טיפול שגרתי ביילוד בבי''ח

[תמר_מ*]

ו"לא הולכים עם תינוק על הידיים" (טוב, גם האחות כנראה הייתה עייפה ויצאה לה דברים לא הגיוניים מהפה, נדונה לזכות).
לא, היא לא היתה עייפה, גם בי נזפו כשראו אותי נכנסת לתינוקיה כשהקטנה שלי על הידיים במקום באקווריום.

בשמת, גם אני נחרדתי מהתינוקיה באסף הרופא ולחשוב שמשהו בסגנון הזה עבר על בכורתי בתה"ש- עצוב לי לחשוב.
בדיוק הגיע תינוק מחדר לידה, עבר קירצוף מתחת לברז וסירוק עם סבון (למה חשוב לסרק תינוק שנולד?), מייד אחר כך עבר לחימום ושתי זריקות, אחת בכל ירך. יופי של קבלת פנים לעולם.

והאחות עם תינוק צווח ביד, מתקשרת לאמא לבוא להניק, אבל האמא בדיוק מקבלת אורחים, האחות: "טוב, אז אני אתן לו בקבוק".
אני יודעת שזה לא כל כך קשור לדף, אבל לא התאפקתי.

[שרון_ג*]

האם את חושבת שיש סכנה לילוד אם הוא אחרי הלידה לא נמצא בבי"ח?
אני מניחה שב- 99% מהמקרים התשובה שלילית.

[שרון_ג*]

שרק רופא או אחות יוכלו לראות פרכוס, הכחלה מצוקה וכולי.
תתפלאי. אני זוכרת את עצמי בתור סטודנטית מסתכלת בתמיהה על תינוק, שנראה לי בסדר גמור, אבל האחיות אמרו שהוא מתחיל מצוקה נשימתית.
הקונץ הוא לנסות ולתפוס אותם קצת לפני הנפילה הגדולה. ואני, כסטודנטית, לא ראיתי את זה. את הסימנים המקדימים.

היום, בדיעבד, אני רואה דברים אחרת. סתם לדוגמה, לפני שלושה ימים בערך, נכנס לחדר שלי ילד חביב בן 10 בערך. איך שהוא נכנס לחדר אמרתי "מה קרה? אתה נראה מאד חולה!". האבא אמר לי משהו בסגנון של "הרי מי שבא לכאן כמעט תמיד חולה", ואני עניתי לו שלא מעניינים אותי כל הנזלות ודלקות האוזניים, עד כמה שהם גורמים לסבל, אבל הילד שלו חולה. בבדיקה לא היו ממצאים מעניינים, אבל אני לא וויתרתי, ושלחתי אותו לצילום חזה. ושם זה היה. בשקט גמור רבצה לה דלקת ריאות "נאה", בלי שום סימן אחר למעט העובדה שהילד נראה "חולה". משהו שלא היה מוסבר ע"י הממצאים בבדיקה שלו.
לפני שהייתי רופאה, הייתי מפספסת ילד כזה. הייתי אומרת שאין לו כלום. הוא ישב בחדר שלי, צחק ודיבר, כאילו כלום. ההורים גם לא ראו מקום לדאגה, אבל בגלל שהחום החל להתמשך - החליטו להביא אותו.

מצוקה נשימתית של תינוק אני מאבחנת מהדלת. שאר הבדיקה רק מאששת את אבחנתי.
תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים.

[חגית_ו*]

תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים
אמאל'ה!
אז מה זה אומר?
שאם רוצים להמנע מזה התינוק צריך להיות בתינוקיה???

[אמא_ל_5*]

תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים.
את באמת מתכוונת שכל תינוק צריך להיות בהשגחה מקצועית - רפואית בימים הראשונים? זו שאלה רצינית לחלוטין, ולא צינית כלל, אם כך זה נשמע. כלומר - למעשה זה שולל לחלוטין לידת בית, ואפילו ביות בבית החולים.

[שרון_ג*]

אני לא יודעת אם לזה אני מתכוונת (בשעה זו של הלילה אני ממש לא יודעת הרבה דברים ), אבל קצת מפריעה לי היומרנות הזאת של "אמא יודעת הכי טוב".
את הרי יודעת שתינוקות עושים דברים מוזרים בימים הראשונים לחיים. קחי לדוגמה jitteriness. אמא לא תלך לשאול על זה ברגע שזה קורה. היא תקבע תור בנחת ותבוא כשהיא יכולה, אבל בינתיים - אולי לא תהיה רגועה. ובמקרה הזה - נכון, אין כאן כל דחיפות ואין בעיה בכלל.
מצד שני, אלינו הגיע פעם ילד ששלשל ואמא שלו חשבה שזה פיפי. הוא היה באי ספיקת כליות נוראית בטיפול נמרץ ילדים הרבה זמן. והאמא היתה דווקא אישה אינטליגנטית. אבל השלשול נספג לחלוטין בטיטול.

אני בהחלט חושבת שרוב האמהות צריכות בימים הראשונים להיות במקום בו עצה רפואית היא זמינה. ללכת לרופא הילדים יום יום, עם כל הילדים החולים בחדר ההמתנה שלו - זה פשע לטעמי.

אני א אומרת שהמצב בתינוקיות היום הוא אופטימלי או אפילו מתקרב לזה, אבל, מצד שני, הדמוניזציה של ה"צינוקיה" מטרידה אותי. בעיקר משום שאני עבדתי באחת כזאת, שכולם נהנים להשמיץ אותה. האחיות היו מאד מסורות ועשו כמיטב יכולתן (לפחות רובן). הן חונכו בדרך מסויימת - ודגלו בשיטה בה חונכו.

ולגבי תינוק לא בידיים אלא רק בעריסה - עניין משפטי. אם ניקח אמא אחת שמסתחררת (מחוסר דם או השד יודע מה) והתינוק נופל לה מהידיים - עורכי הדין יכולים לתפוס את ביה"ח בביצים על זה.

רפואה מתגוננת כבר אמרתי היום?

לילה טוב (אולי פעם, כשאהיה בהירה יותר במחשבתי, בשעות יותר נורמליות, אשוב לפתח את הרעיון)

[אם_פי_3*]

שרון - אנחנו יודעים שהאחיות, רובן, עושות כמיטב יכולתן - אין לנו תלונות אליהן (עשויות להיות תלונות פרטניות, אבל בגדול) - הבעיה היא שגם כשהן עושות כמיטב יכולתן, התינוקות מקבלים הרבה פחות ממה שהם זקוקים לו. ועל זה המחאה - שהתינוקות בכלל לא צריכים להיות שם. הם צריכים להיות צמודים לאמם. גם במחיר של פחות השגחה רפואית.
אני דווקא מאמינה שאם שצמודה כל הזמן לתינוקה, מרגע היוולדו (וזה חשוב. ההפרדה פוגעת באינסטינקטים גם להמשך), תרגיש שמשהו לא בסדר - גם אם היא לא תדע להגדיר מה. בלידת בית בשעות הראשונות, המיילדת נוכחת, ויש לה מספיק נסיון (גם קליני) בשביל לזהות את הדברים הראשוניים. ואח"כ - המיילדת זמינה לכל שאלה, גם כזו שלא הולכים בגללה לרופא - וגם מבקרת אחרי יום-יומיים, לראות שבאמת הכל בסדר. בימים הראשונים, כל יום דיברתי עם המיילדת בטלפון (היא התקשרה! אני מאלו שלא היו מתקשרות אלא אם יש ממש צורך) - למרות שאני כבר אמא מנוסה - ואז באמת שאלתי על כל ספק הכי קטן. וגם, הלכנו לרופא (היום אני יודעת שהיינו צריכים ללכת קודם, ועדיין זה היה בגיל ימים ספורים). נכון שזה לא כמו לראות בעיניים, אבל כשהמחיר הוא להיות לבד, ובתנאי אור-רעש-מגע-זמינות יניקה שלא מתאימים לתינוקות רכים (ובעצם גם לגדולים יותר, אבל אצלם כבר מתחילה להיווצר יכולת הסינון) - אז אני מעדיפה למצוא פתרונות אחרים.
כמו שאני מעדיפה לחיות את חיי, ולא ללכת עם רופא צמוד - גם אם הסיכון להתקף לב (טוב, אולי לא אצלי, אבל אצל כמה מקרובי משפחתי) או אירוע מוחי הוא לא לגמרי נמוך...

[שרון_ג*]

אין לי בעיה עם זה. זו בחירתך.
אבל אני לא משוכנעת שבחירתך מתאימה להיות הנוהג הרגיל לכל יולדת ויולדת, ולכן אני יוצאת נגד כל מגלגלי העיניים שטוענים שיש לחסל את התינוקיות ולתת לכל אישה להשגיח על הילד שלה. זה מתאים לחלק מהנשים, אך לא לכולן.

מצד שני, אני בהחלט בעד זה שיולדות שיולדות בבית יקבלו את כל הסיוע האפשרי. שיקבלו מענק לידה, למשל, בלי צורך ללכת לבי"ח.

[בשמת_א*]

אלינו הגיע פעם ילד ששלשל ואמא שלו חשבה שזה פיפי. הוא היה באי ספיקת כליות נוראית בטיפול נמרץ ילדים הרבה זמן. והאמא היתה דווקא אישה אינטליגנטית. אבל השלשול נספג לחלוטין בטיטול.
את רואה למה צריך לגדל תינוקות בלי חיתולים? (-;

ללכת לרופא הילדים יום יום, עם כל הילדים החולים בחדר ההמתנה שלו - זה פשע לטעמי.
אבל את יודעת שגם התינוקייה היא אופציה גרועה ביותר, ומועדת לזיהומים. לכן התינוקיות נסגרות באירופה.
הפתרון ההולנדי נראה לי מאוד: אחרי הלידה יש אחות בבית כמה ימים, שעוזרת לאמא להתאושש מהלידה וגם עוקבת אחרי התינוק.

האחיות היו מאד מסורות ועשו כמיטב יכולתן (לפחות רובן). הן חונכו בדרך מסויימת - ודגלו בשיטה בה חונכו.
אף אחד לא אומר שהאחיות לא מסורות.
אבל השיטה בה חונכו היא בדיוק אחת הסיבות שהתינוקייה איננה מקום ליילודים .
שרון יקרה, האם את מבינה את עמדתי הברורה, שאין להפריד תינוקות מאמם, ושאם יש חשש לבעיה רפואית, אז צריך להשגיח על התינוק כשהוא צמוד לאמו ויונק, ולהשתדל לעשות כל טיפול על האם ולצד האם?
האם את מבינה שעמדתי הברורה היא שתינוקיות הן מוסד שצריך להיסגר לחלוטין, כל התינוקיות באשר הן, ושצריך לעבור לטיפול אנושי ביילודים?
שה"גישה החינוכית" שבה טיפחו את האחיות חייבת להסתלק מן העולם לאלתר? יחד עם כל המוסדות שתומכים בה?

ולדברי כרמית, שכרגיל אני מסכימה איתם לחלוטין - לדעתי את לא התייחסת מספיק לטענה שלה, שאנסח אחרת:
נשים שהתינוקות שלהן נלקחים מהן, ושמחונכות (כמו האחיות) לראות בעצמן בלתי כשירות ללדת או להסתכל על התינוק שלהן, מוחלשות ומאבדות את היכולת שלהן, שאני מסכימה עם כרמית שהיא קיימת.
הגיע הזמן להעצים את הנשים. ולהציל את התינוקות.

[אם_פי_3*]

לא רק הבחירה שלי.
תינוקיה, במתכונתה הנוכחית, היא לא מקום טוב לתינוק, כשגרה. ושוב - לא בגלל העושות במלאכה, אלא בגלל הקונספציה.

[יונת_שרון*]

שרון (וכולם), אני מאוד מאוד ממליצה לקרוא את רשימתה של אישה אחת "אינטואיציה אימהית" מתוך באופן 54, לגבי היכולת של אמהות לזהות בעיות אצל תינוקות. ואני מאמינה שהיכולת הזאת שהיא מתארת שם אינה כשרון ייחודי שלה ושל עוד מעט אמהות מובחרות, אלא היא משהו מאוד נפוץ, שנפגע כשמנתקים את התינוקות מהאמהות, וכשגורמים לאמהות לפקפק בעצמן.

[אמא_נמרה*]

גם אני רציתי להפנות למאמר של אישה אחת , אבל פחדתי שיגידו לי שזו לא דוגמא (מקרה פרטי, של מישהי באופנית ובלה בלה בלה).

מחשבה: אולי יש קשר בין תזונת האם בהריון ו/או לידה טראומתית ולא טבעית (כולל אפידורל) ו/או המרחק המלאכותי מחום ומגוף אנושי בשעות הראשונות לכך שיש חשש כל כך גדול בקרב רופאים ואחיות מסימני מצוקה אצל יילודים.
בקיצור: האם יכול להיות שעצם מהלך ההריון והלידה המודרניים והנפוצים + נהלי בי"ח בזמן ליד'ה וטיפול הביילודים מגבירים מאד את הסיכון למצוקה בשעות הראשונות לחיי היילוד?

[מונו_נוקי*]

לדעתי ברור שיש קשר. דוגמא:פיטוצין משפיע על האם והעובר\תינוק. סיבוכים אצל האם ימנעו ממנה קרבה לילוד מיד אחרי הלידה(ניתוח.....)+ מדיניות אי עידוד הנקה ואי ביות מונעים אפילו אצל אם מנוסה הכרות עם התנהגות הילוד בשעות הראשונות המיועדות להתקשרות עם האם.
יש מחקר ידוע ואכזרי על קופים שהפרידו אותם מהאימהות שלהם והצמידו אותם ל"אימהות" מתכת עם מתקני האכלה. התוצאות טרגיות ביותר(אם כי יש לזכור שהמחקר נמשך זמן מה, בניגוד לאימהות אנוש שאחרי כמה ימים הולכות הביתה. אבל לפחות 20% מהמקרים זה אחרי חמישה ימים....... שלא לדבר על פגים)

[מונו_נוקי*]

ניסוי הרלו

[דנד_י*]

בעקבות שאלה של חברה, מכיוון שאני רואה שהדף הזה עודכן לאחרונה לפני לא פחות מ10 שנים!!!
אני מעדכנת כאן מנסיוני המר בנושא הזה.
הזהרה - לבעלי בטן רגישה וסיכוי שהתינוק כן יהיה בצינוקיה - לא לקרוא!

הבן השני שלי הגיע לתינוקיה למס' שעות, והוא חזר אלי אפתי (איך כותבים את זה?).
אני כמובן חשבתי לתומי שהוא פשוט מאוד עייף מהלידה, והנחתי לו.
ניסיתי להניח אותו על השד, להעיר אותו בעדינות, שום דבר לא עזר, הוא פשוט ישן ב"שלווה" כמעט עד שהשתחררנו, יומיים בערך.
הוא לא ינק את הקולוסטרום, אולי הספיק לקבל ממנו קצת ביום השלישי, אבל זה היה מאוחר מידי, ביום השני לחייו אחיו נתן לו נשיקה + וירוס.
הוא נדבק וביום העשירי לחייו כמעט איבדנו אותו. היינו חודש וחצי אח"כ בבית חולים איתו.
כמה שנים אח"כ התברר לי שבקולוסטרום יש חיסון נגד הוירוס הזה....

איבדתי אמון במערכת.
את ילדי הבאים לא הסכמתי למסור לאף אחד לאף רגע.
המשמעות של זה הייתה שביליתי איתם שעות בתינוקיה.
לצערי הרב!

כמעט בכל פעם שאני שומעת תינוק בוכה עולות בי תמונות זוועה מהמקום הזה.

אז אתחיל בתיאור לפי שלבים של מה עובר על תינוק שמגיע לתינוקיה.

• הוא לבד, על הגב עם פלורוסנט בעיניים
• אם הוא בוכה אף אחד לא ניגש אליו
• זה יכול לקחת שעות (אין לי מושג איך הם לא משתנקים מהבכי האין סופי הזה)

כשסוף סוף מגיע הרופא לבדיקה / כשלאחות יש זמן להתחיל את שלה:

• עוברת אחות על כל העריסות ומתחילה לקחת תינוק תינוק לעמדה שלה
• ברוב המקרים את כל מה שעובר עכשיו התינוקות עוברים בבכי
• אם האמא הסכימה מוצץ אז מנסים לתת להם לפעמים שלא יבכו (אם אתן שולחות תינוק לשם - אז בבקשה תרשו להן לפחות לתת לו מוצץ)
• מפשיטה אותו לא בעדינות יתרה
• מקלחת אותו מתחת לברז כשהוא עצמו באוויר ולא בתוך מים ולא נתקלתי בתינוק שלא בכה בשלב הזה.

(יש בתי חולים היום שכבר לא מקלחים ככה, אז אם אתן מתכננות לאפשר להם מקלחת - תבררו את העניין הזה)

• בודקת חום (שימו לב! יש בתי חולים שהבדיקה היא רקטלית!!! התינוקות צורחים כמו לא יודעת מה!!!)
• מחתלת - התינוק נשאר ערום וצורח
• מורחת משחה בתוך העין
• מניחה אותו ערום בעריסה והולכת לרשום את הפרטים שלו במחשב
• התינוק הזה נשאר ערום וצורח שם עד שמגיע תור הרופא או הדוקרים למינהם
• עדיין נשאר לו לעבור - חיסון צהבת, דקירה של ויטמין K, את הדקירות הוא מקבל בפתאומיות, ללא התרעה וללא ניחום.
• וכמובן - גולת הכותרת - בדיקת הרופא:

הרופא מוציא את הטיטול ופשוט מטלטל את התינוק בכדי לבדוק את הרפלקסים שלו. אין לזה שום הגדרה אחרת.
הבדיקה נעשית בצורה הכי לא עדינה ומתחשבת שאפשר.
כשעשו את זה לתינוקות שלי עמדתי ליד, זה קרה אחרי שהתינוק שלי היה על הידיים כל הזמן ולא עשו לו שום דבר מכל מה שתיארתי עד עכשיו, ובכל זאת הם התעוררו וצרחו עד לב השמיים.
רציתי לחנוק את הרופא הזה באותו הרגע.

• אחרי שהרופא מסיים עם כווווווול התינוקות, נגיד 20, רק אז האחיות מתפנות לגשת שוב תינוק תינוק, וזו בדר"כ אחות אחת. להלביש - גם לא בעדינות יתרה ולהניח לתינוק הזה לנפשו.

אז יש תינוקות שעוברים את כל זה ולא חוטפים טראומה.
ויש תינוקות שנכנסים לסטרס, והפתרון שלהם למצב הזה הוא בריחה לשינה, פשוט השרדות.
אולי שכחתי משהו, איזה הליך, איזו התעללות - אני פשוט מנסה להדחיק את התמונות האלו כמה שיותר אחורה. עושה לי רע.

[דנד_י*]

אגב -
כל מה שהם עושים שם בפועל מיותר -

• למדוד חום- החום יורד כי הוא לא על האמא...
• משחה בעיניים - לא שמתי לילדי הבאים ולא קרה כלום
• חיסון צהבת - רק צריך לבדוק שהאמא לא נשאית של צהבת, ואם היא לא, אז אין שום סיבה שתינוק בן יומו יידבק
• ויטמין K - אפשר בפה, הוא ללא טעם! אחיות שכועסות עליך עיגידו לך שהוא מגעיל ועדיף זריקה.
• מקלחת -

את שני הילדים הבאים שלי לא קילחתי בבית החולים.
הורניקס נספג, הוא לא נשאר על הגוף.
כשהפשטתי אותם 24 שעות אחרי הלידה כדי לקלח אותם בעצמי הם היו כל כך נקיים שחשדתי שמישהו חטף לי אותם וקילח אותם.
ואגב שני הילדים האלה היו ללא שום בעיות של עור בשלב התינוקות. בעוד לשניים הראשונים שלי היו את כל הקילופים והפצעונים האפשריים.

זה התינוק שלך, ואת יכולה לדרוש שלא יתנו לו ולא יעשו לו כלום!!! את גם יכולה לדרוש שלא יקחו לך אותו!!! אז יכעסו עליך, אז מה? זה התינוק שלך!!!
הכי טוב לברר קודם באיזה בית חולים אפשר לוותר על התינוקיה.

[יעל*]

אגב, אם הדף הזה כבר במה חדש,
יש הצעת חוק (שהגיש מי אם לא מאיר שטרית) שעברה בוועדת השרים לענייני חקיקה, שמחייבת לקיחת דגימה מכל תינוק שנולד לצורך פענוח ה-DNA ושמירתו במאגר ממשלתי. הורים שלא מעוניינים יצטרכו להגיש את התנגדותם מראש ובכתב.
אני מקווה שארגוני הזכויות יטרפדו את היוזמה לפני שזה יעבור את שאר השלבים,
אבל ראו, הוזהרתם...

[ישראלונה*]

אני ממש בהלם!! ילדתי בספרד 2 בנים ולא עשו להם כלום ממה שאת מתארות. אין דבר כזה תינוקיה (בשום בית חולים). התינוק בעריסה ליד האמא (לי המליצו לישון איתו במיטה). אחרי הלידה הוא על האמא. אולי לוקחים אותו למה רגעים לשקילה אבל באותו חדר לידה (לא קיסרי) ומחזירים ישר לאמא. זה, לפי מיטב זכרוני, אחרי שהיה קצת על האמא וניסה לינוק.
בלידה השניה בחרנו בית חולים בו התינוק תמיד איתנו. לא מוציאים אותו מהחדר. הרופא מגיע ובודק הכל שם. מדדו לו חום (בית השחי), אבל גם לא ישירות שהוא נולד, רחצו אותו (יכולנו להתנגד). חיסון צהבת מתחילים כאן בגיל חודשיים (יש מקומות אחרים בספרד שכן נותנים עם הלידה), ויטמין K רציתי בלי זריקה אבל עבדו עלי ואמרו שאצטרך ללכת לקופת חולים לא יודעת כמה פעמים אז הסכמתי לזריקה. עושים בדיקת שמיעה (לא מפריע במיוחד), מוציאים דם מהעקב (לפני שהתינוק עוזב את בית החולים) ושמים משחה בעיניים. אבל הכל עלי ולידי. בלידה הראשונה, כשלקחו אותו הזה היה ל-20 דקות וזהו!!!
מאוד עוזרים עם ההנקה (עם הילד הראשון כל פעם שהנקתי קראתי לאחות שבאה לראות אם אני עושה טוב ולעזור), ממליצים לא לתת מוצץ או בקבוק עד גיל חודש וחצי ומאוד תומכים.
שום עריסה עם חום, שום השגחה מיוחדת (רק במקרים באמת נחוצים). הבן של חברה שלי נולד עם בילירובין גבוה ולא האשימו את ההנקה, פשוט היא נשארה מאושפזת איתו עד שהכל הסתדר.

כבר הודעתי לבנזוגי שאם אנחנו נביא עוד ילד בארץ שזה תהיה לידה ביתית.

[פלוני_אלמונית*]

הזוי בעיניי שהם לא עקבו אחרי מה שהבן שלך אוכל. הם אמורים לעשות את זה. בלידה הראשונה כשלא הצלחתי עדיין להניק בהתחלה המילדת אמרה שאסחוט קצת קולוסטרום ואתן לו בפה. 3 ימם הוא לא הכניס כלום לפה והם לא עקבו אחרי זה???

_כשהפשטתי אותם 24 שעות אחרי הלידה כדי לקלח אותם בעצמי הם היו כל כך נקיים שחשדתי שמישהו חטף לי אותם וקילח אותם.
ואגב שני הילדים האלה היו ללא שום בעיות של עור בשלב התינוקות. בעוד לשניים הראשונים שלי היו את כל הקילופים והפצעונים האפשריים._
מעניין מה שאת אומרת. לתינוקת הנוכחית סרבתי שיעשו מקלחת על היום הראשון, רק למחרת עשו לה אמבטיה לנגד עיניי,אחות נעימה מאוד בעדינות (מנפלאות הביות), לי לא היה כוח,ובעלי בשוק עם כל תינוק מחדש ומפחד לגעת ולקלח על ההתחלה. אבל שני הילדים הגדולים קולחו. מעניין עניין ההבדלים בעור. לדעתי היו לה קצת פחות חצ'קונים מאחיה,אבל לא זוכרת משהו משמעותי כי אולי גם אני כבר לא מתרגשת מאיך שנראה עור התינוק בגיל צעיר. אבל גם הקטנה כן קולחה בסבון (כשבדיעבד מים נראים לי מספיקים,בבית אני עושה לרוב אמבטיה במים בלבד) ולא היה עליה רק ורניקס אלא גם מעט דם שנשאר.
האם הם גם לא נגבו אצלכם את הורניקס אחרי הלידה? כי בכל מקרה הם מנגבים את התינוקות די טוב וגם ככה לא נשאר עליהם הרבה.

תינוקות שנכנסים לסטרס, והפתרון שלהם למצב הזה הוא בריחה לשינה, פשוט השרדות.
האם יש שם גם תינוקות שבאמת ישנים כל הזמן? חשבתי שבשעות הראשונות הם ישנים די הרבה.נראה לי שגם שני ילדי הביות שלי היו כאלה בשעות הראשונות (ואחרי כן צרחו את נשמתם כל החודש הראשון)

איך הלכת עם התינוקות שלך לתינוקיה? איך היה לך כוח מיד אחרי לידה להיות שם?
אני זוכרת שעם השני שלי הייתי רק בחצי ביות (הוא ישן איתי בלילה אבל כן שמתי אותו בתינוקיה ל'טיפולים' ) , ואני קצת דיממתי יותר מדי אז שמו אותי להתאוששות בחדר התאוששות ולא יכולתי לקום כל כך,ואת התינוק לקחו לטיפולים,ולי היה קשה שהוא לא לידי,אז שלחתי את בעלי לראות מה איתו. בעלי חזר אחרי זמן קצר (היה יותר הגיוני בעיניו להיות ליד אשתו שהוא מכיר שכרגע ילדה ומתאוששת מאשר לשהות ליד תינוק שהוא לא מכיר עדיין,לכי תביני). אמר שהוא ישן וששמו אותו בחימום כי היה לו חום נמוך (אז למה שאני לא אחמם אותו אצלי בידים??) וזהו, לא היה לי איך להתקדם משם כי בעלי לא הבין את המשמעות בכלל, ורק הייתי כבר חסרת סבלנות להגיע למחלקה ושבעלי יביא לי אותו לחדר. הוא באמת היה ילד ישנוני ביותר כל ה3 חודשים לחייו, והייתי צריכה להעיר אותו לאכול בימים הראשונים. אבל הוא נולד קטן ושקל מעט

[עדי_א*]

דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?

[שמחת_ציון*]

ואני לא יפרט כי אני
אבל ילדתי 4 פעמים בכולם התינוק היה בביות מלא בבתי חולים שונים והיה חוויה סבירה ביותר
הם היו איתי כל הזמן ובזמן השהות "חובה" בתינוקיה היו איתי או עם בעלי

הפעם האחרונה שהיתה ממש החודש היתה נוראית.
החדר שלי היה מול התינוקיה ואין מה להגיד
התמלאתי רחמים על התינוקות והתחשק לי ללכת לחבק אותם אחד אחד

[אמא_נמרה*]

מה שדמדי סיפרה קורה גם בעין כרם. הורים שיגידו שלא:
או ש\לאא נכנסו לתינוקיה, או שמשקרים לעצמם.

לכן
תמיד שיהיה הורה אסרטיבי עם הילד, ויתעקש להחזיק אותו.

ויגיד לו לכל מה שרק אפשר ופשוט לא ימסור אותו.
יש התניה לעשות כל מה שאחות ורופא אומרים - בבקשה לקרוא בדך הלך רוח כנוע ולתרגל אסרטיביות. לטובת הילדים שלכם.

[פלוני_אלמונית*]

לא בביות
כנראה יש פער עצום בין המחלקות מבחינת הקבלה והיחס לאמהות ותינוקות כצמד

[דנד_י*]

3 ימם הוא לא הכניס כלום לפה והם לא עקבו אחרי זה???
זה בכלל לא מעניין אותם, הם בודקים ירידה במשקל, הוא לא ירד במשקל יותר מ10% וזה מה שעניין אותם.
הם אמרו שאם הוא לא יתעורר לינוק אז הם ישאירו אותנו שם עוד יום, אבל את זה הם אמרו רק בסוף היום השני לחייו, לפני שעמדנו להשתחרר.
אני רציתי הבייתה אז ממש התעקשתי איתו, לא זוכרת האמת אם הוא התעורר אז או כבר בבית.
הוא היה איתי בביות מלא, על זה התעקשתי כבר אז, גם לא הסכמתי שיקחו אותו לבדיקות ועמדתי איתו שעות בתינוקיה לחכות לרופא (אז בעצם אני מכירה את התינוקיות כבר ממנו, קטעים).
אז מידי פעם הם נכנסו לשאול אם הוא ינק ולרשום דברים בלוח שלו, אבל לא התעקשו מעבר לזה.
עכשיו שאני חושבת על זה זה באמת מוזר.

האם יש שם גם תינוקות שבאמת ישנים כל הזמן?
שאלתי אחות אחת לגבי זה, אמרתי לה שתמיד אומרים שתינוקות ישנים מייד אחרי הלידה, והיא אחות תינוקיה בטח יכולה להגיד לי אם זה נכון, היא אמרה שמה פתאום, כולם בוכים!!!
הראשון שלי היה מהסוג שינק ללא הפסקה (אם לא היה על הציצי היה בוכה), אחרי שעבר את השעות בתינוקיה
השני שלי היה מהסוג שנאטם אחרי זה
השלישי והרביעית היו עלי כל הזמן ולכן הכי רגועים בעולם, ישנים ועירניים מקסימים לסירוגין.

איך הלכת עם התינוקות שלך לתינוקיה? איך היה לך כוח מיד אחרי לידה להיות שם?
את השלישי השאירו איתי אחרי הלידה כמה שרציתי, לא זוכרת איך הגענו למחלקה, נדמה לי שלקחו אותי בנפרד ובעלי הלך איתו.
כשלי היה כוח לקום כמה שעות אח"כ הגעתי איתו לתינוקיה ואז עמדתי שעות ליד העריסה שלו. אין שם אפילו כסא לאמא. זה היה נורא, גם כל הזמן נותנים לך הרגשה שאת מה זה לא רצוייה שם.
הרביעית נשארה עלי ונלקחה איתי (על כסא גלגלים) ישר לתינוקיה, שם המתנתי על כסא גלגלים עם התינוקת שלי עלי וראיתי ושמעתי את כל הזוועות האלו במשך שעתיים עד שהגיע תורינו. זה היה מתיש, אבל ישבתי. הרופא אפילו לא היה צריך להפשיט אותה כי היא עדיין לא הולבשה.

בעלי חזר אחרי זמן קצר

[ישראלונה*]

תגידו,זה באמת עדיין ככה? תינוקיות והכל?

[דנד_י*]

אז שלחתי את בעלי לראות מה איתו. בעלי חזר אחרי זמן קצר
אוי, גם לגבי זה יש לי סיפורים עצובים, של אבות / סבתות שניסו להיכנס לחדר כדי לקחת את התינוק לאמא שלא ראתה אותו מאז הלידה וכבר עברו X שעות או כל מיני כאלה, ושום תחינה לא הואילה.
אי אפשר היה להיכנס לחדר וזהו, אנחנו באמצע בדיקת רופא, וכך הם המתינו איתי בחוץ שעתיים.

אותו דבר קרה לי כשמסרתי את הבן השני שלי פעם אחת לבדיקה, אחרי חצי שעה רציתי להיכנס לתינוקיה לקחת אותו ולא נתנו לי להכנס כי לא קראו לי.
אז רימיתי ואלתרתי כדי להכנס לשם לחטוף את הבן שלי. אבל ברגע שמוסרים אותם לידיהם זה לא מובן מאליו שהתינוק במרותך יותר.
מאז בכל פעם שקראו לבדיקה התחבאתי איתו.

הוא באמת היה ילד ישנוני ביותר כל ה3 חודשים לחייו, והייתי צריכה להעיר אותו לאכול בימים הראשונים. אבל הוא נולד קטן ושקל מעט
הרביעית שלי נולדה קטנה ושקלה מעט, ולא הייתה ישנונית. באמת הרבה פעמים נוצר קישור בין תינוקות קטנים לכך שהם חלשים ואין להם כוח לינוק אז הם נרדמים כל הזמן.
זה גם נכון, כי באמת תינוקות קטנים ישנים יותר.
אני לא חושבת שמישהו אי פעם יחקור האם יש לזה קשר רק לגודל שלהם או גם לאיך הייתה ההתנהלות איתם אחרי הלידה.

דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?
לפני 7 שנים באסף הרופא.

[עדי_א*]

_דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?
לפני 7 שנים באסף הרופא._
תראי, אני ילדתי פעם אחת לפני חצי שנה, ופעם אחת לפני שנתיים וחצי, וזה לא היה נראה כך.
הילדים שלי היו כמובן בביות מלא, אבל לפחות בפעם הראשנה היינו המון בתינוקיה למעקב צהבת ימים רבים (הייתי אחרי קיסרי), וזה לא היה נראה כך.
מדובר בבית חולים מאיר בכפר סבא, וממה שאני ראיתי בעיקר שלחו את התינוקות לאימהות שלהם לרוב היום, ומי שהיתה בצינוקיה בעיקר קיבלה הדרכה לגבי הנקה.

כלל לא קילחו תינוקות, בדיקות עם סוכר או בהנקה.

בלידה השנייה הייתי רק 12 שעות בבית חולים (לניאדו) והתרשמתי שזה יותר קרוב לתיאורי זוועה כאן.

אני מספרת את זה בעיקר כדי להגיד שיש דברים שמשתנים, לפחות באופן מקומי, וצריך לדעת לחזק את הדברים האלו.

[אני_אחות_צינוקייה*]

ילוד צריך להיות עם אמא שלו , על אמא שלו , צמוד לאמא שלו.כל האחיות אצלי במחלקה מטמינות בזה בכל ליבן. אנחנו מעודדות הנקה וביות מלא אבל המלצותינו נופלות על אוזניים ערלות. האימהות לא מעוניינות בקרבה . הן שמחות על השירות ופונות לעיניניהן , מנוחה , שינה, התאוששות .

[תפילה_לאם*]

היי אחות,

יישר כוח לך ולחברותייך על עבודתכן הקשה ועל הדאגה ככל יכולתכן לרווחת האימהות והתינוקות!

הן שמחות על השירות ופונות לעיניניהן ,
אני מבינה את האימהות שרוצות ליהנות מהאפשרות לנוח, אך חושבת שלוּ היו יודעות עד כמה בלתי אפשרי לאחות בתינוקייה להקדיש זמן להרגיע תינוק בוכה, ומה קורה לו שם באמת, הרבה פחות מהן היו משאירות שם את ילדיהן לצווח בקופסות הפלסטיק השקופות.

[דנד_י*]

אני יודעת שמאיר אחלה. הם אלו שלא מקלחים ככה בברז יותר.
את הסיפור המפורט על מה קורה לתינוק מייד אחרי הלידה בביקור הרופא - אני מתארת מלידה לפני 10 חודשים באיכילוב.
ברור שבסופו של דבר חשוב לברר בתינוקיה של בית החולים בדיוק מה הם עושים. אבל גם חשוב לדעת מה לשאול.

[טלי_ב*]

_לא בביות
כנראה יש פער עצום בין המחלקות מבחינת הקבלה והיחס לאמהות ותינוקות כצמד_

זה מסתדר עם משהו שאחת האחיות (בביות) אמרה לי - שלהיות במחלקת הביות נחשב בדרך כלל לבונוס, שזוכות לו האחיות הטובות יותר / מנוסות יותר וכמובן אלה שגישתן גם מתאימה.

אגב, כשהיינו בסיור בליס טענו שם שהם לא מקלחים את התינוקות אלא אם כן ההורים מבקשים מפורשות.

[טלי_ב*]

אגב, כשהיינו בסיור בליס טענו שם שהם לא מקלחים את התינוקות אלא אם כן ההורים מבקשים מפורשות.

דנדי, עכשיו ראיתי מה שכתבת. או שפשוט הונו אותנו (לא יודעת, לא ילדתי שם בסוף) או ששינו מדיניות מאז שהיינו שם בסיור.

[פלוני_אלמונית*]

כשכל מהלך הלידה הוא מכוון לניתוק בין היולדת לגופה (ע"י מכשירים , בדיקות ותרופות ) אפשר להבין את הניתוק בין היולדת לילוד ואת חוסר העניין בקרבה אליו. כמה מעוות .

[אני_אחות_צינוקייה*]

מבינה בהחלט את הקשר בין חווית הלידה לקשר אם ילוד שלאחריה. אין ספק שזה מרכיב מרכזי.

[ממשיכה_להתגלגל*]

אני מלאה מלאה בשבחים על מחלקת הביות המלא בעין כרם אבל
מה שדמדי סיפרה קורה גם בעין כרם קרה לי גם בביות, בשלב של בדיקת הרופא והאחות בקבלה למחלקה
כשעלינו למחלקה אני הייתי מעולפת לגמרי, הלכתי לנוח והשארתי את האיש העייף והלא מאד אסרטיבי עם התינוקת לבדיקה.
אחרי איזה חצי שעה, מודאגת מהממצאים הנוראיים שבטח מעכבים אותם שם, דידיתי לחדר בדיקות שם ראיתי את הקטנה צורחת ערומה ואת הבן זוג חסר אונים לידה עד שהרמתי צעקות על כולם (כולל עליו כמובן..)

[דנד_י*]

הם מחלקים דף אחרי הלידה שאת מסמנת מה את רוצה ומה לא.
מי שלא מסמנת מקלחת - לא מקבלת מקלחת.
כנ"ל כל הדברים האחרים.
הם לא מתווכחים ולא עושים פרצופים אם את לא רוצה מקלחת/ויטמין K/חיסון וכו'.
בקטע הזה הם ממש עברו שם שינוי בשנתיים האחרונות.
כשהם מרימים את התינוק הצורח מהעריסה וניגשים לסדרת ההתעללות בו, הם בודקים מה רשום בדף שלו.
מדידת חום אגב לא רשומה בדף. אני לא מכירה אמא שיודעת שככה מודדים את החום לתינוקות שם.
רוב האמהות פשוט לא אומרות כלום על הדף הזה, אלא מסכימות להכל - שהרי צריך הכל לא?

[פלוני_אלמונית*]

אני לא זוכרת שחילקו לי דף בביות בעין כרם
אבל שאלו אותי לפני כל פעולה שעשו לתינוק, גם לפני מדידת החום. ובאמת לא התווכחו על כלום ולא ניסו לשכנע (על פיטוצין אחרי לידה הם כן ניסו ולחצו והפחידו)
אני ישבתי על הכסא גלגלים ליד בזמן שעשו מה שכן הסכמתי ובעלי עמד לידי. לא היה רופא בכלל רק אחיות (אולי כי היה שבת?)
אגב,כשלא רציתי מקלחת,האחות אמרה אחר כך שממילא היא לא היתה עושה מקלחת,לא כדאי כי החום נמוך מדי (ואז חשבתי:איזה הגיון נהדר קורה בדרך כלל, מרחקים מהאמא, מקלחים ואז יורד החום כמובן,אז מחממים במכשיר-רעיון נהדר)
הייתי פעמיים בביות שם,אבל אולי התמזל מזלי בגלל שילדתי תמיד בשבת אז היה מקום כי בטח שחררו לפני שבת כל מי שרצתה