בדרך אל האור

מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

בן זוג קנאי ופרנואיד ומפחיד.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

בן זוג קנאי ופרנואיד ומפחיד.

בהחלט מפחיד ואלים.

"אני הבאתי אותם (על העציצים) תמשיכי להסתובב עם גברים, הם ידאגו לך לעציצים בין היתר"

שיהיה לך ברור שהוא זרק את העציצים כי היית במשתלה. הוא אדם מטורף ורשע. הוא ממש רוצה להקטין ולדכא אותך כמה שהוא רק יכול. אם מפריע לו שאת חוזרת עם מישהו ממשתלה, אז הוא מטורף ללא תקנה.
זה כל כך נורא שהוא מסתובב ליד הילדים :-(
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

איףףףףףף
הפרעות אישיות קשות ..........
רמזורית לצערי אין לי שום חידוש גם טיפול הוא קושי גדולללל......
הדבר היחיד שמנחם אותי הוא השינוי שחל בי !!!!!!!!!!
לא קורבנית אלא מחזירה מנה אחת אפיים.

זה הבסיס גם לטיפול שלו אבל זה קשה. הולכים צעד קדימה 3 אחורה.
וזה מתיש. יש שינוי ענק לטובה מעצם השינוי שחל בי.
אבל להשלמת ההליך, עכשיו כשעברנו אליו זה נתקע כל הזמן.
לא אומרת שאי אפשר רק אומרת שזה שוב גוזל הרבה מאד אנרגיות.

תדבקי קודם כל בשינוי שלך.
כן את אמורה לכעוס ואת גם לא אמורה להתרצות משום כלום. תחזיקי את הכעס (זה מאד קשה לאישיות שלנו שהיא שונאת עימותים מלכתחילה - אבל זה השינוי).
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

זה הבסיס גם לטיפול שלו אבל זה קשה. הולכים צעד קדימה 3 אחורה.

לי את יקרה, האם אבל בן זוגך הוא עם הפרעות אישיות ברמה של בן הזוג של רמזורית? זה של רמזורית ממש מטורף.

אבל להשלמת ההליך, עכשיו כשעברנו אליו זה נתקע כל הזמן.

הוא בטיפול, נכון?
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

עוקבת,

לא יודעת להשוות וגם לא נכון לעשות את זה.
אני כן יודעת שסבלתי מאד במערכת הזאת וחוויתי דברים הזויים.
אני כן יודעת שעברתי תהליך של התמוטטות העצמי שלי וההשלכות של זה היו מאד קשות.
התמודדתי עם דברים מאד מאד קשים ועדיין מתמודדת.
אני גם יודעת שההחלטה ל"גזור חוטים" מקשרים היתה תחילת הדרך לביסוס העצמי שלי מחדש.
אני יודעת מה עזר לי וזה טיפול אישי צמוד שדחף אותי כל הזמן קדימה משולב בקריאה של המון חומר וצפיה בסרטונים.
לאט לאט... כמו שירדתי כך גם עליתי...
המודעות לסיטואציה היתה חשובה ומאחורי כל פעולה היה קו מנחה - אני רוצה להשתחרר מהקורבניות ולא לחזור לשם גם במחיר משהו אחר (למשל : שלא יעזור לי, שלא יחמיא לי ואם צריך אז גם שלא יהיה איתי). חשוב לזכור שזה תהליך ארוך כי זבנג וגמרנו לא היה אפשרי מבחינתי וזה כבר לא קשור אליו.

כרגע הוא בטיפול יחידני בנושא האלימות ועוד פעם בשבוע אנחנו בטיפול זוגי ביחד.
בשלב שאני נמצאית הטיפול הזוגי הוא אפשרי אבל לא מומלץ בכלל למי שנמצאית בתחילת הדרך לשחרור.
אני נמצאית בשלב שבו אני לא מאפשרת להקטין אותי, למנפלט אותי או להכחיש וכו' אלו דברים שרק לאחר תהליך ארוך של מודעות הגעתי אליהם ולכן לא מומלץ בהתחלה.

זה גם לא היה קורה/ לא היה מחזיק מעמד אלמלא הייתי עושה עבודה קודם כל עם עצמי.
הוא הרי היה מפסיק בידיעה שלא אוכל לעשות כלום והיום הוא מבין שיש לזה השלכות והכי חשוב הוא מבין שאני אעמוד מאחורי הדברים שאמרתי ואני לא חוששת מסיום מערכת היחסים.

ועדיין - זה קשה .... מאודדדד. קשה לו לעכל את מה שאני אומרת ולי כבר קשה להכיל את הקושי שלו.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

לי את, תודה על התשובה.

לא יודעת להשוות וגם לא נכון לעשות את זה.

אני חושבת לפעמים שחשוב להשוות מהבחינה של הסיכוי לתקן. בן הזוג שלך הולך לטיפול! הוא מבין שהוא צריך את זה. זה חשוב לציין. בן הזוג של רמזורית לא רומז אפילו שהוא אי פעם יבין משהו.

_אני כן יודעת שסבלתי מאד במערכת הזאת וחוויתי דברים הזויים.
אני כן יודעת שעברתי תהליך של התמוטטות העצמי שלי וההשלכות של זה היו מאד קשות.
התמודדתי עם דברים מאד מאד קשים ועדיין מתמודדת._

לי את, אין מילים... כל כך כואב לשמוע וכל הכבוד לך שמתוך המעמקים לא ויתרת! איזה מדהימה.

ועדיין - זה קשה .... מאודדדד. קשה לו לעכל את מה שאני אומרת ולי כבר קשה להכיל את הקושי שלו.

מדוע את צריכה להכיל את הקושי שלו? זה לא נראה לי התפקיד שלך.

לי את, את כותבת מידע כל כך חשוב. אין כמוך.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

תודה עוקבת,

את צודקת בפן מסויים שחשוב להשוות וזה הפן של הטיפול בעצמי וזה המסר הכי חשוב שאני רוצה מאד להעביר לרמזורית.
ההשוואה בן בני הזוג לא נכונה כי אני לא פסיכולוגית וזה גם מסיט את הדיון.
אם את שואלת אם היו דברים גרועים וקשים אצלי כמו שרמזורית מספרת אצלה אז התשובה היא חיובית.
אבל זה לא בר השוואה כי לכל אחת זה קשה ממקומות שונים. אצלה מדובר באבי ילדיה ובקיום משק בית משותף אצלי זה שונה ככה שהסיפורים אינם אותם סיפורים אבל החוויה היא בהחלט אותה חוויה והיא גם נשענת על אותם מוטיבים (לדעתי - שוב אני לא פסיכולוגית).

מה שברור לי זה ששניהם מחפשים שליטה ומשתמשים באותם כלים של הפחדה/איומים/הקטנה/בלבול/התקרבנות וכו' וכו'
ומה שניסיתי לאמר שלמרות ההתקדמות הענקית והטיפול האינטנסיבי (והמאד יקר מן הסתם - אני הולכת לבד למטפלת שלי, הוא הולך לבד לטיפול באלימות ואנחנו הולכים גם יחד לטיפול זוגי)עדיין אין שום ערובה לכך שהדברים יסתדרו. לפעמים כי נראה לי שהוא לא יצליח לעמוד בזה ולפעמים כי אני לא עומדת בזה.

למה אני צריכה להכיל ?
כי בחרתי לנסות לתקן כל זמן שהוא משתף פעולה.
ברור שאין כאן שום חובה ואף אחד לא מכריח אותי או שאני שם כי אני חסרת אונים. אני שם כי זה המסלול שבחרתי ובכל זאת הוא קשה לי.

אני רואה את השינויים שחלים אצלנו במערכת היחסים אבל זה עליות וירידות ועכשיו כבר קשה לי גם במקומות שבעבר יחלתי אליהם.
למשל אם אני עושה משהו שאינו לרוחו אז כבר אין צעקות או הקטנות או איומים וכו' רק שקט והתכנסות שלו ואז כל משפט כמו "את עושה מה שנוח לך" מוציא את כל השדים שלי מהקופסא ואין לי סבלנות יותר. זאת אומרת יש שיפור ניכר אבל הפגיעה כבר כל כך עמוקה וזה אומר שעוד הרבה מאד מים יעברו בנהר עד שאפשר יהיה לאמר שזה הצליח ואני בכנות לא יודעת אם נצילח לעמוד בזה. השינוי הוא טכני בהתחלה וצריך להגיע לליבה ואין לי שום מושג אם זה יהיה אפשרי. לפעמים זה נראה כאפשרי ושאנחנו בדרך הנכונה ואז קורה משהו שבבת אחת משנה את ההרגשה כאילו לא באמת חל כאן שינוי אז בשביל מה להתאמץ.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

ליאת אני ממש מזדהה עם האמירה ועכשיו כבר קשה לי גם במקומות שבעבר יחלתי אליהם
ממש.
יש דברים שלכאורה מבשרים שיפור ענק, כמו נוכחות עקבית שלו בארוחות, עזרה בבית, אבל אני במקום שזה כבר לא מספק אותי בכלל, כי זו עוד לא המהות. וגם אם רמת ותדירות הביקורת ירדה פלאים, זה עדיין מקומם כי אני יודעת היטב שהביקורת קיימת ורק מסתננת מדי פעם במנות קטנות ומרעילות.
המצב יותר טוב מפעם בחלק מהדברים אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. הרצון הטוב פועל רק בדברים טכניים. ועדיין המציאות קשה מאד לעיכול.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

אבל אני במקום שזה כבר לא מספק אותי בכלל, כי זו עוד לא המהות. וגם אם רמת ותדירות הביקורת ירדה פלאים, זה עדיין מקומם כי אני יודעת היטב שהביקורת קיימת ורק מסתננת מדי פעם במנות קטנות ומרעילות.

רמזורית, זה מעולה שזה לא מספק אותך!! כל כך הרבה שנים הסתפקת בכלום פחות או יותר. לא הסתפקת בעצם, רק לקחו ממך!

המצב יותר טוב מפעם בחלק מהדברים אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. הרצון הטוב פועל רק בדברים טכניים. ועדיין המציאות קשה מאד לעיכול.

בעצם לא צריך לעכל אותה. צריך לא לעכל את המציאות. זה באמת רק טכני, כי הוא עושה את זה רק בצורה אינטרסנטית ולא מתוך אהבה ואכפתיות ורצון בשותפות.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בדרך אל האור

שליחה על ידי אחת* »

זאת אומרת יש שיפור ניכר אבל הפגיעה כבר כל כך עמוקה וזה אומר שעוד הרבה מאד מים יעברו בנהר עד שאפשר יהיה לאמר שזה הצליח ואני בכנות לא יודעת אם נצילח לעמוד בזה.

זאת התנסות שנשמעת ממש קשה. מקווה שנשארות לך אנרגיות ושהיא גם נותנת לך כוח כי את מבינה את הכוח שלך.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

שאלת תם, לי את אם תרצי לשתף: למה, בעצם, אתם הולכים גם לטיפול זוגי?
כמי שניסתה זאת, אני חושבת שזה היה גרוע כל כך, במצב הזה.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

היי מי אני,

כבר עניתי על חלק משאלתך באחד מהרישומים לעיל :

"בשלב שאני נמצאית הטיפול הזוגי הוא אפשרי אבל לא מומלץ בכלל למי שנמצאית בתחילת הדרך לשחרור.
אני נמצאית בשלב שבו אני לא מאפשרת להקטין אותי, למנפלט אותי או להכחיש וכו' אלו דברים שרק לאחר תהליך ארוך של מודעות הגעתי אליהם ולכן לא מומלץ בהתחלה."

במילים אחרות, טיפול זוגי לא רק שאינו יעיל הוא גם מזיק אם הוא נעשה לפני שהקרבן עובדת על עצמה כיוון שחלק מהתכונות עליהן צריך לעבוד זה האובר לקיחת אחריות, אובר הזדהות, אובר רגשי אשמה, פגיעות וכו'. בגלל שאני כבר אחרי אז אני מתמודדת עם זה היטב וזה מקום שבו אני יכולה לאמר דברים מאד עמוקים שהרבה זמן רציתי לאמר ולא יכולתי כי מיד נחסמתי. הרי הכל נתפס על ידי הצד השני כהתקפה, כביקורת, כזלזול, כמניפולציה אז החסימה היא מיידית. ותחת גורם נוסף מאזן אפשר לאמר דברים והם גם מקבלים תוקף מה שמסכל את הניסיון של הצד השני לא להתמודד על ידי כל הטכניקות הידועות לנו כבר.

אני לא רציתי ללכת לטיפול זוגי אך זה הוצג לנו על ידי המטפל כחבילה של טיפול יחידני באלימות וטיפול זוגי ובגלל שידעתי שבמצב שלי זה לא יכול לגרור אותי חזרה אז הסכמתי.
להזהר להזהר להזהר - לא מתאים למי שלא עשתה עבודה עם עצמה.
המתעלל ימנפלט גם את המטפל ומבחינת הקורבן זה סבל נוסףףףף
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

רמזורית,

אני חשה במילים שלך שאת מתמודדת יפה מאד כי הנה את מתחילה לחשוב במונחים של האם זה מספיק לי בכלל ?
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

_להזהר להזהר להזהר - לא מתאים למי שלא עשתה עבודה עם עצמה.
המתעלל ימנפלט גם את המטפל ומבחינת הקורבן זה סבל נוסףףףף_

אכן. מאוד מסוכן ללכת לטיפול זוגי עם בן זוג מתעלל. לי שני טיפולים עשו נזק עצום, שלא הצלחתי להתאושש ממנו. המטפלים לפעמים לא קולטים את ההתעללות וזה מעמיק אותה ונותן תמיכה למתעלל. היתה לנו פסיכולוגית כזאת. זה הפיל אותי עמוק מאוד. לפעמים הם בעצמם לא מעיזים להתעמת עם המתעלל! היה לנו מטפל זוגי כזה שלא העיז להגיד שום דבר לבן הזוג שלי. הרי מי שמומחה בלהטיל אימה יכול לעשות על כולם. הוא עשה מין מניפולציות על המטפל, שאמור היה להיות נורא מנוסה וקיבלתי עליו המלצה מהפסיכולוג המנוסה שלי! לא רק זאת, אלא שהמטפל אמר לבעל המתעלל שביקשתי בפגישה אישית שיעזור לי להתמודד איתו. והבעל השתמש בזה.
מסוכן!! טיפול זוגי מקבע את הדפוסים ומעמיד את הבעיה כאילו היא זוגית ולא של המתעלל בעצמו.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

קוראת, את צודקת.

אני פשוט לא מאפשרת לזלוג לשום מקום שמדבר על בעיה בזוגיות לפני שבכלל מגדירים את נושא ההתעללות.
אני חוזרת ומפנה כל פעם לנושא של ההתעללות על ידי זה שאני טוענת בתוקף שיש עיוותים בהצגת המידע שאין התייחסות לרבדים הנפשיים בקבלת ההחלטות וכו'.

שוב פעם, אני לא דוגמא טובה בכלל כי אני עברתי תחילה דרך ארוכה מאד של מודעות ושינוי התפיסות.
בדרך כלל בשלב שאני נמצאית בו כבר אין שום צורך בטיפול זוגי כי היחסים נגמרים. בשלב המודעות שבו אני נמצאית הבחירה הטבעית היא בכלל ללכת.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

אני פשוט לא מאפשרת לזלוג לשום מקום שמדבר על בעיה בזוגיות לפני שבכלל מגדירים את נושא ההתעללות.

מצוין! זו הדרך. כל הכבוד. ההתעללות צריכה להיות נוכחת כל הזמן שם כמקור הבלעדי לבעיות האקוטיות.

האם המטפל/ת הומלצו על יד המטפל באלימות?
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

לי את, יש לך דף משלך?
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

על פי דרישתי להמשך הקשר אך ורק במסגרת הטיפול באלימות הלכנו למכון ושם בן זוגי הופנה למטפל באלימות ושנינו ביחד לטיפול זוגי.
ברור שהצגתי את הנושא כטיפול באלימות ומבחינתי רק הוא היה צריך ללכת אך הדינמיקה פעלה כך שבסופו של דבר אנחנו גם בטיפול זוגי.

תחילה התנגדתי ללכת לטיפול הזוגי אך חשתי באינטואיציה שהמטפל מבין טוב מאד את הסיטואציה ומנסה לרמוז לי שזה בסדר ככל הנראה על רקע הגיוס של בן זוגי לעבור את המסע ובגלל שידעתי שבשלב הזה אני מספיק חזקה לא לתת לאף אחד לרמוז אפילו שיש בעיה בהתנהלות שלי או בהורות שלי וכו' הסכמתי ללכת.

ברור גם לי שתמיד אפשר להשתפר עוד וגם אני יכולה ללמוד ולהתכוונן יותר אבל המסר הוא מאד חד - קודם נבהיר דברים שקשורים לבסיס ונעבוד עליהם ורק אחר כך אפשר יהיה להמשיך. הכוונה היא שקודם כל נבהיר מהן הפעולות הגורמות להתעללות ונפסיק אותן ואז אפשר יהיה לדבר מה נכון או לא נכון לנו כזוג. כי אם ברור שבזוגיות עם ילדים יש צורך להתחשב ברגשות של כולם אז אפשר לדבר על פתרונות כל זמן שאין בהם פגיעה באף אחד מבני הבית (משהו מהותי כמובן, כמו הצורך להרגיש חופשי ולא מאויים וכו'). לפיכך, קודם צריך ללמוד שהתחשב ברגשות של כולם.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

קוראת,
אין לי דף משלי.
כתבתי בעבר בדף של התעללות בזוגיות.
אני עוקבת אחרי רמזורית מרגע שהתחילה לכתוב כי אני יודעת שחלק מהותי מהשינוי זה התיקוף לתחושות שלה.

רמזורית,
אני כותבת לך בפעם המליון ואכתוב לך עוד 2 מליון פעמים אפשר לצאת מזה - מהרגשת חוסר האונים, מהבלבול... מכל התחושות הרעות מאד המלוות אותך ביום יום גם אם את נשארת בזוגיות. תעבדי על עצמך ואל תנסי להבין למה הוא לא מבין.

כשתשתני המצב ישתנה בהכרח ורק לטובה.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

כתבתי בעבר בדף של התעללות בזוגיות.

קראתי אותך כמובן גם שם!

נשמע שאת עובדת בשיטה מצוינת, לי את, עם הרבה בהירות ונחישות!
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

חייבת לציין פה דוגמא לשינוי אצלי, לסיטואציה שפעם היתה מרתיחה אותי: הוא ביקש מהבת להכין איזה קישוט לבית והיא הסתבכה עם זה, הלחיץ אותה בזמן ויצא לה עקום, אח"כ נזקקה לעזרה טכנית במשהו וקיטרה שהיא לא מסתדרת.
הוא אמר לה בתקיפות, לידי (אנחנו בחוסר תקשורת כבר ימים רבים):" תפסיקי להיות תלותית באחרים, כמו אמא שלך"
המשפט הזה אפילו לא דגדג אותי, אפילו שהוא מכוער ושיפוטי ואנטי חינוכי. רגשית הוא לא עשה לי כלום. אח" כ התבשלתי עם עצמי אם היה צריך לענות לו, לא כי הוא פגע בי (זה היה לי כמו להעיף זבוב בערך) אלא כדי לחנך את בתי שלא שותקים על משפטים מכוערים כאלו.

מבחינתי הנזק שלו הוא בעיקר חינוכי, כי לי אישית לא מזיז שהוא כזה מגעיל.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בדרך אל האור

שליחה על ידי אחת* »

אח" כ התבשלתי עם עצמי אם היה צריך לענות לו, לא כי הוא פגע בי (זה היה לי כמו להעיף זבוב בערך) אלא כדי לחנך את בתי שלא שותקים על משפטים מכוערים כאלו.

בטח שלענות. גם להגיד לו שצורת הדיבור שלו רעה מאוד וגם להגיד לילדה לידו שזאת צורה דיבור לא סבירה בין אנשים ובפרט בין בני משפחה.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

לענות! הילדים מוכרחים ללמוד שאסור להם לקבל יחס כזה והתנהגות כזו.
וילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שימי לב, רמזורית, שליאת מדגישה שהשינוי הוא לא רק שהפסיקה להפגע, אלא שהיא לא מאפשרת פגיעה. ואם פגיעה כזו מתרחשת- היא ממהרת להעמידו במקום. כועס? שיכעס גם שנה. נעלב? שיהיה לו לבריאות. יוצא בטריקת דלת? יכול גם לא לחזור.
וראי זה פלא- חוזר, מתנצל, מחזר.
<אישית, אני לא מצליחה להבין למה לחיות ככה, כל הזמן על המשמר, רוב הזמן בתוקפנות, שגם אם היא כבר לא חד כיוונית אליך, היא קיימת. זה נראה לי רע לנפש שלכן ורע לילדים, שחיים עדיין במערכת יחסים אלימה. גם אם זה לא מופנה רק לאמא יותר. אני מכבדת מאוד את מה שליאת עושה, ואת הראיה הנכוחה שלה. אני מכבדת מאוד את המאמצים שלך, רמזורית, לשינוי קודם כל אישי ופנימי. אבל חשוב לי להציג גם את המחיר של הבחירה הזו, הגם שכרגע אני מבינה שהיא האפשרית עבורכן.>

ברור שאת עדיין בדרך, והדברים לוקחים זמן ובשבועות האחרונים עשית קפיצה גדולה. על כך מגיע לך- שאפו! כי למרות כל מה שנאמר כאן בשנה האחרונה, אני יודעת שקשה לעשות את השינוי שעברת ואת עדיין עוברת. במיוחד במיוחד כשאת עדיין איתו באותו הבית, והמכבש והתעתוע שלו מקשים מאוד להתנתק (הי פלונה- הנה עוד סיבה למה את מוכרחה להישאר בדירה משלך, גם אם כרגע אתם ביחד).
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זו אני, מי אני בעבודה.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ודבר שרץ לי בראש כמה ימים- השלב הקשה ביותר, אפילו המסוכן- הוא כשהאישה מתחילה להתנתק, כמו שאת עושה.
פתאום כל האמצעים של הקטנה, זלזול, טריקת דלתות, התעלמות וכו' לא עובדים עליך. הוא מאבד את השליטה עליך ואת יכולת הדיכוי וזה מ ט ר י ף אותו. מילולית. הוא בלחץ, ומתוך הלחץ הוא מתחיל לנסות בהיסטריה (ככה זה נקרא לי ממה שתארת) אמצעים חדשים: לשבור ולזרוק לך דברים. להאשים אותך בבגידה. מי יודע לאן יוליך אותו חוסר האונים המתגלה.
בעבר, כשדחקנו בך להשיג לעצמך שמירה, גיבוי- ביטלת את דברינו. לא רציתי ללחוץ בכיוון, כי חששתי, ואני עדיין חוששת, שהאיום שינהג גם באלימות פיזית- יעצור אותך מלפעול לשינוי.
אני מקווה שגלגלי השינוי שהתנעת לא יוכלו יותר לעצור. ולכן אני שבה ומזהירה. אני זוכרת היטב שהוא חטף את ילדייך הרכים לפני כמה שנים לסוף שבוע שלם שלא ידעת היכן הם. המשמעות אינה שמכייון שאין לדעת כיצד יפעל- אסור להרגיז אותו. המשמעות היא שבגלל שאין לדעת כיצד יפעל - אסור להתחשב בו וצריך לשמור עליך.
מי אני
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בדרך אל האור

שליחה על ידי אחת* »

שימי לב, רמזורית, שליאת מדגישה שהשינוי הוא לא רק שהפסיקה להפגע, אלא שהיא לא מאפשרת פגיעה. ואם פגיעה כזו מתרחשת- היא ממהרת להעמידו במקום. כועס? שיכעס גם שנה. נעלב? שיהיה לו לבריאות. יוצא בטריקת דלת? יכול גם לא לחזור.

בדיוק בדיוק. לא רק להפסיק להיפגע, להעמיד במקום!

ראה לי רע לנפש שלכן ורע לילדים, שחיים עדיין במערכת יחסים אלימה

רמזורית זה רע לילדה שהיא שומעת את אבא מדבר גם אליה בתוקפנות וגם באלימות על אמא שלה, וגם משתמש בהשמצה על אמא שלא כדי לנזוף בה. את חייבת להעמיד אותו במקום, להגיד לו שהוא אלים וגס רוח ליד הילדה. היא צריכה לדעת שזה לא נורמלי!
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

שהאיום שינהג באלימות פיזית-יעצור אותך מלפעול לשינוי
ההפך הגמור!
המצב כ"כ פתולוגי שמבחינתי כל עליית מדרגה היא סיבה לשבור את הכלים. לא סביר בעיני שהוא ינקוט אלימות פיזית, ואם כן, זה יהיה קל בהרבה לקום וללכת.
שבירת העציצים היתה האקט הכי אלים שלו עד היום.
אני ממש לא מפחדת, אם הוא יעשה משהו יותר גרוע זה רק יפעל לרעתו.
הוא מצליח להיות הכי אלים שאפשר בלי לעשות שום דבר "פלילי".
אם הוא יבגוד בי, רגשית לא אפגע בכלל, אבל זה יהיה תירוץ מעולה לעשות סוף לדבר הזה.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בדרך אל האור

שליחה על ידי אחת* »

שבירת העציצים היתה האקט הכי אלים שלו עד היום.

יש דברים שתיארת פה שהיו לא פחות אלימים. פה הוא גם מגיע לנזקים חומריים.
אני חושבת שהיום אם היה נעלם עם הילדים כמו שהוזכר פה, היית מרגישה כמו בקשר לעציצים.

הוא מצליח להיות הכי אלים שאפשר בלי לעשות שום דבר "פלילי".

רמזורית, הוא עשה דברים איומים מאוד מאוד מאוד, שנחשבים בכל זוגיות סבירה לסיבה להעיף מישהו מהבית.

ורק שיהיה ברור, שבירת העציצים זה באמת אקט סופר אלים!!!
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בדרך אל האור

שליחה על ידי אחת* »

אבל זה יהיה תירוץ מעולה לעשות סוף לדבר הזה.

רמזורית, הוא נתן לך הרבה תירוצים מעולים לעשות סוף. מיליון. את פשוט עוד יותר מודעת עכשיו וזה טוב. כיום ידוע בכל מקום שאלימות רגשית היא לא פחות קשה מפיזית. כולם יודעים את זה וכותבים על זה בכל העולם כל הזמן. והוא בכל מקרה גם נהג באלימות פיזית עם הילד והסנדלים והקולה ולא לדבר איתך אחרי שילדת והברוגזים ולא לבוא לבקר אותך בבית החולים ועוד ועוד ועוד.
הוא מאוד אלים! את פשוט רגילה לאלימות. במערכת יחסים נורמלית, מעשה אחד כזה היה מספיק.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שבירת העציצים היתה האקט הכי אלים שלו עד היום
לא נכון.
לפחות ממה שספרת פה, חטיפת הילדים היתה אקט אלים ופלילי.
וגם- מה שספרת על יחסיכם האינטימיים- נשמע לי תמיד מאוד אלים.
לא כדי להתנצח איתך אני כותבת, אלא כדי לשקף לך. התרגלת, לצערי הרב, לכל כך הרבה אלימות, שאפילו לא קראת לה אלימות. אבל יש אלימות.
אני לא יודעת לאן זה יתפתח, כמובן, אבל חשוב לי להאיר לך, כמו שעשינו בעבר: זה קללות, זו אלימות מילולית, זו התעללות, וכן- זו אלימות פיזית.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אוי. כולן כותבות ביחד...
מי אני
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

אני חושבת שמבחינתו זה עניין של זמן עד שאני מפרקת את המשפחה, זה לא גורם לו להיות יותר נחמד-להפך. הוא זועם. הוא לא מנסה בכלל להתנחמד, הוא חושב שכבר החלטתי. הלילה שלחתי לו מייל ובו כתבתי שמפריע לי האלימות המילולית אל הילד והשפה שהוא מקטין אותי לפני הילדים, והאוכל, וכתב לי לקונית: את טועה אני לא מסכים איתך בכלל. תתקעי את הסכין מתי שתמצאי לנכון"

הבוקר גם הניח תפילין, לא ברור בכלל באיזה קטע (אולי מבקש מאלוהים שלא אחליט להתגרש) בכל אופן, המחשבה הזו לא גורמת לו להתנהג טוב יותר. והוא כועס מאוד
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

המחשבה הזו לא גורמת לו להתנהג טוב יותר. והוא כועס מאוד
בדיוק. זה בכלל לא בשליטתו. ולכן אם הוא יעשה משהו יותר גרוע זה רק יפעל לרעתו. זה בכלל לא בסט השיקולים שלו.
יש לו רק אגו פגוע, שהוא מנסה להשיב את כבודו על ידי רמיסתך. בשבירת עציצים, באיומים, בהשפלות.

הערה: האגו הפגוע הוא לא באחריותך. ולמעשה, בכלל לא קשור אליך ואל מעשייך. אני מנחשת שאי שם בילדותו רמסו אותו ולא ראו אותו, ולכן כל משפט שלך, כל מעשה שלך (כמו להכין סנדויצ'ים לילדים) מתפרש כניסיון לפגוע בו.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

את יודעת, גברים מכים שנמצאים בטיפול מספרים שהם לא רוצים להכות את האישה. באמת שלא. אבל משהו קורה (האוכל לא מספיק חם לדוגמא), בחויה האישית זה מתפרש כאיזשהו עלבון וזלזול והם לא רואים בעיניים. לא יכולים לשלוט בעצמם.
ממש כמו ילד קטן שלא קיבל מה שהוא רצה וזורק את עצמו, או מרביץ וצורח.
מינוס ההבדל- שמדובר בבן אדם מבוגר שחייב לקחת אחריות על מעשיו והתנהגותו. ולהבין את ההשלכות של מעשיו.
ומינוס ההבדל שבעלך, להבדיל ממתעללים רבים, כולל אלו שנשים מתארות כאן, לא לוקח אפילו בדל אחריות. גם לא בדיעבד. לכן המצב כ"כ פתולוגי .
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

אני לא מסכים איתך_ אין פירושו _את טועה
זה בכלל לא לקוני. זה שוב מתעלם ממך כשווה לו, מתעלם ומבטל את דעתך.
וזה עוד לפני תוכן הדברים, כאילו הדרישה שלא לאיים, לזלזל ולהקטין ליד הילדים זה איזשהו דבר מופרך, ולא תנאי בסיסי.
את מבינה שזה בסיסי, נכון? שאפילו לא צריך לומר את זה מרוב שזה ברור. נכון שהיה לך ברור שהוא לא יכול להעיף לך סטירה כי לדעתו "את טועה"? אז בדיוק אותו דבר.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

ומינוס ההבדל שבעלך, להבדיל ממתעללים רבים, כולל אלו שנשים מתארות כאן, לא לוקח אפילו בדל אחריות. גם לא בדיעבד. לכן המצב כ"כ פתולוגי .

נכון. הוא באמת מקרה מאוד קיצוני של התעללות.

וכתב לי לקונית: את טועה אני לא מסכים איתך בכלל. תתקעי את הסכין מתי שתמצאי לנכון"

זאת באמת לא תשובה לקונית. זאת הכחשה טוטאלית של המעשים שלו, הקטנה שלך ואלימות. זאת מניפולציה קשה מאוד, שכוללת גם הצגה של העובדות שהוא מדבר בתוקפנות כשקר וגם הצגה שקרית שלך ככזאת שתוקעת סכינים.

הוא מתעלל קשה ביותר. הרבה יותר ממתעללים שאני מכירה ומהבעל לשעבר שלי.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

מפריע לי האלימות המילולית אל הילד והשפה שהוא מקטין אותי לפני הילדים, והאוכל

מה הוא אמר לילד? מה הוא עשה עם האוכל?
חשוב מאוד שתפרטי ותוציאי החוצה, רמזורית. זה ממש עוזר לראות את המצב לאשורו.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

מי אני כתבה :
_לענות! הילדים מוכרחים ללמוד שאסור להם לקבל יחס כזה והתנהגות כזו.
וילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית._

בדיוק. חובה לענות.
זה השלב הבא.

אצלי בתהליך היה את השלב שלא הגבתי כי - זה עבר לי כמו זבוב מעל לראש ואז מבלי להיות מודעת זה החל לכרסם לי בבטחון העצמי
אחר כך כשהבטחון העצמי נפגע זה התחיל ממש לפגוע ולהרוס כל חלקה טובה.
כשהתחלתי לעבוד עם עצמי בכיוון של לצאת מהמקום הזה שוב היו פעמים רבות ש- זה עבר לי כמו זבוב מעל לראש כי כבר האמנתי שוב בעצמי וידעתי שהוא מנסה להקטין להשפיל וכו'. זה היה טוב כי לא נתתי לו את מה שהוא ביקש (להשפיל, להקטין, לפגוע... כאמור) אבל זה היה רק אמצע הדרך.
עכשיו כשאני כבר ממש יכולה להתמודד עם כל ההשלכות אני כן מרשה לעצמי להפגע וזה הופך לכעס כי אני לא מוכנה שיפגעו בי או בילדים.

כבר אמרתי בעבר, הילדים צריכים שתעני. הם צריכים לראות שאמא כבר לא מוכנה שמשהו משתנה.
זה יאפשר גם להם את החופש להביע את התחושות האמיתיות שלהם. זה יעזור להם מאד מבחינה נפשית עכשיו ויתן להם כלים נכונים לחיים בעתיד.

את צריכה ללמוד לענות בצורה שקטה אבל מאד לא מתפשרת (זה קשה מאד - אצלי הרבה פעמים זה גולש לצעקות כי באמת אי אפשר כבר לשמוע את התגובות שלו)
משהו כמו : אבא אמר עכשיו משהו שלילי וזה ממש לא מתאים. בואי אעזור לך. אני יודעת שאת יכולה לעשות את זה אבל זה קצת הלחיץ אותך. לא נורא זה קורה לכולם. אני אעזור לך בכיף. תראי שברגע שתרגעי הכל יסתדר.
אני עשיתי את השיחות האלה עם הבת שלי על בסיס יום יומי וזה עובד.
הייתי אומרת לה משהו בסגנון : את יכולה, את מדהימה, תאמיני בעצמך. את מרגישה בודדה וזה משהו פנימי רק את יכולה לגלות מה גורם לך למצב רוח רע ואפשר לשנות את זה וכו' וכו' וכו'.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

מי אני כתבה :
לענות! הילדים מוכרחים ללמוד שאסור להם לקבל יחס כזה והתנהגות כזו.
וילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית.

בדיוק. חובה לענות.
זה השלב הבא.

אצלי בתהליך היה את השלב שלא הגבתי כי - זה עבר לי כמו זבוב מעל לראש ואז מבלי להיות מודעת זה החל לכרסם לי בבטחון העצמי
אחר כך כשהבטחון העצמי נפגע זה התחיל ממש לפגוע ולהרוס כל חלקה טובה.
כשהתחלתי לעבוד עם עצמי בכיוון של לצאת מהמקום הזה שוב היו פעמים רבות ש- זה עבר לי כמו זבוב מעל לראש כי כבר האמנתי שוב בעצמי וידעתי שהוא מנסה להקטין להשפיל וכו'. זה היה טוב כי לא נתתי לו את מה שהוא ביקש (להשפיל, להקטין, לפגוע... כאמור) אבל זה היה רק אמצע הדרך.
עכשיו כשאני כבר ממש יכולה להתמודד עם כל ההשלכות אני כן מרשה לעצמי להפגע וזה הופך לכעס כי אני לא מוכנה שיפגעו בי או בילדים.

כבר אמרתי בעבר, הילדים צריכים שתעני. הם צריכים לראות שאמא כבר לא מוכנה שמשהו משתנה.
זה יאפשר גם להם את החופש להביע את התחושות האמיתיות שלהם. זה יעזור להם מאד מבחינה נפשית עכשיו ויתן להם כלים נכונים לחיים בעתיד.

את צריכה ללמוד לענות בצורה שקטה אבל מאד לא מתפשרת (זה קשה מאד - אצלי הרבה פעמים זה גולש לצעקות כי באמת אי אפשר כבר לשמוע את התגובות שלו)
משהו כמו : אבא אמר עכשיו משהו שלילי וזה ממש לא מתאים. בואי אעזור לך. אני יודעת שאת יכולה לעשות את זה אבל זה קצת הלחיץ אותך. לא נורא זה קורה לכולם. אני אעזור לך בכיף. תראי שברגע שתרגעי הכל יסתדר.
אני עשיתי את השיחות האלה עם הבת שלי על בסיס יום יומי וזה עובד.
הייתי אומרת לה משהו בסגנון : את יכולה, את מדהימה, תאמיני בעצמך. את מרגישה בודדה וזה משהו פנימי רק את יכולה לגלות מה גורם לך למצב רוח רע ואפשר לשנות את זה וכו' וכו' וכו'.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

עוקבת, מה זה משנה מה הוא עשה עם הילד ועם האוכל? אין פה שום דבר שידהים אתכם. עוד התנהגות מהסוג המאוס והשתלטן והכוחני.
אני צריכה עכשיו עבודה עצמית ענקית כדי להתחיל לענות לו בעוד הברזל חם.
זה נוגד את כל המהות שלי בערך.
אני לא אחת שיודעת לענות באסרטיביות ולהעמיד במקום.
ולעשות את זה בשלוות נפש, זה יהיה קשה עוד יותר. הזירה הראשונה שבחרתי זה להגן על הילדים כשהוא פוגע בהם, על המקום ולא בשיחת שיקום לאחר מכן.
לפחות אני מזהה את הכשל אצלי. ומעוניינת להתחזק בזה. הלוואי שאצליח.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

הזירה הראשונה שבחרתי זה להגן על הילדים כשהוא פוגע בהם
טוב מאוד!
אבל שימי לב, הוא פוגע בהם גם כשהוא אומר, לכאורה, רק לך: האוכל שלך מגעיל, או מסכנים שאתם צריכים לאכול את מה שאמא בישלה וכו'.
קודם כל, כי ילד נעלב כשמעליבים את ההורה שלו. בעצם גם מבוגרים...
שנית, כי ההורה הוא חלק מהילד (ביולוגית, רגשית, נפשית), ולכן כל עלבון להורה, כמוהו כעלבון לילד.
ולבסוף- זו פגיעה לילד להיות חשוף להתנהגות כזו ולשפה כזו. לחיות במקום שככה מותר לדבר בו אל בני משפחתו.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

עוקבת, מה זה משנה מה הוא עשה עם הילד ועם האוכל? אין פה שום דבר שידהים אתכם. עוד התנהגות מהסוג המאוס והשתלטן והכוחני.
כלל ראשון בהתמודדות עם מתעלל זה לפרט כל הזמן מה הוא עושה. להוציא את זה החוצה ולספר באופן מפורט. זה עוזר להיות מודעת לדברים, לעבד אותם ולשמוע עליהם תגובות.

התשובה שלך לא היתה נעימה :-(
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

סליחה, עוקבת. ממש סליחה.
אני לא בקטע של לפגוע באנשים.
בקשר לאוכל, היתה השבוע התנהגות אופיינית: הכנתי לילדים ארוחת צהריים נורמלית ממש עם כמה סוגי אוכל, והם ישבו ואכלו. והוא הגיע באמצע הארוחה עם קניות מהסופר, ותוך כדי שהם יושבים לאכול הציע להם באגט עם נקניקיה... זה היה כ"כ מעצבן.
לפני הרבה זמן, הכנתי להם פעם פיצה ביתית לארוחת ערב, והוא החליט לצאת איתם בערב ל... פיצריה. אולי זה היה בטעות אבל זה היה נראה ממש רע. (הפיצה שהכנתי כמובן לא נאכלה)
יש עוד דברים, כמו מאכלים שהוא תמיד מכין, ואם משום מה הפעם אני הכנתי אותם, הוא לא יטעם מהם בכלל. בכוונה. זו לא ביקורת מילולית אבל זה זועק כמו אלף מילים נגדי.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

זועק כמו אלף מילים נגדי.
את צודקת. ברור שזה מגעיל וברור שזה בכוונה. וחשוב שתספרי את זה, כי במשך זמן רב לא יכולת לשים את האצבע על הבעיה. הרי אם חטפת סטירה- ברור מה קרה כאן וקשה יותר להכחיש (קשה, אך, לצערי, לא בלתי אפשרי). בעוד שהתנהגות כזו הרבה יותר מתעתעת. וההקשר שלה חשוב להבנת הסיטואציה.
אני חושבת שגם כאן צריך להעמיד אותו במקומו וליד הילדים: "סליחה, הם אוכלים כבר ארוחה, שטרחתי עליה. זו התנהגות מזלזלת". תהיה מריבה, אבל הוא ילמד שאי אפשר לזלזל בך יותר ובמיוחד ליד הילדים, וגם הילדים יקבלו תיקוף להרגשה שמשהו לא בסדר קרה פה, אבל קשה להסביר מה. ובהיעדר שיקוף והסבר- התנהגות כזו מוסברת כנורמה ותהפוך ל התנהגות שלהם (כמו שאת רואה עם הבן) או לאנשים שמוכנים לספוג התנהגות כזו, כי ככה זה.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

אני לפעמים מנסה להבין איך אפשר להגיע לדעה כזו שלילית עלי בתור בן אדם. לראות בי אדם שרק מנסה להרוס ולהפריע, קר ואגואיסט. זה פשוט מעוות!!!!
במקום לראות את החיובי בזה שאיכפת לי מהבריאות של המשפחה כשאני מאכילה אותם "היא קיצונית, היסטרית והיפוכונדרית"
במקום להעריך את זה שאני בניגוד אליו עובדת המון ומרויחה כסף, ודואגת ומודאגת מהפרנסה כל הזמן, ( כי הוא עובד המון בחינם בגלל שלא מוכן לעסוק המלאכה הבזויה של גביית החובות שלו) - "היא סוגדת לכסף. רק כסף מעניין אותה"
במקום לראות איך אני מנסה להתעניין בילדים ולעזור להם, ויש הרבה צורך בעזרה, "היא מחנכת אותם להיות תלותיים וחסרי משמעת"


הכל, הכל מפורש נגדי.

איזו אישה כן יכלה להסתדר עם אדם כזה??? אישה כנועה וצייתנית?
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני לפעמים מנסה להבין איך אפשר להגיע לדעה כזו שלילית עלי בתור בן אדם.
אין מה להבין זה פשוט מעוות!!!!


איזו אישה כן יכלה להסתדר עם אדם כזה??? אישה כנועה וצייתנית?
לא. גם היא לא. כי אין לזה סוף. אין משהו שאפשר לעשות (ולא שצריך, כן?) כדי להניח דעתו של גבר מתעלל. תמיד ימצא משהו.
כי זה לא מה או איך או למה שאת עושה. זה הצורך שלו להרגיש בשליטה. והוא יכול לעשות זאת רק על ידי השפלתו האינסופית של הזולת.
זה פשוט מעוות!!!!
וטוב שאת רואה את זה.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני בניגוד אליו עובדת המון ומרויחה כסף
אני דוחקת בך לשים מאוד לב לדבר הזה.
אני לא יודעת האם זה אופייני, אבל גם אצלי התברר שכל ה-עסק לא מחזיק את עצמו. ויש חובות והלוואות על הלוואות ובעיות.
האמנת שהוא מאוד חכם ומוצלח, כי זה מה שהוא שכנע אותך להאמין. אני חושבת שהוא הרבה פחות, וזה מתבטא גם בניהול העסק.
ואני הבנתי- מאוחר מאוד- שלא היה "בכבוד שלו" לעסוק המלאכה הבזויה של גביית החובות , כי הוא חייב היה להרגיש שהוא גדול ומצליח, ולא צריך את השקלים העלובים האלה (גם אלפי שקלים, כן?).
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

הוא איש של עקרונות, הוא דון קישוט. עובד ומשקיע זמן אינסופי ונסיעות אינסופיות כדי לתת שירות מעולה. אבל כסף??? לא מעניין. לפרנס שמונה נפשות, זו לא סיבה לדאוג שישלמו לו.
מבחינתו אני זו שבגללה אנחנו לא מתפרנסים, כי אם לא הייתי הורסת את העסק המשותף היינו מרויחים עשרות אלפי שקלים בחודש. זה הכל בגללי.
כל הכסף שיש בחשבון השוטף , הוא ממני.
בחודשיים האחרונים הוא לא הכניס שקל. למרות שעבד ונסע המון.
אם אני מעזה להעביר ביקורת על ההתנהלות שלו, וואי וואי וואי איזו שטיפה אני מקבלת.

בקשר לזה שמה שלא אעשה אני האשמה, אנקדוטה דווקא מגיסתי. כל החיים בעלה ירד עליה שהיא עצלנית ולא עובדת ולא מטפלת בבית (עם חמישה ילדים). בשנתיים האחרונות היא עובדת כמו חמור ומפרנסת כמעט בלעדית. האם הוא מרוצה ממנה? ברור שלא.
פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. ביקורת מרעילה לא מתה, היא רק מחליפה תירוצים.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אם-אז
כתבתי בעבר אצלך או בדף אחר שזהו משפט אופייני מאוד. וכמובן אם מישהו אחר-אז. חלילה אין לקיחת אחריות.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

סליחה, עוקבת. ממש סליחה.

בסדר גמור, רמזורית היקרה. אין גם חובה לספר. זה פשוט חשוב עם מתעללים, לכן אמרתי.

וחשוב שתספרי את זה, כי במשך זמן רב לא יכולת לשים את האצבע על הבעיה. הרי אם חטפת סטירה- ברור מה קרה כאן וקשה יותר להכחיש (קשה, אך, לצערי, לא בלתי אפשרי). בעוד שהתנהגות כזו הרבה יותר מתעתעת. וההקשר שלה חשוב להבנת הסיטואציה.

ההתנהגות שלו עם האוכל היא בלתי נסבלת, רעה ומקטינה. הוא מנסה להרוס לך בכל דרך. והכול בכוונה. לתת לילדים אוכל בזמן שהם אוכלים אוכל שבישלת זאת חזירות וניסיון להרוס לך.
אני בניגוד אליו עובדת המון ומרויחה כסף

מי אני כל כך כל כך צודקת!!
את חייבת לשים לב לזה.
חברה, הוא מקרה קיצוני מאוד של מתעלל. אם הוא גם לא מפרנס והורס לך בכל דבר וכל כך לא סובל אותך והוא כזה שקרן ומכחישן ואת אפילו לא יכולה לסבול את המגע שלו ואת הסקס איתו, זה ממש לא ברור למה את נשארת איתו.
הוא הרי אדם דוחה. הוא אפילו מעמסה כלכלית!

אני לפעמים מנסה להבין איך אפשר להגיע לדעה כזו שלילית עלי בתור בן אדם. לראות בי אדם שרק מנסה להרוס ולהפריע, קר ואגואיסט. זה פשוט מעוות!!!!

רמזורית, קודם כול, זה בכלל לא חשוב מה הוא חושב עלייך. הוא לא איש ששווה בכלל לחשוב מה הוא חושב עלייך. הוא אדם דוחה במיוחד.
שנית, הוא היה עושה את זה לכל אחת ואחת שהוא היה מתחתן איתה. הוא אדם עם נפש חולה מאוד ורעה מאוד. הוא חי על הקטנה של אחרים.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

נשמע שאת חייבת להפריד חשבונות, בלי קשר לכל שאר הבעיות, קצבת הילדים וההכנסות שלך לא יכולות לכסות על ההפסדים שלו. אסור לתת לזה להמשיך להתקיים.
הייתי_שם*
הודעות: 77
הצטרפות: 17 ספטמבר 2004, 09:10

בדרך אל האור

שליחה על ידי הייתי_שם* »

נשמע שאת חייבת להפריד חשבונות, בלי קשר לכל שאר הבעיות, קצבת הילדים וההכנסות שלך לא יכולות לכסות על ההפסדים שלו. אסור לתת לזה להמשיך להתקיים.

רמזורית, את חייבת לפתוח חשבון שלך, בלי ידיעתו, זה לא עניינו, ולהזרים לשם את רוב הכסף שלך.

את חייבת.
זה לא קשור לגירושין או לא גירושין. זאת הגנה על עצמך ועל הילדים שלך.
בבקשה, נהגי באחריות.
אני לא הבנתי שהוא גם לא מכניס כסף. זה מחריד. וזה שכשאת רוצה שיפרנס כשיש משפחה של שמונה נפשות, והוא אומר שאת רק מתעניינת בכסף, זאת מניפולציה מרושעת שפוגעת בילדים!
הייתי_שם*
הודעות: 77
הצטרפות: 17 ספטמבר 2004, 09:10

בדרך אל האור

שליחה על ידי הייתי_שם* »

רמזורית יקירה, אני גם מצטרפת לאלה שאומרות לך שהוא מתעלל קיצוני מאוד. הייתי נשואה לבעל מתעלל וזה היה סיוט והיה הרבה פחות גרוע ממה שאת מתארת.
מה שאת עוברת זה גיהנום כל דקה. את אפילו לא יודעת אם ארוחה לילדים לא תופרע על ידו. הוא אבא נורא, שיהיה לך ברור. הוא אבא נורא.

וגם הילדים יקבלו תיקוף להרגשה שמשהו לא בסדר קרה פה, אבל קשה להסביר מה. ובהיעדר שיקוף והסבר- התנהגות כזו מוסברת כנורמה ותהפוך ל התנהגות שלהם (כמו שאת רואה עם הבן) או לאנשים שמוכנים לספוג התנהגות כזו, כי ככה זה.

טוב שסיפרת על הנקניקיות באמצע הארוחה ועל זה שהוא בכלל לא מברר אם הכנת משהו לפני שלוקח אותם לפיצה (על חשבונך). איזה קונפליקט לילד לאכול אוכל של אמא ואז אבא מחבל לה בארוחה, אבל הילד לא בדיוק יודע מה לעשות. הוא מרגיש שזה לא בסדר. כי גם כשהוא משחק עם חבר וחבר אחר בא ונותן לחבר שלו משחק אחר, זה נחשב התנהגות לא טובה. אבל הוא לא רוצה לפגוע בהורים.
ולשמוע שאמא תלותית...

רמזורית הוא אבא נורא ואיום ואדם נורא. הוא מתעלל מאוד קיצוני.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

אהבתי את מה שעוקבת כתבה :
כלל ראשון בהתמודדות עם מתעלל זה לפרט כל הזמן מה הוא עושה. להוציא את זה החוצה ולספר באופן מפורט. זה עוזר להיות מודעת לדברים, לעבד אותם ולשמוע עליהם תגובות.

אני מספרת כאן שאני לא מאפשרת לפגוע יותר. איך ??? בדיוק בגלל זה בגלל המודעות.

אם אני מבינה במיידי שעכשיו מקטינים אותי אז מיד בלי שום השעיה אני פועלת. למשל משפט כמו "את לא יודעת לחנך ואת תשאי בתוצאות בעתיד" יתקל מיד בתגובה "אני אמא מצויינת וזה בסדר גמור אני אשא בתוצאות בעתיד" (כי אין לי שום חשש מהעתיד כשאני מגדלת את ילדי בסבלנות ובאהבה וכי ממילא אני כבר לא מצפה ממנו לשום נטילת אחריות וזה בסדר אני אסתדר לבד, זה ממילא מה שקורה בפועל. העזרה מותנית ב"איך התנהגתי" אז לא צריכה שום עזרה. וגם מחשבות של : תראו מי מדבר איתי על צורת חינוך וגידול ילדים ... - רמזורית תראי כמה מחשבות מאחורי משפט אחד פשוט. מחשבות מחזקות להמשיך ולפעול בדרך שלי ללא חשש וללא פגיעות - וזה נובע ממודעות לעצמי וגם להתנהגותו).

אם אני מבינה שפעולה מסויימת נועדה להפעיל אצלי רגשי אשמה ואין לזה שום קשר למציאות אז אני מסרבת להרגיש רגשי אשמה וגם שואלת את בן זוגי אם הוא מנסה לגרום לי להרגיש אשמה עכשיו ????

אם אני מזהה איום אני מייד נעתרת ומציינת שזה תקף לשני הצדדים : למשל "מעכשיו אני אצא עם החברים שלי ושלא תתלונני .... (לא משנה עכשיו ההקשר) מיד נתקל ב"אין בעיה תעשה את זה, תצא עם מי שאתה רוצה ולאן שאתה רוצה ומהיום אני יוצאת עם החברות שלי לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה ... היום בערב אני לא בבית".

הכוונה היא שאם יש מודעות למתי הערות נאמרות בהקשר של הקנטה בחביבות לבין מתי הכוונה היא לפגוע אזי יש אפשרות להתנגד וכו'
בקיצור מודעות זה שם המשחק ולשם כך צריך לצבור ידע.

תמשיכי לשתף יקירה.
הרצון לשקף לך את התמונה הוא בדיוק לשם כך ובשום פנים ואופן לא לפגוע בך. למרות שקשה להתבונן במראה הזאת וקשה להכיל את חייבת את זה לעצמך.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

אם חסרות דוגמאות מזון, טרי טרי מהשטח.
בתי הכינה פסטה לצהריים והיה גם אפונה ופלאפל. הוא הוסיף להם לצלחות שניצל מהמקפיא, סבבה. הקטנים לא היו רעבים ולא נגעו באוכל. שמרתי להם במקרר לאחר כך.
כשביקשו שלוק ונשנוש, התניתי את זה בזה שיסיימו קודם את ארוחת צהריים.
אבל אל דאגה, אבא שלהם חילק להם בשמחה שלוק וגם בייגלה תוך התעלמות מכוונת מההוראה שלי, ואז החליט להכין צ'יפס)(והאוכל במקרר, מה איתו?) את הצ' יפס הוא שרף ועכשיו מכין חדש, והציע גם שקשוקה.
הכל בלי אף מילה, אבל מתוזמן ומכוון היטב נגדי. הוא יהיה השוטר הטוב של האוכל, זה שנותן אוכל כייפי וג'אנקי, ואני השוטר הרע.

הוא מלמד את הילדים שהחוקים שלי לא שווים כלום, וכדאי להתעלם מהם.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

רמזורית, אז בעצם הוא גם התעלם מהפסטה של הבת? או שהיא נגמרה כבר?
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

הוא מלמד את הילדים ש_ את _לא שווה כלום, וכדאי להתעלם מ מך
ככה קשה- ככה נכון.
וגם הילדים, מסכנים, סטטיסטים פה ברצון שלו להשפיל אותך ולשלוט בך.
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

בדרך אל האור

שליחה על ידי עוקבת* »

וגם הילדים, מסכנים, סטטיסטים פה ברצון שלו להשפיל אותך ולשלוט בך.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

למשל משפט כמו "את לא יודעת לחנך ואת תשאי בתוצאות בעתיד" יתקל מיד בתגובה "אני אמא מצויינת וזה בסדר גמור אני אשא בתוצאות בעתיד"
משפטים כמו אלה, בעיקר ליד הילדים, צריכים, לדעתי, גם לתווך לילדים: זה משפט מאוד לא יפה, שנאמר כדי לפגוע ולא כדי לעזור. אנחנו לא מדברים ככה לבני אדם/בתוך המשפחה. או משהו כזה.
כלומר- לא רק תגובה קונקרטית למילים, אלא גם פתיחות מלאה לגבי מה שקרה פה כרגע, ולמה זה לא תקין.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

אני לא יכולה לישון, יש לי סיוטים. האווירה על סף פיצוץ פה. הוא צבע את המקלחת של החדר שלנו אז לקחתי מזרון לישון בחדר של הבנות (תודה לאל).
אני מדמיינת תסריטי זוועה, של פיצוץ היסטרי בנוכחות הילדים בגלל שפתאום יגיע הקש שישבור את גב הגמל ואני אומר לו, זהו עד כאן!!
ואז בטירוף שלו הוא גם יקלל אותי לפניהם ויתנהג באלימות לרכוש, ישבור דברים, הוא מסוגל עקרונית גם לשרוף את הבית. שהרי הוא בנה את הבית אז מותר לו. (בדומה לזריקת העציצים, "אני הבאתי אותם") תבינו שהוא אף פעם לא עשה שום דבר דומה, אבל בגלל שמבחינתו זה לא צודק ואני אשמה, רק אלוקים יכול לצפות איך הוא יגיב. ההשלכות של ההתנהגות שלו על הסביבה אף פעם לא העסיקו אותו אז בטח לא יהיה איכפת לו בכלל מה זה יעשה לילדים.
הרי אני המטורפת שפוגעת בהם, אז הנזק שהוא יעשה לא נחשב. הכל בגלל הרעיונות שלי לפרק את המשפחה.
גם טראומה לילדים מפיצוץ כזה מלחיצה אותי. אני מרגישה כאילו האוויר מלא אדי דלק ורק חסר גפרור קטן שיגרום להכל להתפוצץ.

אולי זה סמלי שהוא צובע וצובע את הבית כבר שבוע. קודם כדי להשיג אחיזה והצדקה בבית, שלא אעז להעיף אותו אחרי כל ההשקעה שלו פה, וגם לעשות קוסמטיקה וצבע בזמן שהפחחות, הזוגיות, כ"כ שבורה. (כמו הזקנה שמשתזפת על חוף הים ומישהו צועק לה, גבירתי, קודם פחחות אחר כך צבע"

בקיצור, קשה קשה... מפחיד.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

מאוד מפחיד.
כמו שאני רואה את זה, את צריכה לצאת משם עם הילדים הסופש, או שמישהו יבוא להיות אתכם. אולי תלכו לישון אצל ההורים? אפשר לתלות את זה בשיפוץ או שהזמינו אתכם. או אפילו לומר את האמת. לא נעים ולא מרגישה בטוח איתך. או שאבא שלך יבוא לשון אצלכם?
בכל מקרה, לא להשאיר אותו לבד עם אף ילד.
אולי אני מגזימה, הלוואי. אבל ממש עדיף להיות בצד הבטוח.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

אם את הולכת לסופש עם הילדים, גם כדאי שמישהו יהיה איתך כשאת מודיעה לו. שוב, ליתר ביטחון.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

את לא הבנת. לא הודעתי לו זה גם לא על הפרק כרגע, אבל זה תסריט שיכול להידרדר פתאום. כי אני מבליגה על המון דברים קטנים, והוא מותח את החבל. לא מתאים לי עדיין לשתף במשפחה, רק אם זה יהיה ברור שזה הסוף. אבל המחשבות מפחידות.
הוא לא מסוכן לילדים כל עוד האיום עליו לא קיים. (אלא אם הרעלת סוכר וג'אנק פוד נחשבת לסיכון חיים...)
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

לא התכוונתי שתפרדו. התכוונתי שתלכי עם הילדים לסופש הזה בלבד כי הכל כל כך נפיץ.
הוא מסוכן לילדים, כי, כמו שראית, הוא יודע שהם הדבר היקר לך ביותר בעולם, והוא עלול לנסות לפגוע בהם כדי לפגוע בך.
אני מבינה שזה נשמע לך הזוי ומוגזם, אבל את אומרת:
מבחינתו זה לא צודק ואני אשמה, רק אלוקים יכול לצפות איך הוא יגיב. ההשלכות של ההתנהגות שלו על הסביבה אף פעם לא העסיקו אותו אז בטח לא יהיה איכפת לו בכלל מה זה יעשה לילדים.
אני מדמיינת תסריטי זוועה, של פיצוץ היסטרי
נילי*
הודעות: 79
הצטרפות: 13 יוני 2004, 11:54

בדרך אל האור

שליחה על ידי נילי* »

רמזורית, את כותבת שהוא לא מסוכן לילדים כל עוד האיום עליו לא קיים. זה אומר שאת כן יכולה לדמיין מצב שבו הוא מסוכן להם ולכן בעיני הוא מסוכן תמיד כי הוא לא צפוי וכועס ואי אפשר לדעת מה יהיה הטריגר שיקפיץ אותו ומה תהיה התגובה. העבודה שאת עושה על עצמך נהדרת! אבל לא בטוח שהמשך ההתפתחויות רק בידיים שלך... בבקשה תזהרי ואל תשאירי אותו לבד עם הילדים. הוא לא צפוי ולכי תדעי אם הוא לא יחשוב שזה בכלל לטובתם להרחיק אותם ממך.
סליחה אם אני בוטה אבל מהתיאורים שלך הוא חבית נפץ מהלכת ועדיף להיזהר.
שיהיה סוף שבוע שקט...
רמז*
הודעות: 0
הצטרפות: 13 ינואר 2024, 00:08

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמז* »

פיוווו... קראתי את כל הדף ברצף וקיבלתי חום. באמת נראה שאני מסתובבת סביב הזנב של עצמי. מטרותי לשבוע הקרוב: 1. להתמודד בזמן אמת עם הקטנה /השפלה אלי או לאחד הילדים ולענות לו בביטחון ותקיפות
  1. לפתוח חשבון בנק מקביל ולהתחיל לשים בו כסף. (צעד דרמטי למדי, תוהה אם אצליח להסתיר ואם זו הכרזת מלחמה רשמית) 3. להפסיק עם נדודי השינה... כל לילה מתעוררת ומתהפכת ומסויטת איזה שעתיים שלוש... שהוא לא יישן בלילה!
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מחזקת את ידייך , בהצלחה בדרך (())
רמז*
הודעות: 0
הצטרפות: 13 ינואר 2024, 00:08

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמז* »

הצלחתי הלילה בסעיף 3, ו... נכשלתי באסרטיביות. הוא נזף באחד הילדים שלא ילך בבית בקרוקס, רק בנעליים. בעיני זה הזוי אבל לא הגבתי. אני לא יודעת עד כמה זה שווה מלחמה. אני אישית הולכת בבית בקרוקס חופשי אז מה הקטע? אוף אני חייבת לצאת מהכניעות הזו.
הייתי_שם*
הודעות: 77
הצטרפות: 17 ספטמבר 2004, 09:10

בדרך אל האור

שליחה על ידי הייתי_שם* »

הוא נזף באחד הילדים שלא ילך בבית בקרוקס, רק בנעליים.

הוא אלים טרוריסט מטורף.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

רמזורית,

לגבי המטרות שהצבת לעצמך
  1. מצויין
  2. מצויין
  3. מצויין
לגבי נושא השינה. שינה מאד מאד חשובה ומחסור בשינה לא מאפשר לנו לפעול בצורה הגיונית אלא בסוג של אוטומט.
אני אישית קיבלתי המלצה מהמטפלת לקחת חצי כדור שינה כי גם אני הגעתי למצב של תשישות.
ובחיי שזה ממש עזר לי. גם ישנתי טוב, גם היה לי כח ומוטיבציה לעבוד וגם עמדתי בלחצים ובמלחמת ההתשה כי היו לי אנרגיות.

לקחתי את זה תקופה של שבועיים בערך ומאז לקחתי מידי פעם. במשך שנתיים בערך השתמשתי בכ-30 כדורים ככה שזה לא ממכר זה פשוט עזר לי בלילות קשים לשים הכל בצד וללכת לישון.
מומלץ בחום. הלכתי לרופא המשפחה ואמרתי לו שאני עוברת התעללות נפשית בבית ויש לי קושי להרדם בלילה אני מבקשת כדורי שינה.

לי לא הפריע לשתף את הרופא כי כבר הכרזתי בקול רם איפה אני נמצאית - זה היה חלק מתהליך המודעות ששוחחנו עליו לעיל.
את לא חייבת לשתף. תגידי שאת בלחץ ויש לך נדודי שינה.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

רמזורית,

לגבי המטרות שהצבת לעצמך
מצויין
מצויין
מצויין

לגבי נושא השינה. שינה מאד מאד חשובה ומחסור בשינה לא מאפשר לנו לפעול בצורה הגיונית אלא בסוג של אוטומט.
אני אישית קיבלתי המלצה מהמטפלת לקחת חצי כדור שינה כי גם אני הגעתי למצב של תשישות.
ובחיי שזה ממש עזר לי. גם ישנתי טוב, גם היה לי כח ומוטיבציה לעבוד וגם עמדתי בלחצים ובמלחמת ההתשה כי היו לי אנרגיות.

לקחתי את זה תקופה של שבועיים בערך ומאז לקחתי מידי פעם. במשך שנתיים בערך השתמשתי בכ-30 כדורים ככה שזה לא ממכר זה פשוט עזר לי בלילות קשים לשים הכל בצד וללכת לישון.
מומלץ בחום. הלכתי לרופא המשפחה ואמרתי לו שאני עוברת התעללות נפשית בבית ויש לי קושי להרדם בלילה אני מבקשת כדורי שינה.

לי לא הפריע לשתף את הרופא כי כבר הכרזתי בקול רם איפה אני נמצאית - זה היה חלק מתהליך המודעות ששוחחנו עליו לעיל.
את לא חייבת לשתף. תגידי שאת בלחץ ויש לך נדודי שינה.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

אני לא יודעת עד כמה זה שווה מלחמה.
שווה בהחלט.
כתבתי אתמול באריכות, ונמחק לי :-/ אז בקצרה:
זו דרישה לא סבירה, שמקורה ברצון לשלוט, להכפיף מישהו ולהשליט טרור.
היא בעייתית, ספציפית, כי יש אנשים בבית שכם הולכים בקרוקס, אז למה לו אסור???

ובעיקר- כי מעכשיו המסר הבלתי מתפשר הוא שנגמרו הימים שהוא יכול להשליט טרור על בני הבית.
וגם הילדים צריכים להבין את זה ולראות ולחוות את זה.
תראי מה לי את מתארת: היא לא נותנת לבדל שתלטנות לעלות, אפילו המה שיכול להיות הגזמה: הכין אוכל לבת שלה אבל לא לה? לכאורה, מעשה נדיב כלפי הילדה. לא! תתקוף אותו על שזלזל בה ולאדאג גם לה לאוכל. אני לא חושבת שיש פה הגזמה, אגב. יש מסר חד: אני רואה כל פעולת שתלטנות וזלזול- ואני לא מוכנה לזה יותר.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

עדכון קצר.
היתה לנו איזו התפייסות של שבועיים, אחרי שיחה שהוא יזם. הרשיתי לעצמי קצת נשימה בידיעה שתהיה נפילה. ובאמת נשמתי שבועיים.
לא סיפרתי לעצמי סיפורים שמשהו השתנה. שוב ושוב הזכרתי לי שזה זמני.
פשוט... קיבלתי בלון חמצן קטן.
רציתי לתאר אירוע שהיה ביום שישי שבו אני מודה שקצת ירדתי מהפסים, וגם כעסתי והענשתי אותו על זה.
ביום שישי עבדתי כמו חמור ממש. גם עבדתי, גם קניות כולל דברים ספציפיים שהוא שלח אותי להביא, בישלתי הכל הכל כולל בישול למקפיא, שטפתי עם הבת חצי בית, טיפלתי בקטנים וקילחתי אותם... ממש עבדתי קשה.
הוא עשה איזה שיפוצון בבית במקביל.
רגע לפני שבת, בעוד אני רוחצת את הקטנים ראיתי אותו מתעצבן ומתחיל לשפוך אקונומיקה על השיש ולנגב את זה במגבת מטבח, כי "יש פה ג'יפה לא נורמלית" אציין כי אמנם לא הספקתי לנקות ממש אבל כל הזמן ניקיתי ושטפתי כלים תוך כדי, וגם באמת הכנתי המון דברים.
הנימה הביקורתית שלו עצבנה אותי, הוא אמנם לא אמר כמה שאני טינפתי אבל המסר היה משהו כזה, והוא גם טען שזה היה השיא של כל השבוע שבו היה מלוכלך ( הגזמה.)
גם התרגזתי שלא אכפת לו להרוס מגבת מטבח או להתיז אקונומיקה על המכנסיים החדשים שקניתי לו, העיקר שיהיה פה סטרילי.
אמרתי לו שגם ניקיתי תוך כדי והוא אמר "העובדות מדברות בעד עצמן"

עד כאן, עוד אירוע קטן מתוך מליון כמוהו. איך הגבתי? אמרתי לו שנעלבתי, הרגשתי שהוא כפוי טובה, בכיתי מאוד והוא בכלל יצא. אחר כך הייתי מרוחקת. אפילו הסברתי לו על הקשר בין הדברים.

אז מה לא בסדר בתמונה? אני. כלומר חלילה איני מצדיקה את הביקורת הגועלית, אלא אני כועסת שכל כך נעלבתי.
בשביל מה האנרגיה הנפשית המיותרת הזו?
למה אני לא שוות נפש מול הפרפקציוניזם החולני שלו? הטירוף הזה? שיקפוץ לי.

אני צריכה עכשיו שוב לחשוש להיכנס למטבח כדי לא לחטוף ביקורת על ה"חוסר הגיינה והברדק" שלי???
חה.
וזה עבר לי בראש. הרי לא חשוב מה אני אעשה, הוא לא מרוצה. ומקטר. ומאשים.

היום הוא הציע לעשות על האש והאוטומט אומר לי לא!!!
אני מכירה את הלחץ שלו במצבים האלה. לתקתק במהירות ולנקות כמו משוגעת ועדיין תהיה ביקורת. לא בא לי בכלל על השגעת הזו.

הבעיה היא לא בו. כי הוא חתול והוא יודע רק ליילל.
אני בקורבניות שלי מבזבזת דמעות, וכעס והמון אמוציות מיותרות, במקום להשאיר את זה אצלו ופשוט לתת לו לכעוס ולקטר בלי לקחת מזה כלום. זה לא שלי, זה לא מוצדק.

הוא מנסה לפעמים לאזן ולהגיד דברים טובים עלי ולומר תודה על מאמצים שלי, אבל כל זה אינו שווה לי ברגעים האלו של הרמיסה.

אני כל כך רוצה להפסיק להיפגע . זה לא מגיע לי.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

הרשיתי לעצמי קצת נשימה בידיעה שתהיה נפילה. ובאמת נשמתי שבועיים
יקירה, זה לא זמן לנשימה, זה תעתוע. קודם כל, כי אפשר לומר לעצמנו: שזה זמני אבל זה מחלחל ומשפיע על התודעה. ונעים. וככל שזה ארוך יותר, כך הולכים ונשכחים הדברים הרעים, וברגע שאת טיפה מתרווחת ו אמינה בטוב- בום! זה בדיוק הרגע שבו תחטפי את השטוזה. ובגלל זה, לדעתי, כל כך נפגעת. מאיגרא רמה לבירא עמיקתה. הנפילה קשה וכואבת.
אני אומרת שוב, לכל מי שקורא/ת פה: ההתעללות נדענת ברובה על התעתוע! דווקא התקופה "הטובה" היא זו שמאפשרת את ההתעללות. ה"נשימה", לכאורה, זה מה שמשאיר נשים במקום הרע הזה. הרי, אם כל הזמן רע- אז את יודעת למה לצפות. את יכולה להתחזק, להתחסן ו/או לעזוב. אבל כדאת לא יודעת למה לצפות ומתי (!) זה מה שמפיל אותך.
אני חושבת שכך מתנהלים עינויים, באמת. מה שהכי שובר בני אדם זו לא האלימות, זה חוסר השליטה על חייהם, חוסר היכולת לצפות את הצפוי.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

זה לא מגיע לי.
צודקת!!
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

אני חושבת שכך מתנהלים עינויים, באמת. מה שהכי שובר בני אדם זו לא האלימות, זה חוסר השליטה על חייהם, חוסר היכולת לצפות את הצפוי.

מדויקת כתמיד, מי אני היקרה. זהו המבנה של עינויים.

_הבעיה היא לא בו. כי הוא חתול והוא יודע רק ליילל.
אני בקורבניות שלי מבזבזת דמעות, וכעס והמון אמוציות מיותרות, במקום להשאיר את זה אצלו ופשוט לתת לו לכעוס ולקטר בלי לקחת מזה כלום. זה לא שלי, זה לא מוצדק._

זה לא נכון, רמזורית. הבעיה היא בדיוק בו.
בחיים נורמליים לא צריכים כל הזמן לנסות לא להיפגע מתוקפנות אכזרית שמופנית אלייך. אנחנו לא בנויים/בנויות לזה. האדם יצור חברתי שזקוק לחום ולתמיכה בשביל לחיות באופן נורמלי. אי אפשר ללמד את עצמך להתרגל לתוקפנות ולא להרגיש אותה. זאת לא משימה שאת צריכה להציב לעצמך. זה בדיוק כמו שתנסי להתרגל לסטירת לחי פעם בכמה זמן. יש לך אוזניים, שפה, רגשות, הבנה של טוב ורע. לכן, את לא יכולה שלא להרגיש את התוקפנות שמופנית כלפייך או לא להיפגע ממנה. אף אחת או אחד בעולם לא הצליח לעשות את זה. תמיד יש לזה מחיר עצום.

ממש כואב הלב לשמוע מה שאת עוברת.

למה אני לא שוות נפש מול הפרפקציוניזם החולני שלו? הטירוף הזה? שיקפוץ לי.

זה לא פרפקציוניזם, זה ניסיון להקטין אותך ולהכאיב לך ולשלוט בך. ואת לעולם לא תהיי שוות נפש מול זה. הוא גר איתך ונמצא לידך כל הזמן. הוא תמיד תמיד תמיד יכאיב לך ותמיד יכאב לך כל עוד את איתו.
מי_אני*
הודעות: 102
הצטרפות: 17 יולי 2005, 15:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי מי_אני* »

הרי לא חשוב מה אני אעשה, הוא לא מרוצה. ומקטר. ומאשים.
בדיוק. וכל ההסברים ה"הגיוניים" שאת מנסה כבר שנים לתת להתנהגות שלו, כמו: "פרפקציוניזם_" או _מבחינתו הצרכים שלי שגויים בהווייתם והוא צריך להיות המכוון._ _בשיקולים הרציונליים הצדק איתו
בעיני הוא לא מתעלל לשם התעללות. הוא פשוט מרוכז בעצמו ברמות הזויות ומכור לעניין אחד בלבד
הוא פשוט מאוד מאוד מאוד אגוצנטרי
הם ניסיון של אדם רגיל, שחושב ומגיב בדרך שניתן להסביר, פחות או יותר, להשית את זה על בן אדם שסט האמונות שלו כל כך שונה, שחבל לך על הזמן (במובן המקורי של הביטוי. ממש חבל על זמנך). הוא לא כן או לא עושה/אומר דברים כי הוא מרוכז במשהו או קיצוני או מאמין וכו'. יש רק הסבר אחד: כל מה שהוא עושה מכוון לשלוט בך. גם הקללות והזלזול וההקטנה וחטיפת הילדים- מטרתם להביא אותך למקום שבו את כנועה לגמרי. אגב: אין מקום כזה. אל תנסי אפילו- זה ברור לך, נכון? כשפתחת את הדף הקודם, אמרת שניסית לעשות הכל על פי דרכו- זה גם לא עבד, נכון? כי אין מצב שבו הוא מרוצה. גם אם תזחלי על גחונך- הוא יבוא אליך בטענות. את חייבת להבין - זה לא קשור אליך. לא למה שאת כן או לא עושה, לא למה שאת אומרת. כלום. הוא צריך להשפיל ולהקטין מישהו כדי להיות בסדר בעיני עצמו.
אני יכולה אפילו לנחש, שדווקא ביום שבו עבדתי כמו חמור ממש , היה לו צורך גדול יותר לפגוע בך. כי הוא רואה ויודע שאת יותר ממנו. הוא אפילו לא מפרנס את משפחתו! החרדה עולה. איך הוא ישכך אותה? איך יתמודד? אאוריקה! כמו תמיד: ימצא בדיוק את הדבר הלא מושלם היחיד שעשית ויגדיל אותו לממדי ענק, כך שכל מה שכן עשית יתגמד.
כדי שלא ירגיש כמה גמד עלוב שהוא.
את יודעת למה אני גסה היום? כי הלכתי קצת לחפש את הנימוקים האלו שכתבת והבאתי לעיל. אלו אפילו לא המדוייקים שבהם, זכורות לי מילים שלך מנסה להסביר ולסנגר על ההתנהגות האיומה שלו. ובמהלך הקריאה נזכרתי במה שאת עוברת איתו כבר שנים. מחריד! את בוחרת, למצער, להשאר איתו? או קיי. אבל למה את ממשיכה לתת לו קרדיט?
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי קור_את* »

כל מילה של מי אני מדויקת ושווה זהב טהור. חשוב מאוד מאוד מאוד לקרוא.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

קוראת ומי אני שתיכן צודקות כל כך לגבי ניתוח ההתנהגות שלו.
מי אני? את מתארת כל כך טוב את המבנה האישיותי של המתעלל. זה נכון ככל שהחרדה עולה ההתעללות גוברת.
אני לא אחזור על מה שכבר אמרתן רק הוסיף התייחסות להיבט מהצד של רמזורית.

רמזורית התגובה שלך היתה התגובה הכי טבעית שיכולה להיות.
נפגעת מאד ובצדק. את שואלת למה את נפגעת למרות שאת יודעת מאיפה הדברים מגיעים והתשובה היא ככה.
ככה מרגישים כשמתאמצים ובמקום לקבל הכרת תודה מקבלים הערת ביקורת וזלזול.
גם אצלי היה אישו גדול מאד בנושא הנקיון והוא היה מאד גדול דוקא כיוון שהתאמצתי מאד בנושא הזה.
הוא גילה שזה עקב אכילס שלי כי זה היה מאד מפעיל אותי והוא התביית על זה.
לא משנה כמה טרחתי תמיד היה מוצא שהחדר של הילד "מסריח", שיש "בלאגן" של דברים על שולחן האוכל, ש"נעלמו" לו בגדים כי הם הוכנסו בטעות לארון של הילד, יש ריח של כלבים בבית, יש שערות של כלבים בבית, אי אפשר לחיות ככה בבית כזה "מסריח" ועוד ועוד ... רוצה עוד דוגמאות ? כי יש לי עוד מליון.
וגם אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי ומתחילה מלחמה על מה שהוא אמר ולמה וכמה ...
עד שהפנמתי את מה שקורה והתחלתי להתנהג בדיוק הפוך.
נגיד במקרה כמו שתארת אני היום הייתי נוהגת אחרת.
במקום להגיד למה אתה לא שם לב למה שעשיתי וזה מאד פוגע מה שאתה עושה הייתי מחייכת אליו ואומרת לו וואלה צודק באמת מלוכלך פה טוב שאתה מנקה.
שום מילה על המכנסיים שלו. הייתי מכבסת אותם ושמה בארון עם כתמי האקונומיקה כי זה מעניין לי את ....
בהמון מקרים תפסתי את עצמי בשניה שלפני שיצאו לי המילים מהפה של "למה אתה מתנהג ככה..." ובמקום זה אמרתי... יש כלים וזה מפריע לך ... אז תשטוף. "רוצה שאני אשים את הבגדים שלך בנפרד בתוך שקית ותכבס לבד ?". "נכון אתה צודק.. הבית שלי מסריח... בדיוק, הכי מסריח בעולם".
וגם מול חברים אם אמר משהו מקטין לגבי ההתנהלות שלי בבית מיד אמרתי ברוגע ..." נכון ממי אתה צודק ... אני הכי מבולגנת בעולם... אתה כל כך מסודר אז תסדר" שיואו זה כל כך הוציא את העוקץ גם ממה שהוא אמר וגם ממה שהחברים היו עשויים לחשוב. ניצבת לה גברת שבכלל לא מתרשמת ממה שאומרים או חושבים עליה שזה מרוקן מתוכן את הכלללל.
ואז זה הפסיקקקקקקק ..... היום בבוקר בן זוגי קם והדלת של הבכור החייל שלי היתה פתוחה .... הסדין של המיטה חצי בחוץ... בגדים על הרצפה ... שקיות מפוזרות על השולחן ... בקיצור בלאגן אמיתי. אז הוא קרא לי במן קול בהול כזה ...(מי שעברה התעללות מכירה את השימוש המופרז בדרמות) מיד רצתי אליו כי זה מעין קריאת מצוקה. הגעתי וראיתי אותו מצביע על החדר. מיד הבנתי ומיד הקול שלי התקשח ושאלתי "מה קרה?" הוא מיד הבין שאני מיד הבנתי ומיד שינה את הצורך שלו להעיר הערות ובמקום זה אמר לי בקול רפה..."חשבתי שראיתי מישהו יוצא מהחדר" ... חחחח "אהה" זה מה שעניתי וחזרתי לעיסוקי.

תתחילי ליישם. השלכה - זה מה שהוא עשה לך כל החיים ... עכשיו תורך...
אומר שמלוכלך אז אם מלוכלך באמת תסכימי איתו ותבקשי שינקה ואם המצב סביר והוא מנפח את הנושא תגידי שאת לא מבינה על מה הוא מדבר אבל אם מפריע לו אז בבקשה שינקה את לא מתנגדת.
חשוב חשוב חשוב שלא תכנסי לסרטים כשהוא יבצע דברים בדווקא כמו לנקות עם האקונומיקה. להיפך תשתפי פעולה ואם אפשר בלי כוונה שגם החולצה תהרס אז סבבה בשום פנים ואופן לא להציל אותו מההשלכות למעשיו. אל תדאגי הוא לא מפגר ברגע שהוא יקלוט שאין שום אפקט ל"הקרבה שלו" לצורך הדרמטיות זה יפסיקקקקק.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

חחחח בהקשר של האמור לעיל, נזכרתי שלפני כשבועיים נפגשנו חברים ויצא שדיברו על בישולים.
אישי זרק שמאד השתפרתי וכו' אבל בגלל שאני במודעות מיד חשתי הרגשה של "תעשה לי טובה אני לא צריכה מחמאות (זה ביני לביני - לא נאמר בקול רם)
ומיד לאחר מכן ההרגשה הצדיקה את עצמה כי נכנס איזה דיבור על סיפורי עבר של פעמים שנשרף לי האוכל או שהתנור היה על חום חלש מידי וכו'.

בנימה מאד חדה ובלי להתבלבל סגרתי את השיח בזה שאמרתי שאני מבשלת מצויין !!!!!
אחד החברים אמר בתגובה : "מה שאני אוהב אצל ליאת זה שיאמר לזכותה היא מאד משתדלת"... פחחחח
תגובתי : "... תעשה לי טובה, אל תתן לי יותר מחמאות... משום מה זה יוצא בדיוק להיפך..."
זהו מרגע זה תם ונשלם.

אני רוצה לציין שהחבר שאמר את זה הוא אחלה בחור ובאמת שלא התכוון להקטין אלא להיפך הוא רצה להחלץ לטובתי/לגבות אותי.
השוני הוא בהשקפתי. אין יותר להניח לאחרים להקטין אותי גם אם הם לא התכוונו לזה בכלל.

המסר ברור לכולם ובכל מצב פשוט מאד כי הוא ברור לי.

רמזורית זה קשה לעשות את הסוויץ' אבל מרגע שהתחלת זה משתכלל יותר ויותר ונעשה נוכח עד שאין בלתו.
לי_את*
הודעות: 13
הצטרפות: 13 אוקטובר 2004, 20:36
דף אישי: הדף האישי של לי_את*

בדרך אל האור

שליחה על ידי לי_את* »

שיואו איזה קטעים...
כל רגע יש לי חוויות מתקנות ואני כל כך נהנית מהתהליך....

אני מדברת עלי !!!!!
לא נכנסת כרגע לשאלת השאלות של מה יהיה והאם הוא ישתנה.
אני פשוט נהנית מהשינוי שחל בי.

המודעות, הדרך שבא אני מפרשת את הדברים, היכולת להשתמש בנשק שלו (כלומר מה שלמדתי ממנו) נגדו.
איך שגלגל מסתובב לו ...........

רמזורית פשוט תאמיני.
את רואה את התמונה בגדול וזה הזמן להכנס לרזולוציות יותר ויותר מדוייקות הן לגביו והן לגביך ומשם לשנות את עצמך ואת התגובות שלך.

את לא מבינה איזה כח יש לך !!!!!!!!!!
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

ליאת אין עלייך זה פשוט מעולה!! אהבתי!!
גיסתי פועלת בצורה כזו. היתה תקופה שהיא ניסתה לתחזק טוב את הבית בתקווה שייפסקו התלונות והקיטורים, לא הלך. אז עכשיו היא לא עושה כלום מעבר למינימום ההכרחי.
כשהתלונן שאין לה הכנסות, התבאסה. היום עובדת כמו חמור האם התלונות פסקו? לא.

אז למה בכלל לטרוח? לעשות מה שטוב לי ונכון לי ולא לנסות לעמוד בסטנדרטים חיצוניים.

אגב בסוף כן עשינו על האש, התניתי את זה בכך שלא יהיה לחוץ, והפלא ופלא היו אפס קיטורים והוא גם התנצל ואמר שבאמת נכון שהוא בלתי נסבל כשהוא לחוץ.

מקווה לאמץ יותר ויותר את גישתך ליאת.
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

אני רוצה להעלות כאן נושא משני אבל מטריד ביותר. אני מרגישה שבני בן העוד-רגע-מתבגר מראה סימנים מובהקים של נטיה לתוקפנות, האשמת אחרים בהכל ותחושת קורבן ואני כמובן מבינה מאיפה אך לא מצליחה כלל להתמודד.

יש לו קשיים אובייקטיביים שלו: הוא לחוץ ביותר, (זה דווקא אולי ממני) אבל מוציא קבוע את הלחץ שלו על אחרים באופן קולני ובוטה. היפראקטיבי וזקוק לגירוי מתמיד או להתמכר למסך, כשאין לו תעסוקה הוא מתחיל להציק מאוד לכל מי שלידו. הוא מאוד קולני.
מגיב ברוגז וחוצפה לכל דרישה ממנו ולו הפשוטה ביותר, מתלונן ומתבכיין מאוד ממש כתינוק על כל דבר. מעז לומר דברים חמורים מאוד כמו לצרוח "תהיי בשקט!" "את לא מחליטה עלי!" וטוען שאני מתעללת בו.

כשדברים אינם לרוחו הוא בשליטה עצמית נמוכה ביותר, טורק בחוזקה דלתות ומשליך בזעם חפצים. לא ניתן לנהל איתו שיחה בכלל או לומר כלום כי הוא מדבר איתי תוך כדי בכוונה... זה פשוט מחרפן.
אני לא מוצאת דרך אליו ואיתו. אף ילד מהאחים הגדולים לא עשה אפילו עשירית אחוז ממה שהוא עושה והוא פשוט מתסיס את האווירה בבית כל הזמן. ומכלה את האנרגיות שאין לי.

אבא שלו פחות מעורב משמעותית, אבל מדי פעם נוזף בו או מעניש אותו ואליו כמובן הוא לא מעז לענות ככה. אני יכולה לשלוח אותו לחדר או משהו אבל הוא שם עלי פס.

אל תסבירו לי מה מקור הבעיה. זה ברור. השאלה מה עושים במצב הנתון. זה או לוותר לו ועליו, לא לדרוש כלום כי אין לי כוח למלחמות, ולגדל פרזיט עצלן (על כל משימה עלובה הוא מתלונן כאילו נתתי לו ללכת לכבס בגדים בנהר) וחצוף, ולגרום לאחים לכעוס בצדק על חוסר ההוגנות, או להמשיך לדרוש ולספוג המון חוצפה בוטות ורוגז מטורף.

אני מצליחה גם לתקשר איתו טוב מדי פעם, והוא גם בקשר איתי ומשתף לפעמים אבל זה מתהפך בשניות, ברגע שמשהו לא מוצא חן בעיניו.
הכי כואב לי זה חוסר האחריות המוחלט שלו והנטיה להאשים תמיד את כל העולם רק לא לחשוב שאולי הוא הלא בסדר.

הוא מאתגר מאוד, מביא אותי כמעט כל יום לקצה. גם עצוב לי לחשוב איזה מן מבוגר הוא יגדל להיות. אפילו אם היינו נפרדים הוא כבר כ"כ עמוק בדפוסים הבעייתיים שלו שאני סקפטית אם משהו היה משתפר.
לב*
הודעות: 139
הצטרפות: 22 דצמבר 2003, 17:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי לב* »

הי רמזורית, אני חייבת להגיד שזה נשמע כמה מתבגר יותר מאתגר מהרגיל, אבל מאוד דומה לבת שלי.
במיוחד:על כל משימה עלובה הוא מתלונן כאילו נתתי לו ללכת לכבס בגדים בנהר
הפתרון הוא להפסיק לתת לו מה שהוא רוצה, אם את לא מקבלת מה שאת רוצה. לא עשה את המשימות שלו - אין זמן מסך וכדומה. עובד על ביתי כמו קסם. אבל את צריכה להציב גבולות ולא לתת לאהבה והרחמים להכניע אותך. קשה!
לב*
הודעות: 139
הצטרפות: 22 דצמבר 2003, 17:02

בדרך אל האור

שליחה על ידי לב* »

אה וצריך לנהל טבלה ולעקוב אחרי ההתנהגות והמעשים, אחרת זה מתמסמס.
הייתי_שם*
הודעות: 77
הצטרפות: 17 ספטמבר 2004, 09:10

בדרך אל האור

שליחה על ידי הייתי_שם* »

שבני בן העוד-רגע-מתבגר

בן כמה הוא?
רמזורית*
הודעות: 12
הצטרפות: 22 ספטמבר 2016, 05:43

בדרך אל האור

שליחה על ידי רמזורית* »

12 וחצי
הייתי_שם*
הודעות: 77
הצטרפות: 17 ספטמבר 2004, 09:10

בדרך אל האור

שליחה על ידי הייתי_שם* »

רגע רמזורית, הוא ממש צעיר. בטח שיש לו תקווה.
אפילו אם היינו נפרדים הוא כבר כ"כ עמוק בדפוסים הבעייתיים שלו שאני סקפטית אם משהו היה משתפר.
בגיל הזה עוד אפשר לעצב את הנפש.
אבל יקירתי, זה לא יקרה אם הוא יגור עם אבא מתעלל. אין שום סיכוי לחנך אותו לגדול כאדם נורמלי. הוא חייב סביבה נורמלית שבה אין התעללות באמא.
אם לא, את מגדלת גבר מתעלל.
והוא ממש צעיר. את ממש יכולה להציל אותו. בבקשה הצילי אותו
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך אל האור

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

בתנאי חיים קשים כאלו, מאוד קשה להתנהג בצורה סבירה :-( אולי כדאי שילך גם הוא לפנימייה עד שתפרדו?
שליחת תגובה

חזור אל “תמיכה”