צום רק עם מים

_בעיניי, פרידה ממשקל עודף, אפילו אם קטן, היא פגיעה בנקודת איזון מסוימת שבה את, כאדם שלם, רגילה להיות. יש בנקודת האיזון הזו הרגלי אכילה, אבל גם מצב נפשי ורגשי.
בשביל להיפרד מהמשקל צריך להסכים להיפרד מנקודת האיזון הזו. כלומר - להשתנות._
מעניין שהשינוי בכיוון ההפוך (עלייה במשקל) קל הרבה יותר.

מעניין שהשינוי בכיוון ההפוך (עלייה במשקל) קל הרבה יותר
תופתעי לשמוע, אבל לא לכולם. יש מי שמנסים נואשות להעלות את משקלם, ללא הצלחה.

שלא לדבר על כך שהדרך ה"הפוכה" היא קלה רק כאשר אוכלים דברים שהגוף לא מזהה כמזון. נוצר שיבוש ולכן הגוף מגיב באופן שיכול לא לעלות בקנה אחד עם הרצון ו/או ההסכמה שלך.
כאשר אוכלים רק אוכל שהגוף מזהה כמזון זה בכלל לא פשוט להעלות במשקל בצורה משמעותית, ולא משנה כמה אוכלים ממנו.

וגם זה, שוב, כאמירה כללית בלבד. הדברים האלו יותר אישיים מכלליים בכל מקרה.

כל דיוק תזונתי צריך להיות מלווה בדיוק רגשי. התזונה היא רק שיקוף, היא רק סימפטום. היא אף פעם לא עומדת לבדה. קשה מאוד להשיג דיוק בדבר אחד מבלי שכל שאר הדברים המבקשים דיוק יטופלו.

מעניין מאוד.

לי יש בעיה של להכין לעצמי אוכל. אני פשוט לא מצליחה, ויוצא שאני מזמינה אוכל ממסעדות שאני בקושי נוגעת בו, וכך רוב הימים עם בחילה, בלי תיאבון, ועם תחושה שחסר משהו...
מעניין מה זה משקף.

שבמקום שבו אני רוצה מאוד אבל לא זזה - פשוט חסרה הסכמה.
וכדי להגיע להסכמה כל מה שמתבקש זה לקבל החלטה - להסכים.
בראש ובראשונה להסכים לקבל החלטה, להחליט. ואז להחליט להסכים הלאה...
(ואז לזכור שהוחלט על הסכמה - במיוחד כשעולה חוסר הסכמה).

דעי לך ציל, שהשראתך מבורכת מאוד,
הנה כי כן לאחר שהחלתי לצום באופן ספונטני, לעצמי
גיליתי את הדף הזה וממנו נפתח לי עולם שלם,
שלך, ומכאן התחלתי לשמוע על לא מעט אנשים שצמים,
והנה גם אני צם יום בשבוע, לעתים יומיים,
רואה ברכה גדולה בעניין הזה.

ופעם אחת, לאחר צום של שלושה ימים, כשהרגשתי מעולה, פשוט נקי - אכלתי,
אחרי רבע שעה בערך אחרי שאכלתי קלמנטינה
חשתי ממש באופן פיזי,
איך עולה ומתגנבת לה דאגה ראשונה.
זה היה מאוד עדין, אבל זה גם מאוד מדויק.
שהצום מחבר אותך להווה והדאגה זורקת אותך לעתיד.

תודות.

עם תחושה שחסר משהו...
אוכל מזין?

ואולי באמת משהו אחר... עמוק יותר.
אם היית צריכה לשער מה זה משקף, איזו השערה היתה עולה בך?
טוב, עוד שנייה אנחנו פותחות כאן את החיוניות שלי חלק שמיני מחדש

תופתעי לשמוע, אבל לא לכולם.
לא אופתע. אני מודעת לכך, אבל חוששתני שהמצב הזה נפוץ הרבה פחות מקושי לרדת במשקל.

הדרך ה"הפוכה" היא קלה רק כאשר אוכלים דברים שהגוף לא מזהה כמזון.

הצחיק אותי ה"רק", כאילו זה איזה מצב מאוד ספציפי ולא מציאות יומיומית (מצערת) של רוב האוכלוסייה.

דעי לך ציל, שהשראתך מבורכת מאוד
שמחה ממש לשמוע. תודה רבה.

הצום מחבר אותך להווה והדאגה זורקת אותך לעתיד
אני מזדהה מאוד, אבל אצלי זה בעיקר בצומות הקצרים, עד ארבעה ימים.
בצומות ארוכים יותר הצלחתי לדאוג מצוין

יש מעבר פיזי, וכנראה גם מעבר לכך, בין הימים שלישי/רביעי של צום על מים לבין מה שקורה אחר כך. הגוף עובר להזנה אחרת.
כל עוד הזנתי את עצמי כרגיל, בסוכר (וזה מה שקורה גם בתחילת צום על מים) הדאגות היו ממני והלאה. כאשר הגוף סיים את המאגר שלו ועבר לשומנים, משהו פנימי בי זז. חשתי זאת בכל הצומות שלי.
זו תחושה שמתעדנת אצלי מצום לצום אבל עדיין נוכחת.

_וכדי להגיע להסכמה כל מה שמתבקש זה לקבל החלטה - להסכים.
בראש ובראשונה להסכים לקבל החלטה, להחליט. ואז להחליט להסכים הלאה...
(ואז לזכור שהוחלט על הסכמה - במיוחד כשעולה חוסר הסכמה)._

הדברים אצלי עובדים אחרת לגמרי אבל זה לא ממש הדף המתאים לדיון הזה.
אני אשמח לדיון הזה, צפריר. אם גם אתה (או מישהו אחר, כמובן) - האם יש לך רעיון היכן הוא יכול להתאים?

זה יהיה לא הוגן מצידי, שכן כמעט איני נכנס לאתר (רק לפרחי באך ולסווידיש - כשמתבקש), וזה מה שהפתיע לאחר הצומות הראשונים שנכנסתי הנה ומצאתי את הד, הזה.
אבל כל אחד וההיבט המיוחד שלו, אצל כל אחד הדברים עובדים אחרת.
ההסכמה אם כך היא אחת. ישנה או איננה.

תודות.

ההסכמה אם כך היא אחת. ישנה או איננה.
אצלי ההסכמה היא תנועה בין האין ליש, ולכן, חלק גדול מהזמן כלל לא ברור אם היא ישנה או איננה, אם היא שליש ישנה, או חצי ישנה, עוד כמעט כולה.
עבורי זו תנועה שאני יכולה להבחין בה, להיות איתה בדיאלוג, לקדם אל היש, אם בכך אני חפצה.

זה יהיה לא הוגן מצידי, שכן כמעט איני נכנס לאתר
חבל מאד!!!

עוד שנייה אנחנו פותחות כאן את החיוניות שלי חלק שמיני מחדש

בכל מקרה - שאלה טובה!

ואת כל כך מקסימה, אולי תכתבי ספר מהגיגייך?

אצלי ההסכמה היא תנועה בין האין ליש
ולכן מתבקשת החלטה, להפוך את ההסכמה למוחלטת.
וראשית ההחלטה היא ההחלטה להחליט, או כאמור ההסכמה להחליט, להפוך את ההסכמה למוחלטת.
כמו נתינת אמון, נדמה לרבים שאמון זה משהו שמרוויחים אותו, ולא היא.
אמון גם הוא החלטה. נתינת תוקף מוחלט, לא יחסי.
ולסיפא, ההחלטה, כפונקציה היא הכלי, מה מוחלט פחות חשוב.
פיתוח ושכלול כלי ההחלטה אם כך בידי כל אחד ואחת, למרות שאנחנו "חושבים" באופן יחסי, ותפיסתנו היא יחסית - כיאה לחומר - שהוא יחסי.
החלטה לשם החלטה אם כך תהיה תרגיל מצוין, החלטה לקבל תהיה התקדמות כבירה, החלטה לקבל החלטה להסכים היא כבר ממש מסע.

תודות.

שליחה על ידי יעל* » 19 דצמבר 2013, 19:23

מעניין, צפריר.
אני מוצאת שהחלטות נעשות בשכל, ואילו אמון והסכמה באים מהלב.
נכון שהשאיפה היא שיהיו תיאום ואיזון ביניהם, אבל אצלי לפחות, לא תמיד זה המצב.
איך אצלך?

החלטה עשויה לבוא בהחלט מהשכל, אך יש גם החלטות שעולות מהלב.
ההחלטה לאהוב מישהו למרות מי שהוא - היא כולה מהלב, מהגוף.
עם זאת, אימון לשכלול הפונקציה של ההחלטה כמו אימון לשכלול היכולת להשתיק את המחשבות, להשתיק את הגירויים, מניבים עונג כפול, שכלי ולבבי.

הסכמה אינה תוצאה - היא נקודת מוצא. ואם אינה, ראוי שתהיה.

הסכמה שהיא תוצאה, של הרגשה - היא הסכמה מותנית.
החלטה על הסכמה למשל יכולה להפנות את תשומת הלב אל מה שיש, על פני אל מה שאין.
הסכמה אם כך מייצגת את האחדות ואי הסכמה את הנבדלות.
שתיהן החלטות - מודעות או לאו, שכליות או לבביות,
וכאשר אין ההחלטה מוסכמת, הרי שלא יכולה להיות הסכמה או אמון אלא - רק לכאורה.
וזה כבר קשור לפנקס החשבונות שיש לנפש עם עצמה, במובן הזה שהעצמי - לעולם לא טועה
בעוד הנפש - כמעט אף פעם לא מדייקת - בהתבדלה מעל עצמיותה. (חוסר הסכמה).

תודות.

ביישניתית יקרה, תודה. התחושה הדדית כל כך.
אני בהחלט אכתוב מתישהו. ברגע שאסכים

צפריר, תודה גם לך. מעורר מחשבה. בעצם, מחשבות.

בשבילי הסכמה היא תוצאה של דרך. היא נקודה מסוימת שהגעתי אליה. והיא בהחלט מותנית הרבה פעמים. אני לא רואה בעיה בהסכמה מותנית.
היום אני מסכימה ומחר אולי לא אסכים יותר.
אני לא מוצאת בתוכי צורך בהחלטה. אני מרגישה שהחלטה מאלצת אותי למשהו שאולי איני בשלה אליו.
אני מפנה את תשומת לבי אל ה"יש" באמצעים אחרים של מודעות רכה ונוכחות במקום בעזרת החלטה.
מעניינת הדרך שלך להסביר את הדברים.

ההחלטה להסכים היא החלטה על תנועה, על פונקציה של התנועה הראשונית - של הלך הרוח.
את בהחלט יכולה להסכים לא להסכים יותר, או לא להסכים בכלל, אלא שאז ההחלטה על הסכמה גורפת משנה את התנועה מ - לא מסכימה, ל - מסכימה לא להסכים.
כאמור, זה דק. ומדויק.

בהחלט רובנו נדרשים להסכמה כתוצאה.
מה שמוצע פה זה תרגול אחר. וזה מוצע לתרגול מתוך סקרנות, מתוך הסכמה.
על מנת לקיים תרגול - כל תרגול, אין ברירה אלא להחליט להסכים.
וכבר מתוקף התרגול הזה,
גם כשאינך מסכימה,
הנך מהרהרת לפחות באפשרות שאת בעצם מסכימה לא להסכים.

כפי שאמרת, ההחלטה היא תנועה, ההסכמה היא תנועה. תנועה ראשונית ובסיסית.
וכששם נהיה ובבניין ציון ננוחם, הרי שהקיים, מה שיש, מה שמוסכם - יעמוד במרכז הבמה,
גם כל אחד מאתנו יעמוד במרכז הבמה,
לא כי מסכים לא להסכים או כי מסכים להסכים, אלא כמסכים... - כשההסכמה היא התנועה הפותחת.

תודות.

מוסכם?

מוסכם?
יש לי ברירה?

הי ציל,
בהקשר לכאבים שעברו בצום וחזרו אח"כ, מה דעתך על "צום לסירוגין"? לדוגמה, בכל יממה לאכול בחלון של 7 שעות ולצום את שאר הזמן. לפי התאוריה, יש תועלת רפואית בצום עצמו, מעבר לזה שלא מכניסים לגוף משהו שמזיק לו או כמות שמזיקה לו.
הכוונה שלי היא שאולי ע"י צום לסירוגין אפשר לשמר את יתרונות הצום גם כשלא צמים. זה משהו שאני מאד רוצה לנסות, אבל כרגע נמנעת בגלל הריון והנקה.. בינתיים אני נהנית לקרוא על ההתנסויות שלך, תודה על השיתוף!

_אחרי רבע שעה בערך אחרי שאכלתי קלמנטינה
חשתי ממש באופן פיזי,
איך עולה ומתגנבת לה דאגה ראשונה._
ממש מעניין... המח עובד בצורה שונה בזמן צום. במקום לעבוד על פחמימות, הוא עובר לשומן. מצאו שיש בכך תועלת לבעיות נוירולוגיות שונות, אולי זה משפיע גם על דאגות.

הי מיכל,
צום לסירוגין נשמע לי מאוד מעניין והספקתי לקרוא על זה די הרבה אבל טרם התנסיתי.
<ותודה ל נוודית שחשפה אותי לנושא בדף החיוניות שלי חלק שמיני וממש פתחה לי צוהר לעולם מרתק של ידע מחקרי דרך הסרט שהיא הפנתה אליו>

אגב, משונה בעיניי לקרוא לזה צום. זו פשוט הגבלת אכילה מסוג מסוים. כמו צום מיצים, שגם הוא בעצם הגבלת אכילה ולא צום.

אני חושבת שזה מאוד הגיוני, פשוט להקל על הגוף את מעמסת האוכל, לאנשים עם חיבה לכמויות גדולות.
הבעיה היחידה שלי עם זה היא שזו התנהלות קבועה שמשמרת דפוסים לא מוצלחים כמו אכילה מופרזת או אכילה של מזון לא מדויק לגוף.
נראה לי סביר יותר פשוט להתמודד לאט לאט עם מה שגורם לשיבוש מלכתחילה מאשר לעקוף כך את הבעיה.
ויחד עם זאת, סביר להניח שגם את זה אנסה מתישהו, סתם בשביל הסקרנות

זו פשוט הגבלת אכילה מסוג מסוים.
נכון.
אני חושבת שזה מאוד הגיוני, פשוט להקל על הגוף את מעמסת האוכל, לאנשים עם חיבה לכמויות גדולות.
זה מקרה אחד, אבל יש עוד אנשים שיפיקו תועלת מהצום.
זו התנהלות קבועה שמשמרת דפוסים לא מוצלחים כמו אכילה מופרזת או אכילה של מזון לא מדויק לגוף.
לאו דווקא. זה יכול להיות כלי למזער נזקים תוך שממשיכים לעשותם, או כחלק משינוי כללי.

יש עוד אנשים שיפיקו תועלת מהצום
בטח, בטח. זה היה מהזן של "רק על עצמי לספר ידעתי"

זה יכול להיות כלי למזער נזקים תוך שממשיכים לעשותם, או כחלק משינוי כללי.
בוודאי. מסכימה מאוד. אם זה חלק מתנועה כללית שמזהה את הדפוסים גורמי הנזק - מה טוב.
אם זו הופכת להיות דרך עוקפת התמודדות - בעיניי זו יצירה של בעיה על בעיה. המחיר הופך פחות גלוי (נגיד, מצליחים לשמור על משקל סביר) אבל מתועל לערוצים אחרים.

בדיוק לפני חודש פגשתי בחור מקסים שעושה צום לסירוגין והוא היה אצלנו בבית ביום של הצום. הוא עושה את זה בגלל שבעיסוק שלו הוא חייב לשמור על משקל כלשהו.
היחס שלו לאוכל היה מכמיר לב. אי אפשר היה לפספס את המאבק הפנימי, את ההתייסרות שבאכילה ואת ההלקאה העצמית כשהוא כן בחר לאכול.

זו דוגמה למצב שבו הבחירה מספקת תוצאה רצויה אחת אבל המחיר של זה ניכר במקום אחר. זה לא אומר שאי אפשר לנוע כך בלי שיהיה מחיר. כמובן שאפשר. זה רק דורש מעט תשומת לב, האם הבחירה הופכת להיות משהו מוחזק לטובת מטרה מסוימת, וההחזקה הזו משתחררת במקום אחר.

הבנתי היום משהו מדהים!
כאשר מכניסים משהו לפה והפה עובד, ההקשבה נפגעת.
עוד לפני ההקשבה - השמיעה נפגעת. שומעים פחות טוב כאשר הפה עובד. אם רוצים לחדד את השמיעה צריך להפסיק את פעולת הפה.
אפילו אם זו שתיית מים.
מאחר והקשר בין שמיעה להקשבה ברור מאליו - כשאני צמה אני שומעת יותר טוב וההקשבה שלי מתחדדת פלאים. וכנראה שמדובר בתהליך חיצוני ופנימי כאחד.
זה קסמו של הצום.

שליחה על ידי nomad* » 22 דצמבר 2013, 06:09

צילצול, לגבי צום לסירוגין - הסיפור על הבחור באמת עצוב. אני חושבת שכמו כל כלי, שיטה או דרך, גם בצום לסירוגין יכול להיות שימוש לרעה או לטובה. אם משתמשים בתקופות הצום כדי לאפשר אכילה בולמוסית, אוטומטית, זה באמת עצוב ולא טוב. זה כמו שימוש בהקאות, או בחומרים משלשלים כדי לאכול הרבה ולא להשמין. לא התנסיתי בצום ארוך (עדיין

אבל אני מניחה שגם צום ארוך יכול להיות מזיק ועצוב אם תוך כדי מצליפים בגב בחבלים או בשוטים, או מייסרים את עצמך בדרכים כאלה או אחרות.

אני נמשכתי לדרך של צום לסירוגין מלכתחילה מתוך עניין וסקרנות. אחרי שקראתי על הדרך הזו, וצפיתי בסרט שהזכרת למעלה, היה לי רצון לנסות, וכך עשיתי. ימי הצום הראשונים עברו עלי מאד בקלות ובטוב, ואז חשבתי לנסות ליצור לי מעין שיגרת צומות. בחרתי לצום פעמיים בשבוע, 24 שעות כל פעם (לא ברצף), עם שתיית מים. מראש החלטתי שזו לא מסגרת קשוחה, שאם ביום מסוים לא יתחשק לי לצום, אז לא אצום. המשכתי בדרך הזו כמעט שנה, שבה צמתי ברוב המכריע של "ימי הצום", פשוט כי ממש שמחתי כל פעם שהגיע יום כזה ורק פעמים ספורות ויתרתי (בעיקר מסיבות טכניות, חברתיות וכו', ואז דחיתי למחרת או משהו דומה). היו שבועות שצמתי שלוש יממות, או שהמשכתי לצום עד 36 שעות, בגלל שהרגשתי רצון ואפילו צורך. ירידה במשקל לא הייתה המטרה, אף על פי שהייתה מבורכת מבחינתי כתופעה נילווית אם תגיע.

מכיון שלא חשבתי על אי האכילה בימים האלה כעל משהו שאני מונעת מעצמי, או מהגוף שלי, ולא כעל עונש, אלא כעל משהו שאני מעניקה לעצמי ולגוף שלי - אלה היו בדרך כלל ימים שמחים ונעימים. הרגשתי שחרור (מאד נעים לא להיות בלופ הזה של מחשבות ותכנונים על אוכל, מתי, מה, כמה ואיך, הכנות לפני, נקיונות אחרי..) וקלות מאד נעימה בגוף, נקיון, שקט.

כבר אחרי תקופה קצרה של חיים כאלה, התברר לי שאני והגוף שלי לומדים. התחושות של ימי הצום זלגו לימים האחרים. מצאתי את עצמי אוכלת בימים האחרים פחות ואחרת, פשוט כי המדדים הפנימיים שלי לגבי צורך באוכל השתנו, התכיילו מחדש. למדתי את הצרכים היותר מדוייקים שלי לגבי כמויות אוכל, וגם לגבי סוגי אוכל, לא בצורה לוגית או מושכלת, לא מתוך גישות מדעיות או פופולאריות כאלה או אחרות, שמדברות על כל בני האדם, או במקרה הטוב על קבוצות בני אדם, אלא מתוך ההקשבה הפנימית שלי לגוף האישי שלי, בשלב זה של חיי. הסירוגיות והמחזוריות של הצום כאילו תיחזקו את הכיול הזה, וחידדו אותו.

למדתי שבשבילי זו דרך חיים טובה. אחת מהדרכים הטובות האפשריות. אני לא יודעת אם היא טובה לכל אחד (לא בהכרח), אני לא יודעת אם היא הדרך הטובה ביותר עבורי, אני עדיין סקרנית לנסות דרכים אחרות (למשל... צום ארוך).

אני מאד מתחברת להבנה שלך לגבי הקשר שמיעה ופעולת הפה, ובין שמיעה והקשבה. זה משהו שחוויתי בימי הצום הקצרים שלי. ומכיון שההשפעה היא ישירה, ולאו דווקא מצטברת, זה באמת קסם שעובד גם בצום קצר, ולאו דווקא רק בצום ארוך (למרות שכאמור אין לי נסיון בצום ארוך, אולי הקסם מוכפל ומשתלש

)

תודה.

איזה תיאור מלא קסם ומעורר תאבון

(לצום לסירוגין...)
תודה על השיתוף הזה. תענוג לשמוע.

בעיקר את זה
מכיון שלא חשבתי על אי האכילה בימים האלה כעל משהו שאני מונעת מעצמי, או מהגוף שלי, ולא כעל עונש, אלא כעל משהו שאני מעניקה לעצמי ולגוף שלי - אלה היו בדרך כלל ימים שמחים ונעימים. הרגשתי שחרור (מאד נעים לא להיות בלופ הזה של מחשבות ותכנונים על אוכל, מתי, מה, כמה ואיך, הכנות לפני, נקיונות אחרי..) וקלות מאד נעימה בגוף, נקיון, שקט.

טוב, והאמת שגם זה
התחושות של ימי הצום זלגו לימים האחרים. מצאתי את עצמי אוכלת בימים האחרים פחות ואחרת, פשוט כי המדדים הפנימיים שלי לגבי צורך באוכל השתנו, התכיילו מחדש. למדתי את הצרכים היותר מדוייקים שלי לגבי כמויות אוכל, וגם לגבי סוגי אוכל, לא בצורה לוגית או מושכלת, לא מתוך גישות מדעיות או פופולאריות כאלה או אחרות, שמדברות על כל בני האדם, או במקרה הטוב על קבוצות בני אדם, אלא מתוך ההקשבה הפנימית שלי לגוף האישי שלי, בשלב זה של חיי

מזדהה עם המון. ובהחלט אנסה את זה באיזשהו שלב. תודה.

משתפת כאן כי זו תחושה השוואתית וגם כדי לא לבאס בדף המתאים את מי שינסה צום מיצים.
פייר, לא התלהבתי.
זה כנראה קרוב מדי לתזונה הרגילה שלי.
בתכלס זה פשוט... הממ... איך לומר, משעמם אותי.
זה בערך מה שאני אוכלת גם ככה, רק במצב צבירה אחר.
ואז כל ההתעסקות בהכנה נראית לי קצת מיותרת.
לולא החבורה ש"צמה" איתי ביחד סביר שהייתי מפסיקה אבל אני לא רוצה להשאיר אותם לבד.

אין לזה אף אחת מהאיכויות של צום על מים בעיניי. לא בגוף ולא בנפש ולא ברוח.
אני לא מרגישה שזה מזיז אותי לאנשהו או שיש פה למידה מעניינת בשבילי.
אולי זה עוד יבוא בהמשך כי אנחנו מתכננים שבוע.

שליחה על ידי תמי* » 23 דצמבר 2013, 11:09

צלצול,
תודה רבה על השיתוף.
האם את יכולה לספר איך עובר צום המיצים על שאר המשתתפים בניסוי? (-:
האם גם עבורם זה ממילא קרוב לתזונה הרגילה? ואם לא - איך זה "עובד" להם?

הי תמי,
גם בשבילם זה קרוב מאוד לתזונה הרגילה. ההורים שלי אוכלים מאוד דומה למה שאני אוכלת בשלוש השנים האחרונות.
אבא שלי נאלץ להיגמל מהרבה מאוד שתיית קפה ולבד מתחושה שמשהו עובר עליו ביום הראשון לא נראה שזה מזיז לו את השפיץ.
הם נהנים מהמיצים ובעיקר - מאוד שבעים.
אנחנו תמיד מכינים קצת יותר ויש כאן הסכמה רחבה שכולנו שותים יותר מדי. שאנחנו שבעים מדי.
אמא שלי ואני שותות בערך ליטר וקצת ביום. אבא שלי יותר קרוב לליטר וחצי. לכולנו זה יותר מדי.
המיצים עשירים מאוד ובגלל חלק מהפירות הרכים שנכנסים פנימה הם לפעמים לא לגמרי מיץ. יותר קרוב לשייק.
זה לא באמת נקי לגמרי מסיבים.

בקיצור, לא נרשמת פה התרגשות גדולה. זה נחמד לא להתלבט מול מזון לא מתאים אם כן או לא לאכול אותו.
אבל מעבר לזה - זה סתמי ונחמד בו זמנית.

גם אצל האיש לא נרשמה התרגשות גדולה כי הוא יצא מהעיסקה עוד לפני שהחלה. אמר שהלב שלו לא בזה ובעצם לא בא לו.

אז נשארנו שלושה לא מתרגשים

תודה על השיתוף ציל צול. אני תמיד תמיד נכנסת לקרוא אותך. את מעוררת השראה עבורי.
תוהה ביני וביני, אני במזג אוויר חורפי מעדיפה מאכלים מחממים וחמים. הגוף מעדיף אותם זה מדוייק יותר.
את לא מרגישה שהגוף מבקש את המחמם?

הי עתליה, תודה רבה. נעים לשמוע.
לו היינו מכירות בטח היית מעוררת גם בי השראה רבה

את לא מרגישה שהגוף מבקש את המחמם?
כבר מזמן לא. אני אוכלת אוכל חם מדי פעם כי בא לי על זה. לא בגלל שהגוף מבקש אלא כי זה מנחם.
או במילותיה של יעלי לה הגאונית - זה יופי של משתיקול (לרגשות שלי, אלו שאין לי כוח לתת להם מקום באמת)

מעניין

לא התחייסתי לאוכל חם כמנחם, אלא כמדוייק יותר עבור מה שהגוף מבקש..
תודה על התשובה..

לא התייחסתי לאוכל חם כמנחם
זה מה שנשאר אחרי שהמשתיקולים הסטנדרטיים נעלמים מהתפריט. סוכר, קמח וכו'.
זה אוכל כבד אז הוא מפעיל את העיכול בעוצמה על חשבון האנרגיה שהיתה יכולה להיות מופנית לעיבוד רגשי.
ואם אוכלים ממנו הרבה אז בכלל... נהיית דממה להרבה זמן

מסכמת את צום המיצים. ושוב, זה כאן, כי בחוויה שלי זה מאוד בהשוואה לצום על מים.
היה נחמד מאוד. יש אפס התעסקות באוכל. הכנו את המיצים שלנו בבוקר לארוחות פחות או יותר כל שעתיים או שלוש.
לא הרגשנו שום רעב, ולו הקטן ביותר.
במידה מסוימת, זה אפילו הפוך. הרגשתי קצת מלאה מדי רוב הזמן. בהשוואה לצום על מים, אין בזה את הקלות הנעימה כל כך של הגוף.
אני חושבת שחלקית זה גם בגלל המיצים הספציפיים שהכנו. היתה לנו מכונה מעולה, הכי טובה שיש, אבל המיץ לא חלק ולא ממש מיימי. זה מכביד, יחסית לציפייה שלי.

מנטאלית, אין בזה כלום בשבילי. שום התמודדות חדשה או מעניינת. זה לגמרי אכילה, רק במצב צבירה אחר. לא עלו בי שום שאלות או תהיות או הרהורים בעלי ערך.
בצום על מים זה אחד הדברים הכי משמחים. יש ריק גדול שכל מיני דברים פשוט נשאבים אליו ומקבלים במה. חלקם מטרידים ולא מאוד נוחים אבל בכל זאת - רצויים.

גם רגשית זה היה פרווה כזה. היו פעמים שבהן עשיתי במיץ שימוש של משתיקול. תמיד הכנו יותר ממה שהיה צריך ולא היה חסר. חלק מזה בוזבז על רגשות שלא היתה סבלנות עבורם, או פשוט פנאי.
בצום על מים האופציה הזו לא קיימת. הכל משפריץ החוצה ואין עם מה לדחוק.

אני חושבת שבמצב אחר היה יכול להיות נחמד מאוד להמשיך מכאן לצום על מים. ההרגשה היא כמו של הכנה טובה לצום

כרגע זה לא מתאים לי, בין היתר כי סיימתי אחד ארוך בדיוק עכשיו ואין לי צורך בסיבוב נוסף.

ההורים שלי צלחו את זה בקלות רבה. בעיקר הופתעו מכך שלא היו רעבים בכלל. היה מעניין לראות את ההתמודדות שלהם עם כל מיני אוטומטים שפתאום לא היו אפשריים. אני חושבת שבשבילם כן היתה פה למידה מעניינת, ואפילו חשובה.

שליחה על ידי משה* » 17 ינואר 2014, 15:21

יש לי מספר שאלות בנוגע לצום עם מים להורדת לחץ דם :

טוענים שזה מוריד לחץ דם ע"י ניקוי העורקים אבל הרי הטרשת מודבקת לעורקים (הסתיידות עורקים) ? ולמה אין מחקר שלקח אנשים ומדד להם את העורקים לפני ואחרי (ידוע לי שניתן לעשות זאת.)
האם הירידה בלחץ הדם היא רק לתקופה קצרה הסמוכה לצום או למשך זמן ארוך יותר ?

אשמח לקבל תגובות מאנשים שהתנסו ולשמוע שאכן השיגו תוצאות.

בתודה,

שליחה על ידי רונן* » 16 מאי 2014, 13:07

^{+הודעה ממשתתף חדש התקבלה בברכה:+}

לאחרונה גילו לי סתימה של 90% בעורק השמאלי של הלב ומייד הפנו לצינתור (שעדיין לא קרה). בעקבות קריאה על נושא הטבעונות וצום מים אני שוקל לדחות את הצינתור ולהתחיל מיידית מעבר לטבעונות ולבצע צומות מים. האם למישהו יש נסיון בפתיחת סתימות עורקים ע"י צום מים? (כלומר שעשה בדיקות לפני ואחרי ואכן ראה שהסתימות נעלמו?) האם מישהו יכול להמליץ על מנחה ו/או מקום מתאים שיכול לעזור וללוות אותי בתהליך?
תודה והרבה בריאות לכולם. יישר כוח על האתר והפעילות המבורכת שבו ...

כמה רזיתי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם חברים יקרים
אני מעוניין לעשות את צום המים הזה
מישהו יכול להגיד לי בבקשה
כמה שותים, מתי שותים, ובשביל הפעם הראשונה כמה ימים מומלץ לעשות את הצום

כל תגובה תתקבל בברכה

תודה

אני עשיתי צום מים למשך 14 ימים, שתיתי רק מים 2-1.5, הרגשת הרעב נעלמת אחרי היום הראשון, החולשה נשארת וזה טבעי, ירדתי בין קילו לקילו וחצי כל יום וההרגשה נהדרת אחרי שמסיימים את הצום, לחץ הדם מתאזן וגם הסוכר בדם, והיום אני שוב ביום החמישי בצום והספקתי לרדת 7 קילו ומתכוונת להמשיך עד סופ השבוע

שלום מתן,
משתפת אותך בניסיוני מהצומות הראשונים שלי.
אפשר להתחיל פשוט עם יום אחד או יומיים, כדי לקבל את התחושה של הרעב וההתמודדות איתו.
ואחרי זמן מה, כשמתחשק, להגדיל בהדרגה את מספר הימים.
שני הצומות הראשונים שעשיתי בבית נמשכו ארבעה ימים.

מומלץ לשתות הרבה. שני ליטרים לפחות ואפילו יותר, כתלות בפעילות והמצב הנפשי.
לרבים יש נטייה לא להרגיש מיובשים כי הגוף מנצל משאבים קודמים ויש גם נטייה להתנתקות.
לוקח זמן עד שמרגישים כמה נחוץ לשתות. אז בהתחלה - פשוט לשתות הרבה במקביל להקשבה לגוף.

בוא לכאן אם אתה צריך תמיכה, רצון לשתף או כל דבר אחר. מניסיוני, פחות כיף לעשות לבד. יש בזה קצת בדידות.

מתן, האם אפשר לשאול מסקרנות מדוע בחרת לצום? מה מושך אותך לזה?

שלום מתן, שותים הרבה, לפחות 2,3 ליטר (לא להגזים ולהגיע למצב של היפונתרמיה עם איזה 15 ליטר), מה שחשוב זה לנוח כמה שיותר, לכן אם אפשר זה לקחת חופש מהעבודה ולהרגע איפה שהו, אם אפשר אז גם לא בבית והכי טוב זה לעשות את זה עם עזרה מקצועית במקום שאליו מגיעים במיוחד בשביל זה (יש מעט מקומות כאלו בעולם שהם טובים) הצום עצמו זה לא הבעיה אפשר לצום גם 60 יום הבעייה זה לדעת איך לצאת ממנו ומתי. אתה עלול לעשות נזק בלתי הפיך ואף להרוג את עצמך אם לאחר צום של חודש תאכל שוואמה ותשתה קולה לדוגמא. היציאה מצום היא לא פשוטה ואתה חייב לוודא שאתה לא עושה נזק (כמה ביסים של אבטיח 4 פעמים ביום יכול להיות יציאה טובה מצום כזה).
שוב, יש דברים בחיים שעדיף לא לעשות לבד -אם לא יודעים- יש מרכז טוב מאוד בארה"ב (אבל יקר לאדם הממוצע) http://www.healthpromoting.com
יש עוד מרכז שלפי דעתי יותר מומלץ : http://www.tanglewoodwellnesscenter.com,
יש עוד מרכזים בעולם אבל שני אלו בהחלט מומלצים.
אפשר לשקול את המקומות הללו אם מתכננים צום ארוך,
שום אני מדגיש -לא מומלץ לעשות צום ארוך לבד בפעם הראשונה בטח שלו בסביבה הטיבעית מלאת הגירויים והלחצים!
צום של יום יומיים בבית לאדם בריא לא אמורה להיות בעיה ( אבל גם לא הרבה תמורה)
בריאות שלמה לכולם

שכחתי להדגיש שהיציאה מהצום היא ארוכה ולא לוקחת יום יומיים, זו תקופה, וזה אינדיווידואלי ומאוד תלוי במשך הצום. כדאי לא לעשות צום מים אם לא התנסית בשום סוג של ניקוי רעלים בעבר. כמו כן אתה צריך לדעת שצום מים הינו הכלי הכבד ביותר בארגז הכלים שלך (או של הרפואה היום), לפעמים עדיף להתחיל עם משהו עדין יותר כמו לאכול פירות וירקות לא מבושלים ולשתות מיצים, או דיאטת מיצים לדוגמא, אפשר לעשות צום קצר בשילוב פסיליום לדוגמא וככה לאט לאט להרגיל את הגוף.
מומלץ וחשוב לפני שמתחילים צום שכזה לעשות הכנה אחרת יופיעו בנוסף לכל הקשיים תסמיני גמילה וזה כואב!!!!! (גמילה מקפה גמילה מסוכר גמילה מסיגריות וכו).
אנחנו לא חיים בימי עבר בה הגוף היה רגיל לצומות קצרים, הסביבה הייתה פחות רעילה, האוכל היה מזין ולא היה לחצים. השוק שאתה עושה לגוף שלך (שרגיל לאחסן כימיכלים במקום לטפל בהם ולאכול 3 פעמים ביום לפחות) הוא גדול.
לא הייתי ממליץ לאף "מתחיל" לעשות צום ארוך ללא מומחה לצומות.
בהצלחה ובריאות שלמה

לאחר שבצינתור וירטואלי גילו לי 3-4 סתימות בעורקי הלב (אחת בהיקף של 75-90 אחוז, שתיים של 50-75 אחוז ואחת פחות מ- 50 אחוז) עשיתי שני צומות (בהנחיית דר' ערן אשחר) - הראשון 21 יום אחר כך מנוחה שבועיים ואחר כך עוד צום שני של 13 יום - בצינתור שעשיתי לאחר הצומות אמרו שאין לי יותר שום סתימות .... הפרופסור שעשה את הצינתור טוען שכנראה היתה שגיאה בבדיקה של הצינתור נוירטואלי .... מה דעתכם?

שלום לכם,
זה הניסיון הראשון שלי ואני צם כבר 40 שעות
בקרוב נראה לי אפסיק כיוון שמחר צריך לחזור לעבודה
אני שוקל להמשיך בצום מסוג אחר לכמה ימים נוספים
חשבתי להמשיך רק עם פירות היום ומחר להוסיף אולי ירקות או אורז לבן או מאש מונבט
כדי להמשיך את תהליך הניקוי שנראה לי עושה לי טוב.
מה דעתכם? האם אכילת ירקות/פירות לא אורגנים זה בסדר לניקוי?
על מה הייתם ממליצים?

תודה:) עמי

פירות אורגניים הכי מומלץ. ולהתרחק מאורז לבן. זה הכי רחוק מניקוי...

ומה עם קנדידה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה איתה?

שלום חברים
בעקבות לחץ דם מעט גבוה התחלתי צום על בסיס מים בלבד
בתקוה שגם זה יסייע לי מעט בהורדת לחץ הדם.
אני מתכוון לצום בפעם הראשונה 48 שעות בלבד.
מהי הדרך המומלצת לצאת מצום כזה?

עוד שאלה חברים
האם שתיית תה היא גם בכלל מים?
מה קורה עם מים חמים?

רונן, קודם כל - איחולי בריאות.
צום של 48 שעות נחשב קצר מאוד. היציאה ממנו לא כזו קריטית.
עדיפה יציאה אטית, כמו שכל הגיון אומר. קצת מיץ, קצת פירות, קצת ירקות, וכו'...
אבל האמת, מניסיון, בצום כל כך קצר זה לא ממש משנה.
ואתה תרגיש מהר מאוד (ולפעמים זה עדיף פשוט להתנסות ולתת לגוף את החוויה) שזה לא מתאים אם תאכל פתאום הרבה, או מזון מכביד.

אני עשיתי את זה לפחות פעמיים (אולי שלוש?) ויצאתי מצום לא בדרך המומלצת. לא קרה לי כלום. סתם הרגשתי לא משהו וזה נצרב לי בגוף ומנע פעמים נוספות כאלה.

ולגבי מים - אני אישית לא חושבת שיש הבדל בין מים רגילים לחמים. ניסיתי גם וגם.
פעם אפילו שתיתי מים עם לימון או כל מיני ירקות שהצפתי בפנים

לא נרשם אצלי שינוי כלשהו.
בתחושת בטן, עדיפים מים רגילים, אולי אפילו מאיכות טובה, וזהו.
אבל שוב - תתנסה. תראה מה מרגיש הגוף שלך. מה נעים ומשמח.

ציל צול
תודה רבה על תגובתך!
מהו מספר הימים שיש לצום על בסיס מים תרומה משמעותית לבריאות?
חג שמח

רונן, קשה מאוד לומר. זו האמת.
כל גוף זקוק למשהו אחר, ובכל מקרה, "תרומה משמעותית" זה מושג חמקמק מאוד ואישי מאוד. גם פיזית וגם תפישתית.
אנשים יכולים לצום ולגלות שהעור שלהם הגיב לזה חזק מאוד לטובה, אבל הם קיוו שייעלמו להם כאבי המפרקים ולכן לא מרגישים שהצום היה משמעותי באמת

אני תמיד מציעה לבוא לצום הזה בלי ציפיות. בשביל החוויה, בסקרנות.
אפשר להחליט אחר כך אם היה משמעותי או לא ואפשר גם לא לשפוט את זה בכלל.

לעצם העניין, הטענה החוזרת היא שארבעה ימים זה סוג של מינימום. אחרי שלושה ימים הגוף משנה פאזה ועובר משימוש בדלק סוכרי לדלק שומני.
זה בערך הזמן שלוקח לגוף להיפטר מכל מיני נפיחויות שמצטברות מאחזקת נוזלים לא נחוצים, ולעבור למצב שבו שריפת השומנים מעיפה מהגוף את הג'יפה ששומנים מחזיקים איתם.
להגיד לך שההסבר הזה מדויק? שככה באמת הגוף עובד? שככה כל גוף עובד? וואלה, אני בכלל לא בטוחה.
לי זה נשמע מהודק מדי, נכון מדי

אז מניסיון אישי אני אומר לך שכל הצומות שלי היו לפחות ארבעה ימים. מכל אחד מהם יצאתי עם משהו, לפעמים בכלל לא פיזי, לפעמים מאוד פיזי.
מעולם זה לא היה מה שקיוויתי לצאת איתו כשעוד היו לי תקוות (ציפיות זה דבר כה מיותר), וכשזה היה קרוב לתקוות שלי זה לא תמיד נשאר איתי לאורך זמן.

אני חושבת שלצומות ארוכים ממש (נגיד, מעל 30 ימים) יש פוטנציאל לשינוי של ממש. אבל... אני לא בטוחה שזה בהכרח שינוי חיובי.
והצום הוא חלק ממערכת שלמה שמתנהלת במקביל, של רגשות ואמונות, שלדעתי יש לה השפעה גדולה על כל מה שתראה דרך הגוף.

הרבה יותר ממה ששאלת, אבל אני מקווה שמועיל, או לכל הפחות מעורר מחשבה.

תודה לך ציל צול המקסימה!
על התשובה המלאה והמפורטת.
האם לצום על בסיס מים של כ-24 שעות לפרק זמן של שבועיים - שלושה יש משמעות מבחינה רפואית?

רונן, יכול לנסח מחדש את שאלתך?
מצטערת, לא הבנתי.

אני מתכוון לעשות צומות על בסיס מים מערב עד ערב ואז לאכול
בערב- בסיום הצום, ארוחה קלה ולהמשיך בצום עד למחרת באותה שעה

האם באופן זה יש גם השפעה בריאותית?!

אני נאלץ לעשות כן כיוון שאני אדם עובד ואני חושש שהצום ישפיע עלי וימנע ממני לעבוד.
תודה ציל צול!

אה, מבינה עכשיו.
מציעה לך משהו הפוך, אם מעניין אותך - לאכול דווקא בבוקר במקום בערב.
שעות הצום תהיינה זהות. העיכול שלך בבוקר הרבה יותר נמרץ ומוכן לקבלה של מזון (כך מספרים וכך אני חווה), ובערב - הפוך.
נגיד - ארוחה קלה של פירות ואגוזים. או שייק ירוק אם אתה אוהב.
ונראה שבבוקר חשוב לך להיות במיטבך, בעוד שאולי בערב זה פחות קריטי בבית.

חומר למחשבה, ושוב מניסיון - צום לא מונע עבודה. הצומות שלי התרחשו ברובם בתוך שגרה מאוד עמוסה של עבודה (אומנם בבית) וגידול שלושה ילדים.
מצאתי שהרבה מהדבר הזה (צום הוא... או - צום עלול ל...) מתרחש בראש. זו חרדה מובנת מאוד אבל היא לא מחוייבת המציאות.
הימים הראשונים של צום יכולים להיות מפתיעים ואפשר להצניח אותם על סוף השבוע ואחר כך להמשיך ולראות איך זה מתקדם.
בצומות שלי הופתעתי לגלות חדות מחשבה יוצאת מגדר הרגיל והיעדר קשיים לתקשר עם הסביבה (חוץ מאשר באחרון, שנמשך שבועיים, והסתיים בדיוק בגלל זה).
כך שאולי שווה לשוחח גם עם הפחדים האלה, ובמקום לתכנן מראש משהו שנסמך עליהם - לשחרר אותם ולראות מה קורה בפועל.

לעניין ההשפעה הבריאותית - צמצום אכילה הוא משהו שיכול להועיל. נחשב למוריד עומס מהמערכת ומאפשר כניסה לתהליכי ריפוי שברגיל פשוט אין לגוף משאבים אליהם.
האם זה נכון ועובד ככה באמת? לא יודעת לומר לך, אבל זה ידע רווח.
האם מה שאתה רוצה לעשות (שהוא בעצם לא צום אלא הגבלת אכילה) יתרום לבריאותך? מי יודע? עד שלא תנסה - לא תדע.
אני בעד כל התנסות שהיא, כל זמן שהיא נעשית תוך פקיחת עיניים וכריית אוזניים אל עצמך, על כל רבדייך. בתכלס - זו כל הפואנטה ממילא, לא?

אם אתה עושה ובא לך לשתף כאן - כולי אוזן. מבטיחה לתמוך.
ואם זה מתאים לך, אז מפשפשת לך קצת - מה אתה אוכל כיום? איזה דברים שאתה אוכל יחסרו לך במיוחד בהתנסות כזו?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא אכלן גדול.
יחסרו לי בעיקר הדגים, תפוחי אדמה, עוף....

מצבך טוב. נשמע שאין לך שחרורי תלות רציניים כמו קפה או חיטה או סוכר.
יותר טוב ככה.

היי לכולם
סיימתי לקרוא עכשיו את כל הדף מתחילתו ועד סופו ,היה מעניין ומסקרן . מלכתחילה הגעתי כי יש לי אלרגיה חזקה לאבק שהגיעה לפני שנתיים מלווה בקוצר נשימה יומיומי שהולך ומחמיר עם תלות במשאף,ההומאופתית שלי המליצה לי על צום של שישה ימים של מים עם דבש ולימון , אני חייבת להודות לאחר שסיימתי לקרוא את כל הדף החלטתי לעשות צום רק על בסיס מים , התחלתי אותו היום בבוקר אני מאוד סקרנית מה יהיה בהמשך , ההומאופתית הבטיחה שהגודש באף והקוצר נשימה יעלמו בהמשך הצום ואני ממש בציפייה לראות אם אכן כך יקרה ,אני חייבת לציין שהדף הזה הביא לי הרבה השראה ועם זאת גם פחדים להזיק לגוף שלי שממילא מרגיש חלש בשנה האחרונה, עם זאת אני כבר בגישה שאין לי מה להפסיד ואני חייבת לנסות הכל כדי לנסות ולהתגבר על האלרגיה שלי . מה עוד שיש לי כמיהה רצינית לסוכרים ובולמוסי אכילה שאני מקווה שגם זה יתאזן.
לסיכום אני יוצאת לסוג של מסע שאני לא יודעת אם אצליח לעמוד בו ומה יהיה סופו ,כל מה שנותר לי הוא לקוות לטוב
כמובן שאשמח לשתף וגם לשמוע על אנשים שיש להם אלרגיה מסוג שלי והצום עזר להם.

תצליחי, רק ממש בזהירות, כי צום מים עלול לאחר זמן לא ארוך אפילו כמה ימים- לגרום לנזקים ארוכי טווח.
מצד שני- אין מה לאמר. זה מדהים

לילוש בהצלחה ובעיקר - בהנאה
מעירה רק שבמקרה שלך, בגלל אלרגיה, היציאה מהצום חשובה לפחות כמו הצום עצמו. יציאה לא מוצלחת יכולה בקלות לגנוב לך מה שישיג הצום.
תבואי לספר איך הולך?

יציאה לא מוצלחת יכולה בקלות לגנוב לך מה שישיג הצום.

"היתה לי יציאה מוצלחת אמש
חלמתי שאני ישן ומחכה שמישהו יעיר "
מאיר אריאל, חבית הדגים

(-:

צוויל

היום הראשון של הצום עבר במהירות, כנראה בגלל שקראתי כלכך הרבה חומר שרק זה השביעה אותי

אני ביום השני ומאוד מפתיע אותי שאני מרגישה נהדר אין כאבי ראש אין רעב , אתמול היה לי טיפה כאב בקיבה אבל גם זה עבר כעבור חצי שעה .
הלילה למרבה ההפתעה עבר ללא משאף ,אומנם לא הייתה לי שינה רצופה אבל מזה חודשים שאני נזקקת כל לילה למשאף עקב קושי בנשימה שמלווה אותי לאחר כמה שעות של שינה . אולי זה בגלל כמות המים (2 ליטר) שאני שותה שמדלל את הליחה ואולי בגלל שאין עומס על מערכת העיכול -אין לי מושג , אני בציפייה לראות מה יביאו איתם הימים הבאים ואולי הסקרנות מנצחת את הקושי כי לפחות עד לרגע זה לא חוויתי שום קושי מכל סוג שהוא מה עוד שיש לי שתי ילדים לטפל בהם ועבודה.
תודה לך ציל על ההערה שלך , זה מאוד חשוב לי לשמוע , זה מחזק .
עדיין יש לי את הפחד שזה יזיק יותר משיביא תועלת אך במקרה שלי אני הולכת על כל הקופה, האלרגיה באה אחרי ההריון ומאז שנתיים וחצי אני חווה מידי יום ירידה משמעותית באיכות החיים .
יש לציין שהתנהלתי בעברי עם אורח חיים גרוע שכולל סיגריות ,תזונה שעיקרה פחמימות וסוכרים,חוסר פעילות גופנית ואולי זו התוצאה.
אני מקווה לסיים 6 ימי צום שלאחריהם יום של מיצים ,ו6 ימים של פירות וירקות ואחר כך לחזור לתזונה טבעונית.
כלכך הרבה דעות על נושא הצום מועיל או לא מועיל , אולי אדע את התשובה בסיומו שכן במקרה שלי קשה לטעות מה עוד שמעבר למחקרים אין חכם כבעל ניסיון:) .

לילוש, יש לי כל מיני דברים לכתוב לך אבל אני לא בטוחה שזה בכלל מתאים לך. כאן, או בכלל.
אם מתאים לך שהדבר הזה ילווה בשיחה איתי, אני אשמח. תוכלי לסמן איכשהו אם כן או לא.
אולי מתאים לך פשוט לתעד בדרכך את מה שקורה וזהו? לא רוצה לנחש.

היי ציל
אשמח מאוד לשמוע כל מה שיש לך להעיר לספר ולהגיב מנסיונך ומהידע שיש לך
תופתעי או לא את היית מקור ההשראה שלי לבצע צום שכזה
יותר מאשמח אם תלווי איתי (-:
נכון לעכשיו אני חווה ירידה באנרגיה אולי זה בגלל שלא ישנתי טוב בלילה וזה מביא אותי לסוג של דאון
אבל אני יודעת שאתגבר כל עוד אאמין בדרך,נכון לעכשיו אני לא יודעת בוודאות אם זו הדרך אבל אני נכונה לנסות אותה.
מה עוד יש להפסיד עוד כדורים נוגדי אלרגיה מהרופא ,אני רוצה לחזור לשינה טובה שהייתה לי לפני שהתפרצה לי האלרגיה ולבריאות תקינה.
אני מאמינה שאצליח .

בכיף לילוש. אני מחבבת מאוד צומות

<גם של אחרים>

מזה חודשים שאני נזקקת כל לילה למשאף עקב קושי בנשימה שמלווה אותי לאחר כמה שעות של שינה
יופי של תשומת לב. אולי תוכלי לשחזר אחורה מה את בדרך כלל אוכלת בשעות אחר הצהריים והערב ולסמן לעצמך לבדוק את זה במיוחד כשאת חוזרת לתפריט רגיל.
אולי יש שם אלמנטים שמעוררים את זה דרך מזונות שונים.
ובערוץ אחר, את יכולה גם לבדוק איזה מחשבות ורגשות באים לך בלילה ולהשוות למה שקורה עכשיו.
למה אני מציעה את זה? כי כרגע יש לך כאילו איזה קסם ביד. את עושה משהו שאת מקווה ומצפה שישנה את הכל. ובעצם זה שאת עושה את זה כבר דברים משתנים כי את מפעילה קסם.
הדברים האלה משפיעים לנו על כל המערכת, תודעה ורגשות וכו'...
אז את יכולה לבדוק מה עצם ההתנסות הזו עושה למחשבות ורגשות הלילה שלך. לבדוק מה נוסף ומה פינה מקום.

עדיין יש לי את הפחד שזה יזיק יותר משיביא תועלת
את יכולה לשחרר אותו. צום של שישה ימים הוא צום די קצר בעצם וסיכוי הנזק שלו מאוד נמוך.
מה שכן יכול לקרות זה שבגלל שאת לא מנוסה בצומות (כך הבנתי אבל אולי אני טועה?) זה יהיה לך הרבה מדי מוקדם מדי בלי הכנה. כל מה שיקרה במצב כזה זה שתרגישי מאוד לא טוב ותפסיקי את הצום בחוכמה.
אני מקווה שלא.

האלרגיה באה אחרי ההריון
משהו שאולי שווה לבדוק את הבסיס הרגשי שלו, אם טרם בדקת.

נכון לעכשיו אני חווה ירידה באנרגיה אולי זה בגלל שלא ישנתי טוב בלילה וזה מביא אותי לסוג של דאון
תבדקי אם את יכולה במקרה לא לפרש. להגיד לעצמך - הממ... יש לי ירידת אנרגיה. וזהו

את יכולה להחליט אם להמשיך להתבונן בזה בנחת ולראות איך זה משתנה מעצם המבט שלך (או שלא).
את יכולה להחליט לפעול. למשל לנוח, או לצאת החוצה להליכה קלה או לשתות עוד.
אולי יש לך רעיונות אחרים גם.
בצניחת אנרגיה הייתי קודם כל מתרחקת ממסכים, אבל זה שלי. משהו שמכנס פנימה במקום לפנות החוצה. עשוי לעזור לך לדייק את הצורך, אם יש כזה.

אבל אני יודעת שאתגבר כל עוד אאמין בדרך
לא חייבת להאמין. יכולה לשחרר את כל האמונות באשר הן ופשוט להיות בדבר הזה, כמו שהוא, במבט סקרן ובלי ציפייה לנסים.
שימי לב שאנשים תמיד מופתעים כשקורים להם ניסים. זה בגלל שהם לא מצפים להם

נכון לעכשיו אני לא יודעת בוודאות אם זו הדרך
אף פעם אין וודאות. איזה מזל, תחשבי איזה שעמום זה לחיות בתוך וודאות...

צומות עם מים או מה שנקרא בשפה המקצועית צום רפואי, זה עניין רציני שלא כדאי להקל בו ראש.
זו שיטה ותיקה ואומרים שהיא מאד יעילה בריפוי מחלות מסויימות אבל חייבת להיעשות תחת פיקוח רפואי.
היום יש בארץ מספר מוגבל מאד של אנשים שיש להם הכשרה מקצועית לעשות את זה (אני יודעת שד״ר דני קרת עבר הכשרה ממושכת ומקצועית במרכז לצומות רפואיים בארה״ב ומחזיק בתעודה המקנה לו את הסמכות לעשות זאת, אבל לדעתי הוא לא עוסק בזה)
אנחנו שונים זה מזה וכל וגוף מגיב אחרת, לא הייתי מסתכנת בעשיית צום כזה ללא פיקוח רפואי צמוד מרופא שמוכשר לכך, במרכז מסודר ולא בבית.
ההנחה שאנחנו בריאים והגוף שלנו יכל לעמוד בזה, נכונה ברוב המקרים, אבל בעייתית לגבי המקרים המועטים בהם זה יכל לגרום לנזק משמעותי, ואין לנו דרך לדעת מראש באיזה צד של הסטטיסטיקה נסיים את הניקוי.

תודה ציל המדהימה על תשובתך המפורטת , אקח לעצמי הרבה מהדברים שרשמת .
בנוסף יש לי כמה שאלות שאשמח אם תעני לי מניסיונך

היום זה היום השלישי ואני מרגישה יחסית טוב עם קצת תחושה של חולשה שמתחלפת לסירוגין עם תחושה של אנרגיה.
נכון לעכשיו אין לי שום רגשות מיוחדים חוץ מזה שאני מרגישה כיף וסיפוק מעצמי ומהחוויה.
אתמול בערב הרגשתי ממש חולשה וקצת גלי חום ואז פתאום הרגשתי אנרגתית לגמרי וחזקה פיזית ומנטלית.
היום בבוקר קמתי עם תחושה של חולשה ועכשיו אני ממש בסדר.
אני לא רעבה בכלל אלא מרגישה סוג של תשוקה לאוכל לפעמים מה שנותן לי להבין שעד עכשיו לא כלכך הבדלתי בין רעב לגרגרנות.
מה עוד ששמתי לב
שהתקפי האסתמה השתנו
אם התקפי האסתמה כל לילה היו מגיעים למצב של חוסר יכולת לנשום והזדקקות למשאף.
אז ביומיים האחרונים כל הליחה יוצאת ועדיין יש לי מקום לנשום ללא צורך דחוף למשאף.
כאילו כל הג'יפה יוצאת החוצה (וזה מה שההומאופתית אמרה לי שיקרה , יאמר לזכותה)
אני ממש מסוקרנת לאן זה יוביל אם זוהי מגמת שיפור או סתם סימפטום של האלרגיה שמשתנה מפעם לפעם או שזה בכלל פסיכולוגי.

הייתי רוצה להפנות אלייך ציל כמה שאלות ולמי שיודע או עבר את החוויה של צום :

הבנתי שצבע השתן אמור להתכהות ואז חוזר לבהירות שלו -אצלי נכון לעכשיו (יומיים) זה עוד לא קרה, מה הסיבה, מאיזה יום בערך זה אמור לקרות או שכל אדם וגופו ?
האם תחושת החולשה אמורה לאותת לי משהו כי כעבור זמן היא עוברת וחוזר חלילה -מתי זה אמור להדליק לי נורה אדומה?
לפעמים יש לי כמו תחושת בטן מקרקת למרות שאין לי רעב מזה?
מתי אדע שעלי להפסיק את הצום?

אודה לתשובה אם יש

שימי לב שאנשים תמיד מופתעים כשקורים להם ניסים. זה בגלל שהם לא מצפים להם

קולע-
גריינתי.

לילוש,
הגלים האלה של תחושה טובה ואז צניחה מאוד מוכרים. גם לי אישית.
אני חושבת שהייתי שמה לב למים ולמנוחה, כי כרגע אלו הם חלק ממקורות ההזנה שלך.
אחד הדברים שהוציאו אותי בקלות מצניחות זה הליכה קלה בחוץ. בכלל, להיות בצום באוויר הפתוח זה הרבה יותר קל מאשר להיות בבית.

בנוגע לצבע השתן - הו, זה לוקח הרבה זמן. אני ראיתי תהליך כזה רק בצום שעשיתי במשך 14 ימים.
בצום קצר, ובטח שביום השני או השלישי, סביר שלא תראי כלום עדיין, בייחוד אם את שותה מספיק.
ובאמת אין משהו "שאמור" לקרות. כל אחת והגוף שלה.

חולשה - לכשעצמה לא הייתי מתרגשת ממנה. בכל זאת, עוברת על הגוף חתיכת טלטלה, וחולשה היא סימן קטן יחסית.
אבל... אם היא מטרידה אותך, תתבונני בה. בכלל, צום זה זמן התבוננות לא משוחדת

מביטים בדברים בשקט וסקרנות ורואים מה עולה. גם בתודעה וגם בגוף.
חלק מהעניין (בשבילי) הוא להחזיר את תחושת הידיעה הברורה. ברגיל, המזון הוא המשתנה המתערב הכי חזק שלנו, או אחד החזקים. כמעט כל דבר יכול להיות בגלל המזון.
כאשר המשתנה הזה נעלם מתפנה מקום למחשבות אחרות ותובנות אחרות.

בטן מקרקרת - מוכר מאוד. את פשוט שומעת את המערכת שלך מתמודדות עם מה שכבר קיים בפנים בלי שעוד מזון ישתיק לך את זה.

מתי להפסיק? שאלת מיליון הדולר.
או כשתרגישי לא טוב. או כשתרצי. או לפי מה שהחלטת מראש (שישה ימים).
בעיקרון יש דרכים לדעת מתי להפסיק צום כי הגוף כילה את המשאבים שלו אבל את לא שם וגם לא הייתי ממליצה לנסות להגיע לשם בצום ראשון כי זה קצת מתעתע. בכל מקרה, מדובר על סדרי גודל שנמדדים לרוב בשבועות ולא בימים.

מציעה לך מאוד להתבונן בפחדים שעולים. הם חשובים ומסקרנים והרבה פעמים מבהירים לנו משהו על הפחדים הגדולים שמלווים אותנו, או שמא נקרא להם - חרדות...

תמשיכי ליהנות @}

_צומות עם מים או מה שנקרא בשפה המקצועית צום רפואי, זה עניין רציני שלא כדאי להקל בו ראש.
זו שיטה ותיקה ואומרים שהיא מאד יעילה בריפוי מחלות מסויימות אבל חייבת להיעשות תחת פיקוח רפואי.
היום יש בארץ מספר מוגבל מאד של אנשים שיש להם הכשרה מקצועית לעשות את זה (אני יודעת שד״ר דני קרת עבר הכשרה ממושכת ומקצועית במרכז לצומות רפואיים בארה״ב ומחזיק בתעודה המקנה לו את הסמכות לעשות זאת, אבל לדעתי הוא לא עוסק בזה)
אנחנו שונים זה מזה וכל וגוף מגיב אחרת, לא הייתי מסתכנת בעשיית צום כזה ללא פיקוח רפואי צמוד מרופא שמוכשר לכך, במרכז מסודר ולא בבית._
מסכימה מאוד.

מתי להפסיק? שאלת מיליון הדולר.
וזו בטח לא תשובה רצינית...

למה לא?
תשובה רצינית מאוד, כל אחת והגוף שלה, כל אחת והתחושות והתגובות שלה ושל הגוף.

כל אחת והגוף שלה, כל אחת והתחושות והתגובות שלה ושל הגוף.
זו תשובה לא רצינית כי השאלה נשאלה ברצינות. השואלת כמסתבר לא סומכת לגמרי על תחושות הגוף ומעדיפה שמישהו יאמר לה באינטרנט. צר לי, אבל להמליץ :
או כשתרגישי לא טוב. או כשתרצי. או לפי מה שהחלטת מראש (שישה ימים).
זו המלצה חסרת אחריות ולכל הפחות יש להדגיש בכל פעם מחדש שהיא לא רפואית.

הרבה תודה ציל על תשובותייך!
נכון לעכשיו אין לי שום חרדות ,הרגשות, התעלות מסויימת, צלילות מחשבתית, אלא להיפך אני לא ממש מרוכזת רק הרגשת חולשה ועייפות.
תמשיכי ליהנות
אני לא יכולה להגיד שאני נהנית. צום לא נראה לי חוויה מהנה אלא אולי מעצימה ,מה שעוד לא חוויתי .
אני מרגישה חולשה ומחכה לימים שיעברו לראות מה קורה ואם אכן צום הוא באמת תהליך מועיל ומרפה
כי אם כן אני אמורה להרגיש בהמשך הקלה מסויימת באלרגיה ובאסתמה שלי.
אולי עכשיו יש לי סוג של דאון ויעבור )-:
ימים יגידו...

לא הייתי מסתכנת בעשיית צום כזה ללא פיקוח רפואי צמוד מרופא שמוכשר לכך, במרכז מסודר ולא בבית
אני לא רואה בזה סיכון יש דברים באמת מסוכנים לבריאות שלנו שאנשים עושים ביומיום וזה נחשב למקובל ורלוונטי (כמו עישון ,שתייה וכדומה..).
אין לי ניסיון אבל ההיגון שלי אומר שכשאני ארגיש שאני במצב לא תקין אדע להפסיק ולהפעיל את שיקול הדעת שלי .
אני כן חושבת שצום בפיקוח צריך לעשות בן אדם שסובל ממחלה כלשהי , מפחד, חלש או מישהו שמרגיש שיש לו צורך בכך..

מרפא -סליחה על טועות הכתיב )-:

אני לא רואה בזה סיכון יש דברים באמת מסוכנים לבריאות שלנו שאנשים עושים ביומיום וזה נחשב למקובל ורלוונטי (כמו עישון ,שתייה וכדומה..).
לילוש - כל כך נכון!. שלא להזכיר נסיעה בכבישים. הרבה יותר מסוכן לבריאות, וכולם עושים את זה

אני חושבת שתיארת מדויק ומצוין למי כדאי לצום עם ליווי (או פיקוח).
אני חושבת שטוב מאד שאת משתפת ומתעדת כאן. זה חשוב ועוזר. אבל הכי טוב זה שאת סומכת על עצמך.
@}

אני לא ממש מרוכזת רק הרגשת חולשה ועייפות.
נוחי לך. זו אפשרות? ושתי מים לפי הצורך, לפחות שני ליטר ביום כמינימום בסיסי.

עוד דבר שהייתי עושה זה לשבת ולנשום בכוונה גדולה כשאת מרגישה חולשה. משהו על גבול המדידטיבי.
מעניין אותך לנסות את זה? לבדוק מה עולה בך בתוך שקט גדול ורגיעה.

את יכולה לבדוק גם תיסוף של המים. למשל להניח בהם לימון או תפוז או מלפפון לאיזה חצי שעה ואז לשתות.
זה מה שאני שתיתי בצום הראשון שלי.
תפוז ומלפפון זה שילוב מעולה ביחד.

אני מרגישה חולשה
ציפית להרגיש חולשה?
אני מוצאת אצלי קשר חזק בין הציפיות שלי בצומות לבין מה שקרה בפועל.
וחלק מהציפיות שלי באו מאוד מבחוץ. מקריאה מרובה.

ואם אכן צום הוא באמת תהליך מועיל ומרפה
אני לא בטוחה שזה המבט הכי מוצלח על הצום, בטח לא על הראשון.
הניסיון שלי הוא שצום הוא סוג של למידה. מאחד לשני למדתי מה זה, איך זה מתנהל, איך זה עובר בגוף שלי. צברתי הרבה מידע.
ובסופו של דבר (ולא שחסרים לי דברים אקוטיים לרפא) לא התרשמתי שצום חד פעמי קצר יכול לרפא משהו באמת.
אני חושבת שצום הוא חלק ממערך התמודדות שלם של החיים. הוא כמו מנוחה עמוקה ממשהו. הוא לא קסם.

הקסם שעליו מדברים וקוראים יכול לנבוע לדעתי מצום מתקדם. כלומר, כזה שבא אחרי התנסויות קודמות ואורך זמן רב, סדר גודל של שבועות.
בכל אופן, יקרה, ככל שה"מטרה" חשובה לך יותר, ככל שאת רוצה להשיג משהו קונקרטי מהדבר הזה, כך חשובה יותר היציאה מהצום מאשר הצום עצמו.

במקרה הזה הייתי אומרת כך - הצום הוא נקודת עצירה. הוא משהו שבו יש סוף מסוים ויש התחלה. ההתחלה הזו נראית לכאורה יותר נקייה מהסוף.
בפועל - זו אשלייה.
מה שיש כאן זו אפשרות לשינוי. קיטוע, קו מפריד. כי כל מה שתוסיפי עכשיו יראה מאוד בבירור את ההשפעה שלו.

בכל אופן, מהדברים שמכבידים באמת על הגוף לא נפרדים ברצינות בתוך כמה ימים. הכל עוד זורם לנו במערכת והגוף נוטה לאחוז בחוזקה בחלקם, וגם כאשר הוא משחרר, הוא ממשיך לאחוז בתלות שלו מולם.
אז אחרי הצום יש דרך, יש תהליך, יש מסע לתוך האפשרות של חיים קצת אחרים יחסים לקודם.
אם את מתעקשת על ציפייה ותקווה - הייתי מכוונת לשם.

ההיגיון שלי אומר שכשאני ארגיש שאני במצב לא תקין אדע להפסיק ולהפעיל את שיקול הדעת שלי .
בדיוק. ואני מקווה שההתנסות הזו רק תחזק את תחושת הידיעה שלך ביחס לעצמך. והיא נכונה גם אם תגלי שבעצם הפסקת מאוחר מדי (כמו שלי קרה פעם אחת...) או מוקדם מדי מכל סיבה שהיא.
אני אוהבת מאוד את הקול הברור שלך ביחס לזה. גם את מה שכתבת במשפט בהמשך.

צום הוא מצב שנתפש (בטעות, לדעתי) כמשהו מאוד קיצוני. וכמו שאמרת, אנשים עושים דברים קיצוניים בהרבה בלי שום עצה מאף אחד, לפעמים לאורך חיים שלמים ותוך גרימת נזק ברורה.
בהחלט יש אנשים שבשבילם הצום הוא קיצוני וזה בסדר גמור. שלא יצומו או שיצומו בפיקוח.
בכלל, לא הייתי צמה כאשר מה שמלווה אותי זה פחד. ובהרחבה, לא הייתי עושה דברים עם פוטנציאל שינוי גדול כאשר מה שיש לי בראש זה פחד.
זה לא רעיון טוב. גם בגלל הברור מאליו וגם כי התודעה שלנו לגמרי מייצרת מציאות ולא הייתי רוצה להיות בתוך מציאות כזו שבה צום משתבש לגמרי וגורם נזק.

כאמירה כללית שאני חוזרת ומציבה בדפים שונים - במקום שבו מישהו ממש מתעקש להפחיד אותי אני מרימה גבה.
זה בסדר גמור להזהיר ברוך. זה בסדר גמור לספר על התנסות אישית גרועה (גם לי היו כאלה ושיתפתי בהן בהרחבה בדף הזה). זה בסדר גמור לפחד בעצמי.
אבל הצורך לוודא שגם אחרים פוחדים ונזהרים לפי אמות המידה שלי - שם אני מציבה סימן שאלה גדול. כי זה לא שלי, זה שלהם. ולדעתי - טוב להפריד.

זו המלצה חסרת אחריות ולכל הפחות יש להדגיש בכל פעם מחדש שהיא לא רפואית.
איזו המלצה מצאת בדבריי?
מבהירה - התשובה הזו היא אנטי-המלצה. היא בעצם אומרת - אני לא יכולה לענות על השאלה הזו באמת, רק את.
הנה הדברים שאת יכולה לקחת בחשבון כשאת מתפנה לענות עליה בעצמך.

ולשאלה המהותית יש תשובה, אבל היא רלבנטית רק לצומות ארוכים ולא רלבנטית כאן ולכן לא העליתי אותה.
אם תקראי אחורה בדף (כמו שלילוש אמרה שעשתה) תמצאי אותה מונחת בסבלנות.

האם לדעתך לתשובות רפואיות, כלומר, כאלה שבאו מרופא, יש ערך מיוחד?
לדעתי לא ולכן איני רואה לנכון לציין שאיני רופאה. שהרי יכולתי לציין גם שאיני נטורפתית או הילרית או עורכת דין. הרבה דברים - איני.
רופאים לא מבינים כמעט כלום בצום. הם בעיקר מפחדים מהרעיון ומפחדים מהאחריות לענות על שאלות כאלה.
אני לא מפחדת ולכן אני עונה.
וכל דבר שנוגד תנועה של פחד הוא מבורך בעיניי כל עוד אינו דוחף או ממליץ או מעודד דווקא בכיוון מסוים (כי גם זה בעצם פחד, רק בתחפושת).

זו חוויה לשמור ולזכור, ולדעת שאת והגוף שלך יכולים.
מצטרפת!!

זו המלצה חסרת אחריות ולכל הפחות יש להדגיש בכל פעם מחדש שהיא לא רפואית.
לא חיפשנו כאן המלצות רפואייות, ומי שמחפש כזו יודע שהיא לא מחכה לו כאן, כך שנראה לי די מיותר להדגיש את זה שוב ושוב

ראשית אני חייבת להגיב :
השואלת כמסתבר לא סומכת לגמרי על תחושות הגוף ומעדיפה שמישהו יאמר לה באינטרנט

נכון שאני לא סומכת לגמרי-כל דבר שאין לך ניסיון בו אז גם לא יהיה לך את הלגמרי.
אבל אני סומכת לגמרי על היכולת שלי לעבד את הנתונים שמישהו אמר לי באינטרנט ולעשות איתו שימוש מושכל -בכל זאת לא מדובר כאן על נערה בת 16.

תתפלאי לקרוא שעמוק בפנים אני כן סומכת על התחושות שלי ועל תחושות הגוף בפרט כי התחושה הזו היא ורק היא הכניסה אותי לתוך התוכנית שלקחתי על עצמי
שמתחילה מבחינתי מצום ולאחריה שינוי באורח חיים שלי .
כמו שנאמר כאן
"מה שיש כאן זו אפשרות לשינוי. קיטוע, קו מפריד. כי כל מה שתוסיפי עכשיו יראה מאוד בבירור את ההשפעה שלו."

תחושות הגוף שלי דווקא הנחו אותי שהמשאף והכדורים שהרופא אמר לי או חיסון נוגד אלרגיה שהמליצו לי לעשות לא יעשו לגוף שלי טוב- זה כמו להכניס את הליכלוך מתחת לשטיח ואופס הכל נקי.
ןלמי שיש אלרגיה יודע שזה מרגיש כמו מחלה מתמשכת ונורא קל לקחת את הכדורים שהרופא מביא להעלים את התופעות שהיא מביאה איתה ,ולהמשיך הלאה
וכן יש פעמים שאת מעדיפה להקשיב למישהו מהאינטרנט (להקשיב זה לא אומר להסכים)לפעמים גם יותר מאדם בעל דיפלומה ותעודות מעניין אותי להקשיב לאדם בעל ניסיון.

חשוב לי מאוד לציין שאני לא באה לתקוף אלא להביע את דעתי ,ואני מעריכה את תגובתך.

לילוש, אני מחזיקה לך אצבעות!!
את מבהירה כל כך יפה ומכובד את העמדה שלך

אני עברתי לתקיפה

שאולי לא הייתי צריכה להגיע אליה, ואת הסברת בעדינות אך בתקיפות D-:

בהצלחה בצום, תמשיכי לעדכן כמה שיותר

אני חושבת שצום הוא חלק ממערך התמודדות שלם של החיים.
למה כוונתך? אם הבנתי נכון שזה משהו שהגוף זקוק לו וצריך להתמודד איתו.
ציפית להרגיש חולשה?
אני מוצאת אצלי קשר חזק בין הציפיות שלי בצומות לבין מה שקרה בפועל._
לא חשבתי על הרגשת חולשה וגם לא ציפיתי שהכל יעלם אבל אני כן מצפה מאוד ובעיקר מקווה שזה ישפר.
אז אם מניסיונך יש קשר בין צומות לבין מה שקורא בפועל אז אולי זה יעבוד.

בהחלט יש אנשים שבשבילם הצום הוא קיצוני
נכון ולאותם אנשים:
לפעמים (לא תמיד!) כשאתה מגיע למקום קיצוני יש צורך בצעד קיצוני.
לא תמיד הדרך הבטוחה והמקובלת היא הדרך הנכונה שכן רוב האנשים שהגיעו למקומות אחרים הם האנשים שהתנהגו ובחרו בדרך הלא נורמטיבית.
אני מאמינה בלאגור ידע והרבה לפני שמתחילים תהליך כלשהו ,לא תמיד נדע אם זוהי הדרך הנכונה אבל תמיד נדע שלא הובלנו כי כך אמרו לנו אלא שאנחנו בחרנו את הדרך.

אני באמת מודה שנכנסתי לדף הזה ולתגובות בכלל גם על אילו שאני לא דווקא מסכימה איתם זה עוזר ומחזק מאוד!

לא תמיד נדע אם זוהי הדרך הנכונה אבל תמיד נדע שלא הובלנו כי כך אמרו לנו אלא שאנחנו בחרנו את הדרך.
מסכימה עם כל מילה

נוודית, אהבתי מאוד מה שכתבת.
כי כך הקסם נמצא במבט שלנו ולאו דווקא באיזה כלי שאנחנו מפעילים.

אבל אני סומכת לגמרי על היכולת שלי לעבד את הנתונים... עמוק בפנים אני כן סומכת על התחושות שלי ועל תחושות הגוף בפרט
מצוין לך, לילוש. ממש ממש.

_אני חושבת שצום הוא חלק ממערך התמודדות שלם של החיים.
למה כוונתך? אם הבנתי נכון שזה משהו שהגוף זקוק לו וצריך להתמודד איתו._
כוונתי שמי שאוהב לצום ומתנסה בזה ימשיך לחזור לזה מדי פעם. לעצירות האלה, וההתבוננות הזו.
ככה זה בשבילי.
לא מצאתי המון טעם בצום הראשון בפני עצמו, בין היתר כי יצאתי ממנו עקום

אם מניסיונך יש קשר בין צומות לבין מה שקורא בפועל אז אולי זה יעבוד.
נראה שכבר עכשיו זה עובד לך. תנהלי נכון את מה שאת מחזירה לתפריט וזה ימשיך לעבוד ואולי גם יעמיק.
אני מאחלת לך מאוד.

לילוש, מעדכנת אותך שהצום שלך עושה גם לי חשק.
יש לי חשק כבר מזה זמן מה אבל לא מצאתי לזה זמן מתאים.
עכשיו האיש שאיתי נמצא בצרפת ואני תוהה אם זה הזמן הכי מתאים או הכי פחות מתאים

נראה מה ילד לו המחר.

מקווה שאת בטוב @}

היום הרביעי לצום (-: (-: (-:
אני לא מאמינה -גם לא כזה קשה כמו שחשבתי אני מרגישה שאני יכולה בשקט להמשיך עוד
עוד לילה ללא משאף, פחות ליחה ,כבר לילה שלישי ,שוב לא מאמינה!! אחרי כלכך הרבה זמן של תלות מוחלטת.בלי משאף לא הייתי יכולה להירדם -אז צום עוזר או לא עוזר, אפשר להתווכח אבל זו עובדה אני חווה הקלה בנשימה .
אתמול הרגשתי ממש אנרגיה ושמחה ,אבל את התחושה הזו אני לא יודעת אם לקשר לצום אלא יותר ליכולת להציב מטרות ולעמוד בהם זה עושה תחושה של כיף סיפוק
ביטחון עצמי שמביא לתחושה של חוזק ואנרגיה .
יש לי תשוקה לאוכל מתוק מלוח קוראסונים חמים גלידות,פיצות -יאמי (-: ...אבל אני קולטת שזו תשוקה בלבד ויודעת בוודאות שזה לא רעב
כאילו המודעות התחדדה ואני מסתכלת מלמעלה על תחושת התשוקה ולא נכנעת לה ,בלי מלחמה פשוט היא לא מפריעה לי רק גורמת לי להבין יותר מהיא תאווה לאוכל ומה רעב אמיתי .
כאילו הגוף מסביר את עצמו (-:
ההיגיון שלי אומר שבאמת יש לגוף את הכוח במקרים מסויימים ולא קריטים לרפא את עצמו אם כאמור לא קילקלנו יותר מידי ואני מרגישה את זה עכשיו!
אם אמשיך לחוש הקלה בנשימה ואותה הרגשה תמשך אז אומר בזהירות יתרה שאולי גם אמשיך עד 8 ימים אבל לא בטוח בכלל ,ולא יוצאת בהצהרות נראה מה יוליד יום
בנתיים אני מרגישה באמת חזקה פיזית ונפשית וזה כיף גדול ,אני חושבת שאם באמת צום היה משהו לא טוב אז הוא לא היה מביא איתו הרגשות כלכך טובות!

לילוש, חיכיתי לשמוע איך הולך

אפשר להתווכח אבל זו עובדה אני חווה הקלה בנשימה
מדהים!! איזה כיף D-:
ולא נכנעת לה
כל הכבוד!! אני ממש מעריכה אותך, ואני בטוחה שכולנו.

כאילו הגוף מסביר את עצמו
למה כאילו?
שאם באמת צום היה משהו לא טוב אז הוא לא היה מביא איתו הרגשות כלכך טובות!
ברור!! ברור!!

לילוש, איזה כיף לשמוע אותך ככה. ממש נהדר.

הלמידה שלך מקסימה.
יש לך ניחוש מה מבין אלו שעפו היה מעורר הליחה הכבדה הזו?
כשהגוף מדויק כל כך וחד אז לפעמים יש לו תשובות כאלה בשלוף.

לא מפתיע שאת מרגישה חזקה ואפילו אולי נמרצת.
המעבר בין היום השלישי לרביעי הוא מופלא. כאילו בעצם רק עכשיו מתחיל הצום והגוף עושה את הסוויץ' שלו. עד עכשיו היתה מן הסתגלות למצב.

אם באמת צום היה משהו לא טוב אז הוא לא היה מביא איתו הרגשות כל כך טובות!
מסכימה מאוד. גם אני מתבוננת בהרבה דברים דרך התחושה הפשוטה הזו.
וזה גם עובד הפוך. אם אני מרגישה ממש רע אז משהו כנראה לא בסדר, גם אם כל העולם ואשתו יגידו לי שאני עושה נכון. ה"לא בסדר" יכול להיות להיות מכל מיני סוגים. אולי עשיתי מהר מדי או הרבה מדי או בלי הכנה או משהו. אבל כשמרגישים רע, שלא יספרו לי על ניקוי. משהו לא בסדר בזה.
אם אני עושה טוב הגוף אמור להגיב לזה בהתאם.

זה כמובן לא אחד לאחד, ולפעמים תחושות הגוף מתעתעות. אבל מי שרגיש יודע להישאר במודעות ולשים לב. והכי הרבה - טועים. גם זה לא אסון.

היום החמישי -שברתי את הצום היום בבוקר עם כוס מיץ תפוזים סחוט ועכשיו גזר שאני אוכלת אותו לאט לאט ובקושי מסיימת כמו תינוק כי אני לא מסוגלת אחרת.
אחרי ששתיתי את המיץ תקף אותי שיעול שנפסק אחרי חצי שעה אולי פחות.
(האמת שידעתי שתפוזים לא טוב למי שיש אסתמה )
סיימתי את הצום עם תחושה טובה הרגשתי שמספיק והחולשה והרעב מאותתים לי שדי.
אתמול בערב הרגשתי ממש רעבה שבא לי לאכול הכול
בלילה נשמתי מעולה בלי ליחה כמעט בכלל וכמובן בלי משאף
והיום קמתי עם תחושת חולשה שלא אופיינית לימים הקודמים הרגשתי שמספיק לי
אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו על אוכל כבד בניגוד לאתמול ,בא לי קצת קצת בשביל לשבוע
אין לי תאוות אוכל רק רצון להשביע את רעבוני
בן זוגי קנה על הבוקר קוראסונים חמים ואם פעם הייתי אוכלת הכל בתאוותנות והנאה עכשיו אני מסתכלת בלי חשק בכלל וקצת גועל
כאילו זה לא אוכל שנכון לגוף שלי ,הלוואי הלוואי שאותה תחושה של לדעת רעב ושובע תמשיך
בינתיים אני מתחילה לאכול מבהדרגה ורק שאני רעבה פרות או ירקות בלבד ככה ממשיכה ארבעה ימים ולאחר מכן מוסיפה לתפריט דברים נוספים כולל תרופות של ההומאופתית ,נכון לעכשיו אני ארבעה ימים בלי משאף ,בשבילי זה הישג ואני מרוצה.
תודה לכן על הפירגון נראה לי שגם ההתכתבויות האלה,לחלוק כך את הרגשות איתכן החזיקו אותי וחיזקו אותי
אני באמת מרגישה שניתן להתגבר על אלרגיה גם אם היא קשה ועל עוד מחלות ללא תרופות אלא בכוח הרצון וההיגיון (-: גם אם הרופא טוען אחרת (כמו שאמרו לי)
הצום עבר לא קשה בכלל בלי תופעות לוואי ובלי כאבי ראש ששמעתי שמלווים צמים
למי שסובל מאסתמה אז ממליצה מאוד -לי בינתיים זה ממש עזר. .
אמשיך לעדכן ולהתעדכן.