לא מצאתי דף בנושא אבל גם לא חיפשתי הרבה. לא מצאתי בחיפוש את המילה "חמלה" בשום כותרת של דף. אם יש לזה מקום מתאים יותר אני פתוחה להצעות העברה.
הדיון לא מתאים כרגע לדף שבו הוא החל. הרגשתי קושי להסביר את עצמי בנושא בתוך המסגרת של הדף ההוא אבל הדברים חשובים לי ואני אשמח לשמוע דעות נוספות ולחדד או לעצב מחדש את אלו שלי.
מהי בשבילן/כם חמלה? איזו מן הרגשה היא נותנת? האם שווה לשאוף אליה? וגם כל רעיון אחר או סיפור שקשור ומבהיר את הדברים.
בשבילי, חמלה היא סוג של הוויה שאני שואפת אליה תמיד. קל לי לזכור את השאיפה הזו כשהכול בסדר וקשה לי לזכור אותה כאשר הדברים משתבשים. כשהם משתבשים אני נזכרת בה מאוחר מדי. בעקבות כל מה שלמדתי אני משתדלת לגלוש מעל השיכחה ולקוות שאזכור מוקדם יותר בפעם הבאה אבל אני לעולם לא מוותרת על השאיפה להיות בהוויה של חמלה.
לי זה עוזר כשמישהו מזכיר לי שזו המטרה. הפיזור הופך למיקוד ואני יכולה לזנוח התנהגויות שלי שמסיטות אותי מהמטרה שלי - חמלה כלפי עצמי.
כאשר הצלחתי להביא את עצמי לתוך הוויה של חמלה במקרי משבר זה לפעמים פתר בבת אחת בעיה קשה במסגרת יחסים מורכבים.
להיות בהוויה כזו אומר קודם כל לחמול על עצמי. להביט בעצמי, לא משנה מה עשיתי או מה הרגשתי, ולזכור שאני בת אדם, שמותר לי כל המגוון האנושי, שמותר לי לפספס בקטן או לטעות בגדול. לכל זה אין קשר למה שאני עושה אחר כך. זה רק המבט על מי שאני עכשיו.
המבט הזה לרוב מביא אותי להתנצל אם פגעתי, לתקן אם קלקלתי, להצטער אם פספסתי.
אבל - וזה אבל עצום שמעביר אותי ל - מהי לא-חמלה אלא קורבנות - את כל אלו: צער, התנצלות, תיקון, אפשר לעשות גם מתוך קורבנות.
קורבנות בשבילי היא ההפך מחמלה. במקום שבו אני חומלת באמת אני לא יכולה גם להיות קורבן.
כקורבן אני יכולה להיות מובלת להתנצל, לרצות, להתחנף, לתקן, לקחת אחריות שאינה שלי ועוד רשימה אינסופית.
אלו מושגים שיכולים להיות מבלבלים מאוד אבל הם שני הפכים. הם נראים לפעמים דומים, התנהגותית, אבל המניע כאן הוא החשוב.
אז בשבילי - כשאני בהוויה של חמלה אני חומלת את כולם. מתחילה מעצמי, כי זה הבסיס של החמלה, מתמלאת בתחושה המתוקה הזו של אני אנושית ולכן אני בסדר ונותנת לה לעטוף את כולי, וממנה בודקת החוצה מה נשפך ממני אל העולם.
החמלה שלי כלפי עצמי היא הבסיס הכי חזק שלי ולכן אני מחפשת אותה כל הזמן. מוצאת באמת רק חלק מהזמן. לא מתייאשת אף פעם.
למרות שלפעמים זה קשה מאוד.
באתר הזה מדברים המון על "המרכז". זה מושג מאוד עמום ולי אישית יש צורך לבאר אותו ולחפש עוד ועוד פנים קונקרטיות שלו. חמלה היא בשבילי אחת הפנים של "המרכז". פנים נוספות של אותה הוויה יכולות להיות "נוכחות" או "מודעות" או "אהבה". חמלה היא עוד שם לדבר הזה שממנו אני נובעת במיטבי ולכן אני מחפשת אותה כל הזמן ושואפת אליה.
אני מאמינה שכמעט לכל בני האדם יש בתוכנה את האפשרות להפוך לקורבנות תחת נסיבות מסוימות. השימוש של קורבנות בתחושה המדומה של חמלה (כלפי האחר המקרבן, כמובן) יכולה להפוך את הקורבנות לאינסופית. נראה לי שחשוב לדבר על זה.
במאמר מוסגר אני חושבת שכמו שיש ביטויים דומים לחמלה ולקורבנות כך יש ביטויים דומים גם לאהבה ולקורבנות. אלו מושגים שיכולים לבלבל רגשית ובגלל זה להיראות דומים כלפי חוץ אבל לנבוע ממקורות שונים לגמרי. אבל בזה אולי נעסוק אחרי שנמצה את החמלה
>
בעיני הכול טוב ומשובח. מתקיים פה עושר רעיוני, נפרש טווח של אפשרויות. אני למדתי ולומדת הרבה. תודה גדולה לכול המגיבות @}
