שרירות הניסוח

[אנונימי]

^{התחיל ב עץ הדעת}

[קלא_אילן*]

בתרבויות עתיקות רבות המוות הוא חלק מהחיים ואין לו משמעות כואבת כמו אצלנו

"המוות הוא חלק מהחיים".
אין להלין על שעולמנו ילך בעתיד.
משהו גוסס הוא משהו חי.

האם היקום עצוב כשילדיו עוזבים אותו?
אם כן, דמעותיו הן כוכבינו
נוצצות בעינו האפלה.

[צפריר_שפרון*]

ואין אפלה מתפרשת לאין

אלא הניצוץ שנגלה שכבה
מאותה דמעת כוכב
שמת זה מכבר ולנצח קיים

לעולם מפיץ את אורו לעולם

[קלא_אילן*]

אבנים ודם
ודמע.
זה כל שדרוש בשביל לזכור.

אשר נשכח
לא קיים ולא יהיה.

(ספר הוא מצבה של מחשבה.)

[צפריר_שפרון*]

(מצב הוא ספור של מחשבה(

אין זכרון ואין שכחה
פורחים זה לצד זה.

ודמע הוא שמזכיר, ואבן היא שזוכרת,

דם נקשר-נקרש לדם,
במו רשת הקשר,

בן, אדם.

[קלא_אילן*]

זקנים שאינם רואים או אינם שומעים:
הם כבר התרגלו אל החיים.

כגופו של כוורן הם מחוסנים,
והם מרחיקים אותנו
בעשן וערפל,
למצוא את הדבש.

לאחר שקברן
עושה מחייתו ממותם המתוק,
זכרם נשאר,
תקוות ילד לקבל ממתק שראה אצל מישהו אחר.

---

לא חמדנות ולא קנאה.
געגועים.

[נועה_ברקת*]

וגם לזכרונות יש פקעת
של שכחה
שממנה יפרצו
בכנפיים צבעוניות
אל יום חדש
<אני גם מנסה>

[צפריר_שפרון*]

רודנות הדבש
מתוקה, מעודנת,
מרחיקה ומקרבת
את המתוק ,
הגעגוע,
העשן והאש,

והילד, רואה, שומע,
מת-קיים.
מתקיים.

מעודן דבש,
רודנותו
מעודנת.

[קלא_אילן*]

מצוי.
פתאום אני מצוי.

---

נסיון אחרון להחזיר את הנדיר.

[דלת_אחורית_נוה*]

מצוי רצוי ראוי