכל, שבה תוכלי להניק אותו מסביב לשעון, ולתת בקבוק בשעות הרגילות.
ולשקול אותו, לא לפני ואחרי כל הנקה שזה אידיוטי, אלא בסוף היום.
ומזה להוציא מסקנות.

אלוהים, אני מתה. הם יורים לעצמם בגלגלים, משאירים שם בכוח פציינט שעולה להם טונות של כסף ליום, לחילופין מרעיבים אותו (אם הוא מתעורר ומחפש למצוץ ואת נותנת לו אצבע במקום, אז זו הרעבה, שום שם אחר לא מתאים) או דוחפים לו בבת אחת יותר ממה שהוא יכול לשאת, מעכבים את השחרור שלו עם כל הרוטינות האלה, וקוראים לזה טיפול רפואי מציל חיים.

<התחלתי לכתוב עוד וצינזרתי>

_הוא יאכל הכל. אבל מה שאני מרגישה, שזה לא מה שמתאים לו..
כי גם כשהוא אוכל 30, לרוב ב10 האחרונים הוא כבר עייף וחצי ישן או ישן ממש. ואני לא דוחפת לו פיזית לפה, אבל תכלס הוא כבר לא באמת בעניין..._
הוא קטן מספיק בשביל לא להסתדר טוב עם ארוחות גדולות, וערני מספיק בשביל לינוק / לאכול לעתים תכופות,.
הוא ערני! הוא מתעורר! הוא לא ישנוני!
אני מכירה את הסכנה שב"לפי דרישה" אצל תינוקות ישנוניים. אבל הוא לא ישנוני.
אז למה לא ללכת בקצב שלו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ושוב: מעריכה ומכבדת את התצפיות שלך עליו ואת ההיכרות שלך אתו.
את האמא ואת יודעת מה את רואה.

אז בעלי דיבר עם הרופאה (כי לא הצלחתי לקום בבוקר...).
סיכמו שמנסים יום אחד האכלה כרצונו, עד היום בערב, ונראה אם אוכל כמות מספיקה.
זה לא יהיה הנקה מלאה (אני צריכה לתפוס אותה לשאול אם כן להחליף ארוחה אחת בהנקה), כי הם רוצים לראות כמויות.
אבל לפחות זה לא יהיה לדחוף לו/להשאיר אותו רעב כשהוא מתעורר בין ארוחות...
כרגע כל פעם שנראה שהוא מחפש ניתן בקבוק. וכשהוא נרדם וממצה נפסיק, בלי לנסות עוד קצת...

הכוונה שהוא אמור בסך הכל לאכול את הכמות שהיה אוכל עד עכשיו, אבל בקצב שלו.
בינתיים בלי זונדה, אם במהלך היום יראו שלא אוכל מספיק יכניסו חזרה.
מקווה שזה יילך טוב.

אה, והפסקנו את התוסף לחלב אם.
אתמול דיברנו על זה שאנחנו לא מבינים למה צריך אותו, וגם אחת האחיות אמרה שלפעמים זה מעודד פליטות. אז הוא שאל היום את הרופאה והפסקנו.

מזל שהשבוע החליפו לרופאה הנחמדה, התקשורת איתה הרבה יותר טובה.

אחד החששות שלי, שהחלב לא יספיק.
כי אם יתחיל לאכול בקבוק ולא יסיים, אי אפשר לשמור את זה לאורך זמן עד שירצה שוב.
ואז מה? זורקים את החלב שלי? עד ששאבתי אותו...
וגם אין מספיק ספיירים, אז אולי לקראת סוף היום ניתקע שלא נשאר.

אנסה לחלק את הבקבוקים לכמויות שנראה לי שיאכל, אבל עד כמה אצליח לדייק?

התחילו חי כל מיני חלומות מוזרים.
אתמול היה חלום רע, שכלל הרבה משאבות, וגם המון חיתולי טטרה עם לוגו של הבית חולים...
והיום חלום על הרופאה המעצבנת...

קמתי יותר מאוחר כי הייתי גמורה.
עכשיו אני שואבת, וממש מתה לסיים כדי לרדת כבר לראות אותו.
זה יותר מדי שעות רווח בשבילי...
לא ראיתי אותו מ22:30...

בהצלחה! יום טוב!!!

בהצלחה! יום טוב!!!

שתי שאלות נוספות שעלו לי בעקבות הכרצונו הזה
(חוץ מאיך אעמוד בכמויות כשנצטרך לזרוק חלב שלא נאכל...)

אחת - מתי מחליפים חיתול?
עד עכשיו היינו מחליפים לו לפני האוכל, וככה בעצם מעירים אותו לארוחה. עכשיו, אם הוא מתעורר רעב, קצת מבאס להגיד לו לחכות עד שנסיים להחליף חיתול, הנטייה היא לתת לו ישר לאכול (למרות שגם לא כזה פשוט, כי לרוב נצטרך לחמם מהמקרר).
ואחרי האוכל פחות מתאים, גם כי לרוב הוא ישן וגם כי אם מזיזים אותו הוא פולט.
וכרגע אין כל כך זמנים שהוא סתם ער, לא כדי לאכול.

שאלה שנייה,
מתי אני אשאב? כלומר אם אני שואבת והוא מתעורר לאכול, אני אפסיק לשאוב, ואז אמשיך אח"כ? יהיה מורכב מאוד להתנהל ככה.

וגם בעיה מתי אנחנו נצא לאכול. נגיד להם לפני שיקראו לנו אם הוא מתעורר, אבל לא בטוחה כמה מהר הן ישימו לב כי ומדי שקט...
כרגע האחות סבבה אז מקווה שזה יהיה בסדר, נראה מי תהיה בצהריים.

קיצר, יאללה שתהיה הנקה מלאה ונוריד חצי מההתעסקות הזאת (לשאוב, לחמם בקבוקים, לזרוק חלב...)
ואם נהיה בית ויהיה אפשר לאכול לידו, בכלל יהיה נוח...

שליחה על ידי שקטה* » 03 מרץ 2019, 10:40

אני הייתי משאירה קצת חלב מחוץ למקרר. כלומר מוציאה מראש לקראת הארוחה הבאה כדי שלא יהיה קר מדי. וכן אם אפשר לחלק לכמויות ממש קטנות בכל בקבוק כדי שלא ייזרק. יש לכם הגבלה מבחינת מקום על כמות בקבוקים במקרר? אם כן אפשר גם להתארגן עם צידנית קירור קטנה ליד המיטה. יש גם שקיות הקפאה לחלב אם שאפשר להשתמש בהן כדי לאחסן חלב אם נהיה מסובך מדי הכמות הגדולה של הבקבוקים. ולגבי אוכל בשבילך נסי לאכול איזה סנדוויץ' לידו ביום הזה ולא לצאת לחדר אוכל כי עלול סתם להלחיץ אותך.

שליחה על ידי שקטה* » 03 מרץ 2019, 10:46

לגבי חיתול נראה לי שהכי טוב להחליף אחרי האוכל ולא לפני שאז הוא עצבני. אני ממש מבינה אותך בקטע הזה כי זוכרת שגם לי היה קשה למצוא זמן טוב להחליף חיתול בשבועות הראשונים והוא תמיד היה צורח ומתעצבן מזה, פשוט לא היה זמן מתאים לזה איכשהו. תמיד הוא בדיוק לפני האוכל או נרדם אחרי האוכל... פשוט עשיתי את זה ברגע שהיה נראה הכי פחות גרוע והתבאסתי מהעצבים שלו וזהו.

שליחה על ידי טלי_ב* » 03 מרץ 2019, 10:47

_כי אם יתחיל לאכול בקבוק ולא יסיים, אי אפשר לשמור את זה לאורך זמן עד שירצה שוב.
ואז מה? זורקים את החלב שלי? עד ששאבתי אותו..._
צריך להוציא כל פעם כמות קטנה. אם "ארוחה" היא נגיד, 30 - אז להוציא נגיד 20 ולהוסיף עוד אם ירצה עוד.
את כבר תראי לאט לאט מה הכמויות שכדאי להתחיל איתן ומה הכמויות שצריך להוסיף אם מוסיפים.

לגבי החיתול - אם הוא מתעורר לא בלחץ ענקי לאוכל - אז החלפה מהירה ואז אוכל. אם לחוץ לו לאכול, אז אחרי. אם זה יעיר אותו הוא ירדם חזרה או יאכל עוד, או מקסימום יהיה טיפה ער ואז ירדם שוב. אבל זה לא תמיד קורה, לפעמים אפשר להחליף בעדינות והם אפילו לא מתעוררים.

לגבי השאיבות - יש לך מישהו להיעזר בו להאכלות כשאת שואבת?
ואז גם לאכול תצאו בתורות.

ממש ממש מקווה שהניסוי הזה יאפשר לכם להשתחרר מהר!

נסי לאכול איזה סנדוויץ' לידו
זאת ה-בעיה פה, אסור לאכול בפגיה... בגלל זה בשביל כל פעם שאני רוצה אפילו עוגיה או משהו אני צריכה לצאת...
אחרת הייתי אוכלת רק לידו, מה יש לי לצאת בשביל האורז המיובש של החדר אוכל...

לגבי החלוקה לבקבוקים, כנראה נתחיל מ30 בערך, ואז ננסה להוסיף בערך 5-10 כל פעם.
עכשיו ניסינו, זה היה קצת מסורבל,ץ עם החי ומים חוף כדי, אבל בסוף הוא אכל 47 מ"ל בארוחה! והיה ערני לכל האורך.
בארוחה שלפני אכל 35.

כלומר בינתיים (רק תחילת היום...) זה עבד, חיכינו קצת והיה מספיק רעב. ואכל כמות שלא היה אוכל קודם בבת אחת.
כן הערנו אותו לארוחה (החלפנו חיתול והוא התעורר), אבל אחרי זה היה רעב וערני.

בארוחה הקודמת בעלי היה פה, עכשיו נסע הביתה לישון, כי לא ישן כל הלילה. נקווה שאסתדר עם זה לבד.
יש פה את האחות, אעזר בה כדי לחמם וכאלה. אבל להאכיל מעדיפה בעצמי.

היום זה יום שאין מישהו בא לעזור... דווקא מחר, מחרתיים וברביעי כן תהיה עוד יד חלק מהיום.

_אחת - מתי מחליפים חיתול?
עד עכשיו היינו מחליפים לו לפני האוכל, וככה בעצם מעירים אותו לארוחה. עכשיו, אם הוא מתעורר רעב, קצת מבאס להגיד לו לחכות עד שנסיים להחליף חיתול, הנטייה היא לתת לו ישר לאכול (למרות שגם לא כזה פשוט, כי לרוב נצטרך לחמם מהמקרר).
ואחרי האוכל פחות מתאים, גם כי לרוב הוא ישן וגם כי אם מזיזים אותו הוא פולט.
וכרגע אין כל כך זמנים שהוא סתם ער, לא כדי לאכול._
פרח לאט לאט את מגיעה להתלבט בסוגיות של כל אמא באשר היא לתינוק קטנטן. שאלת המתי להחליף כבר לא קשורה לפגותו הספציפית של לולו אלא מתאימה לכל תינוק ניו בורן:-) תמיד אחרי האוכל הם מנומנמים/ישנים/מלאים מדי ולא רוצים להזיז אותם ולפני האוכל הם עצבניים/בוכים/סתם רעבים... אני חושבת שזה כבר עניין של ניסיונות והבנה של מה מסתדר לכם הכי טוב. אבל מה שמרגש במיוחד זה שאתם גולשים לכם אט אט למציאות חיים רגילה ונורמלית של אמא ותינוק.

_אה, והפסקנו את התוסף לחלב אם.
אתמול דיברנו על זה שאנחנו לא מבינים למה צריך אותו, וגם אחת האחיות אמרה שלפעמים זה מעודד פליטות. אז הוא שאל היום את הרופאה והפסקנו._
בשעה טובה! איזה מדהימים כולכם@}

אבל מה שמרגש במיוחד זה שאתם גולשים לכם אט אט למציאות חיים רגילה ונורמלית של אמא ותינוק.
משתדלת, קצת קשה לעשות את זה פה כי צריך להשקיט הרבה רעשי רקע.
אבל ככל דאנחנו יותר איתו, יותר מכירים אותו ולומדים קצת להרחיק את האחיות, זה מתחיל להרגיש קצת יותר נורמלי....

עכשיו למשל, הפריעו לו באמצע השינה כדי למדוד חום... מזל שהצלחתי לשמור עליו ישן תוך כדי.
וזה כי מקודם יצא 36.2.
למרות שברור היה גם לנו וגם לאחות שזה לא באמת אלא סתם מדידה לא טובה, כי הוא הרגיש ממש בסדר.
ובכל זאת, מדדה כמה פעמים, לא קיבלה מספר טוב, אז הלבישה כובע ועוד שמיכה... ועכשיו מדדה עוד פעם לוודא שעלה (וגם אז יצא כמה פעמים 35.9... עד שיצא סוף סוף 36.5. כלומר זה ממש שטויות ולא אמין בכלל, תלוי איך זה יושב בבית שחי...).

תכלס גם אצל אמא שלי יהיה קצת ככה, היא נורא נלחצת משטויות... קר לו וכאלה... ופתאום נכנסה ללחץ שאנחנו חייבים את העגלה כשיוצאים מהבית חולים, למרות שאמרתי שלדעתי אני יכולה לקחת אותו על הידיים מהפגייה עד האוטו. וגם ככה יהיה סל קל למקרה הצורך...

אבל בכל זאת בבית יהיו פחות עניינים מעיקים מסביב.
בלי מדידות חום כל כמה שעות.
בלי החוט של המד סטורציה שמחובר אליו כל הזמן, וצריך להתארגן מסביבו בכל החלפת חיתול ומכנסיים וכשמרימים אותו. וגם להחליף רגל כל כמה זמן וזה מעצבן אותו.
בלי אחיות שבאות ושואלות כל רגע כל מיני שאלות.
בלי מנקה שמחליפה פחים ושוטפת מתחת לרגליים כשאני באמצע שאיבה (כלומר אמא שלי בטח תשטוף את הבית מדי פעם, אבל לא 3 פעמים ביום...).
בלי חלוק כחול מעיק מעל הבגדים...
בלי בגדי בית חולים מתוסבכים שאני בקושי מצליחה להלביש לו (תכלס יכולנו להביא את הבגדים שלו כבר לפה, אבל לא היה לי כוח להתעסק עם עוד כביסות להביא ולהחזיר לאמא שלי כל פעם...).

מסתבר שאת הישגי הבוקר עזרה לנו להשיג האחות החמודה.
אתמול ביקשתי ממנה שתבקש להיות איתנו בלילה והיא אכן הייתה. אז בעלי דיבר איתה על עניין האוכל, והיא דיברה עם האחות של הבוקר שדיברה עם הרופאה ככה שבעלי בכלל לא היה צריך לעשות את זה.
למזלנו נפלנו בדיוק על הרופאה הנחמדה, כי חצי שעה אח"כ הגיעה המעצבנת (והתעצבנה שרופאה אחרת בדקה חלק מהילדים במקומה...). והיא כנראה לא הייתה זורמת איתנו על הניסוי...

בכל מקרה, האחות של הלילה גם אמרה לבעלי שבגלל שהוא יציב אפשר לבקש להוציא אותו החוצה קצת ואולי יאשרו לנו. אז אולי נעשה את זה (אבל נראה לי שלא היום, כי יש היום יש יותר מדי עניינים...).

זה יהיה מאוד מרגש להראות לו שיש משהו בעולם חוץ מהפגיה.
אני חושבת שבגלל זה הוא לא לחוץ לאכול, אני מסבירה לו שככה נצא מפה הביתה אבל לא נראה לי שהוא מבין שיש עוד מקומות חוץ מהבית חולים הזה...

מתה כבר להוציא אותו החוצה ולהראות לו שיש שמים ועצים ושמש ואוויר.

פרח, אם את שואבת והוא רעב, אולי יסתדר לך להיניק במקביל צד אחד.
אמור להשפיע לטובה על שחרור החלב!

)תפילה(

אם את שואבת והוא רעב, אולי יסתדר לך להיניק במקביל צד אחד.
ניסיתי פעם אחת להחזיק אותו תוך כדי שאיבה, אני ממש מסתבכת עם זה...
אולי כטיפה יגדל אני אצליח.
יש לי גם את הכוס טפטופים דזאת מטרתה, אבל עוד לא הצלחתי להשתמש בה, אז מחכה שיהיו לי טיפה יותר אנרגיות להבין איך משתמשים בה.

בגדול כל שינוי או ניסיון חדש דורש ממני הרבה כרגע...

היועצת הנקה פה הציעה שאנסה שאיבות של 5 דקות כל שעה למשך יומיים להגברת החלב.
התחלתי לנסות היום, חשבתי שיעבוד כי ישנתי די טוב בלילה.
בינתיים הצלחתי פעמיים, נראה אם אני מתמידה בזה. בעיקר מעיק לשטוף בקבוקים כל שעה...

ארוחה שלישית ברצף שהולכת טוב.

התחיל להתעורר לבד בערך רבע שעה אחרי הזמן שבדרך כלל אוכל, החלפנו חיתול ואז היה ערני ואכל אכל 40. כשסיים נרדם.

בסופו של דבר הוא אוכל בערך בשעות הרגילות (לא מפתיע, הוא התרגל), אבל לדעתי הרבע שעה/חצי שעה האלו משפיעות, כלומר לפעמים היו מעירים אותו קצת קודם והוא עוד היה ישנוני.
ועגשי והוא מתעורר לבד ואז מוכן לאכול.
וגם הכמויות, זה שזה יכול להיות 5 מ"ל פחות, ולא מכניסים אותם בזונדה אח"כ. ואז בארוחה הבאה הוא רעב יותר.

נגיד לפני 3-4 ימים זה לא היה עובד, כי עוד היה אוכל ממש מעט. אבל עכשיו כבר אוכל סבבה ככה שההבדל לא גדול במיוחד.

היום את שלושת הארוחות אכל ערני ולא מתוך שינה, ולא הכניסו לו את מה שנשאר בזונדה כשהוא ישן לחלוטין.

הלוואי וימשיך ככה כל היום והלילה ואז יש לנו סיכוי לצאת מפה.
צריך עוד כמה בדיקות לפני השחרור שמקווה שיעשו לו מחר.