תפילה לאם

[מיכל_בז*]

_כדי שהשפה תקלט בצורה יותר זורמת ופחות מקובעת.
נקודה למחשבה: אולי אם דרך הלימוד הייתה זורמת יותר, טבעית יותר...? טוב, כנראה שלא.
אבל קשה להם יותר מאשר למבוגרים אחרים?_

אני משתדלת שזה יהיה הכול: מובנה, זורם, מסודר וגמיש. הכול מכל. זה מאוד קשה, היום חזרתי מותשת ועצבנית מאוד.
לא קשה להם יותר מלמבוגרים אחרים, אבל יש הבדל נורא גדול מבחינת הקושי ככל שאנשים מבוגרים יותר. לא כולם, יש גם עניין של כשרון טבעי לשפה, אבל ככל שצעירים יותר ככה זה נקלט טוב יותר.
יש לי כיתה ממש חצויה: מבוגרים מאוד וצעירים מאוד אז אני מלהטטת.

תפילה, אני נורא סקרנית. אז מה בעצם את "אמורה" לעשות איתה?

[אישה_במסע*]

מעניינת השיחה הזו. אני לא חושבת שצריך ללמד בצורה מובנית את ה' הידיעה. אני חושבת שבגיל הזה היא תלמד לבד. מלמדים אותה ניקוד? בשביל מה? זה בזבוז זמן, לדעתי. איפה כבר יצא לה להיתקל בניקוד? אגב, יש סיכוי טוב שהיא כבר יודעת לקרוא ברוסית. ואני הייתי פשוט מדברת. בלי שום דבר שייעודי בשביל ללמד את השפה.

אגב, אמרת שהיא על הספקטרום. זו סיבה מספקת בהחלט כדי לא להשתמש באוצר המילים שלה בעברית. וגם - להבין ולדבר אלו שני דברים שונים לחלוטין. באופן כללי, יש לא מעט א"סים שקל להם יותר לתקשר בכתיבה מאשר בדיבור, כולל כאלו שלא מדברים בכלל, אבל מתכתבים.


וחזרה לנושא שבגללו נכנסתי לדף:
נראה לי רשמת איפשהו בדף רק תפילה אשא שאלה על למה לסרק במסרק צפוף, ואני לא עניתי בגלל הכמות העצומה של התגובות הדף ההוא. אז אני עונה פה - באופן טבעי, הקרקפת מפרישה שומן. בסירוק השיער השומן הזה עובר מהקרקפת לחלוקה פחות א יותר אחידה על כל השיער. זו שכבת הגנה טבעית לשיער, וגם מנקה ליכלוכים שיכולים להיות.

[תפילה_לאם*]

היום חזרתי מותשת ועצבנית מאוד.
באסה! זה קשה מאוד כשהכיתה הטרוגנית כל כך. למשל, אם את רוצה להתבסס על תחומי עניין כשאת מלמדת, בוודאי קשה למצוא מכנה משותף.
ואם את לא רואה בעבותך רק "עבודה", אלא גם חשוב לך לעזור לתלמידייך ואת מצטערת שלא תרמת יותר, זה קשה יותר.

אז מה בעצם את "אמורה" לעשות איתה?
א-הה! זאת שאלת השאלות.
בעצם, אני אמורה לקבוע מטרות על סמך היכרות עם הילדים, אבל כאן אני מרגישה שההיכרות שלי אתה חלקית ביותר. רק לאחר כניסתה לכיתה אושרו לה 10 ש"ש של מלווה דובר רוסית, שהן טיפה בים ביחס למספר שעות הלימודים השבועי, אבל טוב יותר מכלום.

הנוסח הראשוני שלי לקראת ישיבת התל"א היה כזה:

מטרה: הרחבת ערוצי התקשורת
יעדים: * ל' תפתח מודעות לכך שאינה מובנת, כשפונה ברוסית אל מי שאינו דובר רוסית.

• ל' תשתמש בתת"ח (לוחות תקשורת, אייפד, ג'סטות, ציור, הצבעה) להעברת מסרים לצוות שאינו דובר רוסית.

מטרה: רכישת עברית
יעד: * ל' תרכוש בהדרגה [כאן לא ידעתי: מי-מה-מו].

אני לא זוכרת בדיוק ומתעצלת להדליק עכשיו את המחשב הנייד, שהשתמשתי בו במהלך הישיבה, אבל הוספתי שם עוד משהו בעקבות הדיון בישיבה. משהו בנוגע לאינטראקציה עם חבריה לכיתה.

מעניינת השיחה הזו.
א) בגלל זה לא עניתי למיכל בדף שלה. נחמד לי שהכול רצוף.
ב) שיערתי/ קיוויתי שתצטרפי לשיחה הזאת. כבר כתבתי לך - עוד לפני שהגיעה התלמידה החדשה, שיש לי דיון שלם לפתח אתך סביב קביעת מטרות טיפוליות לילדים על הרצף, אבל מתי יהיה לי זמן לזה?! בכלל, אולי עדיף שלא אדון אתך בזה יותר מדי, כי יש לי הרגשה שאצא מהדיון מתוסכלת עוד יותר ממה שאני עכשיו...

מלמדים אותה ניקוד? בשביל מה? זה בזבוז זמן, לדעתי. איפה כבר יצא לה להיתקל בניקוד?
היא בביצפר. כיתה א'. יש שיעורי שפה במערכת. כיתת חינוך מיוחד = מספר קטן יותר (בהרבה) של תלמידים; תגבור אנשי צוות; צוות פארארפואי; יותר שעות לימודים; הרבה שיעורים חווייתיים; התאמת מטרות אישיות לכל תלמיד, אבל בשורה התחתונה השאיפה היא להתקרב ככל האפשר ללימודים בחינוך הרגיל. למעשה, כיתות משולבות שונות מבתי ספר לחנ"מ, בכך שאוכלוסיית התלמידים בהן מוגדרת רשמית (גם אם לא תמיד בפועל) כאוכלוסיה בתפקוד גבוה יותר, שיש לה פוטנציאל להשתלב בהדרגה בחלק מהשיעורים בכיתות הרגילות, מה שאכן מתרחש עבור שני שלישים מהכיתה הבוגרת יותר שאני עובדת בה.

ואני הייתי פשוט מדברת. בלי שום דבר שייעודי בשביל ללמד את השפה
השאלה היא איך לבחור את התכנים!
מבחינתי, בכלל הייתי ממעטת לקחת ילדים ל"חדר הטיפולים", נשארת בכיתה ומנסה להאיר את הסיטואציות מבחינה תקשורתית. בגלל גישת המחנכת זה כמעט שלא יוצא. אני מקווה שבעקבות פגישתי הצפויה עם המדריכה שלי, אצליח להגיע לתבנות, לאסרטיביות ולגיבוש מערכת שאהיה שלמה אתה יותר. בהזדמנות שהייתה לי השבוע ברוח מה שכתבתי, התגובה של המחנכת הייתה לא אוהדת בכלל, להיפך: היא הביעה אי-הסכמה עם הגישה שלי, שנראתה לה לא משדרת די "גבולות" לילדה, בשעה שאני ניסיתי להבין מה היא רוצה.
<בגלל זה כתבתי בכלל, אולי עדיף שלא אדון אתך בזה יותר מדי, כי יש לי הרגשה שאצא מהדיון מתוסכלת עוד יותר ממה שאני עכשיו... >

זו סיבה מספקת בהחלט כדי לא להשתמש באוצר המילים שלה בעברית.
את מתכוונת - מבחינתה, כן?
יש לא מעט א"סים שקל להם יותר לתקשר בכתיבה מאשר בדיבור
הרושם הוא שברוסית היא מתקשרת בשטף בדיבור. צריך לראות מה יהיה במשך.

נראה לי רשמת איפשהו בדף רק תפילה אשא שאלה על למה לסרק במסרק צפוף
נכון. הממממ... עכשיו לפרוש את הדיון על פני שני דפים? טוב, שיהיה. אם אראה שמתארך - אולי אעביר בחזרה לשם.
השומן הזה עובר מהקרקפת לחלוקה פחות א יותר אחידה על כל השיער.
מעניין. ונראה לך שגם אבות-אבותינו - לפני המצאת השמפו ולפני המצאת המסרק הסמיך - היו מוצאים דרך כלשהי להסתרק ולהעביר את השומן כך?
גם מנקה ליכלוכים שיכולים להיות.
השומן מנקה לכלוכים או הסרוּק?
בינתיים אתמול - במקום לחפוף - שטפתי במים בלבד. מנסה לראות מה יקרה (ואם לבעלי יהיו תלונות על הריח).

[אישה_במסע*]

בנוגע לקביעת מטרות - לדעתי, קביעת מטרות כשהמטרה היא התקרבות לנורמה היא פשוט גרימת נזק והתעללות בחסרי ישע. זה ללמד בדיוק את ההפך ממה שיכול להועיל לאוטיסטי/ת בתפקוד גבוהה.
לא ללמד אותם להתאים את עצמם לסביבה - זו פגעה עצמית לא פחות מחיתוך וורידים, והניסיון מראה שכשילד אוטיסט מצליח בכך בגילאי יסודי זה לעיתים קרובות מוביל לדכאון, התפרצויות זעם, ניסיונות התאבדות, בחטיבה או בתיכון.

בנוגע לניסוח המטרות:

1. הניסוח שלו מעצבן ממש. אני מניחה שזה ניסוח בירוקרטי כזה, לפחות ככה הוא נשמע.
2. למה שתהיה לה אינטראקציה עם חבריה לכיתה?
3. את בטוחה שהיא לא מבינה שלא מבינים אות הכשהיא מדברת רוסית?

_מלמדים אותה ניקוד? בשביל מה? זה בזבוז זמן, לדעתי. איפה כבר יצא לה להיתקל בניקוד?
היא בביצפר. כיתה א'. יש שיעורי שפה במערכת. כיתת חינוך מיוחד = מספר קטן יותר (בהרבה) של תלמידים; תגבור אנשי צוות; צוות פארארפואי; יותר שעות לימודים; הרבה שיעורים חווייתיים; התאמת מטרות אישיות לכל תלמיד, אבל בשורה התחתונה השאיפה היא להתקרב ככל האפשר ללימודים בחינוך הרגיל. למעשה, כיתות משולבות שונות מבתי ספר לחנ"מ, בכך שאוכלוסיית התלמידים בהן מוגדרת רשמית (גם אם לא תמיד בפועל) כאוכלוסיה בתפקוד גבוה יותר, שיש לה פוטנציאל להשתלב בהדרגה בחלק מהשיעורים בכיתות הרגילות, מה שאכן מתרחש עבור שני שלישים מהכיתה הבוגרת יותר שאני עובדת בה._

אני לא זוכרת שלמדתי ניקוד עד כיתה ה'. ואני יודעת מה זה חינוך מיוחד. אני יותר משנה קוראת קבועה בפורום אוטיזם. אני לא חושבת שזה טוב להתקרב ללימודים בחינוך רגיל. החינוך הרגיל הוא גרוע ולו היה אפשר הייתי נותנת לכל הילדים במדינה יחס כמו של הילדים בחינוך מיוחד.
מטרות אישיות זה מצויין. הנה רשימה קטנה:

1. לתת לה זמן להתרגל. הרבה זמן, חצי שנה לפחות. בחצי השנה הזו צריך להיות סדר יום קבוע.
2. לתת לה ספרים לקרוא.

באופן כללי, אני לא כל כך בעד לימוד אוטיסטים כללי התנהגות נ"טים. הבנת הוראות וניסוחים במבחנים - כן. אבל סיטואציות תקשורתיות - בשביל מה? תקשורת נ"טית לא מתאימה לא"סים. אוטיסטים צריכים ללמוד לתקשר בצורה אוטיסטית, לא בצורה נירו-טיפיקלית. לימוד תקשורת נירו טיפיקלית לדעתי יפגע בה. כמו שניסיון ללמד ציפור יפגע בה, כי ציפור אמורה לעוף לא לרוץ.

כמובן שמבחינתה. אם היא מתקשרת שוטף בדיבור ברוסית, אז כנראה שאם הזמן היא תתקשר שוטף בדיבור בעברית. כך שאין בעיות שפתיות מיוחדות מלבד העובדה הפשוטה שהיא לא מדברת בעברית. מצויין. כל מה שנשאר זה לחכות, ולתת לזמן לעשות את שלו. השוואה של האלף-בית הרוסי מול העברי ומילון אולי יועילו.


בנוגע לסירוק - הוא מנקה את הלכלוכים שנפסים על השומן.

לפני המצאת השמפו? אמהות אמהותינו היו לקטות, בתור כאלו הן הכירו צמחי סבון ושמפו טוב מאוד, לכן אני מאמינה שהיה שמפו בערך מאז שהיה המין האנושי. אפר מדורה גם היה.

[תפילה_לאם*]

התעללות בחסרי ישע.
אוי, ידעתי שאפתח כאן תבת פנדורה, אם זה הביטוי המתאים להשתמש בו.
אם אני מקבלת את דברייך (ויש בי התלבטויות ושאלות רבות עוד מימי הדף אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן ), כנראה שהדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות הוא - להתפטר.
היכולת שלי להשפיע על המערכת שלה, על המטרות של המורה שלה ועל המטרות של הוריה, שרשמו אותה לבית הספר, מוגבלת עד אפסית.
הניסוח שלו מעצבן ממש. אני מניחה שזה ניסוח בירוקרטי כזה, לפחות ככה הוא נשמע.
תודה... נו, ככה מנסחים מטרות.
למה שתהיה לה אינטראקציה עם חבריה לכיתה?
למה? כי ברור שמטרת-העל הבלתי כתובה היא לנרמל אותה.
אבל הרשי לשאול אותך בראש פתוח (ואני מתייחסת בשאלתי דווקא לאוטיסטים HF): האם שגה הפסיכולוג, שאת הרצאתו שמעתי ביום ההיערכות לפני פרוץ שנה"ל, באמרו שלאוטיסטים יש כמיהה ורצון ליצור קשרים, אך הם אינם יודעים כיצד לעשות זאת? האם ברור לך, שבמקרה ש"ייתנו לה כלים", יתווכו לה משחק עם החברים לכיתה, היא לעולם לא תיהנה מהאינטראקציה אתם?
(דווקא בקשר לאוטיסטים בתפקוד נמוך הדברים אולי ברורים לי יותר, אף שבעצם צריכים להיות ברורים פחות, שהרי נדיר לקבל מהאוכלוסיה הזאת דיווחים.)
את בטוחה שהיא לא מבינה שלא מבינים אות הכשהיא מדברת רוסית?
כתבתי את המטרה הזאת על סמך פגישה יחידה אתה ,שהתרחשה ביום הראשון שלה בבית הספר. מאז הספקתי לראות אותה עוד פעם - ואכן "המטרה הושגה"... היא נראתה ממעטת בדיבור ברוסית, מנסה להביע עצמה בג'סטות, ושמעתי מהצוות שלעתים היא מוכנה לחקות דיבור בעברית ומתחילה גם לזכור את המילים.

בחצי השנה הזו צריך להיות סדר יום קבוע.
בתחילת כל יום המורה מציגה את המערכת היומית.

אין בעיות שפתיות מיוחדות מלבד העובדה הפשוטה שהיא לא מדברת בעברית. מצויין. כל מה שנשאר זה לחכות, ולתת לזמן לעשות את שלו.
הממממ... לו הייתה זו הילדה הפרטית שלי, שהייתה נקלעת מדי יום למקום זר למשך שעות ארוכות, הייתי רוצה שיעזרו לה עד כמה שאפשר להאיץ את רכישת השפה. לא בשביל "לדעת עברית" אלא כדי שתדע מה קורה סביבה וכדי שייקל עליה להביע את עצמה. נראה שהיא רוצה לשתף בחוויות, במחשבות.

לתת לה ספרים לקרוא
אני עדיין לא יודעת אם היא יודעת לקרוא ברוסית. בכלל, לאיזו שפה את מתכוונת? אבל ממילא אין מצב שייתנו לה לשבת ולקרוא ספרים לאורך היום. כאמור, בשורה התחתונה השאיפה היא להתקרב ככל האפשר ללימודים בחינוך הרגיל._ ולא משנה עד כמה גם אני _לא חושבת שזה טוב להתקרב ללימודים בחינוך רגיל.
בעז"ה בשנה"ל הבאה אהיה בשבתון. אני שוברת את הראש ותוהה מה ללמוד בשבתון כדי לשנות כיוון בעבודה לתפקיד, שייראה לי נכון ומועיל יותר. נראה לי שכבר עכשיו יכולתי להיות יעילה יותר - לו רק יכולתי לעבוד כמו שאני חושבת. מורכב.

אבות-אבותינו
אמהות אמהותינו
אהבתי את הדיוק!
הן הכירו צמחי סבון ושמפו טוב מאוד, לכן אני מאמינה שהיה שמפו בערך מאז שהיה המין האנושי. אפר מדורה גם היה.
אז לפי זה, בעצם כדאי לחפוף ב משהו , רק שהמשהו המומלץ הזה אינו שמפו רגיל מהסופר. אפר מדורה???

[תפילה_לאם*]

הצצתי קצת ב"תפוז" וגם קראתי שם. רוב הכותבים הם "הורים של", לא?
נראה לי שהגישה שלך אינה דווקא זו המושלת בכיפה אפילו שם.
האם יש מקום מומלץ לקרוא בו טקסטים אותנטיים של אוטיסטים, שמתארים את רצונותיהם, את דעתם על השתלבות בחברה הנ"טית וכד'? האם נתקלת בכאלה שהביעו רצון להשתלב, ללמוד את חוקי המשחק?

<כל הדיון הזה, גם הוא מתאים לי יותר בבלוג מאשר בדף הבית, אבל בינתיים משאירה כאן.>

[אישה_במסע*]

אני נוטה לחשוב שזה הדבר הנכון לעשות בערך לכל עובדי משרד החינוך - להתפטר. אבל גם תוך כדי הישארות במערכת אפשר לעזור. למשל, סייעת של ילד אוטיסט משולב מסויים היא זו עוזרת לו ולה הוא יכול להגיד שאן טעם שהיא תדבר עם המורות - כי לא אכת להן. אבל לה אכפת, וזה כבר הרבה.
כך שלדעתי את נמצאת במוקם מצויין כדי להיות עדה מוארת.

אני לא חושבת שאוטיסטים לא רוצים קשרים. אני חושבם שיש להם סגנון תקשורת שונה, שטבעי להם. ושקשר שבו הם באופן קבוע צריכים להתאמץ ולהתאים את עצמם לנורמות הנ"טיות <שלא לדבר עם הנורמות בבתי ספר, שהן גרועות אפילו מהסטנדרט הנ"טי>, והצד השני לא מתאמץ במידה זהה, הוא לא קשר בר קיימא. באופן כללי, אם להסתכל על קשרים של אוטיסטים בוגרים הם שונים מאוד מקשרים נ"טיים. בממוצע, ש נטייה די חזקה לכמה קשרי חברות חזקים. לא לקשרי ידידות. בבחירה בין העדר אינטראקציה אנושית לקשר בסגנון שלא מתאים לה היא תבחר את הקשר הלא מתאים. אבל קיימת אפשרות שלישית, קשר שיתאים לה, שהיא תהנה בו. ולדעתי, לימוד תקשורת נ"טית כתקשורת נכונה מקטין את הסיכויי למציאת קשר כזה. אגב, הוא מקטין גם לילדים רגילים. ראיתי איך במעבר בין מסגרות מתנתקים "קשרי חברות" שהבטיחו שישארו לנצח. רק בעיני זו מעולם לא הייתה חברות, אלא רק ידידות. וראיתי בשכבה שלי עד כמה נערים ונערות לא יודעים להבדיל בין השניים.
אוטיסטים צריכים ללמוד תקשורת אוטיסטית. הדוגמא עם הציפור והריצה מצאה חן בעיני מאוד - כלבים רצים, ציפורים עפות. להגיד שלציפור שלא יכולה לרוץ יש בעיה ולנסות לתרגל אותה בריצה, לא ייתן לה את הזמן והביטחון העצמי הנחוץ כדי ללמוד לעוף בעולם שבו יהיה לה קשה למצוא ממי ללמוד.

בשביל זה היא צריכה למצוא איזו צורת תקשורת נוחה ומהנה לה, ולמצוא חברים שכנראה לא יהיו במסגרת הכיתה.

לעיתים קרובות אוטיסטים בוחרים כבני ובנות זוג אוטיסטים אחרים, או אנשי אמצע, ולא נדיר למצא משפחה מרובת אוטיסטים.

בנוגע לרצון האוטיסטים - לדעתי בתפוז יש הרבה מידע. הבעיה היא שבניגוד לבאופן, הוא לא מקובץ בצורה נוחה לפי נושאים. הכרתי כאלו שהביעו רצון להכיר את החוקים. לשחק לפיהם? בצורה חלקית מאוד, עד בכלל לא. למשל, בניגוד לרצון ההזוי של הורים לאוטיסטים ללמד את ילדיהם לשקר, יש תמימות דעים בקרב האוטיסטים לגבי זה ששקרים זה רע. ולדעתי הרצון ללמד אוטיסטים לשקר מעיד על מי שרוצה ללמד אותו, ולא דברים טובים בכלל... מבחינתי, התרגום הנכון לעברית הוא הכללה ולא שילוב. לא להתאים את האוטיסט לכיתה, אלא להרחיב את טווח הלגיטימי בכיתה כך שגם לאוטיסט יהיה בו מקום.

בנוגע לרצון להאיץ - אני פשוט מטילה ספק גדול ביעילות של כל ניסיון כזה, בהתחשב בגילה צעיר של הילדה. חשבתי על ספרים פשוטים בעברית, לילדים קטנים, עם ציורים. בתור עזר ללימוד השפה. רוב החוברות לשפה שאני זוכרת מהכיתות הנמוכות היו בעלי תועלת שלילית בלימוד שפה.

אמהות אמהותינו זה לא דיוק. פשוט הזכריות המוגזמם של השפה עברית מפריעה לי, ולכן אני מעדיפה לכתוב בלשון נקבה. בחתימה שלי בתפוז אפילו רשום "ההודעה כתובה בלשון נקבה אך מתייחסת לנשים ולגברים כאחד".

בנוגע לחפיפיה - אני בכלל לא בטוה שהיא נחוצה באופן קבוע. חיות הרי לא חופפות את הפרווה שלהן. למה אצלנו זה שונה? אפר מדורה זה סבון טוב. ואפשר להכין סבון נוח יותר מאפר מדורה ושומן של חיה. ואגב, סיפורי אגדות רבים עד מאוד וטקסטים ישנים מוזכרות נשים ונערות שמסרקות את השיער עד שהוא מסורק, ואחר כך עוד מאה או מאתיים פעמים. בשביל מה את חושבת הן עשו זאת?

אין לי תשובה אחת לגבי שיער, לכן לדעתי כל מה שאפשר הוא לנסות ולראות מה עובד לך אישית.

בנוגע לכותבים בתפוז - יש שם אוטיסטים בוגרים - סמן הקיצוניות הוא אראנה. יש גם ענתנוי, גור, ורונן שפירא <שהוא סמן קיצוניות לכיוון הקונבנציאונלי>. יש עוד שכותבים בצורה פחות קבועה. מבין האמהות יש את דינה, שהיא אומנם אשת אמצע, אך לרוב מציגה את הצד של האוטיסטים. יש את שלומות ואת abashel שהגישה שלהם נוט הלחינוך ללא כפייה, ויש עוד הורים כאלו.
כרגע אין גישה המושלת בכיפה. יש שני צדדים שבאוםן קבוע מנהלים ביניהם וויכוחים. וזה הפורום בו הגישה שאוטיזם זה לא לקות אלא שונות היא גישה מאוד לגיטימית, ומי שחושב אחרת לפעמים מרגיש שהוא צריך להתגונן, וטוב שכך.

[תפילה_לאם*]

להיות עדה מוארת.
לא הבנתי את המונח.
ולמצוא חברים שכנראה לא יהיו במסגרת הכיתה.
למה? גם הם על הספקטרום.
או אנשי אמצע,
אז אולי היא תהיה חברה שלי. נראה לי שגם אם אינני "אמצע", אני בערך "רבע"...

הבעיה היא שבניגוד לבאופן, הוא לא מקובץ בצורה נוחה לפי נושאים.
נכון. כבר התגלגלתי בעבר לפורומים שם, וזה היה לא נגיש ולא מזמין עבורי. זה אומר בעצם שכדי לצבור מידע ספציפי שמעניין אותי, צריך לקרוא שם לאורך זמן או לנבור, ושני הדברים האלה לא מתאימים לי כרגע.

חשבתי על ספרים פשוטים בעברית, לילדים קטנים, עם ציורים. בתור עזר ללימוד השפה.
אוקיי. אני חושבת שאאמץ את הרעיון הזה, ואראה אם זה מעניין אותה.

בנוגע לרצון להאיץ - אני פשוט מטילה ספק גדול ביעילות של כל ניסיון כזה
ככלל, אני מסכימה שללא הבשלה, אין הרבה תועלת בכל מה שננסה לדחוס בכוח לקופסה שעל הכתפיים, אבל אם היא תהיה מעוניינת ותשתף פעולה (ואני מרגישה שיש לי אחריות מסוימת לחפש או למצוא דרכים למטבץ אותה), ואם יש לה כישורים רלוונטיים - אני מאמינה שאפשר גם "ללמד" בצורה מובנית יותר.

רוב החוברות לשפה שאני זוכרת מהכיתות הנמוכות היו בעלי תועלת שלילית בלימוד שפה.
טוב, אין מצב לוותר על זה. גם ככה המורה מתלוננת שיש לה יותר מדי שיעורים שאינם "למידה", ושהיא לא תספיק ללמד את הנדרש...

בחתימה שלי בתפוז אפילו רשום "ההודעה כתובה בלשון נקבה אך מתייחסת לנשים ולגברים כאחד".
ראיתי.
בדיוק היום בכורתי אמרה לי, שאם אני אומרת "התינוק", הכוונה שיש לי בן בבטן. אמרתי שזה נוסח כללי, ושאם אאמר "התינוקת", זה בוודאי לא יכלול תינוק זכר. היא חשבה שאני צריכה להגיד "העובר", אבל בעיניי זה מינוח רפואי קר.

חיות הרי לא חופפות את הפרווה שלהן.
לא נראה לי שאני רוצה שיהיה לי ריח של איזה מכרסם...

נשים ונערות שמסרקות את השיער עד שהוא מסורק, ואחר כך עוד מאה או מאתיים פעמים.
חשבתי שזה כדי שיהיה חלק מאוד ואולי מבריק, ואולי אפילו איזו סיבה טקסית. לוידת.
לדעתי כל מה שאפשר הוא לנסות ולראות מה עובד לך אישית.
כן, אני רואה שככה זה חייב להיות בהרבה נושאים כנראה. טוב, ממשיכה בניסוי הקטן שלי.

תודה על הצגת הנפשות הפועלות בפורום. אולי עוד אתגלגל לשם בעתיד.
<בינתיים חזרתי לתקופת התמכרות שיא ל"באופן", אחרי שהצלחתי להוריד מינונים לתקופת מה.>

אולי להעביר את כל זה לבלוג???
אם זה בסדר מצדך ומצד מיכל - פשוט ללחוץ על "|העבר" בראש כל ההודעות הרלוונטיות? ואז זה יתמקם בבלוג לפי תאריכים או בסופו?

[תפילה_לאם*]

הנה המטרות שכתבה המורה עבור התלמידה במהלך הישיבה בשני התחומים המרכזיים:

התנהגותי רגשי - התלמידה תשתף פעולה בהתנהלות היום יומית.
תקשיב לכללים, תגיב בדרך מותאמת לבקשות ממנה, תבקש את רצונותיה בדרכים מקובלות,

חברתי-תקשורתי – תשתף פעולה עם ילדי הכיתה בפעילות מובנית ובלתי מובנית.

[אישה_במסע*]

עדה מוארת - מונח שלמדתי בדפי ההתעללות וב מתי להתערב לטובת ילד זר . מתברר שבמחקרים על ילדים שעברו התעללות גילו שאדם מבחוץ שבא והעיד על כך שמה קורה זה לא בסדר לפעמים זכור לילדים אחרי עשרות שנים.
במקרה שלך, בחברה שלמה שמאמינה שהילדה לא בסדר וצריכה להשתנות, אישה אחת שמאמינה שזה בסדר להיות מי שהיא, למרות שהיא שונה מהנורמה, שיש בעולם עוד אנשים כמוה וכל מה שהיא צריכה זה לשרוד מספיק זמן כדי למצוא אותם, שאחר כל יהיה יותר טוב, שכנראה מערכת החינוך היא ההתנסות הכי קשה שתהיה לה בחיים, וכל המסגרות שתבואנה אחר כך תהיינה פחות צרות אופקים, ותאפשרנה לה למצוא את מקומה בעולם, בלי לבטל את עצמה.

בנוגע למציאת חברים - זה פשוט עניין של סטטיסטיקה. בשכבה בת 12 כיתות היה רק נער אחד שהפך לחבר שלי. הסיכוי שאדם אקראי ימתא חן בעיני כל כך ויתאים לי כל כך שארצה להיות חברה שלו הוא נמוך מאוד. זה פשוט עניין של מספרים. אני מניחה שזה שהם אוטיסטים מעלה את הסיכוי, אבל זה פשוט קצת ילדים.

בנוגע ללימוד שפה, אני חושבת שהא נעשה פחות בצורה מודעת ויותר על ידי עיבוד מידע של התת מודע. לכן הדרך הטובה ביותר ללמוד שפה כשמדובר בילדים קטנים היא להיחשף לה. את הספרים הצעתי בשביל האותיות. למידה מובנית היא למידה של המערכת המודעת והחושבת בצורה הגיונית, והאיטית שלנו. לימודי שפה - כדאי שישתייכו למערכת הלא מודעת, שעובדת הרבה יותר מהר, ובצורה לא רציאונלית, אך עם אלגוריתמים יעילים מאוד.

אם אי אפשר לוותר, אז אי אפשר. אבל לא כדאי לספור את זה בתור חלק מלימוד השפה.

איזה ריח את רוצה שיהיה לך? אני חפפתי שיער אחרי שהייתי במטווח - ריח של אבק שריפה זה נראה לי נחמד במיוחד. אבל גם ריחות כימיים של שמפו הם לא כאלו. הריחות של סבונים ושמפואים טבעיים נעימים בעיניי. ולמרות זאת, אני לא חופפת. לא רואה סיבה.

למה סירוק מרובה יוביל לשיער חלק מאוד ואף מבריק? לדעתי הברק יכול לבוא מהשומן שעובר מעור הקרקפת לכל אורך השיער.

הבעיה בהעברה היא שהבלוג שלך מתפזר על פני נושאים, ולדעתי מקשה על המעקב אחרי כולם. לרוב בדפים בבאופן אין מקום לדיונים בכמה נושאים שונים, אחד מהם פשוט גווע, ואחד זוכה לתשומת הלב. במיוחד כשאלו כמה נושאים בלתי תלויים.

בנוגע להגדרת מטרות - כבר קראתי פעם ביקורת על צורת ההתנסחות. הניסוח הוא מטרות בהתנהגות הילדה. והרי באופני מאוד לחשוב שאישה יכולה לשנות את עצמה, אך לא את האחרים שמסביבה. לכן, לו הייתי מנסחת הייתי רושמת משהו בסגנון - המורה תנסה ליצור סביבה מעודדת תקשורת. המורה תתן לגיטימציה לצורות תקשורת רבון ומגוונות, מתוך כבוד לדרכו של כל אדם.

ומטרות-כנגד:
התלמידה תלמד מתי הי אמעוניית בשיתוף פעולה ומתי לא, היא תגדיר זאת לעצמה בצורה ברורה ותעמיד גבולות ברורים. היא תקשיב לכללים, ותבחר מתי לפעול על פיהם ומתי לא, תוך הבנה של ההשלכות. התלמידה תלמד מה הן צורות התקשורת שהיא מעוניינת בהן ובאיזה מינון. התלמידה תלמד איך לשרוד במערכת, תוך הטייתה לכך שתאפשר לה למלא את צרכייה ורצונותיה.

[בשמת_א*]

מעניין. ונראה לך שגם אבות-אבותינו - לפני המצאת השמפו ולפני המצאת המסרק הסמיך - היו מוצאים דרך כלשהי להסתרק ולהעביר את השומן כך?
קודם כל יש לנו עדויות רבות שהסתרקו באצבעות, ושהמציאו מסרקים בשלב מוקדם מאוד.
ההבדל בין שיער אנושי לבין פרווה הוא, ששיער הראש האנושי ארוך מאוד במרבית החברות, שלא בדומה לפרווה כמעט אצל כל החיות ובוודאי אצל אחינו הקופים.

[תפילה_לאם*]

בעיה בהעברה היא שהבלוג שלך מתפזר על פני נושאים, ולדעתי מקשה על המעקב אחרי כולם. לרוב בדפים בבאופן אין מקום לדיונים בכמה נושאים שונים, אחד מהם פשוט גווע, ואחד זוכה לתשומת הלב. במיוחד כשאלו כמה נושאים בלתי תלויים.
זה נכון, אבל הוא מתפרש על פני נושאים רבים, כיוון שאני חושבת וחווה דברים שונים, והם מעסיקים אותי בו זמנית. מבחינתי, הכתיבה כאן במקביל היא התפרשות על פני כמה דפים, שאולי - לא החלטתי - מטריחה אותי. וחוץ מזה, נחמד לי שדף הבלוג שלי ישקף את מה שמעסיק אותי. כלומר, כרגע אני מוטרדת יותר ממה שקורה בעבודה מאשר מבלגאן על הרצפה בבית.
ועוד חוץ מזה, נראה לי שהדיון ייפתח לקהל יעד גדול יותר, ואשמח לשמוע עוד דעות.
בינתיים משאירה כאן - כנראה עקב שילוב בין עצלות לחוסר החלטיות בצרוף דעתך.

המורה תנסה ליצור סביבה מעודדת תקשורת. המורה תתן לגיטימציה לצורות תקשורת רבון ומגוונות, מתוך כבוד לדרכו של כל אדם.
_מטרות-כנגד:
התלמידה תלמד מתי הי אמעוניית בשיתוף פעולה ומתי לא, היא תגדיר זאת לעצמה בצורה ברורה ותעמיד גבולות ברורים. היא תקשיב לכללים, ותבחר מתי לפעול על פיהם ומתי לא, תוך הבנה של ההשלכות. התלמידה תלמד מה הן צורות התקשורת שהיא מעוניינת בהן ובאיזה מינון. התלמידה תלמד איך לשרוד במערכת, תוך הטייתה לכך שתאפשר לה למלא את צרכייה ורצונותיה._
אוי, אוי, אוי.
תקשיבי, המטרות צריכות להיות מדידות, אבל נגיד שאפשר להחיל את הדרישה הזאת על מה שכתבת. המטרות צריכות להיות מנוסחות כך שנושאן הוא התלמיד, ואולי אפשר איכשהו לעבד את זה, אבל... אין מצב שזה יעבור. אין בביצפר דבר כזה, שתלמידים בוחרים אם לפעול לפי הכללים. זה ביצפר.
ביום שני אמורה להתקיים סוף סוף פגישתי עם מדריכתי הטובה. אני רוצה לשטוח באוזניה את סימני השאלה שלי, שהתחלתי לדון אתה בעניינם עוד בחופשת סוכות.
<בין לבין חושבת מה לעשות אחרי שאשוב מהשבתון המתוכנן לשנה"ל הבאה.><ואולי יש לי סיכוי טוב יותר לתקשר כך בעצמי, אם אני על הרצף...> ואולי בכלל לא צריך ללמד אותם לתקשר כמו שבד"כ אין צורך ללמד את ילדיי לתקשר? או שלא היה צריך - לו היו מוקפים בחברה אוטיסטית - אך כיוון שאין להם התנסות יומיומית ב"שפת האם", הם זקוקים לסיוע? אוי, זה כמו איזו חידה שאין לי מידע כדי להתחיל לחשוב איך לגשת אליה!
הספקתי לצאת הערב עם בעלי ל"קפה קפה" (ולגלות שהם אכן מוסיפים מי סוכר לשייק הפרות שלהם, ומגלים לך את זה רק אם את שואלת.) ולספר לו כמה אני מתוסכלת. אין איזה אייקון מורט שערות? (בעצם, גם ככה בקושי נשארו לי. )
אראנה מתאר את הגישה התחרותית-כוחנית שאפשר למצוא בבתי הספר בתור כפייה בלתי נסבלת.
לצערי הגדול, נראה לי שזה גם לא מה שרוצים נירו-טיפיקלים. כלומר, כנראה שההורים - כן, אבל לא הילדים. עוד אחד.
אותו חלק מהאוטיסטים שיכול לתקשר הן עם העולם נירו טיפיקלי והן עם אוטיסטים בתפקוד נמוך
זה מסקרן ביותר! ביותר!!! נתקלת באיזו עדות שמספרת על מקרה כזה? יש טענה שכל אוטיסט בתפקוד גבוה או רבים מהאוטיסטים בתפקוד הגבוה יוכלו לתקשר עם אלה הנמוכים? בפועל, אני לא רואה את זה קורה בכיתות שאני נכנסת אליהן, אבל אולי יש מיסוך בגלל ציפיות הסביבה החינוכית.
יכול בהחלט להיות שאוטיסטים נפגעים יותר מאנשים רגילים מכל הרעלים שיש בשפע בחברה המודרנית.
כאן זה קצת "הביצה והתרנגולת", כי יש טענה רווחת שהאוטיזם הוא תוצר של חשיפה לרעלים.
ויש אף קטע משעשע וחמוד על עתיד שבו האוטיסטים הם הרוב.
אפשר קישור?

[תפילה_לאם*]

(ואולי אכתוב דוגמה בהמשך.)
אני רוצה לספר לך על ד', תלמיד בתפקוד נמוך ביחס לשאר בני כיתתו.

סיפור ראשון: שלוש פעמים בשבוע מונהגת בכיתה קריאת בוקר, שמשמעה שכל התלמידים נדרשים לבחור ספר מהמצאי בכיתה, לשבת ולקרוא כמה דקות בפתיחת יום הלימודים.
ד' בוחר בקביעות ספר מוכר שהמלל בו מועט ביותר.
המחנכת עדיין לא הגיעה, אבל הסייעת שנכחה במקום ידעה שהמחנכת רוצה שהוא יגוון ויבחר גם ספרים מסובכים יותר. היא התעקשה שהוא יחליף את הספר שבחר.
למיטב זיכרוני, הוא לא התפרץ אלא "רק" גילה עצבנות, אבל בהמשך הבוקר כבר התפרץ.
לא נראה לי שאפשר לשנות את התנאי הבסיסי של קריאת בוקר = חובה. התייחסתי לכך כנתון.
הצעתי למחנכת לצלם כריכות של כמה ספרים וליצור דף שבתחתיתו מודבקים הצילומים האלה בעזרת סקוצ'ים ובראשו שלושת ימי הקריאה השבועיים. בין האפשרויות מופיע גם הספר המועדף על ד'.
בצורה כזאת תהיה הדרישה מד' נהירה לו יותר, הוא יידע מראש מה מצופה ממנו ומה עתיד לקרות, וגם יראה שיש לו אפשרות לבחור את הספר המוכר לפחות בחלק מהפעמים.

סיפור שני: מדי יום ראשון בבוקר אני עורכת בכיתה עם המחנכת קבוצה של שיתוף בחוויות מסוף השבוע תוך הדגשת השיתוף ברגשות וההקשבה לחברים.
ד' מתקשה מאוד לשבת בקבוצה הזאת, הן כמאזין הן כדובר.
כשהוא נדרש לשבת לאורך הקבוצה, הוא אינו מסוגל לשתף בחוויותיו משבת, הוא אינו מסוגל לדווח מה סיפרו חבריו לקבוצה, והוא אינו מסוגל גם לשבת בשקט ובסבלנות מלוא הזמן, כך שהוא עלול להרעיש, לנשוך את עצמו ולהגיע גם להתפרצות אלימה כלפי הצוות.
שוב ראיתי את השתתפותו בקבוצה כתנאי בסיסי והכרחי, שאינו נתון לשינוי.
עם זאת, שוב הצעתי למחנכת הצעה נתקבלה.
שלחתי לה תמונות בצרוף משפטים כתובים שמתארים חוויות אפשריות משבת והצעתי שתבקש מהאֵם לעדכן מה עשו בכל פעם, כך שנוכל לבקש מד' לשתף בחוויות בתיווכנו. וכן הצעתי שהוא "יספר" את חוויותיו בתחילת המפגש, ואחר כך יורשה לחזור למקומו ולצייר, מה שלא יתאפשר לו כ"פרס" כשהוא מתפרץ במפגש, כדי ש"לא ילמד, שאם הוא מתפרץ - הוא יכול להיות פטור מהמפגש", אלא כקביעה שמגיעה מיזמת המחנכת, והסמכות נשארת אצלה.

המחנכת הזאת הופתעה לשמוע ממני, שיש דעה שגורסת שלאוטיסטים קשה ליצור קשר עין, כי הם מרגישים מוצפים או כאובים כתוצאה מכך. היא הסכימה אתי, שבעצם גם "אנחנו" (לא לגמרי יכולה להכליל את עצמי ב"אנחנו" הזה, אבל לצורך השיחה) לא יוצרים קשר עין איכותי מתמיד, למשל, אם היא מסתכלת באייפון שלה בזמן שהיא מדברת אתי...
בסך הכול, התרשמתי שיש לה נכונות לשמוע אותי ולהיפתח לדבריי (כמובן עד גבול מסוים).
בסופו של דבר, היא השתכנעה שבמקום שאצא עם ד' ל"טיפול פרטני", אשאר אתו לשיעור שפה בכיתה, שגם הוא בעצם פרטני, כי רוב התלמידים האחרים משתלבים בשיעורים בכיתות אחרות. ואז הוא עובד על התכנים של השיעור, ואני מנסה לנסח את הפניות אליו בצורה שתהיה לו מובנת יותר, לעודד אותו לבקש עזרה במקרה הצורך (שזה קצת אבסורדי, כי מה אכפת לו שנשבר לו חוד העיפרון ואין לו מחדד, אם ממילא לא בא לו לכתוב בחוברת אלא לשכב מתחת לשטיח בפינת הכיתה ולהעיף על עצמו בובות בד?!).

[תפילה_לאם*]

אז לאור הסיפורים האלה - אולי כדאי שאמשיך לעבוד שם, כי אפילו שאני מקבלת את הכתבות המערכת, אולי אני בכל זאת קצת קצת מקלה על הילדים? כלומר, אלמלא הייתי שם, גם המעט הזה לא היה משתנה, ואולי המעט הזה הוא הרבה.
אפילו משהו מובן מאליו, כמו להחזיק בכוח את ד' המשתולל בזמן התפרצות ולא לצעוק עליו בקולי קולות, כמו שהנחתה מנהלת ביה"ס את המחנכת, אלא לדבר אליו בקול שקט ולומר מסר ברור וקולע, הוא רעיון שצריך חיזוק, כשהמחנכת מרגישה חסרת אונים בניהול הכיתה, ואין די מצדדים בדיבור בטון מרגיע.
<דרך אגב, לפי מה ששמעתי, ביום שהמנהלת צרחה על ד' שהשתולל, הוא קפא וחדל מהתפרצותו, מה שלכאורה חיזק את עמדתה, אבל למחרת הוא סטר לה סטירה עזה. מגיע לה...>

[תפילה_לאם*]

_השער שלהם פשוט נושר לפני שמספיק להתארך?
האורך המקסימלי שלו קצר בהרבה._
זה מה שהתכוונתי.
אז... אולי יש טעם להסתפר לעתים קרובות משאני נוהגת?
בשמת, גם את בלא חופפות?

[תפילה_לאם*]

אישה, אם עכשיו תיעלמי לי בצבא שלך ותעני לי רק ביום חמישי... זה יהיה טוב, כי אז לא אשב פה כל כך הרבה להגיב על התשובות שלך, אבל גם אשאר במתח...

ואת באמת לא חייבת לספר אותן למדריכה. או לדון איתה בנושאים אלו.
אני רוצה מאוד לדבר על זה עם המדריכה שלי. היא נעימה מאוד וגם פתוחה רעיונית, לפחות כך התרשמתי עד כה. זה לא אומר שהיא תיתן לי אור ירוק לכל רעיון מופרע שאעלה, אבל תיתן לי פתח לוונטילציה שזה כבר טוב, ואולי גם יותר מזה. אני מחכה מאוד לפגישה אתה.

שבוע טוב!

[בשמת_א*]

בשמת, גם את בלא חופפות?
לא מצליח לי. לא מסוגלת לשרוד בשלב שבו השיער נעשה שמנוני ומקבל ריח. בשביל לעבור אותו, צריך להסתובב ככה שלושה חודשים. אז עור הקרקפת מתאזן לבד, השיער נעשה רך ומבריק ובריא. אבל בשלב הביניים...

אני בעד זה שתישארי במערכת, כי מה החוכמה שתתפטרי? מי יעמוד לצד הילדים ברגישות?

[תפילה_לאם*]

שלושה חודשים ?!
וואו! לא חשבתי שכל כך הרבה, ובטח יש גם השפעות תזונתיות, וכרגע התזונה שלי יכולה להיות טובה יותר.
מצד שני, כיוון שאני מסתובבת בחברת הבריות בשער מכוסה, מי שיצטרך לסבול אותי ממש הם בני ביתי (ואני), ואולי זה בר יישום. ואולי בהריון הקרקפת משתקמת מהר פי שבעה?
ממשיכה בניסוי.


אני בעד זה שתישארי במערכת, כי מה החוכמה שתתפטרי?
אני לא ממהרת להתפטר מסיבותיי האנוכיות-מעשיות. ומנסה לחשוב מה אוכל לעשות בעתיד לפרנסתי, שגם איהנה ממנו. בשנים האחרונות נדמה לי, שאין לי סבלנות או חשק להתמיד בעניין אחד לאורך זמן, ועוד עניין מכניס כלכלית.
מי יעמוד לצד הילדים ברגישות?
אני לא בטוחה שאני עושה את זה תמיד. היום למשל נרתמתי פיזית להחזיק את ד', שהיכה את מורתו וגם את עצמו, בכה וצעק. נכון שדיברתי בקול שקט, ליטפתי וחיבקתי, והשתדלתי להסביר במילים ברורות מה נדרש ממנו ומה יבוא אחר כך ("קודם אתה צריך לעבוד בחוברת, אחר כך דף עבודה, ואחר כך אתה יכול לצייר" - וכל זה מלווה במלבנים מודפסים שהכינה המורה), ואמרתי לו שאני רואה שקשה לו ושאני עוזרת לו (ואכן הקראתי עבורו את רוב הטקסט בחוברת), אבל בשורה התחתונה נתתי יד אחת לכפייה של מטלה שהוא התנגד נחרצות למלא, והרגשתי קצת כמו איזה חוטף ילדים אכזרי, שמציג את עצמו כדמות מיטיבה כשהוא מלטף ומדבר בקול נעים, אך בעצם מחזיק בילד בניגוד לרצונו ובניגוד לטובתו, וזאת נראתה לי איזו צביעות איומה, בטח יותר ממי שלפחות מאמין שזו טובת הילד. נכנסתי לזה חזק, כמו שאפשר לראות...
בכל זאת, בהמשך שוחחתי עוד עם המורה. היא צעירה מאוד (קרובה יותר בגילה לאישה במסע מאשר אליי) ופתוחה לשמוע כיוונים חדשים, אולי בעיקר עקב המצוקה שהיא חשה בניהול הכיתה, עקב הקושי הפיזי והרגשי שלה ושל הצוות שלה, עקב התחושה שלה שהילד נמצא במקום לא מתאים.
כרגע היא מסתכלת על ד' כתלמיד בכיתה, ועל אף השוני הרב בין התלמידים יש איזושהי רמה בסיסית של למידה ושל שיתוף פעולה, שכולם עומדים בה, מלבדו. וקשה לה - מחשבתית וגם לוגיסטית, ואולי גם אין לה גיבוי - להחליט שלא לדרוש דרישות לימודיות מד', שהרי הוא חלק מהכיתה. היא בהחלט נפתחה למחשבה, שאולי אין טעם בעבודה הזאת בחוברת, ושכדי לסמן מצפוני מבחינתה, שד' הספיק הספק לימודי יומי כלשהו, אפשר להכין לו מטלות קריאה קלות יותר ולא מאיימות.
כמו כן, היא ביקשה שאתלווה אליה לפגישתה עם מנהלת ביה"ס ועם הפסיכולוגית בעוד שלושה שבועות, שאז אוכל להעלות אתה את הרעיון לשנות את הדרישות מד' או להעבירו למסגרת מיוחדת שתתאים לו יותר.
בדף של ניק זמני כרגע ילד שני שונה היא מזכירה הצעה שהוצעה לה - לדמיין שמצלמה מתעדת את פעלה. אם אני מסתכלת על עצמי מהצד, נראה לי שכלפי חוץ - כמה שהמנהלת לדוגמה יכולה לחשוב שהייתי רכה מאוד, רכה מדי בגישתי אל ד' - אפשר למצוא הרבה מאוד מיינסטרימיות ומערכתיות מקובלת בנוהגי אליו היום, וכך גם אל תלמידים נוספים בהזדמנויות רבות אחרות (אני מקפידה שיישבו, שישחקו לפי כללי המשחק וכן הלאה).
לא יודעת מה אני מבקשת לומר בכל זה. כנראה שבעיקר אני לא סגורה על עצמי ולא שלמה עם מעשיי, מה שמן הסתם לא אוכל להיות לפני שאקבע את עמדתי, ואולי גם אחר כך.

[דנדי*]

הצעה
אולי תפתחי כמה דפים שלך אחד לכל נושא, את עניין העבודה תשימי בדף אחד את ניסוי השיער בדף הקיים כבר נשירת שיער כך כל אחד יוכל להגיב בנושא שמדבר אליו.

[אישה_במסע*]

פה למילה וחצי.

לי זמן ההתאוששות של השיער לוקח שבוע בערך. בפעם הראשונה לקח יותר זמן, אבל פחות מחודש.

וגם, בנוגע להתפטרות - אם תפילה תתפטר היא תמצא עבודה אחרת. אולי אם היא תעבוד באופן פרטי היא תוכל להפגין כלפי ילדים את הכבוד לו הם ראויים. מה גם שעצם הנוכחות במערכת כמו מערכת החינול הממלכתית - משחיתה. רוב האנשים מתקשים להסתדר עם הדיסוננס הקוגנטיבי של המערכת של מוסרית, אני אישה מוסרית, אני נוהגת על פי חוקי המערכת, בצורה לא מוסרית.
מה גם שאני באמת לא בטוחה מה עדיף. לי אישית קל יותר להתמודד עם אלימות גלויה מאשר עם רעל נסתר. לילד קל יחסית להיחשף לרעיון שאלימות פיזית היא לא לגיטימית. לי לקח המון זמן להיחשף לרעיון שלא לרצות חברים זה בסדר. אני חושבת שהלחץ הסמוי הזה מצד המערכת פגע בי יותר מהסמכותיות הגלויה שלה - כי לה התנגדתי, ידעתי להתנגדץ למסר הסמוי - לא.

[תפילה_לאם*]

לי זמן ההתאוששות של השיער לוקח שבוע בערך. בפעם הראשונה לקח יותר זמן, אבל פחות מחודש.
יופי! זה מעודד.

ומבינה מה שכתבת בנוגע להתפטרות. זה חופף חלק מהדברים שכתבתי כמו וזאת נראתה לי איזו צביעות איומה
ועם זאת, אני לא ממהרת להתפטר מסיבותיי האנוכיות-מעשיות.
חוששתני שה"אולי" של אולי אם היא תעבוד באופן פרטי היא תוכל להפגין כלפי ילדים את הכבוד לו הם ראויים. הוא "אולי" גדול מאוד. מי ישלם לי כדי לתת לילדים אוטיסטים לעשות מה שהם רוצים?

[תפילה_לאם*]

דנדי,
הצעה
קודם כול, אני מרגישה שזה מוגזם להתחיל להשתלט על האתר ולתקוע את עצמי במיליון דפים, אבל זה טיעון לא קביל.
דבר שני, אני אוהבת שהבלוג שלי הוא יומן שמתעד את "המורכבות של חיי" (עם כל היומרנות שבביטוי הזה). נוח לי לקרוא במרוכז על כל מה שמעסיק אותי ובקריאה חוזרת כעבור תקופה לקבל את התמונה המלאה ולא לנסות להיזכר לאן פיצלתי הכול.
אם כרגע בעלי נסע עם הגדולה לתחנת המשטרה, לאחר שנער ערבי דחף אותה בדרך לבנ"ע; ואחה"צ כשהצעתי לאנסטסיה להזמין חברה, היא אמרה שהיא מתביישת, ולא בחרה להזמין אף אחת; והמורה של נפרטיטי חילקה היום את בנות הכיתה לקבוצות, שכל אחת מהן צריכה להתארח במרוכז אצל אחת מבנות הקבוצה לסירוגין, ובמפתיע - הן מתארחות אצלנו מחר; ולאונרדו הגיע מהגן בשבוע שעבר עם איזה הסבר שהגננת ביקשה להכין עבודה על מדינה לבחירתו, והעבודה צריכה לכלול הקלטה של שיר בשפת המקום, דפי צביעה, מאכל לאומי ועוד ועוד, ובכלל לא יצא לי לברר עם הגננת במה דברים אמורים ומה מועד ההגשה; והקטן היה חולה מיום חמישי ומשלשל/ יש לו יציאות רכות, והערב גם ראיתי תולעת מתפתלת באחת התוצרות (בלעעעעע), ואני לא יודעת אם לשלוח אותו מחר לגן ו... ו... ו... וגם ענייני תזונה - סדר וניקיון בבית - העבודה שלי - נשירת שער - הזוגיות - דיקור מי השפיר המתקרב - ההתלבטות היכן ללדת... - אז לפצל את כל זה לדפים שונים?
את מבינה את ההיגיון שבדבריי?
כך כל אחד יוכל להגיב בנושא שמדבר אליו.
הרי אין מניעה להיכנס לדף הבלוג ולקרוא בלי להגיב (אם כי חבל לי) או להגיב על עניינים נבחרים. ואפשר גם לדלג ולקרוא עניינים נבחרים. זה נראה לך ממש מבלבל ומציף?

[אישה_במסע*]

מי ישלם לי כדי לתת לילדים אוטיסטים לעשות מה שהם רוצים?

לא מה שהם רוצים, אבל לטפל בגישה הרבה יותר מכבדת ונוטה לחינוך ללא כפייה. אני מניחה שבפורום בתפוז אפשר למצוא כמה הורים כאלו, לפחות אפשר למצוא את התלונות שלהם על מסע החתחתים בחיפוש אחר איש/אשת מקצוע ראויים.

[תפילה_לאם*]

מעניין. אציץ בהזדמנות.

[תפילה_לאם*]

העתקתי את הדיון על הוראת עברית/ עבודה עם אוטיסטים/ נשירת שער לבלוג שלי רק תפילה אשא. בינתיים משאירה אותו גם כאן, למקרה שארצה להיעזר במקור לעיצוב הטקסט במשכנו החדש, ולמקרה שאישה תוכל להעביר אותו ביתר קלות לדף בנושא אוטיזם.

[אהבת_עולם*]

תודה על מה שכתבת בככר. הן פנו לאגודת אפרת ונראה שיוכלו לקבל מהם סיוע. למרות שאני משערת שזה לא יספיק.
לכן עדיין ממשיכים לחפש תרומות.
תודה רבה לך !

[מאי*]

תודה על המחמאה בדף על מילים הורגות. אני מעדיפה להגיב כאן כדי לא להסיח את הדיון מהסיפור של רקמה, אבל רציתי להגיד לך שממש חיממת לי את הלב וגם אני אוהבת מאד לקרוא אותך

[תפילה_לאם*]

תודה רבה. חבל שאין לך דף בית.
ממש חיממת לי את הלב
יופי, אז בואי ואחמם לך עוד קצת...
נהניתי לקרוא מה שכתבת במגוון נושאים - ב ילד שני שונה, ב דף תמיכה לעצמאית מתחילה, ב שאלה של אמונה. את מנסחת ברהיטות דעות, שנכונות בעיניי אבל לא הצלחתי לגבש לכדי מסר ברור, ותמיד בצורה נעימה שמכבדת את מי שמולך.
וגם אני אוהבת מאד לקרוא אותך
תודה רבה!

[צפרדע_ית]

תודה על החיוך... ץ

[מאי*]

הצלחת לחמם עוד קצת (טוב במיוחד במזג האוויר הזה) ואני באמת צריכה לפתוח דף בית, בקרוב בימינו...

[דנדי*]

הי תפילה,
שבוע טוב!
כנסי ל - באופן טבעי בתקשורת
יש שם הפנייה מהיום לסרט על לידות בית.
עושה חשק...
ואם את מסתכלת אז... מה היא נושמת שם בלידה הראשונה שעוברת עליה בכזה שאנטי? אפשר גם כזה? אפילו לא בלידה?

[תפילה_לאם*]

תודה, דנדי!
(מה בעניין דף בית?)
בינתיים צפיתי בפתיח, אבל את שאר שלושת רבעי השעה אשמור לשעה נורמלית יותר. גם ככה נסחפתי לי לקרוא עוד ועוד מדף החיוניות שלי חלק שמיני כשאני בעצם אמורה להיות כבר במיטה.
בכל אופן, נראה מעניין מאוד!
אולי גם בארץ מיילדות בית תזכינה לנורה מהבהבת על גג המכונית?

[תפילה_לאם*]

מה היא נושמת שם בלידה הראשונה שעוברת עליה בכזה שאנטי?
אולי גז צחוק?

איזה סרט מרגש.

[דנדי*]

באמת מרגש.
הנה - פתחתי דף בית.
באסה שצריכה לשנות את הניק שלי.
דנדי די

[טליה_אלמתן*]

יו תודה
אכן האתר שהחזיק את הסיפורים הראשונים ירד לפני כמה שנים... נקווה שיחזור!
עוד לא הגעתי לסרט אבל מחכה בקוצר רוח לצפות בו! הוא מאכזב?

[טליה_אלמתן*]

בזכותך מצאתי והעתקתי כמעט את כל הסיפורים תודה!!!

[אמא_נמרה*]

שלום תפילה,

לגבי הכאב שהרגשת - זה יכול להיות התקף חרדה. התקף חרדה בהחלט יכול להופיע דוקא כשאת לא מרגישה חרדה, אבל זה בתת-מודע שלך, והגוף מציף את זה באופן פיזי (כך הרופאה הסבירה לי פעם).
וזה יכול להיות...צרבת!! או סוג של רפלוקס. עם הכובד של הבטן ודחיקת האיברים הפנימיים בהריון, יכול להיות שהרגשת רייפלוקס או צרבת, גם אם אין לך בדרך כלל, באופן מאד חזק. זה יכול להרגיש כמו התקף לב קטן, באמת.

[תפילה_לאם*]

זה יכול להיות התקף חרדה.
ולא יהיו לא עוד סימפטומים חוץ מהכבא? חשבתי שאמורה להתלוות לזה נשימה מהירה או תחושת מחנק.
וזה יכול להיות...צרבת!!
אה, נדמה לי שבאמת חשבתי מתישהו גם על האופציה הזאת.
נו, ב"ה עכשיו אני בסדר. ולא אופייני לי להיות היפוכונדרית. זה פשוט היה באמת כאב פתאומי, חזק ולא ברור. רציתי לשים לב כדי להיות בטוחה שאין סכנה.

[אמא_נמרה*]

ולא יהיו לא עוד סימפטומים חוץ מהכבא? חשבתי שאמורה להתלוות לזה נשימה מהירה או תחושת מחנק.
לדברי הרופאה זה יכול להיות ככה.

---

קראתי בבלוג שלך, ולקח לי זמן להבין על מה מדברות, כי כנראה דילגתי.
לגבי מה שנרקא הבקשה ההזויה של בעלך - אני לא חושבת שהיא הזויה.
אני חושבת שהוא לא קרא, למד והתחבר כאן לבאופניות ולהוויה של לידות בית כמו שקרה לך. הוא רואה את אשתו אהובתו, והוא חרד.
בשביל גבר רגיל (לא המודעים של באופן) לידה זה ארוע מפחיד, ונדמה לי שרמזת כמה פעמים שהלידות שלך לא היו הכי פשוטות, ושיש בהן חוסר וודאות - כן ירידת מים, לא צירים וכו'.
נשמע שגם ככה קשה לבעלך להתמודד עם לידה. וזה בסדר. זה מאד קשה לראות את אשתך כואבת ואתה לא יכול ממש לעזור (בבקשה לא להתווכח אתי על זה).
אולי בבית חולים הוא מרגיש יותר בטוח כי הוא מרגיש שהוא יכול לסמוך על הצוות והמסגרת. בבית אולי הוא לא מרגיש שיש לו מספיק תמיכה (ועל מי לסמוך), ואיך הוא יוכל לתמוך בך במצב כזה. זה מאד מלחיץ.
אני כן חושבת שזה הגיוני שהוא יפחד שתמותי בלידה. כלומר, אולי סטטיסטית זה נדיר, אבל לפחד שיקרה משהו רע לאשתך, בזמן שאתה לא סומך על התהליך, נראה לי הגיוני.
זה לא אומר שאי אפשר לדבר על זה, להתמודד עם הפחד, להתגבר, למצוא דרך לפחד פחות, אבל זה לא הזוי בעיני.

גם הפחד שלו שיאשימו אותו...אני חושבת שהוא ירגיש שהוא יאשים את עצמו. ולגבי אמא שלך - נו, משפחה זה מורכב ויש כל מיני דינמיקות.

בכל מקרה, פחד זה לא הזוי, אבל להתנהל לפי הפחד, שהפחד ינהל אתכם זה כן הזוי.

[תפילה_לאם*]

בבית אולי הוא לא מרגיש שיש לו מספיק תמיכה (ועל מי לסמוך), ואיך הוא יוכל לתמוך בך במצב כזה. זה מאד מלחיץ.
כן, זה מה שהצלחתי להבין ממנו. בייחוד בקשר לשלב של כן ירידת מים, לא צירים , שאז לא יהיה אתנו איש מקצוע.

להתנהל לפי הפחד, שהפחד ינהל אתכם זה כן הזוי.
פה המשוכה שקשה לי לדלג מעליה, אבל בינתיים אני מרוצה מהפשרה המסוימת שגיבשנו.
שבת שלום!

[בשמת_א*]

בכל מקרה, פחד זה לא הזוי, אבל להתנהל לפי הפחד, שהפחד ינהל אתכם זה כן הזוי.
פחד למות בלידה? זה לא הזוי. לי היה פחד כזה...
פחד שאשתך תמות בלידה? זה לא הזוי. מי בכלל טען דבר כזה.
פחד שאשתך תמות בלידה ויאשימו אותך? נו, גם זה לא לגמרי הזוי.
מה כן הזוי?
לא רק שהפחד מנהל אותו אלא הדרישות שנובעות מזה! שהן הזויות!

[ציל_צול*]

לא רק שהפחד מנהל אותו אלא הדרישות שנובעות מזה! שהן הזויות!
בשמת, אני לא חושבת שאני מכירה אנשים שפחד לא מנהל אותם ברמה כזו או אחרת. ואלו שאצלם זה ברמה ממש נמוכה הם אנשים שעבדו קשה ועברו חתיכת תהליך.
ואם כבר להתנהל בגלל פחד אז נראה לי שלידה, שנתפשת כלא שגרתית, היא ממש נקודה סבירה שבה זה יקרה. זה לא מצדיק כלום אבל זה כל כך סביר וכמעט צפוי.

ולא כל בקשה היא דרישה. יש בקשות מאוד חזקות ועדיין, הן לא דרישה עד שאין מאחוריהן אולטימטום.
ושוב, אולי היה יותר קל לו כתבת (כפי שהסברת) שזה מזעזע אותך. כשאת כותבת על משהו שהוא הזוי זה הופך משיפוט אישי (גם אם קשה) לאיזה ניסיון לקבוע עובדה בעולם. כך אני מרגישה ביחס למילים הללו. לשיקולך, כמובן, אם חשוב לך המסר שזה מעביר.

[עדי_א*]

היי תפילה
אני חייבת להתייעץ עם קלינאית תקשורת באופנית בגישתה. יש אפשרות לפנות אליך בפרטי?

[אמא_נמרה*]

תראו את ההורים שלי. האמת היא שכמה מילים של אבא שלי עם בעלך על ענייני תזונה ו...מי יודע...

<יש לנו כמה חברים שהתחילו לדחות חיסונים, הפסיקו לתת לילדים מעדני חלב וקומץ שאף התחילו לשתות עשב חיטה , אחרי מפגש תמים עם המשפוחה שלי>

[אמא_נמרה*]

בסדר, בסדר. נכיר יותר ואזס תבואו בשנים הבאות. כל שנה אני חוגגת , ברוך ה'

[שמחת_ציון*]

את יודעת שהרימון חוסם אותך?

[תפילה_לאם*]

גם אצלך?
זה נורא מוזר. אני לא מצליחה להיכנס כבר כמה ימים, ועוד לא הגעתי לפנות אליהם.

[שמחת_ציון*]

תתקשרי או תשלחי להם מייל
אני כבר הפכתי להיות מתלוננת סדרתית
אנחנו נשארים איתם כי אני לא רואה כרגע אלטרנטיבה אחרת
אבל זה מעצבן נורא

[תפילה_לאם*]

כן, אפנה. רק צריכה להגיע לזה.
בינתיים אולי הייתה לי טובה ההפוגה הזאת מהכתיבה על כל פסיק בחיי.

[שמחת_ציון*]

אם זה אני מסכימה
אבל צריך להתלונן כדי שהם אולי ישתפרו סוף סוף

[תפילה_לאם*]

עד שאצליח להיכנס לבלוג שלי, כותבת כאן את הקטע המצחיק האחרון עם הקטן:
כיוון שהקטן הוא באמת די זעיר, וחוץ מזה שערו צהבהב, קראתי לו פעם בחיבה: "גופיף צהוב", וחזרתי באוזניו על הכינוי עוד פעמים אחדות.
מאז חלף זמן מה, והיום ביציאה מהגן, סיפרה לי הגננת, שכשהיא שאלה את הילדים באילו שמות חיבה מכנים אותם בבית, השיב בני המתוק: "גופיף צהוב" כמובן... D-:

[דנד_י*]

הי תפילה,
קטעים עם הגופיף הצהוב... אצלינו קוראים לצ'ופ'ציק של החלה בולבול, וזה היה נראה לנו ממש נורמאלי שבכל ערב שבת כל הילדים רבים תור מי לקבל את הבולבול, עד שעשינו ארוחת שבת עם ההורים של בעלי... רק אז קלטתי איך זה נשמע.
רציתי להתייעץ איתך, לא יודעת אם זה בדיוק התחום שלך, אבל אולי תדעי.
הלכתי לקלינאית תקשורת דרך הקופה.
אני מזכירה שהוא בן 5 וקצת וממש רוצה להצליח לדבר נכון, קשה לו בעיקר עם הצ.
באבחון היא הסבירה שהבעיה מתחילה כי הוא אומר לא נכון את הס'.
היא מנסה להסביר לו מילולית איך אומרים נכון את הס' ואיפה צריך לשים את הלשון ואיך עושים עם השיניים.
אני מנסה במקביל לעשות את מה שהיא מסבירה ולא ממש מצליחה, לפעמים היא אשכרה שואלת אותי מה לעשות כי הוא לא מצליח.
היא מאוד נחמדה, וזה נראה כאילו היא עמוסה ומנוסה, אבל זה ממש מוזר.
ציפיתי שנבוא, שהיא ישר תזהה את הבעיה כי בטח יש אותה לעוד מיליון ילדים.
ישר תגיד לו לעשות כל מיני משחקים עם הלשון או משהו כזה והופ - הכל יסתדר.
והנה אנחנו יושבים אצלה והיא רק אומרת לו שהוא לא אומר נכון את הס' ומנסה מלא פעמים אולי תוך כדי משחק במשהו כדי שלא ייאמס לו לגרום לו לנסות לשים את הלשון במקום הנכון.
ואז בסיכום היא יושבת ומסבירה לנו שזה לא בסדר איך שהוא אומר את הס' כי הוא דוחף את השיניים.
ככה זה אמור להיות?

[תפילה_לאם*]

אצלינו קוראים לצ'ופ'ציק של החלה בולבול,
ואחרי זה אני מתפלאת שאינטרנט "רימון" חוסם אותי...

אבל בקשר ל"גופיף הצהוב" - אני מתרשמת שאנשים בכלל לא מכירים את המושג. אתמול סיפרתי זאת בשעשוע לרופאת הנשים שלי וגם למיילדת, שהגיעה בערב לביקורה השני אצלנו. שתיהן צחקו מאוד, אבל בעלי, אחי ואמא שלי לא ממש הבינו מה הקטע. אז קרוב לוודאי שגם הגננת סתם חשבה לעצמה שזה איזה כינוי ביזארי שהגתה האמא הביזארית.

לא יודעת אם זה בדיוק התחום שלך, אבל אולי תדעי.
באמת לא יצא לי להתעסק הרבה בתחום ההיגוי, והמעט שכן - היה בעיקר לפני לידת התאומות, ולמען האמת גם לאונרדו שלי מחליף ס-ש, ואמו מרגישה כמו סנדלרית יחפה.
בכל זאת:
שהיא ישר תזהה את הבעיה כי בטח יש אותה לעוד מיליון ילדים.
לפי התאור שלך זה אכן מצטייר כתופעה נפוצה שנקראת "דחיקת לשון". לפעמים אורתודנטים מפנים ילדים לקלינאיות בשל הדחיקה הזאת, שעלולה לפגום ביעילות תהליך יישור השיניים!
וזה נראה כאילו היא עמוסה ומנוסה
אולי זה רק נראה שהיא מנוסה? היה לך לא נעים לשאול אותה?
מצד שני, יכול להיות שזה עניין הגיל. כיום נוטים כנראה לטפל לפני כיתה א' כדי לעזור בהבחנה השמיעתית בין השורקות השונות לקראת רכישת הקריאה, וכנראה גם בגלל ההפחתה במספר הטיפולים שקופות החולים מאשרות מעל גיל שש שנים, אבל עד כמה שזכור לי מתקופת הלימודים - מדברים על כך שהשורקות נרכשות מאוחר (במיוחד ה-צ, אם כי היא אכן מתבססת על ה-ס, ע"ע "ביצפר".), ושעדיף לטפל דווקא מעל גיל שש.
אני חושבת שיש שיטות להמחיש לילד היכן אמורה הלשון להימצא בעת ההגייה ע"י הדבקת חתיכת מסטיק/ מריחת טיפה של ממרח שוקולד וכיו"ב עזרים לא מזינים, שהלשון אמורה להגיע אליהם. אפשר לשאול את הקלינאית על כך. (אפשר להצטייד ב"שקדייה" מהבית...
מעניין ורלוונטי לשים לב גם כיצד בנך הוגה ת/ ט. אם גם בהגאים האלה יש דחיקה של הלשון החוצה, אולי יהיה קל יותר להתחיל מהם.

מקווה שעזרתי. מוזמנת לשאול עוד ולעדכן.
בהצלחה!

[דנד_י*]

אז קרוב לוודאי שגם הגננת סתם חשבה לעצמה שזה איזה כינוי ביזארי שהגתה האמא הביזארית
אני כבר לא יודעת מה עדיף, שהיא תדע מה זה, או שהיא תחשוב שהמצאת את זה...

היא אמרה לנו לשים שוקולד במקום הנכון וללקק, הוא מזהה את המקום הנכון, זו לא הבעיה. הבעיה היא שהוא לא מצליח להבין מה היא רוצה שהוא יעשה עם הלשון במקום הזה (גם אני לא האמת, אז לא יכולה לעזור לו כל כך).
אני אף פעם לא שואלת על הרקע של מטפלים, תמיד מניחה שהם מקצועיים ומנוסים - יש לי שריטה כזאת.
איך שואלים כזה דבר בכלל, לא מביך?

היא אמרה לו להגות ת' והייתה מרוצה מהתוצאה, אז כנראה שבזה הוא בסדר.

אולי היא כן יודעת מה היא עושה, אבל זה שהיא כל הזמן מופתעת ממה שהוא עושה עם הלשון וומשחררת מן אנחות קטנות כאלו כשהוא לא מצליח, אולי זה מה שגורם לי לחשוב שהיא לא יודעת בעצם מה היא עושה.

אולי כדאי שאני אסביר לו את מה שאמרת, שמגיל 6 מתחילים להגיד נכון את הצ' ובנתיים ילמד אצלה איך אמורים להגיד את זה נכון, ומתישהו בהמשך זה פשוט יצליח לו.

כי אני בהחלט מרגישה שתוך שנייה קפצנו ממצב שלו זה חשוב והוא רוצה לעשות את זה למצב שלה זה חשוב והוא מרגיש שהוא לא מצליח.

[תפילה_לאם*]

משחררת מן אנחות קטנות כאלו כשהוא לא מצליח
יואו! זה ממש לא לעניין.
וגם אני נבוכה תמיד לשאול על הרקע של מטפלים, תמיד מניחה שהם מקצועיים ומנוסים

בנתיים ילמד אצלה איך אמורים להגיד את זה נכון, ומתישהו בהמשך זה פשוט יצליח לו.
יכול להיות. כאמור אני לא מספיק בעניינים כדי לומר לך אמירות מוחלטות. ולא הייתי אומרת שמגיל שש הוגים את ה-צ נכון. זכור לי שגיל הרכישה של צ הוא המאוחר ביותר - שמונה!!!

קפצנו ממצב שלו זה חשוב והוא רוצה לעשות את זה למצב שלה זה חשוב והוא מרגיש שהוא לא מצליח.
זה באמת עלול להיות בעייתי. טוב שאת שמה לב לזה, ואני חושבת שזה נכון לומר לו שלילדים שונים יש קצב רכישה שונה (אפשר לתת דוגמות מתחומים שונים: אתה למדת ללכת בגיל שנה וחודש. בן הדוד התחיל בגיל שנה ורבע.), ושבסך הכול צפוי שהרוב המוחלט של הילדים ירכשו את כל ההגאים עד גיל שמונה.
ואני חושבת שלא יזיק לבקש מהקלינאית לדבר אתה בפרטיות, למשל בטלפון, ולשמוע מה לדעתה מוקד הקושי, מה היא חוזה באשר להתקדמות הטיפול, האם נראה שהוא צעיר/ לא בשל, לשאול מה היא רוצה שהוא יעשה עם הלשון במקום הזה , לבקש שהיא תנסה לעבוד אתו מול מראה או להראות לו שרטוט של הלשון בתוך הפה ותסביר באמצעותו - אם נראה לך שהבן שלך לומד היטב בדרך כזאת וכו'.
בסך הכול, נראה שהיא בהחלט יודעת מה היא עושה. אולי היא לא מסבירה מספיק ואפשר לבקש הנחיות מדויקות יותר. אולי אפילו דווקא בזמן הטיפול, בנוכחות הילד, כדי שיבין שחסר הסבר, וזה לא סתם שהוא לא מצליח למלא משימות שהיה מצופה שיצליח לעמוד בהן.

[תפילה_לאם*]

אה, ואולי תשאלי גם את רסיסים.
אמנם חלפו שנים מאז שעבדה כקלינאית, אבל יכול מאוד להיות שכתלמידה מצטיינת במיוחד היא זוכרת ותדע לעזור לך לפחות בטיפ או שניים.

[תפילה_לאם*]

ברגע זה ממש על הקו עם אינטרנט "רימון".
הנציג הצליח להיכנס לאתר ולא הצליח להיכנס לדף. בודק אם יוכלו לחזור אלי מהתמיכה הטכנית...

אולי כבר עדיף לפתוח בלוג חדש? (יש לי שם!)

עכשיו מציע לי לגלוש אצל חברה!!!!!

[תפילה_לאם*]

נו, בסוף הוא כיוון אותי לשלוח פנייה דרך האתר שלהם. תשובה צפויה תוך שתי יממות.

[דנד_י*]

עוד שתי יממות בלי הבלוג שלך... הם ממש עושים לנו גמילה...
תודה על כל העיצות. אחשוב איך כדאי להמשיך. אנסה לדבר איתו קצת לראות מה הוא באמת מרגיש.

[תפילה_לאם*]

עוד שתי יממות בלי הבלוג שלך... הם ממש עושים לנו גמילה...
אם לא מסוכר/ מגלוטן, אז לפחות ממשהו...

מוזמנת לעדכן בעניין הטיפול בהיגוי. שיחה עם בנך נראית כמו הדבר הנכון בשלב זה.

[מיכל_בז*]

באג אכזרי! זה כבר קרה פעם באתר... חלק מהדפים פשוט נאכלים. אני מקווה שיונת תצליח לפתור את זה בקרוב.

[מיכל_בז*]

רציתי להודות לך על תרשים הזרימה המלבב שהשארת לי.

וחוץ מזה לתהות מה זה הדבר שנמצא לך בשתן והאם את בסדר? ובכלל, אני נורא לא מעדכנת את הבלוג, מה שלומך?

[אפרת*]

קפצתי לרגע, רק לומר לך שמה שכתבת למיכל בז הוא פשוט מקסים! חבל שלא קראתי כאן כשהייתי צריכה את התמיכה של אנשים כמוך.

[מאי*]

רק נכנסת בחופזה להגיד שאני מתגעגעת לבלוג, שקראתי היום מה שכתבת על ה-GBS וצר לי מאד על התנפצות החלום מקווה שחוצמזה תהיה לך בדיוק הלידה שאת רוצה, ואוסיף לזה, מהחוויה הטרייה שלי, גם איחולים לתקופת משכב-לידה בדיוק כפי שאת רוצה וצריכה והנקה חלקה וזורמת ישר מההתחלה

[ציל_צול*]

קראתי היום מה שכתבת על ה-GBS וצר לי מאד על התנפצות החלום
רגע, מה? מה החמצתי?

[תפילה_לאם*]

ראיתי שיש כאן התעוררות, והחלטתי להחזיק את עצמי ולסיים את כתיבת הדו"חות האחרונים ואז להיכנס הנה ולקרוא כצ'ופר.
עשיתי זאת! שלחתי את הדו"חות!
אז תודה לכן לא רק על ההתעניינות ועל התגובות מחממות הלב אלא גם על הדחיפה הזאת לסיום (חלק מ)חובותיי.
אכנס לבלוג שלי ואעדכן.

[רקמה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

...מרשה לעצמי להמליץ כי אנחנו חולקות שבוע, וחיידק (!)

קחי פרוביוטיקה (אחד ביום) מעכשיו, כדי למתן השפעת האנטיביוטיקה על המערכת (פטריות, פטריית הנקה וכו).

• אני הבנתי שעקרונית אי אפשר לידת בית כי מיילדת עם ביטוח לא יכולה לקחת לידה עם ג.ב.ס א-בל, יש גם מיילדות (אמריקאיות למשל?) שאינן עם רישיון ישראלי. אני יודעת על אחת כזו שיילדה את חברתי בביתה לא מזמן (היא הוזעקה כגיבוי). אולי מישהי כזו עם מנת פניצילין פרטית? (לא יודעת, צריך לחפור בנושא. אבל אם תרצי מכירה לפחות אחת כזו ירושלמית...)

מהזיהומולוג שהתייעצתי איתו: כדאי כ4 שעות לפני מעבר בתעלת הלידה לקבל מנה אחת (עירוי של 10 דקות) לפחות ומעדיפים לתת 2.

מהקריאה שלי: כל עוד יש סטריליזציה (מי שפיר לא פקעו) אין סכנה בכלל (אנא לתסרט לידה עם שק שלם).

אתמול ישבתי לשיחה בעין כרם עם מיילדת (במרכז לידה שלהם) והם בכל אופן יתנו לי מנה כשאגיע, למרות שעקרונית אני יכולה להתעקש לחכות איתה עד שהמים יפקעו (בגלל שאני כבר עם פתיחה מסויימת ומחיקה יש לי סיכוי סביר ללידה זריזה). הבעיה עם ג.ב.ס חיובי בנרתיק הוא שהסיכוי להדבקה לא נמוך ללא אנטיביוטיקה

אני אעקוב בדפבית הזה אם תרצי את שם המיילדת

[תפילה_לאם*]

קחי פרוביוטיקה (אחד ביום) מעכשיו
אוי, גם לך יש GBS? בנרתיק או בשתן?
ו- כן. בעקבות הקריאה בדף הרלוונטי קניתי פרוביוטיקה יחד עם האנטיביוטיקה ואני נוטלת גם אותה כבר משלשום, ובאמת עלה בדעתי להמשיך ולסיים את החפיסה גם כשיחלפו חמשת ימי האנטיביוטיקה.

אני הבנתי שעקרונית אי אפשר לידת בית כי מיילדת עם ביטוח לא יכולה לקחת לידה עם ג.ב.ס א-בל
זהו שהתכתבתי עם טנא מלא כוכבים והבנתי שאם ממש ארצה - אפשר למצוא פתרונות יצירתיים, אבל החלטתי להניח לזה משלל סיבות, שלפחות את רובן פרטתי הבוקר בבלוגי.

מהזיהומולוג
איך זה נקרא בלעז?

כדאי כ4 שעות לפני מעבר בתעלת הלידה לקבל מנה אחת
ומעדיפים לתת 2
כך קראתי. ובמקומות שראיתי דובר על ערוי במשך 20 דקות, כך שאולי זה נותן מענה דומה לזה המתקבל משני ערויים. חברה מיילדת שדיברתי אתה ביום ראשון הציעה לי, שאם תישאר לי אנטיביוטיקה בבית אבלע ממנה לפני צאתי לבית החולים אם העסק יתחיל בירידת מים.

(אנא לתסרט לידה עם שק שלם).
זה לא ברפרטואר שלי. אבל דווקא מאי תארה לידה מופלאה שכזו... סיפור לידה של מאי ופצפונת

והם בכל אופן יתנו לי מנה כשאגיע,
אז הצטיידת כבר בפרוביוטיקה בעצמך?

יש לי סיכוי סביר ללידה זריזה
אמן!

אני אעקוב בדפבית הזה אם תרצי את שם המיילדת
תודה!

[מיכל_בז*]

תפילה, נזכרתי שאמרת לי שאני יכולה להתפלל גם בלי להאמין וזה נראה לי מרגיע ומשמח בימים אלה.
אולי את יכולה להמליץ לי על תפילות או מזמורי תהילים יפים במיוחד?

[תפילה_לאם*]

היי מיכל,
בראש ובראשונה, תהילים.
מאז ההריון הראשון פיתחתי חיבה למזמור קל"ט בתהילים, שכתוב עליו ש"ידבר מפלאי יצירת הוולד".
ממליצה לך גם סתם לדפדף בספר תהלים ולראות מה מוצא חן בעינייך. יש מזמורים באורכים שונים מאוד, בנושאים שונים.

ויש גם תפילה לאישה מעוברת . לא יודעת אם ידבר אלייך.
ומצאתי גם תפילות לזמן ההריון . אני מניחה שאת יכולה לברור מתוך זה את המילים המתאימות לך.
ואפשר כמובן לנסח תפילה משלך. אולי אפילו לכתוב אותה כדי שתוכלי לחזור על הנוסח. ואפשר לשבץ בה קטעי תפילות או פסוקים.
אה, וגם שירים עבריים יכולים להשתלב במסגרת ה מרגיע ומשמח , נכון?
בקיצור, כל מה שנראה לך נכון, שאת פונה בו בבקשה להשגחה, לבריאות, לרוגע ולשמחה. @}

יש התפתחויות בעניין הבדיקות?

פורים שמח!

[תפילה_לאם*]

אה, ואם תרצי, מיכל, יכולה להוסיף לך כאן גם את שתי התפילות שאני נוהגת לומר לאחר הדלקת נרות שבת, שזוהי עת רצון. ופעמים רבות אני מוסיפה אז גם מילים אישיות.

[אשכוליה*]

ניסיתי להתיז חלב אם - אני לא מצליחה לפגוע בעין חוצמזה, נראה לי שאם זה חיידקי (ובמהירות שזה מתפשט אני חוששת שזה חיידקי - בצהריים היה טיפונת בזוית העין, לקראת הערב כבר היתה הפרשה מוגלתית יותר משמעותית בזוית העין (ניסיתי קמומיל בשלב הזה) ועכשיו אני רואה שהעיניים דבוקות לגמרי עם מוגלה. מקווה שהוא לא יבכה כשיתעורר ככה) אז חלב אם עלול לשמש "מצע גידול" לחיידק.

[תפילה_לאם*]

חלב אם עלול לשמש "מצע גידול" לחיידק.
זה מה שכתבתי שהרופאה שלנו העירה. ב"ה לא ראיתי אצלנו אף פעם החמרה.
אם בכל זאת תרצי לנסות שוב, תוכלי לא להתיז ישירות אלא להעביר חלב לכלי וטפטף ממנו אל העין במקום אימוני צליפה...

רעיון מיינסטרימי לחלוטין - סינטומיצין או פשוט לבקר אצל רופא ילדים/ רופא עיניים.

ויש גם השיטה הסבתאית הידועה של קומפרס על בסיס מים רתוחים או על בסיס תמצית תה.

תרגישו טוב!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי תפילה,

חג שמח!

יש לי אובר דה שולדר אמיתי להשאיל לך.

אמא נמרה

[אמא_נמרה*]

עכשיו נזכרתי שיש לי חברה שעובדת בעיר שלך. אני יכולה לתת לה את המנשא ואת תבואי לקחת אותו מהעבודה שלך. יותר פשוט, נכון? וכך גם יהי לך יותר קל להחזיר כשיגיע הזמן.

[אמא_נמרה*]

איזה צחוקים. רק כשכתבת פרופסור הבנתי את ההצעה הראשונה שלך. אמור להיות יותר פשוט ע החברה שלי. אעדכן אותך.

[רק_מה*]

טוב ברגע האמת התביישנתי לי ... היית במעגל בלי חיתולים והנקה ובהתחלה ילדייך ישבו על קוביית בטון???
אני ישבתי במעגל של סוניה ואחכ של עירית לוי, והסתובבתי עם מנשא צד ירוק כהה- עם אדומים. בהתחלה עם שתי בנות אחר כך רק עם זערורי שישנה כ-ל היום

[מיכל_בז*]

אני מתה לשמוע איך היה!

[תפילה_לאם*]

רקמה, חשדתי שזאת את. בחולצה לבנה, נכון? לא ראית שנעצתי בך מבטים?
טוב, אולי בשנה הבאה. (את נראית חמודה מאוד וגם יפה... )

מיכל, חבל שלא באת גם את.
אכתוב בדף שלי חוויות.

[יעלפו_מהמושב*]

את נראית חמודה מאוד וגם יפה...
היה כיף להתקל בך, תפילה לאם

[תפילה_לאם*]

יעל, תודה רבה!
גם אני שמחתי לפגוש אותך/ אתכן.
ואני שמחה במיוחד שאת כותבת את זה, כי ההתאדות המהירה שלכן מאזורי גרמה לי לחשוב שאני לא נראית מספיק נחמדה/ מעניינת...

[אהבת_עולם*]

הי, תודה על הציטוט ! תודה שחשבת עליי !
ואכן, חיוך של מבוגר מבחינות מסוימות באמת יותר מרגש מחיוך של תינוק, כיוון שזו תופעה נדירה יותר .
אז יש לי הזכות לפעמים לעזור לאנשים מבוגרים להעלות חיוך, ואפילו צחוק...

אני שומרת ציטוטים בנושא, אז אשמור גם את הציטוט שנתת לי. תודה !
שתזכי לחייך הרבה הרבה...

[שמחת_ציון*]

איזה כיף לכן שהייתם ונפגשתם
כבר שנים היומיון ביום חמישי וזה היום היחיד שאני עובדת בו ואין מצב שאבטל
|שמחת ציון ברגע של קנאה עמוקה|

[יעלפו_מהמושב*]

כי ההתאדות המהירה שלכן מאזורי גרמה לי לחשוב שאני לא נראית מספיק נחמדה/ מעניינת...
מחשבה פולנית כזו מאמא לשישה? מה פתאום! נעלמנו כי נגררנו בכוחם האינסופי של תינוקות, פעוטות וילדים, היית אמורה לנחש את זה!

[תפילה_לאם*]

מחשבה פולנית כזו מאמא לשישה?
אופייני לי מאוד מאז רווקותי ונשאר גם עד עתה. אולי יעבור לי עם בוא הנכדים...

[יעלפו_מהמושב*]

אולי יעבור לי עם בוא הנכדים...


הלכתי להציץ בבלוג שלך, והזדהתי קשות עם החלק על אנשים אנונימיים שפתאום יודעים עליך כל מיני דברים. באמת מטריד (ובכל זאת, האתר הזה ממכר).
כשאת פותחת מעגל נשים ממשי, קראי לי גם.

[תפילה_לאם*]

(ובכל זאת, האתר הזה ממכר).
מזדהה בחזרה.
ולא יודעת אם לארגן מפגש קבוצתי או פגישות אישיות אינטימיות.

[רק_מה*]

..תודה! מצחיקה את.

האמת שחיפשתי לק ירוק זרחני?

[תפילה_לאם*]

..תודה! מצחיקה את.
מצחיקה? כתבתי ברצינות גמורה!
לק ירוק זרחני
היה גם היה, גם אם מתקלף. אולי לא ראית כי בדיוק הינקתי והציפורניים שלי היו מוסתרות?

[אורי_יורמן*]

בוקר טוב
שלומי טוב
עברתי פה במקרה

בימים אלו הפייסבוק מספק את רוב צרכיי האינטרנטיים
אם כי לפעמים הוא מרגיש דפוק כמו הטלוויזיה

בזמנו היתה תנועה חזקה באתר של חזרה לנושאי המקור - חינוך ביתי והורות
והתחלתי להרגיש פחות שייך ושפחות מעניין לי פה
ולאט לאט יצאתי החוצה, בטוב

חי לאט
עובד מעט
מסתובב בארץ
משתדל להינות מהפנאי