סרבנות מוצקים

שליחה על ידי ללו* » 09 דצמבר 2014, 03:47

מעתיקה הודעה חכמה של יעלי לה מדף אחר:
_מחשבה שעלתה לי אתמול:
אגוזים באים עם קליפה די קשה לפיצוח. אולי יש מתאם כלשהו בין יכולת של ילד לפצח אגוז ובין המוכנות שלו לאכול אותו בבטחה.
אולי לא צריך לתת להם אגוזים מקולפים. שילמדו לקלף בעצמם, ועד אז - יקבלו את חומרי התזונה החשובים האלה בתיווך הציצי...{{}}_

ואו.
כמה שזה מתגבר את התלהבותי מהקלמנטינה המקולפת להפליא (ולא מעוכה כמעט) שבן השנתיים ורבע שלי הציג לפני בגאווה לפני שבוע...
אני יכולה להסיק מזה שאפשר כבר לוותר על טקס הוצאת הגרעינים מכל פלח לפני שהוא אוכל? זה ממש מוציא את האוויר ממפרשי העצמאות החמודים שלו.

אפשר כבר לוותר על טקס הוצאת הגרעינים מכל פלח לפני שהוא אוכל?
כן, בגיל שנתיים וחצי הוא כבר אמור להיות מסוגל לפלות את הגרעינים בעצמו ולירוק אותם החוצה. או לבלוע

(שלי אוכל זיתים על גרעיניהם)

הצלחתי להסביר?
בואי נראה אם הבנתי ומצליחה לתמצת:
הפואנטה היא שהחשש לאספירציה הוא רק בהקשר לפרורי המזון שניתן החל מאזור גיל לקראת-חצי-שנה, כי את העצמים הקטנים הבלתי אכילים תינוק המעבדה שלנו כבר תרגל מוקדם יותר ו כל האוכל שהוא מכיר בחיים זה ציצי, ורפלקס ההקאה שלו עדיין חזק מאוד, ממוקם עוד לפני המעבר הן לוושט הן לקנה?

<כמה מוזר הרגשתי היום כשאפשרתי לה להכניס לפה מגנט קטן שמשך את עיניה. אבל אני באמת רואה וראיתי קודם שהיא משתעלת החוצה פיסות אוכל. נראה לי שהמרפאה בעיסוק שפגשתי אתמול באבחון לאח הגדול יותר הרימה גבה, כשהזהירה אותי מפני חוט שהקטנה מצאה על רצפת החדר, ואני הגבתי ב"מקסימום היא תשתעל את זה החוצה" וכמובן פקחתי עליה עין. אחר כך היה שלב שהקטנה ישבה עליי וקיבלה רבע תפוח קשה, ומתישהו השתעלה בגלל איזו חתיכונת, ואז אמרה לה המרפאה: "הסתדרת?"...>

גוש רך, דביק
אני יכולה להכליל בקטגוריה הזאת אגוזים ושקדים שנטחנו בשייק עם פרות ועם עלים? (עד כה נתתי לה מהשייק שלי.)

ממוקם עוד לפני המעבר הן לוושט הן לקנה?
בדיוק! זה ממש בסוף חלל הפה, אולי אפילו עוד קודם, לפני שהוא נהפך לצינור. אהם, אני חושבת. (לא אנטומיסטית, לא רופאה, כן?)

אני יכולה להכליל בקטגוריה הזאת אגוזים ושקדים שנטחנו בשייק עם פרות ועם עלים?
לא יודעת, אבל אני מכלילה בקטגוריה הזאת אגוזים שבושלו בדייסה.
אני מניחה שאת יכולה למשמש את השייק עם האצבעות, ולראות עד כמה הוא דביק ועד כמה פירורי האגוזים הם חלק מעיסה או חופשיים ועומדים כשלעצמם.
אם הם "עצמאיים", ואם יש ביניהם פירורים גדולים יותר פה ושם, הסכנה גדולה יותר.

זה ממש בסוף חלל הפה, אולי אפילו עוד קודם
ככה אני מתרשמת מה-gag שלה כרגע. (והיא אוטוטו בת תשעה חודשים!)
תודה רבה רבה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי תמרוש _רוש , יש לי פיצפונית בת 10 חודשים שנולדה במשקל 2.400 (באחוזון 2) ויונקת בשמחה בהנקה מלאה.
עד לפני חודשיים הכל היה טוב והיא עלתה יפה לאחוזון 8 במישקל ולאחוזון 40 בגובה אבל לפני חודש בשקילה האחרונה גילינו שהיא ירדה לאחוזון 7 במישקל ולאחוזון 30 בגובה, (בקושי הגיעה ל7 קילו בגיל 9 חודשים וקצת)... האחות מצד אחד הרגיעה ואמרה שזה קורה כי היא התחילה לזחול הרבה ולעמוד ,לטפס וכל מיני השתוללויות.( היא פעילה ושמחה ומתפתחת יפה אבל מאוד עדינה ובוכה בכי קורע לב אם אני מנסה לדחות לה את ההנקה...) אבל מצד שני היא המליצה להפסיק להניק במהלך היום ולתת לה רק ארוחות מוצקים , להניק רק בערב ובבוקר...
מיותר לציין שלא הולך לי!!! אני כל יום מניקה אותה אחרי ארוחת 10 שבה היא אוכלת ממש מעט ואחרי ארוחת הצהריים- כי היא מבקשת! ואולי בגלל זה היא אוכלת פחות אבל אין לי לב לסרב לה...אני מנסה כל יום בשעות קבועות מגוון מאכלים, מירקמים, צבעים , טמפרטורות וצורות הגשה...ניסיתי לתת ארוחות קטנות במקום 3 גדולות אבל אז פחדתי שאני הופכת אותה למנשנשת וכל היום תוקעת לה אוכל ביד....
אז חזרתי ללוז של :הנקה בבוקר ואז עוד הנקה בתשע עשר על פי דרישתה ורק אחר כך אוכל (דייסת קוואקר שקדיה עם פירות שהיא יחסית אוהבת), ואז ארוחת צהריים באחת- שתיים ושוב הנקה להשלמה ואז בארבע פירות שלפעמים היא מסכימה ולפעמים לא ומעדיפה ביסקוויט ולינוק קצת, בשש ארוחת ערב ביצה אבוקדו לחם מטוגן ירקות מרוסקים וכאלה שבארוחה הזאת לפעמים היא אוכלת ארבע חמש ביסים ולפעמים יותר ובסוף עוד הנקה אל תוך השינה ...

כבר השתגעתי מהניסיונות היצירתיים ובסוף התוצאה היא שהיא אוכלת ממש מעט, בשבוע האחרון אני מנסה לשחרר ולתת לה יותר לבד כמו שהיא אוהבת. אני שמה לה חתיכות על המגש ואז היא זורקת הרבה לריצפה, מסכימה לכמה ביסים ממני עם הכפית או עם היד ואת השאר מנסה לאכול לבד וצועקת /בוכה אם מנסים להאכיל אותה כשנמאס לה וזה קורה די מהר...ואז עשר דקות אחר כך או לפעמים ממש ישר אחר כך היא מבקשת לינוק.
אני לא הצלחתי מעולם לתת לה לאכול מבקבוק חוץ ממים קצת מכוס ספורט ובעלי עובד עד מאוחר כל יום אז זה רק שתינו בהתמודדות הזאת

רחוקות גם מסבתא

...אם הייתי ננותת לה מההתחלה בקבוק ביום היא היתה אוכלת יותר ? כי אמרו לי לטחון לה אוכל למרק ולתת בבקבוק אבל זה לא עבד למרות שניסיתי רק מספר מועט של פעמים... לנסות שוב? להתמיד כל יום באותה שעה בניסיון לתת בקבוק עם דייסה/מרק/פירות? היום בערב כמו כבר כמה פעמים אחרי שקילה או סתם עוד יום מתסכל בניסיונות ההאכלה ישבתי לבכות קצת אחרי שנירדמה ואז נפלתי על האתר הזה ועל העצות שלך! תודה! הפסקתי לבכות ! יש עוד משהו שאת יכולה להמליץ לי שלא חשבתי עליו כדי לגרום לה לאכול יותר ולהשמין קצת? היא רזונת...

הי! רגע! את יודעת שהנקה זה מאוד מאוד משמין?

התינוקות שאני מכירה שטחנו להם אוכל מבקבוק רזו. כי החלב הוא חומר די שמן.
שלי אוכלת לפעמים הרבה, לפעמים קצת (הרבה זה 3 כפות. להירגע) ותמיד גם יונקת. את או בעלך רזים? יש סיכוי שזה יותר משפיע מכמות האוכל המוצק.

לבד כמו שהיא אוהבת. אני שמה לה חתיכות על המגש ואז היא זורקת הרבה לריצפה, מסכימה לכמה ביסים ממני עם הכפית או עם היד ואת השאר מנסה לאכול לבד וצועקת /בוכה אם מנסים להאכיל אותה

זה נשמע לי אופייני ובריא, ודומה למה שהולך אצלנו (אני כבר "אמא משומשת במצב טוב"). בכורה היתה בגיל שנה אולי 8 קילו. אחותה שמנמודה ממנה, אבל ת'כלס כנראה שהיא רזונת וזהו. רק נדאר לא לקלקל לה את ההנאה והחקרנות מהאוכל והכל יהיה בסדר. כשהיא תתחיל להשתלט על "אחיזת פינצטה" (להחזיק משהו בגודל גרגירי, לא רק "לגרוף". לאכול ביד פתוחה ולא רק "מה שמציץ החוצה" מהאגרוף) היא בהתאמה תאכל כמות משמעותית יותר. קצת בכל פעם. עד שנה- וחצי ככה אין לצפות לארוחות מאסיביות, אז איזה כיף שיש לכן שפע הנקות מזינות משמינות ומהנות

היי אמא בהרצה!

מצטרפת לרקמה!
ירידה מאחוזון 8 לאחוזון 7 אצל תינוקת, שבכלל הייתה באחוזון 2 בתחילת הדרך נראית לי זניחה. הרי אולי במדידה הקודמת לא עשתה פיפי-קקי לפני השקילה ועכשיו כן עשתה בדיוק לפני... זה לא שהיא ירדה מאחוזון 50 לאחוזון 7.
ויש מחקר מפורסם (של פרופ' דולברג כמדומני), שנערך בארץ והראה שאחוזי השומן בחלב האם עולים בנקה מעבר לגיל חצי שנה.
בתי בת העשרה חודשים אוהבת לטעום מגוון של מאכלים, אבל לא אוכלת עדיין בצורה מסודרת ואי אפשר להגדיר את אכילת המוצקים שלה כארוחות דשנות. עיקר התזונה שלה הוא יניקה, וזה נראה לי נהדר.
כמובן חשוב להמשיך ולעקוב. והייתי גם שמה לב שהמעט שהיא כן אוכלת (והולך וגדל לאט לאט) יהיה מזין: אבוקדו במקום ביסקויט וכיו"ב.
@}

היום בערב כמו כבר כמה פעמים אחרי שקילה או סתם עוד יום מתסכל בניסיונות ההאכלה ישבתי לבכות קצת אחרי שנירדמה

(זה לעכשיו, והנה עוד אחד שתשמרי לך לפעם הבאה שייפול עלייך במצברוח נאכס כזה

)
נשמע שאת מאוד מאוד מתישה את עצמך במאמצים להגיש לה אוכל שתאהב. איך אפשר להקל עלייך קצת? מה הכי מפריע וקשה לך בסדר היום שתיארת, ותשמחי להוריד?

את העצה לגבי הבקבוק אני מציעה לסנן, ואת ייסורי המצפון הנלווים לה בכלל להעיף לכל הרוחות. המטרה של חשיפה למוצקים בשלב הזה היא עוד לא כל כך תזונתית (כמו שכתבו לך מעליי - את עיקר הקלוריות היא עוד אמורה לקבל מהחלב), אלא בעיקר התנסותית-התפתחותית, לתרגל אכילה של גדולים. אז בקבוק - איזו תועלת יש בו? הרי זו לא אכילה של גדולים. גם להתפתחות הלסת ולבריאות השיניים בקבוק זה לא להיט.

היא זורקת הרבה לריצפה, מסכימה לכמה ביסים ממני עם הכפית או עם היד ואת השאר מנסה לאכול לבד וצועקת /בוכה אם מנסים להאכיל אותה כשנמאס לה וזה קורה די מהר
חייבת לצטט לך מהודעה של תמרוש האלופה בדף אחר:
_כי לפני שהבנאדם מתחיל לאכול, הוא צריך לעבור קרוב ל-20 שלבים בדרך.
חלק מהשלבים הם: לראות, להריח, לגעת, למעוך, ללבוש (כלומר, למרוח על הגוף והשיער), ללקק, להכניס לפה, לירוק (שלב חשוב ביותר!), ללעוס (ולירוק), לראות מישהו אחר אוכל את זה... ורק בסוף לבלוע.
תשימי לב שגם בתור מבוגרים, אם אנחנו נתקלים באוכל חדש לחלוטין, אנחנו נעבור לפחות דרך חלק מהשלבים האלה, רק שזה יהיה תהליך מהיר, אולי אפילו כמה שניות, ולפעמים אנחנו כמעט לא שמים לב שאנחנו עושים את זה.
לתינוקות זה לוקח ימים ושבועות, וזה נורמלי_

הי בנות או שמא אומר נשים מדהימות..

תודה! גם על החיבוקים הרוחניים וגם על ההסברים המקיפים, מעולה לשמוע מאמהות מנוסות שהכל תקין ונורמאלי! עזרתן הרבה ובאמת תיארתן במדויק את מה שקורה (עם האחיזת אגרוף המצחיקה...חשבתי שרק היא עושה את זה...

אהבתי את השלביות המדויקת שתיארתן עד שלב האכילה המיוחל , הרגעתן אותי , אכן אנחנו לא גדולים במיוחד וכנראה זה באמת גנטי . העצות שלכן מעולות ! תודה. מקווה שזה יעזור גם לאמהות אחרות שיקראו את זה בעתיד

שלום, בתי בת ה 8 חודשים, נולדה 3.5 ק"ג, הנקה מלאה, עד גיל 7 חודשי הגיע ל11 ק"ג,74 ס"ם גובה, בחודש האחרון העלייה במשקל נעצרה לגמרי, לא הוסיפה גרם.
בת ראשונה, לא היה לי שום נסיון ע ילדים, בגיל 5 חודשים רופאת ילדים אמרה שחייבים לתת לה מוצקים , 200 גרם מנה בארוחה !?!?!, כמובן שלא נתתי כמות שכזאת אבל מצד שני הרגשתי חופשי לאפשר לילדה לאכול כמה שהיא רוצה. והיא רצתה, מוכנה לאכול כל דבר שנכנס לפה, בכול המרקמים וכל הטעמים.

אבל זה גרם לה לריפלוקס קשה פליטות וגרעפסים.

בהתחלה לא הבנתי ממה הריפלוקס, כול רופאי הילדים, הגאסטרו, אפילו נוטורופתית והומאופטית אמרו שמוצקים לא גורמים לריפלוקס.

אחסוך במילים, בשורה תחתונה למרות כל מה שאמרו הבנתי באופן חד משמעי שמוצקים גורמים לה לפליטות וריפלוקס

כל המוצקים, ניסיתי הכול, טרי מאודה אפוי, בכמויות מזעריות, ברמה ש מוצק מסויים, נגיד דלעת אפוייה נותנת כף כל יו במשך יומיים ביום השלישי מתחילה לפלוט, ורק כאשר המוצק מתפנה ממערכת העיכול לגמרי מפסיקות הפליטות.

מה עם הברזל, אני לא נותנת תוסף ברזל, האם בהנקה , היא תקבל מספיק?

מה שאני מתארת יכול להצביע על בעייה רפואית כל שהיא?

והחשש העיקרי שלי שלא יגמר לי החלב, מאז שעברתי להניק אותה פעם אחת בלבד בלילה (לפני שבועיים) , אני מרגישה ירידה בכמות החלב, הילדה יותר מסתובבת עם המוצץ.
תודה רבה.

אמא בהרצה,
האחות מצד אחד הרגיעה ואמרה שזה קורה כי היא התחילה לזחול הרבה ולעמוד ,לטפס וכל מיני השתוללויות.( היא פעילה ושמחה ומתפתחת יפה אבל מאוד עדינה ובוכה בכי קורע לב אם אני מנסה לדחות לה את ההנקה...) אבל מצד שני היא המליצה להפסיק להניק במהלך היום ולתת לה רק ארוחות מוצקים , להניק רק בערב ובבוקר...
אוף

אז קודם כל: כל מה שכתבו מעלי.
אחר כך:

תנודות במשקל זה נורמלי (כן או לא עשתה קקי לפני, בגדים שונים, משקל שונה)
לרדת במשקל עם תחילת הזחילה / הליכה וכו' זה גם מאוד נורמלי.
לא מתחילים לדאוג מירידה במשקל אחרי שקילה אחת! בייחוד אם הירידה באחוזונים לא גדולה, ובייחוד אם אין סימנים מדאיגים אחרים (עייפות, חיוורון, ירידה חדה בתיאבון...). אומרים "טוב, בואו נשקול עוד פעם עוד חודש ונראה מה קורה"
העצה להוריד הנקות כדי להעלות במשקל איננה עומדת בשום מבחן מציאות, חסרת היגיון ומעידה על חוסר ידע בהנקה.
חלב אם הוא הכי מזין והכי עשיר מבחינה תזונתית, והוא אמור להיות מקור התזונה העיקרי של תינוקות עד גיל שנה. נכון, יש תינוקות שמתחילים לבלוס די מהר, אבל המון המון תינוקות אוכלים לא יותר מאשר פירורים ונגיסות וטעימות ומריחות (וזריקות על הרצפה) עד גיל 13 או 14 חודש, ורק אז פתאום יורד להם האסימון והם מתחילים אשכרה לאכול.
חלב אם נהיה הרבה יותר עשיר בשומנים נחוצים (וגם בגורמי חיסון) אחרי גיל שנה.
אין שום טעם להגביל הנקות!

שורה תחתונה: כמה שאת תהיי רגועה יותר, היא תאכל יותר טוב. תציעי לה מוצקים כמה פעמים ביום, תני לה לינוק כמה שהיא רוצה, ותבעטי בתחת של כל המלחיצים. שילכו לבלבל את המוח למישהו אחר.
אם תתחילי "לנסות לגרום" לה לאכול, רוב הסיכויים שהיא תתחיל לדחוף בחזרה. פשוט חבל על הקונפליקט המיותר.

נ.ב. ערכתי לך את הפוסט - קצת יותר ניקוד ופסקאות קצרות יותר. אנא נסי להימנע מ תגובת גוש, די קשה לקרוא את זה

היי אילנית,
נשמע שיש לה בעיה אורגנית כלשהי עם הרבה מזונות או חומרים שיש במזון.
אולי אלרגיה, אולי רגישות (intolerance, sensitivity, יש כמה מונחים שדומים זה לזה)... לך תדע.
אני הייתי מנסה למצוא איזשהו איש מקצוע שמבין ומנוסה עם בעיות של רגישות למזון. יש הרבה מאוד אנשי מקצוע שלא מבינים ולא יודעים, זה תחום מאוד ספציפי.
בין אם זו דיאטנית ילדים (ותינוקות), או רופא ילדים שהתלבש על הנושא ולמד אותו, או כל מישהו אחר שיודע ויכול לאבחן ולעזור. תנסי לחפש ולשאול בסביבתך, פה בבאופן ובפורומי הורים, מי מכיר מי יודע.
אם מתאים לך, את גם יכולה לנסות אבחון וטיפול דרך אייפק. יש באתר מי שהתנסו וראו הצלחה גדולה. שווה לבדוק.
בינתיים, תתנחמי בזה שהחלב שלך הכי טוב לה שאפשר, ותני לה לינוק לפי דרישה. אם היא יונקת לפי דרישה החלב לא ייגמר, גם אם היא יונקת פחות בלילה. אם את מודאגת, את יכולה לנסות לתת לה פחות זמן מוצץ ולעודד אותה להיות יותר על הציצי, או להציע לה עוד הנקה יומיומית בזמן שנראה לך הגיוני מבחינת סדר היום שלכן.

ברזל - יספיק לבינתיים. בחלב אם יש ברזל, אמנם לא בכמויות גדולות, אבל הכי הרבה ממנו נספג בגוף התינוק (יחסית לברזל מכל מקור אחר). אם את מודאגת את יכולה לעשות בדיקת דם ובהתאם להחליט על תוסף, העניין הוא שאם היא רגישה להרבה דברים, אולי תהיה לה תגובת דחייה גם לחומר כלשהו בתוסף הברזל. לכן כדאי לקרוא את התויות של התוספים האלה עם זכוכית מגדלת - אחרי שאת מתחילה להבין לאיזה חומרים היא מגיבה רע ולאיזה לא.

תודה על התגובה המהירה.

עוד שאלה, כמו שאת מכירה, יש מצב שרגישות כזאת תעבור מעצמה עם הגיל, אחרי גיל שנה או קצת יותר?

כל כך לא מתאים עכשיו להסתובב בין אנשי מקצוע, הילדה בדיוק בשלב של חרדה מזרים במיוחד נשים. חוץ מזה אין לה רגישויות יתר.
תודה ושבת שלום

יש מצב שרגישות כזאת תעבור מעצמה עם הגיל, אחרי גיל שנה או קצת יותר?
אני לא יודעת. אני יודעת שאלרגיות חריפות מזן מסוים עוברות מעצמן. רגישות - נשמה לי שזה תלוי במידה מסוימת בבשלות של מערכת העיכול. יש רגישויות שעוברות או נהיות פחות דרמטיות... ילדה אחת שאני מכירה היתה רגישה לכל דבר תחת השמש, והיא הגיבה יפה לטיפול בתוספי מזון מסוימים - היום היא רגישה הרבה פחות. אולי חלק מזה זה גם עניין של התבגרות מערכת העיכול. בכל מקרה, זה עשוי להיות עניין הדרגתי ואיטי - אולי כמה שנים.

כל כך לא מתאים עכשיו להסתובב בין אנשי מקצוע, הילדה בדיוק בשלב של חרדה מזרים
קשה...
אולי אפשר להתחיל בלעדיה. אני חושבת שתוכלי לעשות הרבה בעצמך, כלומר לטלפן, לאתר את אנשי המקצוע הנכונים, ולעשות פגישה ראשונה בלעדיה, ולהבין מה האפשרויות שלך ואיך לאבחן ואיזה טיפולים אפשריים יש, ומה מוצא חן בעינייך. בהנחה שהיא יכולה להישאר בזמן הזה עם אבא או מישהו...

חלב אם הוא הכי מזין והכי עשיר מבחינה תזונתית, והוא אמור להיות מקור התזונה העיקרי של תינוקות עד גיל שנה. נכון, יש תינוקות שמתחילים לבלוס די מהר, אבל המון המון תינוקות אוכלים לא יותר מאשר פירורים ונגיסות וטעימות ומריחות (וזריקות על הרצפה) עד גיל 13 או 14 חודש, ורק אז פתאום יורד להם האסימון והם מתחילים אשכרה לאכול.
תמרוש רוש, תודה על המשפט הזה!

וגם על זה: _כמה שאת תהיי רגועה יותר, היא תאכל יותר טוב. תציעי לה מוצקים כמה פעמים ביום, תני לה לינוק כמה שהיא רוצה, ותבעטי בתחת של כל המלחיצים. שילכו לבלבל את המוח למישהו אחר.
אם תתחילי "לנסות לגרום" לה לאכול, רוב הסיכויים שהיא תתחיל לדחוף בחזרה. פשוט חבל על הקונפליקט המיותר._

שליחה על ידי נעמי* » 18 מרץ 2015, 22:09

שלום אני אמא לתינוקת בת שנה וחמישה חודשים שלאחרונה לא מוכנה לאכול מוצק רק בקבוק , יש לכם עצה מה לעשות ( היתה חולה עם שלשול שבוע מאז לא רוצה מוצק) , לפעמים עושה לי טובה שאוכלת כמה כפות פתיתים
אני גם רוצה להתחיל לגמול אותה מבקבוק באמצע הלילה
אשמח לעזרה

שליחה על ידי ללו* » 19 מרץ 2015, 03:08

ברוכה הבאה נעמי @}

היתה חולה עם שלשול שבוע
זהו, ככה זה. תינוקות חולים חוזרים להרגלי אכילה ישנים לאט לאט, וזה נורמלי ובריא - אין צורך לדחוק בהם.
מצטטת לך ממעלה הדף, מהודעה של תמרוש רוש שבעצם מומלץ לקרוא את כולה:
_ד. גם מחלה מאוד משפיעה על התיאבון של פעוטות, וההשפעה יכולה להיות גם ימים ושבועות אחרי שהמחלה עברה.
ה. ילד שבבסיס אוכל טוב, יכול "לספוג" צום זמני או צמצום זמני של התפריט מהסיבות שלעיל, ולא יקרה לו שום דבר רע. הוא יפצה על זה אחר כך, אם כשיחזור הביתה או כשהמצב יתייצב או הוא יתאקלם ויתרגל.{{}}_
אז בינתיים היא רוצה בקבוק? שיהיה בקבוק. את תראי שעם הזמן היא מעצמה תחזור (בהדרגתיות כנראה) להרגלי האכילה הישנים. אל חשש (-:

אני גם רוצה להתחיל לגמול אותה מבקבוק באמצע הלילה
לעניות דעתי זה עוד לא הזמן. חכי שהאכילה ביום תתייצב.

חייבת עצה דחופה!!! בן שנה וארבעה חודשים. כמעט ורק יונק!!! מסרב לאכול. מקס' 3 ביסים (גרבר / אבוקדו / בטטה / תפו"א), לעיתים רחוקות דברים נוספים. לעומת זאת, ממתקים ועוגיות יודע לאכול יפה מאוד (בד"כ אין בנמצא). כל התזונה שלו מבוססת על הנקה. נמצא בתחתית האחוזונים בגובה (אחרי שמותחים אותו). גם הרופא ילדים וגם בטיפת חלב אמרו לי להפסיק להניק. אני מפחדת שלא יאכל כלום. מה לעשות????????? אגב, הוא כ"כ עקשן, שבגיל 4 חודשים שחזרתי לעבודה, הוא לא היה מוכן לאכול שאוב והיה מחכה לי מ- 9 עד 16:00. יש לי ילדים גדולים יותר, מעולם לא ראיתי דבר כזה. פליז HELP!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עד שיגיעו החכמות: נסי לקרוא קצת במעלה הדף. יש בו הרבה חכמה וניסיון.
בעיקר חפשי הודעות של תמרוש.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ברזל תקין????

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמרוש שלום
בתי בת שנה וארבעה חודשים
אוכלת בבוקר בקבוק אחר פירות מרוסקים, בצהריים מרק מרוסק ובארבע מעדן.
אחר הצהרים מוענה לכרסם לפעמים פרי ( תפוח או אגס) , לרוב יורק אותם לאחר שנגסה בהם והיו בפיה זמן רב.
ארוחת ערב היא לא מוכנה לאכול, רק בקבוק עם סימילאק.
לעיתים, בצהריים, מוכנה לטעום קציצה או פירה, לא דבר אחר.
היא באחוזון גבוה (93) אבל לא אוכלת מוצקים... מה עושים???

היא לא אוכלת מוצקים... מה עושים???
קודם כל, מתחילים לשנן את העובדות הבאות:
היא אוכלת בבוקר פירות מרוסקים.
היא אוכלת בצהריים מרק מרוסק, ולפעמים קציצה או פירה.
היא אוכלת אחה"צ מעדן, ולפעמים גם פרי.
שורה תחתונה: היא אוכלת מוצקים כל יום, שלוש פעמים ביום.

אז מה בעצם מטריד אותך? איך נוצרת אצלך ההרגשה שהיא "לא אוכלת מוצקים"?

פעוטות בגיל שנה עד שנתיים נוטים לאכול כמויות מגוחכות של מזון, שלושה ביסים בשבילם זו ארוחה. את באמת לא מצליחה להבין מאיפה הם מביאים את האנרגיה. זה נפוץ וזה נורמלי.
הם גם נוטים לשנות כמויות באופן דרסטי. פעוט עשוי לאכול קערה מלאה ביום אחד, ושלושה פירורים ביום אחר. או לאכול מינימליסטי, רוב הזמן, ואז להתארח במסיבה ולנשנש כמויות מצטברות של מזון במשך כל אחר הצהריים.
גם זה נורמלי.

מה שכן, אני רואה שהיא אוכלת את המרוסקים, אבל לא כל כך נוגעת בחתיכות. זה נכון?
הגישה לזה היא: להגיש לה מגוון של מאכלים, במגוון של מרקמים, וכמות ממש קטנה מכל אחד. למשל, שתיים-שלוש קוביות פירות או בשר בגודל של ס"מ מרובע. בעובי וברוחב של קצה האצבע שלה.
ולהציע ולהציע ולהציע מדי יום, לשים לה על הצלחת, לתת לה לבחור, ולא להתרגש אם הכל הולך בסוף לפח או לרצפה. זה חלק מהתהליך.
לתת לה תמיד כפית או מזלג, אם היא בעניין, אבל גם לעודד אותה לאכול עם הידיים.
ולתת לה שליטה על התהליך.
האם נראה לך שיש לה קושי בלעיסה ובבליעה של חתיכות?
האם את מאכילה אותה או שהיא אוכלת בעצמה?

נ.ב. האם ב"מעדן" את מתכוונת ליוגורט או גבינה לבנה עם תוספת סוכר? ממליצה לך לשקול להעיף את זה, מהבית ומהתפריט. תוספת סוכר מעובד זה לחלוטין לא מה שהיא צריכה עכשיו.
אני יודעת איזו תזונה הולכת מסביב... אבל השנים האלה, עד גיל שלוש או ארבע, הן שנים שבהן אנחנו מתכנתים ומעצבים את הדיסקט הקשיח שלנו בנושאי אוכל. ההעדפות שלנו, הנורמות שלנו, הטעם שלנו. אם תתעקשי לתת לה תזונה טובה עם מינימום של סוכרים מעובדים בגיל הזה, יהיה לה יותר קל להתמודד אתם אחר כך, כשתהיה לך פחות השפעה.

פלוני אלמונית:
בן שנה וארבעה חודשים. כמעט ורק יונק!!! מסרב לאכול. מקס' 3 ביסים (גרבר / אבוקדו / בטטה / תפו"א), לעיתים רחוקות דברים נוספים.
יש תינוקות כאלה. זה עשוי להיות בסדר, אבל שווה לבדוק אם אין מחסור בברזל שמשפיע על התיאבון.
בכל מקרה, חלב אם הוא מזון מאוד עשיר, מזין ומגן, גם בגיל הזה.
ממתקים ועוגיות יודע לאכול יפה מאוד (בד"כ אין בנמצא)
טוב מאוד שאין בנמצא.

גם הרופא ילדים וגם בטיפת חלב אמרו לי להפסיק להניק.

|N||N|
המלצה חמה: כל פעם שרופא או אחות אומרים לכן דבר כזה, תשאלו אותם איפה הראיות. מאיפה הם יודעים, על מה הם מבססים את מה שהם אומרים, מה אומרים המחקרים העדכניים בנושא.
הנקה עד גיל 2-4 היא הדיפולט, ברירת המחדל. אם הם ממליצים להפסיק להניק, חובת ההוכחה עליהם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, פעם ראשונה כותבת פה....
הבת שלי בת 10 חודשים, התחילה מוצקים "מאוחר" בערך בגיל 6.5 חודשים בגן (לא הראתה מוכנות לפני)
מה שקורה שהיא אוכלת 2 ארוחות מוצקים יפה בגן- פירות ומרק טחון אבל בבית שאני מכינה לה את אותו האוכל היא אוכלת כמה כפיות ואז סוגרת את הפה. בגן הם אומרים שהיא אוכלת הכל בתאבון
אז איפה הבעיה בבית??
בעיה אחרת- מתקשה להעביר אותה מטחון למוצק היא משחקת עם זה ובסוף מוציאה ובכלל שאני מנסה לתת לה משהו שהוא לא המרק הרגיל (הטעם) שהיא מכירה היא לא רוצה- כמו טעם של בולונז, קציצה וכו'- היתה גם פעם שזה גרם לה ממש להקיא.
ובגן טחון יש רק מרק אז זה רק מה שהן נותנות לה. מה עושים? איך גורמים לה לאהוב טעמים חדשים שגם ככה בבית היא בקושי אוכלת מוצק?
המון תודה!!!
אמא מיואשת.................

היא אוכלת 2 ארוחות מוצקים יפה בגן- פירות ומרק טחון אבל בבית שאני מכינה לה את אותו האוכל היא אוכלת כמה כפיות ואז סוגרת את הפה. בגן הם אומרים שהיא אוכלת הכל בתאבון
שלום נתי,
אני חושדת ששיטות ההאכלה (או שמא: שיטות ההאבסה) בגן שונות מאלה שבבית, וטוב שכך. ואולי טוב יהיה שגם בגן לא תסיים את הכמות המוקצבת.

איך גורמים לה לאהוב טעמים חדשים שגם ככה בבית היא בקושי אוכלת מוצק?
אולי יתאים לך להגיש לה פלחי פרות וירקות: אגס, גזר מבושל וכו'.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה- תפילה לאם
לא יכול להיות שהיא שבעה אחרי 6-7 כפיות מרק..... לעומת זאת בגן הן טוענות שהיא אוכלת בשמחה (לא בדקתי אבל בגדול סומכת עליהן)
אני מנסה לתת חתיכות, היא לוקחת קצת אבל זה לא ארוחה, ארוחה היא מוכנה רק בטחון.... מפחדת שבגלל שהיא כבר גדולה (10 חוד') ועוד לא עברה מרקם, זה עושה נזק לעתיד.... לא?

נתי,
על אף שאני כבר לא ממש אמא צעירה, כמו שאת מגדירה את עצמך, אני עדיין מוצאת את עצמי מתלבטת אל מול ההאכלה של בתי בת השנה וכמעט שלושה חודשים. וזאת הסיבה העיקרית שהתגלגלתי לדף הזה בעצמי.
אני שואבת עידוד מדבריה המלומדים של תמרוש רוש קצת מעלינו.

לא יכול להיות שהיא שבעה אחרי 6-7 כפיות מרק.....
לפי תמרוש רוש:
פעוטות בגיל שנה עד שנתיים נוטים לאכול כמויות מגוחכות של מזון, שלושה ביסים בשבילם זו ארוחה. את באמת לא מצליחה להבין מאיפה הם מביאים את האנרגיה. זה נפוץ וזה נורמלי.
ואני מוסיפה: אולי המרק מצמיא, ואחרי לגימת מים היא תרצה לאכול עוד קצת?
או שאולי היא אכלה משהו אחר לפני כן ועדיין שבעה ממנו?
תחושות רעב ושובע שהשתבשו אצלי, הייתי רוצה לשמר אצל התינוקת שלי שעדיין מבחינה בהן באופן טבעי.
אם בתך אוכלת שש כפיות מרק, נראה שהוא מוצא חן בעיניה ושהיא מסוגלת לאכול ממנו. אם היא מפסיקה אחרי כן, כנראה שהספיק לה. מה, היא עושה מניפולציה כדי לקבל ג'לי במקום המרק? P-:

בגן הן טוענות שהיא אוכלת בשמחה
לא התכוונתי שדוחפים לה בכוח, אבל יכולים להסיח את הדעת, לעשות "אווירון" וכאלה.
או שאולי יש ריווח גדול יותר בין הארוחות, ואם כך - מה טוב.
ואולי המרק של הגן שונה קצת בטעמו או במרקמו.

מפחדת שבגלל שהיא כבר גדולה (10 חוד')
אבל היא לא גדולה בכלל!
היא לומדת. היא מתנסה בקצב שלה, בכיף שלה. אם היא לוקחת קצת , זה אומר שהיא בדרך למרקם החדש. גם אנחנו אוכלים לפעמים שייק או מרק.
חשוב להתנסות במוצקים כדי לבסס הרגלי אכילה, כדי לפתח את שרירי הדיבור, כל מיני, אבל אין חובה שפצפונת שעוד לא מלאה לה שנה, תאכל כמויות של מוצקים.

נראה שאת מודעת ורגישה אליה, וזה מה שחשוב - שתשימי לב ושתלווי אותה. @}
בהצלחה, בתאבון ובכיף!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה לאם- תודה גדולה אפילו קצת ריגשת אותי, אני באמת מנסה לעשות כל מה שיכולה שיהיה לה טוב ושהיא תגדל (היא דיי פיצית במשקל אבל תמיד היתה כך, לא היתה אכלנית אףפעם)
אני מציעה מים ואף מאכילה באותן השעות בהם היא אוכלת טוב בגן, לא עוזר לי.....
ילדים אחרים בגילה בגן אוכלים ממש אוכל של גדולים ובכמות דיי מטורפת... אני קצת מתבאסת שאצלי זה לא הולך (כן אני יודעת שהילדה שלי היא אחת ולא משווים אבללללל)
אתאזר בעוד סבלנות ואמשיך לחשוף אותה.....כנראה שבגן יש גם את אפקט העדר או איזשהו אקט הישרדותי

תודה וחיבוק!

אני עדיין מוצאת את עצמי מתלבטת אל מול ההאכלה של בתי בת השנה וכמעט שלושה חודשים. וזאת הסיבה העיקרית שהתגלגלתי לדף הזה בעצמי
וואו, תפילה, אז גם את פה מתלבטת... שאבתי עידוד מלראות אותך כאן וגם מדבריה המלומדים של תמרוש רוש קצת מעלינו.
בא לך לכתוב קצת על הלבטים שלך?
אני מרגישה כזה חוסר בטחון בכל הנושא הזה...
עד כה הייתי בטוחה שפיצק היקרה נכנסת להגדרה סרבנית מוצקים. אבל לפי דבריה של תמרוש אולי היא לא?
היא לא מהססת לטעום כמעט כלום (קצת קשה לה עם דברים במרקם רך וחלקלק להחזיק ביד אבל גם זה השתפר) היא אוכלת כל מיני מרקמים ובכל מיני אופנים, אבל מעדיפה לאכול חתיכות קטנות (או קטנטנות) אחת אחת בידיים.
היא פשוט לא אוכלת כמויות, כמעט של שום דבר.
תפריט לדוגמה ביום טוב:
ארוחה 1 - כרבע חביתה עד חצי חביתה, כרבע פרוסת לחם מרוחה במשהו, כמה כפיות אבוקדו, כמה כפיות קוטג', עגבניה שלמה מרוסקת בכפית (זה הדבר היחיד שהיא באופן כמעט קבוע אוכלת הרבה) כמה כפיות טחינה של הרוטב מהסלט שלי וכמה חתיכות קטנטנות של מלון.
ארוחה 2 - חתיכת עוף או בשר כלשהו נגיד בגודל של שליש פרוסת לחם, כמה יחידות בודדות של פסטה (קמח כוסמין מלא אורגני) כמה יחידות בודדות של שעועית ירוקה/אפונה וכד', כמה כפיות בודדות של מרק.
ארוחה 3 - קערית קטנה של דייסה (נגיד 80 מ"ל? 100 מ"ל?) + כפית שקדיה ואולי עוד כמה ביסים מנקטרינה/אגס/ כמה כפיות של תפוח מרוסק
בין לבין לפעמים עוד איזה כפית פה או ביס שם של דברים שאנחנו אוכלים וכאלה.
זה נחשב יום טוב, יש ימים שפחות מזה. אולי יש ימים של יותר מזה אבל לא הרבה כאלה...
כל זה נאכל לרוב בחתיכות קטנות בידיים, לפעמים בכפית או מזלג.
אני נעה בין להרגיש שזה כלום... כמויות קטנות, כמעט אף פעם אי אפשר להגיד שהיא אוכלת מנה מלאה של משהו (גם לא בתקופת הטחונים... אף פעם כמעט לא סיימה מה שנקרא מנה) וזה מלחיץ אותי בעיקר לאור גודלה הלא מאוד גדול...
מצד שני, היא אוכלת מגוון, הרבה פעמים בשמחה, אוהבת לשחק עם האוכל, לטעום, אני גם רואה שיפור (אם כי איטי ובפורמט צעד קדימה, שניים אחורה ועוד כמה לצדדים...) אז מה אני רוצה ממנה??
ולמה אני לא נרגעת?? (אולי כי היא שוקלת רק 8 קילו בגיל שנה?? ושני הוריה לא רזים? אוף מי המציא את עקומות הגדילה האלה? מנסה להוציא את המספר אחוזון 15 מהראש..)

קראתי שוב מה שכתבתי, נראה לי אחד הפוסטים המשעממים שכתבתי אי פעם:-)
אם בכל זאת מישהי מצליחה לשרוד עד סופו, אשמח לתובנות...

גוונים, אני קוראת את התפריט וחושבת לעצמי, מה היא רוצה?? (-:
נראה לי סביר לגמרי. תעזבי את הילדה.
כמו כן חל עלייך איסור מוחלט להסתכל על כמויות שאוכלים ילדים אחרים. זה לא רלוונטי

דניאלה, תודה! איזו תגובה חמודה שחיממה לי את הלב@}

כאמור, התפריט המתואר הוא של יום טוב. ברוב הימים היא אוכלת פחות מזה. ולפעמים הרבה פחות.
תוהה האם בגילה ההנקה עדיין משלימה לה כל מה שהיא צריכה, גם אם אכלה ממש מעט ביום מסוים.
מודה שלא הצלחתי להבין את הנתון הזה לאשורו.
אני מדברת עם נשים (חכמות, רגישות ואפילו בגישה טבעית ולא מיינסטרימית בכלל, אם נדבר בקלישאות) שאומרות לי שבגיל הזה ההנקה כבר לא משלימה ושצריך כמות הרבה יותר מאסיבית של מוצקים כדי לקבל כל מה שצריך. זה כמובן מתיישב לי ישר על החששות בעניין המשקל הנמוך שלה והופ צומחים להם רגשות האשמה שהנה הכל בגללי.. (בקרוב נלך לבדיקות דם, מקווה שלא נכנס לסחרור של בדיקות, לא רוצה ולא מרגישה שזה נחוץ אבל לא סומכת על עצמי שלא אשתכנע אם איזה רופא יגיד שצריך).

כמו כן חל עלייך איסור מוחלט להסתכל על כמויות שאוכלים ילדים אחרים.

זה לא רלוונטי
אבל למה זה לא רלוונטי? (האמת, אני שואלת באמת... אי אפשר ללמוד משהו מהנורמה? ברור שלכל כלל יש יוצא מהכלל, אבל להשוות לאחרים כדי לקבל איזשהו מושג? עוגן? נקודת אחיזה?)

גוונים, עלמה אוכלת אפילו פחות וזה לא הולך ומשתפר. היא אמנם יותר צעירה, אך מתומלת.
לפחות פיצי מקבלת חלב אם מצוין ועוד אוכל מגוון ועשיר. מפה זה נראה לי ממש בסדר גמור.

_זה לא רלוונטי
אבל למה זה לא רלוונטי?_
שמעי, בהנחה שלא ימצאו בעיות מיוחדות בבדיקת דם (מחזיקה לכן אצבעות), אז זה נראה לי לא רלוונטי.
לכל ילד יש את הקצב שלו, את הנסיבות שלו, את הנטיות שלו.
להסתכל על ילד שאוכל שלוש ארוחות מלאות ביום בגילה של הבת שלך, זה יכול להיות מאוד לא רלוונטי עבורה וסתם להכניס אותך לסחרור.
ולי נראה שאם משחררים באמת (שוב, בהנחה שאין בעיה כמובן) - בסוף זה יגיע, גם אם באיחור.
הבעיה היא לשחרר באמת, בפנים, לא להילחץ, לא לספור כפיות ומנות, לא לחשב כל הזמן כמה אכלה אתמול וכמה היום.
להציע, לגוון ולהניח לה. ולהניק כמובן.
אצלי למשל הבת הגדולה עד עצם היום הזה אוכלת הרבה פחות מאחותה הקטנה מבחינת כמויות (היא בת 9, כן? (-: )
מצד שני המגוון שלה טוב, ושוב - שונה לחלוטין מזה של אחותה, שאוכלת כמויות גדולות אבל פחות מגוון.
הן פשוט שונות. לכל אחת גם היה את הקצב שלה, ולכל אחת היו עליות ומורדות.
בחיי שאני לא זוכרת מה היה בגיל הזה, אבל לא נרשמו אצלי בעיות מיוחדות.
מצד שני, מעולם לא ציפיתי שבגיל כה קטן יאכלו ארוחות מלאות או מנות גדולות, כך שיכול מאוד להיות שאלה הכמויות שהן אכלו (כמו של בתך)
ופשוט לא ראיתי בזה בעיה.

כאמור, התפריט המתואר הוא של יום טוב. ברוב הימים היא אוכלת פחות מזה. ולפעמים הרבה פחות.
נסי גם לא לחשוב על כל יום בנפרד, אלא על תונה לאורך כמה ימים או שבוע..
הגוף לא באמת עובד לפי השעון הזה של כך וכך ארוחות ביממה.
האם לאורך השבוע ניסתה הרבה דברים, אכלה מגוון של מאכלים - גם אם בכמויות קטנות - אכלה הרבה דברים טריים ומזינים וכו'?
נשמע שהתפריט די מגוון ושהיא נכונה להתנסות ולנסות דברים חדשים. היא עוד בלמידה

התנוקת שלך נשמעת מאה אחוז, התנוקוץ שלי מקבלים רק קצת פירות ביד בגיל הזה וגם אותם לא ממש אוכלים.
האם היא מקבלת מוצץ או מים בבקבוק?
אם כן אולי שווה להחליף אותם במים מכוס רגילה ויותר הנקה.

נתי, מסכימה עם כל מה ש תפילה לאם כתבה.
תני לה זמן, ותמשיכי לחשוף אותה ולשים לה בצלחת כל מיני סוגים של מזונות, בכל מיני מרקמים. כל פעם שהיא נוגעת במשהו, מועכת אותו, מורחת אותו, ואולי מביאה טיפה לפה ומלקקת עם קצה הלשון, או מורחת על הפרצוף - זה הישג, זה שלב בדרך הנכונה, ואת יכולה להחשיב את הארוחה הזאת כ"מוצלחת".

התחלת מוצקים בגיל 6.5 חודשים זה לחלוטין לא "מאוחר". המלצות ארגון הבריאות העולמי אומרות להתחיל רק בסביבות גיל חצי שנה, על פי סימני המוכנות של התינוק. כך שאת עשית בדיוק את הדבר הנכון.

גן זה גן ובית זה בית, שני עולמות שונים.

וחוצמזה, לא בטוח שלאכול "כמויות מטורפות" של מוצקים בגיל הזה זה באמת בריא. לדוגמה, רק לא מזמן למדתי שיש קשר בין התחלה מוקדמת של מוצקים (4-5 חודשים) לבין בעיות משקל ואכילה בגיל מאוחר יותר.

שורה תחתונה - חוץ מקצת דאגה מיותרת, את אחלה והבת שלך במצב מצוין

(())(())

גוונים - הצחקת אותי. אחלה תפריט, גם ליום טוב! הלוואי על הפעוט שלי!

וכן, גם אחרי גיל שנה הנקה היא מזינה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אז אי אפשר להסתמך עליה ב- 100%, אבל כן להיות רגועים שהמולטיויטמין הזה מכסה הרבה מאוד.

ונא לא למדוד כמויות אוכל לפעוטות!

זה רק מביא חרדות וכאבים לאמא ומתחים לכל המשפחה.
(פעוטות=כל יצור אנושי מגיל שנה עד שבעים ושבע)

תודה גדולה אפילו קצת ריגשת אותי
יופי, חששתי להיקרא נוזפת או מטיפה.

נתי, מסכימה עם כל מה ש תפילה לאם כתבה.
לכבוד הוא לי!

(פעוטות=כל יצור אנושי מגיל שנה עד שבעים ושבע)

אז יש לך הנחיות בקשר לסבתות שלי?

גוונים,

בא לך לכתוב קצת על הלבטים שלך?

אנסה... זה לא מאורגן, כי הדף הזה הפיג/ השכיח חלק מהם וגם כי הם כרוכים בעוד עניינים כמו שנת הלילה המקוטעת.

הקטנה כבר מתקרבת לשנה ושלושה. בגיל הזה הפסקתי להיניק את הבכורה (כי אז חשבתי שזו תקופת הנקה ארוכה...). כרגע אין לנו תכניות לסיים בקרוב.
אלא שההנקה לא מאורגנת. אין "הנקת בוקר" וכן הלאה. ואני מניחה שבגלל זה גם אין "ארוחת 10" וכן הלאה.
ואני תוהה אם זה בעוכריה.
בכל אופן, זה מתחיל להשתפר ולהתארגן כחלוף הזמן, ונראה לי גם שבשעות שיש בבית עוד אחים ואכילה מרוכזת סביב השולחן, מסתדר יותר להושיב גם אותה לארוחה (צהריים + ערב). יכול להיות שחלק מהקושי בבוקר הוא גם חוסר סבלנות שלי להאכיל אותה, מה שנראה לי בזבוז זמן כשאפשר להיניק ובינתיים אפילו אולי לגלוש כאן או לכתוב מיילים וכאלה. לתת לה לשבת ולאכול משהו זו בחירה לא יעילה מההיבט של כמויות. אם אני מאכילה שייק בכפית נראה שאוכלת יותר, וזה גם מזין יותר בעיניי, כי השייק כולל גם ירוקים ואגוזים (היום הכנסתי חמאת קקאו), וכשאוכלת בידיים אוכלת רק פרות.
מצד שני, קורה ששתינו בעניין של ארוחה והיא אוכלת כמה כפיות ואז נגמר לה מהעניין. לכאורה - סבבה. אם היא מפסיקה אחרי כן, כנראה שהספיק לה. אבל אז היא יכולה לפעמים לינוק, ואמנם אין לי דרך לדעת כמה מ"ל נכנסו, אבל נראה שזה יכול להגיע לכמות יפה.
אז מה זה אומר?
שהיא צמאה? (מדי פעם אני מנסה אסטרטגיות חדשות להגשת מים. עכשיו הוצאתי מהמגרה את כוס הפטנט שכבר שכחתי שקניתי, כי כשהתנסתה בה אי אז, לא הסתדרה, ודווקא עכשיו זה הלך!

אז אולי כיסיתי את המשבצת הזאת.)
אולי עייפה? (הירדמות = הנקה במרבית המקרים)
או שהיא בשלה לאכול רק כמות קטנה של מוצקים ומשלימה את צרכה בהנקה?
אז איך זה ששאר אחיה כבר אכלו כולם ארוחות בגיל הזה?
אולי מחוסר בררה, כי לא הייתי אתם בבית? ואולי זה דווקא היה טוב ורק לה אני משבשת את התפתחות האכילה, כשהאפשרות לינוק זמינה כמעט תמיד? (יוצאת בוקר אחד בשבוע ללימודים)

ומה בעניין ארוחות הערב?
איך יודעים שאכלה מספיק? אולי לפעמים לא אוכלת כי עייפה? או שהייתה רוצה לאכול משהו אחר?
ואולי הייתה ישנה טוב יותר בלילות, לו הייתה אוכלת לשובע בערב?

ואולי ההחלה שלי עליה את כללי התזונה החיוניים שגיבשתי היא חלק מהבעיה?
לא שנראה לי רצוי לתת לה יוגורט או גבינה לבנה עם תוספת סוכר , אבל אולי כן איזה לחם מלא או יוגורט לא ממותק???

שאלות, שאלות, שאלות.
לשמחתי, למדתי שאני לא יכולה להימנע מלתהות ולהתלבט, אבל יכולה לנסות לזכור להתייחס לשאלות האלה בפרופורציה. בהמשך הם כולם מגיעים לגיל ארבע-חמש ומתעוררים רק בחלק מהלילות לבקש מים...
אם בכל זאת, יש תבנות או כיוונים - כמובן שאשמח.

אי אפשר ללמוד משהו מהנורמה?
בעניין הזה:
אפשר ללמוד מהנורמה בעיקר על הנורמה עצמה.
למשל, הנורמה היא ש-90% מהילדים הולכים בגיל שנתיים לגן עד ארבע אחה"צ.
זה לא הופך את זה למשהו טוב או רצוי אלא רק נורמלי, במובן שזו הנורמה הרווחת.
העובדה שיש נורמה שלפיה ילדים בגיל שנה וקצת אוכלים שלוש ארוחות מלאות ביום לא בהכרח אומרת שזה המצב הנכון או הרצוי לכל הילדים,
ודאי לא לילדים יונקים (כי לדעתי בגיל הזה הרוב כבר לא יונקים).
זה לא אומר שזה רע, רק שזה בטח, כפי שכתבתי, לא רלוונטי לענייננו

חייבת לציין שאתמול והיום - כנהוג בעקבות נוסחת הפלאים הידועה בשמה "כתוב על בעייתך ב'באופן' והיא תיפתר - היא אכלה כמויות נכבדות למדי ביחס לעצמה או בכלל ביחס למה שהייתי מצפה.

מצד שני, נזכרתי בעוד עניין שמטריד/ מעסיק אותי ומצטרף לרשימת ה{{}}שאלות, שאלות, שאלות.
כשהתחלנו טעימות, היא הייתה פתוחה לכול - טעמה ובלעה.
נראה שבהדרגה היא משמיטה חלק מהמאכלים, שזה כמובן גם לגיטימי ובעז"ה גם הפיך (ושוב ושוב), אבל בכל זאת קשה שלא לשים לב, שמה שהיא בוחרת להעיף אלה בעיקר - ירקות טריים ואבוקדו.

_כשהתחלנו טעימות, היא הייתה פתוחה לכול - טעמה ובלעה.
נראה שבהדרגה היא משמיטה חלק מהמאכלים, שזה כמובן גם לגיטימי ובעז"ה גם הפיך (ושוב ושוב), אבל בכל זאת קשה שלא לשים לב, שמה שהיא בוחרת להעיף אלה בעיקר - ירקות טריים ואבוקדו._
נו, כן... ידוע.
העובדה שהיא אכלה הכל בהתחלה היא צפירת הרגעה נהדרת - זה אומר שאין לה שום בעיה ראשונית עם אוכל, מרקמים וטעמים.
אחרי החשיפה הראשונית, הם נהיים בררנים יותר. גיל שיא הבררנות, אצל הרבה ילדים, זה בין שנתיים לארבע, אבל יש ווריאציות, ויש תקופות והתקפים וכל מיני.
הבכור שלי התחיל קצץ דברים מגיל שנתיים, ובגיל ארבע היה נדמה שהוא אוכל רק ארבעה מאכלים כל הזמן (זה לא היה נכון - פעם ספרתי, אחד-אחד, על הנייר, והגעתי לכמעט שלושים. רק שאת רובם הוא אכל רק לפעמים. מדהים הפער בין המציאות העובדתית לבין התפיסה שלנו אותה)
האסטרטגיה המומלצת: להמשיך לבשל, לאכול ולהגיש מגוון, להמשיך להגיש מאכלים לא פופולריים בכמויות קטנות על הצלחת, לא להתעקש על שום דבר ("לא "נו, רק תטעמי!" זה לא הולך) ולשים על השולחן קערת "שאריות" שבה הילד מוזמן לשים את המזונות שהוא אפילו לא יכול לסבול שיישארו על הצלחת שלו.

למרות ש"רק תטעמי" לא הולך, לפעמים "רק תלקקי בקצה הלשון" כן הולך. או שלב אחד אחורה: תגעי עם זה באצבע ואז תלקקי את האצבע. אני עשיתי חוק בשנת שיא הבררנות, שכל יום הוא מחויב לבוא במגע עם מאכל חדש אחד, אם על ידי ליקוק ישיר או ליקוק עם האצבע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ולשים על השולחן קערת "שאריות"
אה, היא מעיפה באלגנטיות לרצפה.

שכל יום הוא מחויב לבוא במגע עם מאכל חדש אחד
היית עושה את זה גם בגיל בוגר יותר (9, 13)? לילדות שמביעות סלידה עמוקה?
מניחה שהחששות שלי בקשר לקטנה נובעים בעיקר מההיסטוריה של אחיותיה, שצמצמו בהדרגה את רשימת המאכלים. לדעתי, לפחות אחת מהן אוכל רק ארבעה מאכלים כל הזמן אם סופרים רק מאכלים אמתיים.

<תפילה>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_(פעוטות=כל יצור אנושי מגיל שנה עד שבעים ושבע)

אז יש לך הנחיות בקשר לסבתות שלי?_

איזה קטע! בדיוק השבוע יצא לי לעסוק לא מעט בענייני אכילת מוצקים ובררנות במזון דווקא אצל קשישים! (נו, בעבודה... אני לא מאביסה קשישים בזמני הפנוי).
והאמת- חלק מהעניינים די דומים למה שמטריד אותנו בשנות החיים הראשונות- בעיות עם מרקמים שונים, יכולות בליעה שמשתנות, שינויים במבנה הפה, שינויים תחושתיים (טעם וריח- שגורמים לזה שצריך ללמוד מחדש מה טעים ומה לא, אבל כבר הרבה פחות פתוחים להיות מופתעים מסוגי מזון חדשים...), כל העניינים הרגשיים שאפשר להלביש על אכילה/אי אכילה, ועוד ועוד.
בקיצור, מסתבר שהעבודה לא נגמרת בילדות, ובהחלט הייתי עושה את זה גם בגיל בוגר יותר ומציעה אפילו לבני השמונים והתשעים לבוא במגע בכל יום עם מאכל חדש או כזה שלא ניסו מזמן.
<ואולי גם לעצמי?>

סליחה, זו הייתי אני שם הפלונית

אבל מושית,
יש הבדל בין מציעה_ לבין _מחויב לבוא במגע - להציע אני מציעה רבות.
שינוי מרגש שחל לאחרונה הוא שאחת מבנות התשע, שעד כה הייתה מוכנה לאכול תפו"א אך ורק בצורת צ'יפס תעשייתי, החלה לאכול גם מעט גרסות ביתיות.

רק היום נכנסתי לפה שוב (אין איזה נוטיפיקציה כמו בפייסבוק שאומרת שמישהו ציין אותך בתגובה?? חדשה בעסק:))
תמרוש רוש- תודה! חוץ מזה רציתי לעדכן שביומיים האחרונים היא אוכלת שחוזרת מהגן פנקייק שהכנתי לה ולחם עם גבינה- אומנם מעט, אבל נותנת לה ביד והיא מכניסה יפה לפה וזה הישג שלא היה עד כה
אז... יש כיוון חיובי, נקווה שימשיך!
תודה לכולן אתן מתוקות, ובהצלחה

תודה לכל מי שכתבה לי. נחמד ומרגיע...
מצד שני, קראתי עכשיו שוב מה שקראתי ובאמת נראה לי שזו תמונה לא מייצגת את הנורמלי בכלל. לרוב הכמות קטנה מזה אולי אפילו בשליש או בחצי (ובכלל בימים האחרונים, מהרגע שכתבתי הכמות כמעט ירדה לאפס בגלל שן ואז בגלל מן חום כזה של 24 שעות, הכל עבר אבל לאכול היא לא חזרה בינתיים כמו שהיה לפני כן).

תפילה אני כל כך מזדהה עם כל מה שכתבת. בעיקר עם זה:
_מצד שני, קורה ששתינו בעניין של ארוחה והיא אוכלת כמה כפיות ואז נגמר לה מהעניין. לכאורה - סבבה. אם היא מפסיקה אחרי כן, כנראה שהספיק לה. אבל אז היא יכולה לפעמים לינוק, ואמנם אין לי דרך לדעת כמה מ"ל נכנסו, אבל נראה שזה יכול להגיע לכמות יפה.
אז מה זה אומר?
שהיא צמאה? (מדי פעם אני מנסה אסטרטגיות חדשות להגשת מים. עכשיו הוצאתי מהמגרה את כוס הפטנט שכבר שכחתי שקניתי, כי כשהתנסתה בה אי אז, לא הסתדרה, ודווקא עכשיו זה הלך! אז אולי כיסיתי את המשבצת הזאת.)
אולי עייפה? (הירדמות = הנקה במרבית המקרים)
או שהיא בשלה לאכול רק כמות קטנה של מוצקים ומשלימה את צרכה בהנקה?_

_ומה בעניין ארוחות הערב?
איך יודעים שאכלה מספיק? אולי לפעמים לא אוכלת כי עייפה? או שהייתה רוצה לאכול משהו אחר?
ואולי הייתה ישנה טוב יותר בלילות, לו הייתה אוכלת לשובע בערב?_

וממש טוב ומנחם אותי (לא יודעת אפילו למה זה משפיע עלי כל כך) שאימהות מנוסות בהרבה ממני, מתחבטות את אותן התחבטויות.
הפרספקטיבה ש בהמשך הם כולם מגיעים לגיל ארבע-חמש ומתעוררים רק בחלק מהלילות לבקש מים... בהחלט מרגיעה...

אבל אני ארגע באמת רק כשאדע בוודאות שלא חסר לה ברזל (סתם דוחה את בדיקות הדם כי מפחדת מכל העניין, שבוע הבא כנראה).

אויש, גם אני דחיתי את הבדיקה.
כנראה שמחר בבוקר נלך.

אחרי יומיים-שלושה של אכילה מופלאה חזרה היום לנשנושים קטנים ולהנקות...

וממש טוב ומנחם אותי (לא יודעת אפילו למה זה משפיע עלי כל כך)
מוכר.
מניחה שזה נובע מכך שאנחנו חוות כל התלבטות כבעיה עצומה, וכשאנחנו רואות שגם אצל אחרים יש התמודדויות דומות, מה שאנחנו לא חשופות אליו רוב הזמן ולכן נוטות לראות מעל פני השטח כאילו אצל כל השאר הכול חלק, זה מרגיע כי מבהיר לנו שההתלבטות לא מדאיגה כל כך ושהיא די מצויה. @}

<אני כרגע בהתלבטויות שנת לילה. "למה אצל אחרים כבר ישנים בגיל הזה?" ו"אולי תתני לה לבכות?" וגם בהתלבטויות יום בנושא הרצון הכמעט בלתי פוסק לשהות על הידיים שלי - אבל זה כבר לא שייך לדף הזה.>

מצד שני, קראתי עכשיו שוב מה שקראתי ובאמת נראה לי שזו תמונה לא מייצגת את הנורמלי בכלל. לרוב הכמות קטנה מזה אולי אפילו בשליש או בחצי
זו הסיבה שתמר כתבה

ונא לא למדוד כמויות אוכל לפעוטות!

_שכל יום הוא מחויב לבוא במגע עם מאכל חדש אחד
היית עושה את זה גם בגיל בוגר יותר (9, 13)? לילדות שמביעות סלידה עמוקה?_
כן, אולי.
אני עשיתי את זה עם בן ה- 4 שלי בשיא בררנותו.
וכשהוא נכנס לתקופה בררנית בגיל 7 בערך, החזרתי את העניין, אם כי זה לא נוקשה. אני לא מקפידה על "כל יום", אלא אומרת לו כל פעם שאני נזכרת, או שיש מאכל כזה על השולחן, או שהוא נתקע עם "אין לי מה לאכול". אני מזכירה לו שמאכל אחד ביום זה משהו שהוא יכול להסתדר אתו - ואני לא אנג'ס לו על יותר מאחד.

אם הסלידה עמוקה ממש, והמאכלים הבעייתיים רבים, הייתי מתחילה לאט יותר, למשל עם רחרוח, והרבה נגיעה עם הידיים, בכלל בלי שאיפה להתקרב לאיזור הפה, ובהדרגה לטפס לזרועות, לצוואר, ללחיים... המתודה שאני נסמכת עלי היא SOS -
Sensory Oral Sequencing, ובגישה הזאת הם עושים "ארוחות משחק" שבהן כל העניין הוא לשחק עם אוכל, ולאפשר חשיפה הדרגתית מאוד שמאפשרת התרגלות והורדת רמת הרגישות והדחייה.

קראתי קצת על הגישה , וזה נראה נכון ויפה, אבל אני לא רואה איך אני מיישמת את זה באופן שיטתי בבית. גם בגלל הגיל, גם בגלל עצמת הרתיעה, גם בגלל הפּנִיוּת שלי.
בכל זאת, אשתדל להיות מודעת יותר לרעיון להציע להן להריח (מה שאני עושה מדי פעם, אבל נראה לי שמעט מדי) או לגעת. בסך הכול, הן מסוגלות להתעסק בקילוף ובחיתוך אבל לא מתקדמות משם לאכילה, למעט שינוי מרגש שחל לאחרונה הוא שאחת מבנות התשע, שעד כה הייתה מוכנה לאכול תפו"א אך ורק בצורת צ'יפס תעשייתי, החלה לאכול גם מעט גרסות ביתיות.

"ארוחות משחק" שבהן כל העניין הוא לשחק עם אוכל
זה רעיון שאצטרך להתבשל אתו לקראת החופש הגדול.
לא מצאתי על זה מידע מפורט באתר. את יכולה להוסיף קצת בבקשה?
הכוונה היא להשתמש באוכל כחומרי יצירה? במה מומלץ להתעסק - מאכלים בסיסיים מועטי רכיבים?
<צריכה לעבור את המחסום של "בל תשחית". מבינה בשכל, שזה בדיוק הפוך מהשחתה.>

אני לא מבינה בשכל, שזה בדיוק הפוך מהשחתה.
אפשר הסבר בבקשה?

בדיוק הפוך מהשחתה.
אני מתכוונת, שאם נתקשקש עם האוכל ונעשה הפוך ממה שגדלתי עליו, ש"אוכל זה לא משחק", זה יהיה במטרה להיפתח לעוד מאכלים, ובזכות זה לא תהיה השחתה אלא תיקון או בנייה.
אני ברורה?

באופן כללי אני לא מתחברת למילה "השחתה". השחתץה זה יותר להרוס דברים סתם בעיניי. נניח, לקחת ספר ולקרוע אותו.
כלומר, לדעתי אפשר להשחית דבר רב פעמי, ואילו אוכל זה חד פעמי.
מצד שני, אני מתחברת למילה "בזבוז" ועדיין מתקשה לנטוש את הגישה של הוריי שעל פיה אסור לזרוק אוכל.

ההפך מביזבוז זה ניצול אופטימלי.
מצד שני בדברים שהם לא אוכל אין לי את הבעיה הזו - אין לי בעיה להבין למשל שבזבוז דפים לפעמים שווה את תחושת השפע, שכן ההימנעות רק תביא ליותר בזבוז. זה בעצם שוב העקרון של ביד רכה .

ואני יכולה להסכים שמשחק באוכל יוביל לאכילה בריאה יותר ולכן הוא כדאי, אבל אכילה בריאה היא לא ההפך מבזבוז/השחתה בעיניי.

שלום לכולן
הפיצית שלי בת חצי שנה ואני מתמודדת עכשיו בדיוק עם אותו מקרה שראיתי פה בדף כמה פעמים: ילדה שאהבה מוצקים מאוד ואפילו ביקשה, ואכלה כבר ארוחה שלמה ביום במשך שבוע, ואחרי וירוס הקאות ושלשולים קשה במיוחד (הגענו למיון) הפסיקה ומסרבת בכל תוקף למוצקים, רק מלראות את הסינר או הכפית מתחילה ליילל.
ההבדל הוא - אני חוזרת לעבודה, ולכן לא יכולה (לצערי) להמשיך הנקה מלאה, והקטנה שלי דעתנית, מסרבת לבקבוק, ולא משנה מה תוכנו (אנחנו מנסים כבר חודשיים)
אני חוששת מאוד ממה שיקרה בעוד שבוע כשאחזור לעבודה והיא תהיה אצל מטפלת.
הצעות תתקבלנה בברכה!
תודה מראש

היי חוזרת,
אני כותבת בתמציתיות, אז...
א. להבין שזה נורמלי ובריא מצידה, ולהתאזר בסבלנות. היא תחזור למוצקים כשתהיה מוכנה לכך.
ב. תינוקות רבים שמסרבים לבקבוק בבית, כשאמא בסביבה ייקחו אותו אצל מטפלת, אחרי תקופת הסתגלות. (הרבה תינוקות אוכלים פחות או מסרבים לאוכל בימים הראשונים אצל מטפלת חדשה, וזה בסדר, היא יכולה לספוג את זה ולהשלים בבית)
ג. יש מאמר מצוין על סרבנות בקבוקים בפורום הנקה בתפוז. שווה לקרוא. אפשר להגיש חלב לתינוק סרבן בכל מיני צורות, לא רק בבקבוק עם פטמה (כוס רגילה, כוס פטנט וכו')
ד. אם את ממשיכה להניק אותה אחרי העבודה, תהיי מוכנה ל"תגבור הנקות" מצידה, כולל בלילות... זה עשוי להיות לא קל, אבל גם זה טבעי ונורמלי - ונפוץ.

תודה רבה תמרוש רוש, עצם הידיעה שהמצב הזה נפוץ מנחמת מאוד.
בינתיים השבוע היינו ב״חפיפה״ הדרגתית אצל המטפלת, והיא לא הצליחה לתת לה בקבוק אבל כן הצליחה לתת לה ארוחות מוצקים קטנות, אבל רק עם האצבע (הכפית היא האויב כרגע

)
היא מדלגת על ארוחה או שתיים בינתיים, ויונקת בשקיקה אחה״צ, מקווה שלאט תסתגל ותחזור לארוחות מסודרות גם כשאני לא בסביבה...
תודה רבה על העצות והתמיכה!

היי חוזרת לעבוד,
מה שאת מספרת נשמע נהדר! היא הסכימה לאכול מיד המטפלת, שזה צעד ראשון עצום וחשוב ומרגש.
כפיות הן אויב התינוקות, זה ידוע. כבר פגשתי כמה וכמה תינוקות שהוגדרו אצל ההורים שלהם כ"אכלנים בעייתיים" וכשחפרתי קצת התברר שלא האוכל היה הבעיה, אלא הכפית.
(מצד שני, יש תינוקות, כמו הבן השני שלי, שירצו כפיות מהתחלה ולא יאהבו לאכול בידיים. בחירה שלהם)
אז מה עושים? פשוט מאוד:
מגדירים כל אוכל שהוא כאוכל אצבעות ונפתרה הבעיה

וזה כולל: פירות, ירקות (בכל מצב צבירה), יוגורט, חומוס, מרק סמיך או את החתיכות של המרק, טחינה, אורז, לחם, גבינה וכו' וכו' כו'...
כל דבר שניתן להכניס לפה - אפשר גם לאכול ביד.
יש גם חשיבות למריחה: כמו שנאמר לנו בהרצאה מרתקת על ילדים עם קשיי אכילה: לפני שילד אוכל משהו הוא צריך "ללבוש" אותו: למרוח על הידיים ועל הפנים ולעתים גם על השיער. זה שלב התפתחותי חשוב.
אה, כן, סינור עם שרוולים נמצא כמועיל מאוד בשלב הזה, לאמהות מסוימות. וכן הורדת סטנדרט הניקיון בדרגה אחת או שתיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה להודות לכן על כל שרשמתן בתגובות שלפני. רוצה לשתף אתכן ולקבל משוב במידה ויש לכן. בתי בת 10 חודשים היום ואצל המטפלת שלה אוכלת, אבל ממני לרוב מסרבת. עדין יונקת 4 פעמים ביממה בימים שאני עובדת. בסוש יוצא שמניקה יותר. היא נולדה במשקל תקין של 3.2 והיום שוקלת כ 7.5 קג בלבד. אני אומרת בלבד כיוון שבגיל 9 חודשים היתה באחוזון 96 בגובה אבל רק 17 במשקל. היא נראית רזה (דוגמנית יש שיאמרו .... אוי וויי !!!) נראה שהיא יורדת בעקומת המשקל וזה מאוד מלחיץ. לפחות טוב לגלות שאני לא היחידה שעוברת את החויה וחשה ככה לגביה. מנסה להרגע ולא לשדר לה רגשות שליליים אבל זה לא קל לאור העובדות בשטח. כבר חשבתי להפחית הנקה אבל לא רוצה לעשות לה טראומה וכסרבנית בקבוק שעמדה בשבוע ללא הנקות ביום אני יודעת שזה לא יעזור. היא עקשנית וטוב שכך כי כנראה יש לה סיבות טובות לסרבנות.עכשיו גם מבינה מכן שזו לא הדרך וזה מחזק אותי. יתכן שיש לה בעיה פיזית? הרבה פעמים קשה לה לבלוע ונחנקת או בא לה להקיא. מה שקראתי כאן וקצת הדאיג אותי שאולי חסר לה ברזל. היא כל הזמן מפהקת וקצת חיוורת ויש מצב שחסר לה והחלב שלי לא מספיק לה?! אני משתדלת לגוון בתזונה המוצקה שמציעה לה. לתת לה לשחק ולהחזיק לבד אוכל (מאוד אוהבת. כלום לא מגיע לקיבה כמעט....) ויש פעמים שמוכנה. מההארות כאן אני מבינה שכדאי להיפטר מהבמבה והשטוזים שדווקא מוכנה לאכול פעם ב כמה כפיות - ?!

היא מקבלת תוסף ברזל?

היי אילולה,
אני יכולה להציע לך כמה דברים:
א. אם יש לך חשד עמום בקשר לברזל, אז בהחלט שווה לבדוק אותו, ו/או לתת לה תוסף אם היא עדיין לא מקבלת - תלוי בגישה שלך. יש כאלה שאוהבים להוסיף ישר, יש כאלה שאוהבים לבדוק קודם כדי לדעת מה המצב ולהחליט על סמך הבדיקה.

ב. להפחית הנקה - אין בכך הרבה היגיון כי החלב שלך עשיר ומלא ומזין באופן יוצא מן הכלל
(אולי חוץ מהברזל), וכבר עכשיו היא יונקת פחות ממה שיכלה אילו לא היית יוצאת לעבודה.
להיפטר מהבמבה והשטוזים - בהחלט! מוצרים תעשייתיים, מעובדים, מתוספי סוכר ומלח (כן, אני יודעת שהשטוזים "מופחת" - ביג דיל. אז הורידו משתי כפיות לכפית וחצי, או משהו דומה) - היא לא צריכה את זה עכשיו.

ג. הרבה פעמים קשה לה לבלוע ונחנקת או בא לה להקיא.
יכול באמת להיות שיש כאן קושי פיזי עם בליעה ומרקמים. איך היא עם טחון לעומת מעוך לעומת חתיכות וכולי? איך ההתפתחות המוטורית שלה? איך הישיבה? היא יושבת יציב לבד בלי תמיכה? ובמה היא יושבת כשהיא אוכלת?
וגם: יש לה אילו בעיות נשימה? אסתמה, הצטננות, אף סתום?

רק כדי להסביר את מטח השאלות על הסעיף האחרון: אוכל אף פעם לא בא בעדיפות ראשונה. העדיפות הראשונה היא נשימה (דאא...), והעדיפות השניה היא יציבות של הגוף. אם יש לתינוקת קושי כלשהו בנשימה, או קושי להיות יציבה, היא לא תהיה פנויה למוצקים.

מסייגת את עצמי בקשר לבמבה:
the so called “junk” foods actually play a huge role as stepping stones in teaching children with feeding difficulties to learn to eat a wide variety of other foods because these “junk” foods are typically easy to manage from an oral-motor standpoint, and/or they have a large sensory appeal.

זה ציטוט מתוך האתר של top]SOS - גישה לטיפול בילדים עם בעיות אכילה ten myths[/po].
אז מה זה אומר: שילדים עם בעיות אכילה משמעותיות דווקא נתרמים מאכילת דברים שאנחנו מגדירים "ג'אנק פוד" כי יותר קל להם לטפל במאכלים האלה ולהיפתח אליהם, ובשבילם זה יכול להיות שלב מועיל בדרך. אני מדברת כאן על ילדים (לא תינוקות) שבאמת לא מסוגלים לאכול את רוב המאכלים שמגישים להם. התינוקת שלך עדיין לא שם

ולכן, אני הייתי מניחה, כנקודת פתיחה, שלתינוקת שלך אין בעיית אכילה משמעותית, אלא רק קושי חולף, ולכן ברירת המחדל היא להעיף את המזונות הפחות מזינים מהשטח, בייחוד אלה שמתוספי סוכר.
אם (ובתקווה שלא, ובסבירות גבוהה שלא) הבעיה תימשך, תמיד תוכלי להכניס אותם לבית מחדש, מסיבה טובה.

הי תמרוש רוש
צודקת בהחלט, הבעיה אצל הקטנה שלי היא כנראה השליטה ולא האוכל. לא בא לה שיקבעו לה מה נכנס לפה ואיך, אחרי שמורחת את האוכל סביב הפה, פתאום הרבה יותר רוצה לאכול אותו, אפילו עם הכפית!!
ואני עובדת כרגע (על עצמי!) להוריד את דרגת הניקיון ולא להתחרפן מכך...
אגב- שאלה נוספת: (יש לי הרגשה שתשובותיכן ירגיעו אותי)
עכשיו עדיין יונקת בכל זמן שאני לא בעבודה, ובשאר הזמן אוכלת מוצקים. בטיפת חלב (!?@&!) אמרו לי שההמרה צריכה להיות רק בבוקר ולפני השינה ועדיף שאחה״צ תאכל מבושל, כי יש בזה יותר קלוריות.... אבל לא ברור לי למה לא להמשיך להניק כשאפשר, היא אחוזון 40, לא כזו פיצית...
מה דעתכן? האם בגיל חצי שנה זה כבר לא מספיק לה?

שליחה על ידי מיכל* » 22 יוני 2015, 00:12

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי תמרוש רוש
בני בן 10 חודשים נולד במשקל 2.300 וכיום שוקל 10 קילו הוא ניזון מהנקה
מזה כחודש וחצי הוא מסרב לאכול מוצקים כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד הוא טועם 2 3 כפיות ומסרב להמשיך אבל אם אני יתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים אני יציין שעדין לא יצאו לו שיניים שאולי זו גם אחת מהסיבות האם זה בסדר?
עוד דבר לגבי ההנקה הוא יונק בערך כל שעתיים בשנת צהריים הוא קם באמצע יונק וחוזר לישון וכן בשנת לילה בערך כל שעה שעה וחצי מתעורר יונק וחוזר לישון האם אני מתנהלת נכון ? אני לא עובדת אני איתו בבית אשמח לעזרה

הבעיה אצל הקטנה שלי היא כנראה השליטה ולא האוכל. לא בא לה שיקבעו לה מה נכנס לפה ואיך
ואת קוראת לזה בעיה?

לי זה נשמע בריא וטוב ומבורך.
(את, היית רוצה שמישהו אחר יאכיל אותך, לפי הטעם שלו והקצב שלו, בשעה שאת יכולה לאכול לבד?)

אחרי שמורחת את האוכל סביב הפה, פתאום הרבה יותר רוצה לאכול אותו, אפילו עם הכפית!!
אה! איזה יופי לראות בחיים האמיתיים את מה שכתוב בספר.
כי זה באמת ככה: היא בשלב של התרגלות ולמידה והיכרות עם המזון.
אנשים נוטים לחשוב שבאכילה יש שני שלבים: הכנסצ אוכל לפה - ואכילתו.
אבל זה לא נכון. באכילה יש כ- 25 שלבים, וצריך לעבור דרך כל אחד מהם לפני שמתקדמים הלאה. אחדים מהם הם: להריח את האוכל בבית, לראות אותו על הצלחת, לראות אנשים אחרים אוכלים אותו, לגעת בו באצבעות, למרוח אותו על היד, למרוח על הצוואר, למרוח על הלחיים, ללקק, לנגוס, לירוק (שלב חשוב ביותר), ללעוס - ורק בסוף לבלוע.
תשימי לב לאנשים במסיבה או אירוע שנחשפים למאכלים חדשים: קודם כל הם מסתכלים על מה שאנשים אחרים לוקחים, ואז הם משרבבים את הראש קדימה ומנסים להריח, ואז הם לוקחים לפינת הצלחת, ואז הם טועמים עם קצה הלשון... אנחנו, כמבוגרים מצליחים לדלג על שלב המריחה, גם כי אנחנו "מתורבתים" יותר, וגם כי כבר יש לנו הרבה ניסיון חיובי עם מזונות, אבל תינוקות רבים חייבים לעבור דרכו כל יום מחדש, לפחות למשך תקופה מסוימת.

טיפת חלב (!?@&!)
נאלצת להסכים אתך

היא בת חצי שנה! פיצקילית שמיצקילית, שרק אתמול התחילה מוצקים! וכבר הם רוצים שהיא תעבור ל- 4 ארוחות מוצקים ביום ורק שתי הנקות? חליק!!!!!!!!!!
תניקי חופשי לפי רצונה ומה שעובד לך, תצטרפי למפגש לה-לצ'ה אם בא לך ויש לך זמן, ואל תחשבי על זה פעמיים.

עד גיל שנה, (כן, שנה) רוב התזונה של תינוק יונק שנשאר עם אמו אמורה להסתמך על הנקה. יש תינוקות שעושים את הסוויץ' למוצקים לפני גיל שנה - יופי להם. אם היא מבסוטה עם מוצקים כשהיא עם מטפלת, יופי לה. אבל הרבה תינוקות עושים את הסוויץ' הזה רק בסביבות ה- 13-14 חודשים לחייהם, ועד אז הם בעיקר יונקים, מלקקים ומורחים. וזה תקין ובריא לחלוטין.

ואני עובדת כרגע (על עצמי!) להוריד את דרגת הניקיון ולא להתחרפן מכך...
מתנדבת לבוא אלייך הביתה אחרי ארוחה ולעשות לכן מסדר המפקד:
אם 70% מהאוכל לא מפוזר, שום אוכל לא נכנס לשערות או לאזניים, הרצפה לא מכוסה פירורים והקיר לא קיבל כמה כתמים - זה לא מספק מלוכלך. נא להשתפר

היי מיכל,
מזה כחודש וחצי הוא מסרב לאכול מוצקים כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד הוא טועם 2 3 כפיות ומסרב להמשיך אבל אם אני אתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים

תראי, אני לא בטוחה מה בדיוק את שואלת.
בתור התחלה, שתיים-שלוש כפיות בארוחה נשמע לי סביר לחלוטין לגיל הזה.
אם הוא מסרב להמשיך, אז כנראה שהיה לו מספיק.

עכשיו, את אומרת שבחודש וחצי האחרון, הוא אוכל פחות. אז השאלה המתבקשת מזה היא, מה קרה קודם? איך הוא אכל לפני חודש וחצי? וכן, האם קרה משהו שגרם לו "להוריד הילוך" בענייני אוכל?
הרבה פעמים, מחלה (כולל סתם צינון), בקיעת שיניים או שינוי משמעותי בחיים גורמים לתינוקות ופעוטות לסגת אחורה מבחינת אכילה, להתמקד בהנקה או במאכלים "בטוחים" ומוכרים, ולחכות ולהתאושש במשך כמה ימים או שבועות לפני שמתחילים לזוז שוב קדימה. זה תהליך נורמלי.

עוד דבר לגבי ההנקה הוא יונק בערך כל שעתיים בשנת צהריים הוא קם באמצע יונק וחוזר לישון וכן בשנת לילה בערך כל שעה שעה וחצי מתעורר יונק וחוזר לישון האם אני מתנהלת נכון ?
מבחינת התינוק, אין שום רע בהנקות תכופות, וכל שעתיים נשמע לי סביר.
מבחינת האמא, זה עשוי להיות מתיש, ההתעוררויות התכופות בלילה. אבל אם את מצליחה להסתדר עם זה ואין לך מוטיבציה אישית לשנות את המצב, אז ההתנהלות שלך היא לגמרי בסדר. זה לא נשמע מאוד שונה מדפוס השינה של הבן שלי באותו גיל, עם שיניים שבוקעות זוגות-זוגות.
(דרך אגב, שיניים מטרידות תינוקות הרבה לפני שהן ממש יוצאות החוצה. אם התינוק שלך מרייר הרבה, לועס דברים, והחניכיים שלו רכים ואדמדמים, ואולי יש לו פריחה או אדמומיות על הלחיים, סביר מאוד להניח שיש לו שיניים בתהליך בקיעה, וזה משפיע על ההתנהגות הכללית שלו וגם על דפוסי האכילה והיניקה)

ולסיום:
במבה, גלידה, עוגיה זה לא מזון. זה ממתקים. אין להם שום ערך תזונתי, הם מציפים את הגוף בסוכר מעובד, הם מפריעים להקניית הרגלי אכילה טובים, ומקלקלים את חוש הטעם. מאוד מאוד מאוד עדיף להימנע מהם לחלוטין בגיל הזה. ועד גיל שנתיים-שלוש, כי אלה השנים שבהם חוש הטעם שלנו מעוצב, ומה שאנחנו אוכלים בגיל הקריטי הזה מבסס את הטעם והנטיות שלנו לכל החיים).

כיוון שתינוקות באופן טבעי רוצים לאכול את מה שהם רואים מסביב, הם גם ירצו ממתקים אם יש אותם בבית ואנשים אחרים אוכלים אותם, ודי קשה להגיד להם "לא". ולכן, שווה להוציא את כל הממתקים מהבית, לא לקנות מהם (גם כשבאים אורחים - תמיד אפשר לארח על פירות ופירות יבשים) ובמידת האפשר, לא לאכול מהם לידו. ככה את חוסכת לך הרבה קונפליקטים ועימותים.

מקווה שעזרתי. אם יש לך עוד שאלות תשאלי, ותשתדלי לנדב יותר פרטים

כל מה שאני מכינה לו בכל דרך אם זה טחון אם זה מגורד
עוד שאלה: את נותנת לו רק טחון או מגורד, או גם גושים וחתיכות?

שליחה על ידי מיכל* » 22 יוני 2015, 08:32

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נותנת לו גם גושים וגם חתיכות את הכל ניסיתי

שליחה על ידי מיכל* » 22 יוני 2015, 08:35

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על התשובה עזרת לי מאוד

שליחה על ידי אחת* » 22 יוני 2015, 12:04

אבל אם אני יתן לו גלידה במבה עוגיה את המאכלים האלו הוא יסיים
מציעה לא לתת מאלה בכלל בכלל בכזה גיל. בשביל מה?

בבקשה @}

היי תמרוש רוש
אודה על עזרה.
בני בן השנה וחודש ילד יחיד, שמח וחייכן, תקשורתי וחברותי מאוד, מאז שנולד נמצא באחוזונים גבוהים מבחינת גובה ומשקל, בדיקות דם תקינות לחלוטין, מתותח מבחינה מוטורית. אוכל רק בקבוקים ואוכל מרוסק במרקם חלק חלק ולא סמיך, לעיתים רחוקות מוכן לנגוס בבמבה או בביסקוויט אך לא מתלהב מזה ולא מוכן לקחת בעצמו לפה. הוא התחיל לאכול מוצקים רק בגיל 8 חודשים (התחלתי לחשוף אותו בגיל חצי שנה אך סרב וממש התחיל רק בגיל 8 חודשים). הנקתי בקושי רב עד גיל חודשיים תוך כדיי השלמת תמ"ל (היה יונק מלא זמן ובכל זאת רעב)
אם אני נותנת לו מרקם יותר סמיך או חתיכות ( בהסכמה שלו, פותח פה) הוא עושה קולות של חנק ומקיא. ההקאה האחרונה הייתה כתוצאה מגזר מעוך מעוך, כל כך קטן ורך בכמות קטנטנה שקיבל בכפית. הוא מצד אחד מתעניין באוכל שלי, אבל כשאני מציעה הוא מסרב או לחלופין אם מסכים לקחת לפה זה מגיע להקאה. אציין שהוא לא מוכן להכניס לפה לבד אוכל (בכלל בכללי כילד הוא לא מכניס כל דבר לפה, מכניס צעצועים אבל פחות מילדים אחרים). כשאני מציעה לו לקחת אוכל ביד נראה שזה מגעיל אותו ולעיתים אף יכול להתחיל לבכות אם בטעות נגע באוכל. אציין שהוא מאוד אוהב לשתות, בעיקר מכוס או כוס עם קש, הוא שותה ממש יפה ובלי שישפך לו. ככלל אני מנסה להראות לו שאוכל זה לא אישו, אם רוצה לאכול יופי ואם לא אז גם בסדר. למרות זאת אני מוטרדת מעניין החנק וההקאות ומכך שבלית ברירה התזונה היומית שלנו כמעט תמיד כוללת מעדן ( שגם אותו לעיתים מסרב לאכול ולא נראה שממש מתלהב). מה היית מציעה לי לעשות? האם יש מקום לטפל בעניין בגיל הזה?

הי, בני בן 11 חודשים, סרבן מוצקים ועל הנקה מלאה מאז הלידה , נאלצתי לצאת לעבוד והוא נכנס למשפחתון , שם הוא אוכל מוצקים יפה מאוד, אפילו קיבלתי וידיאו מהגננת בבית ממני גם התחיל לאכול, ועכשיו בתקופה של החגים יש הרבה חופשים מהגן וכל פעם כשהוא בבית הוא ברגרסיה ומפסיק לרצות מוצקים רוצה רק ציצי או בקבוק, מה אפשר לעשות?

היי, הבת שלי בת 9 וחצי חודשים שוקלת 7.900 בגיל 4 חודשים התחלנו טעימות, בחצי שנה ארוחת מרק ופרות היא מממש אהבה וסיימה הכל... אני לפני 3 חודשים יצאתי לעבודה סבתא שלה שומרת אלייה והיא פשוט מסרבת לאכול שם, יכולה לאכול כצה כפיות וזה... כל ההתנגדות התחילה לפני 3 שבועות לפעמים גם כשאני מאכילה אותה היא לא רוצה.. ניסיתי כל מרקם אפשרי חם וקר חתיכות מרוסק היא רק רואה את הכפית וננעל לה הפה... לא יודעת כבר מה לנסות.. בעןד 3 חודשים תכנס ךגן מקווה שזה ישפיע אלייה לטובה... אשמח לעצה..

היי מתוסכלת,

הייתי מנסה לתת לה לאכול בעצמה - בכפית או "מזון אצבעות". גם אם תתלכלך וגם אם רק מעט מהאוכל ימצא את דרכו אל הפה - היא תקבע את הקצב, תתנסה ותלמד לחבב את האכילה. זאת ההתחלה.

בתאבון! @}

שליחה על ידי נני* » 28 יוני 2016, 21:05

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב, בני בן ה3 הוא תאום, עד גיל שנתיים מפחד שלי נתתי להם לאכול רק טחון אציין כי הוא נולד בשבוע 37 במשקל 2.000 והתאומה שלו 2.630, בגיל שנתיים בתי החלה לאכול מוצק סלי בעיה אולם הוא לא מוכן לאכול אוכל רגיל, לא נראה לי שיש לו בעיה של מוצקים כיוון שממתקים עוגיות ופירות כמו אגס ואפרסק הוא אוכל...הוא רק רואה אוכל רגיל הוא מתחיל לבכות ולברוח...לא יושעת מה לעשות הוא עולה השנה לגן עירייה ואני משמ מושאגת מעניין האוכל, אשמח להכוונה וטיפים, הרופאת משפחה שנו אומרת שהדרך שהוא יאכל זה להרעיב אותו להגיד לו שזה מה שיש ושלבסוף הוא יאכל אבל אין לי לב לעשות את זה....אני נואשת לעזרה תודה רבה

היי נני,
מצב לא פשוט.
נשמע שהוא התרגל, התקבע, וקשה לו לזוז הלאה.
הידיעה שהוא אוכל פירות וממתקים היא חדשות טובות.
אופציה אחת זה לפנות למרפאת אכילה כדי שיתנו לך הדרכה ותכנית מסודרת של איך לשנות את המצב.

אם את רוצה לשמוע את דעתי, אז אני הייתי עושה דבר כזה:

מכינה אותו לשינוי: כותבת לו סיפור על עצמו, איך פעם הוא היה קטן ואכל רק X, ואז גדל ואכל YYY, ואז גילה שיש עוד המון מאכלים בעולם, ויום אחד העז לגעת במשהו, ואז ללקק אותו, ואז לאכול אותו. איזה מוזר! איזה מעניין! וואו, אפשר ללעוס אותו! אוי, אפשר לירוק אותו! היי, בעצם זה טעים! וכולי וכולי.

תנסי להתחבר בזה לחווייה שלו, ליצור תיאור אמין (שכולל תהליך, שבהתחלה זה קצת מוזר, לא זבנג וגרנו) אבל גם חיובי (שום בכי ושום "איכס" או "קשה"), תוסיפי תמונות של מאכלים מהאינטרנט ותספרי לו את הסיפור, כמו שמספרים סיפור: בלשון עבר. ילדים בדרך כלל מתים על סיפורים כאלה. אם הוא מתלהב מהסיפור תמשיכי ותספרי לו כמה שהוא רוצה, כל יום,
אם הוא נרתע אפילו מהסיפור, תניחי אותו בצד, ותנסי משחק בבובות שהולכות למסעדה ומנסות כל מיני מאכלים עד שמוצאות את מה שהן אוהבות.

במקביל, לתכנן את הארוחות, כך שהן יכילו, בהדרגה, פחות ופחות אוכל טחון ומגוון של דברים אחרים, כולל פירות שהוא אוכל וכולל פריט אחד שהוא אוהב בצורתו הטחונה אבל לא אכל עד עכשיו.
חשוב להרגיל אותו שיש על הצלחת דבר או שניים שהוא לא אוהב. שיתרגל להיות בטווח נגיעה מזה, הוא לא חייב לאכול. אם הוא לא רוצה שזה יהיה על הצלחת - שייקח את זה במו ידיו ויזרוק ל"קערת המיותרים" (תארגני קערה כזאת על השולחן). להחזיק אוכל לא-מוכר ביד, ולראות אותו על הצלחת, אלה שלבים חשובים בדרך לאכילה.

וכל פעם שהוא גומר את הטחון - זה מה שיש, אין עוד. נגמר. ולהקטין כמויות בהדרגה.

במקביל, הייתי מאוד ממליצה לך לארגן לעצמך תמיכה, כדי שתוכלי להיות הכי שלווה ורגועה במשך כל התהליך, הכימאפשרת, הכי פחות לוחצת ולחוצה שאפשר. זה לא קל במצבך

ולכן אין טעם להגיד לך "תירגעי" - את צריכה תכנית ספציפית של איך להירגע, ומה לעשות כל פעם שהוא מתחיל לעשות פרצוף ורמות המתח אצלך עולות. באותו רגע - את שולפת מנטרה, או טכניקת הירגעות עצמית שעובדת לך

נני,
עד גיל שנתיים מפחד שלי נתתי להם לאכול רק טחון
אני לא רוצה להיכנס לך לקישקעס, אבל בהתחשב במה שאת מספרת, שווה לשאול: מה את מרגישה כרגע בנוגע לאוכל? למצוקים? ליכולת שלהם לאכול? אם יש לך איזשהן חרדות או חששות, שווה ביותר למצוא אשת מקצמוע שתתמוך בך אישית, תתן לך לאוורר את החששות שלך ולעבוד עליהם, כדי להגיע למקום רגוע ובוטח.

כיוון - וחשוב לדעת את זה - התהליך של התרגלות שלו למוצקים ייקח זמן. שבועות ואף חודשים. ואת צריכה מספיק סבלנות ובטחון פנימי במה שאת עושה, כדי לעבור אותו בהצלחה.

מתוסכלת,
סבתא שלה שומרת אלייה והיא פשוט מסרבת לאכול שם, יכולה לאכול כצה כפיות וזה...
אם תינוקת אוכלת כמה כפיות וזהו, זה אומר שהיא לא מסרבת. היא פשוט אוכלת מעט.
המון תינוקות אוכלים פירורים וכפיות ספורות בהרבה ארוחות, עד גיל שנה או שנתיים.
אם התינוק בריא והלייה במשקל בסדר, אין מה לדאוג. עדיף לא לנטר כמויות ולא לצפות ממנה שתגמור כמות מסוימת, זה רק מכניס מתח מיותר. גק

ולהעיף את הממתקים המתועשים והרוויי-סוכר מהבית, לכמה חודשים טובים.
עוגיות שאת אופה: לאפות עם חצי מכמות הסוכר. בשלב שני: בלי סוכר בכלל, ולהוסיף בננות בשלות ורכות.

שליחה על ידי שני* » 14 יולי 2016, 21:25

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק ומסרב לקחת בקבוק. הוא ניזון בעיקר מהנקה. לקראת חזרתי לעבודה (5 חודשים) ניסינו להעביר אות לבקבוק (תמ"ל וגם שאוב) וזה לא צלח בכלל. סגר את הפה בכוח. חזרתי לעבודה ובגן לא היה מוכן לאכול (טפטפו לו במזרק חלב כ50 מ"ל ליום). כשחוזרת מהעבודה, שוב הנקה. ניסינו לתת לו חלב בכפית מה שגרם לו להפסיק לאכול את הטעימות שהסכים להם ומאז הוא רואה כפית ונועל את הפה. בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה. כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות. תחילה היו מכריחים אותו לאכול אבל הנחינו אותן להפסיק, גם אם המשמעות שלא יאכל. כשחוזר מהגן (16:15 בערך) ישר יונק, לאחר שעה שוב יונק ולפני השינה שוב יונק. בין לבין נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל. נרדם ב18:30-22:00 בערך ואז קם כל שעתיים לינוק, הנקה אחרונה ב05:30 בערך ואז אני יוצאת לעבודה.
אז ככה - מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול? לפחות בגן, שם הוא נמצא רוב היום. כבר ויתרנו על הבקבוק, זה נכון? יש חלופה?
אני מרגישה שלא יכולה לצאת בערב מהבית כי נראה שהוא משלים את האוכל שלו בלילה, מה אפשר לעשות עם זה? זה ממש קשה לי, מה גם שאני בקושי ישנה..
אשמח לכל עצה.. די מיואשת

נשמע מאוד מתסכל

יש לך תינוק דעתן, ונשמע שמאוד חשוב לו לאכול רק בתנאים שלו ולא להתפשר.

הנה עצה ראשונה: להגדיר את הבעיה מחדש:
_בני בן 9 חודשים מסרב לאכול אוכל מוצק... כיום הוא אוכל בגן רק מנת פירות ובשאר היום מנסים לתת לו לאכול - אוכל של "גדולים", לחם מרוח בגבינה/ממרח אחר, יוגורט, מרק טחון ועוד אבל שום דבר לא עובר את ה2-3 כפיות.
(אחה"צ) נותנת לו פרי או משהו לנשנש בלי יותר מדי הצלחה. יותר מועך ומשחק עם האוכל_

נסי לראות את הדברים כך:
בנך אוכל כל יום בגן מנה שלמה של פירות.
חוץ מזה הוא אוכל שם מגוון של מאכלים: לחם עם ממרח, יוגורט, מרק טחון, מביס אחד ועד 2-3 כפיות.
וחוץ מזה, הוא מנשנש בבית פרי או אוכל אחר, מחזיק אותו בידיים, מועך ומשחק אתו.
ורוב התזונה שלו היא בהנקה.
זו לא סרבנות מוצקים.
הוא כן אוכל מוצקים, אבל לא בכמות ובקצב שאת או הגננות מצפות.
את מתארת פה מצב נורמלי לגמרי, שמתאים לגמרי לגיל שלו.

בואי נחזור לעובדות הבסיסיות:
תינוקות אמורים להתחיל לטעום מאכלים מוצקים בסביבות גיל חצי שנה, כתלות בקצב התפתחות שלהם (כשהם יושבים יציב ורפלקס הוצאת הלשון נעלם). כלומר, זה יכול להתחיל קצת יותר מוקדם, או קצת יותר מאוחר.

בין גיל חצי שנה לשנה, הם אמורים ללמוד לאכול. זאת אומרת להריח, לטעום, ללקק, להחזיק ביד, ללוש, למעוך, למרוח על הידיים, על הפרצוף והשיער, למרוח על השולחן, לצייר באוכל, להכניס לפה ולירוק (מיומנות מאוד חשובה בהתפתחות האכילה), ללעוס ולירוק, לגלגל מצד אחד של הפה לצד שני, וגם, מדי פעם, לאכול ביס אחד או יותר.
זה מה שהם אמורים לעשות, ולא צריך לצפות מהם ליותר מזה.
אכילה היא אחת המיומנויות הכי מורכבות שיש בכלל, ולוקח זמן ללמוד אותה.
ולכן, עד גיל שנה, תינוק יכול ומצופה לבסס את רוב התזונה שלו על הנקה.

רק אחרי גיל שנה, מצפים מהם לעשות סוויץ' ולהתחיל לצרוך מזונות מוצקים באופן משמעותי, בשילוב עם הנקה.
(לא בשילוב עם תמ"ל - אחרי גיל שנה רצוי להגיש חלב טרי רגיל. אבל להניק אפשר להמשיך בכיף)

אז נכון שיש תינוקות שקולטים את הקטע מאוד מהר, ותוך חודשיים כבר ממש רוצים לאכול, חצאי מנות או מנות שלמות.
זה בטווח הנורמה

אבל לעומתם יש המון תינוקות, שזקוקים לכמה חודשים טובים של ליקוקים, מריחות, לישה ובלגן, עם כמה ביסים פה ושם.
יש המון תינוקות שמתחילים לאכול "מנה שלמה" באופן סדיר רק בסביבות גיל שנה, או קצת אחר כך.
וגם הם בטווח הנורמה, והם בסדר גמור.

אז העצה הראשונה שלי היא: תתחילי להגיד לעצמך, שלוש פעמים ביום: "התינוק שלי בסדר גמור".

ובתכלס:
מה אפשר לעשות כדי לגרום לו לאכול?
כלום.
אי אפשר להכריח אנשים לאכול, וככל שלוחצים עליהם יותר, הם יאכלו פחות.

פתגם אנגלי עתיק אומר: You can bring the horse to the water, you can't make it drink

ומה אפשר לעשות כדי לאפשר לו לאכול, ולעודד אותו לרצות לאכול ?
הרבה:
א. לא להכריח. טוב מאוד שאמרת להם בגן להפסיק לעשות את זה, כי הנזק בהכרחה הוא רב. ככל שלוחצים יותר מחריפים יותר את הבעיה.
ב. להוריד לחץ למינימום, ולסמוך עליו כמה שיותר. לתת לו שליטה על האכילה שלו. לתת לו לאכול לבד, בקצב שלו. לא להאכיל אותו אלא אם כן הוא מבקש ממך במפורש.
ג. להכיר בעובדה שאפשר להגיש אוכל בצורות שונות. אם הוא לא רוצה כפית, אז כל אוכל הוא אוכל אצבעות (כולל יוגורט וחומוס ואפילו מרק). המגע של המאכלים והמרקמים השונים בידיים הוא אבן דרך חשובה בלימוד האכילה.
ד. להגיש לו מגוון של מאכלים מזינים וטובים, לעולם לא להציע ממתקים, להוריד למינימום אוכל "ריק", מדולדל ומתועש, ולסמוך על הטעם שלו ועל הכמויות שהוא רוצה לאכול. הוא יודע כמה הוא צריך.
בקטע של מגוון, הייתי מציעה להגיש ישר בתחילת הארוחה את כל הדברים שמתאים לך להציע לו (אם זה רק פרי, או לחם ואופציה של שני ממרחים, או ארוחת ערב של שניצל ואפונה וסלט - תלוי במצב, ומה המשפחה אוכלת), ואז לתת לו לאכול ולשחק עם מה שהוא רוצה. רצוי לא ליצור מצב שאת מציעה לו דבר אחד, וכשהוא אומר "לא" את מציעה לו עוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, בתקווה שבסוף יסכים למשהו. הוא עלול לראות את זה כמשחק מאוד משעשע של "בואו נראה על כמה דברים אמא תצליח לחשוב". וימשיך ויפתה אותך להציע לו עשרים או שלושים דברים.
הרבה אכילה לא תצא מזה, תסכול (שלך) כן.
ה. להמשיך להציע אוכל כמה פעמים ביום, ולא להתרגש כש- 90% ממנו הולך לרצפה, לבגדים ולשיער. זה צפוי ונורמלי. (בקורס שעשיתי על קשיי אכילה אצל ילדים הם אמרו לנו: לפני שלומדים לאכול אוכל, צריך ללבוש אותו)
ו. לאכול יחד אתו, להגיש לו את אותו אוכל שאת אוכלת או דברים דומים, ולתת לו לטעום דברים מהצלחת שלך.
ז. לתת לו פרק זמן סביר לצרכי אכילה (תלוי מאוד במזג שלו, זה יכול להיות בין חמש דקות לעשרים דקות, כל עוד הוא יושב נינוח, מתעניין באוכל ונהנה מזה), ואחר לךהגיד "גמרנו לאכול", לפנות הכל מהשולחן ולתת לו ללכת.

ח. לנשום עמוק, לחזור ולהזכיר לעצמך שהוא נורמלי, שהוא לומד לאכול בקצב שלו, ולחזור לפה לעידוד. כי בתכלס - מבחינת אכילה הכל באמת באמת בסדר.

לעניין הבקבוק,
בשלב מסוים הצלחנו לגרום לו לקחת בקבוק (בגן בלבד) עם חלב שאוב (במשך כשבוע-שבועיים) אבל היה חולה והיתה רגרסיה.
גם זה נורמלי לגמרי. אין כמעט ילד שלא נכנס לרגרסיה אחרי מחלה. ככה זה.

יש הרבה תינוקות שפשוט לא אוהבים בקבוקים. בהחלט אפשר בגן להמשיך להגיש לו חלב (תמ"ל/שאוב עד גיל שנה, חלב טרי אחר כך) בכוס פטנט או בקבוק שתייה או אפילו בכוסית פתוחה, יחד עם האוכל או לחוד, איך שמתאים להם. כמויות קטנות כל פעם, ולא להתרגש כשהוא מסרב וצריך לשפוך. יום אחד ייפול לו האסימון.

ולעניין היציאות בערב - מבינה אותך לגמרי, אבל לדעתי את בהחלט יכולה לצאת בערב מדי פעם ושהוא יסתדר עם מה שיש. פעם בשבועיים, שעתיים וחצי, ממש לא יגרמו לו לרעוב. מבחינת התזונה זה כסף קטן. ואת המצברים שלך זה ימלא בהחלט

ו... ללכת לישון מוקדם. להיכנס אתו למיטה בימים שנרדם בהם מוקדם, לפחות יומיים בשבוע, ולהירדם אתו בשבע בערב, יאושש אותך במידה ניכרת. נכון שככה את מפסידה זמן לעצמך בערבים, אבל לפחות בשאר הזמן את תרגישי הרבה יותר טוב.
(זה זמני, זה זמני, וזה יעבור)

שליחה על ידי שני* » 17 יולי 2016, 19:14

תודה רבה על התשובה המפורטת והיסודית. זה בהחלט שינוי הסתכלות על המצב!
ננסה ליישם כמה שיותר.
נעדכן בהתפתחויות.

סליחה אם יש שגיאות, המסך שלי גמור ולפעמים לא מאפשר לי סימני פיסוק ולא נוח לכתוב פה מהאייפון ואינני בקרבת מחשב