ברוש בלבוש סופרמן

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

חוזר וחושב על כל שנאמר אמש, הן נאמר כה מעט
הזיכרונות חוזרים ועולים, וכל זיכרון גורר זיכרון אחר.
איך אפשר לסכם כמעט יובל במספר מצומצם של שעות? אני יכול לתאר יום בשעה, אולי שבוע, בדוחק חודש, וגם אם נדחוס שנה לשעה, תידרש שנה שלמה, רק לתאר ולספר.
איך בוחרים מה לספר, על מה לוותר?
האם זוגיות של שבוע חשובה פחות מזו של חודש? אפשר לכמת זאת בכלל?
תקרית זו או אחרת, פרט מידע זה או אחר
סיגריה ראשונה או כוס אלכוהול?
הכל מרגיש לי חשוב ומשפיע.

מה שעובר בי, זה יותר ממילים

[צפרדע_ית]

אין בעד מה, רק על מה?
על בכלל.
וגם על שאתה משתף בחייך, בפתיחות שכזו. יחסית.
על התובנות.
(גם קצת על זה שבזכותך, כנראה הגעתי למקום השני... :+) ).
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

חן חן צ. ח.

[צפרדע_ית]

הכל מרגיש לי חשוב ומשפיע
גם לי.
תמיד.
אני לא מסוגלת לתמצת או לסכם... אני מעתיקה מילה במילה. תמיד.
(הסיכומים שלי מהאוניברסיטה קורעים מצחוק... בדיעבד... העבודה הסמינריונית הראשונה שלי הגיעה ל90 עמודים, עם הצעות להמשך... ובשניה, כל ראיון לוקח שעתיים וחצי, והכל נכנס.... כי הכל חשוב...).
ושאף אחד לא יגע לי בקורות החיים הא ר ו כ י ם שלי... הם פשוט לא מבינים שאני מי שאני בדיוק בזכות כל אותן עבודות /משימות/ התנדבויות איזוטריות, שאי פעם עשיתי בחיי. .כל אדם הוא חשוב. כל מי שפגשתי, עזר לי להפוך למי שאני עכשיו.
גם אלה ששכחתי.
ככה זה כשהתלמיד נכון ללמידה...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אני לא מסוגלת לתמצת או לסכם
אני דווקא כן, המחברות שלי תמיד היו עם תוכן מועט או עם קיצורים, השאר נשאר בראש.
זה היה לא רע, עד שהמורה היתה טוענת שלא אמרה את שייחסתי לה, ואני מתבלבל. אז הייתי ניגש למחברות של שקדניות הכיתה ומוודא.
מילה במילה, שתי מחברות נפרדות, אך המורה שלה.
מה כל כך קשה בלומר - סליחה, טעיתי?

• ברוש משתדל לא לטעות, אבל גם טועה מתקן ומתנצל, ולפעמים טועה שוב

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

במקום בו אני גר הליקופטר עובר זה סימן למשהו רע
אם לאבו כביר או לתל השומר הוא נושא את הבשורה המרה
בימים האחרונים אני שומע אותם לפעמים פעמיים ביום
זה מתחיל בטרטור מתקרב מהים על קו החוף מצפון לדרום
לפעמים אני יושב ושותה לי קפה מסתכל בחלון הגדול
והאופק בהיר והיום כה יפה- ואוזני מזהה את הקול.

סתם כי הזכירו לי

[צפרדע_ית]

סימנים...
אולי זה רק זוג שמתחתן?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אולי זה רק זוג שמתחתן
לא במקום בו אני גר

וכל פרט שנפער בעברו הקצר כבר מצא את דרכו אל השיר
השיר האחד שאיננו נגמר שמזכיר את השיר שמזכיר את השיר

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אבל אולי זה מחיר החתונה

לוצ'יאנו על הבוקר
מפנים את החורבה
חתונה עולה ביוקר
זה מחיר האהבה.

[צפרדע_ית]

כבר חמש דקות לשתיים.
יש עוד זוג שמתחתן...

תמיד יהיה עוד זוג.
אופטימי משהו. לא?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אופטימי משהו. לא?
עם אחוזי הגרושין היום...?

• ברוש לא במצב רוח חסר אופטימיות, סתם גורר שיר שמזכיר את השיר שמזכיר את ההשיר

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

פגישה רביעית, פרווה משהו
התחלתי בלחזור לכמה דברים שלא נאמרו בפגישה הקודמת, ויש להם משמעות גדולה עבורי
דיבורים על כל מני דברים שעשיתי, והשפעתם עדיין שם.
על ביקור ארוך ומלמד בעיר זרה מעבר ים במסגרת לימודי, על הצלחות, על כל מני דברים שעשיתי בלימודים או במקביל להם, שרבים אם לא כל העוסקים בתחום לא עשו אויעשו לעולם, והם נצורים בי, עיצבו אותי, וממרחק הזמן והמקום חסרונם מעציב אותי.
ואז חזרנו לסיבה המקורית לבואי, ואיך היא משתקפת למול הדברים הנ"ל
יצאתי בתחושה של החמצה, לא הרגיש שמשהו זז היום
ואולי זה רק בגלל שלא זלגה אף דמעה?
אולי הסגר מוסיף לתחחשה?

ושוב נותר לעבור שבוע בספירה לאחור.

[עיני_מלאך*]

לא הרגיש שמשהו זז היום
חבל )-:
ואולי זה רק בגלל שלא זלגה אף דמעה?
אולי באמת, ואולי לא. אבל דמעות לא מחייבות פגישה מוצלחת. צריך לתת להן מקום, ואם הן לא באות מעצמן כנראה ש... בכל אופן, לדעתי יכולה להיות גם פגישה מוצלחת ללא דמעות, עם עצבות, געגוע, חרטה, תלוי בנסיבות.
ושוב נותר לעבור שבוע בספירה לאחור.
מאחלת שתעבור אותו בקלות ובמהירות (-:

שבוע נפלא!

[צפרדע_ית]

מה ציפית לקבל ולא קבלת?
מדוע אתה סופר לאחור, אם לא קבלת את מה שרצית?
האם זה כל מה שנותר לך לעשות? מפגישה לפגישה??
ומה אתה עושה במהלך כל השבוע עד אז? הלא אלה החיים עצמם. לא?
בהצלחה!
ובהנאה...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכל אופן, לדעתי יכולה להיות גם פגישה מוצלחת ללא דמעות, עם עצבות, געגוע, חרטה, תלוי בנסיבות.
עצבות געגוע וחרטה היו, אבל עדיין היה משהו חסר
מאחלת שתעבור אותו בקלות ובמהירות
חן חן
מה ציפית לקבל ולא קבלת?
שחרור, פורקן, הקלה
מדוע אתה סופר לאחור, אם לא קבלת את מה שרצית?
כי פעמים קודמת היה, וקיוויתי
האם זה כל מה שנותר לך לעשות? מפגישה לפגישה??
לא רק , אבל גם
ומה אתה עושה במהלך כל השבוע עד אז?
חי עובד נושם מגדל משפחה

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

שוב לא שקט,
שוב מתוח ובועט,
מין גיל כזה,
כל אחד עובר את זה,

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

תמיד היה לי פתיל ארוך - קשה לכעוס וקל לסלוח
לאחרונה השתנה המצב - כל כך קל לכעוס, לשמחתי עדיין סולח.
מצאתי את עצמי מגדף ונוזף בבכור, אתמול והיום, אמנם יש עוול רב בכפו, זה לא היה סתם כך, אך עדיין לא במקום.
פניתי אליו והתנצלתי, על ההתנהלות, לא על הכעס.

למישהו יש פתיל להשאיל?

[גשם*]

אוי ברוש. בתור בן אדם עם פתיל קצר מאוד בצעירותי שהארכתי בכוח כשהפכתי אמא, אני יכולה להגיד שגם אתה יכול. במיוחד שעשית זאת העבר.אבל אתה צריך מישהו לעזור לך לשחרר את הכעסים לפני ההתפרצות. יש לך עם מי לדבר? לי אין והכעס הפך לדיכאון, אז זו בעיה קשה.

[צפרדע_ית]

מותר לכעוס.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מותר, השאלה איך

[צפרדע_ית]

אתה יודע, אומרים שאדם ניכר בכעסו...
אולם אינני מסכימה עם אמירה זו עד סופה, שכן אין התקפת זעם אחת, לא משנה עד כמה חריפה היא, דומה לכעס מבעבע ותמידי.
לפעמים בכי לא בכוי אחד, יכול לגרום להרבה מאוד כאב, שמיתרגם בתורו לזעם מתפרץ, ובכי לא בכוי עד תומו, גרוע אף יותר.
התנצלת. זה נהדר.
זה מצויין שאתה מתחיל לסדוק את תחפושת הסופרמן. נראה שהזמן בשל לכך.
מותר לכעוס.
ץ.

[צפרדע_ית]

ן - תראה את הגריין שהופיע לי... יותר טוב אפילו מהמצהיבון...

_רגשות הם בסך הכל רגשות. הם תמרור אזהרה שמלמד אותנו שצרכים בסיסיים שלנו לא נענים או שמישהו דורך או דרך עליהם. זה הכל.
להתייחס אליהם כאילו הם נורא חשובים ולא רק תמרור זה להסיט את תשומת הלב מהעניין, שהוא הצרכים שלנו והסיפוק שלהם. הרצונות שלנו והסיפוק שלהם.
זה לחפור במשהו שלא מבקש חפירה ולהתרחק ממה שכן מבקש בעוז תשומת לב. (ציל צול? מתוך אמהות שואלות אמהות, כמה דברים שגם אני צריכה להבין לפני שקטנצ׳יק בא)_
ץ

[צפרדע_ית]

ברוש? אתה רוצה לעדכן מה קורה איתך?


אוי ווי... המצהיבון הפולשני מודיע לי: "כאשר הנך נותן תמיכה, לעיתים איך נותן מרחב"
אם ככה אתה מרגיש באמת, לא אציק...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

מישהו, מישהו דואג, דואג לי שם למעלה (ואם לא למעלה, אז מרחוק, אך כבר נאמרו דברים על אח ושכן)
יש גם את אלו הדואגים מקרוב, אבל הם לא נוכחים פה.
הימים חולפים, שנה עוברת, ו מנגינה, והתמונה לא משתנה, לא בגדול לפחות.
אני עובד, לומד (על החיים ועצמי) , מגדל, מסעות, משאות.
קצת פחות כותב, כי אין מה לציין.
מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישתוף אותן (אמר ההוא ששר על הברוש)
בקיצור, שגרה, לפעמים שגרע

[צפרדע_ית]

לפעמים, גם כשהתמונה לא משתנה, ההרגשה בהחלט כן.
תודה על שאתה מעדכן.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

עדין פה מדי פעם. בעיקר קורא, קצת חושב, פחות כותב, סתם כי אין משהו מיוחד לציין
למי שדואג, או מתגעגע, אני בסדר

[עלה_ברוח*]

@}

[צפרדע_ית]

משמח לקרא.
אני חושבת.
ץ.

[צפרדע_ית]

אז... עכשיו ראיתי את ה"זהו זה" האחרון... והשיר שהם בחרו לחדש כל כך יפה, החזיר אותי הנה.
בראש, מה שלומך?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לבד, ירוק ורם

[צפרדע_ית]

זה נשמע משמח.
נכון?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בהתחשב באלטרנטיבה

[צפרדע_ית]

עוד מתחפש לסופרמן?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

החיים, לוחצים, המון המון המון דברים

שוב לא שקט
שוב מתוח ובועט

וכל שאבקש -
שלח לי שקט טוב מוגן,
שלח לי שקט מענן
שקט, עד יום מותי

[צפרדע_ית]

כך כך מתחברת לבקשה של השקט.
ושלווה.
שנים רבות בקשתי שלווה.

האם אתה זקוק לאוזן קשבת? או להבנה?
איך אפשר לעזור?
בכל מקרה, אני שמחה שאתה כאן.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לא ניתן לעזור
לו ניתן לעזור

רק אני יכול לחכות
עד שזה יעבור

[צפרדע_ית]

אני מבינה.
אם אתה רוצה לספר, אני כאן.
ץ

[צפרדע_ית]

הי ברוש השמע נא קול?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

קוקוריקו תרנגול

[צפרדע_ית]

כן...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

שלושה חודשים שלא כתבתי
כמעט שנה חלפה, מלאה שינויים וטלטלות
מורכבת לכולם, ולי עוד יותר
גופי בוגד בי, שולח אותות של סימני שאלה. ואולי זה אני הבוגד בו?
הגבלות, מגבלות, מי צריך את כל זה, ולשם מה?
ואולי בכלל היה עדיף שלא להתעורר, רק לשקוע?
בחיים המקבילים, אני עושה חייל, מאוד מעודד, מאוד מפחיד.
אני צף, אבל מה שבאמת הייתי רוצה:

רוצה לרקוד, רוצה לשיר
לפרוש כנף, לעוף מעל העיר
ולשוב אל חושי
שוב להדליק את נשמתי
ולבדי, לדעת מה איתי
להציל את חיי

[אופיר*]

_הי ברוש
שמחה שחזרת

גופי בוגד בי, שולח אותות של סימני שאלה. ואולי זה אני הבוגד בו?_
נשארתי עם סימן שאלה על המשפט הזה?

מאוד מעודד, מאוד מפחיד.
מה מפחיד?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשארתי עם סימן שאלה על המשפט הזה
מנסה להבין מה עובר עליו, לא בטוח

מה מפחיד?
קודמתי לתפקיד עם הרבה אחריות, שאני עדיין תוהה אם אני האדם הנכון לו. יש טובים ממני

[צפרדע_ית]

קוראת..
ץ

[יולי_קו]

יש טובים ממני, אבל אין טובים כמוני !

[יולי_קו]

לרקוד ולשיר זו דרך מצויינת להתחבר לגוף. זה מחבר למערכת ההרגעה והשיקום (פאראסימפטטית). איך זה יכול להכנס לחיים שלך?

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

יכולות השירה והריקוד שלי הן פוגעניות לציבור
אני שר באוטו, לעיתים רחוקות במקלחת
לרקוד, רק לבד ובסתר

ואכן אין טובים כמוני, וטוב שכך...

[בלבוסטע*]

ברוש אין כמו לשיר ולרקוד לא משנה איפה ואיך.
אני זייפנית בחסד עליון.
למדתי מראש שירים בזיופים. פעם נבחנתי למקהלה בצופים והם היו כל כך המומים שהייתי בטוחה שזה בגלל כישרון עודף. עפתי על עצמי. מאוד היה מוזר שלא התקבלתי.
וכשאני רוקדת אני בטוחה שאני פספוס גדול בתחום למרות שמעולם לא גיליתי נטיות לזוז מעבר למינימום ההכרחי.

[צפרדע_ית]

יש טובים ממני...
תמיד. ודאי. וגם גרועים מני.
ברם - נראה שאינך מטיל ספק רק בעצמך, אלא גם באלה שבחרו בך לתפקיד.
לא?
ואולי אתה האדם הכי נכון לתפקיד - כרגע?
והמציקון צוהב - "ערכו של דבר לעולם משתנה בהתאם לנסיבות".
בהצלחה בתפקיד החדש!
שמחה ששבת לעדכן.
ץ.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אין ספק שאני הכי נכון כרגע, אבל זה לא בהכרח מספיק
מאחר והתפקיד קשור גם לחיי אדם, זה מורכב יותר.
אני יודע איך הייתי רוצה לראות את האוחז בתפקיד, ואני לא שם

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

לא בטוח אם אני שמח ששבתי לעדכן, שכן זה נובע ממצוקה. כשהרוב היה בסדר, פחות הרגשתי צורך לפרוק פה...

[צפרדע_ית]

חיבוק.
מנחם קצת להרגיש שיש מקום שאליו תמיד אפשר לשוב.
ותמיד פתוחה בו דלת לקראתך.
אני שמחה שאתה פה.

איך אפשר לעזור?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לך מכונת זמן? אולי גם מחולל גנטי?
וקצת השפעות על אירועי עבר?

לו להשיב ניתן, את מחוגי הזמן

והצהובון:תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.
כן, בטח.

[צפרדע_ית]

הצהובון צודק.
כשהיקום מדבר אליך, כדאי להקשיב...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ואז כמו בלגו הכל יתמוטט

[צפרדע_ית]

יכול להיות שזה נכון.
בעצם, כנראה שזה אכן נכון.
האם זה יהיה כל כך רע?
האם זה יהיה רע יותר מאשר מה שקורה עכשיו?

זה בכל מקרה נשמע עמוק יותר מקידום בעבודה.
צר לי..
ץ.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

זה אכן לא קידום בעבודה.
הקידום במקום אחר,
לעבודה הבאלגן שלה.
והחיים תסבוכת אחת גדולה.

אבל לא נורא... כמה עוד נשאר?
(שלא יובן לא נכון, אין לי שום כוונה לסיים אותם מיוזמתי)

[צפרדע_ית]

נשאר מספיק כדי לא להמשיך ולסבול, אני מקווה.

אפשר, כמובן, תמיד לקבל את מה שיש, ולהסתפק בכך.
ולפעמים השלווה מגיעה גם באופן הזה.
אך זו בחירה, יזומה, שלא תמיד קל לעמוד בה.
גם נפילות תהיינה בדרך, וגם זכרונות שיעלו דמעות בעיניים, או סתם חיווך עצוב, ולפעמים גם צחוק משחרר. לפחות לכמה רגעים.
השאלה היא - למה אתה מסוגל, ומה גורם לך לנפילות הללו. אולי, אם תדע, תוכל להמנע מהן?
ץ.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

החיים הם מרקם, לא נקודות בודדות.
קשה לאתר דבר אחד שמשפיע.
זה הצטרפות של דברים יחדיו, שעל כל אחד בגפו הייתי צוחק ומנפנף בקלילות (כזו או אחרת)

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

ותודה על העין הקשבת

[יולי_קו]

והלב החושב,
או שמא המחשב mekhsav
(כלומר המיינד mind)
המרגיש.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

_והלב החושב,
או שמא המחשב mekhsav
(כלומר המיינד mind)
המרגיש._
וכמובן תודה על כל זה,
ותודה ליולי קו שתזכרה

[צפרדע_ית]

אני בהחלט מוכנה להקשיב.
גם עם העיניים
מקווה שזה עוזר.
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בהחלט עוזר, במידה.

[צפרדע_ית]

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

הריצה משחררת
מתחרה נגד עצמי
לפחות תמיד מנצח

[יולי_קו]

מתחרה נגד עצמי ולפחות תמיד מנצח
מתחרה בעד עצמי ותמיד מנצח
רץ עם עצמי ומרגיש מעולה

[יולי_קו]

הי, איש יקר,
אתה בהחלט ראוי לאהבה עצמית (וגם של העולם).
תן לעצמך (באופן מעשי, וגם רשות לקבל) בשפע!

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

תודה רבה יולי קו
ותודה שאת מזכירה לי

[צפרדע_ית]

לרוץ זה נהדר, בכלל לא בשביל התחרות, אלא בשביל האנדרופינים. ";-)
ל

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

כמעט שנה חלפה מאז שנולדתי מחדש
שנה מורכבת, קשה, מאתגרת.
מסע שהחל ומי יודע היכן יגמר.
שנה של תהומות עמוקים, והרים כי הם שם.
אתגרים להם אני נענה, ולו רק כי הציבו אותם מולי. ברובם ידי על העליונה.
את יום השנה אני אציין במסע נוסף, מאתגר.
בפן הפיזי - שלוש שעות למצוא את דרכי
ובפן הנפשי - להתגבר על החששות, ויש הרבה כאלה

תודה לכל מי שהקשיבה (או הקשיב) , שלחה חיוך, פרח או חיבוק.
ניפגש בצד השני

של קו התאריך... זהו איננו פוסט מורבידי, אלא אם יבחר הטבע אחרת

[יולי_קו]

נולדת מחדש! יום הולדת שמח!
הלואי שכל יום ויום, כל רגע ורגע, כל חוויה והתנסות, וכל אתגר, יביאו אותך יותר קרוב, יותר עמוק, להתחבר לעצמך האמיתי הנהדר.

[צפרדע_ית]

הו, ברוש!!
שמחתי להקשיב בשנה האחרונה, תודה על ששתפת.
אשמח מאוד להמשיך ולהקשיב.
המסע הזה נשמע מאתגר ממש!
ומרגש, וגם קצת מסוכן...
מקווה כל כך שתמצא את השלווה שאתה מחפש.
בהצלחה!
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

בימים כתיקונם ברוש היה אומר ששלווה תהיה לו כבר בקבר
בימים אלו, ברוש בהחלט מייחל שתגיע גם לפני

[צפרדע_ית]

האם אתה מעוניין לפרט?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

שלווה, מה עוד יש לומר?

[צפרדע_ית]

שלווה,
לאנשים שונים, יש התייחסות שונה לתחושה הזו.
יש שימצאו שלווה כשיצופו בבריכה מלוחה, ויש שיבהלו דווקא, בגלל מחשבות שונות שמגיעות בדיוק בגלל הציפה הזאת... ואולי אפילו יזכרו בדיוק שהמים שנכנסים להם לאוזניים עלולים לגרום לדלקת...
יש שיגיעו אליה לאחר שטיפסו על הר גבוה במיוחד, ויש שבהגיעם אל היעד, באותו המקום בדיוק, יסתחררו מהגובה, ומהזכרונות...
יש שימצאו שלווה בחוסר עשיה, ויש כאלה שאם ינוחו לרגע ימלאם רטט בלתי מוסבר, ויהיו חייבים לצאת שוב לדרך...
יש כאלה שמוצאים שלווה בבדידות, וכאלה שללא ההמון מסביבם לא יחושו שלמים לעולם...
ויש כאלה, כמוני, שגם וגם וגם.. אז הם מסתפקים ברוגע. או בקבלה עצמית... לפחות לפעמים.
ומי אתה מאלה?
מה אתה רוצה?
איך אפשר לעזור לך?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אני חושב (או חושש?) שכמוני כמוך
זה תלוי נסיבות, הלא כך?
יש ימים בהם אהיה שליו לבדי, ויש ימים באם לא אוכל לסבול את הלבד.
חוסר עשיה נעימה לי, לזמן קצר, אחריו שוב אצא/אצה לי הדרך
הרים וציפה בהחלט באים בחשבון...

[צפרדע_ית]

לפעמים, המרדף אחר השלווה - בעייתי בפני עצמו. כאבן שנקרית בדרכך, ותבעט בה, היא תתרחק, וכשתגיע אליה, תבעט בה עוד... וכך שוב ושוב.
האבן היא השלווה, והיא מושגת, רק אם תעצור ותנוח לידה.... אבל אז - לא תגיע למחוז חפצך.

או אולי אין זה אפילו מחוז חפצך, אלא אותו המקום המצופה ממך להיות בו?
או זה שאתה רוצה להיות בו?
ושוב, בחירות...
בהצלחה!
ץ.

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אינני חושב כי כך פני הדברים אצלי
ישנן נסיבות חיים רבות, אובייקטיביות, שמרחיקות אותי מהשלווה, שהיו יכולות כל אחת בנפרד להפר שלוותו של אדם. על אחת כמה וכמה כשהן מצטברות יחדיו

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

אבל איך אדע, ועודני ילד?

[צפרדע_ית]

אני חושבת שאני מבינה...
הצהובון טוען שהכי חשוך לפני עלות השחר... אבל לפני כמה ימים הלכתי לחפש כוכבים נופלים ולא מצאתי שום מקום חשוך מספיק, גם בשעות העמוקות ביותר לתוך הלילה...
אז, כתמיד,
וגם flower , שיהיה...
בוא נראה אם זה מצליח לי...
ץ

[צפרדע_ית]

טוב, נו...
העיקר שניסיתי...
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

תודה, והעיקר הכוונה.
אני דווקא הצלחתי לצפות קצת, על אף זיהום האור.
את יודעת, אלו לא באמת כוכבים, יותר אבק של...
ואם לא מצאת מקום חשוך, נראה שעוד לא התקרבת מספיק לשחר, הן לא יתכן ששלום שיקר.

[צפרדע_ית]

כן, ייתכן שזה המרחק והזמן שמפיל את אבק הכוכבים אחד אחד... לא?

כתבת שתציין את יום השנה במסע מאתגר.
למה?
האם אתה מנסה להוכיח משהו? למי?
מדוע?
בעיקר כשאני מבינה שזה די מסוכן, עדיין.
?
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

חלילה וחס, אינני לוקח סיכונים מיותרים, להפך, כרגע יש סיכון שאני שוקל לקחת, אבל נמנע, לבינתיים לפחות.
זה סתם התלכדות קוסמית של תאריכים, בין יום השנה למסע.
אין מדובר בהוכחה, אלא במקרה מיוחד של שגרת אימונים
מניח שלו היה מדובר בתאריך אחר, כלל לא הייתי מיחחס לכך חשיבות

[צפרדע_ית]

התלכדות קוסמית של תאריכים,
את זה אני לגמרי מבינה...
גם את ההמנעות מלקיחת סיכונים מיותרים, הלא תמיד יש משפחה, ילדים, אחד מתבגר ושני צעירון להתחשב בהם.
שמור על עצמך!
ץ

[ברוש_בלבוש_סופרמן*]

סיימתי את המסע, ואף עמדתי בציפיות שהצבתי לי.
אלך לי לישון עם שרירים תפוסים, וחיוך על השפתיים.
אפילו התאריך כבר התחלף, איזה כיף.
לילה טוב

[צפרדע_ית]

איזה כיף!
האם אפשר לאחל יום הולדת מחדש משמח?
שמחה בהצלחתך!
ץ

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה