מהי מהות האתר

[טיפ*]

שבת שלום לכולן @}
נכון שהגבתי ליונת בפוסט האחרון, אבל אשמח לקרוא את תגובותיכן לגבי הרעיון של פיצול (ל4 דפים נניח) של מה חדש. האם זה אכן עשוי לפתור (חלקית) את הקונפליקט הנוכחי?
(בייחוד לקבוצה שכואבת את השינוי באתר) 

^{למי שלא קראה- הודעה שלי מ 9:19 הבוקר}

[מיכל_בז*]

_שבת שלום לכולן
נכון שהגבתי ליונת בפוסט האחרון, אבל אשמח לקרוא את תגובותיכן לגבי הרעיון של פיצול (ל4 דפים נניח) של מה חדש. האם זה אכן עשוי לפתור (חלקית) את הקונפליקט הנוכחי?
(בייחוד לקבוצה שכואבת את השינוי באתר)_

גם אני חשבתי על משהו דומה, אבל בצורה פחות מובנית. זה נשמע כמו רעיון טוב מאוד.

[עולם_חדש_מופלא*]

אני שמחה מאד על שאף אחת לא נפלה במלכודת של הטרול.
טוב, אני כבר חייבת לשאול: איזה טרול?
(הייתי שקועה מידי בשיח על העריכה, ולא שמתי לב...)

[נועה_ברוך*]

פיצול (ל4 דפים נניח) של מה חדש.
נשמע כמו רעיון טוב מאוד.
אני בעד

[טיפ*]

טוב, אני כבר חייבת לשאול: איזה טרול?

עולם מופלא, טעות שלי, ההודעה שלו הועברה לדף ״כשלון מהות האתר כ...״.
בינתיים, יש טוויסט נחמד, לכיוון של הומור.

^{צוויליך, כמעט תמיד, מוציא ממני חיוכים}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

קרוטונית
מבחינתי, כפי שכתבתי לפני כן, שום דף לא מיותר פה, ממש כפי ששום אדם לא מיותר פה. (בואי נגיד שהגבול שלי הוא ענייני מוסר).
. מניתי בכוונה בפירוט מלא את דף הדיונים כדי לבחון על מה מתנהלים הדיונים (אם את שואלת אותי - לא מוצאת שום בעיה איתם).
עשיתי את הרשימה כדי לקבל פרופרציות , כדי לנסות לשקף את מה שקורה פה בימים אלה.
אני חושבת שהדיון פה צריך להיות מוסט לכוון שמירת הדפים על השרת - כן או לא ואילו מהם . בוודאי לא לעצור את הדיונים/דפי תמיכה/בלוג בעודם באיבם.
כמה שעות עברו ובלי להתעדכן בדף אני מוסיפה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אבל אשמח לקרוא את תגובותיכן לגבי הרעיון של פיצול (ל4 דפים נניח) של מה חדש
זאת אפשרות. זה בוודאי יקל על החיפוש.
אפשרות אחרת שכבר העלתי בעבר היא לצבוע בצבע כהה יותר את דפי הבית למשל וכך ליצור הפרדה בין דפי בית לשאר הדפים. אי אפשר לעשות זאת עם המון צבעים כי זה יבלבל את העין אבל להפריד בין דפי בית לשאר הדפים לדעתי, יהיה ממש טוב.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

המלצות מובילים זה דף קלאסי של מידע שאפשר למצוא בכל מקום אחר.
כן, אבל אם אני מכירה פה אנשים דרך האתר שאני סומכת עליהם, מן הסתם אתייעץ איתם גם על זה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני מוכנה להתנדב לעריכת דף מהבחינה התוכנית.
אם הייתה רשימה של דפים שזקוקים לכך, הייתי שולפת דף ולאחר העריכה הייתי מוחקת אותו מן הרשימה.
האם יש רשימה כזו?
אם יש צורך בכלל לערוך דפי תוכן?

[ע_ע_ע*]

אני מוכנה להתנדב לעריכת דף מהבחינה התוכנית.
נקודות, כל כך משמח אותי לקרוא את זה. זה סוג העריכה הכי קשה והכי זנוח.
יש רשימה ב-דף לעריכה, אבל זה דף תיוג שלעתים רחוקות עולה.
יש מעין-רשימה גם בדף הבית שלי.

[ע_ע_ע*]

זה סוג העריכה הכי קשה והכי זנוח.
אה, והכי חשוב.

[אמא_בבית*]

אבל אשמח לקרוא את תגובותיכן לגבי הרעיון של פיצול (ל4 דפים נניח) של מה חדש
לדעתי לא כדאי לפצל את מה חדש כי הרבה מההכרות עם באופן היא כשאנשים נכנסים לחפש משהו בנושא ספציפי מעשי כמו פצעים בפיטמה ורואים גריין שמעורר את הסקרנות שלהם או דף עם שם מוזר כמו ילדים שרוצים ללכת לגן . נכנסים ופתאום נפתח עולם שלם.
מה שכן, הפיצול הנכון הוא להוסיף אפשרויות ל מה חדש .
כמו שיש עכשיו אפשרות לראות דפים שכבר ראיתי או לא, שתהיה אפשרות לסנן דפי בית ולסנן דפי מודעות.
או כמו אפשרות של קיבוץ לפי דפים או לפי אנשים, שתהיה אפשרות קיבוץ לפי סוג דף ואז יופיעו קבוצות של דפים תחת כותרות: דפים חדשים, דפי בית, דפי מודעות ואחריהם כל שאר הדפים.
בעיני בלוגים הם לגמרי דפי תוכן.

[ההולכת_בדרכים*]

אני חושבת כמו אמא בבית.
להשאיר גם את האופציה ל מה חדש שופע למי שמעוניין בכך,
ולאפשר סינון מסוגים שונים למי שמעדיף את המיקוד והסדר.

[אהבת_עולם*]

לדעתי לא כדאי לפצל את מה חדש כי הרבה מההכרות עם באופן היא כשאנשים נכנסים לחפש משהו בנושא ספציפי מעשי כמו פצעים בפיטמה? ורואים גריין שמעורר את הסקרנות שלהם או דף עם שם מוזר כמו ילדים שרוצים ללכת לגן . נכנסים ופתאום נפתח עולם שלם.

מסכימה לחלוטין.

_מה שכן, הפיצול הנכון הוא להוסיף אפשרויות ל מה חדש .
כמו שיש עכשיו אפשרות לראות דפים שכבר ראיתי או לא, שתהיה אפשרות לסנן דפי בית ולסנן דפי מודעות._

[תמרוש_רוש]

טוב, נגמרו התירוצים, הגיע הזמן לכתוב פה משהו שהבטחתי כבר לפני כמה שבועות.
(רק כמה שבועות? זה נראה כמו נצח...)

אחרי הדיון הלוהט שהיה פה והמחיקה הגלובלית שבאה בעקבותיו, פנתה אלי אשה אחת מהדור הקודם של "באופן" ושאלה לדעתי על השתלשלות העניינים.
נו, אז הייתי צריכה לגבש דעה
אני מעתיקה פה את תשובתי לה, בשינויים קלים.
ויתרתי על הצד הטכני - איך היה עדיף לנהל את הדיון והמחיקה, מה ואיך היה צריך לעשות יותר טוב - כי זה באמת משהו שעבר זמנו.
אני מדגישה פה את הדברים העקרוניים שתקפים (לדעתי) גם היום, את מה שבעיני הוא הדבר החשוב ביותר שקרה באותם ימים, שקשור ישירות לשאלה מהי מהות האתר.

---

אכן, העריכה היתה לא עדינה וגרמה נזק.
אבל היה קשה מאוד להתנהל במדויק ולעשות את הדבר הנכון בזמן אמת.

בפועל מה שקרה היה צרירת כל הדברים הטובים והחשובים, ביחד עם דברי הבלע, ביחד עם דברים שנאמרו בתמימות אבל פגעו בבלי דעת, וזריקה בלתי חוזרת שלהם אל פח האשפה.

עוד דבר חמור שקרה שם זו הדרישה מכל אחד למחוק את עצמו.

קור את ניהלה שם מלחמה עקרונית, ערכית, בשם הצדק וההגינות, נגד אשה אחת או יותר עם קוים מרעילים ומתעללים.
והמחיקה הגלובלית, או הבקשה הגלובלית למחוק, התעלמה מזה. וזה גרוע.

מה הדבר הכי גרוע שיצא מהמחיקה הזאת?
שכתוצאה ממנה, קור את ״נשברה״ כדבריה ועזבה את האתר.

את זה צריך ואפשר להבין רק בקונטקסט הרחב יותר: תפקיד אתר באופן טבעי

"באופן" נולד כדי לתמוך באמהות ומשפחות בחינוך ביתי. זה היה תפקידו הראשוני.

ואז הוא גדל, ותפקידו התרחב לתמיכה באמהות אוהבת (מקושרת), בהורות טבעית, ובשיח אלטרנטיבי-ביקורתי על נושאים רבים.
כך הוא היה בשיאו.

אבל תפקידו המשיך להתפתח, גם בשנים בהן הפעילות הצטמצמה.

התפקיד הרחב, תמיכה בהורות טבעית וחשיבה אלטרנטיבית, נשאר כעת בעיקר ברמת הארכיון. נשים רבות עוד נתמכות בו ככה.

אבל ברמת הפעילות האקטיבית, האתר תפקד יותר ויותר כמקום תומך לנשים במערכות זוגיות ובמשפחות מתעללות.

בשמת לקחה בכך חלק ניכר. היא פתחה דפים משמעותיים בנושא, כמו ״מילים הורגות יומן קריאה״ ו״סימני התעללות בזוגיות״.

היא תמכה בנשים במצוקה: בעקביות, באופן מתמשך ורציף.

גם בסיטואציות שלא היו קשורות ישירות לנושא, בכל פעם שהיא זיהתה אצל אשה כלשהי סימני פגיעות, בשמת תמכה בה ופעלה למען זיהוי מנגנונים דורסניים (הן אצל הזולת הפוגעני והן פנימיים) ובניית אהבה עצמית ומודעות כדי לצאת מהדורסנות - לחופשי.

הרבה נשים אחרות תרמו למעגל התמיכה הזה, כמובן.
אבל השותפה העיקרית בכך היתה קוראת.

קוראת, כדבריה, היא בוגרת זוגיות מרעילה, והיכולת שלה לתמוך בנשים במצבים כאלה לא תסולא בפז.

היא ובשמת, מהבחינה הזאת, החזיקו את כל האתר על הכתפיים.

זה לא תפקיד פשוט. זה תפקיד אינטנסיבי ושוחק מבחינה רגשית. דרוש הרבה ידע, הרבה הבנה והרבה מיומנות וניסיון כדי לעשות את זה כמו שצריך.
צריך גם לעמוד נגד כל הקולות המחלישים של נשים אחרות וכל מיני פלוניאלמונים שמחזיקים בתפיסות קורבניות או בקווים מתעללים ומנסים לחבל בתהליך הזה כדי להרגיש טוב עם עצמם.

באיזשהו שלב גם אני הצטרפתי. לאט לאט. קיבלתי הכשרה יסודית ומעמיקה מבשמת, ועכשיו אני מסוגלת להמשיך לשאת בעול. ואני רואה איך גם נשים אחרות לומדות, מתאמנות, מתגייסות, נעזרות ועוזרות.

עכשיו את מבינה מה היתה משמעות המחיקה "מלמעלה" וההדרה של קוראת – ובכלל של כל פעילות הקהילה הנוכחית - מהשיח ומקבלת ההחלטות?

מבחינת קוראת, היא ניהלה מאבק נגד אישיות עם קוים מרעילים שהחלישה בעבר גם את בשמת וגם משתתפות אחרות.
היא השתתפה במהלך של אמירת דברי אמת והשמת דברים קשים על השולחן לאור היום כדי שניתן יהיה לזהות אותם ולדון בהם.

תזכרי שמרכיב משמעותי ביחסים מרעילים זה תקשורת מניפולטיבית, עיוות של המציאות והשתקה של מצוקות, זלזול בהן וביטולן.
בלבוסטה עשתה בדיוק את זה.

והמחיקה, שנעשתה בלי להכיר בכך שיש פה מאבק ערכי חשוב, היוותה (בלי כוונה רעה ובלי הבנה) התקפה לא רק על קוראת, אלא גם על האתר עצמו, על הקהילה שהוא מחזיק, ועל מטרתו ומהותו כפי שהתפתחה וצמחה להיות.

---

אחרי מותה, כל מיני אנשים השתמשו בביטוי "זכר בשמת" כדי לנמק כל מיני החלטות ומעשים.
מבחינתי, הביטוי הזה הוא כמעט חסר משמעות. כל אחד הכיר בשמת קצת אחרת, וכל אחד זוכר משהו אחר. יש בכלל דבר כזה, "זכר בשמת" כדבר אחד שכולם יסכימו עליו? מי היא באמת? מה היא היתה?
אבל יש ויש דבר כזה "מורשת בשמת". ואותה קל לראות וקל להעריך. המורשת הזאת מורכבת ממה שאמרה ועשתה ומהמיקוד שלה במרחב הציבורי.
ומבחינתי, המורשת הזאת אומרת דבר אחד ברור: להמשיך לקיים את "באופן טבעי", גם בתפקידו המסורתי וגם בתפקיד החדש שצמח אליו. להמשיך לתמוך זו בזו. להמשיך לתמוך בנשים שרוצות לשפר את דפוסי האהבה ההדדית והאהבה העצמית שלהן ולפעול כנגד דפוסים מתעללים ומרעילים. להגדיל את שכיחות ואיכות ההתנהגות האוהבת בעולם. לזה בשמת הקדישה את עצמה בחמש או עשר השנים האחרונות לחייה.
ואם יש דבר אחד שאני באמת רוצה לעשות לזכרה זה לא ספסל הנקה (למרות שזה נחמד) ולא חוברת זכרון (אחלה דבר), אלא להמשיך לתחזק את הקהילה התומכת הזאת. לשמר את הידע והתבונה שנצברו, להמשיך לפתח אותם ולהעביר אותם הלאה.
ולא לתת לא/נשים להתייאש.

[מזמור_לילה*]

תמרוש רוש, מסכימה איתך. גם אני נוכחתי בכיוון הזה של האתר בשנים האחרונות, ואני חושבת שהצלחת לנסח בבהירות משהו שהרגשתי ולא לגמרי התחוור לי בהקשר למאורעות האחרונים ולתפקיד של קור את במסגרת האתר. ועכשיו שזה מנוסח כך זה עוד יותר מצער שעזבה, לפחות אותי. וגם דייקת במקום הזה, אני חושבת, של חוסר ביטחון: מי שנמצאת במקום מעורער בלאו הכי, קל לה להתערער עוד בעקבות ״אירוע״ כזה.

[מיכל_א*]

תמר רוש את מהמת וברור שאת עושה עבודה מעולה, רגישה וסבלנית מול כל מיני תלונות וכעסים, קור את בהחלט חסרה מאוד ואני מקווה שעוד תחזור, יש המון נשים שזקוקות לה. ולמהות האתר באופן טבעי........ "נווה מדבר" במציאות המהירה ומלאת הרעשים, התכנים, הדיונים, הבדיחות, החידושים והעזרה והסולדריות זה לא מובן מאליו, תודה לכל הנוגעות בדבר

[יולי_קו]

תמרוש רוש,
ניסחת מאוד יפה, מדוייק ומפורט מה שלא מצאתי מילים לנסח. תודה.

[א*]

"שכתוצאה ממנה, קור את ״נשברה״ כדבריה ועזבה את האתר."
את זה אני לא מצליח להבין.
להעניש את מי שאוהב/ת אותך (במונחים של אתר וירטואלי) ורוצה לשמוע מה יש לך לומר בדרך כזו ??
עונש השתיקה, ההתעלמות, ההיעלמות
זה מזכיר לי התנהגויות של אנשים שלקור את היו דברים ממש קשים לומר עליהם.

[פלוני_אלמונית*]

זה לא נראה לי מתוך רצון להעניש. נראה שהיא עזבה כי לא התאים לה להישאר.

[מזמור_לילה*]

א, גם אני לא חושבת שמדובר בענישה. אני מבינה שיש משהו אימפולסיבי בעזיבה, ״שברו את הכלים ולא משחקים״, אבל אני חושבת שהן קור את והן מי שעזבה בעקבותיה עשו זאת מתוך תחושה שהאתר מבחינתן נהיה מקום שלא נוח או שלא מתאים להן לפעול בו, ואין סיבה שימשיכו לפעול במקום כזה. זה לא עונש לאחרות, אלא בחירה לא להעניש את עצמה...

[ליבי_בר*]

תמרוש רוש{{}}, חיכיתי לדברים שלך
אין לי הרבה מה להגיד מעבר למה שאמרת, העברת את הדברים נהדר, וממש מדוייק.
כל מילה לגמרי.

אלא להמשיך לתחזק את הקהילה התומכת הזאת. לשמר את הידע והתבונה שנצברו, להמשיך לפתח אותם ולהעביר אותם הלאה.

הלוואי והייתי מרגישה שיש לי איזה ידע ותבונה להעביר הלאה, אבל למען בשמת א{{}}, מרגישה שחייבת לקחת חלק יותר גדול בדבר הזה שקורה כאן בשנים האחרונות.


עונש השתיקה, ההתעלמות, ההיעלמות
דווקא בשמת א{{}}, ו{{}}קור את{{}}, יכולו לענות על זה בצורה מאוד יפה, וגם אמרו את זה לא מעט פעמים על גבי הדפים השונים כאן:

התנתקות היא לא על מנת להעניש, אלא על מנת להגן על מי שמתנתק/ת.
התנתקות על מנת להעניש זאת אלימות לשמה, התנתקות למען הגנה היא נדרשת.
לפעמים ההתנתקות תהיה לכמה ימים,
לפעמים תהיה על שמי שהתנתק/ה תגדל/יגדל את ה-"גזע", את המרכז, ותצליח/יצליח לעמוד ולהכיל את הדפוסים הפוגענים (בשמת אהבה לדמות את זה למכות של כדורי טניס שעפים על שתיל רך...התנתקות על מנת לעבות את הגזע עד שיוכל לא להיהרס גם אם יורים עליו כדורי טניס), או, במקרים מסויימים - לתמיד (מכת גרזן יכולה לפגוע אנושות גם בגזע העבה ביותר).

אני בטוחה שהבחירה של קור את לעזוב, נבעה מתוך צורך גדול להגן על עצמה מההתנהלות המאוד פוגענית שהייתה כאן, ולא כאקט של ענישה כלפי מי מכאן.
ולצערי, האישיות המרעילה ש{{}}קור את יצאה נגדה? היא עדיין כאן, מתוקף היותה אישיות מרעילה שרואה רק את עצמה...ואני לגמרי מבינה למה קור את (ועוד נשים שאני יודעת) המרגישה במרחב הבטוח שהיה כאן חולל ונפרץ בצורה מאוד מאוד מאוד פוגענית.

בחודש האחרון (מאז שנודע לאנשים שבשמת מתה) חזרה להיות איזו תנועה באתר, תנועה שלא נראתה כאן הרבההה זמן.
אבל יש לי תחושה שהתנועה תדלדל, כמו בעבר, ומעניין איזה כיוון האתר יקבל אז, ללא בשמת א וללא קור את (בשמת א כבר לא תחזור, אני מתפללת ש{{}}קור את תחזור מתישהו לכאן)

באופן אישי, הייתי רוצה שהקהילה כאן תהיה קהילה מעבר לווירטואליה, ולכן לקחתי על עצמי לעשות מה שאני יכולה בווירטואליה ומחוצה לה.

תמרוש רוש{{}}, אישה יקרה שאת (שהלוואי והייתי מכירה גם מחוץ לווירטואליה)!
תודה על היותך
תודה על המילים הבהירות שלך, על הניסוח המדוייק.
תודה על מי שאת

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת עזבה בכלל שחבורה של נשים שלא כותבות פה שנים, לוטם מרווני, טרה רוסה וכו' יחד עם יונת, מחקה בפוגענות ובתוקפנות את מה שכתבה ואת מה שאחרות כתבו בהספד על בשמת.
הן משטרו הספד.
פשוט על פי החלטה שלהן!!
הן הציגו אותה כמשוללת זכות דיבור וזכות החלטה של מה היא כותבת פה. וזה אחרי שהיא מהכותבות העיקריות פה וטרה רוסה ולוטם וניצן ויונת אפילו לא כתבו לה בדף! משטרו הספד ברגל גסה של מי שניהלו באתר שיח מאוד פורה ויומיומי עם בשמת. וזה כשהן אפילו לא היו פה.
אחר כך יונת אמרה שתחזיר. החזירה אולי משפט.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זאת אמא של

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז איך היא יכולה להיות פה אם כשהיא מספידה את בשמת טרה רוסה יכולה פשוט לבוא ולהודיע שהיא מחקה אותה על פי מועצת החכמות? אז מחר היא תמחוק אותה שוב. כותבות צריכות לכתוב פה כשטרה-רוסה ותבשיל קדירה פשוט יודיעו שלאחר התייעצות ביניהן (לא עם מי שכתבה! כן?) מה שהן כתבו לא ראוי להישאר פה?
מזכיר את אוחנה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זאת שוב אמא של

[אמא_של*]

זה מה שכתבתי ליונת בדף של טרה רוסה (טרה רוסה, שמחקה דברי הספד של אחרים, אפילו לא טרחה להגיב. באה, קבעה לאחרות איך מספידים, דרסה, הלכה).

_כל הפעולה פה היתה חסרת כבוד. וגם לא ברור לי למה הטלת אותה על מישהי אחרת ולמה גייסת קבוצה שכבר לא כותבת פה שנים על שנים וחלק לא היו בכלל בקשר עם בשמת א בשביל למחוק כאלה שהיו איתה בקשר או דיברו איתה פה כל הזמן. למה לא בחרת במקום לגייס את הקבוצה של אלה שכתבו בדף. או למה לא לקחת כמה דקות לקרוא ולערוך טיפה.
אם את לא רוצה שהילדים יקראו את בלבוסטה, שיצאה מהכלים, מחקי אותה בלבד.
יצרת במו ידייך עלבון וחוסר כבוד שקשור לאבל על בשמת א. ואת חושבת שזה מה שיהיה נעים למשפחה לדעת?
איזו מין התנהגות זו? _

[אלמונית*]

תמרוש, אני הולכת לכתוב דברים שבוודאי לא יהיו נעימים לקריאה, אבל אני מניחה שאם כתבת פה את צופה דיון ולא רק הסכמה.
קודם כל, אני היא זו שביקשה מכולן למחוק את עצמן, ואני לחלוטין עומדת מאחורי הצעד הזה והייתי נוהגת אותו הדבר שוב.
אני גם חושבת שהמחיקה הגורפת הייתה, בגדול, נכונה (כמוך לא נכנסת לפרטים המדויקים של האיך).

איך שאני רואה את זה, הייתה פה איזו התכנסות של חברות קהילה בהווה ובעבר כדי להתאבל יחד על בשמת. את הגבת לדברים מסוימים בנזיפה אישית וקהילתית, גם כלפי כותבות שכתבו באופן עדין ותמים ובמקרה דרכו על נקודה שכאבה לך. המיקוד פה הוא לא בלסבוסטה, שבכלל הצטרפה די מאוחר לדיון. ולא רק היא חטפה, אלא כותבות רבות שלא יישרו קו עם הדעה שאת הצגת. לא אומרת שהן חטפו בהכרח ממך, אבל חטפו. וקוראת, שגם אני באופן כללי מעריכה ומחבבת, לפעמים יכולה לכתוב בתוקפנות גדולה. בעיניה זו תוקפנות מוצדקת אמנם, אבל בעיני - רבות חטפו באופן לא מוצדק בכלל.
ובאופן עקרוני, זה לא היה הזמן ולא המקום לפתוח דיון כזה, ובטח שלא היה הזמן והמקום לנהל "מלחמה עקרונית" נגד כותבות כלשהן.
הייתי עדה למספיק מריבות פה, ואני בטוחה שגם את, כדי לדעת שאם המחיקה/בקשה למחיקה לא הייתה גורפת, הייתה נוצרת מלחמת עריכות.
אם היה ניסיון לשפוט מי צודק או למי יש יותר זכות לכתוב, הייתה מלחמת עריכות.
ולכן הבחירה הייתה בין השתקה של הדיון כולו ופגיעה מסוימת בכותבות או המשך של הדיון ופגיעה קשה יותר (להערכתי, ולהערכת מי שמחקו) במי שאמנם לא כתבו פה, אבל הם קרובים יותר לבשמת במציאות, וכאמור ייפגעו הרבה יותר.
יתכן שנקודתית זה שם בסל אחד דברים מאוד שונים, וכאילו נתן לגיטימציה להתנהגות פוגענית. בסדר, זה לא אומר שמעתה ועד עולם כולם יעמדו מנגד מול התנהגות כזו ויאפשרו אותה. זה רק אומר שבאותה נקודת זמן ספציפית, היה נכון להבליג כי על המאזניים היה משהו חשוב יותר.
זו בכל אופן דעתי. אני לא מתכוונת להיכנס לדיונים מעבר לכך, אני רק חושבת שנכון היה לשים פה עוד נקודת מבט כי נוצר רושם של קונצנזוס במקום שאין באמת כזה.
ובבקשה תחסכו הערות על האלמוניות. מבינה שזה לא נעים לכולן, אבל נפגעתי פה מספיק תחת ניק קבוע, וזה מה שמאפשר לי ריחוק רגשי מסוים כרגע, אז זה מה יש.

[יעלי*]

קודם כל, אני היא זו שביקשה מכולן למחוק את עצמן, ואני לחלוטין עומדת מאחורי הצעד הזה והייתי נוהגת אותו הדבר שוב.
רק רוצה לציין למען ההגינות שעשיתי אותו דבר. וגם אני עומדת מאחורי זה.

מעבר לזה הדיון הזה כואב לי מדי.

[אמא_של*]

אלא כותבות רבות שלא יישרו קו עם הדעה שאת הצגת. לא אומרת שהן חטפו בהכרח ממך, אבל חטפו. וקוראת, שגם אני באופן כללי מעריכה ומחבבת, לפעמים יכולה לכתוב בתוקפנות גדולה. בעיניה זו תוקפנות מוצדקת אמנם, אבל בעיני - רבות חטפו באופן לא מוצדק בכלל.

זה ממש שקר. מצטערת להגיד. העובדות שם. קראתי את זה מאה פעם. ולא סתם את כותבת את זה כאלמונית. וגם השימוש ב"חטפו" הוא לא ישר. אתן מוזמנות לקרוא בגרסאות קודמות של הדף.

חוץ מזה, ביקשת (באלמוניות!) מכותבות למחוק את עצמן (שזה כבר אגרסיבי: בקשה למחוק דברי הספד של עצמן!), חלק הסכימו, חלק לא. אז אם לא מסכימים איתך את מוחקת דברי הספד? אני יודעת שלא את מחקת, אבל לדעתי, מה שאת בעצמך כותבת עכשיו הוא די נורא, ובכל זאת אני לא מבקשת ממך למחוק את עצמך ולא מגייסת קבוצת נשים מפעם למחוק אותך בלי לפנות אלייך ישירות.

הכאב והיגון שנוצר בזמן שבעה סביב המחיקה הפוגענית של כותבות מרכזיות פה שהיו בשיחה קבועה פה עם בשמת הוא נורא. זה היה מעשה נורא.
לא שמעתי בחיים על משטור של דברי הספד. מי שמעזה לעשות את זה נוהג כאילו הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. עירור של כאב כזה הוא בוודאי לא רצוי למשפחה!!

[פלונית_ותיקה*]

מסכימה עם כל מילה של אלמונית.

[אני_מליה*]

מסכימה עם אלמונית כמובן

[ותיקה_בלי_תיק*]

מה קורה כאן? תמיד היו בבאופן דיונים, מחלוקות וויכוחים, את כולם פתרנו בעצמנו או שהם לא נמשכו כ"כ הרבה זמן, הקהל כאן פתוח ומקבל יותר מהממוצע (עם כל הצניעות), אני ממש לא מבינה איך הויכוח הזה עדיין מתקיים, גם לאחר שהנפגעות בחרו לא להמשיך (לצערי הרב מאוד), בקהילה מכילה כמו באופן אנחנו מוכרחות לקבל גם מחשבה אחרת, ואם יש משהו, רעיון או ביקורת ששווה להשמיע שווה גם להלחם עליה. קשה מאוד לעודד להקשבה, ההכלה ופתיחות מחשבה עם אנו מתקפלות או מושתקות בלחיצת כפתור שאפשר לבטל. בבקשה להמשיך לכבד, ללמד, להכיל, לעזור ולתמוך. חבל על כל אנרגיה אחרת בקהילה האהובה שלנו

[שי*]

היי, במידה ויש צורך אמיתי להתערבות, אפשר לפנות ל [email protected] רק לרשום בדיוק באיזה נושא, מקווה שהדברים הסתדרו בלעדי

[אני_מליה*]

שי אני לא לגמרי מבינה את ההודעה שלך. מה זה אומר צורך אמיתי להתערבות? האתר נערך בדרך כלל ע״י הקהילה.

[שי*]

אני מליה האתר תמיד נערך ע"י הקהילה, בד"כ הדברים מסתדרים בדרך כזו או אחרת, ההתערבות מבחינתי היא למצוא פשרה או דרך שלישית ששתסוכם או תתאים לכול, לפעמים עדיף למצוא פשרה בין הצדדים ואופן פרטי וממוקד יותר ולא פעם קופצת הודעה חדשה שמחזירה את הדיון לנקודת ההתחלה.

[יונת_שרון*]

רק להעמיד דברים על דיוקם:
מה שנמחק לא היו הספדים. (בהתחלה כן, בטעות, אבל את ההספדים שחזרתי.)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_רק להעמיד דברים על דיוקם:
מה שנמחק לא היו הספדים. (בהתחלה כן, בטעות, אבל את ההספדים שחזרתי.)_

יונת, עם כל הכבוד, ויש כבוד, את לא יכולה לקבוע מה היו הספדים ומה לא. כשמספידים איש או אישה מדברים על העבר על החיים שלו על הרבה עניינים. לפעמים אומרים דברים מורכבים ולא פשוטים. ולא לך למחוק מה שכתבו על בשמת ועל הסובב אותה ועל הטיפול בה. זה בדיוק משטור הספד. יש אנשים שבשבילם אלה הדברים הכי חשובים ואמיתיים.
לספר על התקופה האחרונה שלה עם כל הבעיות ומה שקרה בבאופן זה הספד וזה חשוב.
ואת מחקת את זה. אשכרה שיחקת את התפקיד של אלוהים. אפילו לא טרחת לשאול קודם את מי שכתבה. וגייסת קבוצה שכבר לא כותבת פה! למה לא גייסת את הקבוצה שכן כותבת פה? למה לא פנית לליבי ולקוראת כדי להתייעץ איתן?? פנית למי שלא כתבה כדי למחוק את מי שכתבה!
ואי אפשר להחזיר עכשיו, הכל בלגן שם וקצת הסתכלתי ואני לא מוצאת את הידיים והרגליים.

[למ*]

כשמגיעים לשבעה אמורים להיות בשקט ולתת לאבלים שהם בני משפחה מדרגה ראשונה להוביל את הדיון. גם חברים טובים צריכים לעשות כך. זה המנהג ביהדות וגם מתבקש.
מה שקרה פה הסביר יפה למה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_כשמגיעים לשבעה אמורים להיות בשקט ולתת לאבלים שהם בני משפחה מדרגה ראשונה להוביל את הדיון. גם חברים טובים צריכים לעשות כך. זה המנהג ביהדות וגם מתבקש.
מה שקרה פה הסביר יפה למה._

קודם כל, את כראה לא יודעת מה המנהגים היהודים. כי מה שאמרת פשוט לא נכון.
דבר שני, זה לא היה שבעה. זה היה כתיבה בבאופן. ואם כבר, סילוק אנשים מהשבעה זה ממש לא יהודי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואם כבר, סילוק אנשים מהשבעה זה ממש לא יהודי.

ואם רוצים לסלק מישהו מהשבעה, אז אפשר לדבר איתו. או שזה מצדך נכון לבקש מאחרים לסלק אותו בלי לפנות אליו אפילו?

[אני_מליה*]

זה יהיה נחמד אם תזדהי

[יונת_שרון*]

אלמונית, גם אם אני משתדלת להתגמש מאוד, אני אני לא מצליחה למצוא הספד בדברים שנמחקו. את מאשימה אותי במשהו שונה לחלוטין ממה שעשיתי.
(וגם לא ברור לי איך אלוהים קשור לעריכה באתר אינטרנט, אבל ניחא.)
לגבי למה לא עשיתי ככה ואחרת -- במסגרת מגבלותי כאדם עשיתי מה שיכולתי בצורה שיכולתי באותו הזמן.
אם חשוב לך לדון בנושא יותר לעומק, מוזמנת לכתוב לי לדואל [email protected] ונחליף טלפונים. נראה לי שאנחנו מסיטות את הדיון מהנושא...

[נעמה_אור*]

יהיה נחמד אם תזדהי , לגמרי זה המינימום ע"מ לכבד את הדיון, אפילו תמציאי ניק, להסתתר ולפגוע אישית בנשים חשופות בשמם זה נמוך מאוד

[דו_כיפת*]

אוף
עם יד על הלב
מגיעה לפה ובוכה.

האם אפשר לקיים את הדיון הזה עם כבוד לכל המשתתפות והדעות?
אפשר להסכים שלא להסכים
או לנהלן דיון על עצם הדיון
אבל חבל חבל חבל לדרדר את השיח.

אני יודעת. זה בוער, בכל אחת מאיתנו.
זה לא סתם דיון על הנבטת קטניות ושאר ירקות...
ואף על פי כן
אפילו דווקא לכן
בואנה נשמור על כבוד בסיסי
בוא נצא מתוך נקודת הנחה שאף אחת לא רצתה לפגוע.

היתה פגיעה.
בשתי הצדדים.
ועולה כאן שאלה אמיתית לבירור.

זו שאלה של מהות
של זהות
של עבר והווה
של מה שהיה ומה שיהיה

באנה נכבד.
בבקשה.
לא צריך לדרדר את השיח כדי לאפשר לו להתקיים.

ובאופן אישי: מרגישה דרדקית
תורה היא וללמוד אני צריכה

@}

[יעלי*]

תודה דוכיפת. מרגישה שכתבת גם בשמי.

[למ*]

פלוני_ אלמונית לא יפה לסלק. אבל מסכימה עם כל מילה של דו כיפת.

[פלוני_אלמונית*]

דו כיפת כתבת מעולה ומדוייק גם אני מאמינה בוא נצא מתוך נקודת הנחה שאף אחת לא רצתה לפגוע ברגע שזוכרות את זה הכל נראה יותר ברור.

[תמרוש_רוש]

היי היי,
אוף, כתבתי את ההודעה הראשונה ואז החיים הבריחו אותי למקום אחר... חבל שלא חזרתי מוקדם יותר.

תמרוש, אני הולכת לכתוב דברים שבוודאי לא יהיו נעימים לקריאה, אבל אני מניחה שאם כתבת פה את צופה דיון ולא רק הסכמה.
אלמונית, אהבתי את מה שכתבת ואת הטון שבו כתבת. העלית נקודות נכונות שראוי להעלות.
אני הסכמתי אז ומסכימה עכשיו שהמחיקה היתה הכרחית, אבל רציתי גם להעלות פה את האספקט השלילי שהיה לה. החיים מורכבים, לא?
וכן, אני מסכימה אתך שקוראת לפעמים כותבת בתוקפנות. ופעמים רבות בחדות ניסוח שלפעמים ממש צורמת ומחוספסת. נכון. ועדיין, היא תמכה בהרבה נשים ואני מעריכה את העמדות שלה ואת העשייה שלה.

מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו, זה להניח למה שהיה.
אולי זה נראה כאילו אני סותרת את עצמי? כי אם זה מה שאני רוצה, למה פתחתי את הדיון מחדש?
הסיבה היא שאני רוצה להסתכל על ההווה והעתיד, לא על העבר.

מה שהיה - היה. אני שגיתי, ואנשים אחרים שגו גם. באותו רגע, כמו שכתבתי כבר, היה קשה להצליח לעשות את הדבר שיהיה נכון מכל האספקטים שלו.

אבל מה שהייתי רוצה זה לקחת את הדיון הלאה, למקום העקרוני יותר של מהות האתר ומהות הקהילה הזאת: למה אנחנו כאן? מה אנחנו רוצות כשאנחנו פה? ואיך נוכל לנהל את עצמנו לאור הערכים האלה שמביאים אותנו לכאן ומשאירים אותנו כאן?
מה שהביא אותי להסתכל על מהות האתר, היה המחיקה. לכן התחלתי ממנה, כי היא הביאה אותי לתובנות האלה. אבל מעבר לזה אני רוצה להניח לאירוע הספציפי הזה, ולהתמקד בתובנות: ואתן אני רוצה להישאר.

אני הייתי רוצה לצאת מדיון הזה עם תובנה קיבוצית כלשהי (רבת פנים וסתירות, כרגיל) על מה אנחנו עושות פה ואיך אנחנו רוצות לעשות את זה.
אני הרגשתי שהאתר השתנה בפוקוס שלו, והיה חשוב לי להביא את זה אל סף התודעה. זו היתה המטרה האמיתית שלי במה שכתבתי, לא להתחיל למחזר את הוויכוח הישן.
ואם באמת העליתי שוב את הויכוח הישן ועכשיו אנחנו שוב מתחילות להסתובב סביבו ולהתכתש זו עם זו על דברים שהיו וחלפו ושמוטב להשלים אתם - אז אוף...

אבל אם מישהי חוששת, נניח, שדפוס מסוים שהיה אז עלול להופיע שוב וזה מטריד אותה או משפיע על הנכונות שלה להיות פה - אז בואו נדבר על זה. אבל בפוקוס של "אז מה עושים עכשיו, ומה נעשה בפעם הבאה".
אחריות למה שיש ולמה שיהיה. לא האשמות שמופנות אחורה.
זה מה שאני מנסה לחתור אליו.


_בואנה נשמור על כבוד בסיסי
בוא נצא מתוך נקודת הנחה שאף אחת לא רצתה לפגוע._
@}

[תמרוש_רוש]

לא שמעתי בחיים על משטור של דברי הספד.
אמא של, אני יודעת שזה כואב ומרתיח אותך, ובכל זאת אני ממש רוצה לבקש ממך להניח לנושא. היה צריך למחוק. לא היתה ברירה.

על כן, אני רוצה לשאול אותך: מה את רוצה שיקרה עכשיו? איזה מסר את רוצה להעביר בקשר לעתיד? איך היית רוצה שננהל את עצמנו מכאן והלאה?

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

דפוס מסוים שהיה אז עלול להופיע שוב

בהחלט מרגישה שיש דפוס חמקמק ומתעתע של אתר מחבק, נאור, פתוח, מודע, מחכים, מכיל, פותח כיווני חשיבה, שבאופן בלתי צפוי מנחית לפתע סטירה, ואם הסטירה מגיעה מידי אושייה, קרוב לוודאי שאם החוטפת תעז לפצות פה, היא תקבל מקהלה שאומרת לה, שזאת לא הייתה סטירה או שהסטירה הגיעה לה.
לכן אני מנסה לצמצם את נוכחותי כאן, אלא שאני נמשכת ליתרונות שמופיעים רוב הזמן.

[אלמונית*]

תמרוש, שמחתי על התגובה שלך (-:

אני יכולה לספר מה הרחיק אותי מכאן ככותבת (מדי פעם אני מציצה לקרוא).
לתחושתי, יש פה נורמות של תקשורת שלא רואות את האדם כאדם, או לא מספיק נותנות משקל לפגיעה בו, בשם הרדיקליות המחשבתית.
אפשר גם לקרוא לזה היעדר צניעות, כי הרבה פעמים המחשבה היא שהתרומה של הדברים שאני כותבת לעולם היא כה גדולה, שהמחיר של פגיעה באנשים הוא מוצדק.
יש פה איזה גריין, שאומר משהו כמו, קיבלתי סטירה אבל אחרי שהתאוששתי ממנה גיליתי שהראש שלי זז כמה סנטימטרים ואני רואה דברים חדשים. זה לא ציטוט מדויק, זו רוח הדברים שאני זוכרת.
אז לי נמאס לקבל סטירות או אפילו רק לצפות באחרים מקבלים סטירות.
ונכון שלפעמים זה מוביל לכתיבה של דברים באמת חדשניים ופותחי ראש, אבל הרבה פעמים גם לא. וגם במקרים שכן, נשאר לי טעם חמוץ.
מצאתי לי מקומות אחרים שגם בהם הראש נפתח ומופרה, אבל עם יותר חמלה. אני צריכה יותר רכות.
אני ממש לא מצפה מאף אחד ומאף מקום להשתנות לכבודי. אבל אם כבר מתנהל השיח, אז להערכתי הדינמיקה הזו היא משהו שקשה להיות בתוכה לאורך זמן, וזה מסביר חלק מהקושי של המקום לשמר כותבות.
יש כמובן כאלה שסתם המשיכו הלאה, אבל יש הרבה שעזבו עם תחושת פגיעה, כמו קוראת, רק בלי להכריז.
מה עושים עם זה? וואלה לא יודעת. אולי זה מה שזה וזהו, לטוב ולרע. ואולי לא, ימים יגידו.

[אלמונית*]

אגב, שלחתי לפני שקראתי את מי שמעליי.

[אלמונית*]

באתי להוסיף עוד משהו, שמתייחס יותר קונקרטית לכיוון שתמרוש מצביעה עליו שהאתר לוקח, כלומר התמודדות עם יחסים מתעללים/פוגעניים.
חלק ממה שקורה סביב זה מדהים מופעים בעיני - הכתיבה הכללית על הנושא (בעיקר של בשמת, תרומה שאכן היא מתנה לעולם) וגם התמיכה בנשים שבאות ומבקשות אותה לעצמה.
מה שלא הייתי רוצה לראות פה, הוא מלחמות קדושות בשם מיגור הדפוסים האלה. פירטתי מה זה אומר, ומחקתי. סומכת שאתן מבינות למה הכוונה ועם מספיק ניסיון מר ממלחמות כאלו ומחיריהן.

[אמא_של*]

בוא נצא מתוך נקודת הנחה שאף אחת לא רצתה לפגוע.

דוכיפת, אני חושבת שאת מהממת, באמת. את ממש מהממת.
אבל בבקשה תביני שזה משפט מבאס! אני מצפה מאנשים לא רק לא להתכוון במזיד לפגוע, אלא גם להימנע מפעולות שהן פוגעות בצורה הכי ברורה שיש.
אני לא רוצה להתווכח עם יונת על מה זה "הספד". טקסטים על השנה האחרונה של בשמת בכלל ובאתר הן הספד בשבילי ובשביל אחרים. בשבילי זה יותר חשוב מכל דבר אחר וזה האמת לאמיתה וחלק מהחיים האמיתיים שלה.
אם מישהי רוצה למחוק את מי שכתבה, אז יותר זריז לה לאסוף קבוצה של שמונה נשים שכבר לא כותבות פה כדי למחוק את מי שכן כותבת פה, מאשר לפנות ישר למי שכן כותבת פה?
יותר מהר לפנות לטרה רוסה וניצן אם ולוטם מרווני ותבשיל קדירה וגילה חורש מאשר לליבי וקוראת?
הן כל כך לא פה, שהן אפילו לא יודעות כמה כאב וריבים הן גרמו. הן אפילו לא טורחות להגיב פה! הן אפילו לא יודעות שאחת מאלה שמחקו הבינה שאפשר למחוק אותה כשהיא אומרת דברים כואבים ולרשום שזה על דעת המון כותבות (שלא פה אפילו).

כלומר, מותר להן למחוק ולהודיע שזה על דעתן אבל אז הן יכולות להיעדר מפה ואפילו לא לטרוח להגיב על הנזק או להגיב בכלל או להתנצל או להסביר?

וזה לא נגמר בזה. כשכתבתי שהמחיקה לא מכבדת את הזכר של בשמת, הן מחקו גם אותי! משטור אבל.

[אמא_של*]

ועוד "אנקדוטה": כשהן כתבו שהדיון לא מכבד את זכרה של בשמת, אז כתבתי שהמחיקה לא מכבדת את זכרה של בשמת, אז לוטם מרווני הודיעה לי להוריד את השם של בשמת. כלומר, להן מותר לכתוב את השם שלה, ולי אסור. כשלא הגבתי, מחקו אותי.
אבל לוטם, חברה בשמיניה שמינתה את עצמה להחליט, לא פה אפילו להגיב. היא בכלל לא באתר.

[דו_כיפת*]

אבל בבקשה תביני שזה משפט מבאס! אני מצפה מאנשים לא רק לא להתכוון במזיד לפגוע, אלא גם להימנע מפעולות שהן פוגעות בצורה הכי ברורה שיש.

אני יודעת
חשבתי על זה בעצמי כשכתבתי
ויחד עם זאת

תביני שזו היתה הצפה של כאב, מכל הכיוונים
תנסי לראות אותו, בנוסף לכאב המישני של המחיקות.

ו...בכלל
גם תמרוש וגם אחרות מקוות להניח את האירוע הזה בצד, ולדבר על עוד דברים. על מה שקורה כלל.
האם נוכל להסכים שזה היה אירוע מאוד קיצוני?
ושיש דברים שקורים פה בשיגרה שמושפעים ממנו?
רוצה לדבר עליהם?

[אמא_של*]

תביני שזו היתה הצפה של כאב, מכל הכיוונים

אני לא חושבת שאני צריכה להבין את זה. סליחה שהדעה שלי אולי לא מספקת אתכן. אבל אני ממש לא חושבת שמישהו אי פעם צריך להבין התנהגות כזאת. אוי ואבוי אם נתחיל להבין התנהגויות כאלה. אני גם לא חושבת שנשים או אנשים צריכים לדחוף אחד את השני להבין התנהגויות כל כך מקטינות ומבטלות ואדנותיות.

אבל בלי קשר אני מרגישה שהמסר שלי הועבר, ושחבורת המחליטות בכל מקרה לא שמה על אף אחד (כן, כן) ולא מעניין אותה מה היא גרמה, או אפילו להגיד מילה. כך שזה כבר לא משנה. כך שלא אדבר על זה יותר.

[פלוני_אלמונית*]

מצטערת על האלמוניות, אבל מעדיפה אותה מאותן סיבות שאל מונית ציינה.
רוצה להגיד שאני מסכימה, לחלוטין, לגמרי, עם אמא של. וזה לא סותר את הערכתי לכל שאר הנשים והדעות פה. אבל היא ממש צודקת, ואני חושבת שההשלכות של זה עצובות ומיותרות, ושהקהילה הנוכחית של באופן איבדה כמה פעילות חשובות על חשבון הקהילה הממשית של בשמת שהיתה עלולה להיפגע (לא הבנתי בדיוק ממה, אבל ניחא).
זו בחירה, ואותן נשים - שאכן, פרט ליונת לא נמצאות פה ולא טורחות להגיב, עשו אותה על פי שיקול דעתן. והקהילה פה נפגעה מזה (בכמה וכמה מובנים).

ואני בהחלט מעודדת את ההצעה של תמרוש רוש לבחון ולשאול איך ממשיכים מכאן, ומהי מהות האתר והקהילה. אז אפשר להניח לדיון בעניין המחיקה, אבל לגמרי חשוב לציין שהוא רלוונטי כי אותה קהילה שהיתה חלק מהתפנית שמהות האתר קיבלה הפכה לחלקית כתוצאה מאותו עניין.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

על חשבון הקהילה הממשית של בשמת שהיתה עלולה להיפגע (לא הבנתי בדיוק ממה, אבל ניחא).

לא נעים להגיד, אבל לא כל המוחקות היו מהקהילה של בשמת .

זו בחירה, ואותן נשים - שאכן, פרט ליונת לא נמצאות פה ולא טורחות להגיב, עשו אותה על פי שיקול דעתן. והקהילה פה נפגעה מזה (בכמה וכמה מובנים).

יש לי מחשבה, שאני לא בטוחה שאצליח לבטא אותה. זה שאף אחת משמונה הנשים חוץ מיונת לא טורחות להגיב זה מראה בדיוק שמה שאמרו על המעשה שלהן נכון. לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר את עצמי. זה מראה שהזלזול ברגשות והיהירות שייחסו להן היא נכונה. זה מאוד מכאיב. זה כל כך לא בסדר לעשות מה שהן עשו. ואם הן היו מדברות עכשיו, אז הייתי חושבת שזה יותר בסדר. אבל בגלל שהן לא אני מבינה כמה זה לא בסדר.
אני לא רוצה להלהיט את הרוחות.

ואני בהחלט מעודדת את ההצעה של תמרוש רוש לבחון ולשאול איך ממשיכים מכאן, ומהי מהות האתר והקהילה.

[יונת_שרון*]

לא זלזול. כן כאב, וכן צורך לדאוג ולשמור. אכפתיות.
אבל נכון, הנוכחות שלנו כבר לא כאן. לא נגדכן, פשוט המשכנו הלאה.
אם מישהי מכאן היתה לוקחת אחריות ודואגת לערוך זה היה עדיף, אבל זה לא קרה.
והנתק הזה, בין מי שנוכח כאן למי שנכח בחיים הלא-וירטואליים של בשמת, הביא להתערבות הזאת.

מי שבאמת חשוב לה הנושא הזה מוזמנת לדבר איתי ישירות - הדואל שלי הוא [email protected] . בואו נשאיר את הדף לטובת הנושא שלו.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פשוט המשכנו הלאה.

יונת, ככל שאני שומעת יותר תגובות שלך, אני יותר לא מבינה איך את לא רואה מה עשיתן. אם המשכתן הלאה, אז באיזה זכות תפסתן פיקוד על מקום שהוא כבר לא שלכן? על סמך מה הרגשתן שמותר לכן להשתלט על מקום שאתן כבר לא מתגוררות בו ולא מקיימות אותו? חזרתן לטפל בפראיות חסרות האחריות? חזרתן להשליט סדר?

לא זלזול. כן כאב, וכן צורך לדאוג ולשמור. אכפתיות.

ומה עם הכאב שגרמתן? והנזק?

מי שבאמת חשוב לה הנושא הזה מוזמנת לדבר איתי ישירות

למה את כל הזמן מנסה להסתיר את העניין ולהשתיק את הפומביות שלו? זה קרה פה, אז למה לדבר על זה מאחורי הקלעים?

והנתק הזה, בין מי שנוכח כאן למי שנכח בחיים הלא-וירטואליים של בשמת, הביא להתערבות הזאת.

יונת! יש בשמיניה הזאת כאלה שלא היו בקשר עם בשמת אף פעם או המון המון זמן!! להגיד שמות?? את יודעת את זה טוב מאוד. ואם לא, אז תבררי ותדעי. ויש באלה שמחקת כאלה שהיו בקשר איתה גם מחוץ לאתר וגם קשר מסיבי בתוך האתר, שהיה חשוב מאוד לבשמת.

ומה עם נגיד לפנות לאלה שכתבו לפני שאת מגייסת חבורה להשליט סדר ולמחוק אותן?

אם אני הייתי המשפחה של בשמת ושומעת את המעשה הזה באמת איך שהוא קרה, זה היה עושה לי ממש רע.

[ללא_שם_לצורך_העניין*]

כמתבוננת שקטה מהצד שלא "שייכת" לאף אחד מה"מחנות" כאן, אני רוצה להציע רגע פרספקטיבה קצת אחרת על מה שקרה.
יש לי תחושה שהמחיקה היא לא לב ליבה של הסיבה להתנצחות המתמשכת כאן. דברים שנמחקו אפשר להחזיר. אני מבינה שנמחק דיון שהעלה פרטים מחייה הפרטיים של בשמת שהרגיש צורם לחלק מהמשתתפות כאן, ואני ביניהן. אני לא חושבת בכלל שמטרת המחיקה הייתה לסתום פיות לנשים מסויימות.
מטרת המחיקה הייתה לא לאפשר שיחה מסויימת שקרתה כאן ושהשתתפו בה נשים שהכירו את בשמת אישית וגם כאלו שלא.
לתחושתי, ההתקוממות הממושכת כאן על מה שקרה נובעת מהכאב שחשות המשתתפות על כך שלא זכו להכיר את בשמת בחיים האמיתיים ועל כך שהיא כבר לא איתנו. הכאב והכעס על לכתה ותחושת ההחמצה סביב זה מיתרגמים כאן לכעס על מי שכן זכתה, מי שהייתה קרובה יותר, מי שהייתה קודם, מי שקרובה יותר לחוג המשפחה והחברות הקרובות של בשמת.

הכעס על המחיקה הוא סוג של הד לכך שעם לכתה של בשמת, הדיאלוג איתה נגדע והתקשורת נפסקה, לנצח. לדעתי, זה הכאב האמיתי ועל כך הכעס.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכעס על המחיקה הוא סוג של הד לכך שעם לכתה של בשמת, הדיאלוג איתה נגדע והתקשורת נפסקה, לנצח. לדעתי, זה הכאב האמיתי ועל כך הכעס.

זה יפה, אבל ממש לא קשור.

הכעס נובע אך ורק מכך שהיתה שיחה (לא קלה) על בשמת והקהילה, שבעיני כותבות שונות היתה חשובה מאוד בשיח האבל ובחיים של בשמת.
ובמקום לפנות למשתתפות בשיחה ישירות בדפי הבית או אחרת כדי לציין את הבעיה ורק אז אולי למחוק, יונת גייסה קבוצה גדולה של נשים שכבר לא נמצאות באתר (איך היא אמרה "המשיכו הלאה"!) כדי למחוק את אלה שכן נמצאות פה. כאילו אלה שנמצאות פה זקוקות לכך שאלה שלא פה ישליטו עליהן סדר ולא ראויות לפניה אישית.
כלומר הן המשיכו הלאה מהאתר, אבל חוזרות לשתי דקות לעשות בו סדר, למחוק כותבות בלי להודיע להן, ואז לא טורחות אפילו לחזור לשתי דקות נוספות כדי להתנצל או להסביר או לקחת אחריות חלילה. כלומר, אלה שמחקו אותן ולא ראויות להודעה או לאוטונומיה של החלטה, אפילו לא ראויות להתייחסות אחר כך.
כל זה בזמן אבל.

חלק מאלה שנמחקו היו בקשר עם בשמת ממשי או באתר יותר מאלה שמחקו.

מה עם "שלום... יש אחת בדיון שיצאה מפרופורציות ואני חוששת שהמשפחה תיחשף לזה. אז לצערי, אני אמחק עכשיו. או שנעביר הכול לדף אחר עם שם חדש? יש באתר אלפי דפים, אז הסיכוי שהמשפחה תמצא אותו אפסי."
טרה רוסה וניצן לא כתבו פה 7 שנים! אבלהן חזרו כשומרות הסף למחוק את ליבי בר וקוראת? ענבל גם לא היתה פה שנים וגילה עוד יותר שנים. תבשיל קדירה לא כתבה פה כמעט 8 שנים.
כשכתבו לטרה רוסה על זה בדף שלה, היא אפילו לא ענתה!!! בדף שלה!!

יש כאלה שגם לא פגשו את בשמת בכלל שנים שנים. אבל הן מחליטות.

[עוד_אחת*]

אחת,
זה עולם חופשי ובטח ובטח שאתר חופשי. באותה מידה שהן מחקו, את יכולת להחזיר. אבל נראה שאת רק זועמת מול הסמכות שהן הפגינו ולא ששה לפעול מולה. מי יודע, אולי את מרגישה שלסמכות הזו אכן יש תוקף, ואז את יכולה לשאול את עצמך - למה? אולי כי יונת הקימה את האתר הזה בעצמה? אולי כי המשתתפות שלא היו כאן בשנים האחרונות היו בשוחות האמהות יחד עם בשמת בשנים הרלוונטיות ועברו יחד איתה דרך ממקום אחר לגמרי מהנשים שלהן יעצה בשנים האחרונות?

את יכולה להשקיע בעריכה מחדש, את יכולה להמשיך ולכתוב את אשר על ליבך, את יכולה גם להמשיך ולהתלונן על קוראות ועורכות שלא נמצאות באתר יותר, או להמשיך הלאה מכאן. הבחירה בידיים שלך.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את יכולה גם להמשיך ולהתלונן על קוראות ועורכות שלא נמצאות באתר יותר,

ראינה את התוצאות של המחיקה: לגיטימציה להשתקה ועוד השתקה ועוד השתקה. כתבתי משהו חשוב בעיני. אז במקום להתייחס אליו או להתעלם, עוד אחת מציגה אותי כקוטרית, כמתלוננת, כחסרת ישע וכנודניקית.
ככה מציגים מתלוננות במקום שבו השתקה מקובלת.
עוד אחת, פישלת. בגדול.
את גם יכולה במקום לכתוב בצורה כזאת להגיד לי, בואי ערכי וכו'.

עכשיו, מה שכתבתי חשוב גם להמשך הדרך. שלא ייצא ששוב יגיחו השוטרות מהעבר וימחקו את מה שאנחנו כותבות.
למה? אולי כי יונת הקימה את האתר הזה בעצמה?
תקשיבי, יש לי הערכה ענקית ליונת ולפועלה. אפילו אם היתה משתמשת בסמכותה למחוק, ניחא. אבל גם אם היא המקימה והמתחזקת את האתר, זאת פעולה לא טובה ומשפילה, שגם יוצרת בלבול בנוגע להמשך ההתנהלות.

ומה זאת אומרת לערוך? ראית מה הולך בדף? מאז הן עשו כמה מחיקות. ואם אשקיע שעתיים בעריכה, אז תבוא טרה רוסה עם כל החבורה ותמחק לי? היא אפילו לא פה לשאול אותה. או שאכנס איתה למלחמה?

אולי תחשבי קצת לפני שאת מציגה אותי באור כל כך רע ועלוב?

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי כי המשתתפות שלא היו כאן בשנים האחרונות היו בשוחות האמהות יחד עם בשמת בשנים הרלוונטיות

ממש לא!! רוב הנשים בשמיניה ממש לא היו עם בשמת בשנים הרלוונטיות הקשות. והיא כתבה על הקשיים בבאופן!
תאמיני לי, או שלא, שהמחיקה הזאת יותר מזעזעת ממה שאת חושבת.

[אמא_של*]

אחת ואלמונית תודה תודה תודה. ממש תודה. איזו הקלה שאתן כותבות.

[מזמור_לילה*]

אני חוזרת רגע לדברים של ליבי בר מלפני כמה ימים:
_התנתקות היא לא על מנת להעניש, אלא על מנת להגן על מי שמתנתק/ת...לפעמים ההתנתקות תהיה לכמה ימים, לפעמים תהיה עד שמי שהתנתק/ה תגדל/יגדל את ה-"גזע", את המרכז, ותצליח/יצליח לעמוד ולהכיל את הדפוסים הפוגענים, או, במקרים מסויימים - לתמיד.
אני בטוחה שהבחירה של קור את לעזוב, נבעה מתוך צורך גדול להגן על עצמה מההתנהלות המאוד פוגענית שהייתה כאן, ולא כאקט של ענישה כלפי מי מכאן._

זוכרות שהיה שלב רגעי שבו הקצף יצא על המתנתקות? אלו שנפגעו, והחליטו להגן על עצמן ולעזוב?
אז אני - שעומדת בתווך בין הדעות השונות שהובעו כאן, ומשתכנעת כל פעם על ידי מישהי אחרת - חושבת שזו בעצם הפגיעה הכי גדולה שהיתה כאן. זה מה שהצלחתי להבין מהדברים הראשונים שכתבה תמרוש רוש. ובהחלט יש פה סוגייה של השתקה, שצפה ועולה בכל מיני רמות ודוגמאות.
ובמקום הזה, העמדה של אחת, אמא של והפלונית שהסכימה איתן היא קצת, בעיניי, השמעת קול בשם אותן כותבות שהחליטו להתנתק כדי להגן על עצמן.
וזה בהחלט פועל יוצא של כל סוגיית המחיקה, גם אם הסוגייה עצמה כבר נטחנה עד דק.
קור את לא היתה בשום אופן קול עדין או שברירי, וזה שבר אותה. סחוטה מהדף של האובדן הריון היתה קול עדין ושברירי, ואכן, זה שבר גם אותה. ואני לא יודעת מי עוד הפסיקה להיתמך פה ו/או לתמוך פה בעקבות העניין.
וכאמור, פרט ליונת, אותה קבוצה של נשים כבר לא פה, אבל המעשה שלהן דחק החוצה נשים שהיו פה נוכחות מאוד, וחסרות עכשיו. וגם לי קצת צורמת העובדה שאותה קבוצה לא נשארה כאן כדי לתת מענה לעובדה הזו, מעבר ל״נסכים שלא להסכים״.
אז נכון, זו בחירה שלהן (הן העוזבות והן המוחקות), אתר חופשי וכדומה. אבל לגמרי ברורה לי תחושת הערעור שזה יצר והתחושה שמרחב שהיה X הפך פתאום להיות Y. זו לא ענישה, כמו שכתבה ליבי, זו הגנה.

השאלה לדעתי היא איך (והאם) אפשר למנוע את זה מלקרות בעתיד (ואולי זה בכלל מקרה כל כך ייחודי ונדיר שלא יוכל לחזור על עצמו..?)
(מדגישה שאינני כותבת זאת כדי לפתוח שוב את דיון המחיקה)

[למ*]

השאלה לדעתי היא איך (והאם) אפשר למנוע את זה מלקרות בעתיד (ואולי זה בכלל מקרה כל כך ייחודי ונדיר שלא יוכל לחזור על עצמו..?)

זה היה לדעתי מקרה מאד יוצא דופן שדרש תגובה מהירה שמחירה בצדה כדי למנוע פגיעה במשפחה.
אין סיבה שזה יקרה בעתיד כפי שלא קרה בעבר למיטב ידיעתי למעט במקרה זה

[עוד_אחת*]

אתן יכולות לפתוח את אתר באופן טבעי 2.0

[רונית_א*]

מסכימה מאוד עם למ האמת מקרה חריג, החשיבות והדחיפות של התגובות בזמן אמת יצרו מלא תגובות לא טובות וכמה טעויות שבאמת נעשו בתום לב ומחשבה על המשפחה הקרובה, הכי קל זה להרים ידים לשבור את הכלים ולוותר, לזרוק איזה הערה, ליצור נזק, מחיקה ואז לצאת מהאתר, זו דרך מוטעת למי שמבינה באמת את הצורך הזה בקהילה וההתנהלות הנדירה של כל המשתתפות והמשתתפים שמאפשרת שייח ודיונים על כול נושא, עם אפשרות לעזרה ותמיכה, גם באנונימיות שכל כך נדירה מצד השואלת והמשיבה (מבלי יותר מידי אגו), אני משוכנעת ומקווה שאחרי שהמשברון ישכח נזכור כולנו את השורש והליבה של הקהילה, והבנות שעשו כאן לא פחות מעבודת קודש אמיתית יחזרו להציל, לייעץ ולעודד א.נשים במשבר.

[אמא_של*]

כותבות יקרות, אני מליה נוהגת בתוקפנות ובפוגענות. אם מגיבים לתוקפנות, היא מוחקת את התגובות. היא מחקה את תגובתי כבר 4 פעמים.
פעם החלטנו בבאופן שמוחקים תגובות עם אופי טרולי או פוגעני. לכן, לאור העובדה שהיא מוחקת תדיר את התגובות לפוגענות שלה, והאמירות הפוגעניות שלה נשארות ללא תגובה, מחקתי את דבריה. היא מייחסת בהם חוסר יושר וחוסר אמינות לאחת ומדברת אליה בזלזול פוגעני.
לידיעתכן ותודה על התמיכה.

[פלונית_ותיקה*]

אמא של
להרגשתי את נוהגת בתוקפנות ובפוגענות כלפי כל מי שלא מסכים איתך במאה אחוז.
אפילו תמרוש רוש ביקשה ממך להפסיק להתייחס למחיקה כי לא הייתה ברירה לדבריה.
מה את מנסה להשיג? יונת הודתה שהמחיקה היתה גורפת מדי והציעה לך לחשוב ביחד איך להמשיך הלאה.
לצערי לא מצליחה להבין אותך

[אני_מליה*]

אמא של מגיבה בתוקפנות מזעזעת, מוחקת את התגובות שלי שוב ושוב וקוראת לא להגיב להן, ואז זועקת את זעקת הקוזאק הנגזל.
אחרי שאת בוכה כל כל הרבה על מחיקות את נוהגת בביריונות. בושי לך חצופה שכמוך

[אמא_של*]

להרגשתי את נוהגת בתוקפנות ובפוגענות כלפי כל מי שלא מסכים איתך במאה אחוז.
צר לי שאת מרגישה כך. היו פה דעות רבות ומגוונות והגבתי עליהן יפה מאוד. בכלל לא מצפה שיסכימו איתי. אפילו לא ב-20 אחוז.

מה את מנסה להשיג? יונת הודתה שהמחיקה היתה גורפת מדי והציעה לך לחשוב ביחד איך להמשיך הלאה.

קראי אחרות שכתבו ואולי תביני. אני הסברתי הרבה פעמים מה אני מנסה להשיג. תסכימי איתי גם שאני לא צריכה להפסיק בדיוק כשאת חושבת שאני צריכה .
אבל אחרות הסבירו את זה יפה מאוד. אז קראי אותן אם מה שאני כותבת לא מדבר אלייך. אולי זה יסביר יותר.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא של, אנא אל תאכילי את הטרול. כדאי פשוט להתעלם. היא נהגה כך גם בדף השני.

[פלונית_ותיקה*]

אמא של
מודה לך על התגובה המכבדת לדברי למרות שלא הסכמתי איתך.
מקווה להמשך רוחות חיוביות מכל הכיוונים @}

[אמא_של*]

מקווה להמשך רוחות חיוביות מכל הכיוונים
גם אני!! וגם מודה לך על התגובה הנעימה

[דו_כיפת*]

מקווה להמשך רוחות חיוביות מכל הכיוונים @}
גם אני @}

[יולי_קו]

ואני רוצה לחזור לדון בנושא הדף הזה.

מהי מהות האתר?

בשבילי האתר הזה הוא אפשרות, במידה מסויימת, לחזור הביתה. בשבילי זה אומר להיות אני, אבל לא בפאן היומיומי, אלא יותר אני כמו שאני רוצה להיות. מכיוון שזו המהות שלו בעיניי, אני מרשה לעצמי, מאפשרת לעצמי, להיות נדיבה, רגישה, קשובה, פתוחה ללמידה, מוכנה ללמד, מסכימה לשתף, ומאפשרת שיתוף.

אני גרה רחוק, ולמרות שיש מסביבי גם מעט ישראלים, הרי רוב הסובבים אותי חולקים תרבות שלעולם תהיה במידת מה זרה לי, אם כי לא לילדי.
פה באתר אני בבית. העברית מתרוננת מכל כיוון. אני מסתדרת בלי צורך בעזרה באיות, ומרגישה משכילה וגם חכמה (אני מלמדת, וכותבת הרבה לתלמידים שלי, אבל זקוקה להגהה ממש לכל מסמך). אני יכולה פה לחשוף נקודות חלשות ורגישות וכמעט תמיד אני מקבלת המון תמיכה. אני מכירה במציאות ממש מעט אנשים מן האתר, אבל מרגישה קרבת לבבות ללא מעט נשים פה, שהפכו מאוד יקרות לי.

פן נוסף הוא מבחינתי הוא רוחב היריעה. מכיוון שהאתר נוצר ומתחדש כל הזמן, ומכיוון שהוא מאוד רב תחומי, הוא מאפשר לי לחקור את עומקי ליבי דרך קריאת הטקסטים והשיחות המאוד מגוונים שנמצאים פה, ולשכלל את עצמי עוד יותר. במילים אחרות הוא עוזר לי להסיר את האבק מהמשקפיים שלי (על ידי בחינת מערכת האמונות שלי) בשביל לראות את המציאות יותר ויותר בבהירות.

לדוגמא, למדתי פה שכשיש לי התלבטות בין שתי אפשרויות, אז כדאי לי לחפש את כל שאר האפשרויות שלא ראיתי, ולבחור מבין כולן. גם למדתי שלמרות שאני לא מושלמת, וכנראה לעולם לא אהיה, אני בסדר גם ככה. זה מנחם אותי, ותומך בי להמשיך ולדייק, להמשיך פשוט לחיות, ובטוב.

מהי מהות האתר בשבילכן?

[אמא_של_מוש*]

יולי קו
כתבת יפה מאוד @}
מזדהה עם הרוב

[פרח_בית*]

_יולי קו
כתבת יפה מאוד_

מתחברת ל בשבילי האתר הזה הוא אפשרות, במידה מסויימת, לחזור הביתה. בשבילי זה אומר להיות אני, אבל לא בפאן היומיומי, אלא יותר אני כמו שאני רוצה להיות.

בשבילי זה מקום לפרוק, לכתוב, להתייעץ. ללמוד.

האתר פתח לי את העיניים להמון דברים. שינה אותי בהרבה מובנים, וגם חיבר אותי לעצמי. גרם לי להבין את עצמי טוב יותר.
מהרבה מובנים מרגישה פה בבית.
למרות השינויים והירידה בתנועה פה עם השנים.

[פלונית_ממש_ותיקה*]

יולי קו רשמת מדוייק את החלק הזה
אני מרשה לעצמי, מאפשרת לעצמי, להיות נדיבה, רגישה, קשובה, פתוחה ללמידה, מוכנה ללמד, מסכימה לשתף, ומאפשרת שיתוף.
אני רוצה להוסיף עם השנים קמו להם כל מיני רשתות "חברתיות" או אתרים אחרים נוצצים, נוחים ומעוצבים, תמיד אני מוצאת את עצמי חוזרת לכאן, יש פה משהו אחר, האתר שכולו קהילה ועזרה, שיתוף על-מנת להעשיר את הקוראים ולא את הכותבת עצמה שברוב המקרים לא מזדהה בשמה, דברתי עם חברה והיא הקבילה את האתר לעיתון "הארץ" שמבחינת עיצוב הוא לא נוצץ ומזמין כמו המתחרים, אבל עדיין שרוצים לקרוא ולהבין עדיף להשקיע בתוכן ולא בעיצוב או ברעש מיותר, האתר עבורי הוא מאגר מידע שלא נגמר (טיפ: דפים באקראי), קהילה תומכת ומכילה, ברוב הזמן ביקורתית נשכנית ונונקונפורמיסטית אך עם המון סבלנות להסברים ושיח, חשיבה מחוץ לקופסה והמקום בשקט שלי בשעות הפנאי

[יעלי*]

בדיוק סיפרתי ברביעי בלילה למישהי שאני עוברת אתה איזשהו תהליך, על החוויה שלי באינטראקציה עם מי שהכרתי כ{{}}אישה במסע, והבנתי כמה טראומתי זה היה עבורי. וכמה משמעותית חוויית האבדן של הבית האינטרנטי שהיה לי כאן, בעקבות זה.

[תפילה_לאם*]

אני יודעת שאני עלולה (שוב) לחטוף על הראש בגלל זה, ויודעת שאני עלולה (שוב) להרגיש רע בגלל זה, אבל לשם שינוי החלטתי לציין ש---
החוויה שלי באינטראקציה עם דמויות שונות באתר הייתה חוויה של בדיוק אותו תעתוע של אלימות פתאומית, שמפתיעה מתוך רצף של רוך, של חוכמה, של אמפתיה, של התגייסות מסורה וכו'. אני מתכוונת בעיקר לדיונים שקראתי מהצד ונחרדתי, אבל גם פה ושם להשתתפות פעילה שלי שזיכתה אותי בשיברון לב. התגובות המחפירות (בעיניי) סביב עזיבתה של אישה היו חלק אחד מהתמונה העצובה הזאת.
והבנתי כמה טראומתי זה היה עבורי. וכמה משמעותית חוויית האבדן של הבית האינטרנטי שהיה לי כאן, בעקבות זה.

[תמרוש_רוש]

תפילה
אני זוכרת היטב שאני הייתי אחת מאותם אנשים שהזכרת, ואת הנזק שגרמתי.
וכל שיש בידי לעשות עכשיו זה לוודא שלא אכנס שוב למצב כזה.

אבל לדעתי, רוב התגובות שאחרי עזיבתה של אישה היו אחרות. אנשים באמת דיברו את הכאב שלהם שנבע מדינמיקה מתמשכת של דורסנות.
אני מתגעגעת לצדדים הטובים של אישה. מאוד הערכתי אותה מהרבה בחינות. ועדיין - הבעתי הקלה גדולה אחרי לכתה. כי זה מה שהרגשתי.

[רוזה*]

אני מאילו שנרתעו מצורת הדיבור של אישה במסע עד כדי כך שהפסקתי לכתוב פה. כמו שתמרוש כתבה -
מדינמיקה מתמשכת של דורסנות. אני מתגעגעת לצדדים הטובים של אישה. מאוד הערכתי אותה מהרבה בחינות. ועדיין - הבעתי הקלה גדולה אחרי לכתה. כי זה מה שהרגשתי. לי השיחזור של דף הבית שלה עורר חשש שמא היא חזרה לפה..... החשש קיים, והאתר השתנה מאוד בשנים האחרונות - גם בגללה, וגם בגלל שמשפחת כשר כבר לא "אחראית" עליו וגם בגלל שבשמת כבר לא נוכחת פה איתנו וכותבת וגם בגלל עוד מספר גורמים. וזה עצוב לי השינוי הזה.... כי האתר היה לי בית רוחני הרבה זמן.

[במעבה_הפרדסים*]

החוויה שלי באינטראקציה עם דמויות שונות באתר הייתה חוויה של בדיוק אותו תעתוע של אלימות פתאומית, שמפתיעה מתוך רצף של רוך, של חוכמה, של אמפתיה, של התגייסות מסורה וכו'. אני מתכוונת בעיקר לדיונים שקראתי מהצד ונחרדתי, אבל גם פה ושם להשתתפות פעילה שלי שזיכתה אותי בשיברון לב.
תודה שכתבת את זה, תפילה

[יולי_קו]

רוזה,
אנחנו כולנו יכולים לגרום שהאתר הזה ימשיך/יחזור להיות שווה. למרות שמשפחת כשר ובשמת ועוד רבים וטובים כבר לא פה, אנחנו פה.