אישה מתבגרת

D-: התכוונתי ל D-:

לא יתכן שאני דודה בת 50
הי, אמא ל 5, באמת את לא...
<מדייקת וכמובן מתמקדת בעיקר (-; >

הגיל שלי מתמיה אותי.
אני אומרת אותו בקול רם לאנשים, חלק מתפלאים שאני מגלה גיל כל כך גבוה, ואני עצמי חושבת: מה זו המסיכה המגוחכת הזאת? מה הקשר ביני לבין המספר הזה? אני רק אתמול התגייסתי, בכלל.
כשאני רוכבת על אופני על מדרכות תל אביב, בכלל אני בת 12.
אבל מדי פעם אני מקבלת הצצה להתבלות המראה שלי, במיוחד שאני באופן טבעי כזאת, בלי איפור, בלי צבע. הכל רואים.

רשימה של הדברים שממש מפריעים לי שהגיעו עם הגיל:

הקושי בקריאה. אני מרכיבה משקפיים למרחק, ועתה - אני נאלצת להוריד אותן כדי לקרוא. זה אמנםנוח כשאני קוראת, אבל זה ממש מטרד בהרצאות - קשה לי לראות מה כתוב על הלוח, או שקשה לי לראות מה אני כותבת... מעצבן.
נשירת השיער. אף פעם לא היה לי שיער שופע במיוחד, אבל בשנים האחרונות יש נשירה די משמעותית, ואני חוששת להשאר במצב של ממש מעט שערות, כך שרואים את הקרקפת. אתן בודאי מכירות נשים כאלו. זה כמובן לא סוף העולם, אבל מעצבן.
הנטיה לעלות במשקל. אני רזה מטבעי, וכל חיי יכולתי לאכול מה שרציתי - עוגות, שוקולדים וכד', ולכל היותר להתנזר קצת למשך כמה ימים, כדי לשמור על המשקל. בערך מאז שעברתי את גיל 40 - זה לא פועל יותר. אני ממש צריכה להקפיד על מה שאני אוכלת, ואם אני אוכלת קצת יותר - מיד רואים את זה במשקל. אני מצליחה לשמור על המשקל שלי, אבל זה עולה לי במאמצים רבים הרבה יותר מאשר בעבר.

זה עיקרי הדברים כרגע. אם אזכר בעוד משהו, אכתוב. הדברים הנ"ל הם הדברים שממש מפריעים, מבחינה טכנית. אני לא מתיחסת כרגע לדברים נפשיים, כמו המעבר למצב של חוסר פוריות, התרוקנות הקן, הידיעה שמעכשיו צפויה רק ירידה במצב הגופני וכד'.

באמת מענין פה.
בת 40 בעוד שלושה חודשים (ויום, אבל מי סופר).
<מציצה למועדון ומכניסה רגל אחת>

אודה על האמת לא נכנסתי לקרוא כאן עד כה כי אישה מתבגרת מלכתחילה נראה לי ענייני גיל ארבעים .. .. זה הגיל של בתי הבכורה .
ואז עשב השדה שלחה אותי לקרוא פה - - אז קודם כל תודה לך . באמת דף חשוב.
ותודה לכל הכותבות . דף רציני.
הכל כל כך מרתק בעיני . המון המון חומר למחשבה .
מה אוכל להוסיף ?
אני בת 63 . מזדהה עם רוב התחושות שהובעו כאן הייתי כמעט בכולן . עם החללים שנפערים לפעמים כמו תהום שנדמה שאין ממנה מוצא..
אבל משהו הרי קורה כל הזמן , אין חלל ריק .
ומה שאני חווה כל הזמן זה שאם יש משהו שמתרוקן אצלי , מתרחש משבר , יש זמן של שפל , זה לא קל לי והיו פעמים שממש קשה.
הרהורים על החמצה , ויתורים . בעיקר ויתורים. כמה ויתורים כואבים וגם כמה ויתורים שאני 'מנפנפת' אותם.
אבל בדיוק כמו הים בסוף השפל מתחילה גאות ואז אני מתחילה להרגיש עוצמה וחדווה גדולה .
למשל עכשיו , שברור לכל שאני 'זקנה' , אני חווה שחרור מאוד גדול .
היה פעם משפט כזה שנהגנו לכתוב אותו בספרי זיכרונות : "אל תשימי לב ליופי אלא רק לאופי , כי היופי מתנת הנעורים והאופי מתנת החיים"
ובנערותינו היינו מלגלגים על הפתגם הזה .. כי באמת חשבנו שהיופי זה הכי חשוב אבל ש'צריכים' להיות 'חסודים' ולהלל את ה'אופי'...

היום אני נוטה להסכים עם המימרה הזאת .
אני מבינה שהמראה החיצוני הוא חוכמה של הטבע כדי לייצר משיכה מינית , כדי ליצור צאצאים - ככה זה בעולם החי . ואנחנו הרי חלק מעולם החי גם . לא? ובאמת היופי חשוב. אבל ! - נהפך לסטריאוטיפ..
קרה משהו שנעשינו תלויים ב'יופי' הזה בצורה פטיתית - כאילו אין חיים אחרי היופי של הנעורים . וזה ממש לא נכון. יש ויש חיים מדהימים , גם כואבים אבל גם המון מלבבים עדינים , עוצמתיים ומרתקים .

"הכל עבר כל כך מהר".
אמא ל 5, אני מזדהה עם כל מה שאת כותבת... ודווקא קיוויתי שאת ושכמותך תיטעו בי תקווה (-:.

תמיד הרגשתי שאני "לֵייט בּלוּמֶר"
הקטע המוזר שגם אני מיד הרגשתי ככה, בתחומים מסויימים. בתחום הזוגי והאימהי התחלתי מוקדם מאד, בתחום הזה אני ממש ותיקה. אבל בתחומים אחרים אולי רק בשנים האחרונות אני מתחילה להבין מה הולך פה ובית כנראה יהיה לי רק אחרי גיל 50.

מסגרת גיל המעבר שלה היא נפרדה מבעלה מזה מעל 20 שנה,

אני לקחתי את זה יותר לכיוון של הטיפול בעצמי וההתכוונות לעצמי. גם היא אומרת שזה מאד משנה מה צברת לקראת גיל המעבר. כמו שלקראת המחזור עולים בצורה קיצונית בעיות ומתחים שהדחקנו בהשפעת ההורמונים... כך גם לקראת גיל המעבר מתגלים כל הנושאים שלא טיפלנו בהם. זה לא חייב להיות העניין הזוגי דווקא. גם אצלי זה לא העניין הבולט. אולי יותר ענייני הגוף והארציות...

לי בינתיים ממש לא מפריעה ההזדקנות. אני מאושרת בכל שערה לבנה שיש לי כי אני מרגישה שהרווחתי אותה. ואולי בגלל שאף פעם לא הייתי רזה - ממש לא מפריע לי שאני לא רזה גם היום...

חוה בת חיים תודה שהצטרפת. את נמצאת שלב אחד הלאה, וטוב לשמוע ממך שזה בסדר, גם הלאה יש לקוות לטוב, ויש סיכוי שיהיה טוב.

למשל עכשיו , שברור לכל שאני 'זקנה' , אני חווה שחרור מאוד גדול .

אני מודה שקשה לי לכתוב את כל זה - תחושה של דמעות חונקות בגרון. געגועים למה שהיה, וכבר לא יהיה. למשל כשהלכתי פעם לקנות בגדים לחג לילדים, עם כל הילדים, והמבטים של כל האנשים על האמא עם החמישה ילדים.

רק התרגלתי לזה שאני בת 40 ..וכבר פרוייקט חדש דופק על הדלת...להתרגל לגיל 50...

(גריין: "בכל ויכוח - כולם צודקים"

)

שליחה על ידי 50* » 12 מאי 2009, 18:29

איפוא הייתן כל הזמן?
חשבתי שכולן פה וולדניות בגילאי השלושים....
אני בת 54, האנרגיות יורדות אין ספק,
יש פער בין איך שאני רואה את עצמי לבין איך שהמראה באמת מראה אותי...
החודש נגמר לי המחזור, וואו זה משהו שאני מתכוננת אליו והנה זה קרה..
צריך להתארגן קצת על הבריאות יותר, להשגיח,
איך מתלבשים נעים ונוח בלי להראות מן דודה כזאת?
אני לא צובעת שיער כבר כמה שנים כך שגברים מסווגים אותי כ''פסה'',
ונשים בוחנות אותי בהערכה על האומץ...
יש טוב בעכשיו אבל צריך כח ותבונה להפרד מהטוב שהיה...ולא לאבד את השימחה...

שליחה על ידי קוראת* » 12 מאי 2009, 23:02

סתם שאלה, למה את לא צובעת את השיער?

סתם שאלה, למה את לא צובעת את השיער?
אולי כי היא משתדלת לחיות באופן טבעי ?
מצחיק לשאול דווקא למה לא. השאלה הטובה היא למה כן.

סתם שאלה, למה את לא צובעת את השיער?
גם אני מאד מתלבטת עם הנושא.
ממש ממש לא בא לי לצבוע. בלבול מוח, בחיים לא עשיתי את זה (ביתי כבר עשתה את זה בגיל 17, אבל אני מעולם לא), אם מתחילים צריך כל הזמן להמשיך, כי יוצאים שורשים לבנים. ומה קרה - לא גנבתי שום דבר, השערות הלבנות שלי בדין והרווחתי אותן ביושר.
ומצד שני - נשים רבות עם שיער אפור נראות זקנות, מוזנחות - כלומר - אני לא יכולה להשתחרר ההתניה התרבותית שלי. בינתיים עדיין רוב השיער שלי בצבע המקורי, אבל ברור לי שזה לא ימשך כך.
אני ממש מתלבטת- אשמח לשמוע דעות נוספות בנושא.
ואני ממש מתביישת - כזה נושא מטומטם - האם לצבוע את השיער? אבל מתברר שאין ברירה - צריך לקבל החלטה.

שליחה על ידי 50* » 13 מאי 2009, 08:45

לי התחיל שיער שיבה בגיל מאד צעיר, לפני גיל שלושים, אז צבעתי,
לא חשבתי פעמים כמו שלא אכלתי בריא ולא חשבתי על קומפוסט....
לצביעת שיער יש שני הבטים בעיני,להיות אני כאן ועכשיו בגילי! אין זה אומר שאני לא מטופחת,
אבל חיה את הכאן ועכשיו , ומתמודדת עם הגיל חיצונית ופנימית,
ההיבט השני הוא בריאותי,
הרגשתי איום במשך השנים לספוג חומרים כימיים לתוך הגוף ועוד להיות עבד שלהם שוב ושוב,
עשיתי טכס עם חברה ובמקום להפסיק לצבוע ולהראות מוזר חצי חצי כזה, גילחתי את הראש וצמח לי שיער בריא ויפה....
מה אתן עושות עם הפסקת המחזור וכל המיסביב?
לי צמחה מן בטן כזאת, ויובש בפנים ובנרתיק שלא היו כל כך בולטים קודם, והדחף המיני?

אני עוד לא בת 50 אבל לא רחוק היום...
אני כן צובעת את השורשים עם השיבה מהסיבה שכהם מתחילים לצמוח ורואים אותם נהיה לי חוסר שקט פנימי כזה ... ואני מרגישה מבוגרת בגלל שזה ניראה מבוגר..
זה לא מתאים לי ויוצר פער בין ההרגשה הצעירה שלי לבין המראה הזה... יש חוסר איזון כזה במראה הכללי.. ואז כשאני צובעת אני חוזרת ומרגישה 100% אני באמת..
משתמשת בחומר טבעי מחנות טבע.. לא יודעת כמה זה פחות גרוע אבל בטח בקצת לפחות...

שליחה על ידי מ_י* » 13 מאי 2009, 21:35

היום שמעתי את חוה אלברשטיין שרה את השיר הישן הזה.

אלי / לאה גולדברג.

השנים פירכסו את פני
בזיכרון אהבות.
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאד.

בעיני נשקפים
הנופים
ודרכים שעברתי
יישרו צעדי -
עייפים ויפים.

עת תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך -
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא,
כשהלכתי אליך.

שליחה על ידי פיצה* » 14 מאי 2009, 23:33

הדף הזה גרם לי לרצות לכתוב. הנה הבאופן הישן והטוב קם לתחיה. כמה נעים וננוח פה. הנה מותר לחשוש ולהתלבט. תבורכו.

קראתי בשקיקה את מה שכתבתן לפני כמה ימים. למי שנחשפה, במיוחד לאמא ל 5 תודה ענקית. תודה על המחשבות והשאלות שעלו בי בעקבות הקריאה. ללא החשיפה הזאת הייתי מרגישה הרבה יותר בודדה בעיסוק בנושא הזה. חשבתי רבות על מה שנכתב פה. אני בתקופת פריחה ופריון. שהיא גם תקופה של למידה ושגיאות. התקופה שעליה אומרים אחר כך- אילו ידעתי אז את מה שאני יודעת היום.... אני בת 35, אחרי לידה שניה, הקטן בן כמעט שנה. אני אוהבת את מה שיש עכשיו. אוהבת עם הקושי.
אני מצפה ומקוה שיהיו עוד תינוקות .
ברור לי שהתקופה הזאת זמנית. שהיא נגמרת. התבוננתי בזה וחשבתי לעצמי פתאום- רוב חיינו אנו חיות ללא ווסת. מהנעורים ועד גיל המעבר עוברים כ30- 40 שנה. שאר התקופה היא ללא. כשיש וסת אנו מקטרות. מתעצבנות. זה לא נח ולא נעים. מי שמעולם לא היתה במצב של להוציא את העצבים (אבל את כל העצבים

) על הבעל ואז ללכת לשירותים ולגלות כתם ארגמני ולהרגיש מבוישת עד עמקי נשמתה מוזמנת לכתוב ספר על הנושא. בטח יהיה רב מכר. במיוחד בקרב גברים

הכל רץ ומשתנה. התינוקת של אתמול היום כבר בת כמעט חמש. דעתנית, חריפה, בכורה ברמ"ח אבריה. מחר תלך לבית ספר, מחרתיים תהפוך למתבגרת ובעוד שבוע תעזוב את הבית . אלה סדרי בראשית, אלה הפילים שעליהם מונח העולם.

מצטטת מהשיחה בינינו:
אני: פיצי אמא מאוד אוהבת אותך
היא: אני יודעת
אני (מתפנקת): איך את יודעת?
היא (ברצינות וקצת במיאוס): אמרת לי כבר כל כך הרבה פעמים.
זה מה שחשוב. זה היסוד. היא יודעת שאני אוהבת אותה ללא תנאי. בכל גיל, בכל מצב. וזה מה שמשאיר אותה קצת התינוקת שלי לתמיד.

<מרשה לעצמי לזרום עם האסוציאציות ולהתפייט. לא יודעת אם אני ברורה>

שליחה על ידי 50* » 15 מאי 2009, 13:13

בשבוע הקרוב אני הולכת לגניקולוג לבדוק שהכל מתנהל כשורה בהפסקת המחזור,
ממוגרפיה, בדיקות דם ושתן,ןאפילו רופא עיניים, מן ישור קו ובדיקה שהכל תקין עד עכשיו,
ומעכשיו צריך לשמור קצת יותר..
יש תוספים שאפשר לקחת:? ,
מידע לא יזיק לי גם עם יובש שהופיע עם ירידת ההורמונים, מה עושים?

_אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא,
כשהלכתי אליך._
את השיר הזה אני אוהבת כבר שנים ובעיקר את שלוש השורות האחרונות שלו שכל כך מדוייקות ומבטאות את התחושה שלי עכשיו.

אני לא צובעת, כל שערת כסף לבנה בשיער שלי אני מתרגשת ממנה. היא כל כך יפה. יש לי שיער ארוך, כמעט עד המותניים, עשיר מאד, המון שיער. הוא אולי לא הכי מטופח בעולם, אבל אני מרגישה שוהא מקשט אותי ואם יהיה גם לבן כולו - אז בכלל, זה יתאים לי לעיניים.

אבל אני מרגישה את היובש הזה המדובר. בפנים, בעור ובכל המקומות האחרים. עסיס הנעורים מתייבש.

פגשתי אתמול אישה בת 92, כמעט לא רואה, כמעט לא שומעת. היא אמרה שהיא עצובה, שהזיקנה עצובה. אני מבינה אותה - כל הדברים ששירתו נאמנה לקשר עם העולם - מתחילים להחלש. לא שמנה כמה ויטמינים ואוכל בריא נאכל - זה אולי יקנה לנו יותר שנים טובות וזה חשוב - אבל התהליך ברור. השאלה שלי היא איך לראות בלי עיניים? איך לשמוע בלי אוזניים? איך להיות צעירה למרות שגופי מזדקן?

איך להיות צעירה למרות שגופי מזדקן?
הגוף והנפש הם היינו הך. את כולך מזדקנת, חביבתי.

היא אמרה שהיא עצובה, שהזיקנה עצובה
הזיקנה עצובה למי שבוחר בכך. מי שממלא את חייו בעניינים טובים ורגשות חמים ימצא עצמו מוקף באנשים אוהבים ולהיפך. וזה, אגב, תקף גם לצעירים...

שליחה על ידי מ_י* » 15 מאי 2009, 18:36

בשבועות האחרונים אני מראיינת מועמדים לתוכנית לימודית מסויימת, שפונים אליה אנשי עשיה מרשימים באמת בני 25-55. אני יושבת ולפני קורות חיים ושאלונים שמילאו הפונים, ואז מגיעים גם הפונים עצמם.
מה אומר. קודם כל, כמובן, שאנשים בגילי נראים לי תמיד מבוגרים ממני. ולא מפני שאני חושבת שאני נראית כל כך נפלא. וככל שהזמן חולף, אני מבינה שזה לא יכול להיות - גם אני, כנראה, נראית ככה.
ואיך ככה? ככה שעל כל עשור רואים ירידה בחיוניות. יושבים מולי אנשים נלהבים בני 20+, אנשים נמרצים בני 30+, אנשים מפוכחים בני 40+, ואנשים עייפים בני 50+...
איזה בלוף יש בנארטיב המערבי, כאילו חיינו הם קו לינארי של השתפרות מתמדת.

לי בינתיים ממש לא מפריעה ההזדקנות. אני מאושרת בכל שערה לבנה שיש לי כי אני מרגישה שהרווחתי אותה. ואולי בגלל שאף פעם לא הייתי רזה - ממש לא מפריע לי שאני לא רזה גם היום...
מזדהה ומוסיפה שמאז שנפרדתי מהמחזור ומגלי החום המטרידים, אני יותר בכושר ונהנת יותר מהליכות בהרים.
בלי מחזור אני גם יכולה לשחות בבריכה מתי שבא לי (בתקופת המעבר דיממתי שבועיים בחודש וממש היה חבל לעשות מנוי לבריכה)
כמובן יש לי יותר זמן פנוי שמאפשר לי לעשות מה שאני רוצה ולעבוד בקצב המתאים לי.

אני בת 53 ונהנת מכל רגע .
אמנם :
יש פער בין איך שאני רואה את עצמי לבין איך שהמראה באמת מראה אותי...
אבל זה ממש לא מעניין אותי.

איזה כף שרעננתם את הדף . נחמד לגלות שיש לי כאן שותפות לתהליך ההזדקנות

היא אמרה שהיא עצובה, שהזיקנה עצובה
יש פתגם באידיש שאימי היתה אומרת לעיתים " הזיקנה זו לא שמחה". כלומר - אף אחד לא ממציא שום דבר. הדברים ידועים. הגוף כואב, האיברים לא עושים את המוטל עליהם, פעולות פשוטות הפכות לקשות.
בטיפולי זוג קשישים, בני 90. אני בקשר טוב מאד עם האשה, היא באה אלי די הרבה, מספרת לי מה קורה, יחסיה עם בעלה,ילדיה. היא אמרה לי פעם - מאד קשה להיות זקנה, אבל לא הייתי מוותרת על אף רגע. אבל לפני כחודש בעלה נפטר (בבית, במיטה, פתאום). ועכשיו היא אומרת שהיא מצטערת שהיא נשארה, בישביל מה, היא שואלת. וזו אשה בקיבוץ, שילדיה, נכדיה וניניה גרים סביבה ונמצאים איתה בקשר יום יומי. נראה לי שהבדידות היא אחד הדברים הקשים בזיקנה. בדידות שהיא גם על רקע קשיים פיזיים בתקשורת - כמו אותה קשישה שלא רואה ולא שומעת טוב, וגם בדידות חברתית - רוב החברים כבר אינם.

כמובן, שאנשים בגילי נראים לי תמיד מבוגרים ממני
לאחר שאימי נפטרה בעלה החליט לעבור לדיור מוגן. לפני כן הלכנו לראות את המקום - מאד יוקרתי ומפואר. ישבנו בלובי. ואז הוא אומר לי - מה, אני אגור כאן עם כל הזקנים האלה? והוא היה בן 85 בשלב הזה, ונראה בדיוק כמו כל שאר דיירי המקום.

אבל אנחנו בדף הזה בעצם לא מדברות על זיקנה, אלא על התבגרות. על מעבר לשלב הבא. הגוף עדיין מתפקד היטב, אבל אחרת. השלב שלאחר הפוריות. אני מרגישה מלאת אנרגיות, עוסקת בספורט, עומדת לעשות טריאטלון לראשונה בחיי בעוד 3 שבועות. ובכל זאת - יש שינויים. בשלב זה להרגשתי בעיקר בצורת החשיבה, בצורת הסתכלות על דברים.

אנשים נמרצים בני 30+
דוקא בגיל הזה שיש ילדים קטנים יותר עייפים, לא??
נראה לי שכשאהיה בת 40+ והילדים יהיו יותר גדולים יהיה לי הרבה יותר כוח....
ההורים שלי בני 70, 63 (אבי המבוגר) יש להם תחביבים וחברים והם מאד אוהבים את המקום שהם גרים בו. הם גם אוהבים את העבודה שלהם.
יש להם חיים מלאים.

לפני שילדתי הייתי עוסית בחברה סיעודית והייתי עושה ביקורי בית אצל קשישים ויושבת ומדברת איתם כך שפגשתי המון קשישים וכמובן היו כל מיני אנשים....בדיוק כמו צעירים...שמחים ועצובים וכו.
נראה לי שפשוט דברים יותר באים לידי ביטוי ככל שמתבגרים. דברים מודחקים ולא מודעים יוצאים החוצה...
יותר קשה להסתיר או להעמיד פנים. גם בצורה החיצונית וגם בפנימיות.

לגבי הצביעה:
כשהייתי ילדה, אני זוכרת היטב שסבתא שלי סיפרה לי שאצלה יצאו שערות לבנות בגיל 28.
וזה מה שהיה גם אצלי. אז לא נבהלתי.
אבל היא היתה צובעת את השיער, עד שהרופאים אמרו לה להפסיק, כי הכימיקלים הרסו לה את השיער.
גיסתי סיפרה לי כבר לפני אולי 12-13 שנים, שהיא מצטערת שהתחילה לצבוע. היא אמרה, שעכשיו כבר אין חזרה: הצביעה עצמה שברה את השיער, ועכשיו אם לא תצבע, הכל לבן. את זה היא אמרה לי כשהיתה בשנות השלושים שלה.

אני, יש לי שערות לבנות. אבל לא תמיד רואים אותן כי יש לי שיער בגווני חום וממילא חלק מהשערות בהירות.
כשזה מאוד בלט, לפני כמה שנים, אמא שלי וגם השכנה של הורי ניסו לנדנד לי. הורדתי אותן ממני בטענה שהרווחתי כל שערה ביושר.
לא רוצה להשתעבד לתעשיית היופי המלאכותי והעמדת הפנים של "נעורים לנצח".
לא רוצה להשתעבד לצבעים, ממש מוגזם: גם המחיר, גם הטירחה, גם השיעבוד שצריך כל הזמן לצבוע ברגע שרואים את השורשים, גם הנזק לשיער, גם הכימיקלים שגורמים נזק אקולוגי.
וכל זה בשביל מה?
אני מגדלת שיער, ומאוד אוהבת לראות נשים מבוגרים עם שיער ארוך אפור/לבן. יש בזה משהו מקסים לדעתי.
הן נראות נשות השבט החכמות. ככה אני רוצה להיות.
מובן שלא אתנגד לקבל גם קצת חוכמה כזאת ביחד עם השיער הלבן, אני תוהה אם זה בא בעסקת חבילה. P-:

אני הולכת לפעמים ברחובות ומתבוננת בכל הנשים שצובעות את השיער. מהרהרת לי הרהורים על התרבות שאנחנו חיים בה.
הנשים צובעות. הגברים טבעי.
הנשים מאופרות. הגברים טבעי.
הנשים על עקבים ובבגדים צמודים וחושפניים. הגברים לבושים בבגדים נוחים לתנועה ולא חושפניים (טוב, בתל-אביב אפשר גם לראות גברים בלבוש חושפני, ומה אני אגיד, המממ, ממש לא הטעם שלי, אבל נדמה לי שרובם הגדול ממילא לא מכוונים את החשפנות שלהם לנשים, אז בסדר (-; ).

לא רוצה את החלוקה הזאת. לא רוצה להיכנס למגרות האלה. לא רוצה לשחק את המשחק הזה.

שליחה על ידי מי_מה* » 16 מאי 2009, 22:01

קוראת כאן כל הזמן בענין. אני מתעסקת הרבה עם הגיל. במשך השנה האחרונה הייתי מעורבבת עם בחור צעיר ממני בלמעלה מעשור וזה הפך את שאלת הגיל למאוד רלוונטית. כל הזמן בודקת איך אני נראית. אז נכון שבינתיים - טפו טפו - עוד נראית צעירה. יש לי כמה שערות לבנות אבל לא רואים אותן כי ממילא השיער בכל מני גוונים בהירים של חום וממילא לא מתכוונת לצבוע. אמא שלי הפסיקה לצבוע לפני 17 שנה. זה אחרי שהיא צבעה שיער מגיל 24 , שאז התחילה להלבין. המראה הטבעי שלה, דוקא, היה צעיר בהרבה מאחיותיה הצעירות והצובעות. נתן לי השראה. בתרבות שסוגדת לנעורים ההתבגרות היא באמת משהו שנדחק לתחום הנסתר אבל מענין וחשוב לדבר עליו.

כשהייתי צעירה פרועה צבעתי, בעיקר בתקופות הקצוצות שלי. היה כיף, אולי אחזור לזה פעם. וגם לקצוץ.

זה מזכיר לי שלפני זמן מה הלכתי ברחוב, ולפני הלכה בחורה עם השיער שלי. סליחה, עם השיער שהיה לי לפני עשרים שנה. ארוך, חלק, חום בהיר, מלא חיים. לא מדהים, אבל בהחלט שיער שסובבו אחריו את הראש (לא יודעת אם התאכזבו אם במקרה ראו את בעלת השיער מלפנים. עם הביטחון העצמי ש[לא] היה לי אז בטח חשבתי שהתאכזבו).
כבר כמה שנים אני אומרת שאקצוץ או אצבע כשהאפור ישתלט לגמרי. בינתיים אני מתאפקת. אפילו נהנית ממנו עדיין, לפעמים.

מה שמצחיק, או עצוב, בקשר למה שכתבה בשמת א, זה שהגברים בטוחים שכל הבלונד שהם רואים מסביב הוא טבעי! P-:

_הנשים צובעות. הגברים טבעי.
הנשים מאופרות. הגברים טבעי._
בטוקיו גם גברים צובעים את השיער וגם עושים גבות...

גם בעיני זה מקסים שיער לבן, ארוך או קצר! כשאני רואה כאן נשים עם שיער לבן או אפור זה בולט במיוחד (כי ממש לא נפוץ) ונראה לי מאד יפה...

שליחה על ידי 50* » 18 מאי 2009, 12:41

שיער לא צבוע כבר די נפוץ באזור ת'א,
לפריפריה זה עדיין לא הגיע כאופנה, אני עובדת במקום שרואה המון אנשים
ויצא לי מס' לא מבוטל של פעמים שראו את שערי לבן ושאלו אותי אם אני צובעת , וכמה שזה יפה...
רוב הנשים שמושכות את תשומת ליבי ברחוב בת'א לא צובעות, ומתלבשות מיוחד ולא שבלוני, זה הולך נפלא ביחד...
אני מצטערת לפעמים שאני לא צעירה יותר עם עור מתוח, אבל בחרתי כאסטרטגיה ללכת על הסטייל המבוגר ולא להתחפש לצעירה יותר,
כשאני קונה בגדים אני חושבת לעצמי איך לא להראות מין דודה כזאת, אבל בהחלט לא צעירה מידי לגילי, מחפשת קו יחודי לי ולגילי...
לפעמים יש לי פנטזיה לפתוח מקום שיחשוב על הגיל שבין 40 ל60 פחות או יותר, מבחינת הביגוד, אמנות, קוסמטיקה, תכשיטים, ספרים.....

לפעמים יש לי פנטזיה לפתוח מקום שיחשוב על הגיל שבין 40 ל60 פחות או יותר, מבחינת הביגוד, אמנות, קוסמטיקה, תכשיטים, ספרים.....

בהירות השיער באשר הן.. כיף לכן שהשיבה בשיער מוסוות עם צבע שיערכן הבהיר ממילא... , שחורות ( פחם) השיער כמוני ניראות כמו זברה מבולבלת..בכלל, זה לא מחמיא השילוב של שורשים לבנים עם שחור פחם, בעיקר בשיער ארוך ומלא.. אין בזה גרייס ..ושלא לדבר על כמה מבטים ושאלות... דבר ראשון מתסכלים לי מעל הראש.. אחר כך מנסים להתאפס ולדבר לעניין .. אז מצאתי פתרון, בתקופות שלא בא לי "לעשות שורשים" אני שמה סרט בשיער וחסל ...

קראתי עכשיו את כל הדף המצוין הזה ונהניתי עד מאד.
סוגיה אחרי סוגיה - הכל רלבנטי.

מחזירה לשאלה המתייחסת לשינויים האלה שחלים בגופי
עיינתי ומצאתי בתוך המדריך שלי THE FAMILY GUIDE TO HOMEOPATHY - DR. ANDREW LOCKIE בכל מצב שאני אובדת עצות:
זו לא מחלה, כמו בגיל ההתבגרות, זהו שלב בו מתחוללים שינויים גופניים ורגשיים, שינויים אליהם יש נשים המגיבות באורח שונה לזה של נשים אחרות.
סימן ראשון להפרעה במחזור, אזהרה מוקדמת לתחילת השינוי באיזון העדין שבין החצוצרות ושאר החלקים הדואגים לפוריותינו.
הסימנים להדלדלות תפוקת ההורמונים על ידי החצוצרות מלווה לפעמים בגלי חום והזעה, כאבי פרקים, כאבי ראש, יובש בנרתיק,
קוצר רוח, דכאון, בעיות שינה וכדומה, אך רק 1 מתוך 4 נשים חוות זאת ברמה שמפריעה לאורח חייהן.
הגישה ההומיאופטית רואה במצבים אלה חוסר איזון שהיה קיים מזה זמן רב
אני מדלגת לקטע המדבר על עזרה עצמית:
להימנע משתיית תה, קפה, אלכוהול ואוכל חריף (לי יהיה קשה לוותר על האוכל החריף)
להישמר מעצירויות על ידי אכילת מזון עתיר סיבים ולהימנע מאוכל עשיר וכבד.
מספר ארוחות קלות במשך היום עדיפות על פני ארוחה אחת שמפוצצת
תוספי מזון כמו: סידן, אבץ, ויטמין E, ותשלובת ויטמין B, שמן כבד דג שיבוט, ונר הלילה Evening primrose oil מומלצים.
אם ההזעה מפריעה ליבשי תחתוני כותנה ובגדים קלים והימנעי מאבטיות חמות מאד.
תרגלי באופן קבוע נשימות עמוקות והתחילי פעילות גופנית מתונה.
והמרגיעון אומר: כאשר הטיפה מגיעה אל הים, איננה אובדת שם.
אני מקווה שהטיפה לא תאבד ותסייע בסידור בבילבול ובבהלה
אני בעד ההתיחסות של עדי והנה מתחיל האביב השני שלי
אני בת 43 ולפני כשלושה חודשים החלו הסממנים ככאבי פרקים וחולשה תהומית
עתה אני בשלב המחזור השב ומבקר אחת לשבועיים ועדיין חולשה כללית וכאבים ברוב חלקי גופי
הרופאה איבחנה: MENOPAUSE PREMATURE
אני לא מתכוונת ליטול הורמונים כלשהם אלא אמשיך ליטול את תוספי המזון הנ"ל ואאמץ את משקה מי הורדים
עדיין לא רואה בעצמי את אחת מזקנות השבט אך בהחלט מודה לכן על השיתוף והתמיכה
יום נפלא לכולנו ושבת אוהבת

ולגבי שיער צבוע, בפעם הראשונה בחיי צבעתי את שערי לפני כחודשיים עם צבע על בסיס מים שנקרא ECOLOGIX
זה צבע שאינו מכיל חמצן או אמוניהאו רסורצינול
בא רק בצבעים כהים: חום כהה, שחור או ערמוני אדום במיוחד
של חברת BEAUTYCARE ועולה 5ש"ח
קשה לי עם ריחות וכימיקליים ומצאתי שזה מעודן יותר
עד עכשיו חשבתי שהלבן מתאים אבל נחמד להיראות שוב ולו לתקופה קצרה עם השיער שהיה לפני שעשר שנים
העיקר מה שבראש ולא השיער
תבדקו ותיהנו

תודה על הטיפ . 5 ש"ח הוא עולה?? לא, טעות..

מה שמצחיק, או עצוב, בקשר למה שכתבה בשמת א, זה שהגברים בטוחים שכל הבלונד שהם רואים מסביב הוא טבעי!

זה באמת מדהים. לגמרי.
וקשה מאוד להבנה. איך?

לפני שנה הפסיקה הווסת להופיע.
בדיקות.
זהו. סופית . גיל המעבר.
יש יובש, עליתי 10 קילו,יש שער לבן, יש עצבנות,
השמנה באזור הבטן והריכיים תוך זמן קצר מאוד.
בכיתי המון.
יש כמיהה ענקית לתינוק.
אבוד.

רק נכדים יהיו.
הרופאים המליצו לקחת הורמונים.
אמרו שזה ידחה את "התפרקות הגוף" ב 10 שנים.
(התקפי לב למשל).
מבולבלת.
מדחיקה את הכל.
זה לא קורה לי.
בת 37.

וואו,מיץ,זה באמת לא רגיל,את ממש צעירה !
באמת הכל במחשבות שלנו והגוף הוא רק מראה.
את צעירה ואת מלאה חיים ושמחה,

שהתחילו לפנות אלי ב-"גברת" הבנתי שאני כבר לא צעירונת בתחילת שנות העשרים.
עד היום שקוראים לי כך זה מפתיע אותי.(ואני מה זה בלוק טבעי ולא של גברת עם איפור, נעלי איפור וכובע...)
אני מרגישה קצת בושה שאני מזדקנת. מה, גם אני?גם לי זה קורה?ועוד רואים את זה אחרים.
לאט לאט מתגלים סימני זיקנה וזה גם מרגש וגם מבהיל.
למשל, שערת הערוה הלבנה הראשונה, השערה הלבנה הראשונה בנקודת החן שעל פני, הקמט הראשון בין הגבות
הירכיים העליוניות נהיו רחבות יותר לאחר הלידה, שערות לבנות מתרבות מידי כמה חודשים, קצת שערות זקן,נסיגת חניכיים
השמש מאד מציקה-מין חוסר סבילות לשמש. אני מבינה למה רואים נשים מבוגרות עם משקפי שמש בגודל של מסכת מלחם.
ויש גם יתרונות:אני פחות מחפשת להרשים בחיצוניות שלי, צומחות פחות שערות ברגליים(פחות עבודה),
יותר להודות על מה שיש, הרבה הכרת תודה, יותר להבין את חיי, לעשות יותר דברים שאני באמת אוהבת.

ציפורני הבהונות ברגלים שהתעבו והתקשו עד שנדרשת מזמרה כדי לגזום אותן.
קמטים במחשוף. עור יבש יבש ששום קרם לחות לא מצליח לחדור. השיער שתמיד נלחמתי בנטייתו להתפרץ לכל הכיוונים פתאום מדולדל.
משהו שאין לי איך להגדיר אותו אלא ככתם זיקנה על גב יד שמאל. והנה עוד אחד על גב יד ימין.
השן הראשונה שאיננה שן בינה שאיבדתי.
חוסר הסבילות לרעש. רצון לקום וללכת אחרי שעה-שעתיים אצל חברים, גם כשכיף לנו מאוד - פשוט נגמרה לי היכולת החברתית לאותו יום.

יתרונות: מעזה להתלבש בבגדים שפעם לא העליתי על דעתי לגעת בהם כי הם "של דודות", ולהפתעתי הם נראים עלי טוב.
מעזה להתחדש בנעליים משובחות וטובות (בגלל כאבים בכף הרגל, נו).
הרבה יותר בטוחה בעצמי בסיטואציות חברתיות. יש בי הרבה פחות צורך להרשים, והרבה חברויות שנוצרות כך פתאום. החיים כבר לא מרגישים כמסלול מכשולים חברתי.
מסוגלת פתאום לעמוד על דעתי גם כשהמחיר הוא ויכוח או (הנורא מכל) שלא יאהבו אותי.
הרבה יותר להודות על מה שיש, הרבה הכרת תודה, יותר להבין את חיי, לעשות יותר דברים שאני באמת אוהבת

הדף הזה הוא אחד המרגשים, המטלטלים, מעוררי המחשבה ומעוררי ההודיה שקראתי מזה זמן רב ! איזה נשות שבט מדהימות !

לא העזתי להיכנס לדף הזה עד עכשיו. ועכשיו אני לא יודעת אם מה שאכתוב בכלל קשור לרוח הדף, כי אין לי כוח לקרוא אותו.
אבל עכשיו קראתי רק את ההודעות האחרונות מההודעה של מיץ פטל.
וזה הפחיד אותי.

לי עדיין אין ילדים ואני כבר בת 39.
אני רוצה להספיק ופוחדת שלא אספיק.

מרגישה שעדיין לא חייתי. עדיין לא הייתה לי זוגיות. עדיין לא היה לי סקס מספק.
עדיין לא מרגישה שיכולה להסתכל בנחת על חיי עד עכשיו, על הילדים שגידלתי, לחכות לנכדים, לבלות זמן בכיף עם בן הזוג ולהסכין לזיקנה.
כי שום דבר עדיין לא קרה !
וכאילו תכף הכול הולך להיגמר עוד לפני שהתחיל !!!
ולמרות שאומרים שאני נראית צעירה בהרבה מגילי, מתחילים איתי לאחרונה כמעט רק גברים מבוגרים מעל 50. שלצערי הרב כבר לא מי יודע מה במיטה.... (אם רוצים להיות עדינים)

ואני מבחינתי רק בתחילת ההתעוררות המינית שלי.
איזה דיכאון.
משום מה נראה שזה רק הולך להיות יותר גרוע.

בקיצור, 2 הפחדים העיקריים שלי:
שלא אספיק למצות את עצמי מינית
שלא אספיק ילדים

בעצם, יש לי גם פחד שלא אמצא זוגיות באופן כללי.
אבל זה פחות קשור לגיל - כי אם לא צריכים להספיק ילדים אז אפשר למצוא זוגיות גם אחרי גיל הפוריות.
רק שגם כאן יש לי פחד שאני אלך ואיראה פחות ופחות יפה - ואז מי ירצה אותי?
מרגישה שהיופי שלי כבר התבזבז כל השנים האלה שלא היה לי בן זוג שייהנה ממנו, ועכשיו כבר הולך להיות מאוחר מדי...

איזה נשות שבט מדהימות !

מצטערת שאני לא 'אשת שבט' כזאת.
אני ממש לא רואה שום מנוחה בזיקנה אם לא חייתי כמו שצריך.

שליחה על ידי מ_י* » 06 מרץ 2011, 01:19

שלא אספיק

אם לא חייתי כמו שצריך.

המילים האלה קשות לי. האם אנחנו צריכות להספיק? האם יש רשימת הספקים שצריך לסמן עליהם "ווי"? מי הכין אותה? האם היא באמת רלוונטית לחיים שלי? האם אנחנו צריכות לחיות כמו שצריך? מה זה הצריך הזה?

והנה מגיע זמן אחר, עם קצב אחר: גיל ארבעים. אולי מביא אתו התבוננות חדשה: לא התבוננות של הספקתי או לא, אם חייתי כמו שצריך או לא.

עכשיו זה העשור לשים את הדגשים במקום אחר. חייתי עד כה. אני חיה. יש עוד זמן של חיים לפני.
(לפעמים אני מבלה איזה זמן בחישבונים האלה. סיימתי תיכון לפני עשרים וחמש שנה. את החברה הזו והזו אני מכירה כבר שלושים שנה. את החולצה הזו אני לובשת כבר שתים עשרה שנה, מידי קיץ בקיצו. מחשבות מבהילות, מצחיקות, מדהימות כל פעם מחדש).

לחשוב על החיים שלך כראויים. איך שהם. עם מה שהספקת ומה שלא הספקת ומה שלא תספיקי אולי לעולם.
היה ראוי לחיותם עד כה
כל יום ויום שחלף
נכון לעצמו
שלם לעצמו.
חיים שלמים.

מ י , את נותנת המון השראה ונחמה. תודה על מילותייך @}

_שלא אספיק למצות את עצמי מינית
שלא אספיק ילדים_
בעיני שני אלה יכולים לקרות הכי טוב בזוגיות מוצלחת. אבל מכיוון שזה לא תנאי בלעדי - אפשר לקים חיי מין טובים ומספקים (לא יודעת מה זה "למצות את עצמך מינית") ולגדל ילדים גם בלי זוגיות - אולי כדאי לך לבדוק מה את באמת הכי רוצה. אם את לא רואה את עצמך חיה את חייך בלי להביא ילדים לעולם - את בהחלט צריכה להתפנות לזה עכשיו. ממש עכשיו.
מצד שני, תמיד כדאי לחשוב על החיים שלך כראויים. איך שהם. עם מה שהספקת ומה שלא הספקת ומה שלא תספיקי אולי לעולם.

שירי סוף הדרך / לאה גולדברג

שיר א'

הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:

הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

שיר ב'

אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

שיר ג'

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(שיר ג' הוא התפילה הפרטית שלי...)

שליחה על ידי מצ'רה* » 09 מרץ 2011, 08:35

מ י, כתבת נפלא.
תודה על מילותייך

שליחה על ידי בת_48* » 09 מרץ 2011, 08:45

המחזור לא הגיע חודשיים, וזה אחרי שלפני חודשיים הוא הגיע ליום אחד קצר ונעלם. חודש שלם היו לי ימים שלפני מחזור - כאבי ראש, עצבנות, רגישות וכו'.. ואז שמחתי שהוא הגיע אתמול ותכף אחרי טיפת הדם הראשונה התחילו כאבי מחזור שכמוהם לא היו לי מגיל 14 וכמעט שאני לא מדממת. מה קורה? אני רק רוצה להכנס למיטה ולישון כל הזמן, כאילו אבידתי טונות של דם, אבל כאמור, אני לא מדממת כמעט.

מ י , תבורכי!
המילים שלך הגיעו אלי בדיוק ברגע המתאים,
את נותנת המון השראה ונחמה. תודה על מילותייך

אני בת 46 ומרגישה בזמן האחרון כל כך מבוגרת ועייפה. שמתי לפני כמה ימים את האוטו במוסך וחזרתי בתחבורה ציבורית נתתי לנהג 10 שקלים, לא ידעתי בדיוק כמה עולה אז הוא שאל אותי אם זה רגיל. לא הבנתי כל כך את השאלה שלו אמרתי לו כן רגיל. ואז הוא אמר שאולי זה פנסיה. לא ממש נעלבתי כי באמת אני מרגישה ככה מרוטה בזמן האחרון אבל מפה עד לפנסיה זה כבר היה בשבילי מוגזם. חשבתי אולי הוא אמר זאת בצחוק. אבל מצד שני למה בדיוק הוא התכוון כששאל רגיל.
בסופו של דבר סיפרתי את זה לחברה שנוסעת בתחבורה ציבורית קבוע והיא סיפרה לי שהיא יודעת מי הנהג כי גם לה הוא אמר את זה והיא בטח שלא נראית מבוגרת. זה לא ממש הרגיע אותי זה פשוט היה עוד מקרה שקורה מבין המקרים שמראים לך בעצם כמה התבגרת. כשאת הולכת עם מישהי שאת גדולה ממנה בעשר שנים וחושבים שאת האמא. וזה באמת מתסכל. למרות שלפעמים חושבים שאת צעירה יותר.
וזה באמת מצחיק כי את אמורה כביכול להיות עסוקה בעבודה שלך במשפחה שלך וקצת ככה להרגיש טוב אבל בכל זאת זה מעסיק אותך .

אני חושבת הרבה על הדף הזה, על הנשים הנהדרות שכתבו בו ואלה שלא אבל הן בגיל. אני מוקפת נשים צעירות ממני, אמהות לילדים בגיל ילדַי שעוד מתלבטות על הילד הרביעי והחמישי... ואין להן מושג מה זה הגיל הזה (ולא חשוב אם הגיל המדויק הוא 45 או 52). אני מרגישה שבכלל לא מתעסקים בהתבגרות של נשים בימינו, כמה היא דבר חדש ושונה מבעבר. ומצד שני לפעמים גם לי אין כוח להתעסק בזה... @}

אני מרגישה שבכלל לא מתעסקים בהתבגרות של נשים בימינו, כמה היא דבר חדש ושונה מבעבר.
אני חושבת שמתעסקים בזה המון דוקא. זה פשוט נושא חדש אז עוד לא יודעים עליו הרבה.
זה כמו עם העונות, מה שבשמת תיארה ב שנת החיוניות שלי : החיים הולכים ומתמיינים ליותר עונות, ויותר פוקוס על כל עונה. זה כבר לא 4 עונות של ילדות, נעורים, בגרות, זקנה.
אנחנו פה בארץ לא ממופה.

אנחנו פה בארץ לא ממופה... מאוד פואטי....

אפשר פירוט?

מאמר שכתבה עננים בקפה לכבוד שאקטי 2012 ושמתאים בול לדף! (ותודה לך)

ימי הביניים - הרהורים על השלב החדש באבולוציה הנשית
מאת: דינה דיאמנט
כמו הרבה דברים בחיי גם הסיפור הזה התחיל מנקודה אחת מקרית.
איש אחד, בשבת אחר הצהריים, הציב לפני מראה שלא יכולתי שלא להביט בה.

אחר צהריים של שבת קיצית מיוזעת וגדושת ילדים גלש לבילוי משפחתי בחוף הים החביב עלינו, אמא אחת,אבא אחד, וארבעה אחים בגילאי אחד עד שמונה מנסים ליהנות מחוויות הים בשקיעה. באותו זמן הייתי כמה ימים לפני יום הולדתי ה45, שנה אחרי לידת בני הקטן, עדיין מניקה, עדיין בשלבי התאוששות משנה מורכבת מאוד, לבושה בביקיני השחור והממש לא מינימליסטי שלי אבל בסך הכול (או כך חשבתי) נראית בסדר. בן השנה ובן השנתיים וחצי התרוצצו במים הרדודים ואני השתדלתי לא להיות בפאניקה מול מה שניראה להם כמו משחק מהנה במיוחד. תוך כדי משחק הם נתקלו בזוג מבוגר ששיחק מטקות ליד המים. הגדול חטף את הכדור ורץ איתו למים בצהלות שמחה. האיש חייך וקרא לו כמה פעמים, ניסה לשאול לשמו, ולבקש את הכדור שלו. הוא זכה להתעלמות מלאה ואחרי כמה פעמים כאלו ניגשתי אילו ותוך כמה שניות הכדור חזר לבעליו. וברגע זה, רגע בנאלי ויום יומי, הרים האיש את עינו אלי ובחיוך גדול אמר "כל הכבוד, אין כמו סבתא"

אני זוכרת את תחושת חוסר ההבנה, המבט מסביב שמחפש את הסבתא המדוברת, את ההבנה שמדובר בי ואת ההלם. סבתא, למי קראת סבתא? אמא שלך סבתא!!! זה מה שרציתי להגיד לו, אבל היה ברור לי שזו טעות שנעשתה בתום לב, ויותר מזה כוונת ההערה הייתה להחמיא. אז שתקתי. כמובן שבן השנתיים לא שתק. "אמא, מה האיש אמר?" צפצף הילד שקלט שקורא משהוא מעניין בין המבוגרים.
זה השלב שבו האיש התחיל להחליף צבעים, אדום,לבן,גוון אקזוטי של ירקרק, אני חושבת שהוא בעיקר רצה לחפור גומה בחול ולהתחבא בה עד שאלך.

לתקרית הזו היו כמה תופעות לוואי. נרשמתי שוב לחדר הכושר אחרי הפסקה של שלוש שנים, הילד למד לא לחטוף כדורים בים, ובמקביל יצאתי למסע בניסיון להבין איפה אני עומדת מול החלוקה החברתית בין כוסיות בנות עשרים, מלפיות, נשים במשבר הארבעים וסבתות.

התחלתי במקום הטבעי לי ביותר. ספרים. ספרות יפה, ספרי עיון, כתבות בעיתונים ומאמרים מקצועיים. כמעט כל החומר שמצאתי עסק באימהות צעירות שנאלצות לבחור בין קריירה לילדים, או בנשים בשנות הארבעים שמתמודדות עם תסמונת הקן המתרוקן. מאמרים על נשות קריירה (או סתם נשים בעלות אשיות מגובשת ומקצוע שהן ממש אוהבות) שמתמודדות עם תסמונת הקן המתמלא כמעט לא התקיימו. היו מאמרים על הסבתות של ימינו שכבר לא ממש מתמסרות לגידול הנכדים, סבתות צעירות שמתביישות הסבתאות שלהן, אמהות צעירות במשבר שהסבתא אינה פנויה לתמוך בהן ואפילו כמה מאמרים על נשים שהפכו את הסבתאות לקריירה משתלמת בהציען שרותי "סבתא להשכרה"

ומה איתי, מה עם נשים כמוני, כבר לא כוסיות, כבר מזמן לא נשים צעירות, נשים בעלות ניסיון חיים, דעות מגובשות, חוכמת חיים, וילדים קטנים. איפה אנחנו במדרג החברתי, מה המעמד שלנו או אם תרצו להתבטא בבוטות "ערך השוק שלנו"? לדוגמא, אם אפרד מבן זוגי, ואחזור להיות פנויה, מה הסיכוי שלי למצוא בן זוג? אישה בת 45 עם שני ילדים קטנים נופלת לא רק בין הכיסאות אלא בין חריצי הרצפה. הרווקים והגרושים הצעירים בעלי הילדים לא מהווים אופציה, גברים בגילי לא ממש ששים לחזור לימי החיתולים ועוד לילדו של אדם אחר. גרושים בגילי עם ילדים קטנים יחפשו מישהי צעירה או מישהי עם ילדים גדולים. ואני כבר לא מדברת על זה להשיג עבודה בגיל כזה עם ילדים קטנים זו משימה כמעט בלתי אפשרית (כן אני יודעת, סדרנית סחורה ברמי לוי זו משרה נהדרת, באמת תודה)

ומה עם הפן הגופני? נכון שאני צובעת את השיער אבל את זה אני עושה מגיל 20, ונכון שאני לא מידה 38 וחצאיות מיני לא ממש מחמיאות לי אבל גם זה לא חדש. איפה אני מול רופא הנשים שלי שמצד אחד מזכיר לי שצריך אמצעי מניעה אם אני לא רוצה עוד ילד ומצד שני מתעניין אם יש לי גלי חום? ומה עם הצמיג הקטן שאני עדיין סוחבת מסביב לבטן? זה עדיין שאריות מההיריון או שזה התחלה של ירידה באסטרוגן? והמראה של העור? זה בגלל חוסר השינה התמידי או בגלל הגרוויטאציה?

לקח לי שנתיים להתחיל לענות לעצמי.

אנחנו חיים בתקופה מרגשת, תקופה שבה נוצר מעמד נשי חדש. אם בעבר אישה הייתה עוברת חמישה שלבים מוגדרים, ילדות,נערות,אמהות,בלות,וזקנה, היום יש שלב נוסף, נשים שעדיין פוריות גם פיזית וגם מנטאלית, שנמצאות במצב פיזי מצוין שמאפשר להן להרות וללדת בגיל מבוגר יותר ולגדל את הילדים בעצמן, נשים שהתיאבון שלהן לחיים הוא כמו של בנות עשרים והניסיון שלהן הוא של בנות כפליים, נשים שמצפות מעצמן ליותר אבל יודעות לסגת כשצריך ולהתפשר כשאין ברירה, נשים שמגדירות מחדש את החלוקה המסורתית בין פוריות לזקנה.

אני מקווה שהתופעה שאני שותפה לה רק תלך ותתפשט, שיותר ויותר נשים יסכימו להיות במקום הזה, האמורפי, הנזיל והגמיש שנובע מניסיון חיים עם תאבון לחיים, שהחברה תסכים לקבל את האמהות המבוגרות כחלק חדש ושונה מאמהות צעירות, שהמערכת הרפואית תתמודד באופן מוצלח עם הריונות ואמהות מאוחרת, ובעיקר שנוכל לתמוך אחת בשנייה במקום המאוד יפה בעיני שכבר לא רודף אחרי הנעורים אבל לא גולש לזקנה.

יפה... @}

אכן יפה...

תודה!

שליחה על ידי שירה* » 15 מאי 2012, 01:33

מכירה המון נשים שנהיו אימהות בגיל 40+ וגם 40++ בדרכים שונות כגון טיפולי פוריות מסוגים שונים ואימוץ.
אני הפכתי לאם לאחר שמלאו לי 40.
היום אני בת 55.

קראתי את כל הדף המעניין הזה ורוצה להגיב במהירות לכמה מהרעיונות שכתבו כאן: גם לי יש שיערות לבנות פה ושם אבל לא צובעת (בייחוד משום שלא רוצה להכניס כימיקלים מסוכנים לגוף וגם אין לי חשק להתחיל להתעסק עם זה כל חודש). כשאני הולכת ברחוב אני הולכת תמיד לשם תכלית מסוימת. אז אני גם מרוכזת בהגשמת התכלית וגם נוטה לחולמניות. ולכן ממש לא שמה לב אם אני נראית או לא (על ידי מי? עוברים ושבים ברחוב?) ולשמחתי זה גם לא מעניין אותי.

אני מרגישה כמו שהרגשתי תמיד, בלי שום קשר לגיל. אני נראית לי אותו הדבר. לא מרגישה שינויים דרמטיים בוודאי לא לרעה (שיערה לבנה פה ושם לא נראית לי משהו דרמטי). תמיד הייתי שמנה וגם עכשיו אני לא יותר שמנה. .

אני חיה את החיים שלי בלי לשם לב לשעון או לתאריך או לתאריך הלידה שלי. ממש לא מעניין. נשמע ממש הזוי הגיל הביולוגי שלי ואני לא מוכנה שזה יכתיב לי משהו. עושה מה שמתחשק לי. מתלבשת כמו שהתלבשתי לפני 30 שנה - כלומר נוח, פונקציונלי, צנוע ולא מתבלט בשום צורה או אופנתי וכו'. יש לי גם אותה תסרוקת: קוקו פשוט. אף פעם לא הלכתי לספרית. לא מתאפרת, לא מתלבשת אחרת, לא מתנהגת אחרת, לא זוכרת בכלל את עניין הגיל. מבחינתי סיום הווסת זה ממש שחרור אדיר מכל הבחינות. אין לי שום שאיפות לעוד ילדים. רק זה חסר לי להתחיל הכל מההתחלה. נראה לי שכך זה יימשך גם בעשורים הבאים. אז יהיה לי קוקו לבן וקמטים. באמת ביג דיל.

אני מאמינ שכל גיל יפה, ומה שחשוב הוא הגישה, האמונה, החשיבה החיובית ולא הגיל הביולוגי. ממילא יש הרבה מאוד סוגים של גילים שממש לא תלוי או קשור בגיל הכתוב בתעודת הזהות.

ועלה על דעתי רעיון שאולי משום שאף פעם לא הייתי חתיכה אני לא מרגישה בהבדל. אף פעם לא הקדשתי תשומת לב מיוחדת למראה החיצוני שלי ואולי לכן לא מרגישה בהבדלים משמעותיים, באובדן משהו חשוב וכו'.

שהחברה תסכים לקבל את האמהות המבוגרות.
לא ראיתי או שמעתי ש"החברה" לא מקבלת אימהות בנות 40+ 50+
ומה זאת אומרת מקבלת או לא מקבלת? יש היום הרבה אימהות לתינוקות ולילדים קטנים שהן מעל גיל 40. זו פשוט עובדה. והמספרים הולכים וגדלים.ולא ראיתי שיש איזו גישה שלילית לנושא.

שהמערכת הרפואית תתמודד באופן מוצלח עם הריונות ואמהות מאוחרת.
כאמור, אני מכירה הרבה נשים שהפכו לאימהות בגיל 40++ אחרי טיפולי פוריות שונים. וברור שהן עשו זאת בעזרת המערכת הרפואית. אז נראה לי שהיא מתמודדת באופן מוצלח עם הריונות מאוחרים. אימהות מאוחרת אינ העסק של המערכת הרפואית

איפה אנחנו במדרג החברתי, מה המעמד שלנו.
קודם כל, למה זה בכלל חשוב למדוד את עצמך מתוך ראייה חיצונית של אנשים זרים? ודבר שני, נראה לי שכל זה משתנה כל הזמן. וככל שיהיו יותר ויותר אימהות בגילאים האלה זה יהיה יותר ויותר ברור ופשוט ומקובל. לא שהרגשתי אי פעם שזה מקובל או לא. אבל אולי זו אני. לי אף פעם לא היה אכפת להיות "מקובלת".

שליחה על ידי שירה* » 15 מאי 2012, 01:45

באחד מהפרקים בעונה ה5 של מאד מן מישהי שהייתה חתיכה מהממת מאוד שמנה (בטי למי שמכירה). החמות המאוד שמנה שלה מציעה לה לקחת כדורים להרזיה. בטי מסתכלת על החמות שלה מלמעלה למטה ואומרת לה בציניות: את לא לוקחת כדורים להרזיה...
עונה לה החמות: לי אסור. וחוץ מזה in my age i don't need to please men
הסדרה אמנם משקפת ערכים משנות ה50 וה60 אבל אולי מה שנאמר כאן יש לו משמעות גם בימינו. אני מרגישה משוחררת מהרצון למצוא חן ולמשוך ולהיות סקסית בעיני גברים. וזו רווחה עצומה!!!.וזו אחת מהמתנות הגדולות שמקבלים ככל שמתבגרים. וכמו שהסטונז שרים
time is on my side
yes it is

שירה את מקסימה. אשרייך. נשמעת אדם שלם ונטול עכבות . גם אני רוצה

כתבת דברים מעוררי מחשבה.
מאד מעניין אותי אם את מרגישה נשית ?או .כהמשך לרוח דברייך גם פה אין לך נטייה לכאן או לכאן ?
ספרי לי ? תודה רבה,

שליחה על ידי שירה* » 15 מאי 2012, 11:59

תודה

בוודאי שאני מרגישה נשית. אני אישה מאוד נשית - בעיני עצמי ובעיני אחרים. צבע שיער, צבע איפור, תספורת מפונפנת (שגם עליה שופכים כל מיני כימיקלים), בגדים צמודים, נעליים לוחצות על עקב גבוה - לא זה מה שהופך מישהי לנשית יותר או פחות. נשים לבושות באופן טבעי

אגב, אמנם לא צבעתי את השיער אבל היו תקופות שכן הייתי מתאפרת, מעט ובעדינות אבל מתאפרת. אבל אחרי שקלטתי מה המייקאפ והעפרונות איפור כוללים נחרדתי והפסקתי עם זה.

אין רק דגם אחד של אישה ושל נשיות. לא רק דוגמניות ושחקניות הן נשיות. זה עניין של תחושה פנימית. גם בנושא זה יש המון נורמות שהן תלויות זמן ומקום ותרבות ולא חייבים להפנים אותן ולהסכים איתן.

אז אני מרגישה את עצמי כאישה נשית, וכך גם תופסים אותי אחרים (יותר חשוב איך שאני מרגישה). אני אישה נשית שמתלבשת כדי שיהיה לי נוח ונעים, מתלבשת בצורה פונקציונלית ונעימה ונאה, אבל לא עם כוונות למשוך או לעורר תשומת לב מסוג מסוים. בקיצור, לא מתלבשת כדי למשוך גברים - לא בעבר ולא היום.

וחשבתי לעצמי שאולי אני לא מרגישה בשינויים משום שלא שיניתי דבר בדרך החיים, בהתנהגות, בסגנון הלבוש וכו'. אולי מי שהייתה חתיכה ומאוד השקיעה במראה החיצוני שלה (אני לא אומרת זאת כגנאי אלא כעובדה) - ופעם לבשה מכנסונים קצרצרים וחצאיות מיני זעירות וביקיני זעום והיום זה לא מתאים לה - מרגישה בהבדלים ובשינויים. ואולי אם מישהי שינתה את סגנון חייה, את אופן התנהגותה וכו' - היא מרגישה בשינויים. חוץ מזה שהפסקתי להתאפר לפני כמה שנים, לא שיניתי דבר (וכאמור גם בעבר התאפרתי בצורה מאוד מינורית). והשינוי הזה קשור לא לגיל אלא למודעות הולכת וגוברת לעניינים אקולוגיים וכדומה. כמו שעברנו במשפחה למזון אורגני, לניקוי בחומרי ניקוי אקולוגיים, לחומרי טואליטיקה אורגניים ואקולוגיים וכו' - בהקשר לכך הפסקתי גם עם חומרי האיפור המאוד לא בריאים בלשון המעטה. אם היו מוצרי איפור שאינם מזיקים לגוף ולסביבה אולי הייתי ממשיכה להתאפר.

שליחה על ידי שירה* » 15 מאי 2012, 12:10

ונזכרתי שיש עוד נושא שכתבו עליו בדף ורציתי להגיב עליו
נשים רבות עם שיער אפור נראות זקנות, מוזנחות - כלומר - אני לא יכולה להשתחרר ההתניה התרבותית שלי

לדעתי אכן זו נורמה חברתית שלא חייבים להיכנע לה ולהסכים איתה ששיער אפור או לבן מסמל הזנחה. שיער נקי ומסודר יפה בכל צבע.
גם בעיני זה מקסים שיער לבן, ארוך או קצר!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על הדף הנפלא הזה,בימים אלו של חשבון נפש.

שאלה שמטרידה אותי: מה קורה לחשק המיני אחרי שנגמר המחזור/הביוץ?

טוב, אצלי הוא עוד לא ממש נגמר אבל בהחלט בסיומו מה שמתבטא במחזורים לא סדירים, לפעמים קצרים מאד ולפעמים ארוכים עד כדי שבועיים שלושה של דימום.
לא יודעת מה יהיה כשהמחזור יגמר לגמרי אבל כרגע דווקא יש עליה גדולה בחשק המיני.
אולי זה קשור גם לזה שהילדים גדלו ויש יותר פנאי.

תודה. מעניין מה ההסבר לזה, מה מעורר את החשק בשלב הזה, כי אצלי כרגע זה קשור מאוד לביוץ.

אני בת כמעט חמישים.
כבר כמה שנים שהמחזור שלי הוא סדיר וקצרצר - יום, יום וחצי וזהו.
פתאום לפני חודשיים היה לי מחזור בן 10 ימים, ועכשיו אני כבר כמעט ארבעה שבועות מדממת ומדממת, וזה כבר קצת מתיש אותי.
לא רוצה לקחת הורמונים, והמצב הזה מכניס אותי לבלבול וטיפונת חרדה אפילו.
אשמח לשמוע מנשים חכמות שעברו משהו דומה!

מישהי שאני מכירה עברה משהו דומה, הברזל שלה היה ממש נמוך עד כדי אשפוז, אז תשימי לב. אני אבקש ממנה להיכנס לכאן לפרט יותר אם תוכל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי,
אני יודעת שתה פטל עלים מאד עוזר להסדרת הדימום.
ציפורי.

אני המישהי שלילה מכירה אבל אין לי בשורות גדולות.
אני בת 45, בשנתיים האחרונות היו לי מחזורים ארוכים מאד של דימום חזק במשך שלושה ארבעה שבועות.
נוצר מצב שבגלל חוסר בהורמונים, רירית הרחם היתה פעילה מדי מה שגרם לה ליצור כמויות מטורפות של מצע לעובר שאחר כך יצא בדימום כל כך ארוך. הבנתי שמצב כזה הוא טרום סרטני וצריך לטפל בו.
מעבר לחשש מהתפתחות המצב, הגעתי לערכי המוגלובין מאד נמוכים (בערך שבע) והייתי מאד חלשה. קיבלתי מנות ברזל באינפוזיה.
אחרי אינספור בדיקות וחוות דעת, גיליתי ארבע דרכים לטיפול במצב, שתיים הורמונליות ושתיים כירורגיות.
הורמונים לוקחים או בכדורים שנותנים כמויות ענק של הורמונים לכל הגוף או בהתקן מירנה שמשחרר הורמונים במינון קבוע וקטן ישירות לרחם.
כמו כן יש ניתוח צריבה שבמהלכו צורבים את רירית הרחם ובעצם גורמים לה להפסיק לתפקד או ניתוח להוצאת הרחם.
אחרי התלבטות ארוכה בחרתי מירנה. זו כמות הורמונים מאד קטנה, הרבה פחות ממה שהגוף מייצר בעצמו באופן טבעי. הרופאה שלי דווקא המליצה על הצריבה.
יכול להיות שאם המצב לא אקוטי, אפשר לנסות להסדיר את הברזל והכל יסתדר לאט לאט.
אני הרגשתי שאני צריכה פתרון מהיר כי עוד מעט לא ישאר לי דם בגוף.

אמא בבית, מה דעתך על דיקור סיני? יש מטפלים ברפואה סינית שממש מתמחים בגניקולוגיה ושמעתי שיש להם הצלחות משמעותיות

יש לי חברה טובה כזאת (מדקרת שמתמחה בגינקולוגיה) ודיברתי איתה על זה הרבה. היא לא גרה בארץ. הבנתי ממנה שהרפואה הסינית יכולה לטפל במצבים כאלה ועדיין במקרה האישי שלי החלטתי אחרת.

צחקתי"http://www.sunnyskyz.com/happy-videos/7 ... Q2dJbLr.01"

שליחה על ידי רותם* » 29 יוני 2014, 12:39

באתי להמליץ לכן בחום על הספר של סוזן וויד

new menopausal years the wise woman way

suzzane s. weed

ספר מאד יסודי, פרקטי ומעצים על המעבר של אמצע החיים - לפני, תוך כדי ואחרי הפסקת הוסת.
התפיסה הבסיסית שלה היא שגיל המעבר הוא לא אוסף בעיות רפואיות אלא התפתחות משמעותית וחשובה בחיי האישה, שדורשת התארגנות והתיחסות.
הרבה מהעצות שלה הן מתחום רפואת הצמחים, אז יש קצת התמודדות עם תרגום שמות של מיני צמחים. אבל זה ממש שווה.

אני לא מוצאת איך להוסיף קישור שיצא יפה, אבל הנה הוא:
http://www.herbalmedicinehealing.com/store/[po]item view[/po].php?id=1000021&item=new-menopausal-years-the-wise-woman-way

תרגמתי קטע מהספר הזה, מוזמנות לקרוא:
http://www.beofen-tv.co.il/alon/2011/08 ... ghtenment/

וואו, איזה יופי, תודה!

שכחתי מזה לגמרי...

שליחה על ידי רותם* » 30 יוני 2014, 08:52

תרגמת את החלק הכי חשוב של הספר! הלב של הפרדיגמה שלה לגבי גיל המעבר.

שליחה על ידי רותם* » 30 יוני 2014, 08:58

אני חושבת שזה ספר שכולו שווה תרגום. למי שלא ממש שולט באנגלית לא קל לצלוח את תרגום המושגים המדעיים, הרפואיים והבוטניים.

שליחה על ידי מ_י* » 28 ינואר 2015, 17:42

חברות יקרות. בקרוב ייצא לאור ספר שכתבתי על נשים בגיל ארבעים+. שם הספר הוא (הפתעה): ארבעים.
זה ספר פרוזה שמורכב מארבעים סיפורים על נשים בנות ארבעים, סיפורים שמתחברים ביניהם לכדי מעין רומן.
בימים אלה אני מחפשת תמונה לעטיפת הספר. הענין כבר הפך אצלי לאובססיה קלה. אני מחפשת תמונה, ציור או צילום, של אשה או נשים בגיל הזה, משהו שמשקף משהו על הגיל הזה, וגם אסתטי ומושך, ויפה ועצוב ושמח...

מיד עלה בדעתי משהו - חיפשתי תמונה ברשת ומצאתי ועיבדתי אותה וזה נראה ככה, מה שיש לי בראש:
http://www.imagehost.co.il/images/[po]74DSC 0955 Copy[/po].jpg

זה חתוך מתוך תמונה גדולה יותר, את הגדולה יותר אני לא מוצאת יותר (לא זוכרת איך מצאתי אותה מלכתחילה)

איזה כיף שיש ספר שלך בדרך!!!

ומזדהה מאוד עם הרעיון של התמונה (חגגתי ארבעים בקיץ האחרון).

איזה יופי
איזה כיף שיש ספר שלך בדרך!!!

התמונה הזו מאד יפה. אני כבר מאתמול מתלבטת עם השאלה הזו - היא נראית לכן בת ארבעים? בהרגשה שלי היא הרבה יותר מבוגרת. אני שואלת כי מסקרנת אותי התפישה של הגיל וסימניו. אולי לפני שנים רבות, או באיזורים מאד קשים, הגיל היה משאיר סימנים כל כך מובהקים בגיל ארבעים. או, אולי זה תלוי מאיזה צד של גיל ארבעים מסתכלים על התמונה

בעיניי ידיים מספרות המון על גיל, יופי רוך והדרך שבן אדם עשה בחיים

גם בהרגשה שלי היא הרבה יותר מבוגרת.
וברכות על הספר! @}

בהרגשה שלי היא הרבה יותר מבוגרת

התמונה המקורית (שאני לא מצליחה למצוא אותה כבר) היא של אישה הודית שנראית לי אישית בת 40 ומטה. אבל זה נכון ש
לפני שנים רבות, או באיזורים מאד קשים, הגיל היה משאיר סימנים כל כך מובהקים בגיל ארבעים

אבל, אני חושבת שברגע שלוקחים רק פרט מתוך התמונה, אם רואים בו קמטים - זה בהכרח ייראה מבוגר יותר מאשר הפנים השלמות...

בהרגשה שלי היא הרבה יותר מבוגרת

התמונה יפה אבל אני לא הייתי הולכת על קמטים כעל אלמנט שמייצג גיל 40, אולי גיל 60 אולי 70. אבל 40, ובעיקר בימינו, זה משהו אחר לגמרי (אולי אני מדברת מנקודת מבטי המאד סוביקטיבית ורגשית.. רואה את ה-40 ממש מעבר לפינה ובמקביל אמא לתינוקת ראשונה בת 9 חודשים שהתמונה המדוברת ממש עשתה לי קווץ' לא רצוני בבטן...)
מצד שני, מנסה לחשוב על תמונה של אשה או נשים בגיל הזה, משהו שמשקף משהו על הגיל הזה, וגם אסתטי ומושך, ויפה ועצוב ושמח... ולא מצליחה לחשוב על משהו, התיאור הזה מתחבר לי יותר לגיל 70 ומעלה... כי בגיל 40 המראה לא נראה לי כל כך מאופיין, נכון זה לא צעיר, אבל זה גם לא זקן, לא יודעת... לא יודעת מה אני מנסה להגיד... הסתבכתי (הולכת לחשוב..)