בדרך אל האור

וואיי איזה באסה.
כולן רוצות לעזור ורמזורית רוצה לקבל עזרה ....
פתאום זה כאילו התהפך... רמזורית בעצם לא כל כך רוצה / יכולה / מסוגלת / מבינה וזה כבר לא פייר כלפי אלו שרצו לעזור לה ....

מצטערת בנות, כשקשה בנפש אז קשה באמת ולא בכאילו כך שזה שרמזורית רוצה שינוי, מייחלת לשינוי אבל לא פועלת למענו בכלל בכלל לא מתנגש.
דרך אגב, במושגים של מי שלא עברה התעללות בזוגיות רמזורית תקועה במקום.
מי שעברה התעללות עם בן זוג יכולה להבין שעצם הכתיבה כאן זה כבר התחלת השינוי.
עכשיו רמזורית "לועסת" את כל הדברים שאגרה במוחה במשך שנים ומעבדת את זה מבחינה רגשית. הרי במשך שנים היא אפילו לא הבינה שהיא חיה עם מתעלל מהסוג הגרוע ביותר.

שקטה כל מה שאת כותבת מנוסח בבהירות ונכון ומה שרמזורית שומעת כאן אלו הדברים שהיא צריכה להרהר בהם יומם ולילה על מנת לעבור את התהליך של ההתעצמות מתוך הקורבניות (שזה בדיוק מה שאת אומרת על לא לקחת אחריות של האחר ולא להרגיש רגשי אשמה על תוצאות מעשיו של האחר). מאידך לכתוב לרמזורית שהיא רוצה להשאר שם ושהיא לא תצא מהמצב ממש אבל ממש לא משרת את המטרה וגורם לרמזורית להרגשת חוסר אונים והרגשה שלא מבינים אותה ושופטים אותה וזה בדיוק ההיפך מעזרה. זה תסכול נוסף על מה שקיים ממילא.

אני לא יודעת על איזה רקע כל אחת כותבת. אני יודעת להגיד על עצמי שמתוך זוגיות של 10 שנים. 3 או 4 שנים בכלל לא הבנתי שזאת מערכת מתעללת (באופו כללי. ברור שהיתה לי תחושה מידי פעם שמשהו כאן לא מסתדר). עוד שנתיים לקח לי לעבד את כל מה שקורה ולהאמין לעצמי שזאת לא אני (זוכרות - תעתוע, מניפולציות, איבוד הביטחון העצמי ...) ואז גיליתי כמה אני מוחלשת כשניסיתי ללא הצלחה לצאת מהמערכת במשך שנתיים - שלוש ומצאתי את עצמי שוב ושוב חוזרת לשם.
עד שהגיע ה"קש ששבר את גב הגמל" והחלטתי שאני במקום הזה לא נשארת ולשם כך עלי לעבוד ... עלי לשנות את עצמי.

והיו תקופות שבאמת ובתמים האמנתי שהוא רוצה רק בטובתי ובטובת הילדים. והיו איומים שלו שבאמת האמנתי להם כגון שאני לא שמה גבולות לילדים שלי ולכן אני הורסת להם את החיים כי הם לא ידעו איך להתמודד בחוץ - בעולם האיום והנורא הזה כי אני תמימה כל כך (והכל עטוף ב-את לא יודעת את מה שאני יודע כי את לא היית צריכה אף פעם לשרוד ובלה בלה בלה ....בלה בלה בלה).

בקיצור מה שאני רוצה להגיד זה שמי שרוצה תתמוך ומי שלא לא.
אם זה הולך לכיוון האת לא תצליחי או את בכלל לא רוצה או את מכחישה וכו' עדיף שלא - לא צריך את זה כאן.

רמזורית, גם הדברים הקשים שנכתבים כאן נכונים בחלקם אך לא בפירוש שמייחסים לך.
זה נכון שאת לוקחת אחריות של משהו שלא קשור אליך ואת זה תגלי כשתטפלי ב"גידול" שלך אבל זה לא ממקום שסתם בה לך לקשקש בקומקום ולחזור הביתה.
פשוט קשה לך לראות את זה עכשיו. תלכי לטיפול ותקראי כמה שיותר. את כבר בתהליך השינוי גם אם אינך מודעת להיותו.

עצם ההחשפות שלך כאן מאלצת אותך להתמודד עם זה שאת חיה בבית אלים תחת התעללות נפשית בך ובילדים. הנפש מבינה וכמהה לשינוי והוא יבוא מתוכך.

הרי במשך שנים היא אפילו לא הבינה שהיא חיה עם מתעלל מהסוג הגרוע ביותר.

אבל הרי אחרי שני הילדים הראשונים רמזורית כבר עזבה את בעלה אחרי שהתעלל בה בצורה מפלצתית. מאז חזרה אליו ונולדו עוד ארבעה. יותר מעשרים שנה.

את צודקת בדרך כלל לי את. אבל אני חושבת שאמא צריכה לקחת אחריות על ילדים ולא לתת להם לגדול את כל חייהם הצעירים בזוועה הזאת ובטח שלא להכחיש את זה, אחרי שכבר בעצמה אמרה שזה אסון לתת להם לגדול ככה (מילה של רמזורית: "אסון").

שליחה על ידי שקטה* » 08 יוני 2017, 18:18

לי את אני ממש מקווה שאת צודקת ושמחה שכתבת את מה שכתבת. ברור לי שזה תהליך ולוקח זמן לצאת מדבר כזה ושיש תנועה של קדימה-אחורה בתוך זה, זה נורמלי שזה יהיה יותר כמו זיגזג ולא קו ישר.
אני פשוט תוהה אם האיום הזה לגבי הילדים לא שבר את רמזורית לגמרי ולא כל כך רואה איך היא יכולה להתגבר על זה, זה מפעיל אותה בצורה מאוד חזקה וזה מה שניסיתי לשקף. כל עוד הפחד מן האיום הזה קיים וגובר על הכל, לדעתי לא יקרה שינוי של ממש. האיום הזה צובע הכל ולדעתי כל עוד הוא תלוי מעל לראשה ומפחיד אותה, אפילו התקווה שהיא דיברה עליה שהיא תצליח להתחזק מבפנים גם מבלי להיפרד לא נראית לי מציאותית.
בכל אופן דבריי ממש לא נכתבו מתוך שיפוטיות וביקורת כלפיה אלא זה היה יותר מין ניסיון לסכם את המצב כפי שאני רואה אותו כרגע, מבחינת אפשרויות שינוי. האמונות והפחדים של רמזורית והנכונות שלה לראות דברים בצורה אחרת ממה שהיא רגילה או לא, הם אלו שיקבעו אם יקרה שינוי אמיתי או לא. ואני בהחלט מאחלת לה שזה יבוא עם הזמן. כשאמרתי שלא אמשיך כרגע לכתוב כאן זה לא היה מתוך ביקורת או אכזבה ממנה, אלא בגלל שאני מרגישה שאמרתי כבר את מה שהיה לי חשוב להגיד ומעבר לזה אלו יהיו נסיונות שכנוע שלדעתי לא מועילים.

שליחה על ידי שקטה* » 08 יוני 2017, 18:25

מאידך לכתוב לרמזורית שהיא רוצה להשאר שם ושהיא לא תצא מהמצב

חשוב לי רק להתייחס למשפט הזה ולהסביר שממש לא כתבתי או התכוונתי לומר שהיא רוצה להישאר שם. ברור לי שלא ושהיא סובלת. מצד שני כשאני מנתחת את דבריה ואת המקום בו היא נמצאת כיום, זה נשמע לי כאילו היא הגיעה למסקנה שהתרחיש הגרוע ביותר יקרה אם היא תעזוב, ושמה שקורה עכשיו הוא בעצם הרע במיעוטו. וכשזו האמונה שהיא מחזיקה בה אני לא רואה מאיפה תיקח את הכוחות לצאת. אני חושבת שגם לשקף את זה זה חשוב.

מאידך לכתוב לרמזורית שהיא רוצה להשאר שם ושהיא לא תצא מהמצב

אני מודה שלי ברור שרמזורית רוצה להישאר שם. רק לאחרונה ביטלה שוב פגישת גישור, המציאה תירוץ כלשהו וכו' וכו'. גם ברור לי שהיא תעשה הכול כדי להכחיש את המצב האמיתי של הילדים.
בסופו של דבר, הילדים כנראה לא מספיק חשובים פה. נשים במצבים איומים ונוראים הצילו את הילדים שלהם. ילד זה משהו שמוכנים לעשות כל מה שאפשר בשבילו.

שליחה על ידי שקטה* » 08 יוני 2017, 18:47

_אני מודה שלי ברור שרמזורית רוצה להישאר שם. רק לאחרונה ביטלה שוב פגישת גישור, המציאה תירוץ כלשהו וכו' וכו'. גם ברור לי שהיא תעשה הכול כדי להכחיש את המצב האמיתי של הילדים.
בסופו של דבר, הילדים כנראה לא מספיק חשובים פה. נשים במצבים איומים ונוראים הצילו את הילדים שלהם. ילד זה משהו שמוכנים לעשות כל מה שאפשר בשבילו._

אני לא מסכימה עם הפרשנות שלך, עוקבת. איך שאני רואה את הדברים, רמזורית נמצאת במצב הישרדותי כבר שנים ובעיניה יש לה שתי אפשרויות: להישאר או לעזוב. ושתיהן גרועות בעיניה. היא עשתה חושבים והגיעה למסקנה שלהישאר זה פחות גרוע מלעזוב. והיא חושבת ומאמינה שזה מה שעדיף לילדים שלה ושכך ייפגעו פחות. אני חושבת שלהניח שלא ממש אכפת לה מהם או שלא תעשה הכל בשבילם זה לא הוגן כלפיה. אפשר לטעון שהמסקנה שהיא הגיעה אליה לא נכונה אבל להניח חוסר אכפתיות כלפי הילדים שלה זה לדעתי רחוק מהמציאות.

אבל להניח חוסר אכפתיות כלפי הילדים שלה זה לדעתי רחוק מהמציאות.

כמובן שאכפת במידה רבה. אבל העובדה הברורה היא שיש פה הכחשה גדולה מאוד מאוד, לאחר עדויות מאוד קשות שהיא מוסרת בעצמה.

לראות ילדה מתבגרת בכזה דיכאון ולהשאיר אותה בתוך אווירה אלימה ולספר סיפורים סביב זה זה מעיד על אכפתיות עם גבולות.
בסופו של יום צריך להסתכל על מעשים. מדובר פה בילדים

.

שליחה על ידי שקטה* » 08 יוני 2017, 20:12

כמובן שאכפת במידה רבה. אבל העובדה הברורה היא שיש פה הכחשה גדולה מאוד מאוד, לאחר עדויות מאוד קשות שהיא מוסרת בעצמה.
נכון, כי היא שיכנעה את עצמה שהמחיר של פרידה יהיה גבוה יותר וכבר פיתחה תרחישי אסונות של חלילה התאבדות או מחלה קשה של אחד הילדים כתוצאה מכך. את מבינה שבתוך קו מחשבה כזה הבחירה להישאר נראית לה יותר בטוחה לילדיה? כמובן שלדעתי זהו קו מחשבה מוטעה אבל ברור שאם זה מה שרמזורית מאמינה בו היא פועלת בתוך ההיגיון הזה.

רמז* · שליחה על ידי רמז* » 08 יוני 2017, 20:22

מותר להגיב? אני כבר לא מרגישה פה בנוח.
רק לגבי הסיפור עם הבת שלי שקצת מפוספס בהבנה.
לבן שלי יש לקות תקשורת מאובחנת.
לילדה יש גם, במידה קלה יותר והיא לא מאובחנת. יש לה בעיות חברתיות מילדות, שלא קשורות בכלל למצב בבית (אם כבר יש פה מרכיב גנטי) והשנה בגלל הלחץ בלימודים והלחץ לקראת שנה הבאה, היא בדיכאון.

זה לא קשור אלינו, אין לה מספיק מודעות חברתית כדי לקלוט את זה בכלל. משיחות איתה פה ושם קלטתי שהיא בכלל לא חושבת שמשהו בבית ובזוגיות שלנו שונה מהנורמה.

להגיד שהיא בדיכאון בגלל זה, זה קצת פשטני.

הבעיות החברתיות של הילדים אצלי, נראות כשילוב של משהו גנטי ונרכש, בעיקר ממנו.

בדף הזה סיפרתי הרבה דברים לא קלים. אבל זה לא תרגיל בחיבור שאחד ועוד אחד שווה שתיים. החיים מורכבים.

ליאת, אני מודה לך מאוד על קולך שמיטיב מאוד לתאר את מצבי בעקבות ניסיון מאוד דומה.
אני בהחלט מרגישה שהתקדמתי בתפיסה וגם בפועל מול המצב, גם אם לא עשיתי את מה שנראה לכולן מתבקש והכרחי.

תודה.

שליחה על ידי שקטה* » 08 יוני 2017, 20:25

מותר להגיב? אני כבר לא מרגישה פה בנוח.
מצטערת על זה ועל כך שההודעות האחרונות לא כוונו אלייך אלא דיברו "מעל לראש שלך" כביכול. סליחה. ובהצלחה עם ההתמודדויות הלא קלות.

מצטערת על זה ועל כך שההודעות האחרונות לא כוונו אלייך אלא דיברו "מעל לראש שלך" כביכול. סליחה.
נכון. גם אני לא הרגשתי נוח לדבר מעל הראש שלך, רמזורית. מתפתח דיון, ואז קשה לבחור בתחביר הנכון. אבל זה באמת לא נעים.

גם אם לא עשיתי את מה שנראה לכולן מתבקש והכרחי.

זה די מבאס לשמוע. הרי את כל אחד מהדפים פתחת, רמזורית, בהסבר ברור שלך מדוע מתבקש והכרחי לסגור את הזוגיות הזו, גם לילדים.
וגם לא השבת מדוע את עצמך פתחת כל אחד מהדפים בזה שאת בדרך החוצה.

משיחות איתה פה ושם קלטתי שהיא בכלל לא חושבת שמשהו בבית ובזוגיות שלנו שונה מהנורמה.

עד שלא תעזבי, היא תחשוב שזאת הנורמה. זה הנזק הפתולוגי הקשה. את בונה את הבת שלך לחשוב שזאת הנורמה. אם את חושבת שנערה לא קולטת את האיבה כלפייך והמעמד המושפל שלך במשפחה, אז באמת שאין מילים. אם את לא חושבת שמגיע לבת לראות את אמא שלה אהובה, שמחה ובעלת ביטחון עצמי ומעמד במשפחה, זה נורא.

אם את כל הזמן בהכחשה לגבי המצב, אז ברור שהבת שלך לא תעיז להכיר במצב. אבל היא מרגישה אותו לחלוטין: את כל הזוועה.

הבעיות החברתיות של הילדים אצלי, נראות כשילוב של משהו גנטי ונרכש, בעיקר ממנו.

אז בדיוק להשאיר אותם עם מיזנטרופ זה נורא. את דנה אותם להישאר עם הבעיות תמיד.

יש לה בעיות חברתיות מילדות, שלא קשורות בכלל למצב בבית (אם כבר יש פה מרכיב גנטי)

אבל בבית חם עם חברים היא היתה סופגת נורמות של חום אנושי ורעות. במקום זה היא סופגת נורמות של איבה של אבא לאמא.

והשנה בגלל הלחץ בלימודים והלחץ לקראת שנה הבאה, היא בדיכאון.

נערות לא נכנסות בדרך כלל לדיכאון קליני בגלל לחץ לימודים. זה מאוד קשה, אבל לא נכנסות לדיכאון.

נכון, כי היא שיכנעה את עצמה שהמחיר של פרידה יהיה גבוה יותר וכבר פיתחה תרחישי אסונות של חלילה התאבדות או מחלה קשה של אחד הילדים כתוצאה מכך. את מבינה שבתוך קו מחשבה כזה הבחירה להישאר נראית לה יותר בטוחה לילדיה? כמובן שלדעתי זהו קו מחשבה מוטעה אבל ברור שאם זה מה שרמזורית מאמינה בו היא פועלת בתוך ההיגיון הזה.

אני מבינה את מה שאת אומרת, שקטה. זה תיאור טוב של המצב.
אני חושבת שזה קו מחשבה שהתפתח מתוך מוכנות לכך שלילדים לא יהיו חיים טובים. נכון שאולי לא כל כך שולטים במחשבות. אבל רמזורית, את עצמך כתבת כמה זה אסון לילדים. אז הבחירה בקו המחשבה שיהיה נורא לפרק היא בעיני בריחה מאחריות הורית אמיתית.

"משיחות איתה פה ושם קלטתי שהיא בכלל לא חושבת שמשהו בבית ובזוגיות שלנו שונה מהנורמה"

אני רוצה להגיב למשפט הזה.
שלום לרמזורית, קראתי חלק גדול מהדף הזה וגם קצת בדף הקודם. אני מבינה שהבת שלך בת 18 בערך. אז מה שאת מספרת שהיא לא חושבת שאתם בבית ובזוגיות שונה מהנורמה הוא מאוד מדאיג. זה אומר שהנזק הוא מאוד מאוד גדול והיא הטמיעה את המבנה המתעלל כנורמלי. זה נפוץ מאוד בקרב ילדים שגדלים בזוגיות כמו שלכם.

אני גם הייתי נשואה לבעל שהתנהג בצורה דומה מאוד לאיך שבעלך מתנהג. ארבעה ילדים. שתי בנות ושני בנים. מתישהו הבנתי שאני דופקת אותם לעד אם אני לא עושה שינוי. קראתי על זה כל כך הרבה והייתי בטיפולים ובשיחות. גם אצלנו כאילו הילדים יכלו לא לראות.
כשפירקתי את הנישואים גיליתי שהם קלטו כל מה שהיה שם. אבל לקח הרבה זמן להסביר להם שזה לא נורמלי ולא צריך להיות ככה. אני לא יודעת כמה הצלחתי להציל. אצל הבכור זה כבר די הופנם. זה עצוב מאוד. אבל את הבנות די היצלתי. היה לי ברור שאם אני לא מפרקת אז הן ימצאו בעל בדיוק כמו אבא שלהם כי הן יחשבו שככה זה.
הם לא כל כך בקשר עם האבא היום. זאת הקלה עצומה ואני מוכנה לחיות בצניעות ולהסתדר. כי היום אפשר לחייך ולא לדאוג כל הזמן מהבעל. החיים שלנו היום פי מיליון יותר טובים. זה בכלל לא משהו שאפשר להשוות או לתאר עד שמפרקים את המחלה הזוגית הזאת והיא כבר לא בסביבה.

מישהי פה אמרה (פלונה?) שאת טומנת את הראש בחול. אז לצערי הרב אני מסכימה איתה. אני גם חושבת שהתרחישים כאילו יהיה יותר קשה וטראומטי אם הוא ינטוש הם בריחה מאחריות עם מה שברור שצריך לעשות. אני שמחה על כל יום שהילדים לא עם אבא שלהם ולא בקשר איתו, כי נתתי להם סיכוי לבנות חיים נורמלים לפני שיהיה מאוחר מדי. הם בכלל לא בטראומה מזה שאבא כמעט לא בסביבה. יש להם הקלה. אנחנו נוסעים למשפחה בלי מועקות וחיים את היומיום בהקלה ובצורה אחרת לגמרי מקודם. רק כשנמצאים שם אפשר להבין את ההקלה וכמה היה נורא.
לדעתי, בעלי לשעבר הרבה פחות נורא מהבעל שלך ועדיין זה היה לי ברור, אחרי טיפולים ושיחות, שאם אני נותנת לו לגדל את הילדים אז אני בורחת מאחריות. ממש עדיף בלעדיו. היום כשהילדים בלעדיו, הם גם בעצמם לא ממש רוצים לראות אותו כי הם גילו מה זה חיים אחרים.

בהצלחה בכל אשר תפני. מקווה שתתמודדי עם האמת ותצילי את הילדים.

תפגישי אותי עם אישה שבחרה לעזוב קשר פוגעני בידיעה שילדיה יאבדו את אביהם. ידיעה.
טוב. למדתי איך לצטט.
אז....
אני! חד וחלק.
מה שקורה עכשיו הוא הכי גרוע. יותר מאבא נוטש.

מה שקורה עכשיו הוא הכי גרוע. יותר מאבא נוטש.

התכוונתי אצלך עכשיו

רמזורית נשמה, אחרי מחשבה רבה, אני גם חושבת שהדף הזה הוא מין עלה תאנה לכך שאת בעצם דנה אותך ואת הילדים להמשיך כמו שאתם עכשיו. ואם מראים לך מה קורה באמת, אז רק גורם לך לייפות את המצב.

אני חושבת שזה לא סתם שלא ענית לשאלה מדוע פתחת כל אחד משני הדפים בהצהרה שאת עוזבת את היחסים ומצילה את הילדים. זה מעין עלה תאנה למצב. כי את כאילו עושה משהו. אבל זה רק בכאילו. גם אחרי זה אמרת שאת בישורת האחרונה, שאת לא תבטלי את הגישור אלא אם משהו ממש קריטי ישתנה, ושום דבר לא השתנה, וגם לא ישתנה: אבל בכל זאת ביטלת את הגישור.

לי אישית זה עושה רע, כי זה קשה לראות אישה במאה ה-21 מוכנה לחיות בדיכוי כזה, זה קשה לראות אישה חכמה כמוך מכחישה את עומק הזוועה לילדים. בעיקר זה קשה לראות אישה שלא באמת דואגת לילדים שלה עד הסוף, אבל באמת, ובמקום זה מסתובבת בסיפורים ותירוצים והסברים שונים. הילדים שלך לעולם לא ישגשגו ליד הבעל המפלצתי שלך, ונטישה שלו יכולה רק לעזור להם לבנות חיים נורמליים ושמחים.

הדף הזה רק יוצר אשליה כאילו משהו נעשה ורק גורם לך לייצר עוד הסברים שמייפים את המצב. שום דבר לא ישתנה באמת במבנה האלים והסחטני והמחליש הזה. בינתיים השנים עוברות והנזקים גדלים.

אז אני אישית בוודאי לא יכולה לתרום פה. עשיתי מאמצים עצומים לקרוא כל פסיק שלך יותר מפעם אחת ולהגיב הכי ברצינות על דברים שאת בעצמך אמרת. אבל שום דבר לא עוזר. להיפך.

שבת שלום והיי שלום

איזה קטע, רמזורית, תראי מה מצאתי ב"יוצאת אל האור".
את כתב את זה:

"השבת דיברתי ארוכות עם חברה שהיא פסיכולוגית מנוסה. וקיבלתי עוד בעיטה בישבן בדרך החוצה....
היא לא התרשמה מהנזק הפסיכולוגי לילדים בעקבות הנטישה הצפויה. אמרה שככה זה גם נזק נוראי והילדים יתמודדו
שעכשיו זה כמו חיטוט בפצע והנצחה שלו לתמיד. ואם זה נגמר אז הפצע מצטלק..."

זה מה שאמרו גם לי. זה היה הדבר הכי טוב שאמרו לי והכי חכם בדיעבד.

וגם את זה מצאתי. בעלי לשעבר לא היה כזה גרוע.
"אחרי הלידה נשארתי בבית חולים וסבלתי מאוד מזה, הרגשתי רע ולא יכולתי לישון בכלל, הוא לא התקשר ולא חשב לבקר וגם כשהתקשרתי אליו הוא היה עסוק ודי סינן אותי. מסביב כולם טלפונים וביקורים, ואני במיטה לבד בלי שום יחס. בלילה כבר הייתי בכזה דכאון שכבר היו לי מחשבות אובדניות ומרוב מצוקה התקשרתי אליו והתחננתי לחזור הביתה. הוא ענה ברוב טובו וגם בא למחרת לקחת אותי משם , כל הדרך הביתה הוא עשה לי ברוגז ושתק וכשהייתי צריכה קניות לתינוק הוא עצר ליד איזה פארם וחיכה שאגרור את עצמי לקנות לבד. יממה אחרי לידה, כן?"

גם אני לא מבינה את הסיבות בהן רמזורית נאחזת. אבל ברור לי שהיא כן רוצה להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבור ילדיה גם אם לחלק מהכותבות כאן זה לא נראה כך.
עוקבת, אני לא בטוחה שהגישה הבוטה בה נקטת מסייעת, לדעתי היא תביא לאחת משתי תוצאות - רמזורית תרגיש לא בנוח לשתף ופשוט תתאייד מהדף ו/או רמזורית תתחפר עוד ועוד בעמדה שלה כי מה לעשות ככה הרבה פעמים המוח שלנו עובד.
רמזורית, לא קל ולא פשוט לעזוב לאחר כל כך הרבה שנים. ברור לי שהמשימה הזו נראית לך בלתי אפשרית ונראה לך כי התוצאות שלה הן הרסניות.
מצד שני, אני חושבת שחשוב שלא תוותרי לעצמך מהסתכלות על ההשפעה שיש להתנהגות בן הזוג שלך עליך ועל הילדים.
האם את נמנעת מלעשות או לא לעשות דברים כדי שלא להעיר את הדוב? האם את בחרדה על מה ידליק אותו הפעם? האם בליבך מעדיפה את הימים בהם הוא מתעלם ממך כי אז לפחות את לא צריכה לשמוע ממנו?
כל הכותבות פה מסכימות שאת צריכה לחזק את עצמך ונראה לי שגם את לא תתווכחי עם הקביעה הזו. אולי זה המקום להתחיל.

ורק רוצה להוסיף שאני כותבת לך אבל מן הסתם כותבת גם לעצמי... גם אני רוצה וצריכה להתחזק וכנראה שרק משם אוכל להגיע לשינוי.

רמז* · שליחה על ידי רמז* » 11 יוני 2017, 09:23

אני באמת שוקלת להפסיק לשתף פה.
בינתיים תגובה לאלו שלא מבינות למה אני בוחרת להרוס לי ולילדים את החיים בעצם הישארותי איתו.
אז תבינו כמה המצב לא חד משמעי וברור.
אם הוא היה איש רע ואלים בצורה ברורה וגם כלפי הילדים, אז מה השאלה בכלל.

המצב הוא אחר לגמרי.
יש שיפור בהתנהגות ובשיתוף פעולה שלו
הוא כבר לא ננעל בחדר שינה לפחות שנה. מגיע לכל הארוחות בשבת ובחג בעקביות מזה כמה חודשים.
מגיע לאירועים הקשורים ללימודים אם זה חשוב.
הוא מקדיש זמן לקטנים-מרכיב איתם פאזלים, מקריא להם סיפורים. קונה להם משחקים (לא כוס התה שלי אבל זה לא גרוע)
מכין להם קבוע אוכל. יוזם יציאה איתם לקניות.

לא הכל ורוד, אבל הוא מתפקד בצורה משמעותית בשבילם.
גם איתי לא הכל שחור, למרות שבסך הכל בשורה התחתונה לא טוב לי איתו ואני לא אוהבת אותו.
הוא לא מקלל או משפיל אותי בנוכחותם
אין לנו ריבים קולניים.
אז אני כרגע פה, לא בטוחה בכלום אבל עובדת על ההתחזקות שלי.
כרגע יש לילדים הרבה מה להפסיד מפירוק המשפחה.
לי קשה פה ואני מנסה למצוא את הדרך, מתפשרת על המוצא הפחות טראומטי.

חבל שאני כבר לא מרגישה בנוח להמשיך לכתוב כאן.
זהו דף תמיכה אבל אני לא יודעת כמה הוא תומך בי כרגע במקום בו אני נמצאת עכשיו

ברור שהדף לא תומך במקום בו את נמצאת עכשיו

הוא כבר לא ננעל בחדר שינה לפחות שנה

אוגוסט 2016 (פחות משנה)
הוא נחשף לחלק קטן מהשיחה מרחוק, ומיד טרק את הממד ונעל ברעש גדול שהרי שתינו משוגעות עם קבלות.

ספטמבר 2016 (תשעה חודשים. פחות משנה)
אז כתגובה נעלבת הוא הלך, טרק ונעל את דלתות חדר העבודה (כמה מפתיע!!!)

אוקטובר 2016 (שמונה חודשים. פחות משנה)
לקראת סוף החג הוא נכנס לחדר העבודה ןננעל שם. וזה אחרי שאמרתי לו אתמול, שיפסיק לנעול כבר כי זה מעצבן ומגביל.

נובמבר 2016 (לפני שבעה חודשים. פחות משנה)
בשבת הזו בערב הוא עשה מעשה מכוער בטירוף. בא לארוחה (אחרי שכנועים שלי) ואחרי דקות ספורות קם, ונעל עצמו בממ"ד כך שהילדים שמעו והרגישו שהוא הלך.

גם איתי לא הכל שחור

שמעת אותו בשבועות האחרונים מכנה אותך עם עצמו "כלבה" ו"יימח שמה". מה צריך להיות עוד שתביני שהכל שחור? זה לא מספיק כדי להראות שהכל שחור? מה גורם לך לחשוב שלא הכל שחור, שיש מרווח של שבוע-שבועיים-חודש בין הקללות?

הנה יש פה עוד מישהו (מניח צעצוע בינינו) תדמייני שזה פסיכולוג ותדברי.

איך בדיוק זה לא משחיר את הכל?

שאם נתגרש אוי ואבוי לי אם אני אנסה להפגיש אותו עם אחד הילדים כי אני אצטער על זה מאוד!! כי הוא ימלא אותם בארס ורעל נגדי ברמה מטורפת

איך זה לא משחיר את הכל?
אם הוא לא 24 שעות אלים אז לא הכל שחור?

האיום שלו שאם תתגרשי ממנו הוא מתנתק מהילדים לא הופך את הכל לשחור?

רמזורית הכל שחור משחור!! הכל שחור. הכל

הבעל לשעבר המתעלל שלי היה פחות גרוע וזה היה ברור שמספיק דבר אחד כזה כדי שהכל שחור.

תקשיבי, את לא מבינה איפה את נמצאת ועם מי את נמצאת. אני חושבת שזה שהמון נשים מנסות להראות לך שהמצב אלים מאוד, זה צריך להדליק אצלך נורה אדומה שאת מפספסת בגדול ושאת בנטייה גדולה מאוד לא להודות במה שבאמת קורה. את נתלית בהתנהגויות הנורמליות שלו (שהן נחלת כל אדם נורמלי), בעוד שאת צריכה רק להסתכל על ההתנהגויות האלימות. התנהגויות נורמליות לילדים כשהוא מכנה אותך "כלבה" ו"יימח שמה" בינו לבין עצמו, לא הופכות את המצב ללא שחור.

בתור אחת שעברה התעללות פחות קשה משלך, אני אומרת לך שאת ממש לא קולטת מה קורה.
במקום להסתכל על זה שמראים לך פה מה קורה כעזרה, את מעדיפה שלא יראו לך. דווקא את העתיד את צובעת כטראומטי ואת ההווה הנורא את מייפה.

את גם כל הזמן מסתירה מהילדים, אז יש לך מערכת יחסים ממש שקרית איתם בלי גילוי לב.

טוב. אני מבינה שאת לא מעוניינת לשמוע את זה וזה דף תמיכה שלך. אז אני אצא מפה. רק אגיד שהחיים אחרי הגירושין הם כל כך יותר טובים לילדים שזה מדהים. אבל לא נראה לי שאת בכיוון.

אני מפסיקה להפריע.

שליחה על ידי נועה* » 11 יוני 2017, 18:44

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי רמזורית,

אני עוקבת אחרי הדברים שאת כותבת מאז שפתחת את הדף הראשון. רוצה לעודד אותך להמשיך לשתף, אם זה עושה לך טוב, כמובן. אבל גם אם לא- נראה לי שאת בדרך הנכונה, בכיוון הנכון. התעתוע והבלבול במערכת יחסים כזו הם עצומים, ומי שנמצא שם לאורך זמן לומד להתכוונן באופן מדויק בהתאם לבן הזוג המתעלל. יש מיקוד חזק מאוד כלפי חוץ, ואצלך כשההתעללות קשה ורבת פנים כל כך- על אחת כמה וכמה. עברת שלבים מסוימים של התפכחות והבנה. מנסיוני (לצערי, כמו רוב הכותבות בדפים האלו, גם לי יש נסיון) זו רק התחלה. השלבים הבאים, של לימוד עצמי, מה את אוהבת ורוצה ומוכנה ומסוגלת, ואיפה הגבולות שלך מתחילים ונגמרים והיכן את מתמוססת ומוותרת- אלו יותר סיזיפיים, הם מתקדמים ונסוגים כל הזמן. הם נעשים בתוכך ומול עצמך, לא מולו.

זה החיזוק עכשיו, בעיני. חיזוק פנימי, אישור עצמך, גילוי עצמך מחדש כאדם בפני עצמו, לא ביחס אליו או למה שהוא עושה.

כשתהיי יותר חזקה תוכלי לפעול מתוך מצב אחר. ממש קשה להסביר עד כמה הכל משתנה.

ובמקביל צריך להמשיך ולהתמודד במערכת הזוגית והמשפחתית. וכן, גם מול מה שנכתב כאן בדף. את עסוקה בהתגוננות והסברים במקום לחזק את עצמך, זה כשלעצמו מחליש.
את זקוקה לכוחות האלו, צריכה לבנות את עצמך פנימה.

את בדרך הנכונה, וככל שתתחזקי כך תוכלי לחזק את ילדייך ולתמוך בהם.

לכן, נסי להרגיש מה מחזק אותך עכשיו, תני לעצמך את התמיכה גם אם זה אומר להפסיק לכתוב בדף. תהיי במקומות שמחזקים אותך ותומכים בך. זה לא קל להיות שם, רגילים לטרוניות והאשמות ולהחזיק את הראש שנייה מעל המים ואז לצלול שוב לחוסר אוויר.
תשתפי במה שקורה ביומיום במקומות תומכים, שהם חזקים מספיק ויכולים גם לשקף לך את המציאות.
אני מקווה שהדף הזה יוכל להיות בשבילך מקום כזה.

רמזורית היקרה,

בכל יום, בכל רגע נתון, חשבי על המשפט הבא "שום דבר לא משתנה אם ממשיכים לנהוג באותה הדרך"
אם את רוצה שינוי בחיים שלך עליך להתמודד עם הדבר הקשה מכל והוא - עם עצמך.
עליך להבין מהם הפחדים המניעים אותך ומאיזה מקום הם באים ולשנות את התפיסה שלך לגביהם.

בעבר המחשבה על פרידה עשתה לי רע והיתה בלתי נסבלת כי מהרבה מאד בחינות חששתי מהצעד.
לא הייתי בטוחה שאין אמת בדבריו ואולי הוא בכלל צודק ואני לא מתמודדת נכון עם כל מיני דברים. חששתי שהוא ינקום בי. היה לי עקרון על שזוגיות לא מפרקים אלא מתמודדים עד שמגיעים לאיזון. לא בא לי להתחיל מערכת זוגית מחדש. רציתי להמשיך ולהחזיק בכל החלקים הטובים שבו. היה לו קשר מאד מיוחד עם הבת שלי. ועוד ועוד

כשהחלטתי שאני במקום הזה לא נשארת עוד לא היה לי מושג מה אני עושה אבל היה לי ברור שאני צריכה לשנות משהו כי אחרת אשאר במקום הזה שעשה לי רע.
בגלל שאין שום דבר שאפשר לעשות כדי להכריח מישהו להשתנות (בניגוד לאדם האלים שחושב שכח הזרוע יכול גם יכול) אזי הפנתי את כל האנרגיה לשינוי של עצמי. הן בבחינת התלות שלי בו והן בבחינת בדיקה יסודית ושינוי התפיסות שלי עצמי.

אני יכולה לדבר בשם עצמי כי לכל אחת יש אישיות שונה, אבל אצלי מה שעזר לאורך כל התהליך זה המשפט ששיננתי שוב ושוב בכל סיטואציה "אני למקום הזה לא חוזרת". וזה אומר שבכל מריבה דאגתי "לעלות" עוד טיפה למעלה. לא החזיר לי סכום ששילמתי בכרטיס אשראי לאחר ריב עם גרושתו בטענה שסגרנו את זה ביננו ושאני אפנה אליה - נגמר לשלם בכרטיס אשראי שלי. לקח לי את הרכב בזמן שהייתי צריכה להביא את הבת שלי - נגמר לקרוא לרכב "הרכב שלנו" מאותו רגע "הרכב שלי" ויש לך רשות לנסוע רק אם אני יודעת ומסכימה. המטרה היתה התנתקות ומהמקום הזה היה כבר הרבה יותר קל לראות בצלילות את הדברים. עזר מאד מאד במקביל להבין מי הוא ומדוע הוא נוהג כך כי מה שגרם לי המון רגשי אשמה וחמלה היה מהתפיסות שלי על האומללות שלו במקום מתוך התפיסה של לרחם קודם כל על עצמי ועל ילדי.
מאחר ואת אדם מאמין תפני למקורות ותגלי שהבסיס הוא "עניי עירך קודמים" נקודה וסוף פסוק מקווה שאת מבינה את כוונתי.
עכשיו נשאר לך לעבוד חזק על הקטע שלתפיסתך ילדיך לא ניזוקים ולא רואים ולא יודעים.
הם כן וכן וכן. לילדים שלי אפשרתי להתבטא לאחר שהשתחררתי מהתפיסה המעוותת של "לחנך אותם" היטב כולל לכבד אותו בכל מקרה כי הוא האבא בבית או כי הזוגיות שלי זה לא עניינם או כי רציתי להגן עליהם אז הסתרתי או כי רק רציתי שיעזוב אותם אז מבחינתי אם הוא מתעלל רק בי הרי שהגנתי עליהם וכו' וכוי. את יודעת מה קרה - הם נתקו איתו את הקשר בעודו חי ומתגורר עימם באותו בית. מאותו מקום שהחלטתי להציף מול פרצופו את האלימות שלו החלטתי גם להציף אותה מול ילדי. לא עוד כן זה לא בסדר אבל זה בגלל שאנחנו לא מסתדרים והוא הגיב קצת לא לעניין אלא יש כאן אלימות ילדים וזה לא בסדר. אסור בשום פנים ואופן שתחשבו שזה בסדר או שככה זה.

הדרך לפניך עוד ארוכה אבל קצרה לאין שיעור ממה שנדמה לך.

לי את את כותבת כל כך רגיש וכל כך חכם. משו!

הסברת קצת למה בכל זאת את נשארת במערכת היחסים הזו, אבל כבר תקופה ארוכה אני מבקשת להבין (רק אם תרצי להסביר) למה שתרצי לחיות כך? תמיד על המשמר, תמיד במתח, לקום ולתקוף לכל סימן קל של תוקפנות, ילדיך שמנותקים מבן זוגך תחת אותה קורת גג. נכון, עשית שינוי גדול- את כבר לא קורבן. באמת דרך מרשימה שמעידה על העוצמות, היכולות והחוכמה שבך. אבל את מספרת- בו לא חל שינוי מהותי. את כבר לא נפגעת, את כבר לא מאפשרת לו לפגוע, אבל את גם לא בזוגיות נינוחה ובטוחה. אז אם תרצי לספר- אני ארצה לשמוע על הבחירה שלך.

זה אומר שבכל מריבה דאגתי "לעלות" עוד טיפה למעלה.
אבל זה אומר שבכל יום עלול לצוץ דבר חדש. אצלי, למשל, כשגילה שלא יכול לשלוט בי דרך האוכל, ניסה דרך הניקיון, דרך הרכב, דרך הילדים, דרך המיטה. עד שהלכתי משם, ועכשיו אני לא צריכה להיזהר יותר. אני חופשיה.

היי מי אני,

חייבת לציין שאני חושבת עליך מידי פעם ומקווה שיצא לנו להפגש מתישהו.
בתקופה שנזקקתי היית שם לשמש לי למשענת ואת זכורה לל לטובה בעיקר בגלל נושא הרגישות.
היו מצבים שלא יכולתי לשאת יותר את הביקורת אלא אם היא באה עטופה היטב בהכלה.
הרי חייתי בתוך סביבה של ביקורתיות ללא שום פרופורציה ומשם ניסיתי לברוח ולמצוא מעט מפלט כאן באתר.
אין ספק שחובה לאמר גם את הביקורת אך אם היא נעשית ללא הכלה היא פשוט גורמת לכאב להתעצם.

יש לי תשובה לשאלתך אך נכנסתי רק לרגע ועלי לצאת לארוע משפחתי.
אענה לך בימים הקרובים.

מי אני,

את צודקת בפרשנות שלך ואם תבדקי רישומים שלי תגלי שאני כותבת הרבה פעמים ש"זה לא שווה את זה" בדיוק בגלל שאכן מה שנשאר אחרי שמפסיקים להיות קורבן זאת מערכת יותר טובה מבחינת זה שחזרתי לעצמי ויש לי שליטה על חיי אך היא ממש לא מספקת בהיבט הזוגי.

למעשה ההחלטה שלי ובעקבות זאתת האנרגיה שלי הופנו לטיפול בעצמי בבחינת להפסיק להיות קורבן וזה מה שעשיתי.
אם ההחלטה היתה לצאת מהזוגיות אזי היה צריך להגיע השלב של ה"קאט".

לי היה חשוב לסגור מעגל. להפסיק להיות קורבן ואם זה מולו אז רק הרווחתי מזה.
הוא שפחדתי ממנו, הוא שגרם לי להרגיש "סמרטוט", הוא שתעתע בי - השינוי שהתרחש דוקא מולו מילא אותי מאד.

אני מבחינתי סגרתי מעגל.
אם הוא היה ממשיך באותה דרך אז היה מגיע ה"קאט".
אם הוא היה בוחר ללכת ולא להתמודד עם "ליאת החדשה" אז זה היה נגמר פה.

אבל הוא בחר באופציה שלישית - ללכת לטיפול באלימות.
ארוכה הדרך עד מאד ובכל רגע נתון יתכן שיגיע הקאט אבל הוא יגיע בשבילי ממקום אחר - ממקום של עוצמה.

ואגב, כן חל בו שינוי בעקבות התהליך אבל זה כל כך מוקדם וכל כך ראשוני כך שראוי להמתין עם זה מבחינת הזהירות.
זה פשוט כל כך שביר, אם יעבור זמן יתכן שאפשר יהיה לראות שינוי אמיתי אבל יש מצב שתגיע נקודת שבירה ואז נפרד והוא יחזור להיות מה שהוא.

מישהי_פלונית*

וואו מחקו אותי..
מקווה ומתפללת בשבילך שאת כבר לא נכנסת לפה.
בהצלחה

ברור שהדף לא תומך במקום בו את נמצאת עכשיו

???
מה הכוונה ב"מחקו אותי.." ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלונית כתבה הודעה לרמזורית שנעלמה.
שמתי לב לזה, הנחתי שהכותבת עצמה מחקה את ההודעה כי אולי לא הייתה שלמה איתה אבל כנראה שלא.
אני יכולה לנסות לשחזר (אפשר לראות גירסאות לדף)

זאת הודעה שהיא הטפה דתית, שאסורה בבאופן.

ליאת ומי אני, הדיון ביניכן כל כך חשוב ומאיר עיניים. אולי שנעביר ל"סימני התעללות"? זה דף כללי וששמו גם מעיד על תוכנו וגם שהשתתפנו בו כולנו.
מה דעתכן?

ותודה על הדברים מאירי העיניים!

אבל הוא בחר באופציה שלישית - ללכת לטיפול באלימות.

זאת אופציה חשובה ושמעתי שהיא גם אפקטיבית. למרבה הצער אחוז זעום מהמתעללים בוחר בה. היא מחייבת מודעות עצמית שכמעט תמיד נעדרת אצל מתעללים.
ליאת, אני ממש אשמח לשמוע איך זה מתקדם, אם תרצי כמובן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זאת הודעה שהיא הטפה דתית, שאסורה בבאופן.
אני אולי לא מסכימה עם מה שכתבה מישהי פלונית אבל לא נראה לי שהייתי מגדירה אותה כהטפה דתית.

לא נראה לי שהייתי מגדירה אותה כהטפה דתית.

זאת הטפה דתית ברורה ורשמית, עם הנוסח הקבוע של מטיפות דתיות שמסתובבות באתרים שונים וכותבות בנוסח הזה. זה אסור בבאופן. ובמקרה של אישה שעוברת התעללות אלימה, הקריאה להישאר בה כי יש ניסים ויהיו ניסים, היא גם ממש מסוכנת. מותר בבאופן לערוך, והטפות כאלה ייערכו החוצה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכון שהיא כתבה שהיא מאמינה בניסים אבל היו גם כמה טיעונים אחרים.
שוב, אני ממש לא מסכימה עם התוכן של ההודעה וגם הניסוח לא היה בדיוק לטעמי אבל גם לא לגמרי מסכימה איתך שמדובר בהטפה.

מישהי_פלונית*

ותודה פלונה יקרה

קראתי עכשיו את הדף שלך
לבי אתך
מגיע לך כל הטוב שבעולם!!
לך ולרמזורית ולכל מי שכותבת פה.

הלוואי שהיו מלמדים אותנו מילדות פשוט לאהוב את עצמנו. באמת ובכל מצב.

ואז לא היו נולדים דפים כאלה.

_אני לא נגד גירושין כשצריך.
אבל אפשר להתגרש גם מחר או בעוד חודש.
וגירושין הם בלתי הפיכים ובהחלט דרמטיים._

פלוני אלמונית, הטקסט שלך מעורר צמרמורת ובחילה במקרה הטוב. והוא גם מביש.
21 שנה של התעללות קשה ואלימה מאוד לא מספיק? זה לא עושה נזק בלתי הפיך?

רמזורית מתארת שינוי ומבחינת נקודת מבטי מותר לה להמתין.

כן, רק לפני כשבוע קילל אותה "כלבה, יימח שמה".
רק לפני שבוע איים שאם תנסה להפגיש אותו עם הילדים ימלא אותם בארס ורעל נגדה. כלומר, גם סחט אותה.
רק לפני שבוע אמר לרמזורית שתדבר אל המכונית צעצוע.

הטקסט שלך מרושע ואכזרי. לשכנע אישה שעוברת 21 שנה של התעללות קשה עם בעל שהמטפלת אמרה שהוא אלים רגשית ועם קווים אוטיסטיים לחכות שדברים ישתנו? זאת אכזריות מבחילה.

כותבות יקרות,
אפשר להתנגד לדברים ו/או להתווכח. אבל כדאי לאפשר ריבוי גישות.
אני גם לא מסכימה עם מישהי פלונית ויכולה לנסות להסביר למה לדעתי מה שהיא מציעה ממש מסוכן, אבל אני לא חושבת שיש פה הטפה, ובוודאי שלא כדאי להשתמש במילים הכתובות מעלי. זה מרחיק, ולא רק את מישהי פלונית . זה יכול להרחיק כותבות נוספות, נשים שעוברות התעללות וחוששות גם כאן להביע את עצמן.
או, כמו שאומר הצהובון שמעלי: כולנו זקוקים לחסד

.

אני מסכימה עם כל מילה של הייתי שם ויותר.

מישהי פלונית היא מטיפה דתית מניפולטיבית וטרולית שמנסה להשאיר בנישואין אשה שהיא קורבן לאלימות נוראית כבר יותר מעשרים שנה.

זה לא ריבוי גישות. זאת הטפה מסוכנת, מתעתעת, רעה ומניפולטיבית (מהסוג של אגודת אפרת, שמנסה לשכנע נערות מאוד צעירות במצוקה איומה שלא לעבור הפלה, על אף שהפרטנר למין נעלם או נטול יכולות, שברור שזה יהרוס להן את החיים והן נטולות תמיכה לחלוטין).

זה מסוכן להגיד לרמזורית "איזה מזל שנשארתיי בנישואין" כשרמזורית כל כך מתקשה לצאת ממעגל האלימות כבר 21 שנה ועברה דברים כל כך איומים מבחינה אובייקטיבית, ונשארת בגלל איומים וסחיטה בקשר לילדים. זה גם מסוכן לאחרות שעוברות התעללות וקוראות בדף על התעללות כל כך קשה שכדאי לחכות, ולא כל דבר זה התעללות, ומהצד דברים נשמעים לא כמו שהם וכל שאר הדברים המזעזעים והמטעים שמישהי פלונית כתבה.

זה לא צחוק ולא שעשוע. אלה מצבים מסוכנים לנשים ולילדים!

_פלוני אלמונית, הטקסט שלך מעורר צמרמורת ובחילה במקרה הטוב. והוא גם מביש.
21 שנה של התעללות קשה ואלימה מאוד לא מספיק? זה לא עושה נזק בלתי הפיך?_

נכון מאוד. לא האמנתי כשקראתי את מה שמישהי פלונית כתבה. הייתי בטוחה שזה טרול מרושע.

זה מסוכן להגיד לרמזורית "איזה מזל שנשארתיי בנישואין" כשרמזורית כל כך מתקשה לצאת ממעגל האלימות כבר 21 שנה ועברה דברים כל כך איומים מבחינה אובייקטיבית, ונשארת בגלל איומים וסחיטה בקשר לילדים. זה גם מסוכן לאחרות שעוברות התעללות וקוראות בדף על התעללות כל כך קשה שכדאי לחכות, ולא כל דבר זה התעללות, ומהצד דברים נשמעים לא כמו שהם וכל שאר הדברים המזעזעים והמטעים שמישהי פלונית? כתבה.

פלונית זה/זו אכן טרול מרושע ומהסוג היותר מסוכן במיוחד כי רמזורית מסורתית או דתיה

פלונית זה/זו אכן טרול מרושע ומהסוג היותר מסוכן במיוחד כי רמזורית מסורתית או דתיה

בהודעה שנמחקה היא דחקה בה להפסיק לכתוב בדף ולהתפלל, כי יש ניסים. בתור מי שחוותה דברים דומים למה שעובר על רמזורית, אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר כמה זה נורא ומתעתע לשמוע דברים כאלה.

בהודעה שנמחקה היא דחקה בה להפסיק לכתוב בדף ולהתפלל, כי יש ניסים.

זאת הטפה דתית מוכרת: קריאה לעזוב את האתר ("עזבי את האתר" כי יש בו נשים חופשיות במחשבתן; ניסיון להשאיר אישה בתוך נישואין; ניסיון למנוע חשיפה לקריאות להתגרש ולצאת מדיכוי. כל זאת בעזרת

עזרי דת כמו תפילה, ניסים ודמגוגיה (תמיד אפשר להתגרש, יש ניסים, אני רואה שינוי, שלחי את הבעל ללימודי ימימה).
התעלמות מוחלטת מחומרת המצב, מפרטי הסיפור, מהאלימות שקרתה רק לאחרונה ("יש שינוי"), מהתוקפנות המינית, מכך שמדובר ב-21 שנה ("מותר לך להמתין"), מהנזקים הנוראיים, מהתעתוע הנורא ("את יודעת מה טוב לך"), התעלמות מכך שרמזורית עצמה מספרת לעתים שהיא ממש רוצה להיעלם או למות ("אבל אח"כ את זו שתשאי בתוצאות הבלתי הפיכות"/ "מדובר בדיני נפשות" את זה הפלונית המטיפה אומרת על הגירושין, כשברור שבתוך הנישואין רמזורית נמקה!)

ועוד ועוד ועוד.

מסוכן, מרושע, מניפולטיבי, מטיף וחלק ממערך דיכוי דתי כללי.

אכן מצטרפת לקריאות של קוראת והייתי שם.
רמזורית אנא לכי עם ליבך. את יודעת שלא טוב לך במקום הזה - עזבי אותו (את המקום הזה שבו את קורבנית)
גם אם את לא נפרדת עזבי את המקום הזה שבו את נמצאית וצאי לדרך חדשה גם אם זה בתוך המערכת המשפחתית הקיימת.
פעלי למען חיזוק עצמך והתמודדות נפשית עם עזיבה גם אם כרגע את בכלל לא יכולה לדמיין את זה.
בכל מקרה להשאר מתוך חוסר אונים או כי "קורים ניסים" זה אסון.

ניסים קורים לי כל יום וזה רק בגלל שאני התחזקתי ואני החלטתי לשנות.
הרי הקדוש ברוך הוא עוזר אבל הוא עושה זאת למי שחפץ בכך או במילים אחרות למי שעוזר לעצמו.

הכותבת לעיל זאת אני
(נכתב ממחשב אחר)

קוראת, לכשארצה לשתף בנושא הטיפול באלימות באיזה אתר את ממליצה לפרסם את זה ?
כדאי באמת שיהיה באתר כללי כי זה נוגע לכל מי שנכנסת ולאו דוקא לרמזורית.

אכן מצטרפת לקריאות של קוראת והייתי שם.
תודה, לי את!

קוראת, לכשארצה לשתף בנושא הטיפול באלימות באיזה אתר את ממליצה לפרסם את זה ?

אם זה לא דף תמיכה, את יכולה לפתוח דף באתר הכללי על טיפול באלימות בזוגיות. יש בו תעבורה רבה ואם השם כללי, והעניין כללי, אז בכלל יגיעו אליו.
זה נושא מאוד חשוב! מחזקת את ידייך לפתוח דף כזה.

רמזורית יקרה,
אם את עדיין נכנסת לדף אני מבקשת ממך להמשיך ולמצוא לך מקורות תמיכה. גם אם תישארי לחיות עם רמזור לנצח, וגם אם לא תעשי את הדבר הטוב ביותר עבור ילדייך לדעת חלקנו (ואני יכולה להבטיח שכך כולנו ) מגיעה לך תמיכה.
ואני מבקשת אם נוכל, לאפשר לרמזורית לבחור את הבחירות שלה ובד בבד לקבל אוזן קשבת וכתף לבכות עליה.

רמזורית יקרה אני ממליצה לך לקרוא שירים של בחורה מוכשרת בשם חלי ראובן (תוכלי למצוא בגוגל, הבנתי שהיא גם הוציאה ספר שירים) היא מוכשרת ו ומחזקת מאוד.ונגעה אצלי בנקודות מאוד עמוקות בתהליך הפרידה שלי מבן זוגי.

רמזורית,
מה שלומך ?

ליאת, שמחה שכתבת. אני עוקבת בלב נחמץ אחרי המון דיבורים אודותי פה באתר. וזו תחושה קשה ממש. כאילו מדברים עלי מאחורי הגב. ואני פה, כמעט כל יום וקוראת כל מילה.

לא ממש מסוגלת להמשיך לכתוב כאן. אם מישהי תרצה אשמח להתכתב אנונימית במייל, פה זה כבר לא שייך כרגע.

רמזורית, עדכני בכל זאת מה קורה איתך. אפילו בקצרה.

אני בטוחה שזה כואב,אבל מבטיחה שאין כוונות רעות מאחורי זה, מסתבר שכולנו אנשים פגועים...
בכל מקרה, תעשי מה שנכון לך בכל התחומים, תפקיד האחרים הוא לתמוך בך בדרך שלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אם את עדיין נכנסת לדף אני מבקשת ממך להמשיך ולמצוא לך מקורות תמיכה. גם אם תישארי לחיות עם רמזור לנצח, וגם אם לא תעשי את הדבר הטוב ביותר עבור ילדייך לדעת חלקנו (ואני יכולה להבטיח שכך כולנו ) מגיעה לך תמיכה.
ואני מבקשת אם נוכל, לאפשר לרמזורית לבחור את הבחירות שלה ובד בבד לקבל אוזן קשבת וכתף לבכות עליה._

רמזורית,

אני מבינה מה את אומרת ומבינה שאת סובלת מחלק מהדברים שנאמרים כאן.
אם זאת, נראה לי שכדאי שתמשיכי לשתף.
א. את מקבלת גם חיזוקים
ב. את מקבלת איזון למציאות על ידי זה שאנשים אחרים מפרשים סיטואציות כהזויות במקום שאת (בגלל הסבל הרב) מנסה להקטין מחומרת הדברים
ג. את מתמודדת עם ביקורת שזה משהו שקשה לך איתו והוא חלק מהמאפיינים של הקורבן במערכת אלימה.

אני אישית רוצה לחזק אותך עוד ועוד עד שכבר לא תצטרכי לא אותי ולא אף אחד אחר.
אני עברתי את זה ולכן מבינה כמה סבל יש בביקורת שאת שומעת מאחרים כשאת כבר מוצפת כל כולך בביקורת מהבית ולכן אני מנסה לא להעמיס עליך עוד.
זה לא אומר שהביקורת כלפיך חסרת בסיס אבל זה אומר שעדיין קשה לך להתמודד עם זה עד הסוף.

זה בסדר. אני הבנתי שאני לא יכולה להתמודד עד הסוף ושזה גורם לי סבל כל כך גדול עד שזה פשוט לא עובד אז התחלתי צעד צעד.
גם את. תתמקדי כל פעם בצעד אחד קטן ותראי שאת יכולה. תעשי את זה בתנאים שלך ותראי שתצליחי.

חיבוק גדול ולא לתת לביקורת להוריד אותך עוד יותר למטה.
תודי בזה שאת חלשה כרגע ותבקשי עידוד כדי להצליח להתחזק אבל אל תכחישי. כי אם זה שאת רוצה לללכת בקצב שלך אף אחד לא יכול להתווכח ומי שמתווכח חוטא ומחטיא.
אבל מול ההכחשה קצת יותר קשה להתמודד.
לפעמים זה באמת חוסר ידע. לדעתך עדיף אבא אלים מבלי אבא בכלל.
אם אמרו לך פה כל כך הרבה גם כאלו שמחבקות אותך חזק שזה לא נכון אז תעשי שיעורי בית ותבדקי.
אם עדיין יש קושי אז בסדר תתמודדי עם הקושי האמיתי ולא אם זה שאבא עדיף בכל מצב.

אנא המשיכי לשתף. זה חשוב.
חיבוק חזק חזק חזק.
את יכולה לצאת מהמצב הזה. הכל יהיה בסדר.
גם אם תשארו זה יכול להראות לגמרי אחרת.

שליחה על ידי אחת* » 03 יולי 2017, 20:25

מה שליאת כתבה זה טקסט נכון בכל מילה ומילה. רמזורית, הייתי קוראת אותו שוב ושוב ושוב וממש עוקבת אחריו.

ספרי מה קורה

רמזורית ???
דואגים לך כאן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי לשתף לפחות במה קורה איתך איך את מרגישה.
אפשרי גם להתייחס רק אליך. ובכלל הכי חשוב זה להתייחס רק אליך כרגע.
תעזבי מה הוא עושה או לא עושה ומה זה אומר עליו.
רוצה להתייחס למה זה אומר על איך שאת מגיבה ורוצה לעזור לך לעשות שינוי תפיסתי וללמוד לצאת מעמדת הקורבן.

ברגשות מעורבים, מאוד, לאור מה שכתבתי קודם והתחושה הרעה שלי פה באתר, אני אספר כמה דברים בזהירות.
אני חושבת שהתחזקתי מאוד.
קודם כל אנשים מבחוץ גם שמים לב לזה. גם המטפלת, גם גיסתי שלא ראתה אותי כמה חודשים, והכי חשוב אני מרגישה בכך בעצמי.

השינוי לא קרה בגללו, להפך. אני רואה איך דברים שפעם ערערו אותי לחלוטין, היום עוברים לידי. שאני מסוגלת בזמן אמת לומר לעצמי, יש פה משהו דפוק, וזו לא אני, וזה לא שלי, ולהתרחק בנחת. ואין התייסרות ממושכת במחשבות, ואין שחזור-מלא-רחמים-עצמיים של כל הסיטואציות ההזויות מהעבר, כמו שחייה בתוך שלולית של רחמים עצמיים. אני כבר לא שורפת אנרגיה על זה. אני נושמת, אומרת לעצמי בקצרה שזה ראוי לסל המיחזור, והופ הלאה.
עם או בלי קשר, כל השיפורים שדווחו קודם לגביו עדיין בתוקף.
הוא משתף אותי בדברים מסוימים.
אני נזהרת מבורות וממקומות מסוכנים כמו "יחסינו לאן" או שיחות נפש, שעושות נזק עצום, ואם הוא מנסה למשוך לכיוון אני לא משתפת פעולה בכלל. את הצרכים האלו שלי, זה "ביג נו נו" לקבל ממנו. ויש לי עם מי לדבר על זה.

מה שעדיין אני לא מצליחה להתגבר עליו, זה עניינים קשים עם הילדים שאשכרה כבדים עלי כמו מאה טון, התמודדויות לא פשוטות בכלל, ואני לא יכולה לקבל ממנו עזרה. או שכן לקבל עזרה, אבל לא בשיתוף פעולה אלא תגובתו היא: מהיום זה ענייני ואל תתערבי בזה יותר". ברמה שאי אפשר אפילו לקבל ממנו מידע מה הוא עשה בנדון.
זה ממש ממש קשה לי.
גם המשא של ההתמודדות לבדי, קשה מנשוא.
גם הסוג עזרה שמוצע לי הוא על גבול ההזוי.
מצד שני, בכלים של עצמי אני לא מצליחה לפתור את הבעיות.
זה המוקש הכי גדול כרגע בינינו.

תיארתי רק בעיות, אבל יש ימים ממש טובים ורגועים ונעימים. ואני לא שוכחת את עצמי. (ספורט, קריאה, פגישה בשבת עם חברות ועוד)

למרות שחלק מהמשתתפות כל הזמן חוזרות ואומרות שפתחתי שני דפים במטרה להתגרש ולמה אני הורסת הכל, אז אל"ף- זה הפך לשני דפים רק משיקולי אורך, ובי"ת, המטרה שלי היתה להתחזק ולקבל תמיכה. כרגע יש לי מטרה להתחזק, להפסיק להיות קורבן ואני מרגישה שזה ממש הכיוון. מי שרוצה הפי אנד של והם התגרשו בעושר ובאושר, מצטערת (?
) שעדיין לא סיפקתי את הסחורה. אולי זה יקרה בעתיד אבל אני צועדת בשביל אחר וחשוב מאוד כרגע. שבו המטרה היא אני. וכולם יצאו מזה נשכרים בלי ספק.

מה שעדיין אני לא מצליחה להתגבר עליו, זה עניינים קשים עם הילדים שאשכרה כבדים עלי כמו מאה טון, התמודדויות לא פשוטות בכלל

מה קורה, חברה? זה עם הבן שמתחצף והבת הגדולה?

אלא תגובתו היא: מהיום זה ענייני ואל תתערבי בזה יותר". ברמה שאי אפשר אפילו לקבל ממנו מידע מה הוא עשה בנדו

זה לא כדאי. אני חושבת שעדיף לא להיעזר בו עם הילדים אפילו שזה קשה. כי את לא יודעת מה קורה שם וזה נשמע לא טוב.

גם הסוג עזרה שמוצע לי הוא על גבול ההזוי.

מה הוא מציע?

אני חושבת שהתחזקתי מאוד.

מעולה

טוב לשמוע שאת מתחזקת

מסע בן אלף מילים מתחיל בהרבה צעדים קטנים .

היי רמזורית,

שמחה לשמוע שאת בכיוון של חיזוק עצמי.
זאת ההתחלה שעליה דיברתי.

חזקי ואמצי.
ספרי קצת יותר בפירוט מה קורה עם הילדים ואולי נוכל לחזק אותך במקום הזה.

רמזורית,

את לא לבד בנושא של הילדים.
גם הילדים שלי סבלו וגם להם יש כל מיני תופעות לוואי.

אבל באמת ובתמים החלק הכי משמעותי בריפוי שלהם מגיע באופן טבעי מעצם זה שהם רואים כי מערך הכוחות בבית משתנה.
לא עוד אבא מתעלל ואמא קורבן אלא אמא חזקה שמגינה קודם כל עצמה וכך צוברת כוחות להגן גם עליהם ולתקוף בחזרה.

אני אומרת לך מנסיון זה עובד וזה הבסיס לכל שאר התהליכים.

ברור שזה לא הכל.
הבת שלי למשל הולכת לפסיכולוגית אחת לשבועיים מזה מספר חודשים וגם זה תרם רבות לשיפור במצב הרוח שלה ולשיפור בביטחון העצמי (גם היא סבלה מדכאונות וזה הולך ופוחת וגם משך הזמן של הירידה במצב הרוח ממש ממש התקצר. דרך אגב, אני בכלל לא הייתי מודעת לזה היא תארה לי את זה מידי פעם כסוג של מצב רוח ובא לה להיות לבד. לקחתי אותה לפסיכולוגית כי באינטואיציה הבנתי שמשהו לא בסדר (הכוונה שהיא מתמודדת עם הסיטואציה עוד פחות טוב מאחיה))
עם הבנים שלי אני מנסה בסבלנות לעבור לקודים של דיבור יותר נינוח פחות ציניות ופחות תגובות אמפולסיביות ו"עצבניות" (אין מה לעשות זה לא תמיד אפשרי - אז נופלים וקמים)

היי תזהרי לך מליפול לבור הזה של האשמה והבושה ולא יודעת מה זה רק מפיל יותר עמוק.
סלחי לעצמך ומצאי כח להמשיך עוד צעד קטן ועוד אחד.

לשאלותיכן:
הבעיה העיקרית היא עם הבת הגדולה וענייני שנה הבאה. אני כבר מזמן הוצאתי את המילה דיכאון מהלקסיקון, היא פשוט מאוד מתקשה להתארגן ולהתמודד וכבר חוותה כמה דחיות שבטח לא מוסיפות לה הרגשה טובה. כל פעם שמציפים את הנושא יש דמעות ואמירות קשות שלה, אבל אם עוזבים אותה לנפשה היא מעבירה לה את היום בסבבה ומרגישה טוב. היא פשוט מדחיקה ולא מתמודדת.
כשראיתי שלא מתקדם כלום וכמה זה מעיק עלי, ניסיתי לשתף אותו והתגובה היתה, את רוצה שאטפל בזה, אז זוזי ואל תתערבי, תשאירי לי את זה. ולא מוכן לא לספר מה מתכוון לעשות, ולא לקבל מידע רלוונטי ממני. ראיתי שהוא עושה איזה טלפון בעניין אבל הוא לא מוכן להגיד לי כלום. וכשראה שאני עדיין בתמונה (היא בדקה איזה מקום בשבוע שעבר עם עזרה ממני ) הוא כנראה הפסיק לפעול. זאת אומרת, אי אפשר לעזור לילדה בשיתוף פעולה, רק הוא או אני, עם אפס נכונות לשיתוף מידע.
זה פגע בי והתרחקתי ממנו, ואז הוא נפגע והתרחק ממני, ועכשיו הוא מנסה להשלים אך כמובן לא זז מהשיטה שלו שקשורה לילדים, של הוא או אני.
היה אותו דבר בקשר ללהעיר את הילדים בבוקר. או שהוא מעיר, בלי שום התחשבות בזה שעכשיו חופש, בשעה מוקדמת כשלילד אין באמת מה לעשות, או שאני מתחילה להעיר את הקטנים, ואז הוא לא מוכן בכלל להתערב, גם אם מישהו מסרב ללכת לבי"ס "שלא ילך" ולמה? כי הערתי ילדים אחרים, אז שאני אעזוב אותו בשקט.
כזו נוקשות ואטימות.
יש דברים שמשתפרים, זה בכלל לא. וגם אי אפשר לנהל על כך שיחה חס וחלילה (בעצם אפשר, אבל עדיף שאלבש שכפ"צ ואהפוך לחירשת. לא יצא מזה שום דבר טוב.)

לא יודעת אם להמשיך בריחוק ובקרירות אליו, שבהחלט מגיעים לו, או להמשיך עם הצפרדע הזו בגרון, כי הריחוק שלי גורם לאוירה רעה בבית. אבל פשוט אני לא יכולה להיות חמודה וזורמת ומותק, כשאני כועסת על ההתנהגות שלו

כי הריחוק שלי גורם לאוירה רעה בבית.
הפוך.
לא מוכן לא לספר מה מתכוון לעשות, ולא לקבל מידע רלוונטי ממני.
אי אפשר לעזור לילדה בשיתוף פעולה,
אפס נכונות לשיתוף מידע.
כזו נוקשות ואטימות.
זה מה ש גורם לאוירה רעה בבית.

חבל שתקחי אחריות על ההתנהגות שלו. היא לא שתופית (נראה לי דבר בסיסי בין הורים. אפילו כפרודים- חייבים שיתוף), לא זוגית, לא חברית, לא נעימה. ואני לא רואה איך את יכולה לשנות את זה, אבל חבל שתעמיסי עליך את האחריות לזה.

_לא מוכן לא לספר מה מתכוון לעשות, ולא לקבל מידע רלוונטי ממני.
אי אפשר לעזור לילדה בשיתוף פעולה,
אפס נכונות לשיתוף מידע.
כזו נוקשות ואטימות.
זה מה ש גורם לאוירה רעה בבית._

בדיוק.

זה שהוא מדיר אותך מפעולות שלו בקשר לילדים ונמנע מהן אם את עושה משהו זה לא נורמלי. עדיף שתעשי לבד כמה שזה קשה. כי זה לא טוב לילדה שאמא לא יודעת מה קורה.

שליחה על ידי אחת* » 10 יולי 2017, 20:34

וכשראה שאני עדיין בתמונה (היא בדקה איזה מקום בשבוע שעבר עם עזרה ממני ) הוא כנראה הפסיק לפעול

השליטה וההתעללות בך יותר מעניינות אותו מרווחת הילדה, זה ברור.

עדיף שתעשי לבד כמה שזה קשה. כי זה לא טוב לילדה שאמא לא יודעת מה קורה

אי אפשר לנהל חיים נורמאלי עם אדם כזה, ולא משנה איך תנהג.
הנסיון להתאים את עצמך אליו יכול רק להוסיף ולערער אותך.

אני בתסבוכת עם עצמי אם להבין שיש לו פה דפיקות ופשוט לא להסתמך עליו בכלל, לא לצפות לעזרה ולא להתאכזב, ולא לכעוס ולנטור לו, ולהמשיך תקשורת כרגיל (במסגרת התקשורת שאפשרית איתו כמובן)
או להמשיך לכעוס כי הוא לא הוגן ולא מתפקד כמו שמצופה ממנו. לכעס שלי עליו יש מחיר, שאותו אני עצמי משלמת. מצד שני קשה לי להתעלם מדבר כזה מהותי שנמנע ממני כבת זוג וכהורה לילדי. אני יודעת שההתנהגות הזו אבסורדית והזויה. אבל זה מה יש. אני שואלת את עצמי מה פחות יפגע בי. הרי עזרה כמו שאני זקוקה לה, לא אקבל ממנו.

שליחה על ידי אחת* » 11 יולי 2017, 11:22

רמזורית, שתי החלופות שאת מציגה הן לא החלופות היחידות.
צריך לא להסתמך עליו בכלל, כמו שאמרת.
וכן צריך לכעוס עליו, כי לא רק שהוא לא הוגן, ההתנהגות שלו פוגעת אנושות בילדה ובך. זאת התנהגות מרושעת. מה פתאום למדר את האמא כשהוא עושה משהו? מה פתאום להציב את התנאי האכזר הזה? מה פתאום להפסיק לעזור לילדה כי את גם עוזרת? זה לא רק טירוף, זאת גם אכזריות.

אז לא להסתמך ובהחלט לא להיות נחמדה אל מי שמתנהג לך ולבת כך. זה השילוב.

שליחה על ידי אחת* » 11 יולי 2017, 11:26

אני שואלת את עצמי מה פחות יפגע בי.
זה יפגע בך להיעזר בו וזה יפגע בך להתנהג בנעימות אליו כשהוא מתנהג כך. הנחמדות אליו כשהוא רשע זה אחד הדברים שהורגים אותך מבפנים וגם לא מראים לו ולילדים שמה שהוא עובר את הגבול. להיות בתקשורת עם מי ש
ראיתי שהוא עושה איזה טלפון בעניין אבל הוא לא מוכן להגיד לי כלום. וכשראה שאני עדיין בתמונה (היא בדקה איזה מקום בשבוע שעבר עם עזרה ממני ) הוא כנראה הפסיק לפעול. זאת אומרת, אי אפשר לעזור לילדה בשיתוף פעולה, רק הוא או אני, עם אפס נכונות לשיתוף מידע.

אם הוא לא בשיתוף פעולה, את לא בתקשורת איתו!
וגם המשיכי לעבוד לבד על הבעיות עם הילדה. הוא רק הורס כי הוא ממדר אותך והעזרה לה היא עם תנאים, ולא סתם תנאים, תנאים אכזריים.

כפי שאמרתי, הנסיון לתקשר איתו באופן נורמאלי מוציא אותך מדעת. זה מצב חסר סיכוי

נסי לחשוב מה היית מייעצת לבתך אם הייתה במצב כזה.
אולי נעשה תרגיל בהיפוך תפקידים, את נסי להסביר מה נראה לך נכון לעשות במצב הזה ואנחנו נגן על עמדת האי עשייה.

שליחה על ידי אחת* » 11 יולי 2017, 12:14

ואנחנו נגן על עמדת האי עשייה.

לא הבנתי

רמזורית, בגלל שאת כל כך עמוק ביחסים מתעללים אולי את לא שמה לב לרמת הטירוף שלו. האם את מודעת לה?

את רוצה שאטפל בזה, אז זוזי ואל תתערבי, תשאירי לי את זה. ולא מוכן לא לספר מה מתכוון לעשות, ולא לקבל מידע רלוונטי ממני. ראיתי שהוא עושה איזה טלפון בעניין אבל הוא לא מוכן להגיד לי כלום.

הרחיקי את הילדה היקרה שלך מהמטורף הזה. בבקשה... את מבינה איזה מסר מעוות הוא משדר לה ומעוות לה את התפיסה?
הסתדרי לבד עם הילדים. אסור לפנות אליו.

היה אותו דבר בקשר ללהעיר את הילדים בבוקר. או שהוא מעיר, בלי שום התחשבות בזה שעכשיו חופש, בשעה מוקדמת כשלילד אין באמת מה לעשות, או שאני מתחילה להעיר את הקטנים, ואז הוא לא מוכן בכלל להתערב, גם אם מישהו מסרב ללכת לבי"ס "שלא ילך" ולמה? כי הערתי ילדים אחרים, אז שאני אעזוב אותו בשקט.

הוא מטורף! להרחיק את הילדים ממנו כמה שאפשר, הוא מעוות להם את המוח. הוא מנסה לשלוט בטירוף בך וגם מבלבל אותם לגמרי מכל היגיון טבעי.

אז התשובה היא כמו שאמרו פה, גם להסתדר לבד עם הילדים וגם לא להיות איתו בתקשורת.

אני הייתי שם ואני אומרת לך לתפוס מרחק ממנו, לא להיות בתקשורת ולהרחיק את הילדים ממנו. את מבינה שאת כאמא מנוטרלת מלהעיר באופן טבעי לפי שיקול דעתך את הפיצקלך שלך בגלל העיוות שלו? במקום שתעבדו יחד עם שישה ילדים הוא יוצר כללים מטורפים.

רמזורית היקרה,

הדבר הראשון שעשיתי כשהתחלתי בתהליך ההתחזקות היה למדר את בן זוגי כליל מנושא חינוך הילדים. כליל !!!!!!!!!!!!!!
בשביל מעט העזרה שהוא נתן לי שילמתי מחיר כל כך כבד שויתרתי וזהו. וזהו לגמרי לגמרי יואו כמה טוב שזה עשה.
הפסקתי להתבלבל והפסקתי לבלבל את הילדים. איזו רווחה לנפש שלי ושלהם.
הוא שיחק אותה ש"מה איכפת לו והכל יפול עלי עכשיו והנה אוטוטו אפוקליפסה עכשיו". ממששששש .... ההיפך, מרגע שזה היה חד וברור נעשה הרבה יותר קל.
אני ורק אני מטפלת אז אולי אי אפשר לבקש עזרה שיעיר את הילדים - מצאתי פתרון אחר. ואם הם לא התעוררו כי הייתי בפגישה והתפספס והם אחרו לבית הספר ... נו... גם לא סוף העולם.
לחופש - לחופש להיות אני ולחנך את ילדי באהבה ללא עונשים וללא התניות על כל צעד ושעל לחופש הזה אין מחיר. אז עלה ויעלה לי בלהיות לבד ולא לבקש עזרה - מסתדרים !!!!!
מוצאים מקורות תמיכה אחרים. הכל הרבה יותר קל אם את עושה את זה מהמקום הנכון. אם תרגישי כל הזמן "פריירית" זה יהיה נורא. אני שמתי את נושא החוסר שוויון בצד והתרכזתי בנושא הרווחה שלי להיות אמא כמו שאני רוצה והרווחה של הילדים שלי להיות חופשיים ולא לחשוש מתגובות לא צפויות וכו'.
עכשיו אחרי שזה מושרש היטב אני עובדת על נושא השיוויון.
במקרה שלי זה בן זוג ולא האב הביולוגי ולכן הוא לא חייב כלום לילדי אבלללללל וזה אבל שעכשיו הוא מתמודד איתו - גם אני לא חייבת כלום לילדיו.
בבקשה, תעשה ותעזור אז גם אני. וכשאתה עוזר זה נגמר בעזרה בלי להכנס עוד פעם למקום שיש לך זכות כלשהי לחנך או להפריע לי בחינוך.

תוותרי על המעט שהוא עושה ותראי שיהי לך יותר קל בתמונה הכללית ואת גם תשתחררי מעוד צורך שיש לך בו - זה יקרב אותך למקום שתוכלי לעמוד על שלך כי לא יהיה לך יותר מה להפסיד.

חיבוק גדול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מסכימה עם כל מה שנכתב פה, אבל חושבת שהנקודה העיקרית צריכה להיות מודגשת: כל ההתנהגות שלו: אני לא אספר לך, או אם את עושה אני לא עושה- אינה קשורה לילדים, אינה קשורה לתפיסת עולם חינוכית, אינה קשורה לטירוף, אינה קשורה לעיוות התפיסה אצל הילדים. עבורו כל הדברים האלו הם אמצעי לשלוט בך. זה היה דרך העסק- וזה נגמר. זה דרך יחסי האישות שלכם, זה דרך ניהול הבית (מי יכין סנדוויצ'ים) וזה דרך הילדים.
בסופו של דבר- הכל אמצעי לשלוט בך ולהכפיף אותך אליו. דבר שלעולם לא יגמר, כי ככל שתתכופפי- כך הוא יוסיף לכופף ולמשטר ולאיים.

כי אחרי הסופו של הדבר, גם הניסיון לשלוט בך זה רק אמצעי להרגיש טוב עם עצמו.

אני רואה זאת כנקמנות. פרשתי מהעסק וזו בגידה, שקלתי גירושין וזו האמא של הבגידה, עכשיו אני לא ראויה לשיתוף פעולה מצידו כי אני לא ראויה לזה. ואם זה על הגב של הילדים, סבבה. כי האשם בכל הוא אני. הוא אומר בקול רם וללא כל היסוס "אני לא מוכן לעבוד איתך יותר בשיתוף פעולה. זה את או אני".

אני רואה זאת כנקמנות

הנקמנות נובעת מהרצון לשליטה. הוא נוקם כי ניסית לזוז או זזת מאזורים שבהם הוא שלט ובניגוד לרצונו. הוא משתגע כשאת לא בשליטתו הבלעדית ומעיזה לעשות משהו שלא לפי רצונו. לכן גם קילל כשראה שהכנת סנדוויצי'ם לילדים או בישלת.

אם זה על הגב של הילדים, סבבה.

לכן צריך שלא ייקח שום החלטה בקשר לילדים כי הם מרגישים את הפתולוגיה המזוויעה.

"אני לא מוכן לעבוד איתך יותר בשיתוף פעולה. זה את או אני".

מצוין. גם את לא רוצה שום שיתוף פעולה עם מישהו כזה.

כי אחרי הסופו של הדבר, גם הניסיון לשלוט בך זה רק אמצעי להרגיש טוב עם עצמו.

נכון. ככה זה מתעללים ודיקטטורים. הם מרגישים טוב כשהם מכופפים מישהו אחר ואם הוא לא מתכופף, הם מענישים.

מה שאבסורד הוא, שהוא לא נוכן לשתף פעולה בדברים שבאמת דורשים את זה מבחינה נפשית, אבל בדברים אחרים הוא אפילו יוזם שיתוף פעולה, כמו לעשות שיפורים ושיפוצים בבית, ללכת לקניות או לצאת עם הקטנים לאנשהו. וכשאני במצב רוח דפוק ולא זורמת הוא מתעצבן. אני לפעמים כאילו לא מבינה איך הוא פועל ומה ההיגיון בכלל.
איך אפשר לחשוב עלי דברים כאלו איומים ולהמשיך לנסות להתקרב פיזית.
איך אפשר לטעון שאני הלא נורמלית פה בכלל? הוא באמת חושב שההתנהלות שלו חפה מכל אשמה או שגיאה ואני הדפוקה. או שהוא רק מתמרן אותי

עמוק בפנים, ממש ממש עמוק, הוא יודע שהוא לא בסדר. והידיעה הזו ממש בלתי נסבלת עבורו. ולכן, כדי להרגיש טוב עם עצמו, הוא חייב להשפיל ולהקטין ולהאשים אותך.
אז את מבינה שזה פשוט לא משנה מה תעשי- עבורו את חייבת להיות דפוקה, פסיכית ושאר הדרכים בהן הוא מקלל את אשתו ואם ילדיו(!).

ובואי נזכר רק כמה חודשים אחורה- אפילו לא חצי שנה. הוא לא היה פרטנר, לא רצה לצאת עם הילדים אפילו לגינה, ניסה למשטר את העדפותיך, התעלם מצרכיך התזונתיים והרגשיים, ירד עליך ליד הילדים ועוד. מה היה התירוץ שלו אז? הרי לא היה רצונך בגירושין להתכסות בו כתירוץ ליחסו אליך. אז הוא מצא משהו אחר.
שוב: לא משנה מה תעשי, תגידי, תאכלי, תבשלי. את תהי בעיניו לא בסדר.
ולכן הדבר הכי חשוב שאת צריכה לעשות למעמך, להבין שאת מעולה ומדהימה. בדיוק כמו שאת. אין צורך לשנותך.
הבעיה, כמו שאני רואה אותה, שקשה מאוד שתפנימי את זה. כי אני רואה שאת, וכמוך נשים החיות עם גבר מתעלל וכותבות כאן, לא הפנימו את זה. ובאות כל הזמן לוודא: אני בסדר, או כמו שבעלי/בן זוגי אומר לי- דפוקה?

ועצוב לי לראות את זה. חבל לי עליכן.

אני לפעמים כאילו לא מבינה איך הוא פועל ומה ההיגיון בכלל.

זה כל כך לא חשוב מה ה"היגיון" שלו. אין לו שום הגיון. יש לו דחפים. הוא רוצה לשלוט בך ולהכניע אותך ולהקטין אותך ושתרגישי מבולבלת ועלובה וחסרת אונים ומודאגת כל הזמן.
משום כך, אסור לתקשר איתו, אסור להיות איתו באיזשהו מגע, הוא לא מעניין ולא חשוב. להתרחק.

איך אפשר לחשוב עלי דברים כאלו איומים ולהמשיך לנסות להתקרב פיזית.
אני חושבת שזה עובד גם הפוך: איך אפשר להבין שבעלי מבקש להשפיל, לפגוע ולשלוט בי- ולהמשיך לחיות איתו? אז הפתרון שלנו לדיסוננס הזה- הוא לחשוב שאין פה התעללות. שאולי הוא צודק. אולי אני באמת לא בסדר ואני הדפוקה .

אני עצבנית רצח!! גם בעיות שהיו בשבת, וגם מצאתי בפח הירוק בחוץ שלושה עציצים שהוא זרק על כלי החרס שלהם ותכולתם. נמאס מהטרור שלו!!!!!! כנראה נשבר לו בטעות אחד אז הוא כבר זרק עוד שניים בשביל הכיף. שלחתי לו הודעת נאצה. אוףףףףףף

אני עצבנית רצח!!
אחלה!!
לא לוקחת יותר אחריות ואשמה על ההתנהגות שלו. לא מנסה להבין, להסביר, להכיל, לטפל, לקבל.
מבינה שהוא עשה דבר פסול וחסר התחשבות. התגובה הנכונה היא- לכעוס! בלי להתנצל.

שליחה על ידי אחת* » 16 יולי 2017, 20:01

שלושה עציצים שהוא זרק על כלי החרס שלהם ותכולתם.

איזה דפוק. סליחה על המילה...

נמאס מהטרור שלו!!!!!!

האם אלה עציצים שאהבת?

ולהיות עצבנית זה מצוין!

לפעמים דבר קטן כביכול, מפיל את האסימון, הקש ששובר את גב הגמל,נותן פתאום מטפורה למערכת היחסים.
הוא זורק את מה שאת אוהבת וחשוב לך לאשפה, בלי לחשוב פעמיים, אולי דווקא בשביל לפגוע... עצוב

אבל יש לך אפשרות לחיות חיים שונים בתעלית, הרבה אנשים עושים שינויים דרסטים בחיים , ומרוצים מאוד.

לא תאמינו. שלחתי לו הודעה כועסת מאוד, והוא כתב לי "אני הבאתי אותם (על העציצים) תמשיכי להסתובב עם גברים, הם ידאגו לך לעציצים בין היתר"
הסבר: ביום שישי נסעתי עם חברה מהעבודה למשתלה, היתה שם איזו הרצאה לחובבי גינון. שהביאה גם את בעלה בתור נהג. הוא כבר קפץ למסקנה מאוד מהר... הוא ראה כשהם החזירו אותי הביתה. זה כנראה הביא לו את הסעיף. אז עכשיו יש לי גם בן זוג קנאי ופרנואיד.