מיכל בז

הי מיכל,
רוב ההיריון שלי ייפול על סתיו וחורף ולכן אני מתעניינת בבגדים.
איפה את נמצאת?
האם את מעוניינת למסור הכל בחבילה אחת או שמעדיפה שמישהי תברור את מה שהיא רוצה בלבד?
חייבת לציין שאני לא נזקקת כלל וכלל, סתם חובבת יד שנייה, ולכן מאוד אבין אם תעדיפי למסור לגמ"ח או למישהו שזקוק יותר ממני
אפשר להשיג אותי בג'ימייל בשם daniwind

מיכל,
שאלת על שמות לקטנתך המתקרבת ובאה בעז"ה. @}
רוצה למקד?
ואולי תקפיצי ל{{}}מה חדש את מברוכ שו איסמה איסמו .

שלחתי.

שלום מיכל ומזל טוב!
רציתי להמליץ לך לפנות טלפונית לדנה פריוולד, יועצת הנקה שהתנסתה בעצמה בנטילת מוטוליום, אני בטוחה שהיא תשמח לשתף מנסיונה.
אפשר למצוא בגוגל.
המון הצלחה בהמשך!

מה דעתך לפנות למרכז ייעוץ ההנקה של ד"ר ליבוביץ באודים?

הי מיכל,
המנשא שיש לי הוא גרסה משופרת של מנשא טליה, הוא נקרא מנשא ינקוט, הנה פרטים:
http://www.minsa.co.il/%D7%9E%D7%A0%D7% ... 1-1-1.html
מה שטוב בו זה שאפשר להקטין את הבסיס (לא יודעת איך לקרוא לזה, הרצועה שעליה מונח האגן) ואז זה מתאים גם לקטנטנים ולא צריכים לפסק להם את הרגליים יותר מהמצב הטבעי שלהם.
אני דיברתי עם טליה שעושה את המנשאים האלה והיא הסבירה לי הכל, זה האתר שלה: http://www.minsatalia.co.il/
אני חושבת שהתחלתי בגיל חודש (אולי זה היה 6 שבועות? כבר לא זוכרת... עכשיו פתאום נראה לי יותר הגיוני ש-6 שבועות) בכל אופן טליה אומרת שזה מתאים מלידה, תלוי כמובן גם בגודל של התינוק, הקטנטונת שלנו די גדולה וארוכה, היא גם שנאה את כל מנשאי הערסול ובמנשא הזה (בטן לבטן) מהתחלה הסכימה להיות. האמת שבהתחלה השתמשתי בו הרבה ואז היתה הפסקה ובדיוק בימים האחרונים חזרתי אליו ועכשיו הוא אפילו יותר נוח כי היא כבר גדולה יותר והראש שלה מציץ והיא יכולה לראות מה קורה (לפני כן, זה היה הדבר היחיד הבעייתי שהרצועה הסתירה לה את העולם וזה יכול היה לעצבן אותה אם היא היתה עירנית, אבל אולי אם הייתי קושרת יותר טוב ומדויק זה לא היה קורה, לא יודעת..)
אז היתרונות של המנשא: קל מאד לתפעול, גם ללבוש אותו וגם להוריד. מתאים לפיסוק גם של קטנטנים, האגן מוחזק ממש טוב (כמו ביאמו ולא כמו בבייבי ביורן, אם את מכירה)
החסרונות: אין? אולי רק הענין הזה עם הרצועה שמפריעה להם לראות עולם...
אגב, אני קושרת מקדימה (ככה הסבירה לי זאת שקניתי ממנה) ולא כמו שרואים בתמונה שצירפתי לך (שם זה בכלל טליה נראה לי...)

את בטח לא תאמיני לי, אבל לאורך היום, יש כל מיני דברים שאני עושה או מחליטה לגביהם ומרגישה ש: "עכשו אני עושה מיכל בז "

הי מיכל, עדינה ניפו המקסימה מטפלת נראה לי במרכז בקרניו סקראל (על הדרך, שווה לך גם לקבל מסאז' ממנה, יש לה ידיים מרפאות ונחוצות ביותר לנשים אחרי לידה!)
אני לא יודעת אם גם בתינוקות אבל שווה לדבר איתה כי היא בטוח יודעת.
את יכולה גם להתייעץ עם עננים בקפה (דינה דיאמנט).
שולחת לך חיבוקים ואיחולים לשבת שלום ומבורך.

אם תרצי אני יכולה לשלוח לך מייל של עדינה למייל שלך

וחוצמזה ראית שכתבתי לך על המנשא בדף ההוא של ההתיעצויות ?

הי מיכל בז, כפר סבא רלבנטי לך? (לקרניו סקרל)

אמא של דגיגונת
מאזור רחובות..

לפני כמה חודשים קיבלתי המלצה חמה מאד, על רונית מרמת אביב לטיפולי קרניו סקרל. 0543090030
(בזכותך דגתי את השם והמספר מתיבת ההודעות. אולי סופסוף אקבע איתה גמני).

הו! נשמע נפלא כי אני בעצמי גם מרמת אביב! הידד!

אני ידעת! בגלל זה טרחתי ודגתי מתיבת ההודעות.

ראיתי שקיבלת המלצות גם על עדינה ניפו. לא בטוחה אם היא ממשיכה להגיע למרכז למתן טחפולים . בכל אופן, בזמן שהגבת, חיפשתי את המספר שלה שזכרתי שראיתי אי שם בדף הבית שלה : 0548122925

הי מיכל
המלצה חמה חמה על דובי - הוא לא אוסתיאופט אבל כן מטפל בקרניו.
הוא מאלפי מנשה ויש לו קליניקה בצהלה (גם קרוב אלייך, יחסית).
הייתי אצלו עם התינוק שלי, אחרי המלצה מבת דודתי שהייתה אצלו עם התינוקת שלה.
הוא איש מקסים מקסים, עם גישה מכבדת מאד ולנו הטיפול מאד עזר.
לא הלכנו אליו בגלל ענייני הנקה, אבל אחרי הטיפול התינוק שלי (שהיה יונק מצטיין גם ככה) ינק אפילו טוב יותר!
דובי 0522506437
אגב, רציתי להגיב וכבר לא הייתי סגורה באיזה דף כדאי עם ריבוי הדפים שעוסקים בגוזי שלך

- התינוק שלי (שלישי במספר) הוא הכי מאתגר שלי עד כה.
לא ישן יותר משעה ברצף גם בלילה, כשמתעורר לא חוזר לישון וכו' וכו'. יאוש. ואגב, הוא גם לא מסכים להיות במנשא ולו שנייה, כך שאני כל היום איתו על הידיים,
בדרך כלל מקפצת על כדור פיזיו (וזה כשיש עוד ילדים קצת יותר גדולים בבית, בחנ"ב...).
שילוב של קרניו יחד עם אייפק צמוד זה מה שמציל אותי. את מתחברת לאייפק? אנחנו מטופלים אצל עננים בקפה ותאמיני לי שאני חייבת לה את שפיותי.

גם מיכל, התקשרתי והיא לא עונה.
מיני, דיברתי עם דובי והוא אמר שהוא ינסה למצוא לי מקום עוד השבוע. דרך אגב, הוא שאל מי המליץ עליו אבל הייתה לי תחושה עזה שמיני זה לא שמך האמיתי. הוא באמת נשמע חמוד.
בקשר לאייפק, לנסוע עד זכרון עם ילדה צורחת נשמע לי תענוג מפוקפק אבל אני אדבר עם דינה. אולי היא תוכל לבדוק בשבילי מרחוק אם בכלל יש טעם?
הילדה באמת באמת בוכה כל היום. היא סובלת ואני משתגעת.

אייפק אצל עדי שאנן בקאנטרי ברמת אביב.

עדי שאנן - נכון! מיכל! זה ממש לידך! שכחתי מזה.

איזה כיף שקבעת אצלו!
זה אכן לא שמי האמיתי, איך עלית על זה?! את יכולה להגיד לו שבת דודה של מאיה (שמי כשמך

) הפנתה אותך.
ראי, אני לדינה הגעתי אחרי שבכורתי לא הסכימה להכנס לכסא של האוטו בכלל (או כל כסא שהוא, או עגלה, או מנשא, או בכלל להיות קשורה/חסומה בדרך כלשהי).
ונסעתי עם ילדה צורחת עד לזכרון כי לא הייתה ברירה, ומאז - כבר שלושה ילדים אנחנו מכורים אליה והיא מכשפת הבית.
אז זה משתלם.
אבל דברי איתה, סיכוי גדול שלא תצטרכי לנסוע אליה בכלל.
והכי חשוב - חיבוק גדול. זה קשה מאד מאד להיות אמא, בטח לתינוקת ראשונה. כל יום זה משתפר בקצת ועוד מעט יהיה לך ממש ממש כיף, מבטיחה.

דיברתי איתה ואני כבר מרגישה מעודדת.
היא גם נתנה לי טיפ מוזהב להשכיב את הגוזל לישון בערסל. אולי זה יעבוד? זה יהיה גאוני אם כן. וכנראה שלא אצטרך לנסוע אליה.
איזה כיף שיש באופן ונשים אדירות שנותנות הצעות קונקרוטיות ולא רק אומרות לי שככה זה תינוקות.

תודה רבה לכן, לכולכן. אני מתה עליכן ואתן השבט הכי אדיר שיש.

מיכל, לא יודעת לגבי רונית, אבל רואה שבינתיים קבעת עם דובי ודיברת עם עננים ו... מחזיקה לכן אצבעות!
<אצלינו, (בגיל קצת יותר מבוגר), כשקטנתי בכתה, הייתי שרה לה (יותר נכון מזייפת) והיא מיד היתה נרגעת. פעל כמו קסם ובעקביות.>

כרגע בהפסקה עד מועד בלתי ידוע מהאייפק, אבל אשמח מאוד מאוד לתאם אתך מפגש בלי קשר.
רק שזה לא יהיה השבוע... (מחר נוסעים צפונה לניחום אבלים, ביום שלישי נפגשים לראשונה עם מי שאולי תהיה הפסיכולוגית של אנסטסיה וביום חמישי הבתמצווש.)

באתי רק להגיד: אני שמתי בתוך גרב. בימות החום: גרב רק על רגל ימין, עם הפתק...

המלצה למטפלת בקרניוסקורל-
לילך סבת-יש לה אתר באינטרנט. בת"א 03-644-8479
אני לא טופלתי אצלה-היא חברה,ועובדת הרבה עם תינוקות וילדים.
עירית

נו, הייתן אצל דובי? (אם מותר לשאול, כמובן)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל שלום שמי מירב ואני מלווה התפתחותית במצב כזה היתי ממליצה לך בנוסף לעזרה לנסות להשתמש במנשא בד ארוך שיספק לקטנטונת מגע תנועה מונוטוניות (חויות ריחמיות) וישחרר לך את הידיים בנוסף כדאי לך לקנות ערסל שגם מאוד מרגיעה אם את רוצה אשמח ליעץ לך הפלאפון שלי 0505694605
בהצלחה מירב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מיכל.
אשמח אם תצרי איתי קשר לגבי הבייביסיטר/מטפלת לקטנתך.
(כתבתי לך גם למייל שבראש הדף, אבל אני לא יודעת אם את קוראת אותו בקביעות).
אפס חמש ארבע, ארבע שש חמש, שמונה תשע תשע אפס. אם אני לא עונה (מה שקורה לרוב) אפשר לשלוח סמס עם טלפון/מייל ואחזור אליך.

היי מיכל, אחי שלח לך מייל בנוגע לבייבי סיטר. אבי: 0526020823. הוא זמין רוב שעות היום.
בהצלחה ושנה טובה.

היי מיכל, אני מחפשת מתנה לאנשים לא נורא קרובים לי, אז לא נעים לי לומר שיצטרכו להחזיר אותה. תודה רבה בכל מקרה.

טוב, את יודעת מה, שיניתי את דעתי. אני רוצה ואבקש להחזיר. האם עוד אפשר? ובאיזה מידה הוא?
תודה!

הי מיכל,

אחשוב לי על זמן ואדמיין את נוודית שוחה כמו באיורים של ג׳ודי ב״אבא ארך רגליים״
הצתת את דמיוני עם זה, והסתקרנתי. עברו המון שנים מאז שקראתי. מצאתי את הספר אני חושבת שזה ממש כולו. עברתי עליו, ולא מצאתי ג'ודי שוחה...

אבל מצאתי את האיור האדיר הזה, שאותו אפילו ממש זכרתי:
תמונה

לדעתי זו לגמרי צילי, למרות שחסרים התלתלים

תודה

_{למחיקה אח"כ, בזמנך}

לא עובד לי האיור

אני אחפש תכף ואשלח לך דרך צילי.

אוף. לא מוצאת את הספר ולא מצליחה לפתוח אותו באייפד. אוף! גוגל לא עוזר...

(ברגע שתראי, תמחקי את הודעותינו

} )

מצאתי! בעמוד 230.

אני אחפש תכף ואשלח לך דרך צילי.
העברה דרך צילי זה בתעריף מיוחד. אולי כדאי לבדוק קודם שאת יכולה לעמוד בו. נגיד... סיבוב על עלמה.
רק אומרת. שלא תהיינה הפתעות אחר כך. אני זה כמו השוק השחור. קודם נותנת הרגשה שאפשר הכל ואחר כך גובה בריבית דריבית...

מצאתי! בעמוד 230.
אהה! ראיתי אותו אבל אכן לא קלטתי שהיא שוחה. לא קראתי את התיאור המלבב

איזה מגניב! תודה

זה נראה בדיוק! כמו שאני כשאני שוחה.
_{<מאמצת לי כחתימה לימים האלה>}

תיקנתי את האיור למעלה.
וצילי, מה זה המסחר הזה? ועוד היום המעשים הטובים הבינלאומי (או משהו כזה)!?!

תמונה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה נראה כמו נמלה! פלא שלא הבנת שזו את שוחה?

מצחיק מאוד. אהבתי.

וצילי, מה זה המסחר הזה? ועוד היום המעשים הטובים הבינלאומי (או משהו כזה)!?!
אה, נו, זה היה אתמול.
היום אני מעבירה בחינם.
איך אני בשבילך?

שליחה על ידי טלי_ב* » 25 מרץ 2015, 14:07

הי מיכל,
אשמח לדבר / להתכתב איתך באיזשהו עניין פרטי.
אם את מוכנה, המייל שכתוב למעלה שפתחת לצרכי באופן - פעיל?

שליחה על ידי טלי_ב* » 26 מרץ 2015, 10:27

שלחתי @}

מיכל, אם בא לך ויש לך זמן תציצי בדף של ניחוח אדמה אחרי הגשם היא ילדה לא מזמן ומתמודדת עם דברים שנראה לי שאת (ואני) התמודדנו עם תחושות דומות אחרי הלידה (ועד היום?)
אולי יהיה לך מה לתרום
@}

ניחוח אדמה אחרי הגשם

היי מיכל @}
הבנתי שיש לך מנשא לופי טבעות, גם לי יש אותו יד שניה בלי הוראות שימוש
והאתר של לופי ירד מהאינטרנט משום מה, הספקתי ללמוד משם תנוחת ערסול
את יודעת איך עושים "רגלי צפרדע" ? אני מסתבכת עם זה קצת,
נעזרתי בהוראות שימוש של מנשא לופיקס שזה שכלול של הלופי אבל זה שונה ולא מסתדר לי
תודה !!!

היי ניחוח, אתמול כתבתי לך הסבר והשרת כנראה בלע אותו. ברגע שאוכל אכתוב שוב.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

אההה אז בגלל זה ההודעות שלי נמחקו, חשבתי שהייתה בעיה אצלי
תודה רבה ! לא דחוף, מתי שתוכלי

בריאות שלמה!

אוי ואבוי

רפואה שלמה במהרה!

רפואה שלמה!

מיכל,
רפואה שלמה!
שיעבור בקלות לך ולסובבים היקרים.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

מיכל תרגישי טוב ! החלמה מהירה ומקווה שתמצאי את העזרה הטובה לך

מה קרה???

רפואה שלמה!

_{(רסיסים, מיכל שברה את הקרסול)}

אוי! הנקע שכתבת עליו הפך לשבר?!?!?! בטח נורא כואב ומחייב מנוחה מוחלטת של הרגל....

שליחה על ידי אורי* » 29 יוני 2015, 10:34

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל שברה את הקרסול
אוי!
איפה כתבה את זה לא עקבתי

מיכל רפואה שלימה!!
לא קל בכלל עם תינוקת

תודה לכן, יקירותיי!
אכן לא קל בכלל, אפילו די עונש. לפעמים אני חשה עצמי קצת איובית, צדיק שנענש על לא עוול בכפו.
פיזית זה קשה מאוד ונפשית זה לא קל כי זה פוגע, כרגע, בקשר שלי עם עלמה. אמא הפכה לעציץ, במקום אמא שמרימה ישר ומנחמת, צריך להגיע אליה. זה קצת הפך את עולמה, אני חושבת.
מזל שיש לה אבא כזה: יציב וטוב ומסור כל כך.

אבל יש צדדים חיוביים: כל הזמן יש פה מישהו לעזור (כרגיל המשפחות האדירות שלנו מתגייסות), כך שפתאום יש לי המון המון זמן לקרוא, לראות סרטים, לכתוב. כשעלמה פה אני משתדלת להיות כל כולי שלה, אבל כשהיא ומטפליה הולכים לטייל אני לבד בבית. ועד עכשיו זה פשוט לא ממש קרה ופתאום זה קורה המון. ואני גם נחה לא מעט ועושה תכניות איך אני אהיה פעילה ומדהימה ברגע שאוכל לזוז.

אבל כן, זה מבאס מאוד מאוד. לפעמים אני חושבת שאני אשתגע כי אני מרגישה, בעיקר לפני השינה, כאילו הגבס חונק לי את הנשמה. איזה דבר משונה זה, להיות בגבס! אני מרגישה שהוא מונח על כל כולי, אבל אני משתדלת פשוט לא לחשוב על זה. זה מקרה שבו מנגנוני ההדחקה שלי יעילים וחכמים מאוד. והמרחק הזה מהתינוקת שלי... זה די קורע את הנשמה. אבל לאט לאט היא מתחילה להבין, החכמון הקטן, איך להיות איתי. ואנחנו מוצאות לנו את המשחקים שלנו.

ועכשיו זה רק עניין של זמן. עוד 10 ימים הד"ר כנראה ירשה לי לדרוך על הרגל וזה סיפור אחר לגמרי. ומהם 10 ימים? כלום בלום.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

היי מיכל, שולחת לך חיבוק גדול !
את נשמעת מתוסכלת במה שכתבת לפני כמה ימים, מקווה שאולי מאז המצב השתפר, שעלמה התרגלה יותר למצב החדש
אני בטוחה שהיא מרגישה את אהבתך העצומה גם אם את לא ניגשת להרים מיד
תשתדלי להנות מהמנוחות הלא צפויות האלו שלך כדי שכשתחזרי לזוז יהיה לך כח להיות פעילה ומדהימה
אה ולא יודעת אם זה סיפורי סבתא ואם זה מתאים לך תזונתית אבל כשהייתי קטנה ושברתי את היד אמא שלי נתנה לי תוסף סידן בצורה של קליפת ביצה טחונה (אחרי בישול)
זה נשמע יותר מגעיל ממה שזה היה... במיוחד שזה היה מעורבב בתוך פירה. והיד החלימה טוב !
@}

שליחה על ידי אורי* » 02 יולי 2015, 12:31

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יו מיכל
תרגישי טוב
באמת קשה שאסור לקום בכלל בכלל
אבל אולי עדיף מאשר מותר חלקית ואז כבר כולם מצפים שזהו את מתפקדת ולא עוזרים (כמו למשל נשים אחרי לידה שאמורות לחזור לתפקוד רגע אחרי שילדו). כשזה מוחלט זה מוחלט וזהו אין ציפיות לא את מעצמך ולא הסביבה. ואפילו עלמה יכולה להבין ולומדת את זה כמו שאת אומרת.

בחלמה מהירה וטובה

(כבר סיימת לעבוד? השנה הסתיימה או שהפסקת באמצע בגלל הרגל?)
ובכלל,מתי אתם עוברים דירה?

הי מיכל, ראיתי את ההודעה שכתבת למיכל צמות על המעבר לכרכור.
אם תרצי אשמח לעזור לך, אנחנו מפרדס חנה

את יכולה לכתוב לי ל- [email protected]

בכל מקרה, שיהיה מעבר נעים,
יעל

ואני אוהבת אותך ( בהמשך למה שכתבת אצל אורי...).

מיכל,
אני מרגישה שאני מלווה אותך כבר כמה שנים מרחוק.
רוצה לשתף אותך בלב שלי שנפתח אליך עוד ועוד.
הנה עלמה כבר כמעט ילדה (תינוקת גדולה), ודברים שהיו בלתי נסבלים ונצחיים כבר פשוט לא כאן יותר.
אני שולחת לך חיבוק גדול גדול עם האתגרים של עכשיו (הרגל, המעבר, הרשת התומכת...), וגם עומק נשימה ושלווה.

היי מיכל, תודה על ההמלצה על המוטיליום, אבל בשיחה איתי אמרת ששאבת חודשיים וחצי - אז זה נגמר מתישהו גם עם המוטיליום

?
או מה?
(אני רוצה להתקשר אלייך בהזדמנות להתייעץ לגבי הריפלוקס ולהגיד תודה על הבגדים שעזרו מאוד, היו שם כמה דברים מאוד נוחים ונעימים כמו שאני אוהבת לקטנים. אני אתקשר אחרי שתתארגנו קצת, בטוחה שיש לך המון על הראש

)

מה שלומך ?

הי מיכל, שלחתי לך מייל לפני כשבוע. האם הגיע? (אל תרגישי מחויבת לענות על המייל עצמו, רק רוצה לוודא שקיבלת...)
הלה

החלמה מהירה לעלמה וכוחות בשבילך.... זה כל כך קשה כשהם חולים

שלחתי לך מייל

יש משהו בתקופת העריכות הזה שגורם לי להרגיש ממש דחוקה מבאופן. אני לא כל כך מבינה למה: אף אחד לא דחק אותי. (אם כי תוהה מתי יאללה בוא יעלה על המוקד ומכינה את עצמי כבר להגנה נחרצת על דפי אהובי.) אולי כל העלבון שלי ותחושת הדחיקות מתרכז פה כי הוא צריך מקום להתרכז בו , כי יש עלבון, יש בדידות, יש תחושת דחיקות וגם אותם אני לא לגמרי מצליחה להסביר.

אני לא יודעת איפה לכתוב, אז אני מתכנסת לפה. לפתוח בלוג עכשיו נראה לי כמו חוצפה שלא תיאמן, אבל יש לי דף, הוא נושא את שמי בגאון. יש לי קיום! יש לי קיום! איזו הקלה.

אז עברנו לפה. פה: פרדס חנה - כרכור. קנינו בית קטן וחמוד והבעל המוכשר של יעלי לה בנה לנו מטבח לבן וחדש ויפה. ריצפנו את הקומה התחתונה בפרקט וקנינו דברים. כרגיל קנינו המון דברים, שוב אנחנו טובעים בחפצים. שנינו מסתובבים בתחושת אנדרלמוסיה בלתי נגמרת: אני מריבוי חפצים, בנז מריבוי משימות. עלמה הולכת שלוש פעמים בשבוע למטפלת (חברה של תפילה לאם! ) ואני נוסעת לעבודה בנוה צדק במכונית, ברכבת ובאוטובוס. אני מקללת כשאני קמה בבוקר ומקללת כשאני חוזרת הביתה, תל אביב סתומה פקוקה ואיתה כל הארץ. אז התפטרתי, אני עוזבת אחרי שנגמר הקורס הזה בתחילת ינואר. וכמובן שמהרגע שהתפטרתי זה כבר לא נראה לי כל כך נורא והתלמידים מקסימים, הקולגות מעניינים ויש לי זמן לעצמי ברכבת. ומה, עכשיו אני אהיה עקרת בית? מה בדיוק אני אהיה?

בפרדס חנה יש קבוצות פייסבוק של מפגשי חנב שעברו לוואטסאפ. לכאורה, אנחנו לא לבד. בפועל זה איכשהו רק מגביר את בדידות האם והפעוטה. אני לא באמת חברה של שאר האימהות ויותר מזה, לפעמים אני מרגישה כל כך משונה, כאילו התנוונה לי היכולת ליצור חברויות. נתקעה בעבר ואיננה עוד. הבדידות פה היא באמת משהו מיוחד לפעמים. בתל אביב יש לי משפחה, הייתה לי שכנה שיכולתי לקפוץ אליה בעת מצוקה ואמא שבאה לעיתים קרובות ממבשרת. פה יש לי... כלום בעצם. שבבי היכרויות, ניצוצות שלא ניצתים. והמון המון עבודה: ליצור, לתחזק, לחזר. ליזום פעילויות ולהילחם כל הזמן בתחושה העלובה הזאת, שאני סוחבת מילדות, שאף אחד בעולם לא באמת רוצה להיות חבר שלי. שאני סתם נגררת אחת.

ועלמה חולה, פשוט כל הזמן. זה גם לא עוזר כי אז היא הופכת למידבקת והרי אין פחד גדול יותר מלהדביק או/ולהידבק מילדים אחרים. זאת גסות רוח שלא תיאמן וחוסר התחשבות לא נורמלי. אז רוב הזמן אנחנו מבודדות, מזל שהיא כזאת תענוגית הקטנה הזאת. כזאת אור קטן וכל כך (אלוהים ישמור עד כמה) מתוקה. היא רק הולכת ומתמתקת, צועקת עליי: מא! קה! תודה! (אימא קחי תודה!) הכול בסימני קריאה, הכול בפקודות. דיקטטורית קטנה ומתוקה.

הפחד מהידבקות הוא קונבנציה חברתית שאין בכל מקום. מציעה פשוט להגיד לאנשים שהיא חולה ולשאול אותם אם הם מעדיפים לא להיפגש עד שהיא תבריא. יכול להיות שתפלי על כאלה שממש לא אכפת להם (כמוני, למשל).

תתחדשו על הבית

אני קוראת לפעמים את יאללה בוא (כשזה לא גורם לי לבכות..) ומאוד מתרגשת ומתחברת.

והמון המון עבודה: ליצור, לתחזק, לחזר. ליזום פעילויות ולהילחם כל הזמן בתחושה העלובה הזאת, שאני סוחבת מילדות, שאף אחד בעולם לא באמת רוצה להיות חבר שלי. שאני סתם נגררת אחת.

מכירה את התחושה, זה מה שתמיד מפחיד אותי בשינויים גדולים (מעבר דירה, שינוי עבודה, התחלת לימודים). זה תמיד דורש המון כוחות נפש, מעייף ומציף אותי בתחושת חוסר ביטחון...
מה שאני מנסה לעשות במקרים כאלה זה להיזכר בתקופות שדברים הלכו בקלות, במקומות שלא הרגשתי בהם שאף אחד בעולם לא באמת רוצה להיות חבר שלי , ולנסות להבין מה היה אז שגרם לי להרגיש אהובה ומקובלת ע"י האנשים סביבי.
לרוב התשובות שאני נותנת לעצמי מתייחסות לגורמים חיצוניים (למשל - האנשים שם פשוט היו נחמדים, או שזאת הייתה מסגרת מאפשרת וכו'), אבל אני יודעת שאני אמורה לנסות למצוא גם גורמים פנימיים וכנראה זה יהיה יותר מועיל.. (למשל שהייתי אז מלאת אנרגיות, או שהרשיתי לעצמי לפתח שיחות חולין בקלילות. אבל באלה יותר קשה לי להאמין...)

פה יש לי... כלום בעצם. שבבי היכרויות, ניצוצות שלא ניצתים. והמון המון עבודה: ליצור, לתחזק, לחזר. ליזום פעילויות ולהילחם כל הזמן בתחושה העלובה הזאת, שאני סוחבת מילדות, שאף אחד בעולם לא באמת רוצה להיות חבר שלי. שאני סתם נגררת אחת.
ככה הרגשתי כל השנה ומשהו הראשונות של האמהות שלי.
אני חושבת שאולי זה לא רק התנאים החברתיים הספציפיים אלא משהו קצת קיומי שבא עם שינוי הסטטוס, הזהות בעצם.
גם המעבר מהעיר הגדולה לעיר הקטנה (כמעט כתבתי כפר. אבל האמת שמכאן, פרח"כ כבר נראית לי כמו כרך) הוא שינוי בזהות.
קפצי אלינו לפעמים. גם יש פה מפגש חנ"ב כל שלישי (נשים מהממות אחת אחת).

לפתוח בלוג עכשיו נראה לי כמו חוצפה שלא תיאמן
לדעתי ממש לא. כנראה מרוב שנאה לקריטריונים (מזדהה! מזדהה!) לא קלטת שהכתיבה שלך לגמרי בצד הנכון שלהם.
כל דף שתפתחי יהיה מהסוג הנותן, לא הלוקח.

בפרדס חנה יש קבוצות פייסבוק של מפגשי חנב שעברו לוואטסאפ. לכאורה, אנחנו לא לבד. בפועל זה איכשהו רק מגביר את בדידות האם והפעוטה. אני לא באמת חברה של שאר האימהות ויותר מזה, לפעמים אני מרגישה כל כך משונה, כאילו התנוונה לי היכולת ליצור חברויות. נתקעה בעבר ואיננה עוד. הבדידות פה היא באמת משהו מיוחד לפעמים. בתל אביב יש לי משפחה, הייתה לי שכנה שיכולתי לקפוץ אליה בעת מצוקה ואמא שבאה לעיתים קרובות ממבשרת. פה יש לי... כלום בעצם. שבבי היכרויות, ניצוצות שלא ניצתים. והמון המון עבודה: ליצור, לתחזק, לחזר. ליזום פעילויות ולהילחם כל הזמן בתחושה העלובה הזאת, שאני סוחבת מילדות, שאף אחד בעולם לא באמת רוצה להיות חבר שלי. שאני סתם נגררת אחת.
הי מיכל.
אני לא יודעת למה נכנסתי לפה, דף בית של מישהי שאני מכירה היכרות וירטואלית שטחית, אבל עכשיו אני שמחה שנכנסתי.
מאוד מזדהה עם כל מה שתיארת ורק רוצה לתת מעט פרספקטיבה (ממש מעט).
להכות שורשים, זה לוקח זמן.
מאז שנולדו הילדות, גרנו ארבע שנים באזור אחד ואחר כך עברנו לאזור אחר,
ובכל פעם זה לקח בין שנתיים לארבע עד שממש הרגשתי שהנה, יש לי מיני-קהילה.
מצאתי את השתיים שלוש חברות שהן גם אמהות והילדים מסתדרים, מצאתי את המסגרות החינוכיות המתאימות,
יש לי איפה לקנות את זה ואל מי לפנות עם זה ואני מרגישה בבית - זה פשוט לוקח זמן.
אני בררנית, לא כל אמא יכולה להיות חברה שלי, ולא כל חברה יכולה להיות חברה טובה.
ואני מדייקת ומדייקת את עצמי עם השנים - מה שמצד אחד הופך את ההשתרשות לתהליך אטי וארוך יותר, אך מצד שני - חזק ונכון יותר.
וחוץ מזה - אני לא מאוד רחוקה ממך (בית חירות. בן זוגך הביא לי פעם בגדי היריון שלך, זוכרת?).
רציתי לשאול אם את מכירה את שיווי משקל בחרב לאת?
בדיוק חשבתי להתחיל ללכת לשם עם הקטנה.
הייתי עם האמצעית וזה היה כיף. אשמח לפגוש אותך שם

לדעתי ממש לא. כנראה מרוב שנאה לקריטריונים לא קלטת שהכתיבה שלך לגמרי בצד הנכון שלהם.
<ערכתי את ההודעה שלי כדי למחוק את החלק של שנאת הקרטריונים>

אני! אני רוצה להיות חברה שלך!
מיכל - רק רוצה להחרות להחזיק אחרי דניאלה - אני במדרשת בן גוריון וגם לי לקח את החמש שנים + שעברו מאז שהפכתי לאמא להרגיש בבית...
זה יבוא.
אם הייתי לידך הייתי מזמינה אותך לקפה.
נשיקות ושבת שלום!
@}
קרן

מיכל,
סליחה שאני מתפרצת לדף..
פשוט התרגשתי לראות אצלך את דניאלה
מתגעגעת

שיווי משקל זה מקום מהמם. הבנות שלי עדין מבקשות ללכת אליו מידי פעם...

בנוגע להשתלבויות.. ככול שאני מרגישה בנוח עם עצמי בתוך עצמי, ככה נוח לי גם בחוץ.
השייכות היא משהו ש(רק) אנחנו יכולות לתת לעצמנו @}

אם כי תוהה מתי יאללה בוא יעלה על המוקד

_לדעתי ממש לא. כנראה מרוב שנאה לקריטריונים (מזדהה! מזדהה!) לא קלטת שהכתיבה שלך לגמרי בצד הנכון שלהם.
כל דף שתפתחי יהיה מהסוג הנותן, לא הלוקח._

שיווי משקל זה מקום מהמם
גם אני מצטרפת. היתה תקופה שהייתי שם במפגשי לה לצ'ה. ובפרדס-חנה-כרכור יש כמה מקסימות (לאו דווקא אמהות לקטנטנים בחינוך ביתי, מה לעשות...).
וגם אני חושבת שלוקח זמן להכות שורשים ולמצוא את החברות המתאימות.
וגם אני מצטרפת להצעה של יונת פשוט לשאול - גם אני אישית מאלה שלא פוחדות להידבק כי אני מאמינה ש"הידבקות" במחלות קשורה יותר במערכת החיסונית שלנו מאשר בזה שנפגשנו עם מישהו חולה. עם זאת יש כאלה שהילדים שלהם רגישים במיוחד אז טוב לשאול.
(כל ילדותי נדבקתי מכל וירוס שעבר לידי, והיום אני יודעת שהאשמה היתה ב-3 דברים עיקריים: 1. כל פעם שחליתי נתנו לי תרופות והרסו לי את מערכת החיסון הטבעית. 2. אכלתי מוצרי חלב ולא ידעתי שאני אלרגית אליהם. 3. לא ידענו שמחלות הן הדרך של הגוף לצעוק לנו כשאנחנו לא יודעים להקשיב לו עוד בשלב שהוא מדבר יפה ובשקט P-: )

שלחתי לך מייל.
@}.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

קוראת ומזדהה עם המון דברים...
תמשיכי לכתוב !
מאחלת בריאות לעלמה @}

מיכל
הזדהתי כל כך
זה קשה מקום חדש, זה לוקח זמן, זמן זמן. גם יוזמה וגם עשייה תמידית, אבל גם זמן, אי אפשר להמלט מזה. אני פשוט רואה את זה כל כך חזק. שעם הזמן דברים משתפרים, ושצריך עוד זמן לדברים אחרים.
אם זה מקומך ושם את הולכת לגור, אז קחי את הזמן, תרשי לעצמך. תני לדברים פשט להיות כך אפילו בלי להאיץ בהם, קצת, סבלנות. זה קשה,אבל יש לך את כל הזמן שבעולם ואת לא צריכה לרוץ לשום מקום.

אורי

את נהדרת.
תודה.
אני קוראת, כל הזמן. לפעמים מגיחה אבל אני בתקופה בה נדמה לי שכל שורה שאנסח תיכתב כבר ממילא, והרבה שיש להגיד לא מתנסח. תקופה כזו, טובה דוקא.
(גם עמוסה בענייני חולין לעייפה.)
חדות העין יכולות גם לקלוט אותי בניק אמיתי יותר, מפעם לפעם

מיכל בז, נכנסת לפה כדי להשאיר לך חיוך, כי הדרך שבה את כותבת פשוט גורמת לי לחייך. (-:

איזה כיף לראות אותך בדף חוכמות של ילדים .

איזה כיף לראות אותך בדף חוכמות של ילדים .

נתקלתי בידיעה עיתונאית על מחקר שנערך בבעלות שחלות פוליציסטיות.
לצערי ואכזבתי היה דיווח בלי שום הפנייה למחקר המקורי או מי ערך אותו. כנראה חשבו שחבל לבזבז על זה מילים.
אבל המסקנה שפורסמה (שעשויה להיות שונה מזו של המחקר עצמו, שימי לב) היא שיש קשר הדוק ומוכח בין ירידה במשקל ופריון בבעלות שחלות פוליציסטיות.
הממצאים שדיווחו עליהם היו מרשימים, גם אם חסרים מאוד. חילקו יותר מ 300 נשים לשתי קבוצות. קבוצה אחת החלה בטיפולי פוריות והשנייה עשתה קודם דיאטה שהתמקדה בתנועה ותזונה נכונה (מה שזה לא יהיה... לכי תדעי, אבל זה גרם לירידה במשקל).
שיעורי הביוץ שלהן עלו בצורה משמעותית וכך גם שיעורי הלידות הבריאות.
מאוד חסר לי לדעת מה הן אכלו (כי זה לא משפיע רק על המשקל אלא גם על ההורמונים והפעילות שלהם) וכמה הן ירדו במשקל לפני שהיה לה השפעה על הפריון. אני עדיין מחפשת את המחקר עצמו.

רציתי לשים את זה בדף על שחלות פוליציסטיות לטובת מי שרוצה גם לחפש את המחקר אבל אז גיליתי שאין כזה דף.
אז אני שמה את זה אצלך בינתיים עד שנמצא מה לעשות בזה ואולי עד שאני אמצא את המחקר ואבדוק קצת יותר לעומק מה היה שם.

וכן, אני יודעת שאת יודעת מניסיון פרטי שלך, אבל מחקר, אם הוא טוב, שווה לא מעט...

אולי זה? http://press.endocrine.org/doi/abs/10.1210/jc.2016-1659

אולי זה?
כן, אלו הנתונים. תודה שטרחת ומצאת. מקווה שלא יגעת

פשוט מהתקציר אי אפשר להבין עד הסוף מה היתה המניפולציה כי אפילו היא מתוקצרת.
מה שכן, כתוב בפירוש על ההגבלה הקלורית, מה שלא מעודד מאוד אבל צפוי

משנה גם איזו טיפולי פוריות בודקים כי זה לא צפוי להשפיע במידה זהה על כל טיפול פוריות באשר הוא.

תודה.
הוא מאוד אהב אתכם. דיברנו עליכם רק איזה יומיים לפני

מה שלומך?
איך ההריון?

שלום מיכל,

גם אני מעוניינת לדעת
_מה שלומך?
איך ההריון?_

אני רוצה לשאול עוד משהו: נכון שאת מלמדת עברית? בעיקר עולים חדשים?
אולי אפשר להתיעץ איתך איך ללמד?
אני מעוניינת ללמד עברית, וגם לימדתי בעבר הרחוק (בתקופה שלפני האמהות, יו כמה מים עברו בנהר!).
המשרה שעל הפרק היא הוראה קבוצת מבוגרים לרמת מתחילים לגמרי, בלי רקע בכלל, דוברי שפה לטינית ואולי גם אנגלית. חלקם יהודים וחלקם לא, במסגרת האוניברסיטה הבין-גילאית (כלומר לפי הבנתי אין קשר לתואר אקדמי).
אני לימדתי עברית קבוצות של ילדים יהודים בארה׳׳ב כמורה מחליפה, שיעורים פרטיים למבוגרים צעירים באירופה (גילאי 20-30), ושיעורים פרטיים בעברית לילדים דוברי עברית בישראל.
אני מלמדת כיום קבוצות של מבוגרים בגילאי 40-90 בעיקר תנועה ומגע.

אשמח לדעת על ספרים מומלצים לדעתך לכיוון למידת עברית מדוברת, ולכיוון יכולת קריאת טקסטים מודרנים, ועוד נקודות ורעיונות כאוות נפשך.
אפשר ורצוי להעתיק את ההודעה לדף שלי ולהמשיך שם בשביל לא להעמיס על הדף שלך.
אפשר גם להחליף מיילים וטלפונים אם יותר מתאים לך.

אני שולחת לך חיבוק גדול.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

מזל טוב מיכל ושחף !!!! @}

מה, ילדת?
וואו! מזל טוב!
שתהיה התאוששות מוצלחת ונחיתה רכה! @}

מזל טוב!
@} @} @}
בשבילך למדתי איך לעשות

בשעה טובה @}.