חינוך בישראל זה לא עסק האמנם

[אנונימי]

חינוך בישראל זה לא עסק -- האמנם ???

בשנים האחרונות, משרד החינוך מעודד את הפיכתם של בתי הספר לעסקים כלכליים רווחיים הפועלים בתנאים של שוק חופשי. תפקיד המדינה בתחום החינוך הולך ומתרוקן מתוכן ואת מקומה תופסים הורים עשירים וספונסרים כלכליים . התוצאה – חוסר שוויון הולך וגדל.

בואו לשמוע

• הורים שיספרו כמה עולה לשלוח ילד לבית ספר.
• תלמידים שלא מורשים להשתתף בשיעורים באמצע יום הלימודים או לגשת לבחינות מכיוון שהוריהם

לא עומדים בתשלומים הגבוהים.

• מנהלים ומורים שנדרשים להפוך למגייסי כספים ולהכניס ספונסרים לבתי הספר כדי לממן תכניות

לימוד.

• פעילים שיספרו איך משרד החינוך מצליח "לחסוך" הרבה כסף במגזר הערבי.
• אנשי אקדמיה שיספרו איך בחסות האשליה של "אוטונומיה" ו"בחירת הורים", מעודד משרד החינוך

הקמתם של בתי ספר נפרדים "ייחודיים" לבני העשירים, שבוחרים תלמידים לפי הכנסת ההורים.

אל תעמדו מהצד !!!
הצטרפו למאבק למען מערכת חינוך שוויונית וחברה ישראלית סולידרית.

---

הקואליציה למען השוויון בחינוך
עמותת אלון; אחותי, מעיינות, הקשת הדמוקרטית המזרחית; יסו"ד; ה.ל.ה. –למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח; עמותת שח"ר; עמותת קדמה; העמותה לקדמה חברתית –חיפה; גבעת גונן –ביה"ס ברוח תנועת העבודה; הנוער העובד והלומד; מהפך; גרעיני תמורה - הצופים; מקרוב; קולות בנגב; חטיבת זכויות האדם במכללה למשפטים רמת גן; המעורר; מרכז אדוה; בינה; יד טבנקין; גוונים; קהילה לתיקון חברתי ותרבותי בישראל ;השומר הצעיר; בת שלום.

---

הקואליציה למען השוויון בחינוך מזמינה אתכם לכנס

יום ג', 29 בינואר 2002 טז' שבט תשס"ב

תכנית הכנס

18:30 התכנסות
19:00 דברי פתיחה, דר' אודי מנור, יסו"ד - ישראל סוציאל דמוקרטית
קציעה עלון, ה.ל.ה. – למען החינוך בשכונות ועיירות הפתוח
רחלי מילר , מהפך, שכונת הקטמונים ירושלים תלמיד תיכון ביה"ס דב הוז.
דר' יוסי דהאן, מרכז אדוה
אמאל א-סנע, אמאל א סנע אג'יק – מרכז יהודי ערבי לשיתוף והעצמה
דר' ורדה דיאמנט-גרנות, מנהלת בית ספר, פתח תקוה
דר' דני גוטווין, יסו"ד – ישראל סוציאל דמוקרטית

מיקרופון פתוח לקהל

דברי סיכום, דר' איציק ספורטא – הקשת הדמוקרטית המזרחית

מנחה - דנה שני עצמון, עמותת קהילה בית שמש

---

הכנס יתקיים במכללה האקדמית למשפטים, רמת גן, רחוב פנחס רוטנברג 87 רמת גן,
טלפון: 03-5745206
(כניסה מרחוב הירדן, מול כפר המכבייה ) הסעות: שמי שבת, שח"ר, 03-5241752
לפרטים נוספים : דליה מרקוביץ, 050-473828, נורית חג'אג, 053-636094, דנה שני-עצמון 053-768114}

[דוד_רובנר*]

לפי הבנת יוזמי הכנס, שיוויון עומד בסתירה לבתי ספר אוטונומיים ו/או כאלה המאפשרים בחירה על ידי ההורים (על בחירה על ידי הילדים עוד אף אחד לא שמע).

קריאתם הגורפת נגד כל ייחוד ונגד יוזמות ההורים נותנת אותנו בידי משרד חינוך ציני וכושל שהביא את מערכת החינוך למקום הקשה בו היא נמצאת ושללא שום חזון או דרך מנסה לשמור על הלטיפונדיות של החונטות שמאיישות אותו.

. . . But parents and educators in Democratic schools say they are being unfairly cast as the villains in this debate; they protest being characterized as a closed and selective socio-economic elite.

. . . Why can’t the government provide good schools that everyone can afford?

ראו נא: שיעור בדמוקרטיה או חופש בחירה למעטים מסויימים:
הם אחת הרשתות בית-ספר המוקמות על ידי הורים, הצומחת הכי מהר. ומשרד החינוך לא יודע מה לעשות איתם.

בחירת הורים.
בחירת תלמידים.
חופש לימוד.
ממשל עצמי.
פיתוח אחריות.
פיתוח עצמאות.
בטחון עצמי.
אמון, בטחון.
פתיחות.
סובלנות להבדלים.
כושר ריכוז.
כושר מיקוד.
גמישות בפני הגורל ( צרה, אסון,כשלון).
דרך ארץ ונימוסין.
התחשבות בצרכים של אנשים אחרים.
צחות הדיבור (דיבור מפורש, ברור).
ידידותיות ואדיבות (נימוס).

[אריאלה*]

ידוע לך כמובן שגם כדי ללכת לבית ספר דמוקרטי צריך לשלם ולא מעט.

[דוד_רובנר*]

זה חלק מהבלאגן בישראל -- לא פחות מאשר בארה"ב. "אנחנו" לא יודעים אם אנחנו, מדינה סוציאליסטית או קפיטליסטית, או סוציאליסטית למחצה או קפיטליסטית למחצה, או מה . . . (?).
אגב, גם כדי לחנך מן הבית צריך לשלם -- חינוך, ובריאות, דיור, בידור, etc, etc, אינם "מתת מהשמים", יש "לייצר" אותם -- אבל הסוציאליסטים חושבים שזה דבר ש"מגיע להם" !!

[אריאלה*]

לא הבנתי...
מי אלה הסוציאליסטים שחושבים שמגיע להם?

[דוד_רובנר*]

האם את יודעת מה זה השקפה סוציאליסטית?

[אריאלה*]

...

[דוד_רובנר*]

אריאלה, אמנם מקובל "לצייר" פרצופים פה, אולם הייתי רוצה לדעת למה התכוונת -- פרצוף שמח . . . פרצוף עצוב ?? אמנם יפה "לצייר" פרצופים -- ולפעמים אפשר להבין מהם משהו, או להשתעשע איתם -- אולם בני-אדם ניחנים בכושר ביטוי מילולי . . . הוא "בדרך כלל" יותר ברור . . . ויותר מדויק . . .

[אריאלה*]

פשוט הגעתי למסקנה שכל מה שאגיד בתגובה לדברים שלך יזכה להערה פוגעת או מתנשאת וכי השאלות שנשאלות על ידך לכאורה בתום לב הן בעצם עוד דרך לנגח ולהתנגח.
אני רואה שאחרים פה כבר הבינו זאת לפני אבל ....
אז לכן חייכתי ואני ממשיכה בדרכי כי יש הערות ששום תגובה אחרת אינה הולמת אותן.

[דוד_רובנר*]

קשה לשמוע את "האמת"? או אולי, "הכל אמת" . . . ? אין טוב -- אין רע. אין שחור -- אין לבן, הכל אפור -- "פולחן המוסריות האפורה". הכל בסדר. הכל הולך . . . ? -- אלה הם "הערכים" של חברתנו.
אני מציע לך לעיין ב אגנוסטיות מוסרית -- וכמובן . . . דרך צלחה.

[אריאלה*]

לזה בדיוק התכוונתי ולמה אתה חושב שהאמת שלך היא ה"אמת" רק בגלל שהיא מלווה בציטוטים?
ואולי גם לי יש אמת ואפילו שהיא בלי ציטוטים ,היא שלי ואמיתית וראויה להתייחסות מכבדת.
ואם לא נוכל לחייך לפעמים על הכל וגם על עצמנו מה בכלל ישאר לנו?

[דוד_רובנר*]

אולי . . . !!

[דוד_רובנר*]

התרשמות חלקית של כנס הקואליציה למען השוויון בחינוך שהתקיים ב-29/1/02.
[נכתב על ידי אמא בבית הספר הדמוקרטי של בקעת אונו בכפר אז"ר.]

ככלל נטו הדוברים בכנס לייצג את "השכבות החלשות". הפרטת מערכת החינוך הוצגה כמטרה של "החזקים", הפועלת לטובתם ובניגוד לטובת ה"חלשים". הוצגו דוגמאות מזעזעות למדי של המתרחש במערכת החינוך הציבורית. הדוברים נטו (טעו) לחשוב שמניעת ההפרטה תשפר את המצב, למרות שלא ציינו איך. הדוברים הביעו סלידה ובוז מן ה"מפריטים" למיניהם, שכמובן קיבלו את תפקיד ה"רעים", הגוזלים תקציבים מן הראויים להם. אף אחד לא קיבל את תפקיד הטובים, אך רבים קיבלו את תפקיד ה"מסכנים".
בולט לאורך כל הדרך שמרבית הדוברים דורשים מערכת חינוך טובה וזולה, אך אינם מציעים כל דרך מעשית לעשות זאת, מלבד העברת תקציבים מה"רעים" אליהם.

[רונית*]

אריאלה, למה לדעתך צריך לשלם כדי ללמוד בבית ספר דמוקרטי? האם מתן זכויות לילדים הוא יקר? האם מעורבות הורים עולה כסף לבית הספר?

[אריאלה*]

היי רונית
בית הספר הדמוקרטי שבו למדה בתי פעל למעשה כבית ספר פרטי ממומן על ידי ההורים.
זה כמובן גרם לכך שהתשלום החודשי היה יחסית גבוה.
אני מניחה שגם שאר בתי הספר הדמוקרטים פועלים באותה דרך.
אני לא ממש מעורה בכל הפרטים ויתכן שמשרד החינוך השתתף במידה מסוימת אבל אין ספק שפחות מבבתי הספר הרגילים בעיר.

[יונת_שרון*]

מה, זה לא ברור? צריך לשלם הרבה כדי לממן את ההגנה המשפטית של בית-הספר מפני משרד החינוך, שמנסה לסגור אותו!

[אריאלה*]

אין לי בעיה עם התשלום. ביה"ס הדמוקרטי היה בחירה שלנו(לפני שנה) ידענו שזה כרוך בתשלום מאחר וזהו ביה"ס המתחזק את עצמו.
הייתה לי בעיה הרבה יותר גדולה עם החינוך הלכאורה חינם של ביה"ס הציבורי.
כאן הרגשתי מרומה ונסחטת באופן קבוע.
יחד עם זאת כל עוד הלימודים בבתי הספר הדמוקרטיים יקרים (יחסית) אין הם יכולים להיות אפשרות הפתוחה לכולם. ואולי גם זה בסדר.
אגב יש בישראל יותר בתי ספר דמוקרטיים למ"ר מבארה"ב.

[רונית*]

אני חושבת שאם בתי הספר הדמוקרטיים היו ממומנים ע"י משרד החינוך, באותה מידה שבה הוא מממן בתי ספר אחרים, ניתן היה לבנות גם בתי ספר שאינם דורשים תשלום גבוה מזה של הציבוריים. כרגע, משרד החינוך אינו תומך בהקמת בתי ספר דמוקרטיים (זאת התנסחות מ-א-ד עדינה), ולכן רק אלו שיכולים להרשות לעצמם כלכלית, יכולים להקים בתי ספר כאלה.
אותי זה מאד מצער שבמצב הנוכחי החינוך הדמוקרטי אינו יכול להיות פתוח לכולם, גם בגלל הבעיה הכלכלית וגם בגלל שאין מספיק בתי ספר דמוקרטיים (הביקוש עולה על ההיצע). מאחר ובתי הספר הציבוריים אינם, במקרים רבים, מקום בו נעים להעביר 12 שנות לימוד, צריכה להיות לכל ילד האפשרות לבחור לעבור למוסד לימוד המכבד אותו ואת זכויותיו, שבו נעים לו ללמוד והוא סובל פחות מאלימות. בתי ספר אלו גם מהווים פתרון לילדים בעלי ליקויי למידה שונים, אשר מתקשים למצוא את מקומם בבתי הספר הציבוריים.

[אריאלה*]

היי רונית
מצאתי בפורום חינוך אחר של וואלה קישור לכתבה על הדו"ח האחרון בנושא שילובם של בתי הספר הדמוקרטיים במערכת החינוך.
כדאי שתקראי אותו כי אותי הוא שיכנע ששילוב כזה, של בתה"ס הדמוקרטיים במערכת הציבורית ינחית עליהם מכת מוות.
ברגע שקראתי את מה שיבוא עם השילוב הזה, דרישות לגבי מספר ילדים (גדול) אינטגרציה (במילים יפות, אזורי רישום) וכך הלאה נהייה לי לא טוב.
אני מעדיפה לשלם ולקבל מה שאני רוצה במקום לא לשלם ולקבל חינוך ציבורי חינם
כמו שכבר כתבתי לך יש במדינה הקטנה שלנו יותר בתי ספר דמוקרטיים למ"ר מאשר בארה"ב.
אני חושבת שהסיבה היא (כבר כמעט רציתי להקים אחד באיידהו...כי אין) שיש להורים פה כל מיני אפשרויות שהחינוך הדמוקרטי הוא רק אחת מהן.
ברגע שמדינת ישראל תפעיל מדיניות פתוחה יותר ותאפשר להורים לבחור את סוג "החינוך" של הילדים שלהם לא יהיה צורך בכל כך הרבה בתי ספר דמוקרטיים.
ביה"ס דמוקרטי הוא אופציה אחת הוא אינו תחליף לכל מערכת החינוך.

[רונית*]

הי אריאלה,
לפי התבטאויות של בכירי משרד החינוך בפורומים שונים (שהוכחשו אחר כך בפורומים אחרים), כוונתם המקורית היתה להביא לסגירת בתי הספר הדמוקרטיים (כולם? חלקם?) עד סוף שנה זאת.
לכן, בהכרזה האומרת שיש לאמץ את בתי הספר הדמוקטיים, עם מגבלות מסוימות, אני רואה צעד ראשון לכיוון המטרה. אני בהחלט מקווה שראלי סער (שכתבה את הכתבה ב"הארץ") צודקת בהשקפתה שמדובר בנקודת מפנה.
נושאי האינטגרציה ושילוב לקויי למידה דווקא אינם בעיתיים. בכל מקרה, אחוז לקויי הלמידה בבתי הספר הדמוקרטיים הוא גבוה בהרבה מן הממוצע. גם נושא האינטגרציה מתאים לאידאולוגיה הפלורליסטית של בתי הספר הדמוקרטיים, ברגע שמתגברים על בעיית המימון ולא מגבילים לאזורי רישום (שזה למעשה מה שמונע את האינטגרציה!). גם הימנעות מבחירה סלקטיבית של תלמידים, מאד מתאימה לרעיון הדמוקרטי.
אני חושבת שיש בעייתיות בהגדרות של גודל מינימלי לבית הספר. לגבי הסטנדרטים הלימודיים: כאשר יגיע היום (חזון אחרית הימים) שבו יתקיים דיאלוג אמיתי בין משרד החינוך לבתי הספר הדמוקרטיים, יתכן שניתן יהיה להגיע להגדרה המקובלת על כולם.

[אריאלה*]

זה בדיוק העניין שלדעתי מדובר על חזון אחרית הימים.
מאד קשה לי לראות דיאלוג אמיתי עם משרד החינוך ואם ההכרה והתמיכה מותנות בהסכמות על מספרי תלמידים וישור קו לגבי תכנים על מה בעצם אנחנו מדברים?
זוהי דרך של המערכת להשתלט (בעדינות אולי) על כל מי שמנסה לחרוג.
התכנים, מספרי התלמידים והיכולת ליצור סביבה לימודית רגועה ומקבלת זו תמציתו של ביה"ס הדמוקרטי ואם על זה נכנסים לדיונים אז מה ישאר?
אותו תהליך עבר בארה"ב על החינוך הביתי ויש מדינות שמכתיבות תכנים, מבחנים שנתיים וכו'
נכון זה אולי יותר טוב מכפייה בכוח של ביקור בבית הספר אבל בעצם יש פה החמצה של העניין.

[דוד_רובנר*]

ראו דו"ח ועדת ויינשטיין:
דין וחשבון: לאכוף תקנות משרד החינוך בבתי-ספר יחודיים

ועדה לבחינת בתי הספר הדמוקרטיים קבעה כי יש להם זכות קיום . . . ???

עיקרי המלצות הועדה:

• תאושר הקמתם של בתי ספר ייחודיים
• בתי"ס יחויבו לעמוד בסטנדרטים לימודיים
• בתי"ס יחויבו להוכיח פוטנציאל גדילה
• מדיניות האינטגרציה תחייב את בתי הספר

[דוד_רובנר*]

. . . אחוז לקויי הלמידה בבתי הספר הדמוקרטיים הוא גבוה בהרבה מן הממוצע . . .

מה מקור הנתון?

. . . במשך קרוב לעשרים שנה, לא היה מקרה אחד של דיסלקציה בסדברי-ואלי . . . יתכן שזה בגלל שמעולם לא הכרחנו איש ללמוד לקרוא . . .

[יונת_שרון*]

אני משערת שהכוונה היא לכך שבהרבה מקרים של זיהוי "ליקוי למידה", ההורים בוחרים להעביר את הילד לבי"ס דמוקרטי במקום להשאיר אותו בבי"ס רגיל ולשים אותו תחת תוויות וטיפול מומחים.

[דוד_רובנר*]

בביה"ס סדברי-ואלי יש עדות לכך שאם הילד נמצא בו מתחילת לימודיו, לא מופיע אצלו כל "ליקוי למידה" -- מאידך, אחרים, אולי הרוב, עוברים אליו מבתי-ספר אחרים ואם הם סוחבים עמם איזושהי "לקות למידה", תנאי בית-הספר, בעיקר החופש -- אם כי לא פחות האווירה הפתוחה, הידידות האוניברסלית ועירוב הגילים -- הופכים את התופעה לכלל לא רלוונטית.

את אלה העוברים אליהם, אפשר לחלק לשתי קבוצות: אלה שהיו מוצלחים (תלמידים עם ציונים גבוהים) במקום אחר אם כי לא היו מאושרים, ואלה שהיו במלחמה עם בתי-הספר הקודמים שלהם ("עושי-צרות"). לפעמים, יש מישהו שהוא שני הדברים גם יחד.

[אריאלה*]

אם לא צריך לקרוא ולכתוב למה שתהייה לקות למידה?

[דוד_רובנר*]

"לא להכריח" זה דבר אחד -- ו"לא צריך" זה משהו אחר לגמרי.

[אריאלה*]

ליונת
אין ספק שהסביבה שיוצרים בתי הספר הדמוקרטיים טובה יותר לילדים לקויי למידה ולמעשה לכל ילד שיש לו קושי כלשהוא עם המערכת הציבורית.
כל הדיבורים על אחוזים ומספרי ילדים והאם יש יותר או פחות נראה לי לא רלוונטי.
בעיקר בגלל שהדברים נשפטים שם במדדים אחרים לגמרי.
מה שחשוב הוא שבתי הספר האלו ישכילו לשמור על מהותם ולא להתפתות להבטחות של משרד החינוך להכנס תחת חסותו.

[רונית*]

לצורך הבהרה: לקויי הלמידה שהזכרתי מתייחסים לילדים שמערכת החינוך הקונבנציונלית איבחנה ככאלו, לפי הקריטריונים שלה.
בבית הספר הדמוקרטיים הם יכולים להשתלב כתלמידים מן השורה, אבל לא (או לא רק) בגלל שהם לא חייבים לקרוא. מרבית בתי הספר הדמוקרטיים בארץ, למרות שאינם מחייבים לימוד קריאה, לוקחים על עצמם את האחריות לכך שעל ילד ידע בסופו של דבר את המיומנויות הבסיסיות, שהקריאה היא הראשונה בהם.
בכך שבית הספר הדמוקרטי מתייחס אינדיבידואלית לכל תלמיד, הוא מאפשר לו ללמוד - גם קריאה, גם היסטוריה וגם מתמטיקה - בדרך ובקצב המתאימים לו.
זה לא שהילד מפסיק לסבול מדיסלקציה. פשוט הדיסלקציה מפריעה הרבה פחות.

[אריאלה*]

מסכימה איתך לגמרי מלבד המילה הזו - אחריות לידע של מיומנויות בסיסיות.
לא נתקלתי בזה באופן אישי בביה"ס של בתי ולא בחומר שקראתי (סדברי ואחרים) לא נראה לי שמישהו יכול בכלל לקחת אחריות כזו על עצמו באמירה או במעשה.

[רונית*]

מסתובב סיפור על בית הספר הדמוקרטי של כפר סבא, שבנה קורס מיוחד, שהתקיים על העצים, כדי לעודד את לימוד הקריאה אצל אלו שלא בחרו בה. זוהי דוגמא לבית ספר העושה מאמצים מיוחדים לאתר את התלמידים הפוסחים על המיומנויות הבסיסיות מסיבות השמורות עימם, ויוצא מגדרו כדי להמציא דרך לימוד שבה יהיו מעוניינים.

[דוד_רובנר*]

זה לא בית-ספר דמוקרטי.
עיוותים ו"פשרות" בלתי רציונליות -- או חוסר ידע מה זה בית-ספר דמוקרטי -- כאלה משחיתים את המושג, ומטעים את הציבור.

הדבר מהווה הפרה בוטה של זכויות הפרט -- זכות הבחירה, זכות ההגדרה העצמית, והזכות לעשות עם מוחותינו כרצוננו -- בלי שידול: "בסדברי-ואלי אף ילד עוד לא אולץ, נדחף, הואץ, פותה, או שוחד ללמוד לקרוא. לא הייתה אצלנו דיסלקציה. אף אחד מבוגרינו איננו אנאלפבית אמיתי או תיפקדי. אחדים מבני השמונה הנם כאלה, אחדים מבני העשר הנם כאלה, אפילו פה ושם אחד בן שתיים עשרה. אולם בזמן שהם עוזבים לא ניתן להבדיל ביניהם. איש אשר פוגש את תלמידינו המבוגרים יותר, לעולם לא יוכל לנחש את הגיל שבו הם למדו קרוא וכתוב לראשונה".

במערכת החינוך הבלתי דמוקרטית שלנו,
אנחנו מאפשרים לבתי-הספר שלנו לקבוע, בלי בקרה, מה על ילדינו לעשות עם מוחותיהם.
אנחנו מאפשרים למורים, ועדות, מנהלים, ופקידי בית-ספר ומשרד החינוך אחרים לקבוע מה על כל תלמיד לדעת; אנחנו מאפשרים להם לכונן מערכת משוכללת של לחצים ואיומים ועונשים המאלצים כל תלמיד ללמוד מה שמוכתב לו מראש; ואנחנו מאפשרים להם ליישם הלכה למעשה מערכת מבחנים, דיווחים, והערכות המפקחת ועוקבת אחר מוחותיהם ומלשינה על מחשבותיהם.
בקיצור, אנחנו מאפשרים לבתי-הספר שלנו ליטול לעצמם את החופש לעשות עם התלמידים מה שאנחנו לעולם לא היינו, בשום פנים ואופן, מאפשרים למוסד כלשהו לעשותו איתנו כמבוגרים -- היינו קמים, כולנו כאחד, כנגד כל ניסיון לאלץ אותנו לחשוב או ללמוד כל דבר שלא בחרנו ללמדו מרצוננו החופשי.

[יונת_שרון*]

אני דווקא שאלתי את דני לסרי ("מיתר") על הענין הזה בדיוק, והוא אמר שהלחץ ללמד קריאה וכתיבה מגיע דווקא מכיוון ההורים (לא כולם) ולא מהרשויות. גם ב-צליל בגליל היה משהו דומה. נראה לי שהמפתח לשינוי היחס של בי"ס לילדים נמצא אצל ההורים, לא אצל הפקידים.

[דוד_רובנר*]

הלחץ הוא משולב והוא מהווה סוג של מעגל קסמים:
כמובן שפחדים וחששות של הורים הם גורם חשוב -- למה? כי:

• חברתנו יוצרת אנשים נוירוטים.
• חברתנו היא תחרותית -- וההורים חוששים שהילד לא יידע או שהוא סובל מהתפתחות "תת-נורמלית".
• הגישה של פיאג'ה שאומרת שיש "שלבי התפתחות אוניברסלים נורמליים אצל הילדים" היא הגישה הנפוצה, ולא בהכרח נכונה. והפכה לאובססיה אצל המטפלים (פסיכולוגים, רופאים ועוד מומחים). ההורים, בלית-ברירה, "סומכים" על "מומחים".

גם "הרשויות" כמובן מתיעצות-סומכות על "המומחים" -- זה תפקידה של האקדמיה שמתפקדת כמאפיה.
מניין מקבלים הורים את המידע שלהם?
מהוריהם, מוריהם, הסביבה, ממומחים לסוגיהם -- וכמובן הם מאמצים את כל הדיעות הקדומות שהם חלק מן החברה.
המפתח לשינוי אולי נמצא אצל ההורים אבל במערכת ריכוזית כמו של מדינתנו המפתח לשינוי נמצא לא פחות אצל הפקידים והפוליטיקאים -- וכמובן אצל דעת הקהל שהיא סקטוריאלית ומורכבת מקבוצות לחץ -- והשימוש בכוח: מי שעושה יותר בלאגן ורעש -- "מצליח" כאן.

[אריאלה*]

ליונת
בסיכום השנה הראשונה של ביה"ס הדמוקרטי בערד התקיימה שיחת הורים ילדים מורים.
מה שבלט היו דיבריהם של הילדים על הקושי שקיים בינם לבין ההורים דווקא בנושאים הקשורים ללימודים.
זה היה מעניין בשני מובנים:
א. לא היו הקיטורים הרגילים על מורים אלא להיפך.
ב. היו הרבה טענות להורים ואלו בעצם הורים שהקימו את ביה"ס כך שהם כאילו "באותו ראש"
אז נכון קשה לנו המבוגרים להשתנות ולפעמים כל מיני מפלצות ישנות כמו, צריך לדעת לקרוא בסוף כיתה א' (לפחות) מרימות את הראש.
זה אגב לא פה ולא שם לגבי השאלה שבעצם עולה כל פעם מחדש - ליקויי למידה בחינוך הדמוקרטי.

[דוד_רובנר*]

One of the most powerful lessons schools teach children is "You are not a good learner." Despite the knowledge that children's brains are superb learning instruments, schools always claim that "failure" is a kind of sickness. Real or imaginary inadequacies are given clinical-sounding labels like "dyslexia," "ADHD," etc., to create the impression that physical abnormalities are involved. And yet, what is it the schools expect children to "succeed" at? Classrooms confront students with tedious, time-consuming and stressful nonsense, while rewarding and/or punishing their effort with pointless marks and grades.

The lesson in Smith's list is that schools are bad places for learning, especially the public schools.

Public Schools = The Nonsense Industry.

". . . הבעיה הקשה ביותר עבור המוח היא לא ללמוד, אלא לשכוח. לא חשוב כמה מאמץ אנחנו משקיעים, איננו יכולים לשכוח במתכוון משהו שלמדנו, וזה דבר נורא אם אנחנו לומדים שאיננו יכולים ללמוד . . ."

[קטע מתוך: ]Learning About Learning

זה, מן הסתם, לא קורה בבית-הספר הדמוקרטי.

[רונית*]

מסתבר שאפשר להיות בית ספר דמוקרטי גם אם אתה לא פועל לפי המודל של סאדברי-ואלי או אחר. זה מאד תלוי בהרכב הקהילה המרכיבה אותו ובהשקפותיה.
אפשר להבין את חשש ההורים, שהחינוך הדמוקרטי חדש להם. מצד שני, צריך לשאול את עצמנו מדוע בוחרים ילדים מסוימים שלא ללמוד לקרוא.
להבדיל מנושאים אחרים, שהם עניין של טעם אישי, חוסר היכולת לקרוא מהווה מגבלה קשה. אם, בחלוף הזמן, הילד אינו מגלה רצון להסיר מעליו מגבלה זאת, למרות שהיא מונעת ממנו דברים רבים, יתכן שאיזה שהוא מחסום מפריע לו. אני מאמינה שזהו המקום לנסות להציע לילד דרכים יצירתיות, כדי לסייע לו להשיג את המטרות שבהן הוא רוצה. אין בכך סתירה לזכותו שלא לרצות בדרכים היצירתיות שלנו...
אני רואה בכך את גדולתו של בית הספר הדמוקרטי: מאפשר ומסייע לכל תלמיד להשיג את מטרותיו בדרכים הנראות לו. לדעתי האישית, מתפקידו של בית הספר להציע לתלמידים מספיק דרכים אלטרנטיביות, על מנת שכל אחד יוכל למצוא את הדרך המתאימה לו.

[אריאלה*]

אני מסכימה איתך.

[יונת_שרון*]

יש ילדים שלומדים לקרוא כבר בגיל 3, ואחרים לומדים לקרוא רק בגיל 12. זה לא אומר שהם "פוסחים" על מיומנויות בסיסיות עד אז, אלא שהם עסוקים בדברים אחרים. אין שום בעיה להתחיל לקרוא גם בגיל כזה, ולא נוצרים שום "פערים" אם הסביבה החינוכית לא יוצרת אותם במיוחד (כמו בבי"ס רגיל).
בני כמה היו הילדים שניסו לגרום להם ללמוד לקרוא?

[דוד_רובנר*]

לאפשר ולסייע כאשר הילדים מבקשים זאת -- כן. "להמתיק את הגלולה", לאלץ, לדחוף, להאיץ, לפתות, או לשחד -- לא.
הניחו לילדים להיות. הם ילמדו כל מה שעליהם ללמוד, ויותר מזה, אם לא נתערב, אלא אם כן וכאשר הם יפצירו בנו לעשות זאת, ורק אז.

[דוד_רובנר*]

מסתבר שאפשר להיות בית ספר דמוקרטי גם אם אתה לא פועל לפי המודל של סאדברי-ואלי או אחר . . .

האם יש חצי בית-ספר דמוקרטי? -- או בית-ספר חצי דמוקרטי?
האם יש חצי הריון?
האם אפשר לקרוא לזברה -- ג'ירפה? -- או לסוס עם פסים -- זברה? . . .

[דוד_רובנר*]

דוח ועדת ויינשטיין עלה סופסוף באתר משרד החינוך

[בשמת_א*]

קראתי את הדו"ח (לא כל מלה).
אז אני מבינה שהם בסה"כ בעד האישור של בתי ספר דמוקרטיים וכדומה, וממליצים שהמערכת "תיאבק" בהם ע"י הפיכת בתי הספר הממלכתיים הרגילים ל"אוטונומיים" ול"ייחודיים" יותר בעצמם, כדי להשתפר כתוצאה מהתחרות.
דאגה שהמעמד הבינוני מוביל את השינוי. מגוחך מבחינה סוציולוגית, כלכלית וכדומה: תמיד המעמד הבינוני יוביל את השינוי מהסוג הזה. איזו מגמה בעד שיפור בהשכלה הובלה אי פעם ע"י השכבות החלשות??? השכבות החלשות מובילות רק מגמות של חינוך ריאקציוני כשהוא ניתן להן חינם (נגיד, התלמוד תורה והמיסיון הנוצרי בתקופת העליה הראשונה והשניה, או - לא להבדיל דווקא - ש"ס ודומיה היום).
החוכמה היא להבין, שהמעמד הבינוני מוביל שינוי שכל החברה נהנית ממנו (למשל, מפני שלבתי הספר הקונבנציונאליים אין ברירה אלא להתעדכן גם הם, אם זה גורר דרישה, או מפני שתלמידים משכבות חלשות בכל זאת מגיעים לבתי הספר הייחודיים ולומדים שם במילגות - ואז משפרים מאוד את מצבם ואולי משמשים שגרירים לחינוך שונה בקרב הקבוצה שממנה באו, וכדומה).

אבל הכל שם נשמע לי מאוס בסיגנון המשרד-חינוכי הרגיל: בהתאם לתקנות, בתנאי שאנחנו נקבע, בתנאי שהשליטה אצלנו, בתנאי שלנו הזכות לאשר או לא לאשר.
איפה זה ואיפה החינוך הביתי. הרי זה מגוחך.
וזה עוד יותר מגוחך מפני שהם אמורים כבר לדעת, שכל הכפייה הזאת לא שווה כלום. נגיד שמכריחים את כל בתי הספר ללמד חומר מסוים שנחשב כ"תוכנית חובה" שבלעדיה לא יאושר בית הספר.
מה הקשר בין זה לבין מה שהתלמיד יוצא איתו מבית הספר?
הרי זו בדיוק הבעיה של מערכת החינוך בבית הספר הרגיל: לא יודעת מה הם מלמדים, אבל העובדה היא שהתלמידים לא לומדים .
הם יוצאים מבית הספר בורים, טיפשים וחסרי אונים. ואלה שלא, זה למרות ביה"ס ולא בזכותו.

[דוד_רובנר*]

נכון, יותר מדי ביורוקרטיה ויותר מדי ריכוזיות.*
הפתרון חייב להיות "בזכות -- לא בחסד": הממשלה לא עושה לנו טובות כאשר היא "מרשה" לנו -- ועוד עם הכסף שלנו -- לחנך את ילדינו על פי דרכנו.
אין כל הוכחה ש"חינוך" אחיד -- חינוך הומוגני וסטנדרטי -- תורם לשיוויון, לסולידריות וללכידות חברתית. מאידך, ל"חינוך" הומוגני וסטנדרטי השפעות שליליות הרות אסון על ילדינו.

הפתרון הוא בהפרדת החינוך מן הפוליטיקה -- ומהביורוקרטיה !!

........................................................................................

• זו לא דמוקרטיה -- זה נקרא פַטֶרנַליזם/אֶטַטיזם של הרווחה.