בהתחלה היא הציעה לעשות הפסקה לחודש אולם אני לא מוכן לזה ומבחינתי זה פרידה או שיקום
הסיבה העיקרית שלא רציתי שנפרד לתקופת זמן מסוימת היא שאני לא רוצה לנטוע תקווה שרוב הסיכויים שתתנפץ אצל הילדה
הבת שלי היא מדהימה ומאוד אינטילגנטית (ולא רק בעייני אבא אוהב ומעריץ)
והיא מרגישה שאין אהבת אמת בין ההורים שלה
(חשוב לציין שמעולם לא היו ריבים וצעקות בבית, אלא בליעת תיסכולים ובריחה לבועה של כל צד)
עכשיו צריך לספר לה שאבא עוזב את הבית וההורים נפרדים,
ואני ממש אובד עצות בנושא.
אישתי רוצה שנלך למטפל מקצועי שידריך אותנו איך וכיצד לעשות זאת,
אבל אני לא כל כך מוכן (אמרתי לה שאני מוכן ללכת למטפל שיעזור לנסות ולשקם את המערכת ולא לאחד כשה שיסיים אותה)
אני קורא הרבה חומר הבנושא, ורואה כי הרבה מייעצים להגיד ששההורים החליטו להפרד ושאבא/עוזבים את הבית אבל תמיד יאהבו את הבת וכ"ו
אני לא מרגיש שזה פיייר להגיד לה שקר שכזה,
אני לא זה שרוצה ללכת, אני לא זה שרוצה ולפרק כרגע ללא ניסיון אמיתי לשמור על הקיים
אני מרגיש שהמעשה הפיזי של עזיבת הבית יגרום לה לפתח כעסים עליי
(גם ככה אני זה שבדרוב המקרים מציב לה גבולות התנהגותיות ונחשב ל"רע" )
ואני לא חושב שזה פייר כלפי
אני מאוד מאוד קשור לילדה מאז שנולדה,
למעשה ברוב שנותיה הייתי אני זה שמביא אותה לגן/ביה"ס
וזה שאוסף אותה בשעה שלוש ומבלה עימה את כל אחר הצהריים עד שאישתי חזרה מהעבודה
וכשאישתי נמצאת בחול לצורכי העבודה היא כל היום איתי
ההשכבות לישון והסיפור לפני השינה נעשו פחות או יותר בהדדיות ובאופן שווה
אני ממש מיואש,
אמרתי לאישתי כי אני רוצה שעד ליום חמישי הבא שתגיע להחלטה (עם או בלי ייעוץ מקצועי) כיוון שאני רוצה שכבר נספר לה ואני אעזוב
(אני לא יכול למשוך את זה כבר היות ואני מרגיש שעם עליית כל המשקעים, הריבים והגועל נפש יצא אל מול הילדה בקרוב)
אבל עכשיו אני מרגיש חרא עם עצמי וממש לא יודע מה לעשות
