חינוך להתחשבות

אמא_לשלושה*
הודעות: 966
הצטרפות: 17 פברואר 2005, 11:59
דף אישי: הדף האישי של אמא_לשלושה*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי אמא_לשלושה* »

יונת שלום,
קראתי מה שכתבת בדף להימנע משאיפות עבור ילדינו, על ילד שאין לו רגישות לסבל של הזולת.
בני הוא כזה (בן 9) אין לו טיפה של אמפתיה לאחרים, לא מעניין אותו שאחרים סובלים, הוא לא יגרום לעצמו טיפה של אי נוחות, כדי לעשות לאחרים הקרובים אליו קצת טוב. (גם בן זוגי כזה, רק שאצלו זה קצת יותר מתון).
עד שקראתי את מה שכתבת, זה מאוד מאוד הפריע לי, ודיברתי איתו המון על הנושא, אבל כלום לא עזר.
כשקראתי אותך הבנתי שמה שבאמת מפריע לי, זה איך שהסביבה הקרובה רואה אותו ומדברת עליו.
כשהם מדברים עליו הם מציגים גם אותו וגם אותי בצורה שלילית, כאילו
אני אחראית על החינוך שלו, ונכשלתי בזה.
מה דעתך? לעזוב אותו לנפשו? מה המחיר שהוא ישלם על זה הלאה?
לא רוצה שישאר לבד בלי חברים, גם כך בקושי יש לו חברים (מבחירה שלו, הוא מאוד בררן לגבי הילדים שאיתם הוא מתחבר).
יש לציין שהוא ילד מאוד בוגר ומאוד חכם (על גבול המחונן.
תודה.
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי עירית_לוי »

הי יונת :-)
אמא לשלושה הזמינה אותי להצטרף לדיון בדף שלך.

אז הנה דעתי:

כבר במשפט הראשון שכתבת אני רואה נקודה חיובית ומשמחת:
לא מעניין אותו שאחרים סובלים, הוא לא יגרום לעצמו טיפה של אי נוחות, כדי לעשות לאחרים הקרובים אליו קצת טוב.

הילד שלך לא עסוק בלרַצות אתכם, וזה נהדר בעיני.

יש שתי דרכים בהן אדם יכול להפוך לאדם רגיש או לפתח רגישות לאחרים (או כמובן כל תכונה אחרת):
  1. כי אמרו לו וביקשו ממנו וציפו ממנו והוא עושה את זה על מנת לרַצות אנשים אחרים.
  2. להגיע לזה לבד.
בדרך הראשונה זו אף פעם לא תהיה רגישות נקייה ואמיתית שבאה במפנים, אלא תמיד יהיה מעורב בה אלמנט הריצוי.

תחשבי רגע על עצמך, היום כאדם בוגר.
כאשר את מתחשבת באנשים אחרים - האם את עושה את זה תמיד מתוך אהבה טהורה לבני אדם או מתוך רצון "להיות בסדר"?
בתור מישהי שכל חייה עיצבו אותה "להיות בסדר" אני יכולה לספר לך שאצלי זה לא נקי ויש בי את שני הצדדים.

הנה מה שלדעתי את יכולה לעשות בנקודה בה את נמצאת:
  • להפסיק לשפוט אותו, ולקבל אותו כפי שהוא. כאשר מתנגדים למשהו הוא מתעצם וכאשר מרפים ממנו יש סיכוי שהוא יקטן או יתמוסס. הקושי הוא לקבל באמת, ולוותר לגמרי על השיפוטיות. מעורב כאן גורם נוסף והוא דעת הסביבה שאת צריכה לנטרל על מנת לקבל אותו באמת. זה דבר שלא פשוט לעשות כי את צריכה בו זמנית גם להפסיק לשפוט את בנך וגם להתעלם משיפוטיות הסביבה כלפייך.
  • להסיר ממנו את התווית של "ילד חסר רגישות". מרגע שהודבקה תווית היא מקבעת. כל עוד את מסתכלת עליו באמצעות התווית הזאת, את תהיי עסוקה בלחפש הוכחות שמצדיקות את הטיעון שלך. וכשמחפשים ? מוצאים. מכירה את הלוגיקה של "נבואה שמגשימה את עצמה"?
  • לתת לו דוגמא אישית. ילדים לא מקשיבים לדיבורים ולשכנועים. הם מעתיקים התנהגות והוויה. כתבת: גם בן זוגי כזה, רק שאצלו זה קצת יותר מתון . זה כמו לצעוק על ילד: "תפסיק לצעוק!" :-)
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

כמה נחמד שיש מי שעושה בשבילי את העבודה! :-)
אז תודה, עירית לוי, מסכימה עם כל מה שכתבת.

יש לי משהו קטן להוסיף. אמא לשלושה, כתבת:
ודיברתי איתו המון על הנושא, אבל כלום לא עזר.
בתור התחלה, אני מציעה להפסיק לדבר איתו על זה ולעשות את שאר הדברים שאת כבר יודעת שלא עוזרים. גם אם את לא מצליחה לעשות את הדברים שפרח כתבה (לקבל אותו, להוריד תוויות, לתת דוגמא אישית) לפחות תני לעצמך שחרור מלדבר איתו על זה, או לטפל בזה בדרכים אחרות שכבר ניסית. הרי זה ממילא לא עוזר, אז אין טעם להטריד את עצמך בזה.

_כשהם מדברים עליו הם מציגים גם אותו וגם אותי בצורה שלילית, כאילו
אני אחראית על החינוך שלו, ונכשלתי בזה._
הוא שומע את זה? כי זה בטוח משפיע עליו, ולא לטובה. אני מציעה שכל פעם שאומרים משהו כזה בנוכחותו, תגידי עליו משהו טוב. לא משנה מה, העיקר שהוא ישמע משהו טוב על עצמו.

לא רוצה שישאר לבד בלי חברים, גם כך בקושי יש לו חברים (מבחירה שלו, הוא מאוד בררן לגבי הילדים שאיתם הוא מתחבר).
כפי שכתבת -- זו בחירה שלו. או אם תסלחי לי על הבוטות: זה לא עניינך. את לא אחראית על חייו החברתיים (מלבד בתור נהגת ומלווה לפעמים).
איך היית מרגישה לו ההורים שלך היו אומרים לך מה לעשות כדי שיהיו לך יותר חברים? איך זה היה גורם לך להתייחס לעצות שלהם? איך זה היה גורם לך להרגיש ביחס לעצמך?
אמא_לשלושה*
הודעות: 966
הצטרפות: 17 פברואר 2005, 11:59
דף אישי: הדף האישי של אמא_לשלושה*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי אמא_לשלושה* »

קראתי את מה שכתבתן, בינתיים מפנימה.
אפרט מאוחר יותר אחרי שהכל יופנם עמוק עמוק פנימה.:-)
אמא_לשלושה*
הודעות: 966
הצטרפות: 17 פברואר 2005, 11:59
דף אישי: הדף האישי של אמא_לשלושה*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי אמא_לשלושה* »

כאשר את מתחשבת באנשים אחרים - האם את עושה את זה תמיד מתוך אהבה טהורה לבני אדם או מתוך רצון "להיות בסדר"?

אז קרה לי מקרה שהתחשבתי תקופה ארוכה (בערך שבועיים), במישהיא קרובה אליי, לא מתוך אהבה ולא מתוך רצון "להיות בסדר".
פשוט מתוך רחמים ומתוך הבנה, שרק אני נמצאת כאן בשבילה.
ת'אמת, זה עלה לי בבריאות, ביחסים עם הילדים.
במיוחד עם הקטנצ'יק שבמשך כל השבועיים האלו כמעט ולא הייתי זמינה אליו. זה הגיע למצב כזה שאחרי שהשבועיים האלו הסתיימו, לא שלחתי אותו יומיים לגן כי הרגשתי חוסר שהייתי צריכה למלא, גם לי וגם לו.

בקיצור מה שאתן אומרות זה לעזוב את הילד לנפשו, לקבל אותו כמו שהוא (שזה די קשה כאשר הצד הנפגע זה אחד הילדים האחרים שלי).
ולא להדביק לו תווית.
מקובל עליי מאוד, אשתדל לעשות זאת.
עירית, כמו שאת מכירה אותי, אני גם אצליח. :-).
תודות.
אמא_לשלושה*
הודעות: 966
הצטרפות: 17 פברואר 2005, 11:59
דף אישי: הדף האישי של אמא_לשלושה*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי אמא_לשלושה* »

איזו נוסטלגיה, אם כבר אני פה אז אעדכן, קיבלתי את העצות שלכן ובנוסף לזה הילד למד בעצמו מה ואיך צריך כדי להסתדר בחברה, היום הוא יותר רגיש אכפתי ומתחשב, הוא מצליח לעשות את זה מבלי שהוא יצטרך לוותר על הנוחות שלו ועל הרצונות והצרכים שלו. יש לו מעט מאוד חברים שהוא מסתדר איתם ושמקבלים את הגבולות המאוד ברורים שלו.

תודה לכן @}
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי עירית_לוי »

ואוו. באמת נוסטלגיה :-)
כל הכבוד על היישום. ממש לא מובן מאליו.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_את לא אחראית על חייו החברתיים (מלבד בתור נהגת ומלווה לפעמים).
איך היית מרגישה לו ההורים שלך היו אומרים לך מה לעשות כדי שיהיו לך יותר חברים? איך זה היה גורם לך להתייחס לעצות שלהם? איך זה היה גורם לך להרגיש ביחס לעצמך?_
כל כך נכון, משפט הכי חשוב שניתן להעביר להורה עם חרדות חברתיות עבור ילדיו, חברה שואלת :( אם יש דרך לכוון ממש מעט אפילו ברמיזה לפני שהילד עושה תאונה חברתית אשמח לשמוע, איך אומרים את דעתך מבלי שזה ישמע מתערב אבל שהדעה תשמע ותחלחל.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

זה תלוי בילד...
אבל באופן כללי, לעשות את זה בפרטי, לא מול אחרים, ותוך כדי הקשבה לצד שלו בעניין.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

היי יונת ברור שהשיחה בפרטי, מה הכוונה תוך כדי הקשבה? אולי אפרט, הוא לא מעוניין להזמין 2 חברים מהקבוצה ליומהולדת שלו, דבר שלא מקובל בכלל חוק לא רשום שמזמינים את כל הקבוצה, מה גם שהם ילדים חזקים ומשפיעים לכן אני חוששת תהיה הסתה נגדו. מנסה לטפטף לא את דעתי אבל הוא די נחוש לא להזמין, הוא לא אומר מה הסיבה שהוא לא מעוניין להזמין
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

תשמעי, אני לא חזקה בחוקים חברתיים, כתובים או לא.
אולי אפשר לעשות שני ארועים: אחד ״רשמי״ עם כל הקבוצה, ואחד עם חבורה מצומצמת שכוללת רק את מי שהוא באמת רוצה.

יחד עם זאת, באמת מעניין למה הוא לא רוצה להזמין שני ילדים מרכזיים. יכול להיות שהם מציקים לו? מתנכלים לו ביאזושהי צורה?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

חינוך להתחשבות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

תודה יונת, בחרנו להזמין את כולם. הייתה אתמול היומולדת היה שמח והבן שלי הרגיש כחתן ביום חופתו כולם נהנו ושמחתי שבסוף הזמנו את כולם, זה ממש הלחיץ אותי וברור לי שזו עבודה שלי להבין למה ממש נחרדתי עבורו, תודה ושבוע טוב
שליחת תגובה

חזור אל “מה ללמד את ילדינו?”