יאללה בוא

מיכל יקרה!
לאחרונה אני נכנסת לבאופן באופן בלעדי כדי לשמוע מה שלומך...
כל הכבוד לך על המאמץ לתת לגוזל שלך את המתנה המופלאה של חלב אם. ולא פחות כל הכבוד על היכולת לקבל את הפער בין החלום למציאות.
מזדהה מאוד עם הספקות ואפילו עם תחושת האכזבה מ"באופן" ומהסדקים שבין הרצוי למצוי.
שמעתי פעם ציטוט של לאונרד כהן שמאוד מאוד אהבתי:

"There is a crack in everything, that's how the light shines in"

נשיקות וחיבוק גדול מאם לאם.. (הידד!! את אמא!!)

באינטרנט ותמצאי המון סיפורים של נשים ששאבו עד גיל שישה-שבעה-שמונה חודשים,
שנה ושלושה! הפסקה של תשעה חודשים להריון חדש ואז עוד תשעה חודשים שאיבה.
עם לקטינה דו צדדית, בהתחלה כל שלוש שעות, עד שבאופן הדרגתי הצלחתי לרדת לחמש שאיבות ביום.
בהתחלה שאבתי גם בלילה כל שלוש שעות, ולאט לאט הצלחתי לוותר גם על זה.
גם בעיני שאיבה דו צדדית בלקטינה היא זו שהופכת את הסיפור לאפשרי.
ובמקביל, לא בלחץ, לנסות להמשיך להציע ציץ. עם אחד מילדי זה לא הצליח, עם האחרת כן, ובגיל שלושה וחצי שבועות החלה לינוק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי יש חברה ששאבה חצי שנה ואחרי חצי שנה הבת שלה החלה לינוק
ילדה מתוקה וחכמה ביותר
הקטן יותר כבר ינק רגיל

אורי

אוף. גוזי מתבררת יותר ויותר כ _תינוק שבוכה כל היום. אני מותשת.

אין לי עיצות בשבילך, מיכל, רק רוצה לחזק את ידיך. זה לא קל, אבל זה ישתנה.

אוי! זה קשה!
ניסית את העצות בדף ההוא?

ריפרפתי על הדף ההוא והסיכום הוא שלבן של תפוח אדמה היה ריפלוקס, הם לקחו את התרופה והמצב השתפר. אגב - הוא פלט הרבה בנוסף לכך שבכה.
רושמת כאן כי לאמא עם תינוק שבוכה כל היום אין זמן לרפרף על דפים בבאופן...

גוזי מתבררת יותר ויותר כ _תינוק שבוכה כל היום. אני מותשת.

זה באמת מאוד מאוד מתיש
מכירה את זה מהנוכחית
היום כבר רגועה הרבה יותר,ישנה סביר בלילה (רק קמה לאכול), משחקת על הרצפה הרבה, חייכנית וחיובית הרבה יותר.
אבל,זה מתיש. וזה קשה.מאוד. בעיקר כשהגוף שלך עוד מתאושש והיא בטח כל היום בידים,בעמידה (של הנושא, כמובן).

אם היא פולטת הרבה וזה יכול להיות ריפלוקס אז יש דברים להקל קצת,חלקית.

חיבוק
אורי

גוזי מתבררת יותר ויותר כ _תינוק שבוכה כל היום.
קחי בחשבון שזה מצב הפיך מאוד. מאחלת לכם בקרוב ימי חיוכים.

מיכל את רוצה לפרט קצת? מתי בעיקר היא בוכה?. מתי היא לא? מה היא אוהבת/לא אוהבת? וכד'... אולי האימהות החכמות כאן יוכלו לעזור קצת?
כמו בדף שציטטת, שבו נראה לי שגם עצם השיתוף עזר לתפוח אדמה.
בכל מקרה, תזכרי, ואת זה אני בכלל לא קלטתי בהתחלה, שהדברים מה זה דינמיים! שינויים מתרחשים בקצב מטורף. מה שנכון לרגע אחד משתנה למחרת או אחרי שבוע או שבועיים, זה מדהים כמה זה דינמי.
סיפור לדוגמה: אני עשיתי דרמה שלמה מזה שהיא התחילה למצוץ אצבע בגיל חודשיים בערך, ממש לקחתי את זה קשה, קראתי וחקרתי על מציצת אצבע, התייעצבתי עם כל מיני אנשים, ניסיתי לתת מוצץ במקום, התבאסתי (פעם אחת אפילו ממש בכיתי לאיש על זה שהילדה תמצוץ אצבע בגיל 6 וכולם יצחקו עליה בבית ספר...) חודש אחר כך בגיל שלושה חודשים כבר שמחתי שהיא מוצצת אצבע כי זה כל כך כל כך עזר לה להירדם. בזכות זה היתה לנו תקופה של הרדמות קלות ונעימות, הייתי רואה שהיא עייפה, שמה אותה במיטה/עגלה, תוך שניה וחצי (היא מאד השתכללה בטכניקה) האצבע היתה בפה ואחרי X זמן ומציצות - ישנה. והנה עכשיו בגיל 4 חודשים היא הפסיקה עם זה לפתע, לגמרי! ההרדמות עכשיו (עם קשר או בלי קשר) הרבה יותר מסובכות ואני ממש מתגעגעת למציצת האצבע שלה (עד כדי ניסיונות, ברגעי משבר, לתקוע לה את האצבע בפה אולי היא תיזכר...) ממש מפדח אותי להיזכר בכל הדרמה שעשיתי לפני חודשיים...
הסיפור הזה מבחינתי היה נפילת אסימון לכמה הכל דינמי ואיך משהו שנראה עכשיו מציאות קבועה שלעולם לא תשתנה מחרתיים יכול להיות זיכרון רחוק.
אז אולי זה יכול טיפה לחזק הידיעה שזה מצב הפיך מאוד וגם אם היא בוכה כל היום עכשיו זה לא לתמיד ככה!

מצבים בהם גוזי לא בוכה:

כשהיא במנשא. תודה לאל על המנשא!
כמעט תמיד, בחוץ. ובטח ובטח כשהיא בחוץ במנשא. לפעמים לפעמים גם בעגלה.
כשהיא אוכלת. אבל היא פורצת בבכי מר מכל שינוי תנוחה קטן וגם בוכה לא מעט באמצע כי הבטן כואבת לה.
כשהיא מעכלת, לשתי דקות בערך כי לא קל לה בכלל.
בכמה רגעי נס במשך היום בהם היא שוכבת על הגב ומסתכלת על העולם.
אה! וכשהיא ישנה, כמובן.

מצבים בהם גוזי בוכה:

כל השאר, כמובן.

מיכל, שני הילדים שלי היו ככה רוב הזמן עד גיל חודשיים-שלושה בערך, עם ההבדל שהגדול לא הסכים להיות במנשא, אז החלופה הייתה על היידים או לשכב על הברכים שלי כשאני מקפיצה אותו בעדינות.

יש לך כיסא נדנדה? עם פצפונת, זו הייתה הצלה בשבילי. אגב, מה עם מוזיקה? אצלי הגדול היה נרגע ממוזיקה חסידית קצבית, (היה נרדם ומתעורר בשנייה שנגמר הדיסק!) הקטנה נרגעה אך ורק משירי אביתר בנאי. עד היום זה הדבר שמביא אותה למצב שינה כששום דבר אחר לא מצליח. מציעה שתנסי כל מיני סוגי מוזיקה, וגם רעש לבן: יש תינוקות שזה עובד בשבילם כמו קסם.

ותקראי טוב מה גוונים אומרת. הדברים נורא נזילים בגיל הזה...וגם אחר כך. עם הראשון חקרתי באובססיביות כל תופעה מדאיגה (למשל: קצת לפני גיל שנה התחיל לחבוט את הראש של עצמו ברצפה. מדאיג, לא?) עד שגיליתי שרוב הדברים עוברים מעצמם בטווח של כמה ימים עד כמה שבועות. עם פצפונת אני כל הזמן מספרת לעצמי שהיא בטח עכשיו בשלב רגרסיית שינה-חרדת נטישה- הסתגלות למטפלת - רגרסיית אכילה- פיתוח מיומנות חדשה, ועוד מעט זה יעבור. בינתיים זה מוכיח את עצמו, ברוך השם

יו מאי, זה נורא קשה. כמעט הישרדותי, לא? אבל באמת תודה לאל על המנשא. כל מה שהילדה צריכה, בעצם, זה מגע, אוויר ותנועה. (כמו כולם, לא?) הבעיה שהמנשא אכן שובר לי את הגב ורשמית אני עדיין במשכב לידה אז אני לא מרשה לעצמי לחזור עדיין ליוגה כדי להתחזק. היא מתה על הבחוץ והבחוץ גם מבטיח עייפות רבה לאחר כך. אין לה פליטות בכלל, אז אני לא חושבת שיש לה ריפלוקס אבל כן יש איזו אי נעימות במגע עם אוכל. אני עובדת פה כמו פסיכית כדי שהיא תקבל את המינימום התמ"לי האפשרי אבל הבטן עדיין מציקה לה, מסכנושה. היום היא ניסתה לעשות קקי במשך המון זמן ולא הלך לה בכלל. (אם כי זה מאוד חמוד ומצחיק לראות אותה מנסה לעשות קקי. היא מכווצת את הפה, מרחיבה נחיריים, פותחת עיינים וכל הגוף הקטן שלה אומר ריכוז.)

יש לה גזים ובניגוד לאגדות הם ממש לא מציקים לה רק באחר צהריים - ערב. הם מציקים לה כל היום, אלא אם כן היא במנשא. אבל יש לי קצת רגשות אשם על המנשא. הנני ואפרט:

זה לפעמים מרגיש לי כמו תוכי בכלוב ששמים עליו בד כדי שירדם. אולי אני משתיקה צרכים אחרים?
חם נורא. מילא לי, אבל היא מרגישה לפעמים כמו טוסט כשהיא יוצאת משם.
אני לא בטוחה שהמנשא שלנו הוא באמת המנשא הנכון, הכי טוב שיש וזה.

איזה מנשא יש לכם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

1- גם אני גם אני! (פחדתי שאני לא מאפשרת לה כל מיני כי הילדה ישנה את רוב חודשי חייה הראשונים במנשא). זה שטויות, אבל ללמדך שטויות עוברות בראש גם בילד שני. הכי טוב לתינוק עד בערך 3 חודשים זה לישון ולאכול ולהוציא. תינוק עירוני מדי גדל פחות/ משהו מפריע לו.

בקשר לחום.... היא יכולה להיות בלי כלום במנשא או עטופה בחיתול בד.

תינוק זערורי וטרי אמור לישון כ 20 שעות +-
והכי טוב על אמא (עבורו).
נשמע שהיא יודעת מה היא רוצה

(רקמה)

מיכל יקרה:

אני גם גיליתי שאין טעם לנלחם במציאות או בתינוק או להתווכח עם עצמי איך זה שתינוקות של אחרים ישנין כל היום בעגלה וכו'. אז אם מנשא עוזר - לכי על זה !!! כפי שכתבתי לך בדף ההוא הלופי אינו מאפשר התאמה מדויקת לגודל שלך ושל התינוק ולכן אני מציעה להשאיל לך בשמחה את המנשארי שלנו . תשאירי אותה בשכבה אחת דקיקה כשהיא במנשא. תצאי החוצה כשנעים. תמזגני אתכן כשאתן בבית. (ילדים צריכם אותי אשתדל לחזור...)

רסיסים, את מותק. יש לי מנשאכיס (ככה קוראים לזה?) ואין לי סבלנות לכל הקשירות שלו. זה גדול עלי טכנית וגם קצת נפשית בזמן שהיא צורחת.

אני כן מתחילה לחשוד בריפלוקס, אולי סמוי, כי היא רבה עם האוכל. מילא עם הציצי, אבל בזמן האחרון היא רבה גם עם הבקבוק. נורא מבאס. היא פשוט סובלת הקטנה הזאת ואני לא יודעת אם זה יעבור בגיל שלושה חודשים הפלאי כמו שכולם מבטיחים או שכדאי לי לחפש מזור.

ועדכוני הנקה, שאיבות וכאלה. אני שואבת מלא. אם הייתי מצליחה לנהל את זה נכון כנראה שלא היינו משתמשים בתמל בכלל. אבל בגלל שצריך להיות איתה בחוץ הרבה כי אחרת אמא פשוט תשתגע, אני לא מצליחה לשאוב את כל מה שהיא אוכלת. עדי אמרה לי להרפות כליל מנסיונות הנקה ליומיים שלושה ואז לנסות פטמת סיליקון. אלא שפטמת הסיליקון התגלתה אפקטיבית ככוסות רוח למת. גוז גוז לא עושה חשבון למרקם הפטמה, אלא לזרימה. היא מאוד מאוד לא מרוצה מהזרימה האיטית בשד ובאמת אני ושדיי מרגישים מאוד חצופים על האיטיות הלא מוצדקת שלנו.

כרגע אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אני עדיין מתקשה לוותר, הייתן מאמינות? והיא עוד רגע בת חודש ויש לה כל כך הרבה זעם על הציצי שאני באמת לא רואה את זה משתפר אי פעם.

_כשהיא במנשא. תודה לאל על המנשא!
כמעט תמיד, בחוץ. ובטח ובטח כשהיא בחוץ במנשא. לפעמים לפעמים גם בעגלה._
בקיצור, היא צריכה המון המון מגע, על הידיים (מנשא הוא בסך הכל תחליף לידיים, כדי שתוכלי לעשות עוד משהו חוץ מלהחזיק אותה), ואוויר צח.
תינוקת נורמלית לחלוטין.
ובאמת אמורה להיות צמודה 24/7.
וכנראה, סובלת מהבטן, המסכנושה, וזה אומר שבאמת באמת זקוקה למגע, חיבוק מנחם, צמידות פיזית ואוויר צח פשוט כדי להרגיש טוב יותר. גם אני, כשכואבת לי הבטן, רוצה חיבוק מנחם ובקבוק חם...

ממליצה לך בחום על מנשא ינקוט מבית "המנשא של טליה". מנשא מתכוונן מגיל אפס עשוי בד עם רצועות נוחות ומעט קשירות. בשני הסיבובים הקודמים השתמשתי במנשא הקודם שלה שהיה הרבה פחות מוצלח. בחדש אני משתמשת מאז שהפיצית בת חודש (היום כמעט חמישה) ושני רופאים אמרו לי בשתי הזדמנויות שונות שהתנוחה שהיא נמצאת בה במנשא מאוד טובה לה.
בהצלחה רבה עם הבכי, ההנקה ובכלל. זה לא פשוט אבל הזמן עובר והם גדלים והעניינים נעשים קלים יותר וקשים יותר במקביל.
שבת שלום וחיבוק.

תינוקת נורמלית לחלוטין.

זה בטוח. אבל אני תוהה מה קורה לה... האכלה נהייתה מאבק. היא אוכלת מעט (מהבקבוק, אני אפילו לא מדברת על הנקה.), מתנתקת ומיד מתחילה לבכות. נראה שהיא גם רעבה וגם סובלת לאכול. נשמע לכן מתאים לפטריה בלשון? או ריפלוקס סמוי? או מה?
ובאופן מפתיע האמבטיה נהייתה תענוג ויש יותר ויותר פעמים שבהם ההחתלה עוברת ברוגע. (יחסי, יחסי.)

היא מכווצת את הפה, מרחיבה נחיריים, פותחת עיינים וכל הגוף הקטן שלה אומר ריכוז
גם אצלנו כך בדיוק היא נראתה, עד היום האמת, חוץ מהכיווץ של הפה שכבר אבד (וחבל זה פאולה קלאסי!) גם לנו בשלב הזה עיקר העינוי היה לפני הקקי (וזה יכול היה לקחת חצי יום עד שהיה משתחרר) ואחרי הקקי רוגע שכזה... וגם אצלנו הגזים לא היו אחה"צ כמעט בכלל, אלא בערב-לילה-בוקר מוקדם דווקא. מה אני אגיד לך זה באמת עובר, גם אני לא האמנתי... אבל אל תעמדי עם סטופר על גיל 3 חודשים זה יכול לקחת גם כמה שבועות יותר. אצלנו זה פשוט היה במגמת שיפור מאיזשהו שלב (כבר לא זוכרת) והיום בגיל 4 חודשים כבר כמעט בסדר לגמרי.
גם הפליטות שמאד הטרידו אותה (ואותי) עד שחשבתי גם אני שזה איזה ריפלוקס, הולכות ומשתפרות ובכלל המסקנה שלי היא שככל שעובר הזמן נהיה להם (התינוקות) קל יותר ולכן באופן מיידי נהיה לנו (האימהות) קל יותר גם כן. ברור שאח"כ יש שיניים ומוצקים וכל מיני כאלה אבל השלב הזה של להתרגל לעולם, נראה לי מאד עוצמתי ולא פשוט לתינוקות (כמובן שיש כאלה שיותר מתקשים וכאלה שפחות) ולכן גם מאד מבלבל וקשה לאימהות (בעיקר אימהות בפעם הראשונה, כל כך הרבה סימני שאלה! כל כך הרבה התלבטויות ויסורי מצפון... אוף כמה שזה התיש אותי...)

היא אוכלת מעט (מהבקבוק, אני אפילו לא מדברת על הנקה.), מתנתקת ומיד מתחילה לבכות.
כמה זמן זה כבר ככה? לדעתי הלא מלומדת בעליל אם זה רק יום יומיים (שלושה?) אולי תני לזה עוד קצת לראות אם זה אכן דפוס או שפשוט משהו עובר עליה ספציפית בימים האלה וזה ישתנה בקרוב שוב.
וגם, יכול להיות שאם היא לא עשתה קקי אז יושבת לה 'יציקה' בבטן ועד שהיא לא תשתחרר יהיה לה קשה לאכול הרבה. כנ"ל עם הגזים, אם הם מציקים יכול להיות שזה משפיע על הכמויות.
אבל כאמור אני מה זה לא מתימרת להבין בזה בכלל משהו, אז אולי כדאי לחכות שתגיע לכאן מישהי מלומדת יותר.

ובאופן מפתיע האמבטיה נהייתה תענוג ויש יותר ויותר פעמים שבהם ההחתלה עוברת ברוגע.
את רואה כמה זה דינמי! לפני שבוע בתוך הצרחות של האמבטיה וההחתלה האמנת שעוד כל כך מעט זמן זה ישתפר??
מקווה שגם עם ההאכלה יהיה שינוי לטובה ממש בקרוב.
היא מתרגלת ומסתגלת לחיים האלה ולעולם הזה ולוקח לה קצת זמן למתוקונת. מזל שיש לה אמא קשובה ורגישה כל כך!
אנחנו 'חגגנו' לפני כמה ימים יומולדת ארבעה חודשים לקטנטונת והעלנו זיכרונות מהשעות והימים והשבועות הראשונים, פתאום קלטנו איזה שינוי דרמטי זה בין אז לעכשיו. פשוט לא יאמן, כאילו מה זה כבר שלושה ארבעה חודשים? אבל בחיי זה כאילו אבולוציה שלמה נדחסה בפרק זמן הקטן הזה מהיצור הקטנטן, השברירי, הלא מפוענח והמאד מכונס בעצמו תוך לא הרבה שבועות בכלל היא הפכה להיות בן אדם של ממש, אפילו עם קצת אופי כבר, עם יכולת לתקשר, להביע קשת של רגשות, לזוז, שלא לדבר על החוסן והחוזק שנוספו לה.
טוב, נסחפתי קצת, אבל מה שרציתי להגיד זה שפשוט הכל משתנה כל הזמן ונורא מהר, זו אחת מתובנות הענק שלי מהאימהות עד כה... (שגם אם ידעתי את זה קודם בתיאוריה, לחוות את זה זה משהו אחר לגמרי..)

ממליצה לך בחום על מנשא ינקוט
זה המנשא שגם אני המלצתי לך עליו. באמת מוצלח.

״מאבקיי עם שד עצום בגודלו״ ספרה האוטוביוגרפי והשערורייתי של עלמה ג.גוזל, עכשיו, בחנויות הספרים.

(יש יש יש. אבל גם ששש שששש ששש. בלי לפתוח פה לשטן וזה. גוז ינקה קצת הלילה וגם הבוקר. החלטתי לספור את זמן היניקה בשניות ולא בדקות ובשניות זה יוצא המון.)

אלופה אלופה אלופה!!!! ששששששששששששש...לא מספרים..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד לך!
אצלי אחד הילדים ישן עד גיל 7 חודשים בערך רק על הידיים או במנשא. השתכללתי ועשיתי הכל עם המנשא.
בלילה ישן היטב לידינו, כך שמבחינתי המחיר היה שווה..
שוב שואלת, האם בדקתם לשון קשורה?
בעצמכם אפשר להסתכל בשלב ראשון- כאשר היא בוכה, האם הלשון עולה לחיך העליון או נשארת יחסית צמודה לתחתית חלל הפה
סבלנות..

קצת הלילה וגם הבוקר.
יו, מיכל, זה מרגש מאוד!

האם כשאת שואבת את מבחינה ברפלקס שחרור החלב?
אם כן, חשבתי להציע שכשמגיע זמנה של הגוזלית לינוק, תשאבי טיפונת עד תחילת הרפלקס ואז תציעי לה, וכך לא תצטרכו אני ושדיי_ להרגיש _מאוד חצופים על האיטיות הלא מוצדקת שלנו.

הגזים יכולים להציק מאוד גם כשתינוק ניזון מחלב אם בלבד, ובהחלט עלולים להימשך גם מעבר לשלושת החודשים הראשונים.
אבל לא רק שבסופו של דבר זה עובר. זה יכול בהחלט לעבור גם לפני גיל שלושה חודשים, ואם בינתיים את מצליחה להרגיע אותה במנשא - זה מצוין. ואם תצליחי למצוא מנשא שיהיה ידידותי יותר לגבך - טוב פי אלף כמובן. (אני עצמי עובדת על זה בימים אלה ממש. שימי לב, ילדה שישית, בת חצי שנה... P-:)

אוף, אני קצת משברית. יכול להיות שאני עדיין הורמונלית? נעה בין אופוריה לתהומות? גוזי לא המשיכה לינוק במשך היום, אבל אני גם קצת אהבלה כי יועצת ההנקה בפירוש אמרה לי לקחת 700 צעדים אחורה ולהציע רק פעמיים ביום. אבל אני, השולפת המהירה בישראל, מציעה את הציץ בכל רגע נתון. גם כשהגוזלית עצבנית וזאת שטות גמורה. אבל כל כך קשה לי לתת לה בקבוק כשממש מתחתינו שוכנים שני מאגרי חלב כל כך מוכנים לפעולה! זה פשוט אבסורד.

חוץ מזה יש לי ירידה מעיקה בתפוקת החלב. נראה לי שאני אצטרך להחריף את משטר השאיבות האכזרי בין כה וכה שלי. וזה ממש עגום. היום חשבתי באמת לעזוב את הכול וזהו. אני צריכה להקל על עצמי, כי התינוקת המתוקה והנהדרת שלי היא גם מאתגרת. ומה אני עושה, כמו איזו אהבלה, רק יוצרת לעצמי עוד ועוד עבודה. אני מקווה שבדיעבד, כמו במקרים רבים בהם הייתי עקשנית ולא הבנתי למה, אני אבין למה. כי פייר, היו גם מקרים בהם הייתי עקשנית ולא הבנתי למה ואחר כך הבנתי שהשיעור שלי היה להפסיק להתעקש לשווא. טוב נו, ימים יגידו.

שוב שואלת, האם בדקתם לשון קשורה?

שלל יועצות ההנקה שהיו פה בדקו, אין לשון קשורה.

_אצלי אחד הילדים ישן עד גיל 7 חודשים בערך רק על הידיים או במנשא. השתכללתי ועשיתי הכל עם המנשא.
בלילה ישן היטב לידינו, כך שמבחינתי המחיר היה שווה.._

גם היא ישנה טוב לידנו בלילה וגם מבחינתי המחיר שווה. האמת שאני די מתה על זה, כל הגוריות הזאת צמודה לי לגוף.

האם כשאת שואבת את מבחינה ברפלקס שחרור החלב?
מבחינה באיזה מובן? מבחינה פיזית אצלי? לא... אני לא מבחינה כמעט בכלום, רק בתחושה הזאת של הסיכות כשהשד מתמלא.
אבל אני כן רואה את זה במשאבה. אני יכולה לנסות. הבעיה שעד שאני אעשה את זה הגוזל כבר תהיה ממש עצבנית, אין לתאר כמה היא ממהרת להביע מחאה וכל הפרצוף שלה הופך לתמונה מושלמת של עלבון. נכון שתינוקות מביעים עלבון בצורה פשוט מושלמת?

אגב, מחר היא בת חודש. שזה מגניב ומשמח אבל שני ההורים שלה קצת ממוטטים. בעיקר בנז שבניסיונותיו לתת לי לישון שוכח לישון בעצמו.

כמה מסקנות ביניים לא קשורות לכלום:

אני משברית בתואם מושלם להיעדר או קיום השנצ שלי.
היום לא היה שנצ, אני כפסע מדכאון אחרי לידה.
תודה לאל על מוסיקה שהיא תמיד כמו עוגן בימים סוערים, משבריים ונטולי שנצ.
תודה לאל על בנז, בחרתי בשכל.
ומשהו מגניב לסיום, אמא שלי מצאה תמונה שלי מקטנותי והגוזל דומה לי. הידד! לא יודעת למה זה משמח אבל זה משמח. והיא כל כך כל כך מתוקה, באמת. עשרה קבין של מתיקות ירדו לעולם וגוזי לקחה את כולם ועוד הוסיפו לה כמה.

יכול להיות שאני עדיין הורמונלית?
לא. אין מצב.

אבל אני כן רואה את זה במשאבה.
זה מה שהתכוונתי. שבבת אחת במקום טפטוף יוצא שפריץ, שימשיך להתיז גם אם תעצרי את פעולת המשאבה.
הבעיה שעד שאני אעשה את זה הגוזל כבר תהיה ממש עצבנית
הממממ... אני מניחה שאפשר לפתור את זה איכשהו, אבל אולי קצת מסובך. אולי תנסי כשנמצא עוד מישהו שיחזיק אותה על הידיים בינתיים? אולי אפילו יבקבק אותה בינתיים בכמה מ"ל?

נכון שתינוקות מביעים עלבון בצורה פשוט מושלמת.
כן!!
ועוד שבועיים-שלושה לכל היותר היא צפויה להתחיל לחייך אליכם, וזה יהיה מגניב ומשמח פי כמה וגם נוסך כוחות!
וחוץ מזה, אולי גם תוכלו לישון קצת יותר. זה באמת מתיש מאוד.

כמה מסקנות ביניים לא קשורות לכלום:
הכי קשורות!
והכי נכונות וגם מרגשות (במיוחד סעיפים 5-4...).

אם אני מזדהה עם מסקנות הביניים שלך וגם נעה בין אופוריה לתהומות_ האם יתכן שגם אני _עדיין הורמונלית? האם אי פעם בעשור וחצי האחרונים של חיי (האמת נראה לי שזה מאז שיש לי מחזור וזה כבר הרבה יותר מעשור וחצי...) הייתי לא הורמונלית ???

שליחה על ידי או* » 14 ספטמבר 2014, 01:54

והגוזל דומה לי. הידד! לא יודעת למה זה משמח אבל זה משמח
ברררור שזה משמח. זה הקטע הלא ברור הזה של כולם למצוא למי התינוק דומה, שבחיי שאין לזה שום משמעות הרי. אבל זה משמח, ככה פשוט,אין הסבר למה. (הקטנה שלי נראית לי לאחרונה דומה לכולם באיזהשהו שלב של חייהם, גם לאחים שלה,גם לאבא וגם לי. וזה משמח:-) סתם כך)

אני עם העיצה של תפילה לגבי רפלקס שחרור החלב. יש מצב לזהות שהיא רעבה קצת לפני ולהאכיל אותה רק שלושת רבעי רעבה ולא רעבה לגמרי? או שזה אומר להעיר אותה? ואז זה לא כדאי.

שמחתי מאוד לקרוא שהיא מצליחה קצת לינוק (טפו טפו,לא אמרתי כלום)
ואני מאוד אוהבת לקרוא אותך ואת חוויותיכם(/תלאותיכם?) יחד שלך ושל הגוזל:-)

אורי

https://www.youtube.com/watch?v=GaFpywKBAiM

מיכל, במיוחד בשבילך!

יכול להיות שאני עדיין הורמונלית?
מיכל, זה נכתב בציניות, נכון?

אתמול, בדיוק רגע לפני שקראתי את הפוסט הזה שלך, שוחחנו אני ובעלי על הנושא.
דיברנו על כך שעדיין, שנה וחודש אחרי הלידה, אני מרגישה שאני כל הזמן תחת סערת הורמונים מטלטלת וחסרת שליטה.
החלטנו שזה בטח האוקסיטוצין שמפציץ לי את הגוף, בגלל שאני כ-ל הזמן במגע וחיבוקים ונישוקים.
בכל מקרה, עכשיו, אחרי שנה, אני קצת יותר מחוברת למציאות.
זה לקח לפחות חצי שנה עד שהערפל הסמיך (והורוד) התחיל לתפזר מעל ראשי...

אני אהיה חזרתית ומשעממת, מותר?
קחי ברזל.
וגם מחר.
ואל תשכחי מחרתיים.
רוצה תזכורת יומית?
(-:

רוצה לפרט מה יצא באבחון אייפק שלה ?

תחושת הסיכות זה חלק מעניין התמלאות השד בחלב. הצחקת אותי עם ההורמונליות, ואצטט לך משיחת ארוחת הערב שלנו אתמול:
אני אומרת לאישי: נראה לי שאני באיזה גל הורמונלי. אני גם בדיכאון אימהות קל, וגם ראיתי אתמול חבילת טיטולים של ניו בורן בסופרפארם וליטפתי את התינוק שעל האריזה. הבנתי כמה הקטנה שלנו גדלה.
״נו ובכית?״

כל הדרך הביתה...
אז מה חדש? את כבר שנים לפני לידה- אחרי לידה- בדיוק קיבלת מחזור ובא לך ילד...

זה לוקח שנתיים שלמות לפי המקורות שלנו
(אבל זה לא כל הזמן כזה סוער. לפעמים זה ממש פאתטי עד מצחיק. לפעמים משברי.)

לקחת את זה לאט זו עצה טובה. יש לכן המון זמן יחד (כל החיים. לא להתחיל לדמוע !!!) בכלל מאבקים סביב עניינים עם הילדים בדרך כלל מלמדים אותי להיות רפויה לנשום ולחייך. אחר כך לחשוב מה ואיך לעשות (ועדיף אחרי שינה קלה. תאמצי לך שינה של 20 דק מדי פעם). רוצה לומר- ילדים מלמדים שיבוש תכניות על. הם אלופי הבלת״מ. כל יום הפתעה

ילדים מלמדים שיבוש תכניות על. הם אלופי הבלת״מ. כל יום הפתעה
לגמרי !! לדעתי זו חת הסיבות שאנשים לא רוצים הרבה ילדים...

נס נס נס!!! גוזי ישנה. ולא במנשא או עלי. קטנה חמודה היא ישנה בצורה מאוד מרשימה ואני גאה בה מאוד.
היום היינו ערות בכיף שלנו חצי מהלילה. אחרי שהיא הייתה ערה עם שחף בחצי הראשון. בבוקר הוא הצליח להאכיל אותה בישיבה על הכדור ואז לקחתי אותה לטיול ארוך במנשא. לא יודעת... לפעמים אני חושבת שמשהו בטוח לא בסדר ובפעמים אחרות שהיא פשוט תינוקת. ויש לה ימים טובים. זה בערך ככה: יום אסל, יום בסל יום בסל יום בסל יום בסל יום בסל, יום אסל.

התכנית שלי היא לברוח איתה החוצה בשניה שהיא תתחיל לצרוח. יש לנו דשא נהדר מחוץ לבניין שבדרך כלל כל הבניין מתאסף בו בחמש שש. אתמול היינו שם אני וגוז גוז בשעות הקשות וזה עזר. זה היה עוזר יותר אם אמא של גוזי לא הייתה אהבלה. התביישתי להאכיל אותה בבקבוק למטה, איזה פיגור, אה?

מתוקה כזאת, היא שכבה על הגב והסתכלה על העץ. היא יותר ויותר ערה והיא נורא סקרנית. גם יש רגעים שיש לה כזה מבט ממזרי בעיניים, עם חצי חיוך. כמובן שמיד אחר כך היא מפליצה, הומור משובח יש לקטנה.

רק הקטע הזה שהיא סובלת לאכול.. זה כל כך מדאיג אותי. באמת, שתבכה, אבל שתאכל מספיק. זה די ברור שהיא לא מצליחה לאכול מספיק כדי לשבוע ואז לא נרדמת ואז עוד יותר קשה לה לאכול. כלומר, זאת התאוריה שלי.

וביני לביני החלטתי שאני לקראת סוף ימי השאיבות שלי. החלטתי לרווח אותם אבל ממש לא לקחתי בחשבון שהציצים שלי יעירו אותי לשאוב! אין להם שום טיפה של בושה אלה? עכשיו פתאום הם מתמלאים ככה?

עוד מסקנה שהגעתי אליה קשורה ללאפשר. לאפשר לי להיות האמא שאני, או להניח לי. בלי סטנדרטים נוקשים. התעוררה!

עוד מסקנה שהגעתי אליה קשורה ללאפשר. לאפשר לי להיות האמא שאני, או להניח לי. בלי סטנדרטים נוקשים.

כבר שנים שאני עמלה ומתקשה בדיוק בנקדוה הזו

ולגבי ההאכלות - אולי כדאי להציע לה מידי פעם ולא לחכות שהיא תהיה מאד מאד רעבה ? (הרבה פעמים אצל תינוקות מרוב רעב הם יכולים להכנס לקריז ולא להצליח לאכול)

עוד מסקנה שהגעתי אליה קשורה ללאפשר. לאפשר לי להיות האמא שאני, או להניח לי. בלי סטנדרטים נוקשים
בדיוק! יופי של מסקנה, מאמצת את הניסוח!

אני קוראת פה באתר מעת לעת ולומדת הרבה, חלק מיישמת וחלק מסננת. כולי בעד הנקה והנקתי את ילדיי כמה שיכולתי. אבל! אם, חרף כל מה שאת עוברת, את מתביישת
להאכיל אותה בבקבוק למטה אז בשבילי כל האתר הזה לא שווה כלום. ממה בדיוק את מתביישת? מה עשית? (ובהזדמנות זו - מה לא עשית?!). למה השיפוטיות הזו (עוד כלפי עצמך)? למה כל הלחץ הזה? למה זה טוב?
ממליצה לך את מה שאני עושה בעצמי מדי פעם - להתנתק קצת מבאופן, לנשום ופשוט לתת לעצמך להיות את, בלי כל הזמן להשוות את עצמך לאמהות אחרות ולמדוד את האמהות שלך. תאמיני לי, מניסיון (ואת בטח כבר יודעת את זה בעצמך) היא לא נמדדת במספר ההנקות ביממה.
חיבוק.

_אני קוראת פה באתר מעת לעת ולומדת הרבה, חלק מיישמת וחלק מסננת. כולי בעד הנקה והנקתי את ילדיי כמה שיכולתי. אבל! אם, חרף כל מה שאת עוברת, את מתביישת
להאכיל אותה בבקבוק למטה אז בשבילי כל האתר הזה לא שווה כלום. ממה בדיוק את מתביישת? מה עשית? (ובהזדמנות זו - מה לא עשית?!). למה השיפוטיות הזו (עוד כלפי עצמך)? למה כל הלחץ הזה? למה זה טוב?
ממליצה לך את מה שאני עושה בעצמי מדי פעם - להתנתק קצת מבאופן, לנשום ופשוט לתת לעצמך להיות את, בלי כל הזמן להשוות את עצמך לאמהות אחרות ולמדוד את האמהות שלך. תאמיני לי, מניסיון (ואת בטח כבר יודעת את זה בעצמך) היא לא נמדדת במספר ההנקות ביממה.
חיבוק._

אוח. כל כך נכון. אולי צריך לפתוח דף על דתל"שיות של "באופן".
מיכל, את עושה המון וטוב. לפעמים היה נדמה לי שכשהתינוקת שלי צרחה היא צרחה גם את הצרחה שלי "תנו לי מגע, תנו לי אוכל, תנו לי להיות במקום נעים בחוץ ואל תבלבלו לי את המוח עם שום דבר נוסף לחצי שנה לפחות".
את אמא נהדרת, אני מרגישה את זה.

נקודה נפלאה (מה שרסיסים ציטטה)

וגם ... הלוואי שזה היה רק ״באופן״ ... שיפוטיות זה בילט-אין כאן בפולנייה- עילית. אימהות בכלל היא כר פורה ל״שיעור בשחרור עצמי״.

(מזדהה. היום מישו אמר לי ברחוב איזה יופי שאת לא לחוצה שהיא בלי גרביים! כמובן שבדקתי לה טמפרטורה שניה אחרי, ושיש גרביים בתיק)

גרביים ?? כבר קריר בירושלים ???

כבר קריר בירושלים ???
לגמרי!
אצלנו (אזור ירושלים) כבר כמה ימים (חוץ מאתמול) שכדאי מכנסים ארוכים רוב היום ובבוקר ובערב גם גרביים וקודם כשהיינו בחוץ שמתי לה כובע! אמנם דק אבל כובע (אבל אולי זה היה בגלל שלא היתה לי חולצה ארוכה והרגשתי שצריך משהו וכובע זה הדבר היחיד שהיה לי באותו רגע בשלוף)

אני גם, כמו רקמה, לא חושבת שהעניין כאן הוא "באופן", לכל אחת יש את הסטנדרטים שלה שנובעים מתוכה (מן הסתם מושפעים מסביבה, והבית ממנו באה ותרבות ואידיאולוגיות ומה לא...) ואם היא לא עומדת בהם היא מרגישה רגשות אשמה ו'אמא לא טובה' ואת זה צריך ללמוד לשחרר (נראה לי שאני לא אצליח לעולם) וזה לא קשור, מאיך שאני רואה את זה, ל"באופן" בכלל.

הבושה שלי באמת לא קשורה ל"באופן". הפעם זה לגמרי שלי וגם שייכת לשכנה שלי שכל פעם אומרת לי: "אני לא רוצה להיות ממשטרת ההנקה, אבל..." ואז דוחפת לי טלפונים של יועצות הנקה (כי החמש שכבר ראיתי לא מספיקות) ומסבירה לי כמה זה חשוב.
בנז אמר לי שלדעתו כדאי שאני אגיד לה משהו אבל אני מעדיפה להנהן וזהו.

היום היה היום הנורא בתבל כולה כי גוזי צרחה מהבוקר עדדדדדדד הערב. מה שמדהים זה שלמרות שהיא חיסלה אותי, אני עדיין מתה עליה כל כך. לכו תבינו.
(פה עשיתי הפסקה כי התגעגעתי אליה. אז הלכתי לבקר אותה אצל אבא. היא הייתה בתנוחת גוזל על העץ האהובה עליה כה, כלומר, תלויה על הכתף כשכל הפנים שלה מעוכות והאזניים שלה מזדקרות מצידי הפרצוף וכל כולה אומרת נמנום, רכות ותהייה. על הכדור, כמובן, ישתבח שמו של הכדור. ישתבח הכדור, ישתבח המנשא, ישתבח הבנז, תשתבח האמא הגיבורה.)

היום הייתי כבר די משוכנעת שהיא פשוט תינוקת. תינוקת שממש מתקשה להירדם וממש מתקשה להישאר ישנה וצריכה תנועה, אוויר ומגע. כלום לא "לא בסדר" ואף על פי כן, כמה קשה! האמא הגיבורה ואמא של האמא הגיבורה היו קרובות לסף יאוש. האמא הגיבורה כבר חישבה להישבר אבל החליטה לקחת את כל העניין עם שאריות חוש ההומור שנותרו לה. המזל של הגוזל זה שהיא מתוקה ויפה בצורה בלתי חוקית כמעט והמבטים הממזריים שלה, בשלוש הדקות הרגועות שלה ביום, פשוט הורסים.

היא נשמעת לי כה מתוקה.
חזקי, אמא גיבורה!

מיכל
תדעי לך שאני נמסה פה אל מול התיאורים
באמת באמת קשה שתינוק צורח כלללל הזמן,עם כל העזרה שבעולם

רק מזכירה לך שהכול זמני, שהכול יכול להתהפך בן לילה.
אז טוב מאוד ששלוש דקות רוגע מטעינות אותך, אבל בעז"ה בקרוב מאוד היחס יתהפך (בערך) (ואולי אחר כך שוב יחזרו ימי בכי, אבל אחריהם יבואו ימי רוגע... נו, כבר הבנת אותי

).

מיכל,
אכן היא תינוקת. תובנות נפלאות. זה באמת משתפר קצת אחרי 6 שבועות +-

ועל השכנה שלך - מזלה שאנחנו רק חברות וירטואליות כי על נשמות טובות שכאלה אני מוציאה את המיטב...
ממש יופי שהלך לה מעולה עכשיו שתתרגל נימוסין!!!
תלאי אותה בפרטים, או שפשוט תגידי לה שקיבלת דיל ממש טוב על הסימילאק כשקנית קלטת של בייבי איינשטיין והושבת אותה בטרמפולינה עם צעצוע על בטריות.

חמותי סבורה שמשהו ממש לא בסדר אצל גוזי ושחייבים לקחת אותה לרופא.
"אין דבר כזה תינוקת בת חודש שלא ישנה כל היום!" ו"אין דבר כזה תינוקת שישנה רק בידיים!"

בקיצור, גוזי התישה גם אותה, כמו רבים וטובים אחרים. הבעיה היא שחמותי באה ממשפחה של תינוקות נוחים בלבד. היו לה תינוקות ממש נוחים ולבת שלה יש תינוקות נוחים. הבעיה היא שגוזי לא נוחה בשום קנה מידה וכן, גם אני חושבת לפעמים שמשהו ממש לא בסדר. ובינינו, אני על סף התמוטטות. היום לא רק בגלל גוזי, אלא גם בגלל חמותי שתחיה.

גוזי המסכנולה הזאת שמתעוררת משינה טרופה בקול זעקה קורע לב. גוזי שבוכה ובוכה ונרגעת רק על הכדור, בידיים שלי או של שחף או, אם יש לי מזל, במנשא. גוזי שלמען האמת ישנה כבר רק עלינו ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. (חמותי טוענת שאנחנו יוצרים התמכרות.) גוזי שאוהבת את הבחוץ, אבל אפילו זה כבר לא תמיד עוזר. גוזי שבשבת הייתה נהדרת וקסומה ונרדמה כל הזמן. גוזי מיום אסל יום בסל. במילים אחרות - יום שבו היא ממוטטת מעייפות ויום אחד שלא. גוזי שלי, הסובלת.

ואני כבר לא יודעת מה לעשות. קבעתי תור לרופאה והיא תגיד לי, שוב, שהכול ממש בסדר. הקרניו סקראל לא עזר, את האייפק אני לא ממש מצליחה לעשות כי זה דורש טיפול ארוך מדי שאני פשוט לא מוצאת זמן לעשות. ואני עייפה. אלוהים כמה שאני עייפה. כמה שאני מקנאת בשחף שנוסע כל יום שעה לעבודה לכל כיוון (שעה שלמה של שקט!) ואחר כך לא מטפל בתינוקת לאורך היום כולו.

חמותי יצאה לטיול עם גוזי בעגלה כדי לתת לי לישון, אז כדאי שאנצל את הזמן. אבל האמת? אני חושבת שהייתי מעדיפה להיות לבד, עם הצרחות והכול. אבל אולי לא.
מחר יהיה היום הראשון שלי עם תינוקת מאוד לא פשוטה לבד. תאחלו לי בהצלחה. ומחר אלך לרופאה שתגיד לי כלום ושום דבר בדיוק.

הבעיה היא שחמותי באה ממשפחה של תינוקות נוחים בלבד.

מוכר, מוכר. המזל שלי שלי יש אח שבתור תינוק פחות או יותר צרח מרגע היוולדו ועד גיל שנה, כך שסף ההגדרה שלי ל'אין דבר כזה' גבוה מאד. רופא הילדים הציע בשלב כלשהו לאימא שלי לאשפז אותו. היא שאלה בחרדה אם משהו לא בסדר, והוא אמר: 'לא, הכל בסדר, אבל ככה תוכלי לנוח קצת...' (מיותר לציין שהיום הוא האח הכי שקט, מתחשב ורגיש שיש לי, או לא?)

חיבוקים, זה קשה מאד. ולא תמיד עוזר לזכור שזה עובר

(ניסית מוזיקה?)

תגידי, איך הנשימה שלה? רגועה ושקטה או כוללת צפצופים, נחירות קטנות ושאיפות אוויר פתאומיות? אם השני, תנסי רופא אף אוזן גרון. לפעמים כשהנשימה מופרעת על ידי משהו הם מתעוררים בבהלה והמון פעמים (סתם רעיון אחד מאלף, אבל מי יודע)

היום היה היום הנורא בתבל כולה כי גוזי צרחה מהבוקר עדדדדדדד הערב. מה שמדהים זה שלמרות שהיא חיסלה אותי, אני עדיין מתה עליה כל כך. לכו תבינו.
זה באמת מדהים, כי זה גם לגמרי בסדר שתשנאי את החיים שלך אחרי יום כזה מתיש.

חבל שאת לא שכנה שלי, הייתי מטילת עם גוזי שלך כל בוקר ונותנת לך לישון עוד שעה. באמת.
ולגבי השכנה שכן יש לך - אני הייתי אומרת לה שהרופאים (ברבים) אסרו עליך להניק (שהיא כבר תדמיין לבד למה), ואם היא ממש רוצה לעזור, שתכין לך פשטידה טובה.

אני מכירה תינוקת שצרחה כל השבועיים הראשונים לחייה עד שגילו שיש לה דלקת אזניים.

גוזי שלמען האמת ישנה כבר רק עלינו ואני לא יודעת מה לעשות עם זה
לשמוח שיש מצבים שבהם היא נרגעת...

חמותי טוענת שאנחנו יוצרים התמכרות
תסנני את חמותך. ותגידי לה "כן, זה בדיוק התיכנון" (איזה שטויות וזיבולי שכל שבא לי לצרוח. יש פה תינוקת קטנה סובלת, מה התמכרות, הרגע יצאה מהרחם, לא מכירה מצב לא עטוף ולא בתוך מים, קשה לה בעולם, מערכת העיכול שלה סובלת, נו באמת).

חמותי טוענת שאנחנו יוצרים התמכרות
ררר...
איך אני שונאת את המשפט הזה. מניסיון אישי כל כך כואב (גם אצלי היתה תינוקת מאוד צרחנית ולא נינוחה, ונשמות טובות אמרו לי לא 'להרגיל' אותה לידים. כולל בעלי:-/)
מה? כאילו שיש לך ברירה. כאילו שהילדה שוכבת לה בסבבה ומסתכלת בכיף לעננים, ואת מרימה אותה כל היום ולכן גורמת לה להתמכרות לידים. איזה ברירה יש לך בכלל? מי שיש לו ילדים רגועים פשוט לא יכול להבין, גם לא את הסטרס שאת נמצאת בו (כי גם כשהיא רגועה באופן ניסי לרגע קט, אז יש את הפחד ש: מתי יתחיל הבכי? יש לי דקה ללכת לשירותים? 2 דקות לדחוף משהו לבטן? לאאאאא. היא שוב בוכה) .
באמת יש ברירה עם קטנה כזו? מה היא היתה מניחה אותה ונותנת לה לצרוח? מה היא היתה עושה?
(זה סתם הזדהות רגשנית שלי, אבל זה כדאי שתוכלי בלב שלם לסנן את חמותך כמו שבשמת אמרה)

אצלנו בבית מה שעזר זה המניות האם המניקה מכל מוצר חלבי שהוא,וכמובן אם נותנים תוספות אז רק צמחיות.
בעיני ממש שווה לנסות ,לפעמים זה עובד כמו קסם

הבכורה לבית רק מה גם ישנה על אמא ואבא שלה בלעדית בחודשי חייה הראשונים. וגם התעוררה בפעיות בדציבלים גבוהים כל שעה וארבעים בלילה. עד גיל מאוחר (רציתי לנחם אבל לצערי נזכרתי שהיא למעשה אף פעם לא היתה ״קלה ונוחה״. פשוט מותק) ושנאה החתלות (התפתלה). איכשהו עכשיו זה צבוע ורוד יותר, אבל בהחלט בהחלט לא התקלחתי כל יום בתקופה ההיא.
כאנקדוטה זכור לי יומה השלישי בעולם, כשאני כל הלילה לא מוצאת 5 דקות בהן היא שוכבת לבדה בעריסה בשקט כדי שאוכל ללכת להשתין, ותוהה האם התחבושת העבה פשוט ״תספוג את זה״...
ובחיי שהייתי ״בסדר״. פשוט ככה זה.
עד היום היא רגישה ומבחינה בפרטים וממזרית וכשמשהו מציק לה היא יודעת בי-די-יוק מה ואיך ועכשיו.
ולגבי התמכרויות- תנוח דעת כולם... זה אנחנו שמתמכרות אליהן

מחר יהיה היום הראשון שלי עם תינוקת מאוד לא פשוטה לבד. תאחלו לי בהצלחה.
מיכלי, אנחנו אתך.

מחר יהיה היום הראשון שלי עם תינוקת מאוד לא פשוטה לבד. תאחלו לי בהצלחה.
וואו! חזקי ואמצי! לא פשוט לבד, אל תהססי לדבר (גם) לעצמך בקול, לי זה מאד עזר

שיהיה יום קל ומפתיע לטובה!

יש! המון תמיכה ועצות פרקטיות! אני מתה על האתר הזה. (חושבת שמשבר באופן אולי עבר לו...)

שחף הבנזי בא מהעבודה ואני פשוט הלכתי לשאוב ולישון ועכשיו יש כזה שקט קדוש בבית שאני לא מצליחה ללכת לישון. זמן! לעצמי! עשיתי מקלחת ארוכה והחיים נראים יותר טוב.
שחף גם פשפש אותה וגוזי עשתה קקי פעמיים. נראה שהיא נאבקה עם הקקי הזה כל היום בעצם. אני לא ממש יודעת איך לעזור לה עם מאבקי הקקי האלה. האם פשפוש עוזר "לזרז" קקי? מישהי יודעת?

מי שיש לו ילדים רגועים פשוט לא יכול להבין, גם לא את הסטרס שאת נמצאת בו (כי גם כשהיא רגועה באופן ניסי לרגע קט, אז יש את הפחד ש: מתי יתחיל הבכי? יש לי דקה ללכת לשירותים? 2 דקות לדחוף משהו לבטן? לאאאאא. היא שוב בוכה) .

אורי, זה כל כך נכון. כולל תחושת הסטרס הזו. אותי מעצבנים כל ה"אמורים" האלה כשזה מגיע לתינוקות. היא תינוקת! היא לא אמורה להיות שום דבר או לעשות משהו. היא לא "אמורה" להתאים לאיזה מדריך או לנסיון של אף אחד אחר.
אגב, לאמא שלי היו שני תינוקות כאלה, אחי ואחותי, אז היא לא חושבת שמשהו לא בסדר אלא שגוז פשוט לא מצליחה להרדים את עצמה. אני כן חושבת שהיא סובלת מאוד מאוד ממשהו, אני רק לא בטוחה שזה ממש משהו שאפשר לטפל בו.

בכל מקרה אני אבדוק:

את עניין הנשימה. היא אכן מחרחרת לפעמים ונושמת בכבדות.
את עניין החלב. אני בקושי אוכלת מוצרי חלב אז לא ממש אכפת לי להפסיק (אם כי גלידה מנחמת אותי נורא.) ואני אקנה תמ"ל צמחי.
את עניין דלקת האזניים.
את עניין הפשפוש לאורך היום.
וניסוי של שחף המתוק: הלילה גוזי ישנה רק רק רק על אבא ונראה מה יהיה מחר. לפי דעתי הוא התמכר לתחושת ה4.5 קילו של חמימות על החזה.

בתקווה שגוזי תציית לחוקיות יום אסל יום בסל ואני אשרוד כדי לעדכן מחר בערב, היו שלום!

אגב, לאמא שלי היו שני תינוקות כאלה, אחי ואחותי, אז היא לא חושבת שמשהו לא בסדר אלא שגוז פשוט לא מצליחה להרדים את עצמה

מקריאה כאן עולות בי כמה תחושות...

נשמע לי שכדאי להתרחק טיפה מהחמות. זה ממש לא הזמן לנסות להפיל עלייך את חרדות כל העולם ולהתחיל להכניס לך לראש רעש שממש לא מחזק אותך.
אני אשת לא מתחברת ל "להרדים את עצמה" לא יודעת אפילו אך להסביר את זה . מעולם לא ציפיתי מאף ילד שלי שירדים את עצמו (אולי עכשו מבני העשרה שלנו...) ובכלל נראה לי הכי נכון והכי טבעי שתנוק קטן ששהה בתוכינו תשעה חודשים ירצה להמשיך ולהיות כמה שיותר עלינו ולאט לאט יכיר את העולם וירגיש בטוח לישון קצת גם במקומות אחרים שנושאים ריחות שכבר מוכרים לו וכו'. אני לא יודעת איך אנשים משכיבים תינוקות במטות רחוק מההורים וכו'.

בכל מקרה מה שנאי מנסה להגיד הוא שהקושי הנצפה קשור לפעמים גם לציפיות שאנחנו באים איתן מראש ואחרי שמנקים את זה אפשר לבדוק האם אכן יש בעיה

בכל מקרה שיהיה בהצלחה היום ותזכרי שאת כשירה לכך אחרת היא לא היתה מגיעה אלייך !!!

איך עובר היום הראשון לבד? יש לי איזה תקוה בלב שיותר קל לך ממה שחשבת והשקט מאפשר לך איזו נינוחות שקשה להגיע אליה כשנמצאים עם עוד מישהו...
זה באמת נשמע שהיא סובלת ממשהו, כנראה חוסר בשלות של מערכת העיכול. אני מחזקת אותך בדרך שלך שכוללת התייחסות לצרכים שלה ונסיון הקשבה למה היא צריכה ורוצה ממך.

@}

האם פשפוש עוזר "לזרז" קקי? מישהי יודעת?
לא מחזיקה מעצמי מומחית פשפושים מדופלמת, אבל להבנתי הטענה היא שהם נמנעים מלעשות קקי בחיתול ככל יכולתם, עד שכבר אין בררה. בפועל קרה לי הרבה מאוד פעמים שכשהייתה לא רגועה, לקחתי לכיור, התפנתה ונרגעה.
אולי שווה לרשום לפנייך כעוד אפשרות (לצד מנשא/ כדור/ החוצה/ מוזיקה) להרגעה.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה היום ותזכרי שאת כשירה לכך אחרת היא לא היתה מגיעה אלייך !!!
יפה. בדיוק חשבתי, שאולי כיוון שהיא התמהמהה (ככה כותבים את זה???) בדרך, עכשיו היא רוצה להשלים את הזמן החסר.

חושבת עלייך (עליכן) הרבה הבוקר.

לא תאמינו, היא ישנה פה על הספה לידי כבר שעה. חבל שחמותי לא כאן לחזות בפלא.

אני לא ממש יודעת איך לעזור לה עם מאבקי הקקי האלה. האם פשפוש עוזר "לזרז" קקי? מישהי יודעת?
עסוי באזור הבטן יכול ממש ממש לעזור לשחרר קקי תקוע. אבל אני לגמרי לא זוכרת את ההנחיות, האם צריך עם כיוון השעון או דווקא נגד. וגם לא לעשות אינטנסיבי מידי בהתחלה, עד שאת "לומדת" את הכמות שנכונה לה, כדי לא לגרום תגובה הפוכה של שלשולים. וזה יכול להיות חלק מעיסוי של כל הגוף, סתם עיגולים קטנים כאלה, שלשלי היה ממש חוויה נעימה, הזמנו. שלי בן 13, אז אני ממש ממש כבר לא זוכרת, אבל יש הנחיות נורא פשוטות לעיסוי סביב הטבור, לדעתי עם שמן תינוקות זה יותר נעים.

קוראת אותך בהנאה עצומה.

האם פשפוש עוזר "לזרז" קקי? מישהי יודעת?
בגדול כן, וגם עוזרים: לקפל את הרגליים לבטן בעדינות, כמו תרגיל התעמלות כזה, וכן עיסוי בטן - בעדינות להניח את כף היד על הבטן ולעשות סיבובים מסביב לטבור עם כיוון השעון (לא הפוך) בלחץ עדין עדין ובקצב שאת רואה שנעים לה, להתחיל בקצב מאוד איטי של סיבוב.

שגוז פשוט לא מצליחה להרדים את עצמה
היא לא "אמורה" (-; להרדים את עצמה. היא עוברית קטנה. היא זקוקה לתמיכה ולבטחון מלאים כדי להרפות לשינה, וכמו כן, כמו כל בנאדם בכל גיל, היא לא נרדמת אם כואב ומציק לה משהו.
ביולוגית, כמו כל הגורים במשפחת היונקים, היא אמורה לישון בצמידות גופנית לגוף חם אחר של אמא או אח/ים או בוגר אוהב אחר (סבתא או דודה למשל, גם בין אחינו הפרימאטים יש טיפול של הדודה או הסבתא בגור).

כתבתי בלי לראות את רסיסים, תפילה ולב שומע (-:

בערך בגיל חודש התחלנו עם מסאז'ים לכל הגוף, בהתחלה לאט ומעט, ולאט לאט הרחבנו ולמדנו להנות מאוד. היינו רבים בינינו תור מי היום, וזה ממש נעים גם לתינוק...
עוזר להרגעה של הבטן ושל הנשימה, ולעוד חצי שעה של מגע גוף בגוף.
נעזרנו בספר עיסוי תינוקות הודי, נדמה לי ששמו "ידיים אוהבות".
שווה לנסות. אנחנו עיסינו בשמן שומשום, לפני האמבט. בטח יש חלופות רבות.

לגבי ידיים אוהבות והעיסוי, שולחת אותך לדף תובנות לגבי עיסוי תינוקות הודי
התקציר: הגעתי למסקנה שהעיסוי הזה שמרב מזכירה, הרבה יותר חשוב וחיוני לתינוקות שלנו ממה שאנחנו מדמיינים. הוא לא רק מרגיע, הוא גם בונה קשרים חיוניים במוח ומאזן ויסות תחושתי כך שהמערכות העצביות השונות נבנות מן היסוד בצורה נכונה ובריאה.

אגב, לא יודעת אם אתם בעד או נגד, אם יש לכם או לא, אבל יש תינוקות שמוצץ מאוד עוזר להם להירגע.

גם אני רציתי להמליץ על עיסוי הודי.
אם מישהו שואל מה לקנות לכן, אז את הספר ידיים אוהבות.
לקקי יכול לעזור גם עיסוי עדין בכף הרגל ו/או היד, עם כיוון השעון
וגם אני לא הייתי שוללת מוצץ (ודאי לא תרופה להכל, אך יכול קצת להרגיע)

מניסיוני, לא רק שפשפוש עוזר לזרז קקי, לפעמים הורדת חיתול זה כל מה שצריך (בגיל הזה)

לא יודעת אם כבר כתבו לך: אוסטיאופתיה

יו... ממש חבל שחמותי לא פה היום. לולי ישנה טפו טפו ממש. מתנהגת כמו תינוקת מסוג ״אמור״.

איזה יופי!
סיפרת שאתמול עשתה קקי פעמיים, אולי הוקל לה

יו
כן ירבו ימי האסל

פשפוש מאוד עוזר לשחרר קקי ופיפי. תנסי מדי פעם, ואפשר גם לחכות 10 דקות אם היא נינוחה, בסוף זה יוצא

בדרך כלל או שזה יוצא די מהר, או שצריך לחכות, ואין סיבה לא לחכות 10 דקות (חוץ מזה שה קצת כבד). אפשר גם לפשפש בישיבה, זה פחות הורס את הגב.

עיצות מניסיוני עם שתי בנותי:

תמ״ל צמחי ולא חלבי. להרבה תינוקות חלב פרה עושה זוועות בעיכול וחוסר הנוחות מתבטא בבכי וההתפתלויות. תנסי במשך תקופה.
בתיאוריה שלי יש תינוקות שמערכת העצבים שלהם יותר רגישה והם צריכים הרבה גוף לגוף וגם ככה הכל קשה להם. זה עובר. פשוט חולף.

יו... ממש חבל שחמותי לא פה היום.
משום מה... נדמה לי... שאם חמותך כן הייתה היום...

יו... ממש חבל שחמותי לא פה היום
חחח, תפילה, גם אני בדיוק חשבתי כך

גם אני! איזה קטע

כל מה שלולי צריכה זה לישון על אמא או אבא. טוב, אולי לא כ-לללל מה שהיא צריכה. אתמול היה יום די סבבה חוץ מהערב שהיה קצת קשה. אבל מה זה קשה? אז יושבים על הכדור, או מכניסים למנשא או שמים על הכתף ורוקדים איתה. משהו בסוף עוזר. בלילה היא ישנה על שחף ובשחר עלי. בבוקר לקחתי אותה לטיול ארוך ארוך במנשא. משכב לידה מסתיים מחרתיים ואז אני חייבת להתחיל לחזק את עצמי איכשהו. עכשיו היא ישנה עלי ועומדת להתעורר כל רגע.

אני רוצה לציין שמדובר בתינוקת מאוד מאוד נורמלית ומתוקה שמרבה לחייך לעצמה ויש לה שפע מהמם של סנטרים ולחיים. טפו טפו. היא גם נורא יפה.

אני רוצה לציין שמדובר בתינוקת מאוד מאוד נורמלית ומתוקה שמרבה לחייך לעצמה ויש לה שפע מהמם של סנטרים ולחיים. טפו טפו. היא גם נורא יפה

את מדהימה. חיוך גדול על הפנים ובתוך הלב כי הנה את שוב מזכירה לנו כמה החיים מלאי צבעים ומורכבים הרבה מעבר לאיזה כרזת פרסומת שמעודדת אושר באינסנט...

שתהיה לכם שנה טובה עם הרבה רגעי הורות מענגים !

מיכל, מה שלומך? שלומכן? שלומכם?

ובכן, זאת שאלה במקומה!

מה שלומי? עדיין במוד הישרדותי. עדיין מאוד עייפה, עדיין שואבת (אם כי פחות) ועדיין מרגישה שהראש שלי הוא מין מחסן גרוטואות מעופש שקשה למצוא בו מחשבה אחת רציפה. אה! ונתפס לי הגב, שזה ממש לא טוב.

אני ועלמה מאוד מתוקות. חלקנו יותר. לשתינו יש בעיות עיכול, שתינו אוכלות גם מזון מפוקפק (היא סימילאק, אני, ובכן, הכול.) היא מתקשה להירדם, אני מנמנמת גם כשאני שואבת. היא התחילה לחלק חיוכים קטנים כאלה, קצת סקפטיים. כאילו שהיא לא בטוחה אם ככה בכלל מחייכים. אבל היום קיבלתי חיוך די גדול, עם הלשון בחוץ. היא די דומה לתינוקת שחלמתי, אי אז. יש לה עיניים כחולות אבל לא גדולות כמו קערות אלא מלוכסנות.

שחף ואני בסדר. תוהים מתי זוגות בכלל נמצאים ביחד במצב כזה. עלמה כמעט כל הזמן ישנה על אחד מאיתנו, גם בלילה. הלילה היא ישנה עליי, גוש מתיקות חם חם חם. היא מצוננת ואולי זה מסביר את אחר הצהריים - ערב הפשוט זוועתי שהיה פה אתמול. ועוד אחרי מגמת רגיעה מתמשכת! ואולי זה הביקור המגעיל בטיפת חלב, לא יודעת.

(נתפס לי הגב, שכחתי את האוכל של עלמה, היא נכנסה להיסטריה ובצדק. קיבלתי איזו דוגמית מהאחות שלא התאימה לכמות המים שהייתה לי, עלמה לא הסכימה לינוק למרות שחשבתי שאולי בגלל מצב החירום היא תסכים. בכיתי בכיתי בכיתי. היה קשה...)

מתי זוגות וגו׳?

אחר כך איכשהו עם הזמן והשתכללות היכולות להאכיל/ להחליף/ להרדים ולהסתדר עם הסיטואציה, כל זוג מוצא את הפתרונות היצירתיים שלו. בטח כבר שמת לב שכל ״עיצה״ טובה רק למקרה הספציפי שלה.

אוי אוי אוי הקארמה הרעה של טיפ״ח

תמיד משהו לא מסתדר שם

ואיזה כיף שהיא מחייכת!!!

גם את הזוגיות אפשר להכניס לאותה ״מכונת פרספקטיבה״ שגורמת לדברים להיראות טוב יותר ככל שהטיים-ליין יותר מתוח (ממש יש מצב שעוד חצי שנה תשני עם ילדה ״רק״ לצידך!!! יותר משעתיים רצוף!!! ... אבל אני לא מבטיחה כלום. בטח בדיוק אז תבקע לה איזו שן מעצבנת

)

אמא שלי אומרת: זה רק עשר שנים קשות, אחר כך יותר קל

ואולי זה הביקור המגעיל בטיפת חלב, לא יודעת.
אוי, איזו באסה!
וחוץ מזה, איך היא על העקומות וזה?

ואיזה כיף שהיא מחייכת!!!
נכון!
זה מתקדם במתכונת המעיין המתגבר. אני מחכה לראות מה תכתבי כאן על החיוכים בעוד שבועיים ובעוד חודש וכו'.