שינוי צועד

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

_רוצה לכתוב לי פה?
בכל מקרה, אשמח לקרוא. יש לנו קוים כל כך דומים בכל מיני דברים שאני בטוחה שאמצא בזה תועלת ועניין
flower_
טוב הדיון כבר קצת עבר לעניינים אחרים אבל ניסיתי לכתוב על זה ואז יצא ממש ארוך ואישי אז העברתי כבר לדף שלי

[תפילה_לאם*]

הכל באמת מסובך יותר כשהילדים לא גדלו לתוך סגנון מסויים.
זאת נראית לי נקודה עקרונית בעניין.
למשל, הקטנה שלי נולדה לתוך דפוס חשיבה תזונתי חדש שלי, אבל אני לא יכולה לגדל אותה בבועה. איכשהו אני כן מנסה לעשות את זה, אבל מתרשמת שאני חווה ברגעים אלה את הרגעים האחרונים לפני התנפצות הבועה.

[אורי*]

איכשהו אני כן מנסה לעשות את זה, אבל מתרשמת שאני חווה ברגעים אלה את הרגעים האחרונים לפני התנפצות הבועה.
הבועה לא מתנפצת בבת אחת, היא נהרסת לאט לאט,קרעים קרעים.
הקטנה שלי התחילה להבין שיש סיטואציות מסויימות שהילדים מקבלים סוכריה על מקל (כמובן כשהם עם אבא, לא הוא מחלק אותן,הוא כן משתדל בשבילי בעניין הזה קצת), וכבר אי אפשר להסתיר ממנה, ולחרדתי הרבה היא גם מקבלת מדי פעם. ואני תוהה על הזעזוע הפנימי הזה שבי שמצטרף לכל סוכריה שהם מקבלים או לכל ממתק אחר טעון צבעי מאכל וסוכר. והאם כדאי לעבוד עליו, מכיוון שלעבוד על לטהר לגמרי את השבוע שלהם ממתקים לא ממש הולך לי.
אגב, את ההנאה של הקטנה מהממתקים אני מרגישה לא כהנאה בהכרח מהממתק עצמו אלא כהנאה של היותה "חלק מהחבר'ה " , זה שהיא מקבלת את זה יחד עם הגדולים. ויש משהו מתוק ומחמם את הלב בלראות אותה ואת השמחה הזאת שלה.

גם חושבת כל הזמן, שיש בריאות גם במקומות אחרים ולא רק באוכל, ובמיוחד לא בסטרס שסביבו. רק שאני לא מצליחה כל כך למצוא איך זה
היתה לי שיחה עם בעלי על הנושא הזה (אחת מני אלף) והוא ניסה לומר משהו כזה, משהו על זה שמזון זה לא הכל ואי אפשר להיות רק שם. הוא אומר בהרבה סיטואציות דברים מצדדים שונים של הדבר הזה (חלקם קשורים בחברה סביב, חלקם קשורים בזה שלא בטוח שזה מוכיח את עצמו העניין התזונתי,חלקם קשורים באנרגיות סביב הדבר הזה או בכסף שזה עולה.. ) . נורא קשה לי להקשיב לו כי לא קל לי עם כל הגישה שלו, אבל חייבת לומר שלפעמים כן כדאי/צריך להקשיב. רק שלא תמיד קל להקשיב ולקבל רק חלק יש איזו דחיה מוחלטת כזו, כי בכל מקרה הגבולות של הדבר הזה הם שונים כל כך אצל שנינו.
טוב, זה כנראה גם תקף לעוד נושאים שמתוחים בינינו.
רק צריכה להשתדל לא לכעוס ולא להרגיש טינה מול כל זה. כי באמת זכותו לחשוב כרצונו מצד אחד, ויש לפעמים גרעין של אמת בדבריו מצד שני.
העבודה הנפשית הזו קשה לי מאוד.

יש לי גם מחשבות בנושא. אבל הן מבולבלות ובלי איזשהי נקודה מסכמת. בעיקר על זה שאחרי תקופה של השקעה יש דברים שנשארים, והם קלים להכנה, ונוחים ונחמדים.
זה נכון. באמת יש דברים כאלה, הבישול שלי נורא השתפר בשנה האחרונה והתייעל. (יחד עם הטעם המתחדד של הילדים שלי )


עדכני אותי אם תתקדמי בכיוון הזה.
אם אתקדם
זוכרת שכבר היתה תקופה שניסיתי לברר ולא כל כך הלך לי למצוא מישהו כזה. אבל אולי לא מספיק חיפשתי

[גוונים*]

אבל מתרשמת שאני חווה ברגעים אלה את הרגעים האחרונים לפני התנפצות הבועה.
גם אצלי זו ממש התחושה:-( (ואצלי אין אחים גדולים אבל יש אבא עם תפיסות קצת אחרות ומשפחה מורחבת דומיננטית).

כי בכל מקרה הגבולות של הדבר הזה הם שונים כל כך אצל שנינו.
גם אצלנו זה ככה, אוף, כל כך מתסכל!

קוראת אתכן בעניין ולומדת.

[רסיסים_של_אור*]

אורי יקרה, אני כבר כמעט לגמרי לא כאן, שמחתי לקרוא שדהריי עזרו לך.

אני מאד מאמינה בך ובמסע שלך !!!

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאפשר לתקן
אבל זה לוקח המון המון המון זמן, ואחרי זה עוד זמן
וגם אז,זה ממש לא מושלם או תקין (בלשון המעטה. ואולי מה שצריך זה בעצם.. עוד זמן..)

[תפילה_לאם*]

היי אורי! @}
נראה כאילו מה שכתבת נקטע, לא?

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא. כרגע זה בא ככה
חלקי ולא ברור כמו שזה בחיים

אם יתאים לי אגיד יותר מאוחר עוד כמה מילים

[תפילה_לאם*]

אוקיי, אתגרת אותי...

[לב_שומע*]

מבינה אותך. (-:

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה
דוקא לך יש קצת יותר מידע
אפשר לחבר אותו לכאן וזה מסביר,לא?

לב

שלום לך

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל ממקומי הנטוע כאן, שבו אני לא עושה כלום למען הפרנסה כי כל הזמן הרגשתי לא מסוגלת ודחיה גדולה, זה צעד גדול מאוד. אז כל אופק שהוא, הוא אופק וגם אם אוכל להתפרנס רק מעט,זה גם משהו, לעומת הכלום שיש עכשו. שזה מאוד שונה מהעבודה האחרונה שלי המסודרת והבטוחה שעזבתי. (אבל יש לזה מחירים עצומים, לדרך הזו שעברתי. למשל-שאין לי מושג אם יהיו לי עוד ילדים,ולהחלטה הזו יש פן כלכלי מאוד חזק. אז אולי עדיף להצליח לתפקד בעבודות רגילות ומפרנסות, גם אם הן לא מתיישבות בדיוק על הלב, רק שאני לא הצלחתי)


משחררת עוד משהו קטוע
אין לי הסברים כרגע, פשוט חייבת לכתוב את זה

[גוונים*]

אורי, התגעגעתי אליך(())

[לב_שומע*]

שלום (-:

[טלי_ב*]

@}

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


חיבוק לכולכן יקרות


(יש לי איזה כיוון תעסוקתי כלשהו. שלא בטוח יפרנס אותי ממש. זה מה שחדש אצלי. שזה מרגש מצד אחד,ממש! שהגעתי לזה אחרי המוות הפנימי שלי כבר שנים. ומצד שני זה עבודה קשה שלא יודעת מה יהיה שכרה ועד כמה זה יעזור ויפתור את בעיית הפרנסה שאני כל כך תקועה בה ואובדת עצות)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

גם אני פה ושמחה לשמוע ומתרגשת

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ניחוח


בינתים מתעלמת מהבעיות. פשוט ממשיכה הלאה. יש לי איזשהו נתיב מסויים ובאין ברירה הולכת רק שם כרגע. ומה יהיה הלאה? נראה.. אי אפשר לדעת עדיין. אין לי מספיק נתונים.
לפחות זה נותן לי תקווה כלשהי, ולפחות זה מעניין אותי והלב שלי שם. שזה לא מובן מאליו אצלי בכלל שיש בכלל לב שיכול לרצות משהו. שיש בכלל כוח.
יש לי יותר כוח. התקדמתי. מאוד.
אבל הכל לוקח זמן. ויקח עוד זמן

והפחד מהתיקון הוא החרדות שלי בקשר לילדים. שאני בדרך הלא דרך שלי ועם כל הקשיים שלי, גם הקשיים שמולם, הורסת. והנה אני מגלה על עצמי ועל חיי שאולי אולי אפשר לתקן, אבל זה לוקח כל כך הרבה זמן, משאבים ומאמץ, וגם כאב וקושי, שאני חרדה עליהם - על הילדים.

[תפילה_לאם*]

ולפחות זה מעניין אותי והלב שלי שם. שזה לא מובן מאליו אצלי בכלל שיש בכלל לב שיכול לרצות משהו.
איזה יופי, אורי!

זה לוקח כל כך הרבה זמן, משאבים ומאמץ, וגם כאב וקושי, שאני חרדה עליהם - על הילדים.
אבל אם לא היית מתקנת, ממילא היו לך פחות כוחות ושמחה להעניק לילדים, נכון? והמודל הזה של אמא שבונה את עצמה הוא מופת לילדים!

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

והמודל הזה של אמא שבונה את עצמה הוא מופת לילדים!
תודה על התזכורת הזו. אני רושמת לי אותה


אבל אם לא היית מתקנת, ממילא היו לך פחות כוחות ושמחה להעניק לילדים,
וגם זה בודאי נכון. מאוד נכון
זה מה שיש. מאוד קשה לי לחיות עם 'זה מה שיש' וכל הזמן רוצה להיות אחרת

[תפילה_לאם*]

תודה על התזכורת הזו. אני רושמת לי אותה
אה, גם אני לעצמי (כשאני זוכרת)...

וכל הזמן רוצה להיות אחרת
ואת כל הזמן באמת נעשית אחרת, קצת משתנה. (שוב כותבת גם לעצמי, לפחות בשאיפה.)

שבוע טוב, חברתי!