יוטי מפשפשת סיבוב שני

וואו! 5 פעמים ביממה, זה פחות מהפעמים שהייתי מחליפה חיתול אם הייתי מחתלת.

מש"ל, הרבה יותר פשוט לגדל תינוק בלי חיתול מאשר עם.
גמני הגעתי למסקנה הזו בזמנו. מחכה לסיבוב השלישי שלי...

הרבה יותר פשוט לגדל תינוק בלי חיתול מאשר עם
אני לא בטוחה.
אני יכולה לומר את זה חד משמעית על הנקה, למשל. אני לא מבינה אנשים שאומרים שקל יותר לתת בקבוק כי לתת בקבוק זה אומר שיוטי צריכה לדאוג שיהיה תמ"ל בבית ובקבוקים נקיים, כלומר לקנות תמ"ל ולשטוף בקבוקים, ולזכור מתי לתת ואז להכין פורמולה בבקבוק והכי גרוע לקום בלילה בשביל להכין פורמולה. ברררר.... לקום בלילה מהמיטה בשביל להאכיל...
וזה עוד בלי קשר לתענוג הזה של שנינו כשהוא יונק.

עם פשפושים יש יותר עבודה (גם, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל בהתחלה יש יותר) אבל יש את העונג הזה, העונג שיש כשמחזיקים תינוק בלי הפלסטיק המרשרש הזה ובלי הריח של החיתול הרטוב (שאני מריחה מיד וממש לא סובלת) והכיף הלא נורמלי הזה כשהוא עושה קקי או פיפי בסיר. איזה סיפוק זה! הוא 'כולה' עושה צרכים בסיר, מה לזה ולמרכז העונג של אמא שלו במוח?

מדהים!
שתדעי לך שאת השראה בשבילי @}

עם פשפושים יש יותר עבודה
נכון, זה מאוד תלוי איך מסתכלים על זה. לי איכשהו היה הרבה יותר קל לנגב פיפי מהרצפה מאשר להחליף חיתול, בעיקר בגיל שהם מתחילים לברוח בבית כשהם לא רוצים להחליף חיתול והכי מבעס זה להחליף חיתול קקי אחרי הם בורחים בכל הבית כדי לא להחליף (הילדה שלי עשתה את זה...) ואז הכל מרוח... בלעחס!
לי הרבה יותר קל בלי חיתולים, כשהורדתי לבכורתי את החיתול בסביבות גיל שנה והתחלנו התחלה מאוחרת, בהתחלה זה היה מוזר ואחר כך היה כל כך פשוט שלא הבנתי למה הייתי כזו דבילית ולא עשיתי את זה קודם.

לי איכשהו היה הרבה יותר קל לנגב פיפי מהרצפה מאשר להחליף חיתול
כן.
לא בחורף, לא כשהם זוחלים על הבטן (הרבה הפתעות ויכולים גם להירטב כהוגן מזה).
בקיץ ועל הברכיים זה יותר נוח.
היום היינו אצל חברים ושחר זחל לו חסר מכנסיים בחוץ על הדשא ועל האדמה, זה בהחלט הרגיש אחרת מלבקר חברים בביתם. מלבד העובדה שלא היתה סכנת הרטבת רצפה, היה מספיק חם בשבילו להיות ערום בכל חלקו התחתון, כך שהוא התרוצץ לו בחצר וידענו שבמקרה 'הכי גרוע' הוא ישקה את הדשא/עשבים .

שתדעי לך שאת השראה בשבילי
שתדעי לך שזו מחמאה גדולה בשבילי.
אני לא מרגישה כזאת מוצלחת (על אף שאני בהחלט מרוצה מהמצב הנוכחי) ונראה לי שכל המפשפשות באתר מה זה יותר טובות ממני.
נו, מזל שיש לי את שחר שהוא כזה מפושפש מוצלח, מגיע לו הרבה מהקרדיט

.

סדר יום לשחר:

קם בבוקר ועושה הרבה קקי בסיר קופסה שלו. זה רוב הקקי שהוא יעשה היום.
מתחיל את היום מבסוט ורוב הפתעות היום יהיו כנראה בשעתיים הקרובות

שנל"צ (שנת לפני צהרים)

קם ועושה המון המון פיפי באמבטיה, אוכל, שותה, צוחק, מתרוצץ, לועס, יורק, מטפס, מפרק, מכה, מוכה, בוכה, יונק, צוחק, עוד מתרוצץ ומדי פעם שולח מסר טלפתי לאמא שתפשפש. אם אמא לא קלטה את המסר מגיב בקצת בכי-תלונה ואז אמא מפשפשת.

מתעייף ועובר לשנאח"צ (שנת אחר הצהרים).

קם ועושה המון המון פיפי באמבטיה, אוכל, שותה, צוחק.... וחוזר חלילה.

מתעייף, יונק ויונק ויונק ויונק והולך לישון.

מתעורר בלילה לינוק, מסכים או לא מסכים לעשות פיפי וחוזר לישון.

אמא של ילד בשם שחר סיפרה לי לפני זמן מה שכשהיה תינוק נהג לקום 'עם שחר' והיתה לה הרגשה שזה קשור לשם שלו. שחר שלי, למזלי, נוהג לקום מאוחר יותר.
יחד עם זאת גם הוא אוהב לפעמים לגוון ומתעורר מוקדם. בבקרים כאלה אני מניחה אותו על אבא שלו ושואלת: "אתה זוכר מה אמא של שחר סיפרה לנו?" (תשובה: "הההה") אני: "אתה בחרת לו את השם!".
אצלנו בבית לא מתחמקים מאחריות.

הבוקר היה אחד מהבקרים האלה רק שאם בדרך כלל אני מעירה את אבא שלו אחרי פשפוש הבוקר, היום זה היה לפני , ולא סתם לפני, ידעתי שהבחורצ'יק צריך קקי ומלמלתי לאבא שלו שיטפל בנושא.
האיש מיד מחה ואמר ששחר לא נותן לו להחזיק אותו בתנוחת פשפוש כמעט אף פעם, מה גם ששחר לאחרונה פחות אוהב להיות מוחזק ככה גם איתי.
"אז תושיב אותו על הישבנון של יותם" אמרתי.
מדובר בישבנון שפחות מתאים לתינוקות קטנים, זה עם המדרגה שהוא רחב מידי לטוסיקים קטנטנים כמו של שחר אבל לשחר נוח עליו ויצא לו לשבת עליו פעמיים בלי לעשות כלום. הבוקר הוא חנך את הישבנון בקקי הראשון שלו כשהו יושב עליו.
לא לא, אל דאגה, אני ישנתי, רק שמעתי בחלום שלי את קול האיש אומר "כמה קקי עשית? כמעט כמו הגודל שלך" וידעתי שהכל בסדר שם ואפשר לשקוע בשינה יותר עמוקה.

עוד כמה ימים הוא חוגג 8 חודשים.

טוב שהזהרת אותי... לא שרציתי שחר אבל בדיוק מחפשת כיוון והוא נולד עם שחר...

אז אנחנו הגענו לסיבוב השלישי עם עולל שמדבר כל כך ברור שכבר בגיל יומיים אי אפשר היה להתעלם מהדרישה שלו לפשפוש. מורידים לו חיתול והוא מיד יורה לתוך הגיגית.
מלבד השלב הממש מוקדם להתחלה (חלק מהמיקוניום) עוד הבדל שאני רואה הוא בגישת האב, לא רק שהוא אינו חרד להרטב אתמול הוא כבר פשפש אותו בהצלחה מעל הגיגית והצליח לשמור על פאסון כאילו זה עניין של מה בכך לפשפש תינוק בן מעט יותר מ72 שעות.

בקיצור, יוטי, יש לך למה לצפות...

פעם כתבתי שהטיול בבניאס נתן לי כמה תובנות לגבי פשפושים בטבע.
אין ספק שמחוץ לבית זה הרבה יותר פשוט ובטוח יש פחות הפתעות. זה נוח יותר כי יש יותר מקומות נוחים להתפשפש ולא צריך סיר או שירותים וגם כשיש הפתעות הן לא מרטיבות שום דבר חשוב.
הבעיה היא שאין לי חצר. העדפתי דירה גדולה על בית קטן עם חצר, לקחתי בחשבון שההורים שלי גרים כאן ולהם חצר גדולה ושאנחנו מטיילים הרבה בחוץ בכל מקרה.

עכשיו, אחרי שראינו יחד (וכמה פעמים מאז מוצאי החג) הילדים ואני את הסרט "בייביז" הגענו דריה ואני לכמה מסקנות הקשורות למה שכתבתי בהתחלה:

המסקנה של דריה: אנחנו לא מספיק מבלים בחוץ (כמו התינוקת האפריקאית ש כל הזמן בחוץ לדברי דריה) ונמצאים יותר מידי בבית.

המסקנות שלי:
דריה צודקת! חוץ מזה הבנתי את הלחץ (המיותר) בלגדל תינוקות. פתאום, בילד שלישי (רביעי, אבל מי סופר?

) קלטתי על מה לידלוף מדברת בעיקרון הרצף. מה משך את עיניה כל כך.
אני לא כזאת 'פריקית' של הספר אבל מאד בולט לעין השקט והשלוה בחיים של התינוקת האפריקאית לעומת האמריקאית והיפנית ולא שהאפריקאית לא מקבלת טיפול מסור, היא כל הזמן ליד אמא שלה ונראה שלא חסר לה כלום. זה בדיוק מה שלידלוף אומרת.
אחת הסיבות לזה כמובן זה שהיא בטבע ולא בבית מסודר שצריך לשמור עליו.

מה שבטוח, אני אמא מה זה נינוחה ביומיים האחרונים. אין דבר כמעט שמפריע לי, שיכסחו אחד את השני, חופשי, אני פה לתת נשיקה כשכואבת המכה. קשה לי להתערב במה שהם עושים אחרי שראיתי את הסרט, אני מרגישה שאני הורסת להם משהו בזמן שהם לומדים אותו.
אנחנו גם נצא יותר מהבית, באמת, הבטחתי גם לדריה. ושחר יוכל להסתובב לו עירום בחוץ, להתפשפש כרצונו, להתפלש באדמה ולאכול עלים יבשים, כמעט כמו התינוקת האפריקאית בסרט.
יו, כמה שהוא אוהב את זה!

זה סרט קולנוע?

זה סרט קולנוע?
s]בהחלט movies[/po].asp?MID=3111
אני ראיתי בצפיה ישירה במחשב.

העדפתי דירה גדולה על בית קטן עם חצר
התכונתי כמובן להשכרה

.
לא הייתי בונה בית גדול על חשבון חצר, להיפך.

אני מסתובבת לי ב מה חדש ומגלה להפתעתי אותי מדברת על התקשורת הנפלאה ביני ובין שחר בראש העמוד

.
ולמה זה מצחיק? כי שחר עכשיו בשביתה.מה זה שביתה? "אם כל השביתות" כמו ששובתים אוהבים לקרוא לזה.
שום תקשורת, שום הבנה הדדית, כמו לא היו פשפושים מעולם ורק עכשיו הוא מתחיל ללמוד.

הקוסמת אומרת לי לחתל אותו ו"להחזיר לו" בשביתה.
כל השבת הוא היה עם חיתול בד עליו, אבל אני מכורה, קשה לי לא לפשפש

, אז עברנו זמנית לפשפש עם חיתולים . עכשיו כשהוא התחיל לשבת על ישבנון בשירותים זה רק להוריד חיתול ולהושיב. טיפה פחות עבודה.

בנתים דריה מודיעה לי על שלוליות בבית, אם יש כשהוא לעיתים חסר חיתול, וגם מנגבת אחריו. דריה הזאת יודעת לטפל בתינוקות חסרי חיתול.
יש מצב שנתחיל להשכיר אותה...

כמה נקודות\דפוסים\סימנים:

כשהוא ישן ויש לו פיפי הוא מתעורר כמה פעמים ברציפות. כלומר: מתעורר, יונק, חוזר לישון ושוב מתעורר כעבור כמה דקות.
במצב כזה אני מניקה ומפשפשת אותו בו זמנית מעל הסיר-קופסה. הוא עושה פיפי מתוך שינה וחוזר לישון כמו שצריך.
זה עובד גם בלילה וגם ביום.

כשהוא עצבני ולא מוכן לעשות פיפי הרבה זמן אני מניקה ומפשפשת בו זמנית מעל המקלחת או הסיר-קופסה.
זה מצבים נדירים שבהם הוא מתאפק מאד משום מה ולא יכול לא לשחרר ולא לעשות על עצמו וההנקה עוזרת לו. אני משתדלת לנסות פתרונות אחרים לפני הפתרון הזה.

הוא כמעט לא מוכן להיות מוחזק בתנוחת פשפוש יותר ורוב הפשפושים שלו הם בשירותים על ישבנון מרופד שנוח לטוסיקים קטנים.
דריה היחידה כרגע שמצליחה לשכנע אותו לשבת על סיר.

לפעמים הוא בוכה כשיש לו פיפי ורודף אחרי בבית שאקח אותו.

והכי מגניב: הוא מנסה 'לעשות לנו טובה' כשעושים לו "פשששש". מישר את הבולבול ומנסה לעשות פיפי.

תודה על השיתוף והפירוט גם לגבי המצבים שבהם טיפה יותר מאתגר.. הפשפוש תוך כדי הנקה או בעזרת הנקה עובד גם אצלי. בלילה הפסקתי לנסות לפשפש (חוץ מבקקי הקבוע של חמש בבוקר) אלא אם כן אני רואה שהיא התעוררה כבר לגמרי גם ככה ואז אני מנסה לפשפש ולרוב מצליחה. בעיקר הפסקתי כי הפריע לי שזה מעיר אותה. אולי אם אנסה לפשפש ולהניק, היא תצליח לחזור לישון בקלות יחסית.

יש לו עצירות.
מלכוד 22 ממולכד בעצמו:
הוא לא אוכל ולא יונק כי כבד לו בבטן, לא מצליח לעשות קקי כי יש לו עצירות, לא מצליח לישון כי יש לו קקי, לא מצליח לעשות קקי כי הוא גמור מעיפות...
הוא כל כך מסכן, יושב על הישבנון שלו בשירותים ובוכה

. כואב הלב.

חוץ מזה מבצבצת לו שן ויש לו חום (מענין אם זה קשור). מסכן שלי...

יום שני של חום ובכי.
העצירות נפתרה כבר בבוקר אבל יום כזה מלווה בהרבה פספוסי פיפי. לא מסוגלת להלביש לו חיתול.
כל היום הוא או על הידיים בתנועה או על הציצי (או צורח...).
כשליותם היה חום מיציאת שיניים הייתי נותנת לו לפעמים קצת אקמול ולו בגלל שהייתי הסטרית ממוות בעריסה וחום הוא אחד האינדיקציות לזה.
עכשיו אני קצת פחות הסטרית (לא מנערת אותו כשהוא ישן לודא שהוא חי כמו שהייתי עושה ליותם

) ובנתים יומיים מחזיקה מעמד ולא נותנת אקמול.
עושה אמבטיות, עיסוי, טוינה אבל לא אקמול.
יכול להיות שבסוף אני אשבר, תרתי משמע, או מלראות אותו סובל או מעיפות שלי.

אולי אלביש לו חיתול בד ללילה.

שן קטנטנה כבר יצאה בחלקה החוצה ונראה שעוד כמה רוצות ללכת בדרכה. כל עוד אין חום ועצבים זה לא מפריע לנו כרגע.
מבסוטון (הכינוי החדש) מבלה את זמנו כשהוא מחייך חיוכים גדולים ומצחקק צחקוקים עליזים.
כשהאחים שלו בקרבתו הוא גם מתזז בבית במהירות אחריהם.
הוא צפלון, נמרץ, מבסוט עד השמים והשבוע גם חנך את היממה השלמה היבשה שלו או במילים אחרות- הוא מוריד את כמות הפספוסים שלו. סופשבוע הוא העביר אצל סבא וסבתא במרכז בלי חיתול למעט בלילה (וגם אז טרח לקום לפנות בוקר להתפשפש).
אין ספק שעכשיו הגענו לשלב הלהתרוח על הספה של סבאסבתא עם חיוך 'אני כלי', לענות: "איך אני יודעת שהוא צריך לשירותים? אה, זה או הצורה שהוא מתלונן או שהבולבול אדמדם" ולקבל את המחמאות.

איך הצלחנו? למה זה יותר פשוט מאשר עם יותם?
כנראה יש לזה כמה סיבות ואחת מהן היא שאני פחות לחוצה על זה (כי תנאי השטח אחרים).
זה תהליך שמומלץ בחום לעשות בלי לחץ.
וגם מומלץ לנסות על כמה ילדים קודם לכן, זה כן, זה הרבה יותר קל ככה, בילד השלישי יוצאים ספצים.

המבסוט יהיה בן 9 חודשים עוד מספר ימים.

שליחה על ידי נטע_ש* » 15 מאי 2011, 07:17

המבסוט יהיה בן 9 חודשים עוד מספר ימים.

איך לא יהיה מבסוט עם כזו אמא?

שתדעי לך שאת הדבר הראשון שאני רצה לקרוא כשאני רואה אותך במה חדש. נשמע טוב מאוד אצלכם. עד עכשיו היה לנו יום יבש לגמרי אולי פעם-פעמיים בקריירת הבלי חיתולים שלנו. יממה יבשה?! פששש... (תרתי משמע) כל הכבוד!
השידוך שלכם גם בת תשעה חודשים עוד שבועיים, וגם היא הוציאה שתי שיניים חמודות השבוע מלוות בחום ושילשולים.האמא הפחות-אמיצה-ממך שלה זוממת להוריד חיתול גם בלילה בקרוב (עד עכשיו לא היה לי לב בגלל החורף).

עד עכשיו היה לנו יום יבש לגמרי אולי פעם-פעמיים בקריירת הבלי חיתולים שלנו.
שזה יותר ממני

. לי היה אחד והוא נכלל ב יממה יבשה

.
בסופשבוע, אגב היו כמה הפתעות וסרבנות רבה לשירותים. הדבר היחיד שהוא הסכים זה את הכיור בקומה העליונה אבל עד שגיליתי את זה נרטבו כמה זוגות מכנסיים ואבא אפילו הציע את ההצעה המאיימת מכל- חיתול! (מה שמביא אותי למצב כוננות שבה במקרה הזה נמצא פיתרון הכיור למעלה).
פיתחתי חרדת חיתול. אני רק שומעת את אבא שלו אומר את המילה הזאת ומתחילה להזיע.

דריה, אגב, ניסתה לעצבן אותי, ניגשה לשחר בסלון של סבאסבתא ואמרה לו שוב ושוב "שחר, תעשה פיפי! שחר, תעשה פיפי!" . ברגע שאמרתי לה שהיא זאת שתנקה אחריו היא הפסיקה מיד.

עד עכשיו לא היה לי לב בגלל החורף
שלא ממש נגמר

.
אני שמה לו לפעמים חיתול בד בלילה. בדרך כלל בלילות שאני גמורה ולא בטוחה שאתעורר בזמן. אם החיתול נרטב בלילה אני מתוך שינה מורידה, זורקת לכיוון הדלת וחוזרת לישון. אין לי כוח אפילו להלביש אותו... אוי אני אמא מזניחה .

שלום יוטי
אני עוקבת אחרי הבלוג הזה בעינין רב. בני בן 7 חודשים, מפושפש חלקית בלבד בערך 3 חודשים (מגיל 4 חודשים). אין לי אומץ להוריד חיתול אפילו בבית לפעמים למרות שלא מפריע לי פיספוסים יותר מפריעה לי ההתעסקות שלי בזה. מה גם שאנחנו המון מחוץ לבית (ל'פעילויות' עם הגדולה-- כמעט בת 4). לא בטוחה אם ואיך לקחת את זה צעד אחד קדימה אבל לפעמים אני מרגישה שהגיע הזמן ואז אנחנו בלי חיתול בבית אבל אז באיזשהו שלב אני מתיאשת.
עכשו הוא גם לא מרגיש טוב וגם עובד על שיניים אז חזרנו לבייסיק (פיפי של בוקר, אחרי השינה וקקי כמעט תמיד אני תופסת ואני גם משתדלת לפני שיוצאים מהבית וכשחוזרים -- כמו שאני לפעמים עדיין מזכירה לגדולה). הא וגם לפעמים כשאני יודעת/חושבת שאולי הוא צריך. הוא כבר עשה קקי/פיפי בכמה בתי קפה/מוזאונים פארקים בעיר). ואיכשהו אני תמיד קצת מופתעת כשהוא עושה. וגם מזה לפעמים הוא ממש מודיע --ממש כאילו מבקש ולפעמים ממש ממש לא. יכול להיות שזה בגלל שאני מבלבלת אותו?

הי רעות,

יותר מפריעה לי ההתעסקות שלי בזה
לדעתי עם חיתול יש יותר התעסקות.

וגם מזה לפעמים הוא ממש מודיע --ממש כאילו מבקש ולפעמים ממש ממש לא. יכול להיות שזה בגלל שאני מבלבלת אותו?
אולי. וגם ככה זה פשוט עם חיתול. הקשב הוא שונה ופחות קולטים. אולי הוא הודיע ולא הבנת. זה לא משמעותי (לדעתי) הסיבה כל כך.

תראי, אני מפונקת ואוהבת שנוח לי. אם שחר רוצה לינוק יש סיכוי רב שאארגן לי מהר קפה, מושב נוח ומחשב מולי לזמן ההנקה כדי שיהיה לי סבבה. ככה גם עם פשפושים, חייב להיות לי נוח. שאני אפשפש אותו בנוחות ואגיע בקלות למקום הפשפוש.
בלילה אני מארגנת לי ליד המיטה סיר, מכנסיים, חיתול בד, מגבת לשים על סדין רטוב, כוס מים ליותם ומה לא? רק לא לקום מהמיטה בלילה.
אני מאמינה שאם לא עובדים קשה מידי כל התהליך זורם יותר. חיתולים בעיני זה יותר עבודה.

ובכל זאת את צריכה למצוא מה נוח לך . אני שאפתי להוריד חיתול לגמרי ועשיתי את זה בשלבים שהיו נוחים לי. בשבילי זו היתה מטרה וכשהסתכלתי על זה ככה אז כל דבר שעשיתי קירב אותי לשם וראיתי את זה כהתקדמות בלי קשר למספר הפספוסים ביום. ההרגשה שאני מתקדמת נתנה לי כוח להמשיך.

אם הייתי עכשיו מחתלת את שחר הייתי קונה חיתולי תחתונים, שיהיה קל להוריד ולהלביש (יש לי משהו לספר על זה תיכף), ומפשפשת אותו עם טיימר. אחרי שינה וארוחה ואז כל חצי שעה. עם עוד ילד קטן בבית זה יכול להיות פיתרון כשקשה. מסדרת סיר נוח בכל חדר או צורת פשפוש נוחה אחרת ומפשפשת גם מההגיון ולא רק לפי דרישה שלו.
זה בבית. בחוץ הם בדרך כלל עושים לעיתים רחוקות יותר.

הייתי מנסה בכל זאת להגיע למצב שהוא בלי חיתול בבית, אפילו עם חתיכת בד תחובה במכנסים שלו שלא תהיה הצפה, אבל רק את יודעת כמה נוח יהיה לך ליישם את זה.

את מוזמנת לשאול אם יש לך מה.
ותודיעי לי איך מתקדם

.

תודה על התשובה יוטי!

יכול להיות שבגלל שיש חיתול אז באמת יש יותר התעסקות. בכמה שבועות הראשונים כל הזמן הייתי חושבת על מה להלביש (חיתול בד, חיתול ח"פ, מכנסיים וכו) הגעתי למסקנה שחיתול בד זה הרבה יותר עבודה בשבילי -- עדיף כבר לכבס מכנסיים - הם יותר קלים ומתיבשים יותר מהר. אבל עדיין, לפעמים אני צריכה להחליף 3 4 זוגות מכנסיים ואז קצת נמאס לי כי גם ככה יש לי כל כך הרבה כביסה לעשות.

אז עכשיו אנחנו או אם ח"פ מחוץ לבית ומתפשפשים כשאני יודעת או חושבת שהוא צריך. אם אני עסוקה מידי או שיש יותר מידי אנשים מסביב מה שלי מאד מפריע בקשב (לא רגילה?) וזה מלחיץ אותי שיהיו פיפוסים אז אני פשוט מכבה את הקשב. כשחוזרים הביתה אני אומרת לו שעכשיו אני מחכה שהוא יודיע שוב. אני מקווה שזה לא מאד מבלבל אותו.

תראי, אני מפונקת ואוהבת שנוח לי
נראה לי שאני גם די מפונקת אבל לצערי אני כל כך רגילה לחתל שזה לא נראה לי בכלל הרבה עבודה. זה כן יותר עבודה כשמפשפשים אבל אני עדיין חוששת מפיספוסים שאני לא כל כך מעיזה...

ובכל זאת, השבוע שמתי לב שהמרווחים של הפיפי שלו מאד גדלו והוא צריך רק כל שעה בערך אז הלכנו לקניות והוא ישן בדרך, התעורר, עשה פיפי בשירותים של החנות (שאני מכירה ממש טוב ויודעת שיש תנאים טובים) ואז הסתובבנו להנאתינו בחנות וחזרנו הביתה ועשינו שוב פיפי בבית. אותו דבר קרה היום כשהלכנו לראות את הרופא. אז אני מתחילה קצת לצאת בלי חיתול אבל אני מכינה את השטח היטב...אני ממש ממש בטוחה שהוא לא יצטרך ואז אני מעיזה...
בבית אני בהחלט יותר ויותר מאפשרת לו להיות חופשי.

אם הייתי עכשיו מחתלת את שחר הייתי קונה חיתולי תחתונים, שיהיה קל להוריד ולהלביש (יש לי משהו לספר על זה תיכף)
מענין אותי מה יש לך לספר...

לפעמים אני צריכה להחליף 3 4 זוגות מכנסיים ואז קצת נמאס לי כי גם ככה יש לי כל כך הרבה כביסה לעשות.
זה בערך מספר הזוגות שאנחנו מחליפים ביום, רק עכשיו לאחרונה קצת פחות.
אם תייבשי ישר בשמש זה יוציא את הריח ותחסכי כביסה (לי יש זיכרון מצוין לכל זוג מכנסים אם הוא בא מסל הנקי או מתליה. בפעם השניה שהוא נרטב הוא נזרק לכביסה).

זה כן יותר עבודה כשמפשפשים
לזה התכונתי. חיתולים זה יותר עבודה אם מפשפשים .
יחד עם זאת, אם את מרגישה עוד לא בטוחה במקום הזה של להוריד חיתול אז זרמי עם זה, תעשי מה ש טוב לך ואם נוח לך עם חיתולים לעכשיו אז תחתלי.
אני אגלה לך סוד של מפשפשים: אפשר לומר לו לחכות כי עוד מעט יהיה מקום נוח לפשפש בו והם באמת מחכים

.

בבית אני בהחלט יותר ויותר מאפשרת לו להיות חופשי.
מעולה. עם הזמן גם את תרגישי יותר ויותר נוח עם זה, זה מגיע עם ההעזות.

אני באמת ובתמים מאמינה שמה שאת עושה הוא טוב. אני לא פנטית של פשפושים ויחד עם זאת להכין תינוק או פעוט לאי שימוש בחיתולים מגיל צעיר זה נכון בעיני.
גם אם הוא לא יהיה המפושפש המושלם ביותר בבאופן או יפושפש רק חלק מהזמן ומחותל חלק מהזמן את עדין עושה בשבילו משהו טוב מאד.

אני קוראת שוב את הודעה האחרונה שכתבתי בה שאני לא פנטית וחושבת לעצמי שאני כן פנטית לפשפושים. אולי לא מגיל 0 אבל גמילה מוקדמת כן.
קול שפוי לוחש לי בפנים "מה זה משנה כל כך?" והתשובה היא באמת: זה לא משנה. העולם הוא גדול ומורכב. הורים מכל מיני סיבות גומלים בכל מיני זמנים ממניעים אלו או אחרים, רק שלעצמי אני מעדיפה אותם ככה, על הישבנון מגיל צעיר.

גם ככה אתמול התעסקתי עם השירותים המון. ליותם היו שלשולים וחום, לשחר צומחת שן (או כמה...) וגם הוא משלשל. כשדריה קראה לי שאעזור לה לשטוף את הטוסיק בשירותים חטפתי סחרחורת וחשבתי לעצמי "כמה אפשר?" . מיד אחרי זה ניחמתי את עצמי שזה רק כמה שנים נוספות וזהו, הם כבר ידאגו לעצמם.
ככה זה להיות אמא לילדים קטנים, המון התעסקות עם היציאות שלהם, בין אם הם מחותלים או לא.
גם כששומעים איזה טקסט על גידול תינוקות תמיד יופיע החלק של ה"לחתל" יחד עם המשימות הקשות.

ולמה קנינו חיתולי תחתונים השבוע? זה קשור לשלשולים של שחר ולזה שנסענו למרכז לפגישות. מצאנו את עצמנו עם תינוק משלשל ובלי חיתולים בדרך לבתים פרטיים של אנשים אז קנינו ליתר ביטחון.
עמדנו בחנות מול מדפי החיתולים ולא ידענו מה לעשות. בבית ישנה חבילה אקולוגית כמעט מלאה שכמו שנראה כרגע הוא בחיים לא יגמור, מה נעשה עם עוד חבילה?
בסוף קנינו חבילה של חיתולי תחתונים שגדולים עליו אבל נוח מאד לפשפש איתם ועם מכנסים. פשוט הורדנו יחד והילבשנו יחד כל הזמן.
החיתול חזר יבש לגמרי הביתה ועכשיו יש לנו חבילה של תחתוני חיתול של פמפרס פחות חיתול אחד

.
זה החיתול החד פעמי שהכי קל (היה לי) לפשפש איתו. אם מישהו רוצה לנסות הוא מוזמן אלי לקבל דוגמית (צרו קשר בדף הבית).

בנתים יותמי הבריא עם אצידופילוס וטיפול טווינה לילדים קטנים (להסביר איך מטפלים?) ושחר משלשל אבל דואג שזה יהיה בשירותים. יש לו עכשיו את "מבט הקקי", בין אם הוא יונק, אוכל או משחק על הרצפה הוא מפסיק או צועק לי ותוקע בי את מבט ה- "יש לי קקי אני רוצה לשירותים" .
יופי שאנחנו מבינים אחד את השני.
יאללה, רצה לבדוק איך העוגת "כאילו שוקולד" יצאה ואם היא נראית סבבה אכתוב מתכון (שיהיו דברים מענינים פה ולא רק פיפי וקקי).

יצא אחלה

.
מצרכים:
200 ג"ר תמרים מגולענים
אבקת קקאו
4 ביצים אורגניות
5 כפות קמח מלא+חצי שקית אבקת אפיה או 5 כפות קמח מלא תופח

מבשלים 200 גר תמרים חתוכים (ובלי גרעין) עם קצת מים ותוך כדי ערבוב עד שזה נהיה עיסה. מוסיפים בערך כף אבקת קקאו (או חרובים) תוך כדי בישול ומערבבים טוב טוב. אני הוספתי קקאו ונתתי לילדים לטעום וכשהם אמרו שיש לזה טעם של שוקולד הפסקתי להוסיף קקאו.

מורידים מהאש ונותנים לתערובת תמרים להתקרר קצת. מוסיפים 4 ביצים ומקפלים 4 כפות קמח מלא+חצי שקית אבקת אפיה (או 5 כפות קמח תופח מלא).
מעבירים לתבנית משומנת לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ואופים 20 דקות.
אה, גם פיזרתי מלא קוקוס טחון מעל לפני שהכנסתי לתנור.

שבת שלום @}

לילדים קטנים (להסביר איך מטפלים?)
כן!!
בדיוק אח שלי (המטפל ברפואה סינית) אמר לי שאפשר להקל על השילשולים של הקטנה (שכאמור גם הוציאה שיניים שבוע שעבר למרות שכיוון שמדובר בשבועיים של שילשולים נראה לי שמדובר בוירוס שהתלבש על חגיגת השיניים) עם מסאז'. בינתיים אנחנו נותנים לה גם פרוביוטיקה מזה כיומיים. היום היא שילשלה במכנסיים פעמיים (!!) זה לא קורה במחוזותינו כמעט אפעם. מסכנונה..

מסכנונה..

אני אנסה להסביר מחר מה אפשר לעשות.
שבנתים יעבור לילה קל.

מקווה שלכולם מרגישים יותר טוב. באתי לעדכן (אני מקווה שזה בסדר לכתוב כאן -- אם לא זה בסדר למחוק).

אז ככה: קודם כל לא הזכרתי שאנחנו גרים בארה"ב וששבוע שעבר ביום חמישי הגענו לארץ (אני ושני הילדים) לביקור מולדת. פעם ראשונה שאני טסה עם שני ילדים לבדי. הטיסה היתה מאד ארוכה (24 שעות בערך מבית לבית). והיה לא נורא בכלל. הגדולה שלי כבר מתורגלת והיא ילדה רגועה ושלווה שיודעת לשבת ולישון כשצריך (בטיסות לפחות). הקטן, עכשיו בן 7.5 חודשים גם הפתיע לטובה. פילרטט חופשי עם בחורות מבוגרות בטיסה הראשונה וישן כל הטיסה השניה - טיסת לילה.

החלטתי מראש וגם אמרתי לו שכשאוכל אני אקח אותו לעשות אבל לא רציתי ליצור שום לחץ נוסף על עצמי אז חיתלתי. עד לטיסת הלילה הארוכה יותר הוא לא הראה סימנים שהחיתול מפריע לו ולכן הצעתי לו רק כשאני הלכתי לשירותים והוא לא עשה. אז החלפתי חיתול כמו שעושים לילד מחותל רגיל. בטיסת הלילה הוא התעורר פעם אחת והראה אי שביעות רצון אז לקחתי אותו לפיפי ויצא. וגם הרבה קקי. גם על הרצפה בשירותים של המטוס כי לא החזקתי אותו לקקי, יעני מעל האסלה. לא נורא. בשיא הרוגע (וביד אחת), ניקיתי את הרצפה יפה יפה וחזרנו למקומנו במטוס וחזרנו לישון. סבבה.

אני כבר לא זוכרת עם הוא עשה או לא עד שהגענו להורים שלי אבל... מהבוקר למחרת אנחנו בלי חיתול כ-ל שעות היום. איזה כיף. בלילה הוא מחותל אלא אם הוא ממש מבקש להוריד.

ביום הראשון הראיתי לכל בני הבית (סבא,סבתא דודים, דודות ) איך לוקחים אותו ואיך הוא מודיע וכו. באותו ביום לא היה פספוס אחד. זה היה מדהים. כאילו הוא רצה להראות לכולם שזה אפשרי. אני כמובן הצעתי לו כל שעה בערך והייתי מאד קשובה. והילד מודיע! ועושה. מדהים.

עכשיו, זה הרבה יותר קל לי פה מכמה סיבות:
יש לי עוד 10 זוגות ידיים עוזרות!
אנחנו בחוץ בחצר כל היום. נכנסים הביתה בדרך כלל אחרי א. ערב
המכנסיים מתייבשים עוד לפני שאני מספיקה להבין שנרטבו (לא באמת אבל הבנתם ת'רעיון)
וחם. נעים. אפשר להיות ערומים כל היום.
כיף.

אז זהו. אנחנו כרגע בלי חיתול ויש הרבה פיספוסים (היום כבר עשה על אמא שלי פעמים) אבל אני כל כך רגועה בקטע שזה פשוט לא אישו.

מה שכן יש לי כמה תהיות: אני חוששת שהוא מתעורר בלילה המון בשביל לעשות פיפי ואז נורא קשה לו לחזור לישון. זה יכול להיות גם שהוא עדיין הפוך ועם ג'ט לג אבל כאילו אין לו לילה. טוב גם עוברים עליו המון שינויים, מלא אנשים חדשים בחיו וכו.
דבר שני שמענין אותי שה מה יקרה כשנחזור הביתה, לקור, לנסיעות באוטו ולחיים ה'אמיתיים'. בינתיים נחייה את הרגע. וכרגע ממש אחלה. חופש.
שבת שלום ותודה על הפינה החמה הזאת.
רעות

רעות, תודה על מה שכתבת.
אני אוהבת לשמוע חדשות טובות כאלה. תהני בארץ.
@}

אני יושבת ליד שולחן האוכל, על הרצפה. מתחילה לנוע לכיוון ספת הפוטון הפתוחה שבסלון בהליכת שש. סביבי קולות הנשמעים כמו "וווווו" חזקים יותר או פחות. מגיעה לפוטון ועולה עליו. הרצפה רועדת ושתי דמויות גדולות עוברות לידי וקופצות על הפוטון. זה יותם ודריה והם גדולים ורועשים. דריה תופסת אותי ומחבקת אותי-הופכת אותי. אני מתלוננת ומנסה להשתחרר ואז... אני מתעוררת במיטה שלי.
אני לא מאמינה...חלמתי שאני שחר.

כמה הייתי רוצה להבין מה עובר בראש של שחר, מה עובר לו בראש כשהוא יושב זמן רב על האסלה, לא עושה כלום ועושה פיפי לא יותר מחצי דקה אחרי על הרצפה. לא לומר לי לשנות צורת פשפוש כי זה לא שהוא רק יושב על האסלה, הוא גם עובר לאמבטיה- בישיבה או בעמידה, להחזקה בתנוחת פשפוש מעל האמבטיה, מעל הכיור, ל-מה לא?
להכל הוא מסרב ומיד אחרי זה בוחר ברצפה. מראה לי ש הוא מחליט מתי ואיפה.
המטפלת שלו ואני נגנבות. אנחנו רואות שהוא צריך פיפי, אי אפשר לפספס את זה, ובכל זאת הוא מסרב לעשות.

נינה, העוזרת שלי בלונדון, רומניה דוברת עברית שגידלה איזה 9 אחים בלי חיתולים בכפר נידח ברומניה, אמרה לי על יותם: "הוא עושה בהאוונה, הוא מראה הוא האזק בראש".
ברוכים הבאים לגיל 9 חודשים, גיל ההתבגרות הראשון, הילד עושה דוקא ודורש עצמאות.
מה עצמאות? כיף לך לעשות על הרצפה ולא בשירותים?
לא יאומן כי יסופר, אפילו שעברתי את אותו המשבר עם יותם בדיוק בגיל הזה.
ונינה היתה אומרת על זה" "תגידי לו לא עושים כאהה!" .

ברוכים הבאים לגיל 9 חודשים, גיל ההתבגרות הראשון, הילד עושה דוקא ודורש עצמאות.
גם אצלנו. אמא שלי מספרת שכשהייתי בת 5 היא פנתה להתייעצות אצל הגננת שלי והתלוננה שאני והיא כל הזמן רבות ומה יהיה כשאהיה בגיל ההתבגרות. הגננת שלי השיבה ש"אי אפשר להגיד לה מה לעשות. היא עקשנית. צריך לשכנע אותה". לצערי, מה שהיה נכון אז, נכון גם היום ונכון שבעתיים עם הבת שלי. זאתי, ירשה את העקשנות משני הצדדים והולכת עם זה עד הסוף ובלי חיתולים

שבת שלום.

וחוצמזה, חלום מדהים. @}

טווינה תינוקות:

כרית האגודל אצל תינוקות ופעוטות היא איזור הטחול ברפואה סינית.
יש כל מיני סיבות לשלשולים אצל תינוקות אבל ברובן באמת הטחול גם יהיה מעורב.
משפשפים בעדינו את הכרית מהחוץ פנימה, כלומר לכיוון כף היד, בין 100 ל-500 פעם.
אפשר רק ביד אחת אם רוצים ולא משנה איזו.

שליחה על ידי יוטי* » 18 יוני 2011, 21:42

תקופה קשה עוברת עלינו, קשה מנשוא.
הערב החלטתי שאני מתחילה לחתל אותו.
מחר הוא יהיה בן 10 חודשים. יש לו כבר 4 שיניים, שתיים למעלה ושתיים למטה. הוא נראה כמו שפן סלע עם תלתלים.
יוצאות לו עוד איזה 6 שיניים, מה שיכול להסביר את השלשולים מידי פעם אבל כלום כלום לא מסביר את ההתאפקויות הארוכווווות שבסופן הכל יוצא על הרצפה. וכשאני אומרת הכל אז זה הכל.
כמה שמהטפלת שלו תנשום לרווחה כשאני אספר לה שמתחילים לחתל, זאת היא בעיקר שמנקה אחריו ואותו במהלך היום.
ההצלחות היחידות ביום זה בבוקר, ב-5 וחצי, כשהוא טורח להעיר אותי לקקי של בוקר מסודר בשירותים וא"כ במהלך היום עוד פעם, מקסימום פעמיים, של פשפוש מוצלח. כל השאר זה שעות על גבי שעות של יובש וסרבנות עיקשת עד שהוא עצמו כבר לא מסוגל להחזיק.
לא הפריע לי כשזה היה רק שלוליות של פיפי. כשנוספו כמה הפתעות אחרות נשברתי (ותשאלו את המטפלת ואת האיש, זה לקח זמן, הם כבר היו נשברים הרבה לפניי...)

אז זהו, הוא עכשיו מחותל בחיתול רב פעמי, זה שאח שלי הביא לי אז מארה"ב.
עדין מפשפשת מידי פעם והוא עדין מסרב.
יש לו בכי-תלונה מיוחד למצב בו החיתול נרטב

זה זמני, אני יודעת, זה יעבור...

הוא הכי חמוד והכי מתוק בעולם, אני מתה עליו.

קשה. אני יודעת. גם אנחנו מתמודדים עדיין עם שילשולים. תודה על הנחיות הטווינה

שליחה על ידי יוטי* » 19 יוני 2011, 19:36

24 שעות מחותלות.
פשפוש אחד מוצלח ביותר בבוקר בשירותים
3 פעמים סרבנות במהלך הבוקר-צהרים
שני חיתולים רטובים בצהרים
חיתול אחד עם קקי שלשול אחר הצהרים. אני מחליטה לעבור לחיתול חד פעמי.
עוד שני פשפושים מוצלחים
שנת ערב ערבה.

אפשר לסכם את זה בתור יום פשפושים מוצלח יותר מהממוצע של השבוע האחרון, למרות הכל.
זה מעודד.

שליחה על ידי יוטי* » 21 יוני 2011, 14:48

ימים מחותלים.
שחר מקפיד לא לעשות בשירותים, לא לעשות בחיתול ואם מזמן לו להיות קצת בלי אז כן לעשות על הרצפה.
גאון!!!

בנתים אני מענינת בף שביתת פשפושים לקבל איזה רעיון מה קורה פה.

יש לכם עצה או פיתרון לשביתה כזאת נחרצת והפגנתית? זה הזמן לרשום אותה.

שליחה על ידי יוטי* » 21 יוני 2011, 20:36

רעיון מצוין!
אגב, שיטת ה"לשחק באמבטיה עד שעושים פיפי" עובד די טוב. המטפלת שלו עושה את זה.

ונכון, זה יעבור. דבר שקשה ברגע האמת לזכור, הכל זמני.

אופס, יוטי, מחקתי את עצמי לפני שראתי שהגבת....
תכף אשחזר.

לא יודעת לגבי עצות. כמו שאת יודעת גם אנחנו עוברים את הימים שלנו. אני די השתדלתי בגבולות האפשר לשמור שתהיה בלי חיתול. אולי להנחות את המטפלת להיות איתו כמה שיותר בחוץ ואז זה יותר פשוט. אצלנו, ממשיכים השילשולים לסירוגין יום כן יום לא במכנסיים אבל אני מעדיפה לנקות מכנסיים ולשטוף אותה מאשר לשים לה חיתול ו"לכבות" קשב. אולי זה שיניים ונגזרותיהן אולי זה וירוס ואולי פשוט עצמאות פישפושים של ילדים שהגיעו לגיל שהם עומדים על דעתם. כך או כך אני אומרת להוריד את הראש ולחכות עד יעבור זעם (או אולי פה יותר מתאים, עד אחרי המבול

) בהצלחה

אני די השתדלתי בגבולות האפשר לשמור שתהיה בלי חיתול
גם אני כמו קרן שמש מאוחרת בדיוק... עברנו שביתה ארוכה מנשוא, והיה שלב שפשוט הייתי צריכה להחליט מה חשוב לי - והגעתי למסקנה שהכי חשוב לי שהילד יהיה בלי חיתול. שלא ישרה בתוך ההפרשות שלו, שלא תהיה לגיטימציה (בעיקר לי) שהוא ישב בתוכן, או שבכלל יעשה בחיתול, כי אני אישית אם יש חיתול, אני זאת שמכבה את הקשב.

לא רוצה לבעס... אצלנו עברה התקופה הקשה הזאת רק סביב גיל שנה וחצי, שם פתאום היה סוויץ'.

רוצה רק להגיד שתעשי מה שאפשרי לך. לא יודעת איך זה לפשפש כשיש עוד שני ילדים גדולים וגם מנסים לחזור לעבודה ויש מטפלת (עוקבת אחרייך). אני בבית רוב השבוע ועם אחת בינתיים וזה עדיין לא קל. כשהיה לה וירוס הקאות ושילשולים אי שם בגיל שלושה וחצי חודשים חיתלתי בחד פעמי בלי נקיפות מצפון. אני חושבת שאסור שזה יהפוך להיות מייאש עבורך. אם יש פיתרון שיכול לאפשר לו להיות לא מחותל ולך לחיות עם זה בשלום, לכי על זה. אם לא, תחתלי בינתיים, עם שאיפה לפשפש עם חיתולים. אני פשוט רואה בכל פשפוש רווח נקי ומתעלמת מהשביתות/פיספוסים שלנו וכך שומרת לעצמי על המוטיבציה.

כמה קל לשכנע אותי להוריד שוב את החיתול

.

רוזה לי כתבה פה מעלי הודעה שנמחקה בה הציעה לי לזרום איתו.
מאז ירד החיתול ושחר נלקח מספר פעמים לאמבטיה לשחק עם השפופרת ולעשות פיפי בזמנו החופשי בלי ש"אשב לו על הראש".
זה די עובד.
אני מניחה שיש גם קשר לזה שאתמול השלשול נפסק (ושפע של שיניים מעטרות עכשיו את הלסת התחתונה).
עד השן הבאה...

יוטי, אין לי רעיונות יותר מקוריים מאילו שכבר קיבלת. חוץ מלהמשיך ולהיות יצירתיים -- גיליתי אצלינו שאפילו שיר חדש משנה קצת את האווירה ופתאום הוא מקשיב לי בעודנו על האסלה ופתאום בא הפיפי...אבל הקטנצ'יק שלי בן 8.5 חודשים אז יכול להיות שהסחת דעת כזאת כבר לא ככ עובדת בגילאים של שחר? לא בטוחה.
בכל מקרה, אני חוזרת גם בשביל לעדכן, מזמן לא הייתי פה ואיך שהדברים משתנים מהר! אצלנו אחרי שבועיים בלי חיתול כמעט ועם עידוד של כל הסביבה חזרנו לפיספוסים ובגדול. ממש כל רבע שעה פיפי קטן וסירובים עזים להתפשפש. אז נכון שהיו לנו המון אירועים: חתונה של אחי, ביקורים בבתים שונים, נסיעות, מיליון אנשים לא מוכרים שלא נדבר על זה שאנחנו לא בבית כבר למעלה מחודש ובלי אבא

ואמא קצת חסרת סבלנות לתרבות הישראלית עם מיליון השאלות הקשות (מה את עדיין מניקה??????? זה מספיק לו? נו באמת!)
אוי. הוא מתעורר, אשוב כשאוכל...

סליחה, חזרתי.
אז בעקבות כל מה שהזכרתי למעלה, והפיספוסים שאפילו ההורים המתלהבים שלי כבר קצת מאסו בהם חזרנו לחתל.
חזרנו לבייסיק מה שאומר לפשפש על הבוקר ואחרי כל שינה ביום (כמעט תמיד עובד) וכשהוא ממש מבקש. אגב. אני מקווה שזה לא יהיה לרעתי (הפרסום) אבל הוא ת-מ-י-ד מבקש קקי!!!
מאז שאנחנו בארץ החלפתי חיתול קקי אחד ועוד פעם אחת הוא עשה על הרצפה שהיה לא מחותל וגם זה היה בגלל שלא היה לי סבלנות לראות אם יש לו עוד (הייתי בטוחה שהוא הוציא הכל ושכחתי לשאול אותו אם סיים)... אז בעצם אפשר לומר שאנחנו רק בלי קקי בעם-בלי חיתולים....

בכל אופן, בגלל שהיינו כל כך עסוקים, יצא שהוא היה מחותל רב הזמן מה שנורא מבאס מצד אחד אבל גם מאד נח לי. גיליתי שלהיות בקשב זה די הרבה עבודה. אבל הכי מבאס זה לראות את פח הזבל בסוף כל יום. אז אני כבר המון זמן מתלבטת איזה חיתולים לקנות אחרי נסיונות מעטים אבל לא מוצלחים עם כמה סוגים. אתמול חברה הביאה לי את ה GDiapers שהיא השתמשה עם הבן שלה ואני חושבת שמצאתי את מקומי בעולם המחתלים בחיתולי הבד!
אז אני עוד לא ממש מנוסה אבל אני אחזור לעדכן. ובתקווה שזה יחזיר אותנו קצת לבקש והתפשפש לנו בכיף...

רעות, רחוק מהבית זה מצב בפני עצמו. ברור שזה מבלבל ולפי מה שאת מתארת אתם דוקא במצב יחסית טוב לטיול שכזה.

את יותם טיולים של כמה ימים מחוץ לבית היו מחרפנים לגמרי.
כשהיה בן שנה עזבנו את לונדון ונסענו לטיול בן כמה חודשים. בחודש הראשון לא היה עם מי לדבר בכלל וגם אז כל פעם שעברנו מקום הכל התבלבל מחדש.
מה שכן אחרי חודש, כשכן היה עושה פיפי\קקי בסיר או בשירותים, הוא התחיל לקרוא (בקולו המתוק מדבש) "איפי!!!".
מה שטוב בטיולים זה קפיצות ההתפתחות אחר כך

.
תחזיקו מעמד.

רק רוצה ללעדכן שהצטרפנו לשביתה או כמו שאבא שלה אומר "מפשפשי כל העולם התאחדו".
זה באמת כנראה איזה קטע התפתחותי הגיל 9-10 חודשים הזה.
אינשאללה גם זה יעבור. וזה אכן מתסכל. קבלי הזדהותי.

3 הפתעות ביום. זה המצב שלנו בימים האחרונים. מצב באמת טוב.
יחד עם זאת, שחר מחותל בחיתול בד כל היום. הוא לובש חיתול וחולצה כך שהורדת-הלבשת חיתול בשבילי היא כמו הורדת-הלבשת מכנסיים. בכל פעם שאני הולכת לשירותים ולפעמים גם כשאחד הילדים הולך אני לוקחת גם אותו, מורידה לו את החיתול ומניחה אותו עומד באמבטיה. עכשיו, כשהוא כבר עומד יציב ואפילו נעמד בעצמו כשאין לידו שום רהיט או חפץ הוא מסכים לעשות פיפי רק בעמידה.
אם יש לו קקי הוא יסכים לשבת על הישבנון אבל רק פיפי? מה פתאום על ישבנון. בעמידה ועם הרבה צחקוקים תוך כדי.

אם יש כה מעט פספוסים, למה בכל זאת לחתל?
קודם כל ציינתי שהחיתול נוח כמו או לפעמים אף יותר ממכנסים, מה שהופך את הפשפוש לפשוט.
דבר שני 3 פספוסים ביום אפילו אם רק שניים מהם במהלך היום ואחד בלילה זה עדין 14 שלוליות בשבוע במהלך היום שלא מעט מהן הן על הספות או הצעצועים של הילדים.
קמה פה בבית התמרמרות שאנחנו חיים במין סיר גדול של שחר והחלטתי לחתל אותו בנתים. כל זמן שמצב ההפתעות כמו שהוא כרגע, אני בסדר עם זה.

זוכרים את התינוקת האפריקאית בסרט "בייביז"? זוכרים איך אמא שלה מפשפשת אותה בתחילת הסרט? אח"כ היא מנגבת את הטוסיק של התינוקת ברגל שלה ועם קלח תירס מנקה את הרגל. משהו בי אומר "רגע, זה נראה טבעי, לא לרוץ לשירותים ולעשות "פשששש" " רק שאז משהו אחר בי שואל: "רגע, מה זה טבעי בכלל? אם אנחנו זה הטבע אז כל מה שאנחנו עושים זה טבעי, לא?" והתשובה לכך כנראה חיובית.
אם הטבע האנושי שלנו הוא להשתפר ולהמציא המצאות לנוחיותנו אז גם חיתולים זה טבעי לא? זו המצאה מאד יעילה לחיים מודרנים ובאותה מידה גם להחליט בעולם מודרני לא לחתל אלא לרוץ לשירותים ולעשות "פששש" זו החלטה טבעית. היא הכי נוחה בצורת החיים בה אנחנו חיים אם בחרנו לפשפש.

מה הטבע של התינוק? כי להתרגל לחיתול ולהיגמל ממנו בשלב מאוחר יותר זה מאד בטבע שלו, עובדה שכל כך הרבה תינוקות עושים את זה בטבעיות. אבל מה הטבע שלו בלי החיתול?
עכשיו אני אספר שכנראה פתרתי את שאלת ה-9 חודשים. למה תינוק מסמן כל כך יפה בחצי שנה הראשונה ואחר כך עד שנה וחצי מגיעה תקופה שכולם מכנים אותה "תקופת הסרבנות" או כמו שקרן ציינה לפניי : זה באמת כנראה איזה קטע התפתחותי הגיל 9-10 חודשים הזה. .

אז אמרנו כבר הרבה פעמים שכשהם פיצים יש סימנים ויש תקשורת. חלק גדול מהסימנים הם לא סימנים לנו ההורים אלא סימנים שאנחנו בעצמנו מבינים אותם. אם תקראו את הקטעים הראשונים שכתבתי בבלוג הזה תראו שהבנתי בעצמי ששחר מתפתל כי לוחץ לו בבטן בלי שהוא יכוון את זה אליי. אחר כך מתפתחת תקשורת שנעלמת קצת בהמשך. למה? מה קורה בהמשך?
אם תסתכלו שניה על הזמנים שזה קורה (אני גידלתי "רק" שני תינוקות עם תקשורת כזאת אבל ראיתי ושמעתי על לא מעט מפושפשים בחיי) אז בחודשים הראשונים, כשהתינוק תלוי לחלוטין במטפל שלו יש יופי של תקשורת. הוא מסמן (לא תמיד בכוונה, כמו שטענתי) ונמצא בשיחה מושלמת עם המטפל שלו לגבי מתי ואיך להתפשפש.
אחר כך מגיע מצב של הרבה פספוסים שהם תלויים בלחץ על הבטן בזחילה ולא לסימנים או תקשורת.

אז מגיע מצב שהתינוק קצת יותר עצמאי. הוא זוחל על 6, מכניס בעצמו אוכל לפה ומזהה יותר מה קורה מסביב. למעשה הוא גם יכול כבר להתפשפש לבד ולזוז ממקום האירוע. זה לא שהוא מפגין עצמאות, הוא עצמאי ולא צריך את המטפל שלו בשביל להתפנות, זה כל הענין. הוא היה צריך את המטפל שלו כשהוא לא יכל לזוז לבד, עכשיו הוא כבר מסתדר.
מה שנראה לי זה ששחר לא דורש עצמאות, הוא פשוט לא צריך את התקשורת הזאת יותר (זו אני זו שצריכה אותה).
מה שהוא רוצה עכשיו זה להיות חופשי. ללכת לבד למקומות המועדפים בבית לקקי או פיפי (שזה המעבר בין המטבח לחדר השירות או על הספת פוטון בסלון) ואחרי זה לחזור לעיסוקיו.

התקופה הזאת נמשכת עד גיל שנה וכמה חודשים כי אז הם כבר מבטאים במילים ומנהלים איתנו דיאלוג שמובן לנו.

זהו. כמה פשוט, כמה ברור. לי נפל האסימון הזה כבר לפני כמה זמן ורק היום הזדמן לי סופסוף להעלות אותו על הכתב.
עכשיו השאלה החשובה: מה עושים עם זה?
אז אני "משחררת" אותו באמבטיה או בחוץ. הוא מבין כמובן שזה זמן טוב לפשפוש מה שמראה שכן יש ביננו רסיסי הבנה רק שלא הייתי מצפה ממנו שיאמר לי בעצמו. הוא באמת עסוק עכשיו בלהכיר את העולם בעזרת יכולות מוטוריות טובות יותר ואין לו זמן להודיע לי כל הזמן מה הוא צריך.
ללמוד לומר לי עכשיו לפני זה שהוא רוצה להתפשפש כבר משהו בפני עצמו. אם עד עכשיו הוא שלח לי מסר טלפטי או סימן עכשיו הוא צריך ללמוד לתקשר בשפה כי אני מלמדת אותו או מבקשת ממנו, כי אני צריכה את זה (אני ומי שרוצה את הבית נקי) זה כבר לא קשור למה שחר צריך (כי הוא הרי עצמאי).

תעירו לי אם אתם לא מסכימים על זה או על חלק מזה. אני אשמח לפתח ולחשוב על הרעיון הזה.

לסיכום אני רק אספר שמחוץ לבית, בטבע כמו הגינה הציבורית (כמה אירוני

) הוא חסר חלק תחתון. האמהות מציינות שהוא ממש גאון. אני מבטיחה לקהל שאם הוא יעשה קקי אנקה את זה עם השקיקקי או איך שקוראים לזה (השקיות לכלבים).
נכון לימים אלה הפרפורמר הזה עושה לעצמו פרסומת טובה.

בנתים, בזמן כתיבת שורות אלה שחר שלשל משהו שלשולי למדי בחיתול שלו, מה שמראה שעוד שן כנראה בדרך אלינו.

יוטי - נשמע מאד הגיוני מה שכתבת. נראה לי שעלית על משהו. אני רואה את זה כעוד שלב בהתפתחות ובגדילה ולכן אני גם לא ממש מתחברת למילה שביתה בנושא כי הם לא ממש שובתים הם פשוט גדלים ומוצאים לעצמם דרכים לעזור לעצמם, גם אם זה לא תמיד "לטובתנו".

אני גם חשבתי על הסרט בייביז וחשבתי שאותי היה מענין אם היו מראים איך הילדים שם מתפנים בגילאים יותר גדולים (8-12 חודשים). אותי אישית מענין איך המבוגר מתיחס לקטע של הניקיון אחרי וההיגינה ומה קורה שהילד חוקר את הצרכים של עצמו.?

קטני שלי כבר כמעט לא מודיע לי על פיפי ומעט מאד כשהוא צריך קקי. לדעתי הסיבה שאני עדיין 'מצליחה' עם הקקי היא בגלל שהוא עושה בין פעם ביום לפעם בשלושה ימים, פחות או יותר באותה השעה וכמעט תמיד אני שומעת איזה פלוץ קטן או פיפי ואז אני לוקחת אותו. מנסה, לפעמים פעמים שלוש עד שהוא עושה. הוא אף פעם לא שלשל.

אתמול הוא עמד ושיחק עם אחותו הגדולה כשהיא שוכבת על הספה וכך הוא התחיל לעשות קקי. פעם ראשונה בעמידה. הוא לא סיים וזחל אלי בקיטור מסוים. הודיע לי? לא בטוחה. את השאר הוא עשה בשירותים, כרגיל. הבוקר שוב שמעתי פוק קטן אז הצעתי לו והוא עשה עוד פעם בשירותים.

כמוך, גם אני מחתלת עכשיו כי אנחנו לא בבית ולא נעים לי לפספס. ויש המון פיספוסים. להבדיל ממך, לא נח לי לפשפש עם החיתול בד. אפילו יותר נח עם החד פעמי שאני עדיין מלבישה לפעמים אבל אני מעדיפה שהוא לא יהיה בח"פ. אני מרגישה שאני אולי לא מציעה לו מספיק אבל מתנחמת בעובדה שלפחות הוא רטוב ולכן מבין את התוצאה של הפיפי שיצא. אני תמיד מחליפה מיד כשמתברר לי שהחיתול רטוב.

עוד מחשבה קטנה שהיתה לי היא שאולי זה טוב מידי פעם שהוא יהיה מחותל בשביל שהוא יכיר את ההרגשה ואולי יעדיף להודיע. מקווה שזה לא נשמע קצת אכזרי, אבל בגלל זה ילדים שגדלו בחיתולי בד נגמלו מהר יותר, לא?

כי להתרגל לחיתול ולהיגמל ממנו בשלב מאוחר יותר זה מאד בטבע שלו, עובדה שכל כך הרבה תינוקות עושים את זה בטבעיות
היי יוטי
אני לא מסכימה עם המשפט הזה.
תינוקות הם מאוד גמישים בתודעה שלהם. הם יכולים להתרגל לכל דבר החל מלהפרד מאמא כל יום
לעשר שעות ועד ללחרבן בתוך חיתול תוך כדי אוכל למשל ולהשאר עם זה...

זה שהרבה תינוקות עושים את זה - זה רק מראה שככה ההורים שלהם הרגילו אותם. זה לא אומר שזה טבעי להם.
תראי כמה פתולוגיות יש סביב דבר שנחשב "טבעי" כמו גמילה מחיתולים...

זה שהרבה תינוקות עושים את זה - זה רק מראה שככה ההורים שלהם הרגילו אותם. זה לא אומר שזה טבעי להם.
להתרגל לעשות בחיתול זה טבעי. אני בטוחה שיש חיות שאי אפשר להרגיל אותם לחיתולים (חתול אולי?).
הטבע שלנו הוא ללמוד ולהתרגל לכל מיני דברים, זה לא סותר את זה שיש לנו גם תכונה טבעית לא לעשות צרכים על עצמנו מגיל 0.

שליחה על ידי זינה* » 06 יולי 2011, 21:00

זה לא שהוא מפגין עצמאות, הוא עצמאי ולא צריך את המטפל שלו בשביל להתפנות, זה כל הענין. הוא היה צריך את המטפל שלו כשהוא לא יכל לזוז לבד, עכשיו הוא כבר מסתדר.
אני מאד מסכימה עם מה שאת כותבת. מרגיש לי מדוייק. אני גם מאד לא התחברתי ל"שביתה", הצ'ופולה שלי (שנה וקצת) ממש לא שובתת, היא עושה פיפי מתי שהיא רוצה ואיפה שהיא רוצה...
גם מאד אהבתי את התיחסות שלך לפספוסים כ"הפתעות", החשיבה הזו משנה את כל ההרגשה המלווה לגידול ילד ללא חיתול, כשמצאתי את עצמי מתעצבנת על אותם הפתעות (כשעוד התייחסתי אליהם כפספוסים), ומתעצבנת שהיא לא מפשפשת כשאני לוקחת אותה, ועוד בגינה איפה שהיא הכי אוהבת, כי הרי אני יודעת שיש לה... אז הבנתי שזה לא נעים לאף אחד, וצריך פשוט לשחרר, גידול ילד ללא חיתול זה לא אומר 100% הצלחה בהקשבה ובהבנה של צרכי הילד, זה אומר שהולכים לחיות עם פיפי וקקי סביבנו, כי תמיד יהיו הפתעות.
לכן אני מוצאת את עצמי כל היום מנגבת שלוליות של פיפי, הפתעות

ולכן הערב קצת נשברתי ואחרי הרבה זמן שלא היינו עם חיתול, שמתי לה ללילה, נמאס לי מההפתעה באמצע הלילה בא לי לילה שקט ונעים, אמרתי לה שאם היא תרצה אני אשמח לקחת אותה לפיפי בלילה ושהיא לא חייבת לעשות בחיתול, אבל פשוט לא נעים לי יותר.
נראה מה יהיה.
מחזקת אותך, לא קל, שיהיה לילה שקט ללא הפתעות.

מחזקת אותך,
תודה

, מחזקת חזרה.

גם מאד אהבתי את התיחסות שלך לפספוסים כ"הפתעות"
לא המצאה שלי, אימצתי.

2 הפתעות ביום, זה בערך המצב כרגע, ועוד עם חיתולים. אין מה לומר, אנחנו מבסוטים עד לב השמים מהמצב.
אנחנו זה שחר ואנוכי. אבא שלו פרש מהמשחק והחליט שאין לו כח לפשפש יותר. אצל שחר דברים הולכים בדרך שלו. קקי רק בשירותים ופיפי רק בעמידה או כריעה באמבטיה (או בחוץ) וכל זה רק כשהוא מחליט, לא כשמבקשים. בנוסף להכל הוא לא מודיע כלום. תגלו לבד מתי אני הולך לעשות. אם נחשתם ושמתם אותי באמבטיה זה יילך , אם שמתם אותי באמבטיה ואין לי פיפי? לכו ת'חפשו את עצמיכם. אין יותר "פיפי טובה". מים ו"פשששש" לא עובדים עליו יותר.
אז החיתול יבש, יש לא מעט פשפושי סרק (כי אולי הוא מתלונן בגלל זה?...) ולמי יש כוח לזה? יש מי שחושב שזה טרטור. לא אני ולא המטפלת שלו (שעדין לא התרגלה שהוא מחותל) אבל יש גם קולות כאלה בבית.

בנתים אני מסתכלת על התוצאה הכללית והיא שיש לנו תינוק עוד לא בן שנה שמתאפק יופי.
קם יבש משינה, בדרך כלל עושה את כל הקקי שלו בבוקר אחרי שהוא קם ואז עוד כמה פעמים במהלך היום עושה פיפי באמבטיה. שום חיתול בד ושום בעיות קליטה במכשיר הרדאר של אמא שלו לא יפריעו לו לשמור על עצמו יבש ונקי.

עכשיו לענין אחר. שחרוני לא עולה במשקל. חתך מאחוזון 50 לאחוזון 1 במהלך החודשים האחרונים. טיפת חלב והרופאה שלו כבר מצאו קשר בין זה לבין תשוקתו הרבה לחלב של אמא שלו.
אבל זה שחר. הוא אוכל רק מה שהוא אוהב (ירקות, עדיף אדומים, ואבטיח) ויורק מה שהוא לא אוהב (חביתה עם עגבניה יחד על המזלג? חשבתם שככה אני אוכל את החביתה? תראו איזה יופי אני יורק את החביתה החוצה ואוכל רק את העגבניה).
גאון, כבר אמרנו?

רציתי כבר לכתוב לך גם בדף השני שגם אנחנו חתכנו באחוזונים מחמישים לשבע (SOUL MATES כבר אמרנו?

). אין לי כרגע בעיה עם זה שהחלב שלי הוא האופציה המועדפת עליה. מחזיקה באמונה שזה יבוא לה בזמנה שלה. כנראה שיחד עם פילוסופיה של גידול ילדים עם קשב הולך גם הקשב לזמן שלהם ולקצב שלהם ולא לזמנים שטיפות-חלב למיניהן מכתיבות להם. לפחות זה מה ששאני מנסה לשכנע את עצמי

זו אני קרן שמש מאוחרת המתפלמנת @}

אנחנו חייבות להפגיש ביניהם @} .

כנראה שיחד עם פילוסופיה של גידול ילדים עם קשב הולך גם הקשב לזמן שלהם ולקצב שלהם
נכון. יש מין תחושה כזאת שאני מכירה אותו ממש טוב, יש לנו טלפטיה ממש, ברור שאני זאת שאדע שהכל בסדר איתו.

זהו, נשברתי, שחר שוב בלי חיתול.
בלי חיתול כי יותר חמוד לו ככה, עם תחתונים וחתיכת בד בתוכם למניעת רטיבות יתר.
עובד לא רע. הוא גם חתיך וגם לא מסכן יותר מידי את הספה

.
לא מגלה את מצב ההפתעות, אני יודעת שעכשיו זה בדיוק הזמן ל"מרפים" למיניהם.

לכל מי שבשיקשוק הפרדס-חנאי מחר, דריה ואני מקימות דוכן שיאצו עם טיפולי צוואר-כתפיים ומחלקות בקבוקוני שמן מתנה למקבלי הטיפול.
(המפושפש לא יהיה, הוא מפריע לאמא כשהיא עובדת, אולי יקפוץ עם אבא לבקר).
בואו, יהיה נחמד לאללה.

בואו, יהיה נחמד לאללה
אם לא אטעה [שוב

] בדרך תראי אותי....

מעולה!

הבנזוג שלי תמיד צוחק שחיתול לא מתאים למפושפשת הקטנה בשיט. הורס לה את הלוק. נכון זה פתאום נראה מוזר לראות אותם מחותלים?

די, אי אפשר ככה!!! כל הזמן אני כותבת משהו ושוכחת וזה נמחק או שאני מוחקת ושוב כותבת ואז עושה משהו ושוב לא נראה לי... ככה בסוף לא יוצא כלום.

שחר כבר גדול. תוך שבוע וחצי (מהפוסט הקודם) הוא הפך לילדון. הולך, מוחא לעצמו כפיים בעיקר כשיש מוזיקה ואחרי שהוא גומר לינוק. עושה עם הידיים עוד כל מיני דברים: שלום, ידיים על הראש למילות השיר המפורסם על ירושלים, מסתיר עם כפות הידיים את הפנים כדי שישאלו אותו "איפה שחר" ואז מוריד וצוחק וכל מיני שטויות כאלה שהורים מתלהבים מהן.
גדל הבחורצ'יק, מתכונן ליומולדת הלועזי הראשון שלו בעוד שבוע וחצי.

בתחום הפשפוש אנחנו נעים בין הצלחות מסחררות של שעות יבשות ופשפושים מוצלחים לבין שעות של הפתעות על ימין ועל שמאל.
יכול להיות שחלק מזה זה שאני לא קשובה אליו חלק מהיום והוא עם המטפלת שלו (פה לידי אבל אני עסוקה) או עם אבא שלו. התגלית של השנה מבחינתי היא שכשאני איתו בשיא הקשב אני ממש מבינה אותו וכשאני לא איתו בשיא הקשב יש מלא הפתעות.
אף אחד לא מבין אותו כמוני. ממש גיליתי את אמריקה.

עוד יכול להיות שהוא עוד לא בקטע להודיע כל פעם כשהוא צריך, במיוחד כשעכשיו הוא כבר רודף אחרי האחים שלו ומנסה להצטרף אליהם למשחק. לא תמיד יש זמן להודעות האלה.

עדין הוא מפתיע בצורה שהוא עושה את זה. היום למשל הוא פשוט הלך לשירותים ושם על הרצפה עשה קקי. המטפלת התרשמה וקבעה שהוא בטוח תכנן את זה. גאון!
אחרי ששטפנו אותו הוא צחק והסתיר את העיניים כדי שנשאל אותו "איפה שחר". איזה צחוקים עם המשחק הזה.

הוא מסתובב לו במהלך היום גם בלי בגדים וגם עם מכנסים וגם עם תחתונים וחתיכת בד בהם וגם עם חיתול בד.
הכל לפי מצב הרוח. כשאני לומדת קורס "ניהול פיננסי לעסק" במט"י פעם בשבוע הוא אפילו עם חיתול חד פעמי.

עכשיו כששחר כזה מתקשר איתנו אני בוחנת את צעדי בהמשך לראות איך אני מביאה אותו לסמן לנו שוב בצורה ברורה שהוא צריך. יש לי הרגשה טובה לגבי זה כי נראה לי שהוא מנסה לדבר איתנו ולומר לנו דברים.
אני צריכה עוד לחשוב איך לעשות את זה. אולי זה פשוט מאד ורק צריך לומר לו (אבל לומר כל פעם כשהוא עושה ולא פעם ב.. כשנזכרים, כמו שאני עושה) "פיפי" ו- "קקי" כדי שיתפוס את המילים האלו.
אני מרגישה שאנחנו בפתחו של השלב הבא. אפשר להתחיל לכוון אותו לשם.

איזו נחת לקרוא את התיאורים שלך. יש מצב שתגיעו לאזור הדרום מתישו? באמת שהייתי מתה להפגיש ביניהם ולצלם את אותה תמונה משותפת של "פשפוש היסטורי ליד קבר בן גוריון" שאני מפנטזת עלי.
לגבי סימון - ראית את הסימן האמריקאי לפשפוש בדף של שפת סימנים לתינוקות?

לגבי סימון - ראית את הסימן האמריקאי לפשפוש בדף של שפת סימנים לתינוקות?
איך?
טוב, אני אבדוק אחר כך (אני לא בבית עכשיו ולא! אין לי iphone , אני אצל ההורים שלי, עובדת כשהילדים מסדרים להם מחדש את הבית).

איזה קטע, דיברת על הדף ואני משום מה חשבתי על הספר "שפת סימנים לתינוקות" (ועוד לא הבנתי איך את יודעת שיש לי אותו...).
אני בודקת עכשיו.

הבוקר הוזמנתי מוקדם לארוחת בוקר אצל אח שלי (באיזה עניין משפחתי). לאח שלי מכונת קפה מעולה וקפה טרי מעולה לא פחות שהוא טוחן במקום.
היום גם גיליתי שיש לו כורסת שיאצו (כי אחותו לא מטפלת בו מספיק

) , תענוג הכורסה הזאת. כיוונתי אותה שתעשה לי מאסג' בכתפים-שכמות ופשוט התענגתי. פעם צחקתי על כורסאות האלה אבל זה היה כשזה לא היה זמין לי.
בנוסף לזה, המטפלת של שחר התעקשה הבוקר לעזור לי בהכנות לשבת כי מחר אני שוב כל היום בשיקשוק בפרדס-חנה.

אז ישבתי לי שם על הכורסה נהית מכל רגע, עם כוס קפוצ'ינו מושלם כמו באיטליה וסיפרתי לאחים שלי: "אתם יודעים שהמטפלת של שחר עבדה פעם באורנה ואלה? עכשיו ברגעים אלו ממש היא מכינה לנו לביבות בטטה עם מטבל שמנת חמוצה לשבת".

בואנה, אני חיה טוב!!!

(מחר בשיקשוק אני מוכרת מוצרים שעושים איתם מאסג' עצמי

)

אני בהחלט חיה טוב. הרבה עם הילדים שלי, הרבה עם שחר שצריך אותי.
הצלחתי לבנות את זה ככה שהוא יהיה קרוב אלי גם כשאני עובדת.
זה לא פשוט. אם הוא לא היה לידי אז לעסק היה יותר טוב, אם לא הייתי עובדת אז לפשפושים היה יותר טוב.
לא ויתרתי על אף אחד מהם אז עכשיו זה מה יש.
אני מרוצה מהמצב. מושלם בדרכו שלו.
גם שחר.

איזה כיף! כמה אופטימיות...
@} @} @}

ישבתי לי שם על הכורסה נהית מכל רגע, עם כוס קפוצ'ינו מושלם כמו באיטליה וסיפרתי לאחים שלי: "אתם יודעים שהמטפלת של שחר עבדה פעם באורנה ואלה?
העם דורש צדק חברתי! D-:

איזה כיף! כמה אופטימיות...
סתם, אני חיה בהכחשה. פעם היה לי תינוק שהתפשפש בצורה (כמעט) מושלמת היום יש לי סרבן ממדרגה ראשונה שעושה עלי בקשת (פשוטו כמשמעו).
היה לו שלשול עכשיו שכנראה נבע מצמיחת שיניים (וגם כנראה שלא...) מה שהביא אותו לסרב בכל תוקף לכל פשפוש מכל סוג שהוא, בכל מקום שהוא ובכל צורה אפשרית.
אבא שלו העלה את הרעיון שהשלשול לא נעים לו ולכן הוא מסרב.
בנתים השלשול עבר, הטראומה נשארה והוא נשאר סרבן.
אוף, גיל שנה. מצב חסר תקשורת ואי אפשר לחזור אחורה, כבר הגענו עד הנה לא נמשיך כמה חודשים רטובים ונגמור עם זה?

העם דורש צדק חברתי!
מגיע לו

.

התכתבתי הבוקר במסנג'ר עם קרובה שגרה בחוף המערבי בארה"ב.
אצלה לילה אצלי בוקר, שתינו מגדלות ילדים קטנים, לשתינו תינוקות כמעט באותו גיל ושתינו מדברות על קורסים שעכשיו לקחנו, היא באנגלית אקדמית ואני בניהול פיננסי.
היא כותבת לי שזה רענון בשבילה ללמוד ולא רק להתעסק כל היום עם כביסות וחיתולים ואני חושבת לעצמי : "האיש אחראי על הכביסה ואני...לא מחתלת..." .

(החתיך מסתובב בימים האחרונים או עם תחתונים או בלי)

נוהל פיפי:
מורידים תחתונים, מספיגים את השלולית בנייר סופג כלשהו (נייר טואלט, מפית נייר, נייר מגבות- כרגע יש מפיות נייר ב"היכון" במטבח) וזורקים לפח\קומפוסט, מרססים את הרצפה עם ספריי לניקוי חלונות (אקולוגי, יש מלא בבית כי זה מגיע כמתנה לחומרי ניקוי אקולוגים ב"רמי לוי") ומנקים עם מטלית בד שיעדנו במיוחד לזה.

מלבישים תחתונים חדשים ומשחררים לחופשי...

שחר עבר לתחתונים לאחר שהחלטנו (אני והזמזומים שלי בראש) שיתכן וכל השביתות האחרונות נובעות מחיתולי הבד שהוא איתם בבית. אולי המצב הזה מבלבל אותו.
בלילה הוא (קישטה מרפי! מלח מים! מלח מים!) ישן עם תחתונים ומעביר לילה שלם יבש.
אז הוא עדין קצת סרבן, לא מחותל בבית ואני (והזמזומים) מאמינים שזה יעשה לו (ולנו) בסוף טוב.

סופשבוע ארווווווך ברעננה עם... שניה, תשבו... קחו אויר.... 36 שעות יבשות לגמרי, שני לילות יבשים ובכלל רק שלוש הפתעות לאורך כמעט 40 השעות שהיינו שם.
36 שעות בהן הוא היה עם תחתונים רוב הזמן ופשוט דאג לעשות פיפי בישיבה במקלחת (כי מה? הוא יעשה בשירותים? איזה מין דבר זה?).
רק עם הקקי חיכה מאד לחזור הביתה, לעשות קצת על הרצפה ולהמשיך בשירותים. ממש התאפק ואפילו קצת סבל מזה.
לא נורא, גם את זה בסוף נפתור.

הי יוטי אני מפשפשת מתחילה ורציתי לומר לך שאני כמה ימים קוראת את הבלוג שלך מההתחלה... הוא נותן לי כוח להמשיך!
גם אצלנו זה מתנדנד יש ימים שהיא עושה כמעט תמיד (אולי עם 2 הפתעות מטופשות) ויש הרבה ימים שהיא עושה בעיקר עלי/על/בנזוגי/על הילדים/רצפה/ועוד
בכל מקרה אני לומדת ממך הרבה
תודה
מיכל

36 שעות יבשות לגמרי
פששששש....... כבוד למגזר! (מגזר המפשפשים. ברור. נו איזה מגזר?!).
נכון גיל שנה עושה משהו? ממש שומעים את הקפיצת גדילה.
ממשיכות לעקוב אחריכם מהצד הרטוב (האמת, יבש רוב הזמן אבל קישטה מרפי) שלנו.

מיכל, ברוכה הבאה @} .

כבוד למגזר!
גאוה!גאוה!

עכשיו כשהוא עושה פיפי-קקי אני אומרת לו בבירור: "פיפי" או "קקי" והוא מביט בי בעיניו היפות ומפנים. אני יודעת שזה יצא חזרה כמו כל המילים שהוא כבר אומר ("דה"-תודה, "אבא"-אבא, "אלא"-הלו, "טסס טסס"-ציצי ויש חשד גם ל"טה" כשהוא רואה את יותם).
עכשיו זה השלב שכשהוא עושה אני מעבירה לו מסר שככה קוראים לזה.
אני אופטימית כי יש לי נסיון טוב. יותם כשהיה בגילו היה פחות יבש ממנו ומספר שבועות אחרי, קצת לפני גיל שנה וחודשיים התחיל לומר "פיפי" (שזה היה גם לפיפי וגם לקקי אבל זה לא משנה, העיקר שאמר).

פששששש......

אהבתי

סתיו הגיע! איזה כיף!
תיכף שנה חדשה ופה כבר שינויים מכל עבר.
שחר חוזר לשתף פעולה ומוכן לעשות פיפי וקקי ב... אמבטיה.
בסדר, לפחות זה שיתוף פעולה שזה הרבה יותר טוב מהמצב שהיה בשבועות האחרונים. בזמן שהוא מפשפש באמבטיה הוא שומע כמו מנטרה איך קוראים ל"דבר" הזה שהוא עושה כרגע בתקוה שיתחיל מתישהו למלמל את זה בעצמו.
חוץ מזה אני גם מנקה את האמבטיה אחריו עם חומר ניקוי מה שמביא את האמבטיה שלי להיות מצוחצחת יומיום.
המטרה הבאה- להרגיל לסיר.

דבר שני, המטפלת המדהימה שלו עומדת לעזוב אותי ממש בימים אלו ואני מחפשת מטפלת חדשה.
יהיה לי עצוב וקשה. יחד עם זאת, יכול להיות שזה גם ישנה פה דברים לטובה.
מי שרוצה לטפל בשחר, או מכיר מישהו שיכול מוזמן ליצור איתי קשר.

דבר אחרון, אני באמת שוקלת לסגור את הבלוג. שחר כבר לא תינוק, הוא ילדון ממש שאמנם עוד לא נחשב "גמול" (אין לי מילים לתאר את זה ואני גם לא יודעת מה לתאר) אבל כמה אני יכולה לכתוב עליו "היום הוא התפשפש", "אתמול היה סרבן", "השכן נגנב שהוא בלי חיתול", "דריה התפקעה מצחוק כשאבא דרך בשלולית ששחר עשה בסלון" . החיים ממשיכים להם ושחר המפושפש שלנו כבר לא מלהיב אותנו עם פשפושיו כמו בעבר.
יכולת פירוק עטים והרכבתם (בערך) מחדש מרשימה הרבה יותר. גאון, כבר אמרנו?

מצד שני, אולי יש עוד תובנה שתיים להוסיף לגבי גידול ילדים בלי חיתולים, אולי אפשר לתרום עוד משהו ולא כדאי עדין לסגור פה.
נראה. אני מתבשלת עם זה.

אני באמת שוקלת לסגור את הבלוג.
בדיוק כשהכרתי את הבלוג הזה...

יצא לי לקרוא אותו בחופשה, ליהנות וללמוד שיטות ורעיונות (10 חודשים, מפשפשים חלקי מגיל 5 חודשים).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אל תלכי! העם דורש צדק פשפושי

בקיצור, אני לפחות נהנית מכל פוסט ופוסט. שנה טובה לכם ולמפושפש הקטן. קרן שמש מאוחרת.

בנתים לא סוגרת שום בלוג

.
בטח לא עכשיו כשהמצב משתפר. אחרי תקופה ארוכה בה שחר עשה פיפי וקקי רק בכריעה ורק במקומות שהוא בחר הוא כבר זמן מה משתף פעולה ומסכים לעשות במקלחת פיפי ופעם אחת (האחרונה לבנתים) קקי בשירותים. הוא פשוט הגיע אלי בוכה ולפי הפרצוף הבנתי שיש לו קקי. מיד רצתי איתו לשירותים והוא נתן שם תוצרת יפה.

אפילו עשינו את כל החג+שבת במרכז ורובו המוחלט של הזמן הוא היה שם לא מחותל. עמדנו בזה ממש יפה. גם שחר הקפיד לא להרטיב את הרצפה של סבאסבתא וגם אני דאגתי שיפושפש קבוע במקלחת.
אני מוחאת לעצמי כפיים.

מתי אני מפשפשת: כשהוא הרבה זמן לא עשה, עד 10 דקות אחרי האוכל (לפעמים הוא בא אליי מתלונן אחרי שהוא יורד מהכיסא אוכל שלו), אם הבולבול שלו המצב פיפי (שזה אגב גם מראה על קקי).

הוא בן שנה+חודש וחצי.

קרן, תודה

, שנה טובה.

המצב טוב, באמת טוב. אני מתמוגגת לי.
שחר משתף פעולה ושוב צועק עלינו כשהוא צריך פיפי בין אם זה בהנקה, בשינה, בזמן האוכל או סתם כשהוא מסתובב.
עם קקי זה יותר מורכב כי הוא לא מוכן לשבת לעשות כשמבקשים ממנו. כשהוא מרגיש שזה מתחיל לצאת הוא פשוט צורח ובוכה ואז נלקח לשירותים.
בכל מקרה, מתחילה התקופה הבוגרת יותר שלו ואני באמת באמת מרוצה וגאה בשנינו.
יאללה, כפיים.

הוא בן קצת פחות משנה וחודשים, ממש גברבר קטן. מסתובב כל היום עם מכנסים בלי חיתול ומתפשפש כשנראה לי שמתאים או כשהוא מתלונן.

הי נטע, הוא חזר עכשיו ללבוש את המכנסיים שקניתי ממך (קניתי טרניגים וכל הקיץ הוא לא לבש אותם) ותראי איזה פלא! בגלל שהוא בקושי עלה במשקל הם עדין מתאימים לו

.
ופה אני אוסיף שרציתי לקנות לו מידות גדולות יותר "כי הוא בטח יגדל" ונטע, למזלי, המליצה לי לקנות מה שמתאים לו

.
(אחלה מכנסים, אגב, יפים ומבד איכותי, מומלץ )

הי, חזרתי! ואיתי תינוק מפושפש שגדל וצמח והגיע כבר לגיל שנה וחודשים.
הרבה עבר עלינו לאחרונה ובעיקר הרבה בדיקות לשחר ורופאים או מומחים שראו אותו.
חושדים שמשהו לא בסדר איתו, הוא אוכל ויונק אבל בקושי עולה במשקל ובדיקות בדם שלו לא טובות במיוחד, בעיקר ה-B12 שהיה אצלו נמוך במיוחד.
אם יאמרו לי מחר שהיתה טעות בבדיקה והכל בסדר איתו מיד אאמין. הוא נראה כל כך בסדר. כל כך שמח, כל כך פעיל וכל כך מפותח. הוא כבר ממש ילדון שיודע מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה.
רק שבנתים לא אומרים את זה אלא בודקים ספיגה ואלרגיות ולא מוצאים כלום. מוצאים שהוא תינוק חזק שיודע לבעוט מצוין ולהשתולל כהוגן בבדיקות. לא מתאים לילד אנמי חסר B12 .

גם בתחום הפשפושים המצב לא רע. לרוב הוא משתף פעולה ולאחרונה גם התחלתי לעבוד איתו לעשות קקי בשירותים שוב. כשהוא מתחיל לעשות (יש איזה צליל מאמץ קל שהוא עושה לפני) אני שמה אותו על ישבנון, מה שעד כה הייתי שמה במקלחת (כי הוא סרב לשבת על ישבנון).
אין מצב שהוא יושב בשקט על הישבנון לכן יש לנו ספר קרטון עם תמונות של חיות ליד ושחר מדפדף בו ומחפש את הנמר כדי לקרוא בקול "והההה". יותם לימד אותו שככה עושה נמר.
לפעמים הוא נעצר בדג, מצביע ואומר "דן" . הכל עם חיוכים מאזן לאזן.

יש לו גם מילה מיוחדת ל"פיפי". פיפי הוא עושה לרוב כשאני מחזיקה אותו בתנוחת פשפוש מעל האמבטיה. כשהוא עושה הוא מביט בי במבט שובבי ואומר לי "ממה" שזה "פיפי" בשפה שחרית. אני מתה על המבט השובבי הזה.
לפעמים בהפתעות של פיפי הוא בא אלי מוטרד, מצביע על המכנסים שלו ומראה לי שהוא רטוב.
גאון!

כיף לקצור פירות בגיל שנה וחודשים.
אמשיך בקרוב...

קוראת בהנאה ובעניין. שבת שלום.