יעלי לה,
במקרה שלי את רשאית לקחת את זה כמובן מאליו. תודה
![(()) (())](./images/smilies/hug.gif)
. אולי מתישהו זה באמת יצליח לחלחל לעומק.
רציתי להגיד לך שאע"פ שאת נראית לך מוזרה, חריגה, משוגעת, בלתי ניתנת להכלה, וגם מקבלת פידבקים כאלה מהסביבה שלך, לדעתי את בכלל לא מוזרה.
יעלי, זה מתחלק ל- 2 דברים עיקריים:
- זה שאני נראית לסביבה מיוחדת / שונה / מוזרה. אבל זה לא בהכרח לרעה. לפעמים לטובה. לפעמים מעריכים את זה. (כמו הבחור שסיפרתי עליו).
- זה שאני מקבלת הרבה ביקורת מהסביבה. וגם או בעיקר מהמשפחה. ועיקר הביקורת כמובן הגיע מהילדות, כך שזה ממשיך ללכת איתי בראשי.
והביקורת היא לא רק על ה'שונות' שלי, אלא בכלל על מה שאני. כמעט על כל צעד ושעל.
בעניין ה'מוזרות',
אני דווקא לא צריכה להשתכנע שאני לא מוזרה. כי קודם כל - אני יודעת שאני כן. ושנית - אני אוהבת את זה. ![:D :-D](./images/smilies/hilarious.gif)
אני אוהבת את הידיעה שאני מיוחדת ולא שגרתית.
אני אוהבת לצאת מחוץ לתחומי המוסכמות והטאבואים.
אני אוהבת שרואים שאני מיוחדת.
ולא בגלל שאני מנסה להיות מיוחדת רק כדי שיחשבו שאני מיוחדת, פשוט כי זה מה שאני באמת.
מה שחסר לי זה יותר הקבלה של מה שאני בכל רגע, ולא משנה אם מוזרה או 'רגילה' - פשוט מה שאני ומה שאני מביאה באותו רגע.
***********
תראי, את מכירה אותי בעיקר ממה שאני כותבת באתר.
קודם כל, באתר גם יש צדדים שלי שלא נחשפו עדיין.
וגם, עדיין יש דברים שאני מעדנת.
יש דברים שאולי אני לעולם לא אגלה כאן (לצערי הרב), כי אני מאמינה שזה עשוי לגרום לחרם מוחלט.
אני רואה את עצמי די שונה מרוב האוכלוסיה:
- גם בצורת החשיבה (שהרבה פעמים אני מרגישה שהיא מרחיקה לכת אפילו יותר מהדעות הלא שגרתיות שבאתר)
- וגם בצורת ההתנהגות (כאשר אני מאפשרת לעצמי).
צורת ההתנהגות זה דבר שאי אפשר ממש לראות באתר, לכן אספר לך שאני, מתוך אמונה פנימית שכל צורך שעולה בי הוא נכון וראוי לביטוי, וראוי להקשיב לו - ועד כמה שאפשר, בלי פגיעה באחרים, לבטא אותו -
מתוך כך מאפשרת לעצמי יותר ויותר להתנהג בחברה באופן שנחשב ל'מוזר'.
אני אתן לך כמה דוגמאות למה אני מרגישה ונתפסת כ'חיה מוזרה' בחברה:
למשל, 'פרצופים' או קולות 'מוזרים' שאני עושה, צווחות של שמחה שבא לי פתאום לצווח, יללות חתוליות או צהלות סוסיות, אני מאפשרת לעצמי לעשות זאת בהרבה הזדמנויות. (לא מספיק עדיין, לטעמי...)
אני לפעמים עושה מדיטציות בכל מיני מקומות (באוטובוס, באמצע הרחוב).
מחבקת עצים כשבא לי (ברחוב).
יכולה לשיר לעצמי בקול באוטובוס.
יכולה לרקוד ברחוב, או לדלג כמו ילדה.
בוכה לפעמים בלי מעצורים ליד אנשים.
קרה לי גם שבכיתי בפגישות עיוורות. מכל מיני סיבות - עצב או שמחה.
אני יכולה פת-אום להתחיל לבכות בגלל געגועים לאלוהים, למשל.
אם כואב לי פיזית (או נפשית), אני בוכה בלי חשבון, כמו ילדה קטנה. ולפעמים גם מדברת עם אלוהים בתוך כדי כך.
פורצת בצחוק מטורף, או מתגלגלת מצחוק ממשהו שאני נהנית ממנו - כאילו בלי קשר לשום דבר.
עושה לעצמי 'סדנאות צחוק' על חוף הים המאוכלס.
אני תמיד הולכת לכל מקום עם תרמיל ענק שיש בו חצי בית, גם לפגישות עיוורות. (ותמיד צריכה להסביר 'מה זה התיק הזה?' כאילו, מה, את כבר מתכננת לישון אצלי? - הממ, אם יהיה נחמד, אז בעצם אולי, למה לא?
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)
)
אני יכולה להתפשט באמצע מסיבת ריקודים, או להישכב על הרצפה בסשן מטורף של צחוק או של בכי, או לרקוד בעוויתות אפילפסיות,...
אין לי בעיה לאונן או לעשות סקס מול אנשים (וגם עשיתי. - כמובן בסיטואציות מסוימות, לא בכל מקום. למרות שברעיון אין לי בעיה עם זה בכלל.)
אין לי בעיה עם הרעיון של זנות, וגם שקלתי את זה. (רק שלא נראה לי מתאים לנפש שלי כרגע, או בכלל -?).
יש תקופות שפורנו יכול לעשות לי את זה.
התפיסות שלי בענייני סקס בכלל הן מרחיקות לכת.
ועוד ועוד.
עדיין לא הגעתי ללאפשר לעצמי לרקוד ברחוב את 'יוסי בכינור פסי בתוף' בליווי של תוף מרים, אבל אני בדרך...
זה לא שאני רוצה להיות חריגה באופן מיוחד, הייתי שמחה אם עוד הרבה אנשים היו
מאפשרים לעצמם כמוני (לאו דווקא שצורכי הביטוי שלהם יהיו זהים, אבל מידת האיפשור לעצמם כן) -
אך לצערי, רוב האנשים לא חושבים כך, ורוב האנשים הרבה יותר עצורים או מאולצים.
ואני מחפשת את קול הילדה בתוכי שרוצה לבטא את עצמו ללא שום שיקולים.
כמעט כל מה שכתבתי נובע
מהמקום של הילדה שבתוכי.
הביטוי הזה שמבקש לצאת. בתמימות.
פשוט כי הוא שם.
אני לא מחפשת
דווקא לעשות דברים מוזרים ומשוגעים, או בכלל לעשות
דווקא, כפי שיש אנשים מסוימים שחושבים,
אלא אני מחפשת את הקול שלי.
והקול שלי לפעמים נראה משוגע.
ואולי דווקא בגלל שכ"כ הרבה שנים הרגשתי שהקול שלי מושתק (וזה התחיל מינקות וילדות כמובן), אז באמת הצורך לבטא אותו הרבה יותר חזק.
וגם בגלל שאני מלאה עוצמות, אז צורך הביטוי מאוד חזק.
והשילוב הזה בין
- המון עוצמות נשמתיות
- השתקה מתמשכת שגרמה להצטברות עצומה בפנים
יוצר אפקט של
'הר געש'.
אני מקווה שלא זעזעתי אף אחד.
אולי את מבינה כבר למה אני אומרת שאני 'מוזרה'.
אבל אין לי בעיה להיחשב ל'מוזרה', כאשר זה בא בקונוטציה חיובית.
ולהפך,
אני אשמח אם עוד אנשים ילמדו ממני, וירשו לעצמם להיות 'מוזרים'.
מה שבאמת חסר לי זה לא לפחד לבטא את עצמי.
ומה שחסר לי זה קבלה של מה שאני מהסביבה.
וכמובן, במיוחד, קבלה עצמית.