מעבר מבלי חיתולים לגמילה

תודה פידג'ט!
אז הבת שלי בת שנה ובהחלט רואים שעושה את כל הנ"ל:
ask to be put down, move towards the toilet place, or crawl off the bed or couch, when they need to go
אוקיי, עדין, היא מרטיבה את המכנסיים ועושה על הרצפה. יש כאן איזו חולייה חסרה על מנת שניגלוש בהדרגה למצב בו היא יבשה, ונראה לי שלחולייה הזו קוראים toilet training.

נראה לי שאין מנוס מהשלב הזה, כיוון שהבגדים והאי-עשייה על הרצפה הם חלק מערבי בכל הנושא של התקשורת סביב הצרכים. וגם אם "שם" הילד כן לבוש ועושה במכנסיים, איעכשהוא נראה לי שפחות מתרגשים מזה...

אני לא מבינה למה מתייחסים לסביבה שלנו כאל לא טבעית- אנחנו גדלנו בבית (עם רצפה) וההורים שלנו (רובם) גם כן, ןהילדים שלנו גם גדלים כך. והם רואים שאבא ואמא (והאחים) לא עושים על הרצפה,
ואת כל זה היא הפנימה בלי שלימדתי אותה
אז למה זה מוצג כאילו שמנוגד לטבע של הילד..? אגב, גם בסין יש להם רצפה בתרבות שלהם (וגם תאילנד, וחלק מהודו ועוד) אז למה זה מנוגד?

חוצמזה, שנראה לי שאני קצת מתייאשת מזה- הוא אמנם בלי חיתול, אני לא שמה לו.
אבל, הפעמים שאני תופסת הן כשאנחנו קמים משינה (בוקר, אחה"צ), במקלחת (בד"כ אחרי ארוחת ערב), וכשהוא מבקש כשהוא אוכל (שזה כמעט תמיד יציאה) .
השאר- כל הפעמים באמצע- עוד איכשהו נופלות לי בין הכסאות (תרתי משמע)
ואני נורא עייפה היום, ובכלל התייאשתי מזה. אבל זה היום, ואני אישה, אז מותר לי אפס אנד דאונס, נכון?
הולכת לישון (כן, למרות שמוקדם.)

@}

כן, אבל הם לא רואים איפה כן עושים... ואנחנו גם לא עושים בסיר, והדלת של השירותים לרוב סגורה אז מי יודע בכלל מה הולך שם

וד"א בסין הם כן עושים על הרצפה

יש באחד הספרים תמונה של אמא מחזיקה תינוק עומד שמשתין בפינה, וגם ככה השירותים שלהם שם הם בול-קליעה ככה שזה מאוד דומה לתינוקות מערביים ש"בוחרים" פינה בסלון ועושים רק שם.

מבינה את הייאוש. גם אצלנו מרקיורי בנסיגה

. לילה טוב!

לא יודעת אם אני בדף הנכון אבל זה הכי קרוב שיכולתי לחשוב עליו...
אז אנחנו כבר מעל שנה וחודשיים באופן רשמי בלי חיתולים. באופן רשמי גם המיינסטרים הסכים שהילדה "גמולה" גם יום וגם לילה אבל...
פעם בכמה זמן יוצא שיש איזה כמה ימים שהיא פשוט מתנהגת כאילו אין לה מושג שהיא משתינה. כל שאר הימים הכל טוב ויפה, הולכת לבד, מורידה תחתונים/מכנסיים אם יש, מסדרת לעצמה את הישבנון או מקטין האסלה או הסיר (לפי החשק) והכל סבבה ואז מגיע זמן שהיא פשוט עושה, לא ממש מזיז לה אם זה בבגדים או במיטה או בכלל. מה ששמתי לב שמאפיין את הימים האלה זה ירידה אנרגטית שלה. היא יותר איטית בימים האלה, יותר שקטה, אוכלת פחות טוב יותר מכונסת בעצמה. מכיוון שגיליתי את הדפוס של הימים האלה אני צופה אותם מההתחלה ועל כן גם דואגת שהסיר יהיה יותר קרוב מתמיד, משתדלת שהיא תהיה עירומה כדי להקל עליה, שמה סמרטוט בקרבת מקום ומכינה מגבת ללילה כי אחרת אני אשן בשלולית (היא מעדיפה כמובן לעשות את הפיפי בצד שלי של המיטה ולא חלילה בשלה

...). אחרי שהיום/ימים האלה חולפים הכל חוזר לקדמותו, יום אחד היא קמה בבוקר אוכלת ארוחת בוקר כמו שצריך ואז אני יודעת שכל שאר היום יהיה יבש טפו טפו טפו.
למישהו זה נשמע מוכר?
בהתחלה חשבנו על סוג של מאבק שליטה, אבל עכשיו ככל שאני מתעמקת יותר בימים האלה ומנסה לחשוב על הגורמים יש לי תחושה שיש פה איזה שהוא עניין פיזי בכלל, אולי איזה התקררות של המערכות או משהו שאולי הרפואה הסינית יכולה לתת לי סוג של מענה עליו...
היש מומחה לעניין?

אולי פרחי באך? או הומאופתיה?
את מתארת ירידה באנרגיה, חוסר אכילה, אז היא בעצם בירידה כללית. אולי זה בא מהעייפות- ואז זה בעצם חוסר ריכוז, "התעופפות" כזאת, שהיא לא שמה לב, או באמת חוסר שליטה ברמה מסויימת- של "לא שמה לב" בכלל שהיא עושה.
אבל זה נשמע כמו משהו או פנימי-נפשי, או אנרגטי.
בת כמה היא? האם היא בכלל מאוד רגישה? האם עברתם משהו לאחרונה? הריון/לידה שלך,חיסון, דירה, גן, חברים חדשים, חברה שעזבה, מחלה שאולי היא עדיין לא התאוששה לגמרי? אולי היא מפתחת משהו?
זה נשמע כאילו זה לא משהו פיזי- אחרת זה לא היה בא והולך- אלא ממש "מאבק", ולא היית יוצאת מזה ביום של ארוחת בוקר טובה.

אולי (אם היא יונקת עדיין?בעצם גם אם לא) היא בעצם מושפעת ממך? מהמחזור שלך? האם יש קשר בין המחזור שלך לבין הירידות שלה? אולי בדיוק כשאת מקבלת ווסת? אולי בדיוק בביוץ? אולי זה יום אחרי שאת בעצם קצת בדאון, והיא סופגת את זה ממך? אולי אחרי שרבתם היא סופגת את האווירה בבית?
אולי היא מושפעת מהירח? (בחיי, אני לא צוחקת!) אולי ממחזורי הגאות והשפל שהוא יוצר, היא גם מאוד מאוד רגישה עד כדי שהיא מושפעת מזה גם כן? (אני רצינית. יש אנשים שרגישים להשפעות הירח)
סקרנית לשמוע מה בסוף...
בהצלחה @}

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... =116608480

או בקיצור, מה שאתן כותבות בכל הדפים האחרים זה חלומות והזיות.
האמת ספוגה בפיפי עד גיל הגמילה הרגיל ממילא.
אז חלק ממנו בסירים ובקערות, חלק נספג באדמה וחלק בבגדים במקום חיתולים.
לאור כל זאת, לא הבנתי את תחושת העליונות הנושבת מדפי הבליחיתולים, בנוסח- הו! כל התינוקות הולכים עם צרכיהם דבוקים לתחת ורק שלנו לא.
תנו כבוד למי שלא רוצה לעסוק כל היום בניגוב שלוליות ומסתפקת בלעשות זאת בגיל גמילה.

בקיצור, בפרקטיקה, לא נראה שממש מצליח לכן.
מי מוכנה לעשות סטטיסטיקה של יום אחד: כמה פיפי סה"כ וכמה בגדים רטובים לכל הנוכחים?

לא הבנתי מה הקשר בין ההודעה שלך לקישור הנ"ל.
מזכיר לי את דף ספירת העומר אתגר תיקון המידות היומי
כי נחנו בשבוע הנצח של הספירה, ונראה לי שאת מחפשת התנצחות...

טוב,
אולי מישהי אחרת לא תחשוב כך ותענה לי לעניין.
תודה על השתתפותך.

לענין - איך אפשר להשוות מקרה של ילדה בת שנה ושבעה ח' שאת רוב הפרשותיה עושה בסיר ומתריעה על כך מראש,
ואגב התחילה עם הקשב או מה שזה רק בגיל 10 ח' - שנחשב למאוחר,
לילדים שבגילה עדיין מסתובבים עם חיתול ובלי מודעות בכלל למה שקורה בתוכו?
וזה מבלי להזכיר את התינוקות שממש שבועות ספורים לאחר הלידה כבר מתורגלים לעשות צרכיהם מעל קערה, ויודעים להחזיק את השרירים שלהם כך שלא ילכלכו את עצמם קודם.
דרך אגב אני ממש לא תרגלתי את השיטה עם התינוקות שלי, מסיבותיי שלי, אבל מעריכה מאד את מי שכן כי ממש לא נראה לי ש-
_מה שאתן כותבות בכל הדפים האחרים זה חלומות והזיות.
האמת ספוגה בפיפי עד גיל הגמילה הרגיל ממילא_
ובענין זה הודעתי הקודמת מאד לענין, כי הסגנון שלך מתריס ומתנצח...

דרך אגב אני ממש לא תרגלתי את השיטה עם התינוקות שלי
אה, הבנתי.
בגלל זה גם לך נדמה ש מדובר ב: ויודעים להחזיק את השרירים שלהם כך שלא ילכלכו את עצמם קודם
גם אני פעם חשבתי ככה.
בגלל זה הצעתי בדיקה אובייקטיבית ולא התרשמותית:
סטטיסטיקה של יום אחד: כמה פיפי סה"כ וכמה בגדים רטובים לכל הנוכחים

בהצלחה.(-:
<איפה בשמת א?>

למה בשמת?
אין לה תינוק/פעוט, נכון?
אולי יש לה רישומים כאלה מהעבר?

למיטב ידיעתי יש פה כמה וכמה בלוגים של בלי חיתולים עם פירוט מפורט של הנתונים שאת מחפשת.
ניסיון שני הדור הבא
בלוג החיים מעל קערת סלט
בלוג בלי חיתולים

מקווה שלא התבלבלתי בשמות, אבל אלה רק מדגם.
לבשמת אולי אין תינוק או פעוט, אבל יש לה בטוח המון ניסיון וידע בנושא, להזכירך היא הביאה את השיטה לארץ.
<ולא, אני לא העו"ד שלה, סתם מחכה שהיא תבוא להחליף לי, סליחה, אותי כבר...>

נסיון שני הדור הבא

נראה לי שבגלל העליונות שנושבת מההודעה שלך אף אחת לא תסכים ל"אתגר".

_האמת ספוגה בפיפי עד גיל הגמילה הרגיל ממילא.
אז חלק ממנו בסירים ובקערות, חלק נספג באדמה וחלק בבגדים במקום חיתולים_
זה בדיוק העניין בשיטת הקשב - לצאת מהתפיסה שהחיתול הוא האופציה היחידה לתינוק.
זו אותה תפיסה שבגללה ילדים (מחותלים) בני 3 מפחדים לעשות בשירותים, בני שנתיים מסרבים שיחליפו להם ובני 4 מרטיבים בלילה.
אז שיעשו קצת על האדמה, מה איכפת. ולפעמים ירטיבו את המכנסיים. זה לא נורא בהתחשב באלטרנטיבה המסורתית.

נראה לי שבגלל העליונות שנושבת מההודעה שלך אף אחת לא תסכים ל"אתגר".
נו, פעם אני מתנצחת, פעם אני עליונות..

בסדר. אני סבלנית.
אולי עוד יכנסו לכאן האמהות האוהבות יותר, המכילות והמפשפשות שיראו שבסך-הכל אני מתוסכלת מאוד, ויסכימו לענות על הסקר שלי.
זה די פשוט לענות עליו לא?

תנו כבוד למי שלא רוצה לעסוק כל היום בניגוב שלוליות ומסתפקת בלעשות זאת בגיל גמילה
א. מהו גיל הגמילה לדעתך? לא ברור מההודעה. עד כמה שאני ידעת הוא הולך ועולה בהתמדה.
ב. תני את כבוד למי שמעדיפה לנגב שלוליות על פני לתרום לכוכב המסכן עוד טון אשפה בלתי מתכלה על כל ילד. משתמע מדבריך שלנגב שלוליות זה בזוי לעומת האופציה הנעלה והסטרילית (מבחוץ, לא מהצד של התינוק) של חיתול.

_בסדר. אני סבלנית.
אולי עוד יכנסו לכאן האמהות האוהבות יותר, המכילות והמפשפשות שיראו שבסך-הכל אני מתוסכלת מאוד, ויסכימו לענות_
גם אני פה מחכה איתך.
איפה הן באמת האימהות האלה?
אולי משהו בטון שלך ובניסוח הדברים בכל זאת הרתיע אותן מלענות??
אני מאד משתתפת בתיסכולך, גם אני ניסיתי להתחיל בלי חיתולים בגיל מאוחר ובחורף, ומהר מאד מאד הבנתי שזה לא בשבילי, לצערי הרב.
עדיין
מעריכה מאד את מי שכן. למה לפסול את כל השיטה ולזלזל במחזיקיה במקום פשוט לקום ולהודות - לא בשבילי, אין לי את הכוחות\ נכונות\ מוטיבציה המספיקה.
לזה אני בזה.

האמת ספוגה בפיפי עד גיל הגמילה הרגיל ממילא.
לא רואה כל סתירה בין זה לבין מה ש אני ניסיתי לעשות.
ואני לא מדברת בשם "השיטה" "כולן" "האמהות המכילות" או "הקהילה".
אני פשוט לא רציתי שהילדה שלי תהיה בחיתול. נקודה.
ולכן היא הייתה בלי חיתולים.
היו לזה תופעות לוואי נעימות יותר ונעימות פחות.
נעימות פחות - הרבה שלוליות.
נעימות יותר - התקשורת אתה הייתה מאלפת,
רוב הצרכים נעשו במקום שמיועד לכך ולא עליי או על הרצפה,
הייתה "גמולה" בגיל צעיר.
כאמור הכול יחסי.
יחסית לגיל הגמילה הרווח כיום, הייתה גמולה בגיל מאוד מאוד צעיר.
יחסית לדור שלי - הייתה גמולה באופן נורמלי
(שנה וחצי בערך).
ואני אפילו לא מדברת על זה שחסכתי המון כסף על חיתולים, זיהמתי פחות את הסביבה והילדה שלי לא חיה בתוך בית שימוש מפלסטיק שלוש שנים.
כל אחת עושה את השיקולים שלה. בעיני, העובדה שלא הייתה מחותלת היא-היא המטרה,
והיא הושגה ברגע שהורדנו חיתול.
כל השאר בונוס

האמת ספוגה בפיפי עד גיל הגמילה הרגיל ממילא.
אלף- לא. לפחות לא אצלי.
בית- ואם כן, אז מה? לילד בטוח יותר כיף (ולעור שלו יותר בריא) בלי שקית נייר על הטוסיק כל היום. גם אם זו התוצאה היחידה של בלי חיתולים, זה כבר המון.
אם לך זה לא מתאים- סבבה. אני בטח לא מנסה לשכנע אף אחד שזה מתאים לו ובטח לא מזלזלת באמהות שמעדיפות לחתל.
אם את חשה תסכול, את מוזמנת לשתף בקשיים שנתקלת בהם, ואני בטוחה שהרבה אמהות ישמחו לנסות לעזור בעצות ושיתוף מנסיון אישי.

ובטח לא מזלזלת באמהות שמעדיפות לחתל.
נכון.
את לא.
ואני מאוד מעריכה אותך על כך.

אני עדיין לא מבינה איפה את קוראת עליונות, זלזול והתנשאות מצד אמהות לא מחתלות. בכל הדפים הקשורים לבלי חיתולים אף פעם לא נתקלתי בהודעה כזו.
אולי את מתבלבלת בין שמחה פשוטה שהילד לא בחיתול לאיזו שמחה לאיד או משהו כזה...

תשמעי, פעם התווכחתי על החשיבות של הנקה בפורום ב-ynet ואחת האימהות כתבה לי הודעה עם מיליון סימני קריאה - שאין שום רע בתמ"ל!!!!! ולמה אני מזלזלת באמהות שלא מניקות!!!! ועוד כמה העלבות אישיות שאני לא זוכרת.
אח"כ, באימייל פרטי, היא הודתה שהיא מרגישה רגשות אשם שהיא לא הניקה ושנגעתי לה בנקודה רגישה מאוד.

אני לא רוצה לתסכל או להכעיס אותך עוד יותר, אבל זה נשמע לי דומה. כמו שכתבו לך, אם תחלקי את התסכול שלך ומה מפריע לך יהיו המון אימהות שישלחו לך חיבוק וירטואלי ויחלקו איתך את התסכולים שלהן. אבל למה להתחיל ב
מה שאתן כותבות בכל הדפים האחרים זה חלומות והזיות ? זה לא מעודד דיון או רצון לשתף. לפחות אצלי.

חחחח....
כשאני עושה את זה אז אני מקבלת הרבה ניתוחי אישיות על איך זה יכול להיות שהילדים שלי מרטיבים בסלון במקומות לא צפויים ושבגיל שנה וחצי הבת מודיעה רק אחרי.
ואז אני קוראת הודעות כמו כל הבלוגים האלה ששמת כאן, כמו ההודעה ששמתי מתפוז ואני מבינה - הבעיה לא אצלי, למרות שגרמו לי לחשוב כך. אצל רבות רבות אחרות ה"פספוסים" אינם פספוסים אלא עניין של קבע הנמשך עד גיל שנתיים לפחות.
רבות צריכות לגמול את ילדיהן מלעשות את צרכיהם במקומות שאינם מיועדים לכך.

נמאס לי מניתוחי אישיות.

כשאני עושה את זה אז אני מקבלת הרבה ניתוחי אישיות על איך זה יכול להיות שהילדים שלי מרטיבים בסלון במקומות לא צפויים ושבגיל שנה וחצי הבת מודיעה רק אחרי.
אולי בלבלת עם פורום אחר? מדור בלי חיתולים כאן נועד לתמיכה וכל ההתנסויות שלי עד כה היו בהחלט של קבוצת תמיכה. אולי את לא מספיק מובנת? אני למשל עד עכשו לא הצלחתי להבין אם יש לך עניין להתנסות בבלי חיתולים או רק בללעוג.

אני חייבת להודות שגם אני מרגישה שניסיתי מאוד לענות בצורה עניינית
על שאלה שנראתה לי פחות או יותר ישירה ועד עכשיו אני לא מבינה אם יש לך עניין להתנסות בבלי חיתולים או רק בללעוג.

אני אחרי התנסויות מספר.
איך אפשר לא להבין את זה ממה שכתבתי?

אני לא זו שלועגת.
אני מנסה להצביע על נקודה עיוורת - הדיון על העקרונות ועל ההצלחות הוא טוב ויפה, האמת היא שרוב הזמן יש שביתות פשפושים (איך אפשר לקרוא לזה שביתה?), אפשר לראות את זה בדפי הבלוגים השונים (לא רוצה להפנות כי לא רוצה להלבין פניה של מישהי ברבים, זה פשוט נחשב פה לחוסר הצלחה אישית, תראו את התגובות והעיצות שנשים במצב הזה מקבלות), אפשר לראות את זה ב"מעבר מבלי חיתולים / קשב לגמילה" - למה צריך לגמול אם בתהליך טבעי התינוק לומד את המקום המתאים לעשות ?

אבל, הנקודה ממשיכה להיות עיוורת.
ככה זה.

_האמת היא שרוב הזמן יש שביתות פשפושים
כשמתחילים להוריד חיתול בגיל מאוחר (כמו זאת מהשרשור שצטטת בתפוז), ומורידים רק באופן חלקי, כמו שרוב האמהות עושות, התוצאות חלקיות בהתאם.

זה פשוט נחשב פה לחוסר הצלחה אישית
זו הפרשנות האישית שלך. הרשי לי לחלוק עלייך.

למה צריך לגמול אם בתהליך טבעי התינוק לומד את המקום המתאים לעשות ?
התינוק לומד אם מלמדים אותו. לא צריך "לגמול" אלא ללמד ולהסביר- איפה כן מתאים ואיפה לא. אפשר גם לוותר על ההסברים ולחכות שהתינוק יחקה אותנו באופן טבעי, אבל לדעתי זו דרך יותר ארוכה ופחות יעילה.

בתור מישהי שמרגישה ב"סוף המסלול", (מוזמנת ל בלוג קיצקיצ בלי חיתול ) אני חייבת להגיד לך שאם את רוצה לגדל בלי חיתולים את חייבת להסכים לזה שייתכן שיהיו "שביתות". זה לא אומר שבטוח יהיו, זה אומר שבתור התחלה את מוכנה לקבל את זה. כי אם את לא מוכנה לקבל את זה, זה אומר שאת שואפת בעצם לאילוף ולא לדו-שיח. כולנו עברנו את זה. לכולנו היו פנטזיות ועד שלא הבנו שיש כאן עוד בנאדם שלפעמים הצורך שלא אינו עולה בקנה אחד עם שלנו והיות ומדובר בצרכים שלו אחרי הכל, אז יש לכבד את רצונו, כי אחרת פשוט אי אפשר יהיה להתקדם. אגב, זה שעור מאלף להורות בכלל.
הדרך עלולה להיות ספוגה בפיפי. למי יותר ולמי פחות. לא מתאים לך, שימי חיתול. מבחינתי חיתול פשוט לא היה אופציה. לא הייתי מוכנה להשתמש בזה בשום פנים.
השאלה הסטטיסטית לא רלוונטית בעיני. היא לא תתרום לך, אישית, שום דבר. אני לא רואה איך היא תקדם אותך. שוב, מוזמנת אליי לבלוג כדי להוציא סטטיסטיקה.

אני לא מצליחה להחליט איזה דף הכי רלוונטי לעניין, אז אנסה כאן.
האפרוח בלי חיתולים, בן 9 חודשים. עד עכשיו פישפשנו בכיור/ בחוץ, אבל הגב שלי כבר כל כך כואב! אני מנסה להעביר אותו לפשפש בסיר, אבל ללא הצלחה. הוא לא מוכן להתיישב. אם אני קוראת לו סיפורים הוא יושב, אבל כשמתחיל ללחוץ לו הפיפי מוחה בתוקף וקם ולאיעזור בית דין- הוא רוצה שאקח אותו לעשות (או שהוא בורח מהסיר ומפשפר בעמידה ליד המיטה).
פעם אחת אתמול הוא עשה פיפי וקקי בסיר, אבל אני חושדת שהסיפור עניין אותו כל כך שפשוט ברח לו.
הבעיה היא, שככל הנראה מבחינתו הסיר הוא לא מקום לגיטימי לפשפש בו, אז הוא מרגיש כאילו אני מתעלמת מהאיתותים שלו ו'בורח' לו בסיר.
זאת תחושה שאני לא רוצה לעודד, כי הרי עניין רציני בבלי חיתולים הוא לפשפש באופן מודע ולא שיברח לו.

אשמח לרעיונות/ עצות וסיפורים מפורטים ככל הניתן של מעבר מבלי חיתולים לסיר...(-:

גם אצלנו לקח הרבה זמן להפנים שהסיר הוא מקום לעשיית צרכים. ומה הפלא? אמא לא עושה בסיר, אבא לא עושה בסיר, בעצם הוא לא ראה מעולם אדם אחר יושב על סיר ועושה את צרכיו (אלא אם כן אני טועה). יש שתי אפשרויות: ישבנון על האסלה, ותגידי לו הנה אתה עושה באסלה כמו אבא ואמא, כמובן בהנחה שהוא ראה אותכם עושים בישיבה על האסלה
או
למצוא הזדמנויות להיפגש עם ילדים אחרים שיושבים על סיר ואז הוא יבין את הפרינציפ. אצלנו זה עבד כמו קסם.

מסכימה עם אום אל קיצקיצ, וחוץ מזה מוסיפה:

לא קראתי לזה "סיר" מעולם. רק "בית שימוש קטן".
לא הושבתי אותו. הרגלתי אותו לסיר הקטן ממש מלידה, הוא עשה גם שם, והחזקתי אותו מעל הסיר בתנוחה המתאימה במקום שהוא "יישב" שם בעצמו, גם אחרי שכבר יכול היה לשבת. אצלי זה היה מפני שהוא היה כל כך קטן פיזית שהסיר הכי קטן היה גדול עליו, אבל ראיתי שזה מעבר לא פשוט, וההחזקה מעל הסיר איפשרה להמשיך את תנוחת הכריעה המוכרת.

תנוחת כריעה עדיפה פי אלף על תנוחת ישיבה, שמקשה. ומי שרגיל לתנוחת כריעה לא יוותר עליה בקלות. כשאת מחזיקה מעל כיור או בחוץ, זו כריעה. אולי זו אחת הסיבות שהוא לא רוצה לעשות "בישיבה" על הסיר.

אנחנו בכלל דילגנו על שלב הסיר ישר לשירותים, בסביבות גיל 8-9 חודשים (אני לא ממש זוכרת).
פשוט מהכיור עברנו לפשפש באותה תנוחה בשירותים. בפעמים הראשונות זה לא כ"כ הצליח, אבל בכל זאת הסברתי לו שהוא עושה במקום שאמא ואבא עושים, וגם כמובן הוא ראה אותנו. ממש תוך יומיים שלושה עברנו לפשפוש בשירותים.
בגיל שנה קיבלנו מתנה ישבנון. הנחנו אותו בשירותים ליד האסלה.
במשך שבוע הוא רק הסתכל עליו, אולי קצת נגע בו. הסברנו לו שעוד מעט זה יעזור לו לשבת בשירותים כמו אמא ואבא.
אח"כ פתחנו אותו כמה פעמים והוא רק ישב עליו, ושוב הסברנו על הפיפי וכו'.
אח"כ כשידענו בוודאות שהוא צריך הושבנו אותו וזה עבר בהצלחה. אחרי יומיים מהפיפי הראשון שם כבר הפסקנו לפשפש אותו (טוב, כשאנחנו בחוץ הוא מאוד אוהב לפשפש על עצים ויש לו אבא חזק...).
מקווה שזה עזר קצת!
@}

תנוחת כריעה עדיפה פי אלף על תנוחת ישיבה
בגלל זה אני לא רוצה לתת לו לעשות בישבנון. כי לכרוע הוא עוד לא מסוגל, הוא ממש קטנצ'יק. נראה לי שתנוחת הישיבה על הסיר הרבה יותר דומה לכריעה, לא?
מתי פחות או יותר אני צריכה לצפות שהוא יוכל לכרוע בכוחות עצמו? הגב שלי פשוט קורס )-:

כי לכרוע הוא עוד לא מסוגל, הוא ממש קטנצ'יק
זאת את שמחזיקה אותו בתנוחת הכריעה.

נראה לי שתנוחת הישיבה על הסיר הרבה יותר דומה לכריעה, לא?
תלוי, לא בטוח, ובעיקר - האיברים יושבים על משהו, לא שהם באוויר וההחזקה היא מהרגליים. כלומר יש חלוקת משקל אחרת.

מתי פחות או יותר אני צריכה לצפות שהוא יוכל לכרוע בכוחות עצמו? הגב שלי פשוט קורס
אין לי מושג מתי. זה תלוי לגמרי בילד ובהתפתחות המוטורית שלו. בינתיים תנסי ליידד אותו עם המתקנים האלה בהדרגה כמו שהציעו כאן.
לגבי הגב: אני שוב מציעה - מעל קערה/סיר או אפילו שירותים, כשאת יושבת. טפלי קודם כל בתנוחה שלך. אז תהיי פחות לחוצה על ההתפתחות שלו.

זאת את שמחזיקה אותו בתנוחת הכריעה.
ברור (-:

שאלתי את השאלה בדף של שביתות ולא קיבלתי תשובה, אז מעבירה אותה לפה, כי נראה לי שזה גם שייך לפה.

מה יהיה?
הקטנה בת שנה וחמישה חודשים. מגיל חודש בלי חיתול. יודעת היטב, מכירה את הסיר ומיודדת איתו בכל הקשור לקקי ועד לא מזמן גם עם פיפי.
אבל בזמן האחרון כבר כמה שבועות, אם לא יותר, לא עושה כמעט פיפי בסיר. עושה כמעט רק כשמתעוררת משינה. בשאר הפעמים או שמסרבת, או שמבקשת לשבת על הסיר, יושבת, משחקת ולא עושה כלום ואחרי שקמה עושה על הריצפה. בשאר הפעמים פשוט עושה על הרצפה בלי לבקש קודם ומייד מכריזה "הנה טטי!" (בעמידה או בישיבה או בכריעה). חשוב לציין שהיא מכריזה "טטי" פעמים רבות, כי המילה כוללת את כל מה שקשור לנושא-פיפי, קקי, סיר, שירותים, האיברים הקשוריים בפעולות וכו'. כך שכשהיא נתקלת למשל בסיר בשירותים היא מייד אומרת "טטי". אני פשוט מחשבת האם הגיוני שעכשיו היא צריכה פיפי, לפי הזמנים שאני מכירה ולפי זה מחליטה אם להציע לה או לא.
עוד דבר שחשוב לציין, שאני כלל וכלל לא מפעילה עליה לחץ. לא כועסת כשהיא עושה על הרצפה, רק אומרת לה "פיפי עושים בסיר, לא על הרצפה, פעם הבאה תעשי בסיר". האמת שתקופה ארוכה לא שמתי לב בכלל לשביתה הזו, כי פשוט לא התרגשתי מהשלוליות, שבימים האחרונים נמאס לי לנגב.
ניסיתי להציע לה לעשות במקומות אחרים - בחוץ על הדשא, בעמידה, במקלחון בעמידה, בישבנון בשירותים או בתנוחת פישפוש של פעם, שהיום כמעט תמיד נתקלת ב"לא" החלטי ביותר. לכל ההצעות היא מסרבת.
קקי עושה תמיד בסיר ולרוב מקפידה לבקש ואם לא שמנו לב, אפילו להתעקש.

מה עושים??

לא יודעת אם שייך לכאן או לבלי חיתולים באופן חלקי. אנחנו היינו בלי חיתולים בבית ועם חיתולי בד וסיר מחוץ לבית מגיל חודשיים עד שבעה חודשים. אז שבר את עצם הירך והיה בגבס וחיתול חודש שלם. כמובן שאיבדתי לגמרי קשב בחודש הזה. מיד כשירד הגבס חזרתי לפשפש אבל חורף וכו' כך שהיה הרבה מחותל.
בשבועיים האחרונים הורדתי שוב חיתול. הוא כבר בן שנה וחודשיים, הולך, והמילה השלישית שאמר היא קקי!
הוא אומר קקי גם על פיפי ובדך כלל אומר כשהוא עושה או בא להגיד לי אחרי.
למעט מיקרים בהם הוא עלי או באמבטיה ואז אומר לפני.
(ופעם אחת לפני יומיים אמר לי קקי! איפה?שואלת האם, אני לא רואה?
אה, אז אני אראה לך... עושה על הרצפה... ומיד אחרי שסיפרתי בהתלהבות לאביו שהוא אמר לי לפני, עשה פעמיים פיפי על המיטה!)
פיניתי את הרצפה כך שאני לא מתרגשת מהשלוליות והקקי אבל אני שואלת את עצמי אם לנצח אנגב רצפה. במיוחד כשאני עייפה...
הסיר מבחינתו ממש לא אופציה. הוא לא מצליח לשבת עליו לבד ובכלל לא מעוניין לשבת, הוא עושה בכריעה.
אני לוקחת אותו למקלחון אבל שם הוא מוכן רק כשאני מחזיקה אותו אם במקרה קלעתי ולעיתים מוכן להמשיך שם אם אני מעבירה אותו באמצע. בדרך כלל הקקי אצלו תהליכי והוא לא אוהב שאני מחזיקה אותו יותר מידי זמן, הוא רוצה לנוע.
רוב הזמן מעדיף פשוט לעשות תוך כדי משחק וכד'. מודיע, זז הצידה וממשיך בשלו. שמח לעזור לי לנגב ולפעמים מלווה את מסע הפרידה מהקקי לשירותים.
עצות ותובנות?
האם יש סיר שמתאים לכריעה?
תודה!

אני שואלת את עצמי אם לנצח אנגב רצפה
לא

אבל זה בהחלט עשוי להראות ככה בשבועות הקרובים...
אני מזמינה אותך לקרוא במעלה הדף את ההודעות שלי והתגובות אליהן שמתחילות בסוף מרץ 2007 (וואו, איך שהזמן רץ).
התחלתי בערך מאותה נקודה כמוך (תינוק מפושפש שחזר לחיתולים והתחלתי להוריד לו שוב בגיל שנה וקצת, עם שיתוף פעולה מאד חלקי מצידו, אנטי לסיר וכו' וכו').
עם הרבה סבלנות, והרבה תמיכה מבשמת, קרוטונית ונשמות טובות אחרות פה באתר (ממליצה לקרוא ולהעזר בעצות שלהן

), הצלחנו להגיע למצב של שיתוף פעולה יפה תוך חודשיים בערך, ובגיל שנה וחצי נפרדנו מהחיתולים סופית. כך שיש תקווה.

סליחה, הסאגה שלנו מתחילה ב 23.2.07

בבקשה: מעבר מבלי חיתולים לגמילה (2007-02-23T20:20:03)

שליחה על ידי מורן* » 02 מאי 2009, 16:38

תודה תזמורת.
כבר קראתי את הסאגה שלכם ואכן קיבלתי ממנה תמיכה, אבל עדיין מרגישה שאני לא לגמרי יודעת איך להוביל הלאה.
ושהחזרות שלי על המשפט 'בפעם הבאה נעשה בשירותים/סיר' או 'פיפי לא עושים על הרצפה, עושים פה...' לא משפיעות.
אבל אולי באמת זה רק הזמן ואני צריכה סבלנות

מורן, נראה לי שזה רעיון מקסים
מסע הפרידה מהקקי הנפלא והמהולל
. שמח לעזור לי לנגב ולפעמים מלווה את מסע הפרידה מהקקי לשירותים.
זו יצירה שהגוף שלו הפיק והוא בטח גאה בה(-:,והתפעלות הסביבה חשובה לו,
מין הכרה ב( aknowleg) רגשותיו ותחושותיו לגבי מוצרי גופו,
ברמה הרגשית, לדעתי ,יש ילדים שמעוניינים לבדוק, רחמנא ליצלןD-: ,את מוצרי גופם.
עוד דרך לנכס , מתחילה התקופה שהוא אומר יותר שלי

ושהחזרות שלי על המשפט 'בפעם הבאה נעשה בשירותים/סיר' או 'פיפי לא עושים על הרצפה, עושים פה...' לא משפיעות.
הן משפיעות.
סבלנות ועקביות יעשו את העבודה. והכי חשוב- להבין שהוא מסוגל להבין ולשתף פעולה הרבה יותר ממה שנדמה לך. זה מה שעיכב אותי מאד בהתחלה.

שליחה על ידי מורן* » 05 מאי 2009, 20:51

היום כבר היה הרבה יותר טוב. פשפשנו למכביר. והיה יום עם הרבה תנועה, נסיעות וביקור בבית עם שטיח עבה ורך וידעתי מתי הוא צריך והספקתי לקחת אותו בבית עם השטיח.
כמובן שהיה הרבה על הרצפה אבל אני מרגישה שהקשב שלי מתחיל לחזור או השדרים הסמויים שלו מתחילים להתחזק או שניהם גם יחד.
גם הפעמים שעל הרצפה, רובן אני מרגישה שניה לפני אבל עדין מבינה שזה מה שעבר לי בראש רק שניה אחרי...
היום הצעתי לו לכרוע בתוך ארגז עם עיתון והוא עשה שם פיפי בשמחה. אם הוא יהיה מוכן לאמץ את זה, גם אני מוכנה לקבל את זה כתחליף סיר.
ממשיכה לנסות מידי פעם להושיב אותו על הסיר או על הישבנון בשירותים אבל הוא לא מעוניין. אפילו כשאני החזקתי את הסיר בשביל לתפוס בתוכו את הפיפי כשפישפש בעמידה זה עצבן אותו.
מתלבטת אם יש טעם לחפש לו סיר אחר . אם ההתנגדות היא לסיר הספציפי הזה?

שליחה על ידי מורן* » 22 מאי 2009, 21:32

מעדכנת בשמחה על התקדמותינו...
בסופו של עניין, המקלחון התקבל כמקום מקובל על כולנו לפיפי- קקי. אפשר לשחק שם עם מים עד שהקקי יוצא, אפשר לכרוע וגם לעמוד, בקיצור, המקלחון זה הלהיט ולרוב נכנס אליו בשמחה רבה.
מידי פעם הוא אומר לפני אבל אני לא מצפה. הקשב שלי חזר ואני יוזמת ומקבלת שיתוף פעולה רוב הזמן.
שינוי אדיר מלפני חודש. אני הרבה פחות מנגבת רצפה ורוה נראה מאד מבסוט מהמצב החדש.
תודה לכל מי שכתבה, אכן שאבתי תמיכה רבה מהדף.

|כן|
בהחלט אפשר ללכת איתו לקנייה חגיגית של סיר, שהוא יבחר, ידביק עליו מדבקות וכל מיני כאלה.
ולזכור ש"שלב" בגיל הזה יכול לעבור אחרי שבועיים או אחרי חודשיים, אבל עובר @}

שינוי אדיר מלפני חודש. אני הרבה פחות מנגבת רצפה ורוה נראה מאד מבסוט מהמצב החדש.

שאלה לי, הדר שלי בן 5.5 חודשים ובלי חיתולים מלידה
עד גיל חודשיים שמתי לו חיתול בלילות ואז עברתי איתו לבלי חיתולים לגמרי - ממש אין חיתולים בבית והוא תמיד תמיד בלי כולל יציאות מהבית
הולך לנו ממש נפלא עם כל התופעות הטבעיות של פיספוסי בטן מדי פעם וממש לעיתים רחוקות יש שביתונת של יום שבד"כ נפתרת בפישפוש חוץ או בעציץ
בלילות בהתחלה פישפשתי בכיור עד שהוא הראה התנגדות ועברתי איתו לפשפוש בתוך טטרה בין הרגליים - הוא יכול להיות יבש כל הלילה אפילו שאני מציעה לו להתפשפש והוא יכול לעשות פיפי שניים תוך כדי הנקה בתוך הטטרה כשאני משמיעה לו קול פשפוש
שאלי - אני יודעת שאני מקדימה את המאוחר אבל - אם אנחנו בקשב מלא באמת - מתי אני יכולה לצפות למעבר לעצמאות שלו על היציאות? שנה? שנה וחצי?
הילד השני שלי (שגדול מהדר בשנתיים וחצי נגמל מחיתולים הגיל שנה ושמונה כי היה בקשב חלקי מהלידה...
תודה!!!

מה זה עצמאות על היציאות?
אם את שואלת מתי תגיעי למצב שלא תצטרכי לקרוא סימנים אלא הילד יודיע בצורה מובהקת על כל פיפי וקקי ואת רק תצטרכי לעזור לו לעשות במקום הנכון- זה יכול לקרות ואולי קורה כבר עכשיו.
אם את שואלת מתי הילד ילך לשירותים בעצמו, יתפשט, ישב על האסלה, יתנגב ויוריד את המים וכל זה בלי להעזר כך- זה יקרה כשיהיה מספיק בשל מוטורית לבצע את כל הפעולות האלו ללא עזרה (בעיקר הניגוב דורש עזרה) וכמובן כשיהיה בשל רגשית לעשות את זה בלי נוכחות של אמא (אפילו פסיבית). בואי נאמר שבן השלוש וחצי שלי, גמול לגמרי מגיל שנה וחצי, עדיין מזמין אותי לבוא איתו לקקי ועדיין צריך עזרה בניגוב.
בקיצור אין ממש תשובה לשאלה שלך

הכל תלוי באיך את מגדירה ילד גמול ואיך את מגדירה עצמאות.

אמממממ.... הבנתי אותך (גם אצלי שני הגדולים זקוקים לניגוב טוסיק)
הכוונה שלי היא שהוא יגיד פיפי קקי כשהוא צריך וכמעט שלא יפספס -
אצל הבינוני שלי זה קרה בשנה ושמונה כולל הלילה,
הוא גם הלך לבד לפיפי ונעמד על שרפרף ועשה בלי עזרה וקקי הוא היה מבקש והייתי עוזרת לו
כמעט שלא התפספס לו סתם על הרצפה או במכנסיים -
לעומת מה שהיה לפני כן שהוא היה עושה בשירותים אבל אני הייתי בקשב וקוראת את הסימנים והוא לא הודיע שהוא צריך...
כמובן שעכשיו הדר מסמן לי כשהוא צריך רק שכמובן אני צריכה להיות יותר קשובה לעומת ילד שיכול להתאפק ומבקש פיפי ורק צריך קצת עזרה

הודיע, מבקש = התכוונתי במילים כמובן...

לא יודעת מתי אפשר לצפות לזה, אבל האמצעית שלי שהיתה מפושפשת עם חיתולי בד מגיל חצי שנה, היתה עצמאית (ביקשה במילים) בגיל שנה ו-3. רק בבית כמובן. ורק בגלל שכבר ידעה לדבר.
הקטנה שלי (שנה וחודשיים) לא מדברת, אבל לפעמים שרה לי פי-פי פי-פי אבל לא תמיד היא מבקשת, וזה גם לא תמיד קורה לפני שהיא עושה. ובכלל לפעמים היא מתכוונת לקקי (עם האמצעית היה הפוך. להכל היא היתה קוראת קקי).

ועם האמצעית, עד שכבר היתה יבשה בבית, בערך באותה תקופה זה הלך לה לאיבוד כי אני התחלתי לעבוד והיא הלכה למשפחתון (השליטה נשארה, העצמאות וההודעות הלכו לאיבוד), ובגיל שנתיים הורדנו את החיתול לגמרי.

אז אני מניחה שזה שילוב של תנאים, יכולת ורבלית (אם את מבינה אותו גם עכשיו, אז מה ההבדל?), ואיך שאת רואה את הדברים כמובן.

שהוא יגיד פיפי קקי כשהוא צריך וכמעט שלא יפספס
אצלי זה קרה בשנה ורבע בערך, ואצלי היו תקופות די ממושכות של חיתולים. אני מניחה שזה יכול לקרות הרבה קודם אצל ילד שלא מחותל בכלל, אבל אין פה חוקים, את יודעת

הודיע, מבקש = התכוונתי במילים כמובן
למה דווקא במילים?
אם הייתי מחכה עד שהוא יוכל להגיד במילים, אולי הייתי עדיין ממשיכה לחכות (הוא בן שנה וחצי).
אבל "פיפי" בשפת סימנים (אוסטרלית) הוא כבר אמר בבירור ובסיטואציות הנכונות קצת אחרי גיל שנה.
זה לא היה לגמרי אמין, לפעמים הוא לא אמר ולפעמים לא רצה ללכת, אבל זה השתפר מאוד ברגע שהורדתי לו את החיתול והמכנסיים. מסתבר שהוא פשוט לא אהב את כל ההתעסקות הזאת עם חיתולים ובגדים, וזה גרם לו לסרב או להתעלם.
כיום הוא יבש לחלוטין ביום, בלי פספוסים, ועצמאי לחלוטין עם פיפי בסיר. הוא בדיוק למד ללכת ולהתיישב על הסיר לבד (עניין של שיווי משקל). לאסלה הוא לא יכול לגשת לבד, וקקי כמובן מצריך ניגוב, אבל הוא יודע להתכופף כדי להנגיש את האיזור

אצלנו בן השנה ושמונה חודשים מבחינתי עשה את המעבר בגיל שנה וחודשיים/שלושה. הוא אמנם עדיין מפספס לפעמים אבל ברור לי לחלוטין שזה מבחירה. הוא יודע להגיד (לא הרבה אבל יש לו מילה מסויימת לפיפי/קקי), יודע להביא לעצמו סיר ולהתאפק עד שהוא מגיע לאחד. יבש גם בלילות וכשמתעורר ויש לו פיפי הוא מבקש לעשות. עד שלא עשה את המעבר סרב לעשות פיפי בסיר בלילות והעדיף לעשות בחיתול בד. יום אחד היתה תפנית והוא כאילו עשה קפיצה הבנתית.
מבחינתי זה בכלל לא קשור לדיבור כי הוא בקושי מדבר שפת אדם. אני יכולה להגיד בפירוש שהוא לוקח אחריות על הצרכים שלו. אמנם הוא לא יכול לעשות את כל הפעולות לבדו (כמו להוריד תחתונים/מכנסיים או לשטוף לעצמו את הטוסיק) אבל גם אחותו הגדולה עדיין לא מנגבת לעצמה בעצמה באופן יסודי וצריכה שאני אנגב אחריה כדי שלא יגרד לה ואי אפשר להגיד עליה שהיא לא גמולה (אגב גם מגיל שנה וחצי בערך).

תמרוש, כל הכבוד!!! אני מעריצה אותך!!!
אצלנו, הייתי אמורה להוריד לגמרי את החיתול עכשיו (שנה וחודש) וכבר קיץ והכל, אבל עם כל חופשות הילדים הגדולים, זה מתפקשש..

לסיר הוא מתנגד בתוקף, וגם אם שואלים אותו אם יש לו, הוא עונה: "לא!"
אבל מצד שני, בבוקר הוא קם יבש.

מה עושים עם ילד בן שנתיים שלא נגמל כבר חצי שנה לפחות?
יובל היה בן שנתיים החודש. מגיל 0 היינו עם חיתולים בשיטת בלי חיתולים ופשפשנו אותו בהצלחה חלקית לאורך כל חייו ללא הפסקות. ברגע שידע לשבת התחיל לשבת על הסיר לעשות בו פיפי וקקי ובמקביל גם עושה מהחלון לגינה (יש סורגים), בחוץ, בשרותים, לאמבטיה ובקיצור, בוחר מתוך מגוון אפשרויות.
אבל גם כל הזמן עושה פיפי במכנסיים, על הרצפה ואיפה שבא לו.
הוא מדבר כבר הרבה זמן ומודיע כשהוא רוצה. עכשיו הוא גם מספיק עצמאי בשביל להביא את הסיר, לגשת אליו, ללכת לשרותים ולעלות על השרפרף. אם הוא ללא חלק תחתון הוא יכול להיות עצמאי לגמרי ואם לא אז נעזר בנו להוריד מכנסיים.
משתף פעולה באופן לא סדיר כשמציעים/מזכירים לו על פיפי. לפעמים נענה בשמחה ממש ורץ אל הסיר/שרותים וכו'. לפעמים מסרב למרות שצריך.
אני תופסת הרבה פעמים רגע לפני שהוא עושה ואז מנסה לקחת אותו למקום הנכון. הרבה פעמים הוא מסכים אבל לפעמים זה ממש מעצבן אותו וצריך למצוא פתרון ביניים כמו:
אם אתה רוצה דווקא על הרצפה במטבח - נשים שם טטרה/מגבת ותעשה עליה וזה לרוב בסדר.
אני ממש לא לחוצה על הנושא. מחליפה לו ברוגע. זה לא מכעיס אותי או מעצבן אותי וגם פיפי על הספה או המיטה לא מעורר סערת רגשות.
יובל במסגרת מגיל חצי שנה. בהתחלה במשפחתון רגיל שבו היה רק עם חיתולים אבל כשנכנס למסגרת קבועה בגיל 10 חודשים זאת מסגרת של הקיבוץ העירוני שלנו והלכו אתנו ולקחו אותו לפשפש אחרי קימה משינה ופעם בכמה זמן לפי מה שהן הרגישו והוא שיתף עם זה פעולה כמו בשאר הזמן - לפעמים בשמחה והרבה ולפעמים בכלל לא.
קקי לא מפספס בכלל.
כשברור לו שהולכים לנסוע באוטו ואני אומרת שעכשיו אנחנו נעשה כי לא עושים באוטו כמעט תמיד מסכים לרוקן גם אם יש כמה טיפות.
לפעמים מחוץ לבית ממש מקפיד במיוחד להודיע והתיק מלא הבגדים להחלפה והחיתולים חוזר נקי ולפעמים ממש לא.
באוטו בד"כ מודיע אבל גם לפעמים עושה בכסא בלי להודיע.
היו לנו כבר ימים יבשים, גם בגן ובמקביל גם ימים שכמעט לא ביקש ועשה על עצמו.
היו כמה ימים רצופים בסוף אוגוסט שהיה יבש לגמרי וגם לקח אחריות וביקש בעצמו כל הזמן, גם בבית וגם בגן ומאז זה נעלם.
כשאני מרגישה שהוא לוקח אחריות אני בעצמי שוכחת להציע, אבל בימים שאני מרגישה שהוא לא שם אני משתדלת יותר להציע.
בן זוגי שותף פעיל אבל פתיל הסבלנות אצלו קצר יותר ואחרי 3 פיפי במכנסיים ולקינוח פיפי על הספה הוא כבר ממש מתעצבן.
לי ברור שהתמשכות הפספוסים הם בחירה שלו. אני יודעת שהוא יודע ובוחר אבל לא יודעת למה.
בשנה שעברה חשבתי שזה קשור לזה שאין לו את מי לחקות בזה וזה חסר את הפן החברתי שמאוד מניע ילדים. אין לו אחים גדולים או ילדים אחרים בסביבת הבית שכבר גמולים והילדים בבית התינוקות שהיה בו לא היו אפילו בדרך אז הוא היה היחיד שהיה הולך לעשות בסיר וזה באמת נראה לי קצת מבאס. עכשיו הוא במסגרת שיש בה קבוצה שלמה של בוגרים שכולם גמולים ויוצא לו הרבה לראות אותם עושים בסיר ובשרותים וזה לא יצר שום שינוי.
אני מנסה להבין למה זה ככה? האם יש משהו שאני צריכה לעשות? איך מתמודדים עם זה בגן? הם מאוד סבלנים אבל לי זה נראה ממש מבאס להחליף לילד במשך חצי שנה בין 2 ל 5 מכנסיים ותחתונים כל יום בתוך התנהלות של גן עם עוד ילדים כשלא נראה שזה מתקדם בכלל לאנשהו.
תובנות ומחשבות למישהי?

מעבירה הנה דיאלוג קצר על בתי שפושפשה עם חיתולים מגיל כמה ימים, אבל עם הזמן הדברים השתבשו, השביתות התרבו ואיתן החיתולים, וכל השנה הזאת כמעט ירדה לטמיון. בעקבות התייעצות עם בשמת א הפסקנו לגמרי לשים חיתולים חד-פעמיים ובתוך כמה ימים גם הורדנו לגמרי את החיתול בבית, וחיינו במשך כמה שבועות בתוך הרבה שלוליות. ואז לפתע חלה התפתחות דרמטית.

אנד לוסיה (29.10.2009 10:31):

השווצה קלה: השרשוחית הקטנה הודיעה שיש לה פיפי, שמתי אותה בחוץ והיא עשתה!!! הלבשתי לה מכנסיים, ואחרי איזה זמן ראיתי שהם רטובים. הורדתי ורציתי להלביש לה חדשים, והיא לא רצתה ללבוש. שוב הודיעה: "קאק!" (שאין לדעת אם זה פיפי או קקי), הוצאתי אותה החוצה ועשתה קקי!!! הידד!!!

אנד לוסיה (13.11.2009 21:50):
אני פשוט חייבת חייבת לספר, ואיפה יבינו ללבי אם לא פה, שהיום היינו כל היום מחוץ לבית בלי אף חיתול, והפלא ופלא, בלי אף פספוס! כלומר, אנחנו לא מדברים עכשיו על פספוסים, כי הגברת פשוט מודיעה: קההההההההההההההה? (שם לשני הסוגים) בטון עולה ומתעגל. אומרים לה רק רגע, צריך להפשיט את כולה, כולל גרביים ונעליים כי היא משתינה רק בעמידה (ובקשת, אלא מה. אתן כולכן עם הזלזלים והצנחזלים שנושרים ונופלים להם מעדנות. זותי לא צונחת ולא בטיח. היא נלחמת, בוטשת, מטפסת, צועדת ומעפילה עד שהיא מתמוטטת!), לא מוכנה לשבת לא לכרוע לא כלום, אבל היא מחכה, עומדת ערומה ועושה! ואז אפשר להלביש אותה בחזרה – באותם בגדים. ופעם אחת אפילו חיכתה קצת באוטו עד שהיה אפשר לעצור. נו, טוב שהחורף שהישראלי טוב למשהו...
קידה עמוקה וממושכת לבשמת שכמו תמיד אומרת את כל האמת ואינה מכחדת; האמת תמיד נראית הזויה בהתחלה, אבל בסוף מתברר שהיא באמת האמת. וכעת היא נמה כשתחתונים לעורה, ועוד לא החלטתי מה לעשות כאשר היא תתעורר.

בשמת א (13.11.2009 22:15):
אני פשוט חייבת חייבת לספר, ואיפה יבינו ללבי אם לא פה, שהיום היינו כל היום מחוץ לבית בלי אף חיתול, והפלא ופלא, בלי אף פספוס!
הו הו! כל הכבוד! איזה יופי! איזו שמחה וגאווה לאמא!

קההההההההההההההה? (שם לשני הסוגים)
זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"? מדהים, מדהים העניין הזה.

האמת תמיד נראית הזויה בהתחלה, אבל בסוף מתברר שהיא באמת האמת
ניסוח גדול

אנד לוסיה (2009-11-14T00:46:33):
טוב נו, התעוררה, שמתי לה חיתול, ואז: קההההההההההההההה? לקחתי לאמבטיה, עשתה פיפי. ומה עכשיו?
אני אעביר את זה לדף מתאים, אבל אני תוהה מה לעשות עכשיו, כלומר מה השלב הבא, כלומר איך משכנעים ילדה כזאת לשבת או משהו כדי לוותר על הורדת הכל בכל פעם. מצחיק, כבר התרגלתי שהיא מרטיבה את המכנסיים, אבל זה שהיא משתינה לעצמה על הגרביים לא מקובל עלי.

ובטח לא אם זה לא "בטעות" אלא בשליטה גמורה.

בשמת א (2009-11-14T10:38:33):
כלומר מה השלב הבא, כלומר איך משכנעים ילדה כזאת לשבת או משהו כדי לוותר על הורדת הכל בכל פעם
קודם כל לא ללחוץ.
בשלב הראשון להתמקד בתקשורת הנוכחית. היא חדשה. להתמקד בהנאה ממנה, שהיא אומרת (!!!!!) - איזה שלב חשוב! איזה יופי!
אז כרגע צריך להוריד את כל מה שהיא לובשת מהמותניים ומטה. לא נורא.

היא איתך כשאת בשירותים? היא רואה אותך יושבת? יש לה איזשהו סיר? איפה הוא נמצא? היא אוהבת אותו?

רוקדת לאור ירח (2009-11-14T10:55:36):
זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"?
אני מוחה. אצלי כשהיא עוד היתה תינוקת, כמעט לא היו לנו פספוסי קקי, הסימון היה מאד ברור, מהתחלה (בגלל זה בכלל התחלתי עם זה כי בכלל לא תכננתי אבל פתאום הבנתי שהיא מודיעה ומה היא מודיעה) ולעומת זה פיפי בחיים לא הבנתי את הסימון קרה אולי פעמים בודדות שהבנתי שהיה סימון בדיעבד, אבל עד גיל שנתיים בערך פשוט לא ידעתי לזהות סימון לפיפי ככה שהוא או היה על הריצפה או בחיתול או שהיא הואילה להתיישב על סיר כשכבר היתה בגיל הליכה וישיבה (שהיו זהים אצלנו).

בשמת א (2009-11-14T11:22:39):
_זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"?
אני מוחה. אצלי כשהיא עוד היתה תינוקת, כמעט לא היו לנו פספוסי קקי, הסימון היה מאד ברור_
רוקדת, לא על זה אני מדברת.
אני מדברת על זה שכאשר הם מתחילים לדבר בעצמם, ולהגיד את המלה בשביל שניקח אותם לשירותים, אז הם בעצמם אומרים או "קקי" על הכל, או "פיפי" על הכל.
לגבי הסימנים של הגוף:
אכן, הסימנים של הגוף מאוד ברורים.
כמעט באופן גורף אצל כל ההורים, קל לזהות קקי וקשה עד בלתי אפשרי לזהות פיפי.
ואף על פי כן, התינוק לא תמיד יודע איזה מהשניים הוא צריך! הוא רק יותר או פחות מודע לכך שהוא "צריך לשירותים". כמו כן, אין לידיעה הפנימית של התינוק קשר בהכרח עם הקישור למלה הספציפית.
לא בהכרח הוא מקשר "קקי" עם המלה קקי, ו"פיפי" עם המלה פיפי. שתי המלים מתקשרות לצרכים, וכאשר הוא מתחיל לדבר, דפוס נפוץ הוא, שהוא משתמש באחת מהמלים לציין את כל היציאות.

אנד לוסיה (14.11.2009 16:09):
טוב, היום התפכחנו קצת. היא כמעט לא הודיעה, היו כמה פספוסים, כולל אחד עם קקי עסיסי במיוחד. תפסתי את זה אבל זה היה מה שמכונה אצלנו טי-אל (כלומר too late). לעומת זאת כמה פעמים הצעתי לה ממש כמו בפשפוש: אמרתי לה בואי נעשה פיפי כי הרגשתי שהגיע הזמן. בפעמים שהתנגדה עזבתי אותה, בפעמים שלא – הפשטתי אותה והיא עשתה מיד! "שחררה", כמו שאת אומרת, בשמת. מה שבטוח, הבינה מיד מה מצופה ממנה ואפילו עשתה פעם אחד ממש פצפון. סטייל, יאללה תרוויחי.
כן, היא כמעט תמיד נכנסת כשאני בשירותים, וגם מודיעה בחיוך ובצהלה מיוחדת: קהההההההההההההההה?? וגם אוהבת מאוד לראות את אחיה עושה. היו לנו שני סירים שהיא היתה בורחת מהם כמו מאש, אע"פ שלפני כמה חודשים כן עשתה בהם כמה פעמים. לכן החבאתי אותם ולפני איזה שבועיים קניתי לה אחד חדש, היא היתה אתי בחנות ובחרנו יחד, הוא גם נראה לי יותר יציב ונוח. לפעמים היא מנסה לשבת עליו אבל מיד קמה כאילו גחלים לוחשות שם או משהו. עכשיו, מרגע שגילינו את עניין האמבטיה/מקלחת לפיפי קצת עזבתי את זה. אבל אתמול שמתי אותו שם, בשירותים. לא אכפת לי שתמשיך לעשות בחוץ אבל היא רוצה רק בעמידה. אני כורעת יחד איתה, אומרת לה שבי, תעשי ככה, וכורעת. היא כורעת, ואז קמה ועושה. היא מה שנקרא לא מקבלת תכתיבים. איאלץ כנראה להמשיך לסמוך עליה ולדעת שהיא באמת מבינה, רק שמסיבותיה היא וגו'.
טוב, בוכה המסכנה. הצטננה (השתעלה, ולא יכלה האומללה לשיר עם כל המקהלה). אלך לראות מה העניינים שם.

בשמת א (14.11.2009 16:32):
עדיף לא להתייחס לזה כאל תכתיב.
זה יופי מה שאת עושה: את מדגימה, היא מחקה אותך, ואחר כך מרגישה מה שנוח לה כרגע יותר ועושה.
אבל בהדרגה ייכנס גם מה שאת מדגימה.
זה ייכנס כאופציה, ואז תתגלה הנוחיות בזה.
עם זאת, אני מוכרחה לשלוח אותך ל ניצן אמ שתסביר שהכריעה היא הדרך הנכונה, וישיבה על אסלה קטנה (סיר) או גדולה איננה נכונה tongue
הכי טוב כריעה בחיק הטבע.
היא מתנגדת גם שתחזיקי אותה באוויר בחיק הטבע? אפשר להגיד לה, שזה עדיף כדי שלא יירטבו לה כל הרגליים מפיפי. אבל אם רואים שאין נכונות לשיתוף פעולה (רואים את זה בתגובה מיידית, כמובן), אז את מוותרת ואומרת "טוב, עוד לא" או "בסדר, עדיין לא".
ממש מתוך הבנה, שזה יגיע בהדרגה, שהיא תסכים לקבל את הקונצפציה החברתית, שלא נעים שהיא תתמרח בקקי או בפיפי ובגלל זה אנחנו הבנות כורעות/יושבות כדי לעשות. כי לא נעים להתלכלך.
ואגב, חצאית או שמלה בלי תחתונים היא יופי של בגד לפשפושים. באופן מסורתי זה היה הבגד הנשי מאז ומעולם... (את זוכרת שהתחתונים הם המצאה מודרנית ביותר, נשים לבושות באופן טבעי).

אנד לוסיה (14.11.2009 18:04):
שיחזיקו אותה לא מוכנה בשום אופן, כבר חודשים. כך התחילה השביתה שכמעט והביאה אותנו אל עברי פי פחת.
כן, מכירה את יציאה בכריעה. בעיני הישיבה על הסיר די דומה לזה, זה הרי נמוך מאוד. וגם אמרתי, אין לי התנגדות שתעשה בחוץ בכריעה, כדי שלא אצטרך להפשיט אותה כליל כל החורף, אבל היא לא רוצה. והשמלה... כן, זה נוח, אבל כשהיא עושה בעמידה בכל זאת יש קשת לפנים, והשמלה נרטבת...

המוסא (14.11.2009 18:48):
אם יורשה לי, אני מאוד מבסוט מהמצב כרגע. אז צריך להוריד הכול. ממש לא ביגי. זה לא שהיא לובשת תחתוני ברזל או משהו. תוך שנייה מורידים לה ו-הופ, היא משתינה בקשת. כל כך ברור שזה מה שמתאים לה - להשתין בעמידה (לא יפתיע אם היא תעשה את זה גם כשתהיה גדולה). פשוט נפלא. הדבר היחיד שאני זוכר שנהניתי ממנו כ"כ בזמן האחרון הוא הפשפושים והקשקושים כשהייתה ממש תינוקת (מה זה אומר עלי ועל חיי זו כבר שאלה אחרת).
אני אומר - היא אוהבת לעשות בעמידה ומצאנו דרך לתקשר איתה, אז נחכה שתמצא את הדרך שלה - שתלמד בעצמה דרך חיקוי או שתגיע למסקנה שלא בא לה להירטב כל פעם. מה שברור שסיר זה ממש לא הקטע שלה ואולי באמת בגלל שזה לא טבעי.

ניצן אמ (14.11.2009 19:52):
גם שלי אוהבת להשתין בעמידה מדי פעם. זה חלק מהרפרטואר. שתיהנה.@}

בשמת א (16.11.2009 14:52):
נשמע לי טוב.
לגבי השמלה, מה שטוב זה שאם היא בשמלה בלי תחתונים, היא יכולה בעצמה להרים את שולי השמלה כדי לעשות פיפי. זה קל. וזה חוסך להוריד הרבה בגדים. במיוחד את התחתונים המעצבנים (בגד מיותר למדי, אלא אם כן היא כבר אוהבת אותו).

טוב, איזה גמילה ואיזה בטיח. בראבו עלינו, עכשיו בגיל שנה ורבע הגענו באמת למצב של בלי חיתולים. הילדה באמת בלי חיתול, אין מה לדבר, אבל היא לא מבקשת. אני מציעה, בבוקר יותר, אחה"צ פחות, בערב עוד פחות, והיא באמת עושה. אני חושבת שקורה אולי פעם אחת ביום שאני מציעה לה והיא לא עושה. אני באמת עובדת לפי השעון, אם כי לא ממש שעון אלא מין שעון פנימי, כלומר בניגוד למה שהיה בסיבוב הקודם, ואולי בגלל שהיא באמת בלי חיתול, אני מקפידה וזוכרת יותר. ונראה שהיא גם נהנית מהקטע. אבל היא לא מבקשת.
אני מסייגת: א) יכול להיות שהיא לא מספיקה לבקש, כי אני מציעה לה; ב) יכול להית שבגלל שאני מציעה לה היא לא מוצאת סיבה לבקש; ג) מדי פעם היא כן מבקשת. הערב למשל הצעתי לה, היא עשתה פיפי, וזמן לא רב אחר כך היא ביקשה (קההההההההה???). וגם קצת התפלשה על הרצפה. התפלאתי אבל מי אני, שאני אתעלם? לכן לקחתי אותה והיא שוב עשתה פיפי. אבל איכשהו נראה לי שזה לא סוף פסוק. גם לא מיהרה לבוא להתלבש אחר כך. ואכן היא הסתובבה בבית, ישבה על הסיר קמה מהסיר, ישבה על הסיר קמה מהסיר, לקחה את הסיר לסלון, הסתובבה כה וכה עד שראיתי את הקקי תלוי לה. אז כן, סוג של הודעה.
כרגיל, אשמח לתובנות ואובזרבציות.

לא הבנתי מה הבעיה

יש לך בינתיים ילדה שמשתפת פעולה, ואפס פספוסים (חמסה).

הציפייה שהם "ייקחו אחריות" ויודיעו בכל פעם שייכת לגמילה בגיל המקובל, שנתיים פלוס.
זה כמובן אמור להגיע מתישהו, אבל.

ילדה שמשתפת פעולה, ואפס פספוסים
פשוט אצלנו כך היה בשבועות הראשונים לגמילה (שנמשכה מגיל 1.3 עד 1.6).

מצטרפת לקרוטונית.
בדיוק כתבתי על זה ב{{}}גמילה מחיתולים בגיל צעיר - הקטנטונת בת שנה וחצי. ורק לאחרונה יש הודעות ולקיחת אחרויות חלקית.
לפני כמה חודשים לא יכלתי לחכות שהיא תודיע, כי היא היתה מתיישבת במקומות רכים ונעימים ובוחרת לעשות פיפי דווקא שם (מזרן, שמיכה מקופלת, כורסא קטנה...). היום זה לא קורה. היא אומרת. או שהיא מחכה שיברח לה קצת ואז אומרת. זה הגיע ממנה, לגמרי.
מצד שני, האמצעית שלי, בגיל צעיר יותר כבר לקחה אחריות ואמרה. אבל נראה לי שזה בגלל שהיא התפתחה וורבלית מוקדם יותר יחסית.

עדכון קצר וקריאה לעוד תובנות.
נחנו על הזרים. עם פיפי אנחנו כמעט ב{{}}אפס פספוסים (חמסה). אבל רק כאשר אנחנו אקטיביים ומציעים. כלומר, היא עשויה להודיע ולבקש, אבל בהחלט רצוי להציע. אם היא ממש לא רוצה היא מוחה, אם היא ממש צריכה היא שמחה, ויש גם מצבי ביניים, שהיא לא מתנגדת ומוכנה לעשות אם מציעים לה. אם נרדמים בשמירה -- זה כמו אצל תינוק קטן. ובהתאם, ביום שישי היו לנו איזה ארבעה פספוסים, אתמול והיום אף לא אחד, וברוב הימים בין אפס לשניים.
בלילה אנחנו עדיין שמים חיתול, אבל בשבועיים האחרונים היא הרטיבה רק איזה פעמיים או שלוש. רוב הבקרים היא קמה יבשה לגמרי ועושה בבית שימוש.
או, עכשיו, מה זה בית שימוש< זה יכול להיות בחוץ, או על הרצפה של המקלחת, ולאחרונה, אם היא באמת צריכה, יותר ויותר מסכימה לעמוד על האסלה רגל פה רגל שם, מה שמשפר מאוד את המצב מבחינת להפשיט הכל כולל את הגרביים.
לעומת זאת, מבחינת קקי המצב בכלל לא פתור. היא עשויה להודיע, אבל זה יכול לקחת הרבה זמן. לכן הכי טוב פשוט לתת לה להסתובב בלי כלום ולהשיר את הנשורת הזאת בהמשכים, רצוי בגינה. לא יוצא לה בבת אחת וגם השעות כבר לא כל כך קבועות. ובהחלט גם במכנסיים.
הצעות איך להתקדם מכאן?

רק לגבי הקקי - פשוט להביט בה. אפשר לזהות את זה, ולנסות לקחת אותה לשרותים ולהציע לה.
אצלינו עוד קורה שיש סרבנות לקקי, עד שמתחיל לצאת לה והיא בוכה ורק אז מסכימה ללכת להמשיך בשרותים.
ובשרותים - סבלנות, שירים וקשקושים. זה מה שעובד אצלינו (בת שנה וחצי).

אפשר לזהות את זה
ולפעמים לתפוס את תחילת הקקי, ולהמשיך במקום שרצוי לעשות בו קקי.

אה, זה מזוהה, וכאמור היא גם מודיעה, אבל אין מצב שהיא תסכים לשבת. אבל אנסה גם עם סיפורים.

תגידי, בדקת מה מצב השרירים שלה? איך היא עם כריעה וישיבה גם ככה? היא משחקת בכריעה?

אנדלוסיה אנדלוסיה, אני כבר מזמן ויתרתי עלתחזיות או על תפיסת מציאות לינארית.
לפני חצי שנה סגרתי את הבלוג שלי בחדווה, אחרי כמה חודשים של שיתוף פעולה מופתי.
עכשיו הילדה כבר אוטוטו בת שנתיים, יודעת להגיד "אמא פיפי" בצורה ברורה לכל, אבל... כבר חודשים שהיא אומרת את זה רק אחרי שהפיפי המדובר כבר על הרצפה.
אז חזרתי לפני כמה חודשים לערנות של בלי חיתולים, ויש ימים נטולי פספוסים. אבל הם המיעוט.
בחיי שאני לא מבינה את זה. מה, היא שכחה שזה הולך לבוא? היא נהנית לעשות לי דווקא?
לפחות על קקי היא מודיעה.
וגם אין ספק שזה מפריע לה: היא לא מוכנה להיות במכנסיים רטובים אפילו שנייה. ובלילה היא מחכה ואומרת - אם אני לא מנומנמת מדי אני גם שומעת. אז מה נהיה?
מוזר ומסתורי.
רעיונות מהוותיקות שבחבורה?

אוי קלמנטינה. צר לי לשמוע שזה נמשך, המצב הזה. אכן מוזר ומסתורי.
בשמת, מצב השרירים של הילדונת הזאת -- מה אני אגיד לך, הלוואי על כולנו. היא חזקה, נועזת ומדויקת. כורעת לא פעם. מדי פעם גם לפיפי. היום למשל, אחרי איזה שבועיים שהסיר מחוץ לתמונה, אמרתי לה, אם יש לך קקי שבי על הסיר שלך. היא הסתערה עליו בחדווה, הלכה, התיישבה עליו בסקרנות, ומיד קמה כאילו מישהו נושך לה בטוסיק מלמטה.
אבל האמת, בעוד אני כותבת יש לי איזו תובנה כללית. אם יותר לי בדף הזה.
למשל, בשבוע שעבר היא היתה חולה. מה זה חולה, היה לה חום גבוה מסכיינה, היתה מנוזלת פחד, השתעלה שיעול חנוק שבכלל לא מצליח להוציא את הליחה, בכתה כל הזמן ושיגעה אותי. אבל בגלל שהיא חזקה ואיכשהו אני פחות דואגת לה מלאחיה השברירי, פשוט נתתי לה להיות חולה. כשהדברים היו באמת רעים לקחתי לרופא שיקשיב, שנדע איפה אנחנו עומדים, ובאמת לא היינו בענייני ריאות אלא בדרכי הנשימה העליונות. והוא נתן כמובן את הסירופ שלו ואני כמובן לקחתי את המרשם אבל לא את התרופה. וככה היא היתה חולה, יותר זמן ממה שמקובל היום. אולי עשרה ימים סחבה את זה, אבל זה התחיל להיחלש. וכל הזמן הזה התבוננתי בעצמי ובדחף הזה, "להעביר את זה", למגר כל דבר, לתת משהו, לרפא כבר. לקנח את האף, לנקות אותה. למה זה נמשך. וזהו, הבריאה.
אז אולי גם כאן פשוט צריך קצת יותר סבלנות? אז נכון, זה קצת תיק כל ההפשטות וההלבשות האלה. אבל אם מפרידים את הנוחיות שלי מהסטייט אוף מיינד של "איך עוברים לשלב הבא" ו"נו כבר" ו"למה היא לא מוכנה" וכל אלה -- הרי ברור שהיא לא תעשה ככה פיפי וקקי לנצח. לפני חודש המצב שלנו היום נראה לי דמיוני, הייתי קרובה לוותר לגמרי, לשים לה חיתולים ולשכוח מכל העניין עד גיל שנתיים.
בקיצור, נראה לי שאני עוברת לזרום איתה. אני גם רואה שהיא מבינה יותר ויותר, ממש בדיוק ולא בערך. אז היא מבינה גם מה מצופה ממנה (וגם די נהנית לעשות פיפי באסלה ולקבל תשבחות), וכמו בהרבה דברים אחרים -- קצת מצפצפת. מן הסתם, סיבותיה שמורות במערכת.

לשתיכן.

קלמנטינה, נראה לי שלא כדאי להתייאש. אתן כבר לא בבלי חיתולים, גם לא בגמילה! אתן ב ילד גמול חוזר להרטיב, או איך שלא קוראים לזה - אבל זה כבר "מהצד השני". את מבינה?

אז אולי גם כאן פשוט צריך קצת יותר סבלנות? אז נכון, זה קצת תיק כל ההפשטות וההלבשות האלה. אבל אם מפרידים את הנוחיות שלי מהסטייט אוף מיינד של "איך עוברים לשלב הבא" ו"נו כבר" ו"למה היא לא מוכנה
כמובן.
ברור.
סבלנות.
אני מאוד שמחה שאת רואה את זה (-:
המחשבות הכי מכשילות הן אלה שחושבות לך במוח "נו כבר" ו"מתי זה ייגמר" וכאלה.
כאן ועכשיו.
תהיי כאן ועכשיו.
תהיי מרוצה ממה שיש. זה המון!
תתמקדי במערכת היחסים ובתקשורת עכשיו.
אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
יותר גרוע מזה: בלי חיתולים זה ה-מקום, בה"א הידיעה, שבו מתגלות כל המחשבות המכשילות הנסתרות שלנו. כמו שכתבתי ואמרתי כבר אלף פעמים לפחות - כל לחץ שיש לנו, כל סטרס, כל מחשבה על העתיד, כל תחרותיות (מי קודם, כמה זמן עד שאפשר להכריז עליה "גמולה"), כל חרדה (אוי שרק לא תעשה פיפי אצל חמותי - ברור שהיא תעשה, כי הזמנת את זה במחשבה...), כל "מה יהיה" וכל אג'נדה מכל סוג שהוא לגבי כל נושא שהוא.
הכל הכל יתבטא בזה שהתקשורת תישבר.

התינוקת מרגישה הכל, וכל מחשבה מזויפת שיש לך, שוברת את היחסים העדינים של האמון והביטחון ביניכן.
התגובה היא ביציאות, שלא משתפות פעולה באיזו נקודה שהכי כואבת לך.

תתמקדי בכאן ועכשיו. בצרכים שלה עכשיו (תרתי משמע). תהיי איתה. אל תשפטי אותה ואל תקבעי לה "מה היא תהייה". לחץ של "למה היא לא מוכנה" בנושא הזה הוא בדיוק (רק יותר גרוע, כי יותר מוקדם) כמו שתלחצי עליה למה את עוד לא יודעת לשיר עוגה עוגה בעל פה, למה את עוד לא יודעת לקרוא, מתי תציירי כבר מנדלות... את יכולה להמשיך את הרשימה.
(אני עוד לא יודעת עד היום מהי מנדלה, אבל שוין, אני קוראת, בסוף יום אחד זה יתגלה).

<נכתב במחוייך אבל גם ברצינות>

קרוטונית - תודה (-:
אני אשתדל לזכור את זה

רעיונות מהוותיקות שבחבורה?
אני לא ותיקה ממך אבל עברנו משהו מאד דומה לאחרונה.
מגיל שנה ו-4 הוא בהחלט הודיע מתי הוא צריך.
כעבור חודשים התחילו מלא פספוסי פיפי, מה זה פספוסים? ברח לו ואז הוא נזכר שהוא צריך והוא היה מייבב "פיפי". אם אני הייתי לידו הייתי פשוט מוציאה אותו לגינה שיעשה את השאר ואם זה היה מישהו אחר (אבא, סבא, סבתא, דודה) אז הם חשבו לעצמם שהוא רק הודיע שהוא עשה והוא היה מפספס כל 10 דקות עד שנגמר לו (אבל בסוף קיבלו ממני הסבר).

הגישה שלי היתה:
1) שטויות, זו אפילו לא נסיגה אלא העצמאות שלו עולה דרגה בכך שהוא רואה איפה הגבולות שלו, שהוא צריך להיות מודע יותר אחרת בורח לו, שהוא צריך לקחת אחריות כי כבר אין אמא בקשב מלא לכל פיפס פיפי (פיפיפס?)
2 ) ישראל, חם, כיף, שמש, זו לא לונדון שהפספוסים בה יותר מעיקים, רק צריך לצאת עם הרבה זוגות מכנסיים מהבית.
3) לומר לו כמו פעם- בפעם הבאה תגיד לי לפני ואני אקח אותך.

זה עבד.
אני עדין מזכירה לו לפעמים, כמו למשל כשהוא קם משנת צהרים, רואה את אחותו הנערצת ומיד מתישב ומשחק איתה שעתיים כשהוא מתעלם מזה שיש לו פיפי ואני נזכרת שהרבה שעות הוא לא עשה, אבל ככה סתם הוא למד מהפספוסים האלה כל עוד הם לא היו עניין בשבילנו. ענין מוגזם שלנו גורם לו להשתמש בזה למשוך תשומת לב.
הוא למשל צועק "קקי" גם אם אין לו כשהוא רוצה יחס ולא מקבל, הוא יודע שזה מקפיץ את כולם. (הוא גם צועק "פיפי" כשהוא רוצה לינוק ואז שואלים אותו "פיפי?" והוא עונה בקולו מתוק ומתחנף "לא, טיטי")

אגב, הוא בן שנה ו-8 חודשים.

לא יודעת אם זה הדף המתאים, אז לא להרוג אותי אם אני טועה.

הקטן שלי, בן שנה וחמש כבר. היינו בפישפושים, אבל רוב הזמן, עם חיתולים (מורידה לו כדי לפשפש). מאז שהוא בן חמישה חודשים, לא עשה קקי בחיתול (חוץ מאחרי חיסון, או תוך כדי מחלה).
בחודשים האחרונים (שניים שלושה). הוא כל הזמן עושה קקי בחיתול. הוא מסרב בתוקף ללכת לסיר/שירותים. הוא אומר לי שהוא צריך, אבל מסרב בצרחות.
אם אני רואה שהוא צריך ומציעה לו/ שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת לסיר. הוא אומר לי שלא. (בתקיפות).
לא יודעת מה לעשות.
לקחת אותו בכל זאת? לחכות שיעשה ולהחליף?
די מתוסכלת.

אנחנו בישורת האחרונה, או כך לפחות זה נראה. כמעט אפס פספוסים, עם הצעות ובקשות לסירוגין. מבקשת לא פעם, נעתרת לפעמים להצעות, לעתים גם דוחה אותן, אם אין לה או אין לה חשק. כורעת על הישבנון בשמחה, בחוץ מוכנה אפילו לפשפוש בידיים שלי

. לא צריך להוריד את הכל. בלילה הורדנו חיתול אחרי כמה שבועות יבשים.
אבל הקקי. נראה שהיא הבינה סופית מה מצופה ממנה. פעמיים עשתה באסלה כי תפסתי אותה באמצע, כלומר עשתה שם את הסוף, וגם היה לה קצת שלשול אז אולי זה עזר. אבל היא לא כל כך מצליחה. מבקשת שוב ושוב, לוקחים אותה, היא כורעת, לפעמים עושה קצת פיפי וזהו, עובר לה. וככה יצא שהיא לא עשתה כבר יומיים.
עכשיו, אני זוכרת את זה מהבן שלי, גם אצלו זה לקח כמה שבועות, ושבע פעמים הלוך ושוב עד שיצא לו. אבל יצא לו בסוף! ואני גם נוטה לחשוב שזה שלב, שבו היא מסנכרנת את כל המערכת לפי הדרישה החדשה, ולא רוצה לעשות על עצמה. כלומר, ככה נדמה לי, כי פיפי היא כבר ממש לא רוצה לעשות על עצמה ומוכנה גם לחכות. אבל רק בשביל הרקורד: האם יש בעיה עם זה? האם אני גורמת לה לקיבעונות אנאליים ולעצירות והשד יודע מה עוד?

כותבת אחרי קריאה מעמיקה והרבה מחשבות בנושא...
קצת רקע: הקטנטונת עוד שבועיים בת שנה, מגיל חודש וחצי לערך הייתה בלי חיתול באופן חלקי , בעיקר בבית ובפארק וחוצמזה מחותלת כך שהיו ימים שהייתה כל היום ללא חיתול והיו ימים שהייתה שעתיים בלי, היה לי בעיקר חשוב לשמר את המודעות שלה לצרכים
אבל... בגיל שמונה חודשים בערך נשברתי משביתת הפשפושים והחזרתי חיתול לכמעט שלושה חודשים
לפני בערך שבועיים החיתול ירד (לקראת חזרתו של החורף...

) ואנחנו מוצפים שלוליות

מקריאה כאן אני מבינה שזה טבעי, היא חזרה לדפוס של תינוק מחותל לגמרי וייקח זמן עד שהיא תחזור להתרוקן אחת ל.., אני גם לא ממש בלחץ על השלוליות לפחות בנתיים עוד אפשר להסתובב חצי ערומים ואין שטיח אז זה ממש קל
אז מה אני שואלת בעצם..
האמת, אני לא מבינה מה האינטרס שלה להתרוקן פעם ב ולא כל פעם שיש לה קצת, סה"כ היא עושה על הרצפה , מאוד מבסוטית מהשלולית שנוצרה וגם מבסוטית מאוד מלנקות אותה... קצת פחות מרוצה מהחלפת מכנסיים ושטיפה , אבל גם אם היא תעשה בסיר נניח (מידי פעם אנחנו מצליחות שם איזה פשפושון) זה דורש הורדה והלבשה של המכנסיים...
בנתיים אין לנו מקום חוץ מהסיר שמתאים לפשפושים, ניסיתי אפילו לרדת איתה למטה, היא לא מוכנה להיות בכלל בתנוחת פשפוש, אז מה שאני עושה זה להתנצל - אע"פ שזה ממש מרגיש לי לא אותנטי, היא לא ממש מסמנת אז אני מרגישה מצחיק להגיד "מצטערת שלא שמתי לב" (אלא אם כן היא קיטרה לפני ואני מניחה שזה סימון) חוצמזה, נניח שהיא סימנה, וקלטתי - היא לא מוכנה שאקח אותה , אז מה כבר יש לי לעשות??
כרגע אני בתחושה שהמכנסיים משמשים כחיתול בנתיים...ואני מקווה שהמצב ילך וישתפר עם הזמן
אשמח לקבל תובנות מהמנוסות

לא ענו לי אבל בכל זאת מעדכנת, קצת בשביל עצמי

אז תדירות הפיפי ירדה וזה נחמד
ללא ספק עלינו שלב ברמת המודעות שלה , גם אם לא שמתי לב היא ישר מודיעה שעשתה
היום היא באה לאמבטיה (בדיוק עשיתי שם כביסה והיא הייתה בסלון עם אחיינית שלי) נעמדה על האמבטיה וניסתה לטפס פנימה
הורדתי לה את המכנס והכנסתי אותה פנימה והיא מייד שחררה פיפי ענק

היה מאוד כיף
אחיינית שלי (בת שבע) מאוד נגעלה מהפיפי והקקי החופשיים , היא ממש לא הבינה למה זה לא בחיתול...
יש מידי פעם פיפי בסיר, קקי ממש לא. בעיקר כי כשהיא קמה מהשינה יש לה מעט סבלנות לשבת ובד"כ יש לה רק פיפי בשלב הזה, לא קקי.
רוצה לשלב חיתולים רב פעמיים לבחוץ, חבל לי שאני צריכה לנתק את הקשב כל פעם שיוצאת למקום שלא מתאימות בו שלוליות
בסה"כ זה נראה שזה הולך לכיוון טוב
בנתיים