עזרה מהבעל אחרי לידה

[אמא_לשניים*]

שלום לכן, אני שלושה שבועות אחרי לידה לידה שניה.
אני פותחת את הדף כי אני מרגישה דכדוך מסויים במיוחד ביחסים עם בעלי. אחרי הלידה אני נמצאת בבית רוב הזמן אחרי שבהריון אהיתי פעילה מאוד ועבדתי הרבה ובמרץ. אני נמצאת בבית כל היום עם שני הילדים ומרגישה כאילו משהוא חסר למרות שלכאורה הכל בסדר. אני רוצה שבעלי יעזור לי יותר בטיפול בילדים אבל הוא מין גבר גבר כזה ולא נראה לו לעשות עבודות נשיות כמו רחצה והשכבה לישון של הילד הגדול. אני מרגישה מצוקה.
בטח יצא מבולבל ולא מובן כלל גם אני לא ממש מבינה את עצמי בזמן האחרון.....
אשמח לתובנות.

[אמא_חדשה_לשניים*]

ואני רואה שכבר יש למישהיא באתר ניק כזה... אז אני עכשיו אמא חדשה לשניים

[בשמת_א*]

יכול להיות שאת סובלת מדיכאון אחרי לידה )-: יש לזה קשר גם להורמונים וגם למצב של חוסר עזרה מספקת )-:
וגם, יש פה הרבה דפים באתר שבהם כבר דנו בנושא והגענו למסקנה העצובה: השנה הראשונה אחרי לידת הילד השני היא הכי הכי קשה )-:
אני הייתי מציעה:

• להשיג כל עזרה, בכל מחיר. עזרה בטיפול בבית, עזרה עם הילד הגדול, מישהי שיהיה לך נעים איתה שפשוט תהיה איתך בבית, כל סוג של עזרה יהיה מבורך.
• לנסות למצוא דרך להשיג לעצמך טיפול מחזק ותומך. אם זה שיעור יוגה או צ'י קונג, ואם זה עיסוי (יש כאלה שבאות הביתה!) או כל דבר שמתאים לך.

העיקר להבין שזה לא פינוק, את ממש זקוקה לעזרה ולתמיכה.

[אמא_חדשה_לשניים*]

תודה לך בשמת.....
לא נראה לי שיש לי דיכאון של אחרי לידה... כי אני משתדלת להיות פעילה כרגיל ובדרך כלל עם מצב רוח טוב אני חייבת את זה לילד הגדול הוא דורש המון יחס.
אבל בכל זאת אני מרגישה לפעמים מין תחושה כזאת של עיפות ועצב ולא מסוגלת לעשות כלום. זאת אומרת זה לא תמיד, רוב הזמן אני מתפקדת טוב.
בימים הראשונים בכיתי הרבה, בעלי לא ממש ידע איך לתמוך בי ורק יעץ לי עצות ספציפיות כמו תעשי כך וכך ..... בצורה עיניינית וזהו. באמת כמו שכתבת אין לי כרגע תמיכה נפשית שזה אפילו יותר חשוב מתמיכה ועזרה פיזית .
סמכתי על בעלי שיעזור לי ויהיה כמו גב תומך שאפשר לדבר איתו בזמן שאני עצובה ושיעזור לי עם בילד הגדול אבל הוא חוזר מאוחר ועייף מאוד מהעבודה ולא עושה כלום ואיין לו כוח אלי. אני מרגישה שהתרחקנו מאוד וקשה לי עם זה.

[קרן_שמש_צהובה*]

מבינה אותך @}
ממש מבינה אותך

אין לי משהו חכם להוסיף

לי עזר לצאת החוצה
פשוט הייתי שמה את הפיצקית במנשא ומטיילת: בבוקר או בערב או שתיהם, לאט ומאט, כמה שהתאים לי
אבל את עם שתיים אז זה עשוי להיות יותר מאתגר: אולי את עם מנשא האיש עם הגדול בעגלה?
אולי הוא ישאר איתם בבית ואת תיצאי? אפילו ל-10 דקות או רבע שעה
לשבת על ספסל סמוך או לטייל בנחת ולשאוף אויר צח?
אני מציעה ממש ממש בזהירות כי 3 שבועות אחרי לידה זה ממש ממש מוקדם. תשמרי על עצמך.

ועוד משהו קטן שהיה עובד לנו, הייתי מבקשת לפעמים, כמו מילר בצומת, 5 דקות הפסקה.
הולכת לשירותים, שוטפת פנים ומצחצחת שיניים, יושבת בנשימות עמוקות בעצימת עיניים, מזמזמת לעצמי שיר, מתרגלת רצפת אגן.
כל פעם רק 5 דקות.
זה משהו שהוא היה יכול לעמוד בו ובשבילי היה נקודה של אויר.
אולי יכול לעבוד גם לך.

ואני ממש חלילה לא רוצה להקטין את הקושי שלך, אבל לי עזר לזכור שזה בסך הכל קושי שעובר.
הילד לא יבכה כל הלילה, בשלב כלשהו הוא ירדם
הגדול לא ינדנד לעד, מתישהו הוא יתבגר
וכד

[קרן_שמש_צהובה*]

שולחת לך חיבוק
אני שמה לב שעניתי לך בעיקר טכנית ולא התייחסתי ללב הענין
אני מרגישה שהתרחקנו מאוד וקשה לי עם זה
גם אני הרגשתי כך
ולא ידעתי מה לעשות
וגם עכשיו אני לא יודעת
וחוששת מהריון נוסף בין היתר בגלל זה

סתם מערבבת לך פה את עצמי
עוד מעט בטח יבואו לפה נשים חכמות ממני...

[אמא_חדשה_לשניים*]

תודה לך קרן שמש צהובה.. באמת עוזר לי מאוד מאוד לצאת איתם החוצה . אני יוצאת לגינה קטנה שדי צמודה אלינו, הקטן בעגלה ו הגדול הולך לאט לאט ומחזיק בעגלה. זה משחרר מאוד הדגול רץ ונהנה במקום ליהנות נצמד ומנדנד.... וכמובן גם אני רגועה יותר. אבל זה לא פותר את הענינים עם הבעל. הוא עובד הרבה כמעט כל יום הוא עובד גם בערב ובלילה מלבד העבודה הרגילה שלו. מבחינתו הוא מקיים את חובתו הגברית במשפחה... אבל הוא לא מדבר איתי ולא מקשיב ולא מבין אותי, הוא עייף תמיד ו אנחנו רבים.
למרות שרק ילדתי אני מפחדת מהריון נוסף במצב כזה שאין לנו כמעט קשר עכשיו.
קרן שמש, אני מצטערת לקרוא שגם את מרגישה כך...

[אמא_חדשה_לשניים*]

דיברתי עם אחות בטיפת חלב על העיניין היא אומרת שעם השנים כשיולדו לנו ילדים נוספים המצב לא יהיה קל יותר ואם הוא לא יתרגל לעזור כבר מעכשיו גם אחר כך כנראה שלא.... אני לא אגיד לו כמובן שהלשנתי עליו, אבל לא מוצאת דרך להסביר לו. ..

[תמרוש_רוש]

בואי נעשה קצת סדר בסיסי בעניינים:
את עכשיו שלושה שבועות לאחר לידה, כלומר את נמצאת במשכב לידה. כלומר, פיזיולוגית את עדיין מחלימה מההריון, הלידה והשינויים ההורמונליים והפיזיים הכרוכים. רשמית, את תחת הכותרת "שיקום פיזי/רגשי".
זאת אומרת, שמתוקף היותך בת אנוש והפיזיולוגיה והאנטומיה הבסיסיים שלך, את זקוקה למנוחה, כמה שיותר.
זאת אומרת, שפרקטית, מצב שיאפשר לך להחלים היטב ולהיכנס ברגל ימין לאמהות-לשניים, זה:

• לא לעשות שום דבר מאמץ חוץ מאשר לטפל בתינוק.
• להגביל עמידה והליכה - בשלב שלך, לא יותר מ- 30 דקות רצוף כל פעם. להעדיף ישיבה על עמידה ושכיבה נוחה על ישיבה. אם לא עשית את זה עד עכשיו, אז עדיף להגביל ל- 10-20 דקות גג למשך שבוע, כדי להתאושש מהאי-מנוחה של שלושת השבועות האחרונים.
• ושמישהו אחר יעזור לך עם כל המטלות האחרות.
• ותמיכה רגשית, חיבוקים רגשיים, עידוד לעשות את מה שנכון וטוב לך, וכו'.

אלה צרכים פיזיולוגיים, אוניברסליים

עכשיו, השאלה היא רק: איך את מתקרבת מהמצב הנוכחי שלך (נקודה א') למצב המתואר? (נקודה ב')
אני לא אומרת לקפוץ לשם תוך שעתיים ולהישאר שם, אלא איך לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי.

אבל לא מוצאת דרך להסביר לו. ..
האם ההסבר הנ"ל על הפיזיולוגיה שלאחר לידה יעזור?
האם יעזור להגיד לו שאם לא תקבלי תמיכה עכשיו, זה ילה לך בבעיות בריאות לטווח הארוך?
בקשר לתמיכה רגשית, נראה לי שהמשפחה שלכם סובלת מעומס יתר. הוא עייף ועובד קשה. נשמע שאת צריכה להרחיב את מעגל התמיכה שלך. זוג אחד לבד פשוט לא יכול לשאת בעול.

[גוונים*]

אמא חדשה לשניים, חכי שניה עם המחשבה על ילדים נוספים.
את שניה וחצי אחרי לידה ואחרי שינוי עצום בחיים. כולכם עדיין בשיא תהליך ההתרגלות וההסתגלות למצב החדש.
בהרגשה שלי עכשיו זה הזמן בעיקר לנשימה עמוקה והבנה שאתם בעיצומו של שינוי ושזה תהליך שרק התחיל ורחוק מלהסתיים. וגם אם עכשיו אתם רבים, זה לא אומר שעוד חודש או חודשיים תמשיכו לריב. וגם אם עכשיו הוא לא מבין אותך זה לא אומר שעוד שבוע או שבועיים הוא ימשיך לא להבין אותך. וגם אם עכשיו את לא מצליחה לדבר איתו זה לא אומר שעוד יום או יומיים לא ייפתח פתאום איזה רגע של הזדמנות לשיחונת קטנה שקצת תרכך את המצב או ניסוח טוב של הדברים שפתאום יפילו לו אסימון.
מהניסיון שלי בתקופה הכל כך קשה הזו, אולי אפשר להגיד התקופה הקשה בחיי... הכי עוזר לחיות מרגע לרגע. ומדקה לדקה. המקסימום זה לנסות לתכנן את פרק הזמן הבא למנוחה (נגיד להשיג מראש עזרה לשעות אחר הצהרים עם הגדול וכך להתפנות לשעתיים שינה עם התינוק במיטה ולקום קצת יותר רעננה) להרחיק מחשבות טוטאליות וגורליות עד כמה שניתן. כל מה שמציאות הכי חזקה ונוכחת עכשיו ישתנה עוד דקה (ולו רק בגלל שתינוקות בגיל הזה משתנים בקצב שיא והצרכים שלהם משתנים ובהתאמה גם המציאות שלך).

ואני מצטרפת לבשמת, לדעתי שווה מאוד מאוד מאוד להשיג עזרה. חייבת!
את עוד בשלב ההחלמה מהלידה, את עוד בהורמונים, את בלילות ללא שינה (עייפות מגבירה דכדוך ומחשבות קשות) את צריכה עזרה. הכי לגיטימי בעולם! ואם אין עזרה מהבעל אז סבתא או דודה או חברה או בייביסיטר בתשלום. הכי טוב כל יום לפרק זמן מסוים, אפילו לשעה. שעה שבה יש לך עוד מישהו לחלוק איתו את האחריות. שעה שבה את יכולה לתת את התינוקי למישהו וללכת לשירותים בנחת. אפילו שעה אחת וכמובן עדיף יותר, או לא כל יום, כמה שאפשר...
בחוויה שלי זה פשוט הכרחי לשפיות. לי לא היתה מספיק עזרה בשבועות הראשונים, (עד שתפסתי שאני חייבת את זה בשביל לשרוד) ואני חושבת שאני עד היום מתמודדת עם ההשלכות של זה (גם ביחסים עם הבן זוג אבל לא רק)
גם אצלנו בהתחלה הרגשתי שאני לא יכולה לדבר עם בן הזוג. היינו עייפים כל כך. לא היה לו כוח להכיל אותי. הוא פשוט היה ממוטט. אלו הבנות בדיעבד. תוך כדי זאת הרגשת בדידות קשה. חייבת להודות שהודיתי לאלוהים שאנחנו בעידן הוואטסאפ... הייתי יושבת (בזמן ההנקה, למרות שזה הכי לא מתאים בעולם) ומשתפת חברות בוואטסאפ בקשיים שלי ובוכה להן ומקבלת מהן תמיכה...
שולחת לך כוחות וחיזוקים, טוענים שהכתיבה כאן משפיעה לטובה@}

[טלי_ב*]

כתבו לך כאן עצות מצוינות ואין לי הרבה מה להוסיף. רק לגבי
הוא מין גבר גבר כזה ולא נראה לו לעשות עבודות נשיות כמו רחצה והשכבה לישון של הילד הגדול. אני מרגישה מצוקה.
אני לא יודעת אם את שותפה לתפיסת העולם הזו. לי יש ויכוח גדול איתה (באנדרסטייטמנט), אבל אני מנסה לכתוב לך מתוך זה, כי מרגישה שזה לא הזמן לעניינים עקרוניים ודיונים תיאורטיים.
גם אם עקרונית אתם זוג כזה שמחלק משימות חיים באופן מסורתי (הוא אחראי על הפרנסה ואת על הבית והילדים) עדיין יש עזרה הדדית ואיזושהי אחריות משותפת.
את אחרי לידה. זה מצב קיצוני.
אני מניחה שאילו מצבכם הכלכלי היה קשה מאוד לא היית מושכת ידיים ואומרת - זו האחריות שלו אז אני לא אעשה כלום, אלא היית נרתמת למאמץ הכלכלי, גם אם ביניכם זה לכאורה לא "תפקידך".
אני מציעה להזכיר לו את זה... במצב של אחרי לידה עושים דברים אחרת, גם אם בשגרה הרגילה זה לא "תפקידו".

ומדגישה שוב את מה שתמרוש כתבה -
נראה לי שהמשפחה שלכם סובלת מעומס יתר. הוא עייף ועובד קשה. נשמע שאת צריכה להרחיב את מעגל התמיכה שלך. זוג אחד לבד פשוט לא יכול לשאת בעול.

[אמא_חדשה_לשניים*]

תודה לכן בנות על התגובות, זה ממש מחמם את הלב....
תמרוש, מכיוון שאני כמעט כל היום בבית אני לא מרגישה שמתאמצת יותר מדי פיזית , אני כן מצליחה אפילו לנוח מעט בין לבין..... אבל משום מה אני עדיין מרגישה צורך נואש שמישהוא ישר איתי בעול, למרות שמהצד ניראה שאני מתפקדת לא רע. בוודאי שבעלי לא רוצה שיגרום לי איזה נזק הוא רק לא מבין שגם המצב הנוכחי שאני מדוכדכת ואין לי עם מי לדבר זה כבר מזיק לי.
אני מצליחה לפעמים להשיג עזרה משתי בנות דודה שלי שהן תיכוניסתיות שיוצאות לחופש. זה באמת עוזר, גם אם הן באות ולא עושות כלום חוץ למשחק עם הגדול או לצאת איתו.
גוונים, תודה לך הרגעת אותי מאוד מאוד.... אני מקווה באמת שאחרי תקופה המצב ישתפר ונשוב ליהיות קרובים כמו פעם ונוכל לדבר.... אבל בינתיים המצב בינינו קשה....
טלי, את צודקת באמת יש לנו איזה חלוקת תפקידים מסורתית, למרות שאני גם עובדת במצב הרגיל , בכל זאת עיקר ההכנסה היא ממנו ולא ממני.
לא נראה לו שהמצב שלי עכשיו הוא מצב חירום, כי שוב אני נראית פעילה ומתפקדת, ו הוא תמיד מדגיש וכבר עבר זמן מהלידה, וכאילו אני אמורה להיות מאוששת. נראה לי שהוא בכלל לא מבין מה עברתי בלידה שנקראת לידה קלה. אבל אני עברתי בלידה פחד נוראי ויאוש כי בזמן הךחיצות הראש יצא ונכנס כל הזמן ו הרגשתי יאוש ו הוא לא יצא לבד ויביאו וואקום או אולי ניתוח קיסרי.... בסוף הוא יצא והכל בסדר ואפשר רק לקנא בי
.... אבל ההרגשה הזאת עוד לא עוזבת אותי אני חוזרת לזה כל הזמן..

[במעבה_הפרדסים*]

_אבל אני עברתי בלידה פחד נוראי ויאוש כי בזמן הךחיצות הראש יצא ונכנס כל הזמן ו הרגשתי יאוש ו הוא לא יצא לבד ויביאו וואקום או אולי ניתוח קיסרי.... בסוף הוא יצא והכל בסדר ואפשר רק לקנא בי
.... אבל ההרגשה הזאת עוד לא עוזבת אותי אני חוזרת לזה כל הזמן_
וואו, יקרה

[במעבה_הפרדסים*]

לא נראה לו שהמצב שלי עכשיו הוא מצב חירום, כי שוב אני נראית פעילה ומתפקדת
אז אם תיראי פחות פעילה ומתפקדת, אולי האסימון ייפול?

[אמא_חדשה_לשניים*]

בצעד של יאוש החלטתי לעבור באופן זמני להורים שלי. אני מרגישה בן אדם אחר עכשיו. אני סוף סוף בחופש אמיתי! גם הגדול שלי שמח ופחות מנדנד כי יש אנשים בבית אנחנו לא לבד.
אני מקווה שהניתוק הזה יעורר משהוא ביחסים שלי עם בעלי. בינתיים השיחות בינינו רק טכניות אבל הוא אומר שמתגעגע אלינו. כמובן שנצטרך לחזור הביתה עוד כמה ימים וזה לא בדיוק פתרון....

[אמא_חדשה_לשניים*]

במעבה הפרדסים, די קשה להוריד הילוך אני מטבעי די נמרצת ופעילה.... רק בימים האחרונים התחלתי באמת לנוח מהלידה..

[בשמת_א*]

יופי שדאגת לעצמך לעזרה ותמיכה! אולי הוא יבין כמה קשה לך מעצם הבחירה הזאת.

[יולי_קו]

יחסים טובים עם הדור הקודם והדורות המקבילים (סבים, דודים, חברים) יכולים בהחלט לשדרג את התפקוד המשפחתי.
אם זה לא על חשבונם (אני קוראת לזה ׳תופעת עבדות הסבתא׳...) זה מעולה לנכדים ולסבים וכפועל יוצא גם להורים ואחים האחרים.
מעולה שמסתדר לך להתמך על ידי הוריך, גם אם לתקופה מוגבלת.
יתכן שהזמן הזה בנפרד מאפשר גם לאב/בן-זוג להטען בכוחות חדשים ולהתרענן.
הפיתרון הזמני יכול לאפשר פסק זמן ובעיקבותיו התארגנות חדשה.

שולחת לך חיבוק ענק.

[אמא_חדשה_לשניים*]

אני גם נגד תופעת עבדות הסבתא.... תתפלאי אבל יש לי חברות שאחרי לידה היו שואבות והסבתא היתה אחראית לטפל בתינוק ולא הן... כולל קימה בלילה. זה לא נראה לי נכון. האחריות על הטיפול בילדים היא שלי, ועצם הימצאות בתוך משפחה ולא לבד כל הזמן היא ההקלה הגדולה... יש מי שמשחק עם הגדול ויחזיק את הקטן אם אני בשירותים....
גם בעלי לוקח ככה פסק זמן. פעם לא יכולתי להבין את אחותי שהיא אמא ל חמישה קטנים שבכל מצוקה או משבר חוזרת לבית ההורים עכשיו אני באותה סירה. .

[אמא_חדשה_לשניים*]

מחר אנחנו צריכים לחזור... מצד אחד אני מתגעגעת לבעלי כבר מצד שני עצובה מאוד ששוב אצטרך ליהיות לבד עם הילדים ו המחשבות .

[בשמת_א*]

למה אתם צריכים לחזור כל כך מהר? לא נשמע שזה כל כך יעזור לך... S-:

[אמא_חדשה_לשניים*]

זה לא יכול להיות פתרון לתווך ארוך.... הרי אני אשה נשואה ויש לי שני בנים קטנים ועוד אחד גדול שמחכה לנו בבית, אני לא חושבת שזה נכון לעבור לגור חזרה אצל ההורים. אני מרגישה מאוד מדוכדכת וזקוקה מאוד לאוזן קשבת, כשאני מנסה להגיד לאמא שאני רוצה להשאר עוד היא מייד חושדת שרבנו מאוד, ואני הולכת להשתקע אצלה. אני לא יודעת אם בעלי יוכל עכשיו להקשיב לי ו לתמוך, גם אם כן המצב יחזור לקדמותו מהר מאוד.

[בשמת_א*]

נראה לי שאת ממש זקוקה לעזרה בבית. מישהי שתבוא כל יום אפילו רק לשעתיים. שלא תהיי לבד, שתוכל לתקתק כביסה-כלים-אוכל וקצת עזרה בסיסית בבית או להחזיק איזה תינוק פה ושם בזמן שאת עושה משהו.
ההורים יכולים לפחות לעזור בדברים כמו: להביא לך סירים כל שבוע, כדי שתוכלי רק לחמם אוכל ביתי טעים ולא לכלות כוחותייך בבישולים?