_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב
... הגדרנו את הצורך במחזור חיים שלם, עם טכסי מעבר בין שלבים במחזור – מחזור החיים (26); והמלצנו לשמר חלקות אדמה מסויימות בגלל חשיבותן ומשמעותן -- אתרים מקודשים (24). הדפוס הנוכחי מגדיר את סידור המרחב סביב המקומות האלה. לסידור יש עוצמה כה רבה עד כי במידה מסוימת הוא עצמו יכול להעניק קדושה לאתרים, ואולי אף לעודד התפתחות של טכסי מעבר מתאימים.
מהם כנסיה או בית כנסת? זהו מקום של עבודת קודש, רוחניות ותפילה, כמובן. אבל מעבר לכך, מבחינה אנושית, זהו שער. אדם נכנס לעולם דרך הכנסיה ועוזב אותו דרך הכנסיה. ובכל השלבים החשובים של חייו, הוא עובר שוב דרך הכנסיה.
הטכסים המלווים לידה, התבגרות, נישואין ומוות הם אבני יסוד להתפתחות האישית. רק אם ינתן לטכסים המשקל הרגשי הדרוש להם, יוכלו הגבר או האישה לעבור בהצלחה משלב חיים אחד למשנהו.בכל החברות המסורתיות -- שבהן מקבלים הטכסים עוצמה וכבוד אדירים -- הם נתמכים, בדרך זו או אחרת, על ידי חלקים בסביבה הפיזית שיש להם אופי של שערים. כמובן ששער או פתח כשלעצמו לא יוצר טכס. אבל טכסים לא יכולים להתפתח בסביבה שמתעלמת מהם בכוונה או הופכת אותם לחסרי חשיבות. בית חולים אינו מקום להטבלה; בית-לוויות מונע מאיתנו להרגיש את מהות הלוויה.
מבחינה מעשית, הכרחי שלכל אדם תהייה הזדמנות לבטא את השייכות החברתית שלו כאשר הוא או הקרובים לו מגיעים לאחת מאותן נקודות מעבר חשובות בחיים. והשייכות החברתית הזו באותה נקודה בחיים צריכה להינטע במקום המזוהה כמעין שער רוחני למעברים כאלה.
איזו צורה או סידור פיזי צריך "שער" כזה כדי לתמוך בטכסי המעבר וכדי ליצור את הטוהר, הקדושה ותחושת החיבור לאדמה אשר מעניקים משמעות לטכסים אלה?
כמובן שפרטי המקום משתנים מתרבות לתרבות. יהא אשר יהא הדבר שנחשב לקדוש -- הטבע, אלוהים, מקום מיוחד, רוח רפאים, שרידים מקודשים, הקרקע עצמה או רעיון -- הוא מופיע בצורות שונות בתרבויות שונות, ודורש סביבות פיזיות שונות כדי לקדש אותו.
אבל אנחנו מאמינים שקיים גורם יסודי משותף בכל התרבויות. נראה שבכל התרבויות הדבר הקדוש, מה שלא יהיה, יורגש כקדוש רק אם קשה להגיע אליו, רק אם הוא דורש הגעה בשלבים, המתנה, רמות גישה, חשיפה הדרגתית, התגלות הדרגתית, מעבר דרך סדרת שערים. יש דוגמאות רבות: העיר הפנימית בפקין; העובדה שמי שיש לו ראיון עם האפיפיור צריך לחכות בכל אחד משבעה חדרי המתנה; הקרבת הקורבנות האצטקית שהתרחשה על פירמידות מדורגות בתלילות, כשכל מדרגה קרובה יותר למזבח; מקדש איסה ביפן הבנוי כמערכת תחומים מקוננים אחד בתוך השני.
רמות גישה
גם בכנסיה נוצרית רגילה, עוברים קודם בחצר הכנסיה, אחר כך באזור המושבים, ואז, באירועים מיוחדים, מעבר למעקה וקרוב למזבח, ורק הכומר לבדו יכול להכנס לארון יין הקודש. לחם הקודש מוגן בחמש שכבות שמקשות עוד יותר על הגישה.
נראה כי מעשה השכבות הזה, או הקינון של תחומים, מבטא פן בסיסי בנפש האדם. אנחנו מאמינים שכל קהילה, בלי קשר לדתה הייחודית, ואפילו אם אין לה דת מאורגנת בשום צורה, צריכה מקום שבו תחווה את התחושה הזו של כניסה הדרגתית ואיטית דרך שערים למרכז קדוש. כאשר יש לקהילה מקום כזה, אפילו אם אין לו קשר לדת, אנחנו מאמינים כי איזושהי תחושת קדושה תתעורר לחיים בקרב אלה שעוברים את החוויה הזו.
לכן:
בכל קהילה ושכונה יש לסמן איזשהו אתר מקודש כשטח דתי ולעצב סביבו סדרה של תחומים מקוננים שהכניסה לכל אחד מהם היא דרך שער, כך שככל שנכנסים פנימה יותר מגיעים לתחום פרטי יותר ומקודש יותר, עד לתחום הפנימי מכולם, קודש הקודשים, שאליו מגיעים רק אחרי שעוברים דרך כל התחומים שסביבו.
בכל מעבר בין תחומים הציבו שער -- שער מרכזי (53); סמוך לכל שער, מקום לעצור ולהתבונן על המקום-הפנימי-יותר הבא -- חלון זן (134); ובקודש הקודשים הפנימי ביותר, משהו שקט מאוד שמעניק השראה -- אולי נוף, או רק עץ פשוט, או בריכת מים -- בריכות ונחלים (64), מקום אצל העץ (171)...