הנקת צמד

[אמא_של_שירה*]

הקטנה שלי תהיה בת שנה ועשרה חודשים כשאחיה או אחותה יגיעו לעולם. אני רוצה לנסות להניק בצמד (אם אגיע עד הלידה מניקה), אבל דואגת לגבי ההשלכות הרגשיות על הקטנה שתהפוך באחת לגדולה. היא תקנא? תרגיש מקופחת? היום יונקת רק בוקר וערב, יודעת שציצי הולכת לישון בלילה וגם שכל היום מכינה חלב לערב ולכן אי אפשר לינוק. מה יהיה כשתראה שבשביל תינוק אחר, שגם כך גזל את היחידות ומתחרה על תשומת לב, ציצי זמינה גם במהלך היום? יש לכן עצות, סיפורים?

[זהירות_חרצולים*]

אני די בתחילת הריון (חודש שני) ומתכננת להניק את ביתי הבכורה (כרגע בת שנה וחצי) יחד עם הילד הבא. כרגע החלב די דל והיניקה שלה מכאיבה לי אבל לפי מה שקראתי זה אמור לעבור אז אני ממשיכה כרגיל. אני קוראת את מה שבנות כתבו פה... מצד אחד מדברים על כך שזה מונע קנאה בין אחים אבל יש פה גם סיפורים שדווקא מצביעים על קונפליקט בין אחים ובין האם לבכור.
אני ממש מקווה שכל העניין הזה יצליח לזרום אצלי בלי יותר מידי טרגדיות. הגדולה כרגע יונקת בבוקר בערב ואחרי שהיא חוזרת מהגן. אני אשתדל שכך זה יישאר ואז מבחינה פיסית אוכל להמשיך ולספק לה את זמן האיכות הזה ולהימנע מעינוי פטמות בלתי פוסק
לפי אורך חיי האדם, משך זמן ההריון ומה שקורה בשבטים באפריקה זמן ההנקה של בן אדם אמור להמשך עד 5 שנים. אני מאמינה שמבחינה רגשית ההנקה מאוד תורמת לביטחון ותחושת השיכות של הילד ולכן אמשיך להניק עד לרגע בו הילדה תרצה להפסיק או עד לרגע בו אני לא ארצה יותר ובאופן הכי ברור שיש. כרגע למרות אי הנוחות אין לי שום רצון להפסיק. אני חושבת שהנקה בצמד זה דבר מיוחד ויפה ואני מאמינה שזה ייצור קשר מיוחד בין הילדים. שיעבור בקלות ובשמחה לכולן!!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף לא פעיל זמן רב אבל בכל זאת אגיב
עצוב לי לראות שמה שמפעיל את הנשים כאן שאימהות (חלק מהמקרים)- הוא רגשות אשם, חשש שהילד לא יתפתח, חשש מקינאה, ומכך ש'גנבו לו את האמא אז לפחות שיתנחם בציצי"
אין לי משהו נגד הנקת צמד
העניין הוא המניע. הדרך בה התינוק יוצר קשר עם אימו
עיקר החזק שאמא יכולה להעניק לבנה אינו בחלב שלה וגם לא בהתנחמות בחום השד, לדעתי
אלא- הביטחון בילד, ביכולתו להתמודד עם החיים. ביכולת שלו להרדם (גם לבד!), לשמוח באח, לאכול, לישון בלילה, להתמודד.
לילה טוב!

[מרינה_מאוהבת_בים*]

אני תוהה בעניין הבא:
אנחנו בטנדם (בן 4.6 ובן 6 חודשים) אז לתינוק הכל בא לו בקלות: חלב ראשוני שחיכה לו בכמויות עוד לפני שנולד (אולי בגלל זה כמעט ולא איבד ממשקל הלידה), קפיצות גדילה שבהן לא היה נדרש ממנו להתאמץ ולעבוד. לא ראיתי אותו מזיע תוך הנקה...ומרגיש לי שחסכנו ממנו רכישת מיומנויות שהנקה בעקיפין תרמה לגדול וליונקים רבים אחרים...
הוא גם נראה לי לא מבין מה שתינוק בגילו כבר אמור להבין טוב: אם אין מיד חלב, ממשיכים לינוק והוא מגיע. הוא מנסה ועוצר
משהי הרגישה כמוני?

[ישראלונה*]

אני גם בטנדם,כבר 14 חודשים. לא היתה לי את ההרגשה הזאת. אני לא חושבת שנחסכה ממנו רכישת מיומנות היניקה. גם עם הגדול היה לי חלב בשפע.
את חושבת שהוא נשאר רעב?
אני חושבת שאם הוא רואה את הגדול במצב הזה, בו אין חלב, הוא לומד.

[מרינה_מאוהבת_בים*]

את חושבת שהוא נשאר רעב?
לא, מרגיש לי שהקלות איתה הוא מקבל את החלב אם היא (גם) חיסרון.
נחסכו ממנו מיומנות ״עקיפים״ מהנקה: לעבוד קשה/לאורך זמן, לא לוותר בקלות, לתכננן לטווח ארוך (בעוד דקה:)).
<ברור לי שכל אלה אפשר ללמוד גם לא בהנקה>

[אמא_של_פיצית_פלוס*]

הי!
עברתי רק על חצי דף בנתיים אז אולי חוזרת אבל בכולופן....

פיצית בת 3 וחודשיים והבייבי בת כמה ימים ואני כולי תהייה

פיצית עדיין יונקת באופן די סדיר ותכננתי להמשיך עד שימאס לה
אבל במציאות, אין לי שום מושג איך לא לעשות את זה על חשבון התינוקת

בנתיים השתדלתי לתת לה לינוק רק אחרי שהתינוקת ינקה ומאותו שד כדי לשמור את השני טרי לתינוקת

אבל:

הקולסטרום נגמר אחרי יום וחצי!! ואני כולי אשמה, אולי הייתי אמורה לתת לה פחות עד שיגיע החלב?!?

ועכשיו לא ברור לי, לתת לשתיהן ביחד? קודם לתינוקת? לשמור צדדים?

בעיקר החשש שלי כי התינוקת לא יונקת כזה הרבה או כזה רצוף (כמו שאחותה הגדולה הייתה...) אז חוששת שבין לבין הגדולה גומרת לה בדיוק את מה שהיא לא סיימה (החלק הסמיך נגיד)


מישהו? עיצה? כללי זהב?! אסתפק גם בכסף....


תודה רבה!!

[אמא_של_פיצית_פלוס*]

ועוד דבר, אני מוצאת את עצמי יותר מידי הרבה אומרת לגדולה 'לא', 'לא עכשיו' עוד מעט כשהבייבי תגמור' 'אבל רק מהצד הזה'.....

ואני רואה את המבט שלה וזה הורג אותי אבל לא עוצר אותי...
בכלל כל הפאזה הזאת מאז הלידה עם שתיהן.. אני מרגישה קרחת לכל הכיוונים

כאילו משהו ביני לגדולה נסתם ועם הקטנה טרם ממש נוצר ואני לבד לבד.....
ועצוב לי.. מפחדת על שתיהן , כל כך צריכה אותן בשביל עצמי האגואיסטית ומרגישה תלושה ותולשת....

[אפרת_W*]

אני באמצע כל מיני ולא יכולה להרחיב עכשיו אבל הייתי חייבת לכתוב לך שאת לא לבד.
לא יודעת אם יש לי עצות חכמות, יותר חיבוק מילולי ושיתוף
אשתדל לחזור הערב/ לילה לכתוב יותר.

[אפרת_W*]

אוקיי חזרתי
אני לא כ"כ יודעת לענות בנושא הקולסטום, לא מספיק מבינה בזה. גם לי נראה בזמנו שהקולסטום נגמר מהר יותר מאחרי הלידה הראשונה.
הבנות שלי, בת שנתיים וחודשיים, ובת חמישה חודשים. כשהקטנטנה נולדה הרגשתי מאוד דומה למה שאת מתארת. למרות שהכנתי את עצמי וקראתי על הנקת צמד, כאן באתר ובספר שקניתי, הרגשתי לגמרי המומה כשהגענו לשם.
ללמוד להניק צמד זה קצת כמו ללמוד להניק מחדש. כשהתחלתי להניק לפני שנתיים וחודשיים לקח לי משהו כמו שלושה חודשים להרגיש שהגעתי לסוג של איזון, גם הפעם זה לקח בערך אותו זמן. אצלי זה הלך והשתפר עם הזמן אבל לא בצורה חלקה ועם הרבה עליות וירידות. עכשיו שלושתנו די השתלטנו על העניין אבל עדיין יש שינויים וירידות מדי פעם, למשל כשחולים.
למרות שבהתחלה היה לי נורא נורא קשה לא הצלחתי לראות את עצמי מפסיקה. הרגשתי שה"גדולה" שלי עוד תינוקת ושאני לא יכולה לקחת לה את הציצי, בטח שלא בזמן כזה רגיש ועמוס בשינויים. כן הגבלתי אותה, בקושי רב מצידי ומצידה, ואני לגמרי מבינה מה את כותבת על המבט בעיניים. עכשיו היא יודעת שהיא מקבלת ציצי במיטה, ובמקרה שלנו זה אומר בשעת הירדמות, בלילה, ובזמן מנוחה.
לפעמים שתיהן יונקות יחד, ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר דומה לתמונות, מחזיקות ידיים, מסתכלות אחת על השניה ומחייכות. זה בדרך כלל קורה כשאנחנו לבד בבית. כשיש עוד מישהו אני משתדלת לתת לכל אחת מהן את הזמן המיוחד שלה איתי. אני לא שומרת צדדים, עשיתי את זה רק כשהסתובב לנו בבית וירוס וניסיתי למנוע הדבקה (הצלחנו!!).
יש לי עוד המון מה לכתוב ואני לא מספיקה. אם זה עוזר לך אמשיך, מקווה שמחר.

[אמא_של_פיצית_פלוס*]

תודה אפרת! זה עוזר לקרוא, אשמח לשמוע עוד בהזדמנות
הלילה והבוקר הנקתי לראשונה את שתיהן ביחד....
היה מוזר, מרגש, כיף, לא נוח, הכל ביחד....
מקווה שנלמד כולנו למצוא את הדרך

עודד אותי מה שכתבת שזה כמו ללמוד להניק. אוקי. אז נלמד. זה יקח זמן אבל נשתדל להיות תלמידות טובות....
תודה!

[סמדר_נ*]

לא נראה לי שעניין הקולוסטרום הוא בעיה. אם כבר, הכמות שהיתה לי כשהינקתי צמדים היתה גדולה יותר מכשהינקתי אחד. לא שמתי לב שהחלב הרגיל הגיע מהר יותר בפעמים של הצמדים, אבל גם אם כן, אני מנחשת שזה עניין פיזיולוגי שלא חייב להיות קשור להנקת צמד דווקא (אולי יותר לזה שזו לידה חוזרת, למשל?). אבל גם אני לא מספיק מבינה בזה.
בעיקר החשש שלי כי התינוקת לא יונקת כזה הרבה או כזה רצוף (כמו שאחותה הגדולה הייתה...) אז חוששת שבין לבין הגדולה גומרת לה בדיוק את מה שהיא לא סיימה (החלק הסמיך נגיד)

קודם כל, ושוב -- בלי שום קשר להנקת צמד, כדאי לעקוב אחרי המדדים של התינוקת (חיתולים רטובים, יציאות, עלייה במשקל) כדי לוודא שהיא אוכלת מספיק. אם לא, אז ייתכן שיש בעיה בהנקה (קורה גם למיניקות מנוסות, כן) וכדאי לראות יועצת הנקה מוסמכת.
אבל מה שבמיוחד היה חשוב לי להדגיש, זה ש פיזיולוגית היניקה של הגדולה לא באה על חשבון הקטנה. להיפך: אם מסיבה כלשהי הקטנה לא יעילה בהוצאת חלב מהשד, הגדולה היא זו ששומרת על בית החרושת פתוח ופועל, ומגיעה לה על זה תודה גדולה . נותן לך מרווח נשימה לפתור את הבעיה בלי לדאוג במקביל לשימור התפוקה.
אם נתת לקטנה לינוק עד שהפסיקה מעצמה, כל מה שהגדולה יונקת זה מה שנשאר. זה לא שלולא היית מיניקה את הגדולה הקטנה היתה יונקת יותר. ייתכן שיש לקטנה בעיה בהנקה וייתכן שלא -- אבל בשני המקרים זה לא קשור לזה שהגדולה יונקת.

והעניינים הרגשיים -- הם מסתדרים. מהר. זה גיל שהשינויים בו עצומים. סביר שעוד כמה חודשים בקושי תזכרי את זה, ויהיו דברים אחרים שיעסיקו אותך במקום.

[אפרת_W*]

_הלילה והבוקר הנקתי לראשונה את שתיהן ביחד....
היה מוזר, מרגש, כיף, לא נוח, הכל ביחד...._

איך הולך לכן?