מתי כבר תלדי שואלים סביבי ...
"לפני חודש" אני עונה...הייתי כה בטוחה בכך. בניגוד ל-2 הלידות הקודמות הפעם כבר מתחילת חודש תשיעי היו צירי ברקסון קיקס וכאבים רבים...וכל יום סימן חדש שהינה זה מגיע...פה קוואצ' ופה אווץ..ושום דבר לא קורה. אימי ממתינה עם מזוודה מוכנה כבר שבועות ומתקשרת פעמיים ביום לראות אם יש שינוי...
בשלב מסויים שהיתה כבר בטוחה שהינה זה קורה כי "הלחצתי " אותה בסימן חדש שגיליתי...היא הודיעה רשמית לבעלי שיודיעו לה כשיש פתיחה של 2 אצבעות..ולא לפני.
מאז אני מתאפקת שלא לעדכן כל שעה בשינוי..כמה חביב מצידי.
אני מבינה שיש זמן ומועד מדויק לרגע בו התינוק..או האלוקים..בוחר שזה הרגע המתאים ללדת. אבל אני לא מצליחה שלא לחשוב שהינה זה קורה..בתור לסופר..במטבח כשהאינסטלטור מתקן את הצינורות אני תוהה בליבי אולי זה עת רצון לפתיחת הזרימה...כשאני מסיעה את הילדים לגן..בלילה כשאני קמה
ובעיקר לפני שבתות...שאז אני מתפללת שזה לא יקרה בערב ואצטרך להזניק את השכנה משנתה לשמור על הילדים. לא אני לא מתכננת לידה טבעית, ולמרות שקראתי למעלה ממאה סיפורי לידה מעוררי השראה לא מצאתי בליבי שום רצון ללידה מסוג זה, באמבטיה או בריכת שחייה בסלון תופסת בעצמי את התינוק ויולדת כמו חיה אמיצה בטבע. למרות הנוחות שנראית לי מאוד בלידה בבית הסיכון נראה לי גדול מידי..
דווקא אתמול שמעתי על חברתי הטובה שילדה בבית לידה 5 , תוך 3 שעות ללא כאבים!!! ממש מעל הטבע.
היא מעולם לא היתה לחוצה "מתי זה יקרה" ואפילו שמחה לעבור את מועד הלידה במחשבה שהתינוק יהיה מוכשר יותר לינוק יפה..ואכן כך היה. אני מורידה את כובעי...
אבל לעומתה, סיפרה לי חברה טובה אחרת שכשילדה היתה לה הפרדות שלייה, והרופאים אמרו לה שאם היתה יולדת בבית היא או התינוק לא היו שורדים (אמאלה..) כי זה עניין של טיפול מהיר נגד הרעלה.
בקיצור..יותר נוח לי לחשוב שאני פחות מסתכנת למרות שאני יודעת שיש בבתי חולים התערבויות יתר.
אבל אין לי צורך לשכנע איש..את בחירתי עשיתי..לא בבית
פסח מתקרב, ואני תוהה איך מתכוננים לחג שבועיים לפני עם תינוק?
אבל בינתיים אני מנסה להתרכז בקריעת ים סוף הראשונה- ללדת בשלום.
הפעם ללא דולה....
(בפעם הקודמת שהזמנתי דולה, והלידה התעכבה, היא ישבה ליד הבטן שלי ודיברה אל התינוקת
baby come out אני רק התחננתי שמישהו יוציא אותה משם...את הדולה.)
התינוקת חיכתה למוצאי שבת, כשכל משפחתי הגיע מאי שם בארץ ..אז, רגע לפני שכבר לקחו אותי לניתוח קייסרי היא החליטה שעם קהל שכזה, שווה לצאת. והיא יצאה.ב"ה יפייפיה מאין כמוהה..
אני כבר לא זוכרת מה עושים עם תינוק קטן, עברו כמה שנים מאז לידת בני בן ה4
שיהוקים, אמבטיות, טיטולים...ומנשא? ההבדל בין לידה ראשונה לשלישית כנראה עצום..
הפעם לא קניתי בגדים והברקתי קירות..רק כבסתי בגדים שאוחסנו לרגע זה.
אחרי לידת בני היה לי מרץ..והחלטתי לבשל את ברית המילה בעצמי!! הורי חשבו שהשתגעתי , אבל לי היה נחמד לחשוב על הזדמנות קולינרית שכזו לבשל לאוהבי ומכרי...טוב אולי הגזמתי אבל יצא ממש מעולה בסוף
וכולם נהנו.(חוץ מאמא שלי שלא יכלה לצפות בי)
ועכשיו נשארו ימים בודדים עד לרגע האמת....מחר התאריך המיוחל...בפעם הקודמת זה קרה בדיוק בתאריך שרשמה לי הרופאה..אולי גם הפעם?
שוב אני מבשלת ארוחה למשפחה שיהיה להם משהו שאני נוסעת...ולבסוף נשארת.
הגב כואב ובקושי אני זזה...אני מרגישה כמו דולפין שנסחף לחוף ולא ברור לו איך יחזור למים...
גם לצאת מהאמבטיה דורש אקרובטיקה לא פשוטה.בידור.
גם תיק הלידה שלי מצחיק, בעלי קנה לי חטיף מיוחד ללידה...ואני מחביאה אותו מפני עמוק בין הבגדים , השמנים, הבקבוק החם ...לא עובר זמן רב ואני מגלה אותו...פיצוי שמגיע לי שלא ילדתי לא?
ובביקור הבא בסופר אני שוב מצטיידת ב"פיצוי" ללידה...ותוהה האם הוא יזכה להגיע ליעדו.
אני מאושרת שהלידה תהייה בירושלים..לקח לי שנתיים לחזור לעיר האהובה עלי מכל, ופה אני מרגישה שזו לידת בית.
נחכה ונראה, אולי מחר...אולי מחרתיים...זה לא יתעכב עד ליל הסדר נכון?