מעבר לאפריקה

אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה שמיכת. אני תמיד שמחה לשמוע שקוראים. לפעמים נידמה לי שנשארתי לבד...
ואני ,לעומתך, תמיד קניתי מספריים מדוגמות... :-P

שמנו עכשיו לשמוע דיסק שקנינו בארץ ואנחנו מאוד אוהבים לשמוע, של "כוכב נולד". רובכם בוודאי מכירים. הרי כשהיינו בארץ כולם עקבו אחרי זה (אפילו רני כשר...:-D ). ופתאום הבנתי שלא אדע את סוף הסיפור...:-(
זה חלק מההווי הישראלי כרגע, אבל לא חלק משלי. אם הייתי חיה בארץ בטח לא הייתי מתעמקת בזה, אבל בגלל שאני רחוקה, זה לא מובן מאליו.
>לאורית יש צביטה קטנה בלב<
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

לפני כמה דקות שמעתי את בנותי מצווחות אחת על השניה בחדר המשחקים.
"אני לא מתערבת הפעם", אמרתי לעצמי, ואז פתאום הבנתי ש... הן צווחו באנגלית...:-|
שמיכת_טלאים*
הודעות: 606
הצטרפות: 27 ינואר 2004, 14:42

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שמיכת_טלאים* »

אוי, אבל את יכולה להסתכל על זה גם ככה - איזה יופי זה שהחיים שם מקנים להן שליטה בשפה נוספת ברמה של שפת אם! זה יתרון שקשה לי אפילו להסביר כמה שהוא גדול.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

כן, שמיכת. אני מודעת ליתרון של שליטה בשפה נוספת (מה גם שכולם דואגים להזכיר לי את זה).
זה סתם היה מוזר... הן עדיין לא שולטות לגמרי באנגלית, ביגלל שהן לא הולכות לבית ספר\גן בכל יום, ובבית אנחנו מדברים עברית. אבל האנגלית שלהן משתפרת כל הזמן.החיסרון הוא שהן "מאמצות" את המבטא הכבד של המקומיים מהעובדות ומהמורה לאנגלית שבאה פעם בשבוע.:-P

המשך סיפורו של שומר הלילה ,דיויד-
אתמול התקשר אחיו ומסר שדיויד לקח את אישתו והתינוקת לרופא , ושמחר(שזה היום) הוא יקח את אמו. וכשבעלי שאל אותו למה לא לקח את כולם ביחד, הוא היסביר שדיויד לקח אותן על...האופניים...
תארו לכם אשה חולה, שלא אכלה כמה ימים, מניקה, עם תינוקת קטנה, צריכה להחזיק את עצמה על אופניים,בוודאי בדרכי עפר, בכדי להגיע לרופא.:-\
דיויד אמור לחזור אלינו מחר. מקוה שמשפחתו מחלימה.
אמא_של_יונת*
הודעות: 2560
הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אמא_של_יונת* »

אורית,
בילדותי גרתי באזור שרוב אוכלוסייתו אז היתה אוכלוסיה ערבית. הרופא שלנו גר בישוב שכן, מרחק ק"מ אחדים, ונהג לבוא אלינו רכוב על הפרייבט שלו - חמור. המרפאה שלנו נבנתה ליד השער, רחוקה מבתי הישוב, כי לשם הגיעו הפציינטים מכל הכפרים הערביים בסביבה. אני מניחה שהם הגיעו , כמו הרופא, על חמור - בדומה למה שתיארת לגבי קניה כיום.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

אמא של יונת, ואוו. איזה קטע.
אבל זה היה בילדותך. פה זה עדיין קורה...

היום היינו בגן. הלכנו שוב מאוחר, כמו שגאיה ביקשה. היא נכנסה לפניי ולא הסתכלה שוב לאחור. אני חיכיתי במרפסת כמה שניות וכשראיתי שהיא לא יוצאת לחפש אותי, הלכתי עם תומר לקבוצה של הקטנים.
גאיה נהנתה מאוד גם היום. בהזדמנות ראשונה החלפתי מילה עם הגננת והיא אמרה שהיא מאוד מרוצה שמצאנו פתרון.
אבן נגולה מעל ליבי (ונראה לי שגם מעל ליבה של גאיה...). הגננת גם הוסיפה שכשגאיה תביעה רצון להצטרף לפעילות הבוקר ,היא מוזמנת... נישארו עוד פחות משלושה שבועות לסיום השנה (בפעם הקודמת החסרתי שבוע בספירה... כניראה שמאוד רציתי שזה יגמר :-P), ואני מקוה שנעביר את זה בנעימים.
כך גם לא צריך להעיר את כולם מוקדם ולזרז ולהתעצבן... מבחינתי זה הרבה יותר נוח!

מחר המסיבה. אני מתפללת שיהיה יום יפה (כי כבר קריר פה ולפעמים יורד גשם).
תחזיקו לי אצבעות שהכל יזרום טוב ושכולם יהנו.
לו רק יכולתם להגיע גם... :'(
אני מוצאת את עצמי מדמיינת את ילדי המפגש משחקים פה במסיבה...
>אורית עצובה<
עוף_החול*
הודעות: 907
הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי עוף_החול* »

אורית אין לי מה להוסיף לדף. רק שתדעי שאני קוראת אותו באדיקות ומאד נהנית לקרוא אודותיכם. אני מרגישה שבגלל שגם אני עברתי לחו"ל עם ילדים אני יכולה להבין חלק מהדברים שאת מדברת עליהם.

תמשיכי לשתף אותנו.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה בקי. נמסתי לתוך דבריך....

שכחתי לספר שגאיה כבר שני לילות רצופים קמה יבשה. וזה בדיוק כשהורדתי את הלחץ מנושא הגן. מיקרה? אולי.
ואולי הזמן פשוט עושה את שלו, ורק עכשיו היא מתאוששת מהחזרה לפה אחרי הביקור בארץ.
עוף_החול*
הודעות: 907
הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי עוף_החול* »

אורית - לשלוח לך 3 קופות חיסכון לטובת הפסיכולוג בגיל 30?

כמי שחתומה על האמנה שמחייבת אותי לגרום לפחות נזק פסיכולוגי בלתי הפיך אחד ליום לכל אחד מילדי, אני מצרפת אותך בתור חברת כבוד.

תשמעי (בואי, קרוב, קרוב, כי אני לא רוצה שכולם ישמעו) זו לא את. זה הן.
כל אחד בוחר לו את המסלול שלו. ואת הגורל שלו. זה לא הלחץ או הפסקת הלחץ. כי אי אפשר להפסיק ללחוץ. ובטח כשחיים במדינה רחוקה ובתרבות זרה. הלחץ הוא שם והוא חלק מהחיים. (וזה לא שבישראל כולם חיים בשאנטי).
תפסיקי להרגיש אשמה.
החיים האלו כמה שנים בחו"ל יתנו לכם ולילדות חווית חיים שאין לה תחליף. החוויה הזו שווה הרבה יותר מחוויות אחרות. היא מלמדת על השונה, על האחר, על היכולת שלנו לחיות לצד השוני מבלי להידמות לו ומבלי להינזק ממנו. היא מלמדת אותנו להעריך את עצמנו ואת התרבות שלנו ואת המקום שאנחנו קוראים לו בית.

זו רק תקופה. זה לא נצח אבל זו תקופה שתהווה פרק רב משמעות בחייכם גם בעוד 20 שנה.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

בקי, הפעם הפכתי לשלולית... תודה,תודה.
רשמתי והפנמתי. עידודים כאלה אני צריכה הרבה. להכניס דברים בחזרה לפרופורציות נכונות. ניראה לי שפה הכל תמיד מקבל מימדים מפלצתיים... |-0 :-P

המשך סיפור-
דיויד, שומר הלילה חזר אתמול בערב. הוא נראה עיייף ומותש.הוצאתי לו פפיה חתוכה.יתכן שלא אכל היום.
הוא סיפר שהמחלה של בנות משפחתו אכן זוהתה כמלריה. בבית החולים נתנו להן זריקות וכדורים רבים. עכשיו הן מרגישות יותר טוב. הן כבר אוכלות ומסוגלות לתפקד קצת. הוא סיפר שבלילה התינוקת משתעלת מאוד והוא היה קם אליה, כי האמא היתה צריכה לנוח. (הלילה הוא בטח ישן מצוין בבוטקה שלו...:-D ).הוא סיפר שהוא עבד שם קשה מאוד, לטפל בהן ולבשל להן ולהביא מים מהנהר...(מים מהנהר??? :-0 כן, כן.). עכשיו נישאר שם האח הצעיר והוא מקוה שהכל יהיה בסדר.
תארו לעצמכם איזה מזל יש לו שהוא עובד ושיש לו כסף בכדי לטפל בחולים. יש הרבה מאוד אנשים שאין להם...

היום יום המסיבה של גאיה. רק עכשיו אני מרשה לעצמי להרגיש את הלחץ ו את הגוש בגרון.
בעוד רגע אני נכנסת למטבח להתחיל להכין את האוכל. בעלי ואחי יבואו ויסדרו שולחנות, כיסאות וקישוטים.
בהצלחה לנו.|מתנה| |בלונים|
ציפי_נוראל*
הודעות: 134
הצטרפות: 13 דצמבר 2003, 00:05
דף אישי: הדף האישי של ציפי_נוראל*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ציפי_נוראל* »

יום הולדת שמח!!!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שיהיה כיף ושגאיה תהנה מכל רגע ורגע הרבה נשיקות וחיבוקים מכולנו
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

וואו...כבר אין לי סבלנות לשמוע איך היה!!!!!
אני מקווה שגאיה נהנתה מכל רגע..ואולי אפילו גם את......
נשיקות מכולנו.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

או,קיי. עבר.
הייתי בלחץ מטורף כל היום להכין את האוכל, ולדאוג שיגיעו ילדים ושהכל יתקתק.
האוכל היה מוכן בזמן! בעלי ואחי היגיעו מוקדם מהעבודה ובאו לעזור בהכנות, תלו קישוטים, הכינו הכל בחוץ.
היגיעה השעה אחת.הליצנים והמתקן אמורים להגיע... אחת ועשרה... התקשרתי ,ואמרו לי שהיתה תקלה באוטו, אבל הם בדרך. היגיעו רק בשתיים. אני כבר הייתי על סף התקף לב! מזל שרוב הילדים אחרו והיגיעו אחריהם. רק אז התחילה ליזרום המסיבה כמו שרציתי. היגיעו הרבה ילדים מהגן של גאיה. יותר ממה שציפיתי. זו היתה הפתעה נעימה. כולם שמחו ונהנו. קפצו על המתקן, שיחקו עם הליצנים. היה מופע מצחיק של שני ליצנים, ואחר כך מופע קצר של ארבעה אקרובטים, שעשו פירמידות מרהיבות, ובסוף גם שיתפו את הילדים. גאיה היתה מאושרת. כל חלומותיה התגשמו- מתקו מתנפח, מופע מצחיק+אקרובטיקה,חברים אהובים, ומתנות מקסימות, והכל בביתה ,במסיבה שלה! ולסיום, עוגת ברבי מרהיבה, שנאכלה כליל תוך שניות (שהזמנתי, כמובן,במאפיה, כי זה כבר גדול עלי...).
ואיפה אני הייתי? לא יודעת. הרגשתי כמו בסרט ,לא שלי. כאילו אני עומדת וצופה מהצד (למרות שהייתי לחלוטין בפנים...).
כשהמופע השני הסתיים, שזה היה כמעט סוף האירוע, פתאום הבנתי שאני לא נמצאת.
אבל הנה, עבר וסומן כהצלחה!
צוות הבידור נישאר איתנו עוד כשעתיים, מפני שרק אז היגיעו לאסוף אותם.(אפריקה...).ישבו על הדשא ,הוצאנו להם שתיה, הבנות עוד היו איתם והעבירו את הזמן בנעימים.
אני ובעלי סיימנו את היום עם גוף כואב מכל הלחץ של כל היום, והלכנו לישון עייפים אך רצוצים...
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

עייפים אך רצוצים?......שמת לב מה רשמת? כנראה שבאמת המסיבה עייפה אותך..... (או שהתכוונת למרוצים ויצא בטעות...)
בכל מקרה שמחים לשמוע שנהניתם, וואו זה נשמע ממש הפקה רצינית!
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

שרון, לא התבלבלתי. התכוונתי למה שכתבתי!
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

אורית את כל כך עייפה מהמסיבה שקשה לך להתאושש ולכתוב לנו קצת?......

אני מתגעגעת! ומחכה לשמוע סיפורים.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

חוסר חשק .
הנושא עליו אני כותבת עכשיו זה משהו שלא היה בא לי לכתוב עליו או להתעסק איתו, אבל לא יכולה יותר להדחיק.
ביטחון אישי פה, בניירובי.סיפורים על שדידות תמיד היו. בזמן האחרון השמועות אומרות שהשודדים נעשים יותר אלימים.
זה מפחיד אותי. סיפורים על הצתות,ואף אונס של נשים לבנות ואף ילדים לאור יום ובביתן שלהן. בכל מפגש עם ישראלים יש כאלה שיודעים לספר כאלה סיפורי זוועה.אז אולי זה רק שמועות? אתם יודעים, סיפורים מתגלגלים ו"מתנפחים". אבל גם "אין עשן בלי אש". אני מרגישה שאני מתמלאת חרדות. אני, שמעולם לא היתה לי בעיה להיות לבדי בבית ,גם לא בלילות, וגם לא לתקופות ארוכות-כשבעלי היה נוסע לחו"ל בלעדינו. אני, שאוהבת להיות בבית ולבלות בו את זמני עם בנותי, מרגישה שהפחד משתלט עלי. ,נכון שהבית מוקף חומה וסגור עם שער. אז מה? אז היציעו לי לעשות לחצן מצוקה, כך שאם משהו קורה, תוך כמה דקות מגיעה חברת שמירה. כבר הזמנו. יהיה עד סוף השבוע.
זה לא עוזב אותי. אף פעם לא הירגשתי כך. מה ששבר אותי סופית היה הסיפור שפגעו בילדים. אז פשוט התמוטטתי והתחלתי לבכות.המחשבה על זה שיפגעו בבנותי פגיעה כל כך קשה וברוטלית היא משהו שאינני יכולה ליסבול את המחשבה עליו.(דמעות זולגות על לחיי...).
היום ממש קשה לי לתפקד. המחשבות המזוויעות לא עוזבות אותי.
בעלי אומר שמקרים כאלה הםתמיד inside jobs . כלומר, מישהו מהעובדים עוזר לפורצים. ושלעיתים זה מעשי נקמה.
אנחנו מתיחסים לעובדים כמו שהיינו רוצים שיתיחסו אלינו ,ונראה שהם שמחים. אבל עוד משהו שמשננים לי כאן, זה"שאסור לסמוך על אף אחד"! איך אני יכולה לחיות עם אנשים שאינני יכולה לסמוך עליהם?? הרי הם איתי יותר שעות ביום מבעלי היקר...
אני לא יודעת כבר מה לחשוב. אני מבולבלת ומפוחדת. הרי יש אנשים לבנים שחיים פה שנים, ואף כאלה שחיו פה את כל חייהם.אבל האם זה חכם להגיד "לי זה לא יקרה"??
זה מטריד את ימי ואת לילותי.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

שרון
כניראה שכתבנו ביחד. עכשיו את מבינה למה לא כתבתי?...
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

לפני יומיים ראינו את הסרט "שר הטבעות-שובו של המלך".
מ-ד-ה-י-ם! תיכננתי לראות רק חלק, ובסוף נישאבתי ולא הצלחתי להפסיק...
עולה על שני קודמיו, למביני דבר.
את הספרים בסידרת "שר הטבעות " קראתי בהריון האחרון, לפני בערך שנתיים וחצי.נהניתי מאוד ונישביתי בקיסמם.
כשיצאו הסרטים, אחד אחרי השני, אחי קנה כל אחד מהם בתורו בDVD .לסרט האחרון חיכינו בכיליון עיניים, והיה שווה!

עכשיו התחלתי לקרוא את הספר "הארי פוטר" החמישי. קניתי אותו בביקור בארץ.רק עכשיו אני מגיעה להתחיל ליקרוא.
רק בהתחלה וכבר נהנית.
את הקודמים גם קראתי באותו ההריון. השלמתי הרבה שעות קריאה באותם חודשים...
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

אורית קראתי את דברייך ואני ממש מבינה לליבך. עניין הביטחון האישי הטריד גם אותי בעבר, מה שכן דאר היא מקום שקט מאוד בהשוואה לניירובי. למרות שגם פה קרו לא פעם מקרים איומים, אבל ממש לא ברמה של ניירובי (הנה לפחות יתרון אחד על פני ניירובי). בכל מקרה אייל צודק בהחלט רוב המקרים הם אכן תוצאה של שיתוף פעולה עם צוות העובדים.
שאלת איך ניתן לעבוד עם אנשים ולא לסמוך עליהם. זו באמת שאלה קשה. אבל תאמיני לי שאחרי יותר משנתיים וחצי פה, זה יותר מאפשרי. אחרי שאת נכבית הרבה פעמים מהאנשים שאת חושבת שמכבדים אותך, הלא לסמוך הופך להיות חלק בלתי נפרד!
"כבדהו וחשדהו" - זו הדרך הטובה ביותר. חשוב לזכור כל הזמן שאנחנו נמצאים באפריקה ולכן לא ניתן לסמוך לגמרי על האנשים שמסתובבים לנו בבית. אני כבר למדתי על בשרי שגניבות, שקרים וכדומה זה חלק בלתי נפרד מחייהם. אני לא מנסה כרגע לשפוט ולהבין מאיפה זה נובע. כי אם חושבים לעומק הם כל הזמן במצב של הישרדות.
בכל מקרה עם כמה שזה קשה נסי לא להיות "עיוורת" עם העובדים שלך. והכי חשוב לא לחשוב גרוע...נסי גם לא להקשיב לכל הסיפורים הנוראיים מסביב. זה מה שאני עושה. כי כמו שרשמת סיפורים נוטים להגזמות לפעמים......
מקווה שהפחד יעלם בשלב מסויים ואם לא יעלם אז לפחות יהפך למשהו שניתן לחיות איתו.

ואולי בכלל תבואו לפה וזהו? הנה מצאתי פיתרון!!!!!!!!!!!!!!!!
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16
דף אישי: הדף האישי של ברונית_ב*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ברונית_ב* »

אורית,

לא זוכרת באיזה דף, אבל ענת שן לוי כתבה פעם משהו יפה בקשר לתסריטי זוועה של חרדות שרצים בראש. אם אני לא טועה, היא כתבה שם שעצם המחשבה משמש מבחינתה תחליף לזוועה אמיתית. ברגע שהיא חוותה את התסריט הכי מבהיל, מבחינתה היא "הזדכתה" על האפשרות שזה יקרה באמת.

אני חושבת שיש בזה גרעין חזק של אמת. אפשרות לעבוד אנרגטית באופן נכון ולסלק את האופציה המפחידה לכל הרוחות.
אני כשלעצמי, כל פעם שנתקלת בחרדה מהסוג הזה, בודקת עם עצמי טוב טוב ומנסה להבין אם זו חרדה פנימית או כתוצאה מאיזה הייפ חיצוני (שמועות, עיתונים). ואז אני אומרת לעצמי בקול פנימי רם: לא תודה. אני לא צריכה את זה בחיים שלי. זה לא קשור אלי, לא זה השיעור שאני צריכה לעבור

וחוץ מזה, נשמע שהיתה מסיבת יום הולדת סבבה!
שזה היה כמעט סוף האירוע, פתאום הבנתי שאני לא נמצאת

נשמע כמו מה שהרבה אנשים עוברים בחתונה שלהם D-:
אילנית*
הודעות: 71
הצטרפות: 04 נובמבר 2002, 00:25

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אילנית* »

אורית היי הרבה זמן לא דיברנו, אני מאוד מבינה אותך אני עוברת ממש את אותם חרדות הסיפורים כאן בניגריה בלי סוף אני לא ישנה טוב בלילה, בוכה המון ואין לי מושג איך להתגבר על הכל, יש סיפורים על שוד בלי סוף, מצד שני את רואה את המשפחות הישראליות שחיות כאן הרבה שנים ולא מבינה איך זה יכול להיות, אבל כנראה אני שונה מכולם אני לא מצליחה להתגבר על הפחד, ואת זה ארז בעלי לא מצליח להבין, מבינה אותך מאוד, מקווה שנצליח למצוא פתרון ביחד איך להתגבר על המפחד הנוראי הזה
ניהיה בקשר
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה ברונית. נעים לראותך פה שוב.
אילנית, חמודה, באמת הרבה זמן לא דיברנו. אני מבינה מדבריך שאת עדיין מרגישה ממש רע . לדעתי, אם החרדות ממשיכות לאורך זמן ברמה שמפריעה לתיפקוד, אי אפשר להישאר ולגור במקום. אני עכשיו בודקת עם עצמי לראות לאן זה הולך מבחינתי.
ואת זה ארז בעלי לא מצליח להבין, הוא באמת לא מבין?? הרי זה באמת מפחיד. לא מדאיג אותו שמשפחתו עלולה להיפגע, חס וחלילה??

היום היינו בגן\בית ספר. גאיה שמחה ללכת לגן כשירד ממנה ה"עול של השעה הראשונה.
גם אור שמחה מאוד בשיעורים שלה. היום המורה של אור ניגשה לאחי (כי אני לא הייתי בסביבה) ואמרה לו שהיא רוצה שאור תבוא עד סוף השנה לימים מלאים. (האמת היא שהיא רוצה שאור תבוא בכל יום, אבל הוא היבהיר לה שזה לא יהיה!)
בדרך חזרה, באוטו, אור אמרה שהיא רוצה לבוא לבית הספר גם בבוקר.ניראה לי ששמעה את דיברי המורה.

מזה חששתי. אני לא רוצה שביתי תישאב לתוך בית הספר .אני רוצה חינוך ביתי!
אני מעריכה מאוד את בית הספר הזה שהיסכים לקבל את בנותיי באופן חלקי, ואת מוריו המקסימים. באמת. לא ראיתי כזה מקום מעולם. אבל זה עדיין בית ספר וזה לא מה שאני רוצה עבור ילדי! אותה מורה רוצה עוד ילדים בכיתתה, ורוצה לימשוך את אור לתוכה.(הכיתה שלה מונה כיום רק 9 ילדים). לאור זה ניראה קוסם.
אני עובדת עיצות. איפה לשים את הגבול??
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

קיסיטו ,הגנן, ניגש אלי קודם וסיפר לי שהבן שלו,שהוא בערך בן 4 ,יצא אתמול מהבית עם חבר ו...לא חזר.
עברה בי צמרמורת. הוא סיפר שאישתו חיפשה אותו אתמול ולא מצאה. השומר בבית השכן הוא שכן שלו ,והוא סיפר לו עכשיו שהילד עדיין לא נימצא. קיסיטו ביקש לצאת קצת מוקדם יותר, לפני שדיויד השומר מגיע,ביכדי שיהיה לו זמן לעזור בחיפושים בשעות האור. אמרתי לו שילך, כמובן, ונעלתי אחריו את השער.
מחריד ,נכון? מי יודע אם ימצאו אותו. מי יודע מה יכול ליקרות??
מקוה שמחר הוא יביא איתו בשורות טובות.

בקשר למשפחתו של דיויד, אתמול הוא אמר לי שלא היצליח ליצור איתם קשר. אבל אמר גם שאם משהו היה לא בסדר היו מודיעים לו בכל מיקרה.אז הוא רגוע. אמרתי לו no news is good news. לקח לו רגע להבין, ואז הוא צחק והנהן בראשו.
כמה קשה זה כשאין טלפונים ואין אפשרות להתקשר עם המשפחה.
כמה מובן מאליו לנו שאפשר להרים טלפון ולדבר (או לישלוח אי מייל...).
או לכתוב באתר ;-)
יפעת_פיירמן*
הודעות: 29
הצטרפות: 14 ספטמבר 2001, 14:09
דף אישי: הדף האישי של יפעת_פיירמן*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי יפעת_פיירמן* »

עוקבת אחרי קורותיך. שולחת לך הרבה אהבה ומקווה שתמצאי בך את הכוח להתגבר על כל המכשולים.
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16
דף אישי: הדף האישי של ברונית_ב*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ברונית_ב* »

כמה זמן אתם אמורים עוד לשהות באפריקה? מה המחיר המקצועי שבעלך יצטרך לשאת בו אם תחליטו לחזור לישראל? (אני שואלת מתוך הבנה שהוא זה שיש לו שם תפקיד מוגדר, שבעקבותיו נסעתם).

תזכרי שאם את ממש סובלת, תמיד יש לך את החירות האישית לקחת החלטה ולחזור לישראל . סביר שזו תהיה החלטה מורכבת מבחינה משפחתית (הריחוק התקופתי מהאבא, בן הזוג) אבל אולי ככה תהיי יותר שלמה עם עצמך.

קחי זמן מה למדוט על זה, לדמיין את האפשרות הזו לפרטי פרטים - ואז תראי מה את מרגישה ואיזה קולות עולים בך. שמחה? חופש? תחושה שיש לך עוד דבר מה לסיים שם באפריקה?

> ברונית מעלה את האפשרות <
אילנית*
הודעות: 71
הצטרפות: 04 נובמבר 2002, 00:25

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אילנית* »

היי אורית
ארז מאוד מבין אבל טוען שאני לא רואה דברים בצורה חיובית כל הזמן שלילי, הוא רואה את כל המשפחות שחיות כאן 5 או 6 שנים וטוב להם אז אין סיבה שלנו לא יהיה טוב, ברור שאני יכולה לקום וללכת אבל מה אז? להשאיר אותו לבד, המכולה שלי תקועה בנמל בניגריה כבר חודש ימים ולא משחררים לי אותב מאיזו שהיא סיבה, כל הבית שלי בתוכה, יש יותר מידי דברים שמתרוצצים בראש שאין לי אליהם תשובה באיך להתמודד איתם, יש ימים יותר טובים שממש נחמד לי ויש ימים שזה ממש נורא, הכל מפחיד אותי, מלחיץ אותי ואני ממש לא מצליחה להתגבר מקווה לימים טובים יותר גם בשבילך
עוף_החול*
הודעות: 907
הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי עוף_החול* »

אורית
בנוגע לאור ולבית הספר.

מקריאת דבריך עלתה בי השאלה האם את מעונינת בחינוך ביתי או בחינוך חופשי?
כי אם התשובה היא חינוך ביתי הרי שאין לי יותר מה להוסיף. אבל אם התשובה היא חינוך חופשי אני חושבת שעליך לאפשר לאור לבחור את דרכה גם אם היא שונה מדרכך.
מתוך כבוד לבחירות של אור אני חושבת שעליך לאפשר לה ללכת לבית הספר בשעות ובתדירות שהיא מעונינת בהם. אם יתאים לה, מה טוב. ואם לא, את תיהיי שם על מנת לעזור לה לבחון אפשרויות חלופיות.

אני חושבת שהאמונה האישית שלנו בדרך מסויימת נכונה לנו, לאו דווקא לילדים שלנו.
אני אתן לך דוגמא מחיינו שלנו. בתחילת השנה רשמנו את איתמר לבית ספר מיוחד ומקסים. בית ספר פרטי ופתוח. לצערנו איתמר היה פשוט אומלל שם ולא נהנה ללכת לשם בבוקר. השארנו בידיו את ההחלטה. העלנו בפניו שלוש אפשרויות סבירות. 1. להישאר בבית הספר 2. לחזור הביתה לחינוך ביתי 3. לעבוד ללמוד בבית הספר האזורי. הוא בחר באפשרות השלישית למרות שהיא היתה הכי פחות חביבה עלינו. ומה אני אומר לך? הוא היה מאושר. הוא השתלב נהדר בכיתה ושמח ללכת לבית הספר. למרות שהוא רגיל ולמרות שהוא לא ממשיך את הקו החינוכי של הבית. טוב לו שם.

תבדקי עם עצמך האם את מאמינה שאור מסוגלת להחליט מה טוב לה ומה לא?
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

בקי כתבה את כל מה שאני חשבתי ופחדתי להגיד........
מסכימה עם כל מילה. אני גם חושבת שאם אור בוחרת להיות בבית הספר את צריכה לאפשר לה את זה. מי יודע אולי זה יהיה רק ניסיון והיא לא תאהב את הרעיון. אבל אם כן אז שווה לנסות.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

בקי ושרון. אני רוצה חינוך ביתי!! אני רואה חסרונות בבית ספר שאור (או ילד בכלל) לא רואה. אני המבוגר שבדברים מסויימים עדיין מחליט החלטות חשובות בחיי ילדיו. אם ילדך ירצה לשחק בכביש ומאוד יהנה , האם תרשי לו\לה? לא! כי את יודעת שזה מסוכן, למרות שהוא\היא לא רואים זאת כך.
אם הייתי בישראל לא היתה לי כל שאלה והתלבטות ולא היינו צריכים להתקרב לבית ספר בכלל.
פה האילוצים הם אחרים, ולכן עולות ההתלבטויות של כמה ואיך.
מתסכלת אותי המחשבה שאצטרך לוותר על הדבר החשוב ביותר בחיי כרגע, והוא לתת לבנותיי את החינוך הטוב ביותר בדרך הטובה ביותר. כלומר-חינוך ביתי ! יש לי הרגשה שאור אכן תהנה בבית הספר (וזאת מהכרות קרובה איתה...), אבל השאלה היא על מה תיצטרך לוותר...(לא מצריך תשובה מהקהל...).
כמובן שאני עם היד על הדופק בקשר לאם היא שמחה .היא שמחה.

ולך אילנית. גם פה יש משפחות שגרות כאן שנים. אז מה.ממתי אני זה "כמו כולם" ? ממתי את ? את אילנית, ויש לך את הרגשות\תחושות\חששות שהם שלך בלבד. לא "של כולם". את מרגישה כך ועליו לכבד את זה ולראות ,ביחד,איך אתם ממשיכים. גם אצלנו עולה הרבה שאופציה שאני והבנות נחזור לארץ, אבל זה גם נופל בכל פעם באותה מהירות.
המחשבה לחיות לאורך חודשים ואף שנים רחוק מבן זוגי היא בילתי נתפשת, ושלבנותי, בעצם, לא יהיה אבא (רק וירטואלי
:-P ), והוא לא יכיר את בנותיו ואת אישתו יותר.אנחנו מאוד לא רוצים להגיע למצב כזה.(ברונית, זה עונה גם לך).
מזדהה מאוד עם מה שכתבת
יש ימים יותר טובים שממש נחמד לי ויש ימים שזה ממש נורא, הכל מפחיד אותי, מלחיץ אותי ואני ממש לא מצליחה להתגבר . גם אצלי זה כך.צריך לקחת כל יום לחוד. לעבור אותם אחד אחד.
המכולה שלך עדיין תקועה בנמל??! זה ממש מתסכל! איך אתם מתסתדרים בלי הדברים שלכם?

המשך סיפור הילד בנעלם-
קיסיטו, הגנן היגיע באיחור הבוקר. הוא היה בחיפושים עד מאוחר אתמול, שאל אנשים,הסתובב באזור בו ניראה הילד לאחרונה ,והילד עדיין לא נמצא. שאלתי אותו הבוקר אם הוא רוצה לצאת ולהמשיך לעזור בחיפושים. הוא ענה לי בראש מושפל ש"התפקיד שלי זה לישמור על העבודה שלי והתפקיד של אישתי זה לישמור על הילדים, כמו שאת שומרת על שלך ורואה איפה הם, ועכשיו אישתי צריכה להמשיך ולחפש אותו בעצמה, כי אני צריך לדאוג למקום העבודה שלי".
דיברתי עם בעלי, והחלטנו להביא לו מחליף להיום. כשאמרתי לו את זה הרגשתי שזה שימח אותו. הוא רוצה לחפש את בנו, אבל, יותר מהכל, חושש מאוד לאבד את מקום עבודתו. הרגעתי אותו בקשר לזה והוא הלך לדרכו.
מחכה למחר לשמוע ממנו מה קורה.
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

קוראת כל הזמן ומחזיקה אצבעות לילד של קיסיטו הגנן.
הלוואי הלוואי הלוואי שיימצא בריא ושלם!
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

אורית, קראתי והבנתי, אבל...ואני באמת לא מנסה לעצבן אלא רק לעזור.....
רשמת שאת רוצה חינוך ביתי! אני עוד לא ממש מבינה בכל הדרך חיים הזו. אבל מקריאה מרובה באתר הבנתי שאחד הדברים החשובים ביותר זה להקשיב לילד וללכת עם רצונותיו. אז נכון שאת רוצה חינוך ביתי. אבל מה עם אור?

אם ילדך ירצה לשחק בכביש ומאוד יהנה , האם תרשי לו\לה? לא! כי את יודעת שזה מסוכן, למרות שהוא\היא לא רואים זאת כך.
אני לא ממש מסכימה עם הדוגמה הזו כי היא די קיצונית....פה מדובר על בית ספר ועוד בית ספר שיותר קרוב לגישה שלך. לא מדובר בסיכון חייה של אור, ולכן היה לי קשה עם הדוגמה.

אם הייתי בישראל לא היתה לי כל שאלה והתלבטות ולא היינו צריכים להתקרב לבית ספר בכלל
אבל מפה בדיוק נובעת הבעיה. אתם לא בישראל ולאור אין בניירובי את האפשרויות שיש לה בארץ (כמו המפגשים שהייתם עושים וכדומה) ולכן אני חושבת שיש לאפשר לאור לבחור את בחירותיה כעת.

טוב אני בטח רק מכעיסה אותך, אבל את יודעת אני רואה דברים בצורה אחרת - אני מורה גם בואי לא נשכח ומכאן שאני מודעת היטב לחסרונות שיש בבית הספר אבל מודעת עוד יותר ליתרונות שבו!
אני באמת רוצה לשאול האם את באמת חושבת שלכל ילד מתאים חינוך ביתי? לא יכול להיות שיש ילדים שאולי צריכים עוד דברים שחינוך ביתי לא יכול לספק...ובמקרה שלך חברה שבטח מאוד חסרה לאור..........

בכל מקרה מקווה שכל החלטה שלא תקבלי, תהיה טובה גם לך וגם לאור!
והכי חשוב מקווה שאת לא כועסת עלי.......
עוף_החול*
הודעות: 907
הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי עוף_החול* »

הפעם זה התור שלי להסכים עם שרון.

ורק הערה אחת.
כל מקום והחוקים שלו. מה שנכון לניירובי לא חייב להיות נכון כשתחזרו לישראל. אולי בקניה היא צריכה את בית הספר על מנת לספק לה את מגוון הגירויים והחברה שהיא זקוקה להם וכשתחזרו לישראל היא תוכל לחזור לחינוך ביתי כי תהיה חברה של מחנכים בבית.
את יודעת, אומרים שצריך כפר שלם על מנת לגדל ילד.
אולי כרגע בית הספר הוא הכפר שלה.
אולי האמונה שלך בצדקת הדרך (ואין לי שום ויכוח איתך על חינוך ביתי) היא פשוט פחות רלונטית למציאות חייך הנוכחית - בהקשר של אור.
אני בעד גמישות.
התעקשות על עיקרונות יכולה להוביל לתיסכול ולאנטי (ואני שוב מדגישה שאני חושבת וזוכרת שאת אמא מקסימה וקשובה מאד ואין לי ספק שאור לא אומללה ולא מתוסכלת)
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

אני מסכימה עם בקי בעניין אור ובית הספר.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי יונת_שרון* »

ואולי זו פשוט תקופה קשה בבית החדש, ונוח לברוח קצת מהקשיים למקומות אחרים. לא נורא, הם יחכו לכן עד שתהיו מוכנות אליהם.
אילנית*
הודעות: 71
הצטרפות: 04 נובמבר 2002, 00:25

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אילנית* »

היי אורית
הבאנו איתנו 8 מיזוודות מלאות כמה שיכולנו ועם זה אנחנו מנסים להסתדר, קשה, קשה לילדים אין מספיק משחקים, הדברים האישיים שלהם לא קל בכלל
הכל הולך כאן קשה ומסובך זה פשוט לא להאמין. ודבר זה עוד יותר מקשה עלינו ועל הילדים
נחכה ונראה מקווה לטוב יותר
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

אוריתי, שולחת חיבוקים. חשבתי, שאם תניחי לאור ללכת לשם כרצונה, הלחץ שהיא מרגישה ממך נגד בית הספר יירד. וכשיגיע היום שבו היא תגיד שלא בא לה, תוכלי להגיד לה בפשטות: אוקיי.
מצד שני, יש אפשרות להודיע לה בנחישות ובלי היסוס שבמשפחה שלכם לא הולכים לשם כל יום כי לדעתכם זה לא בריא .
אני מנסה להתחבט יחד איתך, ולנסות לחשוב מה הייתי עושה במקומך וזה באמת מורכב מאד מאד ולא קל בכלל.
בכל מקרה, הילדות עדיין קטנות, וגם אם יחוו כמה שנים של טעימה מבית ספר, לא תישארו שם לנצח וסיפור בית הספר יכול להיתפס כחלק מחוויה גדולה ומוזרה שאתם עוברים ושבלי ספק תעצים אתכם כמשפחה.
ואת יכולה להגיד לעצמך: אוקיי, עכשיו זה ככה. היא רוצה את זה כי היא חייבת חברה ואין לי אפשרות לספק לה חברה בגלל הדרך שבחרנו עכשיו וזה זמני, אז למרות שזה לגמרי מנוגד לעקרונות שלי, הרי גם לחיות כך באפריקה זה די מנוגד לעקרונות שלי ובכל זאת אנחנו עושים את זה כי החלטנו כאן על משהו. אז זה יהיה אחד מהדברים המוזרים שקורים.

אני מרגישה שחינוך ביתי בבדידות ובידוד זה לא דבר טוב. אור ילדה בוגרת ומפותחת עם מושגים די ברורים על העולם.
אולי מאחר והחלטתם עבורה על סביבה כל כך משונה, לזמן הזה בחייכם, תצליחו למצוא כוחות לספק לה את המירב ממה שמצוי בשטח , גם אם זה עושה לכם קצת בחילה...
תוך הבהרה לה ולאחיותיה שכשחוזרים לארץ ההרפתקה הזאת תסתיים.
ובכל מקרה, אני חושבת שאם היא מבקרת בבית הספר באופן חלקי או מלא, עדיף לחסוך לה את דעתך על כך השכם והערב, כי זה רק יערער אותה.
החלטתם שתלך? אז בשמחה.
אל תדאגי. יש לך ילדה חכמה וחזקה, והיא תעמוד בשטויות של בית הספר כמו שהיא עומדת בכל השינוי הגדול שאתם חווים, וכחלק ממנו.
ומה את תעשי אם היא תלך לשם כל יום? הרי בינינו זה גם חלק ממה שמפחיד. הגעגועים אליה. המחשבה שמישהו אחר רואה אותה ולא את, בכל מיני מצבים...המחשבה שאיזה מין אמא בחינוך ביתי את, המקצוע אליו את מכשירה את עצמך במסירות כה גדולה כבר כמה שנים טובות, אם הגדולה שלך בעצם בבית ספר? אז מה את שווה בעצם?
צריך לבדוק עד כמה את מפחדת מהריק שיווצר (שאני לא מזלזלת בו אפילו לשניה), ועד כמה זה קשור לטובתה של אור, ועד כמה זה חרדה לך עצמך.
ואני מאמינה שאת יכולה לה, לחרדה הזאת, ובסופו של דבר זה יעשה ממך אמא חינוך ביתי יותר שלמה, יותר חסונה ויותר מאושרת.
חזקי ואמצי ואל תפחדי. הכל כך או כך יהיה בסדר. ותסמכי על אור.
קרן_שמש*
הודעות: 372
הצטרפות: 17 אוגוסט 2001, 16:23

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי קרן_שמש* »

אורית,

קודם כל חיבוק גדול.
אני רוצה לשבח את אור. זה לא קל לעמוד מול אמא שלך, שאת יודעת היטב מה דעותיה על ביה"ס, להסתכל לה בעיניים ולהגיד - זה מה שאני רוצה. אז כבר משהו הצליח לכן. אור יודעת מה היא רוצה, ואפילו עומדת על שלה מול אמא שלה! כל הכבוד לאור! זה גם צריך לעודד אותך שבהתמודדות בביה"ס אור לא תאבד את עצמה בתוך ההמולה. היא הרי יודעת מי היא ומה היא רוצה. זה כבר משהו שנראה לי שישאר איתה. שביה"ס כבר לא יוכל לשנות.
לגבי ביה"ס בכלל, בדמיוני, המקום הזה בניירובי הוא לא ממש ביה"ס כמו בארץ. זה כמו ללכת למסעדה בחו"ל. הכל דומה אבל גם קצת אחר. נראה לי (שוב בדמיוני) שאור שם כמו בטיול מהתנועה, עם הרבה חברים ועיקר העניין זה לא ההרצאה על החלבלוב, אלא הכייף והצחוקים והמפתחות של הצוללת. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

שוב תודה לכולכן.
כל הדברים שכתבתן עזרו לי להחליט, ולו רק מפני שנאלצתי לחשוב על הדברים ולא להתחמק מהם, ולראות מה בסדר לי ולבנותי . עד סוף השנה (שזה פחות משבועיים) אור הולכת לבית ספר באותם ימים שהלכה עד עכשיו. גאיה מתחילה בשעה 9 וחצי, ואור יכולה להצטרף לפעילות של כיתתה בשעה הזו. וזה, כי חוץ מהכל, אני לא יכולה לעשות הסעות הלוך וחזור (כשבית ספר ניפתח ב8 ורבע) נסיעה של 20 דקות לכל צד.
זהו! מה יהיה בשנה הבאה?? לא יודעת. ניראה. כאן הסתיים הדיון, מבחינתי לשלב זה בסוגיה "חינוך ביתי בניירובי-לאן? "
רק הארה לקרן שמש- אין לנו התנצחויות עם אור. היא אומרת בפשטות מה היא מרגישה בזה כמו בכל נושא. היא אמנם ילדה פיקחית, אבל כשזה מגיעה לחברה, אני רואה אותה נמסה לתוך מוסכמות חברתיות לא נעימות והתנהגות לא לה בכדי למצוא חן. אם זה על בסיס יומיומי, זה משתרש!
ענת, שוב הצלחת להעלות דמעות בעיני. אבל, אני לא "טוחנת" לה את דעתי על בית הספר. אני חושבת שהיא יודעת אותה.ואולי לא? ומי אמר שיום אחד היא תגיד שהיא לא רוצה ללכת??
חלק מהדברים פה קצת יצאו מפרופורציות, ואין לי חשק יותר לדסקס ולהבהיר.
כרגע אני מחליטה כמה ילכו ולאן! חלקכם בודאי יחשבו שאני שרירותית ולא קשובה. אבל מכיוון שאתן לא כאן ליראות את הדברים כמו שהם, זו זכותכן.
האמת היא שבא לי פשוט לבכות. אתן שם בארץ הקודש, ואני פה ,לבדי, מתמודדת עם דברים שלא חלמתי שאצטרך אי פעם לחוות, ושבכלל לא בא לי להתמודד איתם! מרחמת על עצמי? כן! מאוד...:-(
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

אילנית, כמה קשה.
לפני שהיגענו לפה גרנו אצל הורי חודש וחצי. חרוט בזיכרוני היטב כמה קשה היה בלי הדברים שלנו.
כשהיגענו לפה הם כבר חיכו לנו. לא העליתי על דעתי שזה המצב אצלכם. בהחלט עוד נידבך לקושי ולתיסכול.

בקשר לבן של קיסיטו- הוא נימצא! :-D
קיסיטו סיפר לי שהוא חיפש אתמול עד הערב ,ובסוף מצא אותו רחוק, בבית של איזה חבר. הילד מצא חבר והלך איתו לבית שלו,קילומטרים רבים. כששאלו אותו איפה הוא גר, בכדי להחזיר אותו הביתה, הילד לא ידע להגיד איפה הוא גר, ולכן נישאר שם.
הוא הודה לי שוב ושוב שנתתי לו הזדמנות למצוא את הילד, כי האמא בכתה כל הזמן ולא ממש תיפקדה.
כמעט בכיתי כשהוא סיפר לי את זה. הוא היה נירגש. תארו לעצמכם שיש מיקרים שהילד לא נימצא. בעלי סיפר לי שחוטפים ילדים לעבדות, או למשפחות חסוכות ילדים. מחריד ומצמרר!
עוף_החול*
הודעות: 907
הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי עוף_החול* »

(()) (()) (())

טוב שדיסקסת עם עצמך את הנושא והגעת להחלטות. לא משנה מה תבחרי, העיקר שאת שלמה עם עצמך ובטוחה ששקלת את העינין.

אורית חמודה. כולנו חייבים להתמודד לפעמים עם ענינים שממש לא מתאימים לנו או לתוכניות שלנו. החוכמה היא להצליח לעבד את העינינים האלו בדרך כי יעילה וקצרה.
בסך הכל מרות ההתלבטות הקשה מדובר כאן בעינין הפיך ובהתלבטות בריאה. אני מקוה שלעולם לא תצטרכי לדאוג בגלל עינינים חמורים יותר או כואבים יותר.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה בקי. תודה.

בימים שכאלה, כשאין כל חשק לעשות משהו. מבחינתי לשבת ולבהות בתיקרה כל היום.
אני שמחה מאוד שיש לי עזרה בבית. וכשאין לי חשק לעשות ,אני יכולה לא לעשות...
יש מי שתולה כביסה ומוריד אותה, יש מי ששותף כלים ומבשל ארוחת צהריים...
אני עושה את המינימום, כמו להענות לבנותיי, והיום, גם זה בחוסר חשק...
הדבר היחידישעשיתי בכיף היום היה להמשיך ולקרוא בספר "הארי פוטר"...
קרן_שמש*
הודעות: 372
הצטרפות: 17 אוגוסט 2001, 16:23

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי קרן_שמש* »

אין לנו התנצחויות עם אור
גם לא רמזתי שיש.
אמבט_ים*
הודעות: 548
הצטרפות: 18 מרץ 2003, 00:27
דף אישי: הדף האישי של אמבט_ים*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אמבט_ים* »

אורית היי,
בקשר לחרדות ולתסריטים השחורים (תרתי משמע) שיש לנו (האמהות), אז ברונית כתבה לך עצה שנתנה ענת שן לוי והיא אכן עצה נהדרת, היא כתבה עליה בדף עצמאות של ילדים (לא יודעת איך מעתיקים), תקראי, תקראי.
ולאמר לך שאני קוראת אותך, ומאוד מצטערת שאת סובלת, איך אייל בכל הסיפור הזה? האם הוא גם סובל?
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

אוריתי מה עניינים? את כועסת? הגזמתי עם הניתוחים והעיצות?
בעקבות תגובתך חשבתי שבעצם בכלל לא ביקשת עיצות ורק לשפוך את הלב, וקיבלת פה חבילה שחבל על הזמן.
כרגע אני מחליטה כמה ילכו ולאן! חלקכם בודאי יחשבו שאני שרירותית ולא קשובה מה זה משנה מה נחשוב?
נראה לי שכל מי שכותבת כאן מקווה שתרגישי שלמה עם עצמך ושיהיה לך טוב. הדרך היא כבר עניינך ובידייך לגמרי.
(())
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

אורית גם אני מקווה שאת לא כועסת...זו ממש לא היתה הכוונה. אני פשוט קראתי את דבריך ובסופם את כתבת:
אני עובדת עיצות. איפה לשים את הגבול?? והיה לי הרושם שניתן לכתוב לך את דעתי.
בכל מקרה אני גם חושבת כמו ענת שהעיקר שתרגישי טוב עם כל מה שתבחרי , הרי זו המטרה.
עדיין חושבת עליך המון! אין לך מושג כמה אני מבינה את כל היאוש, התיסכול, ובכלל את כל הקושי.
מצפה בשבילך לימים יפים יותר!
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

טוב,עכשיו, אחרי שבכיתי היטב (תודות לך, ענת :-) ),והגוש בגרון השתחרר קצת, אני יכולה לכתוב שפשוט אין לי (או לא היה לי...) כל חשק לכתוב.
נימאס לי ליראות מלנכוליות נכתבת מתחת לאצבעותי שוב ושוב. זה כבר הופך להיות "הדף המלנכולי לקיטורי אורית" :-P
אז חשבתי אולי לקחת פסק זמן.
מצד אחד עוזרת לי הכתיבה. זה גורם לי לסדר את הדברים בראש. והתגובות, הן לפעמים משמחות, לפעמים מעודדות, לפעמים מעצבנות... תמיד מעוררות.
לפעמים אני "מתה" לתגובות ואין כלום. ולפעמים רוצה שישתקו כבר...

ולך, מאיה, גם אייל לא ממש שמח כאן, לא טוב לא בעבודה שלו, ולזה מצטרפים חלק מהדברים שקשים גם לי.
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

אל תפסיקי לכתוב! אני מאוד נהנית מהבלוג שלך (קוראת באדיקות) ובטוחה שגם לך הוא עושה טוב לפעמים.
איזה יופי שנמצא הבן של קיסיטו! @}@}@} גם אני כבר דימיינתי חטיפות ופרעות...
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

החלטתי לענות לכל מי שכתב לי דרך הדף הזה ,כי מסתבר שכולכם קוראים אותו (שזה כיף מאוד לכשעצמו).
אז ליזה, תודה לך על ההתמדה.
בקי, דבריך היו מאוד לעניין, ותודה שהעזת. גם על זה אנחנו חושבים. הלואי ויכולתי לישם כבר עכשיו...
ענתי, שוב תודה לך על התמיכה. עדיין לא קנינו קלימבה ועדיין לא היה לי אומץ לגשת לשכנים. זו חצר משותפת ל-4 בתים, אז יש גם דילמה למי להיכנס...
ולך, אמא של יונת ,תודה על העיצה האימהית ועל העידוד. חימם את ליבי.
ולך, שרה לה יקירתי. תהיתי לאן נעלמת. כיף לשמוע ממך ולישמוע שאת קוראת אותי. לא צריכה הרבה מילים. מספיק שכתבת. תודה.טוב גם לישמוע שיש לך עבודה.
בקשר לשאלה על טנזניה.הייתי שם פעם אחת. חם, חם, חם שם ולח. נתחיל מזה שאני שונאת לחות! יש שם חמישה ישראלים, בערך, כלומר שרון ובעלה, עוד אח של בעלי, ועוד איזה שניים שלושה בחורים. זהו! הבנתי שיש די הרבה לבנים.
העיר יותר קטנה מניירובי. יש יתרונות ויש חסרונות לזה. אני אומרת לעצמי שאם כבר בניכר המנותק, לפחות בעיר שיש בה כמה שיותר. הביטחון האישי אותו הדבר. יש ים. יש קזינו...(שזה אסור לילדים :-P ). לא יודעת יותר מזה.
אפשר לחשוב שאנחנו יוצאים לבילויים רבים פה. למסעדות כן. זה יש גם שם.
ביקרתי שם פעם אחת בילבד. קשה להגיד מביקור של כמה ימים. הבדידות תישאר אותה הבדידות.
בקשר לבתי ספר, לא יודעת מה קורה שם.
יש שם אחד ברוח זה שאנחנו הולכים אליו כאן, אבל אם הבנתי נכון,הולכים אליו רק טנזנאים, כלומר לבנים לא מגיעים לשם.
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

_הבנתי שיש די הרבה לבנים.
העיר יותר קטנה מניירובי._ דווקא נשמע לי יתרון. אולי פחות מנוכר? אולי הלבנים האחרים יותר לטעמך מהישראלים בניירובי? אולי יש שם חוגי בית של כל מיני נשים נחמדות, בישול, הטלאת שמיכת טלאים,
(כל מיני דברים שנוצריות חביבות כאלה עושות בסרטים כשאומנת הבית מגישה להן תה ורקיקים?)
(את לא חייבת לאהוב להטליא, ולבשל- וכזכור לי את דווקא אוהבת ועושה את זה טוב מאד מאד...אנשים יהיו מאושרים לטעום וללמוד ממך!) - ובאנגלית הרי ממש ממש אין לך בעיה.
דרך לאתר את חוגי הבית היא להתקשר לשגרירויות (לא הישראלית), ופשוט לשאול על זה! אולי שגרירויות עונות גם על צרכים קהילתיים של אנשים.

יש ים. - וואו. אמרת את זה בנשימה אחת עם הקזינו אבל קרבה לים, תחשבי על זה שניה, יכול להיות נורא כיף.
זה בכלל ריאלי מבחינת העבודה של איל?
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

הבדידות תישאר אותה הבדידות.
אבל תהיי ליד שרון! יש הבדל גדול, לא ?

(וגם - תחזיקי מעמד!)
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה שוב,ענת. איך את תמיד מנסה לימצוא (ולהמציא) נקודות אור. זה נעים.
>אורית מחייכת סוף סוף<
מבחינת העבודה של אייל זו אופציה ריאלית.
הוא נוסע להיות עם אחיו בעוד כשבועיים ויבדוק דברים לעומק. (שרון ובעלה נוסעים לביקור בארץ בעוד יומיים).
קשה לי המחשבה על מעבר נוסף, על "עקירת" הבנות שוב ממה שהן כבר מכירות כבית,אני שונאת מעברים!

תודה טרה.
שמיכת_טלאים*
הודעות: 606
הצטרפות: 27 ינואר 2004, 14:42

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שמיכת_טלאים* »

הי אורית, ענת גביש אמרה שהיא הזכירה שמיכות טלאים , אז באתי :-) עשיתי חיפוש בגוגל ומצאתי דף של south]אגודות טלאים באפריקה africa[/po].htm וכמו שאת רואה אגודת הטלאים הקנייתית נפגשת בניירובי בכל יום חמישי השלישי בחודש, בבוקר. אם זה מעניין אותך בכלל, הסתכלי בדף שמיכות טלאים ו דיונים על שמיכות טלאים . האגודות האלו הן בדרך כלל קבוצות נחמדות של גברות חמושות בחוט ומחט שמאוד שמחות לקבל אל שורותיהן מטליאות חדשות. אם יש לך שאלות אשמח לענות. ואם לא מעניין אותך זה גם בסדר גמור, העיקר שתרגישי יותר טוב :-)
נמושית*
הודעות: 9
הצטרפות: 03 יולי 2004, 01:51

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי נמושית* »

אורית רק רציתי לומר שגם אני קראתי הכל ואת כותבת יפה ומעניין.
ושמחה מאד לראות את הארץ בעיניך. מזכיר לי איכשהו את ילדותי המאושרת והחופשיה.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

שמיכת, מה,יש באמת "אגודת טלאים"?? איזה קטע. לא העליתי על דעתי :-)
הבעיה היא שאני לא ממש פנויה לזה, למרות שיכול להיות נחמד. אני אוהבת לתפור ולעשות עבודות יד,אבל קשה לי להאמין שאפשר לבוא עם ילדים... בכל מקרה, אכנס ואבדוק. תודה לך. זה כיוון שלא העליתי על דעתי...
ואם כבר בעבודות יד עסקינן, אז הבוקר ישבתי עם גאיה, ולפי הוראותיה הכנתי בובות של מלך ומלכה (כמובן...) מגלילי נייר טואלט ובדים וצמר. יצא מקסים.
בנותיי מוציאות ממני יצירתיות שלא האמנתי שחבויה בי. הן "מכריחות" אותי לשבת וליצור עימן, ועבורי זה ממש מאמץ, אבל יוצאים דברים ניפלאים. מודה לכן, בנותיי.

אור התעוררה הבוקר מוקדם והודיע שהיא רוצה ללכת לבית הספר. בדרך כלל היתה הולכת בימי שני באמצע היום לשלושה שיעורים, אבל הבוקר רצתה ללכת יותר מוקדם, כמו בימים שגאיה באה לגן.
שאלתי אותה "למה את רוצה ללכת מוקדם יותר" ? "כי אני רוצה לדעת מה הם עושים שם ", היא ענתה.
"אז תישאלי את הילדים", עניתי.
"אבל אני רוצה ליראות" היא ענתה. "ואני רוצה ללכת כל יום".
"זה אנחנו לא עושים". עניתי. "אם תלכי כל יום כל היום לבית הספר, לא תישאר לנו אורציק. אני חושבת שחשוב שיהיה לך גם זמן בית, שבו תוכלי להיות את ולעשות דברים שלך שלא קשורים לבית ספר,ולהיות עם אחיותיך, כמו שכיף לך עכשיו עם תומר (הן שיחקו ביחד הבוקר והיה לאור מאוד כיף). "(מבט חושב ומבין בעיניה של אור)
"אבל פה אפשר לפגוש ילדים רק בבית הספר" היא ענתה.
"נכון, ובגלל זה אתן כן מבקרות בו, אבל מאוד חשוב בעיני להשאיר מספיק זמן שבו אנחנו בלי בית ספר."
"או קיי".היא ענתה.
את מבינה על מה אני מדבר"? שאלתי.
"כן". היא ענתה.

השיחה היתה נעימה ונינוחה. ללא כעס כלל. רק הבהרת עמדות. (חבל שאי אפשר להעביר אינטונציה דרך המחשב :-P ).
אני שמחה שהיא התקיימה.
בנתיים כך עומדים הדברים. ניראה מה יהיה.
אני מרגישה שאני מתחילה להרגע. הדברים שכתבתם לי והתמיכה של כולכם מאוד עזרו. א
אמא של יונת, דברייך שמורים בליבי, ועזרו לי להבין איך להתמודד ומה קורה.
שרה לה, תודה שהיזכרת לי שאצלך יש אחת בבית ספר מבחירה ושניים בבית. זה מראה לי שאפשר.
ולכל השאר, ענת המקסימה על התמיכה לאורך כל הזמן, בקי שלא חוששת להגיד הכל בפנים, ליזה שעוקבת בהתמדה,טרה,נמושית שהופיע פתאום בדף.תודה לכולכן שהייתן שם. (אם שכחתי שם כלשהו, סליחה. זה כמו בתודות של בר מיצוה :-D )
הדרך עוד ארוכה ולא יודעת לאן תוביל, אבל עם תמיכה כזאת, אשמח להמשיך.
>אורית מתחילה לצאת מתוך הרחמים העצמיים בהם שקעה לאחרונה<
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

גאיה היתה חולה ביום חמישי. הירגישה לא טוב, ולכן לא הלכנו לגן ביום שישי.
היא עדיין עושה פיפי במיטה כמעט בכל לילה. זה מתיש. אבל כבר הפך לשיגרה. ליפני שאני הולכת לישון אני מכינה ליד המיטה בגדים להחלפה ומגבות להניח על הרטוב.
אתמול לתומר עלה החום. גם היום היא לא במיטבה.

כשאור חזרה מבית הספר, גאיה הראתה לה את הבובות שהכנו, ומיד עשתה איתם הצגה.
עכשיו תור אור לעשות הצגה, וכבר הוסיפו בובות נוספות, גם בובות קהל.
איזה כיף. ("את רואה, הכיף לא ניגמר אם אור היתה בבית ספר כמה שעות!"... אני מציינת לעצמי ).

משהו מביך-
אתמול בעלי ואחי אמרו שחסר אחד המשקאות שהם קנו, שהיה במקרר. ביקשו שאשאל את העובדות אם הם לקחו.
שאלתי אותן, והן,כמובן, אמרו שהן לא שותות את זה ושלא לקחו.
זה מאוד הביך אותי לישאול אותן אם הן לקחו מהמקרר.
כולם אומרים שהעובדים לוקחים קצת אוכל מהבית שלהם, בגניבה.
זה לא ביגלל שהם גנבים, זה ביגלל שלנו יש הרבה הרבה הרבה יותר מלהם. וזה הופך אותם, לעיתים לגנבים.
אם זה בקטן, זה בסדר מבחינתי- קצת סוכר, או לא יודעת מה. אבל זה לא נעים. ואני דוקא נותנת לעובדות שלי די הרבה אוכל. בעלי אמר שלפני כמה זמן קרטון החלב התרוקן באופן פילאי (רק הוא משתמש בחלב בביתנו), גם אז הן אמרו שלא שתו ממנו, ועכשיו אותו משקה.
תאמינו לי, לא נעים בכלל. כל העניין הזה של "אדונים ומשרתים". למרות שאצלי הן ממש לא משרתות, אלא יותר כמו עוזרות בית. אבל אי אפשר לגשר על הבדלי המעמדות! :-(
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

אולי בכל פעם תקנו קרטון חלב נוסף (או משקה אחר) ותסבירו לעובדות שזה בשבילן והשני בשבילכם? יכול לעבוד? ההוצאה הנוספת זה בטח לא הרבה והבדל גדול בשבילן.
סתם רעיון, לא שאני מתיימרת להבין את הדינמיקות בינכם לבין העובדים...
שמחה לשמוע על השיחה המוצלחת עם אור.
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

(חבל שאי אפשר להעביר אינטונציה דרך המחשב ).
דווקא עברה. נשיקות לאור המתוקה.
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16
דף אישי: הדף האישי של ברונית_ב*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ברונית_ב* »

>אורית מתחילה לצאת מתוך הרחמים העצמיים בהם שקעה לאחרונה<

|Y|
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

ליזה היקרה. כמו שכבר כתבתי, אני נותנת לעובדות שלי ,יחסית לאחרים, הרבה אוכל-לחם, מרגרינה,תה,בשר כל יומיים,סבון ונייר טואלט(שזה לא אוכל אבל עולה כסף...), ואם נישאר קצת ממה שאנחנו אכלנו ,משהו שהן אוהבות אז זה גם עובר אליהן, פירות שלא נאכלו וכבר בשלים מאוד. זה דוקא כיף שבמקום ליזרוק יש למי לתת. אין לזה סוף! תמיד לנו יהיה יותר מלהן! הבית שלנו לעולם יהיה "מנכר עיניים" עבורן! זאת המציאות. צריך רק לקוות שזה לא יעבור את הגבול של "קצת מידי פעם"...:-P .
ותודה על התמיכה.
גם לך ענתי. מחבקת חזק (ושוב נחנקת מדמעות...).
וגם לך ברונית, שמחה ליראותך שוב בין שורותינו...

אתמול התארחה אצלנו אחת מהישראליות עם שתי בנותיה. אחת בגיל גאיה ואחת בגיל של אור. הבנות שיחקו ונהנו מאוד מאוד.היום היא התקשרה שבנותיה רוצות להיפגש שוב עם בנותיי היום. איזה כיף! ניפגש היום או מחר.
אותה משפחה נוסעת לארץ לחודש ביום חמישי, כמו רוב הישראלים שבאים לבלות את הקיץ בארץ. אבל אני מקוה שגם כשהם יחזרו לפה תמשיך החברות.
הם גרים פה כבר שש שנים. שאלתי אותה איך היא מחזיקה פה מעמד. היא ענתה שלא ממש כיף לה, אבל הם חוששים לחזור ביגלל המצב בארץ. זה מפחיד! אני מקוה שאני לא אמצע את עצמי כאן אחרי שש שנים , בהרגשה של "אין לאן לחזור..."
>אורית ניבהלה מאוד<

אבל עוד משהו טוב יצא מהמפגש הזה. אותה אישה אמרה לי שכדאי לי לעשות את חוג הצירה שחשבתי עליו כבר מזמן.זוכרים?? זה שלא עשיתי כי אמרו לי שהילדים עסוקים מדי ולא תהיה הענות?
אז היא אמרה לי שאם אעשה את זה בבית שלי, שזה באזור מלא ישראלים, אז יבואו. כי הילדים באמת עסוקים, אבל זה קרוב, ואם יהיה להם כיף אז יגיעו לזה.
ואוו. עכשיו אני צריכה לחשוב שוב איך אני מתארגנת על זה. זה לוגיסטיקה לא קטנה, עכשיו שאני חושבת על זה בירצינות
תחזיקו אצבעות!
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

רעיון גדול!
בהצלחה @}
רוני_בלוני*
הודעות: 1240
הצטרפות: 10 מאי 2004, 11:42
דף אישי: הדף האישי של רוני_בלוני*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי רוני_בלוני* »

הדר, שיהיה לכם רק טוב.
בהצלחה
רוני_בלוני*
הודעות: 1240
הצטרפות: 10 מאי 2004, 11:42
דף אישי: הדף האישי של רוני_בלוני*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי רוני_בלוני* »

המילה הראשונה: נהדר
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

איזה יופי. חדשות נהדרות עם המשפחה הישראלית!!!
נראה לי שאם תרצי רעיונות לחוג יצירה ימצאו לך כאן בשפע.
ואני כבר מקנאה במי שיבואו אליכם. אנחנו תמיד נהנינו להתארח אצלכם. אוירת ילדים מזמינה וחופשייה. מלא חומרי יצירה מלא תחפושות ומלא אוכל טעים...זה בטוח דומה עכשיו..
(גם זה גורם לך לדמעות? :-D ? מה יהיה? כבר לא נעים לי. דמעות זה רע או טוב?)
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

ענת, דמעות זה גם וגם. זה אומר שמרגש אותי וממלא אותי בגעגועים. זה לא ממש בשליטתי. זה פשוט קורה.
תודה.
וגם לך רוני בלוני.

אז איך נפגיש את הבנות.? הגדולה רוצה לבוא לאור והקטנה רוצה שגאיה תבוא אליה. גאיה לא מוכנה ללכת בילעדי. היא אף פעם לא היתה שם וזה עדיין קשה לה. הנהג שלהם יביא את הגדולה לכאן וגאיה ,תומר ואני ניסע איתו לשם. האמא לא תהיה .היא בעבודה. הילדה נישארת עם העובדות. ואצלי, בפעם הראשונה,אור תישאר בבית ללא מישהו מבוגר מהמשפחה, אלא רק עם העובדות וחברה.(בהסכמתה כמובן). האמת שזה קצת מלחיץ אותי להשאיר אותה כך. בלי שאני יודעת מה קורה בבית. לא מבחינת איך תיסתדר. היא תיסתדר בטוח, אלא מבחינת שחס וחלילה לא יקרה איזה משהו מסוכן, אתם יודעים, כמו פריצה לבית (שוב עולות בי חרדות...). אמנם עשינו לחצן מצוקה, שאם לוחצים עליו מיד מגיעים אנשי ביטחון חמושים באלות, אבל בכל זאת. טוב,אצטרך להתגבר על הפחדים שלי, כי יש לי בדיוק רבע שעה להתארגן...
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

נשמע מעולה. ספרי איך היה.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תגידי. ענת, את ישנה על המחשב?? :-D
סתם. זה ממש כיף ליפתוח וליראות שאת כאן.
אוקיי. חזרנו. כולם נהנו מאוד. אור וחברתה הכינו הצגה. והחברה של גאיה חזרה איתנו בכדי ליצפות בה. ("בת הים" ).
הנהג שלהן היה חייב להמשיך בדרכו ולא יכול היה לחכות עד סוף ההצגה (הוא לא צפה בה, רק חיכה לחוץ באוטו...), אז הבנות ביקשו שאתקשר לאמא שלהן כי הן רוצות להישאר עוד. היתקשרתי אליה, וסוכם שאביהן יאסוף אותן כשיחזור מהעבודה. שימחה גדולה בביתינו.
אני שמחה שבנותי מצאו חברות.
זה עדיין לא מרגיש לי כמו החברות שהיו להן בארץ (למרות שהן בנות של ישראלים).אני לא יכולה שלא להשוות כל הזמן .
אבל אולי מה שאני מרגישה לא ממש חשוב כרגע, כי בנותיי שמחות!
ענת_גביש*
הודעות: 2302
הצטרפות: 30 יוני 2001, 23:50
דף אישי: הדף האישי של ענת_גביש*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ענת_גביש* »

(לא קראתי. לא נכנסתי לכאן בכלל. אני ישנה. על המחשב. חחחחרררר.חחחחרררר. קצת מגרד המלח על הפצעים אבל שום דבר שחרופ טוב לא פותר.)
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

איזה יופי!
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16
דף אישי: הדף האישי של ברונית_ב*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ברונית_ב* »

חדשות נהדרות! גם החברות וגם החוג יצירה. בהצלחה (())
מנג_בין*
הודעות: 431
הצטרפות: 24 יולי 2002, 01:00
דף אישי: הדף האישי של מנג_בין*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי מנג_בין* »

נפלא! @}
ובקשר לרעיונות יצירה -
אולי תפתחי דף רעיונות ליצירה ביתית, אני רוצה גם ללמוד דברים חדשים!
(איך הכנת את הבובות?)
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

ענתי :-D
סוף סוף גרמת לי ליצחוק...
ותודה למעודדות. כבר יש קבוצה קבועה :-D
מנג בין, את הבובות הכנו מגלילי נייר טואלט, הראש מגרביונים ממולאים בצמר גפן, והבגדים משאריות בדים. השערות מחוטי צמר. בגן\בית ספר אני רואה המון רעיונות- מקיפולי נייר פשוטים ונחמדים, דרך אריגה, כשלוח האריגה עשוי מקרטון ועליו מותחים חוטים, וכשגומרים לארוג את הכל אפשר לעשות מזה תיק, סריגת ידיים (סורגים על האצבעות, ללא מסרגות), סריגה עם מסרגות (עושים בובות של חיות, מקסימות, בסריגה ), הדבקות עם דבק מקורנפלור, ועוד ועוד.
קצת קשה להסביר "סריגת ידיים" מבלי להראות, למשל.

היום אני ממש עייפה. מקוה שלא נהיית חולה...:-P
מוצאת את עצמי מחכה בקוצר רוח לתחילת החופש מהמסגרות...
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

פתאום אתמול הבנתי שאנחנו כבר בחודש יולי, וזה אומר שבעוד כשבוע זה יהיה שנה שלמה מהיום בו עזבנו את ביתינו האהוב , והעמסנו את תכולת ביתינו על מכולה שתיקח הכל לכאן. שנה שלמה.
זה זכור לי כאילו היה אתמול. באמת.
הכאב עוד לא התעמעם, אבל הבית התרחק. אני אמנם זוכרת כל סנטימטר בו , אבל הוא כבר לא שלי. הוא רחוק.
התקופה בה גרנו בו היתה המאושרת בחיי. אהבתי את המקום בו גרנו,אהבתי את מה שאני עושה, הייתי שלמה עם עצמי והירגשתי מצויין. ואז באה ההחלטה הקשה לעזוב ולעבור לפה. החלטה שאני, כנראה עד היום עדיין לא השלמתי איתה לגמרי. יש דברים שהתרגלתי אליהם, כן. הזמן עושה את שלו. אבל שלמות אין בתוכי. גם לא שימחה.לא במקום בו אני נימצאת.לא בדרך שאני נאלצת מכורח ליבחור בכל פעם מחדש. לא בבדידות הקשה מנשוא.
אני מודה שיש פה דברים טובים, כיף לי שמשפחתי חיה ביחד ואני ממש לא רוצה להפריד בינינו, הטיולים המדהימים שאנחנו עושים כאן, הדברים היפים שאנחנו קונים לעצמנו מידי פעם, העזרה בבית (אפילו לזה התרגלתי...).
אבל משהו מאוד בסיסי חסר. כמו לחיות באויר, בלי בסיס, בלי אדמה. זהו. לא מרגישה "אדמה". לא מרגישה בבית, שייכת.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

בשבוע הבא בעלי צריך לינסוע לשבוע.
כמה לא מתאים לי. אני דוקא מורגלת במצב שכזה. בכל שנה הוא היה נוסע . תמיד זה היה קשה, היינו מתגעגעות מאוד.אבל הייתי מעבירה את זה. הייתי בבית שלי. היה לי עם מי לדבר, בטלפון או לא. היה למי לקטר.

עכשיו זה כאילו יותר נורא.עכשיו אני באמת נישארת לבד! אני, הבית והעובדות. להן אני לא יכולה לקטר...
וצריך להכיל את הקושי והגעגועים של הבנות. וצריך להכיל את של עצמי...
היחיד ש"ישמע" את קיטוריי יהיה מסך המחשב.:-P
והגוש לא עוזב את הגרון.
כל המעודדות, כאן באתר ובאי מייל, אני מודה לכן מאוד ונוצרת את דיברי האהבה שלכן בליבי. אבל לא ממש מצליחה ליישם.
הראש מנסה לחשוב חיובי, והגוש בגרון רק מתעצם!
אולי אני צריכה לנסות להפסיק לשכנע את עצמי . אולי צריכה פשוט להרגיש מה באמת. מהרגע שהיגעתי לפה אני כל הזמן מדחיקה את הקושי, אומרת לעצמי ש"לא צריכה להרגיש כך אלא אחרת", וכל הקולות מיסביב מעודדים לכיוון הזה.
אף פעם לא אמרתי לעצמי (ואף אחד אחר לא אמר לי) "או.קיי, זה בסדר שאת מרגישה כך. " אולי אם פשוט אתן לעצמי להרגיש הכי חרא בעולם, בלי ריגשות אשמה, זה יעבור! ואולי יביא איתו מסקנות חדשות.
אבל אני צריכה גם לתפקד, יש שלוש בנות בבית. ואיך עושים את זה עם ילדים בסביבה??
הדרישה הזאת כל הזמן להיות בסדר, להרגיש טוב, לישמוח במה שיש לי. יש דברים שאני מאוד שמחה בהם, אבל יש דברים שכרגע מעיבים על השימחה שלי. מאוד.מה אם לתת להם מקום??!
רחלי_בהרל*
הודעות: 32
הצטרפות: 04 יוני 2004, 10:30
דף אישי: הדף האישי של רחלי_בהרל*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי רחלי_בהרל* »

הי אורית
קראתי בשקיקה חלק גדול מהדף, וגם לי יש דמעות בעיניים.
אני זוכרת עדיין את הרגשות הכל כך מעורבים בביקורים בארץ: שמחה אדירה לבוא ולפגוש, מהולה בעצב של הפרדה הבלתי נמנעת (אני הייתי מגיעה לעיתים קרובות עקב מליון ענינים אישיים ומשפחתיים) ואת הדמעות בדרך משדה התעופה הביתה, ובעיקר התחושה החזקה של חיים כפולים, של הקרעות בין הארץ לבית שהיה לי בקניה. ולמרות שהיה לי אושר גדול שם פעמים רבות (מעיין גם נולד שם כזכור) תחושת ה,,, איך לקרוא לזה, הלב החצוי היתה שם תמיד, ופה באמת היא לא קיימת, אני בבית.
יש בי געגועים עזים לאנשים המקומיים, אבל אני שלמה.
אולי טוב לחיות חלק מהחיים עם תחושת החצי, כדי להיות יותר שלמים עם השלם (אולי נקודה לעידוד?)
נראה לי שכדאי לתת מקום לרגשות הקשים, ולדעת שהרבה שינוי מבחינה חברתית לא יחול (רק שינוי פנימי, הקהילה תישאר בערך אותו דבר)
אני מצאתי נחמה בפעילות פילנטרופית, וזה היה חזק מאוד.
רק מתוך אבל (על מה שאין לך כרגע) והשלמה, נראה לי שתוכלי להנות גם ממה שיש (אני חושבת עכשיו על המסעדה היפנית בלננה, ועל התירס הלבן שהייתי אוכלת ברחוב - כמובן, בתוך המכונית...ויש עוד אלף דברים)
אבל בהחלט יש על מה וראוי להתאבל.
אצלינו הכל בסדר. מתחילים להגיע יותר למפגשים בראש פינה. אני מקווה שזיו יתחיל (פעם) לשחק שם עם ילדים. היינו פעם ראשונה מזה הרבה זמן אצל ענת גביש, והיה לי מאוד נעים ונוח (תודה ענת), זיו היה קצת חולה, אבל הוא גם רוצה לבוא שוב.
מחר יש לי ביקור של קצינת סדיר של המועצה, שבאה כנראה לראות שאני לא עושה נזק לילדים. שיהיה לי בהצלחה. אז דש חם ממני, ותרגישי טוב. שלך, רחלי
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

רחלי יקרה
איזה כיף שכתבת! אני אומרת לעצמי בכל יום שאני צריכה לכתוב לך. זה יגיע.
סוף סוף נתת שם לרגשות שלי. אבל! זה ישר התחבר והתישב במקום הראוי. תודה.
אולי אני צריכה פשוט "לשבת שיבעה"? ורק לאחר מכן אוכל להמשיך הלאה...
(גם אנחנו אוהבים מאוד ליקנות תירס ברחוב, מתוך האוטו, מעין תחליף מקדונלדס :-D ,יותר זול ויותר בריא... ויש כבר כמה מסעדות שסימנו כחביבות עלינו...)
ואולי אני צריכה ללדת פה בכדי להרגיש שייכות למקום...:-D . אני חושבת על זה לפעמים...
תודה לך שכתבת. זה נותן לי כיוון.
אמא_של_יונת*
הודעות: 2560
הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אמא_של_יונת* »

אורית,
אני זוכרת תירס אחד כזה בטיול שלי בקניה. היה טעים ונהדר!
אבל מה, הייתי בטיול מאורגן ולא אכלנו אותו באוטו.
לעומת זה זכור לי, שהנהגים שלנו היה לחוצים מאד והאיצו בנו לסיים ולהסתלק משם. היו הרבה אנשים במקום שעצרנו לתירס וכולם היו מאסאי, ואילו הנהגים היו קיקויו, וחששו לחייהם! לא ידעתי שהמתח והאיבה בין שני השבטים עדיין קיימים ועזים כל כך.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

אמא של יונת. אני לא ממש יודעת כמה איבה יש בין השבטים. בקניה יש 42 שבטים אם אינני טועה. הם עדיין קנאים כל אחד לשבט שלו. דווקא, מהידוע לי, רובם אומרים שהקיקויו הם אלימים ביותר. אולי אם הם באזור של מאסאי, הם חוששים...
בתוך ניירובי יש ערב רב מכל השבטים. אז זה אחרת. כל אחד צריך לידאוג לעצמו, כי יש הרבה פשע ואלימות בלי קשר לשבטים.:-P

בעלי ואחי הלכו להשכיר סרט וידאו בסיפריית וידאו. הקלטת שהם הביאו היתה בתוך עטיפת קרטון, (כמו הקלטות הרייקות שקונים בחנויות), ושם הסרט היה כתוב בטוש על מדבקה לבנה. כמו קלטות שמקליטים בבית. מסתבר שכל הקלטות בספריות הן כאלה. כולן עד אחת לא מקוריות, וכך גם הDVD . :-\
שרון*
הודעות: 1234
הצטרפות: 27 ספטמבר 2002, 14:27

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שרון* »

הי אורית, כבר כמה ימים שלא יצא לי להיכנס לאתר. הימים שלנו פה בארץ צפופים ומלאי פעילות...כל כך כיף פתאום להיות עסוקים כל הזמן.
בכל מקרה קראתי את קורותיכם ואני מקווה שאת מרגישה יותר טוב.
סתם רציתי שתדעי שאני עדיין כאן!
נשיקות לכולכם.
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

השבוע בית הספר\גן סוף סוף יוצאים לחופשה...!
אני מוצאת את עצמי מחכה לזה כבר בקוצר רוח.
ומתכננת גיבוש כללי למשפחה. רוצה שיחזור השקט והשמחה. הן חוזרות משם לא נחמדות בעליל, ובעיקר אחת לשניה. זה נורא בעיני. גם חדוות הלמידה נעלמה. אור כבר לא מבקשת לעשות תרגילי חשבון, או לנגן בחלילית, או סתם ליקרוא ביחד באנציקלופדיה. היא חוזרת הביתה ונידבקת לטלויזיה.
גאיה עסוקה בלהציק לאור וליכעוס על כל מה שזז.
כך היה ליפני שנסענו ל ביקור בארץ. אבל שם, הן חזרו אחת לשניה, היו משחקות שעות ביחד, השמחה חזרה לביתינו.
ומאז שחזרנו, אני רואה שוב איך זה הולך ודואך. בהתחלה שמחתי ליראות שהן ממשיכות בשימחה במישחקיהן ובעינייניהן.
אבל אם הזמן המצב הישתנה. עכשיו הן שוב בקושי מצליחות לתקשר, שלא נדבר על משחק.
מקוה מאוד שהחופש הזה יתן לנו קצת זמן נעים ביחד. שכל אחת תוכל לחזור לעצמה.
אין לי מושג איך נעבור עוד שנה.
קלטתי שגאיה לא ממש רוצה ללכת לגן. היא רוצה לשחק עם החברים שלה, כן. אבל ביגלל שאור הולכת לבית ספר, אז היא מחליטה ללכת גם. אבל בשום אופן עדיין לא מסכימה בילעדי. כבר לא צמודה אלי, אבל צריכה שאהיה בסביבה. אפילו לצאת מהחצר של הגן היא לא מסכימה לי.
טוב, יש לי עוד יומיים "לבלות" שם.

בעלי נסע לטנזניה לשבוע. גאיה ממש בכתה בבוקר.
לי זה החזיר את הגוש לגרון.
נעבור את זה.
רוני_בלוני*
הודעות: 1240
הצטרפות: 10 מאי 2004, 11:42
דף אישי: הדף האישי של רוני_בלוני*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי רוני_בלוני* »

אם היית יודעת שכך יהיה היית מוותרת מראש על ה"חוויה" הזו?
או שיתכן שכן השכלת מהחוויה. אולי זה הפך אתכם למשפחה מלוכדת יותר? אולי ואולי ואולי...
איך היית מסכמת את התקופה והשנה הזו?
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

ואוו, רוני בלוני. זה שיעורי בית ? :-D טוב שלא כתבת "פרט,נמק,והבא דוגמאות"... סתם.
חלק מהדברים ידעתי שיהיו כך. אבל בסתר ליבי קיויתי שאולי, אולי אצליח לעשות אחרת.(אך לא...).
לא ממש יכולתי לוותר. זה מהלך, מבחינתי,מחוסר ברירה. בעלי לא היצליח לפרנס אותנו בארץ, וההצעה מפה נתנה לו "נקודת אור". מכיוון שאני לא מפרנסת ביכלל, כבר לא יכולתי להגיד לא. זה פשוט לא היה הוגן. האפשרות היחידה לוותר, היתה לפצל את המשפחה, ואת זה אני עדיין דוחה! בליבי לא הייתי שלמה עם המעבר,ויתכן שביגלל זה זה עדיין כל כך קשה לי.
אם השכלתי? בודאי. לראות עולם אחר כל כך ושונה במהותו הבסיסית זו חוויה מאוד מעשירה ומעניינת.
משפחה מלוכדת יותר? אולי. לא יודעת.
ולסיכום: הישכלתי מאוד. למדתי גם להעריך הרבה דברים שהיו מובנים לי מאליהם כשחייתי בארץ.
או.קיי. אני מוכנה לחזור...:-D
:-P
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

גאיה הלכה היום לחברה. בלעדי. זו חברה מהגן שמזמינה אותה כבר הרבה זמן לבוא לבקר. העיניין הוא שהיא גרה קצת רחוק ואני התעצלתי. גאיה מאוד אוהבת אותה, והיא רצתה להישאר שם לבדה, בלעדי! היא חזרה על זה כמה פעמים, והידגישה שגם אור לא נישארת איתה. אז החלטתי שצריך לנסות.
החברה, פלישיה ואחותה,נלי, שקטנה יותר (וגם אותה גאיה אוהבת) הן קנייתיות.בדקתי עם אמא אחרת מהגן,שידעתי שהיתה אצלן, לוודא שהן לא גרות באיזה שכונת מצוקה, כי אז זה בעייתי... היא אמרה שלא, ושזה באזור טוב ולא מסוכן.
קבענו עם אמא שלהן היום אחה"צ. גאיה היתה נירגשת מאוד כל היו וקיצרת סבלנות.
ליפני הנסיעה היא התלבשה בשימלתה הטובה, התאפרה והתקשטה.
ואז אמרה לי, "אמא, כשנגיע, אז אחליט אם את יכולה ללכת"...:-0
בקיצור, היגענו, היתה פגישה שמחה מאוד בין הבנות, ואחרי דקות ספורות גאיה היתחילה לגרש אותי "אמא, נו, לכי כבר"!
היא נופפה לנו לשלום כשנסענו...
הבית היה קצת מוזנח, קירות מלוכלכים, מטבח קטן וצפוף וחדרים קטנים. בעיני זה עדיף על בית ענק, מצוחצח ומבריק למישעי וחסר חיים.
אני בטוחה שגאיה נהנית שם ברגעים אלו.
ליזה_ליזה*
הודעות: 835
הצטרפות: 10 נובמבר 2003, 17:28
דף אישי: הדף האישי של ליזה_ליזה*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי ליזה_ליזה* »

איזה יופי @}
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

תודה ליזה ליזה.
גאיה אכן נהנתה. כשבאנו לקחת אותה היא כבר היתה בשער עם התיק על הגב. באוטו היא סיפרה לי שבסוף כבר היה קשה, והיא כבר רצתה שאחזור. מסתבר שהתמהמהתי קצת יותר מידי, וגם היו פקקים בדרך... אדע את הגבול שלה בפעם הבאה...

היום אני מרגישה ממש לא טוב. חולה. כולם מישתעלים ומקוררים בבית.
החלטתי שנישאר בבית היום, למרות שתיכננתי לצאת לקניות.
אני צריכה לאסוף כוח למחר, כי הולכים לגן... יום אחד ליפני הסוף!
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

כל המוצרים פה הם "דור"אחד אחורה.
לדוגמא- פלסטרים. אתם זוכרים שכשהיינו קטנים הפלסטרים היו משאירים סימנים מהדבק שלהם?? והיו משפשפים את זה עם בנזין בכדי להוריד אות הסימנים האלו?(אני עדיין מריחה את הריח של זה...) בארץ הם כבר לא. פה הם עדיין כן!...
מישחות שיניים- אפשר לימצוא גם מותגים שאנחנו מכירים, כמו קולגייט. לפחות חלק מהמוצרים שלהם, אבל המיכסה רק מתברג, לא ניפתח מלמעלה...
קצף גילוח- לעיתים אפשר לימצוא ג'ל .ולעיתים יש רק קצף, כמו פעם...
טיטולים-יש פמפרס והאגיס, אבל לא את הכי חדשים וטובים. בדרך כלל יש את אלה שעדיין עטופים בניילון מבחוץ... והם עולים מיליון דולר :-P ויש גם כאלה כמו הישנים ממש, שביפנים זה כמו צמר גפן, ואחרי פיפי אחד כבר נוזל...
שירי*
הודעות: 232
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 20:47

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שירי* »

אני קוראת את דברייך בשקיקה... ורציתי לשאול:
באיזה תחום בעלך עובד? בניה/תשתיות או משהו אחר?
כמה שנים אתם כבר באפריקה וכמה זמן אתם מתכננים עוד להיות?
כמה שנים לדעתך זה טוב למשפחה להיות באפריקה כדי להצליח לחסוך כסף מצד אחד אבל לא לגמרי להתנתק מהארץ?
שירי*
הודעות: 232
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 20:47

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי שירי* »

הערה: שאלותי הקודמות מופנות, כמובן, לאורית...
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

הי שירי.
למה מטר השאלות?? אתם חושבים לעבור לאפריקה??
בעלי לא עובד בתשתיות. הוא עובד בתחום של מיגונים .
אנחנו באפריקה כמעט שנה. ולצערי אין תיכנון ברור לעתיד.
השאלה השלישית שלך מאוד אינדיבידואלית. תלוי במשכורת, ותלוי באופי שלכם. צריך לפחות שלוש שנים בכדי לחסוך סכום סביר. הרבה מתפתים להישאר יותר...
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

מעבר לאפריקה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

בקשר להתנתקות מהארץ. בליבי הארץ תמיד תישאר בית. אבל אני מבוגרת. אני חושבת שהבעיה זה עם הילדים.
הם מתרגלים יחסית מהר (יחסית יכול לקחת בין חצי שנה לשנה...), והמקום החדש הופך להיות להם לבית. במיוחד אם הם קטנים. תלוי אם יש קהילה של ישראלים, כמו פה, למשל, שאפשר לחגוג חגים ביחד ולדבר עיברית.
ישראל הופכת להיות מקום לבקר בו, שבו חיים אנשים אהובים, וזהו.
אם חיים בחו"ל צריך לקחת את זה במשבון. :-P לי זה עצוב. אבל אני רואה את זה קורה מול עיניי...
שליחת תגובה

חזור אל “החיים במדינה זרה”