באופן טבעי

יעל צ ו{{}}לבנה במילואה{{}}, משתתפת בצערכן.

יעל צ ולבנה במילואה, משתתפת בצערכן

איזה מקסימות אתן!
אצרף משהו שכתבתי עליו...
בעצם אצרף אצלי בדף: לבנה במילואה תק' חדשה

אמא שלי מתה היום.

אנשים רבים באתר קראו לאורך השנים דברים שכתבתי על יחסיי עם אמי, שהיו לא פשוטים.
רציתי לספר דווקא כאן,
שבשנים האחרונות, ככל שמחלתה של אמי (אלצהיימר) הלכה ודרדרה את מצבה, כך הצלחתי אני לחוש קרבה גדולה יותר אליה.
ככל שהיא הלכה והתנתקה מהעולם, כך אני הצלחתי יותר ויותר לחוש חיבור אליה.
נפלאות הן דרכי העולם הזה.
אמא שלי היתה אדם טוב, שעשה כמיטב יכולתו בכל רגע, והגיעה עת המחילה, הקבלה והאהבה.
תודה לאמא שלי על כל הטוב שהרעיפה עלי.

משתתפת בצערך אורלי. שלא תדעי עוד צער.

אור לי היקרה,

אוי אורלי...
כל כך עצוב.

אור-לי, מחבקת אותך.

אור-לי, .

אור-לי יקירתי((-))

כל כך מצטערת לשמוע. משתתפת בצערך.

משתתפת בצערך אורלי. שלא תדעי עוד צער.

אור-לי , משתתפת בצערך .

תודה רבה לכל הנשים היקרות שכתבו לי כאן. זה מחמם את לבי.
מדהים כמה חום ותמיכה אפשר לקבל מהקהילה ווירטואלית הזו שאנחנו.
תודה.

עוד מעט יוצאת ללוויה של אמא שלי.

מדהים כמה חום ותמיכה אפשר לקבל מהקהילה ווירטואלית הזו שאנחנו. ממש ככה.

אור-לי

אור-לי

אור-לי משתתפת בצערך

משתתפת בצערך@} אור לי

אור-לי משתתפת בצערך

תנחומים אורלי.

נפלאות הן דרכי העולם הזה.

לגמרי. כתבת מאוד מרגש.

משתתפת בצערך

כתבת מאוד מרגש, משתתפת בצערך

לאור-לי,
משתתפת בצערך.

משתתפת בצערך

אור-לי, משתתפת בצערך.

משתתפת בצערך.

תודה רבה מעומק הלב לכולם.

העתקתי לדף הבית שלי את מילות הפרידה שהקראתי בלוויה.

משתפת שסבא שלי שרבות התפללו עבורו ( בבקשה תדליקו לי נר ) בשבועות האחרונים נפטר הלילה.
מת בביתו, במיטתו עם חמצן ואינפוזיה, אבל בבית, בשנתו, לפנות בוקר.

אני מודה לכל מי שחשבה עליו ועלי מידי פעם. אני בטוחה שיש לכולנו חלק בכך שזכה לעבור מהעולם הזה בדרך הזו.
סבא שלי נפטר בגיל 93, זכה לראות נינים, לחגוג (בדיוק אתמול) ששים וחמש שנות נישואין. ביומו האחרון קיבל מבקרים וברכות לרגל יום הנישואין והזין את עיניו בזר הפרחים החגיגי שתמיד היה קונה ליום הנישואין. יהיה זכרו ברוך

ברוך דיין אמת

אמא נמרה, איזה יופי שהוא זכה.
בכל זאת מאוד עצוב לאבד סבא כזה

אמא נמרה, משתתפת בצערכם.
טוב לשמוע שסבא שלך זכה לחיים ארוכים וטובים ושנפטר מוקף באנשים אוהבים.

משתתפת בצערך. טוב שזכיתם להיות איתו כל כך הרבה שנים.

משתתפת בצערך.

משתתפת בצערך

. משתתפת בצערכם.
מאוד עצוב לאבד סבא כזה.

_אמא נמרה, משתתפת בצערכם.
טוב לשמוע שסבא שלך זכה לחיים ארוכים וטובים ושנפטר מוקף באנשים אוהבים._

משתתפת בצערך

משתתפת בצערך
טוב לשמוע שסבא שלך זכה לחיים ארוכים וטובים ושנפטר מוקף באנשים אוהבים.

_משתתפת בצערך
טוב לשמוע שסבא שלך זכה לחיים ארוכים וטובים ושנפטר מוקף באנשים אוהבים._

מנחמת על הפרידה מסבך היקר לך
ושמחה שזכיתם לחבקו עד הרגע האחרון ושנפטר בשנתו, עם ידיעה שהיה אהוב,
ברוך דיין אמת,

משתתפת בצערך.
<לילה טוב>

חברה נפטרה היום. אחרי חודשים ארוכים של סבל. מרגישה שהיא עדיין בשלב הביניים, בין עולםהחיים והמתים. מרגישה צורך לכתוב לה שמאחלת לה שתחוש עכשיו שלווה ורוגע שכל כך רצתה. אני ממש יכולה לראות אותה מוקפת בטבע וירוק. רגועה ושמחה.

אמא שלי נפטרה
מוזר לכתוב את זה
אך לצערי זה מה שזה

תנחומי שרית

שרית,
במילה "נפטרה" יש רמז לכך שיש שחרור ממשהוא לא הכי טוב. כשאת "נפטרת" ממשהו,זה בדרך כלל משהו שלילי שאת רוצה להיפטר ממנו
אני מאמינה שהנשמה בעוזבה את הגוף הפיזי, לא זו בלבד שאיננה סובלת אלא היא משתחררת מעול,מנטל,נפטרת ממשהו שאין לה עוד צורך בו.
כנראה שנשמתה של אימך סיימה את הייעוד שלשמו ירדה לעולם וכעת,יכולה היתה לבחור בפתח היציאה שעליו חתמה עוד טרם לידתה אגב. (יש לנו כמה פתחי יציאה והנשמה שלנו בוחרת באיזה מהם מתאים לה להפטר)

לא מזמן,כשנפטרה אמו של בעלה של אחותי, שאלתי אותה מה אומרים "אצלם"- בעולם החרדי כשמישהוא מת
היא אמרה: "שהשמיים ינחמו אותך"
זו נראיית לי ברכה טובה
לשמיים יש יכול לנחם אותך הרבה יותר טוב ממני
לכן, במקום "תנחומיי" שולחת לך ברכה : שהשמיים ינחמו אותך

וגם:

במילים: "לצערי", "משתתפת בצערך" , "שלא תדעי עוד צער" יש משהו מאד קשה. צער זה כמובן רגש שלילי, נמוך.
רוצה להציע לך הסתכלות גהוהה יותר על המצב:
עבור אימך אין לך מה להצטער,כי ברור שנשמתה בחרה בכך מרצונה החופשי וברור שלהיפטר מהעולם הזה מביא איתו הקלה גדולה
עבור עצמך,כאן, את היא הבוחרת אם לחוות את פטירתה כצער או בהשלמה,מתוך אמונה שמה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות,באופן המושלם שבו הוא אמור היה לקרות. מתוך כך, את יכולה למצוא עצמך, לא מצטערת אלא מודה. מודה על ההזדמנות לחוות את הרגע הזה בשלמות,בהשלמה

נעמה

לא מצטערת אלא מודה. מודה על ההזדמנות לחוות את הרגע הזה בשלמות,בהשלמה
סליחה!
לעולם לא אוכל להשלים באמת עם כך שהאנשים שהעשירו את חיי והיו חלק חשוב בהנאות ובחוויות הטובות של חיי, מתו נעלמו ונמוגו.
במילה "נפטרה" יש רמז לכך שיש שחרור ממשהוא לא הכי טוב.
נפטרה זו מילה שאנחנו בוחרים להשתמש בה בנסיון להקל עלינו את הכאב שבהעלמות של האנשים שמתו. מתו - חדלו לחיות וחדלו להיות.
שנשמתה בחרה בכך מרצונה החופשי וברור שלהיפטר מהעולם הזה
אני רק רואה איך בני אדם נאחזים בחיים בכל יכולתם ובכל מחיר, (לפעמים גם במחיר חייהם של אחרים).
אין לך מה להצטער,כי ברור שנשמתה בחרה בכך מרצונה החופשי וברור שלהיפטר מהעולם הזה מביא איתו הקלה גדולה
אוהו אוהו.
כשיגיע תורי ללכת ולהיעלם מכאן, אולי אדע מה המשמעות של כל זה, ואולי לא אהיה בכלל ולעולם לא אדע.
אולי יש נשמה (נצחית) ואולי לא. אולי יש גלגול נשמות ואולי לא. אבל כאב וצער יש ויש.
לקבל, להשלים, כן. הרי אין ברירה. (בעצם יש ברירה, לשקוע בכאב ובצער ולא לחיות). כשמישהו קרוב לי וחשוב לי מת, אז יש ויש על מה להצטער!

שרית, תנחומי.
~הצער הוא בלתי נפרד מהחיים, ובוודאי גדול כשהוא בא עם געגוע מוחלט כל כך.
הרשי לעצמך לשקוע, אח"כ תצופי בחזרה, וגם תשחי שוב.~

המילה "פטירה" ישר מתחברת לי לביטוי: " ברוך שפטרנו מעונשו של זה"
ברור שלא קל ולא פשוט בכלל להשלים עם אובדן נוכחות של אדם יקר וקרוב,במיוחד אמא,עם כל המשמעויות הנלוות לקשר המורכב בין אם לבת
אבל...
אם מצליחים לרגע,רק לרגע, להתעלות מעל הצער (ואפשר אח"כ לחזור למטה) ולראות את הכוונה הגבוהה יותר,את היד המכוונת את הכל מלמעלה,
אז אפשר להתחבר להבנה שהכל לטובה , ושבמותה,ייתכן שאמה של שרית חוותה הקלה גדולה כשנפטרה מעול החיים בגוף שבגד בה -מחלת הפרקינסון,עם כל הטוב שהביאה עמה לקשר המשפחתי בסוף ימיה, גם היתה קשה מנשוא . היכולת לראות את זה מלמעלה,יכולה להביא להבנה של המוות כהקלה. לא רק עבור המת אלא גם עבורנו-כמי שנשאר כאן

שרית, משתתפת בצערך.

עצם מעצמי , את כותבת דברים מעניינים אבל לטעמי הם לא תומכים ופותחים דיון שלא קשור לדף הזה. אולי עדיף בדף נפרד.

למה לא תומכים?
הרעיונות שאני מביאה אולי יוצאי דופן ולכן קשים לעיכול אבל הם בפירוש נועדו לתמוך
לתמוך בהתמודדות עם האובדן. כשמבינים את המהות הגבוהה יותר, קל להשלים ולקבל את הנוכחות הנעדרת/הנהדרת של אמא שנפטרה

שרית,
מהיכרותי אותך, את אדם פתוח ואמיץ לשמוע חוות דעת גם אם הן שונות, לכן מרשה לעצמי
אם לא מתאים לך,את יכולה למחוק
באהבה
נעמה

דבריי מכוונים לא רק לשרית אלא לכל האבלים באשר הם. אולי גם אני יום אחד.. .
ולדעתי זה בהחלט המקום. איפה כן אם לא כאן?...
תחשבו כמה מהפכנית התפיסה המחשבתית שלנו, שאם נאמר לעצמנו ויאמרו לנו : "שהשמיים ינחמו" במקום "משתתפת בצערך"
נקבל כוחות ממקום של אמונה והשלמה במקום שנאבד כוחות ע"י בזבוז אנרגייה על צער

,תודה לכולם.
אין לי בעיה לקרוא לשמוע להסכים/או לא
זה נותן לי חומר למחשבה
חושבת על המילה נפטרה -
אמי אכן נפטרה מהגוף, הגוף היתל בה בשנים האחרונות
אני השתמשתי במילה כי היא היתה עבורי הכי פחות קשה.
חומר למחשבה עבורי לגבי המילה ומשמעותה.
כרגע עצוב - יחד אם זאת
"טבעי" שילדים קוברים הורים
הוקל לאימי שסיימה את חייה
ראינו זאת
מספר שעות לפני שעצמה עיניה
ישנה לראשונה מזה זמן רב בנינוחות
הנשמה פשוט שיחררה את הגוף
ויחד עם כל ההגיון וכל ההבנה
יש עצב
עצב על מה שלא יהיה כבר
עצב על פרדה מאמא אהובה
לשמחתי בשנים האחרונות גרנו יחד
ויודעת שאיפשרתי לה חוויה יחודית
מצד אחד לחוות את הנכדים ברמה היום יומית
מצד שני נתתי לה להרגיש שדואגים לה ועוטפים אותה
השיתוף שלה בחיי היום יום ובמיוחד בחינוך הביתי
כל אילו נתנו המון לי לנו וכמובן לאימי.
את הסיפור המיוחד עם בתי אספר אח"כ
שוב תודה

שרית, משתתפת בצערך

במילה "נפטרה" יש רמז לכך
המלה "נפטר" לגבי "מת" ייחודית ליהודים (רלבנטית רק ליהודים), כי אינה אלא קיצור מהביטוי המלא: "נפטר/ה מעול מצוות".
היפוכו בבת ובבר המצווה, שבהם "נכנסים בעול מצוות", והאב הוא זה שאומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה" - והכוונה שהבן מעכשיו אחראי על שמירת המצוות בעצמו (מבחינת מצוות הדת, הוא בוגר, זו משמעותו של טקס החניכה הזה לבנים יהודיים) ולא האב אחראי עליו.
שימו לב שבשני הביטויים, המצוות הן עול.
אם כן, התפתחה ביהדות מעין "לשון נקיה" לציון המוות, שמנסה גם להסתכל בו מעט בהומור: לפחות דבר אחד טוב יש במוות, שאתה סוף סוף פטור מעול המצוות... חופשי מהחובות המעיקות...
ותודה ליהודה אטלס שהעמידני על דיוקם של דברים (מפני שאמרתי "נפטר" לגבי איזה נוצרי (-: )

_לשמחתי בשנים האחרונות גרנו יחד
ויודעת שאיפשרתי לה חוויה יחודית
מצד אחד לחוות את הנכדים ברמה היום יומית
מצד שני נתתי לה להרגיש שדואגים לה ועוטפים אותה
השיתוף שלה בחיי היום יום ובמיוחד בחינוך הביתי_
מדהים שרית, זכיתם!
משתתפת בצערך


אם כן, התפתחה ביהדות מעין "לשון נקיה" לציון המוות, שמנסה גם להסתכל בו מעט בהומור: לפחות דבר אחד טוב יש במוות, שאתה סוף סוף פטור מעול המצוות... חופשי מהחובות המעיקות...
וואלה, החכמתי!

סיפור מרגש
בשנה וחצי האחרונות אימי לא היתה במיטבה (אלצהיימר) זיהתהה את כולנו פרט לביתי
מכל הנכדים ביתי היתה הקשורה איליה במיוחד.
ניסינו להסביר לבתי שאמי עדין מתיחסת איליה כאל קטנה והנה היא נערה מתבגרת ולכן אימי לא מקשרת
הסבר זה לא הרגיע את בתי. בתי החליטה לדבר עם אימי
איפשרנו לבתי להיות עם אימי לבד היא כעסה צעקה בכתה אימי הביטה "כזומבי"
בתי עזבה בטריקת דלת באוטו אמרה לא חיסקתי אותה שנפרדנו
רצה נתנה לה חיבוק ואמרה שמבחינתה היא לא באה יותר לבקר את סבתא
לפני 5 שבועות אמי עברה ניתוח קשה, בתי החליטה כן לבוא איתנו לבקר אותה.
כשאימי פקחה עינים חייכה חיוך שזה זמן רב לא ראינו
הביטה בביתי סימנה לעברה עם האצבע ואמרה
"את (אמרה את שמה) יפיפיה שלי" חזרה שוב וכולנו פרצנו בבכי מהתרגשות
היינו צמודים לאימי שישי שבתבתי ואני האכלנו אותה דברנו היא חזרה ודברה עם בתי
ביתי אמרה שקיבלה מתנה מסבתא.
כשהחזרנו אותה לבית הסיעודי אימי חזרה למצבה הקודם.
נתק מוחלט.
בדיוק לפני שבועיים אישפזנו אותה במצב קשה, היא היתה במצב של חוסר קשר מוחלט
בשבת שעברה בתי החליטה שהיא באה הצענו לה לא לבוא כי אמי במצב קשה
בתי התעקשה לבוא , שישבנו לידה היא פקחה עינים גדולות הביטה באמי ועיניה פשוט זהרו
היא הנידה גבות ועפעפים והביטה כמזהה אותנו
בתי שוב שמחה שהנה סבתא מזהה אותה.
חזרנו הביתה בהרגשה שאולי מצבה הוטב חלפו יומיים והיא נפרדה מאיתנו..

תודה שרית על השיתוף כאן

סיפורים בענייני חיים ומוות והמרווח הדקיק שבניהם תמיד מזכירות לי את ארעיות החיים כאן בעולם הזה
אני מוצאת עצמי מדי פעם מרימה טלפון לאמא שלי ואומרת לה שאני אוהבת אותה.
ככה,סתם, שתדע
שלא אמצא עצמי יום אחד מול גופתה המתה בהפתעה ואוכל עצמי על שלא אמרתי לה את אשר על ליבי (גם דברים שלא פשוט לומר,גם זה כלול)

וזה מוביל אותי באופן מיידי וברור-לחיות את הרגע, את ההווה, כאילו אין מחר (כי אולי באמת לא יהיה...)

מרגש ועצוב, הסיפור על הקשר בין ביתך לאימך...
משתתפת בצערכם
@}

שרית, משתתפת בצערך

יעל צ

שרית, משתתפת בצערך.
הסיפור על בתך ואמך מרגש מאד. טוב שידעתם קרבה כזו בשנים האחרונות ואני זוכרת שכתבת גם על הקשיים כשעברו לגור אתכם, ובכל זאת- זכיתם.

_שרית, משתתפת בצערך.
הסיפור על בתך ואמך מרגש מאד. טוב שידעתם קרבה כזו בשנים האחרונות ואני זוכרת שכתבת גם על הקשיים כשעברו לגור אתכם, ובכל זאת- זכיתם._
גם אני.

שרית, משתתפת בצערך.
איזה סיפור מרגש. גם הסיפור עם הבת שלך וגם זה שגרתם עם אמא וזכיתם למשפחה מורחבת בסוף חייה.

שרית, אני זוכרת היטב את הדף שבו תיארת איך ההורים שלך באים לגור איתכם, ואת הברכה שהיתה לכם מזה, כולל ההסתגלויות. זה דף מרגש מאד, מלא אהבה וקבלה ורוחב לב ורוחב בית, וברור שכולם התרחבו מזה.
משתתפת בצערך.

שרית, מכירה את המצב היטב ומקרוב.
משתתפת בצערכם. חיבוק גדול.

שרית, יהיה זכרה ברוך.
הסיפור על הסבתא והנכדה מאוד מרגש.
מהשמיים תנוחמו
_{(גם אני מאוד אוהבת את הביטוי הזה)}

30/3 אבא ש איל בנזוגי מת
חודש וחצי לאחר אימי.
לא הספקנו לעכל פרדה אחת והנה השניה בפתח.
הרבה מיסטיקה יש בשני הארועים.
ההלויה נערכה ב31/3 ביום בו מלאו לביתי 15 שנים
כולנו די מפורקים מנסים לאסוף עצמנו ולתפקד
לא פשוט.
הילדים בטלטלה עצומה.

שולחת לכם חיזוקים
שתצליחו לאסוף כוחות
שתי פרדות כל-כך קרובות
ממש קשה לעכל

שרית, משתתפת בצערכם,
מתארת לי עד כמה לא פשוט אצלכם עכשיו. שולחת כוחות ונחמה.

אכן לא פשוט

ההודעה הגיעה אילי בזמן שיחת טלפון עם חברה של הבת לתכנן לה מסיבת הפתעה
ההלוויה התקימה בתאריך יום ההולדת של הבת
ושתי הפרדות חודשיים לפני בר מצווה לבן
גם אמי וגם חמי ילדי אותה שנה
ושניהם מתו 10 ימים לפני יום הולדתם
מסע לא פשוט אנחנו עוברים
אך ברור שנצא ממנו מחוזקים

משתתפת בצערכם

משתתפת בצערכם

_שרית, משתתפת בצערכם, hug-sad
מתארת לי עד כמה לא פשוט אצלכם עכשיו. שולחת כוחות ונחמה._

תודה
מתנגן לי כל הזמן ברש השיר
"אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר"
כאילו תחושה שסביב הדברים משתנים אבל אנחנו נמשיך לשיר= לחיות את החיים
עם חדוות יצירה ושמחת חיים
כל הזמן מטפטפת למשפחה ואולי לעצמי
בסופו של דבר זה הליך טבעי

שרית, משתתפת בצערכם! מאוד מוזר עניין התאריכים. מישהו אמר לי פעם שדברים כאלה מסמלים קשר אנרגטי חזק בין אנשים.

לשרית,
משתתפת בצערכם.
אני חושבת שהדרך שאתם תעשו עם הפרידות הקשות האלה, תשאיר את חותמה גם על הדור הצעיר.

_שרית, משתתפת בצערכם
שולחת כוחות ונחמה._

לשרית, משתתפת בצערכם.

תודה לכולן
אכן התהליך כואב אך יש בו גם חוזק
כל אחד מהילדים (13 ו 15) מגיב אחר
ולוקח את הכאב העצב והתובנות למקום אחר
לי אין כל כך יכולת לעכל את הארועים
כיוון שאני עסוקה כל העת בשמירה על הילדדים
ודאגה לבנזוג לאבי חמותי
ואולי הדאגה לאחרים זו ההתמודדות שלי. - ימים יגידו.

משתתף בצערך