להיות נחמדים גם כשעייפים

[מתפעלת_מהיופי*]

אני פותחת דף זה מפני שיש לי קושי שאני צריכה למצוא דרך להתמודד איתו. אני אחות שעושה משמרות לילה ודי אוהבת אותן, פשוט קשה לי להתמודד עם העייפות העזה שתוקפת אותי במצבים אלו, בעיקר בשעות הלילה הקטנות. מה יש בעייפות שגורמת לי להיות לא נחמדה, או בוא נאמר, מרירה במקצת. במשמרות הבוקר והערב אני כל כך צוהלת, אוהבת ושמחה ובלילה נורא קשה לי להביא את זה לידי ביטוי, כאילו יש שם עוד משהו שחוסם אותי מעבר ל"צורך בשינה". (אולי פחד?).
זו שאלה קצת מוזרה כי ברור שבעייפות יש רצון לישון ולכן חוסר חשק לכל גירוי חיצוני,אבל,האם יש דרך ללמוד להתמודד איתן בכל זאת?, מתוך הבנה שכרגע המצב של משמרות הלילה משרת אותי וטוב לי, ואני מעוניינת בו.
אשמח לקבל תגובות מעניינות, שיעזרו לי לעלות על דרך המלך, במהמורה זו שנקלעתי אליה.

[טלי_מא*]

למה את אוהבת את משמרות הלילה?
למה את כותבת שזה מצב שטוב לך?

[מתפעלת_מהיופי*]

טלי, אני לא אוהבת ולא לא אוהבת את משמרות הלילה. כרגע בשבילי זה המצב הנתון ואני לא מרגישה שאני יכולה לדבר עם האחראית שלי ולשנות את זה. לא בזמנים אלו בכל אופן. אני די חדשה במערכת ומרגישה עדיין חסרת בטחון כדי לבקש בקשות מסוג אלו (לא רוצה לעבוד כך וכך). השאלה אם אני רוצה להתמקד בקושי שלי או לראות אם יש דרך לפתור את זה בתוכי. כרגע אין לי ילדים (עדיין), אין סיבה לכאורה שלא אתפרע קצת

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נזקים מחוסר שינה
(דף שיש בו יותר מידע מאשר ההצהרה שבשמו).

[טלי_מא*]

אה. אז למה כתבת: ודי אוהבת אותן ?

כשאני צריכה לקום לבנות שלי בזמן שאני עייפה עוזר לי מאוד לראות את פניהן ולהיזכר כמה שאני אוהבת אותן.
אם אני שמה את זה לנגד עיני ומזניחה את המחשבות על כמה שאני מסכנה בגלל שאני ערה בזמן שאחרים ישנים, טוב לי יותר ואני יכולה להכיל יותר מהקושי שלהן.

[מתפעלת_מהיופי*]

ו"די אוהבת אותן" הכוונה היא שמשמרות הלילה מבחינת התוכן שלהן הן הרבה יותר רגועות ושלוות ואפשר לעבוד בהן יותר בנינוחות מאשר בשאר המשמרות. יש בהן שקט כזה של לילה. מצד שני שוב, זה הקושי שלי להשאר ערה,לא לתת לעייפות להשתלט עליי, והקושי להרדם אח"כ בבוקר כאשר אני חוזרת הביתה...
עצתך מקסימה בכל אופן. בהחלט שווה ניסוי ובדיקה

[קלמנ_טינה*]

אני חושבת שקשה לך בגלל שאת מרגישה שאת צריכה להיות נחמדה. הציפייה הזאת מייאשת, כי כשעייפים אין לנו כוח לדאוג לאחרים, רק לתחזק את עצמנו.
אבל אולי אם לא תנסי, יהיה לך יותר קל, ואז גם תצליחי יותר בקלות - תופעת לוואי של הוויתור על ההשתדלות היתרה.
הנה כמה דברים שעוזרים לי לתקשר עם האנושות כשאני מותשת:

לנשום
לעשות רק מה שהכרחי
לא לקחת ללב (כלומר לעשות דברים עם אנשים, אבל פשוט לעשות אותם, בלי לקבל את העול שכרוך בהשתתפות ובדאגה)
להודות בפני מי שצריך אותי/עובד איתי שאני עייפה מדי
להתמסר לזה כי אין ברירה ואני כבר כאן (זה דורש הכי הרבה ויתור על מרירות, אבל כשהאסטרטגיה הזאת מצליחה, מתברר שיש בתוכי בעצם המון אנרגיה ותנופה)

אולי תספרי יותר מה נדרש ממך במשמרות הלילה האלה ובשעות שבהן את מותשת, וננסה למצוא פתרונות שמתאימים למצבים שלך.
בכל מקרה, בהצלחה!

[עירית_לוי]

_אני חושבת שקשה לך בגלל שאת מרגישה שאת צריכה להיות נחמדה. הציפייה הזאת מייאשת, כי כשעייפים אין לנו כוח לדאוג לאחרים, רק לתחזק את עצמנו.
אבל אולי אם לא תנסי, יהיה לך יותר קל, ואז גם תצליחי יותר בקלות - תופעת לוואי של הוויתור על ההשתדלות היתרה._
אני מסכימה עם קלמנ טינה, ורוצה להציע לך לבדוק עד כמה את בהתנגדות אל עצמך, אל האשה שלא מסוגלת לתפקד בלילה בדיוק כמו שהיא מתפקדת בבוקר. האם את בכללל יכולה לתפקד במצב של חוסר שינה כמו שאת מתפקדת במצבים רגילים? הרי זה לא סביר בכלל.

וגם לי נראה ששחרור מסויים של ההתנגדות כבר יוכל ליצור איזושהי הקלה. שחרור ההתנגדות עשוי לפנות לך קצת אוויר ל-להיות נחמדה באופן טבעי, במקום להחזיק את עצמך כל כך חזק בתפקיד של נחמדה.

מוסיפה לרשימת האסטרטגיות של קלמנ טינה גם - להבחין בהתנגדות בשידור חי, בעודה מתרחשת. תשומת הלב לבדה, כאשר היא נקייה מגינוי עצמי, יכולה למוסס לאט לאט הרבה מן ההתנגדות הזאת.

מה יש בעייפות שגורמת לי להיות לא נחמדה, או בוא נאמר, מרירה במקצת. במשמרות הבוקר והערב אני כל כך צוהלת, אוהבת ושמחה ובלילה נורא קשה לי להביא את זה לידי ביטוי, כאילו יש שם עוד משהו שחוסם אותי מעבר ל"צורך בשינה". (אולי פחד?).
התהייה שלך מתקשרת לי קצת לדיון שאני משתתפת בו עכשיו בדף אלכוהול ורגשות (תציצי שם אם בא לך) במובן הזה שאולי כאשר את מותשת, והשומרים הפנימיים כבר לא כל כך על המשמר, אז דברים שנמצאים שם בכל מקרה, עמוק בתוכך, כמו מרירות או עצב או כעס או משהו דומה, מתחילים לצוף.

אולי מה שאת קוראת לו מחסום מלהיות נחמדה, הוא בעצם איזה עצב ישן שיושב בתוכך ורוצה להשתחרר, ומה שחוסם אותו זה הציפייה להיות כל-הזמן-כל-הזמן נחמדה, שמחה וצוהלת?

תראי אם הכיוון הזה מדבר אלייך...

[דגנית_ב*]

את ישנה במשך היום, אחרי המשמרת?

[מתפעלת_מהיופי*]

שלום דגנית. שאלה טובה. האמת היא שאתן כולכן כתבתן דברים שאני אוספת מהם אמיתיים ומחזקים עד מאוד. לגבי שאלתך, יכול להיות שפה טמון הקושי, מפני שכאשר אני חוזרת הביתה אני מתקשה להרדם. לפעמים זה בא לי בקלות ולפעמים זה לא בא בכלל. כאילו משהו סוגר ומאיים עלי.
להתמסר לזה כי אין ברירה ואני כבר כאן (זה דורש הכי הרבה ויתור על מרירות, אבל כשהאסטרטגיה הזאת מצליחה, מתברר שיש בתוכי בעצם המון אנרגיה ותנופה) התחברתי לזה מאוד יש בזה משהו מהחיות של הרגע. כי אולי בעצם הקושי שלי נובע ממחשבות טורדניות של " וואוו מחר יש לי משמרת לילה" או "עכשיו אני צריכה להרדם כי סיימתי משמרת לילה" כל הזמן התעסקות במה תיכף קורה ומה כבר קרה. הרגשה שזה סוגר.... מעניין אותי לרדת לעומק הקשיים שלי ולראות בכלל אם הם ניתנים לפתרון.
תודה!!!
אתן כולכן מקסימות.

[gani*]

מה שלי עוזר במשמרות לילה:
להתענג על הקסם בשעות הללו,
להשוות בלב את משימת המטלות המצומצמת יחסית לטירוף של משמרות הבוקר (הרופאים מלאי האגו, תיאום ייעוצים, משפחות החולים שלעתים מהוות אתגר בפני עצמן...)
לשמוח שיש לי פנאי לסייע לבודדים שערים ברוגע,
ובעיקר-בעיקר לדמיין איך תגיע השעה שבע וכווולללםםם יתחילו את היום ואני אתכרבל בפוך
(אצלי המשבר הוא בסביבות 20:00 כשכולם מתכוננים למיטה ואני - לעבודה:-P)

הכותרת משכה אותי לכאן, אבל מתברר שהבעיה שלי מעט שונה:
עוברים עלינו לילות קשים מאוד, כבר חודשים שאנחנו לא ישנים כמו שצריך. ענייני תינוקות/ילדים אבל יש הרגשה של תקיעות קשה וגם עומס מצטבר.
בקימות הליליות, כששנינו מותשים (וחושבים על היום שעוד צפוי לנו בהמשך, ויודעים שאחריו יבוא עוד לילה כזה, ואחריו עוד יום בו אנו מצופים לתפקד, ועוד אחד ועוד:-/), אנחנו לא נחמדים אחת לשני וההיפך. "לא נחמדים" זה ביטוי קצת פרווה... הריבים וההתנצחויות הליליות הללו כמובן שלא מוסיפים למעמד המפוקפק.
עיקר הקושי שלנו, חוץ מהאכזבה שמול הקושי אנחנו פונים אחד נגד השני במקום להתאחד, הוא שזה נמשך כך כבר חודשים.
אז בענייני שינה והרדמה אני אלך לנבור בדפים הרלוונטים, אבל איך לעזאזל משמרים את האהבה השיתוף והחברות כשכ"כ מתים לישון?!

[מתפעלת_מהיופי*]

זה אפשרי בשבילכם לקחת יום/ חצי יום של שניכם בלבד? אני מתארת לעצמי שהעניין הוא בהתנצחויות, לא? ע"י יצירת זמן פנוי אולי לשניכם תוכלו לברר מאיפה היא מגיעה החוסר נחמדות, בלי העננה הכבדה של העדר שינה

[gani*]

אולי, מעת לעת, וזה בהחלט נותן אוויר לנשימה. אבל זה משהו ספוראדי, בעוד שהעייפות היא מצב מתמשך, כמעט קבוע, והמפגשים הליליים הם בהגדרה תחת העננה

[מתפעלת_מהיופי*]

והעננה הזו קשורה לעוד דברים. מה יש שם שמקדיר כל כך את האווירה? שווה לברר אולי יותר לעומק, אילו רגשות עומדים ניצבים תחת העננה. כי ייתכן והייתם שניכם באותו מצב של עייפות נוראית לפני הולדת הילדים או גם עם הילדים והמפגשים לא היו טעונים כאלו. נקודה למחשבה. שולחת לך

[אוד_ליה*]

gani
לי ולאישי יש סידור קבוע שעובד מצויין (בד"כ):
ביום שישי ושבת, כששנינו לא עובדים: אם למשל אחד מאיתנו רוצה לישון בשישי בצהריים (שנינו ישנים עם הילדים וכשהם קמים השני לוקח אותם לחדר אחר עד שהראשון מתעורר), אז השני יישן בשבת בבוקר (שוב- כשהילדים קמים מי שישן בשישי בצהריים לוקח אותם מהחדר כדי שהשני יישן). ככה לשנינו יש שינה אחת מתוקה בסופ"ש שמתדלקת אותנו לכל השבוע.
זה כמובן לא חייב להיות בסופ"ש, איך שמסתדר לכם עם העבודות וכו'...
שם המשחק הוא פרגון ועוד פרגון.
אפילו לפעמים בערב אם הוא חוזר מוקדם מהעבודה אז מי שיותר עייף יילך לנוח והשני יעסיק את הילדים. אם יש אצלכם וויכוחים לגבי מי שיותר עייף (וזה קורה בהתחלה)- פשוט עושים "תורות". בהתחלה זה מאולץ אבל עם הזמן זה בא מהלב ולפעמים אפילו מוותרים אחד לשני על ה"תור"...

[אילה_בשדה_הדגן*]

מאוד משנה מה אופי העבודה שלך בלילה .
יש מחלקות שבהן הלילה הוא בעצם יום. אין שום הבדל .
למשל במיון , או בטיפולים נמרצים .
העומס יכול להיות רב , וגם יש את הקטע הזה של להשאיר את המחלקה מסודרת לבוקר .

יש מחלקות שבהן בקלות אפשר להתרווח ולנמנם קצת..,אם יש צילצול קמים כמובן ,אבל זה דברים קטנים רוב הזמן והחולים ישנים .
הבנתי ממה שכתבת שאולי זו סוג המלחקה שלך .
אני חושבת שזה גם משנה אם רופאי המחלקה חושבים שלכל החולים צריך להעמיס בונדורמינים ופנרגנים כדי לישון(להתעלף מכימיכלים ולקום מטושטשים) , או שהם רושמים מינונים נמוכים של תרופות הרגעה (ובכך הופכים אותך ללא הסכמתך לעומדת בפני משימה בלתי אפשרית).

אני לא אהבתי להסתובב במחלקה בלילה , באמת לא נעים החושך הזה, הצללים .
הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני עובדת במקום מוגן ויש שומרים שמפטרלים ושהכל נעול .
(אני לא הייתי מקפידה לנעול , אבל חברות שלי היו ועוד איך), אירגנו למחלקה אינטרקום וכל מני איבזור ביטחון ..

גם אני מבינה את העינין הזה של אחות חדשה שלא רוצה להכביד עם דרישות .
אני חושבת שזה לא משהו מוגזם לבקש להמנע עד כמה שאפשר ממשמרת לילה.
רוב האחיות הותיקות , שועולות קרבות מנוסות ,שמחות להוסיף לכיסן את התוספת ודי שונאות את כל הבלאגן של הבוקר.
גם הן אוהבות את שישי שבת וחג , אם יש ילדים .
בעיני האחראית זה ממש לא עינין מהותי לבוא לקראתך כשהיא תראה שבאופן כללי את עובדת יפה ויעילה ,שאת חרוצה ומשתלבת בצוות.
אולי את מיטבך טיפוס של בוקר וזה מעולה .את מתפקדת יותר טוב , את מוכנה לעבודה הקשה ולמשכורת -לבריאות.
אני הייתי שומרת על בריאותי בזמן שעבדתי (ועושה את זה פחות או יותר גם אחרי שהתפטרתי )וממש מתעקשת על המנוחה שלפני ואחרי המשמרת.גם אם הייתי שוכבת במיטה וקוראת זה עדיף על פני יום של ניקיון וסידורים .
מאמרים רפואיים מומלצים בחום למי שמתקשה להרדם.

אם אני שומעת על מישהי שלא לוקחת לה את הזמן הזה משוריין ושקט , אני מרחמת עליה .
העיפות אחרי משמרת לילה קשה וחוסר אפשרות לישון נהפכת לתחושה שיש בשפעת קשה.
ומכך יש להמנע בכל מחיר.זו דעתי .
אם אני עובדת במקצוע ממקצועות הבריאות ותוך כדי כך אני מחבלת בבריאותי שלי , מה טעם יש בכך ?!
איזו בריאות אני מקרינה למטופלים שלי ואיזו דוגמא אני נותנת לצוות שלי ?!

וגם אני חושבת על הציפיה שלך מעצמך :להיות נחמדה .
אני חושבת שבעבודה עם אנשים הנחמדות חשובה , או במילים אחרות :אדיבות ,נימוס , יכולת להיות אמפטית ,סבלנית ,
להיות צוהלת זו אולי צורת התבטאות של מישהי צעירה במקצוע.זו רעננות מרשימה מאוד.
מבחינתי ,אני חושבת שבבסיס העבודה של האחות מונחת האחריות .
כל עוד את מסוגלת להיות אחראית בלילה , זה בסדר .אם לא , תהיהי הוגנת כלפי החולים שלך ותודיעי לאחראית שלך שזהו המצב.

קצת יצא לי לקרוא על פלורנס ניטנטינגל ועל המונחים שהיא הנחילה לנו.היא דיברה על מסירות.
העינין הוא שגם אם השעה ממש מופרעת ולחולה יש שילשול מרוח וכ' אחות מסורה תטפל בו.
אף אחד לא מצפה שהיא תעשה את זה באופן שבו היא פותחת את מתנת היום הולדת שלה , כן מצפים שתהיה עדינה .ותהיה שם.
משמרת לילה זה עינין של מסירות ,של להיות שם ,עם החולים והנזקקים ,גם כשזה לא ממש נוח.

מדי פעם חשוב לעשות משמרת לילה,גם אם הוגדרת כ'אחות בוקר ' ,ואם יש פנצ'ר ומבקשים ,אז תעני בחיוב ,אם את יכולה להספיק לנוח 4 שעות לפני זה !

וחוץ מזה , אולי נפתח לנו דף ,או נשנה את שם הדף הזה לשם: דף האחיות הגדול .(אפשר אחיות חיות ,סיעוד בכל הצבעים וכ')
בשבילי , כבר 3 שנים מחוץ למסדרונות עם הפלורוסנט זה מעינין עדין .אולי כשיגיע הזמן (אם בכלל )לחזור לעבוד ,אוכל לברר איך המחלקה שלך והאחראית אצלך.

[מתפעלת_מהיופי*]

כן, בהחלט שווה יהיה לפתוח את דף האחיות הגדול!
השבוע עבדתי בוקר- לילה, שזה די מקובל במחוזותינו. היה לי קשה אבל לא נורא כל כך כמו שחשבתי. כמו שאמרת אני אכן טיפוס של בוקר והעובדה שאין את ההליכה לישון בלילה מקשה עליי. אני צוברת אח"כ את העייפות וכמובן שלא ניתן להשוות שנת לילה בריאה לארבע שעות שאני ישנה אח"כ בבוקר, וקמה כמו שיכורה... למה עזבת את המקצוע? ההחלטה היתה לך קלה? מעניין.
אני את העבודה מאוד עובדת. נראה איך אני אלמד או, לא אלמד להסתדר עם כל מה שעובר עליי.
לילה טוב!

[gani*]

בוקר לילה זה באמת מזעזע. תמיד אפשר להתנחם שלא קיבלת ערב-בוקר-לילה...
למרות זאת, אני חושבת שאני מעדיפה בוקר לילה, כשלפחות מקבלים קצת הסימפטיה מהסביבה (כלומר, אמא שלי שמגיעה אחה"צ ומאפשרת לי לנמנם) ואין אשליות של שינה אמיתית בין המשמרות. לעומת זאת, ערב-בוקר שזו לכאורה קומבינציה סטנדרטית אבל עד שמוסרים ומגיעים הביתה בשיא הערנות ועם כל הקימות של הילדים בלילה והשעון שמצלצל כשעדיין חשוך בחוץ...אני תמיד גמורה בבוקר ונורא מרירה כי אין לי "לגיטימציה" להיות כ"כ עייפה.
והנה סגרנו מעגל וחזרנו ללגיטימציה:-)
גם אם את כבר מצליחה להרדם את מתעוררת אחרי 4~ שעות? מעצבן!

כן, בהחלט שווה יהיה לפתוח את דף האחיות הגדול!

[רונ_צ'ה*]

בתור אוטוטו אחות, אני חייבת להגיד שהדף הזה די מדכא אותי...
הדחקתי קצת את נושא משמרות הלילה, כלומר - אני יודעת שיש משמרות לילה, אבל בתור סטודנטית לא עשיתי, ועכשיו אני לא עובדת ובעצם, יוצר שאני אחזור לעבוד רק בעוד כמה וכמה חודשים (אני אמורה ללדת, ואז עוברים דירה), ופתאום הרעיון של משמרת לילה ביחד עם ילדה קטנה, או חלילה שאלוהים יעזור לי - משמרת בוקר לילה וילדה בבית...
זה לא שלא חשבתי על זה קודם, אבל פתאום, עכשיו, באמת חשבתי על זה ו... וואו. באסה:-(

[מתפעלת*]

רונצ'ה, תנסי לא לחשוב על זה, למרות שזה קשה. קחי בחשבון שבמקרה וזה לא מתקבל אצלך לגמרי על הדעת, ישנן עוד אופציות- עבודה בקהילה, מרפאות חוץ, או במקרים קיצוניים יותר אפשר לבקש בתיאום מראש(אם זה בית חולים, והוא מאפשר) לא לעבוד לילות. (נניח ויש הרבה שרוצות לעבוד לילה) אני מסכימה איתך שלילה עם תינוקת הוא קשה, ובוקר לילה בעיני, עם ילדים הוא בלתי אפשרי (ולי עוד אין ילדים!). וזה בסדר להגיד- בוקר- לילה אני לא מוכנה לעבוד! לא רוצה לקחת אחריות כבדה כזו. צריך להבין שמותר לנו להגיד- לא.
שתיהיה לך לידה קלה!

[gani*]

רונצ'ה, יש לעניין הזה גם צדדים חיוביים:
>אם את סוחבת איזו קומבינציה צפופה (נגיד ערב-בוקר) אז סגרת שתי משמרות ב24 שעות, ונשארה לך רק משמרת אחת בסופ"ש. כל יתר ימות השבוע את עם הקטנה בבית!
>החצי שלי טוען בתוקף שמשמרת לילה הרבה יותר קל לו עם הילדים מאשר ערב עם כל המקלחות-אוכל-השכבה או בוקר עם ההתארגנות לגנים והעייפות שלי אח"כ. בלילה אני מניקה ומרדימה, איתו איכשהו יש הרבה פחות קימות ובכלל, כולם ישנים איתו במיטה. אני מגיעה לעזור בהתארגנויות הסופיות לגן/בי"ס/מטפלת והולכת לישון בבית שקט.

אישית, אמנם הקטנה שלי הלכה לגן הכי מוקדם (שנה+4) אבל עד אז הייתי איתה הכי הרבה מכולם: עבדתי 75% משרה והייתי איתה 3-4 ימים בשבוע בבית. כשעבדתי היא הלכה למטפלת אהובה שהתאים לה הסידור של ימים ספורדים ולא קבועים, וגם אז לפעמים עבדתי ערב או לילה ואז אבא היה "במשמרת" איתה.

איך מועד הלידה מסתדר עם הממשלתי? בהצלחה!

[מתפעלת*]

גאני. גם אני 75% משרה. איזה יופי. האמת שעכשיו האחראית שלי נותנת לי חמש משמרות בתקן של 75% אבל זה בסדר מבחינתי, אנחנו זקוקים לכסף. עוד חצי שנה שחברתי תחזור מחופשת לידה אחזור למשרתי. יום נעים!!! (-: (-:

[gani*]

5 קבוע? לא בטוח שזה כ"כ שווה... לדעתי ש"נ הן לא שכר פנסיוני, ואם זה סידור קבע עדיף לעלות ל-88%. סה"כ עוד 2 משמרות בחודש, אבל כל התוספות עולות:-)
לי 3-4 זה יופי של בלנס בין משכורת לשבועות של 4 שקשה לי ללהטט עם הילדים.

[סוסת_פרא*]

לפני הרבה שנים עשיתי שנת שירות לאומי בנמל התעופה. בגלל שאז הייתה העלייה הרוסית הגדולה, והיה צריך שם עזרה.
זה כלל משמרות לילה - וזה באמת היה הופך אותי.
אחר-כך הייתי מגיעה הביתה בבוקר ומנסה לישון, אבל כל רעש קטן היה מעיר אותי, ולא הייתי מצליחה לישון.
זה מוזר, בגלל שאני די טיפוס של לילה, ואני מעצמי הרבה פעמים הולכת לישון לפנות בוקר או אפילו בבוקר, כי אני אוהבת להיות פעילה כל הלילה.

אבל באותו זמן זה פשוט היה לי נורא. הכי נורא היה שלא הצלחתי לישון ביום.
נהייתי סופר-עצבנית, וצרחתי על בני המשפחה על כל רעש קטן שעשו כי זה היה מפריע לי להירדם (אפילו אם זה היה רעשים רגילים של אנשים שפשוט חיים), בסופו של דבר הייתי קמה בלי לישון, מרגישה הפוכה לגמרי, ובמצטבר זה ממש גרם לי דיכאון.

טוב, אפשר להגיד שבכלל באותו זמן הייתה לי תקופה קשה, אבל העניין הזה עם הלילות פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל.
אז בסופו של דבר עזבתי את השירות. (מזל ששירות לאומי אפשר לעזוב מתי שרוצים, בניגוד לצבא )

מה רציתי להגיד בזה?
קודם כל, סתם לשתף. זה הזיכרון שעלה לי כשקראתי אותך.
שנית, שחשוב לבדוק שזה משהו שאת יכולה להתמודד איתו, ושלא יהרוס אותך.
אם באיזשהו שלב תרגישי שזה הרסני בשבילך, ממש חשוב שתעשי צעדים לשינוי המשמרות, למרות החשש לפנות לממונים.

חוצמזה, רציתי לומר שממש אהבתי את הכינוי שבחרת מתפעלת מהיופי.
אני קוראת אותו ומתפעלת. איזה יופי !
כינוי שממש עושה טוב בלב.

שתצליחי.

[מתפעלת_מהיופי*]

תודה סוסת פרא, מחמאך נעמה לאוזניי.
בינתיים זרמו קצת מים בירדן (אני מקווה לפחות) מאז שכתבתי בפעם האחרונה, והתחלתי לעשות על עצמי עבודה ממש רצינית בקטע הזה. אני היום עושה לילה אחד בשבוע, שזה יחסית בסדר בשבילי, ועם זה אני יכולה להתמודד.התחלתי אפילו להרדם די בנינוחות כשאני חוזרת בבוקר (פה גם כן היה פתח למשברים גדולים, לדאבוני אני לא מאלה שנרדמים ב7:30 בבוקר!). החלטתי שברגע שאעבור שלב בחיים (לידת תינוק...) זה יהיה רגע שבו לא יהיה מקום כלל למשא ומתן, ואם לא ימצא חן בעיניי מעסיקי תנאיי החדשים, אעזוב את מקום עבודתי. יש לי מקצוע שבו אפשר למצוא עבודה במגוון רחב של תחומים ואחוזי משרות. (מתפעלת מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה D-: )
שיהיה לך יום נהדר!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אתן מרגישות שפונים אליכם .למלא פנצ"ר מה העמדות והתחושות?