מקום לישון

אנונימי

הכל מוכן.
אני שואבת ונצא הביתה.
התרגשות גדולה.

לולו כנראה לא מודע לזה. הוא פשוט ישן. כרגיל...

אתמול ביקשנו לצאת איתו לשבת בחדר משפחות. אישרו לנו לרבע שעה.
ישבתי איתו עליי, בחדר בלי צפצופים ואורות פלורסנט ורעשים. רק אור טבעי מהחלונות. נוף של הרים ושלושתנו.
היה כל כך נעים.
הצצה לחיים שאחרי הפגיה.

וואו. איזו התרגשות... שתהיה לכם נחיתה רכה והסתגלות טובה.
בשעה טובה!

בשעה טובה!
שתהיה לכולכם הגעה הביתה טובה ונינוחה, ימים רגועים ומיטיבים והסתגלות נעימה לכולכם@}

הצצה לחיים שאחרי הפגיה.
מרגש!!!

זהו, אפשר לנשום לרווחה ולהתחיל להנות מהחיים עם לולו הקטן.

ימים שקטים ורגועים לכם!
ליאור

ניחוח אדמה אחרי הגשם

יש !!!!!
_שתהיה לכם נחיתה רכה והסתגלות טובה.
בשעה טובה!_

נהדר!!! נפלא!!! יש!!! יש!!!! יש!!!

(-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:(-: (-:

ישששששששששש!

נחיתה רכה, שלווה רבה ושעות לולו מרובות ומאוהבות.

שליחה על ידי אוליב* » 06 מרץ 2019, 20:13

קולולולולולולו ללולו שיוצא הביתה. ברוך הבא לעולם שבחוץ. שיהיה בקלות, בשמחה, בנחת, בשקט ובנועם.

שליחה על ידי טלי_ב* » 06 מרץ 2019, 20:37

יההההה!!!!!

נגמר המסע לבית של אמא שלי.

בדרך גיליתי שהכל ירוק מהגשמים, שיש מלא רקפות, שהשקדיות פורחות אבל חלקן כבר לקראת סיום.
ראינו שקיעה מקסימה והקשבנו למוזיקה יחד.

הראש של לולו נראה לי קופץ מדי, אז כל הדרך שמתי לו יד ליד הראש שלא יזוז.
נשבר לי הגב מזה אבל לא נורא...

בבית פרקנו, התארגנו חלקית, אכלנו והאכלנו.
לא בטוח שלולו שם לב שקרה משהו בכלל, הוא ישן כל הדרך וגם בבית. קם לאכול ונרדם חזרה.

עכשיו שואבת ואז לישון.

חבל שעניין השאיבות לא נשאר בבית חולים...
אפגש בקרוב עם היועצת ומקווה שההנקה תתקדם.

קצת חוששת מלהיות איתו לבד בבית מחר כל היום.
אין מי שיעזור לחמם אוכל לו או לי, להביא משהו כשאני מחזיקה אותו.
מקווה שזה יעבור בקלות ובנעימים.

מזל שאח"כ שישי שבת אז אמא שלי ובעלי יהיו.

קצת חוששת מלהיות איתו לבד בבית מחר כל היום.
יש לך מנשא של פצפונים?

לא... מנשא זה משהו שעוד לא ארגנתי לי כי לא הייתי בטוחה מה יהיה לי נוח

אם אמא שלך יכולה להביא לך, אז את פשוט שמה אותו במנשא לרוב היום.
אבל אם לא, פשוט היי איתו על מיטה גדולה ככל האפשר. הביאי הכול לשם כשהוא ישן והיו על המיטה כל היום. קומי רק להביא לו חלב, לך אוכל, או לשירותים.

אני אישית לא הייתי בונה על מנשא (לי זה לא עבד בגדלים הפיצפוניים האלה ואצלי גם כשהיו פיצפונות היו בערך כפול מלולו כרגע... ולרוב מנשא דורש קצת תרגול ואימון שעדיף לעשות עם עזרה, לפחות בפעמים הראשונות, בעיקר שהוא כזה פיצפון). אבל זאת לעומת זאת נראית לי אופציה מעולה פשוט היי איתו על מיטה גדולה ככל האפשר. הביאי הכול לשם כשהוא ישן והיו על המיטה כל היום. קומי רק להביא לו חלב, לך אוכל, או לשירותים.
אם את יכולה, לפני שמגיע הרגע שאת לבד ממש לארגן לך את כל מה שאת יכולה לחשוב עליו שתצטרכי:
נשנושים, ואולי גם ממש אוכל? מים, אולי תרמוס או כוס תרמית עם תה? מטען, שמיכות, טיטולים, בגדים להחלפה, חיתולי טטרה, נייר טואלט, כריות, כרית הנקה, המשאבה וכל מה שנלווה אליה וכו' וכו' הכל כמה שיותר בהישג יד. כמובן שתצטרכי לקום מדי פעם, לשירותים, למקרר, לחלץ עצמות אבל ברגע שהכל מרוכז במקום (נוח ונעים) אחד יש בזה משהו מרגיע. לי זכור שבפעמים הראשונות שנשארתי לבד זה מאוד עזר לי. הרגשתי כאילו בניתי לעצמי קן קטן.
ואז גם הרבה יותר קל פשוט להירדם כשהוא נרדם (בהנחה שאתם על מיטה נוחה).

נורא מרגש! הנה מתחילים החיים... שיהיה לכם בנחת ובנעימות ובטוב ובהרבה שעות שינה והנקה טובות ורגועות:)
לילה טוב@}

בוקר טוב,
מה שלומכם? איך עבר הלילה הראשון בבית??

אז לפני השינה באמת ארגנו את הכל לידי - משאבה ובקבוקים, חיתולים, מים וכו.
הקושי העיקרי זה לקום כל פעם למטבח לשטוף בקבוקים ולחמם לו אוכל (חלב שלי אם יש במקרר או מטרנה). צריכה עוד להתאפס על העניין הזה.

היה לילה קשה. בקושי ישנתי, אולי גירדתי 3 שעות מפוזרות...
פשוט לא נשאר זמן בין שאיבה להאכלה לגרפס להחלפת חיתול, ואז עוד לקח לי זמן להרדם.

ולולו החליט שהוא לא ישן רגוע ברצף אלא מתעורר כל שניה ועושה קולות וחריקות ורוצה שאני אחזיק אותו או לפחות אחזיק לו את היד.
כל פעם הרגשתי שאני כבר נרדמת ופחדתי למעוך לו אותה אז שחררתי ומיד הוא התחיל שוב עם הקולות שלו.
כנראה גזים אבל אולי גם המקום החדש שמרגיש אחרת, כי זה המשיך גם אחרי שעשה קקי ומיליון גרפסים.

לפני שיצאנו אתמול אמרו לנו שאולי ייקח זמן עד שיתרגל, שאולי יחסרו לו כל הצפצופים שהוא רגיל אליהם... אז התחלתי לעשות לו פיפ פיפ ולספר לו איזה תינוק הוריד סטורציה ואיזה בדיוק בוכה כי הוא רעב, ואיימתי גם להדליק לו פלורסנט לתוך העין כדי להאכיל תינוק אחר...
לא עזר...

מה שכן אכל ממש יפה, בלע פה בקבוקים של 50 בשלוק.

מדי פעם אני צריכה לזרוק איזה 5 מ"ל של החלב שלי שהוא לא אכל וזה מאוד מבאס, כי הכמויות בכלל לא גדולות ואנחנו עם די הרבה השלמות של מטרנה.
אני מוסיפה כל פעם לבקבוק בהדרגה אבל לא תמיד מצליחה לזהות מראש מתי בדיוק יפסיק לאכול. וגם מבאס להספיק אותו באמצע האוכל כדי למלא לו עוד...

בלילה אמא שלי קמה לעזור לי עם החימום והשטיפות. בעלי ישן כמו בול עץ כי לא ישן יומיים...

אז הבוקר אני איתו לבד.
בינתיים ממשיכים את הלילה.
אוכל, שאיבות, אני מנסה לישון ומצליחה לנמנם חצי שעה בין לבין...
אמא שלי הכינה לי מראש מגש עם ארוחת בוקר כאילו אני בבית מלון, עוד לא אכלתי.
לולו ממשיך לחרוק כהרגלו.

בשלב מסוים כשרגשתי שאני מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות ליותר מדקה לקחתי אותו עליי ונתתי לו ציצי.
הוא התלהב. קצת התעצבן שלא יצא לו כלום...
לא עבר מספיק זמן מהשאיבה, אז לא ממש יצא חלב. ניסיתי לסחוט לו קצת ויצאו טיפות בודדות. אבל זה הספיק לו והוא מצץ קצת עד שנרדם.

לא ייאמן כמה יותר קל להניק במיטה... זה ממש נוח. בלי כרית ובלי כלום. הוא פשוט שוכב עליי לרוחב ואני שעונה אחורה. הידיים שלי נשענות על השמיכה וזהו...

ושלא נדבר על כמה פשוט לשלוף ציץ כשאין חלוק ולא צריך לסגור את הוילון...
ושהוא צמוד אליי אז לא צריך לקום מהמיטה כדי להרים אותו.
זה לקח ממש שנייה.

הלוואי וינק כבר כמויות, זה מרגיש לי כמו משהו שיהפוך את הכל ליותר פשוט.

בלילה מצאתי את עצמי כבר ממש כועסת עליו. כל כך רציתי לישון והוא לא שיתף פעולה.
רוב הזמן מרוב עייפות לא הצלחתי להתעורר לשאוב לו אז אכל מטרנה ושאבתי אחרי. ואז הייתה מנה חלקית ובארוחה הבאה שוב השלמה.
הרגשתי שזה מעבר לעייפות, הגוף פשוט קרס, אחרי יום ארוך ומעייף בלי מנוחה, להיות ערה כל הלילה.

וכנראה גם מתח ולחץ ובכל פעם שכבר נרדמתי אז היו לי מלא חלומות והחזקתי שיניים כל כך חזק שהן עדיין כואבות לי. שינה ממש לא רגועה.

עכשיו פעם ראשונה שאני מרגישה שאני נהנית ממנו ככה. כשהוא שוכב עליי שפוך.

לא ברור איך אני יו. ר ערנית, כי ישנתי אולי חצי שעה נוספת...

מחכה שבעלי יחזור ויהיה איתו ואוכל לישון טיפה ברצף, בלי להניח עליו יד או לתת לו מוצץ כל רגע.

עוד בעיה זה שהמוצץ ממש עוזר לו כשיש לו גזים, אבל הוא עוד לא ממש יודע להחזיק אותו פה לבד לאורך זמן. הוא כן למד לקרב את היד וזה עוזר לו בהתחלה, אבל בשלב מסוים הוא מזיז אותה והמוצץ בורח וזה מעצבן אותו. אז מצאתי את עצמי מחזיקה לו אותו די הרבה בלילה...
כמובן שהיה עדיף לתת לו ציצי אבל ממש לא היה מצב, הייתי אאוט לחלוטין.

דברים שהתרגלתי אליהם בבי"ח וחסרים פה -

משמרות...
שמישהו אחד איתו בלילה ואני ביום. אמנם הייתי קמה לשאיבות, אבל היו לי כמה שעות שינה בין לבין.
עכשיו כשבעלי חזר לעבודה אני בעצם עושה משמרת כפולה, שזה אומר להיות ערה כל הזמן בעצם... אנחנו עוד צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה, בעיקר כל עוד אני צריכה לשאוב בלילה.

כביסה -
משתמשים בטטרות ובגדים ושמיכות כאילו זה חד"פ... זורקים לכביסה כל רגע בערך, כי הוא פלט, עשה פיפי או קקי, זה רטוב או שנפל על הרצפה (הכל היה נופל שם על הרצפה כל הזמן...). או סתם כי עברו כמה שעות או התחלפה משמרת אז מחליפים בגדים ומצעים.
פה צריך להתרגל לזרוק רק כשמלוכלך, כי אחרת לאמא שלי יהיו פה הררי כביסות (בבי"ח היינו זורקים לכביסה משהו כמו 3 שמיכות ביום...).
בינתיים אני מסתדרת, אבל זה ממש להתרגל לשינוי בהתנהלות.

דברים שלא קנינו -
מחמם בקבוקים וסטריליזטור. כי אפשר בלי, אבל אחרי שמתרגלים אליהם צריך להתרגל למשהו אחר. אם זה ישגע אותי אולי כן נקנה (תכלס זה נחוץ לטעמי רק כל עוד אני בשאיבה בלעדית, אח"כ זה כבר יהיה מעט פעמים ביום אז פחות קריטי).

כיור -
שממש קרוב אל לולו לשטיפת הבקבוקים, ולא צריך ללכת למטבח כל פעם...
האמת שזה היה רק כשהייתי לידו בפגייה. בחדר הכיור גם היה לא נוח ורחוק יותר. וגם לולו בכלל היה בקומה אחרת...

דברים שאני ממש לא מתגעגעת אליהם -

הבגדים המעצבנים של הבית חולים.
יכולנו להביא בגדים משלנו, אבל גם לקח זמן עד שקנינו קטנטנים כאלה (ניובורן עדיין קצת גדול עליו, לפני שבועיים נגיד זה היה ענק בשבילו),
וגם לא היה לי כוח להתעסק עם עוד כביסות משלנו (לדאוג שלא לוקחים בטעות לכביסה של הבי"ח, להעביר כל פעם לאמא שלי לכביסה, לחכות כמה ימים שהיא תחזיר).
אז עכשיו סוף סוף לולו לובש בגדים יפים וחמודים, שאפשר להלביש בקלות וגם לא גדולים עליו ב10 מידות (המכנסיים של הבית חולים היו ענקיות עליו).

מד סטורציה -
אתמול עשיתי לו לימות בכף רגל, ןבשניה הראשונה חיפשתי באיזה רגל המד סטורציה כי לא ללחוץ עליו.. פתאום קלטתי שאין לו.
וגם, הוא היה מפריע להחלפת חיתול וההלבשה ועכשיו בלי כבלים וחוטים זה הרבה יותר פשוט, וגם לא נופלות לו המכנסיים כי החוט מושך אותן.

ואין ספק שהשקט והחושך וזה שאפשר לשלוט בזה בעצמי.

ולישון צמוד אליו שזה פשוט מטורף ואיך לא היה עד עכשיו.

ולשכב במיטה ולא על הכורסא.

אה, ואתמול התקלחתי במקלחת נורמלית.
בלי כפכפים, בלי לסחוב איתי דברים חצי מסדרון, בלי להיגעל כשמשהו נוגע בריצפה.
זה היה הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי הביתה...

ניחוח אדמה אחרי הגשם

כמה כיף לשמוע שאתם בבית, בנוחות ובשקט ! ושהכל יותר קל, ההנקה, החלפת החיתולים, השקט והפרטיות והניקיון
@} @} @}

נשמע ששניכם צריכים את ההסתגלות הזו לחיים בבית, למרות שהיה כל כך קשה בבית חולים... כן התרגלת לצורת התנהלות מסויימת (כמו עם הכביסות)

אני זוכרת שגם אני כעסתי עליו בלילה כשהייתי כל כך עייפה... זו הרגשה ממש קשה.
אבל אני מאמינה שאחרי כמה ימים של התאוששות בבית, לאט לאט תתחילי לצבור כוחות, להצליח לישון איתו יותר בקלות,
פשוט יש לך עייפות מצטברת ענקית מהחודש שביליתם בבית חולים, ולכן את עדיין לא מרגישה את הכוחות חוזרים כל כך מהר

שינה משותפת זה עניין של הרגל, אם את עדיין לא מרגישה בטוחה ועייפה מדי,
את יכולה כמו שהציעו לך לשים אותו ב"אמבטיה" של עגלה (עשינו ככה כמה ימים בהתחלה)
או לשים ביניכם כרית נחשוש.

הסטריליזטור יחסוך לך שטיפת בקבוקים ? לא היה לי אבל שמעתי שזה יכול להיות שימושי, ואם זה משהו שמאד מעסיק ומעייף אותך כל היום, אולי שווה.
או לקנות עוד בקבוקים כדי שתוכלי לשטוף רק בסוף היום או לבקש מאמא שלך.

כרגע הוא ישן בתוך קן כזה שהביאו לנו, על המיטה לידי. היום כנראה נרכיב מיטה שיכולה להתחבר ונשים אותו שם כדי שלבעלי יישאר מקום... הלילה הוא ישן בסלון.
סה"כ אין לי בעיה עם המידות אליו, זה דווקא נוח ונעים לי.
רק שלו זה לא מספיק והוא רוצה להיות ממש עליי, רק אז הוא ישן ברוגע...
זה קצת מצחיק כי חודש עכשיו ישן במיטה נפרדת ורוב היום היה ישן שם ולא עלינו.

אבל האמת שבאמת בימים האחרונים גם בפגייה היו פעמים שהשינה שלו הייתה לא שקטה והיה צריך יותר יחס מאיתנו תוך כדי. כנאה סתם כי גדל קצת.

וגם כי שם היה רגיל לישון על הבטן (הוא מנוטר כל הזמן אז הם לא חוששים) , ופה אני שמה אותו רוב הזמן על הצד. על הגב הוא פחות אוהב.
אולי אשים אותו על הבטן כשאני לידו ומספיק ערנית, חושדת להשאיר אותו על הבטן כשאני ממש ישנה.
מצד שני אם אני ערנית אז כבר שיהיה עליי, הרי הבעיה זה כשאני רוצה לישון...

לגבי הסטריליזטור - זה לא במקום לשטוף בקבוקים, אלא בנוסף. פעם ביום צריך לעשות, או במכשיר או להכניס לקערה מלאה מים רותחים. זה דווקא נראה לי לא כזה כאב ראש אבל נראה איך זה הולך.
אתמול עשיתי בפגיה אז עדיין לא עשיתי בבית.

נקנה עוד בקבוקים בשבילו, פשוט לא קנינו הרבה מראש כי רצינו לראות עם מה הוא מסתדר. באמת יש אחד שהוא אוהב יותר. נקנה עוד.
אבל בכל מקרה יישארו החלקים של המשאבה, ולקנות עוד נראה לי מוגזם כי זה 300 שקל לערכה דו צדדית...

תכלס השטיפה לוקחת לי דקה וחצי, אבל זה הלקום מהמיטה וללכת למטבח ולהתעסק עם מים ואחרי זה או לנגב או לחכות שיתייבש. קיצר יותר מדי התעסקות כל 3 שעות ועוד באמצע הלילה.

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 12:00

מזל טוב על החזרה הבייתה!

גם לי זכורים רגעים של כעס וייאוש בגלל העייפות המצטברת. אין ספק שזה קשה. זה פשוט עדיין מאוד הישרדותי כרגע אבל דברים ייכנסו לאיזון לאט לאט.
בהחלט הייתי משתמשת בעריסה חלק מהזמן אם זה עוזר לך לישון, לי קשה לישון ליד תינוק למרות שזה כיף להתחבק איתו. אבל זה גורם לי לשינה קלה ומופרעת מדי כי אני מודעת כל הזמן לנוכחותו ולא מעיזה גם להסתובב או להחליף תנוחה, ממש לא נוח.
מבחינת שאיבות, יש מצב להחליף חלק מהן בהנקה?

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 12:04

כתבנו ביחד אז עכשיו ראיתי שענית לגבי עריסה.

שכחתי לכתוב שהפיזיותרפיסטית בדקה אותו אתמול והתפעלה מאוד.

הוא היה כבר ער ורעב אז זז המון (לא מצאנו זמן אחר לעשות את הבדיקה, כי אחרי האוכל אי אפשר שלא יפלוט ובשאר הזמן הוא ישן מדי... אז משכנו אותו טיפה).

שאלה אותי אם זה היה בבטן שלי הדבר הזה.
אמרתי לה שממש כן והוא לא הפסיק לבעוט וממש להכאיב.

בדקה כל מיני רפלקסים ותגובות לגירויים.

בבדיקה של pull to sit בגלל הרעב הוא ניסה לאכול את היד שלו אז הביא את הראש ממש קדימה. היא ממש התפעלה ואמרה שלא ראתה אף פג עושה את זה.

אחרי זה גילגלה אותו מהבטן לגב ומהגב לבטן כמה פעמים. עזבה אותו לרגע כדי לכתוב משהו בדף ואז הילדון התהפך בעצמו! בדיוק כמו שהיא עשתה לו, כלומר לא מלא תנועות ואז איזו התהפכות פתאומי, אלא עשה את זה ממש יפה.
אמרתי לה שאתרגל איתו בבית.
בקצב הזה תוך חודשיים הוא זוחל P-:

לגבי טונוס ידעתי לבד שאין לו טונוס נמוך, זה די ברור כשרואים אותו זז... למרות שלא עשיתי לו בדיקה כי אני לא לגמרי זוכרת איך ותמיד יודעת סתם לפי העין, גם בעבודה.
למרות שהשנה גיליתי שלפעמים אני טועה בין גמישות יתר לטונוס נמוך, כי לרוב הם באים יחד וזה מה שאני רגילה לראות.
אבל השנה למשל הגיע ילד עם גמישות יתר וטונוס תקין, ולא זיהיתי את זה עד שהפיזיותרפיסטית הראתה לי איך היא בודקת.

כשניסתה לבדוק ללולו מעקב עיניים הוא ממש לא שיתף פעולה, חשבתי שזה בגלל שעשו לו בדיקה עיניים בבוקר והיה עם טיפות שנראה לי מטשטשות.
אבל אחרי הבדיקה שלה לקחתי אותו עליי לאכול, והוא ממש הסתכל עליי הרבה זמן והיא שוב התפעלה ממנו.
אמרה שבגיל שלו מתוך 2 דקות שמנסים לרוב יש מעקב עיניים של 10 שניות בערך.
אז אצלו לפעמים הוא באמת בורח או בוהה, אבל לפעמים הוא ממש מסתכל או מפנה מבט למשהו קרוב.
למשל אם אאכיל אותו ובעלי יתקרב אלינו, הוא יסתכל לכיוונו ובזמן האחרון גם ממש מפנה את הראש. ואם הוא יתכופף לכיווננו לפעמים הוא ממש ישאיר את המבט לאורך זמן.
כמובן שבגלל שזה אחד החששות העיקריים שלנו (בגלל העבודה שלי, ובגלל הטיפולים, ואולי גם בגלל שהוא פג ואלוהים יודע איזה עוד קבוצות סיכון סטטיסטיות יש), זה הדבר שאנחנו כל הזמן מחפשים בחשש. למרות שאני יודעת שהוא קטנצ'יק אז לא באמת אמור להסתכל עלינו עכשיו לאורך זמן....

בכל מקרה הייתה בדיקה ממש נחמדה והיה כיף לראות אותו ככה.
הבנתי שאני לא זוכרת כמעט כלום מהקורס התפתחות מהתואר, אז שאלתי אותה כל דבר שהיא בדקה כדי לנסות לראות גם. למרות שיש הרבה דברים שלא קלטתי בדיוק.

נראה לי שאקרא יותר כי זה מעניין.
למרות שאני בספק שיהיה לו איזה עיכוב מוטורי כי זה בהחלט תחום חזק אצלו.

היא אמרה שאין לה שום דבר להדריך אותנו, כי הוא באמת מראה יכולות טובות וגם יש לי את הידע הבסיסי על התפתחות.
ורק לשים לב לסימטריה בין הצדדים.
באמת אני צריכה לשים לב לזה כי הנטייה שלי היא להחזיק אותו רק בצד הדומיננטי שלי ולגשת כל הזמן מאותו כיוון.
זה מצחיק כי אצל תינוקות של אחרים אני ממש שמה לב לטורטיקוליס. אצל תינוק של חברה שמתי לב בשלב שבטיפת חלב עוד אמרו לה שאין לו העדפה (ואז אמרו שכן, והיא הלכה לפיזיותרפיה וזה כמובן הסתדר אחרי איזה 2 פגישות). אבל על עצמי קשה לי לשנות וגם לא תמיד שמה לב...
בעלי דווקא משנה יותר, וגם היד הדומיננטית שלו שונה אז אולי זה יאזן.

עוד מעט כשקצת אתרגל לבית אתחיל גם עם עיסויים, שבבית חולים לא הרגיש לי מתאים לעשות.
כלומר אנחנו תמיד עושים קצת לחיצות ומגע עמוק, אבל עוד לא עשיתי לו ממש עיסוי בלי בגדים ועם שמן ובכל הגוף.
עד עכשיו הוא גם הרגיש לי קטן די ופחדתי לשבור אותו קצת... עכשיו הוא טיפה גדל אז אולי ארגיש יותר בטוחה.

וצריכה גם להסתגל לעניין הקנגורו בבית.
בינתיים הוא הרבה עליי, אני חצי בלי חולצה כדי שיהיה קרוב לציצי, אבל הוא לבוש כי אני מאוד מפחדת שיהיה לו קר.
מאז שהגענו הביתה הידיים שלו כל הזמן קרות ואני כל דקה בודקת אם הוא מרגיש חם מספיק.

אז צריכה להסתגל לפה ולהרגיש שהוא לא קופא ואז אוריד לו בגדים (האמת הוא גם כזה חמוד איתם שאני מתבאסת...בבית חולים הבגדים היו כאלה מכוערים שברור שהוא היה הרבה יותר יפה ערום ).

הוא כבר שעה ישן ממש טוב, כי הוא עליי...
ברור לי שאם אוריד אותו הוא יתחיל לחרוק.

הבעיה הכי גדולה זה כשאני צריכה לשאוב, או כשאני מתה לישון קצת.
שאר הזמן תכלס אין לי בעיה שהוא ישכב עליי. זה ממש נעים.

מבחינת שאיבות, יש מצב להחליף חלק מהן בהנקה?
כרגע אני עוד לא בטוחה... אני באמת חושבת שהוא לא מצליח להוציא חלב כמעט, ובטח בימים האחרונים שהחלב יוצא ממש בקושי, הוא יצטרך ממש להתאמץ.
הכוונה לא עם המשאבה, אלא בסחיטה ידנית. יוצאות לפעמים ממש טיפות. בקושי יש זרם חלק מהזמן...
אני כן אתן לו לנסות, מקסימום אם לא יצא לו יותר מדי אז זה לפחות יעודד ייצור חלב, וגם הוא יירגע במקום מוצץ. אבל לא בטוחה שזה יכול לבוא במקום ארוחות כרגע...

מקווה ממש שהיועצת תגיע בימים הקרובים ונעשה תכנית לזמן הקרוב.
היא צריכה עוד לחזור אליי להגיד מתי היא יכולה.

לגבי העריסה, אמא שלי תביא היום מיד שרה שתהיה פה ליתר ביטחון. אפילו סתם כדי שנוכל לשבת כולנו בסלון והוא יהיה לידנו ולא רק עלינו.
למרות שכמו שזה נראה בינתיים, לא בטוחה שהוא יסכים להיות בה... הוא ממש רוצה להיות צמוד (שזה הגיוני, רק מתיש...)

אחרי זה גילגלה אותו מהבטן לגב ומהגב לבטן כמה פעמים. עזבה אותו לרגע כדי לכתוב משהו בדף ואז הילדון התהפך בעצמו!

אתלט בריון קטן!
איזה חמוד זה שהם מתהפכים!!

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 12:54

לגבי עור לעור, אני הייתי מלבישה בהתחלה פיג'מה עם תיקתקים שנפתחת מקדימה ופותחת לו כמה כפתורים בזמן שהוא עלי יונק. ככה הוא נשאר מכוסה בגב אבל עדיין מקבל מגע עור לעור בחלק מהגוף. אני לא חושבת שכדי ליהנות מהיתרונות של עור לעור הוא צריך להיות בהכרח ערום.

כרגע הוא עם שתי שכבות, בגד גוף ומעליו אוברול פליז. אז את האוברול אפשר לפתוח בקלות, אבל את הבגד גוף פחות נוח להוריד חלקית.
זה רעיון, אני צריכה לראות אם אחד האוברולים הדקים שיש לנו במידה סבירה עבורו כרגע ואם כן אולי אלביש שני אוברולים ויהיה קל לפתוח את שניהם...

תכלס אין לי כוח להתעסק יותר מדי בלהלבישצולהוריד וכאלה כי הוא לא ממש אוהבת את זה... אולי פעם הבאה שאחליף לו חיתול (כמו שחשבתי שיקרה אני כל הזמן שוכחת מהקטע של החיתול ומסתכבת עם מתי להחליף... מלא פעמים עושה את זה אחרי האוכל בסוף, מזל שהוא נרגע קצת עם הפליטות)

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 13:23

נכון שבעברית קוראים לזה אוברול, שכחתי. כן בגיל הזה זה מעיק להלביש ולהפשיט והם מתעצבנים מזה. לכן לדעתי הכי נוח בגדים שנסגרים עם תיקתקים ולא שצריך להעביר מעל הראש. ככה הוא פחות מרגיש את ההתעסקות, את פותחת בעדינות כמה כפתורים מקדימה כשהוא כבר עלייך וזהו. בהתחלה בכלל לא הלבשתי דברים שעוברים מעל הראש כי הסתבכתי עם זה. אולי אפשר למצוא חולצות מעטפת שנסגרות עם תיקתקים, גם זה היה לי שימושי בהתחלה.

הי פרח,
כל כך מתרגשת איתך!!! איזה יופי שאתם כבר בבית!!!!

לגבי בגד גוף - יש את האחד עם תיקתקים מהצד, כמו מעטפת, מכירה?
כי אותו די קל לפתוח במקביל לאוברול ולהצמיד בטן לבטן - עם גב מכוסה
גם אני הייתי עושה ככה, כדי לצמצם הפשטות.
למיטב זכרוני אף פעם לא הפשטתי במיוחד כדי לעשות עור לעור אלא הצמדתי כשיתאפשר: לפני מקלחת וכדומה.

יכולה להגיד לשתף שיהיו עכשיו כמה ימים מורכבים אבל בעוד שבוע או שבועיים את פשוט תרגישי שיש לך יותר אויר... השגרה המבורכת תעטוף אתכם בכנפיה, יקרה, ותצליחי אפילו להכין לעצמך כוס קפה.
אבל אני מניחה שזה לא יקרה ביום-יומיים הקרובים, אז... אל תצפי מעצמך...

@} @} @}

יקרה, כל כך כל כך משמח לשמוע אותך במקום הזה.
סתם מחשבה שעלתה לי, אם הוא עדיין חורק, אולי הוא ישמח לכמה שעות ביום עם תאורה חזקה עליו, ואני בטוחה שאפשר טכנולוגית למצוא איזו הקלטה של צפצופים ולהשמיע לו, סתם כדי שירגיש שהעולם שהיה מוכר לו עד עכשיו לא נעלם לגמרי, אלא השתנה? ואז, אם הוא יהיה רגוע, אולי תוכלי את קצת לישון או לשאוב או להתקלח או לאכול? זה רעיון קצת הזוי, ואין לי ידע על פגים, ולא על וויסות חושי בפגים, ולא על עוד הרבה דברים. אבל בחוויה שלי גם למבוגרים קשה כשמשנים להם לגמרי סביבה (ומניסיון, (-; קיים קושי מסויים גם כשמשנים לסביבה טובה בהרבה).
אז.. אולי.. אולי אולי..

פרח. ההמלצה הכי חשובה עבורי אחרי הלידה הייתה להשקיע את כל מתנות הלידה בלהשיג יועצת הנקה שתבוא מהיום הראשון שאני זקוקה לה (אני הזמנתי מיד כשחזרתי מבית החולים) אני לא יכולה להגיד לך כמה זה הקל לי על החיים שההנקה עלתה על דרך המלך. אני הייתי קובעת עם יועצת מעולה מיידית ומראש מקציבה לעצמי כמה מפגשים שאני צריכה.

פשוט אחרי שמתרגלים מהאינקובטור שהוא תמיד ערום, או בעריסה שהוא עם בגדים ממש מסובכים שנמענו מלהתעסק, אז מוזר לי החצי ערום הזה... אבל אנסה כל מיני.

נגיד שם היה איזה יום שהוא היה עם חולצות ובלי מכנסיים (כי הן כל הזמן נפלו לו או משהו), והאחיותישר עשו כאלה פרצופים שלמה הוא בלי מכנסיים. כי יהיה לו קר או סתם הן לא רגילות...אז נראה לי זה קצת מחלחל הדברים האלה, ואני צריכה לנקות אותם עכשיו.

ותצליחי אפילו להכין לעצמך כוס קפה.
קפה אני לא אוהבת, אבל הבוקר אמא שלי הכינה לי כוס תה. אבל עד ששתיתי אותה היא הייתה קרה...

אולי הוא ישמח לכמה שעות ביום עם תאורה חזקה עליו, ואני בטוחה שאפשר טכנולוגית למצוא איזו הקלטה של צפצופים ולהשמיע לו
מישהי בפגיה הציעה להשמיע לו צפצופים.
חיפשתי עכשיו ביוטיובצומצאתי דברים שלא דומים לצפצופים שם.. אולי אחפש עוד קצת.
אור הוא לא אוהב... כשאני הולכת איתו לסלון ומואר שם הוא נראה ממש סובל ואני חוזרת איתו לחדר.
אולי כי זה אור שמש ולא פלורסנט...

קודם כל כיף לשמוע שיצאתם.
אני כותבת מהר כי אולי תראי ולפני שקראתי הכל:
ההצעה של גוונים מצויינת, קן קטן על המיטה, תקיפי בכריות אם הוא נשאר במיטה לבד.
חוץ מזה תגייסי כל עזרה שאת יכולה, שיאכילו אותך, שירחצו לך כלים, גם בתשלום אם את יכולה.
ולגבי החלב שלך: לא לזרוק!!!!!! החלב טוב לפחות עד ההאכלה הבאה, לא קורה לו כלום, תתעלמי מהכסת"ח של הפגיה, הוא לא בסכנת חיים וחלות עליו הנורמות של תינוק.
לא לעשות לו פיפסים ורעשים. לא מפריע לו להיות בלי הסיוט שם. הוא אכן צריך להתרגל למצב חדש, לא מפני שהיה "רגיל" לסבל אלא מפני שהמערכת שלו עדיין לא מאמינה לטוב החדש הזה, עדיין ממשיכה לעבד את כל הג'יפה של הפגייה, את כל הסבל, במיוחד עכשיו, שזה עבר. זה כמו שילד נפל ובוכה? ואת מחבקת אותו והוא עוד בוכה, וכבר עבר הכאב אבל נשאר הזיכרון של הבהלה ועוד לא נגמר לו הבכי? זה זה.
עוד לא נגמר לו מהגוף הסיוט. הוא עוד מוציא אותו. אז רק המון המון אהבה ועיטוף ושקט וחיבוקים ונישוקים ומתיקות וקרוב לעור של אמא, עד שהמערכת שלו תירגע לגמרי ותאמין שהסיוט נגמר, והכל ייצא מהגוף הקטן.

ממשיכה לקרוא.

קראתי הכל.
מדגישה שוב, לא לזרוק חלב שאוב שלך שנשאר בבקבוק. לפי ההנחיות אפשר להשאיר אותו עד ההאכלה הבאה.
לא חייבים מחמם בקבוקים, הדרך הכי עדינה לחמם חלב אם שאוב היא בקערה עם מים חמים, מסובבים בה את הבקבוק בעדינות. זה לא צריך להיות חם, רק נעים. ויש כאלה שחוסכים זמן ומסובבים מתחת לברז עם המים החמים דקה או משהו P-:
ושוב מדגישה, הוא ממש לא זקוק לסיוטי הפגיה (אורות, צפצופים וכו'). הוא לא מתגעגע אליהם. הוא רק מתגבר כרגע על הסיוט מהם שנשאר תקוע בגוף שלו. וגם את, מזכירה לך... גם מהגוף שלך עדיין לא יצא הסבל הזה...
מקווה שהיועצת שלך תגיע במהרה, זה ממש חשוב.
ואת צריכה עזרה רבה גם כדי שתוכלי פשוט להירדם איתו במיטה, או שאחת הסבתות תחבק אותו ותסתובב איתו על הידיים ואת תשני שינה עמוקה. את ממש הרוסה... הבעיה שגם הוא. אמא הרוסה ותינוקון הרוס שזקוקים שניהם לטיפול עוטף ואוהב באותו זמן, זה אכן אתגר

בדיוק מה שבשמת כתבה. לא צפצופים.
אם זה חשוב לך, שימי מוזיקה נעימה ומרגיעה. קלאסי, שירים שקטים, או מוזיקת מדיטציה. אם כי נדמה לי שאת פשוט מעדיפה שקט, וגם זה מעולה.

אני מסכימה עם קרן שמש, אם היועצת לא יכולה לבוא מהר אז תחפשי אחרת כי הזמן חשוב כשמדובר בהנקה.

פרח יקרה,

הזמן הכי אינטנסיבי בגידול תינוק זה (בשבילי) ההשבועות הראשונים.
ולחשוב שתכננתי בזמן הזה (שאני ממילא בבית רק עם תינוק קטנטן) לכתוב את הספר שלי, שאני מתכננת כבר תקופה...
גיליתי שלא היה לי זמן אפילו ללכת שירותים...
מה עשיתי כל היום? מלא דברים, שכשמספרים אותם זה נשמע משעמם, סיזיפי, מתיש, ועם ניצוצות של אושר צרוף.
לאט לאט מתבססים וגדלים איי הכרות, הבנה, ניסיון, וגם התינוק משתנה, ויש פה ושם זמן לישון= משנה איכות חיים בענק (חוסר השינה היה הכי קשה בשבילי, בגדול).
במעבר על האיים האלא מצליחים לצלוח את אוקיינוס היממה בצורה שפויה.

רמז- להשתדל לישון כשהוא ישן (השאיבה מפריעה לזה, נכון), לא לנקות ולסדר בכלל (חוץ מהבקבוקים שאת חייבת), לפתח עיוורון מלא לבלגן ולכלוך-רק לכמה שבועות/שנים...

. לבקש עזרה/ לקנות עזרה- כמה שיותר. לעבור להנקה הכי מהר שאפשר (אני יודעת שאת משתדלת לכיוון כמה שאפשר- עלי זה הקל ברמות על- במיוחד כשלמדתי איך להניק בשכיבה על הצד).

הלוואי שהיום ובסופ׳׳ש יהיה לך יותר קל, עם העזרה של אמך ובעלך, שיהיה לך זמן להטעין את הסוללות שלך.

(תמסרי גם ללולו).

לא לזרוק!!!!!! החלב טוב לפחות עד ההאכלה הבאה, לא קורה לו כלום, תתעלמי מהכסת"ח של הפגיה
את מתכוונת גם לבקבוק שהוא כבר אכל ממנו?
כי ממה שראיתי, לא רק בפגיה אלא גם כשחיפשתי באינטרנט, ההנחיה היא שמומלץ להשאיר חלב לא יותר מ 3 שעות בטמפרטורת החדר, אבל אפשר גם 4-6 שעות (בפגיה אומרים מיד להכניס למקרר, אבל אפילו שם לא עשיתי את זה, רק אם היה הרבה זמן עד שיאכל אותו).
אבל אם זה בקבוק שהוא כבר אכל ממנו לא להשאיר יותר משעה ככה.

לא חייבים מחמם בקבוקים, הדרך הכי עדינה לחמם חלב אם שאוב היא בקערה עם מים חמים,
זה בעיקרון מה שאני עושה, מים רותחים בספל ותוקעת שם את הבקבוק לכמה רגעים. רק הזמן עד שהמים מתחממים מעצבן אותו.. וגם זה דורש ממני ללכת למטבח להביא מים חמים.
אבל תכלס זה נחוץ רק אם לא הספקתי לשאוב בדיוק לפני הארוחה, כי הוא קצת משנה את השעות שלו.
אם אני שואבת לפני אין צורך לחמם כי החלב פשוט מחכה ליד המיטה שלי.

להשלמות של הסימילאר אני צריכה להתארגן על בקבוקים עם מים לידי ורק לערבב. לזה עוד לא הגענו... בכל, צריכים לקנות עוד בקבוקים מהסוג שהוא אוהב.

אתמול הייתה לי הרגשה שהוא ככל מלא מטרנה וממש התבאסתי. אבל בסוף בדקתי בדף וראיתי שזה היה בין רבע לשליש, הייתה ארוחה אחת וחצי של מטרנה ועוד טיפה השלמות כשלא יצא מספיק חלב והוא רצה לאכול יותר (למשל פתאום רצה לאכול 50 והיה לי רק 40 חלב אם...) .

היום בינתיים יוצאות כמויות שדי מספיקות לו, רק עדיין דורש הרבה סחיטה ידנית (שהורגת לי את הידיים) ודי הרבה זמן כל פעם...

הוא כבר אוכל הרבה יותר טוב. עדיין לא ממש העלה כמויות, אבל מתעורר לבד לאוכל, בזמנים פחות או יותר קבועים. מתעורר ממש רעב ועצבני, זה חדש.
ולרוב אוכל די יפה וברצף, חוץ מהארוחות שתקועים לו גרפסים ואז לפעמים זה נמשך כמעט שעה...
לאט לאט מרגישה שאני מתחילה להבין יותר אותו ואת הסימנים שלו בארוחה, מתי הוא רוצה הפסקה ומתי צריך הפסקה יזומה (כי הוא מפסיק לבלוע והכל נוזל, או כי הוא עוד רגע ישתנק).
הוא כמעט ולא פולט, ממש טיפה ובעיקר כשמזיזים אותו או כשאוכל מהר מדי או כשכואבת לו הבטן.
לפעמים הוא מרים את עצמו ואז אנחנו עושים הפסקה, וכשהוא מוכן הוא חוזר טיפה אחורה וממשיך לאכול.

אתמול אמא שלי ניסתה להאכיל אותו והוא עשה לה את הטריק הזה, שנראה שהוא אוכל חצי שעה, אבל בעצם המפלס לא יורד כי הוא רק מוצץ את הבקבוק כמו מוצץ והאוכל לא נכנס לו לפה בכלל.
היא אמרה שאולי הוא לא רעב, ואני אמרתי לה שהוא צריך גרפס ואחרי שהוא יוציא הוא יאכל את הכל בשלוק.
היא ובעלי ניסו כמה זמן עד שבסוף לקחתי אותו וטיק טק הוא אכל קצת, עשה רגע גרפס ואז סיים את הבקבוק.
אמא שלי אמרה שהיא משאירה לנו את ההאכלות כי אנחנו יותר טובים בזה...

פתאום נראה לי כל כך הזוי מה שהלך בפגיה עם כל האחיות שלא הבינו למה אנחנו לא נותנים להן להאכיל אותו...
עם הזמן אני לומדת אותו, יודעת מה מתאים לו ואיך נוח לו. ובלי קשר לזה שאני אמא שלו, זה נראה לי מוזר מאוד שכל רגע תאכיל אותו מישהי אחרת...כי לא מספיק לדעת להאכיל תינוק, צריך להכיר אותו ספציפית...
מילא אם היו שתיים-שלוש אחיות קבועות שמכירות אותו מאכילות אותו בכל פעם... אבל 3 אחיות שונות כל יום...

ולגבי הכמויות מתחשק לי ללכת לרופאה ההיא שכל הזמן אמרה שאולי הוא עוד מעט יתעייף, ולהראות לה איך הוא התקדם תוך יום וחצי.

לא כתבתי פה ביום השחרור, אבל הסיבה שהשתחררנו בסוף בכזאת קלילות זה כי הרופאה המעצבנת טסה לחו"ל והייתה רופאה אחרת...

היא הסתכלה על הדף ואמרה - אה, הוא עולה במשקל, אוכל בסדר, אין בעיה לשחרר.
לגבי הכמויות אמרה - 35, 40, 45, זה לא משנה. תנסו לשאוף ל45 ולראות שהוא עולה לאט לאט בכמויות. שימו לב שיש מספיק פיפי ועלייה במשקל.

תוך שנייה הורידה המון לחץ שכל האחיות והרופאים יצרו במשך שבוע...

ביום לפני השחרור, הרופאה המעצבנת באה להגיד ש- גם היום לא נשתחרר כי הוא לא אכל אתמול 45 לארוחה...
ואני לא הבנתי על מה היא מדברת, כי הוא בכלל היה אמור לאכול 40..
ואז בדקתי וראיתי שיום לפני הוא באמת הוא אכל 40 לארוחה. ויש דף שהרופאה חתומה עליו, שזה מה שהוא אמור לאכול...
אבל מה שהיא עשתה, זה ש 5 דקות לפני שהיא באה להגיד לי את זה , היא הדפיסה דף שכתוב עליו שהוא אמור לאכול 45.
ולזה הוא עדיין לא הגיע (כי זה היה ממש באותו רגע והוא כנראה לא עומד הצליח לעמוד בקצב...).
וכל הזמן אמרה שמהניסיון שלה תינוקות הרבה פעמים מתעייפים אחרי כמה זמן ואולי הוא פתאום יאכל פחות. ואנחנו לא הבנו על סמך מה היא יכולה להגיד את זה, אם היא בחיים בכלל לא ראתה אותו אוכל...

בכל מקרה, אנחנו כבר ממש התעצבנו ורצינו ללכת.
אבל בסוף בגלל השילוב של המשקל שלו, זה שהוא בדיוק באותו בוקר עשה הצגה ואכל מעט ומתוך שינה, הבדיקת עיניים שהייתה אמורה להיות למחרת, וזה שהרגשתי זוועה... החלטנו להישאר עוד יום. בדיעבד זאת הייתה החלטה טובה כי לא יכולתי להתארגן ליציאה במצב שהייתי בו...
ויום אחרי כבר הרגשתי טוב יותר, ובאה הרופאה השנייה, וגם הוא עלה במשקל, ובכלל לא היה ספק שהולכים.

לגבי המעקב אמרנו לה שאולי ניקח משקל מיד שרה, אז אמרה שאם זה ככה אז גם אין צורך ללכת כל הזמן לטיפת חלב ורק לנהל רישום בשבועיים הראשונים לראות שהכל בסדר.

ובבית באמת יש את התחושה שאנחנו מנהלים את זה.
במקום האחיות שרושמות ומתעדות, אבל תכלס לא יודעות בכלל מה היה במשמרת הקודמת...
פה אני יודעת כמה אכל ומתי, אם אכל פחות אני יודעת למה (כי בדיוק כאבה לו הבטן, כי אכל רק שעה לפני ורק עשה הפסקה וכו).
ההאכלות הן בלי לחץ על הכמויות, ויש לי פנאי לנסות ולזהות מה מתאים לו ומה הוא צריך.
איך הוא מסמן כשהוא רעב או כשמספיק לו, מתי כואבת לו הבטן ומתי הוא סתם עייף, מתי הוא יכול להמשיך לאכול מתוך שינה ומתי ממש לא.

מתי מתאים להחליף חיתול, ולא תמיד בדיוק לפני הארוחה כי ככה עושים...
ככה יוצא שכמעט תמיד אני מחליפה לו את הקקי מיד אחרי שהוא עשה והוא לא צריך לחכות עם זה איזה שעתיים עליו וזה ממש לא נעים (אחת מההטבות של זה שהוא כבר לא פולט כל כך).

מה שהיה אתמול זה, שכל היום היינו יחד בחדר החשוך. הוא היה לידי במיטה או עליי.
אני נחתי, הייתי בפלאפון, שמתי לנו שירים או שאבתי.
מדי פעם קמתי לכמה רגעים לשירותים/לחמם לי צלחת אוכל/להביא את האוכל שלו.
היה אחלה ורגוע. לא הספקתי לישון אבל...
אחה"צ אמא שלי ובעלי חזרו והיו איתו גם קצת.

בלילה האדון החליט לקום כל שעתיים ולא כל 3.
היה לו המון ענייני בטן וכל הזמן רצה לאכול...
זה היה מתיש באופן מיוחד.
וב5 כבר הערתי את בעלי שיעזור לי, כי הוא קם שוב הייתי צריכה לשאוב (תכננתי לתת להם לישון עד הבוקר כדי שבמהלך היום יוכלו להיות ערניים).
אמא שלי גם קמה כבר - אמרתי לה שלא צריך, אז בעלי אמר שזה סתם כי היא אוהבת לקום ב5... היא התחילה להרים את הבית, לנקות ולסדר ולשטוף בקבוקים וכל מיני כאלה.
בעלי נשאר איתו
ואני שאבתי ואז הלכתי לישון בחדר השני ל3 שעות! הכי הרבה שישנתי ברצף מאז שחזרנו הביתה.

כשקמתי לא הבנתי למה הדלת סגורה ולקח לי רגע להבין למה הוא לא לידי...

אחרי זה שאבתי שוב, אכלתי והרגשתי שאין סיכוי שאני ארדם, אז טיפה ארגנתי את הדברים שלנו מהבית חולים, כל מיני חלקים ספייר של המשאבה, ניירת שאני צריכה לזמן הקרוב (מכתבי שחרור שלנו בשביל תורים לרופאים וכל מיני כאלה).
גם התקשרתי לקבוע לי תור לרופא נשים ולברר תאריכים לתורים של לולו.
הוא ישן כל הזמן הזה יפה על הספה. לא מצמץ למרות שהיה אור מהחלון.
קם לאכול וחזר לישון...
ועכשיו ישן עליי.

יותר מאוחר אנסה לישון עוד קצת,
ואז נעשה לו אמבטיה ואולי קצת עיסוי. פעם ראשונה מאז שהגענו הביתה.

לבקש עזרה/ לקנות עזרה- כמה שיותר.
יותר ממה שאמא שלי עוזרת כרגע לא נראה לי שאפשר לקבל עזרה..
היא לקחה אחריות בלעדית על כל הכביסות שלנו ושלו, על הארוחות שלי ושל בעלי (כולל להכין לו סנדוויץ לעבודה...), שוטפת את הבקבוקים כשהיא נמצאת וערה, כמובן מנקה ומסדרת ומארגנת כהרגלה. עוברת בדרך הביתה לקנות כל מיני דברים שחסרים לנו...
קמה בלילה כשהיא שומעת אותו בוכה ואני שולחת אותה חזרה לחדר לישון...

מה שחסר לי זה משהו כמו 4 פעמים ביום, עזרה ל10 דקות לשטיפת בקבוקים ולחמם לי אוכל. ומישהי אחרת שתשאב במקומי P-:

היועצת כנראה תבוא בראשון.
ומחר תבוא חברה של המשפחה לעשות לי עיסוי. רעיון של אמא שלי כי התלוננתי שהגוף שלי כואב כולו.

את מתכוונת גם לבקבוק שהוא כבר אכל ממנו?
כן. בטוח להשאיר עד ההאכלה הבאה, ובטח במזג האוויר הנוכחי.

כמובן תנסי להתחיל כל פעם עם הנקה. שיינק כמה שאפשר, תמיד אפשר אחרי זה להשלים בבקבוק. אבל כשהוא רעב, קודם כל לשים על השד. במיוחד אם שאבת ויש לידך בקבוק זמין בטמפרטורת החדר.

וממש משמח שהוא מתעורר בלילה כל שעתיים לינוק או לאכול! נפלא! זה אמנם מתיש עבורך, אבל ממש טוב מבחינתו. דפוסים של תינוק! הוא לוקח ברצינות את התפקיד לאכול ולגדול. תראי אם עובד לך להניק ולהחליף צדדים בכלל בלי בקבוק בלילה. אחזיק לך אצבעות (-:

איזה אמא יש לך! וואו! עוזרת נפלא, ועוד עיסוי! (-: פשוט מקסימה (-: ואני שמחה לשמוע שיש לך עזרה.

מה שחסר לי זה משהו כמו 4 פעמים ביום, עזרה ל10 דקות לשטיפת בקבוקים ולחמם לי אוכל
יש שכנה שיכולה לעזור בזה? תמורת תשלום אולי?

כל מה שאת מספרת מרגיש לי מופלא

כל מה שאת מספרת מרגיש לי מופלא

אז עכשיו היה באמת מופלא.
אני חושבת שהוא שמע שהיועצת מתכוונת לבוא, ורצה לעשות רושם טוב.

פעם ראשונה שנראה לי שהוא באמת יונק.

אכל 45 מ"ל ועדיין נראה לי רעב.
אז נתתי לו ציצי.

הוא התחיל לשהק ולהשתגע. עשה קקי והמשיך לקפוץ עם הראש מצד לצד.
בסוף הצליח להכניס את הפיטמה לפה,
ופעם ראשונה נראה לי שממש תפס אותה טוב.

תמיד זה בורח לו והוא לא באמת מחזיק אותה, אני מרגישה שאם אני לא סוחטת לא יכול לצאת לו כלום.

והיום הוא הכניס ממש טוב, ותפס ככה שאם קצת משכתי זה לא יצא. בהתחלה סתם היה ככה ובהמשך התחיל להיראות כאילו הוא באמת יונק.

כמובן שאין לי מושג אם יצא לו חלב וכמה, אבל הוא ינק במרץ בערך חצי שעה או יותר.
מדי פעם הוציא והכניס חזרה, לרוב לא היה צריך עזרה והצליח להכניס לבד.
היה ערני עם עיניים פקוחות לרווחה, התסכל עליי מלא.
ממש התלהבתי וכל שניה קראתי לאמא שלי ובעלי שיראו את הפלא.

אחרי די הרבה זמן התחיל שוב להשתגע. הוציא מהפה והרחיק את הראש וחיפש לינוק איפשהו באוויר. לא עזר שניסיתי לקרב אותו, הוא התעצבן וכמעט בכה.
ניסיתי צד שני וזה לא עזר...
בסוף החלטתי להחליף לו רגע חיתול כדי שנפסיק להסריח מהקקי שלו...
עדיין כעס קצת, אבל בסוף הסכים לחזור לציצי, ינק עוד איזה 2 דקות ונרדם.

ועכשיו בעיה (טובה סה"כ...).

תכננתי להתקלח.
תכננתי לעשות לו אמבטיה.
תכננתי לשאוב לארוחה הבאה.

ובמקום זה הוא התעורר אחרי 10 דקות, חיפש שוב אוכל, ינק עוד ונרדם על הציצי.

אז נתקעתי עם זה שאין לי מושג מתי לעשות דברים שהם לא להניק אותו...
והכי חשוב, מתי לשאוב ומתי לתת בקבוק...

אנסה הרבה ציצי ומקווה שזה יעבוד...

פרח,
איזה תינוק משובח הלולו שלך!
אולי לתת לו לשאוב בעצמו

כלומר לינוק, ורק אחר כך לשאוב? אולי זה יתפתח לכיוון של המעטה בשאיבה והגברת יניקה?

שליחה על ידי שקטה* » 08 מרץ 2019, 18:00

היי פרח, את. אומרת שאין לך מושג אם יצא לו חלב - לי עזר כשהתחלתי להרגיש את החלב משתחרר קצת אחרי תחילת ההנקה, זו מין תחושה קצת מוזרה של עיקצוצים ולקח לי זמן להבין מה זה. אבל כשמרגישים את זה זה בדרך כלל כשהחלב מתחיל לזרום ממש ואם בשלב הזה הוא מתנתק אפשר לראות ממש שפריץ של חלב. לוקח קצת זמן להגיע לזה אבל עם הכמויות שאת מתארת בשאיבה נשמע לי שאולי זה כבר אפשרי אצלך. בכל אופן גם לדעתי כדאי לתת לו לינוק כל פעם שמתאפשר, המגע שלו עם השד יעודד יותר ייצור. וכן בהחלט קשה למצוא זמן לדברים שאינם הנקה בשלב הזה...

אז הוא היה און אנד אוף על הציצי במשך שעתיים ומשהו. מדי פעם צרח, כנראה כי לא הצליח להוציא חלב, ואחרי כמה תזוזות וניסיונות או החלפת צד נרגע והמשיך.
בשלב מסוים כבר ממש התעצבן וכלום לא הרגיע אותו.
נתנו לו בקבוק עם חלב שלי והוא נרגע.

אז כנראה הוא לא הצליח להוציא מספיק חלב והיה רעב.

מה שכן, זה היה יותר מ4 שעות אחרי הארוחה הקודמת, אז כנראה משהו הוא כן הוציא אחרת היה בוכה מרעב כבר קודם.

אכל קצת, עשה אמבטיה והמשיך לאכול.

באמבטיה היה ממש מבסוט, ובכה רק כשיצא, כנראה בגלל המעבר וגם כי עדיין היה רעב.
אכל עוד קצת ונרדם.

סה"כ אכל 35, שזה קצת בשבילו אחרי 4 שעות בלי אוכל.
אז אני מנחשת שהצליח לינוק אולי 10-15 ככה, אחרת לא היה שבע עדיין והיה מחפש עוד.

נראה מחר איך מתפתח...

(())(())(())

אז ההנקה שלו ממש שיחררה משהו, וסוף סוף הכמויות חזרו לעצמן.

אז לא שפתאום יש המון, אבל יוצאת כמות שמספיקה לו בשאיבה של 30-40 דקות במשאבה בלבד, בלי סחיטה ידנית.
זה טוב מאוד, כי כבר הלכו לי הידיים... כי הציצים לא הגיבו למשאבה בימים האחרונים.

למרות שעכשיו אחרי 5 שעות קיוויתי שתצא כמות מספיק גדולה שתישאר במקרר ללילה וזה לא קרה... אבל אולי במשך היום אצליח לאסוף קצת ספיירים.

יצא שאתמול אכל רק שתי השלמות קטנות של תמ"ל, וארוחה אחת מלאה בלילה כי לא קמתי לשאוב ב3.

סה"כ הלילה עבר יותר טוב.
שאבתי לפני השינה ואז בעלי נתן לו בקבוק, ככה שישנתי כמעט 3 שעות ברצף.
ואז לולו החמוד העיר אותי בזמן לשאיבה וחזר לישון! ככה שהספקתי לשאוב לפני שקם שוב רעב.

ויתרתי על לקום לשאיבה נוספת אז ישנתי עוד איזה שעתיים ואז הוא קם שוב לאכול.
אכל, נרדם ושאבתי.
עכשיו מקווה לישון עוד שעתיים בערך.

אז ישנתי כמות לא סבירה של שעות. גם בלילה וגם בצהריים. כל פעם שעתיים-שלוש, בערך 4-5 פעמים.

וגם עכשיו לולו ינק ממש יפה, ותוך כדי חיברתי את הכוס טפטופים (סוף סוף השתמשתי בה), ויצא מהשד השני 30 מ"ל תוך כדי!
ובסוף ההנקה, לולו במקום לבכות מרעב, פשוט נרדם הכי חמוד בעולם.

הלוואי וימשיך ככה.
אמנם מעייף לשבת שעה על הנקה, וגם עוד לא לגמרי אנחנו סגורים על עצמנו - לפעמים הוא מכאיב לי, לפעמים לא מצליח לתפוס, לפעמים אני יושבת עקום ולא נוח לי, ואם אני מנסה לזוז הוא מיד מתעצבן ומוציא את הפיטמה...
אבל זה עדיין ממש שיפור.
לוקח נגיד אותו זמן כמו בקבוק+שאיבה, אבל בלי החלק של המשאבה, ובלי החלק שהוא רוצה על הידיים ואני צריכה לגרום לו להירגע כדי שאספיק לשאוב...
ועדיין יצאתי עם בקבוק חלב בסוף.

מקווה שמחר היועצת תעזור לנו עם הדברים שעוד לא הולכים חלק וזה יזרום יותר בקלות.

נהדר!!! - השינה!!! ההנקה!!! הלולו!!!

איזה יופי לשמוע!

מדהים! כוס טיפטופים זאת המצאה גאונית פשוט.

שליחה על ידי שקטה* » 09 מרץ 2019, 21:08

איפה קונים כוס טיפטופים?

http://www.mymilkies.com/milksaver

https://www.medi-link.co.il/קונכיות-לאי ... hells.html

איזה מרגש פרח, חדשות נהדרות

מהודעה להודעה רואים את ההתקדמות!
שיהיה שבוע מקסים ושופע

שליחה על ידי שקטה* » 09 מרץ 2019, 21:40

תודה! יש לקנות בארץ לא אונליין איפשהו?

אני הזמנתי פה
https://www.facebook.com/marketplace/sh ... o]referral story type[/po]=shop pdp share deep link&referral code=shops pdp share

לא כל פעם זה עובד כל כך טוב. עכשיו ינק קצת משמאל, ובימין בקושי יצא משהו, בערך 5 מ"ל.
זה השד שגם לא מספיק מגיב למשאבה.. לא ברור לי מה הקטע שלו, כי שניה אחרי סחטתי ידנית וממש מהר יצאו 5 מ"ל נוספים...
צריכה להבין מה לעשות עם זה, כי הידיים שלי נגמרות מהסחיטות האלה...

לי עזר כשהתחלתי להרגיש את החלב משתחרר קצת אחרי תחילת ההנקה, זו מין תחושה קצת מוזרה של עיקצוצים ולקח לי זמן להבין מה זה
אני מרגישה מדי פעם עקצוצים, לא בהכרח בזמן הנקה.
אבל כשהוא יונק, לרוב אני מרגישה את זה בשד השני, לא זה שהוא יונק ממנו. ואז מחברת את הכוס טפטופים.
לא בטוחה תמיד שאני מצליחה להרגיש מה קורה כשהוא יונק... גם לא התרוקנות של השד.
בעיקר מרגישה אותו צובט את הפיטמה ומחכה ללמוד איך לגרום לו לתפוס פחות כואב.

היום היא באה לעשות לי עיסוי.
הספקנו רק בידיים, בכתפיים ובאיזו הלסת (שאני מחזיקה ממש חזק). אולי תבוא שוב לרגליים ועוד קצת לידיים. הן ממש כואבות לי.
היה נעים ומשחרר, ואחרי זה עשיתי קצת פיתולים לגב.

כששכבתי ככה במיטה, עם הידיים פרושות לצדדים,
דמיינתי אלומות של אור.
בהתחלה הן יצאו החוצה מכפות הידיים, צאבל חשבתי לי שאני צריכה את האור אז עדיף שייכנסו פנימה.
אז הן נכנסו מלמעלה לתוך כפות הידיים הפתוחות.
ומשם לאורך הידיים לתוך הגוף, ואז לשדיים שלי, ומילאו אותן חלב.
ודמיינתי את לולו עליי יונק.

אולי אנסה לחזור על זה כמה פעמים בימים הקרובים, אולי יעשה טוב לחלב, וגם לידיים.

ובין הרגעים היפים יש גם רגעי ייאוש...

ממש נמאס לי מהשאיבות. זה מתיש אותי ואני כל פעם דוחה את זה כמה שאפשר. זה כואב ומציק ולא נעים.

אני גם כל הזמן מפחדת שיחזרו הכאבים הנוראיים האלה. וכל הזמן הציצים שלי מציקים, כואבים או רגישים ונראים זוועה מרוב סחיטות ידניות.

לפעמים לולו נראה לי לא רגועב כאילו לא טוב לו או משהות זז ועושה קולות מתוך שינה ואני לא יודעת מה זה אומר.

לפעמים אני חושבת שהוא לא באמת יודע עדיין שאני אמא שלו. ואולי אני מנג'סת לו מדי. ואולי אני לא משרה עליו רוגע.
לפעמים כשאני לידו הוא זז ועושה קולות וכשבעלי מחליף אותי הוא ישן רגוע...
לפעמים אני מפחדת שאולי הוא כועס עליי.

ולפעמים אני לא יודעת איך אצליח לעמוד בזה לאורך זמן. יום אחרי יום, ולילה אחרי לילה.
ואיך אשאר איתו כל כך הרבה לבד בבית, כאילו אני חיה משישי לשישי... רק לחכות שיהיה פה מישהו נוסף איתי.

וכבר לא נעים לי מאמא שלי, שמתאמצת כל כך ואני יודעת שזה מתיש אותה.
וגם מזה שלפעמים היא כל כך משגעת אותנו (כמה היא נלחצת מכל דבר.. כל הזמן מחממת את החדר ומוסיפה שמיכות עד שכולנו מזיעים...), והיא כל כך עוזרת שאני לא רוצה להתעצבן עליה אבל לפעמים יוצא לי...

וכמה נמאס לי מאנשים ששואלים מתי אפשר לבוא לבקר ולי בכלל לא מתאים שאף אחד יבוא אף פעם.. נעים לי בשקט ולבד ולא רוצה אנשים.

ומרגישה שאין זמן לכלום והכל קצת בלחץ וצריך מהר.

ואולי אני גם פשוט עייפה, למרות שישנתי היום ממש הרבה.

ושוב כמעט לא יוצא חלב בשאיבה. זה מחרפן אותי.

ואני אף פעם לא זוכרת אם לקחתי חילבה או לא. למרות שבתיאוריה אני כותבת כל פעם, אבל לפעמים שוכחת לכתוב באותו הרגע, ואז כמובן לא זוכרת אם לקחתי ותכננתי לכתוב, או שרק תכננתי לקחת...

חיבוק גדול בשבילך ורק בשבילך.
אני מזדהה בקשר להכל.
זו תקופה שבה הכל קיצוני: האינטנסיביות, חוסר השינה, התשישות, המחוייבות, הבדידות יחד עם זה שאת כמעט אף פעם לא לבד (וגם לזה אפשר להתגעגע- פשוט להיות לבד).
זה אופייני לאמהות לרכים כאלה, ולך וותק של חודש בלתי אפשרי בבי״ח שהצליח לרוקן את המאגרים המדולדלים מהריון קשה בצורה קיצונית.
אני פה בשביל להזכיר לך שאת נהדרת, ושאת אמא נמרה באופן טבעי.

בקשר לחילבה- זה כל כך ברור שהזכרון נפגע!!!
מעייפות ותשישות בעיקר.
פיתרון אפשרי: לתת לבעלך תפקיד: להכין לך כל בוקר (או כל ערב) צלוחית או קופסונת עם תאריך או שם היום- יום שני, ובו כל הכמוסות שאת אמורה לקחת באותו יום. המהדרין מצילים הפרדה לכל מנה- מנת בקר, מנת צהריים, מנת ערב. יש אפילו קופסאות מיוחדות לתרופות לאנשים שנוטלים הרבה סוגים ונוטים להתבלבל. בבית צלוחית אחת או כמה צלוחיות יספיקו בהחלט.
ככה אין לך בכלל שאלה אם לקחת או לא לקחת, ואת לא צריכה לסמן כלום.

_לפעמים אני חושבת שהוא לא באמת יודע עדיין שאני אמא שלו. ואולי אני מנג'סת לו מדי. ואולי אני לא משרה עליו רוגע.
לפעמים כשאני לידו הוא זז ועושה קולות וכשבעלי מחליף אותי הוא ישן רגוע...
לפעמים אני מפחדת שאולי הוא כועס עליי.

ולפעמים אני לא יודעת איך אצליח לעמוד בזה לאורך זמן. יום אחרי יום, ולילה אחרי לילה.
ואיך אשאר איתו כל כך הרבה לבד בבית, כאילו אני חיה משישי לשישי... רק לחכות שיהיה פה מישהו נוסף איתי._
שלום שלום לרגשות האשמה והחששות האימהיים... הם לא הולכים להיעלם... אולי (כלומר בטוח!) שאלה ספציפית כן, אבל אז יבואו אחרים:-)
אבל מעבר לזה, אני גם זוכרת ספציפית את ההתחלה, יש משהו כל כך אינטנסיבי ועוצמתי, מתובל ברכבת הרים הורמונלית, שבאמת מביא לכל מיני מחשבות לא קלות וחששות ודאגות. אני גם זוכרת שחששתי שהיא לא אוהבת/תאהב אותי. שאולי יותר נוח לה ונעים לה על האיש, על אמא שלי, על אחותי... כל פעם שהיא נרגעה אצל מישהו אחר אחרי שאצלי בכתה היה מתכווץ בי משהו בחשש שאולי אני לא עושה משהו מספיק טוב.
בקיצור, לא יודעת אם זה מעודד, אבל אולי קצת מרגיע שאלו מחשבות שקיימות ועולות והן כנראה חלק מכל המכלול הזה.
מה שבטוח, מה שכולן אומרות לך, זה הולך ומתבהר, הולך ומסתדר, הכל.
אני זוכרת שגם האמירה הזאת היתה מעצבנת אותי לפעמים, כי מה זה עוזר לי לדעת שמתישהו בעתיד הכל יהיה יותר טוב כשעכשיו ממש הרגע לא טוב, לא קל או לא נעים לי. הטוטליות של ההווה הקשתה עליו גם להירגע מהפרספקטיבות שהציעו לי כל מיני אימהות מנוסות. אז אני מקווה שזה לא מעצבן אותך אלא כן מצליח קצת לעזור לדעת שהכל כל כך דינמי ומשתנה כל הזמן, הכל. ולרוב השינוי הוא במגמת שיפור (ואצלכם השיפור מטאורי, ניכר בכל עדכון שלך, גם אם הוא לא רציף או שאת לא כל כך מרגישה אותו).
שיהיה שבוע טוב@}@}@}@}@}

את יכולה לדבר עם לולו שלך , לספר לו את הכל, הוא יבין

יש אפילו קופסאות מיוחדות לתרופות לאנשים שנוטלים הרבה סוגים ונוטים להתבלבל.
רעיון מעולה, אקנה קופסא. נראה לי יעבוד טוב יותר מצלוחיות.

ותודה לשתיכן על ההזדהות, לא הפחית את התחושות אבל כן עזר קצת.

את יכולה לדבר עם לולו שלך , לספר לו את הכל
הלוואי והייתי מצליחה, כל פעם שמנסה להוציא מילה מהפה אני בוכה...
האמת שאני בכלליות לא מדברת איתו במספיק, בגלל זה וגם בגלל העייפות.

הערב לפחות הצלחתי לשיר לו קצת

היה יום לא פשוט.

היתי מותשת. עייפה מאוד, בוכיה ורגישה.

היועצת הייתה פה. כשהיא הגיעה כבר הייתי עייפה מאוד.
הרגשתי קצת מוצפת ולפעמים היה לי קצת קשה להכיל את הסיטואציה.
בדיעבד כן היה מועיל, אבל תוך כדי הרגשתי שזה קשה לי.

המסקנות בגדול (כי אני לא זוכרת בדיוק הכל) -
סה"כ התפיסה שלו נראית טובה, כשהוא מצליח לתפוס ולהפעיל ואקום.
אם כואב לי, אז לשחרר את הפיטמה מהפה שלו לראות אם היא עדיין עגולה או שהוא מעך אותה (בבוקר. באמת שמתי לב שהוא הפך לי אותה לפיתה).

שהפה שלו עדיין קטן מדי... אז ייקח זמן עד שיצליח לינוק כמו שצריך וגם בלי להכאיב לי.
זה מה שהכי אכזב אותי, כי די קיוויתי שיהיה לה איזה פיתרון מהיר.

חשבנו לגבי sns, אבל בסוף היא אמרה שלדעתה עדיין מוקדם מדי. בין היתר כי הפיטמות כל כך כואבות לי שזה יהיה לי קשה עכשיו שכל הארוחות שלו יהיו ביניקה.
קבענו שנדבר עוד שבועיים ככה ונחליט אם להתחיל עם זה.

לגבי הכאב, אמרה שאולי זה פשוט מהשאיבה, אבל גם יכול להיות שזאת פטריה, אז אנסה בימים הקרובים למרוח משחה ואם זה יעזור אז זה זה. הלוואי (מעולם לא קיוויתי כל כך שתהיה לי פטריה...)

ניסינו כמה תנוחות להנקה.
על הצד היה לי הכי נוח. בישיבה על הכורסא בסלון נראה לי שהיה לו הכי נוח. אז ננסה לפעמים ולפעמים, ברגע שאהיה מסוגלת לקרב אותו לציצי, כי כרגע מרוב כאב זה נראה לי מפחיד.

היה לי קשה עם ההבנה שייקח זמן עד שההתחברות שלו תהיה קלה יותר, ולא תכלול מלא עצבים מצידו עד שזה מצליח...
קשה לי שזה מלווה בבכי שלו כי הוא מתוסכל כשלא מצליח לתפוס או להוציא חלב.
שוב, קיוויתי שיהיה איזה פיתרון קסם אבל כנראה זה עניין של זמן...

אחרי שהיא הלכה, בגלל שהוא היה המון על הציצי, ממש כאבו לי הפטמות ובכלל השדיים. המון דקירות ותחושות ממש לא נעימות. לא הייתי מסוגלת לשאוב, ניסיתי ואחרי רגע זה מץנהיה בלתי נסבל.
אז בסוף סחטתי ידנית.
נראה לי שזה מה שאעשה בימים הקרובים, למרות שזה גומר לי את הידיים.
השדיים היו ממש נפוחים וכבדים ויצא הרבה חלב. 60 מ"ל ב45 דקות סחיטה בערך.
מאז סחטתי שוב ויצא 45.

מרגישה מותשת נפשית ופיזית.
המון סוגי כאבים.
אין לי מושג איך אעמוד בזה לאורך זמן. ייקח לפחות עוד חודש עד שיצליח לינוק כמו שצריך ואוכל להיפטר קצת מהשאיבות...

כל הזמן חושבת על כל מה שעבר. הלידה, הבית חולים, הבדיקות שכבר עשה ומה שעוד צריך לעשות. וזה גורם לי לבכות ולהרגיש על כך רע.
כל פעם שהוא עושה פרצוף או בוכה מתוך שינה אני חושבת שאולי יש לו סיוטים משם...

רואה כמה הוא רגוע עליי ומתבאסת בכל פעם שצריכה להוריד אותו כדי לשאוב או לישון... או סתם לנשום רגע.

משתגעת בכל פעם שבוכה כשרעב, ולוקח לי זמן לסדר את בקבוק והחלב וכל מיני (משתדלת שיהיה כמה שיותר מוכן מראש, אבל היום למשל ממש בלבל אותי עם השעות) .
מחכה כבר שזה יהיה פשוט להוציא ציצי וזהו.

מה שכן הוא גיבור רציני.
כבר יש יותר זמנים שרני ואז אנחנו שמים אותו על הבטן. הוא מסתכל עלינו, מרים ראש ממש יפה, מנסה לדחוף את עצמו עם הרגליים. אם אני שמה ידיים כנגד כפות הרגליים שלו הוא דוחף.
היום היועצת ראתה אותו כשהוא רעב, חיכה רגע בעריסה עד שהבאתי את הבקבוק. שאלה אם תמיד הוא מזיז את עצמו ככה... כי שמתי אותו באמצע והוא הגיע לקצה.
אנחנו צוחקים שעוד חודש כבר יזחל... כשיהיה בן 0 מתוקן...

כל הזמן רוצה לעשות לו עיסוי ומשום מה דוחה את זה...
בינתיים התחלתי קצת לחיצות כשהוא עם בגדים. לפעמים הוא ממש אוהב ולפעמים זה לא נעים לו. עוד לו לגמרי למדתי מה הוא אוהב.

לקחת את זה יום ביומו, תקופה לא קלה בכלל... צעד צעד אתם מתקדמים מקסים
שיהיה לילה קל@}

אני כל כך מזדהה עם התסכול שלך, זוכרת אותו על בשרי. זוכרת איך כל פעם הייתי בטוחה שהשאיבות מאחוריי והיועצת לא נתנה לי פס. גם את הפגישה הראשונה ששקלנו אותו וגיליתי שלמרות שישב שעה על הציצי אולי עלה 15 גרם, בלחץ.

באותה תקופה אמרתי לעצמי; אוקיי, אני שואבת כל עוד אני יכולה אבל הכי גרוע, הוא יגדל על תמ״ל, כמו אחותו המשגעת, כמו אמא שלו הנפלאה וכו׳... זה הוריד מהלחץ ואיכשהו איפשר לי להמשיך.

שליחה על ידי שקטה* » 11 מרץ 2019, 08:44

ממש מזדהה עם מה שאת עוברת... ההתחלה באמת כואבת וקשה. אולי יעודד אותך לדעת שגם לי כאב מאוד בהתחלה וזה הסתדר יותר מהר ממה שחשבתי? כשאת בתוך זה זה סיוט אבל זה כן עובר באיזשהו שלב ולולו דווקא נשמע שמתפתח מהר אז אולי לא ייקח חודש אלא רק שבועיים? לי יעצה הדולה/יועצת הנקה לשים גזר מגורר דק על הפטמות כדי להרגיע וזה באמת עזר. אמא שלי גיררה לי אותו הכי קטן שאפשר כדי שיהיה רטוב והנחתי אותו על הפטמה בעזרת רפידת הנקה, זה הקל.
תחזיקי מעמד, את גיבורה!!

גם הרפידות של נרסיקר ממש עוזרות.

גם אני זוכרת עם שלושת ילדי את ההתחלה של ההנקה הסיוט. וזה באמת עבר מהר ממה שחשבתי אבל עם שלושתם נעזרתי כמה שהייתי זקוקה היועצת הנקה
שניים הנקתי אחר כך עד גיל שנתיים והשלישית בת שנה פלוס עוד גרה על הציצי.
חזקי ואמצי.. אני הרגשתי שזה מהסודות שלא מספרים לך.. את ככ ממוקדת בלהתמודד עם כאבי הלידה ואז מגיעים כל הכאבים האחרים שלא התכוננת אליהם.
זה עובר ותזכרי שאת עושה עבורו מעל ומעבר ואת תסתכלי על כל זה בפרספקטיבה יום אחד ותביני כמה זה היה משמעותי המאמץ שלך עבורו, להקל עליו את הכניסה לחיים האלה. יחד עם זה, אל תשכחי לדאוג לעצמך. אם זה נהיה יותר מדי, תרפי ותעזרי איפה שאת יכולה. ההתחלה היא באמת מאד מאד קשה בכל המובנים.

שליחה על ידי מאי* » 11 מרץ 2019, 17:37

אני מאלה שפיזית לא יכולות להניק, רק לשאוב (יש מבנה אנטומי כזה, כן... גיליתי לצערי אחרי הלידה הראשונה. כל יועצות ההנקה אמרו שאולי בגיל חצי שנה הילד יהיה מספיק גדול כדי לינוק בעצמו אבל אף פעם לא הגענו לשם). עם הבכור לא הצלחתי לשאוב כמעט בכלל, אבל השני והשלישי קיבלו רק חלב אם כמעט עד גיל 3.5 חודשים בערך. לצערי אין מספיק מידע בעברית על שאיבה אפקטיבית. אז הנה כמה דברים מניסיוני הכואב (דו משמעית...) בתקווה שיעזור לך:

למטרות שאיבה שמחליפה הנקה לחלוטין מומלץ לשאוב שבע פעמים ביממה. אני הסתדרתי גם עם 6. אצלך הוא יונק לפעמים, אז את יכולה להוריד את זה מהספירה.
איכות משאבה עושה הבדל של שמיים וארץ. רק דו-צדדית איכותית, כמובן, ועדיף מאד hospital grade. אחרי הלידה השנייה שכרתי את הלקטינה מיד שרה. עם השלישי כבר הסתדרתי עם אמדה טובה, אבל לא כדאי לבנות על זה, בטח לא עם תינוק ראשון.
בשבועות הראשונים תמיד מומלץ לסחוט כמה דקות את השדיים אחרי השאיבה. כפי שאת מבחינה - יש חלב שהמשאבה לא מצליחה להוציא. זה נכון גם על המשאבה הכי טובה...
כאב בפטמות: בדיעבד שאבתי רוב הזמן עם 'חצוצרה' במידה הלא נכונה, וממש ממליצה לנסות להתאים מידה בעזרת יועצת. אבל גם בלי קשר לזה, הכאבים בפטמות בזמן השאיבה נמשכו כמה שבועות כמעט אצל כל מי ששאבה הרבה שהכרתי. כדי להתגבר על זה הייתי מפעילה מחשב עם סרט שמעניין אותי ורק אז, כשאני כבר בתוך הסיפור, מתחילה לשאוב. ממש עזר.
שאיבה דו-צדדית לא צריכה לקחת יותר מ-15-20 דקות. אם את רוצה להגביר חלב אז מוסיפים עוד שאיבות קצרות (אפילו 5 דקות) בין לבין. להאריך את הסשן של כל שאיבה לא עוזר.
יש חזיה דו-צדדית (אפשר לקנות ברשת, למדלה יש אחת כזו) שמאפשרת לך לשאוב דו-צדדית עם ידיים משוחררות. זה מדהים. הסיבה היחידה שלא קניתי אותה היא בדיוק משום שהעדפתי לנצל את זמן השאיבות כדי לנוח. אבל ייתכן שבנתונים שלך דבר כזה יעזור, כי תוכלי להחזיק את הקטנצ'יק תוך כדי שאיבה.

המון הצלחה ובריאות לשניכם!

גם את הפגישה הראשונה ששקלנו אותו וגיליתי שלמרות שישב שעה על הציצי אולי עלה 15 גרם, בלחץ.
היועצת הזאת לא בעד שקילות לפני ואחרי הנקה. וטוב שכך.. כי בבית חולים הוא היה עולה איזה 2 גרם או אפילו יורד וזה סתם היה מדכא...

גם הרפידות של נרסיקר ממש עוזרות.
נראה לך יתאימו גם אם זאת פטריה? בינתיים בכאב בפטמות קצת נרגע. אתמול עוד היו דקירות אבל הבוקר קצת יותר טוב ואפילו הצלחתי להשתמש במשאבה.

לשים גזר מגורר דק על הפטמות כדי להרגיע וזה באמת עזר.
מעניין, לא שמעתי על זה. אנסה.

אני הרגשתי שזה מהסודות שלא מספרים לך.. את ככ ממוקדת בלהתמודד עם כאבי הלידה ואז מגיעים כל הכאבים האחרים שלא התכוננת אליהם.
די התכוננתי לזה שהתחלת ההנקה תהיה קשה. אבל לא חשבתי שתיקח לפחות חודשיים... וגם לא ידעתי שזה הולך להיות כל כך כואב.
חשבתי שיהיו איזה שבועיים של תסכול ונמשיך הלאה.

מאי, כל הכבוד ששרדת את זה 3 פעמים. באמת, זה כל כך קשה.

אני שואבת בערך 7 פעמים ביום. היועצות אומרות שצריך 8 אבל אני לא מסוגלת... מה שכן, ביומיים האחרונים שאבתי כל 4 שעות ולא כל 3, זה לא טוב לכמויות, שגם ככה לא מלהיבות אצלי, אבל אני פשוט לא מצליחה להתעורר בשביל זה. אני כל כך גמורה.

אני שואבת עם מדלה סימפוני, משאבת בית חולים, שלקחתי בהשכרה. כשאני מסוגלת להשתמש בה... לפעמים לא יכולה להסתכל עליה אפילו.
את החצוצרה הגדלתי כבר פעמיים, וק יועצות אמרו לי שהגודל הזה נראה מתאים. קיוויתי שיגידו שהוא לא ושיש משהו שיהיה לי פחות כואב...

שאיבה דו-צדדית לא צריכה לקחת יותר מ-15-20 דקות. אם את רוצה להגביר חלב אז מוסיפים עוד שאיבות קצרות (אפילו 5 דקות) בין לבין. להאריך את הסשן של כל שאיבה לא עוזר.
זה מה שאומרים לי, אבל העניין הוא שאחרי רבע שעה כמעט ואין לי חלב... בהרגשה שלי הוא פשוט זורם ממש לאט. וגם לוקח לו זמן עד שמתחיל לזרום נורמלי. והפסקות אני לא ממש מצליחה לעשות כי אחריהן מאוד קשה לי לחזור לזה. אני רק מחכה שזה ייגמר.
במיוחד שאני חייבת לעסות את השד תוך כדי אחרת לא יוצא כלום. אני יכולה לשבת 20 דקות, ולהגיע ל5 מ"ל אם לא עיסיתי תוך כדי...
ככה שיוצא שאני יושבת בערך חצי שעה, דו"צ, ועובדת כמעט כל הזמן הזה.
ועדיין לא מצליחה להגיע לכמות שהוא אוכל.

מאוד מאוד מתוסכלת מזה בימים האחרונים.
כי הוא הגדיל כמויות ואני קצת הורדתי. אז יוצא שבהרבה ארוחות צריך השלמה של תמ"ל.

ואני חושבת שהתמ"ל גורם לו לפלוט יותר. וגם תוך כדי אוכל הוא פחות בולע אותו והמון נוזל לו מהפה...

מומלץ לשאוב שבע פעמים ביממה. אני הסתדרתי גם עם 6
זה פחות מהרצוי. יופי שאת הסדרת עם זה, היה לך מזל.

פרח בית, היועצת שלך מייעצת נכון. זה שאת לא מגיעה לזה, אין מה לעשות, את בן אדם ואת במצב הרוס. נקווה שלאט לאט תתאוששי וגם ההנקה תשתפר ואז זה יסתדר.

היועצת הזאת לא בעד שקילות לפני ואחרי הנקה.
בצדק. זה סתם מנהג מטופש חסר כל בסיס מדעי.
מה נראה להם, שגוף של תינוק - או אדם בכלל - הוא מין מיכל ריק שאם מכניסים בו משהו אז המשקל מתווסף? אם אני אוכל עכשיו קילו תפוחים אני אעלה בקילו? זה פשוט לא עובד ככה.

מאוד הגיוני שמשאבה לא מיטבית וסחיטה לא מיטבית (כזאת שאת לא מצליחה להקפיד בה לשמור על רקמת השד) עם עייפות מטורפת עם מכבש מזעזע כמו שעברת מאז הלידה שלך (ולא שלפני הלידה היית בפיקניק! הגעת לזה במצב מעוך...) יגרמו לכאבים. אני שוב אומרת: עזרה ושינה, בכל מחיר. תשני איתו. שאנשים שלא עברו לידה ולא מיניקים ולא שואבים יעשו דברים כמו כביסות ואוכל. גם אם זה עומס בשבילם, בשבילך זו כתישה ללא כל השוואה ובך תלויים חייו של תינוק קטן!

שליחה על ידי מאי* » 12 מרץ 2019, 16:42

פרח בית, יכול להיות שאת לחוצה בשאיבה? הבחנתי שכאשר הייתי עסוקה בדברים אחרים ובכלל לא מסתכלת על הבקבוקים יצא לי הרבה יותר חלב. חוץ מזה, בהחלט צריך מספיק שינה כדי שהחלב יצא כמו שצריך...

שליחה על ידי שקטה* » 12 מרץ 2019, 17:18

חשוב גם לשתות הרבה מים. אני תמיד שמתי בקבוקים קטנים שקל להחזיק ביד אחת במקומות שהייתי מניקה.

שליחה על ידי אפרת* » 12 מרץ 2019, 21:44

פרח, מחזיקה לך אצבעות!!!
איתך בכל שלב
רגע.. תאום אני שואלת את עצמי מה השם האמיתי של לולו המתוק? ומתי יהיה מותר לעשות לו ברית

אפרת,
ההודעה שלך התחילה כל כך יפה, ולטעמי הסוף רק קילקל.
אם את שואלת את עצמך, אז למה לשאול פה?
מי שקורא ועוקב, שם לב לעירפול בשמות. אולי אפשר להסיק מהעובדה שפרח בית לא שיתפה בשמה הפרטי, ובשם בן-זוגה, וגם כותבת פרטים מאוד מאוד אישיים, אז כנראה מטעמי צנעת הפרט היא גם מכנה את קטני לולו.
אבל אם את רוצה לשאול אותה, אז למה את מלבישה את זה בתחפושת של ׳אני שואלת את עצמי...׳? (אולי כי פורים מתקרב?).
ומה הקשר בין המצב של עכשיו לברית? את לא מבינה בין השורות שהם בכלל לא במצב מאוזן עדיין? הוא עדיין אפילו לא בגיל מתוקן אפס! למה להלחיץ לכיוון של פרוצדורה מחלישה כשהוא והיא עדיין לא מצאו את האיזון העדין שאחרי התחלה כל כך שואבת כוחות?

שליחה על ידי אפרת* » 12 מרץ 2019, 23:56

את באמת צודקת יולי קו...
הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע.
אני גם אחרי לידה וכל זה... אז אולי תביני איפה הראש שלי היה בשאלה שלי שיצאה בלי לחשוב
לא היה לי שום מטרה להלחיץ.. ההפך הלב שלי איתה באמת ורוצה רק בטובתה.

אפרת,
תודה על התגובה העדינה. הייתי קצת אובר-מתלהבת בהערה שלי.
מה שלומך? אני מקווה שאצלך התקופה הבלתי אפשרית הזאת קצת יותר קלה. מתאים לך לשתף?
עוזרים לך? זאת לידה ראשונה? איך את עכשיו?
רק אם מתאים לך, כמובן!

שליחה על ידי אפרת* » 13 מרץ 2019, 23:03

אני אולי אפתח דף
אני לא רוצה להרוס לפרח בית את הדף שלה.
מה את אומרת?

פרח יקרה, מה שלומכם?
אני עוקבת באדיקות, אבל לתרום - אין לי הרבה.
למזלי, טפו טפו טפו, אין לי נסיון עם שאיבות. נשמע לי אבל הגיוני, ששדיים ששואבים אותן, סוחטים אותן ויונקים מהן בערך 10 שעות ביממה, פשוט... יכאבו ):
גם לי זכורות עד כאב תחילת ההנקות, וזה כאשר הכל הלך חלק. המחשבה שעוד צריך להוסיף על זה 8 שאיבות... אוי.
את באמת גיבורת על.

מקווה שהיום שעבר היה יותר קל.
(ושההודעות האחרונות לא הדירו את רגליך מכאן).

יום ביומו.
<ליאור>

טוב, אני לא מצליחה להתאפק...
פרח, רציתי לכתוב לך שאם הרגשת משהו צורם בהודעה האחרונה של מאי (לא מתחשק לי לצטט אותה), אז תדעי לך שגם אני.

מאי, אני לא יודעת אם קראת את כל הדף (או הדפים הקודמים של פרח) ואני יודעת שגם את עברת קשיים כאלו ואחרים, אבל בכל זאת, ואולי לאור זאת, לכתוב לפרח שהיא "אולי לחוצה בהנקה" שזה, סליחה, טיפשי בפני עצמו, ואז עוד להוסיף על זה בהחלט צריך מספיק שינה כדי שהחלב יצא כמו שצריך...
כאילו, אה! אולי פרח תלך פשוט לנמנם קצת לאיזה שמונה שעות ותקום רעננה לשאיבה הבאה... עצה זהב!
לי זה נשמע סופר לא רגיש, ומן הסתם גם ממש לא מועיל.

וואו, אני בדרך כלל ממש נמנעת מלכתוב, ומלהתעמת באופן כללי, אבל זה ממש צרם לי.
ליאור

אני עוד פה רק לא ממש מספיקה לכתוב...

התרגלתן מהפגיה שאני כותבת 3 פעמים ביום.
ב מקום לחשוב הייתי כותבת בערך פעם בחודשיים

אני ככה וככה, כל יום וכל כמה שעות משתנה.
קמה בבוקר עם מצב רוח, או בלי, הוא נופל או מתרומם במהלך היום, ובערב העייפות מפילה אותו שוב.

לולו כנראה באיזו קפיצת גדילה, כל הלילה אכל כמויות שאנחנו לא רגילים אליהן (ואני גם לא מייצרת, אז היה תמ"ל...). גמע 80 מ"ל בארוחה! הוא בדרך כלל לא מסיים יותר מ50...
והבוקר חשבתי שסיים לאכול, אבל נשאר ער ולא רגוע. לא היה נראה לי רעב, אבל אחרי כמה זמן הצעתי לו עוד וסיים כמעט 30 נוספים...

גם אני כנראה בקפיצת גדילה, כי עייפה ברמות משוגעות... בלילה למזלי בעלי קם לעזור לי, כי לא הייתי מסוגלת לתפקד יותר. הוא האכיל את לולו ואני שאבתי. בבוקר אמא שלי נתנה לו בקבוק אחד.
בסוף יצא שלקראת הבוקר ישנתי 4 וחצי שעות ברצף, ועדיין בקושי הצלחתי להקים את עצמי לשאוב.

עכשיו אני ערה אבל די סחוטה... אכלתי ואני עושה כמה טלפונים של סידורים שאני צריכה לסיים למרות שממש אין לי כוח לזה. אבל אלה כל מיני תורים לשבועות הקרובים אז צריכה לסיים את זה.
פג זה כאב ראש... מיליון רופאים ובדיקות... מקווה שאחרי הנגלה הזאת תהיה תקופה קצת יותר רגועה.

והמזג אוויר הזה לא מוסיף. מה זה הגשם והקור הזה?...

אפרת, תודה על ההתעניינות והעידוד.
יוליקו צודקת, אלה באמת פרטים שפחות מתאים לי לדון עליהם בפורום הזה.
את מוזמנת לשתף גם, פה או בדף משלך.

שכאשר הייתי עסוקה בדברים אחרים ובכלל לא מסתכלת על הבקבוקים יצא לי הרבה יותר חלב.
לצערי הרב אם אני שוקעת לטלפון, מה שקורה זה שאני מסתכלת למטה אחרי רבע שעה ורואה בקבוקים ריקים... אז אין לי ממש ברירה אלא ללוש ולסחוט תוך כדי. לפני הדלקת/סתימה הזאת לפני שבוע זה פחות היה המצב, אבל מאז כל שאיבה היא סיפור.
בגלל הכאבים לא תמיד יכולה להשתמש במשאבה, וגם אם משתמשת נדרש הרבה עידוד מצידי כדי שייצא משהו. זה לא ככה בכל שאיבה אבל ברובן. אני כרגע לא ממש יכולה לעשות דברים נוספים במקביל. מה שעושה את השאיבות למעייפות עוד יותר.

לגבי השינה, זה מה שאומרים על הזמן אבל עוד לא הבנתי איך זה אמור לקרות.
כי מי שאומר שצריך לישון, גם אומר כמה חשוב לשאוב כל 3 שעות לפחות כולל בלילה. וזה בעצם משאיר לי שעה וחצי לישון בכל פעם וזאת בוודאי לא מספיק שינה לאף אחד.
אז אני מנסה לאסוף כמה שעות כאלה בהמלך היום, כדי להגיע ל6-8 שעות מפוזרות. לפעמים מצליחה יותר ולפעמים פחות, תלוי כמה זמן לקח לי להרדם בכל פעם... לפעמים עד שאני נרדמת נשארת לי רק חצי שעה עד שהוא מתעורר לאכול שוב.

ליאור @}

שליחה על ידי אפרת* » 14 מרץ 2019, 14:52

וואו פרח, אוהבים אותך!! מחזיקים לך אצבעות!
חיכינו לך... שמחים איתך שלולו כבר גדל ואוכל יותר!
וליבי איתך בקשר לשאיבות... ה' יתן לך כח!!

שליחה על ידי אפרת* » 14 מרץ 2019, 15:04

אני ילדתי לפני כ-3 חודשים בת מתוקה, אחרי 2 ילדים בני 8 ו-3.
אצל הבן שלי בן 3 היה לי מאד קשה עם ההנקה, בגיל חודשיים הוא לא רצה לינוק והייתי מניקה אותו רק מתוך שינה ומרוב לחץ מהימים האלה פתאום הפסיק להשתחרר לי החלב וזהו!! זה שבר אותי! ככה הפסקתי להניק אותו בגיל 4 חודשים.
עכשיו בהנקות כבר נכנס לי לתת מודע שיכול להיות שלא יצא לי חלב, ובאמת לא יוצא לי וזה מחזיר אותי לימים ההם.. וזה הורג אותי נפשית.
מה שכן עוזר לי שתוך כדי שאני מניקה אותה ורואה שלא יוצא החלב אני פשוט חושבת על החלב על זהשהוא נכנס לצינורות והכל מתמלא מלא חלב... בד בבד אני מנסה להרפות את עצמי ואז הוא מגיע סוף סוף...
מה שאני באה לומר לך שתנסי להניק את לולו ברוגע ותחשבי על החלב וכו'... ואולי תתחילי להרגיש את הזרימות של החלב.