מדנדנת לי בלוג

[דנד_י*]

מה זאת אומרת??? חסר טעם? אצלנו מלוח בהחלט. איזה את קונה?
לא אלה שאני קונה, הוא הרי לא יודע שאני קונה... טעם כנראה במקום אחר. שלי מלוח לגמרי...

[תפילה_לאם*]

ואיך את מסווה אותם? אין להם צבע אחר?

[דנד_י*]

, לקח לי רגע להבין על מה את מדברת, ואז נזכרתי שהמלח שלך ורוד.
אני קונה מלח לבן.

[דנד_י*]

http://www.theppk.com/2012/02/quarter-p ... t-burger//

לא יודעת איך הגעתי למצב הזה, אחרי שבועיים בלי בישולים רציניים הגעתי ישר לזה.
קיבלתי את המתכון במייל, אמרתי - נחמד, אולי ננסה.

ים עבודה, שני סירים קערה ו3 שטיפות של מעבד המזון.
זה היה מוכן מלא זמן אחרי שהם חזרו, אז הם כבר אכלו את זה במחשב בזמן התור שלהם.
יצא נחמד, קצת יותר מוצלח מכל הלביבות קטניות שניסיתי להכין עד היום.
על הדרך הכנתי לעצמי 3 מנות קפואות של אורז מלא עם עדשים. יאמי...

ומכל העבודה על זה, לא נשאר לי זמן להכין דברים אחרים לצהריים, או משהו לערב, שלא לדבר על אוכל שיספיק ליומיים, אוכל לבעלי לערב.
בקיצור - עמדתי גם הלילה לבשל עוד ועוד שיהיה לכל הדברים האלו... כי ידעתי שמחר לא יהיה לי פנאי בבוקר.

נגמרתי.
שווה את זה? לא יודעת...

[דנד_י*]

ארוחות ערב שלנו נהיו ירקות חתוכים עם תוספת קטנה של משהו חם - מקושקשת, פשטידה, קטניות מבושלות.
כמות הפעמים שמבקשים ממני אח"כ תפוח אדמה או כריך הולכים וקטנים.

היום הכנתי צ'יפס קייל, ולתדהמתי כולם אכלו. האמת הפעם האחרונה שעשיתי את זה היה בקיץ וגם אז הם אכלו, אז לא ברור לי למה עד היום שכחתי מזה.

אני עדיין לא סגורה על זה שהיתרונות שנשארים בעלים אחרי החימום הגבוה עולים על החסרונות הקיימים בחימום השמן.

[תפילה_לאם*]

שווה את זה? לא יודעת...
לדעתי, אם את מניחה בצד אחד של המאזניים, מול העייפות שלך וכל הטרחה, רק את הערך התזונתי של הארוחה הבודדת - זה לא שווה.
אבל יכול להיות שכף המאזניים כן תיטה לצד ההכנה, אם יחד עם הערך התזונתי תשקלי גם את החוויה ואת הסיפוק שלך מהכנת מנה חדשה ומקורית, את השמחה שלך על שהילדים אכלו מאכל מזין פרי ידייך, את ההנאה של הילדים מהארוחה שנראית כמו כולם, את הדחיפה החיובית שנתת לחוש הטעם שלהם לכיוון אוכל ביתי וטבעי ומזין וכו'.

[דנד_י*]

אבל יכול להיות שכף המאזניים כן תיטה לצד ההכנה, אם יחד עם הערך התזונתי תשקלי גם את החוויה ואת הסיפוק שלך מהכנת מנה חדשה ומקורית, את השמחה שלך על שהילדים אכלו מאכל מזין פרי ידייך, את ההנאה של הילדים מהארוחה שנראית כמו כולם, את הדחיפה החיובית שנתת לחוש הטעם שלהם לכיוון אוכל ביתי וטבעי ומזין וכו'.
תודה על זה תפילה! למרות שנראה לי שאת המתכון הספציפי ההוא אני לא אעשה שוב.
אני בהחלט אחזור להכין לעצמי אורז מלא עם עדשים, כל כך יאמי.

היום היו לי שתי שיחות כל כך מיינסטרימיות.
הגננת של הבן שלי שיתפה אותי בכל שהבת שלה - שהיא בת שנתיים, ישנה במעון עד 3, ואז קשה לה מאוד ללכת לישון בערב, אז היא שמה אותה ב7 במיטה, והיא בוכה עד 8...
מקווה שהצלחתי לשכנע אותה להפסיק את הזוועה הזו. ממש מקווה.
היא ממש מקובעת. היא הסבירה לי שהיא מלבישה לתינוקת פיג'מה בלילה ומחליפה לה לבגדים יפים - גרביונים מצמר ומכנסיים וחולצה יפים או שמלה. בכל יום לגן.
פשוט הצעתי לה להלביש לה את הבגדים שיישארו עליה גם למחרת בלילה, לשלוף אותה בבוקר מהמיטה ישר לאוטו, וכך לא להתעסק עם ללכת לישון ממש מוקדם, היא אמרה שהיא לא תסכים לשלוח אותה עם פוטר למעון, אין מצב.

ובערב הייתה לי עוד שיחה, שהתחילה בגלל שרציתי להפסיק יציאה כדי להיות בבית כשהיא מתעוררת באזור חצות (ממש סינדרלה...),
ושם הסברתי למה להניק ולישון במיטה עם פעוטה בת שנתיים זה הדבר הכי טבעי וטוב בעולם. כי מבחינת האמא שאיתה דיברתי - אני כופה על הבת שלי להמשיך להיות תינוקת אם אני עושה את זה במקום לתת לה להתבגר ולהיות גדולה!

ועכשיו אני חושבת לעצמי שאני לא הרבה יותר טובה משתי האמהות האלו
עם כל הרצון שלי להיות איתה כל הזמן, לשבת לידה עד שנרדמת, להניק וכו'
היא ממש בכיינית ונודניקית (הנה, רשמתי את זה), בכל זמן שאני לא פנויה אליה ואין משהו אחר שמעניין/מעסיק אותה.
והתגובות שלי הולכות ונהיות קצרות רוח יותר ויותר.

רושמת כאן כדי לא לשכוח -
להפסיק לכעוס כשהיא לא מוכנה לאכול כלום ורק רוצה ידיים, להניק שוב וזהו, למה להתווכח? הרי ויטמינים היא מקבלת.
לא לעשות לה פרצוף כשהיא מבקשת פיתה ומסתובבת בבית ומחסלת פיתה שלמה ברעבתנות אחרי שהיצעתי לה כל כך הרבה אוכל מזין והיא סירבה לו.
להפסיק לעשות דברים ולשבת איתה עד שתסופק מהעניין, טוב נו, זה בלתי אפשרי... אולי לפחות 10 דקות?
יש לי תינוקת בבית, ממש ממש בקרוב לא תהיה לי תינוקת בבית, אני אתגעגע לכל המתיקות הזו.
ליהנות ממנה!!!

האח שלה מנסה לשאול אותה איך קוראים לה, והיא עונה אני.
זה מצחיק אותו, הוא לא מבין למה.
אז הסברתי לו שהיא לא ממש מבינה מה הוא שואל, היא פשוט למדה שבכל פעם ששואלים אותה שאלה - אם היא עונה אני - כולם מבסוטים.
מי מתוקה? מי יפה? מי רוצה? וכו'.
אמרתי לו - היא בשלב התוכי עכשיו, היא רק חוזרת על מה שהיא שמעה, ואם היא שומעת סימן שאלה היא עונה אני.
והקטנה - לב אוכי? (שלב תוכי...)

אני מקריאה לה כבר כמה לילות את הספר יש לי אופניים של מיריק שניר.
והיום לפני שעברנו לעמוד שהילד אומר לגברת לזוז (ספר לא חינוכי בהחלט! תענוג)
היא אמרה בעצמה - אוזי (זוזי).
גאון או מה?

[דנד_י*]

והמשחק האהוב עלינו - איפה נאכל אותה
היא אומרת לי שמות של חלקים בגוף - וזה תמיד לפי סדר קבוע - בטן, פופיק, פה, אף, מצח, סנטר, אוזן, עין. (זה הסדר שאני הנחלתי, והיא ממשיכה אותו בדיוק אותו דבר)
ובהתאם לאיבר שהיא מגישה לי - שם אני עושה ביס טעים במיוחד.
כל כך כיף.

אבל התענוג העילאי באמת הוא כשהיא תופסת לי את הפנים בשתי הידיים הקטנות שלה ומדביקה לי נשיקה על השפתיים. אח...

[תפילה_לאם*]

_יש לי תינוקת בבית, ממש ממש בקרוב לא תהיה לי תינוקת בבית, אני אתגעגע לכל המתיקות הזו.
ליהנות ממנה!!!_
לגמרי!
מקסימה כל כך!
וגם אני מזכירה לעצמי איכשהו לעצור לפעמים ולשים על "הולד" את דחף ה"להספיק-להספיק-להספיק" ובמקום לקוות, שתישן כבר והרבה או לפחות שתשחק על הרצפה, להחזיק אותה על הידיים וליהנות אתה וממנה.
אבל זה קשה לי מאוד. לכן מזכירה לעצמי כל פעם מחדש.
מה שכן - אני רוצה שהיא תישן גם בשבילה ולא רק בשבילי.

[דנד_י*]

עוד ביקור את החמים.
מרגישה דבילית לקטר על זה, אבל כמו שאמרתי לבעלי אתמול - אחרי ערב כזה יש לי רשות לקטר לפחות שעה.
שתק והקשיב.
שוב הגישו רק ממתקים! הכל עם גלוטן! כאילו, אין במבה או משהו?
מזל שהיה לי בתיק משהו לקטן לנשנוש.
הקטנה כבר אכלה - היא ממש התחילה לבכות כשניסיתי לשכנע אותה שזה לא לגילה -
ניסיתי להרחיק ממנה דברים עם המון סוכר.

למה לאחרים זה נראה נורמלי להגיד לתינוק לא על אגוזים נגיד, ושיבכה כמה שצריך, אבל להגיד לו לא על וופל - זה כבר התעללות?

הסבא כל הזמן אמר - מסכנה, איך היא רוצה.
הסבתא כל הזמן אמרה - אמא לא מרשה לך, אני לא יכולה לתת לך.

ואני כל הזמן עשיתי פרצופים והערתי הערות קטנות שלא הצלחתי לבלוע.

באמצע הסבא לקח אותה למטבח ונתן לה וופל שהחזרתי למטבח כדי שלא תיקח את השלישי שלה.
כשהייתי בשוק הוא אמר לי - היא לקחה לבד, מה אני אקח לה מהיד?

בסוף הם עוד נתנו לכל אחד חבילת וופלים, גם לקטן!!!!
אמרתי להם שהוא ממש מסכן שהוא צריך לקבל דבר כזה ולהתגרות, והם אמרו - אבל מה אפשר להביא בלי גלוטן?
אז הסבא אמר שהוא חשב שוופלים בלי גלוטן זה וופלים שהוציאו להם את הגלוטן.

ביקשתי מהם להכנס לאינטרנט ולקרוא על זה בבקשה, ובפעם הבאה להביא כיבוד ללא גלוטן.

כדי קצת להחזיר הייתה איזה פעם שהקטנה רצתה לשחק עם המחשב של הסבא, אז אמרתי לה בקול- מסכנה, את כל כך רוצה, אבל סבא לא מרשה, שירגיש קצת איך זה.

כשחזרנו הביתה הייתי כל כך מנופחת מעצבים שהבהרתי לבעלי שאם זה יהיה עוד פעם אחת ככה - אני לא חוזרת לשם יותר עם הקטנה, ושגם הקטן יישאר איתי בבית. הם בכל מקרה לא מעניינים אותם.

הוא ניסה להקטין את הבעיה כי זה קורה רק פעם בחודש, ואפשר להתעלם.
הפעם ממש לא הסכמתי איתו - הם צריכים ניעור.

שמה לי תזכורת לעוד חודש - לוודא איתו שדיבר איתם, אחרת אני נשארת בבית.

[דנד_י*]

הא, ואיך שכחתי, הוא הגיש לנו עוגת טופי שהוא אפה - ממש עם טופי! לא להאמין.
לקחתי אותה חזרה למטבח - כדי שהקטנה לא תחתך מהסכין...

בכלל ממש מעצבנים אותי סופי השבוע. אולי אם ארשום כאן את הפנקסנות שלי היא תרד לי מהראש?
או שאולי עדיף לרשום רק את הדברים הטובים? כמו שצילי עושה.
רושמת...

ביום שישי הם מתחילים עם מעדן שוקולד את הבוקר, מקבלים לחמניה לבית הספר (לפחות ירדה לחמניה אחת.. אני חושבת...)
בארוחת הערב חלה לבנה (לפחות לא מתוקה...)
בערב לוקחים ממתק לבית הכנסת
בשבת בבוקר עוגת שמרים / קוראסון שוקולד, ממתק לבית הכנסת,
שבוע כן שבוע לא יש קידוש אחרי התפילה ואז מתכבדים בצלחת ממתקים וכוס שתייה
בארוחה שוב חלה לבנה
אח"כ עוד ממתק בשיעור / פעולה

כל זה לא היה מפריע לי כל כך אם הם לא היו כולם מנוזלים ומשתעלים ברמה כזו או אחרת.
הקטן היה איתי שבועיים בבית בגלל שיעור שלא הרפה
הגדול מפתח סטרידו על ימין ועל שמאל, ואני מקשרת את כל זה לתזונה.
אני מאמינה שכדי שילד יחלים הוא צריך לאכול רק דברים שטובים לגוף.
ככה זה לפחות בגוף שלי.

היום בבוקר הגדול קם ואמר שהוא כנראה חולה - אז אמרתי לו שמחלות כבר לא קשורות לאמא יותר, אם הוא רוצה להישאר בבית / לקבל רחמים / לקבל טיפולים שונים נא לפנות לאבא.
והוא לא התקשר - כי אבא הרי שולח לבית ספר אלא אם כן מדובר על מקרה של חום גבוה.
ואז הקטן אמר - אבל אמא - אבא לא יודע לעשות מסאג' שמוציא נזלת מהריאות, ואין לו חלב לסחוט לכוס - אז עניתי שאבא יצטרך ללמוד, ושאני אתן לו חלב והוא יעשה איתו שימוש.
שאני צריכה קצת מנוחה משבועות של טיפול בילדים חולים, שאני לא רופאה, ושאם אף אחד חוץ ממני לא מעוניין לשמור על הבריאות בעזרת תזונה נכונה - אני מסירה אחריות.

לא חושבת שזה נכון מה שאמרתי - אבל אני באמת כבר מיואשת!
אולי אני בכלל סתם קטנונית ופולניה?

[אורי*]

יה, חצופים!!!
ומעצבנים
אטומים לגמרי
הם בטח חושבים שהגלוטן הזה זו המצאה שלך, עם כל "הבריאות המוזרה" שלך. לא קולטים שזה מקובל רפואית לגמרי. אולי ממש תדפיסי להם משהו כתוב מרופא עם כל ההשלכות הבריאותיות של זה. עם הקטן זה הכי מרגיז, למרות שגם עם הקטנה הסבא חצה גבולות לגמרי.
נראה לי הגיוני להשאיר את ההסבר לבעלך, זה ההורים שלו שהוא יתמודד איתם.
זה נראה שגם אם את רוצה לשחרר קצת את הרסן כשאת מחוץ לבית,הם כל כך חצופים ולא מכבדים את המילה שלך שזה נורא נורא קשה. ופעם בחודש זה אולי לא הרבה,אבל זה גם לא מעט בשביל התמודדות כזו, בודאי בשביל ילד שאסור לו. (באמת שעליו אני הכי מרחמת בכל הסיפור)
לדעתי גם תגידי להם מה מותר לו ושהם יכולים לקנות,ממש מידע מעשי. למשל תפוצ'יפס מותר? דובונים? או במבה? או שוקולד מריר? או שאולי כבר אמרת והם התעלמו?
והקטע של ארוחת ערב ממתקים-אין מצב שאת או בעלך תלכו לשם ותכינו משהו מהיר? כשאנחנו אצל חמותי היא לא ממש מכינה לנו ארוחת ערב, אנחנו מכינים לבד (בעלי יותר,כי אני לא מרגישה שם בבית,אבל לגיטימי שגם אני אפתח מקרר ואוציא ואכין) למשל חביתות וסלט, אפילו פסטה/אורז לבן עדיף מכל הממתקים האלה. האמת שבגלל שזה לא כל כך הרבה ולי אין כוח להתעסק ולהתווכח אז לרוב זה שניצל תירס קפוא או צ'יפס קפוא, פיתה וקוטג'. לפעמים חביתה. לקטנה אני דואגת להביא איתי הרבה פעמים. בממתקים אני די שולטת אם אנחנו רק אנחנו לבדנו ואין עוד בני דודים. אם יש עוד בני דודים אז זה אסון, כי הם לוקחים מלא ממתקים ואז גם אני מוותרת.
כתבתי כבר אצלי את הגישה של אמא שלי: שילד רוצה שיתנו לו משהו, ושסבתא צריכה לתת משהו. ואני מבינה את הגישה הזו, שאני משערת שהיא גם של הורי בעלך, אין להם דרך אחרת לתת, רק דרך זה. ואם פעם סבתות היו מבשלות ואופות מכל טוב וככה מעניקות (סבתא שלי ז"ל) אז הם קונים ממתקים. זה מצריך שינוי נפשי עמוק בשביל להבין שאפשר לתת משהו אחר, וגם מצריך השקעה (למשל לשחק עם הילד או לספר סיפור לילד קטן), אבא שלי מסוגל לעשות את זה-לשחק ממש עם הילדים ולוותר על לתת להם ממתקים,אמא שלי לא כל כך מסוגלת, גם כשהיא נותנת להם זה כולל המון הערות איפה בדיוק לאכול ושזה לא יתפזר על הרצפה ותשטפו ידים וכו' וכו'.

תכף אמשיך

[אורי*]

חוזרת אחורה

אמרה שהיא לא תסכים לשלוח אותה עם פוטר למעון, אין מצב.
יה, ואני הייתי בטוחה שהפוטרים של הבת שלי כל כך יפים ונחמדים. מה שמלה בסתם יום?

ישנה במעון עד 3, ואז קשה לה מאוד ללכת לישון בערב, אז היא שמה אותה ב7 במיטה, והיא בוכה עד 8...
אני זוכרת את הימים מהגדולה שלי, שלא הבנתי למה היא לא הולכת לישון 'נורמלי' בשעה 7. עד שהשתנתה והסתיימה שנת הצהרים והבנתי שהיא פשוט לא היתה עייפה. כמה עצבים היו אז.

הקטנה שלך כל כך מתוקה, במיוחד הנשיקה שהיא נותנת לך, כמה היא מבינה כבר . (למרות שהיא בלשב התוכי:-))

וגם אני הזדהתי עם
_יש לי תינוקת בבית, ממש ממש בקרוב לא תהיה לי תינוקת בבית, אני אתגעגע לכל המתיקות הזו.
ליהנות ממנה!!!_

לגבי ארוחות השבת
מי מחליט מה אוכלים בשבת? זה פשוט נוהל שהתקבע ונשאר לו? ולמה אוכלים חלה לבנה דוקא? למה לא מקמח מלא למשל? (לא שאצלינו זה כל כך אחרת,אלא אם כן אני מכינה בעצמי וגם אז לא תמיד אוכלים) אצלינו אני לא רואה קשר ישיר כזה לבריאות ולמחלות. טפו טפו הם די בריאים רוב הזמן, למרות שאני בטוחה שזה משפיע. למשל על הרגישות בעור של הגדולה- אבל אצלה יש לי הכי פחות מה לעשות היא כל כך עקשנית ואנטי.

[אורי*]

לגבי הגדול והמחלה. גם אני לפעמים מרגיזה כזו כלפי הילדים. מה שאני כן רואה אצלם זה שכשהם אוכלים יותר מדי מוצרי חלב, בטח חלב ממש, אז פתאום יש כאבי בטן. ואני אומרת להם את זה שהבטן כואבת בגלל החלב, לפעמים בקצת כעס ולפעמים בסתם התרסה. הם מתכחשים כמובן.

[קול_פעמונים*]

שוב הגישו רק ממתקים! הכל עם גלוטן!

גם לי יש בעיה דומה עם אמא שלי.
הבחור שלנו אלרגי, בין השאר, לחלב, אבל אמא שלי חושבת ש"אין דבר כזה", ושהוא ממש מקופח ובחוסר תזונתי בלי מוצרי חלב.
בשבועות האחרונים יש לו התפרצות אלרגית בעור שמזמן לא ידענו כמותה, ולא ידעתי מה הסיבה.
לפני כשבועיים הוא אומר לי בתמימות (בן שנתיים): "אל תגיד לאמא שנתתי לך גבינה"
כולי רתחתי על הזלזול הזה שממש יכול לסכן את חייו, כי התגובות האלרגיות שלו הן רציניות ומידיות, והתקשרתי אליה בשיא הכעס.
למזלי, היא לא ענתה אז היה לי כמה דקות לחשוב בקור רוח.
אחרי חצי שעה התקשרתי שוב וסיפרתי לה בפרטי פרטים שהילד הפסיק לנשום, הכחיל, כמעט הזמנו אמבולנס וכו'
היא אמרה שלא נתנה גבינה, אבל לקחה את זה מאוד קשה ובכתה.
אני עדיין מייסרת את עצמי שאולי אני חושדת בכשרים, אבל לא היתה לי ברירה. אסור לילד חלב נקודה.
(דרך אגב, גם מטפל האייפק שלנו אמר שיוצא אצלו בבדיקה שנחשף לחלב)
עכשיו נשאר לי להתמודד עם הרצון שלה "לפנק" אותו בממתקים )-:

[דנד_י*]

הם בטח חושבים שהגלוטן הזה זו המצאה שלך, עם כל "הבריאות המוזרה" שלך
תשמעי, יש מצב שאת צודקת!

אולי ממש תדפיסי להם משהו כתוב מרופא עם כל ההשלכות הבריאותיות של זה
רעיון מעולה! הם ממש עושים כל מה שהרופאים אומרים.
הגשתי כבר בקשה לרופאה שלנו, מקווה שתזרום איתי.
אצרף לזה גם טבלה עם ממתקים אפשריים ללא גלוטן.

והקטע של ארוחת ערב ממתקים
הפעם פשוט אכלנו לפני שהלכנו, מה שאמר שהיינו שם פחות זמן באופן משמעותי כי הגענו מאוחר יותר, לא ממש הפריע להם...

אפילו פסטה/אורז לבן עדיף מכל הממתקים האלה
מסכימה. לפחות זה בלי סוכר ברכיב השני...
בין הפעם הקודמת לפעם הזו הייתה פעם שהם באו אלינו במוצש, ובדיוק היינו כולנו באמצע מרק הודו עשיר בעדשים ושעועית עם המון ירקות...
וזה היה מעולה כי הם ראו שכולנו אוכלים ארוחת ערב.
אז הפעם - אחרי שהסבא הגיש את כל הממתקים שלו, הסבתא שאלה בחצי פה - מישהו רעב?
מייד עניתי שאכלנו ארוחת ערב לפני שבאנו.
ובכל זאת היא הגישה בנוסף לממתקים פירות ולביבות מטוגנות שלה שכל הילדים חולים עליהם ואין בהם קמח, אז משהו כן נקלט.
כנראה שהסבא פחות קולט והוא מגיש דברים משלו, לא ממש ברור.

[תפילה_לאם*]

מנסה להיות פחות ב"באופן". (אולי אדבר אתך בקרוב.)
בכל אופן, קראתי והזדהיתי עם הרבה מהכתוב.

[דנד_י*]

שילד רוצה שיתנו לו משהו, ושסבתא צריכה לתת משהו. ואני מבינה את הגישה הזו, שאני משערת שהיא גם של הורי בעלך, אין להם דרך אחרת לתת, רק דרך זה
גם זה נכון, לא קישרתי את זה למה שאת מספרת על אמא שלך, הם באמת לעולם לא נותנים משהו אחר לנכדים, לא משחקים איתם, לא יחס, רק רוצים שישמרו על סדר ולא ילכלכו וכאלה.
בזה אין סיכוי שיהיה שינוי, הם קטע שהנכדים צריכים לכבד אותם ולא הם צריכים לרדת לשטיח לשחק עם הנכדים.
הם כן יחזיקו את התינוקות על הידיים לאורך הביקור וימחאו כפיים וכאלה, ישאלו את הגדולים איך הולך בבית הספר וכאלה, לא מעבר לזה.

ואם פעם סבתות היו מבשלות ואופות מכל טוב וככה מעניקות (סבתא שלי ז"ל) אז הם קונים ממתקים
בדיוק כך, מקווה שאנחנו נחזיר עטרה ליושנה כשנהיה סבתות! למרות שהסבתא במקרה הזה גם מגישה אוכל וגם ממתקים.

אם יש עוד בני דודים אז זה אסון, כי הם לוקחים מלא ממתקים ואז גם אני מוותרת.
כנ"ל

ואני הייתי בטוחה שהפוטרים של הבת שלי כל כך יפים ונחמדים. מה שמלה בסתם יום?
גם אני, זה לדעתי קטע דוסי כזה, היא קצת דוסית הגננת.



אני זוכרת את הימים מהגדולה שלי, שלא הבנתי למה היא לא הולכת לישון 'נורמלי' בשעה 7. עד שהשתנתה והסתיימה שנת הצהרים והבנתי שהיא פשוט לא היתה עייפה. כמה עצבים היו אז.
אני גם זוכרת, אבל זה משלב יותר מאוחר לא? נראה לי בגיל שנתיים הם עדיין עייפים להרבה שעות שינה.
נראה לי שהן פשוט נכנסו למלחמה בעניין השינה. התינוקת שלה כבר רואה במיטה שלה עונש ולא מקום שהולכים לישון בו ובשעת ההשכבה זמן לבדוק את כל הגבולות האפשריים של אמא כי אמא מגיבה ועוד איך.

הקטנה שלך כל כך מתוקה, במיוחד הנשיקה שהיא נותנת לך, כמה היא מבינה כבר . (למרות שהיא בלשב התוכי)
לגמרי מסכימה, היום גיליתי בפח של השירותים קליפות בננה רקובות - כנראה שבכל פעם ששלחתי אותה לזרוק קליפה לפח היא הלכה עד לשירותים בשביל זה. מתוקה.

מי מחליט מה אוכלים בשבת?
כל אחד מחליט את מה שהוא קונה/מבשל.
את תוכן הארוחות אני קובעת, את הרקע בעלי.
שישי בבוקר זה היום היחיד שהוא בבית ולכן אני לא מתעוררת והוא זה שמארגן אותם, וכך הם גיבשו להם נוהל שהוא הולך למכולת לקנות חלות לשבת וחוזר עם מיני טופינים.
בשבתות הקצרות יצא כמה פעמים שקמתי מוקדם גם אני להתחיל לבשל, וכך ראיתי על מה מדובר שם.
ממתקים לתפילה זה נוהל שהוא גיבש כשהם היו קטנים - כדי שישבו איתו בתפילה ויהיו עסוקים במשהו.
זה התחיל בירקות חתוכים אגב, יש אנשים שמציינים לי את זה עד היום - שהם זוכרים שהגדול היה מגיע עם שקית ירקות חתוכים...
עד שהגדול גדל, וראה מה מביאים ילדים אחרים וביקש גם, והקטנים הלכו כמובן בעקבותיו.

החלה... זו החלה שבעלי אוהב מהבית, מבחינתו שאני לא אכין בכלל לאכול, רק תנו לו את החלה עם החומוס והבצל שלו, ואין מבסוט ממנו בעולם.
לפני שהילדים נולדו היינו מחסלים חלה אחת שלמה בעצמינו! בכל אחת מהארוחות! ועוד היינו אוכלים ג'חנון בנוסף לזה בארוחת בוקר.
כאבה לי כל כך הבטן כל מוצש.
היום אנחנו אוכלים כל המשפחה חצי חלה בכל ארוחה, אני והקטן לא אוכלים ממנה.
ניסיתי פעם או פעמיים לאפות חלה מקמח מלא, הוא עשה כזה פרצוף של באסה שזה הוריד לי את החשק לנסות שוב.
אני יודעת שזה פשוט יבאס אותו - הוא אוהב את הדברים הפשוטים והרגילים שלו.

והקידושים האלו... זה נורמה כאן.

אצלינו אני לא רואה קשר ישיר כזה לבריאות ולמחלות
אולי זה בכלל בראש שלי וזהו.
כבר אמרתי לעצמי כל כך הרבה פעמים לשחרר את העניין הזה.
נראה לי שאני גם עושה יותר מידי עניין מכל נזלת / שיעול שלהם.

"אל תגיד לאמא שנתתי לך גבינה"
סיפור מצמרר!
וגם להגיד משפט כזה לילד כל כך קטן, ממש מכעיס, מניפולציה בגיל כזה פיצי.
מזל שבגיל הזה הם קולטים את ההנחיות של המבוגרים באופן מלא, רק משמיטים את השלילה...
אני ממש מקווה שהיא למדה עכשיו לקח, שיחקת אותה על הרעיון לתגובה. לא הייתה לך ברירה!
האייפק עוזר לו?

[אורי*]

_ניסיתי פעם או פעמיים לאפות חלה מקמח מלא, הוא עשה כזה פרצוף של באסה שזה הוריד לי את החשק לנסות שוב.
אני יודעת שזה פשוט יבאס אותו - הוא אוהב את הדברים הפשוטים והרגילים שלו._
ממקומי הרחוק מבחוץ, זה נשמע מקום כל כך לשחרר בו. מקום שבו הרצון שלו והמקום שבו הוא נמצא כרגע כל כך חשוב יותר מאשר זה שכולם אכלו חלה לבנה. ואיכשהו מהכתיבה שלך גם היה נדמה לי שאת חושבת את זה, אבל אולי בגלל שבכתיבה אין את המנגינה והטון.
אני מנסה כל הזמן לומר את זה לעצמי שיש עוד פרמטרים במשוואה הזו וזו לא מלחמה, וצריך להתחשב בכל החלקים שמרכיבים את המשפחה והנפשות החיות בה.
אם תהיה גם חלב מאפה בית וגם חלה לבנה מה הילדים יאכלו? יש סיכוי שהם יאכלו מאפה בית? (בעיניי זה הרבה יותר טעים,אבל מה אני מבינה)

לגבי הסבים,דוקא נשמע שעם הסבתא יש קצת מה לדבר.
שמחה שמצאת את ההצעות שלי ברות ניסיון

[דנד_י*]

ואיכשהו מהכתיבה שלך גם היה נדמה לי שאת חושבת את זה, אבל אולי בגלל שבכתיבה אין את המנגינה והטון.
כן.. אני מזמן שחררתי את העניין הזה. לא מתחשק לי לאפות בכלל, ועכשיו שיש לי ילד אחד שלא יוכל לאכול את זה, בכלל לא מתחשק לי.
החלה זה בקטנה, ההצטברות לאורך השבת כבדה לי.
כנראה זה סתם בראש שלי שזה יעשה אותם חולים.


דיברתי עם הבעל על הגננת שכתבתי כאן עליה, והוא ענה שהוא לא כל כך מבין מה הבעיה בלתת לתינוק לבכות קצת לפני שהוא הולך לישון. ובכלל באופן כללי לתת לתינוק לבכות, הוא באמת לא מצליח להבין מה הבעיה עם זה.

למחרת הקטן שלי היה צריך שאני אחצה אותו את הכביש לעשות משהו מול הבית, והיה קר בחוץ. בדיוק באותו רגע הקטנה התעוררה, אז אמרתי לו שנעשה את זה בזריזות, קראתי לה שאני כבר באה ויצאנו מהר החוצה.
אז האדון אמר לי - אמא, ככה משאירים תינוקת בוכה במיטה?

קלטתי שאני מגדלת דור אחר של אבות. איזה כיף.

[אורי*]

קלטתי שאני מגדלת דור אחר של אבות
הלוואי...

[תפילה_לאם*]

קלטתי שאני מגדלת דור אחר של אבות. איזה כיף.
וואו! אשרייך!
ממש "אילן, אילן, במה אברכך?"!!!

[דנד_י*]

לא באמת.
כאילו, מה?
מתי מישהו ירים כאן שלט של קאט, ויגידו לי שמדובר כאן בפספוסים או משהו?

כי איך זה ייתכן שילדה שהייתה על אמא מרגע שנולדה ועד שבגרה ממשיכה לבקש עוד ועוד להיות על אמא, כל היום - ידיים, ידיים, ידיים.
ואם לא מרימים, אבוי. באמת אבוי - היא התחילה - אחרי דקה של בכי - לצעוק צעקות ארוכות ועמוקות כאלו. להרביץ לי.
ואם אני שמה מנשא אז היא נשכבת על הרצפה וצורחת יותר חזק - יו מיטה (לא מנשא).

ואיך זה שילדה שגדלה בבית עם אמא וינקה בלעדית מהשנייה שנולדה חטפה הרגע את הוירוס ה... כמה זה כבר? נגיד 5 בחודשיים האחרונים.
ואיך זה שאמא שאוכלת בריא ברמה פדנטית כבר כמה חודשים, בעצם כמעט שנה נדבקת בכל פעם שאיזה תינוק משלשל לידה.
ואז גם האחים - נו באמת, גם הם אמורים להיות עם איזושהיא מערכת חיסונית, לא?.
בכל זאת - יש כאן איזו אמא שמשקיעה את הנשמה בארוחות מזינות ובריאות על בסיס יומיומי - זה אמור להשפיע איכשהו לא?

טוב, אז אחרי זה, איך זה בדיוק ששתי קוביות שוקולד זורקות אותי לסחרחורת של שבוע שיעולים ונזלת ללא הפסקה.
ובדיוק היום - כשאני סוף סוף קצת קצת יותר מתפקדת, אחרי שאני מטפלת בעצמי בכזה אטרף שהבית הזה כבר נראה כמו איזו ביקתה של מכשפה.
אז הקטנה מעלה חום!

לא, כאילו, מתי מספיק?

זה אמור להיות בית שגדלים בו ילדים בריאים והורים בריאים!
שגדלים בו באופן טבעי - ילדי פרחים ששמחים תמיד ומשחקים בכל מיני משחקים דמיוניים כמו לקחת אבן ועלה ולעשות איתם איזה משהו מגניב ולא לרדוף אחרי אמא ולצרוח ידיים או לשלשל או להישפך עם חום.
הא, שכחתי את הוירוס של הפצעים בפה באמצע הדרך... לקטן שלי עד היום ,שבועיים אחר כך שום דבר לא טעים לו עדיין, השתבש לו חוש הטעם לגמרי מהוירוס הזה.

הא כן, והאוכל, איך זה שמי שלא אכפת לה שהילדה תלכלך באוכל, ולא אכפת לה שהבית יתלכלך באוכל, ולא אכפת לה מה הילדה תאכל ומה לא - אז דווקא אצלה יש חתיכת עניין עם האוכל, איך?
כי אם אני אגיש לה את האפונה בצלחת שלה, אז היא לא תיגע בה, אולי רק כדי להעביר אותה מהכף לכוס או משהו כזה.
אבל אם אני אנקה את השולחן ואזרוק את האפונה שנשארה לרצפה - אז היא תתכופף ותזלול להנאתה...

כי אם אני רוצה ילדה שלא מתלוננת ולא מבקשת ידיים ידיים כל היום אז להלן התפריט היומי -
בוקר - פסטה
10 - קרקרים
צהריים - כלום, אין מצב
אחהצ - חטיף תפוחים/קרקרים/חומוסים קלויים, כאלה דברים
ערב - ביום ממש טוב 4 כפיות אבוקדו, או 4 כפיות דייסה - וגם זה רק אם עושים ביחד עם האוירון ולא כשיושבים על כסא האוכל.

הא - והנה אחד אחרון - איך זה שמי שהתעסקה עם פשפושים כמעט מאז הלידה כשלא בפועל אז כן בראש, מוצאת את עצמה דקה לשנתיים עם החלפת טיטולים קבועה למדי? בלי שום הפסקה באופק.

והבת של השכנה - בת שנתיים, הולכת לגן, אוכלת הכל כולל שטויות וממתקים ועוגות, בריאה כל הזמן ( טפו עליה), בוגרת שזה משהו, לא בכיינית, לא נודניקית וכן... גמולה לגמרי.

ועכשיו אני הולכת "לישון", כלומר לשכב ליד ביתי כשכל חצי שעה היא מתעוררת ורוצה רק נוק ני - לינוק צד שני...

אז מישהו יכול להסביר לי מה נסגר בבקשה.

כאילו - אם אני כבר גם ככה כמו כולם - אז למה לא לחיות כמו כולם?

[רסיסים_של_אור*]

המרגיעון שנכתב כאן מעליי: " הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך"

[אורי*]

אוי דנדי
קבלי חיבוק ממני
זה כל כך קשהלהשקיע כל כך הרבה מאמצים ולצפות למשהו. אוף עם המחלות האלה
אבל באמת שאין לנו מושג ואנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו מאמינים שנכון. ספקולציות שיכולות להיות זה אולי הם מוציאים הכל עכשו וכך הגןף שלהם מתנקה, פשוט ערוץ הניקוי שלהם יותר פתוח. ומישהו אחר אוגר בתוכו. ואולי זה במקום להוציא דרך הנפש,זה יוצא בגוף (אצלי למשל אני בריאה בדרך כלל,אבל הכל יוצא בנפש,הגוף חזק). ואולי אם לא היו אוכלים כך היה עוד יותר גרוע. (על הבן שלי שהיה תינוק חולני וגם קצת רגיש לחלב וינק חשבתי את זה, שמזל שהוא יונק כי יכול היה להיות יותר גרוע)
בקיצור,אין לנו מושג והכל ספקולציות. מה שאומר שצריך גם ליהנות מעצם העשיה (את זה אני אומרת לעצמי) ולא רק לצפות לתוצאות
ובאמת השעה 2 ורבע בלילה זו שעה מאוד מעייפת להרגיש את כל זה.
קבלי חיבוק
ופרח

[תפילה_לאם*]

" הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך"
ברור לי שהתכוונת לטוב, רסיסים, ויש בזה משהו, אבל איכשהו נראה שכשכל כך עייפים ועמוסים, גם גיוס האנרגיה לשינוי מצב הרוח נראה בלתי אפשרי.

דנדי, טוב שלפחות יש לך פה לבוא ולקטר.
והרי את לא יודעת איך הייתם עוברים את הימים האלה אלמלא האוכל המזין, הידיים, ההנקה, הגישה... מן הסתם היה גרוע יותר. (איך הולך הקטע הזה? "חשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר, ואז נעשה גרוע יותר"?)
תרגישו טוב! שבת שלום!

[רסיסים_של_אור*]

אויש סליחה...כמובן שהתכוונתי לטוב. להיבט הזה שאנחנו יכולות לנסות לכוון לטוב אבל למרות מה שמנסים למכור לנו, מעט מאד באמת בשליטתנו - לפעמים מרגיש לי שאפילו מצב הרוח שלי לא בשליטתי...




תרגישו טוב! שבת שלום!
@}

[תפילה_לאם*]

למרות מה שמנסים למכור לנו, מעט מאד באמת בשליטתנו
תודה על ההבהרה! המסר שלך נקרא לי מעודד יותר כך.

שבת שלום!

[רסיסים_של_אור*]

מה שלומך ????

רציתי להגיד לך שאחרי שקראתי אותך מתארת את זה שמתי לב שגם אצלי חשיפה מחטדשת לסוכר ישר מחסירה לחה ו תחושות של מחלה...

[דנד_י*]

ברוך השם עכשיו אני אחרי.
עדיין מנוזלת ומשתעלת בעיקר בבקרים, אבל הרבה יותר טוב ובהחלט מורגש שלקראת סיום.
גם הקטנה כרגע בכמה ימי הפוגה.
תודה לאל - כי השבוע באמת שלא היה לי זמן למחלות, מליון דברים לעשות.
שימשיך כך...

שמתי לב שגם אצלי חשיפה מחטדשת לסוכר ישר מחסירה לחה ו תחושות של מחלה...
קשה לי להפריד בין אוכל למחלות, בגלל איך שהאוכל משפיע עלי, ובגלל שאיך שאני חולה המטפלים שלי ממליצים לי על תזונה תזונה ותזונה.
הפעם לדוגמא ההמלצות שקיבלתי היו גריסי פנינה, קומפוט אגסים מרק עצמות ועדשים.
אז אני רואה איך אוכל טוב עוזר להחלים, ורואה איך אוכל רע עושה אותי חולה.
ואני גם ראיתי את זה בעוד מקרים - אנשים סביבי שחלו בכל מיני, ושיפור תזונה, בעיקר הורדת קמח לבן וסוכר עזרו.

אז קשה לי לא להשליך על הילדים, ולא לצפות שאם כולנו בתקופה של אוכל בריא - אז הציפיה היא שהם גם יהיו בריאים.
מנסה לנקות את זה, אבל קשה לי לא לעשות את הקישור.

בכל מקרה אני לסוכר לא מתקרבת יותר. להתרחק כמו אש.

המדקרת שהלכתי אליה המליצה לי להמשיך טיפולים גם אחרי שאני בריאה, וזאת כדי לחזק את המערכת החיסונית שלי.
מה דעתכן? שיווק או אמת?

[אורי*]

_אז קשה לי לא להשליך על הילדים, ולא לצפות שאם כולנו בתקופה של אוכל בריא - אז הציפיה היא שהם גם יהיו בריאים.
מנסה לנקות את זה, אבל קשה לי לא לעשות את הקישור._
זה לא אומר שאין קשר. רק אומר שכנראה יש עוד גורמים במשוואה המורכבת הזו ששמה גוף האדם.

מה דעתכן? שיווק או אמת?
לדעתי אמת
אבל כמו כל דבר,תלוי כמה רוצים להשקיע בטיפולים, ואיזה.
רפואה שלימה

[דנד_י*]

תקופה ממש עמוסה. לא מספיקה בכלל לכתוב כאן, בקושי לקרוא.
בכל זאת נכנסת רגע לקצת עדכונים.

בתחום הגסטרונומי -
הצלחתי סוף סוף להכין לקטן שלי עוגיות בלי גלוטן, שמבחינתי הן מזינות.
אחרי כמה נסיונות שלא צלחו והגיעו לפח.
מגניב.

וגם...
הוא ממש ביקש פנקייק, וזכרתי ששמרתי מתכון לפנקייק בלי גלוטן.
אז בדקתי ואכן... עם עדשים אדומים? נשמע לי קצת הזוי, ולא ממש היה לי חשק להכין עוד מתכון בריא ולא טעים
אבל הוא ממש רצה אז ניסיתי - וזה יצא ממש טעים, כמעט כולם אכלו ונהנו.
ברור שאסור ממש שהם יגלו מה זה מכיל...

הקטנה ממש גדלה, טפו טפו נפתח לה משהו בתחום האוכל, לא דוחה יותר מזון בהבעת גועל, מוכנה לאכול גם תפוח לפעמים, אגס ובננה ממש אוהבת.
יכולה לשבת לאכול אוכל בכסא (טוב נו, לא בדיוק לשבת, יותר לעמוד על הכסא/שולחן או לקפוץ).
איזה כיף זה.
ואז יש לה סוף סוף מספיק מצב רוח לשחק, יכולה להעביר ממש דקות במשחק.
בקיצור גדלה.
היא גם מדברת ללא הפסקה, ואם לא מדברת אז מהמהמת לעצמה שירים. מצחיקולה כזו.

משהו ממש מוזר עובר על העיכול שלי. אני כבר כמעט שבועיים עם כאבי בטן, להרגשתי רק מעיכול. אין לי בעיות ביציאות, פשוט כואבת הבטן. במן התקפים כאלה.
לא מרגישה ששיניתי משהו בתזונה, היינו באילת, במלון הכל כלול, ומאז אני כנראה אוכלת קצת יותר בכמות.
אבל מה זו הרגישות הזו פתאום? הרי פעם הייתי אוכלת הרבה יותר ואוכל ממש לא טוב לגוף.
ועכשיו שאני אוכלת כל כך נקי, אז כמויות גדולות יותר גורמות לי לכאבים? נשמע משונה.

אז התחלתי לשתות מים חמים עם לימון ושמן זית בבוקר ועוד איזה פעם ביום, ואני מנסה לצמצם חזרה את הקמח (למרות שממש ממש קשה לי להתגבר על סיר פסטה חם)
ואתמול קלטתי שלחזור לשייקים הירוקים יכול גם לעזור לעיכול. אז יש לי שייק מוכן של סלק עלים צ'יה ותפוח למחר.
נראה אם זה יעזור. ממש מקווה.

אולי יש לי שם איזו חסימה בגלל שאני אוכלת אפרסמונים עם קליפה? לא לקחתי ברצינות את האזהרות בנושא עד היום.

הא ודרך אגב כאבים, ביום האחרון במלון הגיע המחזור ו... כאבי הבטן חזרו.
לא אכלתי קמח / סוכר במלון, אבל בהחלט אכלתי הרבה יותר ממש הגוף שלי היה צריך.
ושילמתי את המחיר מיידית.

[אורי*]

דנדי
כיף שאת כותבת
איזה יופי לקרוא על הקטנה ושהיא אוכלת יותר טוב ורגועה ושמחה יותר
כשיהיה לך זמן תכתבי את המתכונים של הפנקייק ושל העוגיות בלי גלוטן. נשמע טוב

היא גם מדברת ללא הפסקה, ואם לא מדברת אז מהמהמת לעצמה שירים.
מתוקה:-)

תרגישי טוב
הקטע הזה של הבטן דוקא בזמנים שאת אוכלת היטב הוא לא חדש, אמא שלי כל הזמן טוענת שהבטן שלה נהייתה רגישה יותר ולא מסוגלת לעכל כל מיני דברים מאז שהיא אוכלת יותר טוב, ומעט מאוד גלוטן. לא יודעת מה המשמעות של זה.

[תפילה_לאם*]

מעניין אם המתכון לפנקייק הוא כמו זה שראיתי כאן: אשישיות
הגעתי לזה בעקבות ניסיונות הכתיבה שלי.
ומהן העוגיות המוצלחות שאפית?

וכיף לקרוא על הקטנה שגדלה. רק נחת!
היא בטח מדברת כבר המון. ואולי גם קוראת בשעון עוד שעות חוץ משמונה?



הבטן שלה נהייתה רגישה יותר ולא מסוגלת לעכל כל מיני דברים מאז שהיא אוכלת יותר טוב
זה נראה הגיוני. כאילו הגוף שלנו מסוגל להתמודד עם שטויות אם אין לו בררה, אבל ברגע שאנחנו מטפחים אותו ומזכירים לו איך דברים אמורים להיות, הוא דורש את המגיע לו בלי חיפופים.
בכל אופן, תעקבי אחרי זה כי עלולים להיות הסברים פחות נחמדים. חברה מהשכונה שלי בדיוק סיימה איזו מסכת אנטיביוטיקה מסיבית בגלל חיידק זוועתי בקיבה.
בריאות!

[דנד_י*]

כיף שאת כותבת
וכיף לקרוא על הקטנה שגדלה. רק נחת!
תודה!
לא מצליחה לענות
אנסה עכשיו קצת

היא מדברת המון! קוראת לבד ספרים שלמים, שרה שירים. מתעדת את היומיום.
כזאתי מתוקה.
בדיוק קלטתי שהיא כבר לא רוצה ידיים בדרך מהאוטו הבייתה או מהאמבטיה למיטה וכאלה.
עושה לי כווץ בלב, כבר מתגעגעת.
מצד שני אני מתחילה להשתחרר וזה תענוג גדול.

זה נראה הגיוני.
הקטע הזה של הבטן דוקא בזמנים שאת אוכלת היטב הוא לא חדש
באמת כש סיפרתי לבעלי הוא אמר לי להפסיק לאכול בריא מידי...
אני חושדת בגרנולה בלי סוכר שהתחלתי לאכול עם חלב אורז.
אנסה עוד כמה ימים בלי זה ואראה. אם עדיין כואב אלך לרופא

[רסיסים_של_אור*]

לי אישית שיבולת שועל הופכת את הבטן בכאבים נוראיים... מקווה שתרגישי טוב בקרוב

[תפילה_לאם*]

_עושה לי כווץ בלב, כבר מתגעגעת.
מצד שני אני מתחילה להשתחרר וזה תענוג גדול._
עוד שנייה אני שם ומזדהה עם שתי התחושות כבר מלפני שנה.

אם עדיין כואב אלך לרופא
איך הרגשת בשבת?

[אורי*]

בדיוק קלטתי שהיא כבר לא רוצה ידיים בדרך מהאוטו הבייתה או מהאמבטיה למיטה וכאלה.

אצלי הגדול יותר עדיין רוצה על הידים
(אבל טוב, זה בגלל שיש לו אחות קטנה)


מצד שני אני מתחילה להשתחרר וזה תענוג גדול.
מבינה כל כך

[תפילה_לאם*]

_אצלי הגדול יותר עדיין רוצה על הידים
(אבל טוב, זה בגלל שיש לו אחות קטנה)_
א-הה.
וגם: יש הגיל שהם חושבים שזה מגניב להיות גדולים ורוצים להיות עצמאיים, ואחר כך חוזרים לרצות פינוקי.

[דנד_י*]

יש הגיל שהם חושבים שזה מגניב להיות גדולים ורוצים להיות עצמאיים, ואחר כך חוזרים לרצות פינוקי.
בדיוק, הקטן, כבר בן 6 היה מאוד שמח להגיע על הידיים מכל מקום לכל מקום...

עדכון - זה כנראה הגרנולה. כי דייסה אכלתי כל הזמן. אולי חלב האורז המרובה פתאום? בכל מקרה הכאבים פסקו תודה לאל.
עוד שיניתי זה שחזרתי לשייקים הירוקים, והתגלית המדהימה היא שהקטנה גם התלהבה מהם, אז זה היום הרביעי שהיא שותה כמעט כוס של שייק עם דברים כל כך טובים בפנים שאני מתעלפת מהתרגשות. אמן שימשיך.

הבאסה היא שאני לא מפסיקה לאכול. פשוט לא מפסיקה. כל הזמן יש לי משהו בפה.
בימים האחרונים משתדלת שהמשהו הזה לא יהיה אגוזים / שקדים אלא ירקות / תפוחים כי...
השכנה כבר שאלה אותי באופן הבא - נו.. אז אני מבינה שיש משהו חדש גם אצלך נכון?
פ א ד י ח ה!
הבעיה של הרזות, קצת עודף אוכל ואני ישר נראית בחודש חמישי בערך.
הודעתי לה באופן רשמי שמעכשיו כל בטן שהיא רואה זה שומן.
גם הקטן שלי הודיע לי ששוב יש לי תינוק בבטן.

אז ברור לי שלטובת העיכול שלי, ולטובת הפיגורה אני אמורה קצת להצליח לסגור את הפה.
לפני המלון הייתי ממש בתקופה טובה מההיבט הזה, קניתי לעצמי מלא חולצות צמודות והכל ישב עלי טוב.
ועכשיו מרגישה שהכל התקלקל לי, מחכה לשינוי במהרה.

והנה מתכונים -
פנקייק -
1 כוס עדשים כתומים
1 כוס חלב אורז או אחר
1 כוס מים
4 תמרים או יותר לפי הטעם
1 בננה
3 כפות טחינה, שמתי שקדיה
ואני הוספתי ביצה

שמים הכל בבלנדר, את המים בהדרגה עד שמגיע לדלילות של תערובת פנקייק רגילה.
טיגנתי בשמן קוקוס
(למרות שהמדקרת שלי אמרה לי שעדיף שמן אחר כי קוקוס זה פרי טרופי ולכן מייצר ליחה...).

טעים באותו רגע בעיקר, למרות שערב למחרת במיקרו גם היה טעים.

עוגיות -
2 כוסות של קמחים מעורבבים -
קמח שקדים, קוקוס טחון, מעט קמח תפוחי אדמה, קמח אורז מלא, הוספתי גם את הקמח הזה הסופר בריא של האתיופים.
אפשר בטח לטחון עדשים כתומים לקמח ולהוסיף גם.
חצי כפית אבקת אפייה.
טיפי מלח, שומשום מלא
חצי כוס של תערובת ממרחים - שקדיה, טחינה מלאה, חמאות אגוזים למינהם, חמאת בוטנים אורגנית וכו'
שפכתי סילאן, ודבש לא יודעת כמה, לפי העין
חצי עד שלושת רבעי כוס מים - לפי הצורך

מערבבים
לשים
אני עשיתי בצורה מקלות קטנים
בטח אפשר להוסיף שבבי שוקולד, לעשות בצורת עוגיות עגולות רגילות וכו'.
בערך 20 25 דקות בתנור

[אורי*]

תודה על המתכונים!
ממש מעניין המתכון של העדשים

בכל מקרה הכאבים פסקו תודה לאל.
תודה לאל


נו.. אז אני מבינה שיש משהו חדש גם אצלך נכון?
אופס (התעצבנת ששאלה?)
אצלי קבוע אני חוששת שחושבים שאני בהריון . גם הילדים. וממש מקווה שאף אחד לא יגיד משהו כי אין לי כוח לזה גם ככה לא טוב לי בתוך הגוף שלי כרגע

[תפילה_לאם*]

_תודה על המתכונים!
ממש מעניין המתכון של העדשים
בכל מקרה הכאבים פסקו תודה לאל.
תודה לאל_

[דנד_י*]

אופס (התעצבנת ששאלה?)
לא, היא שאלה ממש מתוך דאגה לי, לא משהו אחר.
פשוט התפדחתי.
הבאסה היא שאין לי בגדים רחבים שמתאימים לי כרגע, ולא מצליחה לסגור את הפה.

[תפילה_לאם*]

עכשיו חזרתי מסניף "ניצת" הקרוב לאזור מגורייך...
קניתי קמח עדשים כתומות.

[דנד_י*]

קטעים, דווקא את זה לא מצאתי שם אף פעם.
כמה זה עלה לך?

תפילה - אחרי שאת שותה כוס או שניים של שייק ירוק.
זה משביע אותך? או שאת נשארת רעבה לעוד משהו?

[תפילה_לאם*]

מיניקה עכשיו, ולכן אשתדל לבדוק בהזדמנות את המחיר המדויק ולחזור לעדכן.
ראיתי שם גם קמח שיבולת שועל , שעל אריזתו מתכון להכנת לחמניות "המוציא" ללא גלוטן!!! אאל"ט עולה 28.80 ש"ח לקילו, וב"שופרסל" ראיתי אותו המוצר ב-35 ש"ח בערך.


אחרי שאת שותה כוס או שניים של שייק ירוק.
אני לא טורחת ללכלך את הבלנדר בשביל כמות כזאת. מכינה בערך ליטר וחצי... זה משביע, בייחוד משום שמעשירה בשקדים או באגוזים.

[תפילה_לאם*]

המחיר המדויק

1. 90 ש"ח לשקית של חצי קילו.

שבוע טוב!

[דנד_י*]

תודה...
מעניין מה זה המתכון הזה ואם הוא מכיל רק את הקמח הזה או עוד מלא דברים. אציץ בפעם הבאה שאהיה שם.
לדייסה הבן שלי ממש מתגעגע, זה בטוח, לא מצאתי קוואקר ללא גלוטן בשום מקום.

מעניין גם אם יש הבדל בין קמח עדשים לסתם עדשים ששמים במעבד מזון עד שנהיה קמח.

בשבת הקטנה רצתה להניק את הבובה שלה, היא נתקלה במכשול, היא הייתה עם בגד גוף סגור למטה (ככה זה כשחוזרים לטיטולים באופן מלא...)
אז היא הורידה את המכנסיים (או שביקשה עזרה מאחד האחים, לא שמתי לב), פתחה את הטיק טק, הרימה את החולצה והניקה בעמידה.
צודקת, אמרתי לה... כשמניקים אי אפשר ללבוש את כל מה שרוצים.

נשפכה לה קצת דייסה על השולחן, אז היא התחילה למרוח אותה, אחרי כמה רגעים היא אמרה לי - אמא, אני עושה ציור.
נכון מתוקה (נמסתי בערך)
אחרי עוד רגע - אני רוצה ציור על דף!
ובזאת סיימה את הארוחה והלכה לצייר באמת. (או שאולי עם הדייסה זה האמיתי והשני חיקוי? לא יודעת...)

הבן שלי שבן 6 עכשיו כל הזמן ממציא דברים, לפי הנוחות שלו. מסלף את האמת. כמו אז שהוא אכל לאחים שלו סוכריות, או הבוקר כשהוא רצה שאני אחתוך לו פירות כי ראה שאני אוכלת ואמר לי שאכל רק מעדן, למרות שאכל גם בננות למכביר. כל מיני כאלה.
זה נורמלי לגיל שלו, נכון? אני ממש לא זוכרת.

[תפילה_לאם*]

כשמניקים אי אפשר ללבוש את כל מה שרוצים.
D-:
שמלות וסרפנים מחכים לי בסבלנות בארון.


זה נורמלי לגיל שלו, נכון? אני ממש לא זוכרת.
לא יודעת, אבל גם בן הארבע ושני שלישים שלי עכשיו בתקופה כזאת. "כן, שטפתי ידיים אחרי השרותים. הן התייבשו לגמרי".

[דנד_י*]

לא מספיקה לא לקרוא ולא לכתוב מאז הניקיונות לפסח. אבל חושבת על כולכן כל הזמן.

רוצה לשתף אתכן, קצת לשפוך קיטור.

יש לי אחות, היא ממש נחמדה ומצחיקה ונעים להיות איתה.
כל זה נכון כשהיא לבד, כשהיא עם הבן שלה - זה פשוט לא נעים.
היא כל הזמן צועקת עליו, מה זה צועקת, ש ו א ג ת. ומאיימת, היא יכולה להגיד לו שאם הוא לא יפסיק לעשות את מה שהוא עושה הם הולכים הבייתה, בערך 5 פעמים בשעתיים.
בעלי דימה את היחס שלה כלפיו כמו שמתנהגים לכלב.
פרט לזה שזה מצמרר אותי ושאני מרחמת על הילד, פשוט לא נעים לי להסתובב איתה ליד אנשים שאני מכירה, ממש פאדיחה.
היא עושה את זה כל הזמן, אם הוא מתקרב לכביש, אם הוא מרים מקל/אבן, אם הוא לוקח ממתק במכולת אם הוא רץ ומחליק בתוך הבית וכו'.
היא ממש לא חושבת שמה שהיא עושה הוא לא תקין, או לא נעים, או דורש שינוי, אלא נורמאלי ורצוי מאוד, כי חשוב להציב גבולות ולהיות אסרטיביים וכו'.
ניסיתי להשאיר אותם בתוך הבית, אבל היא תמיד דורשת לצאת איתו לטיול/סיבוב.

אז בכל פעם שהם אצלי, אני מבטיחה לעצמי שיותר אני לא מזמינה אותה.
חשבתי אולי לבוא אליה, אבל אני לא רואה איפה אני דוחפת את זה ללו"ז שלי, כי כשהיא אצלי אני עוד ממשיכה בעניינים שלי בזמן שאני מכבדת אותם ומדברת איתה.
מה גם שהילדים שלי ממש לא סובלים שהיא באה (מובן בהחלט), והם בטח לא יירצו ללכת אליה, אז מה אעשה, אשאיר אותם לבד אחר צהריים שלם?
כל המטרה שהיא באה היא כדי שהבן שלה יפגוש את בני הדודים שלו.

והבת הקטנה שלי, חולה עליו, מדברת עליו כל היום, בוכה ממש אם לא נוסעים אליו ברגע שהיא מחליטה שהיא רוצה אותו, ומזדנבת אחריו עם מבט מאוהב כל זמן שהם אצלנו.
הוא מתוק ומחזיר לה המון חיבה ואהבה.

המשפחה שלי תמיד חיה בניתוק מהמשפחה המורחבת, והיום אין לי שום קשר עם בני הדודים שלי.
אני רציתי תמיד שאצלי זה לא יקרה.

חשבתי פשוט להגיד לה ישירות שזה לא נעים לי שהיא צועקת עליו באמצע הרחוב ליד אנשים שאני מכירה, אבל היא אחת כזו שמסוגלת לנתק איתי קשר אם אגיד לה כזה דבר.

אולי לא תהיה לי ברירה אלא ללכת אליה, אולי אצליח לשכנע אותה להיפגש באיזה פארק לידה ואז הבנים שלי גם ירצו לבוא.

[אורי*]

דנדי
טוב שאת כותבת
אין לי עצות לגבי אחותך, אבל מאוד מאוד מבינה את הרצון לשמור על קשר,במיוחד כשהקטנה אוהבת אותו כל כך
דוקא לראות אותך (את הגדולה?) יכול להיות איזושהי הזדמנות לדוגמא אישית

[רסיסים_של_אור*]

ואפשר אולי גם להצחע שתביא אותט ותלך לנצל את הזמן לסידורים?? ככה אתם תהנו ממנו והוא מכם בלי לחוות את התקשורת בינהם... ( אולי לא תמיד אבל בחלק מהפעמים)

[דנד_י*]

אורי -
אני קטנה ממנה... היא ממש לא מסכימה עם הגישה החינוכית שלי. ממש לא. אמרה לי את זה מפורשות. היא חושבת שהיא ממש בסדר.

רסיסים -
זה רעיון, לא יודעת איך להציע אותו בלי שישתמע מזה שאני לא רוצה אותה כאן. נראה. צריכה לחשוב על זה. היא גם לא מהאזור שלי, והאזור שלי הוא לא כזה שיש סידורים בסביבה, אז לא יודעת אם יעניין אותה. תודה...

[אורי*]

עוד דבר
עבור הילד
הילד שלה זוכה לפגוש דודה עם גישה שונה משל אמא שלו, רואה שיש עוד דרכים, חווה יחס שונה של מבוגר משמעותי. בשביל הילד זה שווה את זה.
ונראה לי שאפילו אם היא לא מסכימה עם דרכך וחושבת שהדרך שלה של 'הצבת גבולות' טובה יותר, בכל זאת יש משהו שמחלחל בלי להתכוון. זה הילד הראשון שלה או שיש לה עוד גדולים? כי אם זה הילד הראשון אז האידיאולוגיות בשיאן, ואולי העוצמה תפחת בהמשך.
זה באמת לא נעים לראות, ולא חושבת שאפשר להשפיע. כמו שיש לי חברות ששמות את הילד שלהן לצרוח עד שהוא נרדם, ולי קשה עם זה, אבל אני עדיין אוהבת אותן ונהנית בחברתן. ורואה את הנקודות האחרות ביחס ובאהבה שלהן לילדיהן.

[תפילה_לאם*]

והאזור שלי הוא לא כזה שיש סידורים בסביבה,
יש "ניצת הדובדבן"! D-:


הילד שלה זוכה לפגוש דודה עם גישה שונה משל אמא שלו, רואה שיש עוד דרכים, חווה יחס שונה של מבוגר משמעותי. בשביל הילד זה שווה את זה.
הביטוי שעלה אצלי כשקראתי מוקדם יותר היה "עדה מוארת", ביטוי שנתקלתי בו רק באתר הזה ואני לא זוכרת את הפרוש המדויק שלו, אבל הכיוון הוא "מישהי שמתבוננת במציאות שלו בעיניים אוהדות ובזכות תמיכתה הוא יכול להבין שמה שקורה לו היה צריך להיות אחרת".
ואולי אחותך תתחבר לדרכך בעזרת סיפורי שיתוף מזדמנים מצדך על פעמים שנהגת כך או אחרת לאורך שנות אימהותך וההשלכות של מעשייך.
יש מצב שהיא תתעניין ב"איך לדבר כך ש..."?

ורעיון אחר הוא להיפגש אתה בלבד בלי הילדים. זה בטח לא יוכל לקרות לעתים קרובות, אבל כמה שאפשר.

והייתי מציעה גם לבחון את האקסיומה של אני רציתי תמיד שאצלי זה לא יקרה. כלומר, מה היתרונות של השמירה על הקשר ועד כמה הם גדולים ביחס למחיר כמו שאת מתארת אותו.
וכחלק מזה אפשר לחשוב גם על שמירה על קשר רק באינטנסיביות פחותה.



טוב שאת כותבת

[דנד_י*]

לד שלה זוכה לפגוש דודה עם גישה שונה משל אמא שלו,
האמת היא שהמזל של הילד הוא שהאבא שלו הוא בדיוק ההפך הגמור. אין לו איזו אידיאולוגיה חינוכית והוא כל כך רגוע. ממש בקיצון השני. איש טוב.


בכל זאת יש משהו שמחלחל בלי להתכוון
אמן!


זה הילד הראשון שלה או שיש לה עוד גדולים? כי אם זה הילד הראשון אז האידיאולוגיות בשיאן, ואולי העוצמה תפחת בהמשך.
אכן ראשון, ולגמרי בשיאן, אני חושבת גם שיש לה איזו בעיה קצת נפשית של חרדה, משהו מוגזם שם, די בטוחה שאם הייתה הולכת לפסיכיאטר הייתה מקבלת כדורים.
אבל... היא מטפלת בתחום הנפש בעצמה, ואין מצב שאני אומרת לה דבר כזה.


מישהי שמתבוננת במציאות שלו בעיניים אוהדות ובזכות תמיכתה הוא יכול להבין שמה שקורה לו היה צריך להיות אחרת
לא מאמינה שאני אשפיע עליו, הם כאן שעתיים בערך, היא כל הזמן סביבו לא מרפה לרגע, לא נותנת לי להיות איתו לבד, רק אם היא בשירותים שנייה.
אבל שוב, יש את האבא...

באמת חשבתי לקבוע מעכשיו בפארק ליד הבית שלה, אנסה שבוע הבא ונראה מה דעתה.


כחלק מזה אפשר לחשוב גם על שמירה על קשר רק באינטנסיביות פחותה.
היא נעלבת, גם לה מאוד חשוב הקשר, ואם אני לא חוזרת אליה אז היא עושה לי שיחות של נעלבתי.


טוב שאת כותבת
תודה יקרה... (או אולי בעצם מותק?)

הקטנה המתוקה שלי עושה פיפי כמו האחים שלה, עומדת בדשא ומפסקת רגליים, לא מוכנה להשתופף...
וגם, אני אומרת לה לפעמים כמה כל חלק בגוף שלה יפה, אז אתמול הגעתי לפות, והיא התרגזה - לא פות! בולבול!
אין לך בולבול מתוקה, יש לך פות!
והיא ממש לא הסכימה איתי... בובה כזו.

רעיון אחר הוא להיפגש אתה בלבד בלי הילדים
לא מתאים לבעלי להישאר עוד ערב כאן לבד בכוננות, אז זה כנראה לא יהיה.

[דנד_י*]

נכנסתי לראות איך הכנתי את הגלידה.
כל כך הייתי רוצה לרשום כאן, כמה פעמים ביום עולות לי מחשבות שהלוואי ויכולתי להעביר אותם לכאן בלי לפנות לזה זמן...

מחשבה קטנה שכן אשתף.
הפיצקית בת שנתיים, עדיין יונקת.
רוצה כל היום לינוק, כשמשהו מפריע לה, גם כשלא, סתם כשאני יושבת, כשעוברת לידי וכו'.
ואני לא ממש רוצה כל היום להניק, אני גם רוצה שהיא תאכל קצת אוכל לפעמים.

וזה מתחיל להרגיש לי לא נעים, אני מרגישה שיש בידי משהו ששייך לה באיזשהוא מקום, זה האוכל / פינוק שלה, ואני זו שמחליטה מה ההקצבה שלו.
יש פעמים שהיא מבקשת, ובדר"כ לא הייתי רוצה באותה שעה, אבל באותה סיטואציה זה מתאים לי כי לא מתאים לי להתחיל איתה דיון. (כמו עכשיו... ראתה אותי רגע יושבת ומיד ביקשה לינוק)
ואז היא כל כך מופתעת ומאושרת שהיא שואלת בצווחות גיל כמה פעמים - אפשר לינוק? אפשר לינוק? ועונה לעצמה בשמחה כן, אפשר לינוק. ומתחילה לינוק ממש בדילוגים.

זה קצת כמו לשים מול ילד ממתק שהוא מאוד אוהב כל היום, וכל היום לשמוע אותו מבקש אותו ורק חלק מהיום להסכים לו.

זה מרגיש לי שאני קצת שולטת עליה באופן לא נעים.

להניק אותה כל שעה כמו שהיא הייתה רוצה - אני לא רוצה לעשות, מה גם שההנקות משולבות בליטופים ומסאג'ים מלאים לציצים. וזה לא הכי נעים לי.
אני גם לא ממש יכולה.
להפסיק להניק אותה, קשה לי בכלל לדמיין את הסיטואציה הזו.

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי, ועכשיו אלך להכין גלידה.
חג שמח חברות.

[אורי*]

זה קצת כמו לשים מול ילד ממתק שהוא מאוד אוהב כל היום, וכל היום לשמוע אותו מבקש אותו ורק חלק מהיום להסכים לו.
זה ממש מובן מה שאת אומרת
למרות שאני לא באותו מצב, אבל זה בגלל שההנקה אצלי לא חופשי חופשי מההתחלה (בהתחלה היה ריפלוקס אז הייתי צריכה לסדר את ההנקות במרחקים מסויימים, ואחר כך בגלל האופי שלי כנראה), וגם כנראה לי אישית לא נוח המצב הזה שהגוף שלי זמין חופשי חופשי בלי שום שליטה שלי.
זה באמת מרגיש בעייתי שהיא כל הזמן רוצה משהו שאצלך ולא יכולה לקבל.אבל כשאני חושבת על זה, אתן באמת מחוברות, ובסופו של דבר כולנו מחוברים בדרך כלשהי לקרובים אלינו גם אם לא ממש פיזית, וכולנו יכול להיות שרוצים מהם משהו שלא תמיד הם יכולים לתת לנו כל הזמן (אנחנו אפילו לא חושבים על זה, זה פשוט ברור לנו), במיוחד אם זה ילדים. וזה גבול מסויים שהחיים מלמדים אותנו,את הילדים. כמו לרצות צעצוע של ילד אחר, כמו לרצות שמישהו יקשיב לנו בזמן שהוא לא פנוי לזה, כמו שילד רוצה שיספרו סיפור כשאמא לא יכולה או לא מתאים לה. את מתארת את זה כממתק,אבל זה לא חייב להיות ממתק,זה יכול להיות כל דבר אחר, כל דבר חיובי אחר. אפילו להרים בידים ילד גדול יותר,שלא תמיד אנחנו יכולים/מסוגלים, אז לפעמים יושבים איתו בחיבוק,לפעמים הוא צריך לוותר,לפעמים עושים משהו אחר במקום.

עוד מחשבה
לדעתי במובן מסויים כשנמצאים במצב הזה שלא רוצים לתת לילד כל פעם שהוא מבקש,אלא לפי המוכנות האישית שלך, אולי עדיף כשיש שעות יחסית קבועות, כי כך הילד יודע למתי לצפות ולא נוצר המצב הזה של רוצה-כל-הזמן-ולא-מקבל .
אני חושבת גם שיש כאן כל כך הרבה רגשות שלך מעורבים עם הרוצה-לא-רוצה הזה ששווה לחשוב על שינוי אם את מרגישה שזה קשה לשתיכן. יכול להיות שזה ייטיב עם שתיכן,גם אם זה נראה לא 'זורם' מספיק. כי בעצם כן יש כאן קביעה חיצונית, אין כאן כבר הנקה לפי דרישה,רק שהיא שלך היא לא נתונה בכלל לשליטתה. ואם את כן מאפשרת ולא נוח לך אם זה,לא בטוח שזה טוב תמיד לוותר על עצמך.
כבר דיברנו על זה בעבר (מצאתי את יניקה מתוך שעמום ) וזכור לי שכתבתי שאני כן מניקה לפי זמנים יחסית קבועים וככה טוב לנו, והיא לא כל כך מבקשת. כיום היא מבקשת קצת יותר כי היא גדולה יותר, אבל ממש רק במקרים בהם היא רעבה או עייפה או לא מרגישה טוב. נדיר שהיא סתם ככה מבקשת לינוק בלי קשר לכלום, יותר סביר שהיא תבקש סיפור או בננה או שארים אותה, או תשומת לב בדרך אחרת. תוך כדי שאני כותבת לך אני מבינה, שמה שכתבתי לך למעלה לגמרי תקף לגביי, ובגלל זה אני חיה עם זה בשלום. בגלל שאני יודעת שאני לא מסוגלת להיות זמינה כל הזמן, טוב לי שיש זמנים קבועים ולכן גם טוב לה, ולכן היא גם לא מבקשת כי די ברור לה מתי הזמן לזה.

כתבתי לך מגילה, כשלא בטוח בכלל שזה מה שאת מתלבטת עליו, אולי סתם רצית לפרוק. אבל בכל זאת לא מוחקת, קחי מה שמתאים, ואם לא יתאים תוכלי בעצמך למחוק או סתם לא לקחת.

(ובצד, קצת חבל לי שאת לא כותבת, אני אוהבת לקרוא את ההרהורים וההתלבטויות שלך, הם הרבה פעמים מתחברים לי לעצמי, אבל מבינה שאין זמן,אין זמן)
וחוץ מזה שנשמע שהיא מדברת ממש יפה לפי התיאור שלך:-)

[תפילה_לאם*]

רוצה כל היום לינוק,
גם אצלי כך, ואמנם היא קטנה בהרבה, אבל למיטב זיכרוני, כל אחיה בגיל הזה (שנה וחודשיים) כבר אכלו הרבה יותר ופתחו פערים. הגדולה בכלל נגמלה (ביזמתי כמובן) בגיל שנה ושלושה.
ואני תוהה אם היותי זמינה לה בזכות השבתון שיבשה משהו, וזה גם מציק לי.
ואז אני קוראת אותך ושואלת את עצמי מה יקרה הלאה, ואם יש משהו שכדאי או שאפשר לעשות עכשיו כדי לא להגיע לאי הנעימות הזאת שמשולבת בגדילה שאולי לא מספקת.
בינתיים אני עונה לעצמי על כל קושי - "שיניים"...