באופן טבעי

מחכה להמשך בשקט-בשקט כדי שנעמה לא תתעורר...

ו.....
יש לי סבלנות, ביחוד שאני מרגישה שהכל היה טוב ואת שלמה עם מה שהיה. ובכן, אני ממתינה בסבלנות להמשך מפיך ושולחת

מזל טוב!
וכמובן מחכה להמשך...
נעמה תחזרי לישון!

בטח שהיא תחזור לישון. היא בת חודש.
>גם מחכה<

טוב, אז עכשיו היא ישנה. איפה היינו? - אז בשעה 15:00 התחילו צירים, וכשהיה נראה שיש בהם משהו חדש ועוצמתי קצת יותר מכל שאר הימים עד כה, קראתי לאחת משתי חברותיי שעתידות ללוות אותי בלידה. היא הגיעה, ואיתן כבר היה שם מהבוקר, ויחד עברנו את השעות הראשונות הללו - בעיקר קפצתי על כדור, מה שגרם לנו לצחוק בהיסטריה כי החדר שלי פנה לרחוב, וכאשר קפצתי על הכדור הופיע ראשי מעל אדן החלון, ונעלם, הופיע ונעלם, וזה משום מה היה נורא מצחיק. חברתי היקרה גם עזרה מאוד עם מסאז'ים והמקלחת שליד חדרי עבדה שעות נוספות. מהר מאוד היה ברור שזה כנראה רציני הפעם, ובכל זאת לא רציתי לרדת לחדר לידה וגם לא רציתי לצאת מן החדר כדי שהאחיות של מחלקת יולדות לא ישלחו אותי לחדר לידה.
השעות עברו כך עד 22:00. היו לי צירים כל דקה, שנמשכו דקה, וזה היה מאוד כואב אבל בעיקר מתיש. בסוף ירדנו לחדר לידה כי האחיות של מחלקת יולדות גילו אותי (וגם הקולות שהשמעתי התחילו להפריע...). בחדר לידה קיבלו את פנינו בשמחה, אחרי שכבר שבוע אני מסתובבת להם בין הרגליים בלי ללדת. ביקשתי מן המיילדת שתבדוק אותי- והיתה לי פתיחה של 1.5 ס"מ - אמנם התקדמות משמעותית לעומת השבוע שחלף בלי שום פתיחה, אבל בכל זאת מאכזב אחרי שעות של צירים כל כך צפופים. אז הבנתי למה המיילדות מכנות את נרות ה- PG (פרוסטגלנדינים) , - RPG. זה גורם לצירים מאוד חזקים, מאוד צפופים, אבל לא בהכרח יעילים מבינת פתיחה ומחיקה.

טוב, התמקמנו בחדר האחרון שצבעו ורוד וחבל משתלשל לו מן התקרה, מיקמנו את הכדור, את המוסיקה שלנו וכמובן את המגן שלי תלינו על הקיר..
הצירים המשיכו להגיע בתדירות של כל דקה, ועוצמתם הלכה וגדלה. חברתי היקרה השניה כבר הגיעה בינתיים, והמסאז'ים שהן עשו לי היו פשוט נפלאים ולמעשה אפשרו לי לעבור כל ציר. חוץ מזה נשמתי, נשפתי, הוצאתי קולות נמוכים וכל מיני קולות מוזרים, ונורא שמחתי שהנה, זה כנראה יקרה היום!
אבל ידעתי גם שזה עשוי להיות ארוך ארוך, כי זו לא לידה ספונטנית אלא לידה שהתחילה בזירוז. בכלל, זה היה מעניין לראות איך מצד אחד הייתי יולדת, ומצד שני לא כיביתי לגמרי את כפתור המיילדת - עקבתי אחרי תדירות הצירים, בדקתי את המוניטור ושמרתי טוב טוב שלא תהיה אף האטה או בעיה ברישום כדי שאוכל מהר להתנתק ממנו, ועוד ועוד. רק דבר אחד "שכחתי" - לא הזכרתי למיילדות לבדוק לי לחץ דם, כי נורא פחדתי שהוא עכשיו גבוה בגל הצירים ושאני אצטרך לקבל מגנזיום.

למשמרת לילה שהחלה בשעה 23:00, הגיעו שתי מיילדות מקסימות - מי שקראה את הבלוג זוכרת אולי את זו שלימדה אותנו ריקודים אפריקאיים? אז היא היתה אחת מהן. השניה היתה רותי - שהיתה המדריכה שלי בהתנסות הקלינית, ושכל כך קיוויתי שהיא תיילד אותי. היא לא היתה אמורה בכלל לעבוד אבל מישהי אחרת היתה חולה אז קראו לה מן הבית במפתיע. נפגשנו, התחבקנו, והיא פנתה ליילד נשים אחרות והשאירה אותנו לקפוץ על הכדור ולילל.
אחרי שעה נוספת נכנסתי שוב למקלחת וגם לאמבטיה. הכבאים היו מש בלתי נסבלים והצירים התארכו, וההפסקות ביניהם נעלמו כמעט. רותי באה לשאול אם אני רוצה בדיקה. מצד אחד ידעתי שהתקדמות טובה תעודד אותי מאוד ומצד שני ידעתי שחוסר התקדמות יגרום ליאוש. אז חיכינו עוד ובשעה 1:00 ביקשתי שתבדוק אותי. הפתיחה היתה 1.5 ס"מ, כלומר - בלי שום שינוי למרות השעות האינטנסיביות הללו. זה היה מאוד מאוד מאוד מייאש, ולא ידעתי איך אוכל לעמוד בעוד שעות שכאלו. החלטתי, יחד עם רותי, על אפידורל (כבר אמרתי שהייתי חייבת לבדוק את הכל?....).
לא ידעתי איך אצליח לא לזוז בזמן ההזרקה לגב, כי בשלב הזה הצירים היו כל כך חזקים שהייתי חייבת לטלטל את עצמי לכל הכיוונים. אבל רותי אמרה שאני חייבת ושאני אצליח, וכך היה. המרדימה היתה מקסימה ומהירה, כך שזה באמת היה רק ציר אחד שבו לא יכולתי לרקוד....ואז הגיע השקט והמנוחה ולא כאב לי יותר וזה היה מבורך. שלחתי את המלווים המקסימים שלי לישון במשמרות בסוויטה שבמחלקת יולדות, וגם אני ניסיתי קצת לנוח, כי ידעתי שעוד ארוכה הדרך..

אחרי שנחתי איזו שעה, הגעתי למסקנה שמספיק עם השחיתות והתחלתי שוב- עמידה על 4, נענועי אגן, ירידה מן המיטה (המיילדת הרשתה לי...) ורכינה לפנים, ומדי פעם שוב מנוחה, כי בכל זאת, לא ישנתי כבר כמעט יממה שלמה...

ככה התקדמתי לי לאיטי וכאשר התחלפו המשמרות בשבע בבוקר כבר היו לי 4 ס"מ! וכעת היתה איתנו מירי, המיילדת האחראית של חדר לידה שתישאר איתנו עד הסוף. שכחתי לספר שזה היה בפורים, ומירי היתה לכן מחופשת - למיקי מאוס. זה היה כל כך כיף, מצחיק ומפתיע, בכל פעם ופעם שהיא נכנסה לחדר, לראות את אוזני העכבר, את האף והשפם... לצערי שכחנו לצלם את זה.

וכעת אני הולכת להניק את נעמה... המשך יבוא

קראתי אותך בשקט תמיד, אבל את הלידה שלך את כותבת עוד יותר יפה אפילו!
מחכה עם כל האוהדות ביציע, לעוד ועוד שיגיע.

איזה כיף מיילדת יולדת .עוקבת.

מזל-טוב @}

הגעתי למסקנה שמספיק עם השחיתות והתחלתי שוב- עמידה על 4, נענועי אגן, ירידה מן המיטה (המיילדת הרשתה לי...) ורכינה לפנים
כל זה עם אפידורל ?? את רצינית, זה אפשרי?

מחכה עם כל האוהדות ביציע, לעוד ועוד שיגיע.

איזה כייף שחזרת. חיכיתי לך וממתינה להמשך ...

איזה כייף שחזרת. חיכיתי לך וממתינה להמשך ...

גם אני
המרגיעון שיצא: נוכחותך חשובה לי מדעתך... אז מה לגבי נוכחותך באמת? אולי נתכנן איזה פיגש בקרוב? אנחנו מטיילות לאיזור בחג השני. תכתבי לי אם מתאים לכם. אני נורא מתגעגעת.

כל זה עם אפידורל ?? את רצינית, זה אפשרי?

אפשר. אבל זה תלוי באפידורל (אולי באופן שבו הגוף מגיב אליו? לא מבינה מספיק בשביל להסביר).
אצלי, בשתי הלידות, האפידורל השאיר את הרגליים מתפקדות (ובאמת בלידה השניה הבנתי שכדאי שאזיז את התחת אם אני רוצה שמשהו יתקדם... והזזתי... והתקדם). לעומת זאת אני יודעת על נשים רבות שהאפידורל משתק להן את הרגליים במקום/בנוסף את הכאבים...

תודה לכולן על הברכות!
עולם ומלואו - אני אשמח מאוד מאוד להיפגש. קצת קשה לי להגיע לטלפון בימים אלו, אז האם את מוכנה לקחת על עצמך את התיאום?....

ונמשיך בסיפור (נעמה עכשיו יצאה לטיול עם אבא שלה במנשא).
אז כבר הגענו למשמרת בוקר, בה זרמו העניינים על מי מנוחות. האפידורל השפיע, הצירים המשיכו (ואח"כ כשה- PG כבר לא כל כך השפיע, אז הוסיפו גם פיטוצין - הייתי חייבת לדעת איך זה מרגיש),, אני נחתי ושיניתי תנוחות לסירוגין, והיה די כיף. בשלב מסוים איזה רופא הציע להכניס לי IUP שזה מתקן שמנטר את הצירים בתוך הרחם, אבל אמרתי לו שאמנם זה מאוד מעניין לי לנסות את הכל, אבל לא חייבים באמת לנסות את הכל הכל.
מתישהו לפני הצהריים הפתיחה היתה 9 ס"מ וכולנו שמחנו מאוד. מירי המיילדת אפילו פתחה את ערכת הלידה, אבל במקביל איבחנה מנח של עורף אחורי. אופס - לא טוב כל כך. יש די הרבה מקרים שמגיעים לניתוח קיסרי בגלל זה... אבל, אין מה לעשות חוץ מלהמשיך להיות על 6, לנענע אגן, להקפיד להתהפך במיטה מן הצד הנכון ודרך הבטן, ולקוות, לקוות שהעובר (אז עוד לא ידענו שזו בת) יתהפך לו שם בפנים.

ב- 9 ס"מ האפידורל הפסיק להשפיע ושאלו אותי אם אני רוצה תוספת. החלטתי שלא, כי אנחנו כבר ממש בסוף (בטח, ממש...) וכדאי שאני ארגיש משהו בשלב השני של הלידה. הצירים החלו להיות מורגשים, בתחילה חלשים אבל די מהר חזרו לעוצמה המפחידה שלפני האפידורל, ובאותה תדירות מתישה של כל דקה, כל דקה, בלי ממש זמן לנוח בין ציר לציר. מעניין שבקורסי הכנה לידה שיצא לי להעביר, תמיד הדגשתי את העניין הזה שיש רווחים בין הצירים, ואפילו אם זה נורא נורא כואב, אז אפשר קצת לנוח בין הצירים..... אז זהו - שלא תמיד.

הפתיחה נשארה 9 ס"מ די הרבה זמן ואחרי שעתיים (נדמה לי- קצת קשה לי כאן לעקוב אחרי הזמנים) התחננתי וקיבלתי תוספת לאפידורל. מתישהו אח"כ כבר היתה לי פתיחה מלאה, והראש היה נמוך והתחלתי להרגיש לחץ, ובמקביל שוב את הצירים. כל דקה, כל דקה, כל דקה. בדקתי את עצמי, והרגשתי בפעם הראשונה את הראש שלה! הראש היה כבר די נמוך, ורך כזה (היה קאפוט) ונעים, ואז התחלתי להאמין שכנראה יש שם בפנים תינוק או תינוקת, וזה אמיתי כל העניין הזה. הלחץ בשלב הזה היה כבר חזק ולחצתי בכל ציר - לחצתי בעמידה, על 6, על כסא הלידה, על הצד, על הגב, ואיך לא, אבל הראש נשאר באותו המקום, בלי לזוז אפילו מ"מ. זה היה מוזר, כי מירי היתה עסוקה בשלב הזה בלידה אחרת, כך שאני הייתי קצת המיילדת של עצמי- לוחצת, צועקת, ואח"כ בודקת, רואה שאין התקדמות, ושוב לוחצת....

אחרי שעתיים כאלו, הכאבים היו בלתי נסבלים, ואני הייתי מיואשת. מירי נכנסה לחדר ואישרה את העניין, שאכן אין התקדמות. בשלב הזה פרצתי בבכי כמו שכבר מזמן לא בכיתי - בכיתי על הכל- על הכאבים, על הלחיצות, על השבוע הזה שאני בבי"ח מנסה לעשות הכל כדי להימנע מלהגיע לניתוח בגלל רעלת הריון ועכשיו נראה שזה מה שיהיה. בכיתי מתסכול וייאוש ומה לא (והמיילדת שבי, שלא הצלחתי למצוא את הכפתור שבו מכבים אותה, הסתכלה במה שקורה בהתעניינות ואמרה- "נו יופי, עכשיו היא בוכה, אולי סוף סוף ישתחרר שם משהו?"...).

בשלב הזה קיבלתי שוב תוספת לאפידורל, ומירי ביקשה שאנוח קצת ושאפסיק ללחוץ, ופשוט ניתן לצירים לעשות את שלהם. שכבתי על הצד וחיכינו וחיכינו עד שיעברו השלוש השעות התקניות של פתיחה גמורה...

ועכשיו, אני נשבעת שזו לא הפסקה יזומה- איתן ונעמה חזרו מן הטיול ואני הולכת להניק...

אצל חברה שלי, בשתי הלידות, האפידורל אילחש חצי גוף (מבחינת שמאל-ימין) כך שגם הרגישה את כל הכאב וגם היתה מנועה מלרדת מהמיטה ולעשות דברים אחרים להקלה וזירוז.

נוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

מזל טוב מתוקה! איזה דרך ארוכה ומיגעת. כל הכבוד לך על השלוה הפנימית!
מחכה להמשך

שלום רב שובך אמאל'ה, אלפי מזל טובים. אני ממש נרגשת ו.. יאללה מחכה לסוף הסיפור.

ואחרי שעברו השלוש שעות הללו, נכנס הרופא המקסים שעתיד ליילד את נעמה והחלטנו לנסות לשלוף אותה בואקום, ואם לא ילך - אז קיסרי. לצורך ביצוע הואקום עברנו לחדר ניתוח (שנמצא בחדר לידה), וכבר הזמינו את צוות חדר ניתוח והכינו הכל למקרה ש... כך שיצא לי גם לחוות את ההכנות לניתוח קיסרי. כל הצוות היה כל כך נפלא ועדין. הכל נעשה בשקט, המרדים היה כל כך.... כל כך... כל כך תומך ועדין, ואיחל לי בהצלחה בצורה כל כך מעודדת.
מוזר, אבל בשלב הזה לא הרגשתי שום פחד, רק רוגע ושאני מוקפת בתמיכה ואהבה. מירי נשארה איתי למרות שהמשמרת שלה נגמרה כבר 3 שעות קודם לכן, וגם המיילדות של המשמרת החדשה נכנסו ועודדו אותי. הרופא היה כל כך רציני ושקט (בד"כ הוא לא).
טוב, הגיע הסוף - הרופא משך, בעדינות רבה, אני חייבת לציין, ואני לחצתי, ותוך 2 או 3 צירים נעמה היתה לי על הבטן. ואז גם גילינו שזו בת. רופא ילדים בדק אותה ואושש אותה קצת, ותוך 2 דקות היא חזרה אלי, עם המבט הכי מדהים בעיניים ועם היבבה המקסימה שלה, שהיום אנחנו יודעים שהיא חלק ממנה- יבבת "להההה, להההה, לההה".

אז זהו, הלידה עברה, ובמבט לאחור אני לא מצטערת על שום חלק בה. ולמרות העובדה שהיתה ממושכת וכואבת ומאוד התערבותית, היא לא נרשמה אצלי כחוויה טראומטית או חוייה שלילית. כבר בהתאוששות בחדר לידה התחלתי לחשוב על הלידה הבאה...
מה שעשה את ההבדל מבחינתי זו התמיכה העצומה שקיבלתי, גם מאיתן ושתי החברות, וגם מן הצוות הבאמת מופלא של פוריה. דבר אחר שעשה את ההבדל היה העובדה שלקחתי חלק בכל ההחלטות ולא הרגשתי חסרת אונים בשום שלב.
אני מניחה שעוד תובנות יגיעו בהמשך, אבל כרגע נעמה מתחילה להתנועע במנשא...

מדהים! ליוויתי את אחותי ביומיים של לידה דומה לשלך (פיטוצין, פתיחה של 9 במשך שלוש שעות, מצג עורפי, אפידורל ושעתיים צירי לחץ...)
וגם היינו באותו חדר ורוד עם החבל המשתלשל...וגם לה נולדה בת!

מזל טוב!! @} @}

וואו.
קוראת ומתרגשת ומזדהה עם המון חלקים (גם אצלנו הלידה הראשונה התנהלה באופן מאד דומה אבל איזה הבדל בשלמות שלך ובשבריריות שלי...).
כמה טוב שהיא איתך, עלייך בבית וכמה עושר מקצועי רכשת בלידה אחת !!

@}
ושוב מזל טוב, הסיפור שלך מעצים, חזק ומרגש.

_וואו.
קוראת ומתרגשת ומזדהה עם המון חלקים_
אז זהו, הלידה עברה, ובמבט לאחור אני לא מצטערת על שום חלק בה.
זה ההבדל מבחינתי אני הצטערתי על כל כך הרבה...

כבר בהתאוששות בחדר לידה התחלתי לחשוב על הלידה הבאה...
זה היה גם אצלי..
אחרי שנה ועשר זה קרה בלידה כל כך אחרת....

מאחלת לך רק טוב, הרבה בריאות ואהבה
והסתגלות קלה להורות..
וכמובן הנקה קלה..

שוב מזל טוב, יקירתי.
אז גם את מאלו שצריכות לחוות הכל על בשרן ?

רוצה להתקשר אלייך, אבל חוששת להפריע. מותר? מתי הכי טוב?

המון מזל טוב וכל הכבוד על היכולת להרגיש: ובמבט לאחור אני לא מצטערת על שום חלק בה. ולמרות העובדה שהיתה ממושכת וכואבת ומאוד התערבותית, היא לא נרשמה אצלי כחוויה טראומטית או חוייה שלילית. כבר בהתאוששות בחדר לידה התחלתי לחשוב על הלידה הבאה...
הרבה אושר ונחת מהקטנטונת

יקירתי, כל כך מתרגשת לקרוא את הסיפור בהמשכים

מזל טוב, ושפע חלב, ואושר רב,

ממני.

מזל טוב ענקי!!!

רוצה להגיד שקראתי את כל שלושת חלקי הבלוג בשקיקה ושאני מקווה שתחזרי למיילדות מתישהו.
בנתיים, שיהיה לך פוסט קל והמון המון אושר!

כבר כמה שעות אני יושבת וקוראת - בהתחלה את הבלוג שבארכיון, ואז את החלק הזה, בוכה וצוחקת לסירוגין...דנה יקרה, מי ייתן וכולנו נזכה למיילדות כמוך - נשים שבורכו ממש בחסדי ה' להיות מה שהן בחרו.
מאחלת לך שנות אושר בבית ובעבודה!

תודה רבה מטפחת ירוקה ותודה לטלילה.

רציתי לספר שבקרוב אחזור (או - "אעשה קאמבק..."). בעוד חודש אני חוזרת לעבוד, במשרה חלקית, בחדר לידה בבית החולים האהוב שלי!
בסוף מתגשמים כל החלומות, הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי. זה מצד אחד מאוד מאוד משמח אותי ואני כבר מחכה לזה, ומצד שני, כל יום שעובר אני חושבת איך אני אצליח להיפרד מנעמה לכל כך הרבה שעות? היום, אם היא ישנה יותר משעה אני כבר מתחילה להתגעגע...
ואיך זה יהיה לה להיות בלעדיי? (היא תהיה בעיקר עם אבא שלה וקצת עם מטפלת שכנה), ומה יהיה עם ההנקה? אמנם היא תהיה כבר בת חצי שנה, אבל אני מלאת חששות לגבי זה.
אבל זה מה שהולך להיות. גם מן הבחינה הכלכלית אני כבר צריכה לחזור לעבודה, והמשרה באמת בהיקף קטן יחסית.

כרגע היא ישנה על השטיח בסלון, מתוקה מתוקה, אהובה אהובה. אני כל כך אוהבת אותה. לא ידעתי עד כמה אפשר לאהוב אדם אחר..
לא ידעתי שזה מה שמקבלים יחד עם התינוק. אהבה.

משמח לשמוע שבקרוב תחזרי. מאחלת לך שילך בקלות. אותי זה תמיד הלחיץ כל כך לפני שהתחלתי לעבוד. ואחר כך זה הסתדר.
המון בהצלחה.

אוי איזו אנוכיות מצדי... צר לי בשבילך שתיאלצי להיפרד מנעמה שלך, אני יודעת בדיוק על מה את מדברת, ומובן שאני לא דוגלת בפרידה מתינוקות וכל זה, אבל אני כל כך כל כך שמחה שאזכה לקרוא שוב את הבלוג שלך מזמן לא שמעתי חדשות כל כך טובות לאתר P-:
(אוי זה דיסוננס קוגניטיבי. אילו הייתי פחות אנוכית הייתי אומרת שאני מוותרת על הכתיבה המופלאה והמרטיטה שלך לטובת בתך (-: ).

תודה לכן!
אני מקווה שכתיבתי אכן תישאר כשהייתה. בזמן האחרון אני מרגישה שהמוח שלי יצא לחופשה..

שהמוח שלי יצא לחופשה
כן, בשנה הראשונה אחרי הלידה המוח נוזל עם החלב...(-:

אני מרגישה שהמוח שלי יצא לחופשה - מבטיחה לך שהוא יחזור כשתחזרי לעבודה:-D
מחכה לך בקוצר רוח (כן, כמו בשמת, גם אני אנוכית)

לא ידעתי שזה מה שמקבלים יחד עם התינוק. אהבה.
וואללה! אכן הפתעה. עוד יותר מפתיע זה שכל פעם זה מפתיע מחדש...
אח"כ מתמכרים ואי אפשר להפסיק

ולגבי ההנקה, את בטח יודעת, מנוחה מספקת, שאיבות ברווחים קטנים יחסית ויהיה בסדר.
ברכות על החזרה הקרובה לעבודה והמון בהצלחה!

אמנם היא תהיה כבר בת חצי שנה
מוקדם .. היא עוד גורה לגמרי.
אני אשמח לקרוא עליך כמילדת ועוד יותר לדעת שנשארת איתה עוד קצת. אנחנו נמתין בסבלנות עוד חצי שנה
בהצלחה במה שתבחרי.

אמא יקרה - היא באמת גורה, אבל כבר התקשרו מן הבנק לומר שהמינוס גדול מדי.....,
נמשיך להיות ביחד 6 שביעיות מן הזמן, ושביעית אחת - בעבודה.
מקווה שבפעם הבאה המצב הכלכלי יהיה שונה ויהיה אפשר להישאר שנה רק עם התינוק/ת.

יקירתי - אפשר לעשות את זה. יהיה בסדר. עובדים, שואבים, מבלים את הזמן שיש ביחד בהסנפה אינסופית, ולא שוכחים שאהבה זה דבר נפלא אבל אוכל ומשכנתא גם כן חשובים.


ואנחנו כאן, את יודעת.

לבקשת אמא שלי - המשך הדף ב - מיילדת נולדת יולדת

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים
דף סיפור לידה קיסרית
דף סיפור לידת פג