סיפור לידת הבית של זיו

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור אחים בלידה}

---

[מיצי_הריונית*]

אחרי הריון מושלם, באמצע שבוע 41, זיו החליטה שהגיע זמן לצאת לאויר העולם.
(דף המשך ל-מיצי הריונית)

כבר מספר ימים קודם התחילו צירים עדינים, שהתחילו בגב וזרמו אל הבטן. כבר חשבתי שזהו , מתחילים אבל לקראת הערב הם נחלשו ואחר כך הפסיקו. המשכתי כרגיל, מחפשת לי תעסוקות בבית, מתרגלת יוגה בבוקר בבית והולכת גם לשיעורים עם הקבוצה, מטיילת ברגל, בין לבין מנסה גם לישון כמה שיותר, לאגור כוחות. קוראת, כותבת, מכינה צלמיות פריון...

שבת 25.11.06:
אחרי שבשישי בערב נתנו לנורי (3.2) ללכת לישון ממש מאוחר (גם היה אצלנו חבר ונורי רצה להשאר איתנו להרדם בסלון) הוא כמובן התעורר מוקדם והעיר את שנינו בחיבוקים ונשיקות. עליז ושמח הוא מחבק את בטני הגדולה ואומר לה "תינוקת צאי כבר, אני אוהב אותך".
קמנו והתארגנו ללכת להורים של קוק לארוחת בוקר. הם גרים איתנו בקיבוץ רק בשכונה אחרת שעלייה גדולה מובילה אליה. בכוונה החלטנו לעשות את הדרך ברגל. בסוף בעלייה אני מרגישה כמו שני אגרופים קטנים אך מדוייקים הישר לשלפוחית. פק- פק . ומיד אח"כ נזילה לא רצונית. תארתי לקוק את שקרה ומיהרתי לפניהם לשרותים של הסבים. הנזילה גדלה והחלטתי לחזור הביתה להביא תחבושות (קיויתי לחזור לאכול, כי הייתי ממש רעבה) לקחתי להם את הקלנועית ומיהרתי הביתה.
בבית הזרימה התגברה. טלפון לליהי, המיילדת, שהמים ירדו. מייד אחר כך התחילו צירים. כואבים. צירי לחץ של בטן תחתונה.
טלפון לקוק שיחזרו הביתה (הם לפחות הספיקו לאכול). בין הצירים מסתובבת בבית מארגנת את הבאלגן מאתמול (אחרי שכל השבוע הכל כל הזמן היה מסודר ומאורגן לקראת האירוע, פתאום נבנו כאן כל מיני אוהלים בסלון, ומלא משחקים מפוזרים בדרך). פיניתי את המכשולים בדרך מהשירותים לסלון. אין שום מצב שאני לא בתנועה מתמדת. מהר מאוד מבינה שתחתונים פה רק מפריעים ונשארת עם מגבת וחזית ספורט.
קוק ונורי חוזרים וקוק מציע לנורי לצפות הטלויזיה (מאורע יוצא דופן בפני עצמו...) זה יושב לו מהופנט כאילו לא שם לב למתרחש שני מטר ממנו. אני קורעת על השטיח נשענת על הכדור הפיזיולוגי כך שהאגן ממשיך לנוע מעצמו. קוק מתמקם עם כיסא מאחורי ומתחיל לעסות לי את הגב התחתון במרץ, בתיאום עם תנועות גופי. זה היה פשוט נפלא. בכל ציר אני נושמת והוא לוחץ. מדי פעם אומרת לו קצת למטה/ למעלה/ יותר חזק. לא תיזמנו אבל הצירים היו די קרובים, בינהם פשוט נחתי, הגוף רפוי לגמרי.
למעשה כל מהלך הלידה לא עשיתי שום דבר יזום, לא לחצתי ולא התכוצתי, הגוף שלי עשה את הכל לבד.
ליהי הגיעה ומייד הזמינה גם את שרה'לה (המיילדת המגבה). היא הקשיבה במוניטור ושמענו שהכל תקין. היא החליפה את קוק מאחורי כדי שילך להכין את הבריכה. כשנורי ראה שהוא מתחיל להתעסק עם הצינור, נטש את הטלויזיה ובא לעזור לו.
ליהי ביקשה לבדוק אותי, קמתי והלכנו לחדר השינה. זו הפעם היחידה במהלך הלידה שהייתי על הגב... היא לא סיפרה לי מה הפתיחה ולי ממש לא היה צורך לדעת. אחרי שהכל נגמר היא סיפרה שהייתה פתיחה של 5.

---

חזרתי- (זה דף המשך ל מיצי הריונית ולא כמו שכתבתי קודם)

חזרנו לסלון, עוד ריקדתי קצת ונענעתי את האגן אך די מהר חזרתי לבירכיים והשענות על הכדור. נורי בא, ליטף,חיבק אותי בעדינות ועשה לי קצת מאסז' בגב. הוא הסתכל בעניין בנעשה. קיבל את כל האירוע בצורה הכי טבעית שאפשר. שרה'לה הגיעה הגישה לי מים- בעוד ליהי עושה לי מאסז' מאחור

היא נעזרה בשמן PDR שמקל על הכאבים. כנראה שבשלב זה היא כבר אמרה לקוק שאין טעם למלא מים בבריכה... אני מבקשת קצת שמן תפוז להרטיב את השפתיים, גם כי התייבשו וזה גם עוזר לפתיחה של השפתיים התחתונות. הצירים ממשיכים להיות תכופים אך באותה עוצמה. בין ציר לציר אני נחה רפויה לגמרי על הכדור ורק האגן ממשיך לזוז מעצמו.
ואז מרגישה שהברכיים מתפסקות מעצמן וציר גדול, אחר, מגיע. להפתעתי ליהי אומרת לי הנה הראש בחוץ, תרגישי. אני מורידה יד ומרגישה את הכיפה של הראש בחוץ.
הפוגה- אני נחה (אחר כך ליהי סיפרה שעברו שתי דקות בהן נחתי כך)
ציר גדול נוסף, כואב, אני שואגת והחצי השני של הראש יוצא.
הפוגה -ושוב מנוחה קלה.
ציר שלישי גדול וזיו מחליקה לידיים של ליהי.

[ פאוזה להנקה...יש לה תיאבון ברוך השם.]
ב11.00 זיו היתה בחוץ (כשעתיים מירידת המים)
ליהי ושרה'לה עוזרות לי להתיישב אחורנית תומכות בי עם כריות ומרפדות מלמטה. קוק עוד הספיק ממש בסוף לצלם משהו בדיגיטאלית (לוידאו הוא לא הספיק להגיע...) הן הניחו אותה עלי, עדיין מחוברת לחבל התבור. די מהר אחר כך התחילה לינוק, מקומטת כולה עטופה בחיתול. נורי וקוק התקרבו לראות, ולתת לי נשיקות. היתה כל כך הרבה אהבה באויר. כולנו יחד על השטיח. התחילו חיפושים אחר שרוך נעליים, שטוח, לקשירת חבל התבור. בסוף נמצא (בשביל זה יש שקיות גרביים של הכביסה)
עוד בבוקר החמות ביקשה (שוב) שאתאפק לפחות עד אחרי הצהריים כי לבן הדודה יש יומולדת (ב11)
אז ליהי הציעה שנורי וקוק יצאו לטיול (שלא יראה את השיליה יוצאת) והם הלכו למסיבת יום ההולדת וכבר בישרו לכולם את החדשות והפתיעו אותם בכך שאנחנו בבית (לא סיפרנו להורים בשביל לא להלחיץ, רק אחות של קוק ידעה מהתוכנית...)בינתיים בבית: ליהי בודקת מה עם השיליה ואני מרגישה שמתקרבת המכווצות. ליהי אומרת שזה כמו עוד ראש שיוצא, עוד ציר. כשהציר מגיע אני עוזרת לו בלחיצה קטנה והופ השיליה בחוץ הישר לקערה שהייתה מוכנה מבעוד מועד. ליהי בודקת אותה בצד, מורידה חתיכה בשביל הפוטנץ ומכניסה אותה לאלכוהול, את שאר השיליה מכניסה למקפיא בשקית (שנקבור בגינה אחר כך...) שרה'לה קשרה את חבל התבור שכבר הפסיק לפעום וחתכה אותו. חשבנו שנורי ירצה להשאר לשחק עם הילדים במסיבה אך הוא העדיף לחזור הביתה עם קוק.
[ המשך יבוא... קוראים לי לא. ערב]

עוד בישיבה התקשרתי לאמא שלי שתגובתה המופתעת אך לא ביקורתית הפתיעה וריגשה אותי. במודעות עצמית ראויה להארכה אומרת שטוב שלא סיפרנו לה קודם. הזמנו אותה לבוא.
ליהי העבירה את הקטנה אל קוק ולקחה אותי למקלחת. כשאני נקייה ומאורגנת, במיטה המשפחתית הגדולה, חזרה אלי זיו לידיים. היא פקחה עיניים הסתכלה סביב מסוקרנת וינקה בהנאה. קוק ונורי לידי. עוד דיונים לגבי הויטמין K (חשבתי שלליהי יש, לא סגרנו עד הסוף) בעלה של אמי נשלח להביא אותו מיולדת בישוב לא רחוק. בינתיים אמי באה ומצטרפת אלינו למיטה, מקשיבה בעניין, נפעמת, שואלת את ליהי שאלות ענייניות.

אחרי שהסבא חוזר עם הויטמין, ליהי שוקלת אותה (3,150 ) בודקת ומלבישה אותה. אנחנו בינתיים עם חיתולי בד (יותר נוח להרגיש כשיש פיפי ויותר נעים לגוף...) כולנו הולכים לנוח. שתינו נרדמות די מהר לנורי קצת יותר קשה להרגע והוא בונה אוהל בתוך הבריכה שנשארה יבשה.
בסוף גם הוא נרדם וכשמתעורר הדבר הראשון שרוצה זה לראות את "התינוקת שלו".

אני התעוררתי אחה"צ לקול ציוצי החתלתול של זיו שמיד קיבלה ציצי וינקה יפה. כבר שכחתי כמה הנקה מצמיאה. מיד הגיע אלי בקבוק מים (קנלים של חצי ליטר- נורי מאוד עוזר, הוא מאוד אוהב להביא בקבוקי מים מהמקרר...) נעשתי גם מאוד רעבה. טוב שהיתה יומולדת לבן-דוד, שלחו לי משם כל מיני פשטידות טעימות. קוק סידר לי צלחת שחיסלתי מהר וביקשתי עוד... בערב הוא גם עשה ארוחה גדולה וזרק כמה סטייקים על האש (אני ממשפחת הטורפים, זקוקה לברזל מן החי...)

נורי היה נפלא כל הלידה. הוא קיבל אותה הכי טבעי ופשוט שאפשר. הסתכל והתעניין מה שקורה. למחרת הוא אמר לי: "היא פשוט נפלה ממך". הוא לא נבהל מהדם (משום מה נראה לי שגם לא היה כלכך הרבה אבל אולי זה מפני ששר'לה וליהי כל הזמן אירגנו מסביב. בכלל, שתי מקסימות, הרגשתי שהן שם לגמרי בשבילי) נורי גם לא נבהל מהצעקות כי לא ממש הספקתי לצעוק (רק בשלושת הצירים האחרונים) והכנתי אותו לכך שיכאב לי כי התינוקת יוצאת מפתח צר אבל זה כאב טוב...

קוק ואני עדיין המומים ונפעמים מכל האירוע, כאילו לא היה, היינו שלושה ועכשיו אנחנו ארבעה. וכל הלידה של נורי נראת לנו הזויה לגמרי עם הלחץ של ביה"ח והוראות הרופאים ודהרת הסוסים במוניטור ואורות הניאון וכל החוטים וההתערבויות ומשכחי כאבים שעשו נורא לגוף...

בלידה הזו משכחי הכאבים היחידים שהשתמשתי בהם היו שמן העיסוי והידיים הנפלאות של ליהי וכמובן גם של קוק (שהרגיש אותי והיה לגמרי מסונכרן עם הגוף שלי, פורר ופיזר את הכאב בצירים ועזר להרגיע בינהם).

[אור_הירח*]

מחכה להמשך

[אמא_אדמה*]

מזל טוב, מיצי וכולכם..
איזה לידה זורמת... .. תענוג לקרוא..

[מאמא_מאוהבת*]

|בלונים||בלונים| מזל טוב!

[מיכל_בר*]

יופי של סיפור...
יופי של לידה!
אכן השאנטי והסבביה של ההריון הסתיימו כראוי.

תגידי, איך נורי הגיב - לנוכח הדם והאיכסות, לנוכח הצעקות שלך (אם היו)?

אז בלידה עצמה עמדת על הברכיים ורכנת קדימה על הכדור?

היית על הריצפה או על שטיח?

וואי וואי, שעתיים? אני כנראה חייבת לוותר על התכניות שלי ללדת באיזה חיק-טבע...

[חוט_השני*]

איזה סיפור לידה מקסים{@
מזל טוב לכל המשפחה!

[אורי_ה*]

מקסים ומרגש מאוד.

[אנונימי]

איזה יופי
מזל טוב ואושר ונעימים לכולכם

[מיצי_הריונית*]

לשאלתך מיכל, ברוב הזמן הייתי על הברכיים, רכונה אל כדור הפיזו כשהחזה והזרועות עליו, כל זה קורה על שטיח בין הסלון למטבח. שמתי מגבת על הכדור שלא יהיה המגע של הפלסטיק. מרגע שהבנתי שיורדים הרבה מים ויתרתי על תחתונים ותחבושות ונשארתי עם מגבת וחזית ספורט. הכדור היה לי ממש טוב כי הבטן היתה תלויה באויר האגן היה חופשי לזוז (בשמיניות ועיגולים ולאן שבא לו...) והגמישות שלו איפשרה תנועה תוך הישענות. ברגעים מסוימים תפסתי את רגלי הכיסא שהיה לפני הכדור, כשהייתי צריכה קונטרא מוצקה יותר.

אפרופו לידת בית בקיבוץ , במהלך כל הלידה דלת הכניסה לבית היתה פתוחה לרווחה, היה יום יפה ואויר נעים נכנס הביתה. אף אחד מהשכנים לא שמע (11 בבוקר בשבת זו שעה די רועשת מסביב כך שכמה צעקות נבלעות בהמולה הכללית) לא היה לי כל כך צורך לצעוק ובטח שלא מנעתי מעצמי, לא בגלל נורי ולא בגלל אף אחד אחר.

[סירופ_מייפל*]

יו, איזה יופי, מזל טוב. לידה מופלאה, מופלאה.
אני כל הזמן חושבת איך ללדת עם הגדול בבית. על זה כבר די ויתרתי. בלידה שלו צרחתי בכאלו רמות שאין סיכוי שאני רוצה שישמע (שוב (-: ).
שמחה, אושר ובריאות וכל טו.
נשיקות @

[g_a_n_i*]

במהלך כל הלידה דלת הכניסה לבית היתה פתוחה לרווחה
טוב שאפחד לא בא לבקש כוסוכר:-)

לידה נהדרת! תודה על הסיפור|עץ|

[מיכל_בר*]

גדולה את, גדולה.

[שי_רי*]

מזל טוב! יופי של סיפור לידה

[אור_הירח*]

לידה מדהימה, איזו שלווה,
איזה סיפור לידה מעורר השראה
מזל טוב

[יו_יו_בקנדה*]

איזה יופי!
נשמע מושלם.......

[אומה_לי*]

לידה מבורכת.
מעוררת השראה,
מזל טוב

[דגנית_ה*]

איזו לידה מדהימה!
איזה יופי!
מזל טוב מיצי ולכל המשפחה
ברוכה הבאה זיו

תהיו רק מאושרים!

ב-|L|
דגנית